עסק נשי

דף בלוג
זהו הכאבים מאחוריי, הזכרון והלקחים איתי, אני עובדת מתפרנסת ומסתערת קדימה.
החלום שעכשיו זורם בעורקיי להכנס להריון לנהל אירועים במלוא המרץ בעסק העצמאי והנובט שלי. מתפללת שהנשיות שלי תקדם אותי בחוכמה, יד אחת בעסק והשניה אוחזת תינוק כן בעייני רוחי השילוב הזה מנצח.
עסק נשי עצמאי ומחייך!

חלומות מתגשמים
בהצלחה

נהורה אחלה ניק,
אנחנו מכירות?

רצה אצה כל היום, מן מנוע טורבו מוצמד ליישבני, משהו מניע אותי, מסתכלת לאחור. מבינה פתאום שכל המן שלאחר הולדת ביתי , חיפוש הבית ומציאתו מה שאני הגדרתי לעצמי כתקופה מתה חסרת פריון בעשייה מחוץ לבית- הולידה את המקום הזה.
צמיחה שיגשוג כוחות ראשיתם בהתכווננות. איזה יופי.

באחד הדפים משהי פה דיברה, על הקושי למצוא עבודה מגיל שלושים וחמש, זה מרגיז אותי, שנשים נתלות בקושי, הקושי המסוכות אין להן סוף, תמיד נוכל למצוא אותו-את הסיכוי את הכוחות קשה מאוד למצוא ולטפח. לא שאני מכחישה את קיום הקושי אבל אסור לתת לו כח על חיינו. בא לי לצעוק לפעמים נשים תתעוררנה תתחילו לעשות, תפסיקו לחפש צדק חברתי , תייצרו אותו.
אמא של חברה שלי אשה מדהימה, שפית מובילה, עם בעל בנזונה, טיפוס מגעיל בעל אנרגיות שליליות. אני מנסה להושיט לה יד, צאי משם, בואי תעבדי איתי. לצערי לאנרגיה יש שתי קצוות תובע וקורבן, הקורבנות שלה שותלת אותה למקום. סיבות כלכליות הן תירוץ מצויין, אבל צריך לראות את האופק, לא את המצב קצר הטווח. החיים עוברים אנחנו טוות את חיינו

עסקי האוכל טובים מאיי פעם איך שהוא אנשים וחברות מתעוררים מהמיתון, מרגישה כמו הדבר הבא, שאט אט מתגלה, אנשים רוצים נתח ואני שמחה לתת, מרחיבה את עצמי כדי לאפשר מקום להרוויח יותר כסף. מוזר להרוויח זה לא כל כך פשוט כמו שניתן לחשוב

המיסטיקה של הכסף מאוד ברורה לי עכשיו. כמה צריך לברך שקונים משהו. אנו גרים ביישוב קטן, כולם מכירים את כולם. יש פה אשה מתוקה שמוכרת כל מיני מתנות ועבודות יד, חנות מקסימה ביותר. אני יודעת שמאוד קשה לה לשרוד כלכלית. בעבר, הייתי מתרחקת כאילו לא רציתי לשאת בנטל של משהו אחר, היום כל מתנה שאני צריכה לקנות זה אצלה, מן פרגון כזה. וכשאני קונה אני מברכת אותה, לא כועסת על זה שהיא יקרה, שהיא מרוויחה על חשבוני וכו'. חשבתן פעם על האמירה של הקונה הישראלי "מה הנזק?" איזו אמירה חסרת פירגון.

הגלגל מסתובב אני מרגישה איך הנתינה שלי מרחיבה אותי, ואת יכולת הקבלה שלי.

וכשאני קונה אני מברכת אותה, לא כועסת על זה שהיא יקרה, שהיא מרוויחה על חשבוני וכו'
הרבה פעמים, גם אני מרגישה כך.
כל חודש, כל אחד מאיתנו יכול לתת כמה מאות או אלפי שקלים לצדקה. הכסף שאיתו אנחנו קונים מה שצריך לבית ולמשפחה - הוא כסף שמברך אנשים אחרים בעמל כפיהם.

נהורה, הדברים שכתבת מעוררי השראה. אנסה לזכור אותם ברגעים הקשים

כמה צריך לברך שקונים משהו.
מסכימה איתך לגמרי.
@}

גם על צ'קים, תמיד מסיימת ב: בברכה ולא במילה בלבד. הכסף שיוצא הוא ברכה עבורי ועבור המקבל.

בהצלחה בעסק שלך. מעניין לקרוא ואני מקווה שתמשיכי לכתוב.

תודה רבה לקוראות, נעים להרגיש שיש משהן/ו מהצד השני שמקשיבות/ים...
מחר יום מתיש רק מלחשוב עליו- יום לפני ארוע גדול, אישי נוסע לחו"ל ואני נשארת פה עם הילדה, הכלבה והעסק-
כואב לי באיזור החזה, מלאת חששות איך אני עוברת את הלהטוט הזה עם כל הכדורים באוויר, ונשארת בחיים?
יום שני ארוע בעל חשיבות מארחת 17אח"מים בביתי, המחיר שנקבע דיי גבוה והצפיות בשמיים, חוששת, יודעת פנימה שיהיה מעולה, אבל זה לא מפוגג את ההרגשה, הלב מנתר לו פנימה והחוצה מבית החזה.

אני שולחת את הבת לסבתא מלאת רגשות אשם, אבל אז נזכרת באפשרות השניה שהיא אצלי מול הפרצוף,
אמא שלי לפני עשרים שנה, פנים חמוצות נרגנת, מבוזבזת רמוסה.
לא רוצה ולא מוכנה לפוזיציית הקורבן הזו, הבת שלי זוכה לאמא מבסוטה בסה"כ, אז אני לא שם כל הזמן, פשרה פוזיטיבית.
הבעייה היא שהיא חוזרת לי הפוכה מהסבתא כל פעם, כל החינוך יורד לטמיון, חוזרת מפונקת וחסרת מעצורים.
אין אפשרות אחרת.

עובדת מהבית מלאה סימני שאלה בהיכן לשים את הגבולות עבודה-בית משפחה, הגבול הוא גבול דמיוני, שדורש המון משמעת עצמית. מרגיעה את עצמי העסק עוד חדש תני לעצמך זמן...לא הכל צריך להיות מושלם כבר מעכשיו, מה זה הטורבו הזה שבבטן שלי, מרגישה צורך להוכיח, להספיק... יותר מאלף גברים, אני גם אלד, גם אהיה מבריקה אינטלקטואלית עם שני תארים וגם אשת עסקים מצליחה. לא תשברו אותי, עם כל השובינזם החמקמק הבלתי נאמר שלכם. אבא שלי שמשום מה בטבעיות לקח את אחי לעסק המשפחתי, והיום משקיע בעסק החדש...כן גם הוא של אחי. או, במה בעלך עוסק, מה זאת אומרת לא דילגת על משהו, למה לא תשאל במה אני עוסקת. או אפילו, בבית קפה, מה תרצה להזמין (לעבר אישי), ראבאק, מה אני שקופה, בלתי נראית מה קורה פה?

הפתעתי את עצמי היום

להכנס להריון לנהל אירועים במלוא המרץ בעסק העצמאי והנובט שלי בהצלחה באירוע ובכל התכניות.
מרתק לקרוא @} @} @}

שיהיה בהצלחה @}

פשש.. כמה אנרגיה!
בהצלחה

וואו, נהורה, הרבה הצלחה!
שיהיה לך קל.

רחלי,
כל חודש, כל אחד מאיתנו יכול לתת כמה מאות או אלפי שקלים לצדקה.
מאות? אלפי שקלים? סכום לא הגיוני. אולי לשנה.

איזה כיף לי שנשים כמוכן מאחוריי(קצת חקרתי אודותכן)!
מחר יום חשוב, נערכת, בודקת, שוב נערכת. מקווה להצליח לעצום עין בלילה. מוטרדת מכל מני פרטים קטנים. כסף גם הוא נכנס פה -מה יקרה אם לא ישלמו לי מה שמגיע, יש לי ספקים חיצוניים- מה יקרה אם... מנסה להכניס ללב אופטימיות. מצליחה רוב הזמן. קניתי בגד לבן למחר, אני נחושה לזהור, יחד עם המחזור וכאבי הבטן. השמש שוקעת ומטעינה אותי עכשיו, אלוהים איתי.

הבת אצל החמות, לא כיף עם זה, במיוחד בגלל שמחמלי מרעיפה אהבה על כל סובביה ואיך שהוא קצת קרירה כלפי הסבתא הזו. התקשרתי לשאול לשלומה, היא לא היתה, סה"כ הם כל כך מפנקים אותה אני לא דואגת רק קצת...רגשות אשמה שוב מתגנבים, בסרט הזה כבר הייתי, שמה בצד.

יקירי בין שמים לארץ עכשיו נוסע לקבל את תואר הדוקטור שלו מעבר לים, בתקווה שיגן על התזה שלו בהצלחה. איזה איש מצאתי לי, כזה אלוף החזון. הדוקטורט זה מן טיפה בים באשר לדרך אותה הוא סולל, בהמשך לרעיונותיו. פוליטיקה, שזורה אצלו בנשמה, אני יודעת שיום אחד הוא יפרוץ לתודעה הציבורית, וחיינו ישתנו ללא הכר, לא פעם עולים לי רגשות מעורבים אבל סופו של דבר הוא השותף לדרך שלי מן חבר למסע ארוך במיוחד.

