נקודות בדרכה האקולוגית

ובכן,
מזה זמן , שאני חושבת ביני לביני על פתיחת הדף הזה.
זו הולכת להיות הקדמה ארוכה, ככה זה כשמהרהרים...

אז מה הבעיה עם פתיחת הדף?
לא יודעת, מרגיש מאמץ. מרגיש שזה ייקח ממני זמן יקר. מרגיש שזה יכניס אותי למחוייבות גם כלפי הדף וגם כלפי דרכי האקולוגית וזה קצת מאיים-
והנה אני כאן בכל זאת.

מה אני רוצה מהדף הזה?
רוצה לספר, הרבה מחשבות שעולות לי בתחום הזה . רוצה כמובן לשמוע מחשבות של אחרות/ים.
רוצה לספר על חוויות, פתרונות, בעיות וסוגיות שונות שעולות. כמובן שאשמח לשמוע וללמוד מאחרות גם.

אני עומדת לכתוב כניראה בלשון נקבה (אפליה מתקנת (-:) ויסלחו לי כל הזכרים החשובים מאוד והרצויים מאוד.
השפה הזו מחייבת בחירה בין זכר לנקבה (כמו עוד הרבה בחירות אחרות, גם על זה אפשר היה לפתוח דף...)
אז יש פה טעם טכני.

אני אינני מחשיבה עצמי בת אדם מאוד אקולוגית ודרכי עוד ארוכה מאוד מאוד ובכל זאת אני כל הזמן על הדרך הזו.

תתחדשי מותק.
אני מקשיבה גם פה @}

תודה. המשך יבוא עוד מעט (-:

השפה הזו מחייבת בחירה בין זכר לנקבה (כמו עוד הרבה בחירות אחרות, גם על זה אפשר היה לפתוח דף...)
ואת חושבת שלא פתחו? הנה: פלוני אלמוני או פלונית אלמונית

וגם אני פה, באתי להקשיב.
בהצלחה @}

האמת היא שרץ לי איזה פוסט על תחילת הדרך שהיא...הרבה לפני שהמילה אקולוגיה נהייתה שגורה בפי.
מזמן נטמן לו "זרע הפורענות", אבל, מכיוון שלחיים יש דינמיקה משלהם אתחיל דווקא מחוויה שקרתה ממש אתמול.

אני גרה בקיבוץ ולידי בקרוב מאוד עומד לההרס בית ולהיבנות בית אחר. בשל כך מפלסים עכשיו לידי שטח שהיה טבע (סלעים, עצים קטנים ושיחים - החוצה, את עצי האורן בני עשרות שנים החליטו בסוף להשאיר), למעבר משאיות.
ובכן אתמול החליפו את צינורות המים לשכונתנו.
כמובן שמיד שאלתי לאיזה צינורות מחליפים. האחראי ( מהקיבוץ) ענה לי שמחליפים לצינורות פלסטיק.
אצלי ישר החלו המחשבות לרוץ. פלסטיק - הורמונים, מסרטנים , בימים החמים של ישראל הוא יתחמם מאוד ומה זה יעשה למים?
אני עונה לו: מעניין מה פחות רע , הצינורות מתכת או צינורות פלסטיק.
ואז הוא עונה לי בצורתו האופיינית : היום כולם מחליפים לכאלה, אין להם בלאי, הם מצויינים.
אני שואלת: אלה צינורות תקניים ומאושרים להובלת מים?
והוא עונה לי : בטח.
ואני ממשיכה לנדנד : מה הם לא מפרישים חומרים למים?
והוא עונה לי בביטחון דברים שאני יודעת שהוא לא מבין בהם דבר.

מסתכלת על צינור המתכת שזה עתה חתכו: וואי וואי מה שיש שם. זה מן רקבון מאוד מאוד עבה מלא פירורים שחור וחלודה, זה רך וברור שזה ממש נשטף אל תוך המיים. אין לי מושג מה זה עושה לנו ,
אני רק יודעת שבהמון מקומות הצינורות ישנים ואנשים ממשיכים להתקיים .
הצינורות החדשים הם מפלסטיק קשיח אבל לצינור יש גמישות והוא יכול להתגלגל.
ממה שקראתי ברשת, הפלסטיק המקורי והקשיח (זה שיוצר בתחילת עידן הפסלטיק) הוא פלסטיק שאינו מסוכן ואין ממנו הפרשת חומרים . זה לא נראה לי כזה, אבל אני ממש לא מבינה בזה.
איזו אוזלת יד. איזה חוסר יכולת לשלוט במה שקורה ממש סביבי. במטר מרובע סביבי. (וברור לי שעוד לא דיברנו על הצינורות הרחוקים יותר...)
הכל נעשה מהר מהר. לא בודקים, לא מיידעים ויאללה לתקן וללכת הבייתה.
החלטתי שאני חייבת להפסיק לחשוב על זה , כי רק מהמחשבות אני אהיה חולה.
אני לא נשארת בבית הזה לעוד המון זמן, אבל מה זה משנה בשום מקום אין לי שליטה על זה.
המיים שלנו כבר לא יהיו המיים שהיו לפני 200 שנה פה.
אנחנו כבר לא נהיה עסוקים בהוצאת מים מן הבאר.
ומה זה לעומת פלואוריד תעשייתי שמוכנס ממש על ידי אנשים באיצטלה של בריאות (-;

החלטתי שאני חייבת להפסיק לחשוב על זה , כי רק מהמחשבות אני אהיה חולה.
או! הנה משהו שאפשר ללמוד לשלוט בו (-:
כמובן שזה לא בא על חשבון לנסות לשנות ולשפר כמיטב יכולתך את סביבתך, ובכל זאת.. ברוב הדברים שקורים סביבנו, אנחנו לא שולטים..
ממתינה להמשך @}

פתאום עברה לי מחשבה בראש, שאיננה בדוקה ואין לי שום מידע מדעי בתחום:
אולי השמש יותר שורפת היום, כי יש הרבה יותר מה לחטא ולפרק בעולם המלוכלך הזה.
(וזה עבר לי כשהורדתי את הכביסה בצהרי היום והרחתי מהבגדים ריח כמו ממגהץ חם מאוד) (-:

תחילת הדרך שלי בתחום היא דווקא התחלה אינאואיטיבית. גם היום אני נוטה לעבוד הרבה עם האינטואיציה ולא מעט החלטות שאני מחליטה באות מתוך תחושה ולא מתוך ידע. כמובן שאני לא מתנגדת לדעת חלילה , אבל יש מצבים שאין את מקורות הידע, אם בגלל שההחלטה צריכה להעשות עכשיו או אם בגלל שאין את היכולת להגיע אל מקור הידע, או כי הדברים שנויים במחלוקת,

בקיצור באיזה שהוא שלב בחיי, הפסקתי להשתמש בסבון רגיל. בתחילה זה היה רק לגוף ואחר כך עברתי גם לסבון ידיים ואפילו שמפו.
כשהחלטתי את זה - זה היה לפני 15 שנה ו..איך לאמר, לא מעט אנשים הסתכלו עלי כעל קפריזוינרית, שמחליטה החלטות סתם כך ובשביל מה כל זה?
התחלתי להמעיט בשימוש בקרמים ואחר כך הפסקתי כליל. המריחה על הגוף של איזה חומר שלא ברור מה יש בתוכו, ממש הגעילה אותי. עוד היו פעמים מאז , שמרחתי על עצמי קרם גוף אבל זה כבר לא היה באמת חלק מחיי.

רק מאוחר יותר גיליתי שתחושותיי היו נכונות ואכן בסבונים יש חומרים לא ראויים.

תודה על הסיפור על צינורות המים. הארת את עיניי. גם לנו החליפו את הצינור החלוד לפלסטיק, ואפילו לא חשבתי שיש עם זה בעיה

גם אני פה. מקשיבה

זה דף בלוג, נכון?
<מתייג>

אני רוצה לשתף במחשבות שיש לי על סביבה רעילה: אנחנו חיים בסביבה רעילה ולא הכל בשליטתנו. מי שעזרה לי להבין את זה וללמוד לחיות עם זה היא טליה שניידר בקורס הפרמקלצ'ר שעשיתי אצלה. טליה קיבלה החלטה שהיא לא מוציאה פסולת משטח החצר שלה ואם יוצא לה לייצר פסולת אז היא לא מעבירה את זה לקבורה בנגב בדרך המקובלת אלא קוברת את זה בחצר ביתה, מתחת לערוגות המוגבהות. כששאלו אנשים איך היא עושה את זה (עלולהים להגיע חומרים רעילים לצמחים שהי אמגדלת בערוגה) אז היא ענתה שגם כל אנחנו חיים בסביבה רעילה ושכך לפחות היא לוקחת אחריות על הרעלים שהיא מייצרת.
וכשאני נכנסת למחשבות הללו על כל הרעלים שיש באוויר ובמים, אני מנסה לבדוק האם כל הרצון להמנע מכל מיני חומרים רעילים שאני כן יכולה לבחור אם להכניס לבייתי או לגופי נובעים מפחד או מבחירה לקחת אחריות על הסביבה.

