סיפור הלידה טליה טקאוקה

אנונימי

_{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור לידה ללא ליווי}

יוקה נולדה ב 22.11.2006 בשעה 00.05 בערך..
בשעה 00.15 פתאום הסתכלנו על השעה, מרוב התרגשות לא בדקנו מיד כשהיא יצאה..
שבוע 39 באמבטיה בביתנו בטוקיו, ללא מילדת.
yuka-ביפנית ניחוח של דימדומים.

עברנו לגור ביפן לפני 5 חודשים...אבל בעצם הסיפור הזה מתחיל לפני כשלוש שנים כשנעם בני הבכור היה בן כמה חודשים וקראתי בחוברת של באופן טבעי את
ספור הלידה של יוסוי Manty T . לראשונה שמעתי על לידה ללא מילדת ,התרגשתי מאד והרגשתי שזה מה שהייתי רוצה אם כי זה בכלל לא נראה לי מציאותי באותו זמן..כשסיפרתי על כך לשין הוא חשב שהשתגעתי..את נעם ילדתי בבית במים ,עם קרול אלון שהיתה מקסימה והלידה היתה טובה. 16 שעות צירים מתוכם שעתיים צירי לחץ..היו לי הרבה רגעי יאוש אבל בסוף הוא יצא...הרגשתי טוב אחרי הלידה אבל משהו שלא ידעתי מה היה חסר..כשקראתי את הסיפור של מנטי הבנתי מה היה אותו משהו וגם יכולתי לראות את עצמי יולדת כך...בלידה של נעם הייתי מאד תלויה בקרול, מה שבא ממני, כי קרול היא מילדת מאד מאפשרת וזורמת עם היולדת.

כאמור זה לא נראה לי מציאותי ושכחתי מכל העניין..עד שהחלטנו לעבור לגור ביפן ויצרתי קשר עם מנטי בלי קשר ללידה...
החלטתי לחפש מילדת בית כאן..נפגשתי עם 5 מילדות ולא הייתי מרוצה מאף אחת..התפשרתי על אחת מהן אך זו היתה פשרה מבחינתי. במקביל כל הזמן עלה שוב ושוב הרעיון של ללדת בלי מילדת.. חוץ מהחששות של שין היו עוד מגבלות כמו שאם הלידה תהיה כששין בעבודה אני לבד ואין לי מישהי שגרה קרוב ואני רוצה שתהיה איתי (מנטי לצערי גרה רחוק..) ובנוסף רצינו שנעם יהיה איתנו אבל שיהיה מישהו איתו ופנוי בשבילו במאה אחוז אבל כזה ביפן יש רק את שין..אני הרגשתי שיהיה בסדר ושהדברים יסתדרו כמו תמיד על הצד הטוב ביותר..מצד שני החלטתי להניח לזה..מבחינתי הכי חשוב ללדת בבית גם אם זה עם מילדת..
כל התקשורת עם המילדת לא זרמה והיא רצתה שאלך לבית חולים להבדק לפני הלידה ואני לא רציתי לעשות בכלל בדיקות..בקיצור לא זרם..

יש לי בטחון בגוף שלי מאז שעברתי הפלה של עובר שלא התפתח לפני ההריון עם נעם. לא רציתי לעשות גרידה וחברה טובה מטפלת בדיקור טיפלה בי..הייתי במעקב אצל הגניקולוג לראות שהכל בסדר. זה לקח כמה שבועות פיזית וכמה חודשים רגשית אבל יצאתי מזה מחוזקת ועם אמונה גדולה בגוף שלי.

בשבוע לפני הלידה היו לי התכוצויות חזקות ממש ברחם וכמה ימים לפני הלידה התחילו צירים במשך כשעתיים אבל נפסק. כל ההריון היו לי התכוצויות ברחם מה שלא היה לי בכלל בהריון של נעם אבל ידעתי שהכל בסדר ולא הרגשתי צורך להבדק. בארץ עשיתי שקיפות עורפית וסקירה מאוחרת אבל לא הייתי במעקב רפואי ולא עשיתי את שאר הבדיקות. הרגשתי ששתי הבדיקות האלה מספיקות. ביפן עשיתי אולטרסאונד אחד בסוף ההריון זה היה התנאי של המילדת לקבל אותי.