חברות, אחרי לילה בלי שינה, השכמה רשמית בשש בבוקר,ודפיקות לב שממש חששתי לעצמי-הכל בסדר הארוע עבר בשלום.
לא היתה לי איזה תחושת התעלות מיוחדת בעקבותיו זה מן עניין שעוד צריך לברר. אבל באופן כללי היה טוב וטוב שהיה.

הלמה לא היה מדהים לא חד משמעי....
(1)אמא שלי באה לעזור, ויש לה נטייה להשתלט, חוויה שמהדהדת אצלי מעבר לחויה עצמה, היא לוקחת הישר למחוזות ילדותי.
(2)האנשים היו לא נלהבים, מסיבה לא ברורה, האוכל היה מצויין המקום יפה ומיוחד, אבל היה בהם משהו לא מפרגן. אני חושבת לעצמי בהפוך על הפוך כמה פעמים אני הייתי כזו מול אנשים ששכרתי את שירותיהם...אני לומדת.
(3)עבדתי ממש קשה..אולי קשה מדיי..אולי לא שווה את הכסף? מה התמורה שתרגיש נכון?האם זה ריאלי? אלפיים שקל ליום זה הרבה אבל זה לא באמת יום, זה הרבה יותר כמו שבוע.
(4)מותשות נפשית, הנובעת מחוסר נסיון, מהפקה משפחתית הכוללת הסעת הבת שלי לסבתאשזה קצת לא מרגיש נכון.
(5)הכסף הוא לא מיידי, אז יש מן הרגשה של העדר הקליימקס בסופו של פרןייקט אינטנסיבי.

העיקר ש הכל בסדר הארוע עבר בשלום
עם השאר תלמדי להסתדר עם הזמן.

כלכבוד!

תודה סגלגלית (סיגל נכון?)
היום יום מאושש יותר פחות עיפה, הכסף התקבל, גם לזה יש משמעות. נוסעת להביא את הבת מהסבתא.......מתוקה שלי!

נהורה, שמחתי לשמוע שהכל עבר בשלום.
עם הזמן תלמדי להתארגן טוב יותר ולהסתגל לעניין.

גאה בך ממש

רוני החמודה, תודה על המחמאות- הכל נכון דרוש זמן להסתגל, וזה המקום שלי עכשיו עוד שני אירועים בדרך. אחד מהם הוא יום אחרי יום. אני תוהה אם לקחת אותו.

שלא יהיה לי יותר מדיי אני רוצה גם לחיות העצמאות הכלכלית לה פיללתי בדרך אני רואה שבין המספרים מתחיל להיווצר דפוס משכורתי משהו- מאוד בא לי להתפנק לסוע לרקוד רחוק- זה לא אפשרי כרגע. מתאפקת.

אני ממשיכה עם הפנים קדימה, החודש האחרון היה מצויין, מסתבר שמשלושה אירועים, אפשר להרוויח משכורת.
אתמול עבר בשלום אירוע נוסף, היה מעולה, עשיתי הרבה מאוד עבודה רוחנית לפני זה. כלומר דימיינית ארוע מוצלח, גם מבחינת הצוות וגם מבחינת המבקרים. חוץ מזה הייתי לארג'ית וצ'יפרתי אותם בדברים קטנים שלהרגשתי עשו את ההבדל.
אני מכינה את השטח הפיזי והרגשי לארועים גדולים יותר, לרווחים גדולים יותר.

דוהרת קדימה ומחייכת.......

את מדהימה!
עצמאות כלכלית. היכולת להרוויח. להפוך אנרגיה לכסף.
תודה על כך שאת משתפת אותנו.
הרשי לי לשלוח לך ים של כח.
תרשי לעצמך להנות מהדרך.
בהצלחה
תמר

שליחה על ידי ענ_בל* » 02 מאי 2005, 06:22

אני נהנית לקרוא כאן. שבוע טוב לך. @}

ספרי קצת על הארוח, את השפית, באיזה סגנון את מבשלת?
אני מאוד אוהבת את המטבח,
במיוחד איטלקי.
הרבה הצלחה והגשמה בדרך האוכל................

שליחה על ידי נהורה* » 02 מאי 2005, 19:20

שכנה של זורבה תודה על השאלה, זה עוזר לי לעבד דברים שכביכול מובנים מאליהם,
מ... אז ככה לא אני לא שפית, והאמת שזה חלק מתחושת הפלא שלי מתהליך פתיחת העסק עליו אני מפטפטת פה.
הכל התחיל ממחשבה מתוקה של מה אני מזמינה, מחנות ההפתעות של אלוהים.

לפני כן עשיתי תואר ראשון מדעי החברה וניהלתי כ"א ופרוייקטים בכל מניי הקשרים. אחרי שנולדה ביתי, חוויתי עוד עבודה בסגנון הזה, ואז חשתי מן מצוי מוחלט מלנהל לאנשים אחרים עסקים ורעיונות. החלטתי להקים עסק משלי בתחום האוכל, לא הכרתי אף אחד ולא לקחתי קורס. אחרי חיפושים אחר קצות חוט של משהו כמו חודש, בן זוגי מצא לי במקומון איש מקצוע שהתאים לכיוון שאליו רציתי להגיע. התקשרתי אליו והוא אמץ אותי לחיקו, ללא תשלום, פשוט ככה. למדתי ממנו קצת, והתחלנו לעבוד יחד, כשאני אמונה בעיקר על הצד ההפקתי, ניהולי משא ומתני. מאז עברנו דיי הרבה גיגולים כמעט הפכנו לשותפים, וברגע גורלי חשוב פיצלתי את גורלי מגורלו, עכשיו אנחנו בשת"פ פורה, שבזירה ישנם שחקנים נוספים.

נכון להיום אני מנהלת אירועים בביתי שלא מזמן גמרתי לשפץ, אני מתפתה להתחיל לבשל בעצמי, גם בגלל העלויות וגם בגלל שאני פשוט אוהבת את זה. הנה עכשיו בדיוק צנח עליי אירוע למספר קטן של אנשים יחסית אני מנסה לגייס אומץ להרים שרוולים ולבשל.

אני מאוד אוהבת פיוג'ן ישראלי עם ניצוצות של אוכל בריא ופשוט, אוכל שמתבסס על מטעמי שוק מחנה יהודה, סלט ירקות גינה טרי עם שום הרבה לימון ושמן זית טחינה לבנה, עוגת גזר בחושה, פלפים בלאדי ממולאים, מרק ארטישוק ירושלמי וכו'
.

ומה עם מתוקים?....
יש לי עבר קונדיטורי, אולי נעשה משהו ביחד?
צריכה?

אני גרה באזור נתב"ג. ואת?

שליחה על ידי שירלי* » 03 מאי 2005, 15:32

אז גם אני רוצה לספר על היום הראשון בעסק שפתחתי בבית
מדובר על סטודיו פילטיס בבית, הזמנתי לשעור הראשון את כול מי שמכירה אותי ומי שאני יודעת שהתעניינה ציפיתי ל3 בנות בטוחות (הסטודיו מכיל 6 בנות) ולהפתעתי הגיעו 5 בנות - או נשים זו הגדרה נכונה יותר הבת של בת ה .5 אמרה שאני צריכה להיות שמחה, אני באמת שמחה כי 4 מהחמש קונות מנוי- שזה אחלה לספתח של העסק.
הבעל שלי התנהג למופת וטיפל בבנות (יש לי עוד אחת בת שנתיים כמעט) , אני הייתי בלחץ ובמשך השעור קצת נתקעתי ולא הצלחתי להתרכז כמו שאני רגילה ולחיות את התרגילים עם מלל מדוייק, אני מאמינה שגם זה יעבור ועוד שבועיים מגיעות אלי המיטות ריפורמר שהזמנתי מקנדה וזה מוסיף המון התרגשות בשבילי וגם ציפיה ללקוחות
בניגוד למה שאת מספרת על אבא שלך
אבא שלי כבר סיכן לא מעט כסף על הלימודים שלי , השיפוץ שעשיתי וכו, אולי זה בא אצלו ממקום של לפצות כי ההורים שלי גרושים אולי הוא פשוט נהנה לעזור לי ולראות לאן אני גודלת עם העסק.
יופי של אתר והמון בהצלחה לך , אני חושבת ששוה לך בכול זאות ללמוד בישול - אני מאוד מאמינה שצריך לדעת לגעת בכול מה שהעסק דורש.

שליחה על ידי נהורה* » 03 מאי 2005, 20:04

שירלי, אני ממש שמחה שכתבת פה, קודם כל בגלל ההשראה, אחרי הכל להיות אמא-אשה-הרבה פעמים מנהלת משק בית ובעלת עסק עצמאי, זה אתגר שאני רואה בו אתגר קולקטיבי. חוץ מזה עלית על נקודה חשובה בכל הסיפור, והוא ההיסוס שלי בלגעת ביצירה עצמה, בחומר הגלם. ללמוד בישול לא נראה לי, ישבני כבש את כסא הלימודים זמן רב מדיי, אני מרגישה שאם ללמוד זה או מנסיון או ממאסטר בשיטת החניכה שבה נהגו פעם. פחות תיאורטי יותר פיזי. אבל אני מתגלגלת עם זה מחכה לראות מה יוליד יום. קשה להאמין איך כל יום מביא איתו משהו או מישהו חדש הדופק על חלוני. אני מאוד פתוחה למה שיבוא.

