על אפידורל וביות

בדף כאבים בעצם הזנב אחרי לידה מסופר על טיפול מסוים, אולי זה יעזור גם לך ?
תרגישי טוב @}

לפללוני אלמוני אני מכירה את הכאבים האלו שלך בעקבות החתך הייתי מממליצה לך לפנות לבדיקה אצל רופא הנשים שלך אולם תופעה זו מוכרת אך נראה לי שעבר די זמן וזה היה אמור לעבור לך או אולי אצלך האיזורים הם יותר רגישים אך לא הייתי מוותרת על בדיקה מקיפה אצל הגניקולוג מאחלת לך החלמה מהירה דרך אגב בלידתך לקחת אפידורל?(אולי זה חלק מתופעות הלוואי שתיארת)?

קיוויתי קיוויתי לעבור את הלידה ללא אפידורל, אבל ברגע האמת כבר היה מאד מאוחר בלילה והייתי תשושה לגמרי אחרי כל משחקי הכדור למיניהם ומקלחות אינסופיות וחיבוקים של הבן זוג והסתובבויות ונשימות ומה לא, כבר לא יכולתי לסבול יותר ונכנעתי לאפידורל.... ומה אני אגיד לכם זה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי נרדמתי טוב לאיזה שעה וחידשתי כוחות. כשהתעוררתי הפתיחה היתה כבר מלאה ורק הייתי צריכה לעבור את החלק האחרון של הלידה. למרות שלא הרגשתי כאבים לפחות הרגשתי כשציר היה מגיע וידעתי להגיב מיידית ותודה לאל הכל עבר בשלום ונולד לי בן מקסים.
במקרה זה למרות כל חששותי האפידורל עשה לי פלאים.

אפידורל וניתוחים קיסריים (לא מצאתי דף יותר מתאים)

כתבה מהארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... mNo=541625

מחקר על אפידורל - שווה במיוחד לקרוא את התגובות...
קישור למאמר: http://content.nejm.org

שימו לב ששם הכתבה מאד מטעה, ונראה שנבחר בצורה מגמתית. מסקנת המחקר היא שאין משמעות להמתנה במתן אפידורל עד לפתיחה של 4 ס"מ כי הסיכוי לניתוח קיסרי כך או כך הוא זהה, ובשני המקרים מדובר על סיכוי מאד גבוה של 20%.

וגם התמונה שמלווה את הקישור למאמר בעמוד הבית של הארץ היא של יולדת שוכבת על הגב ומתפתלת מכאבים.

או, אני אתך - בגלל זה כתבתי ששווה במיוחד לקרוא את תגובות הקוראים שלשמחתי שמו לב לפער בין הכותרת לתוכן הדברים ובין המאמר לכתבה ובכלל לזה שבדקו הבדל בין אפידורל א' לב' ולא בין עם / בלי אפידורל.
אולי בכלל הדף המתאים הוא - כיצד יש לקרוא כתבות מגמתיות בעיתונים (כן, כן אפילו בהארץ) (-:
והתמונה היא ש"צדה את עיני" בדף הראשי של הארץ

גם אני ילדתי עם אפידורל )-: וזה לא פגע בביות בכלל. הילד בילה בצינוקיה 10 דקות, מלווה באביו, ומייד הצטרפתי אליהם, לקחתי אותו אלי וזהו, מאותו רגע עד היום מעולם לא נפרדנו. לא שאני בעד אפידורל. התחושה באמת מזעזעת. אבל בצירי הלחץ (שעתיים ורבע!!) האפידורל כבר התפוגג, ככה שיכולתי להתהלך חופשי כבר שעה אחרי שילדתי.
בלידה הבאה אני מאחלת לעצמי כבר יותר אומץ.. בינתיים אני עוד לא מתכננת הריון...

אני זוכרת שרצינו ביות מלא בבית חולים אסף הרופא כשיונתן נולד, אחרי שבסיור אמרו שזה אפשרי (לפני כמעט שלוש שנים).
אז אולי הם החליטו שזה אפשרי, אבל כנראה שהיינו הראשונים שם, כי הם לא כל כך ידעו מה לעשות איתנו. בסוף הם נתנו לנו חדר פרטי (עם כורסת טלוויזיה!), והחתימו אותנו על נייר שהם חיברו בו ברגע בכתב יד לאמור: "התינוק יהיה באחריותכם המלאה".
ונשאלת השאלה: בניגוד לבעוד יומיים כשניקח אותו הביתה?