ביום שלישי ה-21 לנובמבר הייתי עיפה ותשושה מהצירים בלילה הקודם ומרוב התרגשות לקראת הלידה גם לא הצלחתי להרדם..שין היה בעבודה והייתי די מיואשת כשפתאום חברה התקשרה ושאלה אם היא יכולה לעזור..אמרתי שכן והיא באה ממרחק של שעה וחצי נסיעה עם הילד שלה שבגיל של נעם ונעם מאד אוהב.
היה לי יום מדהים..החברה המקסימה הביאה לי אוכל אורגני מקרוביוטי כמו שאני אוהבת וכל היום דאגה שאשב ,אנוח ואוכל..אני ממש לא רגילה להתפנק ככה..
בצהריים הילד שלה ישן והיא ונעם אפו לחמניות ואני ישבתי ולא עשיתי כלום..כשהם נסעו הייתי מלאה באוכל, חום ואהבה..
למחרת יום רביעי היה היום חופש היחיד של שין כך שהוא הלך לישון יותר מאוחר ואני הלכתי לישון עם נעם.

ב-22.00 שין בא למטה (מזרון) התעוררתי אחרי שינה מאד עמוקה בתחושה של פיפי. ניסיתי לעצור את זה וזה המשיך אז הבנתי שירדו לי המים..מדהים אותי איך למרות שזו הפעם השניה עדיין חשבתי שזה פיפי..
שין החליף סדין ואמרתי לו שיחזור לישון ואני אעיר אותו בהמשך. הייתי בטוחה שיקח הרבה זמן.. הוא אמר שהוא לא עייף וירדנו שנינו למטה.
ישבתי קצת על הכדור אבל הצירים היו ממש חזקים מההתחלה אז ביקשתי משין למלא את האמבטיה..

שכחתי לספר שבחודשים האחרונים הראתי לנעם תמונות מהספר לידה פעילה והוא שאל הרבה שאלות ודיברנו הרבה על הצירים ועל לידה פעילה והאמבטיה והשליה ואמרתי לנעם שאם הוא ירצה יוכל לחתוך עם אבא את חבל הטבור. ראינו את הסרט של הלידה ללא מילדת של התאומים ( מנטי תכתוב איך קוראים לו) נעם ראה אותו בלי סוף מומלץ מאד לכל אשה וילד!! לגברים אולי זה לא מתאים..לא יודעת למה אבל שין ממש הרגיש לא טוב אחרי הסרט..
כשהייתי עושה אמבטיה הייתי חושבת על הלידה ומדמיינת אותי יולדת בלי מילדת כמובן..האמבטיות ביפן מתאימות ללידה כי יש עומק.

התקשרתי למנטי שהיתה מבחינתי התמיכה הרוחנית שלי ולהורים היקרים שלי ולמילדת לידע אותה שיש צירים אבל שלא תבוא בינתיים.. נכנסתי לאמבטיה..רציתי להיות לבד בחושך אבל ששין יהיה קרוב אז שין אמר שיכין אוכל ,בטח מחר נהיה עסוקים ונשמח לאכול אוכל חם ומזין..המטבח צמוד לאמבטיה. באמבטיה כבר היו צירים די קרובים בין ציר לציר יצאתי מהאמבטיה עשיתי קקי בקערה וביקשתי משין לרוקן בשירותים..אולי 5 פעמים..ממש המון קקי יצא..כנראה כל האוכל הטוב..

התפללתי לאלוהים ואמרתי שאני רוצה לידה "מתנה " כמו שקראתי שיש אבל לא חוויתי בעצמי..הרגשתי מאד חזקה למרות הכאבים הקשים. אמרתי לשין שאם הוא רוצה שיתקשר עכשיו למילדת..הוא הסתכל עלי במבט מלא אמון ובטחון ואמר שלא צריך....

