עקרון הרצף באמנות של ילדים

[חוה_בת_חיים*]

אבל מה זה? למה עכשיו? זה הגיוני באטמוספירה כזו? (סתם התעניינות, זה לא מאד חשוב.)

שלום ניצן אמ
עכשיו , מפני שעכשיו זה מתחיל כמו שהליכה מתחילה בזמן שלה לפי המנגנון המולד אשר טומן בחובו את האופציה של ההזדקפות וההליכה .כמו שהמחזור החודשי מתחיל בזמן שלו לפי המנגנון המיוחד שלו - שתי דוגמאות מקצוות שונים. פלאים.
הגיוני מאוד באטמוספירה כזו. לשמחתי הגיוני ומתאים לשלבי ההתפתחות .
אבל אנחנו ממש לא "מלמדים". אתם לא מרגישים שאתם מלמדים כי אינכם עושים פעולות מתוכננות מכווונות הוראה. אבל האדם הוא יצור לומד מטבעו ,אוהב ללמוד מטבעו , שורד בכוח יכולת הלימוד שלו ומצויד בכושר חיקוי אדיר ויכולת ספיגה חזקה.
"את חושבת שאת ציירת עיגול." אין אפס . הילדה יודעת להשתמש 'חושבת' 'ציירת' כי היא למדה ממך את המילים האלה .
הילדה יודעת לומר עיגול כי היא למדה ממך לומר את המילה. היא הכריזה ואת חייכת אליה . מה יותר טוב מזה ? זאת האטמוספירה בהא הידיעה .
הילדה עשתה פעולה ראשונית , אשר נקראית 'שרבוט ללא הבחנה' , תנועת היד שלה היתה סיבובית ובגלל זה הסימן יצא ספירלי , ואז זה נראה לה מספיק מעוגל כדי לכנות אותו עיגול... - ככה בדיוק המנגנון עובד ... הגיוני וטוב . לדעתי כדאי לתת לה שתי פנדות (לא צבעי שעווה !) , גליון גדול שאפשר לשבת עליו ולתת לה להתענג משרבוט . ולצלם בלי שהיא תרגיש - כדי לשלוח אלי...
ב'האטמוספירה הזו ' המנגנון יכול להתפתח בשקט . אילו היתה בגן , המנגנון היה כה מגורה שהיה 'משתגע' - אמא ציירי לי אמא תעשי לי..@}
מקווה שעניתי על התהיות שהבעת .
יש הסברים בדף למעלה למעלה על איפיונים נוספים של המנגנון ושל הגיל הספציפי הזה.

תודה , וד"ש למתוקים שלי @}

[חוה_בת_חיים*]

למה יש סימונים צהובים על האותיות ש ל' "? מי יסביר

[אפרת*]

שלום חווה
האם תוכלי לפרט יותר את עמדתך לגבי ספרים לילדים.
אני מעדיפה שההורה ידע בעל-פה שירים קטנטנים . משחקי אצבעות + פזמונים מאשר ספרים ובטח בגיל כה צעיר.
אני מניחה שהתכוונת במשפט הנ"ל לילדים בגיל הרך?
תודה

[ניצן_אמ*]

חוה, תודה
אני אמסור

[אפרת*]

מוסיפה עוד
בני בן שנתיים וחשה אמביבלנטיות מסויימת להקריא לו ספרים בעלי טקסטים ארוכים, מעבר למספר משפטים ספורים. אפילו מיץ פטל מרגיש לי ארוך מידי. השאלה האם בכל זאת לנסות להרגיל אותו להתרכז לזמן רב יותר כי בטוחה שחלק מהיכולת נרכשת.
מקווה שהשאלה רלוונטית לך בכלל.

[חוה_בת_חיים*]

למה יש סימונים צהובים על האותיות ש ל' "? מי יסביר

ולמה הצהוב יורד מיד אחרי שאני שואלת ?

[חוה_בת_חיים*]

האם תוכלי לפרט יותר את עמדתך לגבי ספרים לילדים.
שלום אפרת ,
לגבי אמנות של ילדים אני מרגישה בטחון להביע דעות ועמדות כי גם למדתי את הנושא וגם חקרתי אותו לעומק ולאורך זמן רב.
ביחס לבקשתך לפרט את עמדתי לגבי ספרים לילדים , אני חייבת למען הגילוי הנאות לומר שלא קראתי הרבה על הנושא וגם מה שאמרתי למעלה וגם מה שאת מצטטת וגם מה שאכתוב עכשיו אלה מחשבות , הגיגים , רעיונות אך לא דברים שבדקתי לעומקם.

אני מעדיפה שההורה ידע בעל-פה שירים קטנטנים . משחקי אצבעות + פזמונים מאשר ספרים ובטח בגיל כה צעיר. אוסיף על כך שנראה לי מתאים להשתעשע עם ילדים על ידי תקשורת מזומרת , כלומר - להמציא חצאי מנגינות+חצאי חרוזים. זוהי תקשורת שהיתה מקובלת בשבטים פרימיטיביים ונראית לי מתאימה כי הילדות המוקדמת , עד גיל חמש - שש - שבע מקבילה למחשבה השבטית.
משום מה נעצמות לי העיניים , אמשיל מחר.
לילה טוב@}

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב אפרת ,
אמשיך במקום שהפסקתי אתמול : יש לי הרגשה שהקראת סיפורים בגיל כה צעיר 1)מקרבת את האדם התינוק אל השפה הכתובה בשלב מוקדם מידי. והוא למעשה שומע המון מילים על נסיונם של אחרים .

2)כתוצאה מכך מתפתחת מילוליות גבוהה לגיל כה צעיר כאשר לעיתים קרובות יש פער אדיר בין נפש הילד ובשלותו הרגשית לבין רמת המילים הגבוהה שיש לרשותו. (וזה מאוד מטעה את המבוגרים אשר באים במגע עם הילד)@}

3)גיל שנתיים -שלוש כאשר הוא מצטיין בהתעסקות תחושית תנועית מביא את האדם הילד לגיל ארבע עם מספיק נסיון אוטונומי לשחק עם עצמו ולהאריך את משך הריכוז . ובגיל ארבע-חמש-שש למדיטציות ארוכות ממש.

4)אני חוששת שהצמידות הגבוהה בין המבוגר המספר לבין האדם הילד מטביעה במוחו את הצמידות הזאת כתנאי לקיומו , ונותנת בידיו כלי גדול לשליטה על המבוגר .. - - ואז הוא באמת מרגיש אבוד כאשר המבוגר לא 'מתעסק' איתו .(זה בטח כך גם עם כל התמכזות)
באותו זמן אותה צמידות מפחיתה את הזמן שיש לו כדי לייצר נסיון אוטונומי .

אני יודעת שיש כאן דפים על התמרכזות אבל לא קראתי אותם עדיין , ממה שהבנתי ע"י איזכורים פה ושם נדמה לי שזה נושא שדובר בו רבות .

5)ואז מגיעה גם שאלת האיורים בספרי ילדים שגם היא מעוררת בי המון ספקות ביחס לאיזון בין חשיפה לבין פחות ופחות חשיפה בגילאים כה צעירים.

6) ברור שהכל ענין של מינון . כל הסעיפים האלה בטלים ומבוטלים אם קיים מינון עדין מאוד של כל אחד מן המרכיבים.
אבל גם מדרג הגילאים הוא נתון קובע בהקשר של מינונים.
כמו שאמרתי אלה 'מחשבות' בלבד. על כל סעיף יש לי המון סימני שאלה. @}

[דנדי*]

חוה שלום,
הדיאטה לא ממש עובדת...
הבן שלי הולך לחברים - ואחיות שלהם עושות איתו יצירה (מציירות לו דברים שיקשקש עליהם )..., או האמהות מביאות להם חוברות עבודה..., הולך למסיבה - ומקבל שם מדבקות, אני הולכת איתו לפינת חי - ועושים שם יצירה... - הדיאטה הזו לא מתאפשרת בסביבה הקיימת כיום (ובמושב ילד בן 4 נמצא הרבה יחסית בלי אמא, לפי דרישתו הוא).
וזה גורם לי להגיד לא לדברים שהוא כן רוצה לעשות - כי אני יודעת שעושים שם יצירות. זה מרגיש לא טבעי. (מצחיק, הא?).

ופתאום עכשיו הוא מתחיל להגיד דברים שלא אמר מעולם:

• הכנו בצק ושיחקנו איתו, והוא מרח עם הבצק איש על השולחן (המרפאה בעיסוק הספיקה להכניס לו את זה לראש כנראה), והסביר לי את כל השלבים - הנה ראש וצוואר וכו',
• וגם שאל: אמא - למה את לא עושה גם איש? (עניתי לו שמתחשק לי סתם לעשות מה שיוצא לי), או - אמא נכון יצא לי כדור?,
• ביצירות האלו של האחיות - הסביר לי הנה שמיים ואדמה וטען שהוא הכין הכל כמובן.
• אמר כבר כמה פעמים אמא תראי איזה יצירה מהממת הכנתי (עד היום די התעלם מהדברים שהוא הכין)

אז מתרחש כאן איזשהוא שינוי דווקא לצד השני, הוא כאילו פחות נרתע מכל העסק הזה (לא ניסיתי לשרבט בבית כאמור, אז לא יודעת עד כמה פחות נרתע)

עשינו עוד פעמיים בוץ - וכן נגע בו (בוץ עם חול רגיל - יותר נורמלי), והתעסק איתו הרבה זמן, וכששיחקנו בבצק ישב איזה שעתיים (קטפנו מעצים בחורשה אצבעונים קטנים כאלו - אז הוא הטביע אותם בבצק, והוציא, ושינה צורות שוב ושוב)
ועשינו קרטונים שונים עם מסקנטייפ - וגם מזה נהנה מאוד - עשה מוביילים שונים ותלה בכל הבית.
מבחינת השוטף - אין הבדל גדול - בחוץ זה אופניים מתקנים וחברים, ובבית זה מכוניות ולשחק, מידי פעם אנחנו עושים משהו ממה שרשמתי.

מה שאני מנסה להגיד זה שלהעלים לחלוטין את עולם היצירה הלא טבעי - אני לא אצליח, חשבתי שבקיץ זה ילך יותר - אבל טעיתי, והשאלה היא האם להמשיך לא להציע לו לשרבט בבית, ועד מתי כדאי להמתין עם זה, אולי דווקא עדיף שיהיה לו איזה ניגוד לדברים שהוא נתקל בהם בחוץ - שאוכל לאפשר לו לשרבט בלבד, ולתת לו את הביטחון שזה טוב ונכון.

מה את אומרת?

דנדי

[עדידו*]

חווה שלום, גם אני חוזרת לעדכן ולשתף...
הבוקר הגעתי עם בני (בן 4 כאמור) לגן קצת מאוחר, ושאר הילדים היו בטיול. התיישבנו לצייר ביחד. הוא צייר מעין "פלוס" גדול (קו אנכי וקו אופקי שניהם לאורך כל הדף) שחילק את הדף לארבע רבעים והתחיל לצבוע את אחד הרבעים בצבע. אני ישבתי וציירתי כל מיני סלסולים.
פתאם חזרו כל הילדים מהטיול והקיפו את השולחן שלנו.
אחד הילדים שאל אותי - למה את לא מציירת? אז עניתי, אני כן מציירת. אז הם אמרו, "לא, ציור אמיתי, תציירי לנו ציור אמיתי, זה לא ציור אמיתי." אז אמרתי להם שזה בהחלט ציור אמיתי, ושליד שלי מתחשק לרקוד על הדף אז היא מסלסלת כל מיני סלסולים. הילדים הסתכלו עלי במבט פעור עיניים, לא מאמינים שזה "ציור." סיפרתי להם שיש כל מיני ציירים - כאלה שמציירים את מה שהם רואים, וכאלה שמציירים את מה שהם מרגישים, וכאלה שמציירים את מה שהם חולמים, ושאני כרגע מרגישה ריקוד ולכן היד פשוט מסתלסלת. הילדים היו פשוט מרותקים כאילו מעולם לא שמעו שום דבר כזה. גם הבן שלי, שבהתחלה נראה לי שקצת התבייש ב"אמא המקשקשת שלו", הרגיש יותר נוח פתאם. (אמא אחת שהגיעה קצת לפני ציירה לילדה שלה דמות של ילדה, ואילו אמא אחרת שכנראה מוכשרת במיוחד ציירה לילד שלה צב נינג'ה על בלון והוא הביא אותו לגן...)
בקיצור זו היתה חוויה ממש מעניינת בשבילי - הילדים היו ממש מרותקים.
(אגב - סתם מתוך סקרנות, זו פעם ראשונה שראיתי שהבן שלי צובע משטחים. אני כבר לא מתערבת לו בשום צורה במה שהוא מצייר. אני לא יודעת אם הוא ראה ילדים אחרים מציירים ככה. האם גם זה שלב כלשהו?)

[דנדי*]

לי הגננת סיפרה (כמעין סיפור גבורה) ששנה שעברה, כל השנה הילדים לא ציירו - רק שרבטו (גן של גילאים 3-4, כן?), וזה ממש הטריד אותה, והיא ניסתה לשבת לידם ולצייר - אבל כלום לא עזר. ורק בקייטנה בסוף השנה, הבנות הגדולות שלה היו שבוע בקייטנה, וישבו לידם לצייר, ותוך יומיים כל הגן צייר, ולא שירבט - והיא חשבה לעצמה למה לא הביאה את הבנות שלה בתחילת השנה...
אז שאלתי אותה אם זה לא פשוט הגיוני שכל הילדים משרבטים בגיל הזה, והיא התסכלה עלי במבט קצת מוזר.
אני דווקא מאוד מאוד אוהבת את הגננת הזו, היא מאוד זורמת עם הילדים. אבל להתחיל לצייר בגיל 3 היום - זו הנורמה בממסד.