(אבל הם היו ממש נהדרים, וממש יצאו מעורם כדי לבוא לקראתנו. בעלי נשאר איתנו כל הלילות, והם לא אמרו מילה).

קצת מוזר לי שהנושאים האלה מופיעים כאן בדף אחד, אצלי בראש הם נפרדים לגמרי. כשילדתי את טלי עוד לא הייתי בטוחה אם אני רוצה אפידורל או לא, אבל היה לי ברור שאני רוצה ביות, ודאגתי שבביה"ח בו אני יולדת תהיה אפשרות לביות. היה לי גם ברור שאני מניקה, למרות שברור לי היום שהיה לי יותר מזל משכל בהצלחה שלי.
מצד שני, למרות שקראתי המון על לידות טבעיות, תאורטית מאוד רציתי לידה טבעית, אבל בסופו של דבר לקחתי אפידורל, והיתה לי לידה קלה מאוד, ואני לא מתחרטת עליה. הדבר שאני שנאתי באפידורל הן כל תופעות הלוואי כמו הנימול ברגליים, ואי היכולת לזוז. ללידה הבאה אני מקווה להגיע מוכנה יותר, אבל אני מתייחסת מראש לכל העניין כ"אחר" ולא כ"יותר טוב".
<אולי אחרי החוויה, אני אתייחס לזה אחרת, אבל בינתיים>

שליחה על ידי אמא_2* » 31 מאי 2005, 20:16

שלום לכולם אני בשבוע 29 הריון שלישי והפעם החלתתי לא להשתמש באפידורל.אך יש לי פחד בגלל הלידה הראשונה שלי.רציתי ללדת בלי שום אפידורל(הייתי בת 20).דבר הראשון הם לא חיברו את המכשיר בצורה טובה וכל הזמן עמרו לי:למה את סתם צועקת?אחרי שהיבינו שהמכשיר פשוט לא מחובר כמו שצריך.הם המשיכו ללחוץ שכדי לעשות אפידורל שלא יהיה לי כוח.ובמצב שכל כמה דקות מציקים לך: בואי נעשה בסוף הסכמתי שהצירים היו מאוד חזקים.

ואז המרדים עמר לי להפסיק לזוז ולא יכולתי בגלל הכאב.לבעלי עמרו לצאת מהחדר לידה.והחזיקו אותי בכוח כדי שאני לא יזוז.חוץ מי זה המרדים עמר שאם אני לא יפסיק לזוז ישאר מנותקת מהרגליים לכל החיים.הלידה הסתיימה אחרי זה בעד עולי שעה אחת לא יותר מי זה.והיה לי כל כך קשה לא לזוז עם הכאב הנוראי.
ואני בחלל לא מבינה למה לחצו עלי עם זה.בזמן התפירה(חקיתי לזה כחצי שעה כי הרופא הלך לאן שהוא...)בחול מקרה כאב לי...זה קרא בשנת 2000 בבית חולים קפלן.אחרי לידה בא אלי מנהל המחלקה עמר לי סליחה על זה שהמכשיר לא היה מחובר והם דיברו עלי כאלו אני סתם צועקת עד שאחת מהצוות לא בדקה פיזית את מצבי...הלידה השניה הייתה קצת קשה אז ישר בחרתי באפידורל.ועכ-שיו אני מאמינה שאני יצליח הפעם.אך מפחדת מאוד מהנסיון הראשון...

אמא 2,
ממה שסיפרת על הלידה הראשונה שלך, דווקא נשמע לי שאת אשה חזקה שיודעת מה את רוצה, ושתוכלי ללדת ללא אפידורל (וגם אם לא, זה לא נורא!). נשמע שהצוות שליווה אותך בלידה היה מאוד לא מפרגן לרצונות שלך, והיחס שקיבלת בטח לא עזר להתרכז בכאבי הצירים. אני מקווה שהדברים השתנו קצת מאז, אבל אולי כדאי לחפש בית חולים אחר, שתומך בלידות טבעיות) (ראי השוואה בין בתי חולים)
בדרך כלל גם הלידות הולכת ונהיות יותר קלות ומהירות (אבל לא תמיד P-: )
מה שמאוד עזר לי להתמודד עם הפחד מפני הלידה וכאבי הצירים היה המון דברים חכמים שקראתי בדפים כאב בלידה, כאבים טובים, לידה ללא כאב, לידה ללא כאב.
ראי גם מדור לידה. בהצלחה @}

,

מי יודע/ת- האם אוכל לקבל אפידורל במידה ויש לי קעקוע בגב התחתון?

