נשיכת שפתיים

לא.

גם אני נשכנית ואני מכה על חטא כי גיליתי השבוע שגם בתי בת ה 3 נדבקה.!! הלוואי וידעתי איך לעזור לה. בתור התחלה - החלטה שלי להפסיק מגע עם השפתיים. למען בתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הרבה כתבו שזה קשור לחוסר שקט וחרדה. גם אני נשכנית ותיקה אוכל להעיד שאני דאגנית, חסרת שקט . לא חושבת שמריחת וזלין תפתור את הבעיה ...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היפנוזה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כשהתחלתי לקרוא חשבתי לעצמי שאולי גם אגיב. אני אף פעם לא מגיבה בפורומים כאלה, אני תמיד מזדהה עם התגובות, אבל אף פעם לא מזדהה בעצמי. ואז כשראיתי שהוא מ2004 בכלל וויתרתי כי חשבתי שכל הנשכניות/מקלפות כבר בטח נגמלו או לפחות קיוויתי בשבילן, אך שמחתי לגלות שיש עוד כמוני גם ב2015!
בכל מקרה, קראתי הכל ואני יכולה להגיד שאני מזדהה עם כל מה שנאמר כאן. אני אישית נשכנית וקלפנית שפתיים אך הזדהיתי גם עם מורטי השיערות והכוססים.
זה נעשה אצלי במצבי מתח, חרדה, לחץ, עצבנות, וגם במצבי שיעמום, רגיעה, מצבים שאני מתרכזת במשהו אחר וזה סתם נעשה בלי לשים לב כמו בקריאה, כתיבה, צפייה בטלויזיה וכו׳... אני אפילו חושבת שזה עוזר לי להתרכז. למען האמת זה נעשה אצלי כל הזמן מכל סיבה אפשרית.
כן, זה גורם לי גם סיפוק והנאה בדיוק כמו שזה גורם לי כאב ומתח ושנאה עצמית על חוסר המשמעת שלי.
וכן, ניסיתי הכל! טוב, לא הכל, עדיין לא ניסיתי משהו מקצועי כמו טיפול פסיכולוגי, אבל כל מיני משחות, לומר למישהו קרוב שיעיר לי, להיות מודעת, משמעת עצמית (כן ממש).. בקיצור כל אלו לא עזרו. הצעד הבא הוא לשים סלוטייפ על השפתיים ובאמת שקלתי את זה!
אבל כן הבחנתי במשהו- כשביקשתי מבן זוגי שיעיר לי הוא התחיל לשים לב לזה יותר ויותר והוא לא מפסיק להעיר לי! (מה שאומר שאני עושה את זה באמת כל הזמן) זה כלכך מפריע לו ומכניס כבר אותו למתח שזה גורם לריבים בנינו. אז כשאני לידו אני כמעט ולא עושה וכל פעם שאני באה לעשות הוא עוצר אותי. ואז שמתי לב למשהו- אני מרגישה כלואה. אני מרגישה במתח ובחוסר נוחות ויש לי כמו נרבים כאלה בידיים. ואז כשאני לא איתו אני מכסה על הזמן שלא עשיתי וחוזרת בכל הכוח! מישהו אמר כאן משהו על ביטוי עצמי, שאנחנו מונעים מעצמנו להתבטא.. יכול להיות שזה זה, אבל על כל פנים אם עוד מישהו מרגיש ככה זאת נקודה למחשבה לנסות להבין את הסיבה שזה קורה.
אני לא מאמינה בפתרונות קלים כמו משחות, כולנו מתגברים על המשחות האלה בואו נודה באמת.. אבל תוך כדי קריאה כן הבנתי כמה דברים:
אם מישהו זוכר כמה זמן הוא עושה את זה הוא יכול לנסות להבין מה היה באותה נקודת זמן שגרם לו להתחיל.
אם מישהו זוכר תקופה מסויימת שבה הוא לא עשה ולנסות להבין מה היה שם. למשל אני בטיול שלי בהודו לא קילפתי בכלל ושמתי לב לזה באמצע הטיול (טיילתי חצי שנה). הרגשתי אז מאוד שלמה עם עצמי ולא היו לי דאגות.. כמובן שזה לא פיתרון כי תמיד יהיו דאגות אבל לנסות אולי למצוא להן מוצא אחר..
זה יכול לנבוע מכלכך הרבה סיבות ואני חושבת שהפיתרון יתחיל במציאת הסיבה האמיתית- מתח וחרדה ממה? מה הגורם ומה אני מרגיש באותו רגע שאני בא לעשות? אפילו פיזית בגוף, מה אני מרגיש ולמה דווקא עכשיו מופיע הצורך? ולמצוא את הפורקן הנכון לאותו דבר ספציפי.
גם אם זה נובע מהיפר אקטיביות מסויימת וזה עוזר להתרכז- להבין את זה, לתפוס באותו הרגע ולמצוא משהו אחר.
יש מכנה משותף בין כל אלה, כולם מפצים על משהו וזה מספק את הסיפוק הרגעי. הרעיון הוא למצוא על מה זה מפצה.
זה לא פשוט כמו שזה נשמע בכלל וזה תהליך, אבל זה עניין של לעשות. כי לכולנו מאוד נוח להישאר במצב הזה למרות שאנחנו סובלים ממנו ולהתייחס לזה כסתם הרגל מגונה שהגוף החליט לקחת על עצמו, מה גם שלחטט בפצעים עמוקים זה אף פעם לא נחמד.. אבל אני מאמינה שזה המפתח לפיתרון.

