סבטקסט כפול בלוג

אני צריכה לכתוב שתי דפים ביום בשביל לשמור על בריאותי הנפשית,אז החלטתי לכתוב בלוג.
אני אכתוב מחשבות אסיוציביות ונראה מה יהיה.

היום קמתי מאוחר כי הלכתי לישון מאוחר אתמול,ראינו סרט "מכושפת"המדבר על אהבה רומנטית מה היא
וכל השקפת עולם האגדות עליה.
ברוך ה' אני ובעלי התחלנו לדבר סוף סוף אחרי שלוש שנים של נישואים בהם כמעט שלא פתחתי את פי מה שלא עשיתי כשיצאנו אז דיברתי כל הזמן על עצמי.
אני מרגישה טוב יחסית למרות שלא לקחתי יומיים את הכדורים שלי (אני לוקחת כדורים פסיכיאטרים)
אני רוצה לדעת מה אני רוצה לעשות בחיי זה מטריד אותי שאין לי שמץ של מושג,מה שמקשה על זה הוא העובדה שאני עם שתי ילדים קטנים בבית,(או שזה עוזר לסנן).
אני מחילה ללמוד הילינג בעז"ה.
אני גם עוברת טיפולי הילנג שמאוד עוזרים לי.

היא שקטה. מופנמת. לא מתקשרת עם העולם. לא הרבה אנשים מכירים אותה באמת.
והאמת היא שהיא בן אדם מקסים. היא תמיד הייתה פגועה. תמיד פגעו בה, וניצלו את טוב ליבה. היא חלשה, קל לשבור את ליבה. לא הרבה אנשים אוהבים אותה. חלק חושבים שהיא מוזרה. חלק חושבים שהיא מיוחדת.

היא חיה בעולם דימיוני משלה. היא תמיד הייתה רוצה לברוח למקום אחר. אף פעם לא היה לה טוב. היה לה קשה להתגבר על הפחד והכאב, היא העדיפה פשוט לשכוח. היא בן אדם טוב. היא לעולם לא תפגע במישהו, למרות שכולם פוגעים בה. היא עצלנית. מתקשה להתרכז. תמיד שואפת ליותר ממה שהיא מסוגלת להשיג. היא לא הייתה בטוחה בעצמה, ותמיד המעיטה בערכה, גם כשכולם אמרו לה אחרת.

היא דואגת לעתיד שלה. היא פחדנית. היא מרוכזת בעבר ובעתיד עד שהיא לא זוכה לחיות את ההווה. היא ממש הייתה רוצה להשתנות, אבל היא פשוט לא יודעת איך. היא תמיד קינאתה באחרים, אף פעם לא הייתה מרוצה מעצמה. תמיד הייתה חולמת על מקומות אחרים שבהם טוב לה יותר. אבל זאת הייתה אשליה, היא ברחה למקומות אחרים, רחוקים. והדברים לא ממש השתנו. היא הבינה שזה צריך לבוא מתוכה, השינוי. אבל זה כל כך קשה, והיא כל כך חלשה.

תמיד התעלמו ממנה, כי הם לא הכירו אותה באמת. היא כל כך רצה שהם יכרו אותה. ויתאהבו בה. תמיד רצה מישהו לדבר איתו, לחלוק איתו את ריגשותיה. אבל הבן אדם הזה לא הגיע משום מה. היא לא יזמה דברים, תמיד הייתה מחכה לדברים שיקרו מעצמם וישתנו.

תמיד היה נראה שהכל בסדר אצלה. אבל עמוק בתוך ליבה, היא הייתה מתה. חיוכים מזוייפים ודמעות נסתרות, היו חלק מחייה.

היא הייתה ילדה חלמנית. היא אהבה מוזיקה, וספרים. היא אהבה את הטבע. החיות, הפרחים, העצים, הריח הרענן שאחרי הגשם. היא אהבה את החורף. היא חלמה לעוף, להיות חופשיה. ללא כל דאגות ופחדים.

היא חיכתה לאהבה. לאביר על הסוס הלבן. הגיבור שלה, שיבוא ויציל אותה מכל העולם. והם יברחו יחד רחוק מכולם. היא הייתה חולמת עליו רבות, ומחכה שיגיע. לאט לאט, היא איבדה את התקווה. את התקווה שהוא יבוא. היא כבר לא האמינה. כל כך הרבה אנשים פגעו בה, שהיא כבר לא האמינה בשום טוב בעולם.