למיטב ידיעתי - בשום אופן לא.

שלום לכולם!
רציתי לדעת האם למישהו יש מידע לגבי ניזקי אפידורל בכלל, ובעיקר ניזקי אפידול מבחינת הרפואה הסינית.
תודה מראש

מי יודע/ת- האם אוכל לקבל אפידורל במידה ויש לי קעקוע בגב התחתון?
יש קשר?

שלום לכולם. אני אחות בחדר ניתוח. את שני הילדים ילדתי עם אפידורל. הכל היה מצויין, הנקה של תינוקות מצויינת, בלי שום סיבוכים וכאבים מיותרים. כפי שאני יודעת, לחדר לידה לא שולחים מרדימים לא מנוסים, ולא ריתי בחיים שלי (אני אחות כבר 10 שנים) יותר מסיבוך אחד שזה היה כאב ראש. בפעם הראשונה ידעו שאני אחות ובפעם השנייה לא. אך היחס של צוות בשני המקרים היה מעולה. עכשיו אני בהריון השלישי, ואפילו לא רוצה לחשוב ללדת בלי. זה עוזר לי מאוד להיות בשליטה, להבין הוראות של צוות וללדת חלק . אל תפחדט מאפידורל. יש לה הרבה יתרונות: שיחרור שרירים של אגן, אין הפרשה של הרמוני לחץ לדם של אם וגם של תינוק, אם לא מגיעה לשלב של לחיצות תשושה מכאבים, אם צריך ניתוח קיסרי(גם זה קורה), לא מאבדים זמן על הרדמה, אלה מוסיפים חומר לפני כניסה לחדר ניתוח. לא חובה להיות גיבורה בלידה.

לא חובה להיות גיבורה בלידה
אוי לובה לובה,
פספסת את כל העיניין.
המתנות שאת מקבלת ונותנת לעצמך ולילדך באי לקיחת אפידורל,
הן גדולות ועצומות יותר מכל המילים שאפשר לכתוב.
כל אחת ובחירותיה ברמת תודעתה.
לידה טובה שתהייה לך.

לאמא של לונה.
ילדתי, והלידה הייתה באמת קלה. בהתחלה הרגשתי את הצירים. אחרי זה ביקשתי וקיבלתי אפידורל. אבל המרדימה הייתה כל כך מיומנת, שלשלב הלחיצות הגעתי כבר בלי אפידורל. הרגשתי כל ציר וכל לחיצה. אבל בגלל שלא הרגשתי כאבים באמצע, הגעתי לשלב החשוב הזה חזקה, רעננה ורגועה. לדברי בעלי, כל העניין אחרי פתיחה מלאה הסתיים תוך 7 דקות. הוא בקושי הספיק לצלם. וזהו. כך שזה גם אופציה. ואני מסכימה איתך: כל אחת והבחירות שלה.

אז אם לידה טיבעית היא כל כך נהדרת, וטובה ומעצימה, למה נשים בוחרות ללדת עם אפידורל? ומה בכל זאת טוב בזה?

אני חושבת שזה מאוד תלוי איך האישה מקבלת את הכאבים. האם המצב הנפשי של האישה מסמן את הכאב כ:

א'. התמודדות מעצימה
ב'. כסיוט מתמשך ותחושה של קורבניות, כשהאישה לא מצליחה להבין מה היא מרויחה מכל הסיפור של סבל הכאב ....

אם התשובה היא ב', לידה חסרת כאב עם אפידורל נשמעת כתשובה שפויה....
ושרק נהיה בריאים.

אז אם לידה טיבעית היא כל כך נהדרת, וטובה ומעצימה, למה נשים בוחרות ללדת עם אפידורל?
בשעות הראשונות אחרי הלידה שלי, לפני שבועיים, היה לי ברור מאד למה.
אבל כבר שכחתי.

אז רציתי לספר שאני ילדתי פעמיים עם אפידורל.

בלידה הראשונה: קיבלתי גם פיטוצין שהביא להזיות נוראיות! לא ממליצה בכלל. רפלקס היניקה של הילדה היה טוב. ינקה מיד אחרי הלידה. תינוקת ערנית.

