עד שאמצא את שאהבה נפשי

למרות שאת בוחרת להתייחס למה שכתבתי כרציונלי מדי (מה זה בדיוק ? שימוש יתר בשכל ? זה רע ? זו מחמאה ?) - אני רוצה לספר לך יערה שכתבתי מתוך נסיון אישי.
את מה שתיארת שעובר על עצמך - עברתי אני לפני כמה שנים בתחילת קשר, שהסתיים לפני כמה שבועות.
בדיעבד אני רואה שלא הייתי צריך להתחיל את הקשר כך, עם פער גדול בין הרגשות שלי ושל בת הזוג שלי.
או בעצם - אם זה המצב, להיכנס לקשר רק אם אני באמת מקבל את זה, מבין את זה, מרגיש שאני מסוגל להתמודד עם זה.
במקום זה נכנסתי לקשר עם רצון לשנות את הרגשות של בת הזוג כלפי - במקום להתרכז בעבודה עם עצמי על שינוי הציפיות שלי, שינוי הפרשנות שלי, שינוי ההתנהגות שלי.
הפער הזה הוציא אותי מאיזון, פירשתי את המציאות הזוגית בצורה לא רציונלית והגבתי עם המון כעס ותוקפנות.
לעצמי אמרתי שאני אוהב מאוד (והצעתי להתחתן כמה פעמים) ולכן הרגשתי שאני חייב לגרום לה לאהוב אותי מאוד. דרשתי את זה כל הזמן. כעסתי כשהרגשתי שוב ושוב שזה לא קורה (וזה היה נורא בשבילי !) זה הפך את הקשר ללוחמני, מלא קונפליקטים, לא אהבתי את עצמי במצב הזה ולא אהבתי את בת הזוג שלי.
לא הצלחתי לקבל באהבה את מה שהיא כן נתנה לי, את כל הדברים הטובים שכן היו בקשר, בחרתי להתרכז בכל מה שאין וחסר ואני חייב שיהיה !!!
לא הצלחתי.
הכעס והתוקפנות, הדרישות הלא רציונליות, התובענות, ההליכה לכיוון של הכל או לא כלום - הביאו לי חורבן.
בדיעבד אני יודע שפעלתי בצורה לא בשלה ולא בוגרת.
את מה שאני יודע ומרגיש היום - ניסיתי להעביר לך.
אני לא חושב שזה עניין של נכון "גברי" או "נשי" - זה ענין של נכון או לא, יעיל להשגת המטרות שלך או פוגע בהשגת המטרות שלך.
אם המטרה שלך היא להתחתן וללדת ילדים לא משנה עם מי - אז אולי יש הגיון בדבריך. אז תמשיכי להתנהג בהשתוקקות מטורפת כמו שאת מכנה זאת - למרות שגם אז את צריכה מנגד איש שמשתוקק בצורה מטורפת - האם זה בן הזוג שאת מייחלת לעצמך ? אדם חסר שליטה עצמית שיהיה יחד איתך אבא לילדים שלכם ? אם יש משהו וודאי בעיני זה שבגרות, בשלות, שליטה עצמית, יכולת לדחות סיפוקים, רציונליות - אלה תנאים הכרחיים להורות ולזוגיות. תנאים הכרחיים להתנהלות בחיים בכלל.
אם המטרה שלך היא לבנות קשר עם האיש הזה - שהוא עפ"י התיאורים שלך נראה איש טוב ומיוחד - תשאלי את עצמך אם את רוצה לנסות בתנאים הנוכחיים.
יותר משאני מסביר לך את מחשבותי ורגשותי - אני מבהיר לעצמי.
תודה לך.

_לא רוצה להיות בדיכאון!!! אני יוצאת מזה עכשיו ולא אכפת לי כלום! טוב לי ואני מאושרת, שמתי מוזיקה שמחה ורקדתי ופשוט- אני מתקנת מיידית את הגישה שלי אליו- אנחנו לא ביחד לפחות עדיין לא, אני עדיין רווקה מאושרת, ואנחנו עדיין בודקים אם אנחנו מתאימים, זה עדיין לא בטוח, בכל מקרה, זה ניסיון נחמד הוא בחור חמוד, אבל אני למודת ניסיון אני לא מאוהבת ומאבדת את עצמי, אין לי זמן להיות מפגרת, אין לי שניה זמן מיותר להיות בדיכאון!
רוצה להיות שמחה, בסך בכל- הכל טוב, ברוך השם_

הבאתי את מה שכתבת כדי להזכיר לך שיש לך יכולת לשלוט בעצמך, לבחור את מה שאת רוצה להרגיש, לבחור איך לפרש אחרת את המציאות.
לא המציאות היא שגורמת לך להרגיש רע - הדרך בה את מפרשת את המציאות, הדרך בה את מתייחסת למציאות - היא שגורמת לך להרגיש רע או טוב.
אני יודע שזה לא קל בכלל - ויש לך כנראה רגעים של בהירות ואז את בוחרת להרגיש ולפעול אחרת.
רוב הזמן את מתארת את עצמך כחסרת שליטה, "משוגעת" - אז עפ"י הגדרתך שלך - את צריכה עזרה מקצועית, טיפול או עיצה ממישהו קרוב שא סומכת על שיקול הדעת שלה/ו.
מאחל לך הצלחה ושקט נפשי.

_סתם אחד,
ההליכה לכיוון של הכל או לא כלום - הביאו לי חורבן. מה זה חורבן ? זה- הכלום,! אולי אתה קורה לזה חורבן כי הייתם ביחד כמה שנים - המצב שלי הוא לא כזה, כרגע נראה שאנחנו נפרדים- וזה עצוב אבל לא חורבן, זה בסדר מתגלה האמת ובגלל זה חשוב לי לגלות אותה כמה שיותר מהר,פשוט מאוד- הוא (כנראה) נפרד ממני כי הוא לא מוכן להתחתן עדיין, ואני מעדיפה ככה מאשר להיות בסימן שאלה, אז למרות העצבות והשיגעון שהייתי בו יום אחד, אני קמה ומתגלה לי אופציה חדשה,
אני חושבת שאני פועלת בצורה בשלה ובוגרת, אתה לא צריך להזכיר לי שאני יודעת לשלוט בעצמי- אני יודעת זאת, אני שומרת נגיעה- זו שליטה עצמית גדולה, וכן, ככה אני רוצה שגם בן זוגי יהיה , בע"ה
יש קדוש ברוך הוא בעולם, יש לי אמונה חזקה שהכל מידו והכל לטובה,