זמנים השתנו, והיא פגשה אנשים חדשים, הטוב שהיא קיוותה לו בא סוף סוף. אבל כמו תמיד, גם הם איכזבו אותה. היא הייתה שבורת לב פעם נוספת. היא תוהה לפעמים. האם זאת הדרך הנכונה? האם להיות כל כך טובה ותמימה משתלם בסופו של דבר? היא כבר לא כל כך בטוחה בזה..

היא עוד מעט תצא לעולם, היא צריכה להיות מוכנה. כל הכאב והסבל שהיא חוותה עד עכשיו הם כלום לעומת כל מה שמחכה לה מעבר לפינה. היא, הילדה היפה והחלשה לא תוכל לשרוד בעולם קר ואכזר. היא צריכה להיות חזקה, לוחמת, קשוחה. אבל זאת לא היא.. היא ילדה עם הרבה רגש ויופי בתוכה, היא לא תוכל להשתנות. אבל היא כל כך פוחדת להפגע, שוב..
(קטע שכתבתי על עצמי לפני שהתחתנתי)

כל היום אני חושבת על דברים שקורים לי האם זה מספיק טוב בשביל לכתוב? אם אני אכתוב את זה יצחקו אלי?
.תחושה של פחד מדחיה.
ואז שאלתי את עצמי הי מה אכפת לך את כותבת בשביל עצמך אנשים רוצים לשמוע כל דבר שקורה לך בן אם הוא מפגר ובן אם הוא חכם הרי זאת המשמעות של בלוג כתיבת מחשבות או מקרים שקרו לך!
אבל הפחד עדין נמצא.כאילו זה מטומטם אבל הפחד מדחיה עדין קיים.
האם אני מספיק טובה? האם אנשים שמדברים איתי מתיחסים שמה שאני אומרת ברצינות או מעבירים את זה הלאה?
אני חושבת גם שאני יודעת למה ההרגשה הזאת כל כך חזקה.
כשהייתי צעירה יותר לא הייתי מקובלת בחברה הייתי הבת שכולם ירדו עליה קיללו אותה צחקו עליה כל דבר שעשיתי היו להן הערות, התופעה הזאת נמשכה במשך שנים בערך מגן חובה עד כתה ז`.
זה לא שלא היו לי חברות היו לי והן עדין החברות הטובות ביותר שלי אבל תמיד התגנבה לליבי הרגשה שהן חברות שלי רק בגלל שהן מרחמות עלי.
תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טובה ולמה תמיד מתקיפים אותי?מה עשיתי להם אני הרי לא יכולה לפגוע בזבוב(אולי כן כי אחותי די סבלה ממני).
תמיד המבוגרים היו אומרים את ילדה חכמה כיף לדבר איתך אל תתיחסי ומשפטים מסוג זה.
אבל היה לי כבר חור בלב, תמיד פחדתי מקשרים חדשים שמא גם הם יתחילו לפגוע בי.אבל התאמצתי להיות זאת שפותחת את הקשר לחייך שלא יראו את העיניים העצובות שלי אלא רק את השמחה החיצונית.
בכיתה ז` כנראה הן התחילו להבגר הן הפסיקו לרדת עלי אך הן התעלמו ממני כאילו אני אויר הרגשתי מנותקת והמשכתי לפחד לרגע שבו יתחילו להתקיף אותי.
האמת שידעתי למה הן התקיפו לא בגללי אלא בגלל הפחד שלהן לא להיות מקובלים בחברה ככול שפחדו יותר היו פוגעים בי יותר, התחלתי לרחם עליהן כמה הן מסכנות שבשביל להיות "מקובלות" הן צריכות להציק
אף פעם לא כעסתי אליהם לפעמים הרגשתי כמו אמא שלהן שצריכה לחנך אותם ולהרגיע אותן.
אחרי טיפול פסיכולוגי של שנתיים כבר הפסקי לפחד מלפתוח קשרים חדשים עברתי בית ספר כדי שלא אתקל בהן כל הזמן רציתי לשכוח מהתקופה הזאת ולהמשיך
את חיי עם דף חדש. אך זה עשה עלי כבר כתם,
בשנים האלו הפסקתי כמעט להכנס לשעורים בכיתה
ואני מתישבת בספריה וקוראת או לא באה לבית ספר.
אין לי מושג למה קיבלתי ציונים טובים כי בכיתה כמעט ולא הייתי.
ועכשיו כשפתחתי את הבלוג היה ממש כיף ואז הפחד התגנב לליבי.
אני מודה שזה הפחד הגדול ביותר בחיי הפחד מדחיה,יותר מפחדים רגילים כמו הפחד מפיגועים או ממוות.
(קטע נוסף מהעבר)
מאז עברתי אונס קבוצתי החלקתי את זה,
התחתנתי עם אהבת חיי עברתי 2 לידות שאחת מהם היתה מאוד טראומטית שבוע אחרי הלידה התאשפזתי בכפר שאול (בית חולים לחולי נפש)ויצאתי אחרי חודש,מאז אני בבית על תרופות מפחדת לחיות.