שליחה על ידי ש_חף* » 19 יולי 2009, 00:59

אני רק יודעת שבהמון מקומות הצינורות ישנים ואנשים ממשיכים להתקיים .
לפני כמה שנים עבדתי בתור מוכרת בבית קולנוע, הזאתי של הפופקורן והקולה. הידעתם שהקולה לא מגיעה בפחית אלא תרכיז שמתחבר לצינור שיוצא ממנו סודה? בכל מקרה, לצינור מים שמתחבר לקולה יש פילטר, ויום אחד ראיתי איך מחליפים אותו. כמות הדברים השחורים שהצטברו בפילטר הזה, אין לי דרך לתאר מילולית כמה זה היה מגעיל.
<ממשיכה מאז לשתות מים מהברז, עדיף מלקנות בקבוקי פלסטיק מלאים במים שעמדו שעות בשמש>

אני רוצה להגיב אבל מאוחר יותר.

בכל אופן אני לא אעבור שלב שלב וכן אספר בקצרה ובתמצות שמפה אני מתחילה להתוודע לכל מיני דברים חדשים בחיי.
גרתי עם מי שגידל גינת ענק ליד ביתנו, שעבורי היה הבית הראשון על הקרקע. לראשונה ראיתי איך דברים גדלים ואילו פרחים יפים יש לירקות , התוודעתי לאוכל מקרוביוטי ולאוכל אורגאני (גרתי באמסטרדם עם חבר שהיה בתוך העניין הזה) נסעתי להודו, שם עוד המון קליפות התקלפו להם.
הייתה התוודעות לטבע העצום הזה, שלא ממש שמתי לב אליו לפני כן , לא ברמה הזו (-:
הייתה התוודעות לעניינים רוחניים, עניינים שבנפש שגם הם מקרבים את המודעות בכלל אל טבע הבריאה.

כל הדברים הללו ונוספים, יוצרים מודעות גדולה יותר וחשיפה לאפשרויות אחרות.

במשך הכמה שנים אחרונות, עם ההתוודעות לאתר הזה וכמובן עם ההתוודעות לבעיות אקולוגיות רבות רבות שעולות חדשות לבקרים בתקשורת וכמובן כמובן , מאז שיש לי ילדים, השינויים רבים יותר ויותר והמודעות נהיית יותר ויותר גדולה וזה לא תמיד קל....

קוראת

.

איזה מזל שאני לא צריכה לתת פה את הדברים תחת משנה סדורה או תחת חוקים כלשהם, כי נדמה לי שהדברים יעלו בערבוביה:
לפעמים חיי היומיום וכל מיני פעולות קטנות שרוצה לדבר עליהם ולשתף ולפעמים הגיגים ברומו של עולם..

צמצום כמות זבל

אילו פעולות אני נוקטת:
את כל הנייר משליחה ל"צפרדע" כתומה של אמניר (וזה כולל כל נייר שהוא), את כל הקרטונים (כולל כל סוג של קרטון) אני משליחה ליד הכלבו בכלוב שאוספים בו את ארגזי הקרטון (מתוך תקווה שאכן ממחזרים את זה)..
את כל האורגאני אני משליחה אצל שכנים בקומפוסטר. ואני לא יודעת מה היה קורה לו זה היה צריך להיות אצלי.
די מאיים עלי כל עניין הקומפוסטר - הרבה עכברים, עכשיו גם התחיל נורא להסריח...לא יודעת אם הייתי מסוגלת להתמודד עם זה לבד..
את כל הפחממות ושאריות מן החי אני זורקת לציפורים (קטע כיפי לראות אותן באות , העורבים ממש מנהלים איתי מערכת יחסים, כשהם
רואים אותי עוברת ברחוב הם מזהים וקוראים, לדעתי הם גם קוראים לי שאוציא להם אוכל. אני מקווה שאני לא מזיקה להם עם המזון האנושי)
אז עם מה נשארנו?
עם הג'יפה בכיור שעדיין לא תמיד "נקי" כי הסבון לא אורגאני, המון המון ניילונים וזה כשאני חיה בצמצום איתו, וכל מיני מקלות אוזניים וכאלה...
את כל זה אני משליחה לפח עם ניילון .
לפני זה הייתי משליכה לפח שלי ואז זורקת כמו פעם לאשפה הגדולה בלי שקית, אבל עברתי דירה ומאוד קשה לי להתנהל בה עם פח גדול ומסריח שדורש שטיפה כל זמן די קצר...בקיצור קצת נסוגתי בעניין הזה.

כמובן שנשארתי עם בקבוקי הפלסטיק ושאר הפלסטיק (אנחנו שותים מים מינרלים - יש הרבה בקבוקים)-
את רובו אני זורקת למיכלי המחזור של הבקבוקים, אבל נאמר לי פה באתר, שלא כדאי לזרוק את כל הפלסטיק לכלובי בקבוקים כי יכול להיות שזה מקשה על המחזור ואולי במקרה כזה הם פשוט לא ממחזרים.

אין ספק שאני מצליחה לצמצם כמויות ניכרות של זבל ועדיין כל כמה ימים מגיעה שקית לפח האשפה ואני בהחלט מודעת לכך שבמקום שזו תהיה ערמה שהולכת וגובהת מול פרצופי, לוקחים אותה למקום אחר שם קורה אותו דבר , רק בלי שנראה ואז אפשר להדחיק...

אני צריכה לטפל בנושא המחזור בקיבוץ בו אני גרה ולדאוג שכן נמחזר ניילונים.
צריכה שוב לדבר עם "אביב" ולשאול אותם אם יש להם רעיון מה עושים עם פלסטיק שהוא לא בקבוקים.
צריכה שוב להתארגן על הפסקת שימוש בשקיות זבל (מאוד קשה לי עם זה).
צריכה לבדוק אם ניתן לארגן מחזור זכוכית במקומנו.

(חבל שאין פינוי מרוכז של פסולת קומפוסט - הייתי מעדיפה)

עודד תודה על התיוג @}
ל-ש חף: איכס
למיכלול - דורש מחשבה ותגובה בוודאי תגיע בהמשך (-:
לכל המבקרים , תודה שאתם פה @}

שליחה על ידי ג_ל_י* » 21 יולי 2009, 15:54

קשה לי להתנהל בה עם פח גדול ומסריח שדורש שטיפה כל זמן די קצר
אנחנו מזמן כבר עברנו לקופסאות קרטון וזורקים לתוכה זבל שהוא לא אורגני, כגון מגבונים משומשים (שניקו איתם שיש או רצפה כמובן), קופסאות ריקות של חלב סויה (לאחר ששטפתי אוהו מעט) וכו', כמובן בלי שקית ניילון ואח"כ מרוקנים הכל לפח הגדול אולי פעם בשבוע. כמובן שאין שום ריח לפח, אין ממה! וכשקופסת הקרטון מצ'טקמקת - מחליפים. וזה קורה אחת לשנה אולי.
שקיות ניילון אני מרכזת וזורקת בנפרד למחזור פלסטיק, למרות שאף פעם לא הבנתי אם מותר, הרי יש שם מקום מיוחד לשקיות שהוא מאוד קטן.

די מאיים עלי כל עניין הקומפוסטר - הרבה עכברים, עכשיו גם התחיל נורא להסריח
אני חושבת שאם שמים מספיק אדמה, עלים ומים אז לא אמור להיות שום ריח.