רציתי גם להתייחס לרגע המופלא הזה של התעופה, כשהזמנת את הנשים אליך לשיעור בפעם הראשונה, ההיית במקום של אי הידיעה המוחלטת, התעוזה הטהורה, סוג של תמימות ואמונה-בין שמים לארץ. זה רגע מופלא, שאפשר לשכפל כמותו עוד, שם נמצא הכח.

לגבי אבא שלך זה נפלא שיש לך אותו. את יודעת האחר המשמעותי הראשון של כולנו (רובינו) הוא אבא. אמא היא הרחם, במובן הבסיסי אמא היא אנחנו. כשאבא אומר איזה יופי ומפרגן, זה אומר שכבשת אותו, זה אומר שיש לך אור ירוק לצאת החוצה, ולהוכיח את עצמך ביתר קלות מול העולם. התברכת.

שליחה על ידי נהורה* » 03 מאי 2005, 20:07

לוונדר, אנחנו קצת רחוקות גיאוגרפית ומניסיוני בתחום האוכל, המרחק הוא פונקציה שלא ניתן לגשר עליה, במונחים כספיים.
זה פשוט לא יהיה כדאי לא לי ולא לך. מחמיא לי שהצעת. אם תעברי לירושלים בעתיד את מוזמנת לבדוק שוב.
בהצלחה רבה לך!

תודה

אני בכלל עזבתי את תחום האוכל לטובת המולטימדיה,
אבל עשית לי חשק פתאום

את מגיעה למפגש?

שליחה על ידי נהורה* » 03 מאי 2005, 21:18

חמודה, זה מעולה לשמוע שאני מוציאה שם טוב ל"מקצוע".
אני מנחשת שאת מדברת על מפגש של באופן, אבל אני לא בטוחה, כי אני לא כ"כ מתעניינת באפיקים האלה כרגע,
יש משהו שנעים לי אתו מאוד, במרחק הבטוח הזה של חברים ווירטואליים לעט ולעת.
האמת שכמעט הגעתי למפגש של היולדות בבית....כי זה בנפשי, אבל היה לי אירוע.

שליחה על ידי נהורה* » 04 מאי 2005, 16:33

איטיות מסויימת, נותנת לזה להיות. מכירה עוד ועוד אנשים בתחום, הרשת מתרחבת, מרגישה שיש פה השקעה לטווח ארוך.
רוצה לאפשר לעצמי גם לנוח ,מחר צריך לשבת על דוח מס הכנסה, אוף איך לא בא לי. מצד שני היום היה לי מן הבזק....וואהו אני ממש מתפרנסת מהמשחק החביב הזה, איך זה שאפשר גם להנות וגם להרוויח?

שליחה על ידי נהורה* » 05 מאי 2005, 13:12

טוב לי, מתרחבת.

יופי לך @}
פרטי נמקי והרחיבי...

שליחה על ידי נהורה* » 05 מאי 2005, 17:42

הריקמה האנושית סביבי, מתהדקת אני מכירה אנשים, ונהנית מקשרי עבודה טובים, יותר מכפי שהיו לי איי פעם. אני מרגישה דרך האנשים שאני מארחת ועובדת שהעולם מחייך אליי, הרבה מאוד זמן לא הרגשתי פרציי אנרגיה חיובית כזו חוזרים אליי. אחריי הפסח היתה ירידה מסויימת בעבודה אבל לא כל כך איכפת לי, כי אני מרגישה בטוח מבפנים.שהדברים באים מהמקום הנכון, כך או כך הדברים יסתדרו. מוזר איך תחום העבודה בולט בחיוביות שלו, כאשר בשאר תחומי החיים הדברים לא פשוטים.

שליחה על ידי שירלי* » 08 מאי 2005, 16:25

שלום לך
אבא שלי ממש יהיה מאושר לשמוע את מה שכתבת לגבי אבא שנותן.
היום אחרי שבוע מאז שהתחלתי הדברים מתחילים לרוץ, יש לי טלפונים לגבי המכשירים שפרסמתי בכרטיס הביקור אבל המכשירים עוד לא הגיעו לארץ
מעניין את מי אפשר לשאול לגבי אוניה ששטה לה בים ומתי היא תגיע למכס ותוך כמה זמן ישחררו לי את המיטות שלי??
אולי אני התקשר לספק ??
לפי השעון אני מבינה שכבר התעוררו שם בקנדה
ועוד דבר נהורה האם את עושה ארועי פתיחה ???
נניח גלריה של רהיטים בדרום תל אביב עם גבינות ויין ??. (לא אוכל מסובך, הכי פשוט וכיפיי??)
שירלי

שליחה על ידי נהורה* » 08 מאי 2005, 21:28

תשמעי קודם כל מברוק....איזה יופי,
אני זוכרת את הרגע הזה, שפתאום הרכבת יצאה לדרך (וזה לא היה מזמן), תתענגי על הרגע הזה כמה שיותר.
מעניין את מי אפשר לשאול לגבי אוניה ששטה לה בים ומתי היא תגיע למכס
אין לי ספק שניתן לאתר באינטרנט, את הלוח זמנים בהתאם למתרחש בזמן אמת. תבררי דרך הסוכן בקנדה.
אבל ביננו, קחי אוויר עוד יום פחות יום, אין לזה חשיבות ממשית.......
האם את עושה ארועי פתיחה ???
יכול להתאים, אני בדיוק סוגרת עם איזה עיסקונת עם בית קפה תל אביבי חדש, אז אני אהיה באיזור, דברי איתי

נהורה- מאוד נהנתי לקרוא ולהשתתף בהצלחות שלך.

אני בימים אלה עזבתי משרה בה השתעממתי בשמונה השנים באחרונות ופתחתי בדרך חדשה כעצמאית.

הכל עדיין מאוד התחלתי. אבל אני כל כך מסכימה עם רוח הדברים שלך- עד כמה שלהקלטות שבראש שלנו לגבי הצלחה/אי הצלחה יש חשיבות.

וגם מסכימה איתך שכנשים יש לנו עבודה קשה בהרבה כי לרובנו יש הקלטות שליליות של חוסר הצלחה.

הדברים לגבי התפקיד של אמא והתפקיד של אבא- הממ... מעניין. שני ההורים שלי היו עצמאיים שנים רבות, ואני זוכרת את ההתלהבות שלהם לגבי העיסוקים שלהם- חוויה חיובית ביותר.

מקווה שתמשיכי לעדכן.

שליחה על ידי נהורה* » 12 מאי 2005, 20:41

תודה לך ציירת, אני קוראת את מה שכתבת, ונראה לי שהדברים נכתבו על מישהי אחרת. אני שאני כל כך בתוך זה בכלל לא מרגישה את הדברים שעברו עליי וממשיכים לתהוות כ-"הצלחות". התחושה דומה הרבה יותר משהו כמו רכבת הרים, פעם למעלה פעם למטה, והבחילה בכניסה לשני המצבים. התזזיתיות זורקת לי אדרנלין ואצטיל כולין לחילופין, לפעמים יש בזה משהו מתיש. החודש הזה מתחיל לההסתמן כאיטי, אני ברגשות מעורבים מצד אחד נהנתי לתת לעצמי זמן לנשום לעכל ולא לרוץ קדימה. מצד שני קשה לא להרוויח כמעט, יש פה שיעור, כרגע השיעור הזה מן מרקחת לא מפוענחת.

ציירת אני אשמח לשמוע עוד על התחום החדש אליו נכנסת ובעיקר על הדרך שלך...........

שליחה על ידי נהורה* » 16 מאי 2005, 21:01

הכל מתחיל בדמיון. מחשבה יוצרת תמונה יוצרת תחושה יוצרת ממשות יוצרת מציאות.
אחרי חודש איטי ואולי קצת מבהיל, התחלתי לשדר חיוביות ומרץ, אני מאמינה בטלפטיה, הכל משפיע על הכל, מחשבות שלי, בדרך קסומה משפיעות משדרות ונפגשות עם שדרים של אנשים בעלי תדרים דומים. הנה היום הגיע טלפון מפתיע ולא צפוי חמישים איש בארוע אחד, בדיוק מכסה על פרק הזמן שבו שקטטי על שמריי. האדם שעומד מאחוריי הארוע קל ונעים, ממש מרגיש איך שדר פוגש שדר שני.

יש בי משהו שמפקפק בהכל ואומר בולשיט, הספק המכרסם הביקורת והציניות. אבל איך שהוא אני אומרת לעצמי מה איכפת לי מקסימום אני פתייה שמספרת לעצמה סיפורים, מבחן התוצאה הוא זה שקובע.

