סימני דרך בסיסיים

[מי_מה*]

איזה יופי (על הצפרדעים)!
במיוחד משמח כי כבר יש פחות צפרדעים ומשמח לראות שהן עוד לא נכחדו לגמרי. אתמול קפצה לי אחת על השביל ונורא התרגשתי. פעם היו המון, הייתי שומעת אותן בלילות ונגעלת מהן דרוסות על שבילים וכבישים בימים וכבר כמה שנים שכמעט לא נתקלת בהן. מי יודע, אולי את עכשיו עוזרת למניעת ההכחדה שלהן.

[אנונימי]

תודה
אני רק מקווה שזה באמת מה שזה, כי כאמור, הן נראות די ריקות, ואני חוששת שאולי הן פשוט לא מופרות. יתכן?

[אנונימי]

משקל. לא זוכרת כמה שקלו הגדולים, והשאלה עולה.
א שוקל 10.5 ק"ג והוא ללא ספק הדקיק ביותר מבין השלושה. כך היה לכל אורך חייו.

[אנונימי]

א יושב על אמא בלי חיתול.
מבקש לרדת. מורד.
עושה פיפי על הרצפה.
אמא קמה להביא סמרטוט, גאה בו על שחסך ממנה להחילף ולכבס בגדים.
מבקש חזרה לידים.
מבקש לרדת.
שוב עושה פיפי על הרצפה, ולא על אמא.

<אני מניחה שאמא קצת שוהנ ממני היתה עלולה להתבעאס מפיפי על הרצפה, אבל אני רק שמחה על זה שהוא כז המתחשב ולא עושה את הפיפי עלי >

[אנונימי]

ממש עכשיו, ה התעורר, חזר מפיפי, התיישב ליד אחיו ולידי וכך אמר:
אמא,
המצאתי שיטה לאיך להגיע לחצי של 15. למשל. את זה אני כבר יודע, אבל זה משל.
לחצי של מספר אי זוגי.
אני יורד מספר אחד. מגיע לחצי שלו ואז המספר הזה וחצי.
תני לי דוגמא ואז אני אעשה לך.

נתתי 33.
הדגים ופירט ואף הגיע ל 16.5.

אמא,
את מכירה את השיטה הזו? מישהו כבר המציא את זה לפני?

[אנונימי]

א הגיע בשעה טובה לסימן דרך חשוב ביותר: הוא יודע לשתות בקשית. _{(בן כמעט שנה)}
טוב, אדייק: הוא יודע לשאוב נוזלים דרך קשית. יתכן שחלק הוא גם בולע, ז"א, לוגם. אבל חלק הארי מגיע לרצפה ו/או לבגדים שלו.

ה למד לשתות בקשית בגיל 4 חודשים. היה חייב, פשוט חייב, לטעום את המשקה הכתום המפתה שאמא שותה. מיץ גזר. יאמי.
עד היום הוא מאד אוהב מיץ גזר.

בנוסף, עדות של צד שלישי ([כמעט] סבא מאיר), שעדותו לא אמינה במאת האחוזים (מפאת זקנה ועוד), אבל היא די מהימנה, ש א צעד מספר צעדים קטנים ואיטיים לעבר קיר מטרה, ואז צעד אחד גדול, והגיע אל היעד בשלום.
התיאור היה מוחשי ונשמע מתאים למה שראיתי עד היום, אבל אני לא ראיתי אותו ממש הולך, ממש עושה צעדים בלי להיתמך / להישען על שום כלום.
אז אולי זה קרה. לא מבטיחה.

[מי_מה*]

אבל שיהיה במזל טוב! אם זה לא קרה עכשיו אז זה אוטוטו יקרה ומה שמגיע - מגיע.