גלי

כאמור, אני זורקת לפח גם דברים רטובים (כגון שקיות מלוכלכות ורטובות, או כאלה שהיה בהן בשר...) את הג'יפה של הכיור ועוד.
לא יכולה לשים זאת בארגז קרטון.
יש לי בית מאוד קטן והמטבח אוהוהו כמה שהוא קטן...
צריכה מעט אסטתיקה וכמובן שלא יסריח..
בקיצור קצת מסובך לי עניין הזבל. גם ככה אני מחזיקה פח קטן על השיש בשביל הקומפוסטר.
מכיוון שאני זורקת המון שקיות נכון להיום, אולי אני צריכה פשוט לרוקן את השקית אל תוך הפח הגדול ואז לזרוק את השקית עצמה?
זה עוזר במשהו?

שליחה על ידי ג_ל_י* » 21 יולי 2009, 22:59

את הג'יפה של הכיור אפשר לזרוק לקומפוסטר, גם את התוצרת שמטאטאים בבית.
אני מרכזת את כל השקיות ביחד, אלה שלא לשימוש חוזר אבל מלוכלכות, וזורקת למחזור של הניילונים.
את השקיות הרטובות והמלוכלכות מבשר אני זורקת הישר לפח הגדול (אנחנו טבעונים שמאכילים חתולים וכלב) בלי שום תחנת ביניים.
וכך אני נשארת עם קרטון נקי ולא מסריח בכלל, אותו אני מרוקנת לפח הגדול ומחזירה למטבח.
את השקיות לשימוש חוזר אני מכניסה למגרה אחת ומשתדלת כמובן להביא כמה שפחות. בעיקר יש לי כרגע שקיות שעוטפות את הפרכיות אורז כי אנחנו בגמילה מלחם.

גלי סליחה על ההתעכבות,
אבל אם ככה הקרטון פתוח במטבח לא?
ולגבי מחזור שקיות ניילון- אצלנו אין עדיין מחזור כזה וגם אם היה, הבנתי שאסור להכניס לשם שקיות מלוכלכות.

שליחה על ידי ג_ל_י* » 22 יולי 2009, 16:49

הקרטון שלנו נמצא מתחת לכיור.
לא ברור לי לגבי מחזור שקיות הניילון. אני יודעת שבמיכלי המחזור של הבקבוקים יש מקום מאוד קטן שמיועד לשקיות ניילון, לכן אני פשוט מרכזת את שקיות הניילון בתוך ניילון אחד גדול וזורקת למיכל המחזור. אריזות ניילון של קטניות, שקיות קצת מלוכלכלות שהיו בהן ירקות. אז אני משתדלת שלא יהיו בהן שאריות של עלים רקובים, אבל בגדול אי אפשר להשתמש בהן שוב, אז אני זורקת. גם אם השקית רטובה קצת מהלחות במקרר אז אני זורקת לאותה שקית של ניילונים. לא ברור לי מה קורה עם זה, צריך לברר.
כאמור, ניילונים ממש מטונפים ומסריחים אני זורקת הישר לפח הגדול ללא תחנת ביניים.

עד חמה שידוע לי השקיות ששמים בכלובי מחזור של הבקבוקים מגיעים ישירות לפח. ללא מחזור
חבל

גלי,
המקום לשקיות בכלובי המיחזור זה רק לנוחיות. לא ממחזרים את זה.
יש מקומות (מעטים) שעושים בהם מיחזור לשקיות פלסטיק, ואז אפשר לזרוק שם את כל השקיות. אנחנו זורקים גם את האריזות של אורז וקטניות, של פריכיות/לחם, ושל כל דבר שמגיע בשקית. זה לא יאמן כמה נפח זה לוקח בפח! מאז שאנחנו מפרידים את זה, אנחנו מרוקנים את הפח שמתחת לכיור פעם בעשרה ימים, בערך!

לגבי קופסאות ריקות של חלב סויה (לאחר ששטפתי אוהו מעט) - אנחנו לא שוטפים. חבל על המים. אני פותח את הפקק, מכוצ'ץ' (ואז כל האויר יוצא) וסוגר בחזרה עם הפקק. הפקק גם מונע מזה מלהתנפח בחזרה, וגם מהריח לצאת.

יש מקומות (מעטים) שעושים בהם מיחזור לשקיות פלסטיק, ו
נקודות, ביישובים של המועצה האזורית זבולון יש נקודות איסוף שקיות ניילון, דיסקים, סוללות, נייר, קרטונים וכמובן כלובים לבקבוקים.
אולי אחד היישובים האלה מספיק קרוב אלייך כדי שתגיעי לשם מידי פעם?

וזה עבר לי כשהורדתי את הכביסה בצהרי היום והרחתי מהבגדים ריח כמו ממגהץ חם מאוד
עוד לא קראתי הכל אבל כאן הייתי חייבת ולהתפרץ שעכשיו את יכולה לבשל אורז חום א-לה- אייל שני כי הזמן להוסיף את המיים לאורז הוא בדיוק כשהוא מתחיל להריח כמו כביסה שיובשה בשמש. הנה, יש לך את זה.
הולכת להמשיך לקרוא.

טוב, אז עכשיו כשקראתי הכל אני ממשיכה. יעל צ יודעת כנראה בגלל שהסבתא שלה חולקת אתי מועצה איזורית. אז בואי ואספר לך סיפור אופטימי. במועצה האיזורית יושבת אשה במחלקת התברואה שעשתה מהפכות של ממש. אני מציינת את זה כדי לתת לך כיוון. אם במחלקת התברואה, לכאורה מחלקה נטולת זוהר, יושב מישהו אם איכפתיות, אפשר למחזר את כל מיכלי הפלסטיק, את שקיות הפלסטיק, הצלופן והנילון את הפחיות ואת הזכוכית. במצב כזה, אם את מקמפסטת, לא נשארת לך כמעט אשפה. לי יוצא בערך שקית אחת לחודש!
יאללה - להתחיל לנגס למחלקת התברואה!
בהצלחה.

תודה למימה ולגילי וליעל צ ולפלוני אלמונית.
אני מאוד שמחה שאתן נכנסות ונכנסים. היה לי איזה חשש שלא יהיה לכם כוח לכל ה"דברים הקטנים" שלי ויש לי עוד כאלה וגם "דברים גדולים", אני שמחה מאוד לגלות שאכפת לכם מאמא אדמה וגם קצת ממני...
צריכה לעבוד ורק קפצתי לביקורון, אולי אחזור יותר מאוחר, בלי נדר. @}

שליחה על ידי ג_ל_י* » 24 יולי 2009, 03:05

אנחנו לא שוטפים. חבל על המים. אני פותח את הפקק, מכוצ'ץ' (ואז כל האויר יוצא) וסוגר בחזרה עם הפקק. הפקק גם מונע מזה מלהתנפח בחזרה, וגם מהריח לצאת.
אני שוטפת עם מים אפורים שאני צוברת בכיור, מרוקנת ומשאירה את הקופסא פתוחה, כך הכל מתייבש ואין שום ריח כלוא. עד שתהיה לנו מערכת מחזור מים אפורים אני הרבה פעמים שמה גיגית קטנה מתחת לכיור ומשקה קצת שיחים עם מי שטיפת הכלים. זה לא ממש נח כי צריך לרוץ את הגיגית בכל הבית, אז לא תמיד אני עושה את זה.

נקודות, סחטיין עליך, שיהיה בהצלחה ובכיף !

בפח אפשר לשים ניירות עיתון או נייר אחר שיש לך וזה יספוג רטיבות (בחלק התחתון ובהיקף). אנחנו עושים כך בפח הקומפוסט וזורקים את הנייר לקומפוסט עם השאריות.
בפח זבל אנחנו שמים שקית משומשת. איכשהו גם שלא לוקחים שקית בשום מקום, הן מגיעות מעצמן... (עם סבתא, עם משלוחי ירקות).
אבל יוצא לנו לזרוק זבל אחת לחודש ככה, אז אין צורך בהרבה. (אין כמעט מוצרים ארוזים).

עוקבת

חיסכון במים

מזה שנים, שוטפת את כל הכלים בסבון ומידי פעם פותחת ברז להרטיב את הכלי, אחר כך שוטפים את כל הכלים בבת אחת מן הסבון וכך כלי שוטף כלי.
ממש לאחרונה התחלנו להתקלח פחות. בחורף התקלחנו פעם ביומיים שלושה.
בקיץ לרוב מתקלחים כל יום אבל מקלחת קצרה. אם זה אמבטיה , משתמשים אחד אחרי השני באותם המים.

