סאלי תדמור
-
- הודעות: 1626
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
- דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*
סאלי תדמור
הי סאלי,
בנוגע לקרקרים, הטיפ שלי הוא התבלון. אפשר על בסיס פשתן או צ'יה או אגוזים. אני עושה קרקרים משובחים בטעם פלאפל, או בטעם בצל. אפשר בתבלון איטלקי עם בזיליקום, צנוברים ועגבניות מיובשות. קרקר קישואים ואגוזים גם הולך טוב. בכול מקרה, אני מעדיפה להמיר אותם בירקות חתוכים דק
בנוגע לקרקרים, הטיפ שלי הוא התבלון. אפשר על בסיס פשתן או צ'יה או אגוזים. אני עושה קרקרים משובחים בטעם פלאפל, או בטעם בצל. אפשר בתבלון איטלקי עם בזיליקום, צנוברים ועגבניות מיובשות. קרקר קישואים ואגוזים גם הולך טוב. בכול מקרה, אני מעדיפה להמיר אותם בירקות חתוכים דק
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
בכול מקרה, אני מעדיפה להמיר אותם בירקות חתוכים דק
כלומר לוותר על קרקרים בכלל, ופשוט לאכול רק ירקות?
זה גם מה שאני עושה. אבל חשבתי שהקרקרים יהיו גוון נחמד.
עשיתי עם המון בצל וזה יצא מגעיל לגמרי. משהו מוזר ולא אפוי.
איך עושים בטעם פלאפל?
תודה @}
כלומר לוותר על קרקרים בכלל, ופשוט לאכול רק ירקות?
זה גם מה שאני עושה. אבל חשבתי שהקרקרים יהיו גוון נחמד.
עשיתי עם המון בצל וזה יצא מגעיל לגמרי. משהו מוזר ולא אפוי.
איך עושים בטעם פלאפל?
תודה @}
-
- הודעות: 1626
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
- דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*
סאלי תדמור
כשזה לא אפוי עד הסוף זה באמת מגעיל גם בעיני:-) אני אוהבת אותם דקים ומיובשים כמו שצריך. כנראה זו היתה הבעיה. נדרש יותר זמן ייבוש. אפשר גם להוסיף קצת תמרים לחריפות של הבצל, לאיזון. בטעם פלאפל, לקחתי מתכון לקציצות פלאפל, שיטחתי וייבשתי. אחפש לך את המתכון המדויק. השתמשתי במתכון של שרלי בר. אבל יש המון. הוא מבוסס על גרעיני חמניה, כוסברה, פטרוזיליה, טחינה והרבה כמון. הפעם האחרונה הגיעה לקומפוסט כי הם היו מעט עבים ולא התייבשו מספיק אבל בדרך כלל זה מצליח קישור ל מתכון . אני זוכרת אותו קצת אחר אז אנבור ברשימות על מנת למצוא אותו.
-
- הודעות: 1080
- הצטרפות: 07 נובמבר 2007, 10:20
- דף אישי: הדף האישי של אלה_לי_לה*
סאלי תדמור
זה יוצא מצוין, אם אין שמש ואת לא עובדת עם עקרונות הרופוד - הייתי מכינה בטוסטר ודי. יותר פשוט ופחות סיכון לחוסר יבוש שיקלקל את הטעם.
לגבי הטעים - טעם וריח - בגלל זה אמרתי לך לטעום, תטבלי לפי העדפותיך, אני אוהבת קרקר כוסברא, עגבניה ושום, החבר שונא כוסברא.
תבחרי את הטעמים האהובים עליך, ותקפידי לייבש היטב כדי לשפר את הטעם
לגבי הטעים - טעם וריח - בגלל זה אמרתי לך לטעום, תטבלי לפי העדפותיך, אני אוהבת קרקר כוסברא, עגבניה ושום, החבר שונא כוסברא.
תבחרי את הטעמים האהובים עליך, ותקפידי לייבש היטב כדי לשפר את הטעם
-
- הודעות: 1626
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
- דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*
סאלי תדמור
נזכרתי בדבר נוסף, הטעם דוהה במעט עם הייבוש לכן תבלני בנדיבות
-
- הודעות: 578
- הצטרפות: 18 נובמבר 2005, 17:43
- דף אישי: הדף האישי של דלית_ב*
סאלי תדמור
יש לי מתכון לקרקרים מהממים בטעמם המעולה, אבל לא חיים, אלא בתנור. גם מעוניינת?
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
תודה תודה לכן נשים מהממות @}
אני באמת מעדיפה עכשיו רואו פוד. זה עושה לי כל כך טוב, גם בגוף וגם במצב רוח, שאני ממש רוצה לתת לזה נסיון. לא השתכנעתי רציונלית שזה מה שעדיף ב - 100%, אבל קשה להתווכח עם תחושות פיזיות מאוד ברורות. אם אחזיק עם הרואו פוד אני מניחה שבסוף אקנה מייבש מזון.
אין צורך כרגע שתטרחו להקליד לי מתכונים יותר. אני נכנסת לתקופת שיא האקשן (אביב) - 5 קורסים מתחילים עכשיו והרבה מתאמנים - חוץ משוויץ ושאקטי. כמעט כל יום בחג עבדתי בערך 10 שעות. כך שאני לא באמת הולכת להכין את הקרקרים אני באמת צריכה לקנות אותם. אולי בקיץ או בחגים, כשאני בחופש, אני אתן נסיון נוסף עם הקרקרים. למרות שיש לי כמה תוכניות גם לשם...
בינתיים שמחה להזמין אתכם לדברים מדליקים שיש לנו בקרוב - למשל בוסטר קשר חם וקרוב - מה עושים עם ביקורת? בזוגיות, עם ילדים? ביקורת שלנו וכלפינו. נושא נפלא שכבר הנחיתי כמה פעמים, זה תמיד אדיר. יש לי תובנות גדולות בנושא הזה ואשמח לגלות אותן שוב יחד איתכן יש גם קורס התמקדות שמתחיל בימי שישי עוד מעט - יש שם אנשים כל כך מקסימים שממש עצוב לי אם יהיה מקום ריק ומישהי יכלה להיות גם היא איתנו. וגם בוסטר בחיפה, שזה לא קורה הרבה שיש מפגש פיזי, ממש כיף. נעשה עבודה נפלאה לצאת מסטרס.
אביב נפלא
אני באמת מעדיפה עכשיו רואו פוד. זה עושה לי כל כך טוב, גם בגוף וגם במצב רוח, שאני ממש רוצה לתת לזה נסיון. לא השתכנעתי רציונלית שזה מה שעדיף ב - 100%, אבל קשה להתווכח עם תחושות פיזיות מאוד ברורות. אם אחזיק עם הרואו פוד אני מניחה שבסוף אקנה מייבש מזון.
אין צורך כרגע שתטרחו להקליד לי מתכונים יותר. אני נכנסת לתקופת שיא האקשן (אביב) - 5 קורסים מתחילים עכשיו והרבה מתאמנים - חוץ משוויץ ושאקטי. כמעט כל יום בחג עבדתי בערך 10 שעות. כך שאני לא באמת הולכת להכין את הקרקרים אני באמת צריכה לקנות אותם. אולי בקיץ או בחגים, כשאני בחופש, אני אתן נסיון נוסף עם הקרקרים. למרות שיש לי כמה תוכניות גם לשם...
בינתיים שמחה להזמין אתכם לדברים מדליקים שיש לנו בקרוב - למשל בוסטר קשר חם וקרוב - מה עושים עם ביקורת? בזוגיות, עם ילדים? ביקורת שלנו וכלפינו. נושא נפלא שכבר הנחיתי כמה פעמים, זה תמיד אדיר. יש לי תובנות גדולות בנושא הזה ואשמח לגלות אותן שוב יחד איתכן יש גם קורס התמקדות שמתחיל בימי שישי עוד מעט - יש שם אנשים כל כך מקסימים שממש עצוב לי אם יהיה מקום ריק ומישהי יכלה להיות גם היא איתנו. וגם בוסטר בחיפה, שזה לא קורה הרבה שיש מפגש פיזי, ממש כיף. נעשה עבודה נפלאה לצאת מסטרס.
אביב נפלא
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
מכתב מרגש של אישה מצליחה, יפה, צעירה, שהיתה מכורה לסמים קלים הרבה שנים. אימון קצר ומרגש שבו נגמלה לחלוטין. הנה המכתב שלה כמובן שזו תחילת הדרך - עכשיו תפקידנו לפגוש את כל מה שבגללו בחרה בסמים. אבל כבר עכשיו תהליך מפתיע ומרגש.
-
- הודעות: 247
- הצטרפות: 22 פברואר 2011, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של עכשיו_טוב*
סאלי תדמור
תודה!
סאלי תדמור
הי מי היועצת לתזונה טבעית שכתבת עליה ,
בדף המלצות מטפלים אלטרנטיביים?
תודה
בדף המלצות מטפלים אלטרנטיביים?
תודה
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
הי סאלי מה שלומך?
קראתי באחד ממאמרייך שבזכות שייקים ירוקים יש לך שוב שיער שופע שאינו מלבין.
מכיוון שגם אני סובלת מהתדלדלות של השיער, רציתי לשאול (אם את מוכנה לשתף כמובן) כמה זמן בערך לקח לך להגיע לתוצאה הזו, ומה היה "מינון" השייקים היומי באותה תקופה. כמו כן, האם אכלת מוצרי דגנים באותה תקופה?
המון תודה מראש.
קראתי באחד ממאמרייך שבזכות שייקים ירוקים יש לך שוב שיער שופע שאינו מלבין.
מכיוון שגם אני סובלת מהתדלדלות של השיער, רציתי לשאול (אם את מוכנה לשתף כמובן) כמה זמן בערך לקח לך להגיע לתוצאה הזו, ומה היה "מינון" השייקים היומי באותה תקופה. כמו כן, האם אכלת מוצרי דגנים באותה תקופה?
המון תודה מראש.
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
סאלי תדמור
רוצה לציין שאחרי שהתחלתי לשתות שייקים שיער לבן הופך לשחור (השורשים שחורים וההמשך לבן! בכלל לא ידעתי שאפשרי)
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
היי אביבה
ממש כיף לשמוע ממך. אני בשמחה משתפת. הגיע הזמן להסיר את הטאבו מעל כל הנושאים האלה. סה"כ שיער
כמעט מההתחלה צרכתי בערך שתי צנצנות ליום (משהו כמו 2 ליטר). זה שייק עם המון עלים וכמעט ללא מים. במינון הזה השיער הפסיק לנשור לי תוך פחות משבוע!!! למתחילים אולי קשה מאוד להתחיל ממינון כזה של שייק (ושל עלים בשייק), אבל אפשר להגיע לשם בהדרגה. תוך חודש כבר היתה לי רעמה יפה על הראש (הרבה יותר שיער), וכל מה שגדל - גדל חום. כך שהצבע היום הוא הוא הצבע המקורי, אחרי שכבר היה לי קצת לבן.
עד היום (כבר חצי שנה בערך) אני אוכלת כזו כמות של שייק ליום - מינימום ליטר ובד"כ סביב ה - 2 ליטר. זה ממש חלק גדול מהאוכל שלי.
לגבי דברים אחרים שאכלתי. בהחלט אכלתי דגנים. שאר התזונה שלי היתה מה שנחשב "אוכל בריא רגיל". כמעט שום מוצרי חלב - אבל כן כמויות קטנות של בשר (קצת פה ושם, לא מנה שלמה גדולה), דגנים מלאים כמו אורז מלא, קינואה, המון ירקות, קטניות. אז היה לי פירות בבוקר, שייק לבראנצ' ולחלק מארוחת הצהריים, ואז שאר היום המשכתי רגיל.
היום לאט לאט אני עוברת כמעט להכל חי. אבל זה מין התחלתי כזה ולא ברור לי במדויק אם זה בדיוק מה שמתאים. בכל אופן כל התוצאה של השיער לא היתה בתקופה של הכל חי, ממש לא. זה היה בפירוש השייקים ורק השייקים שעשו את זה.
למקרה שלא ראית - יש פה פוסט שכתבתי על איך בדיוק להתחיל להכין את השייקים, וגם תמונות שלי של אחרי ולפני עם השיער
אשמח לשמוע איך הולך עם זה @}
ממש כיף לשמוע ממך. אני בשמחה משתפת. הגיע הזמן להסיר את הטאבו מעל כל הנושאים האלה. סה"כ שיער
כמעט מההתחלה צרכתי בערך שתי צנצנות ליום (משהו כמו 2 ליטר). זה שייק עם המון עלים וכמעט ללא מים. במינון הזה השיער הפסיק לנשור לי תוך פחות משבוע!!! למתחילים אולי קשה מאוד להתחיל ממינון כזה של שייק (ושל עלים בשייק), אבל אפשר להגיע לשם בהדרגה. תוך חודש כבר היתה לי רעמה יפה על הראש (הרבה יותר שיער), וכל מה שגדל - גדל חום. כך שהצבע היום הוא הוא הצבע המקורי, אחרי שכבר היה לי קצת לבן.
עד היום (כבר חצי שנה בערך) אני אוכלת כזו כמות של שייק ליום - מינימום ליטר ובד"כ סביב ה - 2 ליטר. זה ממש חלק גדול מהאוכל שלי.
לגבי דברים אחרים שאכלתי. בהחלט אכלתי דגנים. שאר התזונה שלי היתה מה שנחשב "אוכל בריא רגיל". כמעט שום מוצרי חלב - אבל כן כמויות קטנות של בשר (קצת פה ושם, לא מנה שלמה גדולה), דגנים מלאים כמו אורז מלא, קינואה, המון ירקות, קטניות. אז היה לי פירות בבוקר, שייק לבראנצ' ולחלק מארוחת הצהריים, ואז שאר היום המשכתי רגיל.
היום לאט לאט אני עוברת כמעט להכל חי. אבל זה מין התחלתי כזה ולא ברור לי במדויק אם זה בדיוק מה שמתאים. בכל אופן כל התוצאה של השיער לא היתה בתקופה של הכל חי, ממש לא. זה היה בפירוש השייקים ורק השייקים שעשו את זה.
למקרה שלא ראית - יש פה פוסט שכתבתי על איך בדיוק להתחיל להכין את השייקים, וגם תמונות שלי של אחרי ולפני עם השיער
אשמח לשמוע איך הולך עם זה @}
סאלי תדמור
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
סאלי, תודה רבה על כל ההסברים וההפניה למאמר!!!
התוצאות שלך נשמעות ממש מרשימות!!!
אני עם הראש המדעי שלי חייבת להבין הכל במדויק: כשאת אומרת 2 צנצנות ליום, את מתכוונת לצנצנת הזכוכית של הבלנדר, שהגודל שלה הוא 1 ליטר?
כמו כן, אני מטבעי מאד רזה, ובעבר כשניסיתי לאכול בריא היה לי דווקא מאד קל וכיף (כנראה שאין לי ממש התמכרויות, לפחות בקטע של אוכל), אבל הבאסה היתה שהורדתי 3 קילו, ומסתם "רזה סבבה" הפכתי ל"ציפלונת" ולא ממש אהבתי את זה. תצחקי, אבל חזרתי לאכול לא בריא רק בגלל זה! במודע וביודעין.
מהתמונות שלך עושה רושם שגם את רזה טבעית, לא?
האם גם את חווית ירידה מעצבנת שכזו במשקל במעבר לאוכל בריא?
סאלי, תודה רבה על כל ההסברים וההפניה למאמר!!!
התוצאות שלך נשמעות ממש מרשימות!!!
אני עם הראש המדעי שלי חייבת להבין הכל במדויק: כשאת אומרת 2 צנצנות ליום, את מתכוונת לצנצנת הזכוכית של הבלנדר, שהגודל שלה הוא 1 ליטר?
כמו כן, אני מטבעי מאד רזה, ובעבר כשניסיתי לאכול בריא היה לי דווקא מאד קל וכיף (כנראה שאין לי ממש התמכרויות, לפחות בקטע של אוכל), אבל הבאסה היתה שהורדתי 3 קילו, ומסתם "רזה סבבה" הפכתי ל"ציפלונת" ולא ממש אהבתי את זה. תצחקי, אבל חזרתי לאכול לא בריא רק בגלל זה! במודע וביודעין.
מהתמונות שלך עושה רושם שגם את רזה טבעית, לא?
האם גם את חווית ירידה מעצבנת שכזו במשקל במעבר לאוכל בריא?
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
אני עם הראש המדעי שלי חייבת להבין הכל במדויק
חה חה... גם לי יש ראש מדעי. לפחות חלק ממנו.
אני מתכוונת לצנצנות של 1 ק"ג דבש, למשל. אז זה שתי צנצנות, לפעמים קצת יותר. אם לדייק עוד יותר, אז זה יהיה משהו כמו 5-6 ימים כאלה. ובשאר אולי פחות מזה, כי נניח התחלקתי עם מישהו, או לפעמים פעם בשבועיים יש יום בלי שייק. אבל זה הרגיל.
האמת היא, יש לי את אותו הקטע עם המשקל. יותר מהרואו פוד של 90% מאשר מהשייקים, אבל הם ללא ספק גם כן תורמים את הכוון. גם אני ירדתי קצת, והיתי רזה קודם, ועכשיו זה מין גבולי כזה. חלק אומרים לי שאני רזה מדי. ה BMI קצת מתחת למה שצריך להיות לפי הטבלאות (ואולי הן לא מדויקות). יש לי עוד תופעה מסוימת שאני חוששת שהיא קשורה לתת משקל. אז קבעתי לי בדיקות ואני מנסה להבין מה לעשות עם זה. עוד לא סגורה. אבל שום דבר לא יזיז אותי מהשייקים - התועלת גדולה מדי (גם העור שלי נראה טוב, ציפורניים).
אני לא חושבת שצריך לאכול לא בריא בשביל זה אלא למצוא כנראה דרך לאכול יותר שומן (אגוזים, אבוקדו) ואולי אני צריכה להחזיר את הדגנים, לא ברור לי. אולי קצת ביצים. אבל לא ממתקים או בורקסים או משהו כזה, לא נראה לי שזה יכול להיות הפתרון
רוצה לציין שאחרי שהתחלתי לשתות שייקים שיער לבן הופך לשחור (השורשים שחורים וההמשך לבן! בכלל לא ידעתי שאפשרי)
ביישנית, לא שמעתי על זה מעולם! איזה קטע! גם אני לא ידעתי שאפשרי. אבל בעצם אם השורש משתנה ומתחיל ליצר את הצבע, אז זה יהיה ככה. מאוד מעניין. שלי לא ככה בכלל - פשוט סתם חום רגיל ויפה (למעשה בגלל הגיל שלי אנשים מניחים שזה צבוע...)
חה חה... גם לי יש ראש מדעי. לפחות חלק ממנו.
אני מתכוונת לצנצנות של 1 ק"ג דבש, למשל. אז זה שתי צנצנות, לפעמים קצת יותר. אם לדייק עוד יותר, אז זה יהיה משהו כמו 5-6 ימים כאלה. ובשאר אולי פחות מזה, כי נניח התחלקתי עם מישהו, או לפעמים פעם בשבועיים יש יום בלי שייק. אבל זה הרגיל.
האמת היא, יש לי את אותו הקטע עם המשקל. יותר מהרואו פוד של 90% מאשר מהשייקים, אבל הם ללא ספק גם כן תורמים את הכוון. גם אני ירדתי קצת, והיתי רזה קודם, ועכשיו זה מין גבולי כזה. חלק אומרים לי שאני רזה מדי. ה BMI קצת מתחת למה שצריך להיות לפי הטבלאות (ואולי הן לא מדויקות). יש לי עוד תופעה מסוימת שאני חוששת שהיא קשורה לתת משקל. אז קבעתי לי בדיקות ואני מנסה להבין מה לעשות עם זה. עוד לא סגורה. אבל שום דבר לא יזיז אותי מהשייקים - התועלת גדולה מדי (גם העור שלי נראה טוב, ציפורניים).
אני לא חושבת שצריך לאכול לא בריא בשביל זה אלא למצוא כנראה דרך לאכול יותר שומן (אגוזים, אבוקדו) ואולי אני צריכה להחזיר את הדגנים, לא ברור לי. אולי קצת ביצים. אבל לא ממתקים או בורקסים או משהו כזה, לא נראה לי שזה יכול להיות הפתרון
רוצה לציין שאחרי שהתחלתי לשתות שייקים שיער לבן הופך לשחור (השורשים שחורים וההמשך לבן! בכלל לא ידעתי שאפשרי)
ביישנית, לא שמעתי על זה מעולם! איזה קטע! גם אני לא ידעתי שאפשרי. אבל בעצם אם השורש משתנה ומתחיל ליצר את הצבע, אז זה יהיה ככה. מאוד מעניין. שלי לא ככה בכלל - פשוט סתם חום רגיל ויפה (למעשה בגלל הגיל שלי אנשים מניחים שזה צבוע...)
סאלי תדמור
סאלי, תמיד כיף לתקשר איתך.
תודה על כל התשובות.
תודה על כל התשובות.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
_סאלי, תמיד כיף לתקשר איתך.
תודה על כל התשובות._
@}
תודה אביבה, די הערת אותי למחשבה בנושא של המשקל. אני חושבת שקצת הדחקתי את זה. זה נחמד להיות רזה מאוד וללבוש כל בגד שהוא, והכל נראה מעולה, אבל גם לי יש תחושה לא נוחה שאולי זה קצת מוגזם. מזל שאמא שלי לא קוראת כאן היא קצת דואגת לי עם זה. והאמת היא שכנראה היא קצת צודקת.
תודה על כל התשובות._
@}
תודה אביבה, די הערת אותי למחשבה בנושא של המשקל. אני חושבת שקצת הדחקתי את זה. זה נחמד להיות רזה מאוד וללבוש כל בגד שהוא, והכל נראה מעולה, אבל גם לי יש תחושה לא נוחה שאולי זה קצת מוגזם. מזל שאמא שלי לא קוראת כאן היא קצת דואגת לי עם זה. והאמת היא שכנראה היא קצת צודקת.
סאלי תדמור
אני לא חושבת שזה משהו שצריך לדאוג בגללו האמת. כשאוכלים אוכל שכל כולו ויטמינים וסיבים ותאית, ומעט חלבונים ושומנים ופחמימות "ריקות", די טבעי כנראה לרדת במשקל. רוב האנשים נורא מאושרים מזה, וזה חלק מהבונוס של לאכול בריא. אבל כשאתה רזה מראש, זה יכול להפריע אסתטית.
מה שיותר מפריע לי זה לא החשש לבריאותי האישית (הרי ציק צק אפשר להחזיר את הקילוגרמים החסרים בשבועיים של בורקס ולחזור להיות בריאים ), אלא המחשבה שמשהו כאן לא עד הסוף הגיוני / לא עד הסוף סגור. כי אם אוכלים מושלם, המשקל אמור להיות מושלם.