האמונה, מטיילת לה בין מילותיי ומעשיי, מתחנחנת, מפלרטטת מישירה מבט... מן קוסמת כזו.
לקחתי על עצמי ארוע שאין לי מושג איך אני הולכת להפיק אותו, עד עכשיו היו פה עד עשרים ומשהו איש. האמונה, גברת עם כלבלב, פשוט עושה את זה.
איך ? לאלוהים הפתרונים! ויש לו.

איזה יופי, איך אני אוהבת סיפורים כאלה שהאמונה יוצרת מציאות.
מזכיר לי גם. מקווה לא לשכוח יחד עם המעבר לדף הבא...

אני חושבת שרמה מה"מטבח של רמה", בנטף (בדרך לירושלים), יכולה להיות השראה מדהימה. אני ממליצה מאוד מאוד לאכול שם וגם לפגוש אותה.

שליחה על ידי נהורה* » 17 מאי 2005, 10:14

אני חושבת שרמה מה"מטבח של רמה", בנטף (בדרך לירושלים), יכולה להיות השראה מדהימה

רמה היתה התחנה הראשונה שלי בעולם האוכל, ואכן היא נתנה לי הרבה השראה...אישה יפה וממוקדת. זו הזדמנות לספר, שרמה הקימה מסעדה אצלה במושב, הפתוחה רק פעמיים בשבוע במשך חצי שנה- כשרק חשבה על הקונספט כולם חשבו שהיא לא נורמאלית, גם איזור מרוחק וגם פתוח פעם ב.... היום מסעדה שלה היא אחת המובילות בתחום- היא פשוט היתה ממוקדת במה היא תהיה טובה ומה יעשה לה טוב.

שליחה על ידי נהורה* » 17 מאי 2005, 11:03

לוונדר את מתוקה וריחנית כתמיד.

ציירת אני אשמח לשמוע עוד על התחום החדש אליו נכנסת ובעיקר על הדרך שלך...........

התחום החדש שלי הינו למעשה תחום ישן- שאני רוצה לעשות אותו באופן פרטי. עד ללידה (ילדתי לפני חצי שנה) עבדתי כסטטיסטיקאית במכון מחקר וכיום אני עושה זאת כעצמאית. כן, כן אני יודעת, זה נשמע מה זה משעמם. האמת היא שיש לי לבטים כי אני יודעת שזה לא לגמרי זה. זה משהו שאני טובה בו, אבל בהחלט לא חלום חיי. אז עדיין מתלבטת. ובינתיים צריכים לחיות.

מה דעתך? האם ניתן להצליח גם במשהו שלא לגמרי שלמים עם העיסוק בו? או שאולי עדיף להמשיך ולחפש את ה"דבר האמיתי"? בעבר מאוד אהבתי לעבוד ובשנים האחרונות זה לא כך וחבל לי. משהו התפספס ואני לא ממש יודעת מה.

שליחה על ידי נהורה* » 18 מאי 2005, 14:29

ציירת יקרה,
העלת שאלה מצויינת שאני מתחבטת בה הרבה מאוד. התשובה כמו בכלל ענייני הרגש אינה חד משמעית, אבל אני בכל זאת מצאתי איזה דלת, שהיא מעין התחלה של תשובה.

מנסיוני למדתי שהרבה דברים בחיים דרוש להם התיזמון הנכון, יש מן סוג של זמן קוסמי לכל יוזמה, תפנית ומהפך. על מנת לדעת מהוא התזמון הנכון יש להכנס פנימה בשקט ולהרגיש, מה נכון לי? האם דורוש לי שת"פ על מנת להשיג את מה שנכון לי?האם בסביבה הקרובה ישנם אנשים הנמצאים בזמן הנוכחי בתדר דומה לזה שלי? וכו'..
מה שמאתגר בנושא התיזמון שלא תמיד הוא בא בכפיפה אחת עם הרצון. אני יכולה להרגיש שאני מאוד רוצה להתחיל ביוזמה עיסקית חדשה אבל בפנים אני יודעת שהשעה עוד לא הגיעה.דרושה לכך הרבה סבלנות, לא תמיד אנחנו מעוניינים להיות קשובים לסימנים המורים לנו להמתין- הרצון יודע להיות מאוד תובעני.

לגבי התוכן של המה האם לעסוק בדבר האמיתי, להתפשר עם משהו שמכניס לנו ואנו פחות אוהבים, יש לי תשובה אולי קצת לא קונבנציונלית. לעיתים חשוב לדעת שאנחנו על המסלול הנכון של חיינו ולאו דווקא עוסקים בדייקנות במה שאנחנו אוהבים. כוונתי היא .כשהתחושה הפנימית אומרת יש לי כיוון עשייה אני מודעת לצרכי הקיומיים והרוחניים, ואני הולכת בדרך שמרגישה לי נכון, החשיבות הגדולה נמצאת ב- קו הדמיוני שבדרך, ולא בכל סלע עליו אני בוחר להשען בזמן מסויים.

וברמה האישית שלך, להכניס כסף זה סוג של מוסר וצורך השרדותי חשוב ומבורך, שלדעתי את צריכה להקשיב לו, הוא זה שמעורר אותנו לעשייה אחריי הכל, אבל חשוב שבמקביל תתחלי לחלום ולרקום את הפנטזיות שלך, כמה שהן ישמעו הזויות. ברגע שהדבר שאת רוצה לעשות יעמוד לפניך התחילי לחתור לעומתו בנחישות, כולל וויתור על הכנסה לפרק זמן מסויים.לי באופן אישי יש מספר חלומות כרגע ולא אחד, אבל מטרת הביניים שהצבתי לעצמי היא לצור מצב בו אני הופכת ליישות כלכלית היכולה לפרנס את עצמה. לא כי אני מתכננת לעזוב את בעלי חלילה אלה אני מרגישה שנשמתי זקוקה לעצמאות הזו כחלק מהדרך.
עם העשייה תוך כדי תנועה העננים מתפזרים לי, המטרות הגדולות מתחדדות.

מה להגיד לך?

ישנם ימים שבהם אני מסכימה איתך- שמה שחשובה היא הדרך, הביטוי העצמי.
ויש ימים שאני מרגישה שאם זה לא יהיה "הדבר האמיתי" אז לא שווה להתאמץ בשביל זה.

יתכן שהחיפוש אחר "מה שאני אוהבת באמת" הינו תירוץ כדי לדחות את ההתמודדות עם--- משהו?

אולי עם הידיעה שבסוף המסלולהאושר כבר נמצא כאן, אין איזו אני אחרת שתתגלה לי אם אבחר בנתיב אחר, תמיד אגיע לאותו המקום.

סליחה, תפסת אותי ביום עגמומי ומהורהר. לפני יומיים קראתי את התשובה שלך והסכמתי איתה מאוד. אבל- מעשה כשפים- המקלדת הייתה מנותק (זה מה שקורה כשילד בן ארבע נוהג לדחוף את רגליו בסבך החוטים של המחשב כשהוא משחק במחשב) ולא יכולתי להביע את הסכמתי.

את מגיעה ליום העיון מחר? אני אשמח לפגוש אותך שם.

שליחה על ידי נהורה* » 23 מאי 2005, 15:30

יתכן שהחיפוש אחר "מה שאני אוהבת באמת" הינו תירוץ כדי לדחות את ההתמודדות עם--- משהו?

לפני כמה זמן השתתפתי בסדנה הקשורה במודעות, אחד התרגילים עסק בקול שאומר כמה אני אפס, לא שווה כלום וכן הלאה ומאידך הקול שמאדיר ומהלל את עצמי עד כדי ששום דבר לא באמת שווה את ההתייחסות הנעלה שלי.
בשלב ראשון כתבנו את התמליל של שני הקולות הללו, בשלב שני נחלקנו לשלישיות כאשר אחד מאיתנו באמצע בתפקיד האני, השני בתפקיד האפס והשלישי בתפקיד המיוחד במינו. האני עמד באמצע כשהוא שומע את התמלילים של שני הקולות הפנימיים בו זמנית. האבסורד שהחומרים שיוצרים את התרגיל הזה הם שלך, למרות שהם סותרים אחד את השני לחלוטין.
התרגיל הזה היה מדהים, בעיקר בגלל שאתה מגלה שכולם שבויים באותו קונספט ונעים בזיזג בין אפסות לעליונות.

אני מספרת לך על כל זה בגלל נושא הפרפקציוניזם, שנדמה לי שמבצבץ כאן. או שאני אהיה בטופ של עצמי, אהיה הכי טובה, הכי ממוצית הכי הכי הכי או שאני אשאר בדיוק איפה שאני, מובסית ריקה, הולכת לשומקום. .

אשמח לשמוע איך היה ביומיון- אני לא אגיע הפעם.

נהורה - את גדולה!
אני עכשיו בשלב שאני סוף סוף יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות. מחכה ל תזמון הנכון , אני מרגישה בהריון, עם רעיון, וחווה את חוסר הסבלנות, רוצה כבר להיות עם "התינוק בידיים", והמציאות נראת לי כל כך איטית ומרסנת. אני ניזכרת שבהריון האמיתי, הבנתי שכל חודש היה נחוץ בכדי שאוכל באמת להגיע ללידה מוכנה. כניראה שעכשיו המצב דומה. העניין הוא שזה לא שאני יודעת שזה יגמר תוך תשעה חודשים, לא בא לי שזה יקח עכשיו עשר שנים...מצד שני זה גם עניין של סידרי עדיפויות. יש לי שני ילדים והקטן עדיין יונק ואיתי כל הזמן. גורלה המופלא של אישה. התזמון הנכון קריטי, מכיוון שנניח הייתי עכשיו פועלת בניגוד לתפיסה הפנימית שלי, שאני צריכה להיות עם הקטן, הייתי יכולה לקטוע לעצמי את החיבור ואת ההשראה לעשייה, כי הכל מחובר והכל קשור. חלקים שונים מזינים חלקים אחרים.

