אורית אוקו ערוסי

אני מקנאה שכולם נפגשים איתך ורק אני לא
גם אני

ד"ש ותזכורת על קיומי לאייל

אורית, אני מקווה שתגיעי שוב למפגשים של חוף הכרמל. שני הקרוב אהיה.

Hi Orit,
"Mung Bean" gave birth yesterday at 17:26. The baby is 3.58kg, and everything is fine.
She will write or call you later to update you with all the details.

היי חמודה,
איזה דז'וו,
כן,אני אכתוב בארץ.

מה? כבר ניגמר???
שיט!
טוב אני מקווה שעוד תתקשרי לפני הטיסה, אפילו רק לרגע........

אנחנו בדרך לשדה התעופה
הרבה אהבה לדרך

הייתי כל כך עסוקה בעצמי (ערסית סוציופאתית) עד שככ נגמרה לך החופשה בלי ששמתי לבבבבבבב...

רציתי לדעת מה את יודעת למשל על הקשר בין רפואה סינית והחזרת המחזור בזמן הנקה...

שליחה על ידי מ_י* » 07 יולי 2005, 19:42

הי אורית
מקווה שהגעתם בטוב
אנחנו כעת מתחילים לארוז. הדבר המדהים הוא, שזה מגיע בסוף. כל כך הרבה פעמים דמיינתי לי את סוף התקופה הזו, ואיך נחזור, והנה פתאום זה כאן.
ועוד יותר מדהים: כמו בלידה, כשפתאום יש הרגשה כזו של רגע-רגע-מה-כבר-נגמר-ההריון, למרות שיום קודם כבר הרגשת שאת מתפוצצת וחייבת ללדת לאלתר, גם עכשיו יש לי פתאום רגע-רגע כזה. מה, כבר נגמר?
וכמובן, מבול זוועתי של עניינים טכניים.

_הי אורית
מקווה שהגעתם בטוב_

ו- @} להקל על השיבה.

לא ענית לי על השאלה:'(

איזה כיף לפתוח סוף סוף ולפגוש בגשם של ברכות.
תודה לכולכן.

היי אורית,
מה שלומך? איך היתה החזרה הביתה?
נמשיך באי-מייל?

היי אוקו,
יש לי תירוצים. אין לי זמן לכתוב אותם. מקווה לשלוח פירוט. רק שתדעי שאני חושבת עליך (זה לא מספיק, אני יודעת).
נשיקות.

שליחה על ידי מ_י* » 14 יולי 2005, 06:07

הי
הזמן אוזל בקצב מבהיל ומשמח כאחת
פתאום זה עוד שלושה שבועות! אני מאד מתרגשת.
יודעת שיש המון מה לעשות, אבל לא ברור לי בעצם מה
כלומר, צריך לארוז, אבל אני לא רוצה ממש להתחיל עם זה כדי לא לחיות שלושה שבועות בתוך כאוס מוחלט
אני רוצה להיפרד מכל מיני דברים
גם אחז אותי בולמוס קניות, אני בכל זאת רוצה להביא מתנות לכולם, וגם להכין את עצמי לקראת הקאם-בק, מה גם ששלוש שנים פחות או יותר הסתובבתי פה בסמרטוטי ואני רוצה בכל זאת לחזור במיטבי פחות או יותר
וכל זה עם הקטנצ'יק שכבר כבד פחד, עם המנשא אני מרגישה כמו בחודש תשיעי
יאלה, שיהיה כבר מאחורינו (ואין דבר שנוא עלי מתקופות בהן אני מוצאת את עצמי עם התחושה יאלה-שיהיה-כבר-מאחורינו).
איך אומרים? בקרוב אצלכם.

היי הנה אני ייייייייייייייי!
אולי תגלי עוד כמה סודות על הרפואה הסינית...ומה להוסיף לתפריט...ביגללך אני אוכל כל יום בטטה...אני מקווה שאני לא בדרך ליהיות בטטה!
ועל איזה סבלנות את מדברת... מה סבלנות....למי יש סבלנות אוטוטו בגיל 37 כשעקומת המומים עולה עם כל שנה שעוברת...ונכון שאני מכירה אמהות שילדו בגיל 40 + אבל בגיל הזה אני כבר רוצה כבר את הרביעי שתהיה לפחות כיתה מעורבבת בהום סקולינג בשכונה....
וחוץמיזה מה הקשר בין הבעל -רפואה סינית-ואפריקה?
בת כמה את?
אנ י לא יודעת למה אני תמיד מדמיינת אותך עם שיער שחור גלים גלים ופוני!