[אנונימי]

א
נתחיל עם הענין הזה של ללכת.
כן, הוא הולך.
אבל מעט מאד מאד. אני ראיתיאותו הולך 4 צעדים קטנטנים, פעם אחת.
אבא והאחים ראו אולי פעמיים. סבא אחד פעם אחת, סבא אחר פעם אחת, סבתא פעם אחת וכו'. כאמור - מעט מאד.
אין עם זה שום בעיה כמובן. אינ מציינת את זה רק כי למרות שהוא כבר השלישי, משום מה נתפס לי בראש שכשהוא יתחיל ללכת, אז זה מה שוהא יעשה - ילך. או לפחות ינסה, ברוב הפעמים.
ואילו המציאות שלנו היא שהוא לא. גם כשיש לו מרחק מאד קטן לעבור, לא בהכרח שהוא ינסה ללכת אותו.
טוב.

השבוע האחרון הוא במעבר משתיים-שלוש שינות ביום, לאחת-שתיים.
הן יותר ארוכות ויותר חזקות ופחות מצריכות אותי צמודה לו לרגל או אחוזה בזרועו לצידו, ועדין לא מאד צפויות, כך שמהוות הפתעה טובה ומאפשרות לי למדוט, לקרוא ואפילו לנוח. לפעמים.

• נכון "שינות" היא מילה עם המון מתיקות?

כל חוט חשמל של מטען או אוזניות או שרשרת של דיסקית או שרוך, חבל וכיו"ב שהוא מגיע אליהם, הוא מלביש לעצמו על הצוואר. עונד לעצמו.
אם זה משהו סגור או שצד אחד בכל זאת מחובר למשהו (מחשב או אפילו לחשמל, כשזה מטען של נייד), הוא מוצא את עצמו תקוע עם זה ומתחיל לייבב לעזרה.
עם הדיסקית והשרשרת שלה, הוא הסתובב זמן מה לא מבוטל ואז הסיר בעצמו.

אוכל. אוהב לאכול. והרבה.
היום בצהריים, למשל, אכל אבוקדו בגודל רגיל. שלם.
קצת אורז - אולי כף גדולה. קערית צימוקים (היו באורז וזה החלק שהכי אהב אז נתתי לו עוד בנפרד. [ש אכל קערת אורז שלימה אחרי שפליתי ממנה את הצימוקים, אז פעםבאה אתן להם לאכול יחד, ש יאכיל את א בצימוקים שידלה מהאורז, ואולי אני אוכל לאכול בעצמי בלי שיחטפו לי סכינים מהשולחן.]
חצי פריכית, וכל זה חוץ מדי הרבה הנקה.

פיפי - קשה לי לזהות, אבל יש סימן אחד מובהק שקורה בשני מצבים:
אם הוא עלי או על מישהי אחרת - יבקש לרדת ויעשה על הרצפה. אם אני מזהה שזה פיפי, אומרת לו שלוקחת אותו לסיר או בית שימוש והוא מחכה ועושה שם.
לפעמים כשהוא על המזרון, בעיקר בשביל קקי, הוא ירד ממנו הצידה כדי לעשות, ואז שוב, אם אני קולטת בזמן, אומרת לו שלוקחת אותו והוא מחכה. כשזה פיפי, אז לפעמים הוא גם ירד מהמזרון אבל הרבה פעמים הוא יעשה איפה שהוא נמצא. או שזה חדש שהוא זז בשביל פיפי, כי היום למשל הוא פעמיים ירד מהמזרון בשביל זה.

[אנונימי]

שתי מילים הוא יודע להגיד בצורה מאד ברורה:
מים
ביי
למרות שאת שתיהן הוא יכול גם לא להגיד: במקום הראשונה - לבכות ובמקום השניה לעשות ביד את התנועה המקובלת. שגם אצלו יכולה לחילופין להביע רצון במשהו, וכל שצריך לעשות הוא לנחש מה הדבר בו הוא חפץ.

[אנונימי]

שן חמישית כבר נראית מבעד לעור, משמאל לשתי העליונות. משמאלה נראה סימן ברור לשן ששית.
מה שאומר שלפחות לזמן מה, יהיה לו פה מאד לא סימטרי.

[מי_מה*]

לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלי אלו היו גם סימנים שהלילות שלי הולכים להיות מאוד לא סימטריים. מאחלת בקיעת שיניים קלה ונטולת כאבים לילד ולאם.