יש מישהו קנדי באינטרנט שקראתי אותו הרבה, שאכל רק RAW המון זמן, אבל אז ראה שיש פה איזה באג עם הערך הקלורי, ועכשיו הוא ממליץ לשלב בתפריט גם דגנים מלאים וכדומה.
מה שיותר מפריע לי זה לא החשש לבריאותי האישית (הרי ציק צק אפשר להחזיר את הקילוגרמים החסרים בשבועיים של בורקס ולחזור להיות בריאים ), אלא המחשבה שמשהו כאן לא עד הסוף הגיוני / לא עד הסוף סגור. כי אם אוכלים מושלם, המשקל אמור להיות מושלם.
יש מישהו קנדי באינטרנט שקראתי אותו הרבה, שאכל רק RAW המון זמן, אבל אז ראה שיש פה איזה באג עם הערך הקלורי, ועכשיו הוא ממליץ לשלב בתפריט גם דגנים מלאים וכדומה.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
אלא המחשבה שמשהו כאן לא עד הסוף הגיוני / לא עד הסוף סגור. כי אם אוכלים מושלם, המשקל אמור להיות מושלם.
בדיוק. אין קשר לאסתטיקה.
אני עוד בחקירה של העניין. אבל זה לגבי ה raw. על השייקים אני סגורה שזה להיט בשבילי. ולמען האמת כבר בשביל די הרבה אנשים סביבי שניסו ועושים את זה.
בדיוק. אין קשר לאסתטיקה.
אני עוד בחקירה של העניין. אבל זה לגבי ה raw. על השייקים אני סגורה שזה להיט בשבילי. ולמען האמת כבר בשביל די הרבה אנשים סביבי שניסו ועושים את זה.
סאלי תדמור
נזכרתי בעוד שאלה שמעניינת אותי: האם לאורך כל הדרך מרכיבי השייקים היו אורגניים בלבד?
סאלי תדמור
ראיתי פעילות אז נכנסתי.
יו, סאלי, כל פעם אני לומדת ממך עוד משהו, וכל פעם נפעמת ממגוון התחומים שאת מתעסקת בהם.
בדיוק היום חזרתי להכין לי שייק ירוק ואפילו התינוקת והקטן נהנו ממנו.
תודה על המאמר שלך על השייקים. אפילו שאני כבר כמה שנים שחותה אותם, זה כיף לקרוא טקסט כזה קולח, מסביר ומסביר פנים.
נמרה
יו, סאלי, כל פעם אני לומדת ממך עוד משהו, וכל פעם נפעמת ממגוון התחומים שאת מתעסקת בהם.
בדיוק היום חזרתי להכין לי שייק ירוק ואפילו התינוקת והקטן נהנו ממנו.
תודה על המאמר שלך על השייקים. אפילו שאני כבר כמה שנים שחותה אותם, זה כיף לקרוא טקסט כזה קולח, מסביר ומסביר פנים.
נמרה
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
נמרה @}
כיף לשמוע ממך
איזה כיף שגם הילדים אהבו
העניין שלי עם השייקים מהדהד מכל הכוונים. גם החויה האישית שלי, וגם הסיפורים כבר של כל כך הרבה אנשים מסביב ומתאמנים שזה ממש תומך בתהליך השינוי שלהם! ממש. זה עוזר פיזית, זה יוצר קלילות שמקלה לעשות הליכות או ספורט אחר, וזה פשוט עוזר להיות יותר שמחים. מדהים.
כיף לשמוע ממך
איזה כיף שגם הילדים אהבו
העניין שלי עם השייקים מהדהד מכל הכוונים. גם החויה האישית שלי, וגם הסיפורים כבר של כל כך הרבה אנשים מסביב ומתאמנים שזה ממש תומך בתהליך השינוי שלהם! ממש. זה עוזר פיזית, זה יוצר קלילות שמקלה לעשות הליכות או ספורט אחר, וזה פשוט עוזר להיות יותר שמחים. מדהים.
סאלי תדמור
שלום סאלי
ראיתי באתר שלך שיש אפשרות לשיחות אישיות עם אסיסטנטיות
אני ללא ניסיון בהתמקדות, אבל רוצה לנסות ומעדיפה משהו אישי
האם שיחות כאלו הם תוספת או המשך למשהו שקיים או יכולות לעמוד גם בפני עצמן?
והן יכולות להיות בטלפון בלבד נכון?
האם זה תהליך כמו טיפול שאורך שנה ושנתיים ויותר או משהו יותר קצר?
ראיתי באתר שלך שיש אפשרות לשיחות אישיות עם אסיסטנטיות
אני ללא ניסיון בהתמקדות, אבל רוצה לנסות ומעדיפה משהו אישי
האם שיחות כאלו הם תוספת או המשך למשהו שקיים או יכולות לעמוד גם בפני עצמן?
והן יכולות להיות בטלפון בלבד נכון?
האם זה תהליך כמו טיפול שאורך שנה ושנתיים ויותר או משהו יותר קצר?
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
ראיתי באתר שלך שיש אפשרות לשיחות אישיות עם אסיסטנטיות
שלום לך אורי @}
שמחה כל כך לשמוע ממך!
אף אחד לא פונה אלי עם זה כמעט, עד שחשבתי למחוק את זה מהאתר... אז אני שמחה שזה מעניין אותך.
אפשר בכיף לעבוד רק עם אסיסטנטית. זו שכרגע פנויה היא נפלאה. היא תלמד אותך התמקדות ותתרגל את זה איתך. היא גם בקשר איתי מדי שבוע, כמובן. זה לא אימון - אבל זה תהליך שלרוב האנשים הוא נפלא. עוזר להבהיר ולחזק.
אפשר בטלפון ואפשר (יותר כיף) בשיחת וידאו - סקייפ (או הנגאאוט - דומה לסקייפ, רק טוב יותר).
האורך ממש לבחירתך. את לא צריכה להחליט מראש. את יכולה להתחיל ולראות מה זה עושה לך.
אני מציעה שתצלצלי אלי מחר, ספרי לי קצת על עצמך. ונבין אם זה מתאים. ואז את יכולה לנסות.
להשתמע @}
054-9982560
שלום לך אורי @}
שמחה כל כך לשמוע ממך!
אף אחד לא פונה אלי עם זה כמעט, עד שחשבתי למחוק את זה מהאתר... אז אני שמחה שזה מעניין אותך.
אפשר בכיף לעבוד רק עם אסיסטנטית. זו שכרגע פנויה היא נפלאה. היא תלמד אותך התמקדות ותתרגל את זה איתך. היא גם בקשר איתי מדי שבוע, כמובן. זה לא אימון - אבל זה תהליך שלרוב האנשים הוא נפלא. עוזר להבהיר ולחזק.
אפשר בטלפון ואפשר (יותר כיף) בשיחת וידאו - סקייפ (או הנגאאוט - דומה לסקייפ, רק טוב יותר).
האורך ממש לבחירתך. את לא צריכה להחליט מראש. את יכולה להתחיל ולראות מה זה עושה לך.
אני מציעה שתצלצלי אלי מחר, ספרי לי קצת על עצמך. ונבין אם זה מתאים. ואז את יכולה לנסות.
להשתמע @}
054-9982560
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
סרטון עמוס בכלים פרקטיים לניהול זמן ויעילות. איך באמת להגשים את מה שאנחנו רוצים שיקרה.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
אנשים יקרים... שמתם לב שעוד מעט נתחיל לא לעשות שום דבר מיוחד עם עצמנו במחשבה ש"כבר תיכף סוף השנה, כבר חם" (אפילו שלא חם עדיין), בקיץ אי אפשר לעשות דברים כי הילדים בחופש, ואז חגים, נו... נחכה לאחרי החגים! הזוי! עדיין אמצע מאי אבל אני כבר מריחה את זה באויר, את ההמתנה הזו לנובמבר, לאחרי החגים. אז רגע לפני שנכנס שוב לתרדמת אני מזמינה אתכם לקורס משנה-חיים. אני יודעת שדי קשה להאמין לי (מוזמנים לבדוק ), אבל יהיו סביבכם אנשים חמים, אינטלגנטים והתקשורת ביניכם תהיה משהו לגמרי לא מוכר, נעים, פתוח, עמוק (אני אלמד אתכם את זה). אלו חברים מסוג חדש לחלוטין ובעזרת הקשרים האלה תוכלו ליצור תוצאות מאוד שונות בחייכם, בכל תחום. החל מזוגיות והורות וכלה בלהצליח ממש עם העסק או הקריירה, או ליצור, לנהוג, ולהנהיג
כל הפרטים על הקורס ואפשר פשוט להרשם דרך האתר
מחכה לכם באהבה , תיכף יוצאים לדרך!
כל הפרטים על הקורס ואפשר פשוט להרשם דרך האתר
מחכה לכם באהבה , תיכף יוצאים לדרך!
סאלי תדמור
הי סאלי, רציתי לעדכן אותך בכמה דברים. מקווה שיעניין אותך...
ראשית, התחלתי עם השייקים. ממש לא המון. חצי ליטר עד ליטר ליום (האמת שלא ב-א-מ-ת מדדתי את גודל הכוס שלי, אלא סתם אני מניחה שהיא בגודל חצי ליטר, ואולי זה בעצם פחות). אני גם עושה את זה נורא פשוט, בהתאם לאישיות שלי כלומר: פרי אחד, ירק אחד, ופשתן. חייבת לציין שמיידית נגמרה לי כל העייפות. זה די מדהים. אין לי חשק ללכת לישון בלילות, ואני ממש מכריחה את עצמי ללכת לישון באחת בלילה (מרוב אנרגיה). לגבי הנשירת שיער: יש מצב שיש שיפור. צריך לבדוק לאורך זמן. אבל יכול להיות שדווקא זה ספציפית מגיע בגלל שבמקביל הפסקתי כמעט עם דגנים, במיוחד מכילי גלוטן.
לגבי החניכיים: איתרתי את הספר של איל כהן באינטרנט (באנגלית) וקראתי אותו. ספר מדהים! רציתי לחדד לך שהוא אומר שבחצי שנה הראשונה זה ממש חייב להיות טמפרטורת החדר ולא מעל. ואז אנשים מתקשרים אליו כבר אחרי שבועיים ומספרים שהשיניים הפסיקו להתנדנד, דברים ברמה כזאת. אז החל מאתמול הפסקתי עם טמפרטורת הגוף, וירדתי לטמפרטורת החדר לחצי שנה.
ראשית, התחלתי עם השייקים. ממש לא המון. חצי ליטר עד ליטר ליום (האמת שלא ב-א-מ-ת מדדתי את גודל הכוס שלי, אלא סתם אני מניחה שהיא בגודל חצי ליטר, ואולי זה בעצם פחות). אני גם עושה את זה נורא פשוט, בהתאם לאישיות שלי כלומר: פרי אחד, ירק אחד, ופשתן. חייבת לציין שמיידית נגמרה לי כל העייפות. זה די מדהים. אין לי חשק ללכת לישון בלילות, ואני ממש מכריחה את עצמי ללכת לישון באחת בלילה (מרוב אנרגיה). לגבי הנשירת שיער: יש מצב שיש שיפור. צריך לבדוק לאורך זמן. אבל יכול להיות שדווקא זה ספציפית מגיע בגלל שבמקביל הפסקתי כמעט עם דגנים, במיוחד מכילי גלוטן.
לגבי החניכיים: איתרתי את הספר של איל כהן באינטרנט (באנגלית) וקראתי אותו. ספר מדהים! רציתי לחדד לך שהוא אומר שבחצי שנה הראשונה זה ממש חייב להיות טמפרטורת החדר ולא מעל. ואז אנשים מתקשרים אליו כבר אחרי שבועיים ומספרים שהשיניים הפסיקו להתנדנד, דברים ברמה כזאת. אז החל מאתמול הפסקתי עם טמפרטורת הגוף, וירדתי לטמפרטורת החדר לחצי שנה.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
מקווה שיעניין אותך...
כמובן
חייבת לציין שמיידית נגמרה לי כל העייפות. זה די מדהים. אין לי חשק ללכת לישון בלילות, ואני ממש מכריחה את עצמי ללכת לישון באחת בלילה (מרוב אנרגיה)
מדהים!!!
לגבי הנשירת שיער: יש מצב שיש שיפור. צריך לבדוק לאורך זמן. אבל יכול להיות שדווקא זה ספציפית מגיע בגלל שבמקביל הפסקתי כמעט עם דגנים, במיוחד מכילי גלוטן.
אולי! אבל לי נשר השיער שנים, ואכלתי מאוד מאוד מעט גלוטן.
רציתי לחדד לך שהוא אומר שבחצי שנה הראשונה זה ממש חייב להיות טמפרטורת החדר ולא מעל
תודה רבה! באמת לא זכרתי את זה. עכשיו קיץ אז זה בכלל קל, גם עברתי ברובו לאוכל נא אז זה קל. לי התחיל להיות מאוד מאוד נעים העניין של טמפרטורת חדר (או מקסימום גוף). מאוד. זה בפני עצמו מדהים. גם קשה לי מאוד לחזור אחורה. היום משהו חם נראה לי חם מדי ואני לא יכולה להרשות לעצמי אפילו כחריגה. הפה שלי לא רוצה את זה.
בעיני זה סימן מעניין. כתבתי גם בדף של לאכול בכיף. איך הגוף מגיב אחרי הרבה זמן בלי משהו. האם הוא משחרר אותו לחלוטין (כמו אצלי אוכל חם, או שתיה חמה, או ממתקים, או מוצרי חלב), או האם נשאר רצון וברגע שרואים את זה שוב רוצים (אצלי זה בשר, וקצת קצת דגנים). אז אם יש משהו שהגוף משחרר זה סימן מצוין בשבילי.
כמובן
חייבת לציין שמיידית נגמרה לי כל העייפות. זה די מדהים. אין לי חשק ללכת לישון בלילות, ואני ממש מכריחה את עצמי ללכת לישון באחת בלילה (מרוב אנרגיה)
מדהים!!!
לגבי הנשירת שיער: יש מצב שיש שיפור. צריך לבדוק לאורך זמן. אבל יכול להיות שדווקא זה ספציפית מגיע בגלל שבמקביל הפסקתי כמעט עם דגנים, במיוחד מכילי גלוטן.
אולי! אבל לי נשר השיער שנים, ואכלתי מאוד מאוד מעט גלוטן.
רציתי לחדד לך שהוא אומר שבחצי שנה הראשונה זה ממש חייב להיות טמפרטורת החדר ולא מעל
תודה רבה! באמת לא זכרתי את זה. עכשיו קיץ אז זה בכלל קל, גם עברתי ברובו לאוכל נא אז זה קל. לי התחיל להיות מאוד מאוד נעים העניין של טמפרטורת חדר (או מקסימום גוף). מאוד. זה בפני עצמו מדהים. גם קשה לי מאוד לחזור אחורה. היום משהו חם נראה לי חם מדי ואני לא יכולה להרשות לעצמי אפילו כחריגה. הפה שלי לא רוצה את זה.
בעיני זה סימן מעניין. כתבתי גם בדף של לאכול בכיף. איך הגוף מגיב אחרי הרבה זמן בלי משהו. האם הוא משחרר אותו לחלוטין (כמו אצלי אוכל חם, או שתיה חמה, או ממתקים, או מוצרי חלב), או האם נשאר רצון וברגע שרואים את זה שוב רוצים (אצלי זה בשר, וקצת קצת דגנים). אז אם יש משהו שהגוף משחרר זה סימן מצוין בשבילי.
סאלי תדמור
שאלה מתוך סקרנות
האם התמקדות אפשר גם לעשות בכתיבה? או שזה ממש הפוך מהדבר עצמו?
הכוונה כשאנחנו כותבים לעצמינו דברים האם יכול להיות שיש בזה סוג של התמקדות ולכן לפעמים זה עוזר? או שבגלל שצריך להרגיש ולא לחשוב זה דוקא הפוך?
האם התמקדות אפשר גם לעשות בכתיבה? או שזה ממש הפוך מהדבר עצמו?
הכוונה כשאנחנו כותבים לעצמינו דברים האם יכול להיות שיש בזה סוג של התמקדות ולכן לפעמים זה עוזר? או שבגלל שצריך להרגיש ולא לחשוב זה דוקא הפוך?
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
שלום אן @}
האם התמקדות אפשר גם לעשות בכתיבה?
ממש כן! בדיוק סיימנו מפגש קורס שבו עשינו את זה.
העניין עם התמקדות הוא לפגוש את החויה בגוף, את המשמעות של מצב או נושא מסוים כפי שהיא מורגשת בגוף. אז יש פה שני דברים. אחד הוא החויה הפיזית/רגשית/דימויים/תמונות, והשני הוא לפגוש. לפגוש אומר שאנחנו מרגישים את עצמנו כאדם שלם, ופוגשים את החויה. זה שונה מאוד מאשר להיות מוצפים רגשית או לטבוע בתוך חוויות, וגם שונה מניתוק מהחויה, להדחיק או להרחיק אותה מדי. זה נקרא להיות בנוכחות עם החויה.
מה שאפשר ללמוד לעשות הוא להתמקד תוך כדי כתיבה. נניח לכתוב, ומדי פעם לעצור ולהרגיש את החויה של הנושא הזה בגוף. או כל הזמן תוך כדי כתיבה להרגיש את זה בגוף. ואז יש את החלק של לחוש את הנושא, ונשאר גם העניין של להביא את הנוכחות.
האם יכול להיות שיש בזה סוג של התמקדות ולכן לפעמים זה עוזר?
בהחלט. כתיבה יכולה לעזור מכמה כוונים. היא יכולה להיות פשוט דרך לעשות סדר בראש, לשמוע כמה קולות שונים או סותרים בתוכנו. היא יכולה לעזור כי יש תחושה ש"הנייר מקשיב" והנה סוף סוף מישהו שומע ללא שיפוט. היא יכולה לעזור כי אנחנו גם מרגישים פיזית את החויה ויש כאן התמקדות.
או שבגלל שצריך להרגיש ולא לחשוב זה דוקא הפוך?
התמקדות זה לאו דווקא להרגיש ולא לחשוב. לפעמים מתחילים מללמוד את זה, כי רובנו חושבים המון ולא תמיד החשיבה מחוברת לחויה. אז הצעד הראשון הוא אכן לפעמים להרגיש יותר ולחשוב פחות. אבל אז רוצים לסגור את המעגל - מתוך התחושות והרגש למצוא תובנות והגיון חדש, מחשבות חדשות, יצירה אומנותית חדשה או רעיונות פרקטיים לפעולה. אז בהחלט מגיעים מהתמקדות לחשיבה (ולפעמים תוך כדי).
האם התמקדות אפשר גם לעשות בכתיבה?
ממש כן! בדיוק סיימנו מפגש קורס שבו עשינו את זה.
העניין עם התמקדות הוא לפגוש את החויה בגוף, את המשמעות של מצב או נושא מסוים כפי שהיא מורגשת בגוף. אז יש פה שני דברים. אחד הוא החויה הפיזית/רגשית/דימויים/תמונות, והשני הוא לפגוש. לפגוש אומר שאנחנו מרגישים את עצמנו כאדם שלם, ופוגשים את החויה. זה שונה מאוד מאשר להיות מוצפים רגשית או לטבוע בתוך חוויות, וגם שונה מניתוק מהחויה, להדחיק או להרחיק אותה מדי. זה נקרא להיות בנוכחות עם החויה.
מה שאפשר ללמוד לעשות הוא להתמקד תוך כדי כתיבה. נניח לכתוב, ומדי פעם לעצור ולהרגיש את החויה של הנושא הזה בגוף. או כל הזמן תוך כדי כתיבה להרגיש את זה בגוף. ואז יש את החלק של לחוש את הנושא, ונשאר גם העניין של להביא את הנוכחות.
האם יכול להיות שיש בזה סוג של התמקדות ולכן לפעמים זה עוזר?
בהחלט. כתיבה יכולה לעזור מכמה כוונים. היא יכולה להיות פשוט דרך לעשות סדר בראש, לשמוע כמה קולות שונים או סותרים בתוכנו. היא יכולה לעזור כי יש תחושה ש"הנייר מקשיב" והנה סוף סוף מישהו שומע ללא שיפוט. היא יכולה לעזור כי אנחנו גם מרגישים פיזית את החויה ויש כאן התמקדות.
או שבגלל שצריך להרגיש ולא לחשוב זה דוקא הפוך?
התמקדות זה לאו דווקא להרגיש ולא לחשוב. לפעמים מתחילים מללמוד את זה, כי רובנו חושבים המון ולא תמיד החשיבה מחוברת לחויה. אז הצעד הראשון הוא אכן לפעמים להרגיש יותר ולחשוב פחות. אבל אז רוצים לסגור את המעגל - מתוך התחושות והרגש למצוא תובנות והגיון חדש, מחשבות חדשות, יצירה אומנותית חדשה או רעיונות פרקטיים לפעולה. אז בהחלט מגיעים מהתמקדות לחשיבה (ולפעמים תוך כדי).
סאלי תדמור
תודה.ממש מעניין
שתכלס מה שעוזר לנו כשאנחנו משתפכים לעצמנו בכתיבה יכול להיות אותו עניין שעוזר בהתמקדות. זה נראה לי קורה באופן טבעי בכתיבה כאשר היא באמת משמעותית שחווים את הדבר בגוף.
שתכלס מה שעוזר לנו כשאנחנו משתפכים לעצמנו בכתיבה יכול להיות אותו עניין שעוזר בהתמקדות. זה נראה לי קורה באופן טבעי בכתיבה כאשר היא באמת משמעותית שחווים את הדבר בגוף.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
זה נראה לי קורה באופן טבעי בכתיבה כאשר היא באמת משמעותית שחווים את הדבר בגוף.
נהדר @}
ההתמקדות פותחה מהתבוננות מאנשים שמצליחים לקדם את התהליך שלהם בצורה טובה. זה באמת משהו די טבעי לחלק מהאנשים.
נהדר @}
ההתמקדות פותחה מהתבוננות מאנשים שמצליחים לקדם את התהליך שלהם בצורה טובה. זה באמת משהו די טבעי לחלק מהאנשים.
סאלי תדמור
היי סאלי,
לפני זמן מה כתבתי כאן שאני מתעתדת להוציא ספר שירים ( שאלתי בכיכר השוק והמלצת לי על בית דפוס שבסוף לא השתמשתי בשירותיו) ולאחר שהחמאת לי על הכוונה להוציא ספר שירים לחברים כתבתי לך שאני מלאת חששות ולא בטוחה שאעשה זאת.
רציתי לעדכן אותך שהיום הוא נולד, בשעה טובה.
ספר בריא, שלם ויפה : -)
לפני זמן מה כתבתי כאן שאני מתעתדת להוציא ספר שירים ( שאלתי בכיכר השוק והמלצת לי על בית דפוס שבסוף לא השתמשתי בשירותיו) ולאחר שהחמאת לי על הכוונה להוציא ספר שירים לחברים כתבתי לך שאני מלאת חששות ולא בטוחה שאעשה זאת.
רציתי לעדכן אותך שהיום הוא נולד, בשעה טובה.