הי אורית,
אני העברתי את הטקסט,
ורציתי לשאול אם מתאים לך שיהיה בראש כל דף תוכן עם שמות הדפים הקודמים,
משהו כזה:

אינדקס

תחילת מעבר לאפריקה
ביקור בארץ
מעבר לאפריקה
המשך חיינו באפריקה
המשך חיינו באפריקה 2
ביקור בארץ 2
המשך חיינו באפריקה 3

זה ממש לא נראה לי יומרני.
זה פשוט פרט טכני: הבלוג ארוך ולכן פוצל לכמה דפים.

למעשה אפשר להוסיף הערה כזאת ליד סימן הפלוס, או בפנים:
^{בשל אורכו של הבלוג הוא מתפרש על פני כמה דפים}

אפשר גם למחוק את המילה "אינדקס", או לכתוב משהו אחר,
את יכולה אולי להתייעץ עם יונת.

(אני מאוד אוהבת את הבלוג שלך, ונראה לי חשוב שמי שפתאום מגלה דף אחד מתוכו יוכל למצוא בקלות את שאר הדפים.
בהפניה _דפים דומים אין את כל דפי הבלוג .)

@} @} @}

לדעתי כדאי שהרשימה תהיה בכל הדפים, כששם הדף שבו נמצאים יהיה באותיות נוטות,
למשל אם זה הדף ביקור בארץ 2 זה יראה כך:

(לא בטוחה מה כדאי לכתוב ליד סימן הפלוס, מה דעתך?)

{+

^{בשל אורכו של הבלוג הוא מתפרש על פני 7 דפים:}

תחילת מעבר לאפריקה
ביקור בארץ
מעבר לאפריקה
המשך חיינו באפריקה
המשך חיינו באפריקה 2
ביקור בארץ 2
המשך חיינו באפריקה 3

אני לא גרה בחו"ל רק הייתי בשבוע חופש בטורקיה..
אני גרה בבאר שבע

ואין לי ילדים..
עולם אחר..
פשוט למילים שלך יש ערוץ פתוח אלי ללב

אני רואה דרכך, עולם מופלא (ולא וירטואלי בכלל), בתוכי

תודה @} @}

העתקתי ממה שכתבתי לך בדף "בדידות בחינוך הביתי":

הצעה קטנה מפרספקטיבה קצת אחרת (אני קוראת אותך המון, אבל שונאת לתת עיצות, אבל אולי בכ"ז -אם לא יועיל לא יזיק):
אני עשיתי עבודת שדה אנתרופולוגית (במסגרת לימודי באוניברסיטה) לא מאוד רחוק מהיכן שאת נמצאת. את נמצאת באחד המקומות המקסימים בעולם, צריך רק לצאת מן העיר. איני זוכרת כרגע בנות כמה בנותייך, אבל לו אני במקומך (ולא תאמיני - הלוואי עלי טנזניה ולא ארה"ב), הייתי יוצאת לסיורים בסביבה, בכפרים. אשמח לתת הצעות יותר פרקטיות בדוא"ל, אבל עד אז - פשוט תגיעו לאיזה כפר (מבחינת בטיחות אישית המקום יותר בטוח מכפי שהלבנים בסביבה נוטים לחשוב), ותראי עד כמה מהר תמצאי חברה מהסוג שהיית מאחלת לעצמך, ועם הרבה מאוד חינוך וחיוך ביתי

אעתיק זאת לדף הבית שלך, ליתר ביטחון
תכתבי אם את רוצה:
[email protected]

התחלתי... אמשיך מחר... @}

הי אורית
יש לך אי מייל?

ראיתי מה שאמא נוסעת כתבה לך, וגם לי זה נראה

מה המייל שלך ?

כתבתי לך מייל נסיון,הצלחת לקרוא ?

