ניתוח לתיקון הלב

חיבוקים לכל הכותבות.

הי
חזרנו היום עם נס . לא זה שקיוויתי אבל גם אחד. - המתוקי שכב עליי במשך 40 דקות בלי לזוז בכלל ובלי טשטוש וככה חסך את הצינתור או בדיקה אחרת שהיינו אמורים לעבור לפני ניתוח ! וגם עצוב. כי זה ניתוח. ב"ה . כנראה שביולי. תודה שאתן כותבות, עונות .
יודעת שעוד לא קולטת , רק לרגעים.
לבלוב מה שלומכם ? איך השיקום בבית? חיבוקים. לכולכן.
איזה דבר זה אימהות. וגם החיים המבורכים האלה, השופעים. גם קושי וטוב , הכל.
היום עברתי המון מצבים רגשיים משמחה לקושי ושוב. ושוב. כמו אפשר לראות את אותו המצב בצורות שונות לגמרי.

צעד צעד, לאט לאט.

שיר שלי אם תרצי ספרי עוד. אתם באוגוסט לבדיקה ?
חיבוקים שוב.
ליל מנוחה.

מעניין מה שאת כותבת.
בן כמה הבן שלך?

עכשיו אני מבינה את התשוקה לעזור למי שעובר את הנסיון אחריך, אני מבינה אותך בתנועה, שבאת אלי באשפוז.

אימוש, ב ה צ ל ח ה. אל חשש. יהיה בסדר.

אימוש.
מאחלת לכם שתעברו הכל בשלום ומהר.מופלא מה שסיפרת כאן על הבן שלך שחסך את הצינתור.
קחי את זה איתך הלאה תבקשי מהרופאים זמן וסבלנות כדי לעשות דברים בדרך שלך.
בדרך שהכי טובה לבן שלך.
אנחנו באוגוסט אמורים להבדק לפני ניתוח ולהחליט על מועד מתאים.(כאילו שיש דבר כזה)
בניתוח לב- פתוח הרחיבו את עורק הריאה שהיתה בו היצרות ונאלצו לפגוע במסתם הריאתי כך שחלק מהדם חוזר חזרה ללב וגורם להגדלת נפח הדם בלב,הרחבת חדר שמאל ומאמץ יתר ללב.
הרופאים המליצו על ניתוח להשתלת מסתם מלאכותי שיוסת את זרימת הדם אך יצור בעיה חדשה
מסתם מלאכותי אינו גדל יחד עם הילד ולכן בגיל העשרה יהיה צורך להחליפו.עוד ניתוח.
סליחה אם הלאתי מישהו.
המשפט הצהוב אומר שמותר לכעוס.ויש בי כעס לראשונה מאז שגילו את בעיית הלב
(שבוע 32 מום לב וגפיים קצרות .המלצות מכל עבר להפלה.לידה מוקדמת.ילד מדהים ובריא .רק מום לב.שלושה חו' פגייה .ניתוח חזה.בבית סוףסוף.ילד מדהים ומכחיל.יותר ויותר מכחיל .ניתוח לב פתוח
אשפוז ארוך.זיהום.החלמה בבית.שוב זיהום.ובטווח ילד רגיש ומקסים ושני הורים והרבה ניסים ואהבה בלי סוף)

לבלוב מרגישה ממש כמוך ואשמח לעזור,לייעץ ולכתוב לאמהות שכאן
תודה שפתחת את הבלוג הזה.תבורכי.

רק באה לחזק את כל ההורים כאן.

הנה אני, אמא לשלושה, שנולדו בלידות עוצמתיות, לא מוגבלת בשום דבר בחיי, לא בגוף ולא בנפש, מהראשונים בארץ שנותחו בניתוח לב פתוח לפני שלושים שנה

אמא שלי תמיד אמרה לי שמה שהיא מצטערת עליו זה שהיא לא שיתפה אחרים בהתלבטויות, בכאבים, במחשבות שלה כאמא בכל התהליך שעברנו. אז אני מחזקת אתכן/אתכם להמשיך לשתף, ליידע, להיתמך ולתמוך. אתן נפלאות!

תיקון לשוני.כתבתי בטווח,התכוונתי בתווך.

אמא נמרה, תודה.

שהיא לא שיתפה אחרים בהתלבטויות
האוטומט שלי הוא לא לשתף מיד (חוץ מבוירטואלי, אלא מה...)
לאט לאט נפתחנו לעולם... בסוף יצא שעשרות אנשים התפללו והתכווננו על התינוק שלי, וקהילה שלמה עמדה מאחורינו.
זה היה לא פשוט להחשף, אבל בסופו של דבר למדתי שזה הכי טוב, ואין בזה שום הפסד, ההפך.

לומדת מכן הרבה.
היום הלכנו לעשות חיסון. שנדחה כבר המון פעמים כי הוא היה חולה. עשיתי לשני ילדיי. הוא היה צריך לקבל בלי שעלת והתקלקל להם המקרר .ולא היה להם את קרום המח והחלטתי שתכף ניתוח אז אעשה לו את המחומשת .. כאב לב כי מאז ועד שהלך לישון הוא אמר וגם בכה שכואב לו ברגל . ועכשיו קראתי על תופעות הלוואי של זה ונבהלתי.
ב"ה שיעזור גם בזה.
לבלוב בני בן שנה ו 10
שיר שלי, איזה נסיונות קשים, כמה כוחות זה מצריך. לבי איתך .
פתאום כל כתיבה של המילה לב - קופצת, מדברת .