[חוה_בת_חיים*]

אז מתרחש כאן איזשהוא שינוי דווקא לצד השני, הוא כאילו פחות נרתע מכל העסק הזה.
שלום דנדי , (משיבה באיחור - לא הייתי כאן כמה ימים)
באמת מתרחש איזשהו שינוי.@}
בעיני , מרכז השינוי סובב על היחס שלך כלפי העשיה שלו. אם את אכן 'מאירת פנים' - זה מרכיב מרכזי לכך שהוא יגע, יעשה, יתנסה .
גורם נוסף הילד גדל ומסוגל 'לעשות' ע"י חיקוי את מה שעושים החברים ואחיותיהם וזה בפני עצמו משמח אותו.

המנגנון הטבעי של הציור אצלו שובש , אבל הוא מסוגל לעשות מה שעושים החבר'ה סביבו פחות או יותר ומסוגל להתבטא באופן חיובי על עצמו ועל מעשיו : אמר כבר כמה פעמים אמא תראי איזה יצירה מהממת הכנתי (עד היום די התעלם מהדברים שהוא הכין) . אני מרוצה כי לפחות הוא לא מתלונן 'לא יודע'
'תעשי לי'... וכד'.

מה אני אומרת ביחס לשרבוט ?
ראשית , נורא חשוב מבחינה מילולית לקרוא לכל העשיה הגראפית ציור . אני מזהה שילדים קטנטנים מתחילים כבר עם זיבולי-שכל של הבחנות 'זה ציור אמיתי' ו 'זה קשקוש' 'וזה שרבוט' וזה 'לא אמיתי' די !! !! יותר מידי דיבורים הם שומעים סביב פעילות פשוטה, אוניברסלית , טבעית , לא בעייתית ולא קשה לחלוטין אלא מהנה ונורמטיבית .

יש למעלה מכתב שפרטתי ל עדידו איך לשרבט עם הבן שלה. הוא מתאים גם לך.(29/7)
ואתן עכשיו תוספת :
תשרבטי לעצמך קומבינציות כלומר למשל:שורה של סימנים מעוגלים עם שילובים של קוים עקומים או /וישרים , או שמשות בכל מיני גדלים . שמשות הם לאו דוקא בתפקיד של שמש ! הן מהוות בסיס לפרחים, לבעלי חיים ולדמויות אנוש .. - אל תקחי על עצמך לעצב אותם .. יש סיכוי שהילד יתעניין בשירבוטים שלך ויקח על עצמו לחקות אותך . יתכן והוא יקרא שמות לדברים תהיי ב'מאור פנים'. שיעשה גם הוא כאלה יתכן וזה יחזיר אותו למסלול המנגנון הטבעי.
אח"כ תרשי לעצמך לחזור גם לסימנים פשוטים וראשוניים יותר. (לצורך לגיטימציה) יתכן מאוד שהילד שלך יתעניין מאוד בקומבינציות.

אני שמחה בכל פעם שאת מעדכנת.
לדעתי חל שיפור עם החמוד שלך .@}
כמובן שהמציאות מסביב מעצבנת אבל אני חושבת שהוא ילד חזק וגם מאמינה שהוא יצייר איתך.
עוד נדבר.@}

[חוה_בת_חיים*]

אחד הילדים שאל אותי - למה את לא מציירת? אז עניתי, אני כן מציירת. אז הם אמרו, "לא, ציור אמיתי, תציירי לנו ציור אמיתי, זה לא ציור אמיתי.

בקיצור זו היתה חוויה ממש מעניינת בשבילי - הילדים היו ממש מרותקים.

עדידו יקירתי שלום לך !
היה לך 'רגע של אמת' עם הילדים ! אני מכירה את ההרגשה , את המבט בעיניים של הילדים את נתת מענה למחשבות שמציקות להם !
אני מציעה לך לחזור על הסיטואציה . וכאשר תעשי סימנים על הנייר וילדים יצטרפו אליך תשימי מיד דפים ותעודדי אותם לצייר בדרכך הסילסולית /טיולית/משוטטת/ מקפצת ... יתכן ותיווצר שם שמחת עולם ! תספרי לי אחר כך איך היה.

באשר להצלבה שעשה בנך -זה קלאסי לגילו ! - תעשי כמוהו !
ספרי לי עוד@}

(אגב - סתם מתוך סקרנות, זו פעם ראשונה שראיתי שהבן שלי צובע משטחים. אני כבר לא מתערבת לו בשום צורה במה שהוא מצייר. אני לא יודעת אם הוא ראה ילדים אחרים מציירים ככה. האם גם זה שלב כלשהו?)
כן, שמתי לב שהילדים פתאום מאוד צובעים משטחים . אני רואה בזה שרבוטים המתחפשים לצביעה כי ה'צביעה' יותר לגיטמית - מקבלת זאת במאור פנים אך מאוד נזהרת לא להתחיל עם השטויות של 'להישאר בתוך הקו' כי זה ממש ממש לא לגיל הזה. !!

[חוה_בת_חיים*]

אז שאלתי אותה אם זה לא פשוט הגיוני שכל הילדים משרבטים בגיל הזה, והיא התסכלה עלי במבט קצת מוזר.
יתכן והיא לא למדה על שלבי ההתפתחות של הציור כאשר הכשירה עצמה להיות גננת . חבל.

אבל להתחיל לצייר בגיל 3 היום - זו הנורמה בממסד. זוהי בכיה לדורות . כל מי שיש לו טיפה חוש לחבר בין ההתפתחות הגראפית לבין התפתחות המוח,
השכל,הרגש , הכושר להעניק משמעות לחיים .. ועוד ועוד.. היה מיד פועל לשינוי הנורמה המעוותת הזאת .

[יעל*]

_אני חוששת שהצמידות הגבוהה בין המבוגר המספר לבין האדם הילד מטביעה במוחו את הצמידות הזאת כתנאי לקיומו , ונותנת בידיו כלי גדול לשליטה על המבוגר .. - - ואז הוא באמת מרגיש אבוד כאשר המבוגר לא 'מתעסק' איתו .(זה בטח כך גם עם כל התמכזות)
באותו זמן אותה צמידות מפחיתה את הזמן שיש לו כדי לייצר נסיון אוטונומי ._

שלום חווה!
תד את עיני המשפט הנ"ל.
ביתי בת שנה וחמישה חודשים. אמת, לא התלהבתי מספרים בגיל כה צעיר ומשלל הצעצועים שעולמנו מציע. אבל קיבלנו כל מיני במתנה. כשנולדה קיבלה שני ספרים ונוספו לזה עוד ספרים בודדים מעוטי מלל.
עד לא מזמן לא התעניינה במיוחד בסיפורים. מדי פעם היתה מדפדפת ונראה היה שהעניין העיקרי הוא הדיפדוף עצמו.
מדי פעם הייתי מנסה לספר לה, אבל ראיתי שזה ממש לא מעניין אותה וויתרתי די מהר. גם ככה זה נראה לי מוקדם מדי.
אמא שלי בילתה איתה קצת לאחרונה וסיפרה לה די הרבה (מאותם ספרים שיש לנו בבית). היא טוענת שזה זמן אינטימי חשוב בין הילד למבוגר. הילדה למדה מהר מאוד מאוד לאהוב את זה והתחילה לבוא לסבתא עם ספר שתספר לה. גם אלינו היא התחילה לבוא ולבקש סיפור. מצד אחד, לא תמיד יש לה סבלנות לשבת לאורך כל הסיפור, ומצד שני היא חוזרת ומבקשת, די הרבה פעמים ביום סיפור. פעמים רבות היא מבקשת ומעבירה ספר אחרי ספר, כאילו היא נהינת מההתיחסות אליה (מה שאת הגדרת כ"צמידות") ולאוו דווקא מהסיפור לשמו. מה שכן, נראה שיש חלקים שהיא מאוד אוהבת בסיפור וחוזרת לחלקים אלו שוב ושוב וגם אוהבת ומבקשת שנחזור עליהם יחד בעל פה (לדוגמא בום טראח, מה קרה, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע...).
אני מרגישה שמאז השינוי הזה היא יותר נצדמת אליי ופחות מעסיקה את עצמה ואני לא בטוחה שאני אוהבת את זה.
מצד שני, לא רואה מה לעשות עם זה. מה גם שלא רוצה להיכנס למאבקים עם סבתא שגם ככה יש לה ביקורת מובלעת על כמות הספרים שיש לילדה ועל מיעוט הסיפורים שמספרים לה. כלומר לא יודעת אם כדאי להכנס למאבק ולדרוש גם מסבתא שלא תספר לה סיפורים... /-:

[חוה_בת_חיים*]

שלום יעל ,
מכתבך ותיאור התנהגותה של בתך מחזק אותי בהשערות שהעליתי במכתב אודות ספרים לתינוקות .
.אני מרגישה שמאז השינוי הזה היא יותר נצדמת אליי ופחות מעסיקה את עצמה ואני לא בטוחה שאני אוהבת את זה. לזה בדיוק התכוונתי .
האם היא מבקשת ספר בדיוק כאשר מתפתחת שיחה בינך לבין אמך?....

אולי תסלקי לכמה ימים/שבועות את הספרים ותראי מה קורה .
בסה"כ הילדה היא ממש תינוקת ולא יקרה לה כלום מהעדר של ספרים אפילו עד גיל ממש גדול. אולי יתברר שהעדרם מיטיב עם כולכם.
אני חושבת שבמהלך הטיפול בתינוק/ילד יש כל הזמן אינטראקציות אינטימיות ואיכותן חשובה לחיי הילד והמבוגר כאחד . ואת הפן של אוצר המילים , שעשועי החריזה ושיטות שונות של הרגעה אפשר לספק בעל-פה בשפע . וכמובן את כל האספקטים של הענקת חום ותשומת-לב.
לעומת זאת , כל שאר זמן העירות - התעסקויות של הליכה, זחילה , התרוצצות , משחק עם כלים להכניס ולהוציא ,לסגור ולפתוח , לפזר ולרכז... אין לי מספיק מילים לומר כמה חשוב ללמד את הילד למצוא ענין בדברים ממש פשוטים ולא לגרות יתר על המידה .
ענין אחר שעולה ממכתבך ניכר במשפט שלך שצד את עיני והוא מה גם שלא רוצה להיכנס למאבקים עם סבתא שגם ככה יש לה ביקורת מובלעת על כמות הספרים שיש לילדה. הלו יעל !! יש לך מחשבות ותחושות רציניות ביותר וזכותך המלאה לחלוק אותן ללא חשש מהתשה על ידי מאבק .
אולי ההפך ?! - אולי שווה לנצל את סיטואצית הספרים כדי ליצור שיח בוגר ואחראי עם אמך על שלבי התפתחות , על בשילות ,חשיפה , התמרכזות...
מה את אומרת ?
@}

[דלילה*]

יעל
הבת שלי בת 15 חודשים ואנחנו מקריאים לה סיפורים בעיקר כשהיא יושבת על הסיר שלה לפיפי/קקי לפני שנ"צ ולפני שנת לילה. שמנו את כל הספרים בחדר השינה והיא מקשרת קריאה לזמן השקט של לפני השינה. יכול להיות שזה פתרון טוב עבורך אם את עדיין מעוניינת להקריא לה אבל לא מעוניינת לעשות את זה כל היום... פשוט לשים את כל הספרים בקופסא בחדר ולהוציא אותם רק לפני שינה, מה דעתך?

[דנדי*]

יעל,
לנו יש הרבה ספרים בבית, ומאוד יכול להיות שחלק מחוסר היכולת של הגדול שלי להעסיק את עצמו קשורה לכך (עכשיו זה מתחיל קצת להשתפר), כשהוא היה קטן הקראנו לו הרבה פעמים ספרים (נגיד, פעמיים ביום), אבל... זה קורה רק עם הבכור, לקטן שלי (שנה וחצי) - כבר אין לי זמן כל כך לשבת להקריא ספרים, אז מה שקורה זה שהוא בעצמו לוקח ספר (או מבקש ומקבל), ויושב ומדפדף, וממש מקריא לעצמו (בשפת תינוקות מקסימה). אני מקווה שזה לא יפגע לו ביצירתיות, אבל כך הוא קורא ספרים בלי ליצור תלותיות בי. ואם יושבים ומקריאים לו, אז זה קורה פעם בשבוע בערך.
אבל זה החסרון שיש לבכור - לאמא/אבא/מטפלת יש יותר מידי זמן לטפל בו, וזה חסרון שהבכור לא יכול להימלט ממנו, ושמבינים אותו רק אחרי שלבכור יש אח/ות, ואף הורה לילד ראשון לא יקשיב ויישם המלצות של הורים לכמה ילדים כגון - אל תקדיש לילד שלך יותר מידי זמן, ואם יש לך זמן פנוי תתן לו להתעסק לבד ואבל תשב להקריא לו ספרים....

חוה,
תודה על התשובה
באמת הוא הפסיק עם הלא יודע, לא יכול. אבל גם אני הפסקתי לחשוב שהוא צריך להיות יכול את מה שכולם יכולים מסביב, אז אם הוא מבקש עזרה (וזה קורה המון), אני מייד עוזרת, בלי לנסות ללמד אותו איך לעשות, אלא אם כן הוא מבקש שאני אלמד אותו. (לקשור קשר, לסגור ריצ' רצ', טיק טק וכו').