הי אורית, לא נעלמתי

קשה לי לכתוב, קשה לי לנסח את מחשבותיי.
אולי אנסה היום בערב.
תודה על ההתעניינות @}

אוריתי, איפה את? יש איזו בעיה עם המחשב, או החשמל? אני מקווה שאת לא כותבת בגלל שאתם עושים הרבה כייף, אבל תוהה אם זה אולי בגלל שאת מתמודדת עדיין עם הדיכאון שאחרי הביקור....כמעט עשיתי מצירוף המילים הזה דף!!! הייתי ממלאה אותו בזמנים מסוימים בשנה
(-:

מחר מחר מחר
לבי מחשב להתפוצץ
(תדעי שיום אחד מגיע הרגע)

איזה דיכאון מה דיכאון ..תצאי מאחורי הוילון בקשה! יופי! עכשיו תוציאי את הנוצה עם הדיו! יופי! עכשיו תישפכי עלינו כמה שאת יכולה..חסרים לי כמה כתמים של דיו בחולצה...ח.ח.ח...
יקירת השכונה ....אל תתבאסי ..תחשבי על זה שאנחנו תקועים פה עם סרטים כתומים ומלחמת "אחים"(אללק) ופעילי כך שמסתובבים חופשי ברחוב עם נשק ועוד שטחים ועוד כבושים ושם פיגוע וכאן חיסול מהיר........
תישמחי .תישמחי שאת שם. אל תפתחי עיתונים אפילו .(אני אשלח לך ת'הורוסקופ של ידיעות אחרונות אם את רוצה)
נשיקות וחיבוקים מהערסית שתקועה בשכונה כבר 36 שנה (טוב..אם לא פיזית....לפחות מנטאלית)

אוריתי יקרה (אפשר לקרוא לך אוריתי?)
איזה כיף לשמוע ממך ולדעת שאת שם, קוראת, שותפה, מתרגשת איתי...
אחותי סופסוף ילדה ואת שם, מוכנה להתרגשות חדשה...!
תודה שאת כזאת חמה ומקסימה.

אני לא כל-כך בלחץ מעניין היניקה מצד אחד,
אבל בכל זאת בקשתי לדעת מה דעתה של אמא ל 5 כי זה לא משהו מוכר לי...
ו... טוב את צודקת, צריך להרגיע את הגנים הפולניים....

אורית, ניסיתי לענות לך בכתב, אבל ההודעות לא נשלחו. אין למוח שלי אפשרות כרגע לחקור נושאים חדשים. לא התעמקתי באיך לשלוח, אני חייבת לרוץ, לחצות את המוני הכתומים ולקחת את א' מחברו.
נ' ישן, ואני צריכה לישלוף אותו מהמיטה - מחאות ישמעו עד אליך...
נשיקות. תודה על העידוד.
דימעה קטנה לקינוח.
0-: ,

, אל תשאלי למה, תמיד רציתי לצרף אותם!

תודה!

הי אורית
אנחנו כאן, בינתיים עדיין באופוריה
וכבר חלפו שבועיים! הזמןממש טס.
אני רק עכשיו מתחילה להתארגן על עצמי, אתמול קניתי אוטו, עכשיו צריך לחשוב על התמקמות וכל השאר
אבל מה - כייף. אני מרגישה הרבה יותר מחוברת. וגם האנשים, המעורבות הרגשית שלהם בכל דבר. נראה לי שאני הבנאדם היחיד כאן שצופה בטלויזיה בימים טרופים אלה, שומע את כולם משמיצים זה את זה ומתמוגג. איזו מעורבות אישית! איזו אווירה דינמית ותוססת!! איזו איכפתיות!! אחרי הזומבים של קנדה זה ממש תענוג.

אל חשש -- יש גיבוי, ויהיה מקום חדש ויפה.
(אם את לא מבינה עדיין על מה מדובר -- יופי! ככה לא תיבהלי כשתראי.)

היי אוקו,
מקווה שהכל סבבה אצלכם. נגמרה הבטריה במצלמה ובעלי לא מצא את הכבלים... טוב, הוא לא שאל איפה שמתי אותם.
עכשיו יש בטריה, אבל חושך. בקיצור, יבואו עוד תמונות. גם אנחנו הצטערנו שלא צילמנו יותר, במיוחד בגינה, כדי לראות אם יש כבר הבדלים ומה הם.
אוי, גננות זה לא פשוט. יבלות בידיים, העור מתקלף ושוכחים להכין אוכל לילדים. שלא תדעי.
אנסה להאריך בשעות נורמליות יותר. עכשיו בעלי היקר זקוק למחשב. הוא צמוד לספר על גננות אורגנית ויש משהו שהוא רוצה לבדוק באינטרנט.
היום קוממנו בור קומפוסט. לא פשוט כמו שנשמע.
טוב, טוב, אני מפנה את המחשב!