מאוד מעניין לקרוא אותך.

מזדהה עם מה שכתבת על דחייה חברתית בבית הספר.

תודה על התגובה =)

תמשיכי בבקשה.
הכתיבה מרפאה, כך מנסיוני @}

שמחה שחזרת לכאן.
תמשיכי לכתוב.

תודה,כיף שזוכרים אותך.

קוראת אותך,
מתפללת למענך שתדעי ימים טובים,של שלווה בטחון ואהבה עצמית אמיתית.
@}

תודה

מתוקה,את כותבת שלא לקחת יומיים את הכדורים,
האם זה בתמיכה של המטפלת או הרופא שלך?
חבל שתתערערי שוב,תעשי את השינויים במינון בתמיכה מקצועית.
(דואגת לך,מבינה את הרצון לא להיות תלויה בכימיקאלים אבל כדאי לעשות את זה בזהירות ושיקול דעת)

שמחה לקרוא אותך שוב,

מתפללת למענך שתדעי ימים טובים,של שלווה בטחון ואהבה עצמית אמיתית.

ושנה טובה, של שמחה, גדילה ושגשוג @}

יקירה, עוקבת אחרי כתיבתך ממזמן. זה שאת פה, כותבת, נלחמת, משתנה, גדלה ובעיקר עדיין פה, עדיין מקוה לטוב, כל זה מראה כמה את חזקה. אפילו שמרגישה חלשה. הנה, עברת כל כך הרבה, ואת פה לספר את הסיפור.
אני בטוחה שפה מחקים לך חיבוקים ותמיכה - לא דחיה.
מצטרפת לכל האיחולים הטובים @}

ומצטרפת לדאגה של סגו לה . מפצירה בך להיעזר באנשי מקצוע בכל הנוגע לתרופות.
הרבה בריאות.

פשוט נגמרו לי התרופות,בעלי יבוא בערב עם התרופות,והכל יחזור למקומו.

ותודה על האיחולים

שליחה על ידי אם* » 09 ספטמבר 2008, 07:24

חשבתי עלייך לפני שבוע, תהייתי מה קורה איתך, מזמן לא כתבת לנו,מזמינה אותך להישאר איתנו,אך ממליצה לך להמשיך עם התרופות,אני מכירה את סוגיית התרופות הפסיכיאטריות הייטב, כל פעם יש הרגשה שאפשר בלעדייהן ובאמת מצליחים להסתדר בלעדייהם אייזה שבוע ואז בבת אחת יש נסיגה רצינית במצב ו/או התקף פסיכוטי וצריך להתחיל את תהליך ההחלמה מההתחלה, אני מציעה לך לא ליפול באשליית ה"יכולה להסתדר לבד", אלא מציעה לך לעבור תהליך משמעותי וארוך (כתיבה,ףטיפול,הילינג...)בליווי תרופות ורק בסופו להפרד מהתרופות- פרידה ל-ת-מ-י-ד....

_שמחה שחזרת לכאן.
תמשיכי לכתוב._
@}

חזרתי לתרופות אין לכם מה לדאוג, תודה אתן עושות לי שמח בלב,
אני לא יודעת מה לכתוב אבל אני יודעת שאני חייבת בכל מקרה לכתוב מסכיר לי דברים ששכחתי,
מבהיר לי נקודות שלא הבנתי,אני קמתי רק עכשיו כי אתמול הלכתי לישון מאוחר (חיכיתי לבעלי שחזר מסליחות)אני שמחה כלכך, נהנתי לראות שמתגעגעים אלי.אני אוהבת לישון הרגשת הכירבול של השינה נעים לי.