_מאוד כדאי להביא בשלב זה רק שלושה צבעים :אדום כרמין, כחול פרוסי ,צהוב קדמיום.
קונים אותם בודדים .
ומאוד כדאי שהם יהיו מתוצרת הולביין._
יש לך הצעה מאיפה לקנות, כי לא מצאתי בנתיים.

תודה,
דנדי

[דלילה*]

אני חוששת שהצמידות הגבוהה בין המבוגר המספר לבין האדם הילד מטביעה במוחו את הצמידות הזאת כתנאי לקיומו , ונותנת בידיו כלי גדול לשליטה על המבוגר .. - - ואז הוא באמת מרגיש אבוד כאשר המבוגר לא 'מתעסק' איתו .(זה בטח כך גם עם כל התמכזות)
חוה
אני מסכימה איתך שזה מזיק לילד שממרכזים אותו, אבל אני לא חושבת שהקראת 3-4 ספרים כל יום לפני השינה זה נחשב מירכוז. זה בסך הכל לתת חום ואהבה לילד, זמן של "ביחד" נעים ומרגיע לקראת השינה. הבת שלי נהנת מאוד מקריאת ספרים, אוהבת לחקות את הקולות והתנועות שאנחנו עושים ואני מרגישה שהספרים מעשירים אותה ומרגיעים אותה. בנוסף לכך אני רוצה שהיא תגדל בסביבה של ספרים מגיל צעיר ובתקווה תאהב לקרוא גם כשתגדל.
אני לא חושבת שכל דבר שעושים עם הילד ישר צריך לקבל תווית של "מרכוז" - כמו שאת נותנת כאן עצות לאמהות איך לצייר עם הילד, אפשר גם לקרוא עם הילד.
אני שמחה שסייגת את העצות שנתת לגבי ספרי ילדים כי אני ממש לא מסכימה עם מה שנאמר בנושא.

[חוה_בת_חיים*]

דנדי שלום ,
אני קונה את הצבעים ב'ארטא' . מוכרים אותם בודדים . כדי שיהיה לי 'מלאי' אני קונה נגיד חמישה מכל אחד .(כחול פרוסי חסר לפעמים וזה ממש חבל !).
כאשר מגישה ליותר מילד אחד ביחד, מקפידה שיהיה שניים מכל צבע שתהיה תחושה שיש מספיק לכל אחד.
בהצלחה
@}
זה קורה רק עם הבכור, לקטן שלי (שנה וחצי) - כבר אין לי זמן כל כך לשבת להקריא ספרים,
אכן ה'בכורים' הם גזע מיוחד ויש הרבה מה ללמוד ממה שרשמת כאן. נושא בפני עצמו.

אבל להתחיל לצייר בגיל 3 היום - זו הנורמה בממסד. זוהי בכיה לדורות .
אני רוצה לדייק את דברי : לפי המנגנון הטבעי ילדים מציירים בגיל שלוש ! מציירים 20 שרבוטי יסוד , מציירים קומבינציות , דיאגרמות - שפע רב .
אני התייחסתי לאמירתך "מציירים" אנשים ,בתים, שמיים וארץ וכד' מוקדם מידי בעקבות חשיפה מוקדמת . האם לכך התכוונת?

_אמא תראי איזה יצירה מהממת הכנתי (עד היום די התעלם מהדברים שהוא הכין) . אני מרוצה כי לפחות הוא לא מתלונן 'לא יודע'
'תעשי לי'... וכד'._
אגב, נושא חשוב בפני עצמו הוא ההתמקדות באיכות של התוצר . כל הזמן מכוונים את הילדים לשם . זה טבעי מצד אחד אך אני מציעה תמיד להורים ולגננות להתמקד למשל ב 'חריצות' או ב'שמחה' או ב'סבלנות' אשר מתקיימת גם בתהליך וגם בסיום ה'יצירה' . זו נקודה שיש לה השפעה רבה על ההתייחסות של האדם לעשיה אמנותית.
אני חייבת לעזוב עכשיו.@}

[חוה_בת_חיים*]

כמו שאמרתי אלה 'מחשבות' בלבד. על כל סעיף יש לי המון סימני שאלה. (לקוח משיחה עם אפרת בתאריך 31/7)
שלום דלילה ,
את דווקא נתת פתרון פרקטי לאחת המחשבות התיאורטיות שהטרידו אותי בעקבות השיחה של יעל .
פשוט לשים את כל הספרים בקופסא בחדר ולהוציא אותם רק לפני שינה. ! כך את יוצרת מינון מתקבל על הדעת . (על דעתי לפחות P-: )

ולענין אחר :
כמו שאת נותנת כאן עצות לאמהות איך לצייר עם הילד, אפשר גם לקרוא עם הילד.
כבר מזמן רציתי לחדד את השאלה מה אני עושה בדף הזה . אז אנצל את ההזדמנות לאור הערה זו .
אני מצביעה על מנגנון אמנותי טבעי אשר קיים באופן אוניברסלי אצל כל בני האדם ואשר מתחיל לתת אותות על קיומו החל מגיל שנתיים בערך .
המטרה המרכזית שלי היא לפתח מודעות בקשר למנגנון הזה .
לצערי מתחילת הדף לא הייתי ערה מספיק לצורך לפתח רמה תיאורטית רחבה לפני שנכנסתי ליעוץ פרקטי .
כי יש הבדל עצום בין הבנת המנגנון לבין החלטות פרקטיות שהורים ומורים צריכים לקבל ביחס לטיפוח המנגנון האמנותי הטבעי . וה"עצות" צריכות להשתנות
לפי מצב העניינים.
למשל , ברור היום שיש התערבות חודרנית ומזיקה למנגנון הטבעי באופן ממש מערכתי , ואני לפעמים חושבת שאולי צריך לקרוא להפסקה מוחלטת בהתערבות הזאת כדי לרפא את המנגנון הטבעי . (בניגוד למחשבה שאני מחזיקה שנים רבות ועדיין מלמדת איך לתמוך ולטפח את המנגנון הזה )

באשר לקריאת סיפורים . במקרה שלפנינו לא הילד קורא אלא המבוגר מקריא . וה'ילד' הוא תינוק בן 15 חודש ..זה סיפור כל כך שונה שעצם הבאתו יחד עם הציור במשפט אחד גורם להטעייה רצינית .
בכל מקרה נושא מעניין .
תודה @}

[יעל*]

תודה לכולן על התגובות.

מקריאים לה סיפורים בעיקר כשהיא יושבת על הסיר שלה לפיפי/קקי לפני שנ"צ ולפני שנת לילה
פעם גם אנחנו היינו מקריאים ( נו, מה זה מקריאים? מסתכלים ביחד על תמונות, מדפדפים בקצב שהיא בוחרת ומהדהדים קולות ומילים מתוך הסיפור שהיא מכירה ואוהבת) בעיקר כשהיא היתה יושבת על הסיר. מאז שסבתא "לימדה" אותה להקשיב לסיפור, אז מצד אחד יש לה יותר סבלנות להקשיב ומצד שני היא רוצה יותר. אני התחלתי לדלל את זה קצת. לסופשבוע אצל ההורים לא לקחנו את הספרים וראיתי קצת שיפור. לשים את הספרים בקופסא ולשלוט בגישה לזה זה רעיון טוב, אם כי אני לא בטוחה שזה יעבור בשתיקה אצל הקטנה.
גם התחלתי פשוט לדבר איתה להסביר לה. למשל כשאני עסוקה (למשל, מכינה ארוחת צהריים) והקטנה באה עם ספר ומבקשת "פור" בלשונה (=סיפור), אני פשוט אומרת לה שעכשיו אני רוצה להכין לנו ארוחת צהריים ושהיא יכולה לשבת עם הספר לבד. לפעמים זה מתקבל טוב.

_אני חושבת שבמהלך הטיפול בתינוק/ילד יש כל הזמן אינטראקציות אינטימיות ואיכותן חשובה לחיי הילד והמבוגר כאחד . ואת הפן של אוצר המילים , שעשועי החריזה ושיטות שונות של הרגעה אפשר לספק בעל-פה בשפע . וכמובן את כל האספקטים של הענקת חום ותשומת-לב.
לעומת זאת , כל שאר זמן העירות - התעסקויות של הליכה, זחילה , התרוצצות , משחק עם כלים להכניס ולהוציא ,לסגור ולפתוח , לפזר ולרכז... אין לי מספיק מילים לומר כמה חשוב ללמד את הילד למצוא ענין בדברים ממש פשוטים ולא לגרות יתר על המידה ._

גם אני חושבת ככה. ובאמת הקטנה סקרנית מאוד, פותחת סוגרת, זוחלת, הולכת משחקת ובגילה הצעיר כבר יש לה אוצר מילים גדול למדי, כמעט כולן מילים שתפסה מהאינטראקציות הרגילות שלנו ולאוו דווקא באופן מכוון. לא נראה לי ש"חוסר החשיפה" (כמו שאמא שלי אוהבת לכנות את זה) לכאורה שקיים אצלנו בבית פוגע בה באיזשהיא צורה ואפילו להיפך.

_אולי שווה לנצל את סיטואצית הספרים כדי ליצור שיח בוגר ואחראי עם אמך על שלבי התפתחות , על בשילות ,חשיפה , התמרכזות...
מה את אומרת ?_
אולי... לא תמיד יש לי כוח לשיחות כאלה. בגלל הביקורת הרבה שקיימת ביחסים בינינו, לצערי, השיחות האלה לא תמיד מתפתחות לשיח בוגר ואחראי.

[דנדי*]

תודה - אגש לארטא.

אני התייחסתי לאמירתך "מציירים" אנשים ,בתים, שמיים וארץ וכד' מוקדם מידי בעקבות חשיפה מוקדמת . האם לכך התכוונת?
כן, לזה התכוונתי, הגננת ציינה בפרוש שכל עוד הם שירבטו, הם לא ציירו בעיניה, וחוזרת ואומרת שזוהי גננת מקסימה לדעתי, עם ותק רציני מאוד, שממש זורמת עם הילדים, ולא מתעקשת איתם על כלום כמעט. פשוט ככה לימדו אותה.

אגב, נושא חשוב בפני עצמו הוא ההתמקדות באיכות של התוצר . כל הזמן מכוונים את הילדים לשם . זה טבעי מצד אחד אך אני מציעה תמיד להורים ולגננות להתמקד למשל ב 'חריצות' או ב'שמחה' או ב'סבלנות' אשר מתקיימת גם בתהליך וגם בסיום ה'יצירה' . זו נקודה שיש לה השפעה רבה על ההתייחסות של האדם לעשיה אמנותית.
אני רואה היום את ההשפעה שיש לנושא הזה, ששוב, לא רק שהוא טבעי - זה מה שהחברה מצפה מהורים/מטפלים לעשות - להתלהב מכל תוצר, מאיכותו, ולשמור עליו, אם אתה לא עושה את זה מסתכלים עליך קצת מוזר... אני רואה כיום, כשאני מנסה להימנע מזה, שהבן שלי כל הזמן צריך את הפידבק שלי,ושאני אסתכל על מה הוא עושה, ושאני אראה למה הוא התכוון, ובכל שלב בערך של היצירה הוא צריך אותי שם, אחרת זה לא זה - בקיצור, הוא יוצר בשבילי, ולא בשבילו. אני מקווה שזה יעבור לו עם הזמן (אחרי שזה עבר לאמא שלו...)

[חוה_בת_חיים*]

אני רואה כיום, כשאני מנסה להימנע מזה, שהבן שלי כל הזמן צריך את הפידבק שלי,ושאני אסתכל על מה הוא עושה, ושאני אראה למה הוא התכוון, ובכל שלב בערך של היצירה הוא צריך אותי שם, אחרת זה לא זה - בקיצור, הוא יוצר בשבילי, ולא בשבילו. אני מקווה שזה יעבור לו עם הזמן (אחרי שזה עבר לאמא שלו...)

דנדי , בקר טוב ,
אני מחדדת : כאן בדיוק הוא המקום של 'מאור פנים' . אנחנו לא שמים לב , אבל התינוק המתפתח נושא עיניו לתגובה שלנו כל רגע ורגע נתון , זה ענין הישרדותי . "בשבילך" או "בשבילו " - כרגע זה אותו ה"שביל".... הוא באמת צריך אותך שם כדי שתראי למה הוא התכוון , הוא באמת בשלב של האחדות הבראשיתית ומקבל כיוון על ידי סיגנלים שהאמא שולחת אליו. הקדרת פנים או הזעפתם מול הארת פנים וחיוך הם שתי אופציות בסיסיות שמתוכן צומחת התקשורת בין הילד להורה.
מאור פנים כדרך קבע יוצר בטחון עצמי , ובו בזמן מדגיש ומייעל את הזעפת הפנים כאשר חייבים להשתמש בה. @}

[חוה_בת_חיים*]

הוא באמת צריך אותך שם כדי שתראי למה הוא התכוון@}
ממשיכה לחדד : על אף שאין סיכוי שההורה באמת יבין למה הילד התכוון . כי כאמור , לאמנות הילד יש תכנים עמוקים ולילד אין מילים לבטאם , רק סימנים שהמבוגרים חושבים אותם לזניחים ! . זה הכוח הסודי שיש למשחק ולאמנות . (כתוב על זה בדף הערוך אולי בצורה קולעת יותר)

[דנה*]

שלום לך. תודה על הדף החשוב. למזלי קראתי אותו כשהילדה הייתה קטנה ומייד אמרתי לכל הסבים והסבתות שלא מציירים לה! (זה בערך הדבר היחיד שאסרתי עליהם לעשות). חוץ מזה אני משתדלת לתת תה המון לגיטימציה לקישקוש, גם כשחברות בנות גילה אומרות לה שהיא סתם מקשקשת.. (היא לא בגן). לעומת זאת, לא הצלחתי להתאפק מלשאול אותה מדי פעם מה ציירה, כאשר הציורים הפכו ליותר "סיפוריים". היום, בת 4, היא נעה בין שירובטים וקישקושים לבין ציורים שונים, הרבה מהם של חוויות ואירועים שקראו לה. לאחרונה, אם יש לה חוויה מסעירה, היא מיד מציירת אותה, למשל, כשנתקענו במעלית או כצללה לראשונה בברכה עם אבא או סתם שמוטרדת ממשהו. אני רואה שזו ממש דרך שלה לפתור דברים שמעסיקים אותה. מצד אחד, אני גאה ומרוצה מהדרך הזאת. מצד שני, אני חוששת שאולי זה קשור לכך שעודדתי אותה לספר לי את הציורים ובגלל זה הם כאלה נארטיביים.. מה דעתך?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

שלום
בתי (4.8)מאז ומעולם ציירה אבסטרקט. לפעמים זה נראה כמו מנדלה.
בזמן האחרון היא התחילה לצייר פרחים ודמויות.
מתוך חמישה ציורים של דמויות שלוש מהדמויות היא ציירה שוכבות ולא עומדות.
מישהי שמבינה בתרפיה באומנות לילדים אמרה שיש עם זה בעיה...
מה דעתכן? לבדוק את זה?