ספר בריא, שלם ויפה : -)
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
_רציתי לעדכן אותך שהיום הוא נולד, בשעה טובה.
ספר בריא, שלם ויפה : -)_
נפלא @}
מזל טוב
אם יש לך PDF אשמח לקבל
ספר בריא, שלם ויפה : -)_
נפלא @}
מזל טוב
אם יש לך PDF אשמח לקבל
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
לכל ידידי הבאופניים שגם אוהבים התמקדות... יש לי איבוק באמזון על איך להרויח כסף טוב מהתמקדות. זה באנגלית. את הקובץ אפשר לקבל ממני בחינם במייל (רק תבקשו - במייל...), אבל מה שרציתי לבקש מכם כאן - ממי שקרא ואהב, או ממי שיבקש, יקרא ויאהב - זה לשים לי פידבק באמאזון. http://www.amazon.co.uk/dp/B00DYREFKM. אני עוד מעט עושה קמפיין לספר הזה, וזה יהיה נחמד להתחיל אותו ברגל ימין.
תודה תודה ואלף ברכות
תודה תודה ואלף ברכות
סאלי תדמור
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
שלום וברכה,
יש דרך לחתום על העצומה למי שלא חבר בפייסבוק?
תודה.
שלום וברכה,
יש דרך לחתום על העצומה למי שלא חבר בפייסבוק?
תודה.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
שלום לך @}
איזו עצומה?
איזו עצומה?
סאלי תדמור
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
של הג'אנק פוד.
או שאולי הבנתי לא נכון? פניתי לכתובת הלא נכונה?
של הג'אנק פוד.
או שאולי הבנתי לא נכון? פניתי לכתובת הלא נכונה?
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
שלום לך שוב @}
יש לנו קבוצת הורים בפייסבוק שפעילים נגד ג'אנק. אין עצומה כרגע.
אבל אני אעדכן אם תהיה
יש לנו קבוצת הורים בפייסבוק שפעילים נגד ג'אנק. אין עצומה כרגע.
אבל אני אעדכן אם תהיה
סאלי תדמור
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
הבנתי. תודה ובהצלחה.
הבנתי. תודה ובהצלחה.
-
- הודעות: 839
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
סאלי תדמור
היי סאלי
האזנתי עכשיו לסרטון שלך על התמכרויות קלות והיה ממש מעניין ומאיר עיניים
אמנם חזרת כמה פעמים על זה שאולי זה לא מחדש הרבה
אבל בשבילי, למרות שאני מכירה את הגישה ואת ה"דיבור" עדיין הסרטון היה מאוד ברור ועשה סדר וחיבור בין רגשות ליעילות והתקדמות בחיים
רציתי לשאול, יש לך מאמר או סרטון על איך לעשות סדר בין המון דברים שרוצים לעשות בחיים ? לא בהכרח מבחינת איך למצוא לזה זמן
אלא יותר איך לבחור מה לעשות, איך להתמקד במה שבחרתי ולא לקפוץ ממש מהר למשהו אחר
אני מתעניינת במלא דברים ולפעמים זה סותר, יש לי ממש עיסה בראש (לפעמים יוצאים גם שילובים טובים אבל אני מרגישה שאני מתפזרת מדי)
אני רוצה לעשות גם יוגה, גם שיטת פאולה, גם דרך האמן, גם אולי ללמוד טאי צ'י, גם שיטת בייטס, גם לקרוא מלא דברים, לסרוג, לתפור, עוד כל מיני יצירות, גם לצפות בסדרות,להאזין לכל מיני הרצאות, גם ללמוד לרקוד כמה סגנונות שונים
כל דבר כזה אני מתעניינת תקופה, צוללת לזה, ואז קופצת לדבר הבא
אז כאילו יוצא שיש לי המון "התחלות" של דברים (גם מטאפורית וגם טכנית, כל מיני התחלות של סריגה ותפירה ופאזלים)
אבל הרבה פעמים קורה מצב שאני לא עושה שום דבר מזה ופשוט יושבת מול המחשב ...
עוזר לי מאוד לא להדליק את המחשב בכלל אבל בזמן האחרון גם אז אני משותקת... ולא מנצלת את הזמן הפנוי שלי כמו שהייתי רוצה.
תודה ושבת שלום !
האזנתי עכשיו לסרטון שלך על התמכרויות קלות והיה ממש מעניין ומאיר עיניים
אמנם חזרת כמה פעמים על זה שאולי זה לא מחדש הרבה
אבל בשבילי, למרות שאני מכירה את הגישה ואת ה"דיבור" עדיין הסרטון היה מאוד ברור ועשה סדר וחיבור בין רגשות ליעילות והתקדמות בחיים
רציתי לשאול, יש לך מאמר או סרטון על איך לעשות סדר בין המון דברים שרוצים לעשות בחיים ? לא בהכרח מבחינת איך למצוא לזה זמן
אלא יותר איך לבחור מה לעשות, איך להתמקד במה שבחרתי ולא לקפוץ ממש מהר למשהו אחר
אני מתעניינת במלא דברים ולפעמים זה סותר, יש לי ממש עיסה בראש (לפעמים יוצאים גם שילובים טובים אבל אני מרגישה שאני מתפזרת מדי)
אני רוצה לעשות גם יוגה, גם שיטת פאולה, גם דרך האמן, גם אולי ללמוד טאי צ'י, גם שיטת בייטס, גם לקרוא מלא דברים, לסרוג, לתפור, עוד כל מיני יצירות, גם לצפות בסדרות,להאזין לכל מיני הרצאות, גם ללמוד לרקוד כמה סגנונות שונים
כל דבר כזה אני מתעניינת תקופה, צוללת לזה, ואז קופצת לדבר הבא
אז כאילו יוצא שיש לי המון "התחלות" של דברים (גם מטאפורית וגם טכנית, כל מיני התחלות של סריגה ותפירה ופאזלים)
אבל הרבה פעמים קורה מצב שאני לא עושה שום דבר מזה ופשוט יושבת מול המחשב ...
עוזר לי מאוד לא להדליק את המחשב בכלל אבל בזמן האחרון גם אז אני משותקת... ולא מנצלת את הזמן הפנוי שלי כמו שהייתי רוצה.
תודה ושבת שלום !
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
הסרטון היה מאוד ברור ועשה סדר וחיבור בין רגשות ליעילות והתקדמות בחיים
איזה יופי, ניחוח @} תודה ששיתפת!
וואו ניחוח, שאלת שאלה כל כך גדולה וחשובה...
הכי היתי רוצה לעשות איתך איזה סשן של לעשות סדר בכל הדברים ולראות מה הכי חשוב לך.
עוד כוון אפשרי הוא לעבוד בהתמקדות על הרגעים האלה של העזיבה של משהו. להסתקרן לגבי זה. מה קורה שם. מה קורה בגוף, מה קורה בראש, ברגע הקטן הזה שאת פונה הצידה ממשהו.
בתקופה אחרת היתי יושבת וכותבת לך קטע על זה. עכשיו זה בלתי אפשרי בשבילי.
ההצעה הראשונה שלי היא לכתוב על דף את כל הדברים שאת הכי רוצה לעשות עכשיו. אולי גם הקטע הזה יוסיף לך משהו איך לבצע יותר
בהצלחה
איזה יופי, ניחוח @} תודה ששיתפת!
וואו ניחוח, שאלת שאלה כל כך גדולה וחשובה...
הכי היתי רוצה לעשות איתך איזה סשן של לעשות סדר בכל הדברים ולראות מה הכי חשוב לך.
עוד כוון אפשרי הוא לעבוד בהתמקדות על הרגעים האלה של העזיבה של משהו. להסתקרן לגבי זה. מה קורה שם. מה קורה בגוף, מה קורה בראש, ברגע הקטן הזה שאת פונה הצידה ממשהו.
בתקופה אחרת היתי יושבת וכותבת לך קטע על זה. עכשיו זה בלתי אפשרי בשבילי.
ההצעה הראשונה שלי היא לכתוב על דף את כל הדברים שאת הכי רוצה לעשות עכשיו. אולי גם הקטע הזה יוסיף לך משהו איך לבצע יותר
בהצלחה
-
- הודעות: 839
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
סאלי תדמור
תודה סאלי ! התחלתי ברשימה ... הקטע שקישרת אליו מאד בכיוון, זה מתחבר לי
@}
@}
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
התחלתי ברשימה ... הקטע שקישרת אליו מאד בכיוון, זה מתחבר לי
יופי @}
מחכה לעדכון איך מתקדם!
יופי @}
מחכה לעדכון איך מתקדם!
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
איך לכתוב מאמר שווקי מעולה כל התובנות שלי וניתוח דוגמא מוצלחת.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
מכתב מרגש מאוד מהייטקיסטית שכותבת על עבודה מוצלחת מאוד שעשינו בנושא של התקפי חרדה. למעשה בהתחלה לא ידעתי שזה הנושא, התחלנו ממשהו אחר אבל על הדרך היה שיפור אדיר בזה. מכתב מעניין עם סרטון בפנים על הגישה שאיתה עבדנו - התמקדות. תהנו.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
עוד מכתב מאשת שווק שהכפילה את המשכורת שלה אחרי שיחה אחת.
-
- הודעות: 1668
- הצטרפות: 19 נובמבר 2007, 06:48
- דף אישי: הדף האישי של אמא_ללי*
סאלי תדמור
הי סאלי,
שוב המון תודה על הסדנא אתמול, אני ממש מרגישה תנועה בנושא
בקשר לעגילים, רציתי להגיד לך שטיפול אייפק יכול לעזור בלנקות את הרגישות למתכות השונות (או בתור התחלה לבדוק אם זה משהו שניתן לנקות אותו). בהצלחה!
שוב המון תודה על הסדנא אתמול, אני ממש מרגישה תנועה בנושא
בקשר לעגילים, רציתי להגיד לך שטיפול אייפק יכול לעזור בלנקות את הרגישות למתכות השונות (או בתור התחלה לבדוק אם זה משהו שניתן לנקות אותו). בהצלחה!
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
שוב המון תודה על הסדנא אתמול, אני ממש מרגישה תנועה בנושא
תודה תודה @} איזה כיף לשמוע! הרגשתי שזה היה ככה לכולנו...
תודה על הטיפ עם האייפק
תודה תודה @} איזה כיף לשמוע! הרגשתי שזה היה ככה לכולנו...
תודה על הטיפ עם האייפק
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
בשקט של כיפור הצלחתי לנסח משהו שמסתובב לי בראש הרבה זמן. אחד הפקטורים שהכי קובעים את ההצלחה שלנו בכל תחום - ולא מדברים עליו מספיק.
הקשרים האישיים שלנו.
כמובן שזה תורם למצב רגשי טוב, אבל זה גם תורם להצלחה. גם עסקית וגם בכל תחום.
איך בדיוק משדרגים את הנושא הזה בחיינו?
הקשרים האישיים שלנו.
כמובן שזה תורם למצב רגשי טוב, אבל זה גם תורם להצלחה. גם עסקית וגם בכל תחום.
איך בדיוק משדרגים את הנושא הזה בחיינו?
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
קשה מאוד לתאר איזה שינוי עמוק אפשר ליצור בחיים, וגם ביכולת שלנו לבצע ולהזיז דברים (כולל דברים די מדהימים כמו תוך מספר שנים קטן להרים עסק ממש משגשג) - כאשר משתמשים בטכניקת ההתבוננות הפנימית העמוקה והמשחררת, המשמחת, המקלילה... שנקראת "התמקדות". יש קורס שנפתח בעוד חודש אבל כבר יש בו רק מקום אחרון. יש לנו כמה גברים בקבוצה וכמה נשים - הרכב נפלא. אני סקרנית מאוד מי נרשם למקום האחרון? (סה"כ 8 משתתפים).
באופנים הם כנראה האנשים האהובים עלי ביותר, אז אני מקוה שזו את או אתה
באופנים הם כנראה האנשים האהובים עלי ביותר, אז אני מקוה שזו את או אתה
סאלי תדמור
סאלי יקרה,
מנצלת את ההזדמנות להגיד לך תודה על הדחיפה שנתת לי. לקח לי הרבה זמן להתבשל אבל ההתלהבות שלך נחקקה לי בזיכרון.
מנצלת את ההזדמנות להגיד לך תודה על הדחיפה שנתת לי. לקח לי הרבה זמן להתבשל אבל ההתלהבות שלך נחקקה לי בזיכרון.
סאלי תדמור
ושוב... תודה. כל חיזוק מחמם את הלב ומרומם את העשייה.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
מנצלת את ההזדמנות להגיד לך תודה על הדחיפה שנתת לי. לקח לי הרבה זמן להתבשל אבל ההתלהבות שלך נחקקה לי בזיכרון.
תודה ציל צול, איזה כיף @}
יותר ויותר אני ערה לכוח ההדדי שיש לסוגי תמיכה שונים (אפשר לקרוא לזה אימון אבל זו מילה שכבר שנים אני לא מתחברת אליה). כל אדם שאיתו שוחחתי נתן לי כל כך הרבה שאני פשוט מאושרת לחשוב על זה. אני לא אומרת את זה מתוך נימוס או בצורה מעורפלת. דברים קונקרטיים ומוחשיים, רעיונות והשראה שקיבלתי מאנשים שונים ובטח ממך (וגם מעוד אנשים שאת יודעת מיהם...). דברים כמו חיפוש הדיוק, הקצב הנכון, אלו שני הדברים שעולים לי ראשונים לראש, אבל יש עוד הרבה.
אז תודה
תודה ציל צול, איזה כיף @}
יותר ויותר אני ערה לכוח ההדדי שיש לסוגי תמיכה שונים (אפשר לקרוא לזה אימון אבל זו מילה שכבר שנים אני לא מתחברת אליה). כל אדם שאיתו שוחחתי נתן לי כל כך הרבה שאני פשוט מאושרת לחשוב על זה. אני לא אומרת את זה מתוך נימוס או בצורה מעורפלת. דברים קונקרטיים ומוחשיים, רעיונות והשראה שקיבלתי מאנשים שונים ובטח ממך (וגם מעוד אנשים שאת יודעת מיהם...). דברים כמו חיפוש הדיוק, הקצב הנכון, אלו שני הדברים שעולים לי ראשונים לראש, אבל יש עוד הרבה.
אז תודה
סאלי תדמור
אפשר לקרוא לזה אימון אבל זו מילה שכבר שנים אני לא מתחברת אליה
אני כל כך שמחה שכתבת את זה (וגם את כל השאר, כמובן )
גם אני לא מתחברת למילה אימון ותמיד הרגשתי שיש בה משהו היררכי שלא התאים לי. לא מהצד המקבל ולא מהצד הנותן. היא זרה לי מאוד בתוך השיח הזה ויש בה משהו מעולמות אחרים.
בגלל זה בחרתי לתאר את מה שאני עושה כליווי. ובאמת, מכל אשה שאני מלווה אני בעצם מקבלת ליווי בעצמי.
זה מאוד בולט לי במיוחד עכשיו כי הדרך שלי היא דרך המודעות. התזונה היא רק כלי. וכשאני שקועה בזה בליווי של אחרים אני ממש מרגישה איך המודעות שלי עצמי מתרוממת ולא נופלת.
אני חושבת שה"שהות" במחיצת אנשים שמחוייבים מאוד לתהליך של עצמם גורמת לי להיות יותר מחוייבת לתהליך שלי עצמי.
זה באמת אושר גדול.
אני כל כך שמחה שכתבת את זה (וגם את כל השאר, כמובן )
גם אני לא מתחברת למילה אימון ותמיד הרגשתי שיש בה משהו היררכי שלא התאים לי. לא מהצד המקבל ולא מהצד הנותן. היא זרה לי מאוד בתוך השיח הזה ויש בה משהו מעולמות אחרים.
בגלל זה בחרתי לתאר את מה שאני עושה כליווי. ובאמת, מכל אשה שאני מלווה אני בעצם מקבלת ליווי בעצמי.
זה מאוד בולט לי במיוחד עכשיו כי הדרך שלי היא דרך המודעות. התזונה היא רק כלי. וכשאני שקועה בזה בליווי של אחרים אני ממש מרגישה איך המודעות שלי עצמי מתרוממת ולא נופלת.
אני חושבת שה"שהות" במחיצת אנשים שמחוייבים מאוד לתהליך של עצמם גורמת לי להיות יותר מחוייבת לתהליך שלי עצמי.
זה באמת אושר גדול.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
בגלל זה בחרתי לתאר את מה שאני עושה כליווי. ובאמת, מכל אשה שאני מלווה אני בעצם מקבלת ליווי בעצמי.
זה באמת נפלא.
איזה כיף לנו @}
זה באמת נפלא.
איזה כיף לנו @}
סאלי תדמור
סאלי,
מעבר לזה שאני נהנית מהדברים שאת כותבת ואומרת, ומקבלת השראה מהאופן שבו את מתפתחת (בקיצור, רק מחמאות!), אז היום השתעשעתי לגלות שגם את נעזרת במכשפות!
אצלינו הילדים (וגם המבוגרים) משתגעים על 'מיץ מכשפות' שעשוי מעלים (בדרך כלל תרד) ומיץ כלשהו (סחוט או קנוי) וגם מההתרגשות של דריסת רגל בעולם הכשפים, בגלל הצבע הזרחני קמעה של התוצאה.
אני אנסה להסמיך את העיניינים עם יותר פירות ופחות מיץ, כדי שיהפך לאוכל.
תודה!
מעבר לזה שאני נהנית מהדברים שאת כותבת ואומרת, ומקבלת השראה מהאופן שבו את מתפתחת (בקיצור, רק מחמאות!), אז היום השתעשעתי לגלות שגם את נעזרת במכשפות!
אצלינו הילדים (וגם המבוגרים) משתגעים על 'מיץ מכשפות' שעשוי מעלים (בדרך כלל תרד) ומיץ כלשהו (סחוט או קנוי) וגם מההתרגשות של דריסת רגל בעולם הכשפים, בגלל הצבע הזרחני קמעה של התוצאה.
אני אנסה להסמיך את העיניינים עם יותר פירות ופחות מיץ, כדי שיהפך לאוכל.
תודה!
סאלי תדמור
אשמח לקרוא גם על תהליך שליווית ולא הצליח, לפי הגדרתך או לפי הגדרת הלקוח, עם ניתוח הסיבות.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
מעבר לזה שאני נהנית מהדברים שאת כותבת ואומרת, ומקבלת השראה מהאופן שבו את מתפתחת (בקיצור, רק מחמאות!)
תודה @}
אשמח לקרוא גם על תהליך שליווית ולא הצליח, לפי הגדרתך או לפי הגדרת הלקוח, עם ניתוח הסיבות.
יש לא מעט כאלה לצערי. משהו כמו 1 מ - 15. בד"כ מסיימים אחרי פגישה או שתיים, לעיתים נדירות (פעם בשנה בערך) עושים משהו כמו 5-6 פגישות ובתוצאות נמוכות מאוד.
הסיבות?
הסיבה העיקרית שאני מרגישה היא אדם שנמצא בניתוק רגשי. כלומר היו חוויות כל כך גרועות בעבר, שהיום יש "שומרי סף" חזקים מאוד סביב לחוויות הכואבות הללו, כך שבעצם האדם צריך לשמור את עצמו רוב הזמן מנותק מהרגשות שלו, כי זה כואב מדי. במצב כזה של ניתוק מאוד מאוד קשה לזוז מהמקום. זה כמו אדם פצוע. כל מ"מ שהוא יצעד לכוון כלשהו יכאיב לו. אז במצב כזה אדם יכול להפגע ולהעלב ממשפט קטנטן תמים (כמו חיוך של שמחה כאשר הוא אומר משהו - מפרש את זה כלעג) ולעזוב, או להתגונן. או לסרב מכל וכל ולנסות כל שינוי או צעד שונה ולו הקטנטן ביותר. יש סיבות לכל דבר למה זה בלתי אפשרי. וגם הרגשות מאוד סטטיים באותו מצב, אין מה לדבר על "התמקדות" ועל לחוות אותם כי זה כואב מדי. אז אלו מקרים שאני מרגישה מהר ולרוב לא אקח בכלל לאימון, אם כן אז יש סיכוי הצלחה נמוך. גם במקרה כזה הסיכוי לא אפסי ובגלל זה לפעמים כן מנסים, כי יש לי הרבה שנות נסיון ולפעמים אני כן מצליחה למצוא איזה נתיב קטנטן של פתח ואפשרות לזוז במ"מ. ואז זו שמחה גדולה, כי לרוב אלו אנשים שניסו המון טיפולים של שנים וזה לא עבד. אז אם אנחנו יכולים לעשות בשנה (מהיר זה לא יהיה) מה שהם ניסו ולא הצליחו 15-20 שנה, זה השג אדיר.
זה המקרה העיקרי של כשלון, יש עוד כמה אבל אני נכנסת לשיחה, אחזור אח"כ לעוד קצת.
תודה @}
אשמח לקרוא גם על תהליך שליווית ולא הצליח, לפי הגדרתך או לפי הגדרת הלקוח, עם ניתוח הסיבות.
יש לא מעט כאלה לצערי. משהו כמו 1 מ - 15. בד"כ מסיימים אחרי פגישה או שתיים, לעיתים נדירות (פעם בשנה בערך) עושים משהו כמו 5-6 פגישות ובתוצאות נמוכות מאוד.
הסיבות?
הסיבה העיקרית שאני מרגישה היא אדם שנמצא בניתוק רגשי. כלומר היו חוויות כל כך גרועות בעבר, שהיום יש "שומרי סף" חזקים מאוד סביב לחוויות הכואבות הללו, כך שבעצם האדם צריך לשמור את עצמו רוב הזמן מנותק מהרגשות שלו, כי זה כואב מדי. במצב כזה של ניתוק מאוד מאוד קשה לזוז מהמקום. זה כמו אדם פצוע. כל מ"מ שהוא יצעד לכוון כלשהו יכאיב לו. אז במצב כזה אדם יכול להפגע ולהעלב ממשפט קטנטן תמים (כמו חיוך של שמחה כאשר הוא אומר משהו - מפרש את זה כלעג) ולעזוב, או להתגונן. או לסרב מכל וכל ולנסות כל שינוי או צעד שונה ולו הקטנטן ביותר. יש סיבות לכל דבר למה זה בלתי אפשרי. וגם הרגשות מאוד סטטיים באותו מצב, אין מה לדבר על "התמקדות" ועל לחוות אותם כי זה כואב מדי. אז אלו מקרים שאני מרגישה מהר ולרוב לא אקח בכלל לאימון, אם כן אז יש סיכוי הצלחה נמוך. גם במקרה כזה הסיכוי לא אפסי ובגלל זה לפעמים כן מנסים, כי יש לי הרבה שנות נסיון ולפעמים אני כן מצליחה למצוא איזה נתיב קטנטן של פתח ואפשרות לזוז במ"מ. ואז זו שמחה גדולה, כי לרוב אלו אנשים שניסו המון טיפולים של שנים וזה לא עבד. אז אם אנחנו יכולים לעשות בשנה (מהיר זה לא יהיה) מה שהם ניסו ולא הצליחו 15-20 שנה, זה השג אדיר.