מה שכל אחת כותבת על מה שהיא עברה ועוברת מאוד מאוד מחזק.

לבלוב הוא לא נורא סובל בניתוח ואחרי ? את לא חייבת לענות אם את לא רוצה . אני לא רוצה לדרוך על פצעים .
באתי לכתוב שזה הפחד הכי גדול שלי, וקלטתי שעוד לא קולטת בכלל שזה ניתוח, וחוץ מהסבל הפיזי יש את הסכנה שלו ואת הרפואה האפשרית ממנו ב"ה.
אצלנו הוא לא מכחיל , ובלי תופעות לוואי קשות ביום יום. חוץ מכשהוא חולה והרבה בדלקות ריאות.
הרופאים אומרים שזה לא דחו.ף אבל נחוץ .
היה זמן שלא ידעתי . החלטתי לקחת זמן להבין מה ליבי אומר לי , חוץ מהרופאים.
מבינה שכן. שזה הפיתרון. כל וורידי הריאה הימנית חוזרים למקום לא נכון. זה או עכשיו או בשנים הקרובות. ואז להעביר אותן במתח, מהניתוח שיגיע, ממחלות קרבות , שבכל רגע בהן זה מרגיש מאבק לחיים.
וזה כל כך מפחיד . שהקב"ה ינחנו לטובה

אימוש אני מבינה שאתם בהתלבטות גדולה לפעמים כשההחלטה בידי מישהו אחר זה יותר קל בנסיבות מסויימות, אני מחזקת אותך על היותך קשובה לעצמך,ומצד שני - ואולי -לא צד שני, יש הקלה גדולה בזה שיש דברים מאחוריך, ואת משאירה אותם בידי ה'.
בכל אופן ממליצה לך על קרדיולוג ילדים בי-ם ד"ר פרלס שעזר לנו בכנות שלו וביושר שלו- לא פחות מבמקצעיות שלו, לפעמים קשה למצוא אנשים שמשלבים את שני הדברים. בכל אופן שולחת לך חיזוקים.

רק לומר שאני עוקבת וקוראת כאן בשקט בימים האחרונים.
מסיבותיי שלי הרגשתי במקביל מוצפת וגם מרוקנת מדי מכדי להגיב,
אבל רוצה שתדעו כל מה שנכתב פה ע"י כולכן - מאד מאד מאד מרגש אותי לקרוא

לבלוב יקרה - אני שמחה לשמוע שאת כבר במצב שאת מזדהה איתי -ונכנסת להלך הרוח של מי שזה כבר מאחוריה.....@}

שיר שלי - מה אומר.... המסע המפרך שלכם בענייני תיקון הלב נותן לי חת'כת פרספקטיבה.... לעומתכם המסע שלנו ממש נראה כמו יום כיף בלונה פארק.....
אני שולחת לכם הרבה תעצומות נפש לעבור את המבחנים שעוד עומדים לפניכם, באופן הטוב,המרפא והקל ביותר האפשרי.
אנא הרשי לי להעניק לך בזאת את מדבקת ההצטיינות העליונה "את גיבורה במיוחד" (דומה לזו שלבלוב רצתה לקחת לעצמה בא.ק.ג (-:)
ואני מעניקה בהזדמנות זו גם מדבקה חדשה ולא משומשת (-: לכל האמהות הגיבורות שכותבות פה בדף.

(אני מתנצלת מראש בפני כל האמהות שההתמודדות הזו נחסכה מהן, כי ברור שכל אמהות מזמנת מבחני אומץ למכביר-
אבל לעבור עם ילד שלך ניתוח לב פתוח זה לדעתי מבחן אומץ מיוחד במינו.....)

אימוש - שאלת לגבי הסבל של הילד בניתוח ואחריו- ראשית, באופן עקרוני-
לי הסבירו שככל שהילד/האדם פחות מבין מה עומדים לעשות לו, אז הוא פחות פוחד=פחות סובל.
כשפוחדים פחות אז גם ההתמודדות והתאוששות יותר מהירה.
אדם מבוגר שעובר ניתוח לב פתוח מאד חושש על עצמו ונזהר אחרי הניתוח, לפעמים יותר ממה שבאמת צריך.
ילד קטן לא יודע מה עבר עליו כשהיה מורדם ומונשם לכן לא יכול "להזדעזע" מזה.
ילד מתאושש וחוזר לתפקוד בדיוק בקצב שהוא מסוגל (וזה בדר"כ הרבה יותר מהר מאשר מבוגרים שעברו דבר דומה, ולא רק בגלל שהגוף הצעיר מתחדש יותר מהר)