_בדיעבד אני רואה שלא הייתי צריך להתחיל את הקשר כך, עם פער גדול בין הרגשות שלי ושל בת הזוג שלי.
או בעצם - אם זה המצב, להיכנס לקשר רק אם אני באמת מקבל את זה, מבין את זה, מרגיש שאני מסוגל להתמודד עם זה.
במקום זה נכנסתי לקשר עם רצון לשנות את הרגשות של בת הזוג כלפי - במקום להתרכז בעבודה עם עצמי על שינוי הציפיות שלי, שינוי הפרשנות שלי, שינוי ההתנהגות שלי.
הפער הזה הוציא אותי מאיזון, פירשתי את המציאות הזוגית בצורה לא רציונלית והגבתי עם המון כעס ותוקפנות.
לעצמי אמרתי שאני אוהב מאוד (והצעתי להתחתן כמה פעמים) ולכן הרגשתי שאני חייב לגרום לה לאהוב אותי מאוד. דרשתי את זה כל הזמן. כעסתי כשהרגשתי שוב ושוב שזה לא קורה (וזה היה נורא בשבילי !) זה הפך את הקשר ללוחמני, מלא קונפליקטים, לא אהבתי את עצמי במצב הזה ולא אהבתי את בת הזוג שלי.
לא הצלחתי לקבל באהבה את מה שהיא כן נתנה לי, את כל הדברים הטובים שכן היו בקשר, בחרתי להתרכז בכל מה שאין וחסר ואני חייב שיהיה !!!
לא הצלחתי.
הכעס והתוקפנות, הדרישות הלא רציונליות, התובענות, ההליכה לכיוון של הכל או לא כלום - הביאו לי חורבן.
בדיעבד אני יודע שפעלתי בצורה לא בשלה ולא בוגרת._

סתם אחד, לפי מה שאתה מתאר כאן נראה שבת הזוג שלך לא אהבה אותך כמו שאתה אהבת אותה. ואולי הרבה פחות (?).
אז אני לא מבינה מה אתה מנסה לומר.
האם אתה חושב שאם היית מגיב אחרת, היא כן הייתה אוהבת אותך יותר?
או שאתה רוצה לומר שהיית צריך לבחור לחיות בזוגיות שבה בת הזוג פחות אוהבת אותך ואתה לא באמת מקבל את מה שאתה רוצה?

האם אתה מנסה לומר ליערה שאם בן זוגה אינו אוהב אותה מספיק, שהיא תקבל את זה, ותפסיק לדרוש?

**********

אני לא יודעת בדיוק מה המצב ביניהם.
אולי הוא אוהב אותה אבל רוצה להתחתן בשלב יותר מאוחר, וסבלנות תספיק.
ואולי הוא לא אוהב אותה מספיק, וגם בשלב יותר מאוחר לא ירצה להתחתן. כך שסבלנות לא תעזור.

בכל מקרה, אם הוא לא אוהב אותה מספיק, אני חושבת שבצדק היא מתקוממת.
במצב כזה, באמת אין טעם להישאר בקשר.

אני צריך זמן לחשוב על שאלתך

אם יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו מושכים אלינו דברים שקימיים בנו אז אולי
אם נתקלתי במישהו לא מוכן יש בי משהו לא מוכן
אם יש לי הרגשה שמישהו לא אוהב אותי מספיק, אולי אני לא אוהבת אותי מספיק
הי, אני לא אומרת שזה המקרה, סתם זורקת פה רעיונות, כל אליס והמראה שלה...
העניין הוא שאם יוצאים מנקודת הנחה כזאת, עלולים להגיע למסקנה שבעצם לא משנה אם נבחר ללכת או להשאר
אם לא נסתכל במה שהמראה משקפת לנו ונעשה איזה שינוי פנימי, נמשיך תמיד למשוך אלינו את אותו הדבר.

וזה מה שהגגתי לי בעקבות דבריו של סתם אחד

יערה
אולי זו רק אני משתקפת לי במראה שאת מציבה לי
אני קוראת אותך ומרגישה שעשית שינוי עצום|יש|
אבל גם מרגיש לי שיש עוד דרך ואני שמחה שאת לא מתיאשת
(אני כאמור, מדשדשת)

ויש משהו שמטריד אותי חזור והטרד והנה סוף סוף אני אשאל
למה ההתנגדות העמוקה לטיפול?
זה לא בהכרח סותר רב וגם ההסבר של "לא בטוחה שיעזור" לא נהיר לי,
את הרי גם לא בטוחה שזה לא לא יעזור
לא?
וגם, כמעט שכחתי, רוצה תרגום לדבר ההוא באנגלית ששמתי או שנדלג לנו הלאה?

הייתה לנו שיחה טיפשית ומבאסת, כאילו הכל כרגיל, ושנינו ידענו- כבר איו בינינו כלום,אפילו הוא לא נשמע עצוב, אפילו לא התעניין לשלומי מכל הלב, אבל היתה בינינו קירבה בחודשיים האחרונים, לאן נעלמה ? איך זה יכול להיות?
אם היינו נשואים הי אפשר לקרוא לזה משבר חולף, זה קורה, אבל ככה, אין לנו סיבה בכלל להרים שוב טלפון ולשאול מה נשמע, אולי רק בעוד שבוע שבועיים,
נפגשתי עם ה"חדש" ,הרגשתי לא נקיה, לא יצאו לי מילים, אך הוא מקסים ממש, אולי קצת גדול עלי,
לא רציתי לדחות את הפגישה, הרגשתי שרוצה לעבור הלאה במחשבות, קצת מתוך כעס עליו ועל המצב, אולי טעיתי, אך מה יכולתי לעשות ? לשבת בבית ולהשתגע?

אם יש לי הרגשה שמישהו לא אוהב אותי מספיק, אולי אני לא אוהבת אותי מספיק כשהרגשתי שהוא אוהב אותי, אהבתי את עצמי,ואותו, היה נעים ומחזק ויכולתי לבטוח בו, ופתאום כשהוא לא בטוח , כל האהבה התערערה, התחלנו לבנות משהו ביחד, ושמתי את הלבנה היקרה לי ביותר- לבנת הנישואין , והוא החליט עוד לא לשים את הלבנה הזו מהצד שלו, זה עירער את הביניין והפילו, והותיר אותי חלשה ומפוחדת ולא יודעת מה הסיבה שהוא עדיין לא מוכן היה ללבנה הזו, לא רוצה להכנע למחשבה שיש לי בעיה, וליפול לחולשה הזאת,
פשוט התגלה שזה לא זה, השיתוף פעולה היה עד גבול מסויים, זה לא אומר שאני לא מוכנה, זה אומר שהוא לא מוכן,
אני מוכנה- מאוד- עברתי אפילו את שלב המוכנה, ראיתי בו את החסרונות אבל ממש המוכנות הייתה מעבר לזה, הייתי מוכנה ממש מעבר להיגיון, הרגשתי ממש את הידיעה שזה מתאים ולא משנה לי בכלל החסרונות, לא התעכבתי עליהם, כי המוכנות הזאת היא האמונה, אם זה הזיווג שלי- אז אני מוכנה, לכל אחד יש חסרונות, צריך פשוט לבחור אחד, כמובן שלא הייתי עצומת עיניים, אך לראשונה ממש הרגשתי את הכח להתגבר על הבעיות, - ממש הרגשתי מוכנה, ועל זה אני מודה לו זו תחושה ממש טובה, וחדשה, אך אולי זה רק היה התפקיד שלו - להראות לי שאני כבר "שם" , ואולי דווקא בגלל שהיתה לי הרגשה שהוא לא מוכן- היה לי את האומץ להיות מוכנה, כי משהו בי ידע שלא יהיה לו אומץ,
כמו רצון לתת למישהו מיליון דולר רק כי יודעים שהוא לא יסכים לקבל את זה, ואחר כך יהיה אפשר להגיד "באמת רציתי"

רוצה תרגום לדבר ההוא באנגלית ששמתי או שנדלג לנו הלאה? כן אני אשמח,
למה ההתנגדות העמוקה לטיפול? לא התנגדות עקרונית, סתם כי אני לא יודעת, מי מה מתי, וגם אין לי כסף

יצא לי מבולבל, אולי הייתי צריכה לחכות לו ? להוריד לתקופה את הלבנה , ולהיות איתו ? בקצב שלו ?
אבל כבר לא יכולתי לחזור אחורה, הוא יודע שרציתי להתחתן, אז איך אני יכולה להתנהג כאילו לא ?
ולמה לדעתכן אני צריכה טיפול ?