זה המקרה העיקרי של כשלון, יש עוד כמה אבל אני נכנסת לשיחה, אחזור אח"כ לעוד קצת.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
קיבלתי מייל שאני לא צריכה להשתמש במילה כשלון. שלפעמים דברים שוקעים אחרי זמן. ואז עשיתי חיפוש על הדף הענק הזה שלי ומצאתי את המילה הזו רק פעם אחת. זו באמת מילה שאני משתמשת בה מעט מאוד על שום דבר שקורה לי אני לא חושבת כעל כשלון. זה תמיד עוד צעד אחד קדימה בדרך שלי, גם אם לא מה שציפיתי. וכמובן שלפעמים אני מתאכזבת מתוצאות. אבל זה בסדר, it comes with the territory...
מצד שני אני לא נרתעת מלהגדיר שלפעמים תהליך איתי היה לא מוצלח או לא נתן מספיק תוצאות.
מכיון שיש לי 100% אחריות של שביעות רצון אני גם מחזירה את הכסף עם מבקשים, מה שעוד יותר מקל על המצפון שלי.
אני גם לפעמים בקשר עם אנשים כמה פעמים אחרי התהליך ולפעמים אני מבינה שלא היה שינוי גדול.
זה בסדר, אנחנו אנשים, לפעמים זה פשוט לא הולך כרגע. וצריך לחפש כוון אחר.
עוד מקרה שקרה פעמיים שאני זוכרת, הוא שאני פשוט לא קולעת לנקודה. אדם מבקש ממני התארגנות עם השווק. ואז אנחנו מדברים על זה. ואז בשני המקרים מסתבר שהמצב הרגשי די עמוס ורועש ויהיה קשה כרגע לעשות צעדים חדשים. ובעצם מה שצריך הוא לפנות ולהבין מה קורה עכשיו פנימית. אבל זה תהליך ארוך יותר ויקר יותר. ואז בעצם מה שעשינו בפגישה הזו לא הכי רלוונטי כרגע. כלומר, אפשר לשמור את החומר שגיבשנו לפעולה בעוד כמה חודשים או שבועות. אז באחד המקרים הבחורה יצאה מתוסכלת מאוד ולא רצתה יותר קשר איתי, ועם אישה אחרת היא דווקא הבינה שפשוט מה שעשינו לא רלוונטי כרגע, והצטרפה לקורס התמקדות. ולקראת אמצע הקורס היא חזרה לחומר עם התוכנית שווק שגיבשנו שלנו והתחילה לממש אותו.
מצד שני אני לא נרתעת מלהגדיר שלפעמים תהליך איתי היה לא מוצלח או לא נתן מספיק תוצאות.
מכיון שיש לי 100% אחריות של שביעות רצון אני גם מחזירה את הכסף עם מבקשים, מה שעוד יותר מקל על המצפון שלי.
אני גם לפעמים בקשר עם אנשים כמה פעמים אחרי התהליך ולפעמים אני מבינה שלא היה שינוי גדול.
זה בסדר, אנחנו אנשים, לפעמים זה פשוט לא הולך כרגע. וצריך לחפש כוון אחר.
עוד מקרה שקרה פעמיים שאני זוכרת, הוא שאני פשוט לא קולעת לנקודה. אדם מבקש ממני התארגנות עם השווק. ואז אנחנו מדברים על זה. ואז בשני המקרים מסתבר שהמצב הרגשי די עמוס ורועש ויהיה קשה כרגע לעשות צעדים חדשים. ובעצם מה שצריך הוא לפנות ולהבין מה קורה עכשיו פנימית. אבל זה תהליך ארוך יותר ויקר יותר. ואז בעצם מה שעשינו בפגישה הזו לא הכי רלוונטי כרגע. כלומר, אפשר לשמור את החומר שגיבשנו לפעולה בעוד כמה חודשים או שבועות. אז באחד המקרים הבחורה יצאה מתוסכלת מאוד ולא רצתה יותר קשר איתי, ועם אישה אחרת היא דווקא הבינה שפשוט מה שעשינו לא רלוונטי כרגע, והצטרפה לקורס התמקדות. ולקראת אמצע הקורס היא חזרה לחומר עם התוכנית שווק שגיבשנו שלנו והתחילה לממש אותו.
סאלי תדמור
תודה. מעניין. ובמיוחד מעניינת הלמידה העצמית מכל העובר עליך.
-
- הודעות: 896
- הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
- דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*
סאלי תדמור
קיבלתי מייל שאני לא צריכה להשתמש במילה כשלון.
זוכרת שכתבנו על זה פרק שלם, ומעצים? גם שם לא השתמשנו במילה כשלון...
זוכרת שכתבנו על זה פרק שלם, ומעצים? גם שם לא השתמשנו במילה כשלון...
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
תודה. מעניין. ובמיוחד מעניינת הלמידה העצמית מכל העובר עליך.
תודה @}
הבחנת נכון... זה מסע החיים שלי. הכל משולב יחד, הלמידה שלי, הלמידה של אחרים. קשה לי להבין איך בכלל יהיה מעניין לעשות את זה אחרת!
זוכרת שכתבנו על זה פרק שלם, ומעצים? גם שם לא השתמשנו במילה כשלון...
נכון. זו מילה שאני באמת מעט מאוד בכלל חושבת עליה.
אם כבר אז במובן הענייני ביותר, כפי שהשתמשתי בה כאן. אם ניסיתי לעזור למישהו להרויח כסף והוא לא הרויח אז אפשר לומר שנכשלנו במשימה. במובן שלא הצלחנו. פשוט מאוד. אבל אני לא מתייחסת לזה בד"כ כאל "כשלון" עם כל המשמעויות הנלוות. זה צעד אחד בדרך.
נדמה לי שזה היה אדיסון שאמר שבדרך להמציא את הנורה הוא לא נכשל 99 פעם אלא גילה 99 דרכים איך זה לא יעבוד...
תודה @}
הבחנת נכון... זה מסע החיים שלי. הכל משולב יחד, הלמידה שלי, הלמידה של אחרים. קשה לי להבין איך בכלל יהיה מעניין לעשות את זה אחרת!
זוכרת שכתבנו על זה פרק שלם, ומעצים? גם שם לא השתמשנו במילה כשלון...
נכון. זו מילה שאני באמת מעט מאוד בכלל חושבת עליה.
אם כבר אז במובן הענייני ביותר, כפי שהשתמשתי בה כאן. אם ניסיתי לעזור למישהו להרויח כסף והוא לא הרויח אז אפשר לומר שנכשלנו במשימה. במובן שלא הצלחנו. פשוט מאוד. אבל אני לא מתייחסת לזה בד"כ כאל "כשלון" עם כל המשמעויות הנלוות. זה צעד אחד בדרך.
נדמה לי שזה היה אדיסון שאמר שבדרך להמציא את הנורה הוא לא נכשל 99 פעם אלא גילה 99 דרכים איך זה לא יעבוד...
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
טעות נפוצה מאוד שכמעט כל העסקים הקטנים עושים, ואיך מתקנים אותה?
אורן טוקר המעולה ואני ערכנו ובינר לא מזמן,
וקיבלנו המון תגובות מתלהבות.
הנה אפשרות להזמין את ההקלטה הערוכה במתנה. תהנו.
אורן טוקר המעולה ואני ערכנו ובינר לא מזמן,
וקיבלנו המון תגובות מתלהבות.
הנה אפשרות להזמין את ההקלטה הערוכה במתנה. תהנו.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
קטע שכתבתי על "גמילה מהתמכרויות קטנות " beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E4_%E7%E3%F9, על תובנות מהספר של אלן קאר ומה לדעתי הוא פספס.
חושבת שיצא מעניין, תהנו.
חושבת שיצא מעניין, תהנו.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
רציתי להגיב באתר שלך על מאמר נחמד על מחמאות לכישורים מול מחמאות לחוכמה. ואז נתקעתי. אתחיל בזה שלא ראיתי אפשרות להוסיף תגובה. אחר כך נזכרתי בכך שיש לי חסימה של פייסבוק ודומיו, וביטלתי אותה. ואז נתקלתי בעוד בעיה - אין לי פייסבוק. וגם לו היה, יש לי כמה וכמה התנגדויות לתגובות בפייסבוק. אחת מהן היא מדינויות הפרטיות של פייסבוק. סיכום לא רע של השניה: http://www.ybpmedia.com/blog/?p=1172 <הוספת תגובות של פייסבוק לאתר – בעד ונגד>
אז התחלתי לרשום לך ב"צור קשר" <למה צור ולא צרו, או כל ניסוח לא גברי אחר?> ואז רשמתי על האפשרות לתקשורת באמצעות באופן, והחלטתי שפרודוקטיבי יותר להגיב כאן.
בנוגע למחמאות על חוכמה - אני הייתי ילדה שמקבלת באופן קבוע מחמאות על חוכמה, ואני זוכרת את זה בתור זיכרון טוב ומעצים. הסיבה לכך פשוטה - אני באמת מוכשרת במקצועות הריאליים יותר מהממוצע, אובייקטיבית. יותר מזה, להחמיא לי על המאמץ היה שקר, ואני לא מאמינה שלשקר זה טוב. לא התאמצתי. כבר סיימתי בית ספר תיכון ובמה שקשור למתמטיקה לא התאמצתי. לא הכנתי שיעורי בית כמעט. אם עשיתי זאת עשיתי זאת מרצוני החופשי. לפעמים דרש קצת קצת קצת מאמץ לעזור לאחרים - היו מתקשרים עליי ומבקשים עזרה בשאלה מסויימת משיעורי הבית. הייתי פותחת את הספרים ובהם השאלה, קוראת אותה, פותרת, ואחר כך מנסה להסביר את זה בטלפון למישהו שלא רואה את הפתרון מהשנייה הראשונה. אבל גם זה לא היה מאמץ - נהנתי מזה מאוד, והתגאתי בכך שאני טובה במתמטיקה. הרווחתי מזה את הגאווה, את התחושה הטובה שעזרתי למישהו. קיבלתי לא פחות משנתתי. לא התאמצתי גם פה.
להחמיא על המאמץ נכון למי שמתאמץ. למי שהחומר של משרד החינוך <ואת דעתי עליו אין צורך להגיד, לא באתר של חינוך ביתי> קל, זה שקר להחמיא על המאמץ. אולי על המאמץ לא למות משעמום.
לא אמרו לי שאני חכמה מכולם. להפך, הזהירו אותי שבעתיד אתקל בילדים/נערים שחכמים כמוני ואף יותר. אמרו לי את זה במעבר לחטיבה, ולתיכון. זה התממש רק בצבא. וכלל לא הרגשתי צורך להוכיח את החוכמה שלי. גם כשקיבלתי ציון שלילי במבחן מסויים במתמטיקה. כי ידעתי, בוודאות, שגם אם אתלה את המבחן על לוח מודעות, כולם עדיין יחשבו שאני חכמה. זו סטיגמה שלא תלויה במציאות - היא נוצרה בהתבסס על העובדות, אך כעת היא כבר לא תשתנה. כי ידעתי שאת ההבנה האינטואיטיבית שלי במתמטיקה ובתכנות אף אחד לא יקח אותה ממני. אם החוכמה שלי היא חלק בלתי נפרד ממני - מה צריך להוכיח? אני לא צריכה להוכיח שיש לי יד - זו פשוט עובדה אובייקטיבית.
רשמת במאמר שלך טין דבר כזה כשרון. יש אהבה לתחום, יש עניין, יש רצון ויש תרגול והשקעה.
אבל זה שקר! יש דבר כזה כישרון. יש מי שמבין מה זה קינון לולאות רק אחרי ההסבר העשרים, ויש מי שמבינה את הקונספט לפני שמתחילים להסביר, ורק רוצה לדעת מה הסינטקס שמאפשר לממש את זה.
זה לא אומר שהשקעה, עניין, תרגול, רצון - לא חשובים. אבל ראיתי בברור את ההבדל ביני לבין כמה נערים ונערה שהשקיעו, השקיעו הרבה יותר ממני, אהבו והתאמצו - אבל פשוט היו פחות מוכשרים. והם הצליחו. אבל הם היו צריכים להתאמץ כדי להשיג את מה שהיה שלי בלי להתאמץ.
אמא נהגה לומר לי שמי שמוכשר במשהו קל לו יותר, אבל גם מי שלא מוכשר יכול להצליח, הוא פשוט צריך להתאמץ יותר. לדעתי זו גישה שלמה יותר מהכחשת קיומ של הכישרון.
מעתיקה את כל הפסקה האחרונה של המאמר:
_אני רוצה שהילד שלי ידע שהוא חכם”
כך אמרו לי לפחות חמש אימהות. תשובתי? אני לא רוצה שילדי ידעו שהם חכמים. ממש לא._
גם אם הם חכמים? גם אם, בתרגום למונחים מדוייקים קצת יותר, יש תחום מסויים שבו הם טובים מהמוצע בצורה ברורה? וזה לא משנה איזה תחום - כישרון לשפות, חשיבה מתמטית, יכולת כתיבה, כישרון בנגינה, קוארדינציה, רקמה?
אני רוצה שהם ידעו אלף דברים אחרים. שידעו, שמהשקעה מתקדמים. שיתעניינו. שיסתקרנו. שיחקרו. שיפרגנו לאחרים. אי אפשר להתחמק מהבור הזה. אם יש חוכמה, יש גם טיפשות. אם הם יכולים להיות חכמים, הם יכולים להיות גם טפשים.
ומה הבעיה בזה? לדעתי, בגלל המשמעות הרגשית שקשורה למילים האלו, בחרת לוותר עליהן. אבל כשוויתרת על המשמעות הרגשית וויתרת גם על ידיעה שלא כוללת שום מרכיב רגשי. הייתי פחות טובה באנגלית מבני כיתתי. משום שהם צפו בטלוויזיה ואני לא. משום שהם הלכו למורים פרטיים ואני לא. בגלל שלא הייתה לי סיבה טובה מספיק ללמוד אנגלית. לא הרגשתי טיפשה. הידיעה הזו הייתה בלתי תלוייה בהערכתי העצמית. זו פשוט עוד עובדה עליי. אני אישה במסע, אני בת עשרים, אני חיילת, הגובה שלי הוא X, מידת הנעליים שלי היא Y. עובדות פשוטות, בלי מעורבות רגשית.
אני רוצה שילדיי, כשיהיו, יוכלו ללמוד על עצמם עובדות מסויימות בלי להיקשר עליהן רגשית. אם הם מוכשרים במשהו - שיתגאו בכך. זה לא רציאונלי, אבל מאוד טבעי להתגאות בתכונות חיוביות מולדות. אם הם לא מוכשרים במשהו - שלא יכחישו זאת. שידעו זאת. ושזה לא ישפיע על הערכתם העצמית. היחס הנייטרלי הזה נראה לי משמעותי מאוד.
מה אם יגיעו למבחן קשה מאוד, כמו “תלפיות” בצבא, או משהו כזה, ולא יצליחו בו? אז הם לא חכמים? אי אפשר לצאת טוב מהתפיסה של חכם/טיפש. כמו שאני אוהבת לומר, “אי אפשר לרקוד על כל הקצוות של העוגה”.
למה לא? אפשר ליצור מערכות צירים, רבות כרצוני, ולמצוא את המיקום שלי בכל אחת מהן. לדעתי בעייתי אם אדם מבסס את הערכתו העצמית על מיקומו בצירים אלו. אבל הכחשת קיומם של הצירים, הכחשת קיומם של מדדים אובייקטיביים לכל מיני יכולות - בשביל מה?
הדרך הטובה לתפוס את הציר של טיפש-חכם <שביתר דיוק לרוב מודד כישרון במקצועות ריאליים, או מיומנויות הישרדות במערכת החינוך> היא לקבל כל מציאות ללא היקשרות רגשית. נניח ימצא מבחן שבודק את יכולות התכנות שלי וממקם אותן בציר ביחס ל<אוכלוסיית המתכנתים בישראל? אוכלוסיית המתכנתים בני גילי?> - אני צריכה לא להסתכל על התוצאות? להכחיש אותן? להתעלם מהן? לסרב להסתכל? מוטב להסתכל. ומוטב להיות יכולה להעריך הערכה מציאותית את יכולתיי, גם אם יכולת התכנות שלי ב #C נמוכות מהממוצע.
עצימת עיניים היא לא דבר בריא. ליתר דיוק - היא בריאה אם אדם יודע מראש שהוא לא מסוגל להתמודד עם מה שהוא עלול לראות. אדם עם הערכה עצמית בריאה לא יפגע מהידיעה שהוא לא מוצלח בתחום X, ולכן אין סיבה להכחיש זאת.
אי אפשר גם שהילד ישמע כל הזמן שהוא חכם, וגם שידע שמה שיקדם אותו בחיים היא השקעתו, ולא תכונותיו. למעשה, אי אפשר באמת לדעת שאתה חכם. אין דבר כזה. מה שאפשר לדעת הוא שאתה מסוגל לפתח כל יכולת שתשקיע בה.
אפשר. הפרכתי את טענתך בדרך הפשוטה ביותר - דוגמא נגדית. אני יודעת שאני חכמה. ואני יודעת שהשקעה משפיעה על ההצלחה בחיים הרבה יותר מחוכמה.
אז התחלתי לרשום לך ב"צור קשר" <למה צור ולא צרו, או כל ניסוח לא גברי אחר?> ואז רשמתי על האפשרות לתקשורת באמצעות באופן, והחלטתי שפרודוקטיבי יותר להגיב כאן.
בנוגע למחמאות על חוכמה - אני הייתי ילדה שמקבלת באופן קבוע מחמאות על חוכמה, ואני זוכרת את זה בתור זיכרון טוב ומעצים. הסיבה לכך פשוטה - אני באמת מוכשרת במקצועות הריאליים יותר מהממוצע, אובייקטיבית. יותר מזה, להחמיא לי על המאמץ היה שקר, ואני לא מאמינה שלשקר זה טוב. לא התאמצתי. כבר סיימתי בית ספר תיכון ובמה שקשור למתמטיקה לא התאמצתי. לא הכנתי שיעורי בית כמעט. אם עשיתי זאת עשיתי זאת מרצוני החופשי. לפעמים דרש קצת קצת קצת מאמץ לעזור לאחרים - היו מתקשרים עליי ומבקשים עזרה בשאלה מסויימת משיעורי הבית. הייתי פותחת את הספרים ובהם השאלה, קוראת אותה, פותרת, ואחר כך מנסה להסביר את זה בטלפון למישהו שלא רואה את הפתרון מהשנייה הראשונה. אבל גם זה לא היה מאמץ - נהנתי מזה מאוד, והתגאתי בכך שאני טובה במתמטיקה. הרווחתי מזה את הגאווה, את התחושה הטובה שעזרתי למישהו. קיבלתי לא פחות משנתתי. לא התאמצתי גם פה.
להחמיא על המאמץ נכון למי שמתאמץ. למי שהחומר של משרד החינוך <ואת דעתי עליו אין צורך להגיד, לא באתר של חינוך ביתי> קל, זה שקר להחמיא על המאמץ. אולי על המאמץ לא למות משעמום.
לא אמרו לי שאני חכמה מכולם. להפך, הזהירו אותי שבעתיד אתקל בילדים/נערים שחכמים כמוני ואף יותר. אמרו לי את זה במעבר לחטיבה, ולתיכון. זה התממש רק בצבא. וכלל לא הרגשתי צורך להוכיח את החוכמה שלי. גם כשקיבלתי ציון שלילי במבחן מסויים במתמטיקה. כי ידעתי, בוודאות, שגם אם אתלה את המבחן על לוח מודעות, כולם עדיין יחשבו שאני חכמה. זו סטיגמה שלא תלויה במציאות - היא נוצרה בהתבסס על העובדות, אך כעת היא כבר לא תשתנה. כי ידעתי שאת ההבנה האינטואיטיבית שלי במתמטיקה ובתכנות אף אחד לא יקח אותה ממני. אם החוכמה שלי היא חלק בלתי נפרד ממני - מה צריך להוכיח? אני לא צריכה להוכיח שיש לי יד - זו פשוט עובדה אובייקטיבית.
רשמת במאמר שלך טין דבר כזה כשרון. יש אהבה לתחום, יש עניין, יש רצון ויש תרגול והשקעה.
אבל זה שקר! יש דבר כזה כישרון. יש מי שמבין מה זה קינון לולאות רק אחרי ההסבר העשרים, ויש מי שמבינה את הקונספט לפני שמתחילים להסביר, ורק רוצה לדעת מה הסינטקס שמאפשר לממש את זה.
זה לא אומר שהשקעה, עניין, תרגול, רצון - לא חשובים. אבל ראיתי בברור את ההבדל ביני לבין כמה נערים ונערה שהשקיעו, השקיעו הרבה יותר ממני, אהבו והתאמצו - אבל פשוט היו פחות מוכשרים. והם הצליחו. אבל הם היו צריכים להתאמץ כדי להשיג את מה שהיה שלי בלי להתאמץ.
אמא נהגה לומר לי שמי שמוכשר במשהו קל לו יותר, אבל גם מי שלא מוכשר יכול להצליח, הוא פשוט צריך להתאמץ יותר. לדעתי זו גישה שלמה יותר מהכחשת קיומ של הכישרון.
מעתיקה את כל הפסקה האחרונה של המאמר:
_אני רוצה שהילד שלי ידע שהוא חכם”
כך אמרו לי לפחות חמש אימהות. תשובתי? אני לא רוצה שילדי ידעו שהם חכמים. ממש לא._
גם אם הם חכמים? גם אם, בתרגום למונחים מדוייקים קצת יותר, יש תחום מסויים שבו הם טובים מהמוצע בצורה ברורה? וזה לא משנה איזה תחום - כישרון לשפות, חשיבה מתמטית, יכולת כתיבה, כישרון בנגינה, קוארדינציה, רקמה?
אני רוצה שהם ידעו אלף דברים אחרים. שידעו, שמהשקעה מתקדמים. שיתעניינו. שיסתקרנו. שיחקרו. שיפרגנו לאחרים. אי אפשר להתחמק מהבור הזה. אם יש חוכמה, יש גם טיפשות. אם הם יכולים להיות חכמים, הם יכולים להיות גם טפשים.
ומה הבעיה בזה? לדעתי, בגלל המשמעות הרגשית שקשורה למילים האלו, בחרת לוותר עליהן. אבל כשוויתרת על המשמעות הרגשית וויתרת גם על ידיעה שלא כוללת שום מרכיב רגשי. הייתי פחות טובה באנגלית מבני כיתתי. משום שהם צפו בטלוויזיה ואני לא. משום שהם הלכו למורים פרטיים ואני לא. בגלל שלא הייתה לי סיבה טובה מספיק ללמוד אנגלית. לא הרגשתי טיפשה. הידיעה הזו הייתה בלתי תלוייה בהערכתי העצמית. זו פשוט עוד עובדה עליי. אני אישה במסע, אני בת עשרים, אני חיילת, הגובה שלי הוא X, מידת הנעליים שלי היא Y. עובדות פשוטות, בלי מעורבות רגשית.