יש לי מחסום כתיבה, אין לי על מה לכתוב כאילו מיציתי את הכל וזה מעצבן אותי ואני לא מרגישה טוב עם זה, אני רוצה להבריא ובלי לכתוב זה יהיה לי מאוד קשה מה עושים?

מחכים.
כל מה שצריך להגיע יגיע לאט לאט...

אולי בכל פעם שתרצי לכתוב ולא יהיה לך מה תשימי תמונה של פרח או לב אוכל תמונה אחרת שתבחרי?

אני רוצה לכתוב,
הלכנו לחתונה מאוד נחמדה רגילה היה נחמד לצאת מהבית ולא להיות עם הילדים כמה שעות
הרגשתי שאני מתאוררת קצת.
במהלך החתונה צצו רגשות כמו מה אני עושה פה? אני תקועה כאן,ועוד.
נתתי להם לחלוף על פני ועד עכשיו לא ממש הבנתי מה עבר עלי.

במהלך החתונה צצו רגשות כמו מה אני עושה פה? אני תקועה כאן,ועוד.
גם לי זה היה קורה לפעמים בארועים גדולים.
את חושבת שיש לזה סיבה? לא הכרת את האנשים? היו אנשים לא נחמדים? ציפית שיצרו איתך יותר קשר? סתם השתעממת?
איך נתת לרגשות "לחלוף על פניך"? מה חשבת על זה? איך ענית לעצמך על המחשבות?

אולי תרצי לכתוב עוד על הילדו‎ת שלך?
אולי על הלידות?
אולי על החתונה שלך?
או על הילדים?
@}

לא הכרתי את האנשים,לא חשבתי על הרגשות פשוט נתתי להם להיות עד שהבנתי למה אני מרגישה ככה.

אני רוצה לכתוב על הלידות אבל אני לא זוכרת כל כך טוב-נראה לי שכתבתי פה על הלידה של הקטנה.

סיפור לידה סרט אימה

בחתונה הרגשתי שנולדתי מחדש ,התחתנו בישיבה של בעלי,זאת היתה חתונה רומנטית וכיפית בשבילי (אכלו שם שאוורמה),החופה היתה מרגשת הרגשתי התרוממות רוח,נשארנו בחדר יחוד שעה וחצי אז שיצאנו היה זמן לסיבוב אחד של ריקודים ואז כולם הלכו.היתה לי שמלה יפיפיה שעיצבתי בהשראת גלי הים מבד ברובו שיפון,זהו סיכומון

הלידה של הבן (הגדול שלי)היתה כיפית ועוצמתית,שאגתי והשתוללתי בחדר גדול בביקור חולים (זה היה לפני השיפוץ שהם עשו אז החדר לידה היה חדר רגיל.)והוא פשוט החליק החוצה.

לא יודעת מה לכתוב אני רוצה לכתוב על עצמי אבל אני לא מכירה אותה מספיק טוב

אני מרגישה שזה שאני כובת בלוג ולא סתם בדף זה חוסם אותי כי יש דברים שאני לא רוצה לכתוב,וגם לכתוב אסוציטיבי נראה לי מטומטם, אבל אני חייבת לכתוב כדי להבריא,
יש פה חתול סתום עין שמסתובב ומפחיד את הבן שלי הוא נכנס כמה פעמים הביתה דרך החלון,הוא מתקרב לאנשים לטווח אפס,אני לא יודעת מה לעשות.
אני אתחיל שוב ללמוד הילינג אחרי החגים (הקורס הקודם שהייתי פה התבטל),אני לא יודעת מה אני מרגישה לגבי זה ,זה צריך לעבור בירור אצלי.
הילדים ישנים צהריים ,מתוקים ,הגדול התקרר והיה לו חום בכמה ימים אחרונים.
אני מרגישה טיפה מוזר אני מקווה שהכל יסתדר.
זהו להפעם.

גם אני רוב הזמן

מאוד מעניין לקרוא אותך
@}

תודה זה מאוד מעודד לכתוב

חייבת לכתוב כדי להבריא,
מה חולה אצלך?