שליחה על ידי נהורה* » 24 מאי 2005, 10:24

תודה תמר, אני חשה הזדהות גדולה עם מה שכתבת התיזמון העיסקי והאמהות הריי הם לב ליבת העסק נשי.
היותינו אמהות ונשים הרצות לפעול גם בעולם החיצוני לבית, הוא אתגר עצום, לא פעם אני חשה הקרעות פנימית הכרוכה בכאב בין לעשות עוד ילד לבין לזום עוד פרוייקט. זה לא מפליא הריי פריון ויצירתיות, אם דרך התרבות ואם דרך יצירה חיצונית, זוהי אותה סוג של אנרגיה.
הגיל הביולוגי, כמו מן שעון קוקיה נותן תזכורת מדיי חודש שאומר יש לך עוד 5-7 שנים לעוד ילדים. זה לא הרבה. בחיים לרוב כשאנו בריאים אנו חיים את הנצח. פתאום בנושא ההולדה, יש גבול יש סוף.
בתחילת העמוד אני מצהירה בבטחון שאני רוצה להכנס להריון, אבל המציאות בה אני נמצאת למעשה הרבה יותר מורכבת. הדחף הפנימי שלי לייצר הוא מאוד גדול, יש בי חשש שהריון יבלום אותי אפילו יקח אותי אחורה, כמו שקרה לי בעבר. מאידך ביתי ממלאת אותי כל כך. התשובה הפנימית העמוקה שעולה בי היא הריון בעיינים עצומות, לא לחשוב, הנכון העיסקי יקרה מאליו- בנושא ההריון הריי תמיד אין זמן טוב.
.

כן...

שליחה על ידי נהורה* » 25 מאי 2005, 14:20

זמן המתנה, לוקחת אוויר, מרגישה שאני זקוקה לכח לפני זינוק נוסף קדימה. שבוע קודם לקחתי סדנא שצרכה המון כוחות, הגוף שלי דואב, מחכה המחשבה רצה קדימה, היענות מבחוץ מתחילה לצוף בהרגשה רק מהכוונות שמתרוצצות לי בראש. פירסום שיווק, עד עכשיו נמנעתי מהם, עכשיו שאני רוצה לגדול, התחושה היא שצריך לעשות את הצעד הנוסף. אני בדרך, מתמלאת, צריכה קצת לשכלל את החלל העסקי יחד עם הגוף הפיזי שמחפש תמיכה. אולי מסג' טוב, מכשירה מקום נוסף בבית. מברכת על כל מה שיש לי ביתי עבודתי גופי ביתי אישי, תודה. רוצה להתרחב, להכניס הרבה נשימות לגופי לחלל בו אני נמצאת לעסק. אני תופסת את עצמי ברגעים מסוימים קטנונית קטנה, אווויר יותר אוויר. אני יודעת שאפשר זה כבר פה. אנשי מקצוע לפעמים כאלה ח'פרים אני כל כך רוצה להראות להם איפה טעו להסביר להם וכמובן לקבל את המגיע לי. אסור לי להתערבב, מה ששלי זה להיות בקו אמצע שלי בהירות, להיות חד משמעית מה ששלהם שלהם. התפקיד שלי לידם להיות אני תקיפה ישירה נעימה זקופה זה הכל..
.

שליחה על ידי נהורה* » 26 מאי 2005, 13:54

בנות תחזיקו לי אצבעות פתאום משמיים כנראה והגיעה עזרה............מבטיחה לעדכן.
העולם הזה מדהים, כבר אמרתי את זה?

שליחה על ידי נהורה* » 27 מאי 2005, 15:09

אכזבה! הקשר בין המתחולל בנפשי ובעולם החיצון הוא ממש אחד לאחד. אחריי הידיעה המשמחת הקול הלא מאמין החופר המקנטר המקשה, החל לתפוש את קידמת הבמה. במקביל נתפש לי הצוואר, שאותו מציינת לואיז ל' הי כסימפטום המורה על פחד משינויי- כמה מתאים. קשה לי לעשות את קפיצת המדרגה הזמן עןד לא הגיע, לא זה לא דטרמינזם זוהי רוחניות מעשית.. חסרת מנוחה, מחכה, אני זקוקה לנקוי.........

נראה לי שחלק מהקטע זה פשוט להיות בתוך הדברים. לתת לחויות ולמפגשים באמת לנגוע. לא לפספס את השיעור.
גם לקושי יש מקום, אל תשפטי אותו, הוא חלק מהחיים, ואת הרי חיה לא?
הדברים קורים, אל תתאמצי. הזריעה של המציאות היא בראש, תראי את המקום, שבו את רוצה להיות, ותשחררי.

שליחה על ידי נהורה* » 30 מאי 2005, 13:10

לא לפספס את השיעור

האכזבה נובעת מכתבה שבסוף לא יצאה לפועל בידיעות אחרונות, השיעור פה הוא מאוד מופשט.
התכווננות לפריצת דרך, מפנה מקום, ישנם עיסוקים בשכר שחשוב שיסורו מדרכי.
רוצה להכניס אהבה בעסק יותר את עצמי, השאלה היא אם להסתכן ולבשל בעצמי- קשה לי משום מה. התחלתי לבשל למשפחתי מיני תבשילים חדשים אתמול בישלתי פשטידת חצילים סיציליאנית, הכנתי מיונז תוצרת בית ו....עלי גפ ן(מהעץ בגינה) עם אורז וחמוציות, יצא מעולה, מתחילה לטפס במדרון היצירה החלקלק.

תראי את המקום, שבו את רוצה להיות, ותשחררי.
אני רואה את המקום תוך כדי תנועה, הוויז'ן, הוא בתוכי טמון במעטפה חתומה, התהליך הוא במרכז.

תודה תמר.

לכי תדעי ממה ניצלת.
אל תתני לאכזבה להוריד לך את האנרגיות, תשתמשי בה כדלק, כעצים לבערה. פשוט תמשיכי, תמשיכי ותמשיכי - החלון הנכון יפתח, ואת תדעי לזהות אותו.
אני מאמינה בך.

שליחה על ידי נהורה* » 31 מאי 2005, 23:38

לקחתי איתי גם את האמונה שלך והמשכתי.... את ממש חמודה,

בינתיים אני מנקה מאבקת מדפים זורקת מה שלא צריך, היום עשיתי צעד גדול צעד שהייתי צריכה לעשות ממזמן, חתכתי את הרשת הצלה הפיננסית שלי, מתוך ידיעה שרשת הצלה לא פעם היא רשת בלימה מנוונת ומעצלת. לפעמים צריך לדעת לשחרר הלאה.

יש בי פחד ספק חשש בהלה , אגרופים קמוצים בלילה אבל גם הקלה, ואיזה שהיא ידיעה פנימית שזה צעד נכון.

מפנה מקום.

איזה יופי...

כן עדיין מפנה מקום, בטח משהו כבר אמר לפני שלנקות ולפנות זה לא קל.
מרגישה רייקנות, איבוד של אוטונומיה כלכלית, נעדרת כוחות.
נותנת לזה להיות. לא נאבקת, מחכה להתחדשות הכוחות אם אדחוק בעצמי, אגיע למקום לא נכון. קצת מרגישה מחוייבת בדף הזה לאופטימיות. לא מתכוונת לפול בפח הזה. אני כאן למטה ברכבת ההרים הפרטית שלי.
עצמאיים נתונים לקריזות של התחום, המצב הכלכלי והכי חשוב של עצמם.
אבל אין לי כרגע יכולת נתינה או עשיה. היום ניקיתי בחמת זעם את הבית, הוא עכשיו מבריק- הוקל לי לבינתיים.
יש לי ניירת שאני צריכהלעבור עליה, יוזמות שמחכות על המדף.
לא בא לי,אני שואלת את עצמי אם הביטחון הכלכלי שלי הוא לרועץ. האם זה עושה אותי מפונקת -או אולי מאפשר לי את האתנחתות הנכונות לי.

חוששת שאיבדתי את זה, יודעת שלא, מחכה............

שליחה על ידי ola* » 09 יוני 2005, 08:11

נהורה, שלום!
כאשר מצאתי את דף הבית שלך היתי פשוט עמומה - כל משאת מתארת ומספרת כאן - בידיוק אני. בידיוק באותו מצב נפשי, עסקי ומשפחתי. אני רוצה להתפרנס ממשאני אוהבת לעשות - מצילום. הרעיון הזה נכנס לראש שלי עוד כשלמדתי באוניברסיטה (למדתי מזרח אסיה) והיום, כעבור 4 שנים אחרי סיום הלימודים אני עצמית, י ש לי ילדה בת 3, בעל מדהים ועסק קטן.
כל הנפילת במצב הרוח ותקופות "ריקות" בעסק אני מכירה כל-כך טוב. אבל תמיד הדברים משתנים. לפי משאני רואה גם אצל החברים שלי - הימים האלו הם ימים של עבודה קשה, עומס רב אבל כל דבר שנעשה, כל השקעה נותנת תוצאות מיידיות או יוצרת בסיס רציני לעתיד.
גם אני מנקה בית ומכינה אוכל משובח כדי להרגיש שאני עושה משהוא, כדי לא לשקוע במחשבות הפסימיות.