אני רוצה שילדיי, כשיהיו, יוכלו ללמוד על עצמם עובדות מסויימות בלי להיקשר עליהן רגשית. אם הם מוכשרים במשהו - שיתגאו בכך. זה לא רציאונלי, אבל מאוד טבעי להתגאות בתכונות חיוביות מולדות. אם הם לא מוכשרים במשהו - שלא יכחישו זאת. שידעו זאת. ושזה לא ישפיע על הערכתם העצמית. היחס הנייטרלי הזה נראה לי משמעותי מאוד.
מה אם יגיעו למבחן קשה מאוד, כמו “תלפיות” בצבא, או משהו כזה, ולא יצליחו בו? אז הם לא חכמים? אי אפשר לצאת טוב מהתפיסה של חכם/טיפש. כמו שאני אוהבת לומר, “אי אפשר לרקוד על כל הקצוות של העוגה”.
למה לא? אפשר ליצור מערכות צירים, רבות כרצוני, ולמצוא את המיקום שלי בכל אחת מהן. לדעתי בעייתי אם אדם מבסס את הערכתו העצמית על מיקומו בצירים אלו. אבל הכחשת קיומם של הצירים, הכחשת קיומם של מדדים אובייקטיביים לכל מיני יכולות - בשביל מה?
הדרך הטובה לתפוס את הציר של טיפש-חכם <שביתר דיוק לרוב מודד כישרון במקצועות ריאליים, או מיומנויות הישרדות במערכת החינוך> היא לקבל כל מציאות ללא היקשרות רגשית. נניח ימצא מבחן שבודק את יכולות התכנות שלי וממקם אותן בציר ביחס ל<אוכלוסיית המתכנתים בישראל? אוכלוסיית המתכנתים בני גילי?> - אני צריכה לא להסתכל על התוצאות? להכחיש אותן? להתעלם מהן? לסרב להסתכל? מוטב להסתכל. ומוטב להיות יכולה להעריך הערכה מציאותית את יכולתיי, גם אם יכולת התכנות שלי ב #C נמוכות מהממוצע.
עצימת עיניים היא לא דבר בריא. ליתר דיוק - היא בריאה אם אדם יודע מראש שהוא לא מסוגל להתמודד עם מה שהוא עלול לראות. אדם עם הערכה עצמית בריאה לא יפגע מהידיעה שהוא לא מוצלח בתחום X, ולכן אין סיבה להכחיש זאת.
אי אפשר גם שהילד ישמע כל הזמן שהוא חכם, וגם שידע שמה שיקדם אותו בחיים היא השקעתו, ולא תכונותיו. למעשה, אי אפשר באמת לדעת שאתה חכם. אין דבר כזה. מה שאפשר לדעת הוא שאתה מסוגל לפתח כל יכולת שתשקיע בה.
אפשר. הפרכתי את טענתך בדרך הפשוטה ביותר - דוגמא נגדית. אני יודעת שאני חכמה. ואני יודעת שהשקעה משפיעה על ההצלחה בחיים הרבה יותר מחוכמה.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
תודה רבה, אישה במסע! רק עכשיו ראיתי, אח"כ אקרא הכל.
היום סתם ככה פתאום ידידי אורן טוקר שלח לי במתנה סרטון מהמם שהוא ערך עבורי...
וואו מרגש. אורן אתה מדהים.
UUEpEte39UfbIaXL6s]הנה הסרטון 9oaLQ[/po]
היום סתם ככה פתאום ידידי אורן טוקר שלח לי במתנה סרטון מהמם שהוא ערך עבורי...
וואו מרגש. אורן אתה מדהים.
UUEpEte39UfbIaXL6s]הנה הסרטון 9oaLQ[/po]
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
שלום לך אשה במסע.
מסכימה איתך, יש מקרים של כשרון.
אני חושבת שהם overrated בגדול. כלומר, אם הבנת קינון לולאות בקלות, זה בא אחרי שנים רבות של עניין, של אהבה לתחום, של חוויות, אנחנו לא באמת יודעים מה מרכיב הכשרון כאן ומה שאר המרכיבים (השקעה וגם תפיסות שלך).
כתבתי מאמר די קצר וקצת פשטני (מתוקף האורך), לאחר קריאה של ספר שלם של אישה מעניינת, פרופ' בסטנפורד (או הרווארד?...) שחוקרת את התחום הספציפי הזה עשרות שנים. יכול להיות שהספר יעניין אותך.
ואני יודעת שהשקעה משפיעה על ההצלחה בחיים הרבה יותר מחוכמה.
זו השורה התחתונה שלך וגם שלי.
פשוט הדרך שלנו לשם שונה. אמנם למדתי מתימטיקה, אבל בחיים אני לא מחפשת דיוק מקסימלי, אלא את הדרך שתביא כמה שיותר אנשים (לדעתי) להעריך השקעה על פני חוכמה. כמובן שדוגמאות של איינשטיין ושל היטלר מפריכות כל תיאוריה שאעלה או מישהו אחר יעלה. מבחינתי (לא במתימטיקה...) זה לא מפריך כלל את הטיעון. זה פשוט רלוונטי במידה מזערית לרוב האנשים.
ואגב, לא תאמיני כמה עשרות (אולי 50, הפסקתי לספור בשלב כלשהו) מכתבים קיבלתי של אנשים שהזדהו עם זה. המחמאות שהם קיבלו על חוכמה פשוט עשו להם (מבחינתם) נזק אדיר. הם רק כל הזמן הרגישו טפשים (יחד עם עליונות על אחרים, יש שילוב כזה). אז יש פסקנות מסוימת במה שכתבת (אולי מתכתבת עם הפסקנות שלי...) ואני מבינה שאולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי לך כלל - אבל לאנשים רבים הוא מאוד, מאוד רלוונטי.
מסכימה איתך, יש מקרים של כשרון.
אני חושבת שהם overrated בגדול. כלומר, אם הבנת קינון לולאות בקלות, זה בא אחרי שנים רבות של עניין, של אהבה לתחום, של חוויות, אנחנו לא באמת יודעים מה מרכיב הכשרון כאן ומה שאר המרכיבים (השקעה וגם תפיסות שלך).
כתבתי מאמר די קצר וקצת פשטני (מתוקף האורך), לאחר קריאה של ספר שלם של אישה מעניינת, פרופ' בסטנפורד (או הרווארד?...) שחוקרת את התחום הספציפי הזה עשרות שנים. יכול להיות שהספר יעניין אותך.
ואני יודעת שהשקעה משפיעה על ההצלחה בחיים הרבה יותר מחוכמה.
זו השורה התחתונה שלך וגם שלי.
פשוט הדרך שלנו לשם שונה. אמנם למדתי מתימטיקה, אבל בחיים אני לא מחפשת דיוק מקסימלי, אלא את הדרך שתביא כמה שיותר אנשים (לדעתי) להעריך השקעה על פני חוכמה. כמובן שדוגמאות של איינשטיין ושל היטלר מפריכות כל תיאוריה שאעלה או מישהו אחר יעלה. מבחינתי (לא במתימטיקה...) זה לא מפריך כלל את הטיעון. זה פשוט רלוונטי במידה מזערית לרוב האנשים.
ואגב, לא תאמיני כמה עשרות (אולי 50, הפסקתי לספור בשלב כלשהו) מכתבים קיבלתי של אנשים שהזדהו עם זה. המחמאות שהם קיבלו על חוכמה פשוט עשו להם (מבחינתם) נזק אדיר. הם רק כל הזמן הרגישו טפשים (יחד עם עליונות על אחרים, יש שילוב כזה). אז יש פסקנות מסוימת במה שכתבת (אולי מתכתבת עם הפסקנות שלי...) ואני מבינה שאולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי לך כלל - אבל לאנשים רבים הוא מאוד, מאוד רלוונטי.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
הספר אכן יעניין אותי, במיוחד אם יש תרגום נגיש לעברית או לרוסית. אם לא, הוא עדיין יעניין אותי, ויכנס לרשימת הקריאה שלי, אולם אני כנראה אגיע עליו עוד שנה או יותר. <נגיש מוגדר כך: ניתן להשגה בספרייה הציבורית, לא בחדר העיון, או בספרייה הציבורית של חבר שלי, או בספרייה בבסיס, או ניתן להשאלה מאחד ממכריי>
בנוגע לקינון לולאות קונקרטית - לא למדתי תכנות מחוץ למסגרת התיכון. כולנו הגענו עם אותו רקע. רוב הנערים והנערות בכיתה שלי אני חושבת גם למדו 5 יח' מתמטיקה, כמוני. כך שבהנחה שאת הרקע באלגוריתמיקה שאבנו משיעורי מתמטיקה, גם אז - היה לנו אותו רקע. ובכל זאת - הייתי מוכשרת יותר. כמו שהיו בכיתה אנשים שהיו יותר מוכשרים ממני בשפות.
אני חושבת שהדגשת מרכיב הכשרון בהצלחה לא מחייב הסתרת או אף הכחשת מרכיב הכישרון. אני רוצה שילדיי, כשיהיו <אם יהיו> ינסו לראות את המציאות כמו שהיא. לא לראות רק את הטוב או רק את הרע, אלא את שניהם. ושתהיה להם גישה שלדעתי היא בריאה - אם יש להם כישרון כלשהו - לשמוח בו ולהנות מייחודיותם. אם הם לא מוכשרים במשהו, אז למשוך כתפיים ולא להרגיש בנוגע לזה דבר.
אולי כמו שיש את כלל השמונים-עשרים <על כל שני דברי ביקורת שאומרים לילדים להגיד שמונה דברים טובים> אז כדאי להשתמש בכלל הזה גם ביחס לחוכמה?
אך למען האמת, אני לא מוצאת דרך בה ניתן היה ליישם רעיון זה לגביי. לא השקעתי בלימודים שלי. זו האמת הפשוטה, ומחמאות על המאמץ שלי היו פשוט שקר. ואני שונאת שקרים. ובוודאי שלא חושבת שכדאי לבסס על שקרים הערכה עצמית של ילדים. אז מה, לא להצליח על הצלחה בלימודים? זו שאלה פתוחה. מה לדעתך כדאי לעשות להורים לילד בחינוך ממלכתי, שמוכשר בתחום מסויים, נניח בתחום ההומני או הריאלי, ומקבל ציונים טובים כשהמאמץ שהוא משקיע שואף לאפס? לא להחמיא? להחמיא על ההשקעה הלא קיימת?
אני לא מחפשת דיוק מקסימלי, לכן מסתפקת בהכללות של "רוב", למרות שגם לזה עוד לא ראיתי ראיות אמפיריות מבוססות. אולם כל טענה של "כל" מאוד מאוד מאוד מפוקפקת בעיני. במתמטיקה כדי להפריך טענה מספיקה דוגמא נגדית, וזו כמעט תמיד ותתקיים.
המסקנה שלי מהנתונים שהבאת היא שהורים לא מחמיאים על חוכמה בצורה נכונה. כי אני מכירה עוד אנשים שהחמיאו להם על חוכמה, והם באמת חכמים, והם ממש לא מרגישים שנגרם להם נזק. המדגם שלי ממש ממש ממש לא מייצג. אבל גם לאנשים האלו יש מקום בעולם.
אז אולי לילדים שהם באמת חכמים יותר, אובייקטיבית, כדאי להחמיא על חוכמה. בכל מקרה יחמיאו להם על זה בכיתה, והמצב בו בכיתה מחמיאים ובבית לא נראה לי בעייתי. ואולי כדאי להשוות בין האנשים שמרגישים שהפיקו תועלת ממחמאות כאלו ולבין אנשים שניזוקו מהן, ולראות מה השוני. לראות איך להחמיא על חוכמה בצורה שלא תסתור את השאיפה להישגים, אלא להפך.
ואת כל האפשרויות האלו, המאמר שלך חוסם. למשל, ההורים שלי אף פעם לא אמרו לי שאני הילדה הכי חכמה בעולם. זה שקר, וגם הם, כמוני, נרתעים משקרים. והמחמאות שנתת בהתחלה צרמו לי באוזן. לי לא נתנו מחמאות כאלו. לי פשוט אמרו שאני חכמה. בלי השוואה לאחרים. לא הכי חכמה, לא בכיתה ולא בתיכון, אלא פשוט חכמה. באופן כללי, תמיד, אף פעם, הכי וכו' הן מילים בעייתיות מבחינתי.
אולם מאמר שבו יש משפט כזה: "הורים ומחנכים בכל העולם, תמימי דיעות: כולם רוצים שילדים ייחסו את הישגיהם להשקעה שהם משקיעים." או כזה: "התפיסה שאומרת שיש דבר כזה אנשים מוכשרים, ויש אנשים לא מוכשרים, וכדאי להכלל בקבוצת המוכשרים. הוא צריך להוכיח את עצמו. כשלא יצליח, הוא ירגיש שאיננו מוכשר." לא מאפשר.
שתי תפיסות - מקובעת ומפתחת. או או. אי אפשר גם להאמין בהשפעה של גנטיקה, וגם להאמין בהתפתחות. לא להחמיא לילד על חוכמה אף פעם, לעומת להחמיא רק על חוכמה. יותר מידי בינאריות. יותר מידי שחור ולבן בשבילי. העולם שלי מלא בגוונים - אדום וצהוב וסגול וירוק וכתום. אם לילד שלך יהיה כשרון ברור, מובהק, וכזה שהגנטיות שלו לא מוטלת בספק - לא תחמיאי לו עליו?
ואגב, מבחינתי הסוגייה אומנם לא רלוונטית בזמן הקרוב, אך כנראה מתישהו תהיה כזו. במשפחה שלי יש כשרון ברור למתמטיקה. הוא משותף להורים שלי, לי, לאחי הקטן, לבת דודה שלי. אולי גם לדודים, אני לא יודעת עליהם מספיק בשביל לשפוט. בן הזוג הנוכחי הוא מתמטיקאי. וכשדיברתי איתו על המאמר הוא גם שיתף אותי בכך השחמיאו לו על חוכמתו, ושזה גרם לו לשאוף יותר להישגים.
ואגב, במקרה הילדים והפאזל - חשבת <לא את אישית, אלא מי שעשתה את המחקר> להפריד את השבעים אחוז שבחרו לעשות פאזל קל מהשלושים שבחרו פאזל קשה <לחלק לשניים בשביל קבוצת ביקורת> להחליף את המחמאות ולראות מה קורה? אולי השלושים אחוז שעשו פאזל קשה אחרי מחמאה על חוכמה היו בוחרים בפאזל הקל עם המחמאה על כישרון?
כי בניגוד לגישה המקובעת אותה את מציגה במאמרך, אני מאמינה שלאנשים שונים יכולות שונות. שמי שפחות מוכשר יצטרך להתאמץ יותר, וכנראה לא כדאי לו לבחור תחום זו הו אלא מוכשר כיעודו בחיים. ולרוב כך קורה באופן טבעי. הרעיון של להוכיח חוכמה זר לכל רעיון הנתונים הגנטיים כמו שאני מבינה אותם. לכל אחד יש נתונים כאלו. ואם אני חכמה, אז אי אפשר להפריך זאת. וגם אם אני אקבל 40 במתמטיקה, אשאר חכמה. כי זו הגנטיקה שלי. כי אי אפשר לקחת אותה. לבסס ביטחון עצמי על הכישרונות שיש לאדם נשמע לי טוב בהחלט.
בנוגע לקינון לולאות קונקרטית - לא למדתי תכנות מחוץ למסגרת התיכון. כולנו הגענו עם אותו רקע. רוב הנערים והנערות בכיתה שלי אני חושבת גם למדו 5 יח' מתמטיקה, כמוני. כך שבהנחה שאת הרקע באלגוריתמיקה שאבנו משיעורי מתמטיקה, גם אז - היה לנו אותו רקע. ובכל זאת - הייתי מוכשרת יותר. כמו שהיו בכיתה אנשים שהיו יותר מוכשרים ממני בשפות.
אני חושבת שהדגשת מרכיב הכשרון בהצלחה לא מחייב הסתרת או אף הכחשת מרכיב הכישרון. אני רוצה שילדיי, כשיהיו <אם יהיו> ינסו לראות את המציאות כמו שהיא. לא לראות רק את הטוב או רק את הרע, אלא את שניהם. ושתהיה להם גישה שלדעתי היא בריאה - אם יש להם כישרון כלשהו - לשמוח בו ולהנות מייחודיותם. אם הם לא מוכשרים במשהו, אז למשוך כתפיים ולא להרגיש בנוגע לזה דבר.
אולי כמו שיש את כלל השמונים-עשרים <על כל שני דברי ביקורת שאומרים לילדים להגיד שמונה דברים טובים> אז כדאי להשתמש בכלל הזה גם ביחס לחוכמה?
אך למען האמת, אני לא מוצאת דרך בה ניתן היה ליישם רעיון זה לגביי. לא השקעתי בלימודים שלי. זו האמת הפשוטה, ומחמאות על המאמץ שלי היו פשוט שקר. ואני שונאת שקרים. ובוודאי שלא חושבת שכדאי לבסס על שקרים הערכה עצמית של ילדים. אז מה, לא להצליח על הצלחה בלימודים? זו שאלה פתוחה. מה לדעתך כדאי לעשות להורים לילד בחינוך ממלכתי, שמוכשר בתחום מסויים, נניח בתחום ההומני או הריאלי, ומקבל ציונים טובים כשהמאמץ שהוא משקיע שואף לאפס? לא להחמיא? להחמיא על ההשקעה הלא קיימת?
אני לא מחפשת דיוק מקסימלי, לכן מסתפקת בהכללות של "רוב", למרות שגם לזה עוד לא ראיתי ראיות אמפיריות מבוססות. אולם כל טענה של "כל" מאוד מאוד מאוד מפוקפקת בעיני. במתמטיקה כדי להפריך טענה מספיקה דוגמא נגדית, וזו כמעט תמיד ותתקיים.
המסקנה שלי מהנתונים שהבאת היא שהורים לא מחמיאים על חוכמה בצורה נכונה. כי אני מכירה עוד אנשים שהחמיאו להם על חוכמה, והם באמת חכמים, והם ממש לא מרגישים שנגרם להם נזק. המדגם שלי ממש ממש ממש לא מייצג. אבל גם לאנשים האלו יש מקום בעולם.
אז אולי לילדים שהם באמת חכמים יותר, אובייקטיבית, כדאי להחמיא על חוכמה. בכל מקרה יחמיאו להם על זה בכיתה, והמצב בו בכיתה מחמיאים ובבית לא נראה לי בעייתי. ואולי כדאי להשוות בין האנשים שמרגישים שהפיקו תועלת ממחמאות כאלו ולבין אנשים שניזוקו מהן, ולראות מה השוני. לראות איך להחמיא על חוכמה בצורה שלא תסתור את השאיפה להישגים, אלא להפך.
ואת כל האפשרויות האלו, המאמר שלך חוסם. למשל, ההורים שלי אף פעם לא אמרו לי שאני הילדה הכי חכמה בעולם. זה שקר, וגם הם, כמוני, נרתעים משקרים. והמחמאות שנתת בהתחלה צרמו לי באוזן. לי לא נתנו מחמאות כאלו. לי פשוט אמרו שאני חכמה. בלי השוואה לאחרים. לא הכי חכמה, לא בכיתה ולא בתיכון, אלא פשוט חכמה. באופן כללי, תמיד, אף פעם, הכי וכו' הן מילים בעייתיות מבחינתי.
אולם מאמר שבו יש משפט כזה: "הורים ומחנכים בכל העולם, תמימי דיעות: כולם רוצים שילדים ייחסו את הישגיהם להשקעה שהם משקיעים." או כזה: "התפיסה שאומרת שיש דבר כזה אנשים מוכשרים, ויש אנשים לא מוכשרים, וכדאי להכלל בקבוצת המוכשרים. הוא צריך להוכיח את עצמו. כשלא יצליח, הוא ירגיש שאיננו מוכשר." לא מאפשר.
שתי תפיסות - מקובעת ומפתחת. או או. אי אפשר גם להאמין בהשפעה של גנטיקה, וגם להאמין בהתפתחות. לא להחמיא לילד על חוכמה אף פעם, לעומת להחמיא רק על חוכמה. יותר מידי בינאריות. יותר מידי שחור ולבן בשבילי. העולם שלי מלא בגוונים - אדום וצהוב וסגול וירוק וכתום. אם לילד שלך יהיה כשרון ברור, מובהק, וכזה שהגנטיות שלו לא מוטלת בספק - לא תחמיאי לו עליו?
ואגב, מבחינתי הסוגייה אומנם לא רלוונטית בזמן הקרוב, אך כנראה מתישהו תהיה כזו. במשפחה שלי יש כשרון ברור למתמטיקה. הוא משותף להורים שלי, לי, לאחי הקטן, לבת דודה שלי. אולי גם לדודים, אני לא יודעת עליהם מספיק בשביל לשפוט. בן הזוג הנוכחי הוא מתמטיקאי. וכשדיברתי איתו על המאמר הוא גם שיתף אותי בכך השחמיאו לו על חוכמתו, ושזה גרם לו לשאוף יותר להישגים.
ואגב, במקרה הילדים והפאזל - חשבת <לא את אישית, אלא מי שעשתה את המחקר> להפריד את השבעים אחוז שבחרו לעשות פאזל קל מהשלושים שבחרו פאזל קשה <לחלק לשניים בשביל קבוצת ביקורת> להחליף את המחמאות ולראות מה קורה? אולי השלושים אחוז שעשו פאזל קשה אחרי מחמאה על חוכמה היו בוחרים בפאזל הקל עם המחמאה על כישרון?
כי בניגוד לגישה המקובעת אותה את מציגה במאמרך, אני מאמינה שלאנשים שונים יכולות שונות. שמי שפחות מוכשר יצטרך להתאמץ יותר, וכנראה לא כדאי לו לבחור תחום זו הו אלא מוכשר כיעודו בחיים. ולרוב כך קורה באופן טבעי. הרעיון של להוכיח חוכמה זר לכל רעיון הנתונים הגנטיים כמו שאני מבינה אותם. לכל אחד יש נתונים כאלו. ואם אני חכמה, אז אי אפשר להפריך זאת. וגם אם אני אקבל 40 במתמטיקה, אשאר חכמה. כי זו הגנטיקה שלי. כי אי אפשר לקחת אותה. לבסס ביטחון עצמי על הכישרונות שיש לאדם נשמע לי טוב בהחלט.
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
סאלי תדמור
מה זה אומר חכמה? תמיד מתכוונים לזה בהקשר של יכולת מתמטית?
ונאמר שאחיך ממש ממש טוב בלהבין מצבים רגשיים מורכבים? (יכולת שאפשר לפתח אבל יש אנשים שהרבה יותר טובים בזה מאחרים. לי נניח אין את הכישרון הזה. הוא גם יותר חשוב בעיני מיכולת מתמטית.)
הוא לא חכם כי הוא לא טוב במתמטיקה?
או שיגידו לו בכל זאת שהוא חכם כי יש לו כישרון מסוג אחר?