[חוה_בת_חיים*]

שלום דנה ,
איזה כיף לי לשמוע על ילדה שהיתה תינוקת כשהדף התחיל ! .. לעיתים קרובות מתחשק לי להשאיר הודעות בדפים של אנשים שהתכתבנו דאז , ולשאול מה שלום הילדים ... ..עברו שלוש שנים הילדים עכשיו בני ארבע -חמש - שש - שבע .. ..
..
היום, בת 4, היא נעה בין שירובטים וקישקושים לבין ציורים שונים, הרבה מהם של חוויות ואירועים שקראו לה. לאחרונה, אם יש לה חוויה מסעירה, היא מיד מציירת אותה,
רגע ! רגע ! גם הקשקושים הם של חוויות ואירועים אשר קורים לילדים וכנ"ל הקשקושים של התינוקות ! ! - זה אנחנו שלא מבינים את הקשקושים !

בגיל ארבע יש לה כבר מספיק מילים כדי לומר , לפחות בתמצית ולכן היא מדברת גם על יד הציור.
בימינו המסר שיש 'להסביר' ציור מהדהד מכל עבר וזה אולי מצטרף למסר ממך שכך ראוי לעשות או שהיא פשוט נוטה לשתף ולהיות מילולית - רק את יכולה לדעת . האם נראה לך שזה מקשה או מעמיס עליה? האם נראה כאילו היא מרגישה שהיא חייבת למלל את הציור?
כללית , התופעה של ילד בגיל 4-חמש שמסביר ציור, שונה לחלוטין מתינוק בראשית הדרך אשר קלט שכאילו חובתו לומר מילים לציורים .

אני מתקשה עם הביטוי הם כאלה נארטיביים. - למה את מתכוונת כשנוקטת ב 'נארטיביים' ?
האם את מתכוונת שהציורים הם "נושאיים" ?
אשמח לשמוע על שני העניינים.@}

[חוה_בת_חיים*]

מישהי שמבינה בתרפיה באומנות לילדים אמרה שיש עם זה בעיה...
"יש עם זה בעיה" - זה משפט מאוד בעייתי בעיני . האם תוכלי לפרט מה בעייתי בעיני התירפיסטית ?
מבחינת ציור הילד במובן ההתפתחותי - אין עם זה שום בעיה.
הילדה נמצאת בשלב הציור התיאורי ולא חייב מבחינתה שכל הדמויות עומדות על 'קו אדמה ' . יתכן ועדיין לא נוצר אצלה קו האדמה וזה לגמרי בסדר . . - בשלב זה הדמויות יכולות להיות בכל הכיוונים.
אני נוטה לחשוב לאור התיאור שלך שזה המצב . בעיקר אם הילדה בחנ"ב .
כך זה נראה לי . אך אינני מכירה את הילדה וגם לא אותך ואינני רוצה להקל ראש במחשבה של תירפיסטית אשר כן מכירה את הילדה .
אשמח , אם תסכימי לשלוח לי ציורים.
תודה @}

[חוה_בת_חיים*]

מה דעתכן? לבדוק את זה?

שלום לך הקוסמת מארץ עוץ ,
לא מספיק שמתי לב לסיומת זו של הודעתך .
את בקשת דעה האם לבדוק את זה ואני כבר קפצתי בראש עם תוצאות של בדיקה . חלקית אמנם. אך לא בקשת ממני לעשות זאת .
איתך הסליחה.@}.

[דנה*]

תודה על התשובה. היא ילדה מאד ורבלית באופן כללי, ופתאום חשבתי שאולי בשאלות ששאלתי לקחתי לה מקום שהיה יכול להישאר לא נגוע בורבליות. תהיתי איך כאשר לא מתערבים מהבחינה הזו ילדים בני גילה (4) מתנהגים.
פעמים רבות הציורים הם "נארטיביים" (אולי לא בחירת מילה נכונה) - במובן שלעיתים קרובות הם מספרים סיפור, או שהיא מספרת סיפור (לעצמה) תוך כדי הציור (למשל יכול להיות ציור מוגמר שלמעשה נראה רק צבע אחיד שמכסה את כל הדף כי בת הים שצוירה בתשומת לב רבה נכנסה לים ולכן כל הדף נצבע בכחול..)

[חוה_בת_חיים*]

(למשל יכול להיות ציור מוגמר שלמעשה נראה רק צבע אחיד שמכסה את כל הדף כי בת הים שצוירה בתשומת לב רבה נכנסה לים ולכן כל הדף נצבע בכחול..)

בקר טוב דנה , הבנתי אותך בענין ה'נאראטיב' . !
מה שאת מתארת שופך אור על מה שנקרא בפי פיאז'ה תפיסת העולם של הילד. פיאז'ה זיהה על פי איזה עקרונות הילד הקטן מפרש לעצמו את העולם. העקרון המרכזי הוא העקרון האגוצנטרי אשר נובע מאיסוף האינפורמציה אודות העולם בדרך של מגע חושי.
העקרון הזה מתקיים גם בציור הילדי . מבחינה חושית כדי לעסוק בבת הים צריך קודם כל לעשות אותה . ואז אם היא גרה בתוכו , היא צריכה להיות בתוכו באופן חושי .- הכיסוי של הכל כולל בת הים הוא הנכון ביותר מבחינה חושית .
השקפת העולם האותנטית הזאת נגזלת מרוב הילדים בני זמננו . אילו היתה בגן היתה בתך כבר מזמן נחשפת ל'הגיון' המושכל , לשכלתניות המיותרת אשר שולטת בתפיסה החינוכית היום . מישהו כבר היה נזעק לעצור אותה , לא לכסות את בת הים הקטנה , לא להרוס את הציור ... והורס על הדרך את ההשקפה הילדית האותנטית שלה .
כך למשל רואים ילדים אשר מכסים את כל הדף בשחור .- - - על השמים, האדמה, העץ ,הבית ,הפרח, הגשם ,,,, שחור על הכל הגננת נזעקת למה אתה הורס את הציור ... - אילו שתקה היתה אולי שומעת אותו אומר לעצמו "הנה הלילה בא..."
הילד בונה את העולם בתוך הציור שלו וכמו שאמרתי זה מתחיל ממש בהיותו תינוק בן שנתיים. הציור הילדי הוא המציאות המדומה הבראשיתית . בגלל זה הילד מאמין בתמימותו שהציור שלו והוא עצמו הם היינו הך . זוהי אחת הסיבות הכי חשובות מדוע אסור לגעת במנגנון האמנותי הטבעי.
אני ממליצה לעיין בספר "ילדים יוצרים" מאת דן אמיתי הוצ' יבנה 1972 . יש שם אוסף נפלא של ציורי ילדים בגילאים השונים , אשר יוסיף המון למשתתפי השיחות כאן .@}

[חוה_בת_חיים*]

ופתאום חשבתי שאולי בשאלות ששאלתי לקחתי לה מקום שהיה יכול להישאר לא נגוע בורבליות

דנה , גם אני מהרהרת בענין הזה רבות.
הורבליות הגבוהה היא פרמטר מאוד מאוד חדשני ולא נאסף עדיין חומר בהקשר זה. במיוחד שכרגע מקדשים אותה ולא נראה שמורידים אותה כרגע מגדולתה. כמו כן אני לא בטוחה למה בדיוק התכוונת ב "נגוע בוורבליות".
למלל זה ענין אחד . הגישה לתכנים זה ענין אחר.
מבחינת הציור הילדי , כאשר הוא אותנטי , אני מאמינה שהמילים ששומעים מפיהם של ילדים ורבליים , מהדהדות כתכנים במוחם של ילדים שאינם ורבליים.
כלומר האמנות הילדית מספרת את סיפורו של הפעוט בכל מקרה .
תודה@}

[חוה_בת_חיים*]

שהמילים ששומעים מפיהם של ילדים ורבליים. כוונתי כמובן שהמילים מייצגות תכנים.@}

מהדהדות כתכנים במוחם של ילדים שאינם ורבליים. כוונתי שבמוחם של הילדים קיימים תכנים באופן עצמאי גם אם ללא המללה. @}

שימוש לא מדויק שלי במילים "מהדהדות כתכנים " עלול להטעות|!|

[אמא_לילדה_שעולה_לכתה_א'*]

חוה היקרה שלום,

ראשית התנצלותי על ש"נעלמתי"....הייתי בחופשה ...

לעניינינו - ניסיתי למצוא צבעי הולביין בודדים באזור שלי, אבל אחרי חיפוש ממושך נואשתי (אין כאן ארטא) וקניתי חבילת צבעים בעשרה שקלים... (זה נסלח? )

ציירתי כמו שהדרכת אותי............... אז ככה, כמה דברים -

לפני הכל אני רוצה לציין שניסיתי כמה פעמים בעבר לעשות נסיונות כאלו, "לקשקש" בצבעים של הבנות מבלי לנסות ליצור משהו או להמציא "רעיון", אלא פשוט להנות מעצם הקישקוש. אז לא הגבלתי את עצמי לארבעת הצבעים הללו, אבל הרעיון היה דומה.

תרגיל נוסף שעשיתי לא מזמן, יחד עם בנותי, היה לצייר מוסיקה - השמעתי לנו קטעי מוסיקה, כל פעם משהו אחר (עליז, שקט, ג'אז וכו'..) וניסינו לצייר את המוסיקה בקווים, צורות, צבעים...

ועכשיו גם עשיתי את התרגיל שנתת לי (עם ארבעת הצבעים, יד שמאל, ימין).

בכל הפעמים שניסיתי, וגם הפעם לצערי, ההרגשה שלי היתה דומה - אני לא מצליחה להנות הנאה אמיתית מהציור בצבעים (פנדה).
משהו נוסף שהפריע לי זה השימוש בשלושת צבעי היסוד יחד, (זה מזכיר לי מוצרי פלסטיק )....

לעומת זאת, טושים ועטי פיילוט (גם סוג של טוש) אני מאוד אוהבת... אני נהנית לקשקש בהם שעות. אוהבת המון צבעים.
אני נהנית מאוד מהתנועות הקטנות והמדוייקות של כף היד (עם הטושים), פחות מהתנועות הגדולות (פנדה?)

[אמא_לילדה_שעולה_לכתה_א'*]

המשך....

כשעשיתי את התרגיל שנתת לי, גם ביתי בת ה-6 הצטרפה אלי. היא שאלה באמת מה אני עושה ועניתי "מציירת" והיא אמרה על הציור שלי שהוא לא יפה. אני חייבת לציין שהיא בעלת חוש אסטטי מפותח בצורה יוצאת דופן, והקביעה שלה היתה נכונה, אכן הציור לא היה יפה, אבל מראש זו היתה מטרת התרגיל, נכון? לא לנסות ליצור משהו, לא להמציא "רעיון",כדבריך. בתגובה הסברתי לה שאני בודקת את התנועות של היד. (היא שאלה גם אם אני מתכוונת לשמור את הציורים ואמרתי שלא). אולי מכאן נובע חוסר ההנאה שלי? אני נהנית כשהתוצר הוא "יפה", כשיש קשר בין הצורות והצבעים, אפילו אם זה רק שירבוט בעט. אולי אני צריכה לנסות שוב לשרבט עם הפנדה, אבל הפעם כן ליצור קשר בין הצורות?

אשמח להמשך הכוונה,
לילה טוב

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב אמא ל , ברוכה הבאה @} ,
אז אנחנו מתחילות לעבוד ?

אכן הציור לא היה יפה, אבל מראש זו היתה מטרת התרגיל, נכון?
נכון מאוד .
וזה חשוב מאוד גם בשביל הילדה שעולה לכתה א' וגם בשבילך.
אין יותר להגיד על הציור שהוא לא יפה . חוה לא מרשה . זכותו של הציור להיות חזק, חלש , יפה , מכוער, משעמם או מעניין - אין להודיע על כך . רק כך אפשר להתרכז ב'משחק'. לצייר זה משחק שזכותו של כל אדם לשחק בו ללא דאגה ובחופשיות מוחלטת. לכן צריך לשכוח מהערות . יש להסביר זאת בכל הזדמנות אך צריך להשגיח על טון הדיבור . לא טון כועס אלא טון אוהב המדבר בשבח זכויות האדם ..(אני מקווה שגם אני נשמעת כך P-:)...)