אורית,
יש לי בעיה בדואר האלקטרוני אז אני אשלח לך מכאן שנה טובה. שתהייה לך לאייל ולבנות שנה מלאה טוב כרימון, מתוקה כדבש (ושהחמצמצות של התפוח רק תדגיש את מתיקות הדבש). שנה של היפתחות, קבלה, גדילה. שנה של שלום, שלמות, השלמה. שנה של בריאות, אושר ואהבה. שהשנה הזאת תביא עימה מתנות נפלאות לכולכם ושיתקיימו בה האיחולים שאתם מאחלים לעצמכם.
שנה טובה ממני ומבני משפחתי, יפעת.

תודה

כיף לי וקיבלתי מתנות מה זה שוות!

ומה שלומך שמזמן לא דיברנו?
ושנה טובה! גם לאייל....

אןרית יש כללים להזמנות לאירועים
ההזמנה צריכה להנתן עד כשבועיים לפני האירוע. אירןעים גדןלים כמו חתונה בר מצווה וכו יש לשלח 3 - 4 שבועות לפניץ בארה"ב נהוג איפלו יותר כי אנשים צריכים לטוס וכו
יש לתחום את הארוע בזמן לדוכמא 3:30-5:00
ועוד צריך לתת זמן ל - RSVPשזה אישור ההגעה
אם האירוע מתקיים ב אןקטובר 28
הזמנות עד ה-14
יש לשים מספר טלפון וכתובת אימייל ולבקש RSVPעד ל - 20 באוק
מקווה שעזרתי

בגל מקרה גם הצד השני לא נהג לפי הכללים
מקובל להתקשר ולומר שלא באים אם באמת לא באים!

הבנתי שאין לך חשק. זה בסדר. הכל לאט לאט, יקירתי

נשיקות

לא ידעתי שחזרת לכתוב על עצמך.
אוי. זה נשמע נורא )-:
יש לך דוא"ל? אני אשמח לכתוב לך בפורום מצומצם כזה.

מקוה שאת בטוב
אני בטוב מאוד D-: תודה.
מכירה את השיר "לא ינצחו אותי"? זו אני. הבלתי מנוצחת. כך, על כל פנים אני מרגישה. בכל פעם ישנם שוב ושוב קשיים שאנשים מנסים להערים עליי. ומצד שני, אלוהים נותן לי המון כוחות . בהמון מקרים אני מרגישה ממש כאילו אלוהים נושא אותי על כפיים.
וחוץ מזה, אני עסוקה כל כך עם הילדות המתוקות שלי, שאין לי זמן להתבכיינות ולבחישות מיותרות בעבר. וזה טוב (-:
מאז שעזבתי את הגיהנום אני מאושרת ושמחה. חיה לי עם שתיי בנותיי חיים שלוים ושקטים. וזה מה שבסך הכל רציתי.
חג שמח אורית. לך ולבנותייך

אהלן אורית
תום מתחיל לכתוב במחשב בעברית! הגענו לימים טובים. על האנגלית הוא כבר השתלט, אז הוא צריך אתגר חדש... בכל אופן, הוא כתב לגאיה בדף שלה. חשבתי להגיד לך, במקרה והיא לא פותחת אותו לעיתים קרובות. הוא מת שהיא תכתוב לו משהו

אורית,זאת אני, , לא אמא שלי

תתחדשי על הדף החדש @}
וכל הכבוד לך (וללאפיס) על העריכה

הי אורית,

רציתי רק לכתוב לך שאני קוראת לפעמים בדף שלך.
שמחה מאוד על ההתפתחויות האחרונות! מאחלת לך להמשיך ולטפס למעלה ותמיד לראות את האור.

אצלנו ההתאקלמות עוד בשיאה.
בטח שמעת על התקופה שעברנו...העיקר הכל כבר מאחורינו.
אני גודלת אט אט ומרגישה טוב.

שולחת לכולכם המון אהבה. אנחנו מתגעגעות מאוד (שי ונעם "המתוקות" מדברות הרבה על תומר).