א. את כותבת נהדר. נורא אמיתי ונוגע.
ב. אני לא חושבת שאת צריכה טיפול, יעני משהו לא בסדר איתך... המחשבות שלך נראות סבירות לחלוטין, ונראה שהרגליים על פני הקרקע

אלא שאולי טיפול יוכל לעזור לעצמך להיות יותר שלמה, כי המציאות מורכבת - למצוא זוגיות דתית מהמקום הספציפי שאת באה ממנו, זה נשמע לא פשוט בכלל. (בהכירי את הפער בין החילוני לדתי. ) אבל זאת רק מחשבה.

חמו מה תודה! אני נורא מתרגשת שאומרים לי משהו חיובי,
אני צריכה להתחזק בשביל לא להיות "החברה של,," אלא להיות אני בזכות עצמי,
ובשביל להרגיש נוח איתו מול אנשים,
לדעת את רצוני ולפעול לפי זה,
לדעת את צרכי ולפעול לפיהם
לדעת שמגיע לי, שאני טובה, חכמה, רגישה, נעימה
להקשיב לעצמי, לטפל בעצמי כמו שמטפלים בילדה , להאכיל, לדאוג, ללטף, ברוך, באהבה, בהקשבה אמיתית
להתאמץ בשביל עצמי,
לעמוד מול אנשים, להתמודד,
לחזור ללמוד ימימה

כשהרגשתי שהוא אוהב אותי, אהבתי את עצמי,ואותו, היה נעים ומחזק ויכולתי לבטוח בו, ופתאום כשהוא לא בטוח , כל האהבה התערערה

מעניין שאנחנו צריכות להרגיש בטוחות ומוגנות כדי להרשות לעצמנו לאהוב
אולי זה פשוט חלק מהטבע שלנו ואולי יש שם איזה פצע ישן שלא טופל?
אבל למה, הו למה, אנחנו צריכות שמישהו אחר יאהב אותנו כדי לאהוב את עצמנו?
מה זה? שאריות מימי הילדות? מאיפה הצורך הזה לקבל אישור על מי ומה שאני מבחוץ?
אצלי לפחות זה עניין שאני מוצאת את עצמי מסתובבת סביבו שוב ושוב
אולי זה כבר לא פצע, אבל גם צלקות יכולות לפעמים להציק...

ולמה לדעתכן אני צריכה טיפול ?

יש לי חברה, הילרית, שממש מתנגדת למונח הזה: טיפול.
יש על טיפול מטען של שליליות ,כאילו אם אנחנו צריכים טיפול אז משהו לא בסדר אצלנו.
הכל בסדר וכמו כולנו את רק יכולה לעשות את הכי טוב שאת יכולה באותו רגע.
אני פשוט חושבת שמישהו מבחוץ עם הכלים הנכונים יכול לקדם אותך לשלב הבא.
ולתמוך בך בזמן שאת לומדת
_להיות אני בזכות עצמי,
ובשביל להרגיש נוח איתו מול אנשים,
לדעת את רצוני ולפעול לפי זה,
לדעת את צרכי ולפעול לפיהם
לדעת שמגיע לי, שאני טובה, חכמה, רגישה, נעימה
להקשיב לעצמי, לטפל בעצמי כמו שמטפלים בילדה , להאכיל, לדאוג, ללטף, ברוך, באהבה, בהקשבה אמיתית
להתאמץ בשביל עצמי,
לעמוד מול אנשים, להתמודד,_

וחוץ מזה תקראי שוב את הדף ותראי כמה פעמים כתבת משהו בסגנון:
אני צריכה עזרה איזושהי, חברה או מישהו שאפשר לדבר ולבכות לו חוץ מהאתר הזה, ואין לי

התעוררתי הבוקר עם הבנה משחררת - יש לי בעיה, והיא תקשורת עם אנשים,
ניסיתי לעקוף את זה מכל הכיוונים, פחדתי נורא, אך לא יכולה לברוח יותר- אם אני רוצה להתחתן עם אדם שאני מעריכה, אני חייבת לעבוד על זה , ולא להתבייש בזה, להגיד בפה מלא - ממש קשה לי עם אנשים אני צריכה עזרה אפילו לבחור אני אגיד את זה, פתאום בא לי לרוץ ברחובות ולצעוק את זה, אני כל כך שמחה, זה צעד כל כך חשוב לפיתרון!
תודה לאתר הזה הדף הזה יקר לי מאוד!
אני פשוט חושבת שמישהו מבחוץ עם הכלים הנכונים יכול לקדם אותך לשלב הבא.
כן, זה נכון, פשוט זה דורש ממני להתמודד עם הבעיה - תקשורת עם מישהי זרה, אך עכשיו כמר מוכנה ורוצה לגדול ולהתמודד (-:יש המלצה על מישהי בצפון?

אבל למה, הו למה, אנחנו צריכות שמישהו אחר יאהב אותנו כדי לאהוב את עצמנו?
זה מהילדות הצורך הזה, אולי בהשפעת סירטי "רומיאו ויוליה" , שהאהבה זה הדבר החזק ביותר והמנצח וחוץ מזה כלום לא חשוב,
או גם שזה המשך של האהבה של ההורים שאהבו אותנו ואז בן זוג מחליף אותם ואוהב אותנו במקומם, זה להיות עטופים באהבה כל הזמן, יש בזה משהו נכון וטבעי,יש כאלה שזה הצליח להם ולא עברו את תקופת הרווקות הזאת, ואת כל העיניינם האלה של "להיות חזקים בזכות עצמנו" וכל זה,ולומדים את זה תוך כדי הזוגיות, ויש כאלה שה' מעביר אותם טירונות קרבית (-:

הי יערה
אני מסכימה שלהיות תלותית (למה את לא עובדת?) מכל הבחינות זה לא סקסי ולא מושך.
דווקא אם את לא קופצת על העגלה כאילו עמדת לתפוס טרמפים איזה שלושה ימים ברציפות, זה הרבה יותר מושך.
למדתי מנסיוני לתת להם!!!!!!! לחזר אחרינו!!!!!! וזהו. ולבכות כשאני נפגעת. וזהו.
ולעשות מה שאני אוהבת בחיים שלי. וזהו.
ולרצות ולהשתגע מבפנים, רק לזכור שזה לא אני, השלם, המלא, האלוהי.
חג שמח יקרה, הכי אני אוהבת את הדף שלך

אם אין אני לי מי לי?