יכולה לומר מנסיוני- הבת שלי הייתה בת כמעט 6 כשעברה את הניתוח.
כן, כאב לה כשהכניסו לה את הדבר זה שמשאיר את הווריד פתוח באשפוז. היא זוכרת את זה עד היום.
לא, היא לא פחדה מהניתוח עצמו.
אני מאמינה שבמהלכו היא לא הרגישה דבר. היא לא זוכרת ממנו כלום.
כן, היה לה לא קל להתעורר בטיפול נמרץ עם כמה וכמה צינורות מחוברים לפניה וגופה. כל עוד אני הייתי שם לידה היא התמודדה עם זה מאד יפה.
גם את החלק הזה היא לא זוכרת בכלל, למרות שברור שהיו לה כאבים כלשהם (אני משערת שהם גם נותנים משככי כאבים לווריד)
באופן כללי, למרות הגיל ה"מתקדם" בו עברה את הניתוח, אני מבינה ממנה שהוא לא רשום אצלה בזכרון כטראומה.
היא אמנם ילדה שעושה דרמה מכל עניין רפואי קטן, אבל למיטב זכרוני היא הייתה כזו בלי קשר לניתוח.
היא לא במיוחד אוהבת אנשים עם חלוקים לבנים אבל גם לא נרתעת מהם בצורה חריגה.

אני יכולה רק לשער שילד צעיר יותר (כמו שלך) - אמנם אי אפשר להסביר לו את ההגיון מאחורי הדברים שעומדים לקרות לו, אבל אולי יכולת ההתמודדות וההחלמה של גופו ושל זכרונו תעזור לו לעבור את זה הרבה יותר קל ממה שאת יכולה לדמיין.

יכולה להעיד על עצמי, שבניתוח של הבת שלי, למרות שהיא עברה את זה פיזית- מי שהכי סבלה זו אני....

שולחת גם לך אימוש חבילה מיוחדת של חיזוקים ומחשבות ריפוי שיעזרו לכם לעבור את כל שלפניכם בצורה הכי קלה וטובה.

חשבתי על המום שהיה לבן שלי,
אפשר לקרוא לו:
4

כחול.
שיר שלי, את מבינה למה? גם לכם היה פאלו, לא?

הצב של אורן תודה . הימים האלה שלחו אותי שוב לבדיקות שלי עם עצמי על נחיצות הניתוח. שוב מגיעה להבנה שצריך. לצערי אבל גם טוב שיש תשובה, אחרת אני לא הייתי יכולה לעשות זאת .
השבת תמיד נותנת לי מנוחה בלב, לוקח לי כמה ימים עד שחוזרת לכמות הדאגה של שאר הימים. תודה לאל. עכשיו עדיין שם. פה. ברגעים האלה , בזמנים של פשטות . מודה עליהם . כותבת ושוב זרמים קטנים של פחד באים. ככה זה עכשיו. הילדים משאירים אותי קשורה לרגע, לשמחה שלהם, לטוב. תודה לאל. לאט לאט .
אצל פרלס היינו בהתחלה והוא לא איבחן כל מה שהיה..אבל באמת היה מאוד אנושי. לשמחתי והפתעתי מי שפגשנו עד כה במסע, מהרופאים - אלו שראינו פנים אל פנים היו מאוד אדיבים.
אני כל כך עייפה ועדיין כל לילה מושכת את זמן השינה עוד יותר מהרגיל. זמן לשכוח, זמן לדאוג , זמן לברוח,לבכות. להתפלל
בתנועה מתמדת תודה על החיזוק במילים ועל הכנות. הרגעת אותי ומיקדת אותי במה שכתבת.
באמת הרבה מהקושי - וכרגע כולו לחלוטין -הוא רגשי.
כמו שבשלב כלשהו נגמרו לי השאלות על מה יהיה בניתוח ואיזה צינורות בידיוק יצאו מאיפה. כי מה שיהיה נתמודד איתו ב"ה וכרגע זה משחק לתוך הדאגה האינסופית .

משתדלים להיות בשיגרה בינתיים עד הזמן של הניתוח, זה שקבעו או זה שיזעיקו אותנו אליו. זה גם הזוי אבל מאוד קשור למצב הנוכחי, הכוננות המתמשכת הזו.

חיזוקים ומחשבות ריפוי תןדה על התזכורת. זה מגיע . הזכרת לי עולם שלם בתוכי ששכחתי.

ליל מנוחה נשים חזקות ואמיצות

אני לא כותבת הרבה, כי הקטנטון מחובר אלי חזק בימים האלה. אני לא מצליחה לעשות כביסה.
הוא כל כך גדל, "בוגר" כזה.. לא יודעת איך להתייחס לזה, יש לי ילד חדש.

רציתי לספר על משהו שעוד לא נגעתי בו-
כשבישקי אהובי יצא מהטיפול נמרץ, הוא כמובן היה מסטול.
במאמר מוסגר אומר, גם בתגובה לדברים שבתנועה כתבה לאימוש, שהופתעתי לגלות שהוא קיבל בנוסף לתרופות משככות כאבים, גם תרופות משכיחות, שזה שיכוך כאבי-נפש אולי... אמרו לי שזה כדי שהוא לא יזכור מה הוא עבר... נכון מפתיע?
אני חייבת לציין שלא הייתי בטוחה אם זה נכון, מבחינה רעיונית, שהוא יקבל אותן...