אוריתי, איך שמחתי לראות אותך אצלי...
קוראת כל הזמן את הדף המרתק שלך. ממש חייבת להתעדכן לגביכן כל הזמן. בדימיוני אני רואה אתכן יפות ולבנות אל מול רקע כחלחל חום כזה, כאילו יום בשרב... פילטר כזה כמו בתמונה ישנה. טוב, לא משנה. מה נכנסתי לתיאורי אוירה?... סתם שתדמייני גם..
בכל אופן, בקשר אלי ואלינו- רצינו מאוד לחזור ארצה. אני בעיקר.. וכבר ממש התחלנו להתארגן. המעבר נראה לנו מכאן ממש גדול עלינו. הרבה כסף ומשאבים שלא היו באותו רגע. בסוף החלטנו לעבור דירה פה בברלין. זה הסתמן כפיתרון הכי קל וטוב. כמה שינויי החלטה וכמה בילבול ליוו את כל התהליך... (כולל קריאת קלפים טלפונית של חברה שלי... הגעתי ממש עד גיחוך...). ויחד עם ההחלטה לעבור דירה שוב ושוב באו עוד לבטים. זה היה מתיש למדי.
ועכשיו אנחנו שבועיים אחרי המעבר לדירה חדשה וגדולה. הקודמת היתה קטנטונת והיינו ממש חייבים לעבור. הדירה מקסימה ונעים לנו אך אני כרגיל מתגעגעת קשות הביתה לחברי ולמשפחה, ויש ימים שאני מכה על חטא ורוצה לברוח מפה. מה שוה לי דירה מזהב כשאהוביי רחוקים? כך אני שואלת את עצמי מידי יום!
אני לא יודעת מתי זה יגמר, אולי עוד שנה..? אישי עובד כאן וזה לא בדיוק גן של שושנים... וגם לא הצלחתי ממש עם הרבה חברים כאן כמו שרגילה בארץ.
מוכר לך וידוע כמובן... אבל אני ממש לומדת מזה. כל יום מתעוררת ומנסה לברוא לי את היום שלי את המציאות שלי. ממש מתעקשת לראות את המציאות בורודים... ממש בכוח אם צריך.. עשיתי לי זמן כזה בזמן הנקת בוקר, כשאני לפני התעוררות- לדמיין את היום שלי טוב, בהיר ונפלא, וזה עוזר לי.
כל דבר שיכול לעזור הוא ברוך, לא? אז שיהיה לשתינו בהצלחה במסע הזה. המענין והקשה והמרתק.

אוריתי עשיתי בהשראתך בובה שחורה עם ריצרצ במקום פה... מה דעתך?

הי אורית,

תודה על המילים החמות.
בהחלט עוברת עלי תקופה לא קלה. אני מרגישה כל כך מרוקנת מבפנים- חסרת כוחות ואנרגיות.
אני לתומי חשבתי שההיריון הזה יהיה חוויה מתקנת להיריון של שי ונעם. אבל בחיים יש הבדל בין רצוי למצוי.
בינתיים אני מנסה להסתגל למציאות חדשה- שכיבה מוחלטת וחוסר פעילות.
האיסור לטפל בבנות קשה לי נורא, בייחוד לאור העובדה שדרור לא כאן איתנו.
בקיצור...קשה...קשה....

מבטיחה לכתוב לך בפירוט במייל.
בינתיים המון תודה.
נשיקות, שרון.

היי אורית,
הגעתי לאחרונה למסקנה, שאלהים פוגע לנו בנקודות התורפה.
דוגמא: יש לי חברה, שהראייה שלה נורא חלשה 13-. היא עשתה ניתוח לייזר, שהצליח,
אבל אחרי שנה החלה התדרדרות, והיום, אחרי שנתיים היא כבר 4-.
אבל כל זה לא הפריע לה.
מה שכן הפריע לה- הבחורה ספורטאית, ומכורה להליכות (בעיקר כדי להוריד משקל).
לילה אחד היא קמה לילדים, ומעדה במסדרון מעל אפניים, שעמדו בו.
היא שברה את הקרסול.
עברה ניתוח, ושכבה כמה חודשים בבית.
עשתה הכל כדי להתאושש, והצליחה לחזור להליכות תוך 5 חודשים.
ואז הרגל התנפחה שוב, והיא שוב צריכה רק לשבת כל היום.
היא מאד מבועסת.

אורית,
מה שלומך?
איך הולך?

הי עידית.
את מוזמנת לבלוג שלי המשך חיינו באפריקה 4 .@}

שליחה על ידי מ_י* » 05 דצמבר 2005, 19:08

מחקת מה שכתבתי ולא כתבת לי מילה... מקווה מאד שלא פגעתי בך

אה טוב

שליחה על ידי אמא* » 07 דצמבר 2005, 22:07

_זה נראה לי די מוזר שעם אנשים גדולים הוא מרגיש בטוח
אבל עם הקטנים שלנו מרגיש מאויים.
נשמע מוכר..._
את מוכנה לפרט?