נטע ש

ולעשות מה שאני אוהבת בחיים שלי. וזהו.
לגמרי, אבל לא בקטע של ילדה קטנה, אלא לזכור שאני בעבודה עצמית, ולעבוד אותה, ולא להתייחס אליו כגורם שמפריע או יותר גרוע- שפותר אותי מזה, אלא לשתף אותו בגלל שרוצה אותו חלק מחיי , (בלי להתבייש כל כך ולנסות לשחק אותה שאני מושלמת) והוא אולי יוכל לעזור ולתמוך
יותר משאני רוצה זוגיות אני רוצה להיות חלק ממשהו, וזה אומר שאני צריכה להיות שלמה ומרוכזת בתפקיד שלי בעולם הזה, ולא להתבלבל כל כך

באו זוג , ומיד התחלתי לעבוד על זה, וזכיתי לארח אותם והם אוהבים אותי למרות שהדיבור שלי חסר ביטחון, אז מה לכל אחד יש משהו, זה לא בושה להיות חסר ביטחון
חג שמח

פתקא טובה (ככה מאחלים דוסים אשכנזים)

האהבה שלי אליו התקלקלה
גם אחרי 8 שנות נישואין יש ריבים, ואחרי כל פעם כזאת, שנראה שאי אפשר יהיה לתקן יותר, ומחליטים לעבוד ולתקן בכל זאת; בכל פעם כזאת אני מסתכלת אחורה ורואה איך, בעצם, עד עכשיו זה בכלל לא היה זה ורק עכשיו עלינו מדרגה והאהבה הפכה מהרגש הבוסרי שהיתה קודם ומשהו בשל ועמוק ובוגר פי אלף.
ככה הרגשתי כמה פעמים כבר בשנים האחרונות.
אל תבהלי ממריבות, מה שכן - כדאי ללמוד איך לריב. ואפילו יותר חשוב מזה: ללמוד איך להקשיב לעצמך תוך כדי ויכוח, כי גיליתי שהרבה פעמים אני באה לויכוח עם טענה או תלונה, ואז בעצם מסתבר שהפריע לי משהו עמוק בהרבה, רק שהוא טרם התגבש בתודעה שלי לכדי מילים ברורות.
בנושא זה את יכולה לקרוא את פרק 31 המענין שמובא באתר twsm]זה sample chapters[/po].pdf מתוך הספר "דרך גבר"

ומשהו אחר: נשמע שדרך טובה לצאת מכל הסבך היא להיות עסוקה במשהו אחר. לא רק עכישו, אלא בכלל בחיים. קליעת סלים, רקמת תיקים, הכנת סבונים, או כל תחביב/לימוד אחר שבא לך. העיקר משהו קבוע בלו"ז שגם מענין ומפרה את הנשמב ומחייב יציאה מהבית.
זה לדעתי, לא חייבת לקבל.

חג שמח.

זה מהילדות הצורך הזה, אולי בהשפעת סירטי "רומיאו ויוליה" , שהאהבה זה הדבר החזק ביותר והמנצח וחוץ מזה כלום לא חשוב,
עם כל הכבוד לסרטים הולוודיים - ויש כבוד - זה לא קשור לרומיאו ויליה! הצורך שלנו באהבה הוא מינקות עוד לפני שראינו סרטים הוליוודיים. תחילה זו אמא אבא סבתא דודים אחר כך חברים. אחר כך בא הדחף המיני ומעצים את הצורך הזה לכיוון בני זוג. אבל זה אף פעם לא נעצר בבני זוג.

התעוררתי הבוקר עם הבנה משחררת - יש לי בעיה, והיא תקשורת עם אנשים,
נראה שהתעוררת טוב מאוד הבוקר.

לטעמי יעזרו לך ספרים של דבורה טאנן. קראי קצת כאן http://www.text.org.il/index.php?book=0704033

גם הספר אינטלגנציה חברתית. של דניאל גולמן מחבר אינטלגנציה רגשית (שגם הוא טוב מאוד) קריאה איטית בספר, מעשירה מאוד.
גם הספר אמנות השיחה של גבריאל רעם חשוב מאוד.

מעל הכל כמובן קבוצה העוסקת בתקשורת בינאישית למי שמתקשה בכך.

נראה לי שאתם מפספסים את הנקודה בשאלה אבל למה, הו למה, אנחנו צריכות שמישהו אחר יאהב אותנו כדי לאהוב את עצמנו?
זה שיש לנו צורך להיות נאהבים לא משנה באיזה גיל, זה ברור
אבל למה האהבה שלנו לעצמנו תלויה בכך שמישהו אחר יאהב אותנו?
האם זה פשוט ככה או שיש כאן איזה עיוות תפיסתי/תרבותי?
או שאולי זו בכלל רק אני?
יש כאלה שזה הצליח להם ולא עברו את תקופת הרווקות הזאת, ואת כל העיניינם האלה של "להיות חזקים בזכות עצמנו" וכל זה,ולומדים את זה תוך כדי הזוגיות, ויש כאלה שה' מעביר אותם טירונות קרבית
ולמה את חושבת שללמוד את זה בתוך הזוגיות לא יכול להיות גם סוג של טירונות קרבית?
אם אנחנו כבר בדימויים מעולם הצבא אז למה לא "קשה באימונים קל בקרב"?:-P

לגבי הוליווד ושות'
אפשר לקרוא את הספרים של אווה אילוז ואולי להבין מזה משהו
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1093910.html
(לא קראתי אז לא יודעת- נמצא ברשימת הספרים שאני מתכננת לקרוא מתישהו ב50 שנה הקרובות)

אבל למה האהבה שלנו לעצמנו תלויה בכך שמישהו אחר יאהב אותנו?

כי האהבה של התינוק לעצמו תלויה בכך שמישהו יאהב אותו.
ומי שלא קיבל את זה מספיק בינקות, נשאר תינוק במידה כזו או אחרת.

תנועות כתבת לגבי - למה אנחנו צריכות שמישהו יאהב אותנו - זה פשוט כ"כ דיבר אליי.
המון זמן שלא אהבתי מישהו או שלא אהבו אותי - כנראה מפחדת....
יערה - את כותבת פשוט מהמם!

בעיני זה דף ממש יפה - אישית אין לי את האומץ להיחשף ככה ליד חברות וחברים שלי שנמצאים בזוגיות!

_זה שיש לנו צורך להיות נאהבים לא משנה באיזה גיל, זה ברור
אבל למה האהבה שלנו לעצמנו תלויה בכך שמישהו אחר יאהב אותנו?_
קשר של הצורך שלנו להיות נאהבים לאהבה עצמית יכול להיות משול לקשר בין מין ואהבה. יש קשר ולא בהכרח יש קשר. גם אם אוהבים אותנו מאוד יש בינינו כאלה שימשיכו לא לאהוב את עצמם. ויש כאלה שאוהבים את עצמם עד כדי שאין בהם מקום לאהוב אחרים. אף אחד לא יוכל לאהוב אותם כמו שהם אוהבים את עצמם.

הנושאים שאילוז כותבת עליהם הם על דימויים של אהבה ולא על הצורך שלנו באהבה וגם לא על האהבה עצמה.
אם אנחנו מפרשים את הדימויים האלה כאהבה, זה כבר הבדל גדול

קשר של הצורך שלנו להיות נאהבים לאהבה עצמית יכול להיות משול לקשר בין מין ואהבה. יש קשר ולא בהכרח יש קשר. גם אם אוהבים אותנו מאוד יש בינינו כאלה שימשיכו לא לאהוב את עצמם. ויש כאלה שאוהבים את עצמם עד כדי שאין בהם מקום לאהוב אחרים. אף אחד לא יוכל לאהוב אותם כמו שהם אוהבים את עצמם.