אני מקריאה לילדים על נוריקו הילדה היפנית (הגירסא עם עטיפת צילום ש/ל ולא זו האדומה), יש להם אמבטיה מעץ,ולפני שנכנסים אליה מתקרצפים ומסתבנים ושוטפים עם כלי את הגוף ורק אז, נכנסים לאמבטיה נקיים.

במקלחת, אנחנו עומדים בתוך אמבטית פלסטיק של תינוקות ואוספים את מי המקלחת, איתם אני אחר כך שוטפת את הבית ו/ או מרוקנת לשירותים דלי במקום הורדת מים רגילה, או משקה בגינה.
בזמן האחרון סובלת קשות מהגב ולכן לא עושה את רוב הפעולות האלה. באסה!!

הורדתי באופן ניכר את כמויות הכביסה. בעיקר בזכות החלפת מצעים פעם בחודש בערך. כמו כן בגדי קיץ הם קלים ומעטים יותר ולכן לוקח לסל כביסה יותר זמן להתמלא.

לא מורידה מים אלא אם כן זה קקי , או פעם ב - כשמצטבר הרבה פיפי. סוגרת מכסה שלא יסריח.

לא מגדלת בגינה פרחים. רק צמחים לאכילה ויש גם קצת צמחים מתפשטים לנוי אבל הם חזקים ולא צורכים הרבה מים.

כשהילדים עושים ברכה בחוץ (הברכה המשולשת הקשיחה), אנחנו כמובן משקים בשמחה את כל הצמחים בחוץ עם המים.

טליה קיבלה החלטה שהיא לא מוציאה פסולת משטח החצר שלה ואם יוצא לה לייצר פסולת אז היא לא מעבירה את זה לקבורה בנגב בדרך המקובלת אלא קוברת את זה בחצר ביתה, מתחת לערוגות המוגבהות.

מיכל,
מבחינה מוסרית היא צודקת . במקום להדחיק ולשלוח את זה לגבעה רחוקה היא מתעמתת אם השאריות שלה לבד.
אבל אני שואלת את עצמי:
כשהיא זורקת מכונת כביסה, היא גם קוברת אותה? ואם זה לא זבל שמתקמפסט,כמה מקום קבורה כבר יש לה מתחת לאדמה? כמה שטח אדמה יש לה סביב הבית?
לא לכולנו יש את האופציה הזו וזה לא נראה לי באמת הפתרון.
את יודעת, הפתרון הוא שהמדינות יחוקקו חוקים נגד ייצור בחומרים לא אורגאנים...אה! איזו אשליה!!!
ואם יום אחד זה אכן יגיע, ברור שזה יקרה כמה רגעים מאוחר ולא מוקדם.

וכשאני נכנסת למחשבות הללו על כל הרעלים שיש באוויר ובמים, אני מנסה לבדוק האם כל הרצון להמנע מכל מיני חומרים רעילים שאני כן יכולה לבחור אם להכניס לבייתי או לגופי נובעים מפחד או מבחירה לקחת אחריות על הסביבה.

אני חושבת שזה גם וגם. אנחנו פוחדים ממה שאנחנו מעוללים לעצמנו ולכדור וככל שהמודעות עולה ככה הקושי להתמודד עם העוולות שאנחנו מעוללים עולה ועל זה עוד אכתוב בהמשך.

גם אני כאן.
ללא תובנות מחכימות כרגע. בינתיים כבר לקחתי את הרעיון של לשים נייר עיתון בפח הקומפוסט. לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם

ברוכה הבאה אשה שמחה ויקרה.

בינתיים כבר לקחתי את הרעיון של
זה אחת ממטרות הדף הזה (-:

טוב, אז עכשיו כשקראתי הכל אני ממשיכה. יעל צ יודעת כנראה בגלל שהסבתא שלה חולקת אתי מועצה איזורית.
טוב, זה לא ממש חשוב, אבל אמא של בעלי היא זאת שגרה בקיבוץ ליד טבעון וחולקת עם מי מה את המועצה.

גם אותי הדף הזה ממריץ לעשיה ונותן לי רעיונות.
תודה@}
יש לי כמה שאלות שהייתי שמחה להכניס הנה. אולי קצת שאלות של מתחילים.
אפשר?

אהלן כוכב
בטח, אפשר. (-:

שלום נקודות ראיתי בלוג שלך אז קפצתי לביקור...
ועכשיו שקראתי רציתי להוסיף קצת מהגיגי הפילוסופיים, שכן עצות פרקטיות רלוונטיות נראה שתקבלי יותר מאורחים אחרים באתר, אני בעצמי צריכה מחדש לחשוב מה לעשות עם קומפוסט ולאן לזרוק מים אפורים באין-גינה... (שאריות מזון לא הגיעו מעולם לערמת הקומפוסט, אלא נאכלו עד תום ע"י עיזים תרנגולות ושאר חברים..., במיחזור התאילנדים מתקדמים הרבה יותר מאיתנו תאמינו או לא וחוסר במים לא היה בדיוק הבעיה...) אבל עברתי הרבה תלאות בדרכי האקולוגית בעצמי וגם אם אני תמיד במודעות, לפעמים אני נאלצת להשלים עם עובדה מצערת שחלק ניכר מהאקולוגיה בת ימינו נמצאת בראשנו, וכמו שבכל אקוסיסטמה צריך לשאוף לאיזון בין מה שנקלט במערכת ומה שנפלט ממנה, כך גם אצלנו בראש ובסביבה המיידית; יש לברור מידע, למיין, לראות מה מתאים ומה לא, מה אפשרי ומה לא, לא לחטוא בעומס יתר על המערכת וגם לא לנצל את כל המשאבים. ובמילים אחרות, לפעמים אנחנו צריכים לעשות לעצמנו קצת הנחות. אם אין קומפוסטר אז זורקים שאריות לזבל (מה שאורגני מתכלה גם בחיריה, הוא רק מסריח יותר בדרך - בטח יתקיפו אותי פה באתר על זה..), אם כואב הגב אז לא רצים עם גיגיות בכל הבית אבל ממשיכים לצמצם כביסות והדחת כלים.
לדעתי, עצם העובדה שחשוב לך, שאת מבינה שזה תהליך ודרך שתמיד יש ללכת בה ולא אמורה להסתיים בשום מקום "אידילי", זה שאת מחנכת את הילדים שלך ברוח זו ומהווה להם דוגמה, זו תרומה אקולוגית מדהימה ואולי החשובה ביותר.
חזקי. או ברוח האתר - פרח ורוד שאני לא יודעת לעשות..

אוקיי, אז ממש רוצה להתחיל לצמצם זבל.
האם אפשר לזרוק גם טישו למיחזור נייר?
מה עם קרטון או נייר שיש בו מבריקות כזאת (כרומו?) - אפשר פשוט למיחזור קרטון\נייר?
אין לי קומפוסט וגם לא שכנים עם אחד כזה (דווקא לפני שעברתי הנה היה גם היה... ואפילו גרתי בשכנות לטליה שניידר תקופה לא ארוכה <כוכב משוויצה>)
וגם כבר אין לי שום חיות לתת להם שאריות אוכל (פעם היו עיזים סביב לבית...). לא נראה לי היגייני לפזר שאריות ברחוב בשביל חתולים\ציפורים או בעיקר עכברושים (איייכסה). אז -
מה לעשות עם שאריותץ אוכל. ואם כבר בשאריות עסקינן - איך לצמצם אותן - יוצא לי לזרוק כלכך הרבה אוכל שמתכווץ לי הלב והכיס. דרוש פה משהו כמו חינוך מחדש...
זהו לבינתיים מבטיחה לחזור עם עוד.

הי, אני קוראת ומקשיבה.
אגב, בנזוגי בונה מערכות מים אפורות לבתיפ פרטיים.
שווה לשאול ולבדוק
ארנון 0506433022

אהבתי מאוד את מה שכתבת ב (18.07.2009 15:44)
על שימוש באינטואיציה, וגם על השיתוף על התגליות על הסבונים

אורי @}
אנקדוטה קטנה:
גיסתי ואחי כבר מזה זמן ממחזרים את המים בשירותים והמקלחת. אני בתור אחת מהצד, אמרתי לעצמי : עד כאן. איך הם מוכנים שהמקלחת כל הזמן תראה מלוכלכת ורטובה ומבולגנת (גיגיות/ קערות דליים וכולי).
לקח את הזמן שלו והשתכנעתי. עברתי לבית בו השירותים והמקלחת ביחד ו..גם אני מוכנה לכל הבלאגן הזה.
רק להראות עד כמה הדברים האלה מדבקים ואנחנו כולנו מתחנכים לאט לאט (-:

ואם כבר דיברתי על זה אז אמשיך כבר בקו הזה.