[מזכיר לי שכשהמטפלת האהובה של בתי חלתה בדיכאון קליני לא ידעתי איך להסביר לילדה איזו מחלה יש למטפלת אז אמרתי שכואב לה הלב. והקטנה מיד הבינה...]

ספרי. אם את רוצה, כמובן.

קוראת אותך. איתך בלב.

אני גם זוכרת אותך
תמשיכי לכתוב...אם אין לך
על מה את יכולה פשוט להרחיב
על כל מה שכתבת בהתחלה
@}

וגם לכתוב אסוציטיבי נראה לי מטומטם
הדברים הכי טובים יוצאים ככה.
זה הדף שלך ואת יכולה לכתוב בו איך שבא לך...

אני רוצה להיות יותר שמחה וקרובה לה'. התחלתי להתפלל מנחה,הילדיתקצת לא נותנים לי לכתוב וזה מעצבן, אני צריכה לרדת במשקל,עליתי בגלל התרופות 20 קילו,אני רוצה להיות יותר שמחה במי שאני, אני רוצה להמשיך לכתוב אני כותבת גם בלי סיבה ,מה יש לי זו הפרעה נפשית לא הבנתי בדיוק מה זה.

תודה על התגובות

ממשיכה לקרוא אותך.

אני רוצה להיות יותר שמחה וקרובה לה'. - אין ספק שיש לזה כוח מרפא!

אם את יודעת אתהשם של ההפרעה הנפשית אולי יהיה אפשר לפענח אותה עבורך
אואפילו אם רק תכתבי איזה תרופות את לוקחת
אם בא לך

אני לוקחת זיפרקסה ודפלפט.
בקשר ללימודים אני מרגישה טיפה מאוימת מדרישות הלימודים (80% נוכחות וכתיבת 2 עבודות ומבחן מסכם),אני לא יודעת האם אני לומדת את זה לרווחתי האישית או גם בשביל לעבוד בזה,

אני רוצה לדעת מה אני רוצה לעשות בחיי זה מטריד אותי שאין לי שמץ של מושג
אני גיליתי רק בגיל שלושים. בעלי למד סתם משהו שלא עניין אותו אחרי הצבא, עבד בזה 10 שנים כמעט בלי רגע של הנאה, ובגיל 35 גילה שהוא בכלל רוצה ללמוד ארכיאולוגיה.
אני זוכרת שאת צעירה מאוד - אולי תניחי לדאגה הזו ל-10 השנים הקרובות?

בעלי אומר שצריך להתפתח בשביל לגלות מה אני רוצה לעשות ,כלומר בעלך לא ישב בבית וחיכה שתבוא לו ההשראה אלא הוא הלך ללמוד ועבד ורק אחרי זה הוא גילה מה הוא רוצה להיות ולעשות.

בעלך לא ישב בבית וחיכה שתבוא לו ההשראה אלא הוא הלך ללמוד ועבד ורק אחרי זה הוא גילה מה הוא רוצה להיות ולעשות.
נכון, אבל הוא גילה מה הוא באמת רוצה למרות ולא בזכות. למרות שאין דרך באמת לדעת "מה היה אילו", אני מאמינה שאלמלא הוא היה נדחף ללמוד סתם משהו שבקושי קשור אליו, אז:

הזמן היה עובר עליו יותר בנעימים, בלשון המעטה (בשנות הלימודים כמו גם בשנות העבודה).
ייתכן שהיה מתפנה לגלות מה הוא באמת רוצה מוקדם יותר. כשאדם כבר נמצא מתוך חיים מסויימים, קשה לו לראות מחוץ אליהם מצד אחד, ומצד שני צריך המון אומץ לעצור הכל ולשנות כיוון (במיוחד שכבר יש משפחה והמשמעות הכלכלית כבדה מאוד).

אני חושבת שנכון מאוד מצדך לבדוק כל מיני דברים שמדברים אלייך, ובלי לחשוב יותר מדי אם תהיה לך מזה תועלת כלכלית או מקצועית, אם לאו.

אתמול אמא שלי הודיעה לי שהיא ואבא שלי מתגרשים, אני לא יכולה לומר שזה לא היה צפוי,אבל קיבלתי את זה בשוק ונכנסתי טיפה לדיכאון מזה.
מה אתן אומרות?