אני פשוט התייחסתי למשפט ספציפי שיערה כתבה.
_הנושאים שאילוז כותבת עליהם הם על דימויים של אהבה ולא על הצורך שלנו באהבה וגם לא על האהבה עצמה.
אם אנחנו מפרשים את הדימויים האלה כאהבה, זה כבר הבדל גדול_
יערה כתבה על הקשר בין הצורך לסרטי הוליווד. מה זה הוליווד אם לא עולם של דימויים?
ואנחנו סופגים (צורכים?) את הדימויים האלו ואח"כ לכי תפרידי בינם לבין הצורך/ הדבר האמיתי
ואם כבר עשיתי אופטופיק (יערה, מוזמנת למחוק אם לא מתאים לך)
בעניין דימויים ואהבה:
רק לא מזמן גילתי שבסיפור המקורי על הנסיכה והצפרדע, היא לא מנשקת אותו כדי לשחרר אותו מהכישוף
אלא מטיחה אותו בקיר...

היי , אחזור להגיב על מה שנכתב מאוחר יותר , פשוט יושב לי משהו חשוב בראש-
אני רוצה לחיות בתוך משפחה חמה ואוהבת ולהרגיש נעים ונוח,וכייף,תמיכה ,שיתוף ואהבה,
הרגשתי צורך לכתוב את זה, כי התחושות שלי בפועל הם
קשיים של התמודדות עם זוגיות קשה, מאבקים,פחדים, בכי,חרדת בדידות,חרדה חברתית וכו',,
אז ויתרתי על רומיאו ויוליה, אבל לפחות להרגיש בנוח,,,

יערה... איך בחרת את השם הזה?? יש לו משמעות גדולה עבורי... לא קראתי את כל הדף האישי רק את מה שכתבת לאחרונה... זה מרגיש לי שהכל יכול להיות הרבה יותר פשוט עבורך אם רק תתני לעצמך את החופש הזה. אולי הכבלים שאת כובלת את עצמך מונעים ממך לראות את עצמך כפי שאת באמת. ..."מבדידות האנשים הופכים קשים.. מעטים יותר יוצאים ממנה נשכרים.." את אהובה וחכמה... אל לך להמשיך את חייך בבדידות שכזו... בטוחה שתמצאי את שאהבה נפשך והוא יאהב אותך בחזרה, אם רק תאפשרי זאת לעצמך

הי, טוב, לפני השבת תגובתי על מה שכתבתן- תודה, זה מאוד נחמד ועוזר לי הדיון הזה בחיפוש את שאהבה נפשי,, מי היה מאמין שאעשה על זה דוקטורט,,(-:
אני באמת בבדידות, היום היה לי ראיון עבודה נחמד מאוד, משמח אותי, שימלא לי את הזמן, איך ה' בטובו הגדול שולח לי בדיוק את מה שאני צריכה, ומבקשת באמת, וגם חושבת על מעבר בית,,, ומכוונת להיות עסוקה בהתפחות של עצמי וקצת להרפות מעיניני זוגיות, הבחור הראשון יש בו משהו שמחליש אותי , ביקורתי, לא אוהב אותי כמו שאני ומקשה עלי כשאומר אולי ננסה שוב",, אך נגמר לי ממנו, יש בו משהו שמקטין אותי, ושמחה להרפות קצת,,,
איך בחרת את השם הזה?? הדף הזה התחיל כבדרך אגב, בתוך דף שנקרא פגישות עיוורות ובגלל שהשתלטתי עליו החלטתי לקרוא לו כך, שזה גם קשור לחזרה בתשובה שלי,, (שיר השירים)
בטוחה שתמצאי את שאהבה נפשך והוא יאהב אותך בחזרה, אם רק תאפשרי זאת לעצמך
אמן, בינתיים שמחה ככה סתם אפילו רק מהסיבה שלא עצובה (-:
שבת שלום

תנועת המים, נכון מה שכתבת רציתי רק להבהיר שהצורך עומד בפני עצמו. אינו תלוי בדימויים. הבעייה היא שאנחנו מתחילים להסניף דימויי שוא כאלה, ועלולים לפרש את הדימויים כסיפוק של הצורך, למרות שבתוכנו השכל והאינטואיציה נאבקים באשלייה, ומתחיל בלבול. עד שמגיע מה שאת מתארת יפה
ואנחנו סופגים (צורכים?) את הדימויים האלו ואח"כ לכי תפרידי בינם לבין הצורך/ הדבר האמיתי
ומתרבות השאלות איך אני אדע ... ולמה ... . ומלא תיאורים במועצת החירום ועוד.

תנועת המים ופלוני אלמוני - מעורר מחשבה מה שכתבתן....

יערה- לפני שסוגרים פה את הבאסטה-התנצלותי, התחלתי לתרגם, אבל זה לא עובר...מזל שיש באתר הזה מספיק חוכמה עברית כשרה

_כי התחושות שלי בפועל הם
קשיים של התמודדות עם זוגיות קשה, מאבקים,פחדים, בכי,חרדת בדידות,חרדה חברתית וכו'_

(())(())
אז ויתרתי על רומיאו ויוליה
יופי, לא הייתי רוצה שתמצאי את עצמך עם סכין בחזה(כך מסתיים המחזה, אבל את זה משום מה אנחנו שוכחים)
אבל לפחות להרגיש בנוח,,,
אני מאחלת לך שתמצאי נוחות, אבל לא מתוך פשרה, אלא מתוך נינוחות פנימית שלך.
לפעמים אני חושבת שאם עוד פעם מישהו יגיד לי לתת מקום גם לרגשות הקשים, אני אצרח...
אבל לאט לאט אני מגיעה למסקנה שהרגשות האלו והנטיות המלנכוליות שלי לא יעלמו אף פעם
לנסות לדחוף אותן החוצה לא עוזר (ניסיתי-עד כאב). עכשיו מנסה לעשות שיהיה להן נוח אצלי, אולי אז הן יתנו לי לנוח
לאט לאט מנסה ללמוד איך לעשות את זה (וזה מ-מ-ש ל-א-ט).

למרות שבתוכנו השכל והאינטואיציה נאבקים באשלייה, ומתחיל בלבול. עד שמגיע מה שאת מתארת יפה
אני חושבת שממיר האינטואיציה שלי כנראה נפל כשהייתי קטנה וקיבל מכה. יש לי אינטואציות לא רעות לגבי אנשים באופן כללי
אבל כשזה נכנס לתחום האהבה ... גדוד של קוזקים משאיר אחריו יותר סדר. (ר' פוסט קודם)
והשכל...טוב, אני מחבבת את שלי, אבל מספיק פעמים הוא סיפר לי כל מיני סיפורים שיגרמו לי לעשות דברים בדיוק בניגוד לאינטואציה
טוב אני עוד לא לגמרי יודעת מה רוצה להגיד בזה אם כי כמה כיווני מחשבה כבר דוהרים אל עבר האופק
נראה מה יקרה לזה בהמשך.
פלוני אלמונית- כיף להגג איתך{@

תודה רבה לך.

כשבאים ההורמונים, הם מתמכרים בקלות לדימויים, וגוברים בקלות על השכל והאינטואיציה. גם הגברים נופלים בפח היקוש הזה, אם כי בעיקר נשים ממתינות לטלפון. דוריס לדינג תיארה את זה יפה במחברת הזהב. מומלץ לקרוא. יש לי שניים.