הגישה האקולוגית יוצרת פערים הולכים וגדלים בין אלה שדוגלים בה לבין אלה שלא.
כך יוצא שהבית שלי למראית עין (מראית עין כידוע זה מקום מאוד גונב והרבה מאיתנו מצויים בו לא מעט), נראה הרבה יותר מלוכלך ומבולגן משל זה שלא .
פתאום יש לי בחוץ שקיות איסוף של זבל מחזור, ובתוך הבית יש שני פחים לפחות (ונוסיף את השקית מחזור של נירות פלסטיק קרטון שאחר כך יוצאת החוצה ומאוחר יותר מובלת למחזור). פתאום המקלחת לא פיקס. פתאום מנקים פחות, חופפים פחות, מכבסים פחות וכל מושגי הנקיון משתנים.
לך תסביר לשכן שלך שזה לא מלוכלך לאגור מים. שזה לא מלוכלך לא לשים עליך דאודורנט. אולי הדאודורנט הוא לכלוך?
נוצר איזה מבט מלוכסן עלייך, את נראית קצת משוגעת.
עכשיו כבר באים אלי עם יציאות: טוב את עם התאוריות קונספירציה שלך .( עד ממש לא מזמן לא הייתי בשום תאורית קונספירציה , אבל שמעו שנסעתי להפגנה נגד הפלרה והפצתי את הסרט של רוזנטל וזהו. הלך עלי).

אני לא בן אדם שממש סופר דעות של אנשים עלי (ואלה שמכירים אותי פה - עדים לכך) ובכל זאת לפעמים מפריע לי שיחשבו שאני מלוכלכת/משוגעת/מסריחה וכולי.

צ'ילי מתוקה
ברור ש
אם אין קומפוסטר אז זורקים שאריות לזבל (מה שאורגני מתכלה גם בחיריה, הוא רק מסריח יותר בדרך - בטח יתקיפו אותי פה באתר על זה..), אם כואב הגב אז לא רצים עם גיגיות בכל הבית אבל ממשיכים לצמצם כביסות והדחת כלים.
אבל את יודעת המודעות היא אם כל הסבל...אבל גם אם כל ההנאות (כך לפחות נדמה לי).
אני משתדלת לשמור על שפיות ועל הגבולות שלי וללכת בקצב שלי ועדיין מתפללת שסדרי עולם ישתנו ושנשים את הדגשים במקום אחר....
גלי לבנדר - אשמח להעזר בכם כש...אגור בבית קבע (הלוואי במהרה בימנו)

שליחה על ידי yael_o* » 31 יולי 2009, 01:03

רק להראות עד כמה הדברים האלה מדבקים ואנחנו כולנו מתחנכים לאט לאט
בדיוק מה שאני מרגישה בתהליך הארוך וההדרגתי שעברתי ועוברת בשינוי אורח החיים. לאנשים שלא חיים בשגרות כאלה זה נראה באמת ובתמים הקרבה ("אבל אם אין כרגע כוסות רגילות ורק פלסטיק, אז מה לא נשתה?"), גם לי הרבה דברים נראו יותר מדי בשבילי, שלפעמים בכלל לא חשבתי לנסות. היום כל השינויים הקטנים מתקבלים ללא הרגשת הקרבה, אני פשוט כבר לא מסוגלת לעשות דברים בצורה שעשיתי פעם. וברגע שמתחילים, גם אם האידיאולוגיה לא תואמת ב-100%, ההרגל כבר עושה את שלו וקשה להפסיק עם השגרה.
פעם דיברתי על זה עם בחור דתי ששירת איתי, והוא אמר שככה זה אצלו עם כל השגרות והמגבלות של הדת, שהוא לא מרגיש שזה הקרבה כמו שנראה לסביבה. (למרות שאפשר לדבר גם על הבדלים בהקרבה שנדרשת מהסביבה הקרובה בעקבות אורח החיים שלך...)

מה שאורגני מתכלה גם בחיריה
ממה שהבנתי הבעיה היא שאין תנאי אוויר ושמש לזבל שנקבר בחיריה, ואז זבל אורגני שאמור להתכלות בפשטות הופך לבעייתי.

_מה שאורגני מתכלה גם בחיריה
ממה שהבנתי הבעיה היא שאין תנאי אוויר ושמש לזבל שנקבר בחיריה, ואז זבל אורגני שאמור להתכלות בפשטות הופך לבעייתי

ידעתי ידעתי שמישהו כבר יגיב לזה.... (-;
תכלס, זה יותר הרעיון ולא הדקויות. צריך לעשות הנחות לפעמים, לאזן. קיצוניות לא נשמעת לי דבר אקולוגי במיוחד...
הרי גם הרבה מאוד מהנייר או הפלסטיק שאנו שולחים למחזור יושב בערמות ומתכלה לאיטו בשמש כי המפעלים לא עומדים בעומס. יש לנו בעיה מאוד גדולה בתשתיות לשימור אקולוגי וניצול פסולת בארץ, וזה הצד השני של המטבע, שרובנו יתקשו הרבה יותר לשנות. כאשר אנו מנסים לצור בסביבה המיידית שלנו מאמץ שכזה אז צריך גם אותו, לדעתי, לעשות בהדרגה ובאיזון. נראה לי שעל זה אחרי הכל סובב הבלוג של נקודות, על הדרך האישית שלה ועל השאיפות מול המכשולים. זה מה שבעצם רציתי להגיד, חיריה זה רק דוגמה. אני אפילו לא בטוחה באיזה היקף משתמשים בה כיום יש חלופות אחרות מחוץ לגוש דן.
אגב חיריה... בכל דבר יש דברים טובים, אפילו במזבלות ואפילו בחיריה - תאמינו לי, גדלתי ליד ההר הזה, מלא ציפורים...

שהוא לא מרגיש שזה הקרבה כמו שנראה לסביבה.

אני לא יכולה לאמר שאני מזדהה באופן מוחלט עם המשפט הזה ואני לא יודעת אם דוגמת הדת טובה פה , אבל בואי נחזור לעניין האקולוגי.
קודם כל ברור שכל תחושת "ההקרבה" שליבנסיון להתקרב לאקולגיה ולאמא אדמה היא כאין וכאפס לעומת ההקרבה שהאדמה והכדור הזה עוברים בגלל צורת החיים שלנו...ההקרבה של אמא אדמה בסופו של דבר תהיה גם הקרבה שלי או של ילדיי..אז יש פה תלות מאוד גדולה אחד בשני.

במיידי בוודאי שיש המון פעמים תחושת הקרבה:
לקנות אורגאני זה מאוד יקר. ולא יעזור כלום, זה יקר!
להתאמץ להוריק גיגיות ודליים זה קשה, מסרבל ומלכלך.
למיין את הזבל ולעשות חדשות לבקרים "טיולים" אל כלובי המחזור - זה מאמץ.
לקנות חומרים שאינם פוגעים באמא אדמה (סבונים/חומרי ניקוי וכדומה) - זה יקר!
להסתובב בבית עם חוט חמישה מטר במקום עם טלפון אלחוטי - זה לא נוח.
ולבנות אקולוגי זה יותר יקר באופן מפורש מלבנות רגיל.
כמובן שמי שלא נוסע באוטו/מטוס/אוניה ממניעים אקולוגים זה בכלל וויתור וויתור!
אז אי אפשר לאמר שאין לפעמים תחושה קורבנית ובפרט שנכון לכרגע, אלה לא חוקים מדיניים וכולם עושים כך.