בלידה השניה: האפידורל גרם לכך שהסתובבתי שבעה חודשים עם רגל אחת רדומה. שבעה חודשים!! כבר חזרתי לעבוד והרגל היתה עדיין רדומה.
הילדה ינקה יפה כבר בחדר ההתאוששות. אבל אם בגלל זה או שלא - ילדה ישנונית (נולדה בנובמבר), שעד היום אוהבת לישון (היום בת 8 ורבע).

אני מודה שעד ששמעתי משכנתי שילדה בלי אפידורל, לא עלה בדעתי שאפשר ללדת בלי.

אני באמת חושבת שזה תלוי במה האשה רוצה ויכולה לעבור ולכן לא רצוי להכליל.
אני אישית לא לקחתי אפידורל ולא מתכננת לקחת (בהריון שוב). אבל, בלידה הראשונה אחרי המון צירים קשים, פיטוצין וניטור בשכיבה בגלל מים מקוניאלים ושבוע 42 עדיין אני זוכרת שלמרות העלפון מהעייפות והצירים החזקים מאוד היו לי רגעי התעלות שמעולם לא חוויתי כמותם בשום מדיטציה. הטלטלה שבין ציר ענק של דקה ואחריו דקה של רוגע מוחלט היו ממש חוויה (-מיסטית, למי שזה לא נשמע לו מופרך). בלידות הבאות היה יותר קצר אך לא פחות אינטנסיבי בכמה שעות של הצירים העזים של הסוף. רק מה, בלידה הראשונה, במשגב לדך הזכור לטוב, היו לי צירי לחץ של שלוש שעות, שבבית חולים רגיל לא היו נותנים לזה בכלל לקרות, ועם אפידורל מי יודע מה היה קורה? אולי יותר קצר? ארוך? התערבותי?
בלידתי השנייה משגב לדך היה סגור ואחרי בירורים ארוכים עלה שמכל גוש דן (באמת שעברתי על כל בתי החולים לפי דפי זהב) רק בי"ח מאיר בכפר סבא מתחייב לביות מלא מהרגע הראשון ובלי ויכוחים, ואכן ילדתי שם ושמחתי על כך. התמיכה ללידה טבעית היתה נהדרת ואפילו לא דקרו אותי פעם אחת (בעצם אחרי הלידה לקחו לי דם משום מה). גם הרשו לצאת אחרי 6 שעות בלי יותר מידי ויכוחים. את שתי הלידות הבאות זכיתי ללדת בארה"ב עם מיילדת צמודה, שזה הסטנדרט (רוב הנשים יולדות עם רופא צמוד- ולהלן ריבוי הניתוחים הקיסריים וההתערבויות, אבל בעיר שלי היתה מיילדת אחת שהרשו לה ליילד בבי"ח כי הייתה לה סוג של הסמכה רפואית). היא הייתה מקסימה. החדר כמו של לידה טבעית, אפילו לא הציעו לקחת את התינוקות לבדיקה רחוק ממני, להיפך הייתה להם עגלה עם כל הציוד שהגיעה לחדר, ושחרור מוקדם די מקובל כי אשפוז עולה המון ולא כל ביטוח מכסה, כך שזה די נורמטיבי. (אגב זו הייתה עיר אוניברסיטאית קטנה עם הרבה נאו-היפים, לא בטוח שזה ככה גם בערים גדולות בארה"ב). עכשיו בארץ, מקווה שלא אתאכזב מהיחס הישראלי הבוטה, אבל כמו שכתבו כאן, בעקשנות חביבה אך בלתי ניתנת להזזה משיגים גם פה מה שרוצים (דרוש בעל או מלווה עם עצבי פלדה שיחסוך מהיולדת את הצורך לדון בזה בכלל עם הסגל)

ולכל היולדות בקרוב- אסיים באופן בו פתחה איריס יוטבת את קורס ההכנה ללידה הראשונה שלי, לפני עשר שנים- לידה טבעית אינה בהכרח עם / בלי כל מיני דברים, אבל ללא ספק צריכה להיות עם שליטה ומודעות לתהליך, בחירות הנכונות לכל אחת מתוך ידיעה של האפשרויות וההשלכות, ותחושה של שלמות עם כל החלטה שנלקחת.
אהבתי אז ואוהבת היום. אנחנו ממילא לא באמת בעולם טבעי- רובנו לא מוותרים לפחות על חלקים מהנוחות המודרנית, הנה אני ואתן יושבות ליד מחשב- ולכן טבעי אינו אומר בג'ונגל תחת עץ הפאפיה, אלא טבעי להגדרתנו את הטבע שלנו- כל אחת לפי יכולתה, רצונה, והמרקם האנושי והפיזי בו היא חיה.