אני מרגישה שאני מחפשת סיבות למה להיות בדיכאון ואישור לכך שמגיע לי להיות מדוכאת

אני מרגישה שאני מחפשת סיבות למה להיות בדיכאון ואישור לכך שמגיע לי להיות מדוכאת
מגיע לך להיות מדוכאת
מגריינת אותך

מגיע לך להיות מדוכאת

פלונית, גם אותך ראוי לגריין.

סבטקסט,

וגם,

תודה.
היתה שבת נחמדה בבית,

שנה טובה
היינו אצל חמותי היה נחמד.
אכלנו המון סימנים לכבוד השנה החדשה.

אני מרגישה שאני מחפשת סיבות למה להיות בדיכאון ואישור לכך שמגיע לי להיות מדוכאת
מותר לך להיות בדיכאון
ובכל זאת - בחיים יש כ"כ הרבה טוב!
מאחלת לך שנה נהדרת, עם הרבה שמחת חיים ורצון לחיות טוב ולהנות בכל רגע!

זהו דף מוצנע.

אני לא מצליחה לכתוב, אני מרגישה שאין לי על מה לכתוב, שכל מה שאני אכתוב לא יהיה בעל משמעות, אני לא יודעת מה לעשות, אני חייבת לכתוב, זה דבר נצרך לבריאות שלי,איך אפשר לכתוב על משהו שאין לך שום רעיון בראש? לא יודעת לאלוקים פתרונים,
אגב שנה טובה לכולם וכתיבה וחתימה טובה,שנכתב בספר הצדיקים.

את יכולה לספר סיפור שקרה לך לאחרונה, את יכולה לכתוב משהו שהתחשק לך לומר ולא היה למי, את יכולה לתאר את התחושות שלך... אני חושבת שיש בעצם הכתיבה משהו מרפא.
גם אם את מרגישה שאין משמעות למה את כותבת זה לא נורא- מקסימום, תוכלי למחוק אח"כ.
שנה טובה ושמחה שתהיה לך.

רק אם בא לך...
ספרי עוד על ראש השנה,
איזה סימנים אוכלים אצלכם?
איך את מרגישה בבית של חמותך? הם גרים רחוק ממכם? את מרגישה חלק מהמשפחה?
מה עשיתם בשלושת ימי החג?
יצאת עם הילדים?
איך החג עבר עליהם?

מגיע לך להיות מדוכאת, ומגיע לך גם לקחת מהחיים מה שאת צריכה בשביל להיות שמחה

שנה טובה ומאושרת!

חג שמח לכולם!

חשבתי הרבה על עצמי שאני לא משקיעה מספיק בבית,בעלי עושה כמעט הכל (כלים,סידור הבית,אוכל)וגם עובד מחוץ לבית ואני רק שומרת על הילדים ומטפלת בהם ועושה כביסה.

הבית נראה מלוכלך הילדים מתרחצים פעם בשבוע ולפעמים אפילו פחות (מזל שאני שוטפת להם את הטוסיק בזמן החלפת טיטול).
אני לא יודעת איך להתקדם.

"כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון"
אני מרגישה לא מכוונת לא בכיוון הנכון, מאבדת את עצמי במחשבות לא טובות, לא יודעת לאן לפנות, ומה לעשות. s-: מבולבלת.

חשבתי הרבה על עצמי שאני לא משקיעה מספיק בבית,בעלי עושה כמעט הכל (כלים,סידור הבית,אוכל)וגם עובד מחוץ לבית ואני רק שומרת על הילדים ומטפלת בהם ועושה כביסה
אני יודעת מעצמי, שלפעמים האי-עשייה הזאת חשובה, עוזרת לשמור על השקט בראש.
השאלה היא, אם התחושה שאת לא עושה מספיק בבית נובעת מבפנים או מבחוץ.
האם בעלך אומר לך את זה? בא אלייך בטענות?
או שזה רגש שבא מבפנים?
אם זה בא מבפנים אולי זה סימן שאי-העשייה הזאת היתה מתאימה אבל כבר איננה כזאת,
כבר לא עושה לך טוב.