[אנונימי]

בערך פעם ביום או פעמיים ביום, הוא "יוצא להליכה" של שלושה-ארבעה צעדים, קטנטנים, מרחק של כחצי מטר, וזה תמיד רק כשזה לעבר מישהו או משהו יציב כמו מעקה למשל.
חלק מהפעמים, מישהו מעודד אותו לכך, למשל האמא הפולניה שרואה אותו עומד, ובאה להשוויץ, כורעת במרחק חצי מטר ממנו ומזמינה אותו לבוא אלי. והוא מחייך ובא.
וחלק, הוא נעמד מעצמו - לאחרונה הוא יותר ויותר עומד. לכאורה סתם עומד, אבל בפועל, מתאמן ביציבות כמובן או משהו חשוב אחר - ואם המרחק ממני הוא חצי מטר בערך, הוא ילך אלי בלי שאבקש.

[אנונימי]

שיניים. אתגר.
במהלך אתמול, החום עלה וירד. הוא מאידך, לא הסכים לרדת מהידים. בכלל.
אפילו כשנמסר בעדינות לידיים האוהבות של אחיו הבכור, כדי שאמא תיקח מנשא, פרץ בבכי נוראי.
את רוב הלילה בילה עלי, כל הלילה, עם ציצי בפה.

~~~

ובסתירה למה שכתבתי למעלה, אתמול שמתי לב שהתחיל לזחול על ארבע. במקום על הגחון ועל שש.
גם כרגע, ירד ממני סוףסוף, כדי לרדוף אחרי אחיו, בזחילה על ארבע.
זחילה מצחיקה.

[אנונימי]

ש :אמא, המצאתי מספר חדש. רוצה לדעת איזה?
אמא: בוודאי
ש: ספטיליארד. את יודעת מה זה?
אמא: מה?
ש: ספטיליון כפול מיליארד.

מבחן לקוראות - מה זה ספטיליון? [תשובה במהופך. אולי.]

[אנונימי]

[מי_מה*]

שיואאווו זה ממש המון!

[אנונימי]

כן!
כנראה שזה גם מרגש אותו, כמה שזה המון.

~

א מושיט יד למשהו ובדרך מפיל לא בכוונה גרב שלו.
אמא: א, תרים בבקשה את הגרב בחזרה למקום.
א: מתכופף מרים ומחזיר למקום.

נחת

[אנונימי]

רגע. למען הפרופורציות... בד"כ כשאני מבקשת ממנו עזרה אחרת, הוא מעדיף לשחק איתי תופסת. בעיקר כשהעזרה היא בלהלביש לו חיתול - ז"א שישכב לרגע בשקט וישתף פעולה.

וזה גם הזכיר לי שכש ה היה בן שנה, ביקשו ממנו להביא את הכובע שלו, אז הוא הלך להביא.
נוסטלגיה.

[אנונימי]

א יושב בחיקי. נעמד, הולך הפוך ממני, אחרי כ-4 צעדים שזה כחצי מטר, מסתובב, וצועד אלי חזרה.
כן, זה הגיל, וכבר הייתי בסרט הזה פעמיים לפניו, אבל לא מצליחה לא להתרגש ולהתפעל גם עכשיו.
ולמה לנסות לא להתפעל בעצם? אה, כן, אני פולניה. אז במסגרת המאבק הסיזיפי בלוותר על עוד ועוד חלקים בפולניותי: אתפעל ואתפעם ואעלוץ. איזה כיף לי

[אנונימי]

א
עומד רגיל. מתכופף קדימה ולמטה, מניח ידיים ישרות (או כמעט ישרות) על הרצפה, ומתבונן לאחור, בין הרגליים.
אני קוראת לזה גשר" אבל בטח ביוגה יש שם יותר "מקצועי" למנח הזה.
מצחיק.

---

אתמול בבוקר, בזמן שבד"כ הוא נטול חיתול ומפשפש על הרצפה (גם מספר 2 ), בעודי משוחחת בטלפון, שמתי לב שהוא מתרומם מהסיר ובתוך הסיר יש שלולית.
היאח, הידד! פיפי ראשון בסיר מיוזמתו ותפעולו העצמאיים

[אנונימי]