החוש אסטתי המפותח אשר אנו נוטים לשבחו הוא שופט אכזר , חד צדדי אשר משתלט על האישיות וצריך לרסן את כוחו.
גם אצלך הוא מפותח מאוד , שולט עליך באופן חד צדדי , והוא זה אשר מונע ממך להנות מן החיים.
מה שצריך עכשיו זה לצייר ,לצייר ולצייר לחוש את המפרקים , למצוא מגוון של אפשרויות תנועה,לחקור את הסימנים, לחבר ביניהם, ולהשתמש בצבעים טובים
אם את מרגישה אותם כפלסטיק סימן שהם גרועים . אתפשר איתך על תוצרת הולבייין או טאלנס בקופסה של 12 אך אסכים לקנות לך כאן ולשלוח אליך את הבודדים אם אין לך להשיג . הצבעים עצמם הם ספר הלימוד שלנו ועל כן הם חייבים להיות משובחים.
ועכשיו , ציירי לך כך בערך 25 דק' 3 פעמים בשבוע תוך כדי ריסון של חוש הבקורת שלך + חיזוק תאוות המשחק , ולשכוח לחלוטין מהתאווה לתוצר.
בינתיים תשמרי את הדפים למטרה של מעקב ובכלל אולי הם ישמשו לך כחומר גלם בקרוב..
אשמח לשוחח כאן על עניינים שעולים מן הצד , אך על הציור עצמו תספרי לי כעבור השבוע.

שלך באחדות
חוהֲ@}

[אמא_נמרה*]

שלום חוה,

קראתי את החלק הערוך ונשמתי לרווחה. יש לי כמה שאלות. האם בעצם עד גיל ארבע וחצי חמש ילדים אמורים לשרבט ולא לצייר "תמונות שנראות לנו אמיתיות" (לא מצאתי ניסוח אחר) כמו בית, ילד, אוטו...
הבן שלי (חמש שנים) אוהב לצייר אבל בגן הילדים אומרים לו שהוא מ"קשקש" (אייקון של כאב לב), אז הוא לא רוצה לצייר ואומר "לא יודע, לא יכול". בבית אני מעודדת אותו לצייר מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה. איך עוד אני יכולה לעזור לו. התינוק (בן שנה ושלושה חודשים) מאד אוהב לצייר ומתיישב בעצמו כל סוקר ליד השולחן ומבקש צבעים, בינתיים נראה שהוא בכיוון בלי קלקולים. אתמול מצאתי אותו יושב עם דף מדבקות שנשכח אי שם ומדביק על עצמו בהנאה.

[אמא_נמרה*]

מתוך חמישה ציורים של דמויות שלוש מהדמויות היא ציירה שוכבות ולא עומדות.

מעניין. כשהבן שלי מצייר דמויות הוא מצייר אותן יושבות ובדרך כלל בפרופיל.

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב לך אמא נמרה ,
המונח המקצועי ל "תמונות שנראות לנו אמיתיות" הוא מושגים חזותיים.
כלומר בתפקוד הכללי של הילד המצייר במושגים חזותיים קיימת :
1)יכולת המשגה . זו קשורה כמובן לנסיון חיים , לזכרון , ליכולת חשיבה מופשטת , וכמובן הכרת השפה. או
2)יכולת מוטורית , קשר עין ויד , קואורדינציה כללית.
3)אוצר מספק של סימנים גראפיים אשר קיים לרשותו כדי לייצר פתרונות גראפיים עבור המושגים המופשטים .
כשהבן שלי מצייר דמויות הוא מצייר אותן יושבות ובדרך כלל בפרופיל. מכאן אני לומדת שהילד מכיר את המושג של פרופיל . זה מושג
מאוד מורכב עבור ילד בן חמש .
האם את יודעת כיצד הגיע אליו המושג הזה ? האם תוכלי בבקשה לתאר לי כיצד נראית הדמות היושבת בפרופיל שהוא מצייר ?
האם יש ברקע שלו קרוב משפחה מבוגר אשר הציג בפניו את המושג ? האם המושג קיבל עיצוב חזותי על ידי הילד ? או הילד חוזר על פתרון גראפי שהוצג בפניו ?
יש עוד כמה נקודות לעיון/דיון מתוך המכתב שלך אך לפני שאפצח בהרצאה על אופי השרבוט אני זקוקה לתשובות האלה כדי לדייק בהתייחסותי לגור הנמרים המתוק שלך.
ועוד משהו 'בקטנה' : להמשיך לנשום .. לא לעצור את הנשימה .. גם ה "לא בסדר " מקיים בתוכו "סדר" ..

מחכה לשמוע ממך.

[אמא_נמרה*]

שלום חוה, תודה על תשובתך.


יכולת מוטורית , קשר עין ויד , קואורדינציה כללית.
זו נקודה חלשה אצל הבן שלי. טונוס שרירים נמוך וקשר עין-יד שצריך שיפור. עובדים על זה.


אוצר מספק של סימנים גראפיים אשר קיים לרשותו כדי לייצר פתרונות גראפיים עבור המושגים המופשטים
אני לא בטוחה שיש לו.


האם את יודעת כיצד הגיע אליו המושג הזה ?
הפעם הראשונה שראיתי אצלו ציור בפרופיל היתה בפגישה במכון להתפתחות הילד. שם הוא אמרו לו לצייר מה שהוא רוצה. פשוט נתנו דף וצבעים. אני הייתי המומה מזה שהוא צייר משהו בכלל.

האם תוכלי בבקשה לתאר לי כיצד נראית הדמות היושבת בפרופיל שהוא מצייר ?
הדמות מאד פשוטה (בעיני). ציור של דמות המורכב מקו אמצע בשביל הגוף וקוים לצדדים בשביל גפיים. ראש גדול, עיניים, אף ופה וקצת שיער. אולי היה ניסיון לצייר גם אצבעות לידיים. איכשהו הדמות נראתה בפרופיל (כך המרפאה בעיסוק אמרה, ואז גם אני ראיתי), נראתה יושבת על כסא דמיוני.

האם יש ברקע שלו קרוב משפחה מבוגר אשר הציג בפניו את המושג ? האם המושג קיבל עיצוב חזותי על ידי הילד ? או הילד חוזר על פתרון גראפי שהוצג בפניו ?
קשה לי להאמין שמישהו הראה לו איך מצחיירים בפרופיל. בעלי וגם הבייביסיטר מציירים אתו מדי פעם והם מציירים לו צורות ותמונות שונות וגם מעודדים אותו להעתיק. אני בעצמי לא מצליחה לצייר כמעט שום דבר ניתן לזיהוי (לצערי הרב), אלא אם כן נותנים לי הוראות ברורות, אז זה לא בא ממני. אבל לא נראה לי שהם הראו לו ציור בפרופיל. הם "עובדים" אתו על לצייר דברים כמו ריבוע, משולש, שמש...


חיבת להוסיף שיש כמה תחומים שיש לילד שלי קצת קשיים (שפה, מוטוריקה), אבל אין ספק שיש בתוכו אוצר עצום, אם רק מגיעה ההזדמנות הוא מיד בא לידי ביטוי.
להמשיך לנשום .. לא לעצור את הנשימה .. גם ה "לא בסדר " מקיים בתוכו "סדר" ..
תודה לך על המשפט הזה , אנחנו לא מכירות, אז חשוב לי שתדעי שהוא נתן לי הרגשה טובה.

[חוה_בת_חיים*]

שלום אמא נמרה ,
אנחנו לא מכירות, אז חשוב לי שתדעי שהוא נתן לי הרגשה טובה. אני שמחה על כך. @} .
בעיקר שאני צריכה עכשיו להצביע על מה שלא בסדר בתמונת המצב , חשוב לי לחזור על כך שמצידי , הכל נאמר באהבה ובבטחון שניתן לשקם וניתן לשנות התנהגויות והתייחסויות בדיוק כמו שמייצבים את הרכב אם קרתה תקלה בנהיגה .

בענין הפרופיל :
. איכשהו הדמות נראתה בפרופיל (כך המרפאה בעיסוק אמרה, ואז גם אני ראיתי),
כלומר זה היה רעיון של המרפאה בעיסוק ? זה לא שהילד הכריז על כך ! ? זה לא שהילד שאל איך לעשות שיראו את הילד מן הצד ? נכון ?
אני לא רואה פרופיל בציור שתיארת לי . יש בו שתי עיניים ואף באופן חזיתי . כך הבנתי . והדמות לא זקופה במיוחד . "אולי יושבת".
ורעיון הפרופיל הגיע מצורת הגוף וממחשבה של אדם מבוגר .
נכון ?
למה אני מתעכבת על כך כל כך ? -
1) מפני שאם באמת הילד שואף לצייר פרופיל זה מצביע על פער עצום בין השאיפה שלו לבין היכולת הטבעית לגילו . פער כזה הוא מקור לבעיות.
2) אם באמת הוא כבר עכשיו חושב באופן עצמאי על ההיבטים השונים , כיצד אדם נראה חזיתי וכיצד אדם נראה מן הצד כי אז מבחינה מחשבתית זה מתאים בערך לגיל שמונה או אפילו עשר . והוא רק בן חמש ! זאת גאונות שגם בה יש לטפל בכפפות של משי .
ולזה התכוונתי כשאמרתי גם ה "לא בסדר" מקיים בתוכו "סדר" ..
אנא הבהירי לי את התמונה ונמשיך לאט לאט.

חיבת להוסיף שיש כמה תחומים שיש לילד שלי קצת קשיים (שפה, מוטוריקה), האם תוכלי לפרט את הקשיים במוטוריקה ? האם הם קשורים לריצה, קפיצה, משחק כדור ?
האם הקושי בשפה הוא באוצר מילים או בהגייה של ש' ל' וכד'?
שלך באחדות
חוה@}

[אמא_נמרה*]

כלומר זה היה רעיון של המרפאה בעיסוק ? זה לא שהילד הכריז על כך ! ? זה לא שהילד שאל איך לעשות שיראו את הילד מן הצד ? נכון ?

בדיוק. הילד שלי לא יודע מה זה פרופיל, מבחינתו הוא צייר דמות. הוא לא תכנן לצייר פרופיל. נראה לי יודע שהוא יודע איך אדם נראה חזיתי וכיצד אדם נראה מן הצד, וזה מה שיצא. העיניים והאף לא מופיעות באופן חזיתי, זה לא נראה כמו פצוף שמסתכל ישירות. גם הגפיים היו מופנות לצד בזוית שהזכירה פרופיל. מצד אחד המרפאה בעיסוק מיד אמרה "פרופיל, כי ככה נראה נראה. במחשבה שניה לי אישית (אם היא לא היתה אומרת) זה היה נראה כמו ציור לא מוצלח של דמות. כשהיא אמרה "פרופיל" ו"יושב", אז בעיניים שלי הציור הסתדר ונראה ממש מאורגן.
איך יודעים מה נכון?

הקושי הוא באוצר מילים ובארגון של השפה. ההגיה בסדר גמור.
הקשיים המוטורים הם בריצה, קפיצה ומה שקשור לארגון הגוף, קצת מסורבל ומגושם.

[חוה_בת_חיים*]

טוב יקירתי הנמרה ,
הבנתי את התמונה .
אני עכשיו חייבת לעוף מן הבית . אבל את במחשבותי ואכתוב לך בפירוט רב בעוד יום-יומיים.
עד אז , אל תדאגי נסדר הכל .
ובינתיים ... רק לרדת מן ההדרכה להעתקת צורות . לבקש מהאבא ומהדודה לנוח לגמרי מפעילות זו .
יש כמה וכמה מכתבים בנושא הזה אשר מתארים סיטואציות דומות , גם בדף ההסטוריה אבל קשה אולי למצוא אותן בתוך המרחבי ם.. .
אך יש גם לדייק למה שאינדיבידואלי כאן.
להתראות@}

[יעל*]

שלום חווה.
הבת שלי, עוד מעט בת שנה וחצי התחילה לצייר. פשוט התעסקה עם איזה עט כמה ימים ואז שלשום תפסה גם דף שהיה זרוק על השולחן ושירבטה עליו.
כשראיתי שהיא גולשת מחוץ לדף הצעתי לה דף נוסף. והצעתי לה גם צבע פנדה פשוט. ניסיתי להדביק את הנייר לרצפה כמו שהצעת, אבל היא העדיפה לקרוע אותו (-:
אח"כ שראיתי שהתנועות שלה גדולות והיא מציירת על הרצפה, הצעתי לה למחרת גיליון בריסטול בתור לוח שהדבקתי על הקיר בגובה שלה וניסיתי להסביר שכאן אפשר לצייר ויש הרבה מקום ובשאר המקומות אסור.
זה לא ממש הלך והאמת שאני בכלל לא בטוחה שהעניין כאן הוא הציור, אלא להסתובב עם הצבע בבית ולקשקש ולשרבט בכל מקום. גם אין לה בדיוק סבלנות לשבת ולשרבט, היא אוהבת להתרוצץ הרבה ממקום למקום. כך שאני תוהה אם זה הזמן ואם זה לא מוקדם מדי? מצד שני, שכחתי לציין, שמאז היא מבקשת לצייר.
אני לא הייתי רוצה שהמקום היצירתי והכייפי הזה יהפוך לזירת מאבק ביננו. לא כל כך נעים לי לתת לה צבע ואז להתרוצץ אחריה ברחבי הבית ולהגיד "פה לא מציירים, מציירים על הלוח או על הדף", ואני גם מרגישה שזה פוגע לה בהנאה. כאילו, כמו שאמרתי, ההתרשמות שלי היא שהכייף שלה הוא הגילוי, החקירה והתתרוצצות עם הצבע, ולאוו דווקא ההישארות הסטטית במקום אחד והריכוז בשירבוט.
האם היית מציעה להניח לעניין כרגע? או להוריד את ה"לוח" מהקיר כך שלא תיזכר בזה, ואולי לחזור לעניין בעוד כמה חודשים?