אני לא יודעת איך להתקדם.
בצעדים קטנים מאוד.
את נמצאת עם שניהם בבית לבד במשך היום, או שגם בעלך בבית?
אם את לבד זה באמת קשה.
אם הוא אתך, אולי תנסי מדי פעם לעשות משהו קטן בבית בלי הילדים, בזמן שהוא מעסיק אותם.
נגיד, כלים פעמיים בשבוע.
או מקלחת לילד אחד 3 פעמים בשבוע (לא כל פעם אותו ילד P-:)

שבת שלום @}

זה בא ממנו ,הוא לא רוצה לסחוב לבד,אני מבינה אותו.
אני לבד בבית במשך היום,

היה חג כיף, ישנתי הרבה, והספקתי הקפות

אומרים שאת השמחה ש"אוספים" בשמחת תורה יש לכל השנה

בעלי היה בבית ביומיים האחרונים רבנו הרבה שמתי לב שקשה לי לדבר איתו

רוצה לפרט?

לא.
היום יצאתי מהבית לספריה ולגן השעשעים, הרגשתי שאני מפחדת לצאת עם הילדים וזה מאוד קשה לי לסחוב את העגלה.
אין לי כושר בכלל. אני כמעט ולא זזה מהמחשב.
ביום רביעי יתחילו סוף סוף הלימודים (הילינג) נראה איך אני אסתדר.

ביום רביעי יתחילו סוף סוף הלימודים
נשמע נהדר, בהצלחה @}

בהצלחה בלימודים.
אולי תחליטי על שעה ביום שבה את לא על יד המחשב ועשה משהו עם הגוף (לא חייב "התעמלות", זה יכול להיות טיול קטן עם הילדים או לבד, לצאת לאיזו גינה, לתלות כביסה P-: ,כל דבר שהוא לא בישיבה). אפילו חצי שעה. רק להתחיל במשהו קטן. זה יכול לשפר את ההרגשה שלך פלאים.

טוב כביסה אני עושה

היום פגשנו את העובדת הסוציאלית, מאוד נחמדה התרשמתי ממנה לטובה מקווה שרק דברים טובים יצאו לי ממנה.
בעלי אמר שדיברתי יותר מדי, יכול להיות.

תיארתי לי שאת בטח עושה כביסה... זה סתם היה בתור דוגמא לפעילות גופנית שאינה "התעמלות".
ולגבי שירותי הרווחה, אני חושבת שטוב שדיברת. איך הם ידעו אם לא תגידי? יותר מדי זה כבר ענין של השקפה... עזבי אותך. מאחלת שיבוא המון טוב לכיוון שלך.

תודה,
עברה שבת ,ועוד פעם אני ובעלי רבנו,הוא אומר שאני משרה רוח נכאים ויאוש וחוסר רצון לעשות כלום בבית,בסך הכל אני לא יוצאת איתם ומתי שהוא פה אני מבקשת ממנו להחליף טיטול.
מעבירה תחושה שאני לא רוצה להיות פה\לא רוצה לחיות\לא טוב לך איתי\לא אוהבת אותי ואת החיים שלך - כאילו אם פיתאום אמות את מיד אקום ואתחיל לרקוד " איזה כיף איזה כיף "

איך הרגשת עם הדברים שאמר לך?

לא יודעת.
גיסתי התארסה סוף סוף, חיכינו לזה הרבה זמן,היא בת 25 (אנחנו דתיים וזה נחשב רווקה מזדקנת)

הזמן עובר,
גיליתי שמה שהיה לי זה פסיכוזה או כמו שכתוב באתר מ.ח.ר.
גיס נוסף התארס,הלימודים ממשיכים,
גיליתי שאני מפחדת לעשות דברים כמו לבשל לנקות,נראה לי שאני אעבוד על זה באי אף טי(אחד משיטות הטיפול שאנחנו לומדים).

אנקונדה מצחיקה: בת שלי הלכה לישון באמצע היום בפינה נסתרת בבית פתאו שמתי לב שיש שקט והתחלתי לחפש אותה חפשתי בכל הבית ובחוץ ובסוף אחרי שהזעקתי כמה שכנים מצאתי אותה ישנה בבטחה.

גיליתי שיש לי נפילות אנרגיה במשך היום ,מענין ממה זה,כמבן שזה מפריע לי לתפקד.
אני מרגישה צורך בסדר בחיים שלי בסדר היום במה אני עושה.
שנהיה שמחים..