שליחה על ידי אמא* » 07 דצמבר 2005, 22:25

את יכולה לענות לי אצלך.

פשוט גם אצלנו זה ככה.
בעלי מרגיש מאוד נוח עם מבוגרים, תמיד מוביל את השיחה, מצחיק את כולם, מספר סיפורים.
אבל להיות עם שלושת הבנות לבדו? רק מעצם ההצעה הוא מתחיל להתפתל.
אולי אחד על אחד הוא מסתדר, אבל לא מעז להיות עם שלושתן לבדו.
לכן הזדהיתי עם מה שכתבת @}

שליחה על ידי אמא* » 10 דצמבר 2005, 14:45

תודה על השיתוף.
פשוט חשבתי שרק אצלנו זה ככה.
מרגיע מאוד לשמוע שזה קיים גם אצל אחרים.
"צרת רבים, נחמת טיפשים?".

"צרת רבים, נחמת טיפשים?".
לוא דוקא...

היי אורית, תודה על העידוד!
בהמשך לדברייך. אני לא החלטתי לגמול אותה מיניקת לילה אלא מיניקת ערב... אם אפשר בכלל כזה דבר...
פשוט לא יכולתי ממש לתפקד עם ההתעורויות כל 20 דקות זה נראה לי קשה קשה קשה.
תחשבי שאת מנקה, קוראת, תופרת.. מנסה להתרכז במשהו ופתאום את שומעת צרחות מהחדר.
את הולכת מניקה מרדימה, מעניקה מחבקת. סופסוף נרדמה שאפשר לצאת בשקט מהחדר. את רק מכינה לך כוס קפה, מתישבת טראח- בכי.
וחוזר חלילה כל הסיפור. וגם נוצרה סופר רגישות לרעשים. ממש אין לנו חיים כשהיא ישנה. לא יכולים לעשות כלום.
אז העדפתי לתת לה יותר מאוחר. בלילה. ובערב לחסוך לה, שתישן. יש התקדמות ושיפור ובגדול אני מרוצה.
מקוה להמשיך כך יש הרבה פחות התעוררויות ופחות בכי. פרטים בקרוב בדף איך מפסיקים הנקה _לילית ובבלוג שלי..

אורית, כיף שאת מזדהה תמיד..!
אבל היום היה יום לפני הטיסה ואת לא מאמינה כמה לחץ, בילבול וריבים טיפשיים איפיינו אותו.
עכשיו סופסוף נרגענו. אבל המסקנות הן לא לצפות שהכל יהיה מושלם לקראת פרידה..
לתכנן את האריזה טוב לפני ולנסות להיות רגועים ולקבל כל מה שיבוא ביום הזה...
לא יודעת.. תראי כבר בעצמך, בהצלחה.

בטח תקראי את זה בארץ...
אז זהו שלא!
אחרו לי את הטיסה...ואני יוצאת רק עוד שעתיים..
קצת התבאסתי.. למזלי יש לי קשרים בשדה התעופה והודיעו לי וגם שומרים לי מקום מרווח בטיסה.
אבל לא מתה על להגיע בלילה. אבל לוקחת בקלות, שום דבר לא יעצבנני היום!... אני נוסעת לארץ!

אהלן אוריתי.
חזרתי לפעילותת אחרי שהיתה לי בעייה עם המחשב ששגעה אותי ומנעה ממני להיות מסוגלת לנוע באתר בחופשיות.
זה מסודר. סוף סוף.
מה שלומך?
קיבלת את הספרים ששלחתי לך?

שלום אורית,
התחלתי ללמוד סוואהילית כשטיילתי בקניה ואחר כך המשכתי ללמוד באוניברסיטה.
למה?
כי אני אוהבת שפות אגלוטינטיביות (שמדביקים בהן חלקי דיבר ויוצרים מילים ארוכות שמבטאות דברים מורכבים).
כי היא משקפת משהו מהמנטליות ואורח המחשבה האפריקאי.
כי אני רוצה לקרוא ספרות אפריקאית בשפת מקור.

לעת עתה רמת הקריאה שלי היא רמה של ספרי ילדים פשוטים. אני זקוקה לחומר קריאה כדי שלא לשכוח את מה שאני כבר יודעת ובכדי להתקדם. אני מקווה שבבוא העת אסע לארץ דוברת סוואהילית כדי ללמוד את השפה לעומק ולשלוט בה.