יודעת שחפרתי, שמרתי בבטן הרבה זמן..

מקווה שעזרתי למישהו ותודה לכל מי שכתב כאן ועזר לי

עדיין פעיל פה??
ממש עודד אותי לקרוא שיש ולעוד כמוני,אובססיבים לקילוף שפתיים
אני משחיטה אותם בכל דרך אפשרית ואני ממש נואשת לגרום לזה להפסיקקק

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמתי לב שאני בחו"ל אני לא נושך את שפתיי

שלום לכולם,
כולם כל תודה רבה על השרשור. אני קלפנית שפתיים+מלפפת שיער+כוססת ציפורניים מזה שנים. תמיד הרגשתי ומרגישה רע על זה. ניסיתי את כל המתודות שדיברו עליהן כאן (כולל פסיכולוג), ובינתיים לא עבד.
ברור שהסיבה היא לחץ ועצבים, שהם גם לרוב מופנים כלפי פנים.
מה דעתכן על להקים קבוצת תמיכה בפייסבוק כדי להמשיך לדבר על זה ואפילו למצוא פתרונות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה גורם למחלות או מסוכן?

הזוי כמה השרשור הזה ישן, והזוי כמה הוא עדיין רלבנטי לאנשים.. כשהתחלתי לקרוא אותו לא חלמתי שאמצא תגובה מהשנה הנוכחית, 2016. ומי חשב לכתוב בכלל! אני בחיים לא מגיבה.. אבל חייבת עכשיו, ולו בשביל עצמי.
אז אצלי זה בכלל רק חוסר נוחות מסויימת, אני מקלפת את השפתיים בצורה כרונית, אבל כשמגיעה למצב שאוטוטו יורד לי דם, אני מפסיקה ומורחת מלא שפתון עד שהשפתיים מתרפאות.. ואז הכי כיף וקל לקלף. תענוג. זה קצת מפריע לי, לא המון, והאמת שבטעות נכנסתי לחפש בגוגל על קילוף שפתיים. בעיקר כי חמותי תמיד מעירה לי בהבעת גועל על איך שהשפתיים שלי נראות.. ממנה הבנתי שזה כנראה כן חריג.
אבל עכשיו אני מבינה שזה באמת חריג! כאילו.. אנע מבינה עכשיו שהמצב שהמחשבה הראשונה שעולה לי כשיש ארוע מסויים, היא 'יואו, רק שאזכור יומיים קודם לכן למרוח את השפתיים 24/7 כדי שתראינה נורמאלי' הוא ממש לא נורמאלי!