אז הוא היה מסטול ולא מגיב מדי, רפוי כזה.
לקח לי הרבה זמן להתחבר אליו. הרגשתי שהוא לא רוצה אותי ואני לא ממש אותו.
הוא לא היה דומה לעצמו!
ומה שהכי העליב, זה שלמרות שביקשו ממני לתת עוד כמה זמן חלב שאוב, כי יניקה תהיה לו קשה מדי, אחרי יום של בקבוק נתתי לו ציצי והוא עשה עלי טפפפפפ.... יעני טפו בתינוקית.
ידוע שילדים גדולים שחוזרים מניתוח כזה, כועסים על ההורים שלהם, וזה כתוב גם בחוברת ההסברה המושקעת שלהם, ואני יכולה להשבע לכם שהתינוק המחובר הזה הרגיש אותו דבר. כמה שראייתי ה"בוגרת" יכולה להאיר לי..

בנות, אני כבר שבועיים אחרי השחרור כמעט.
אני באמת יכולה לתת לעצמי את מדבקת ה"גיבורה".
אני חושבת שעשיתי עבודה מצוינת, לא נשארו לי ממש משקעים מהתקופה הזאת, עברתי דרך הקושי ממש כמו שציפיתי, אני מקוה שהשתמשתי בהזדמנות הזאת, במשאבים שיש לי, כמו שתכננתי.
בכי זה כלי מעולה, כמה בכיתי שם, ובאמת לא ממצוקה גדולה, אלא מהחלטה להיות לגמרי, לצלול לגמרי, לחקור את עצמי תוך כדי לגמרי.
שוב, במסגרת הכוחות והמודעות שיש לי היום, לא יותר, וכמובן שיש עוד הרבה לאן להגיע בחיים פנימה...

אמרתי לבעלי, שהלוואי שאת הקשיים הרגילים בחיים אני אעבור בצורה כזאת. פתאום החיים נראים לי, תאמינו או לא, יותר קשים. ההתמודדויות היומיומיות הבין-אישיות המתסכלות חסרות המוצא... חיי משפחה..

ועכשיו אני מבינה ממש, שהניתוח והאשפוז בעצם לא היו ממש קשים, כי הם היו ממשיים, זאת לעומת כל התקופה לפני, חצי שנה של דמיון.
תקופה קשה רגשית עד מאד, עם מתח ועצב וכעס ומה לא..
בקיצור, מה שהיה קשה הוא ההמתנה לניתוח, הרבה יותר מאשר הניתוח.

אני רוצה לשתף אתכן בשיר שגיליתי יום לפני הניתוח, ושרתי אותו בבית בקול ובבכי.
בטיפול נמרץ, מול ילד מונשם, שרתי לו את המילים מתוך החוברת של הדיסק-אוסף של אהוד מנור:

בסוף העולם

שרתי אותו חצי לי, חצי לו, כי יש שם ערבוב בין מה שרציתי להגיד לו, למה שרציתי להגיד לי.

אני קוראת את כולכן, ועדיין מוצפת וצריכה לשחרר. אז סליחה אם אני מָלאה, אתן מוזמנות לדלג.

מעניין.. בדיוק עברתי למה חדש, ושם היה גריין:
אל תאמיני לאנשי מדע כביכול שהלב משאבה. זה הדם שמפעיל את הלב בזרם נפשי.
אההמממ.

אני כאן. קוראת מקשיבה. שולחת עוד כוחות. זו התאוששות ארוכה לתינוק, לך, למשפחה. את בסדר גמור.

תודה, נמרה.

תקופה קשה רגשית עד מאד
כתבתי לפני כמה פסקאות,
אבל זו גם היתה התקופה הכי יפה, עם ההתאהבות הכי גדולה שחוויתי בחיים, לתינוק הזה.
אז איך זה יכול להיות?
ושלא נדבר על מה שהבית עובר עם לידת תינוק.. לא תמיד קל.
אני חושבת שחייתי חיים מקבילים (-;

אני קוראת אותך לבלוב, מענין אייך הדברים משתנים ומתפתחים, עכישו כמעט שנתיים וחצי אחרי אצלנו- עדיין מביטה בו ונזכרת, מענין שבעלי צילם אותו כשהיה בטיפול נימרץ, תמונות שאני לא מסתכלת עלהם אף פעם, אבל שיהיה לו למזכרת...אבל אני זוכרת את זה בתוכי בתחושה שלי, וגם את הכניסה לחדר ניתוח,ושהוא נרדם במאית השניה בידיים שלי.. כל מיני רגעים קטנים שמעבדים אותם עוד ועוד עד בלי די....כי שכל הורדת חולצה לבריכה מחזירה הכל כהרף עין, או אפילו חולצה קצת פתוחה כשרואים את הקו הזה ברור מאד... אימוש קוראת גם אותך, מחזיקה אצבעות, ההמתנה לפני היא מאד קשה מקווה שיעבור בטוב ומחזקת אותך.