אני רוצה מישהו שלא אצתרך להתגמד בשבילו

אתה יודע כמה שעברנו אתה יודע כמה שביררנו תן לנו כח ללכת עם החלום

נורא קל לשכנע את עצמנו למה לא להיות עם מישהו, הוא ילדותי, שחצן, לא מספיק מחזר,,,
החוכמה היא להשאר ולבנות, אני יודעת, בגלל זה הרצון להתחתן, ובע"ה כשאהיה בתוך זה, תהיה לי את האמונה שזה רצון ה' ואז יהיה לי הכח להתמודד, אך כעת, מרגישה שהכי נכון לי זה להפרד ממנו, האמת, בעיקר מהסיבה שהוא לא ממש מתעקש, אמר שהוא רוצה שננסה שוב והכל, אבל רציתי שירצה יותר, רציתי את החיזוק הזה ממנו והוא לא בא, אפילו קצת כעס עלי שאני קרה אליו,,, אז זה עוד יותר מרחיק אותי, וגם ה' שלח לי אחד שבדיוק הפוך ממנו,, בוגר, בעל תשובה, ומתברר לי שיש משהו חיובי במישהו שיש בו חסרונות- זה נותן תחושת ביטחון, אני רואה את חולשותיו וכמו ילד אני מוכנה להכיל ולאהוב למרות זאת,,,
כי ה"חדש" אומנם יש בו את מה שאני רוצה אך מעניין אם אצליח להגיע איתו לרמת חופשיות כמו עם הראשון,,

יש חזרתם!! התאפקתי שבוע ועכשיו חייבת לרוץ לעבודה רק אכתוב שהיתה לי תשובה לשאלה
אבל למה האהבה שלנו לעצמנו תלויה בכך שמישהו אחר יאהב אותנו?
כי זה כמו מראה, קשה לנו לראות את עצמנו ללא מראה, ככה קשה לנו לאהוב את עצמנו ללא מישהו שאוהב אותנו,
פעם גם מישהו אמר לי שלהיות מאושר זה שמישהו מאשר אותנו (ז"א שם עלינו וי, ההפך מלהיות פסול)
יום נפלא וברוכים השבים

מסכימה. @}

ה"בוס" (הוא חמוד מדי כדי להקרא בוס אבל שיהיה- הוא זה שמעסיק אותי) אז הוא גרוש , יש ילדים, מבוגר ממני ב16 שנה, ומרגישה את האנרגיה בינינו, ממש כייף לנו לעבוד ביחד, מגיעים לשיחות אינטימיות לתוך הלילה, הוא איש מקסים שאי אפשר שלא להתאהב בו, אבל רוצה להיות זהירה, אין לי מקום וכח לעוד מערבולת ריגשית אם זה לא יוביל לחתונה, בינתיים מפחדת, נזהרת, שומרת שכלום לא יקרה, אך לא יודעת כמה זמן זה יוכל להחזיק,
הוא אמר לי שהוא מחפש זוגיות רצינית, אך בגלל הפרש הגיל בינינו אני לא יודעת אם יש מצב,
רעיונות מה לעשות יתקבלו בברכה

האמת ש 16 שנה לא מפחידות אותי.
אני הייתי מבררת, איך הוא מרגיש לגבי עוד ילדים, הרי לא תוותרי על זה.
ובכלל, כמה זמן עבר מאז שהתגרש, אם מעט זמן- זו אבן כניסה , בעיניי למערבולת! למערבולת שלו.

האמת ש 16 שנה לא מפחידות אותי. , לא רק 16 השנה מפחידות אותי זה הכל ביחד, יש לו כל כך הרבה בחיים, עסק גדול, עובדים, ילדים גדולים, ולא חדש לי הקטע הזה של להתאהב בדמות סמכותית, אז נזהרת, מנסה לשלוט על הלב שרוצה לקפוץ מתוכי אליו,
וגם אין לי אומץ לשאול אותו אם הוא רוצה עוד ילדים,
הלוואי שהמצב יתבהר לכאן או לכאן בקרוב,

הוא גרוש 8 שנים, ולא היתה לו מערכת יחסים רצינית בשנים האלה והוא בקשר טוב עם גרושתו למען הילדים

אם אין אני לי מי לי?
וכשאני לעצמי מה אני?
ואם לא עכשיו אימתי?

פירוש: אם אני לא אדאג לעצמי – מי יעשה זאת במקומי? אבל כשאני דואג רק לעצמי ולא לטובת אחרים – מה עֶרְכִּי? ואם איני עושה את חובתי עכשיו – מתי אעשה אותה? (אין לדחות דברים.)

מקור: אבות, א פסוק יג

הלוואי שהמצב יתבהר לכאן או לכאן בקרוב,
בינתיים תהני מלאהוב!

כל כך רוצה כבר לחבק אותו!!!

ולא יודעת מי,,,, מתלבטת עכשיו בין שניים,,,P-:
אאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההה!

בינתיים תהני מלאהוב!
קל לכתוב...
אנחנו מדברים בכלליות על הרצון בזוגיות ... והמתח קורע אותי, האם הוא חושב עלי בכלל כאופציה ? האם הוא רואה אותי בכלל ? והאם בכלל כדאי להכנס לקשר כזה ?

קל לכתוב...
נכון-
אבל- כשהתקופה הזו תיכנס להסטוריה שלך- ותסתכלי עליה לאחור- תהיה לך שם אהבה.

כן, הלב עובד, תודה לאל, וזה בסדר, זה מותר, הוא לא נשוי או משהו...
איזה פחד ...

לא מזמן הבנתי מה זה שעמום; שעמום זה התשוקה לקשר (יונת שרון מתוך ילד לא יצירתי)
לא הבנתי כל כך את הקשר, אבל צריכה לחשוב על זה

אוקי- הבנות חדשות,
אולי זה לא בדיוק "מאוהבת" , אנחנו פשוט נמצאים המון ביחד, שנינו בשלב בחיים שמאוד רוצים ומוכנים לזוגיות, וכל מילה או הצעת קפה מתפרשת כדבר רומנטי,
והציעו לי להכיר מישהו, והרגשתי שאני לא פנויה להכיר עכשיו, ופתאום מבינה שאנחנו חייבים לדבר על זה ולפתוח את זה, כי זה ממש מורגש ואי אפשר להתעלם מזה,
ןפתאום מפחדת, אולי זה בכלל לא מתאים ?

בהצלחה בשיחה!
לפי המקום שהוא יציע לך לנהל בו את שיחתכם- תלמדי המון מהכוונות שלו לגביכם...

בהצלחה בשיחה!
תודה, אבל לא מעיזה להגיד עדיין כלום וזה מרחף באויר בטירוף,
נראה לי שהוא רוצה ונראה לי שאני רוצה
אבל
רגע,
בכל זאת הוא בקרוב יהיה בן 50 !!!זה מטורף לא ? כאילו, זה לא מה שדמינתי בכלל שיקרה לי,
איפשהו בתוכי אני מוכנה לותר על החלום על זוגיות עם בחור בגילי, אבל מה אתן אומרות ? כדאי ?
אני כבר יותר קרובה בגיל לבן שלו בצבא!!
זה לא מטורף ?

כן, אולי זה מוגזם קצת- הפרש הגילאים...
אולי זה יהיה אפיזודה חולפת בשבילך?