כל-כל אהבתי את משאת כותבת - המחשבות שלך, הרגשות שלך. כל הדברים האלה הרגשתי גם אבל הדברים האינטואיטיביים האלה לא התגבשו אצלי במחשבות ובמילים כל-כך ברורים ונקיים כמו אצלך. מצאתי במילים שלך (למשל ביחס שלך לכסף, לפרי העבודה של האנשים האחרים) הרבה נקודות חדשות ונכונות ואימצתי אותם לראית האולם שלי.
תודה לך.

הרבה זמן רציתי לכתוב לך כאן, אבל מאוד התביישתי מטעויות כתיב והסיגנון שלי. בדרך כלל בעלי בודק לי את השגיות אבל כאן זה עסק נשי

והחלתתי שזה השאר ביני, בינך ובין מבקרות העמוד. אז אני מבקשת סליחה על כל השגיות שלא זהיתי אותם.

היי אולה (ב-ע/א/ה בהתחלה),
המון תודה על התגובה שלך היא מחממת את הלב והגיעה בעיתוי בו אני זקוקה להרבה חיזוקים ועידוד.
לגבי שגיאות הכתיב, זה לא מה שחשוב, ולפי שמך אני מנחשת שבמוצאך את לא מכאן, וזה בהחלט מובן. אגב גם אם זו לא הסיבה ווהשגיאות מקורן בדיסלקציה או משהו אחר, דבריך מלאי טעם אנא ממך גם בהקשרים אחרים אל תחששי לאמר את אשר על לבך.
אגב השעה מאוחרת ואני בעצמי קצת מרגישה כושלת בלשוני מעייפות.
אני מאוד אשמח אם תספרי ותרחיבי פה קצת על נסיונך ועל הקמת העסק שלך.
לילה טוב.

נכנסתי לקרוא.
רק שתדעי.

תודה תמר שאת ממשיכה להקשיב.
היום קיבלתי חשיפה באמת מדהימה מקולגה, שהביאה לבייתי עשרות מורי דרך.
אני לומדת ממנה הרבה על פירגון, והתחלקות בשפע מתוך איזה שהיא חוויה אישית שקורנת ממנה,
שיש שפע שיכול להכיל את כולם ושאינו בא על חשבון.
קינאה, ההתנהגות מקומצת סגורה, סודיות, כל אלו הן פסיעות של ההפך משפע.

שליחה על ידי אולה* » 21 יוני 2005, 13:22

לנהורה היקרה ולכל הבנות - שלום!
התקופה היא מאוד לחוצה (קיץ - חתונות) ולכן רק עכשיו אני התפנתי לכתוב כאן.
קודם כל שלכתי לכל הבנות שיש להן עסק את הלינק של "קום איל פו". יש עוד מקום טוב בנושא :
http://www.asimon.co.il
דניאלה שוורץ - היא היוזמת של האתר - אישה מאוד מעניינת, היתה עליה כתבה ב"הארץ" (אני צילמתי אותה לכתבה וכך היכרנו)

אנסה לספר בקצרה על העסק שלי - אני בתחום הצילום מ-98
אבל עד עכשיו היה מאוד-מאוד כשה להתפרנס ממנו. תמיד נעלצתי לעבוד בעוד עבודות. התחרות בשוק הצילום היא מאוד גבוהה.
לפני 10 חודשים החלתתי להתמקד בצילום אירועים ולעזוב את עיתונות. למה? כי צילומי העיתונות זאת ריצה אחרי פרפר של יום אחד. לחץ, מהירות והכל כדי שאנשים יקחו עיתון או יריחון, ידפדפו בו ויזרקו לפח. הרגשתי הכזבה גדולה. נשמא מרשים עם משהיא אומרת "אני צלמת בעיתון "הארץ", אבל זה ניסיון הכי עצוב שהיה לי בתחום הצילום. אני מבינה טוב מאוד שהכל משתנה ונעלם, אבל לא במהירות כזאת, באמת!
בנתיים נכנסתי להריון, ילדתי בת. פתאום התגבש בתוכי צורך לחיים שקטים בכפר. התברר לי שמיציתי את ת"א ב 12 שנה שגרתי בה. הסינמטק, בתי קפה ופאבים, ים והחיים נון-סטופ - זה הכל היה כל-כך נחמד בשבילי, תמיד הרגשתי שזו העיר שלי, מאוד אהבתי לחזור מערים אחרות באולם לת"א. אבל הכל משתנה והתחלתי לחפס שקט. החלתנו עם בעלי לעבור לגור במושב ומצאנו בית טוב בהרי יהודה. 40 דק' מת"א - מאפשר לתפח קשרים עסקיים ואת הלקוחות ממרקז, אבל גם מספיק רחוק מזיהום אוויר והרעש של חיי העיר.

ואז החלתתי לעשות משהוא אחר, משהוא שיבלית אותי בתחום צילום אירועים. התחלתי לתחנן את הספר שלי (עצוב גרפי של תמונות מהאירוע בתוך ספר אמיתי) - פרויקת מיוחד במינו (גיליתי לעצמי את האולם של עיצוב גרפי והתאהבתי בו). זה לקח לי 6 חודשים - מהרעיון והשיחות עם בעלי ועד שהחזקתי את העתק הראשון של הספר בידיים. הרבה ספקות, לחץ, חוסר ביטחון ודמאות היו בדרך. אבל לא ויטרתי. אחר כך עיצבתי לעצמי את אתר האינטרנט. התחלתי להתעניין בשיווק, מצתי את ספרים של Seth Godin - שיווק מודרני, ראיונות מבריקים. התחושות שלי בקשר לשיווק ושרות אישי, לא להמונים, מצאו הוכחה בספרים שלו. וזה משמושך אותי בצילום לאנשים פרטיים - העבודה שלי נשמרת לעורך זמן. יחסים טובים ואישיים עם הלקוחות, ידע שהשקע שלי מקבלת הערכה והעבודה שלי היא חשובה ומשמחת את האנשים - זה שווה הרבה.

ההרגשה של יכולת מכלום, ממש מכלום, דרך הצילום והעיצוב, ליצור מציאות חדשה, דבר עם ערך אסטטי - מדהימה אותי.

והינה אני כאן, עם הרבה הזמנות, הרבה ראיונות, רצון גדול לשיתוף הפעולה הבינתחומי. מקווה העסק יתפתח בכיוון הטוב והנכון.
רוצה להכיר לכם את שני הילדים הקטנים שלי (חוץ מהבת המדהימה שלי) - האתר והספר: http://www.tinok.tk

עוד לא כתבתי על הבעלי המדהים והיחסים עסק-זוגיות. אבל אני צריכה לחזור לעבודה.

מחכה לחדשות ממך, נהורה, ומכול הבנות בעלות עסק.

קודם כל אוההאוווו............
איזה יופי של אתר יש לך אולה, ...איזה יופי יופי של רעיון ויוזמה, והספר שהוצאת פשוט מדהים ומרגש.
קשה להאמין שבתקופה כל כך קצרה בנית לך קריירה רצינית.
עכשיו אני ממש מתעלפת מעייפות מחר אני אגיב ביתר פירוט- בינתיים תודה רבה על ההשראה.

לגביי ריבוי ההזמנות והעשייה סביב האירועים שבהם את משתתפת הקיץ, איזה יופי אני מקווה שבעקבות ההפניה לאתר הכל כך נקי שלך פה, יגיעו הזמנות נוספות,
אגב אני מתכוונת לפתוח קבוצת נשים יזמיות באיזור ירושלים, שיתמכו זו בזו יעצימו אחת את השניה ואולי אף ימצאו דרכים לשת"פ אם זה מעניין אותך אני אעביר לך פרטים למייל.
ותמשיכי לעדכן ...אין לך מושג כמה זה מחזק ומעודד לשמוע סיפורים כמו שלך.

שליחה על ידי אולה* » 25 יוני 2005, 12:57

מצתערת שלא כתבתי הרבה זמן - צילומים, צילומים.
נהורה יקרה! אשמח לקבל את הפרטים על קבוצת היזמיות. אני תמיד בעד שיתוף הפעולה.