שתהיה לידה מעצימה לכולן

את ביתי הראשןנה ילדתי עם אפידורל והלידה היתה מזעזעת, היו לי צירים מאוד כואבים לכן בקשתי אפידול שבאצם הפסיק את הצירים אחרי זה כשנתבקשתי ללחוץ לא הצלחתי ממש לעשות את זה וגם לא ממש הרגשתי מה אני עושה. העלדה נולדה בלדה מחשירנית עם ווקום ומלקחים היו לי מלאה תפרים וסבל וגם הקשר שלי לילדה לא התחיל מיד למרות שנתנו לי אותה ישר אחרי הלידה.
את הלידה הבאה רציתי ללדת שוב עם אפידורל אך ברוך ה' הלידה היתה מהירה ולא הספקתי לקבל אפידורל הלידה היתה מדהימה ממש הרגשתי בדיוק מה אני עושה והיה פשוט מקסים נקשרתי אל הילדה ברגע שיצאה. בלידה שאחרי זה ילדתי שוב בלי אפידורל כמובן ברוך ה' גם הפעם הלידה היתה מהירה ועברה פשוט בכיף, ידעתי בדיוק מה אני עושה ומה אני מרגישה והרגשתי שפוט שליטה על הגוף שלי ועל הלידה.
הלידה הרביעית היתה כבר יותר מהירה והתינוק נולד בדרך לבית החולים זה היתה הלידה הכי מדעימה שהיתה לי רק אני ובעלי באמבולנס(בעלי הוא נהג האמבולנס ואיש הצוות היחיד בישוב לכן הינו רק שנינו) זו היתה חויה מדהימה ידעתי והרגשתי בדיוק מה קורה לגוף שלי והרגשתי שליתה מלאה.
ההתאוששות הפיזית והנפשית מלידה בלי אפידורל היתה הרבא יותר מהירה וקלה. זה מפחיד מאוד לנשות וכולם מסבבך מלחיצים אותך אבל זה שווה.
דרך אגב אמא שלי שילדה בלי אפידורל כמובן לא מבינה למה צריך את זה ולמה בכלל לקחתי בלידה הראשונה .

"במחלקת היולדות בבילינסון קוראים בכריזה בשעה שתיים, “יש להחזיר תינוקות לתינוקייה.” גם בחדרים תלויים שלטים שאומרים כי בשעה שתיים כל האמהות, גם אלה שבביות מלא, צריכות להחזיר את התינוקות לתינוקייה. חוץ מהדרישה המקוממת, הרי שברור כי הניסוח שגוי מיסודו. להחזיר? להחזיר משמעו לתת דבר מה שקיבלתי בהשאלה למישהו שהדבר שייך לו, לא כן? והתינוק שלי – למי בדיוק הוא שייך? לתינוקייה?"

פוסט חזק

אנא התנתקו מכל שיפוטיות לפני קריאת שורות אלו.
הריון שלישי שלי, הריון סיוטי ביותר . הכי קשה שהיה לי. מתקרב לסופו. את הקודמים ילדתי בלידות חזקות ומשמעותיות בלי אפידורל. והפעם אני מרגישה שלא מגיע לי יותר לסבול. מרגישה כלואה במחשבה שרק אם אלד בלי אפידורל אהיה ראויה להערכה של הסביבה שלי ושלי.
מפחדת להפסיד את חווית הלידה. תוהה אם ההפחדות סביב אפידורל הן חברתיות. או אמיתיות.

שליחה על ידי דינה* » 28 יוני 2011, 22:07

למה להחליט עכשיו? למה לא להתחיל את הלידה ולראות מה מתאים לך?
והצהוב "מה את רוצה?"