ושן שישית בקעה.
הפעם, דוקא מימין לשתי השיניים התחתונות.
לא ראיתי אותה לפני הבקיעה, ורק אחרי שנבהלתי מהפצע והאדמומיות הקשה במקומות אינטימיים (וכנראה גם מאד רגישים וכואבים, נכון?), בדקתי לראות אם יש סיבה "הגיונית" ואז ראיתי אותה, מציצה לה. חדשה וטריה.

---

אתמול חוסן נגד DT ונגד פוליו.
המהלך הלילה התחיל לנשום עם רעש וחרחור, שלא עשו רושם כאילו מפריעים לו לנשום, אבל הדירו שינה מהוריו.
החשד שלי הוא שזה צינון מוזר שמקורו בשהייה בבריכה אתמול מהצהריים ועד הערב, אבל איך אפשר לדעת?
מה שכן, הערב, הוא עם חום נמוך.
שיכול היות כמובן כתוצאה מאותו צינון, אבל גם יכול כבר להיות קשור לתגובת הגוף לחיסון.
מצטרפת אליו למיטה. לילה טוב

[אנונימי]

המחלה נמשכת: שיעול וליחה, לעיתים מין הקאה של הליחה והחלב אחרי שיעול רב שכזה. לעיתים, חום נמוך. מדי פעם גם שלשול, ובכי של כאב מדי פעם, שיכול להיות קצר ויכול להיות ארוך.
בזמנים כשלא - מתנהג כאילו הכל כרגיל, משחק ושמח ומסתובב באושר ובחיוניות ברחבי בית.
כבר שלושה ימים.
הערב, במהלך החלפת חיתול לפני השינה, ראיתי את השן השביעית, מסתמנת מבעד לחניכיים למעלה, מימין (שלו) לשתי הקדמיות.
גם זה יכול להסביר את עודף המעיכות שלו.

[מי_מה*]

רפואה שלמה!

[אנונימי]

כנראה שהוא סופסוף יוצא מזה.
לקח קשה את הענין.
אפילו הצליח להדביק אותי.

בינתיים, אומר את המילה פקק. בכלל - יש לו חיבה גדולה לפקקים. במיוחד כאלה שמתחברים לבקבוק בתוכו יש מים שעלולים להישפך ללא הפקק, במיוחד בזמן נסיעה, כשאני לא יכולה להחזיק לו את הבקבוק כשהוא מנסה לחבר ולנתק את הפקק מהבקבוק.
ואוהב לשתות מים. מבקבוק עם פקק רגיל, של גדולים. או מכוס רגילה, לא עם קש, לא מפלסטיק. סתם. לא מפריע לו שהיא מפלסטיק.
אבל שלא אחזיק איתו. הוא בעצמו.
לפעמים, חלק מהמים נכנסים לו לפה ולושט ומגיעים ליעדם.
בשאר הזמן, הם נשפכים על הבגדים שלו ועל הרצפה, או על הכסא-אוטו שלו או על הכסא אוטו שלי..

[צפרדע_ית]

איזה כיף לקרוא... איזה מותק...
ץ

[אנונימי]

ה עסוק בנושא מייגע עבורי. אילו מתנות יבקש ויקבל ליום הולדתו שיהיה בעוד חודש.
לא נעים לי להשתיק אותו ולא נעים לי לשמוע את המלל והחפירות בנושא.
ומואכזבת מעצמי, על שכך חינכתי, תרבות הצריכה במיטבה. תרבות הצריחה.

מה טוב בזה? שהוא מתרגל מכפלות של 4, כי המחיר נקוב בדולרים, והוא צריך לדעת כמה זה בשקלים
וגם לומד תוך כדי על מסים למיניהם.
_{(הוא חורש את האתר של נייקי. כדורי רגל, חליפות כדורגלנים, סופגי זיעה, נעלי כדורגל וכו')}

---

א הולך. כמעט ורק הולך.
לפני גרם מדרגות יורד, מתכופף, מסתובב ויורד בעצמו.
מצונן המון.
יש לו אוצר מילים קטן:
מא = בעיקר במשמעות של "מים". לפעמים, זה "אמא".
נא = בדר"כ, "נעליים". כולל גם סנדלים.
תא = סבתא.
כל מיני קולות מובהקים במשמעות של לא. לרוב נלווה לכך פרצוף כועס (שבעיקר מצחיק אותנו).
מאו = חתול.

גם אתן שמתן לב לכך שהגובה של השולחנות נמוך מדי? הוא מתעקש להעמד כשהוא מתחתם, ולחטוף מכה בראש.

[אנונימי]

מביך והתנצלויות בפני עצמי ובפני העולם: אסרתי על 2 הגדולים להיות על המחשב ולצפות בסרטים. עד שיתחילו לסדר (ולנקות) את החדר שלהם ועוד.
כתוצאה מכך קרו מספר דברים מעניינים:
הם רבים יותר. שזה לא פשוט, כי גם קודם הם רבו לא מעט. או שאולי זה רק נדמה לי שהם רבים יותר? ואולי זה כי אנחנו יותר ביחד בבית, ופחות עם חברים ופחות מחוץ לבית? לא יודעת בוודאות.
ש לוקח לעצמו יותר זמן של פרטיות בחדר. לא יודעת מה הוא עושה שם. ותוהה אם לשאול אותו.
הוא גם יוצא יותר החוצה, ל"טבע" הסמוך.
ה התחיל לקרוא בעצמו לעצמו וגם בקול רם, אבל לא בצורה של הקריא לאחיו למשל אלא לעצמו בקול רם. קריאה מהירה כזו.
אחרי חדוות הגילוי, חזר לבקש שאני אקרא לו, להם.
< הוא יודע לקרוא כבר כמה שנים אבל "לא אוהב לקרוא". מה שמאתגר את הוריו שמאד אוהבים לקרוא >
התחיל קחת לעצמו זמן פרטי בחדר גם.
בנה שם מסלול של רכבת והסיע עליה. זה ממש חדש. הוא לרוב רוצה להיות עם חברים, או איתי, עם אבא, ובכלל - עם אנשים, מלבד עם ש.
ובמקביל לאיסור, הוא התחיל ללמוד גיטרה אצל מורה, כך שהוא מבלה זמן רב בנגינה.
יש לו קצב מעולה, והוא ממש טוב בזה. ונהנה מאד וגאה בעצמו מאד. אני חושבת.
א היה חולה מאד ועכשיו כבר הבריא. <מאתגר מאד להיות אמא לתינוק גדול חולה מאד. עודי מתאוששת מכך >
היום ניגנתי במחשב סרטון עם השיר Stand By Me בביצוע מרגש מאד של פרוייקט עם כל מיני אמנים. הוא נעמד ליד, התבונן והתחיל לרקוד. אנחנו משפחה שכמעט לא רוקדים בה. אבל הוא הלך איתי לרקוד במהלך שנת חייו הראשונה, פעם בשבועיים בערך, עם עוד כמה חברות, וכנראה שזה נכנס. זה היה ממש מרגש. גם ככה הסרטון מקסים, וגם ככה השיר הוא אחד האהובים עלי, והשילוב יצר רגע של התרגשות ושמחה.

[אנונימי]

clip]Stand By me id[/po]=2539741

[עדינה_ניפו*]

פעם ראשונה שלי כאן (נדמה לי לפחות )
זה מה שאני עושה באמצע הלילה כשאני לא מצליחה לחזור לישון (חוסר אחריות מצידי, צריכה את השינה הזאת, אבל מה לעשות צריכה גם קצת זמן לעצמי!)
אז קראתי, (ממש קצת כי בכל זאת רוצה לנסות לחזור לישון לפני שיהיה מאוחר מידי).
אני קוראת ושומעת את הקול שלך מדבר את המילים שאת כותבת וזה כיף כי זה קצת כמו לדבר איתך...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

@}

[אנונימי]

תודה לשתיכן