בהזדמנות זו אשאל - האם הבנות שלך מחוסנות נגד החולירות שיש באפריקה? אני זוכרת שלפני שנסעתי לטייל התחנסנו בשלל חיסונים. אני רוצה מאוד לנסוע שוב, אבל לא מתחשק לחסן את הבת שלי (בת שלוש פלוס) בכל אלו.

תודה רבה על היחס!

היי אוריתי
ראיתי בבלוג שלך שאת מקדימה את הביקור בארץ.
אני גם אהיה בארץ מה26 במרץ עד ה8 באפריל. אולי נצליח להפגש?
מעבר לי ולך, אני חושבת שתום נורא ישמח.

למדתי סוואהילית בקניה, אבל אני לא יודעת מאיפה הסוואהילית שלמדתי באוניברסיטה. בעקרון היא אמורה להיות הסוואהילית מאזור החוף הקנייתי-טנזני. מעניין אם גם באזורי החוף של שתי המדינות יש הבדלים. האם ההבדלים הם בין המדינות או פשוט בין אזורים?
בכל מקרה, אשמח לכל חומר קריאה, כי כרגע יש לי רק מילון וקטעים מסינדרלה, שקראתי כבר מליון פעמים.

לגבי החיסונים - תודה על האינפורמציה! אם אחליט להתגבר על כל הפחדים שלי בעניין הזה, אולי ניסע הקיץ. נגד פוליו היא ממילא מחוסנת.

רגע, מה מצחיק ב"להתראות"?

חשבתי שאתם מתכננים על אפריל, לא?ֿ
אז יללא, תקדימי באפריל, כדי שנתראה

האם המייל שלך השתנה או שאת בצ'ילבה?

שליחה על ידי אמא* » 06 מרץ 2006, 15:36

היי אורית, תרשמי לי את המייל שלך ואשלח לך את הפרטים שלי.

שליחה על ידי אמא* » 06 מרץ 2006, 21:17

המייל בתיבה

היי אורית
לא קיבלתי את התמונות. יכול להיות שהבעיה אצלי כי לפעמים walla לא נותן להיכנס.
נסי שוב אם לא ילך אנסה למצוא את כתובת ה out look שלי.

היי אורית,קיבלתי את התמונות איזה כיף לשייך פנים לניק, הבנות פשוט מקסימות
ונראה שהן מאוד נהנות ביבשת החמה.
אני אשלח לך תמונות שלנו ביום ראשון.

היי אורית
שלחתי עכשיו את התמונות, תודיעי לי אם הן התקבלו.

תודה!
(כבר יש לי מחשבות לחזור לאוניברסיטה כדי להשלים את התואר הראשון ולנסוע לעשות תואר שני באפריקה... פנטזיות)

אני רוצה להשלים תואר ראשון בלימודי אפריקה ובלשנות. כדי ללמוד מקום ושפה לעומק חייבים לחיות במקום בין דוברי השפה. לכן אני רוצה לנסוע לאפריקה לעשות זאת. אולי דר' אפריקה.

חבר הציע לי לפנות לשגרירות קניה בישראל ולספר להם שאין בארץ אף מורה שמלמד סוואהילית ושאר שפות בנטו ברמה אקדמית בארץ ולבקש את תמיכתם. נראה לי קצת מופרך שקניה תחליט לתמוך בפנטזיות הפרועות שלי, אבל מי יודע.

קרן שמש ביקשה למסור שהמחשב שלה נפל טרף לשפעת המחשבים הקטלנית, כרגע אפשר ליצור איתה קשר טלפוני בלבד

היי אורית
אני מקווה שאת קוראת את זה מהארץ.
מאחלת לך שהיה נעימה ויפה מקווה שהטיסה עברה בשלום
ועוד מקווה שיצא לנו להיפגש.

