חוה שלום,
(יצא לי ארוך... סליחה)
היום סוף סוף הגיע לידי הספר של דן אמיתי שהמלצת עליו - ילדים יוצרים, וראיתי שמה שבני עושה זה שני שירבוטי יסוד (ו', ו-י"ז), אני מניחה שהוא יתחיל מתישהו להוסיף עוד קצת שירבוטי יסוד - ורק אחרי עוד הרבה זמן יתחיל לשלב אותם, נכון?
**************************************************************************
לשימוש כולם סרקתי, ואני מצרפת קישור לתמונה של 20 שירבוטי היסוד -
***************************************************************************
האם הוא גם ניגש לצייר ביוזמתו או שעת הציור שלו קשורה לנוכחותך?
לא, רק אם אני יושבת, אז אולי הוא יושב איתי, הוא מעדיף את האופניים בחוץ ללא ספק. ניסיתי כבר דפים רגילים והוא אפילו לא הגיע, אבל אנסה שוב.
ברור לי שעדיף שהוא יהיה בלעדי, ויתפתח לבד, אבל כרגע זה ממש לא קורה, הוא מצייר 2 דקות בערך, כי אני שם, וכל זה תוך כדי התסכלות אין סופית על מה אני עושה, ושיחות בסגנון - למה את לא מציירת גם בלון, מה את מציירת, תציירי לי תנין...
אולי יש התחלה קטנה של ריכוז של עונג, אבל הוא מופרע כל הזמן בהסתכלות עלי.
אבל כמו שאמרת, לאט לאט אני מניחה שהוא ירשה לעצמו להנות מזה, וכשאני ארגיש שזה קורה, אני אנסה להגיע למצב שאני לא שם.
אני חוששת שאת עלולה לחדול ממאור פנים בגלל מתח סביב הגן ואז אנחנו בצרות .
אין לי כוונה להתייאש, ברור לי שהוא נמצא בתהליך ארוך, הוא מתחיל עכשיו בעצם את מה שילדים אחרים מתחילים בגיל שנתיים.
אל תחששי, הבנתי את העניין, אני גרמתי לו להפסיק לצייר בגלל מאור פנים, אז זה לא יקרה שוב, העניין הוא שאני צריכה גם לשמור על מאור פנים לגננת עכשיו...
אני ממש לא מצפה לראות משהו חדש בזמן הקרוב, אם הוא יגש מעצמו לשולחן ויצייר את שירבוטי היסוד שלו - לא תהיה מאושרת ממני.
אפשר לדעתי ליידע את הגננת בעובדה שאתם עוברים תהליך של שיקום המנגנון האמנותי הטבעי
זה לא כל כך פשוט, לי ברור שאנחנו עוברים פה תהליך טיפולי מדהים וחשוב, ושזו ממש לא הגזמה, ושהבן המקסים שלי פשוט לא הסכים שישבשו לו את המנגנון הטבעי, אז הוא הקפיא אותו לשנתיים עד שאמא שלו התחילה ללמוד קצת (גאון הקטן הזה!), הוא יכל להיות כמו כל הילדים וכבר לצייר את מה שכולם אומרים לו, אבל הוא שמר על עצמו.
הבעיה היא שלהגיד כזה דבר לגננת קצת יפגע בה, את יודעת, קשה להיות בן אדם בלי אגו, ואחרי שנים בתחום, שהיא עוסקת באומנות עם מאות אם לא אלפי ילדים, באה איזו אמא אחת קרציה עם רשימת דרישות מופרכת לחלוטין (ותאמיני לי שזה מופרך לחלוטין בעיני כל האנשים שניסיתי לדבר איתם על הנושא עד עכשיו, כולל אנשי חינוך), אני חוששת מהשפעה שלילית בנושא, שהיחס אליו לא יהיה הכי טוב או משהו כזה.
ושוב - מדובר בגננת מקסימה (בורכנו כאן בגננות אחת אחת!), הבן שלי כבר מתחבר אליה אחרי שבוע בלבד, וטוב לו שם, אבל הגישה באומנות לילדים היא פשוט אחרת במציאות של היום.
חשבתי לבנות על זה שהוא מעצמו לא ייגש לשולחן, כי הוא לא אוהב את זה, (היא עדכנה אותי שכשהם עשו פלסטלינה הוא ניגש מעצמו (בצק הוא אוהב לעשות, אז זה משך אותו כנראה) ושיחק עם הפלסטלינה בכיף (הילדים האחרים כמובן מרחו פלסטלינה על האותיות של השם שלהם)), אז ביקשתי ממנה שלא תקרא לו לשולחן בכלל וזהו, אבל היא פשוט קראה דווקא לו (כדי להראות שהיא מצליחה לגרום לו לצייר או משהו כזה).
אמרתי לה שאנחנו בתהליך טיפולי שמטפל בעניין מהכיוון הטבעי, והיא אמרה שהיא תשמח לדבר עם המטפלת, אני חושבת שהיא בכלל תיפול מהכסא אם היא תדע שהתהליך הזה מתבצע באינטרנט... (-:
תראי, רשימת ההמלצות שרשמת, שהיא פשוט ממצה ומצויינת, ואולי תעזור להורים אחרים, היא פשוט נוגדת אחת אחת את כל מה שהם עושים בגן, וגם אם היא תרצה, היא לא תצליח להתנהג לילד אחד בודד בצורה כל כך שונה, זה כבר בא לה טבעי. המשפט הראשון שהיא אומרת לכל הבנות שבאות לגן זה - תראי איזה שבלונות חדשות מקסימות הכנתי לכם היום.
לדעתי הדרך היחידה היא שהוא לא ייגש לשולחן, כלומר שלא יקראו לו (כי מעצמו, לפחות כרגע, הוא לא יבוא), לכן אני לא יודעת אם בכלל כדאי לי לדבר איתה שוב.
אם אני אראה שמגיעות הבייתה עוד יצירות בעייתיות, אז אני אנסה שוב לבקש ממנה לא לקרוא לו פשוט, ולהסביר לה יותר לעומק מה אנחנו עושות כאן.
בינתיים לשולחן זה ממש בסדר.
כן, אם הוא ירצה לצייר בשולחן, אוכל גם לשמור ציורים כדי להראות לך.
יש לי עוד שאלה אחת - בספר של אמיתי הוא מציין הרבה פעמים את צבעי הידיים, והתהליך החשוב שהילדים עוברים איתם, לא כדאי לחשוף אותו גם לזה קצת? אולי הוא יהנה יותר מצבעי פנדה?
תודה
דנדי
באמת אין לי מושג איך הייתי נחשפת לידע החשוב הזה בלי הדף שלך וההשקעה הרבה מצדך.
נמרה... כמה שאת צודקת!