• איזה קטע זה שכשקוראים ומכירים, אז לפעמים באמת אפשר כאילו לשמוע את הניגון של המילים, כמו שעדינה כותבת כאן! מרגישים קרוב למרות המדיה והמרחק.

[אנונימי]

אתמול, א מדגים הליכה צידית. וגם קצת מה שמזכיר מאד, ריצה.

[אנונימי]

כש א עייף מאד, הוא מתעצבן בקלות ונכנס לתסכול נוראי בו אסור להרים אותו, לגעת בו, ואף לא להסתכל עליו.
ואם כן עושים אחד מאלה, אז הוא צורח כאילו משספים את גרונו.
הוא מניח את כפות הידים שלו על העיניים ובוכה ובוכה ובוכה.
אם הוא סתם עייף, הוא משפשף את הרקות ואת החלק של הגולגולת שנמשך מעליהן לאחור.

---

ה מנגן בגיטרה. 3-4 שיעורים, עם מורה חמוד, שמלמד אותו גם לנגן שירים שהוא אוהב (רדיו חזק של תיסלם, שיר של גרין דיי).
והוא ממש טוב בזה. אני די מקנאה. מתקנאת. וגאה.

כפיצוי (לא הייתם מנחשים שאני פולניה, נכון?!), לקחתי את ש לשיעור נסיון בתופים.
היה מאד כיף. כולנו ניסינו (גם ה וגמני)
מה שהכי אהבתי, מעבר להנאה מלראות את ש מתפרע על התופים, זה יכולתי בעצמי, כי הכסא הוא כזה ש א יכול להיות על הגב שלי בארגו ואין בעיה להתפרע בעצמי.
הבעיה היחידה היתה שכולנו לא הצלחנו להסתגל לאטמי האזניים שקניתי לרגל הארוע.

[אנונימי]

מדהים ומאתגר כמות ותדירות המחלות פה.
ש עם וירוס בטן כלשהו וחום נמוך.

א גם. עם חום שבינתיים הולך ועולה בהדרגה.

מרגישה שרק עכשיו הסתיים הוירוס חום הנוראי הקודם, וכבר עוד אחד תפס אותו.

[אנונימי]

חשבתי שאני הבנאדם היחיד בעולם שישנה (לא תמיד) על הבטן עם ברכיים כפופות - כך שכפות הרגליים כלפי מעלה, באויר. לפעמים הרגליים קצת בסיקול (ככה כותבים את זה?).
מסתבר שאני לא לבד. גם ה ישן כך.

---

_{[לפני כשבוע]}
דיאלוג עם א:
אמא: עשית קקי?
א (מכווץ את פיו לפרצוף דג,שפתיים משורבבות בצורה האות O ) ונושף משהו שנשמע כמו: no
<ז"א, לא. אסרטיבי כזה.>
אמא (שכבר הריחה ואף הבחינה בגוון הלא לבן של החיתול, פותחת אותו ורואה קקי בחיתול; די משועשעת מהנחישות בה הפעוט עונה שאין): אה! יש לך קקי בחיתול!
א (חיוך גדול על פניו): ק-קה
<ז"א, איזו בדיחה מצחיקה בידחתי פה, נכון? כמו שהאחים הגדולים שלי "עובדים, אחד על השני, אז גמני כבר יודע לעבוד על אמא שלי. כמעט. היה נורא מצחיק>

כמה מפתיע (ועוד יותר, כמה לא מפתיע) שההתנהלות שלו עם קקי-פיפי שונה לחלוטין משל כ"א מאחיו. הוא רוצה לעשות אך ורק בחיתול או על הרצפה. לא בבית שימוש, לא בסיר, לא בתנוחת פשפוש בחוץ ולא בתנוחת פשפוש בכיור.

• נראה לי שסימני הסוף של השימוש בחיתולים הולכים וגוברים. אין לי ספק שתוך שנתיים גג, לא נשתמש בהם יותר.