איזה יום חזק היה לנו!!!
אנחנו שלושה שבועות בדיוק אחרי האירוע המסעיר של חיינו,
שבוע היינו בבית חולים, שבוע בבית מרוצים ומתחברים מחדש, המומים לגלות איזה ילד חייכן וחמוד הוא נשאר, ושבוע שלישי בו הילד כל הזמן מתבכיין..
נוספת לכך העובדה, שהתחלנו להאכיל אותו אוכל מוצק.
אני רוצה להגיד לכן שאין לי כמעט מושג, אבל כמו כל דבר איתו, אני פועלת מתוך אינטואיציה והגיון בריא, וקצת התייעצות עם מי שמזדמן לי.
אז מאד הגיוני שהדבר קשור לפעילות הזרה הזאת למערכת העיכול, אבל הילד לא ירד ממני השבוע והיה לי רע.
הרגשתי רחוקה ממנו, לא מבינה ולא מובנת, לא מכירה ולא מוכרת.
אתמול, בעלי הסתובב לו במקומות שעושים לו טוב- קבר שמואל הנביא, שיעורים בישיבה של הרב ארוש.
חזר מאוחר מדי, עם איזה בחור ישיבה שלא הבנתי בדיוק למה, אבל הגיע איתו לישוב שאנחנו גרים בו, עשו יחד התבודדות ב no-where והגיעו לביתינו להניח את הראש לכמה שעות.
מסתבר שהבחור למד כל הלילה, והקטע החזק הוא, שכשתינוקי צרח בלילה (לפני הניתוח לא היו דברים כאלה בביתינו), הבחור קרא עליו תיקון הכללי או הקדיש לו משהו בלימוד. אני בכלל לא ידעתי מי נמצא אצלי בסלון.
בבוקר, קמנו, ואני מסתכלת על הילד ורואה אותו חדש! אני רואה שהסבל שלו עבר, שהוא רגוע, שהוא מחייך כמו פעם- איך התגעגעתי!!
אמרתי לבעלי שיגיד לבחור תודה, ומהר!

ואז נסענו לבדיקת מעקב, אצל הקרדיולוג של בישקי... יום מיוחד, שמחכים לו, אפילו שרק לפני שבוע וחצי היינו בשניידר. במקרה הבדיקה הזאת נקבעה כל כך קרוב לניתוח.
זה היה מדהים- כל הבדיקה, הדר' היה כל כך מרוצה!! כל כך מתרשם!! כל כך מחמיא למנתחים, צוחק עם בישקינון, כמעט שר! מעודֵד ומעודָד.
הורדנו לו ברוב טקס את התחבושת לתמיד, ועוד שני שליש במינון התרופות

ושוב, נשארה התרופה הכי טעימה.. אני מרגישה שאני אונסת אותו כל פעם שאני מכריחה אותו לתרופות האלה..
ברוך ה', היה באמת טוב, ומצבו באמת טוב. אני אוהבת את ה' על כל הטוב שהוא הראה לנו. אני הזהרתי אותו רבות, שיש דברים שאני לא אעמוד בהם ושלא יבדוק אותי אפילו...
ומאז, כל היום הדבר המתוק הזה לא בכה.
וחזר להיות הוא,
ואני חזרתי לאהוב אותו כמו תמיד.

לבלוב טוב לקרוא אותך, איזה בשורות טובות !
כל מה שאת כותבת זה טוב מחזק לשמוע אותך.
יש זמנים שאני שוכחת שאנחנו לפני, חושבת שהרבה מהזמן מדחיקה. לא יודעת מה לעשות בימים האלה. מרגע לרגע. זאת התשובה היחידה כרגע.
המתוק שלי התעורר בשעה וחצי האחרונות בערך 10 פעמים. בן זוגי חזר לא מזמן והלך אליו ואז הוא פרק כל מה שלפני כן עם הנוכחות שלי הוא בלע פנימה. יודעת שהוא קולט ומבין. גם מדבר יותר ויותר מילים בזמנים האלה , כל כך מתפתח, ובעיקר קולט כל ניואנס.
יש לכן רעיונות להכנה בשבילו? בשבילי ? החל מטקסים ועד סיפורים או ספרים. גם רעיונות הזויים יתקבלו בברכה.
לא מצאתי ספרים אז בינתיים אנחנו רואים סרטון הכנה של שניידר לילדים, ויש לי שתי חוברות משערי צדק . אה , וגם ערכת בית חולים שהסבתא קנתה עם אינפוזיה מזרק ועוד דברים מזעזעים כרגע מבחינתי. P-: הסכמתי שיהיה פה אבל לא נוגעת בזה כרגע. אולי אשקול זאת שוב... להעיף את זה .

והימים עוברים. הזמן מתקרב , כמו ששומעים מפל , זרם מים חזק בנהר שמגיע...
גם קשה לי להתפלל , אני לא מאוד מיומנת בזה . כשמתפללת אז לגמרי שם . יודעת שאין נכון ולא נכון אבל יש ליתחושה שאת זה יכולה לעשות לפנ. שזה חשוב. ב"ה , כמה שאוכל שיהיה לטובה.
מחזק לשמוע את מה שסיפרת לבלוב בקשר לכך.
לילה טוב ונשימה. תודה הצב של אורן. קיבלתי את החיבוק.

אימוש, יש תאריך לניתוח?