זיהיתי מהלידה של נעם את רגע היאוש שלי וידעתי שזה סימן שהלידה קרובה..צעקתי בקול חזק " אני יכולה, אני יכולה.." והייתי מאד נחושה לא להקשיב לקולות היאוש והפחד..מזל ששין הכין את השכנים שאני יולדת בבית והתנצל מראש על הרעש..ראיתי את עצמי מהצד וראיתי טליה שלא כל כך הכרתי.. אשה-חיה מלאה עוצמה שיודעת בדיוק מה ואיך לעשות וקשובה להדרכה הפנימית שלי..הכאב התחזק, קראתי לשין ,החזקתי אותו ושאגתי .בשאגה השניה יצא הראש ובשלישית כל הגוף..שין נבהל כשרק הראש היה בחוץ ,אבל אני בבטחון אמרתי לו לא לדאוג ולא למשוך ולחכות לציר הבא.. התינוקת יצאה במים בחושך..החזקנו אותה שנינו בהתרגשות שאי אפשר לתאר במילים. לא קראתי כמעט על לידות ואף פעם לא עשיתי קורס הכנה..חסר לי הרבה חומר תאורטי..התקשרתי למנטי להגיד שיש לנו תינוקת ולשאול אם יש משהו שצריך לעשות מייד.המים כבר לא היו חמים, אז יצאנו אני ויוקה מהאמבטיה והתעטפנו במגבות.התקשרנו להורים שלי ,אחר כך למילדת ולהורים של שין.

כעבור שעה המילדת הגיעה והיתה מאד נחמדה. שין עלה למעלה להעיר את נעם שישן ולא התעורר במשך כל הלידה. כשעה וחצי לאחר הלידה כשהיינו בטוחים שאין דופק שין ונעם גזרו את חבל הטבור. כשעתיים וחצי לאחר הלידה ראיתי שלא מגיעים צירים וקשה לי לדחוף החוצה את השיליה ביקשתי מהמילדת לעזור לי. היא עשתה לי עיסוי בבטן ועזרה ככה לשליה לצאת. נעם היה לידי כל הזמן וצפה בעניין רב בשיליה יוצאת..

מירידת המים כשעתיים עד שהתינוקת יצאה..מבחינת הכאבים היו אותם כאבים קשים וכואבים עד יאוש אבל ללא ספק יותר קל להתמודד שעתיים ולא 16..
היתה לי לידה כמו שחלמתי ורציתי שתהיה לי..

הלידה המעצימה שחוויתי שינתה לי את החיים בצורה עדינה אך ממשית..אני יותר מחוברת לעצמי ולנשיות שלי ולעולם בכלל..
משהו ביחסים שלי עם שין השתנה גם. היתה לנו אהבה גדולה גם לפני הלידה אבל לאחר החויה שעברנו יחד יש משהו מעבר לאהבה..לא יודעת איך לתאר במילים..משהו מאד חזק ונעים..
אני מפסיקה כאן בלי לערוך..אחזור אחר כך..

תודה ליוקה המקסימה והמתוקה. תודה לשין ולנעם. תודה למנטי. תודה למשפחה שלי ולחברות הטובות שלי שתומכות בי כל הזמן גם אם פיזית אני רחוקה..תודה למי שקורא אותי ותודה לאלוהים שתמיד איתי..
@} @} @}

את אלופה. אלופה.
(אני מרוגשת עד דמעות מהסיפור שלך).
@}

(())(())
גם הלידה וגם הסיפור מרגשים אותי מעבר למילים..

תודה שנתת לי להיות חלק מהם

(והסרט נקרא: bv2]Psalm & Zoya - The Unassisted Homebirth of Our Twins psalm zoya[/po].html)

מדהים הסיפור פשוט עושה לי חשק גם ללדת ככה!!!
אין מילים!!
אם יש דרך להשיג את הסרט בלי לקנות...?!
נשיקות לכולם

מזל טוב
מקסים ומרגש... תודה על השיתוף!

מאחלת לכם הרבה כיף עם יוקה נעם ועצמכם.

באהבה
עטרה (אנחנו מכירות מהשיעורים של שין ושמחתי למצוא אותך כאן...)
אנחנו מצפים לבת השניה שלנו בסביבות מאי - אני מוצפת ברגשות חיוביים מהדברים שכתבת.