ואם כבר בנושא הזה, אחזור על סיפור קטן שכתבתי אצל אורי יורמן:

בשיחה משפחתית, העלתה אחותי, את חוסר נכונותה להיות אקולוגית, כל עוד כל החברות היום מייצרות מוצרים, שיתכלו מהר כדי למכור עוד מהם - ככה נוצר זיהום אימתני. שלא לדבר על התרת הקמת וקיום מפעלים מזהמים ביותר וכולי וכולי.
אני יכולה להבין ולהזדהות עם טענותיה אבל אומרת :
אי אפשר להמשיך להתכופף ולאמר טוב, אם כולם אז גם אני.
אני מרגישה שזה לא מוסרי ביני לבין עצמי, ביני לבין ילדיי, ביני לבין האנושות ובעיקר ביני לבין המקום.
כמו כן, צריכה להיות איזו נקודה שבה מתחילים וגם אם היא נראית חסרת סיכוי, אני מאמינה שלחץ ציבורי מלמטה, בסופו של דבר יוביל לחקיקת חוקים בתחום.
כמו כן מאמינה ב "חבר מביא חבר" (-:

אז יש מקום לדעתי לעשות ולעשות כמה שיותר, בגבולות האפשריים (בלי להשתגע , אוי אוי),גם אם יש תחושת התקרבנות וגם אם קשה ולא מעורר תקווה לראות מה שקורה מסביב.
שנחזק ונאמץ.
שבת שלום לכולם. @}

עוד צעד קטן,
קניתי 4 בטריות נטענות.
יש לי 4 עם מטען, אבל בכל פעם שהשתמשתי בהן בתוך המצלמה, הן היו מתקרוקנות בצ'יק. אז קניתי בטריות רגילות .אין ספק שהן מזהמות את העולם כל כך!!
אז הנה עשיתי את המעשה וקניתי עוד 4 וכך אוכל להחליף. הן עלו מעל 80 ש"ח וכתוב עליהן שהן מחזיקות הרבה זמן בניגוד לבטריות שנמכרות עם המצלמות הדיגיטליות. (-:

הגעתי לדף באיחור אופנתי.
בתור אחת מהסביבה אני יכולה לספר לך שהיה אצלנו בישוב פח לשקיות ניילון שהיה תמיד מפוצץ עד אפס מקום ומה רבה היתה הפתעתי כשלפני כמה ימים הגעתי לאיזור המיחזור ופח שקיות הניילון לא עמד שם.
לעומת זה יש אצלנו בישוב פח לפסולת אלקטרונית, שאם כבר נפטרים ממנה או מחליפים אותה אז לפחות שתפורק ותוטמן בצורה מסודרת. בהקשר הזה לפני כמה שנים, אולי 5-6 היה לי מסך מחשב שהפסיק לפעול ולא יכולתי, פשוט לא יכולתי לזרוק אותו לפח מפני שידעתי שזוהי פסולת מסוכנת. את לא יודעת כמה טלפונים עשיתי , לאיזה משרד בחיפה למישהו שמבין בזה, למועצה האיזורית שבה לא ידעו בכלל על מה אני מדברת ולא הבינו מה אני שואלת ובסוף בסוף מצאתי איפה יש חברה שמתמחה בזה, לא קרוב במיוחד אבל שילבתי עם נסיעה אחרת.
היום, תודה לאל, כבר יודעים אצלנו במועצה מה זה אומר. ובכלל אם יש לך עניינים סביבתיים שקשורים למועצה, יש עכשיו מאד עם מי לדבר בנושא הזה ובכלל.
ואני עדיין תוהה אם המים אצלנו במועצה מופלרים....

ממה שהבנתי הבעיה היא שאין תנאי אוויר ושמש לזבל שנקבר בחיריה, ואז זבל אורגני שאמור להתכלות בפשטות הופך לבעייתי.
כן, ופולט הרבה מתאן (גז חממה) בדרך, בפירוק מסריח ואנ-אירובי.

לעומת זה יש אצלנו בישוב פח לפסולת אלקטרונית
מה??
אני התקשרתי לחברה שאוספת אשפה אלקטרונית ואמרו לי שאין נקודת איסוף באיזורנו.
ולגבי המועצה האיזורית פה ואקולוגיה...
מה אומר לך?
לי זה נראה בינתיים, כמו מראית עין ולא יותר מזה. פה הבטיחו כלובי מחזור כדי לעשות מרכז מחזור - כבר לפני כחצי שנה , אם לא יותר - שום דבר לא זז. הבנתי שזה נתקע על מכרז שהם עשו לקניית הכלובים...

כלי אוכל

הפסקתי את השימוש במחבתות טפלון באופן מוחלט. יש לי מחבת אחת ירושה מאמא של סולתם ואיתה אני משתמשת בלבד. גם הסירים נירוסטה.
כלי האוכל מזכוכית. נמנעת ככל הניתן מפלסטיק וגם מקרמיקה (אחרי הסיפור עם ארומה שנאמר שבצבע יש יותר מידי עופרת, הבנתי שאין על זה פיקוח ואי אפשר לדעת אז נמנעת).
נושאים לא פתורים:
הקפאה בפריזר. במיוחד של קרח וקרטיבים - יש משהו חלופי לתבניות פלסטיק לקרח?
איך הסכום?(סכינים מזלגות..) האם הוא תקני? לא מבינה בזה כלום.

אנחנו התחלנו להקפיא בצנצנות זכוכית גלידה ביתית. קצת באסה אבל אפשר להסתדר.
תבניות קרח באמת בעייתי.

סכו"ם - יש מנירוסטה. כתוב על זה 18/10 . לא מאוד יקר. צריכה לברר כמה כי אנחנו קיבלנו מתנה לחתונה...

רוצה לומר תודה
בהשראת הדף שלך,פתחתי גם אני : חיים ברי קיימא בלוג מודעות אישית וסביבתית

תודה למגיבים והמגיבות, בתקווה להיכנס לפה בנחת בערב /לילה @}

לי זה נראה בינתיים, כמו מראית עין ולא יותר מזה. פה הבטיחו כלובי מחזור כדי לעשות מרכז מחזור - כבר לפני כחצי שנה , אם לא יותר - שום דבר לא זז. הבנתי שזה נתקע על מכרז שהם עשו לקניית הכלובים...
אני לא יודעת, אני יודעת שיש אנשים די רציניים בעניין במועצה כרגע, אחד מהם אני מכירה אישית עוד מהימים שהייתי פעילת סביבה והוא עוד לא גר כאן בסביבה. שאני אדבר איתו?
מה שכן, אני רוצה שמה שמאד משפיע כאן זה שיש אנשים שהם חזק בעניין אצלנו בישוב והם יוזמים, אז יש. למשל לפני די הרבה שנים המועצה מכרה קומפוסטרים בהנחה, אני הייתי בין אלו שקנו. התברר עם הזמן שהקומפוסטרים האלה לא משהו. קמו אנשים אצלנו בישוב והתחילו לייצר קומפוסטרים מחביות ומכרו לתושבים, להרבה אנשים כאן יש אותם. זה עניין פנים יישובי. יש כאן הרבה אנשים שחזק בעניין אז זה קורה. מוזמנת להשליך כאן זבל אלקטרוני (מקווה שלא יזיזו את הפח כמו שלקחו את זה של השקיות).

טוב, רוקדת , זה דורש שיחה עם קול.
אני עייפה מאוד, עבר עלינו יום ארוך אחרי שינה מאוד קצרה.
הולכת לישון, בתקווה שמחר אוכל להיות פה יותר נינוחה ותקשורתית.
לילה טוב

לא נראה לי שטישו הולך למחזור נייר.
נדמה לי שצריך להשליך למחזור נייר רק נייר נקי וזה יכול להיות כל נייר : כרומו, ניר עיתון, ניר מדפסת, ניירות של חשבונות וחשבוניות, עטיפות שונות וכולי.

לגבי שאריות מזון, נדמה לי שאם את זורקת ביום העכברים לא כל כך יגיעו...(מפחדים) לעומת זאת הציפורים יגיעו גם יגיעו. הן בעיקר אוהבות אורז ומוצרי חיטה למינהם וכמובן כמובן העורבים מתים על שאריות בשר. כבר יצא לי לזרוק להן גם אורז לא מבושל והן אכלו כמובן.
ולגבי שאריות אוכל למחזור במטבח: אני אשפית קטנה מאוד במטבח. יש כל מיני דרכים למחזר אוכל.
למשל פירה שנשאר להפוך לקציצות כאלה ולטגן. לקחת שאריות ולהכין פשטידה, או קציצות ירקות.
שאריות עוף להקפיץ עם דבר חדש שמכינים (אורז, או ירקות, או אטריות) לחם כפי שהזכרתי כבר להפוך לפרורי לחם ועוד ועוד.
הכנתי מרק בטטה בכמות עצומה. התברר שהילדים לא יגעו בזה. שמתי בצנצנות זכוכית בפריזר. כל פעם מוציאה צנצנת, מחממת , אחלה מרק יצא!
בכלל הקפאה זה פטנט מעולה לשימור אוכל.