זוגיות בפער גילאים שיכול להכיל בתוכו יחסי הורות נראית לי משהו בעיקר עצוב. אני משתדלת לא להשתמש במילים יותר שיפוטיות. יש איזה א-סימטריה שמתחזקת את הקשר (לו יש כסף ומעמד, היא צעירה וחלקת עור), שנראה כאילו ממש כל החוליים החברתיים של החברה המערבית מקופלים לתוך קשרים כאלה.
לא בכדי יש מעט מאד קשרים הפוכים מהסוג הזה, ואם ישנם, אז מעורבות בהם נשים בעלות השפעה וכסף, וגברים צעירים בתחילת דרכם.

אני מציעה לך לדמיין אותו ללא הכסף, ללא הכיסא המשרדי. תדמייני אותו ערום. נקי ממעמד ומיוקרה, גבר מזדקן כפי שהוא באמת, מתחת לחליפה. האם היית רוצה בו עדיין?
אם היה בו אומץ, הוא היה יוצא להתמודד עם הפחדים שלו מזקנה וממוות פנים אל פנים, ולא דרך חיבור אל בחורה בת עשרים פלוס. אופס, יצא לי שיפוטי.

אני מציעה לך לדמיין אותו ללא הכסף, ללא הכיסא המשרדי. תדמייני אותו ערום. נקי ממעמד ומיוקרה, גבר מזדקן כפי שהוא באמת, מתחת לחליפה. האם היית רוצה בו עדיין?
כן, מרגישה שרוצה! אפילו התיאור השני שלך (עירום, נקי) העלה בי יותר את רגש האהבה אליו!
שבת שלום
אולי זה יהיה אפיזודה חולפת בשבילך?
קצת עצוב היה לי לקרוא את זה, כי אם זו אפיזודה אז שתחלוף עכשיו, אבל אני עדיין לא יודעת מה לעשות, כי גם אם אני רוצה או לא , הוא כרגע הגבר בחיי,ועדיין לא ברור לי מה המשמעות של זה, וכל כך רוצה לדעת כי הספק קורע אותי, מחפשת תשובות פה באינטרנט, ובעיקר בתוך עצמי, כי בחיפוש שלי אחר בן זוג תמיד יש את הסיבה ל"למה לא" אחד ילדותי מדי אחר לא מושך אותי וכו', אז אולי 16 שנה זו לא סיבה מספיק טובה לוותר על זה, כי אני מצליחה לדמיין חיים נפלאים איתו, אפילו עם הילדים שלו, אני אוהבת את היחס שלו אליהם, ואלי ולעולם, בפשטות, באמיתיות, בשמחה, בהקשבה, ולפעמים מאוד מוחמאת מזה שגבר כמוהו בכלל מתייחס אלי ומקשיב לי מכל הלב, לפעמים מפתיע אותי שיש לו מקום בשבילי בכלל, ודווקא לי הוא מספר תחושות אינטימיות שלו ומשתף אותי במה שהוא עושה\חושב\רוצה, ומתייחס אלי כמו אל אשה שהוא נמצא איתה, (ז"א לא יחס בוס-עובדת, הוא תמיד שואל אם אכלתי , או שאני נראית לו עייפה, או סתם יושב ומסתכל ומחייך ומתנהג כאילו אנחנו זוג,) אז זה מצד אחד מלחיץ ומצד שני עושה נעים,
ובעיקר- אני לא יודעת מה לעשות עם זה,
העבודה הזאת הרבה יותר נעימה לי ככה מאשר אם הוא היה בוס נשוי שמתייחס אלי כ"עובדת שלו"
אבל אולי יש פה סוג של ניצול ?
ומה היה קורה אם היה לי בן זוג ?

יש איזה א-סימטריה שמתחזקת את הקשר (לו יש כסף ומעמד, היא צעירה וחלקת עור),
בכל קשר בין גבר לאישה יש א סימטריה, זה לא צריך להיות שני חלקים זהים שמתחברים,
ז"א כמו היינג והיאנג - מה שבמחסור אצל הגבר בעודף אצל האישה ווהפך- וזה יוצר את השלמות
שבת שלום

יערה יקרה,
קראתי את כל הדף,
ניחמת וריגשת אותי.
את כל כך אנושית ואמיתית
והלוואי וה' ייתן לכולנו תשובות ומרפא.
חיבוק...

כייף לקרוא את תגובתך יעלאחרת?
והלוואי וה' ייתן לכולנו תשובות ומרפא.

אמן,
בקרוב הדף הזה בן שנה!! ואותי מטרידה השאלה - איך נהיים ביחד, איך שני אנשים מחליטים להתחתן בלי לגעת אחד בשני ?
יש מצב שאני פורשת מהשמירת נגיעה הזו, וקופצת על @## ככה, בלי לחשוב , אולי אפילו אשתה קצת ערק, אז אני לא "דוסית" אני מאמינה בקב"ה אבל מתחילה קצת לתת ל"נשמה הבהמית" שלי להשתחרר
כי אני רוצה שמשהו יזוז בחיים שלי, וזה שאני אפלרטט איתו (בלי נדר כמובן) זה יהיה כי רוצה אותו מתוך כוונה טובה ולא ח"ו ניצול או משהו כזה,
שבוע טוב!

חיבוק..._ בחזרה

אני עדיין בלחץ ממנו עדיין לא מתנהגת בחופשיות, לא ממש "אני"ובינינו לבין זוג אוהב שמרגיש נוח ביחד המרחק הוא גדול- אנחנו עדיין ממש לא שם
הלוואי שנהיה
הוא מבוגר, ואני לא מרגישה "הכוסית שמשעשעת אותו" אני מרגישה גם מבוגרת!! לא צריכה להתנצל על שאני עייפה מהחיים, ומרגישה שמתאים לי "חיים של מבוגרים" , אין לי כח ולא מתאים לי זוגיות כזאת של בני עשרים ו\שלושים , כל הרושם הזה והכרויות עם החברים ו
בדף תבנית נוף עננים בקפה כתבה יפה כל כך שהיא בת 45 והיא ובן הזוג שלה הלכו לים, משהו בזה הרגיע אותי כל כך אני לא יודעת למה

זה קורה

זה קורה
איזה יופי!
בהצלחה.

זה קורה
תהני... בהצלחה!

זה קורה

יופי !

תשתפי?

<תמיד אוהבת אהבות שמתממשות...

>

זה קורה

בהצלחה לך

אחרי שפגשתי את בנזוגי, והייתי נלהבת ומרוצה ביותר, סיפרתי למכרה רחוקה, והיא אמרה, אבל עוד לא שכבתם אפילו, חכי... קודם תבדקי שמרוצים במיטה, אבל בתוך תוכי, ידעתי שזה יסתדר כמו כל שאר הדברים.
לא יודעת איך, אבל יודעים.
והשבוע חשבתי עליך, יערה, שמה שצריך לחפש זה מישהו שיעזור לך להגשים את החלומות הכי פרועים שלך, מה שזה לא יהיה.
אז כשאת פוגשת מישהו, תספרי לו "מה את רוצה לעשות בחיים" - כל דבר, אפילו אם הוא נראה לא בר הגשמה, ותראי איך הוא מגיב - האם מתלהב או מזלזל.......?
ובינתים, שבוע מקסים

ולא להתייאש, האיש שלך אהובך היחיד מחכה לך, או שאולי כבר נמצא?