אנונימי

מרגש כל כך!
ומעצים, ומרגש כבר כתבתי?

(ואת יודעת מה - גם

אפילו שאנחנו לא מכירות

)

וואו, טליה, פשוט ריגשת אותי..
התחברתי מאוד לכל מה שכתבת והרגשתי אותך דרך הסיפור...
מזל טוב לכולכם להולדת יוקה!

טליה
איזה כיף
אני פותחת יום יום ומחכה לסיפור שלך והנה...
מקסים מקסים מקסים
כל כך מרגש
מודה לך מעימקי נשמתי על התעוזה שלך על האומץ והביטחון ועל זה שאת משתפת אותנו ודרך זה מחזקת גם אותנו
יישר כוח וימים נפלאים לכולכם!

תודה...מרגש ומביך כל התגובות...תודה שאתן קוראות..

מרגש עד דמעות.
אישה אמיצה!
תודה על המילים.
ימים טובים.

איזה סיפור יפה @} מזל טוב

@} תודה על השיתוף @}

ומזל טוב!!!

סיפור מקסים ומעצים.
מזל טוב@}

מדהים! מדהים שהצלחת לעשות כזה דבר מדהים בזכות עצמך ובן זוגך!
הלוואי וכלנו יכולנו(?) להיות ככה...
המון מזל טוב, ושתחוו הרבה אהבה ביחד!

עירית_לוי

טליה, מזל טוב.
מדהים ומרגש!
תודה על השיתוף

יו, טלי, את מדהימה!!! @}

הסיפור שלך מרגש@}, מעצים@} ומעניק השראה@}@}@}!!!

המון מזל טוב להולדת יוקה (-:|תינוק||מתנה||בלונים|

(מדהים, אבל אם תסתכלי בדף הבית שלך, תראי שכתבתי לך ב 23.11 שחלמתי עליכם בלילה הקודם, ז"א ב-22.11, ושהיתה אוירה טובה בחלום...

)

טלי,
את פשוט מדהימה ועוצמתית,
זה נותן הרבה כוחות!
מעיין

וואו
טליה אין מילים...
וכל כך מעודד שהחלומות מתגשמים!
גמני רוצה ללדת כך שרק שנינו והתינוק נהיה שם... והסיפור שלך ממש עשה לי טוב
לגבי הסרט על לידת התאומים - אם יש דרך להשיג את הסרט בלי לקנות...?!

_טליה, מזל טוב.
מדהים ומרגש!_

אם יש דרך להשיג את הסרט בלי לקנות

יש! אבל זה עלול להיות יקר יותר מקניית הסרט...
אפשר לקנות כרטיס טיסה ליפן ולבוא לצפות בו בביתי

ריגשת אותי מאוד בסיפור שלך!
תודה והמון מזל טוב!{@

מדהים !!!
תחושת עוצמה נפלאה ומעצימה, סיימתי לקרוא עם דמעות בעיניים.
תודה על השיתוף...@}
זה פשוט נותן כוח, לדעת, לשמוע על נשים שמגלות את הכוח בתוכן - וגם השראה.
אני מתכוננת ללידה שלי, לא לבד, אלא עם מיילדת בבית.

מאחלת לכן המון שימחה ואושר.

טליה יקירתי, סופסוף קראתי ומה אומר ומה אוסיף, באמת הלוואי על כולנו, לחיי העוצמה הנשית, האומץ והאמונה!!! אוהבת מאד מאד מאד מתגעגעת.

אני קוראת ונפעמת מעוצמת האמונה שיש
לך בגופך ובעצמך.
מהאומץ ללכת עם התחושות עד הסוף.
שפע ברכות לך אישה מחוברת.