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב אמא נמרה ,
תודה לך על הנתונים שהוספת . עכשיו אתייחס באופן מקיף לכל התמונה שתיארת החל ממכתבך הראשון .(29/8/08) .

כדי לטפל בענייני הגור אני חייבת לטפל קצת בכם , ההורים , ביביסיטר , המרפאה בעיסוק , (ברור שבעדינות .. ואם יכאב תגידו ... ונמשיך אח"כ ) .

כהקדמה , חשוב לי לחזור ולהביע את דעתי שהמנגנון האמנותי הטבעי משובש בחברה המודרנית לפחות 200 שנה . לכן השיבוש חל במידה זו או אחרת אצל כל אחד מאיתנו וכולנו חווים את הנזקים . כך שאינני מאשימה גם כאשר מבטאת צער או כעס על מה שקורה אלא מתכוונת לשיקום .

את כותבת :
אני בעצמי לא מצליחה לצייר כמעט שום דבר ניתן לזיהוי (לצערי הרב), אלא אם כן נותנים לי הוראות ברורות, אז זה לא בא ממני.
כלומר , מה שקורה אצל הגור דומה בעצם למה שקרה אצלך . החדשות הטובות הן שבתהליך שיקום המנגנון שלו יש סיכוי שישתקם גם המנגנון שלך .(כמו שקורה לנו כהורים בבחינת "זאת ילדותי השניה..." ) .
כך שיהיה מעולה בשבילך לחזור על שלב השרבוט בעבור עצמך ולצמוח יחד איתו לשלב המושגים החזותיים . פרטים על כך אמסור בהמשך.
ובנוסף :
בעלי וגם הבייביסיטר מציירים אתו מדי פעם והם מציירים לו צורות ותמונות שונות וגם מעודדים אותו להעתיק.
כואב לי לומר , אך אבא וביביסיטר אתם משבשים באופן שיטתי את המנגנון של הגור . אתם מציגים לפניו מופתים חזותיים שנראים פשוטים בעיניכם אך אינם תואמים לבשילות הפסיכו-מוטורית של הילד. כך נוצר נזק אשר כרוך בצער של הילד ובאבדן בטחון עצמי. זה כבר תורם לסרבול ולקשיים בשפה אשר קיימים כנראה גם מסיבות אחרות . (קשה לראות את הקשר אבל הוא קיים ביחסי הגומלין בין המערכות בגוף ובנפש).
יתכן ואתם נוהגים כך בעקבות תרבות מסוימת אשר נוקטת בשיטה זו , או עושים זאת על דעת עצמכם , בשני המקרים זאת פעולה מזיקה וחייבים להפסיק לעשותה . אם תרצו הבהרות או הדרכה אתן ברצון .

ועוד:
הפעם הראשונה שראיתי אצלו ציור בפרופיל היתה בפגישה במכון להתפתחות הילד. שם הוא אמרו לו לצייר מה שהוא רוצה. פשוט נתנו דף וצבעים. אני הייתי המומה מזה שהוא צייר משהו בכלל.
אני מאוד שמחה שפשוט נתנו לו דף וצבעים . כמובן שהייתי מעדיפה שאפילו לא יגידו לו לצייר "מה שהוא רוצה" . כי אז יש סיכוי שהיינו מקבלים ביטוי אחר .
עיינתי שוב ושוב בתיאור הדמות שצייר ונראה לי שאפשר לומר בבטחון שהדמות משקפת את טונוס השרירים הנמוך והסרבול המוטורי אשר ציינת שקיים .
בגלל שקיימת התאמה גבוהה בין הציור לבין המציאות הגופנית של הילד .
אני בטוחה שאם הילד יקבל תמיכה לתהליך גופני והטיפול ישפיע לטובה , אתם תראו שגם הדמות המצוירת תזדקף ותתחזק בהתאם !
אני ממליצה על יוגה או פלדנקרייז בגישה טיפולית מעבר לחיי יום יום עם שפע של משחקים גופניים . (מכירה בכרמי יוסף מומחית מעולה לשיטת פלדנקרייז , עם התמחות ספציפית לטיפול בילדים )
משהו בקשר למרפאה בעיסוק :
איכשהו הדמות נראתה בפרופיל (כך המרפאה בעיסוק אמרה, ואז גם אני ראיתי), נראתה יושבת על כסא דמיוני.
אני הבנתי שהיו בציור שתי עיניים כי כתוב : העיניים והאף לא מופיעות באופן חזיתי. כדי לצייר פרופיל מתוך הבנה אמיתית של ההבדל בין 'מבט צד' לבין מבט חזית' צריך לוותר , ולצייר רק עין אחת ותמיד יש בעיה מה לעשות עם האף . ילד בן חמש לא מסוגל כרגע לוותר על עין ! בשלות אמיתית לכך מתחילה להתקיים רק בגיל 10 ! הילד ודאי יודע את ההבדל בין מראה חזית לבין מראה צד אבל ילדבכלל לא מצייר רק מה שהוא יודע ילד מצייר המון על פי פילוסופיה ילדית שגם היא מתפתחת בשלבים (אוניברסליים) המקבילים לבשלות מנטלית.
אני מבקשת לדעת האם האף היה קו שיצא מגבולות הפנים ? כיצד האף היה מעוצב ? האם ככה (שקרן| ? או משהו דומה? - קשה לי לחשוב שהיתה כוונה לפרופיל.
האם אפשר לשאול את המרפאה בעיסוק על סמך מה ייחסה לילד שהוא בן החמש כוונה לצייר פרופיל ?

נמרה , לא התייחסת לשאלתי כשכתבתי :
והוא רק בן חמש ! זאת גאונות שגם בה יש לטפל בכפפות של משי .
האם קיים פן כזה באישיות של הילד ? כוונתי פער גדול מאוד בין השאיפה לבין היכולת?
מחכה לתשובתך וכמובן לכל הערה/שאלה נוספת @}
ו....לא שכחתי , אני עוד חייבת לך מכתב אודות שלב השירבוט .(לא תאמיני כמה זמן לוקח לי לנסח ולדקדק ...P-: ) אמשיך אח"כ.

[חוה_בת_חיים*]

האם היית מציעה להניח לעניין כרגע? או להוריד את ה"לוח" מהקיר כך שלא תיזכר בזה, ואולי לחזור לעניין בעוד כמה חודשים? @}
שלום יעל !
בהחלט ! זאת תהיה החלטה נבונה וכמובן יש גם לשמור עליה מפני השפעות סביבתיות מזיקות של "הנה עשיתי לך פרח" או "שבלול" וכד'.
כרגע אני ממהרת , אך אוסיף לך כמה פרטים כשאתפנה .
האם את יעל שדברה איתי כאן לא מזמן?

[יעל*]

תודה חווה, כן, אותה יעל עם הסיפורים (-:

[חוה_בת_חיים*]

שקרן|

הי נמרה , רציתי לעשות כדי לאפיין את האף - לא התכוונתי למשמעות המילולית ...

[חוה_בת_חיים*]

אמא נמרה שלום אני ממשיכה איתך
יש כמה מכתבים בתאריך 23/2/08 אשר בהם תיארתי בצורה מסודרת את שלבי השרבוט . כדאי לכם לקרוא אותם .
שלב השרבוט הגבוה מתקרב מאוד לשלב המושגים החזותיים והם מופיעים היחד עוד הרבה זמן ! כמו למשל שילד שהתחיל כבר ללכת עדיין זוחל לעיתים קרובות . ובכלל , זחילה היא סוג של הליכה !
הנה מובאה משם:
_היסוד המנדלי בטבע ניכר בציוריו של הילד . במוקד המקרין (שכל המבוגרים ממהרים לקרוא לו שמש), מתקיימים תנאים נחוצים ומספיקים להגדרת דמויות איש,כפות ידיים, כפות רגליים , פרחים, חיות עם כמה וכמה רגליים ,קיפודים, צבים. המנדלה מספקת סימטריה ומאפשרת ליצור פרצופים , עצים,בתים

• הילד בן חמש נמצא בעיצומו של מסע המצאות ותגליות ולשלב הזה קוראים שלב הציור התיאורי ,ובין ועל האובייקטים ימשיכו להופיע גם שירבוטים._

הבאתי במיוחד את המובאה הזאת כדי להתחבר אלייך ואל גור הנמרים כי נדמה לי שאת לא רואה את הקשר בין שרבוט לבין ציור .
השרבוט והציור אינם מושגים נפרדים . מוטב לדעת שכל פעולה שמשאירה סימנים גרפיים על הדף נקראת פעולת ציור .
הילדים בגן אשר מזדרזים להודיע לילד שהוא מקשקש מושפעים משמוש מוטעה של ההורים/מורים במושגים האלה . צריך ללמד מחדש שהכל זה ציור לטובת כל הילדים.
לאחרונה אני זוכה לראות ציורים של ילדים בחינוך הביתי . שם, בהרבה מקרים , הציור הילדי מתפתח בצורה אותנטית . כך למשל חוזר השימוש המגוון במבניה שצורתה כאילו 'שמש ' או המבניה שצורתה כאילו 'מגרפה' , - המבניות האלה הן למעשה שרבוטים אשר 'צומחים' לתוך השלב של הציור התיאורי .
רואים למשל קו מאונך ומשני הצדדים שלו קוים מאוזנים ובקצה כל קו מאוזן רואים משהו מעוגל בצבע ירוק - זהו פתרון גרפי אופייני לילדים בני ארבע וחצי -חמש אשר בו רואים במפורש שהילד מזהה את הארגון הכללי של גזע,ענפים ועלים ומשתמש בשפה הגרפית שהתפתחה בתוך השרבוטים שלו .
מדוע לא רואים ציורים כאלה בגנים ? מפני ששם מראים לילדים דגמים לכל דבר וגוזלים מהם את כושר ההמצאה. ההורים שילדיהם בגנים מוכרחים לסייע לילדיהם .

אני מציעה לך להמציא מבניות כאלה להנאתך : שמשות. מגרפות, סולמות , .... - סדרות של צורות קו,עגול קו עגול מאורגנים סביב מעוגל גדול ...
המצאות בלי סוף , ולשכוח לגמרי שזה צריך להיות דומה למשהו . להתענג מן המשחק ולהדביק את בנך בעונג הזה. הוא כבר ידע איך לפתח את זה הלאה כי המנגנון שלו כרגע ממש מצפה למבניות האלה , ורק דעתו הוסחה על ידי 'מתערבים' .

הבן שלי (חמש שנים) אוהב לצייר אבל בגן הילדים אומרים לו שהוא מ"קשקש" (אייקון של כאב לב), אז הוא לא רוצה לצייר ואומר "לא יודע, לא יכול".
אני בטוחה שאם תתענגו ביחד על 'השטויות' שאני מציעה , הוא יתחזק מאוד מאוד.
ברכות להנאה, והצלחה בכיף@}
אשמח לשמוע איך הולך לכם.

[דנדי*]

שלום לחוה היקרה,

קודם כל רציתי להגיד שאני ממשיכה לעקוב אחרי ההתכתבות שלך עם כל ההורים, ואת תמיד מאירה פנים, לא משנה כמה אני כבר הייתי "מתרגזת" אם הייתי במקומך - התשובות שלך תמיד נעימות ומקבלות. את וודאי אדם מאוד מיוחד. (בלי להכיר מישהו אפשר להחמיא בחופשיות - איזה כיף!)

ההתקדמות שלנו איטית למדי, החופש היה עמוס למדי,וכן חיי היום יום. אבל ישנה התקדמות. בהמשך החופש הצלחתי לנתק אותו מהשפעות חיצוניות בתחום הזה, אבל חזרנו לגן, וכבר חזרנו לערבוב של כל הדברים שאת מסבירה שלא טובים

ניסיתי לפנות לגננת, אבל רק מיקדתי את תשומת ליבה בבני, במקום שתניח לו, אז אני פשוט מסבירה לו שהוא יכול לצייר מתי שהוא רוצה ומה שהוא רוצה, לא כשקוראים לו, ולא כשאומרים לו מה - אני יודעת שהוא מספיק חזק לעשות מה שהוא רוצה - אז אצטרך להסתמך על זה, אם אראה שהוא לא מצליח לבד - אפנה אליה שוב, ואנסה להבהיר את עצמי יותר טוב.

יש לי כמה שאלות בנתיים -

• האם תוכלי לצרף קישור / קובץ שמכיל דוגמאות לשירבוטי יסוד, דיאגרמות ומיבניות?

• כאשר אנחנו מציירים ביחד, בני מצייר בעיקר עיגולים ברצף (בלי להרים את הצבע, ואחד על השני) וקווים קצרים ברצף אחד ליד השני (בלי להרים את הצבע, כאילו הוא צובע), ואני עושה את מה שהוא עושה בדיוק, לפעמים גם קצת עושה נקודות. רציתי לדעת אם כבר עכשיו להתחיל לצייר לידו מבניות, כדי שיוכל לחקות, או להמתין עוד קצת, כי הוא בסה"כ מצייר ממש מעט פעמים מאז שהוא בן שנתיים, אז אולי זה יבוא לו לבד עוד מעט, אם נמשיך "לקשקש" ביחד?

עד עכשיו הדבקתי דפים ענקיים על הריצפה כדי למשוך אותו, עכשיו אנסה לשבת בשולחן הרגיל עם דפים רגילים, ונראה אם יהיה מעוניין.