ואז איך הילדים יבדילו בין סוגי החוכמות? חוכמה זה משהו מאוד כללי, אני מכירה מלא אנשים חכמים שאין להם כישרון במתמטיקה.
ניסוי מחשבתי - כל האנשים שהיה להם חשוב לשמוע שהם חכמים, היו גדלים במרחב בו מובן מאליו שיש להם ערך. שהערך שלהם לא תלוי בלהיות יותר טובים מאחרים. שיש להם מקום בעולם. לא הייתה שום סיבה לומר להם שהם חכמים. לא הייתה שום סיבה להצביע להם על כישרון ספציפי כזה או אחר, כי אם יש להם אותו, וזה גם מעניין אותם, ברור שהם ידעו את זה. בלי שאף אחד יגיד להם. ומה זה אומר שהם ידעו את זה? הם ימשיכו לעסוק בזה מתוך עניין והנאה. הסיבה הטובה ביותר לעסוק במשהו. הרבה יותר טובה מאשר לממש פוטנציאל עלום כלשהו.
אגב, אני מאלה שנפגעו מזה שקראו להם שוב ושוב חכמים, ומזה שהם הצליחו במבחנים שמודדים חוכמה
הצחקתי את עצמי קצת עם המבחנים שמודדים חוכמה.... באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות).
עוד דרך להגיד שיש אנשים שיותר טובים מאחרים. כמו כסף ומראה חיצוני.
ואני חושבת שמי שנפגע זה גם הילדים שאמרו להם שאין להם את זה. נפגעו בדרך אחרת, אבל קטלנית גם.
ונאמר שאחיך ממש ממש טוב בלהבין מצבים רגשיים מורכבים? (יכולת שאפשר לפתח אבל יש אנשים שהרבה יותר טובים בזה מאחרים. לי נניח אין את הכישרון הזה. הוא גם יותר חשוב בעיני מיכולת מתמטית.)
הוא לא חכם כי הוא לא טוב במתמטיקה?
או שיגידו לו בכל זאת שהוא חכם כי יש לו כישרון מסוג אחר?
ואז איך הילדים יבדילו בין סוגי החוכמות? חוכמה זה משהו מאוד כללי, אני מכירה מלא אנשים חכמים שאין להם כישרון במתמטיקה.
ניסוי מחשבתי - כל האנשים שהיה להם חשוב לשמוע שהם חכמים, היו גדלים במרחב בו מובן מאליו שיש להם ערך. שהערך שלהם לא תלוי בלהיות יותר טובים מאחרים. שיש להם מקום בעולם. לא הייתה שום סיבה לומר להם שהם חכמים. לא הייתה שום סיבה להצביע להם על כישרון ספציפי כזה או אחר, כי אם יש להם אותו, וזה גם מעניין אותם, ברור שהם ידעו את זה. בלי שאף אחד יגיד להם. ומה זה אומר שהם ידעו את זה? הם ימשיכו לעסוק בזה מתוך עניין והנאה. הסיבה הטובה ביותר לעסוק במשהו. הרבה יותר טובה מאשר לממש פוטנציאל עלום כלשהו.
אגב, אני מאלה שנפגעו מזה שקראו להם שוב ושוב חכמים, ומזה שהם הצליחו במבחנים שמודדים חוכמה
הצחקתי את עצמי קצת עם המבחנים שמודדים חוכמה.... באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות).
עוד דרך להגיד שיש אנשים שיותר טובים מאחרים. כמו כסף ומראה חיצוני.
ואני חושבת שמי שנפגע זה גם הילדים שאמרו להם שאין להם את זה. נפגעו בדרך אחרת, אבל קטלנית גם.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
בבתי הספר שהייתי, והייתי בשלושה שונים, חכמה לרוב נמדדה כיכולות במקצועות הריאליים. למה המילה הלא ברורה והאמורפית הזו, שלדעתי גם בה כדאי בהחלט להמעיט בשימוש <אולם בתגובה למאמר השתמשתי בניסוחים של המאמר>, משוייכת דווקא ליכולות במקוצועות ההומניים? זו שאל השהתשובה עליה היא במבנה החברה ובתכונות המוערכות בה.
בכל מקרה, ילדים לא טיפשים. והיה לי ברור ש"חוכמה" זה בעצם כשרון למתמטיקה ואלגוריתמיקה. והעובדה שלא ידעתי מה זה אלגוריתם לא הפריעה לי להבין את זה. ולילדים אחרים אמרו שהם מוכשרים בציור <ידיד טוב שלי למד במגמת אומנות> שהם ספורטיביים <גם נטייה לאהוב משהו היא לא בדיוק בת בחירה>, שהם מוכשרים באנגלית <ממש לא אני>, שהם חברותיים, שהם תורמים לזולת, שהם מתנדבים, ועוד אפשרויות רבות ושונות. על כשרון להבין מצבים רגשיים מורכבים לא החמיאו, מה שלא מפתיע. במערכת החינוך לא מלמדים כישורים חברותיים. אבל זו גם כן שאלה שונה לחלוטין.
מה עניין כישרון מסויים לבעלי ערך? הנה עוד רעיון סמוי אני מצליחה לנסח במפורש: החלופה למערכת היררכית היא לא זהות בין בני האדם. אפשר להנות מהיחודיות והשונות של בני אדם, בלי להתעלם ממנה. ונניח יש לי אחות קטנה שטובה בזיהוי מצבים רגשיים מורכבים <לא סביר בהתחשב בגנטיקה המשפחתית, אבל נניח> אז אני לא אחמיא לה על זה?
לדעתי כדאי להחמיא לכולם על הדברים בהם הם טובים. והמחמאות כאלו לא קשורות לתחושת ערך. תחושת הערך שלי היא בלתי תלויה. יש לי ערך כי אני קיימת, מש"ל. הסיבה להחמיא לאנשים היא שזה נעים להם. וגם בעולם בו כולם היו בעלי ערך, הייתי מחמיאה. יותר מזה, בעולם כזה לא היה את החשש המגוחך לפגוע בערך העצמי במחמאות - כי הרי כולם בעלי ערך. אז אני יכולה להגיד לאיציק שהכישרון שלו בכדורסל וחינניות התנועה שלו - מקסימים אותי, ולדנה, שהדאגה שלה לזולת מעוררת הערכה, ולרוני שההשקעה שלו במתמטיקה והנחישות שלו להצליח מרשימים אותי, ולעדי שהכישרון שלה בתמטיקה וההבנה האינטואיטיבית מעמיקים ומרחיבים את ההבנה והידע, ולטל שהכשרון שלה לשפות ניכר בקלילות בה היא מצליחה להפנים וליישם מבנים דקדוקיים חדשים. ואני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.
מי עוסק במשהו כדי לממש פוטנציאל? לא אני, לא חבר שלי, לא החברים שלו, לא החיילים שאיתם אני משרתת, שלכולם יש כשרון בנושאי מחשבים או פיזיקה או מתמטיקה. הם כולם עושים את מה שהם עושים מתוך אהבה, מתוך הנאה, מתוך רצון. ולהם החמיאו. וזה נתן להם כוח ועודד אותם לתאמץ ולנסות דברים חדשים. למה למנוע מאיתנו מחמאות, אם לך זה הזיק? לי זה לא! ולרבים כמוני גם כן!
ואם לך בתור ילדה נדמה היה שיש אנשים שטובים יותר מאנשים אחרים, זו סיבה למנוע מילדים אחרים הנאה?
אני מאמינה שיש מיומנויות רבות ושונות, וכשרונות רבים ושונים. וזה לא נכום להתעלם מהאוצרות הבלומים שיש בעולם הזה, רק בגלל שמישהם הצביעו על מטבעות מסוג מסויים והם אמרו שזה האוצר היחידי ואין בלתו.
כל האנשים בעלי ערך, מעצם היותם. זו המהות של "כבוד האדם" בעיני. זה לא סותר את זה שהיכולת שלי ללמוד אוצר מילים של שפה אחרת נמוך מהממוצע, ושאם אני רוצה לקרוא באנגלית אצטרך להתאמץ יותר משהתאמצו התלמידים שלמדו איתי. וזה לא מעיד על ערכי כאדם. וזה שידיד שלי, בערל הכשרון האומנותי, לא מוצלח במתמטיקה לא אומר שום דבר עליו. אולי הוא יטפל ברייקי, ואולי יצייר.
עצם הקשירה בין תכונה מסויימת לערך בעייתית. אולם לא להחמיא על חוכמה, רק כי מישהם קשרו אותה לערך - גם כן בעייתי. זה מחזק את הקשר שאם הוא קיים יש להתיר. אך הקשר בעייני כלל לא קיים, מעולם לא היה קיים.
ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
בכל מקרה, ילדים לא טיפשים. והיה לי ברור ש"חוכמה" זה בעצם כשרון למתמטיקה ואלגוריתמיקה. והעובדה שלא ידעתי מה זה אלגוריתם לא הפריעה לי להבין את זה. ולילדים אחרים אמרו שהם מוכשרים בציור <ידיד טוב שלי למד במגמת אומנות> שהם ספורטיביים <גם נטייה לאהוב משהו היא לא בדיוק בת בחירה>, שהם מוכשרים באנגלית <ממש לא אני>, שהם חברותיים, שהם תורמים לזולת, שהם מתנדבים, ועוד אפשרויות רבות ושונות. על כשרון להבין מצבים רגשיים מורכבים לא החמיאו, מה שלא מפתיע. במערכת החינוך לא מלמדים כישורים חברותיים. אבל זו גם כן שאלה שונה לחלוטין.
מה עניין כישרון מסויים לבעלי ערך? הנה עוד רעיון סמוי אני מצליחה לנסח במפורש: החלופה למערכת היררכית היא לא זהות בין בני האדם. אפשר להנות מהיחודיות והשונות של בני אדם, בלי להתעלם ממנה. ונניח יש לי אחות קטנה שטובה בזיהוי מצבים רגשיים מורכבים <לא סביר בהתחשב בגנטיקה המשפחתית, אבל נניח> אז אני לא אחמיא לה על זה?
לדעתי כדאי להחמיא לכולם על הדברים בהם הם טובים. והמחמאות כאלו לא קשורות לתחושת ערך. תחושת הערך שלי היא בלתי תלויה. יש לי ערך כי אני קיימת, מש"ל. הסיבה להחמיא לאנשים היא שזה נעים להם. וגם בעולם בו כולם היו בעלי ערך, הייתי מחמיאה. יותר מזה, בעולם כזה לא היה את החשש המגוחך לפגוע בערך העצמי במחמאות - כי הרי כולם בעלי ערך. אז אני יכולה להגיד לאיציק שהכישרון שלו בכדורסל וחינניות התנועה שלו - מקסימים אותי, ולדנה, שהדאגה שלה לזולת מעוררת הערכה, ולרוני שההשקעה שלו במתמטיקה והנחישות שלו להצליח מרשימים אותי, ולעדי שהכישרון שלה בתמטיקה וההבנה האינטואיטיבית מעמיקים ומרחיבים את ההבנה והידע, ולטל שהכשרון שלה לשפות ניכר בקלילות בה היא מצליחה להפנים וליישם מבנים דקדוקיים חדשים. ואני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.
מי עוסק במשהו כדי לממש פוטנציאל? לא אני, לא חבר שלי, לא החברים שלו, לא החיילים שאיתם אני משרתת, שלכולם יש כשרון בנושאי מחשבים או פיזיקה או מתמטיקה. הם כולם עושים את מה שהם עושים מתוך אהבה, מתוך הנאה, מתוך רצון. ולהם החמיאו. וזה נתן להם כוח ועודד אותם לתאמץ ולנסות דברים חדשים. למה למנוע מאיתנו מחמאות, אם לך זה הזיק? לי זה לא! ולרבים כמוני גם כן!
ואם לך בתור ילדה נדמה היה שיש אנשים שטובים יותר מאנשים אחרים, זו סיבה למנוע מילדים אחרים הנאה?
אני מאמינה שיש מיומנויות רבות ושונות, וכשרונות רבים ושונים. וזה לא נכום להתעלם מהאוצרות הבלומים שיש בעולם הזה, רק בגלל שמישהם הצביעו על מטבעות מסוג מסויים והם אמרו שזה האוצר היחידי ואין בלתו.
כל האנשים בעלי ערך, מעצם היותם. זו המהות של "כבוד האדם" בעיני. זה לא סותר את זה שהיכולת שלי ללמוד אוצר מילים של שפה אחרת נמוך מהממוצע, ושאם אני רוצה לקרוא באנגלית אצטרך להתאמץ יותר משהתאמצו התלמידים שלמדו איתי. וזה לא מעיד על ערכי כאדם. וזה שידיד שלי, בערל הכשרון האומנותי, לא מוצלח במתמטיקה לא אומר שום דבר עליו. אולי הוא יטפל ברייקי, ואולי יצייר.
עצם הקשירה בין תכונה מסויימת לערך בעייתית. אולם לא להחמיא על חוכמה, רק כי מישהם קשרו אותה לערך - גם כן בעייתי. זה מחזק את הקשר שאם הוא קיים יש להתיר. אך הקשר בעייני כלל לא קיים, מעולם לא היה קיים.
ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
סאלי תדמור
למה למנוע מאיתנו מחמאות, אם לך זה הזיק? לי זה לא! ולרבים כמוני גם כן!
למה לתת לי מחמאות שמזיקות לי (ולרבים כמוני, כפי שסאלי ציינה) אם לכם זה עזר? הברירה הטבעית?
טיעונים כאלה לא מתאימים כאן לדעתי. וזה גם קצת העליב אותי.
בדברייך התחברתי ל:
אני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.
עם ההסתייגות שאני לא הייתי מחמיאה לא לזה ולא לזה. מחמאות הן מזויפות בעיניי.
למה לתת לי מחמאות שמזיקות לי (ולרבים כמוני, כפי שסאלי ציינה) אם לכם זה עזר? הברירה הטבעית?
טיעונים כאלה לא מתאימים כאן לדעתי. וזה גם קצת העליב אותי.
בדברייך התחברתי ל:
אני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.
עם ההסתייגות שאני לא הייתי מחמיאה לא לזה ולא לזה. מחמאות הן מזויפות בעיניי.
- הפוליטיקה של המחמאות - כשהילד יודע שהוא נולד עם כישרון א', ואנחנו מחמיאים לו על זה, והוא נהנה מהמחמאה, אזי לנו יש את היכולת לאבחן את כישרונותיו, לבור את החשובים מחסרי המשמעות ואז גם לצ'פר אותו על זה. וככל שהוא יהנה יותר מהצ'ופר (וואו, מילה מהאייטיז) אזי הכוח שלנו כציידי הכישרונות בעולמו גדל. ומי שיכול לאבחן את הכישרון עשוי גם לאבחן בבוא היום את חוסר הכישרון. טבעו של כוח לשמש גם את הטוב וגם את הרע ללא משוא פנים.
- מחמאה מכוונת את הילד למה שאנחנו רוצים בשבילו: "וואו, איזה יופי ציירת את הציור הזה!" אוקיי, אומר הילד, הם אוהבים שאני יושב יפה ומצייר בסגנון הזה. דוגמא אחת.
- עוד משהו בטבען של מחמאות - שהן נמצאות עם הפנים החוצה. כלומר, כלפי הנגלה. הנראה. בעולמנו עתיר הכוכבים הנולדים והאקס פקטורים, אולי עדיף לשים את כל תשומת הלב בפנימי.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
אמרתי לתת לך מחמאות שמזיקות לך? אמרתי למצוא למי ואיך זה מועיל, ולמי ואיך זה מזיק, להחמיא למי שזה מועיל לו ולא להחמיא למי שמזיק.
לפי הגישה שלך, צריך למנוע ממני ומילדים כמוני משהו שמסב הנאה ומביא תועלת. במה זה שונה מלתת לך מחמאות שמזיקות לך? שקול לחלוטין. לא זה ולא זה לא טוב לדעתי.
למה מחמאות הן עם הפנים החוצה? האם לא ניתן להחמיא על ניסיון חיים, על עדינות, על חוכמת הלב?
את מניחה ש:
<סאלוש, אם מפריע לך שאנחנו מנהלות פה דיון, אפשר להעביר לדף אחר>
לפי הגישה שלך, צריך למנוע ממני ומילדים כמוני משהו שמסב הנאה ומביא תועלת. במה זה שונה מלתת לך מחמאות שמזיקות לך? שקול לחלוטין. לא זה ולא זה לא טוב לדעתי.
למה מחמאות הן עם הפנים החוצה? האם לא ניתן להחמיא על ניסיון חיים, על עדינות, על חוכמת הלב?
את מניחה ש:
- הילד יודע שהוא נולד עם כישרון א'. בכלל לא בטוח שהילד יודע את זה.
- מהמחמאה יש את היכולת לאבחן את כישרונותיו. אני ממש לא בטוחה בזה.
- לברור את החשובים מחסרי המשמעות? בלתי אפשרי בעליל.
- אני לא רואה במחמאות כוח עליי.
- האם זה שכוח נייטרלי ויכול לשמש לטוב ולרע זו סיבה לאסור עליו, לא להשתמש בו? לדעתי זו סיבה להשתמש בו לטוב
<סאלוש, אם מפריע לך שאנחנו מנהלות פה דיון, אפשר להעביר לדף אחר>
סאלי תדמור
אבל רגע, מחמאות הן לא פשוט דרך פשוטה וטבעית להביע הנאה ממשהו? ליהנות יחד ממשהו אסתטי? ממתי מתכננים איזה מחמאות להגיד? (בין אם כאלה או כאלה) אני מחמיאה לבת שלי גם על זה שהיא נורא מתאמצת בהתעמלות, גם על זה שהיא מאד יפה, גם על זה שהיא פשוט בנאדם מקסים, גם על זה שהיא עוזרת לי בבית, וגם על זה שיש לה חוש הומור מעולה. נראה לי מייגע לברור. מחמאות הן חלק מההנאות הקטנות האלה של החיים, משהו ספונטני ונירגש שבא מהלב. (ובהמשך לשורה האחרונה של אשה במסע, סליחה אם התפרצתי בחוצפה)
סאלי תדמור
אני חושבת שמחמאות הן תחליף לדבר האמיתי: לקבלה של הילד כפי שהוא.
על הטוב ועל הפחות טוב, על הכשרון ועל אי הכשרון.
על הטוב ועל הפחות טוב, על הכשרון ועל אי הכשרון.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
למה תחליף? יש לי חברות שאני מקבלת כמו שהן, וזה לא סותר מחמאות. מחמאות, כמו שאמרה בדיוק אביבה, הן דרך פשוטה, טבעית, וספונטנית להביע הנאה ממשהו.
אני אתן דוגמא כדי להבהיר: אם אני אומרת "איזה פרח יפה!" זה תחליף לקבל הפרח כמו שהוא? ואם אני אומרת "איזה מסמך מושקע" למישהי שאני עובדת איתה? תחליף לקבלה? או "איזה חמוד אתה" לבן הזוג - תחליף? או שזה תקף רק לילדים, ולשאר העולם מותר להחמיא?
אני אתן דוגמא כדי להבהיר: אם אני אומרת "איזה פרח יפה!" זה תחליף לקבל הפרח כמו שהוא? ואם אני אומרת "איזה מסמך מושקע" למישהי שאני עובדת איתה? תחליף לקבלה? או "איזה חמוד אתה" לבן הזוג - תחליף? או שזה תקף רק לילדים, ולשאר העולם מותר להחמיא?
-
- הודעות: 578
- הצטרפות: 18 נובמבר 2005, 17:43
- דף אישי: הדף האישי של דלית_ב*
סאלי תדמור
העניין הוא לא מחמאות אלא שימוש בתוויות כדי להתבטא.
אם המחמאה לא מסבירה מה היה מהנה בדבר, יש סיכוי טוב שהיא לא תתקבל בדרך שבה היא ניתנה
ויכולה לגרום למקבל לנסות לשחזר את המחמאה במקום ליהנות בעצמו מהמעשה שלו.
מחמאה עלולה להסב את תשומת הלב למחמיא ולהעדפות שלו ולעורר במוחמא את הרצון לפעול על-פי העדפות המחמיא במקום להתרכז בחוויה שלו עצמו.
אם המחמאה לא מסבירה מה היה מהנה בדבר, יש סיכוי טוב שהיא לא תתקבל בדרך שבה היא ניתנה
ויכולה לגרום למקבל לנסות לשחזר את המחמאה במקום ליהנות בעצמו מהמעשה שלו.
מחמאה עלולה להסב את תשומת הלב למחמיא ולהעדפות שלו ולעורר במוחמא את הרצון לפעול על-פי העדפות המחמיא במקום להתרכז בחוויה שלו עצמו.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
סאלי תדמור
אישה במסע, אני מסכימה איתך בהרבה דברים. קודם כל. חילוקי הדיעות בינינו לא כל כך גדולים. אם כי קיימים.
מה שאיכשהו מפריע לי בדיון הזה הוא טון לא נעים שאני מרגישה. ואני בד"כ לא רגישה לזה מדי.
אבל איכשהו כאן זה ממש עושה לי כווץ בחזה וחוסר חשק להשקיע בקריאה מדויקת ותשובה מהלב כאשר אני קוראת ביטויים כמו "בתפיסה המקובעת שלך" או "המאמר שלך חוסם".
בכל פנים אני לא רוצה להגביל את הביטוי העצמי שלך, אבל חשבתי לציין את זה, זה אולי מסביר למה לא התייחסתי לכל מה שכתבת.
אח"כ התגברתי על עצמי וכן קראתי את הכל, מצאתי את זה
<סאלוש, אם מפריע לך שאנחנו מנהלות פה דיון, אפשר להעביר לדף אחר>
ואז כשקראת לי סאלוש הבנתי שאולי טעיתי וקראתי לא נכון את הטון שלך.... בכל מקרה זה היה נעים לקרוא
אני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.
אז זו אכן אחת ההצעות של דואק ואני מתחברת אליה. בהחלט כן להפריד. להחמיא על השקעה ולא על מה שמולד. אם כי אפשר לציין את מה שמולד. אבל יותר אגבי ופחות מחמאה.
אגב, אני מאלה שנפגעו מזה שקראו להם שוב ושוב חכמים, ומזה שהם הצליחו במבחנים שמודדים חוכמה
מעניין. איך נפגעת מזה? (אני יודעת איך אני נפגעתי מזה ואיך אחרים, אבל אם את רוצה לשתף איך את, זה מעניין אותי).
באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות)
גם אני לא בדיוק מאמינה בזה, אם כי כמו שאשה במסע ציינה, זה גם לא נכון לומר שזה לחלוטין לא קיים. כלומר יש אנשים ללא ספק שבאופן מולד עושים דברים מסוימים טוב מאחרים. לא רק מתימטיקה, באמת, אלא כל מיני כישורים. אבל זה מתערבב כל כך עם נושאים אחרים של גישות, תפיסות והשקעה שההשפעה של זה לא גדולה כמו שבד"כ חושבים. אני זוכרת שבתור נערה לימדתי שיעורים פרטיים לילדים שהמשפחות שלהם חשבו שהם מפגרים. אני חשבתי שהם בסדר אבל שאף אחד לא הסביר להם ממש טוב, וגם כל הזמן כעסו עליהם (משפחות לא משכילות במיוחד). ואז הם הגיעו להשגים יפים. אני לא מעוניינת להכנס לויכוח על זה. אני לא ערכתי מחקר מדעי (דואק דווקא כן וגם סוקרת מחקרים). אני פשוט יודעת שלפחות בחלק מהמקרים מי שנחשב מפגר הוא מי ש(אם לומר בבוטות) המורה שלו היה, נו טוב, אולי לא מפגר אבל לא לימד היטב.
.
ואני חושבת שמי שנפגע זה גם הילדים שאמרו להם שאין להם את זה. נפגעו בדרך אחרת, אבל קטלנית גם.
אאוצ' כואב נוראי. אני ממש עוצרת אנשים ברחוב ובעוד מקומות (ליד בריכת השחיה) ובעדינות מנסה לבקש מהם לא לקרוא לילד בשמות גנאי, ולא להגיד לו דברים שליליים על עצמו (אפשר על המעשה אבל לא על הילד). זה קטלני. אני אפילו נתקלת בזה בסביבה הממש קרובה אלי. יש סגנון רוסי כזה (הכללה, אבל לא מופרכת) של לנזוף הרבה בילד ככלי כדי לדחוף אותו קדימה. מין עקיצות קטנות כאלה כל הזמן. ואני יוצאת נגד זה בכל הזדמנות. זה ללא ספק מזיק יותר מאשר מחמאות.
ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
אני לא יכולה לשלול לחלוטין דבר כזה, כי יש לי בראש כמה דוגמאות של התנהלות הורית פשוט נפלאה (מהרבה בחינות, אין מושלם). שההורים העריצו את האדמה שהילד שלהם דורך עליה. החמיאו לו בלי סוף. בכנות חשבו שהוא גאון והחמיאו על זה. ואכן הילד בהחלט היה חכם, לא מדובר על מחמאות מופרכות. זה היה נכון. והילד יוצא בתחושה שהוא אדיוט. זה פשוט קורה יותר מדי פעמים מכדי להתעלם מזה, ודואק סוקרת מחקרים בהם היא מסיקה דברים כאלה.
עוד משהו בטבען של מחמאות - שהן נמצאות עם הפנים החוצה. כלומר, כלפי הנגלה. הנראה. בעולמנו עתיר הכוכבים הנולדים והאקס פקטורים, אולי עדיף לשים את כל תשומת הלב בפנימי.
ואז זו דרך אחרת לגמרי להחמיא, דרך נפלאה. (גם לך ממליצה לקרוא את הספר - הוא אדיר). אפשר להחמיא או לציין: אני רואה שהיה ממש מעניין לך לעשות את הפאזל הזה. אני רואה שהכלבלב הזה ששיחקת איתו ממש נוגע לך בלב.
אבל רגע, מחמאות הן לא פשוט דרך פשוטה וטבעית להביע הנאה ממשהו? ליהנות יחד ממשהו אסתטי? ממתי מתכננים איזה מחמאות להגיד? (בין אם כאלה או כאלה) אני מחמיאה לבת שלי גם על זה שהיא נורא מתאמצת בהתעמלות, גם על זה שהיא מאד יפה, גם על זה שהיא פשוט בנאדם מקסים, גם על זה שהיא עוזרת לי בבית, וגם על זה שיש לה חוש הומור מעולה. נראה לי מייגע לברור. מחמאות הן חלק מההנאות הקטנות האלה של החיים, משהו ספונטני ונירגש שבא מהלב
זה נושא מאוד מוכר לי. גם בשבילי המחמאות היו פשוט הדבר הכי טבעי בעולם להביע אהבה (כי גדלתי בתוך ים של מחמאות שהגיע מאהבה, זה המודל שהכרתי). עד שהבנתי טוב טוב (ואצלי קל להבין - כי אני, ואחותי, ואמא שלי - הן נפגעות משמעותיות מאוד מהסימפטום של מחמאות) את הבעיה איתן, והפסקתי את זה ב - 100%. בהתחלה זה היה מאמץ. אבל תוך שבועיים בערך התרגלתי. וכן, הפסקתי להחמיא על כל דבר שלא קשור להשקעה. אני לא מחמיאה על יופי. על גובה. על חוש התמצאות ביולוגי. פשוט לא. עכשיו הבת שלי בת 11 תיכף והיא כן מעוניינת ביופי ויש לנו דיונים על זה. אני לא פוסלת את הנושא מדיון. אבל אני תמיד מנסה לתת לו פרספקטיבה רחבה מאוד. על תהליכי השינוי שגוף עובר. על מראה בגילאים שונים. על סטנדרטים שונים של יופי בתקופות שונות ובמקומות שונים. אבל אני לא כל הזמן אומרת לה שהיא יפה. למשל אני אומרת דברים קונקרטיים כמו שיש לה טוסיק עגול וזה באמת מצחיק כי כשאני מחבקת את הבן שלי ואותה אז בא לי להגיד להם כמה שהם נפלאים. אבל הסבתי את זה לאמירות אחרות. אני אומרת להם פשוט כמה שאני אוהבת אותם (או אוהבת את הלחיים הטוסיק השיער וכך הלאה) וגם לימדתי את עצמי לומר שטויות שלי אישית הם בדיוק בדיוק מדויקות, כמו: you are such a boy! או - מי ילד של אמא שלו? וזה היה תהליך שהיה חשוב לי וגם לימדתי את אמא שלי לא להחמיא להם. היא יודעת כמה זה פגע בה, וזה עדיין יוצא לה מדי פעם, אבל אני לא מקבלת את זה. ואגב, העולם כולו ממשיך להחמיא. כך שהם מקבלים גם את זה. אבל אני חושבת שמה שההורים עושים משפיע יותר.
למעשה התפיסה הזו מעניינת גם מהזוית של אימון. לאנשים מבוגרים ללא ספק יש כישורים שהם פיתחו וחלק מהם מתבסס על משהו מולד (רק שלא יודעים איזה חלק...) ומה שמעניין אותי זה החלק שהם פיתחו. כי את זה הם/אנחנו יכולים לפתח בכל תחום. אז הרבה פעמים אנחנו יושבים ומסתכלים על חוזקות ובוחנים: מה התפיסות שלהם שם? מה הם עשו כדי לבנות את זה? מה ראיית העולם בתחום הזה? ומנסים להבין איך להכניס את זה לתחומים שבהם הם מתקשים.
(ובהמשך לשורה האחרונה של אשה במסע, סליחה אם התפרצתי בחוצפה)
ממש לא @} מברכת אתכן, ברוכות הבאות לדף! כיף ומעניין ואני מקוה שיעניין עוד אנשים. ואולי באמת בסוף אם עוד יצטרפו לדיון אפשר לפתוח דף חדש, ואז זה יוצר יותר סימטריה, זה לא חייב להיות הדף "שלי" והדיון "שלי" ואז זה גם לא קשור אלי אישית ואולי יהיה לי יותר קליל
מה שאיכשהו מפריע לי בדיון הזה הוא טון לא נעים שאני מרגישה. ואני בד"כ לא רגישה לזה מדי.
אבל איכשהו כאן זה ממש עושה לי כווץ בחזה וחוסר חשק להשקיע בקריאה מדויקת ותשובה מהלב כאשר אני קוראת ביטויים כמו "בתפיסה המקובעת שלך" או "המאמר שלך חוסם".
בכל פנים אני לא רוצה להגביל את הביטוי העצמי שלך, אבל חשבתי לציין את זה, זה אולי מסביר למה לא התייחסתי לכל מה שכתבת.
אח"כ התגברתי על עצמי וכן קראתי את הכל, מצאתי את זה
<סאלוש, אם מפריע לך שאנחנו מנהלות פה דיון, אפשר להעביר לדף אחר>
ואז כשקראת לי סאלוש הבנתי שאולי טעיתי וקראתי לא נכון את הטון שלך.... בכל מקרה זה היה נעים לקרוא
אני לא אפריד מחמאות לדברים מולדים ולדברים שהושגו במאמץ, כי הקו ביניהם דק ולא ברור.
אז זו אכן אחת ההצעות של דואק ואני מתחברת אליה. בהחלט כן להפריד. להחמיא על השקעה ולא על מה שמולד. אם כי אפשר לציין את מה שמולד. אבל יותר אגבי ופחות מחמאה.
אגב, אני מאלה שנפגעו מזה שקראו להם שוב ושוב חכמים, ומזה שהם הצליחו במבחנים שמודדים חוכמה
מעניין. איך נפגעת מזה? (אני יודעת איך אני נפגעתי מזה ואיך אחרים, אבל אם את רוצה לשתף איך את, זה מעניין אותי).
באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות)
גם אני לא בדיוק מאמינה בזה, אם כי כמו שאשה במסע ציינה, זה גם לא נכון לומר שזה לחלוטין לא קיים. כלומר יש אנשים ללא ספק שבאופן מולד עושים דברים מסוימים טוב מאחרים. לא רק מתימטיקה, באמת, אלא כל מיני כישורים. אבל זה מתערבב כל כך עם נושאים אחרים של גישות, תפיסות והשקעה שההשפעה של זה לא גדולה כמו שבד"כ חושבים. אני זוכרת שבתור נערה לימדתי שיעורים פרטיים לילדים שהמשפחות שלהם חשבו שהם מפגרים. אני חשבתי שהם בסדר אבל שאף אחד לא הסביר להם ממש טוב, וגם כל הזמן כעסו עליהם (משפחות לא משכילות במיוחד). ואז הם הגיעו להשגים יפים. אני לא מעוניינת להכנס לויכוח על זה. אני לא ערכתי מחקר מדעי (דואק דווקא כן וגם סוקרת מחקרים). אני פשוט יודעת שלפחות בחלק מהמקרים מי שנחשב מפגר הוא מי ש(אם לומר בבוטות) המורה שלו היה, נו טוב, אולי לא מפגר אבל לא לימד היטב.
.
ואני חושבת שמי שנפגע זה גם הילדים שאמרו להם שאין להם את זה. נפגעו בדרך אחרת, אבל קטלנית גם.
אאוצ' כואב נוראי. אני ממש עוצרת אנשים ברחוב ובעוד מקומות (ליד בריכת השחיה) ובעדינות מנסה לבקש מהם לא לקרוא לילד בשמות גנאי, ולא להגיד לו דברים שליליים על עצמו (אפשר על המעשה אבל לא על הילד). זה קטלני. אני אפילו נתקלת בזה בסביבה הממש קרובה אלי. יש סגנון רוסי כזה (הכללה, אבל לא מופרכת) של לנזוף הרבה בילד ככלי כדי לדחוף אותו קדימה. מין עקיצות קטנות כאלה כל הזמן. ואני יוצאת נגד זה בכל הזדמנות. זה ללא ספק מזיק יותר מאשר מחמאות.
ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
אני לא יכולה לשלול לחלוטין דבר כזה, כי יש לי בראש כמה דוגמאות של התנהלות הורית פשוט נפלאה (מהרבה בחינות, אין מושלם). שההורים העריצו את האדמה שהילד שלהם דורך עליה. החמיאו לו בלי סוף. בכנות חשבו שהוא גאון והחמיאו על זה. ואכן הילד בהחלט היה חכם, לא מדובר על מחמאות מופרכות. זה היה נכון. והילד יוצא בתחושה שהוא אדיוט. זה פשוט קורה יותר מדי פעמים מכדי להתעלם מזה, ודואק סוקרת מחקרים בהם היא מסיקה דברים כאלה.
עוד משהו בטבען של מחמאות - שהן נמצאות עם הפנים החוצה. כלומר, כלפי הנגלה. הנראה. בעולמנו עתיר הכוכבים הנולדים והאקס פקטורים, אולי עדיף לשים את כל תשומת הלב בפנימי.
ואז זו דרך אחרת לגמרי להחמיא, דרך נפלאה. (גם לך ממליצה לקרוא את הספר - הוא אדיר). אפשר להחמיא או לציין: אני רואה שהיה ממש מעניין לך לעשות את הפאזל הזה. אני רואה שהכלבלב הזה ששיחקת איתו ממש נוגע לך בלב.
אבל רגע, מחמאות הן לא פשוט דרך פשוטה וטבעית להביע הנאה ממשהו? ליהנות יחד ממשהו אסתטי? ממתי מתכננים איזה מחמאות להגיד? (בין אם כאלה או כאלה) אני מחמיאה לבת שלי גם על זה שהיא נורא מתאמצת בהתעמלות, גם על זה שהיא מאד יפה, גם על זה שהיא פשוט בנאדם מקסים, גם על זה שהיא עוזרת לי בבית, וגם על זה שיש לה חוש הומור מעולה. נראה לי מייגע לברור. מחמאות הן חלק מההנאות הקטנות האלה של החיים, משהו ספונטני ונירגש שבא מהלב
זה נושא מאוד מוכר לי. גם בשבילי המחמאות היו פשוט הדבר הכי טבעי בעולם להביע אהבה (כי גדלתי בתוך ים של מחמאות שהגיע מאהבה, זה המודל שהכרתי). עד שהבנתי טוב טוב (ואצלי קל להבין - כי אני, ואחותי, ואמא שלי - הן נפגעות משמעותיות מאוד מהסימפטום של מחמאות) את הבעיה איתן, והפסקתי את זה ב - 100%. בהתחלה זה היה מאמץ. אבל תוך שבועיים בערך התרגלתי. וכן, הפסקתי להחמיא על כל דבר שלא קשור להשקעה. אני לא מחמיאה על יופי. על גובה. על חוש התמצאות ביולוגי. פשוט לא. עכשיו הבת שלי בת 11 תיכף והיא כן מעוניינת ביופי ויש לנו דיונים על זה. אני לא פוסלת את הנושא מדיון. אבל אני תמיד מנסה לתת לו פרספקטיבה רחבה מאוד. על תהליכי השינוי שגוף עובר. על מראה בגילאים שונים. על סטנדרטים שונים של יופי בתקופות שונות ובמקומות שונים. אבל אני לא כל הזמן אומרת לה שהיא יפה. למשל אני אומרת דברים קונקרטיים כמו שיש לה טוסיק עגול וזה באמת מצחיק כי כשאני מחבקת את הבן שלי ואותה אז בא לי להגיד להם כמה שהם נפלאים. אבל הסבתי את זה לאמירות אחרות. אני אומרת להם פשוט כמה שאני אוהבת אותם (או אוהבת את הלחיים הטוסיק השיער וכך הלאה) וגם לימדתי את עצמי לומר שטויות שלי אישית הם בדיוק בדיוק מדויקות, כמו: you are such a boy! או - מי ילד של אמא שלו? וזה היה תהליך שהיה חשוב לי וגם לימדתי את אמא שלי לא להחמיא להם. היא יודעת כמה זה פגע בה, וזה עדיין יוצא לה מדי פעם, אבל אני לא מקבלת את זה. ואגב, העולם כולו ממשיך להחמיא. כך שהם מקבלים גם את זה. אבל אני חושבת שמה שההורים עושים משפיע יותר.
למעשה התפיסה הזו מעניינת גם מהזוית של אימון. לאנשים מבוגרים ללא ספק יש כישורים שהם פיתחו וחלק מהם מתבסס על משהו מולד (רק שלא יודעים איזה חלק...) ומה שמעניין אותי זה החלק שהם פיתחו. כי את זה הם/אנחנו יכולים לפתח בכל תחום. אז הרבה פעמים אנחנו יושבים ומסתכלים על חוזקות ובוחנים: מה התפיסות שלהם שם? מה הם עשו כדי לבנות את זה? מה ראיית העולם בתחום הזה? ומנסים להבין איך להכניס את זה לתחומים שבהם הם מתקשים.
(ובהמשך לשורה האחרונה של אשה במסע, סליחה אם התפרצתי בחוצפה)
ממש לא @} מברכת אתכן, ברוכות הבאות לדף! כיף ומעניין ואני מקוה שיעניין עוד אנשים. ואולי באמת בסוף אם עוד יצטרפו לדיון אפשר לפתוח דף חדש, ואז זה יוצר יותר סימטריה, זה לא חייב להיות הדף "שלי" והדיון "שלי" ואז זה גם לא קשור אלי אישית ואולי יהיה לי יותר קליל
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
סאלוש
חבל לי שהטון שלי נשמע לך לא נעים. וברור לי למה את מתכוונת כאשר את אומרת ש זה ממש עושה לי כווץ בחזה וחוסר חשק להשקיע בקריאה מדויקת ותשובה מהלב כאשר אני קוראת ביטויים כמו "בתפיסה המקובעת שלך" או "המאמר שלך חוסם".
בעוד ש"התפיסה המקובעת" מול "התפיסה המתפתחת" - אלו מונחים מהמאמר שלך, ובביטוי זה לא התכוונתי להגיד שהתפיסה שלך מקובעת, אלא שעל פי התפסיה שאת קוראת לה במאמר שלך "התפיסה המקובעת" - וכך נראה לי שזו אי הבנה פשוטה, הרי שמול "המאמר שלך חוסם" אני לא מוצאת צורת ניסוח אחרת, שגם תביע את שברצוני לומר, וגם תהיה מנומסת ולא תגרום לחוסר חשק להשקיע בקריאה.
לדעתי, כל הצבה של שתי אפשרויות בתור האפשרויות היחידות היא מגבילה וחוסמת. חוסמת את כל שאר האפשרויות שקיימות - ואני בטוחה לחלוטין שהן קיימות! לא רק כל האפשרויות בין 100% תפיסה מקובעת ל - 100% תפיסה מתפתחת, אלא גם אפשרויות שנמצאות על ציר שונה לחלוטין.
בנוגע לטון שלי - הוא לא ממש קיים. את זוכרת את שיעורי מתמטיקה שלך? או כל דוגמא אחרת לחילוקי דעות שהם לא אישיים, אלא תיאורטיים? כאלו שלא לוקחים בהם דברים אישית? אני חושבת על עצמי מוכיחה בלהט ש-X = 3.14. אולם אם מישהו יכויח לי שטעיתי בפתרון המשוואה ן בעצם איקס שווה לשמונה חלקי שלוש, אני לא אעלב, ובוודאי שלא אקרא את הטון שלו כתוקפני.
<מנסה להסביר בכתב דברים שעובדים כל כך טוב יותר בעל פה>
בכל מקרה, הטקטיקה של לענות על חלק מהדברים במקרה של סגנון שאולי מעיד על כך שאין ניסיון אמיתי לדיון היא טקטיקה שאני בעצמי נוטה להשתמש בה, וכנראה בתכיפות גדולה ממך, אך על פי קרטריונים שונים.
אז זו אכן אחת ההצעות של דואק ואני מתחברת אליה. בהחלט כן להפריד. להחמיא על השקעה ולא על מה שמולד. אם כי אפשר לציין את מה שמולד. אבל יותר אגבי ופחות מחמאה.
אני מבינה את ההיגיון בזה. זה נראה לי הגיוני לחלוטין. אני הרי לא אחמיא לילד גבוהה על זה שהוא גבוהה. אבל זה סותר את האינטואיציות שלי, את הניסיון שלי, ואת ההכרות האישית עם אנשים שנשכרו ממחמאות, והעדרה של היכרות אישית עם אנשים שנפגעו ממחמאות.
--
באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות)
גם אני לא בדיוק מאמינה בזה, אם כי כמו שאשה במסע ציינה, זה גם לא נכון לומר שזה לחלוטין לא קיים. כלומר יש אנשים ללא ספק שבאופן מולד עושים דברים מסוימים טוב מאחרים. לא רק מתימטיקה, באמת, אלא כל מיני כישורים. אבל זה מתערבב כל כך עם נושאים אחרים של גישות, תפיסות והשקעה שההשפעה של זה לא גדולה כמו שבד"כ חושבים. אני זוכרת שבתור נערה לימדתי שיעורים פרטיים לילדים שהמשפחות שלהם חשבו שהם מפגרים. אני חשבתי שהם בסדר אבל שאף אחד לא הסביר להם ממש טוב, וגם כל הזמן כעסו עליהם (משפחות לא משכילות במיוחד). ואז הם הגיעו להשגים יפים. אני לא מעוניינת להכנס לויכוח על זה. אני לא ערכתי מחקר מדעי (דואק דווקא כן וגם סוקרת מחקרים). אני פשוט יודעת שלפחות בחלק מהמקרים מי שנחשב מפגר הוא מי ש(אם לומר בבוטות) המורה שלו היה, נו טוב, אולי לא מפגר אבל לא לימד היטב.
.
אאוצ' כואב sad נוראי. אני ממש עוצרת אנשים ברחוב ובעוד מקומות (ליד בריכת השחיה) ובעדינות מנסה לבקש מהם לא לקרוא לילד בשמות גנאי, ולא להגיד לו דברים שליליים על עצמו (אפשר על המעשה אבל לא על הילד). זה קטלני. אני אפילו נתקלת בזה בסביבה הממש קרובה אלי. יש סגנון רוסי כזה (הכללה, אבל לא מופרכת) של לנזוף הרבה בילד ככלי כדי לדחוף אותו קדימה. מין עקיצות קטנות כאלה כל הזמן. ואני יוצאת נגד זה בכל הזדמנות. זה ללא ספק מזיק יותר מאשר מחמאות.
ההורים שלי כאלו, לפחות חלקית. כולל המוצא מברה"מ. להורים שלי יש מין תפיסה שי שדברים שאמורים לעשות, נניח, ילד אמור לשטוף אחריו כלים, ויש לציין רק חריגה מהנורמה. למשל, אם ילד לא שטף כלים אז צריך להעיר. אם הו אשטף - מה פתאום לציין? זה מובן מעליו! רק איפשהו בחטיבה הפסקתי להסכים לחלוטין עם התפיסה הזו.
_ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
אני לא יכולה לשלול לחלוטין דבר כזה, כי יש לי בראש כמה דוגמאות של התנהלות הורית פשוט נפלאה (מהרבה בחינות, אין מושלם). שההורים העריצו את האדמה שהילד שלהם דורך עליה. החמיאו לו בלי סוף. בכנות חשבו שהוא גאון והחמיאו על זה. ואכן הילד בהחלט היה חכם, לא מדובר על מחמאות מופרכות. זה היה נכון. והילד יוצא בתחושה שהוא אדיוט. זה פשוט קורה יותר מדי פעמים מכדי להתעלם מזה, ודואק סוקרת מחקרים בהם היא מסיקה דברים כאלה._
אני, כרגיל, בודקת כל תיאוריה על עצמי. ההורים שלי ממש לא העריצו את האדמה שדרכתי עליה <ואגב, אני ממש לא בטוחה שהערצה היא דבר בריא>, החמיאו לי לעיתים רחוקות, ביקרו אותי לעיתים קרובות. ובכל זאת, יצאתי בטוחה בעצמי.