התחברתי לקטע של חוסר מימוש עצמי, יכול להיות שמשם הקילוף מגיע אצלי. למרות שגם סטרס יכול להשפיע.. אני נזכרת כעת בסיטואציות חברתיות מסויימות (אשתדל לשים לב אליהן יותר כדי שאדע להגדיר אותן) שכמעט בכפייתיות אני מקלפת את השפה התחתונה עם השיניים, למרות שאני יודעת בוודאות שזה דבר דוחה למתבוננים מהצד- ויש מתבוננים.
גם חוסר הסיפוק וההנאה בחיים.. מתיישב לי נכון. הכעס פחות, אם כי יכולהיות שהכעס כל כך מודחק, עד שאין לי גישה אליו

.
בכל מקרה, הקילוף אצלי לא גורם לי לסבל של ממש, ואני מקלפת לי בכיף ובהנאה אפשר לומר. אבל אני מבינה עכשיו שזה לא ממש נורמאלי, ושווה לשים לב לזה, ולהמשיך לנסות להפסיק אותו, להתגבר, ולממש את עצמי יותר ויותר בחיים הקצרים האלה.

תודה לכל מי שהגיבה והגיב עד עכשיו לאורך השנים!! עזרתם בהחלט!

ואגב, קראתי הנחה לא מבוססת שגירוי כרוני של העור עלול לפתח סוג מסויים של סרטן עור. קשה להאמין שזה מדוייק או מוכח, אבל מפחיד מספיק כהשערה בלבד.
אני אישית, לא מאמינה בפחד ככלי לשינוי אמיתי, אבל כותבת את זה כאן למי שכן מאמין בו

.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מאז שאני זוכרת את עצמי נושכת וכוססת ומקלפת את השפתיים שלי. לפעמים השפתיים שלי מגיעים למצב שהם נראים מאוד מיובשים וזה לא יובש. זה פשוט שהעור חתוך ופצוע מהשיניים. בזמן האחרון התחלתי לחשוב שזה כבר נהיה מצולק והשפתיים לעולם לא יחזרו להיות בריאות במראה נורמטיבי. שהם תמיד, לכל חיי, הם יראו קלופים ויבשים ואפילו אולי שרופים. קראתי לא מזמן שמי שכוסס ציפורניים, זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לעצבים ואני חושבת שאולי כסיסת שפתיים יכול לגרום נזק עצבי לשפתיים. השפתיים שלי כואבות הרבה מהזמן ואם לא כואבות אז זה בגלל שנוצר שכבה של עור. אבל העור הזה לא בריא. הוא יבש וחלש וזה לא נוח ואז בא לי לכסוס ולקלף את זה. זה מעגל שחוזר על עצמו. אני חוששת שהשפתיים יהיו ככה לכל החיים, למרות שרופא עור אמר שלא. התחלתי לחפש על זה מידע באינטרנט והגעתי לפה. גיליתי שפתון מעולה שהוא בוטני, עשוי מחמאת שיאה ואני מאוד מרוצה והוא עוזר. לפני יום יומיים הוא נאבד לי ומחר אקנה עוד שניים חדשים. מקווה לטוב, אבל חוששת שהשפתיים שלי מצולקות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמאלה!!! קוראת ולא מאמינה. מגיל קטן יש אצלי את התופעות שכולן מקושרות לעצבים או לאנרגיה לא מתועלת כנכתב כאן: כסיסת ציפורניים, אכילת העור שמסביב, נשיכת שפתיים (בעיקר הפנימיות), וגם רקיעה ברגליים בלי לשים לב מדי פעם שגם את זה אני מקשרת לזה. יש לי כמה חברות שגם סובלות מזה. כל השאר ככל שהתבגרתי כך התופעות הלכו ודעכו. אך אכילת השפתיים נותרה בעינה. מצחיק לשמוע תיאוריות בנוגע לסיבה אבל אני באמת מאמינה שמרבית הסיכויים שמדובר באנרגייה לא מתועלת שהגוף לא יודע איך להוציא, שעמום, וגם לעיתים בגורמים של לחץ, וכעס מודחק. איפוק נעים לכולנו!