אחלה עצות. עכשיו בעניין היישום P-:

וואו! 4 חודשים נעדרתי מפה.
האמת שחזיתי את זה.
כפי שכתבתי למעלה נבנה לידי בית חדש. כל כך הרבה משאיות של יציקת בטון כבר הגיעו (לא יכולה לספור) וכל פעם אני בוכה מבפנים, במיוחד במקומות שזה ממש לא הכרחי כמו בשטח גדול לפני הבית..
יש את הידע כבר איך לאפשר לאדמה לספוג את המים, אבל מכיוון שאין חוקים, אנשים הולכים על הפתרון הקל ביותר ואולי המוכר ביותר. כל כך עצוב.
כמובן שיום אחד כשהכל יצא מאיזון, אנחנו נהיה בבעיה כי...האדמה תמצא את דרכה לפרוץ דרך כדי לנשום )-:

לא ידעתי איפה לכתוב את זה, בסוף החלטתי שכאן.

ביום שבת ילדיי היו עם אבא. כשחזרו אלי, הגדולה הזכירה לי לדבר עם אבא על ביסלי.

אמרתי לו שלאחרונה התוודעתי לעובדה שבכל החטיפים עם טעמים מוסיפים חומרים מאוד גרועים כמו מונסודיום גלטומט, וביקשתי אם הוא יכול להעלות את זה למקום גבוה כשהילדים מגיעים.

ישר הוא ירה אלי בצינויות ובחוסר רצינות מופגנת שבפירות ובירקות שאני מאכילה אותם יש חומרים הרבה יותר גרועים מזה.

נכון להיום אני כבר לא רבה איתו, לא מתווכחת ולא מרימה קול, אבל כל כך התעצבנתי ואני מתוסכלת עד לרגע זה ואני לא יודעת ממה יותר מהיחס שלו לנושא או מכך שאולי הוא צודק...

הוא עובד בחקלאות והוא רואה כל יום הלכה למעשה במה מרססים לנו את האוכל ה"טבעי" כולל גידולים אורגניים המוניים שגם הם לא נשמעים אמינים במיוחד, במיוחד כשזה נעשה למען כסף כי למגדל הספציפי אין שום קשר לכל העניין הזה.

)-:

ובאמת אם יש מישהו שקורא פה ויודע לענות עד כמה המזון שמוגדר אורגאני ברשתות ובחנויות אכן אורגאני והאם זה שווה את כל המאמץ הכלכלי??
אני קונה בעיקר ירקות אורגאניים ופירות רק שהמחיר נראה לי סביר יחסית.
אני קונה אצל איריס בן צבי האחת והיחידה וכשזה תוצרת שלה אני רגועה. היא לא מרססת כלל!!

אבל מה קורה במקומות אחרים? האם ההבדל מהותי בין ריסוסים אורגאניים לאלה שלא?
מישהו (לא מבין גדול לדעתי) אמר לי שלריסוסים האורגאניים לוקח הרבה יותר זמן להתפרק. האומנם?

אשמח לכל פיסת מידע.

העיקר בעני הוא לקנות ממקום מוכר.כך הכל גם יותר אקולוגי ובד"כ יותר נח ונגיש.

אבא שלי גם בא מהתחום, וגם לו יש תגובה דומה.

אולי יש משהו שאנחנו לא מוכנים להסתכל בו?
<מתוסכלת כמוך>

אין ספק שזה יכול להיות עסק מסריח כמו כל עניין כלכלי
לכן חשוב לדעת ולהכיר את מי שקונים ממנו
או לגדל לבד.
זה נשמע כמו המון התעסקות ותמיד יש תרוצים כמו שחבל להשקיע במקום שכור וכו'
אבל האמת היא שזו הוצאה מינימלית ביותר שמנסיונינו שווה כל אגורה וכל רגע.
ורב הזמן יצא לנו לחלק ודפים.

בזמן האחרון אני כותבת בראש מכתבים לכל מיני כאלה שאמורים להיות שרים לענייני..

מסתובבות לי מחשבות על כך שצריך לחוקק חוק שכל מוצר שמצליחים להוציא אותו בצורה האקולוגית שלו - צריך לאסור כל יצור לא אקולוגי שלו.
לא נשמע מהפכני? תארו לכם שמחר אי אפשר לקנות בארץ יותר חיתולים חד פעמיים רגילים ותחבושות היגייניות?
לא רעיון טוב?
המפעלים ימשיכו להתקיים רק יצטרכו לשנות את חומרי הגלם ולהתחיל להתפרנס ממוצרים אקולוגיים.
אני חולמת.

וואי, רק היום ראיתי את העמוד הזה....
בא לך שאשתף קצת ברעיונות לצמצומים ולחיסכון או שבא לך שישאר מעין בלוג אישי?

דברי איתי, כי אני לא בטוח שאזכור להיכנס לבדוק את התשובה שלך.

בטח בטח בטח!!@}
בזכותך קראתי את כל הדף שוב, קשה לי להתמיד וכידוע אני כרגע במקום כל כך עסוק וטרוד שלא מצליחה לתת את הדעת..
יאללה מחכה (-:

במה להתחיל....

פסולת -

את האורגני אנחנו מפרידים בדלי עם נייר עיתון וזורקים לקומפוסטר מרכזי של הישוב. האמת שלאחרונה הוא לא תוחזק כראוי ויש מחשבות לבטל אותו ושלכל משפחה יהיה קומפוסטר משלה (גם ככה לרב המשפחות כבר יש אחד). עד שאתפנה לבנות אחד משלנו, אנחנו תורמים את השאריות לאחד הלולים או העיזים של אחת המשפחות השכנות.
אני יותר מאמין באפקטיביות של קומפוסטר ישובי, אך צריך שיהיה מי שיתפעל אותו וזו בעיה....אין מה לעשות, אם רוצים קומפוסט טוב ואיכותי לא מספיק לדחוף את כל הפסולת האורגנית לאיזה מתקן ולחפות בחומר יבש.....

שאריות שמן, רטבים ומרקים למיניהם - שופכים בחוץ, בכל פעם במקום אחר. אחד הדברים הכי מזהמים שיש, זה לשטוף אותם לכיור (אלא אם כן יש לכיור יציאה למערכת מים אפורים....למרות שגם למערכות האלה לא מומלץ לשפוך נוזלים רוויים בחומר אורגני)

קרטונים - לקרטוניה של אמניר.

פלסטיק - בעיקר מיכלי חלב 2 ליטר, מיכלי יוגורט ליטר וחצי (קנייה במיכלים גדולים מייצרת פחות פסולת) וכו' - למתקן של הבקבוקים לאחר ששטפנו אותם (אין חשש לבזבוז מים....אשתף בהמשך על החיסכון במים אצלנו) ולפחות לפי בדיקת היחידה הסביבתית של המועצה האזורית ממחזרים גם כלים אלה.

מוצרי היגיינה וחיתולים - היום אנחנו כבר אחרי שלב החיתולים, אך את ביתנו הראשונה גידלנו בשילוב של חיתולי בד וחיתולים חד פעמיים. מכוון שגם במציאות זו התחלחנו מנפח הזבל שיצרו החיתולים החד פעמיים וגם מרצון לחסוך במגע של חומרים סינטטים וכימיקלים שונים עם עור ביתנו השנייה הלכנו איתה רק על חיתולי בד רב פעמיים. את ביתנו השלישית גידלנו בלי חיתול (כאמור יש לא מעט דפים בנושא בבאופן) מלבד בלילות, באוטו וכשהתארחנו אצל אחרים - אז שמנו לה חיתול בד.

אשתי משתמשת בתחבושות רב פעמיות ומרוצה מהם לגמרי.

סוללות - לרוב אין (מצויידים בכמות יפה של נטענות) ובכל זאת אם מגיעים אלינו דרך מתנות וכו' אוספים אותם...ופעם בשנה נותנים לאחד מילדי הישוב שלומדים בבית הספר היסודי לקחת לנקודת האיסוף הנמצאת בבית הספר.

בקבוקי פלסטיק - לא צורכים ולא ממחזרים. למרות שלא רוצה להוציא את הרוח מהמפרשים, ביררתי קצת על הנושא ומסתבר שבישראל ממחזרים רק 60% מהבקבוקים שאוספים.....את השאר (40%!!!) שולחים דרך הים לטורקיה שם משלמים להם על הטמנה!! עאלק מחזור.