הערב, אחרי שהוריד מעצמו ובעצמו את החיתול (שהיה בו רק קצת פיפי), ניגש אלי ואמר משהו שנשמע ממש כמו "חיתול". הלבשתי לו חזרה. ובאמת, תוך מעט מאד זמן ( הבנתי ששיטת הקשב לא כל כך מתאימה להורים עם הפרעות קשב ; אילה א ב- אילה א אמא כתבה על עצמה אבל בעצם כתבה בדיוק עלי. גם.) הוא עשה קקי בחיתול.

_{<אחחחח! עוד מעט פארק הירדן - ערום יסתובב לו כל היום. אולי שם יגלה את נפלאות הסיר ויוותר על החיתול?>}

---

[גם עם ש יש קטעים, אבל העייפות והסניליות... פעמאחרת אולי אזכור יותר.]

[אנונימי]

א
זה לילה שני לא חיתול.
אתמול, קם בלי שום פיפי במיטה. מקוה שגם היום יהיה כך.

במשך היום, כשאנחנו בבית (או בחצר)
הוא בלי חיתול, מסתובב חשוף.
הולך לסיר כשצריך. מסיים, מודיע לי "קקה" (גם כשזה פיפי. עובדת על הבאג. מקוה שיטופל בימים הקרובים. או לחילופין שינגב לעצמו, ירוקן בעצמו וישטוף בעצמו את הסיר, ואז לא משנה לי מה הוא מודיע שיצא), נעצר על ידי רגע לפני שמתיישב איפשהו בטרם השאריות יסולקו מישבנו, מנוקה על ידי ומשוחרר לדרכו וענייניו.
כשזה באמת קקה, הוא נעתר יותר ללכת לשירותים, יושב שם על ישבנון.
טוב שאני מספרת על זה היום דוקא, כי הערב, מאז ששבנו הביתה, הוא לא עשה פיפי בסיר אפילו פעם אחת. רק על הרצפה ברחבי הבית.
כנראה גם הוא הבין שהבית זקוק לשטיפה.

כשיוצאים, אז בתלות לאן ומי הנפשות הפועלות, הוא רק עם תחתונים או מכנסיים.
קצת יותר מאתגר. דורש ממני להציע לו פשפושים בתדירות יותר גבוהה.
אם ילך כשירגיש, הוא יעשה במכנסיים. עוד לא קלט את הענין שהוא יכול וצריך להוריד אותם קודם.
ובחוץ, הוא מודיע לי רק אחרי.
בינתיים.

ש
מצליח לעמוד על הראש בלי להישען על הקיר (לכמה שניות).

ה
ואני מנהלים מאבקי כוח.
איכס.
אני חייבת למצוא דרך לוותר על זה. לא שווה את מה שאח"כ נשאר.
הוא צופה המון ב"שמש", מנגן בגיטרה, משחק במחשב. אלה עיקר עיסוקיו. לפעמים אני מוטרדת מזה. שיפוטית כלפי זה.

[אנונימי]

מרסדס בנד מוצאים חן בעיני.
א מצטרף לשירים.
ימים רבים

[אנונימי]

ש _{בן 6 וחצי}

• אמא, מתי את חושבת שאני אתחתן?
• אתה מתכוון באיזה גיל?
• כן
• אני חושבת שאולי בגיל 19
• או 20. או 19 וחצי
• כן, אולי

ה
משכנע את א לעשות דברים: אני אקרא לך את הכינה נחמה

א
מספר לנו סיפור:
... התן בא לקחת לתפוזיתי את האוכל
ותפוזיתי הבריחה אותו
והחתול השחור המטומטם חטף לתפוזיתי את האוכל
והדר, לא סיפרתי לך שהחתול עשה קקי על הכביש
והכלב עשה קקי על הכביש

וכך, מציאות עובדות ובדיה מתערבבים ונשזרים לסיפור בפי בן השנתיים וקצת.

---

ושלושתם שרים יחד שירים של גרין דיי

[מי_מה*]

כייף למצוא סימנים אחרי חמישה חודשים בלי.
טפו טפו טפו, שיהיו בריאים

[אנונימי]

חמישה חודשים? חשבתי שכבר שנים שלא היה לי מה לכתוב או לא ידעתי איך לנסח...
תודה על תשומת הלב