אגב, דווקא במקרה בו ההורים מעריצים את האדמה וכו' - זו סיבה טובה לכך שהילד יחשוב שהוא אידיוט - ההורים לא נותנים מידע אובייקטיבי לילד על מצבו! כתוצאה מכך האמינות של ההורים יורדת. וגם, התגובה הראשונית שלי הייתה שההורים מתייחסים לילד כאילו הוא אידיוט, ולא יכול להבין שמה שהם אומרים לו - לא נכון. בפורום בתפוז בו לא מזמן עלה הנושא, אמא אחת אמרה שלדעתה לא נכון להגיד לילדה שהיא הכי חכמה בעולם, כי זה לא נכון, והילדה תגלה את זה, וזה יפגע בביטחון העצמי שלה.
סאלוש, תמי, אביבה, ביישניתית, בהמשך לדבריה של דלית - אשמח אם תתנו דוגמאות של מחמאות.
אני לא נגד שימוש בתוויות באשר הן - כל מילה היא בעצם תווית שאנו, בנות המין האנושי, שמנו על חפץ במציאות. תוויות מאפשרות להבין אחת את השניה. ולכן מטרתן - להיות מדוייקות ולאפשר תקשורת.
כמו כן, אני חושבת שמחמאות מדוייקות יותר עדיפות על מחמאות שיש להן סיכוי טוב לא להתפרש בצורה נכונה. למשל "אתה חכם" לעומת "אתה פותר בקלות את התרגילים בחיבור" או "אתה מבין אינטואיטיבית גיאומטריה אוקלידית ורואה את הפתרון בקלות"
מעניין להשוות גם את המחמאות שילדות וילדים שונים קיבלו, וגם את הפירושים שלהם. אני מחפשת את ההבדל בין המקרים בהן מחמאות הועילו למקרים בהן הן פגעו. מה משותף למחמאות מועילות או מזיקות, אם יש משותף כזה? מה משותף להבנה של הילדים את המחמאות? מה משותף לילדים?
וסאלוש, אם פתיחת דף חדש תהפוך את הדיון לקלילי יותר מבחינתך - אני אשמח. זו סיבה טובה להעביר את הדיון למקום אחר.
חבל לי שהטון שלי נשמע לך לא נעים. וברור לי למה את מתכוונת כאשר את אומרת ש זה ממש עושה לי כווץ בחזה וחוסר חשק להשקיע בקריאה מדויקת ותשובה מהלב כאשר אני קוראת ביטויים כמו "בתפיסה המקובעת שלך" או "המאמר שלך חוסם".
בעוד ש"התפיסה המקובעת" מול "התפיסה המתפתחת" - אלו מונחים מהמאמר שלך, ובביטוי זה לא התכוונתי להגיד שהתפיסה שלך מקובעת, אלא שעל פי התפסיה שאת קוראת לה במאמר שלך "התפיסה המקובעת" - וכך נראה לי שזו אי הבנה פשוטה, הרי שמול "המאמר שלך חוסם" אני לא מוצאת צורת ניסוח אחרת, שגם תביע את שברצוני לומר, וגם תהיה מנומסת ולא תגרום לחוסר חשק להשקיע בקריאה.
לדעתי, כל הצבה של שתי אפשרויות בתור האפשרויות היחידות היא מגבילה וחוסמת. חוסמת את כל שאר האפשרויות שקיימות - ואני בטוחה לחלוטין שהן קיימות! לא רק כל האפשרויות בין 100% תפיסה מקובעת ל - 100% תפיסה מתפתחת, אלא גם אפשרויות שנמצאות על ציר שונה לחלוטין.
בנוגע לטון שלי - הוא לא ממש קיים. את זוכרת את שיעורי מתמטיקה שלך? או כל דוגמא אחרת לחילוקי דעות שהם לא אישיים, אלא תיאורטיים? כאלו שלא לוקחים בהם דברים אישית? אני חושבת על עצמי מוכיחה בלהט ש-X = 3.14. אולם אם מישהו יכויח לי שטעיתי בפתרון המשוואה ן בעצם איקס שווה לשמונה חלקי שלוש, אני לא אעלב, ובוודאי שלא אקרא את הטון שלו כתוקפני.
<מנסה להסביר בכתב דברים שעובדים כל כך טוב יותר בעל פה>
בכל מקרה, הטקטיקה של לענות על חלק מהדברים במקרה של סגנון שאולי מעיד על כך שאין ניסיון אמיתי לדיון היא טקטיקה שאני בעצמי נוטה להשתמש בה, וכנראה בתכיפות גדולה ממך, אך על פי קרטריונים שונים.
אז זו אכן אחת ההצעות של דואק ואני מתחברת אליה. בהחלט כן להפריד. להחמיא על השקעה ולא על מה שמולד. אם כי אפשר לציין את מה שמולד. אבל יותר אגבי ופחות מחמאה.
אני מבינה את ההיגיון בזה. זה נראה לי הגיוני לחלוטין. אני הרי לא אחמיא לילד גבוהה על זה שהוא גבוהה. אבל זה סותר את האינטואיציות שלי, את הניסיון שלי, ואת ההכרות האישית עם אנשים שנשכרו ממחמאות, והעדרה של היכרות אישית עם אנשים שנפגעו ממחמאות.
--
באופן אישי אני לא מאמינה שחוכמה בכלל קיימת. זה עוד דרך לשים תוויות על אנשים בעיני. להגיד שיש איכות של חוכמה שקיימת באנשים מסויימים. ובמקרה הממסד יודע איך למדוד את זה. כן, בטח (בציניות)
גם אני לא בדיוק מאמינה בזה, אם כי כמו שאשה במסע ציינה, זה גם לא נכון לומר שזה לחלוטין לא קיים. כלומר יש אנשים ללא ספק שבאופן מולד עושים דברים מסוימים טוב מאחרים. לא רק מתימטיקה, באמת, אלא כל מיני כישורים. אבל זה מתערבב כל כך עם נושאים אחרים של גישות, תפיסות והשקעה שההשפעה של זה לא גדולה כמו שבד"כ חושבים. אני זוכרת שבתור נערה לימדתי שיעורים פרטיים לילדים שהמשפחות שלהם חשבו שהם מפגרים. אני חשבתי שהם בסדר אבל שאף אחד לא הסביר להם ממש טוב, וגם כל הזמן כעסו עליהם (משפחות לא משכילות במיוחד). ואז הם הגיעו להשגים יפים. אני לא מעוניינת להכנס לויכוח על זה. אני לא ערכתי מחקר מדעי (דואק דווקא כן וגם סוקרת מחקרים). אני פשוט יודעת שלפחות בחלק מהמקרים מי שנחשב מפגר הוא מי ש(אם לומר בבוטות) המורה שלו היה, נו טוב, אולי לא מפגר אבל לא לימד היטב.
.
אאוצ' כואב sad נוראי. אני ממש עוצרת אנשים ברחוב ובעוד מקומות (ליד בריכת השחיה) ובעדינות מנסה לבקש מהם לא לקרוא לילד בשמות גנאי, ולא להגיד לו דברים שליליים על עצמו (אפשר על המעשה אבל לא על הילד). זה קטלני. אני אפילו נתקלת בזה בסביבה הממש קרובה אלי. יש סגנון רוסי כזה (הכללה, אבל לא מופרכת) של לנזוף הרבה בילד ככלי כדי לדחוף אותו קדימה. מין עקיצות קטנות כאלה כל הזמן. ואני יוצאת נגד זה בכל הזדמנות. זה ללא ספק מזיק יותר מאשר מחמאות.
ההורים שלי כאלו, לפחות חלקית. כולל המוצא מברה"מ. להורים שלי יש מין תפיסה שי שדברים שאמורים לעשות, נניח, ילד אמור לשטוף אחריו כלים, ויש לציין רק חריגה מהנורמה. למשל, אם ילד לא שטף כלים אז צריך להעיר. אם הו אשטף - מה פתאום לציין? זה מובן מעליו! רק איפשהו בחטיבה הפסקתי להסכים לחלוטין עם התפיסה הזו.
_ואם ילד מרגיש לא בעל ערך, אז לא המחמאות על החוכמה יצרו תחושה זו, אלא כלל ההתנהלות ההורית.
אני לא יכולה לשלול לחלוטין דבר כזה, כי יש לי בראש כמה דוגמאות של התנהלות הורית פשוט נפלאה (מהרבה בחינות, אין מושלם). שההורים העריצו את האדמה שהילד שלהם דורך עליה. החמיאו לו בלי סוף. בכנות חשבו שהוא גאון והחמיאו על זה. ואכן הילד בהחלט היה חכם, לא מדובר על מחמאות מופרכות. זה היה נכון. והילד יוצא בתחושה שהוא אדיוט. זה פשוט קורה יותר מדי פעמים מכדי להתעלם מזה, ודואק סוקרת מחקרים בהם היא מסיקה דברים כאלה._
אני, כרגיל, בודקת כל תיאוריה על עצמי. ההורים שלי ממש לא העריצו את האדמה שדרכתי עליה <ואגב, אני ממש לא בטוחה שהערצה היא דבר בריא>, החמיאו לי לעיתים רחוקות, ביקרו אותי לעיתים קרובות. ובכל זאת, יצאתי בטוחה בעצמי.
אגב, דווקא במקרה בו ההורים מעריצים את האדמה וכו' - זו סיבה טובה לכך שהילד יחשוב שהוא אידיוט - ההורים לא נותנים מידע אובייקטיבי לילד על מצבו! כתוצאה מכך האמינות של ההורים יורדת. וגם, התגובה הראשונית שלי הייתה שההורים מתייחסים לילד כאילו הוא אידיוט, ולא יכול להבין שמה שהם אומרים לו - לא נכון. בפורום בתפוז בו לא מזמן עלה הנושא, אמא אחת אמרה שלדעתה לא נכון להגיד לילדה שהיא הכי חכמה בעולם, כי זה לא נכון, והילדה תגלה את זה, וזה יפגע בביטחון העצמי שלה.
סאלוש, תמי, אביבה, ביישניתית, בהמשך לדבריה של דלית - אשמח אם תתנו דוגמאות של מחמאות.
אני לא נגד שימוש בתוויות באשר הן - כל מילה היא בעצם תווית שאנו, בנות המין האנושי, שמנו על חפץ במציאות. תוויות מאפשרות להבין אחת את השניה. ולכן מטרתן - להיות מדוייקות ולאפשר תקשורת.
כמו כן, אני חושבת שמחמאות מדוייקות יותר עדיפות על מחמאות שיש להן סיכוי טוב לא להתפרש בצורה נכונה. למשל "אתה חכם" לעומת "אתה פותר בקלות את התרגילים בחיבור" או "אתה מבין אינטואיטיבית גיאומטריה אוקלידית ורואה את הפתרון בקלות"
מעניין להשוות גם את המחמאות שילדות וילדים שונים קיבלו, וגם את הפירושים שלהם. אני מחפשת את ההבדל בין המקרים בהן מחמאות הועילו למקרים בהן הן פגעו. מה משותף למחמאות מועילות או מזיקות, אם יש משותף כזה? מה משותף להבנה של הילדים את המחמאות? מה משותף לילדים?
וסאלוש, אם פתיחת דף חדש תהפוך את הדיון לקלילי יותר מבחינתך - אני אשמח. זו סיבה טובה להעביר את הדיון למקום אחר.
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
סאלי תדמור
אישה במסע, מכיוון שאת בצבא, זו נראית לי הזדמנות מצוינת בשבילך לעשות ניסוי:
תבחרי מישהו (או כמה אנשים) ותתחילי להחמיא לו על משהו. נסי את זה במשך שבוע-שבועיים ותספרי לנו מה ראית.
מה דעתך?
תבחרי מישהו (או כמה אנשים) ותתחילי להחמיא לו על משהו. נסי את זה במשך שבוע-שבועיים ותספרי לנו מה ראית.
מה דעתך?
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
סאלי תדמור
וגם: האם לשבח ילדים
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
יונת, אני בחופש. אני אחזור לצבא בשבוע הבא. זו גם הסיבה שיש לי זמן לכתוב פה בשעות כאלו במקום לעבוד. אך הניסוי שלך מעניין - אני מתכננת לערוך אותו בסקרנות רבה כאשר אחזור לצבא.
גם הקישור מעניין, ואני אקרא אותו.
גם הקישור מעניין, ואני אקרא אותו.
סאלי תדמור
כשאני חושבת על יחסי עם מבוגרים מסביבי אני מבינה כמה נושא המחמאות מגוחך.
מעולם לא עם אתי לבן זוגי על כך שהוא חכם. האם אתן נוהגות אחרת? נשמע לי מאוד משונה לחשוב שחברה היתה אומרת לי שאני חכמה.
המחשבה על יחסי אנשים בוגרים חושפת לדעתי את מה שחבוי במחמאות לילדים: הרבה שיפוטיות והרבה פטרונות, שבין מבוגרים לא נציג בצורה כה גלויה.
מעולם לא עם אתי לבן זוגי על כך שהוא חכם. האם אתן נוהגות אחרת? נשמע לי מאוד משונה לחשוב שחברה היתה אומרת לי שאני חכמה.
המחשבה על יחסי אנשים בוגרים חושפת לדעתי את מה שחבוי במחמאות לילדים: הרבה שיפוטיות והרבה פטרונות, שבין מבוגרים לא נציג בצורה כה גלויה.
סאלי תדמור
עוד מחשבה בנושא:
נראה לי שמח אות הן כלי שנדמה כמחזק בתרבות שנוטה לשיפוטיות מחלישה.
כלומר, מכניסים ילדים לסד של בחינות שמייצרות החלשה של כולם, ואז מצ׳פרים חלק מהילדים במחמאות מסוג אתה מוכשר וחכם.
גם במשפחה- בסביבה שיש בה הרבה שיפוטיות, הרבה ציפיות מהילדים שיהיו כך וכך,וחסר בה קבלה של הילד כפי שהוא, בסביבה כזו מחמאות נראות חשובות מאוד. הן ביטוי חיובי.
אבל אם הסביבה לא מחלישה, פשוט אין צורך במחמאות. אני לא צריכה ״לדעת״ שאני חכמה, כי אני פשוט מרגישה אהובה.
ועוד משהו;
אני חושבת שוויתור על מחמאות הוא לא וויתור על ביטויי אהבה והערכה. אלא וויתור על הערכה לתוויות.
נראה לי שמח אות הן כלי שנדמה כמחזק בתרבות שנוטה לשיפוטיות מחלישה.
כלומר, מכניסים ילדים לסד של בחינות שמייצרות החלשה של כולם, ואז מצ׳פרים חלק מהילדים במחמאות מסוג אתה מוכשר וחכם.
גם במשפחה- בסביבה שיש בה הרבה שיפוטיות, הרבה ציפיות מהילדים שיהיו כך וכך,וחסר בה קבלה של הילד כפי שהוא, בסביבה כזו מחמאות נראות חשובות מאוד. הן ביטוי חיובי.
אבל אם הסביבה לא מחלישה, פשוט אין צורך במחמאות. אני לא צריכה ״לדעת״ שאני חכמה, כי אני פשוט מרגישה אהובה.
ועוד משהו;
אני חושבת שוויתור על מחמאות הוא לא וויתור על ביטויי אהבה והערכה. אלא וויתור על הערכה לתוויות.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סאלי תדמור
תמי, ומה עם "את ממש טובה בלכתוב מסמכים"? כי לי יצא להגיד את זה, ולא מזמן.
להגיד "אתה חכם" - לא. להגיד "אתה ממש מוכשר במתמטיקה" - כן.
ומה עם כל הכבוד?
בהתחלה כשנתקלתי בפורומים ב"כל הכבוד" היתה לי אלרגיה לזה. זה נראה לי מתנשא ופטרוני כלפי מי שזה נאמר לה. אבל עם הזמן למדתי לפרש את המילים הללו בצורה שונה.
ותמי, בסביבה אוהבת אין לילד צורך לדעת במה הוא מוכשר, את המצב שלו ביחס לאחרים, ושאר מידע שניתן לבדוק בצורה אובייקטיבית?
ומה עם ילדים שמתקשים במשהו באופן טבעי, בלי קשר לציפיות הוריהם, וזקוקים לעזרה ועידוד כדי להצליח?
ומה עם מילותיהן של נשים בוגרות בדף האם לשבח ילדים על כך שהן נהנות ממחמאות או על כך שחבל להן שלא החמיאו להן בילדותן מספיק?
אני לא צריכה לדעת שאני חכמה. אבל לא לדעת את זה יהיה סוג של בורות. ואם כל העולם אומר לי את זה ורק ההורים לא, אז מה זה אומר? שכולם, חוץ ממי שחשוב באמת, חושבים שאני חכמה?
ושוב - מחמאות לא שווה תוויות.קימות מחמאות שאינן תוויות. להתייחס לכל המחמאות כאל תוויות זה להתייחס לכל האוכל כאל לא בריא, רק בגלל שזה הסטנדרט בחברה המערבית.
להגיד "אתה חכם" - לא. להגיד "אתה ממש מוכשר במתמטיקה" - כן.
ומה עם כל הכבוד?
בהתחלה כשנתקלתי בפורומים ב"כל הכבוד" היתה לי אלרגיה לזה. זה נראה לי מתנשא ופטרוני כלפי מי שזה נאמר לה. אבל עם הזמן למדתי לפרש את המילים הללו בצורה שונה.
ותמי, בסביבה אוהבת אין לילד צורך לדעת במה הוא מוכשר, את המצב שלו ביחס לאחרים, ושאר מידע שניתן לבדוק בצורה אובייקטיבית?
ומה עם ילדים שמתקשים במשהו באופן טבעי, בלי קשר לציפיות הוריהם, וזקוקים לעזרה ועידוד כדי להצליח?
ומה עם מילותיהן של נשים בוגרות בדף האם לשבח ילדים על כך שהן נהנות ממחמאות או על כך שחבל להן שלא החמיאו להן בילדותן מספיק?
אני לא צריכה לדעת שאני חכמה. אבל לא לדעת את זה יהיה סוג של בורות. ואם כל העולם אומר לי את זה ורק ההורים לא, אז מה זה אומר? שכולם, חוץ ממי שחשוב באמת, חושבים שאני חכמה?
ושוב - מחמאות לא שווה תוויות.קימות מחמאות שאינן תוויות. להתייחס לכל המחמאות כאל תוויות זה להתייחס לכל האוכל כאל לא בריא, רק בגלל שזה הסטנדרט בחברה המערבית.
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
סאלי תדמור
אני מאוד מסכימה עם כל מה שתמי כתבה, מלבד דבר אחד שגרם לי לחשוב - כשהבן זוג שלי אמר לי שאני חכמה, זה לא היה בנימה פטרונית. הוא אמר את זה כי הרגשתי לא כל כך חכמה באותו רגע, והוא ידע שאני מעריכה את דעתו, ולכן אמר שאני חכמה. ובאמת הרגשתי יותר טוב. אם לא הייתי מפקפקת בעצמי, לא הייתי זקוקה למחמאה הזאת. אבל במצב הזה,שאני מרגישה לא טוב , ולא חכמה, זה עזר לי נקודתית להרגיש יותר טוב. לא יודעת מה להכליל מזה על שאר החיים, עדיין אני לא חושבת שיש סיבה לומר לילד שאינו פגוע שהוא חכם.
סאלי תדמור
את ממש טובה בלכתוב מסמכים לא נשמע לי מזיק אלא יותר משעשע. כי זו באמת לא תווית מוכרת. אבל לכן זה גם נשמע קצת מוזר, לא? מאוד שונה מ״את חכמה״.
בענין ילדים: אני לא חושבת שילדה צריכה לדעת שהיא חכמה. ממש לא.
אני חושבת שילדה שנהנית לפתור תרגילי חשבון בקלות פשוט נהנית לפתור תרגילי חשבון בקלות. אני פשוט לא רואה איך מחמאה חיצונית יכולה לתרום לה.
אני חושבת שכמעט כל ילד אהוב מסתכל במראה וחושב כמה שהוא יפה ומקסים. אני ממש לא חושבת שהערכה כזו מבחוץ: אתה יפה - יכולה לתרום לו.
אני לא חושבת שלילדים יש צורך למקם את עצמם על רצף של ציונים ביחס לחבריהם. ולא על רצף של מוצלחות. הלחץ למיקום טוב הוא תולדה של מערכת ממיינת ושופטת, מערכת ציונים שכופים המבוגרים.
בבית ספר ללא בחינות וללא ציונים לא ראיתי שום צורך של ילד- כזה או אחר- שמישהו ייתן לו ציון על השכל שלו.
בענין ילדים: אני לא חושבת שילדה צריכה לדעת שהיא חכמה. ממש לא.
אני חושבת שילדה שנהנית לפתור תרגילי חשבון בקלות פשוט נהנית לפתור תרגילי חשבון בקלות. אני פשוט לא רואה איך מחמאה חיצונית יכולה לתרום לה.
אני חושבת שכמעט כל ילד אהוב מסתכל במראה וחושב כמה שהוא יפה ומקסים. אני ממש לא חושבת שהערכה כזו מבחוץ: אתה יפה - יכולה לתרום לו.
אני לא חושבת שלילדים יש צורך למקם את עצמם על רצף של ציונים ביחס לחבריהם. ולא על רצף של מוצלחות. הלחץ למיקום טוב הוא תולדה של מערכת ממיינת ושופטת, מערכת ציונים שכופים המבוגרים.
בבית ספר ללא בחינות וללא ציונים לא ראיתי שום צורך של ילד- כזה או אחר- שמישהו ייתן לו ציון על השכל שלו.
סאלי תדמור
בישניתית,
בן הזוג שלך אמר לך את מה שהבין שאת צריכה לשמוע. זה חמוד ויפה מצדו. אבל נקודת המוצא היא שהרגשת ״לא חכמה״ והיית זקוקה למבט חיצוני מאשר.
אני חושבת שהטענה של סאלי היא שילד אהוב לא צריך את השיפוט החיצוני הזה כי הוא לא מרגיש ״לא חכם״.
בתרבות של שיפוטיות ומחמאות כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא ״לא״ משהו בתחום מסוים. אם אמרו לך שאת חכמה אבל לא החמיאו לך שאת יפה, אז את לא יפה.
גם כשנהנים ממחמאה אחת משלמים מחיר על כל אותן המחמאות שלא קיבלנו.
ככ מיותר.
בן הזוג שלך אמר לך את מה שהבין שאת צריכה לשמוע. זה חמוד ויפה מצדו. אבל נקודת המוצא היא שהרגשת ״לא חכמה״ והיית זקוקה למבט חיצוני מאשר.
אני חושבת שהטענה של סאלי היא שילד אהוב לא צריך את השיפוט החיצוני הזה כי הוא לא מרגיש ״לא חכם״.
בתרבות של שיפוטיות ומחמאות כל אחד מאיתנו מרגיש שהוא ״לא״ משהו בתחום מסוים. אם אמרו לך שאת חכמה אבל לא החמיאו לך שאת יפה, אז את לא יפה.
גם כשנהנים ממחמאה אחת משלמים מחיר על כל אותן המחמאות שלא קיבלנו.
ככ מיותר.