תודה
דנדי

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב דנדי
ההתקדמות שלנו איטית למדי. , יופי ! הקצב הטבעי הוא איטי . כמו תבשיל שאומרים לך לשים על אש קטנה לשעתיים.
הקצב הטבעי הוא איטי במובן הטוב של המלה.@}
כאשר אנחנו מציירים ביחד, בני מצייר בעיקר עיגולים ברצף (בלי להרים את הצבע, ואחד על השני) וקווים קצרים ברצף אחד ליד השני (בלי להרים את הצבע, כאילו הוא צובע), יופי ילד ! עלית על המסלול.
האם הוא גם ניגש לצייר ביוזמתו או שעת הציור שלו קשורה לנוכחותך?
חשוב לאפשר לו להיות עם עצמו ולהמשיך לחקור באופן עצמאי ואישי את הסימנים שיוצאים מתחת ידיו. הוא עשוי עכשיו לחזור על אותו דבר במשך שבועות ואת עלולה להתייאש . את עלולה לחשוב שאין שום התקדמות , אבל אם אני אראה רצף של שלושה - ארבעה חודשים כאלה אוכל גם להראות לך היכן נמצאת ההתקדמות. (אשמח לראות ציורים)
דנדי , אל תשכחי שהילד מתקן לעצמו משהו מבפנים!
ובנוסף, אני מדמיינת את מה שאת מתארת כציור שלו ואני ממש מרוצה.
מה שחשוב לי עכשיו זה לדעת מהי מידת הסיפוק שלו , האם הוא כבר יוזם בעצמו
והאם יש מידת "ריכוז של עונג" לחמש עד שש דקות אנא דווחי לי על כך. לפי זה אדע איך להמשיך אתכם.

אני חוששת שאת עלולה לחדול ממאור פנים בגלל מתח סביב הגן ואז אנחנו בצרות .
מה שחשוב הוא לשמור על מאור פנים ולשבח את כל הסיטואציה ולא להתמקד בתוצר המצויר , ממש לא להתמרכז על התוצר , רק מאור פנים. כשיהיה משהו ממש חדש תצא ממך קריאת התפעלות טבעית אל תדאגי.

מדאיג אותי מה שקורה בגן.
ניסיתי לפנות לגננת, אבל רק מיקדתי את תשומת ליבה בבני, במקום שתניח לו.
תראי דנדי , מה שאת עוברת איתי עכשיו זה תהליך מאוד רציני ומקצועי ויש לשתף את הגננת בעובדה הזאת .
אילו הילד סבל מאלרגיה לבוטנים או משהו כי אז כולם היו מתגייסים ובודקים כל ממתק וכל מוצר שמגישים לו...
אפשר לדעתי ליידע את הגננת בעובדה שאתם עוברים תהליך של שיקום המנגנון האמנותי הטבעי אשר במסגרת הטיפול מתקיימים עקרונות כאלה ואחרים . תאמיני זאת לא הגזמה ,|!| . זה מה שקורה פה .
אך אין להטיל עליה יותר מידי 'תפקידים' , רק לבקש שמירה על כמה עקרונות :
1)מאור פנים .2) לא לשאול מה ציירת. 3) לא לכתוב על גבי הציור את ההערות שהילד אמר אודות הציור , אם במקרה אמר. 4)לא לתת נושא לציור לילד . אם במקרה נתנו נושא לכולם לא לדקדק איתו. 5) לא לבחון אותו ולא לדבר בפניו אודות התהליך שהוא עובר. 6)להמנע מדפי צביעה 7) להמנע ממתן דגמים מוכנים . במיוחד עכשיו עם 'סמלי החג' למיניהם .
מצד שני אם הוא ביוזמתו עושה דברים שנאמרו לכלל הילדים בגן - לאפשר לו לעשות ולא חלילה לאסור עליו .

ומעל הכל מאור פנים . . תתני לגננת את רשימת העקרונות שציינתי. ככה היא תתמקד בי ולא בו P-:
אמשיך בענין המבניות אחרי שאדע ממך את הפרטים הנ"ל. לגבי גליון גדול , עוד מעט נעבור ל'קיר' , בינתיים לשולחן זה ממש בסדר.
בהצלחה @}

[חוה_בת_חיים*]

_1) מאור פנים .2) לא לשאול מה ציירת. 3) לא לכתוב על גבי הציור את ההערות שהילד אמר אודות הציור , אם במקרה אמר. 4) לא לתת נושא לציור לילד . אם במקרה נתנו נושא לכולם לא לדקדק איתו. 5) לא לבחון אותו ולא לדבר בפניו אודות התהליך שהוא עובר. 6) להמנע מדפי צביעה 7) להמנע ממתן דגמים מוכנים . במיוחד עכשיו עם 'סמלי החג' למיניהם .
מצד שני אם הוא ביוזמתו עושה דברים שנאמרו לכלל הילדים בגן - לאפשר לו לעשות ולא חלילה לאסור עליו ._

אלה עקרונות שכדאי להצטייד בהם לכל הילדים שהולכים למוסדות החינוך גם ובעיקר לילדי כתה א' .

[אמא_נמרה*]

לחוה,

תודה רבה לך על תשובותייך המפורטות. אני אלך לקורא בתחילת הדף. אני כבר לא זוכרת כל כך טוב את הציור שהגור שלי צייר. אני כן זוכרת שהאף היה מחוץ לעיגול הפנים.
לצערי יש פרוייקט שתופס את רוב זמני בשבועיים הקרובים, ולכן אני לא נכנסת כל כך לאתר. אני אתחיל לצייר ם הילד כמו שהצעת (סולמות וכו'). בכלל, כשאני מצירת, ואני מצירת ליד הילדם כשהם מציירים, אני משרבטת, ממש רק מהדמיון ומה שיוצא, אני מאד נהנת מזה. עדיין חבל לי שאין יכוי שאני אצייר חתול, כמו שהייתי רוצה (לפעמים).

למדתי הרבה לגבי מה לעשות עם הגננת והבייביסיטר מתשובתך לדנדי. שוב תודה. באמת אין לי מושג איך הייתי נחשפת לידע החשוב הזה בלי הדף שלך וההשקעה הרבה מצדך.

בהערכה ובשמחה, נמרה.

[דנדי*]

חוה שלום,

(יצא לי ארוך... סליחה)

היום סוף סוף הגיע לידי הספר של דן אמיתי שהמלצת עליו - ילדים יוצרים, וראיתי שמה שבני עושה זה שני שירבוטי יסוד (ו', ו-י"ז), אני מניחה שהוא יתחיל מתישהו להוסיף עוד קצת שירבוטי יסוד - ורק אחרי עוד הרבה זמן יתחיל לשלב אותם, נכון?

**************************************************************************
לשימוש כולם סרקתי, ואני מצרפת קישור לתמונה של 20 שירבוטי היסוד -



***************************************************************************
האם הוא גם ניגש לצייר ביוזמתו או שעת הציור שלו קשורה לנוכחותך?
לא, רק אם אני יושבת, אז אולי הוא יושב איתי, הוא מעדיף את האופניים בחוץ ללא ספק. ניסיתי כבר דפים רגילים והוא אפילו לא הגיע, אבל אנסה שוב.
ברור לי שעדיף שהוא יהיה בלעדי, ויתפתח לבד, אבל כרגע זה ממש לא קורה, הוא מצייר 2 דקות בערך, כי אני שם, וכל זה תוך כדי התסכלות אין סופית על מה אני עושה, ושיחות בסגנון - למה את לא מציירת גם בלון, מה את מציירת, תציירי לי תנין...
אולי יש התחלה קטנה של ריכוז של עונג, אבל הוא מופרע כל הזמן בהסתכלות עלי.
אבל כמו שאמרת, לאט לאט אני מניחה שהוא ירשה לעצמו להנות מזה, וכשאני ארגיש שזה קורה, אני אנסה להגיע למצב שאני לא שם.

אני חוששת שאת עלולה לחדול ממאור פנים בגלל מתח סביב הגן ואז אנחנו בצרות .
אין לי כוונה להתייאש, ברור לי שהוא נמצא בתהליך ארוך, הוא מתחיל עכשיו בעצם את מה שילדים אחרים מתחילים בגיל שנתיים.
אל תחששי, הבנתי את העניין, אני גרמתי לו להפסיק לצייר בגלל מאור פנים, אז זה לא יקרה שוב, העניין הוא שאני צריכה גם לשמור על מאור פנים לגננת עכשיו...
אני ממש לא מצפה לראות משהו חדש בזמן הקרוב, אם הוא יגש מעצמו לשולחן ויצייר את שירבוטי היסוד שלו - לא תהיה מאושרת ממני.

אפשר לדעתי ליידע את הגננת בעובדה שאתם עוברים תהליך של שיקום המנגנון האמנותי הטבעי
זה לא כל כך פשוט, לי ברור שאנחנו עוברים פה תהליך טיפולי מדהים וחשוב, ושזו ממש לא הגזמה, ושהבן המקסים שלי פשוט לא הסכים שישבשו לו את המנגנון הטבעי, אז הוא הקפיא אותו לשנתיים עד שאמא שלו התחילה ללמוד קצת (גאון הקטן הזה!), הוא יכל להיות כמו כל הילדים וכבר לצייר את מה שכולם אומרים לו, אבל הוא שמר על עצמו.
הבעיה היא שלהגיד כזה דבר לגננת קצת יפגע בה, את יודעת, קשה להיות בן אדם בלי אגו, ואחרי שנים בתחום, שהיא עוסקת באומנות עם מאות אם לא אלפי ילדים, באה איזו אמא אחת קרציה עם רשימת דרישות מופרכת לחלוטין (ותאמיני לי שזה מופרך לחלוטין בעיני כל האנשים שניסיתי לדבר איתם על הנושא עד עכשיו, כולל אנשי חינוך), אני חוששת מהשפעה שלילית בנושא, שהיחס אליו לא יהיה הכי טוב או משהו כזה.
ושוב - מדובר בגננת מקסימה (בורכנו כאן בגננות אחת אחת!), הבן שלי כבר מתחבר אליה אחרי שבוע בלבד, וטוב לו שם, אבל הגישה באומנות לילדים היא פשוט אחרת במציאות של היום.

חשבתי לבנות על זה שהוא מעצמו לא ייגש לשולחן, כי הוא לא אוהב את זה, (היא עדכנה אותי שכשהם עשו פלסטלינה הוא ניגש מעצמו (בצק הוא אוהב לעשות, אז זה משך אותו כנראה) ושיחק עם הפלסטלינה בכיף (הילדים האחרים כמובן מרחו פלסטלינה על האותיות של השם שלהם)), אז ביקשתי ממנה שלא תקרא לו לשולחן בכלל וזהו, אבל היא פשוט קראה דווקא לו (כדי להראות שהיא מצליחה לגרום לו לצייר או משהו כזה).

אמרתי לה שאנחנו בתהליך טיפולי שמטפל בעניין מהכיוון הטבעי, והיא אמרה שהיא תשמח לדבר עם המטפלת, אני חושבת שהיא בכלל תיפול מהכסא אם היא תדע שהתהליך הזה מתבצע באינטרנט... (-:

תראי, רשימת ההמלצות שרשמת, שהיא פשוט ממצה ומצויינת, ואולי תעזור להורים אחרים, היא פשוט נוגדת אחת אחת את כל מה שהם עושים בגן, וגם אם היא תרצה, היא לא תצליח להתנהג לילד אחד בודד בצורה כל כך שונה, זה כבר בא לה טבעי. המשפט הראשון שהיא אומרת לכל הבנות שבאות לגן זה - תראי איזה שבלונות חדשות מקסימות הכנתי לכם היום.

לדעתי הדרך היחידה היא שהוא לא ייגש לשולחן, כלומר שלא יקראו לו (כי מעצמו, לפחות כרגע, הוא לא יבוא), לכן אני לא יודעת אם בכלל כדאי לי לדבר איתה שוב.

אם אני אראה שמגיעות הבייתה עוד יצירות בעייתיות, אז אני אנסה שוב לבקש ממנה לא לקרוא לו פשוט, ולהסביר לה יותר לעומק מה אנחנו עושות כאן.

בינתיים לשולחן זה ממש בסדר.
כן, אם הוא ירצה לצייר בשולחן, אוכל גם לשמור ציורים כדי להראות לך.

יש לי עוד שאלה אחת - בספר של אמיתי הוא מציין הרבה פעמים את צבעי הידיים, והתהליך החשוב שהילדים עוברים איתם, לא כדאי לחשוף אותו גם לזה קצת? אולי הוא יהנה יותר מצבעי פנדה?

תודה
דנדי

באמת אין לי מושג איך הייתי נחשפת לידע החשוב הזה בלי הדף שלך וההשקעה הרבה מצדך.
נמרה... כמה שאת צודקת!