איזה קטע...חשבתי שרק אני מתנהגת ככה...אני שנים אוכלת את עצמי...כל הפה הפנימי שלי אכול ...וכשאני מתחילה אני באמת נהנת מיזה זה מרגיע..והקטע הכי מהנה זה הרגע של הכאב..הזוייי האם זה מסוכן??

גם אני אוכלת את עצמי. כבר ממש מגיל צעיר, בטח כבר איזה שלושים שנה...
מתישהו כשהייתי בבית הספר היסודי ביקרתי אצל רופא השיניים וכשהוא ראה את כל הפצעים הפנימיים האלה, הוא לקח קצת רקמות לביופסיה.
הוא אמר שפגיעה מתמשכת בתאים עלולה לגרום לסרטן.
זה היה כמובן לפני כבר איזה 200 שנה, ומאז אני לא הולכת לרופאי שיניים (בעצם פעם אחת הלכתי, בהודו, כי נשברה לי שן, וגם שם הרופא רצה לקחת ביופסיה, אבל לא הסכמתי). אני מתה מפחד...
מזל שיש לי שיניים טובות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פתחתי קבוצת וואצאפ במיוחד לנו האנשים שסובלים מדחק וכעסים מהילדות וגורמים לנזק עצמי בלתי הפיך
אני בטוח שאם תכנס/י לקבוצת וואצאפ
בין כל האנשים שאנחנו לא מכירים יהיה לנו קל יותר לכעוס להוציא תסכולים של שנים וקח אני בטוח שהבעיות שלנו יפתרו זה עיניין של תהליך
שצריכים לעבור אותו כוחנו יחד
תרשמו את מספריי הטלפון שלכם פה בקבוצה
ואצרף אתכם לקבוצה
המשך יום טוב לכולם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין למישהו רעיון מעשי . מה לנשוך כתחליף?

הי בנות אני בבעיה אם השפתיים אני 3 ימים לא נושכת אותם והעור גודל פשוט מגעיל אני לא יוצאת מהבית בכלל מישהיי יכולה לתת טיפפ ריך להבריא תעור

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, אני לגמרי מבינה אותך וכל הכבוד שהפסקת לקלף ל3 ימים!
אני סובלת מהבעיה הזו כבר שנים והחלטתי לשים סוף לזה. קראתי איפשהו שכשמקלפים את השפתיים -מקלפים תוך כדי גם עור בריא וזה רק הורס ולכן הכי טוב זה להשתמש בפילינג (לי זה לא עזר כי היו לי חתיכות גדולות של עור מתקלף...) או לגזור עם מספרי ציפורניים את העור המתקלף בלי להזיק לעור הבריא. אני הפסקתי לקלף את השפתיים כבר מעל חודש (כן, עם הרבה כח רצון זה אפשרי!! הכל בידיים שלנו!) ואני רואה שיפור גדול. אני רק גוזרת עם מספרי ציפורניים בסוף היום או אם ממש מפריע לי . עכשיו מתקלף לי רק בכמה אזורים קבועים (ולא כל השפתיים כפי שהיה בעבר). הבעיה שלי היא שלא משנה מה אני מורחת על השפתיים, העור המתקלף הזה שוב גודל ולא מתאחה עם שאר השפתיים! אני ממש לא יודעת מה לעשות!
יש לך או למישהו המלצה על משחה טובה שתאחה לי את השפתיים (גם חתיכות גדולות ויבשות מאד)???
מישהו במצב שלי ניסה אולי פלקסיטול ? זה יעזור לי? (אני ניסיתי כ"כ הרבה משחות וכבר פוחדת לנסות, שלא יגרום למצב להיות גרוע יותר)
אשמח אם למישהו יש רעיון!! לא רוצה להתייאש! רוצה שהשפתיים שלי יבריאו סופסוף! פליזזזז! תודה רבה!!