אימוש האמת שאני מתלבטת ביני ובין עצמי, האנסטינקט שלי אומר, הכנה להורים וזה יעבור גם אל "תינוקי", אני לא יודעת הייתי מתמקדת בלהכין את עצמי טוב טוב, מחזקת את הלב והאומץ, מתפללת הרבה בכל דרך שתרצי ומדברת אלייך מקבלת את כל החיזוקים שהסביבה יכולה לתת בלי להיות "חזקה ואמיצה" אם יש החלטה לניתוח וכך זה נשמע, וההתלבטיות מאחור לאגד את כל הכוחות קדימה, שלמות אצלך והבנה שזה הדבר הנכון יקלו מאד וקשיים קטנים יעלמו מעליהם.
אני מודעת לזה שזה נורא נורא קשה אבל לדעתי זה המפתח, ואח"כ אולי סיפור או שניים לא הייתי נותנת דגש רב חוץ מהנחיצות- שתהיה תקופה קשה ואח"כ רק טוב וכזו הקלה...ואת זה להעביר בכל דרך ובכל צורה. ואני מאמינה שזה "עובר" זהו התחושה שלי אומרת שתלכי עם האנסטיקטים שלך (אני אגב גם לא הייתי מתחילה עם להראות מזרקים ואנפוזיות, פשוט כי יש פתיחת ווריד ערב לפני או אפילו באותו היום- תהליך קצר ומכאיב(גם לאמא) זהו למחרת הרדמה-בשניות דרך אותו הווריד - בהתעוררות זה שלב של את- איתו ולדעתי הכנה בזה לא תעזור ואח"כ ב"ה הכל "כבר רץ"...בכל מקרה נשיקות ומחזקת אותך בכל אשר אוכל...אם תצטרכי עוד עזרה..בשמחה שולחת חיבוק

תודה הצב של אורן . מרגישה שאת שולחת אותי בעוד עומק לתוך עצמי. רואה שבאמת למרות שהניתוח כבר קבוע ומבינה שנחוץ , יש מקום די גדול בו עוד מחכה שיתבטל, כמו חלום . אפילו אין אפשרות פרקטית לזה כי אין עוד בדיקה עד אז.
הניתוח בעוד פחות משלושה שבועות . זה התאריך אלא אם יהיו שנויים בלתי צפויים.
חשה שאני הרבה חזקה ואמיצה. גם באמת אבל גם בהחזקה שבזה. לפעמים זה אמיתי, פרי של עבודה , של שמחה שבאה גם הרבה בימים אלה. לפעמים לא רוצה רחמים. אז בוחרת בהרחקה של "חזקה ואמיצה", הבחירה של איפה כן לבכות , לפרוק, לבקש.
מבינה מזה את הרצון העמוק להיות באמת איפה שאני נמצאת , בכל זמן.
לא תמיד זה מתאים עם מי שנמצאת איתו. בטח אופתע .

שלמות אצלך והבנה שזה הדבר הנכון יקלו מאד וקשיים קטנים יעלמו מעליהם
לגמרי.
תודה את נותנת לי דרך להמשך
שתהיה תקופה קשה ואח"כ רק טוב וכזו הקלה...ואת זה להעביר בכל דרך ובכל צורה אמן. חזרה לטוב. תודה שאת מזכירה לי איפה זה נכנס פה , עכשיו ברגעים האלה, חוץ מההשתדלות הגדולה להיות נוכחת עם ילדיי אהובי נפשי כאן ועכשיו, באהבה בהתקרבות. האמונה והתשדורת של ה ע י ק ר שזה החיים שלנו, והבריאות שלו, עד כמה יהיה לו קל יותר אח"כ, הרבה יותר כוחות , בריאות ב"ה

תודה תודה. שוב קראתי את מילותייך החמות .

כל יום סף המתח עולה. בעיקר זה מורגש בלילה לפני שהולכת לישון ועם בן זוגי היקר. העבודה מתעצמת .
לאט לאט. משתדלת לנשום.

מחזקת אותך, ושולחת לך המון ביטחון, ותראי יעבור ב"ה ביעף אל תתני לזה יותר מידי כוח, את יודעת שאת בעלת הכוחות בשביל לעבור את כל זה בשלום. נשיקות

תודה
מרגישה את התמיכה שלך . המילים המדויקות מאוד עוזרות. את מרגשת אותי כל פעם ומרגישה קרובה אלייך . שוב תודה.
מדהים הרוחב של הלב, המנעד העצום שניתן להיות בו. תודה לאל על החיים והאפשרות לחוות .
היום אני אחרי ערב סיום שנה במסגרת שאני חלק ממנה. כיף לחוות עצמי בעוד צורות .
לכמה שעות שכחתי כמעט, ציירתי בצבעים רבים ושונים. וכבר יכולה לספר, ומספרת על הנשמה היקרה הטהורה המתוק שלי. על הניתוח שלו. זה כבר כן חלק לגמרי מחיינו. טוב לא להסתיר ולהסתתר. מוצאת עצמי עם כנות פשוטה. עוד יותר . תודה לאל.
פוגשת נשמות נשמות .כולנו אנשים אנשים. ימינו עוברים . כל רגע משמעותי. עוד חלקים בגופי מבינים זאת . מסכימים לחיות , לחוות .

קראתי מה שכתבתי ושוב בא הקושי . יאללה . טוב, שניות כאלה ושניות כאלה.