ניירות - מוצרי נייר וניירות ציור ויצירה של הבנות (אני מביא ניירות מודפסים בצד אחד,עליהם מציירות) מופרדים והולכים למתקן איסוף ישובי. אחת לשנה אני מזמין את אמניר והם מגיעים ולוקחים את כל המצבור.

בגדים - משתדלים לקנות בחנויות יד שניה (כמובן שגם קונים חדש, אך בתדירות מאוד נמוכה) ומעבירים לגמ"ח בסיום השימוש.

צנצנות וכלי זכוכית לוקחים למרכז מחזור הישובי שם יש תא הכולל בקבוקים עם פיקדון. אחד מחברי הישוב לקח על עצמו להעמיס את כל תא הזכוכית, לקבל את התמורה על הבקבוקים שבפיקדון ומצאנו ספק בקרבת מקום שלוקח את כל הזכוכיות וממחזר את הזכוכית.

שקיות ניילון - כמעט ואין (עורכים קניות בסלים של פעם, כולל ירקות ופירות) ובכל זאת איכשהו תמיד מגיעות כמה. עליהן אנחנו עושים שימוש רב פעמי ככל שהשקית מאפשרת ולבסוף זורקים בפח הרגיל.

שאר הזבל היבש הולך לפח רגיל (ללא שקיות) מרופד בעיתון לקליטת הנוזלים.

זהו בינתיים....על פסולת

לגבי הקומפוסטר. פה עושים דבר נחמד, למרות שלא יודעת את כל התהליך.
ליד כל קומפלקס של פחים/מיחזור יש חישוק מתכת שבתוכו יש פח אשפה עם מכסה כמו של פעם. (החישוק מתכת- כדי שחיות לא יהפכו את הפח). לשם זורקים פסולת אורגאנית. יש פה חבר'ה שמטפלים בנוי והם אוספים את הפחים ומרוקנים אותם.
הפרטים שחסרים לי: כל כמה זמן הם מרוקנים, ולאן?
אני משערת שהם חופרים וקוברים או בדומה. וואלה אשאל אותם.

טוב, ממשיך....

חשמל ומים -

על החשמל אין הרבה מה לפרט. מלבד מנורות הקריאה (יש לנו 6 כאלה בבית) כל שאר הנורות הן נורות חסכניות. נכון שהן יותר יקרות ברכישה אך הן מחזיקות מעמד הרבה מאוד זמן לעומת הנורות הרגילות.
מעבר לזה, פשוט מכבים את האורות והמכשירים בבית. מאז שיש לנו דוד שמש אנחנו צורכים בבמוצע שנתי כ-100 ש"ח חשמל בחודש.

על המים אפרט מעט יותר. הפכנו את אמבטית התינוקות שלנו לגיגית איסוף מי מקלחת. אנחנו עומדים בתוכה כשאנחנו מתקלחים ומשם עם דלי ממלאים את הניאגרה של השרותים. אתם לא מאמינים כמה מים זה חוסך. מצד אחד משתדלים לא להתקלח שהגיגית מלאה ומצד שני בכל פעם שהגיגית ריקה אפשר להתקלח (וזה מאפשר הרבה מקלחות).
לוקחים את המקלחת עצמה כאקט לניקיון ולא להתפנקות תחת הזרם וככה לא אוספים יותר מידי מים בכל מקלחת (בממוצע 20-40ליטר למקלחת).

בכיור במקלחת יש כלי פלסטיק (כזה של גלידה) אליו שוטפים ידיים ושיניים - גם זה הולך לניאגרה.

מחוץ לכיור של המטבח בנינו אדנית גבוהה עם מספר שכבות של אדמה, רסק גזם וחצץ, בה שתלנו כל מיני תבלינים וירקות עונתיים. כל המים של המטבח משקים את האדנית הזו. המערכת הזו פשוטה מאוד ודורשת תחזוקה אחת לשנה בלבד. אנחנו משתמשים בסבון כלים של אקובר.
לפני שבניתי את האדנית שמנו בכיור גיגית בגודל של הכיור ואת המים שאספנו בשטיפת הכלים הוצאנו ידנית לגינה (האמת היה קצת קשה אבל אפשרי)
את הכביסה עד לא מזמן עשינו עם נוזל של אקובר ולאחרונה עברנו לכדור האקולוגי (מרוצים ממנו יותר מאקובר) והמים של מכונת הכביסה משקים עץ לימון ששתלנו לצורך כך עם צלחת גדולה של רסק גזם שעשינו סביבו.

אנחנו 5 נפשות ובחורף האחרון צרכנו מידי חודש 5 קוב מים בסה"כ.

זהו על מים וחשמל.

בפעם הבאה הדבר החשוב באמת - צמצום והתנתקות מתרבות הצריכה (ככל שאנחנו מצליחים)

לצערי הרב מאוד, כל עניין חיסכון המים יורד לטמיון אצלי.
אני לא מסוגלת להרים דליים כל הזמן, זה פשוט מכאיב לי בגב.
הדבר היחידי שנשאר הוא לא להוריד מים אחרי כל פיפי.
כמובן שבשטיפת כלים אני לא פותחת ברז וכולי, אבל לאסוף מי מקלחת למשל לא מסוגלת. )-:

גם לגבי המנורות חוסכות חשמל - מתעברת את העור שהן מפיצות. הן פשוט לא נותנות אור ומאוד חשוך בבית.

לגבי ההשקייה באקובר: זה וודאי שזה מתפרק וזה בסדר לאכול פירות שהושקו באיקובר?
ומה יש לך לדווח על הכדור האקולוגי? באמת מנקה? מה עם ריח לכביסה? אתם מוסיפים משהו?

אני מניח שאת מתעבת את האור שלהן.....כי אם את מתעברת מהאור שלהם זו באמת בעיה

אני מציע לך לנסות שוב, יש נורות שנותנות אחלה אור, אם את רוצה אור חזק וצהוב (לא לבן פלורסנטי) ממליץ על 20W (שזה מקביל לאור 115W של נורה רגילה) וצריך לשים לב לקנות yellow light (ולא את האחרים שנותנים אור לבן). שימי לב שכשמדליקים לוקח לנורה שתי דקות להגיע לשיא תאורה .

השקיה במי כביסה שעושים עם אקובר היא 100% טובה לצמחי מאכל, אפילו לירקות (בטח ובטח לפירות שגדלים על עץ).

לגבי הכביסה במוצרים אקולוגים - התוצאה חד משמעית פחות נקייה. אך בין אקובר (שתוצאותיו לא מרשימות בלשון המעטה) לבין הכדור, השני מנצח ובגדול. מה גם שבכדור אין אריזת פלסטיק, אין רכישה חוזרת ונשנית (מניסיון של חברים, הבנתי שעובד ביעילות כשנתיים-שלוש), ובסופו של דבר חוסך לא מעט כסף.

אם רוצים ריח אפשר להוסיף קצת שמנים ארומאטים מדוללים במים.
אנחנו מוותרים על הריחות, בהתחלה זה היה קצת חסר, אך היום נראה לי מוזר (ומיותר) ללבוש בגד נקי עם ריח של סבון....

כשיש כתמים קשים משתמשים נקודתית עם פלמוליב (כן כן זה שאנשים שוטפים איתו כלים ואוכלים את השאריות שלו על הכלים) זה וואחד מסיר כתמים אגרביסי. יוצא שאנחנו קונים בקבוק אחד כזה בשנה והוא מכסה את כל הטיפולים בכתמים הקשים.

אם הגב לא מאפשר איסוף מי מקלחת, אפשר ללכת על חיסכון. כפי שאמרת לא כל פיפי צריך להוריד (סגירת המכסה של האסלה עוזרת עם הריח). מעבר לכך גיליתי סוד - הידית של החצי מיכל שבדרך כלל מורידים איתה פיפי, עושה את כל העבודה הנדרשת גם במוצקים (נסי ותיווכחי).
לפעמים קשה לילדים קטנים להפנים את השוני בין ההורדה הקטנה לגדולה וניתן לשלוט על זה בשתי דרכים -

לכוון את הווסת של הניאגרה כך שיסגור את המים בקו התחתון ולא העליון (הקווים נמצאים על דופן הניאגרה).
ניתן להכניס בקבוק/ים של חצי ליטר מלאים במים וכך מקטינים את קיבולת המיכל. כאמור לא צריך כל כך הרבה מים להורדה טובה ומנקה (גם של מוצקים).