אתמול התראינו ועכשיו אני קוראת את סיפור הלידה וכבר אתמול אמרתי לך שאני מעריצה אותך על זה
באהבה
ליאת

סיפור מהמם, לידה מהממת, אישה מהממת

כל הכבוד, זה נשמע כל כך פשוט וטבעי וקצר וקולע
(ככה זה כשלא צריכים לכתוב על התערבות של אנשי הצוות, חוסך הרבה מקום בסיפור).
רק מה שחשוב. את, בן הזוג, התינוקת. מקסים!
המון נחת

תודה..[-:

סיפור מהמם, לידה מהממת, אישה מהממת

לזכור לעצמי, לקרוא, להתכוונן, עוד כמה שנים כשארצה ילד שני...

@}

הי טליה
מאז שיטוטיי באתר, אני קוראת סיפורי לידה של נשים, ועכשיו סיימתי לקרוא את שלך
למרות שלי עצמי אין עדיין ילדים (רק שנים של עבודה עם ילדים של אחרים (-:), כביכול אין לי את מוטיב ההזדהות, אני לא יודעת איך מרגיש הריון עדיין, רק שומעת ומלווה הריונות אחרים (בגילי המופלג כמעט כל חבריי עם משפוחה) על החששות והכשלונות, והכאבים וההתלבטויות, על הסיבוכים, הדילמות לגבי הבדיקות.....כל זה עוד רחוק ממני מנטלית מאוד, ועדיין הסיפור הזה שלך מפעים ביותר.
אני עצמי דוחה את הקץ אבל יודעת שאל ההריון הזה אני אצטרך לקפוץ בקרוב. הרעיון של לידת בית קוסם לי ומרתיע אותי כאחד. לצערי הסתובבתי מספיק בבתי חולים כדי לא לסמוך עליהם ולא לרצות אותם ברגע כ"כ אינטימי ויחד עם זאת אחראיות ואמונה כ"כ גדולה בגוף ובעובר לא מובנים מאליהם עבורי.
למרות שהקשבה לגוף שלי היא דבר שאני עושה יומיום כחלק מהאימונים שלי, נדמה לי כשכשנכנסים לסיטואציה חדשה כמו הריון, עם כ"כ הרבה גישות וחומר כתוב, איפשהו הביטחון הזה (כך נראה לי כרגע לפחות....) מתערער. הידיעה לגבי מה שקורה שם בפנים נדמית לי כהופכת לפחות ברורה- מה שכנראה לא נכון ע"פ כ"כ הרבה סיפורי לידה מדהימים....
בכל אופן, רק רציתי לומר שאני ממש מלאת השתאות מול הסיפור הזה שלך והאומץ והבטחון בדרך שלך מבלי להיות עיוורת או דוגמטית (וכמעט מסתקרנת כבר לדעת איך זה ירגיש אצלי...(-;)
אחלה יום שיהיה בינתיים

איזה סיפור יפה @}

תודה@}

קראתי ממש בשקיקה... וזה כל-כך מרגש ומעצים ומעורר רצון גם ללדת ככה... אני כל-כך רוצה ללדת לבד.. בשקט, בחושך, באמבטיה - רק אני והעובר שלי.

זה כל-כך מרגש שהאהוב שלך סמך עלייך ושנועם התרגש מכל העניין ושאת כל-כך חזקה ומלאת אמונה ואמון.

אני עוד כמה שבועות הולכת לסיור בתי יולדות אבל עמוק בפנים אני גם כמהה ללידה בבית. אין לי שום תמיכה, גם לא מבנזוגי אז לא בטוחה שזה יקרה אבל הייתי רוצה...

@}

טליה, אני פעורת עיניים. הסיפור כ"כ ריתק אותי, כ"כ רחוק ממני אך כ"כ מזמין פנימה כ"כ מסעיר ומרגש, ומעורר גאווה. איזה מזל שפגשתי אותך שוב.

מדהים!! אני חושבת על איזה מדהים זה שברגעים האלה שאנחנו יולדות אנחנו יודעות בדיוק מה לעשות..או יותר נכון מה לא לעשות..

, איך אנחנו מרגיעות את הבני זוג שגם ככה הם רגועים אבל יש להם תמיד איזה רגע קטן של אהההה....והבטחון הזה שהכל בסדר זה לגמרי חסד עליון...
איזה כיף של חוויה!!!

זאת אני יעל פשוט ממחשב אחר....