שליחה על ידי קש''ר* » 22 יוני 2019, 01:55

מסכימה עם כל מה שנאמר כאן. גם אני נושכת שפתיים, בלי ידיים, פשוט מקלפת עם השיניים וזה נראה רע. לשאלת מי שלפני, מורחת פלקסיטול זה עוזר לכמה שעות והשפתיים שוב מתייבשות. צטומקרוגל לעומת זאת עוזר קצת יותר. אני חושבת בסיכום הכללי שזה בגלל עודף אנרגיה לא מתועל(אצלי היפראקטיביות) ולחצים, וגם בעיות עם להתבטא(שלדעתי גם קשור בadhd כי אנחנו נוטים לדבר יותר מידי, והחברה לא אוהבת את זה, אז חונקים את זה בכוח) וכעס לא מבוטא-שוב, הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות מאופיינות בהתפרצויות זעם, ובחוסר ביטחון עצמי שגם מביא לחרדות ולחצים ביחוד בחברה שלא מרגישים בה לגמרי בנוח וטבעי. לצערי ביטחון עצמי פגוע אופייני בגלל פגיעה בדימוי העצמי אחרי שנים של הערות ופידבקים שליליים. אז כנראה כל מה שנאסף שם... כל המילים שלא נאמרו... כל הכעס שנצבר ומבעבע. כי בחברה הכללית מקובל להיות רגוע ומתון ולא 'חופר' והעצבניים והמתפרצים והאימפולסיביים הם יוצאי דופן אז אנחנו מנסים לאלף את עצמנו. וזה יוצא בדרך של פגיעה עצמית... ביחוד באזור הפה שקשור להבעה כנראה. אצלי אישית קילוף מתקשר עם הבעה(קילוף=גילוי, קילוף שכבות של מידע/סוד) שמתי לב שגם אצלי זה קורה לא רק בעיתות לחץ וחרדה אלא גם כשאני מנסה מאוד להתרכז, עוד מאפיין ברור של adhd. אז אשמח לשמוע אם יש עוד הפרעות קשב וריכוז כמוני כאן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי כולם. לא להאמין כמה אנשים שותפים לאובססיה הזאת. אני מילדות מקלפת שפתיים וגם שידרגתי את זה לאכילה/קילוף של פנים הפה. הרגל מטריד ביותר. המזל שכלפי חוץ לא רואים.. רק שיננית מעירה לי על זה. אין לי ספק שזה נובע ממתחים פנימיים. ליטרלי אני "אוכלת את עצמי". מרגישה חוסר מימוש וחוסר סיפוק עצמי כבר שנים למרות שאני לומדת, עובדת, מתאמנת.. אבל מרגישה שהחיים שלי זה לא החיים שהייתי רוצה. אז מאמינה שיש משהו מודחק. מצד שני- אני מילדות עם ההרגל הזה... גם בתור ילדה הייתי ביקורתית כלפי עצמי ופרפקציוניסטית, אני חושבת שיש לתכונות האלה קשר לחרדה (כן אני קצת חרדתית). אז ככה שאני נוטה לחשוב שחוסר סיפוק קשור לעניין אבל השורש הוא תכונות אופי. אדם שהוא באופי ביקורתי, פרפקציוניסט, הוא חרד יותר, נלחץ ואינטנסיבי. כן אני גם דיי רגישה. אז אני לא יכולה לשנות את האופי אבל אולי קצת למתן ולעבוד על אמונות יסוד. יש טיפול פסיכולוגי בשיטת CBT ששווה לנסות. בהצלחה לכולם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למישהו יש דרך שיכול לעזור לי להפסיק לכסוס ציפורניים עד כדי כאב
ולהדביק ציפרוניים לא עוזר אני כוססת גם אותם וגם את הלק ג'ל

באופן טבעי

באופן טבעי