הי, שאלה קטנה:
האם יש בית חולים בארץ שאין בו אפשרות לביות חלקי ? או שהרוב המוחלט בו הולכים על ביות מלא ?
היינו פעם שעברה בקפלן, ועצבן אותנו מאוד שהכריחו אותנו להפקיד אותה בתינוקיה לשלוש שעות בבוקר בלי אוכל. וגם הביות שם נעשה בקושי, רק כי התעקשנו. לילה ראשון לא האמינו שנחזיק מעמד ושמו אותנו עם מישהי בהריון שלא ישנה כל הלילה בגלל זה, ורק לילה שני העבירו אותנו לחדר לבד.

שליחה על ידי נעמה* » 11 יולי 2011, 16:01

ל מניקה באהבה את האתר של זוהר כרמי את מכירה?
http://www.zoharbadka.co.il/Site/Templa ... BY.asp?f=3

הי נעמה,
כן, מכירה. אני מחפשת המלצות מיד ראשונה.... באתר כתובה המדיניות של בי"ח וכפי שכבר נוכחתי לדעת זה לא בדיוק מה שקורה בשטח.
אגב - אנחנו מרחובות.

בהדסה עין כרם יש מחלקה נפרדת לביות מלא - אין במחלקה הזאת תינוקייה.

השאלה מה הסיכויים להתקבל למחלקה הזו ? ומה קורה אם יש קיסרי חירום ? ומה האלטרנטיבה אם לא ?
תודה!

בעיקרון - הסיכויים גבוהים. אין למחלקה הזאת הרבה ביקוש /-:
לגבי קיסרי אין לי מושג.
האלטרנטיבה - אחת המחלקות שיש בהן תינוקייה. אני לא יודעת מה 'הנהלים' במחלקות האלה.

אחרי קיסרי בהדסה אפשר ביות רק אם יש מלווה אישה שנשארת ללילה.

מעניין בדיוק חשבתי על קיסרי ואז נתקלתי במשפט האחרון.
עם השנים גם לי נראה הזוי לשים את הילד בניתוק מאמו, מצד שני עם השנים נשמע לי הזוי עוד יותר שאוכל להיות איתו כשאני ממש סמרטוט אחרי לידה .
הלידה הראשונה שלי הייתה בקיסרי ואיבדתי מלא דם עד שנאלצו לתת לי עירוי, מאז היו לי עוד שני קיסרי כך שאפסה תקוותי ללידה רגילה, והיות והם רק נהיים קשים יותר (כך לפחות עודדו אותי בבית החולים) קשה לי להאמין שאוכל לטפל בו לאחר הלידה. יש לכם רעיון אם אפשר אולי בכל זאת לעשות משהו (וגם למנוע את הניתוק של מייד אחרי הלידה - בקושי נתנו לו להיות איתי מס' דקות).

יש דבר כזה שנקרא קיסרי טבעי ותקראי למשל גם כאן
בארץ יש למשל בבילינסון. תבררי. אולי גם מיישמים בבתי יולדות נוספים.

יש לכם רעיון אם אפשר אולי בכל זאת לעשות משהו.
ממליצה על איכילוב (אם יהיה רלוונטי- אברר לך אם יולדות א' או ב' ).
ילדתי שם בקיסרי, והיתה לי התאוששות מאוד קשה.
הצוות שם ממש עזר לי: החל מלעזור לי לקחת את הקטן לבדיקת רופא ושמיעה, וכלה בלעזור לי להרים אותו להנקה מתוך העריסה, ולהחזיר אותו לשם.

אין שם ביות. את יכולה להשאיר את התינוק איתך כל הזמן, ואף אחד לא יתנגד. זה מה שאנחנו עשינו.
(ובני זוג יכולים להישאר 24 שעות, ולישון לצד היולדת).

תודה על החומר וההמלצות, אקרא כשזה יהיה יותר רלוונטי

עבר הרבה זמן מאז הדיון כאן על האפידורל, ואשמח לשמוע את דעותיכן העדכניות:

אני בהריון שני. התחילו לי פתאום מחשבות על אפידורל. תמיד ידעתי שאלד בלידה טבעית, בלי אפידורל. זה היה ברור לי ובין כל הדברים שלמדתי/קראתי/העמקתי לפני הלידה זה משהו שלא הקדשתי לו בכלל מחשבה.
הלידה הראשונה שלי הייתה בסוף בניתוח קיסרי (מצג עכוז, לידה מוקדמת, ירידת מים) ולא הספקתי ליישם את הלידה הטבעית שהתכוננתי לקראתה כל כך.
עכשיו, חודש שמיני, פתאום אני חושבת שאולי התפישה שלי לגבי אפידורל שגויה. האינסטינקט שלי אומר לי שלא טוב ללדת עם אפידורל, אבל הראש (אני שכלתנית מאוד) טוען שאולי אני שבויה מדי בתפישה של טבעי זה יותר טוב ומה שהיה פעם זה יותר טוב. הרי פעם עשו ניתוחים בלי הרדמה וגדעו גפיים בלי הרדמה והיום דבר כזה לא יעלה על דעתנו. אולי ככה גם לגבי אפידורל?
לכן אני מחפשת מחקרים על חסרונות/יתרונות האפידורל, שיחזקו - או לא - את האינסטינקט שלי. יונת הפנתה פה לפני כמה שנים למחקרים באנגלית (אני קוראת רק עברית), אולי בינתיים משהו תורגם? מעניין אותי גם לשמוע את דעתן של נשים שילדו גם עם אפידורל וגם בלי.
חשוב לציין שהלידה שלי תהיה ויב"ק (לנל"ק - לידה נרתיקית אחרי קיסרי), בבית חולים.

http://www.vbac-israel.co.il/
את מכירה את האתר הזה? יש בו המון אינפורמציה שיכולה לעזור לך.
בנוסף אני מציעה לך להגיע בראש פתוח ללידה, לא להחליט שום דבר עכשיו, אלא לתת ללידה להתקדם ולהחליט תוך כדי.
יכול להיות שתהיה לידה מהירה ולא תירצי או לא תספיקי לקבל אפידורל, ויכולה להיות לידה ארוכה שבמהלכה תרגישי שאת רוצה לנוח ותיקחי אפידורל.
בהצלחה

נגה, למיטב זכרוני מי שרוצה ללדת וגינלית אחרי קיסרי, אפידורל יכול לסכן אותה בקרע ברחם וכדומה. כדאי לקרוא חומר על הנושא. יש עוד פרוצדורות שעלולות לסכן אותה. כדאי להתייעץ עם מיילדות בית ולקרוא ספרים כמו "לידה פעילה" ואחרים.

שלושת ילדי נולדו בלידת בית חולים עם אפידורל. היה נהדר! כולם ינקו בחדר לידה, כולם היו בביות מלא מלא מלא, בכולם התאהבתי ברגע שנולדו. הלידות שלי היו לי מדהימות, מעצימות, מרגשות ולא כאב לי ללדת. לא הייתי עייפה מדעות של צירים ללא פתיחה. לא היו סיבוכים של מצוקת עובר. קמתי על הרגליים שלוש שעות אחרי.אין לי כאבי גב ואין לי תפרים. הפחד שלנו מהאפידורל הוא זה שגורם לכל הסיבוכים ולכל התסריטים המפלצתיים שהם תופעת לוואי של האפידורל. מי שיולדת טבעי כל הכבוד לה. ומי שחושבת על אפידורל אני ממליצה.

הפחד שלנו מהאפידורל הוא זה שגורם לכל הסיבוכים ולכל התסריטים המפלצתיים שהם תופעת לוואי של האפידורל.
לא נכון ולא מדוייק. יש מחקרים רפואיים על הנזק באפידורל. נכון שזה סטטיסטי, ורוב הנשים נופלות בצד הטוב של הסטטיסטיקה, אבל לא כולן.
וזה לא סותר שנהדר שלך הייתה חוויה טובה עם אפידורל.

הפחד שלי מאפידורל?!

לאחר שילדתי עם ובלי. יש לי את כל הסיבות להירתע ממנו.
אני כותבת ומוחקת שוב ושוב כי כל כך קשה להסביר את העניין החווייתי הזה.
רק אוסיף שמבחינתי אחרי שתי החוויות, ללדת עם אפידורל זה כמו לנהוג בעיניים עצומות.
ויש לי עוד הרבה מחשבות בנושא- לקיחת הכאב והפקעת ההתמודדות עימו. הפקעתו ממקומו הטבעי כמדריך.
זו מחשבה מאוד ״גברית״ ובעיניי מוטעית שניתן לייצר הפרדות בתהליך שלם כמו לידת אדם.
יש בזה רבדים עמוקים מאוד מאוד. מעבר לשאלת אילחוש וסכנות רפואיות. התנגדות (בלתי מודעת?)