ליל מנוחה שלמה והתמלאות כוחות

כמה כל חיבוק משנה

אהבה לאימוש.

חיבוקים ורפואה שלמה

ממש מרגישה את העליות והירידות אצלך ואצלי, לקח לי הרבה זמן להבין שזה "בסדר" ושכך מתנהל העולם ומה שאמרה לי אותה אישה גדולה שהסבירה לי, שמה שחשוב זה לזכור גם ברגעי השפל שיש שיא. וזו עבודה גדולה מאד לדעתי.
זהו זה יגיע ויחלוף ויעלם וישאיר אותך מחוזקת. שוב נשיקות. הייתי צריכה לכתוב ברבים כי זה כוח משותף, תאמצי את זה בתור כוח משותף, אולי אפילו לחשוב ברבים...לא יודעת אם עוזר... נשיקות וחיזוקים

היום זה יום כזה של שפל. עשיתי המון הכנות מקניות אחרונות ועד בדיקת מזוזות ועוד ועוד, ואז טלפון שאולי זמן הניתוח ישתנה. ומצד אחד זה מלחיץ ומצד שני מדהים כי זה יהיה יותר בנחת אם זה אפשרי. או נראה כך רק כי מתרחק ? והלחץ מצד הוריי..והתגובה של זה אצלי. .
זה עוד לא סופי . עכשיו אנחנו כמעט שבוע לפני ולא יודעת מתי יהיה הניתוח.
סוף סוף הצלחתי קצת להתנתק, למצוא שפיות ואמונה בתוכי.
שגם השינוי הוא משמים וגם הלחץ וגם שאולי לא יהיה שינוי.
ב"ה שהזמן שלו לניתוח הוא מכתוב ושיהיה רק לטובה אמן. גם ככה היו לי חששות כי זה יוצא בתוך שלושת השבועות אבל ביום שבערבו ראש חודש והבנתי שזה לטובה.
קשה לקחת עליי גם את האחריות הזאת. זה אשאיר בידי שמים - בתוכי. גם ככה בידי שמיים אבל מבחינת מה שלוקחת עליי.
תודה יקרה.

מה שלומכן, לבביות יקרות?
אימוש, אני רוצה להגיד לך, שהחיים כל כך יפים אחרי. יש למה לצפות. כמעט ושוחכים מה שהיה, זה נראה כמו סרט מדע בדיוני.
יאלה, שיעבור כבר (לא?)

הי יקרות , הניתוח שלנו נדחה בחודש וחצי P-: . בהתחלה זה היה לי קשה ועכשיו מצויין תודה לאל. חשה שכוחותיי שבים . שיש לי כוחות ומקום. המסע הזה ממשיך. כרגע במקום חדש בתוכו בהבנה שמותר לי להיות איפה ואיך שאני. אין איזה צורה נכונה לעבור את זה. לא צריכה להיות משהו. גם לא עצובה. איך שאני , גם פה.
ועכשיו נוסף זמן , של חיים, משפחה , התחזקות . הכנות לשנה הבאה שפתאום התפנה להן מרחב.
נושמת . לאט לאט.
לבלוב כיף לשמוע שטוב לך ולכם . ממש טוב ומשמח !

יכולים לקרוא לנו גם לפני אם יהיה שינוי , נראה.

בשעה טובה.

שלום חברות, אני יוצאת אל האור, היה לי קשה לספר מי אני אז היה לי ניק-לניק, לפני הניתוח הייתי צריכה אנונימיות שקטה ואחריו נהניתי ללבלב עם לבלוב.
חוץ מזה, אני רוצה לכתוב עוד על הניתוח ועל הבישקי שלי אבל זה מתערבב לי איתכן.. אז אני מפנה מקום והולכת לבלוג האהוב שלי אמא דבש להמשיך שם.
תכתבו, תספרו מה נשמע שם בלב.
באהבה, יערת דבש

הי יערת דבש כיפית ההתגלות שלך. מאחלת הרבה הרבה טוב ובריאות. אני אשמח לשמוע איפה שתרצי לכתוב. חודש טוב !

תבואי לבקר בבלוג שלי..
חודש טוב!
זה סתם או שנדמה לי שרוב המשתתפות פה הן שומרות מצוות?

מה שלומכן?

שולחת חיבוקים .
נכנסתי , קראתי כמה מילים מפה והתחממם לבי.
תודה לאל עוברים ימים טובים . התחזקות, גדילה. חיים .
ברכות של טוב לכולן

הי
זה שוב מתקרב. היום היום הקשה הראשון בסבב הזה, תודה לאל לא כולו. כבר היתה לי תקווה שאוכל לעבור הכל בלי להרגיש, ורק בשמחה.
אנושית. אין מה לעשות. תודה לאל.
איש שביקש הרבה הרבה כסף בשביל לעזור .
עוד פחות משבועיים זה הזמן הצפוי לניתוח.
פעם ראשונה שקולטת את זה שוב. עדיין עם הרבה תקוות שב'ה לא יצטרך כלל.
לומדת שוב לדבר , להתבטא, נזכרת בלבקש עזרה. לקלוט שאלה זמנים יוצאי דופן.
חיבוק לצב של אורן. ולכן. ולי.