שנהיה שמחים..
אמן.

יצאנו לשבת לנופש זוגי, הילדים היו אצל חמותי,היינו בשבת של "ערכים" היה נחמד מאוד אוכל סבבה חדרים נחמדים.
מה שהפריע לי במשך השבת היו מס' פעמים שבעלי כעס עלי שאני לא מתאמת איתו מה לעשות אלה עושה מה שאני רוצה ונותנת לו להחליט מה הוא רוצה.(דוגמא:אני רציתי ללכת לישון והוא רצה ללכת להרצאה איתי ואני פשוט ביקשתי ממנו את המפתח לחדר ולא דנתי איתו מה אנחנו עושים עכשיו אז הוא בא איתי לחדר מה גם שיכל ללכת להרצאה לבד ורבנו).
הילדים נהנו אצל סבא וסבתא שלהם.
זהו.

הקורס הילינג נגמר נשאר לי עוד כמה חובות קטנים ואני מקבלת תעודה

עשיתי את זה!!!
החליפו לי את התרופות אני מרגישה ברוך ה' מעולה,היה לי יום הולדת שמח! אני מתחילה לעשות יותר דברים בבית ולתפקד יותר,התחלתי לגמול את בני מטיטולים,אני מרגישה שאני מתחילה שנה נוספת ברגל ימין.

עכשיו אני צריכה לחיות ברמת אושר גבוהה יותר ממה שהכרתי עד עכשיו שזאת עבודה רוחנית רצינית,ולעכל רגשי את כל הטוב שה' נותן לי.

החיים יפים! תודה לה'

החיים יפים! תודה לה'
איזה אושר לקרוא אותך כותבת את זה! תחזקנה ידייך @}.
המשיכי לעדכן (-:

באמת מחמם את הלב לקרוא.
מאחלת לך הגשמת משאלות והשגת מטרות ושאכן תראי ותספגי אל תוכך את הטוב שבורכת בו.
@}

תודה.
היום שמתי לב למשהו חדש,
אני צריכה ללמוד לווסת ולשלוט בלחץ,מתי להיות יותר לחוצה מתי פחות,לא להיות לחוצה סתם.

לא להיות לחוצה סתם.
ווי גם אני חשבתי על זה. אני שואלת את עצמי מה הלחץ?! להכין אוכל זה לחץ? למה - מישהו ימות מרעב?! לקפל כביסה?! למה - הבגדים יתקלקלו?! גם אני תמיד "סתם" בלחץ, כאילו מחפשת סיבה להרגיש את הלחץ הקבוע, לתחזק אותו, להמציא בשבילו סיבות.

הלחץ נותן לאדם אנרגיה,כשאני לא בלחץ אני מאוד עייפה.אדם רגיל להשאיר את עצמו במוד מסוים של אנרגיה ולחץ מאוד עוזר.
מצד שני הלחץ גורם לסטרס ולחוסר מנוחה ויכול למנוע שינה.

הזמן עובר,מרגישה קצת עומס,לא יודעת מה אני הולכת לעשות שנה הבאה,לחץ.
בסך הכל טוב לי.יש דברים שמטרידים אותי ואני לא מצליחה לשים עליהם אצבע.
יהיה טוב.

"אני מקבלת את העובדה שנפגעתי ומאמינה שאני יכולה להתרפא."-מה אתן חושבות על המשפט הזה?

ואגב,המשפט שלך טוב מאוד,את בדרך נכונה.
תמשיכי @}

אני מקבלת את העובדה שנפגעתי ומאמינה שאני יכולה להתרפא

וואו. מדויק !

(-: תודה

חשבתי על משהו,
שמעתם על אינטרנט רימון? זה בעצם אינטרנט עם סינון שאמור לסנן נושאים כמו מין והימורים.
רציתי להצטרף למען רווחת נשמתי
ואז קלטתי שלא אוכל להכנס לבאופן טבעי כי פה הדפים שמדברים על מין פתוחים לכולם,כולל ילדים שנכנסים לאתר-וזה מאוד חורה לי.
מה אפשר לעשות?

יש לי אינטרנט רימון ואני יכולה להכנס,תלוי איזו רמת סינון את לוקחת.