היי אולה, טוב לשמוע שאין לך זמן ואת ממשיכה להתפתח ולגדול תוך כדי תנועה...... תוך כדי צילום.........
אולה בהמשך לשאלתך בנושא מעגל הנשים, הנה הפרטים בשבילך ולכל שאר הבנות שהתחום קרוב לליבן:

עומד להפתח מעגל נשים בבביתי שבעין- כרם (ירושלים), בנושא יזמות וקריירה, המפגש ילווה כל אשה ואשה בשלב בו היא נמצאת משלב החלומות והרעיונות, דרך האתגרים ועד למימוש והמעקב אחר התפתחותו של החזון.
היוזמה באה לקדם שיתוף פעולה בין הנשים עצמן בנושאים עיסקיים, על ידי הפניית לקוחות, סיעור מוחות בנושאים הדורשים ליבון ותמיכה.השתתפות במעגל תהיה כרוכה בהתחייבות לעשרה מפגשים ובנוסף לכך בהעברה של מפגשים ברוטציה יחד עם שאר בנות המעגל. המפגשים לא יהיו כרוכים בתשלום, להוציא כסוי הוצאות במידת הצורך.

[email protected]

המעגל כמעט בנקודת הזינוק, עדיין נותרו שני מקומות לנשים יוזמות יוצרות, הרוצות לשתף לחלוק ולעזור עסקית זו לזו, מאיזור ירושלים.
ההתרגשות בשיאה.

אני אשמח להשתתף.

כל כמה זמן נפגשים? הצעה פתוחה גם לנשים מהמרכז?

אהלן ציירת,
המחשבה היא לעבור תהליך יחד ולכן המפגש יעשה פעם בשבוע,
מבחינתי אין בעייה שאת מהמרכז, השאלה היא אם תוכלי להתחייב לעשרה מפגשים.

אני צריכה לחשוב על זה

[הולכת לחשוב]

אפשר לשמוע עוד פרטים?

_עומד להפתח מעגל נשים בבביתי שבעין- כרם (ירושלים), בנושא יזמות וקריירה, המפגש ילווה כל אשה ואשה בשלב בו היא נמצאת משלב החלומות והרעיונות, דרך האתגרים ועד למימוש והמעקב אחר התפתחותו של החזון.
היוזמה באה לקדם שיתוף פעולה בין הנשים עצמן בנושאים עיסקיים, על ידי הפניית לקוחות, סיעור מוחות בנושאים הדורשים ליבון ותמיכה.השתתפות במעגל תהיה כרוכה בהתחייבות לעשרה מפגשים ובנוסף לכך בהעברה של מפגשים ברוטציה יחד עם שאר בנות המעגל. המפגשים לא יהיו כרוכים בתשלום, להוציא כסוי הוצאות במידת הצורך._

לאלה שעדיין מתקשרות לשאול על המעגל, המעגל כבר התחיל והוא סגור למתעניינות חדשות (כנראה שיפתחו בהמשך עוד מעגלים).
רציתי לשתף קצת לספר שאנו שמונה בנות, כולן עצמאיות, יצירתיות ושואפות גבוה, כספית ורוחנית.
אני כאמור, מקיימת אירוח סדנאות וארוחות בבייתי שבעין כרם, והתמחויות הנוספות הן:שתי מורות למחול ותנועה, מנחת סדנאות, קונדיטורית, מדריכת טיולים ויחצ"נית, צלמת, ומעצבת אופנה.
המעגל עוצמתי מעבר לציפיות של כולנו, והפך להיות גרעין של אש יוצרת.
אם יש לכן רעיונות לשתוף פעולה, או סתם מחשבות, אשמח לשמוע.

וואוו כשיהיה כזה מעגל במרכז אני אשמח לדעת

העסק שלי עובד כבר שלושה חודשים ואני מרגישה שאני לא מצליחה לקבל החלטות נכונות ברמת יחסי אנוש , אני ממש גרועה בזה.
למשל:
החלטתי שעד אוקטובר העסק ירוץ על שני סוגי מחירים אבל אחרי אוקטובר זה נגמר ויש רק סוג אחד של מחירים (כמובן שהמסלול הגבוהה), מי שרוצה היום להרשם לחצי שנה לא יכולה , אלא אם היא משלמת מאוקטובר את הסכום הגבוהה.
אתמול בסופו של שיעור מרתק באו אלי שתי נשים שהמנוי שלהן נגמר ורצו לחדש לחצי שנה אז הסברתי בצורה קצת מתחסדת או אולי מתנשאת שמאוקטובר הכול משתנה וקיבלתי תגובות די קשות מהנשים הכי מוזר שהן כולן כקבוצה רצו להמשיך את המתכונת הזו וניסו להכריח אותי להמשיך איתן כמו שהיה עד עכשיו, אבל לא לזה התכוונתי כשפתחתי את העסק .
החישובים שלי היו לפי המחירים היקרים (ביחס לשוק הם לא יקרים- זה המחיר) אז מה אתן אומרות האם שווה להתכופף ולא להפסיד לקוחות אבל להגיש בלב עם עצמי רע שלא לזה התכוון המשורר ???
אחרי הכול אני מוכרת ידע ועובדת רק עם 4 אנשים בשיעור הזה שיעור מאוד אישי שעונה על הבעיות הגופניות של כול אחת מהמתאמנות ממש מלמד אותם דפוסי תנועה חדשים בריאים יותר .
אנ י מרגישה כול כך גרועה לגבי איך שזה נראה כלפי חוץ שהשארתי את הלקוחות עם תחושה שכאילו לא אכפת לי וזה לא נכון אכפת לי מאוד , אני מעבירה שעור ממקום כול כך מאמין ואוהב ומיקצועי אניח עושה את זה ממש מהנשמה זה משהוא שקשה לכמת לכסף ולכן פשוט לקחתי את המחיר של השוק.
האם היו לכן מיקרים כאלה שהחלטתם החלטות שהן נכונות מבחינה עסקית אבל הרגשתם חרא מהתגובות של האנשים??
שירלי

הי נהורה,הזמנת אותי ועוד לא הספקתי ,אני מחפשת דירה להשכיר
כאן בירושלים,אני צריכה לעבור החודש..ואני עובדת..
אני מבקשת שלא תשכחי אותי בעניין המעגל להעצמה כלכלית
אז נשתמע-אני ב:0502102064או ב:[email protected]
ואולי עוד אפתיע ואקפוץ אליך..בי בי

שירלי,
ביקשת שאתייחס למחיר או התמורה הכספית בעד עבודתך.
כאן, עולה אותו מקום של שלמות. שכאשר חשה שאינה שלמה עם התמורה שמקבלת קובעת את המחיר שאיתו יכולה לישון בשקט.
כאשר מתבוננת על נתינתה ומנסה לכמת את נתינתה לכמות מוגדרת של כסף למשל, מתייחסת לאפשרי על פני לנדרש. מהי האפשרות שתקבל סכום מסוים? על פני כמה צריכה.

כאשר בוחנת את האפשרות שלה לקבל את "המגיע לה", בודקת האם היא עצמה מוכנה לקבל - ברגע שתסכים לקבל בהסכמה מלאה - הרי שינתן לה מבוקשה.

בחינה זו או בדיקה זו במקרה הספציפי של עבודה עם קבוצה אם כך מאפשרת בחינה משותפת של הקבוצה יחד עם המורה. בחינה זו עולה מאליה כאשר היא עצמה מעלה את קשייה בפני הקבוצה - למשל, מצביעה על כך שעבודה זו אינה כלכלית בעבורה, שבמצב הענינים הזה בו מלמדת רק ארבע נשים, במחיר הזה איננה יכולה להמשיך.

אז, אי קיום הקורס מבקש אחר פתרון מתוך עניין של חמש על פני בעייה של אחת.

יתכן בהחלט שאותן נשים יכולות לגייס בעבורך תלמידות נוספות, ואם יפתח עוד קורס של ארבע נשים, יתכן שעסק כולו יהיה מספק בעבור כולן. אפשר שיעלו עוד רעיונות טובים. בכל מקרה ההבנה שכולן מעונינות להמשיך את הקורס תהיה המניע לקיומו. הפתרון יימצא ויהפוך למציאות.

כאשר פונה אל תלמידותיה זוכרת לברך את למידתה מהן. שכן, תגובתן להודעתך היא תמרור שמחייב אותך להתמודד עם היכולת שלך לקבל. הן משקפות לך את דעתך הסמויה על עצמך.
כך בכל מקרה, לעולם התלמיד מלמד.

עם זאת, כך לגבי קבוצה שעובדת אתך ושפתחה בפנייך את האפשרות לחוות שעורים ללא שעור. כלפי תלמידים חדשים בהחלט יכולה לקבוע מחירון אחר. כאן, המחיר לעתים קרובות מסנן את אלה שאינם מהווים אדמה פוריה לזרעייך, או אלה שאינך מוכנה ללמוד מהם, בבחינת אינם המורה המתאימ/ה בעבורך.
סינון זה של המחיר עולה גם כאשר את בוחרת לעבוד במחיר מוזל, מתוקף הנסיבות. כאן, מתוך נדיבותה עשויה למצוא את עצמה מלמדת בחינם את אותה דמות שעשויה להרחיב את דעתה, להצטרף לתודעה המתרחבת הזו של התרחבות - כוח האהבה ובכך מפקידה את עבודתה בידי הבריאה.
אז, יכולה לראות שקוטפת פירות שלא בהכרח היא עצמה שתלה, בעוד אחרים קוטפים מפירותיה היא. מחזור החיים.

שימי לבך על התמורה שאת מקבלת מעצם קיום תלמידייך, טפחי את אותן תלמידות שכן דרכן הנך נוגעת בעצמיותך.
לכן, על פני להכביד עליהן את כבודך, כבדי אותן והודי להן מעומק הלב.