לאימוש ולכולן. חִזקו ואִמצו!

אימוש שלום, אוב לשמוע ממך. חיבוקים גם מפה.
לקלוט שאלה זמנים יוצאי דופן.
ממש ככה. היום אני מרגישה את הריקנות שאחרי, ובעיות גדולות שקורות היום נראות לי משמימות לעומת האור החזק שחווינו בבעיה הקודמת, היא תיקון הלב של התינוק שלי. זאת הזדמנות פז לדעתי, אני אפילו קצת מקנאה בך שאת לפניה, אם יורשה לי לומר. גם כי הכל יהיה בסדר, אז קל לי לומר את זה, וגם בגלל ההזדמנות הזאת..
בהצלחה! שתראו אורות ונסים. ישועת ה' כהרף עין!

הי יקרות
טוב להיכנס לפה ולקבל חיבוקים, מילים , תחושה שיכולה לשתף ויש מי ששומעת ומגיבה.
היום עבר עם הרבה פעילויות חופש, וגם הרבה עצב בלב. נזכרת כשכותבת - רק עכשיו- שזה בסדר, שיכולה להיות עצובה, זה כל כך מקל. מבינה דרך הכתיבה שוב את האפשרות להיות קרובה קרובה עם מה שקורה לי. עם ילדיי אהוביי, ואישי האהוב.
יערת דבש יקרה, זה בטח לא פשוט , חלק מהדרך - למצוא שוב את העניין בחיים , בדברים הקטנים.
מזכיר לי את התחושה שלי אחרי שהייתי בלידה של אחותי- ששום דבר לא משתווה לזה, לעוצמת החיים והחיות .
אז לחיים .

אני חושבת שרק פה בכתיבה שוב מבינה שזה קורה. אחרת , אבל קורה.
ב"ה לטובה. דואגת כל כך , ועם הרבה אור גם, הרבה תחושות .

אימוש יקרה.
עליתי על הדף רק עכשיו.
מוסרים לכם הרבה אהבה מאיתנו בגליל.
מחכים לשמוע מכם כשיתאים.
אתם בליבנו!

מדהים.

הי הולך יקר הרבה אהבה לכם ותודה על האירוח החם . ושלום לכן נשים שגם הולכות בדרכים לא נודעות .
היום היינו ביום בדיקות ובמוצ"ש אנחנו בבי'ח לקראת ניתוח בראשון. תתפללו בשבילנו.
תודה . וברכות

_רוצה לומר לך שוב שעבור ילדים ניתוח זה דבר הרבה פחות טראומתי מאשר למבוגרים.
כשאמרו לי שבתי תרד מהמיטה 12 שעות אחרי שיצאה מטיפול נמרץ (שזה פחות מ-48 שעות אחרי ניתוח לב פתוח) - התקשיתי להאמין.
אבל זה היה ממש כך.
מאחר ואין לילדים (עד גיל מסויים) את ההבנה מה בדיוק הם עומדים לעבור/עברו, אין להם את אלמנט הפחד שהוא אחד הגורמים שמאיטים את קצב ההחלמה אצל מבוגרים.
ילדים מחלימים בדיוק לפי הקצב שגופם מרגיש שנכון להם. והם הרבה יותר "עמידים" ממה שאנו מדמיינים._
מסכימה.

יערת, בעלך דתי? (לא חייבת לענות כמובן, סליחה אם נכנסתי לפרטיות אבל זה עולה מבין השורות), פשוט לא חשבתי שאת דתיה.

בשעה טובה אנחנו בבית. היה קשה ונורא ומדהים. הילד מדהים הקב"ה מדהים. תודה לאל. עכשיו מתחזקים, חוזרים לחיינו אט אט.
ציוד הכרחי לבי"ח - שלא נדע: שמיכות עבור ההורים, כוסות שתיה, כפיות, מה שאוהבים לשתות, עוגיות שמחזיקות כמה ימים , בריאות וטעימות. מטען לפלא,. אופנוע משחק לילד לעודדו ולשמחו ..

מה שלומכם?

הילד מדהים הקב"ה מדהים
את מדהימה @}

שלום לכן, ביתי בת שנה ושלושה חודשים, אתמול הוחלט שעקב היצרות על מסתמית של מסתם הריאה היא תנותח בחודשיים הקרובים. קראתי את כל מה שנכתב כאן בנושא וזה מחזק... אני ובעלי די בשוק, קשה לנו עם ההחלטה אך יחד עם זאת מבינים שאין לנו ברירה אחרת, אשמח מאוד לקבל חיזוקים נוספים.

שלום לכן. אני בחודש חמישי. העוברית אובחנה כבעלת מום לב מורכב טטרלוגיה על שם פאלוט. הרופא אמר שזה ברמת חומרה גבוהה ולא נתן סיכוי לילדה כי לדעתו ניתוחי הלב אחרי הלידה לא יעזרו לשפר את מצבה. מחכה לחווד שנייה שבוע הבא ... מישהי יכולה להגיד לי אם מכירה מצב כזה ומה ההורים עשו ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,
צב של אורן אנחנו כרגע באותו מצב שגילו ac-canal.
אשמח אם יש אפשרות לדבר איתך על מום זה.
תודה