_אבל בתוך תוכי, ידעתי שזה יסתדר כמו כל שאר הדברים.
לא יודעת איך, אבל יודעים._
זה כל כך לא נכון תמיד. חברה שלי התאהבה במישהו עד כלות וכמעט התחתנה איתו. למרבה המזל שכבה איתו לפני החתונה וגילתה שהוא פשוט מזעזע. שבעוד שיש לו יכולות אינטימיות גבוהות בשיחה, במיטה הוא פשוט קר. לא עזר שום דבר.
אני מאוד לא נמשכתי למישהו וחשבתי שלא נתאים במיטה. אחרי ששכתבתי איתו, הכול השתנה.

מזל טוב

אולי זה אינדיבידואלי, אולי לא באמת ידעתי, אבל אני זוכרת שהיא אמרה לי את זה, ושלא הייתה בי בפנים התעורוות של פחד, או חשש, וגם אמרתי לה, אין, זה - זה, ידעתי, שגם אם יהיה לא משהו במיטה (לא יודעת לגבי מזעזע - זה באמת מהנסיון שלי אפשר לדעת לפני, המין לא עד כדי כך מנותק מהאישיות של הבנאדם), יש משהו כזה ענק ביננו.
וזה מוכיח את עצמו, פשוט כיף לגדול ביחד
ולקינוח שדה עבודה, זה מאד מועיל

רוצה לומר שזה לא שחור ולבן, וכשיש חיבור מלמעלה, מתגברים על הרבה דברים בדרך
מאחלת לכולנו זוגיות אוהבת עוד ועוד ועוד ועוד עם החיים

וידוי- אני סתיו מדף מאוהבת בבוס שלי , אני מקווה שזה חוקי, פשוט לא ידעתי שזה יהיה כל כך רציני,
אנסה להעביר את זה לפה

אני מקוה להצליח ...

מקווה שלא בלבלתי יותר מידי בשתי הזהויות שלי, אמשיך בתור יערה,
אז כן, ברוך השם, מתפתחת לה זוגיות ביני לבין ה"בוס" שלי, יש אהבה ...
ויש גם עבודה,
בטח אמשיך בהמשך...

אני ממש מאמינה באהבות שמתפתחות להן באופן טבעי מתוך נסיבות החיים, השהות המשותפת, הידידות וההיכרות (על פני היכרות לצורך"זיווג")
שיהיה בהצלחה!
<כל גיל והשמחה שלו>

לא צריכה להתנצל על שאני עייפה מהחיים, ומרגישה שמתאים לי "חיים של מבוגרים" , אין לי כח ולא מתאים לי זוגיות כזאת של בני עשרים ו\שלושים , כל הרושם הזה והכרויות עם החברים ו
זה כבר נשמע טוב, מאד מובן...
לאט לאט, תרקדי את הריקוד הזה איתו, ותראי לאן זה ייקח אתכם...

שוב הכאב, הפחד, אולי הוא לא רוצה כמוני את הקשר הזה את ההתחיבות,אני לא יודעת, הוא לא ברור איתי בימים האחרונים, ואני משתוקקת אליו, מבינה כמה נדיר החיבור הזה, אך המציאות, הילדים שלו, כל התיק הזה, אולי גדול עלי,

הוא דתי?

הוא מאמין, מתחזק ואני טיפה נחלשתי אפר להגיד, כך שאנחנו מוצאים את דרך האמצע וזה דווקא מסתדר טוב מהבחינה הזאת, אבל אני כל כך מפחדת, האם ללכת עם זה ?

איך זה הולך בינתים? ספרי לנו...

בהצלחה יערה וחיבוקי.

האם יתכן שמצאת את שאהבה נפשך?

כשזה אמיתי זה מפחיד?
כך אני חוויתי
ממש פחדתי
אוי...
איזה פחד יש מלאהוב
מה יש לפחד...בעצם שואלת..בוחנת..
מלהיפרד?כבר היינו בנפרד לפני שהכרנו...
מלכאוב?
זה מה שאנחנו בוחרות לחשוב...
אז מה בעצם כל כך לאותנו?
אולי שמצאנו?..אולי לאהוב בפשטות?

{יערה}

נטע, תודה שאת איתי באש ובמיים (-:

האם יתכן שמצאת את שאהבה נפשך?
אמן, נפשי אוהבת אך האם זו אהבה משורש נשמתי ? זה עדיין נסתר ממני,
בעיקר מה שקשה לי זה הילדים שלו, או יותר נכון הגירושים שלו, מקטינה אותי התחושה של "להיות החברה של אבא" אני בדרך כלל טובה עם ילדים אבל איתם אני לא יודעת איך להתנהג כי אני לא אמא , אני גורם זר שנכנס למשפחה שלהם, את האיש הזה אני אוהבת מאוד, אני מרגישה את זה כל הזמן, השאלה היחידה היא איך זה מסתדר עם המציאות,צריכה לזכור להיות קשובה לעצמי ולא להעלם, כי לפעמים נחלשת מול הכוח שלו
תכלת

מקסים

זה שיש לו ילדים מאישה אחרת הופך אותו למה שהוא, ולאדם שאת אוהבת

ערה

את מזכירה לי מישהי מקרוב..

יש לך חרדת נטישה כל כך חזקה שכשהאהבה באה בעוצמה גם החרדה להינטש, שיעזבו, שאולי את לא טובה מספיק, שאולי עוד רגע הוא יתפכח ויקלוט את "האמת" ויילך, שהכל ייגמר. שאת אולי לא ראויה...
חרדה מלאבד.
וככל שהאהבה גדולה כך גם החרדה.
צריך פשוט חבורת טובות לשחרר קיטור, ולשחרר חרדות (גם פה) ולנשום עמוק 10 פעמים בשעה. עד שהתקופה הראשונית והמבהילה תחלוף ותרגישי יותר בטוחה.
לגבי הילדים - אני אומרת שאם את כבר חצית את הקווים תני צ'אנס. הילדים, ועוד מאה דברים זה רק תרוץ לברוח מהאינטימיות ומהחרדה לאבד. כל מה שצריך עכשיו זה רק להמשיך להיות, ולשחרר את הלחץ בשיחות בנות. לא לברוח. אפילו לא לצפות שתרגישי מדהים, כי החרדה כבדה. ולפעמים מרגישים מדהים ולפעמים זוועה.
פשוט להיות ולהבין שהכאב והפחד גדולים בעוצמתם וזה בסדר.

http://www.youtube.com/watch?v=WwAgPyN5DPg

את עוברת לגור איתו??
וואו...

בהצלחה יערה

לא הבנתי, מה זה הלגור איתו, מה קורה???

כן, עוברת לגור איתו! האמת, לא בלב שלם, לא מרגישה איתו כמו שזוג עובר לגור ביחד, יותר כאילו הוא מאמץ אותי עם שאר הילדים שלו רק שבלילה אנחנו ישנים באותה מיטה, אני חלשה ותלותית והוא חזק וסמכותי

אולי זה מה שהוא
אבל את יכולה ליצור את מה שאת
יכול להיות (לא מכירה אתכם כמובן) שהסמכותיות והחוזק שלו יתמכו בניצן שבך לפרוח. מותר להיות חלשים... אני סומכת עליך