שמעתי שמעתי ..יא פושטקיות שתיכן אחת אחת. ככה נפגשות עושות קניות, פוגשות את חברתי הבילתי ערסית בעליל-לאה
עוד יסתבר שפגשת גם את אחותי ואת כל העולם חוצמימני.
העולם קטן אחותי. אמא לשלושה הפכה אותך לגשמית אחרי שסיפרה שפגשה אותך.
לאן את נוסעת צפונה?
מתי את חוזרת?
ברוך מחייה הנעלמים באפריקה.
(עד היום אני אוכלת בטטה בגללך)

הי אורית,
בסוף מאי אנחנו טסים לחו"ל לשנה. יש לנו כל מיני חפצים שמחפשים בית לשנה, וכאלה שהתכוונתי לאחסן אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי יהיה לך שימוש בהם. אמנם תצטרכי להגיע לת"א כדי לקבלם, אבל אם אתן נוסעות לפני סוף השנה, תוכלי להפקיד את מה שאני רוצה בחזרה אצל חברים שלנו בנהריה (אני יודעת שאת בצפון, אבל לא יודעת איפה בדיוק).
מה שאני יכולה לחשוב עליו: סירים, מחבתות, כלים (צלחות, תבניות, מחבתות - יש כאלה שאני יכולה לתת במתנה), מיקרוגל וטוסטר אובן (אפשר במתנה, קצת עתיקים אבל עושים את העבודה). אם יש עוד דברים ספציפיים שאת זקוקה להם, תגידי לי מהם ואני אומר לך אם יש לי לתת/להשאיל.

_ידוע לי שהרפואה הסינית מתעסקת ומטפלת הרבה ובהצלחה בבעיות פריון.
אני נכנסתי להריון כשהנקתי הרבה יותר מחמש פעמים ביום, כך שלא נראה לי שזאת הבעיה.
הרפואה הסינית מטפלת בבעיות שכאלה בעזרת דיקור וצמחי מרפא. אם את מעוניינת בעוד פרטים נשמח לענות בדף זה או בדף הבית שלי._
זה ציטוט שלך והוא לקוח מדף כניסה להריון בזמן הנקה
אשמח לשמוע עוד בנושא. המלצות על מטפלים וכיו'ב. תודה @}
וד"ש לטנזניה. (-:

הי אורית
אני גרה אי שם בדרום... דרומית לבאר שבע.
אשמח אם את מכירה מישהו באזור הזה שמטפל ברפואה סינית. (ואיזה כיף לך שבעלך הוא הסיני! )
תודות! (-: ואכן ציטטתי אותך מלפני שנים, ובכל זאת זה יכול לעזור.
אמן כן יהי רצון (-;

יוווו, איזה כיף שכתבת. ניסיתי ליצור קשר ופתאם גיליתי שאבדתי את המספר... איך פיספסתי אותך היום ???????
ניסיתי לחזור אלייך אפילו לא בטוחה לאיזה מספר השארתי את ההודעה...
מקווה נורא שיצא לנו.
חיבוק גדול.

טוב, גיליתי שהשארתי הודעה למישהי אחרת לגמרי ... לפחות היא מכרה ולא מישהו זר...
נסי להתקשר ואם לא יוצא לנו בבקשה תשאירי הודעה כדי שאוכל לחזור (היה היום טלפון שלא הספקנו וכשניסיתי לחזור הודיעו לי שבוצעה חסימת שיחה...) בקיצור אין לי את המספר ואני נורא נורא רוצה לדבר איתך !

בטח שפיספסתי.. גם אנחנו לא היינו ביומיון, והתכוונתי שפספסתי את הטלפון שלך...

היי אורית
לא נעלמתי, אני פה קוראת את הבלוג שלך, שמחה יחד אתך, עצובה יחד איתך ומקווה יחד איתך.
הגליל העליון הוא ממש כמו תאילנד בשבילי.
אתקשר השבוע לשמוע מה הענינים.
למה באמת לא באת ליומיון?

היי אורית,

שמעתי את ההודעה שהשארת אצלי לפני יומיים....
אני אנסה להתקשר בימים הקרובים (המספרים עדיין רלוונטים?).

מקווה שכולכם בטוב.

היי יקירתי
כל היום בילינו בסופר לנד (תקנאי) וחזרנו הבייתה רק בעשר בלילה.
מחר על הבוקר אני מרימה אלייך טלפון.

ולתכלעס, איפה אתם גרים ואיך אפשר ליצור קשר?
המייל שלי: gyepooh#yahoo.com - תכתבי ואשלח לך את מספרי הטלפון שלנו..
ואנחנו גרים בכרכור...

היי אורית
היה לי ממש כיף לארח אותכם.
מחכה לתשובה בקשר ליום חמישי.

טוב לשמוע שהיתה הקלה, גם אם זמנית...
היה לנו כייף אתכם