יהודי אחד הגיע לעיירה ביום שישי לפנות ערב. דפק על דלת של יהודי אחר. ביקש לעשות שבת מתוך התנצלות על השעה המאוחרת. כששמע בעל הבית על בקשתו צעק על היהודי - אינך מתבייש? ושלח את בנו לטפל בסוס ולהראות לאורח את חדרו.

בשעת סעודת השבת בעל הבית דחק באורח, אכול, אכול טוב, המחיר הוא אותו מחיר. האורח, שהיה רעב אכל לשובע ושתה יין. למחרת בבוקר ובצהריים, במאור פנים שוב הזכיר בעל הבית לאורח שיקח ככל שליבו חפץ שכן המחיר ממילא לא קשור באלה.

במוצאי שבת, כאשר נפרדו, והם כבר ידידים טובים, פנה האורח אל בעל הבית, שהיה הרב של אותו יישוב, וביקש לשאול שתי שאלות, האחת היא מדוע התרגז עליו הרב כשהגיע, "איך לא אתרגז כאשר יהודי שמגיע בערב שבת שואל האם ניתן לעשות שבת בביתו של יהודי? הרי זה מובן מאליו" ענה לו הרב, והשניה, שאל בהיסוס האורח - מה המחיר של האירוח? "את המחיר על אירוח של יהודי בשבת יכול רק אלוהים לשלם" ענה לו הרב בפנים שוחקות.

לעולם עבודתנו משרתת את הבריאה.
לעולם פרנסה - בידי שמיים. שכן פרנסה מתחילה באוויר לנשימה, באקלים נוח ומתאים, במים, מזון כסות וקורת גג. פרנסה היא פוריות האדמה. היא אינה בידי האדם גם אם נראה לו לאדם שהוא המפרנס - הרי גם כשהוא מתפרנס בזיעת אפו - עדיין לא הוא המצמיח את הלחם מן האדמה.

<שלם>

תודה רבה על ההתיחסות
אני צריכה לקרוא את זה כמה פעמים כדי שהפיתרון יגיע אלי
אני מקווה שאני לא התנהג בפזיזות כי אני מהאנשים שעושים ואחר כך חושבים.
תודה שירלי

שאלתך היא שאלה מעשית ומוכרת, בשוק מאתגר, ובסביבת לקוחות ביקורתית.
קודם כל לתחושתי מחיר הוא נושא מאוד רגיש, ורצוי לנהוג בו בהחלטיות ובנקיון, לדעתי חשוב לשמור על מספר כללים :

מחיר אחיד לכולם.
התראה על שנוי מחיר מראש. כלומר אם ברצונך לשנות מחיר להודיע חצי שנה/ שנה מראש ובכתב.
ללקוחות חוזרים, רצוי לתת תמריצים דרך הנחות, כרטיסיות (שיעור שביעי חינם), חבר מביא חבר וכן הלאה. ובכך לצור

מועדון לקוחות קבוע ומתפתח.

אבל בדיוק כמוך אני מוצאת את עצמי גם לא פעם בפלונטרים,
קודם כל תהיי עדינה עם עצמך את לומדת , את בתחילת הדרך וטעויות זה חלק בלתי נמנע.
יחסי אנוש זוהי יכולת מתפתחת, הקשורה בין השאר בלמידת הנורמות והציפיות של הסביבה ורכישת הבטחון שלך להגיד לא מתוך יושר פנימי, כשצריך.
אם את באה ממקום של אהבה ונתינה, אין לי ספק שהמעגל יתרחב, והקלות שלך להציב תנאים של מחיר תגדל עם הזמן.
כרגע תנסי לברר עם עצמך אם היית מספיק ברורה לגבי השנוי מחיר מלכתחילה, אם לא אני מציעה לא לשנות את המחיר בסמסטר הקרוב. אם כן היית ברורה, לכי עם זה עד הסוף רק תלווי את המהלך עם פירסום נרחב, כדי שלא תמצאי את עצמך, מתחת לסף המינימום של תלמידות למחזור הבא. הרבה בהצלחה.

אגב,לגבי התארגנות של מעגל יזמיות במרכז יש כבר ניצנים.

הי דף ניפלא.
יש לי המון מה להגיד. אבל מתה מעיפות אז אחרי שאסיים לספר לנהורה כמה טוב היא עשתה לי ושלא תגמר לעולם, ולהגיד לצפריר תודה על המעשיה לשבת
כמה מילים לשירלי

שירלי
שימי לב אייך את מתארת את מה שהתרחש
הסברתי בצורה קצת מתחסדת או אולי מתנשאת .
האם ככה את מרגישה שדיברת? או ככה את חושבת שהם רואים אותך?

אנ י מרגישה כל כך גרועה לגבי איך שזה נראה כלפי חוץ שהשארתי את הלקוחות עם תחושה שכאילו לא אכפת לי וזה לא נכון אכפת לי מאוד

,אני מעבירה שעור ממקום כול כך מאמין ואוהב ומיקצועי אניח עושה את זה ממש מהנשמה זה משהוא שקשה לכמת לכסף ולכן פשוט לקחתי את המחיר של השוק.
ז"א יש הבדל בין אייך שאת חווה את עבודתך לבין אייך שזה ניראה כלפי חוץ
מה את עושה עם ההבדל הזה?
חשוב לך לעשות משהו בקשר לזה?
אייך את מרגישה עם זה?
מה את חושבת על זה?
@}

אני יכולה להתיעץ איתך נהורה?

השאלה קצת מצחיקה אותי,
אלף התשובה בטח.
בית אני יכולה לשתף אותך לגבי דעתי, אבל זוהי רק עוד דעה.
גימל כל התשובות נכונות- שאלי ביתי ונען (גששים??)

אז מעגל יזמיות ירושלמי נוסף, מתחיל לבעבע,היעד הוא חודש אוקטובר,
אני עדיין עומדת משתהה מול הפלא הזה, של המעגל הראשון,
את נקודת ההתחלה של מפגשי המעגל הראשון ניתן עדיין לראות בבירור מכאן,
עברנו כולנו התרחבות שיכולה להיות מתורגמת לרשת שיווק רחבה יותר, יותר הזמנות, הרבה יותר אומץ כן וגם יותר כסף.
ומאחורי כל זה מבנה כל כך פשוט.
אני מדרבנת את כל מי ששומעת ויכולה לארגן מעגל כזה במקומות נוספים, זה עובד, זה חשוב
וזה אפשרי.

הי נהורה היקרה, מיותר לציין שאהיה אתכן ברוחי.

פתאום הרגשתי שהדף נהייה לי מגוייס מדיי,
ומצאתי את עצמי נסחפת לחוף שאליו לא התכוונתי להגיע.
אז הנה אני מנסה לנסח מחדש את כוונתי,
חותרת חזרה למקום האישי המתלבט יותר בעליות ומורדות.
המשך יבוא.

ואנו מצפים לו

אין לי אוויר...עוד אירוע עבר, היה לי קשה, כל פעם עוברת עוד מבחן אומץ,
ישמע אולי מצחיק אבל בעלי נסע לתל אביב עם הילדה כדי לפנות את הבית לאירוע ...
קצת לא הייינו מסונכרנים והופ לא היה לי עזרה להזיז את הרהיטים,
פתאום מצאתי את עצמי בחוסר אונים של ילדה בת שתיים עשרה.
אחריי שעתיים של חוסר אונים, אני מוצאת את עצמי, מפלסת את דרכי בקלות מהתסבוכת.זה היה אחריי שיצאתי לקטוף פרחים,שיחררתי את המאמץ העודף, ואז הדברים הסתדרו מעצמם.הסתדרו מעצמם, לפני חודשיים סביר להניח שזה לא היה כל כך קל. תודה לאל שהיום יש לי רשת הצלה רחבה. בחור שחברה טובה הכירה לי לפני שבועיים נחלץ לעזרתי. קצת פחות מנס.

אבל עם סיום האירוע שהיה מוצלח מעל ומעבר, ישבתי קצת על מספרים ונהיה לי רע, לא היה קשר בין מספר השעות והמאמץ שהושקע לתמורה. דיי ברור לי שיש לי חלק בזה. אני מאוד לא יודעת לשים גבול כרגע בעבודה. מנחמת את עצמי קצת בזה שעדיין אני
צוברת נסיון אבל בכל זאת. כסף יש בו משהו כל כך חמקמק, אני מחד חוששת למצב את עצמי לעשירים בלבד, אולי אפילו יש בזה משהו אידאולוגי, מצד שני, הארוחות שאני עורכת הן לפי מידה מדיוקת תפורות בדיוק לפי דרישות הלקוח, טעימות ואיכותיות לא פחות משל מסעדות יוקרה מובילות, בהם אנשים לא זוכים לאירוח פרטי. ועדיין זולה בהרבה.

מצד שלישי אני קוראת לי בשקיקה את הספר המופלא של אורניה יפה, לכל אדם יש שביל בו היא מגדירה את זירת הקריירה כעוד שדה אימונים להתפתחות.
כשאני מביאה הכל למישור הזה כל דבר נכנס למקומו.
זה פשוט מרגיש נכון יותר.