[חוה_בת_חיים*]

עדיין חבל לי שאין יכוי שאני אצייר חתול, כמו שהייתי רוצה (לפעמים).
נמרה ,
גם זה נובע מהמנדלה/ מה"שמש" - בקיצור מהיסוד המנדלי בטבע .
תהיי לרגע בת חמש , גורת נמרים עם המון חוש אסטתי אשר פוסלת את עצמה בציור , אך הפעם תני צ'אנס לילדה המתוקה הזאת אשר נמצאת בעומק תודעתך.
ועכשיו:
תעשי "שמש" די גדולה (לא שמש של שמיים , ) ואת המרכז המעוגל של השמש הזאת , במקום לעשות עגול , תעצבי קלות כאליפסה שיש לה 'גוו' קעור קצת ו'בטן ' קמורה קצת .
במקום 'קרניים' סביב השמש הזאת תשימי רק 4 קרניים בשביל רגליים של החתול , ו'קרן' אחת שתתפקד כזנב.
בצד של האליפסה תוסיפי עוד 'שמש' אשר נוגעת או מחוברת לאליפסה ע"י קרן (קו) . ועוד שתי קרניים אשר יתפקדו כאוזניים של החתול.
בתוך הראש הזה תשימי שתי שמשות קטנות בתור עיניים , עוד שמש קטנה עם שלוש קרניים מכל צד אשר יתפקדו כמו אף ושפם של החתול
ועוד קו בשביל פה.
זהו החתול הפחות או יותר ראשוני שהיית עושה בגיל חמש-שש אם שחקת עם חתולים בילדותך ואם המנגנון האמנותי שלך היה מתפתח ללא הפרעה.
מכאן את יכולה לקבל מושג על אופן החשיבה של ילדים קטנים. הם בד"כ יעשו בשלב ההתחלתי המון 'קרניים' בתור רגליים .
אנא , עשי זאת ביחידות , לא על יד הגורים .
והתייחסי אל עצמך ואל הציור שלך במאור פנים .
מכאן לאט לאט תוכלי לגדול לקראת החתול שתוכלי לצייר כאדם בוגר . (לאט ! )
אשמח אם תשתפי אותי בחוויה.
לצערי יש פרוייקט שתופס את רוב זמני בשבועיים הקרובים, ולכן אני לא נכנסת כל כך לאתר
ברור !(()) . לא אקבל זאת כפגיעה אישית אם לא תעשי ולא תשתפי . (אני הרי מכוונת גםלכלל הקוראים האחרים )@}
זה הפרוייקט שתופס אותי ...D-:

[חוה_בת_חיים*]

(יצא לי ארוך... סליחה) ! איזה יופי דנדי תודה לך מקרב לב!
מה 'סליחה' ? את עושה שירות לציבור !

אמרתי לה שאנחנו בתהליך טיפולי שמטפל בעניין מהכיוון הטבעי, והיא אמרה שהיא תשמח לדבר עם המטפלת. יופי ! 03-5604891
נכון אינטרנט, אבל אני מופיעה בשמי המלא ואפשר לבדוק אודותי . כן , טיפול בהתכתבות זה אולי משונה אך אנו נוגעים בתופעות באופן מאוד עדין ו'חיצוני' ולכן לא מזיק.
תראי איזה שבלונות חדשות מקסימות הכנתי לכם היום. באמת קשה מאוד )': ! !. אך זה גם מראה לי שהיא משקיענית אשר אוהבת את הילדים
ופועלת פשוט מחוסר ידע .
בספר של אמיתי הוא מציין הרבה פעמים את צבעי הידיים, והתהליך החשוב שהילדים עוברים איתם
נכון אבל לפנינו ילד אסטניסט זוכרת ? אבל אם נניח את מצטיידת במטליות ונותנת מענה לצורך שלו לשמור על נקיון ואם בעצמך את רגועה - זה יכול להיות נחמד בשבילו . אולי בחוץ , כדי שתוכלי להיות רגועה.

הוא מצייר 2 דקות בערך, כי אני שם, וכל זה תוך כדי התסכלות אין סופית על מה אני עושה, ושיחות בסגנון - למה את לא מציירת גם בלון, מה את מציירת, תציירי לי תנין...
2 דקות זאת גם התחלה. והתחלה טובה .
למה את לא מציירת בלון ?

• כי אני מתאמנת ונהנית מתנועות פשוטות זה כף גדול! ממש כף לי .. (וממשיכה לשרבט , (עכשיו שיש לך את 20 שרבוטי היסוד ! )

או :אני נהנית שאני לא צריכה לחשוב כרגע על תנין או : אולי התנין יבוא אח"כ...
ובאותן שתי דקות שהוא פועל :הנה גם אתה מתכייף..! נהדר !
דנדי , אתם תמיד מודים לי , אבל עלי להודות שלבי מלא שמחה ותודה שיש תנועה מתחזקת של אמהות להצלת המנגנון הטבעי של האמנות הילדית .
האמהות , לאורך כל האיבולוציה , היו אלה ששינו את הכיוון בתק' משבר , ברגע שהבינו את חשיבותו להשרדות.\@}
באה איזו אמא אחת קרציה עם רשימת דרישות מופרכת לחלוטין. אין מה לעשות הילד שלך לא רוצה לקבל אלרגיות !
תאמיני , את לא אמא אחת קרציה , הגננות יודעות בעומק ליבן שיש משהו טבעי עמוק ונכון אך הן מובלות על ידי הטרנדים מלמעלה , מהפיקוח או מהורים שהתרחקו מן התהליכים הטבעיים.

_היום סוף סוף הגיע לידי הספר של דן אמיתי שהמלצת עליו - ילדים יוצרים, וראיתי שמה שבני עושה זה שני שירבוטי יסוד (ו', ו-י"ז), אני מניחה שהוא יתחיל מתישהו להוסיף עוד קצת שירבוטי יסוד - ורק אחרי עוד הרבה זמן יתחיל לשלב אותם, נכון?
למעשה בתוך ה'צביעה' הזאת שהוא עושה מסתתרים השרבוטים שבספר את רואה אותם מופרדים.
אצלך כרגע הילד הילד עושה פקעות וקו מרובה , את יכולה טיפ טיפונת להמליץ על סלסולים וכו' , ממש להראות את התנועות כי בגילו קיימתכבר בגוף הפרדת תנועות ויתכן שזה יתן לו 'ענין' נוסף ואתגר המתאים למצבו הפסיכו פיזי. אפשר גם להשתעשע עם תנועות ידיים באויר ואז לנחות על הדף עם התנועה הזאת.. אבל לא להגזים. כיף כן הגזמה לא.
בספר של דן אמיתי יש גם מבניות ודברים נפלאים.
שוב תודה .
אשמח לעידכונים.@}

[חוה_בת_חיים*]

, הוא מעדיף את האופניים בחוץ ללא ספק.
מעולה מעולה מעולה !שיתחזק שם זה משפיע לטובה גם כאן ! @}

[דנדי*]

OK, אעביר את הטלפון, אולי אפילו תצליחי לשכנע אותה, ודרכה את כל הגנים כאן לעבור לשיטה הטבעית... מי יודע?

בספר כתוב לגבי צבעי מים, שאפשר להניח ליד דלי עם מים, זה נשמע לי פתרון מצויין, בכל פעם שירצה לשטוף ידיים פשוט יוכל לשטוף, ואז להמשיך. אז אנסה את זה עם מטליות (והקטן בנתיים יהנה לשחק במים...).

[חוה_בת_חיים*]

בספר כתוב לגבי צבעי מים, שאפשר להניח ליד דלי עם מים, זה נשמע לי פתרון מצויין, בכל פעם שירצה לשטוף ידיים פשוט יוכל לשטוף, ואז להמשיך. אז אנסה את זה עם מטליות (והקטן בנתיים יהנה לשחק במים...).
ממש נחמד .@}
ודרך אגב , לא מוכרחים למרוח ת'צבעים על נייר , שנעשה סמרטוט . אפשר על משטח עץ או פורמייקה שלא חלק מידי וממש להנות.

[אמא_לילדה_בכתה_א'*]

> וואהו, היא בכיתה א'!! <

חוה היקרה,

עבר שבוע. קרה הרבה השבוע, ויש לי המון מחשבות ודברים להגיד בנושא, אבל לוקח לי המון זמן לנסח, הכל מתערבב, ובסוף אני כותבת בתמציתיות יתר...
אז אני אנסה לפרק את הכתיבה שלי למספר חלקים.

קודם כל רציתי להגיד לך שריגשת אותי מאד בתשובתך.

אין יותר להגיד על הציור שהוא לא יפה . חוה לא מרשה . זכותו של הציור להיות חזק, חלש , יפה , מכוער, משעמם או מעניין - אין להודיע על כך . רק כך אפשר להתרכז ב'משחק'. לצייר זה משחק שזכותו של כל אדם לשחק בו ללא דאגה ובחופשיות מוחלטת. לכן צריך לשכוח מהערות . יש להסביר זאת בכל הזדמנות אך צריך להשגיח על טון הדיבור . לא טון כועס אלא טון אוהב המדבר בשבח זכויות האדם ..

המשפט הזה ממש העלה לי דמעות בעיניים. וגם:

_החוש אסטתי המפותח אשר אנו נוטים לשבחו הוא שופט אכזר , חד צדדי אשר משתלט על האישיות וצריך לרסן את כוחו.
גם אצלך הוא מפותח מאוד , שולט עליך באופן חד צדדי , והוא זה אשר מונע ממך להנות מן החיים._

חוה, פשוט ניסחת את זה בצורה הכי קולעת שיש. אני קוראת לזה "מפלצת הפרפקציוניזם".
בשנה שעברה, במסגרת החיפושים שלי אחרי דרכים חדשות/חומרים חדשים ליצירה, נרשמתי לחוג קרמיקה. היה לי ממש ויכוח עם המורה (מהאקדמיה...) על נושא הפרפקציוניזם, כמה שהוא מפריע לי לפעמים להנות סתם כך מתהליך היצירה. היא חזרה וטענה שזה מצויין אצל יוצרים, ושזה דבר טוב. לא ממש הצלחתי להסביר לה.
והנה, מצאתי אותך, סופסופ מישהו שמבין אותי. איזו הקלה.


דבר נוסף שרציתי להגיד לך, דנדי ניסחה את זה מצויין -
קודם כל רציתי להגיד שאני ממשיכה לעקוב אחרי ההתכתבות שלך עם כל ההורים, ואת תמיד מאירה פנים...התשובות שלך תמיד נעימות ומקבלות. את וודאי אדם מאוד מיוחד.

גם אני עוקבת אחרי כל ההתכתבויות כאן, אני מצטרפת לדבריה של דנדי, ואני חושבת שאת פשוט אוצר. (האייקונים כאן לא משהו...אין חיבוק)

דבר אחרון לחלק זה - משאלה שלי - הלוואי והיית פותחת ומנהלת פורום בנושא.
המון הורים צמאים למידע החשוב הזה והוא חבוי כאן (גם אני הגעתי לכאן במקרה). באמצעות פורום מסודר כמו זה של "תפוז" למשל, המידע יגיע להרבה מאד אנשים, יישמר ויהיה מאורגן ונגיש.
(חוץ מזה יש שם אייקונים שווים ).
אני יודעת שזה המון עבודה לנהל כזה פורום ולענות על כל השאלות שם... אבל אולי?

[אמא_לילדה_בכתה_א'*]

חלק שני -

הצבעים -
בררתי טלפונית בארטא נחלת בנימין, ולא היה להם כחול פרוסי (אמרו שגם לא יהיה 0: )(?) הצהוב לא היה ברור להם אם זה קדמיום (לא כתוב על הצבעים?)...
בסוף קניתי חבילה של 12 של הולביין, (אבל אין שם את הגוונים המדוייקים) וגם חבילה של טלנס של 24, כי יש שם את הגוונים שציינת. (אגב, איך האומגה?)
תודה רבה על הצעתך לקנות עבורי את הצבעים הבודדים, אולי בהמשך נעשה זאת.

הציור-
_ועכשיו , ציירי לך כך בערך 25 דק' 3 פעמים בשבוע תוך כדי ריסון של חוש הבקורת שלך + חיזוק תאוות המשחק , ולשכוח לחלוטין מהתאווה לתוצר.
בינתיים תשמרי את הדפים למטרה של מעקב ובכלל אולי הם ישמשו לך כחומר גלם בקרוב.._


עבר שבוע. ציירתי במהלכו 3 פעמים, ואני שומרת את הדפים. (אני תוהה, האם לצלם אותם ולהעלות כאן קישור לתמונות? )
השתמשתי לסרוגין, פעם ב-4 הגוונים שציינת מתוך הקופסא של הטלנס, ופעם ב-4 הצבעים של ההולביין (לא הגוונים המדוייקים).
המשפט שלך כל הזמן בראש שלי בזמן הציור (...ריסון של חוש הבקורת שלך + חיזוק תאוות המשחק , ולשכוח לחלוטין מהתאווה לתוצר) וזה קשה, אבל ממש קשה להשתיק את "המפלצת" כל פעם כשהיא מרימה את ראשה...

הפעם הראשונה -
התחלתי בציור, או שמע עלי לומר - התחלנו בציור, שכן בנותי ראו אותי מציירת (וגם התלהבו מהצבעים) והתיישבו לצייר לידי.
בהתחלה הרגשתי די אדישות. תוך כדי הציור התקשרה חברה, והמשכתי לצייר תוך כדי דיבור. התגלית שלי - הרבה יותר נהנתי מהציור כשהמח היה במקום אחר.
לגבי הבנות - מדהים לראות איך הגדולה הרשתה לעצמה לחזור לצורות ושירבוטים (הרבה מעגלים בתוך מעגלים, וגם גוש של כתמי צבע מוקפים בעיגולים קטנים...) וגם הקטנה (3) נהנתה משרבוטים בלי "להעתיק" מאחותה...כיף, כיף, נעשה זאת שוב.
היה לי קצת קשה בהתחלה עם הגבלת הצבעים, כשכל שאר הצבעים קרצו אלי מהקופסא...

פעם שנייה-
שוב התחלתי ביד שמאל, ואחרי חצי שעה, ביד ימין (החזקה שלי) כבר ממש התחשק לי לשרבט את הצורות האורגניות שאני עושה ב"פיילוט"... עכשיו הופתעתי לגלות שאני נהנית גם מהפנדה. ערבובי הצבעים והשכבות.

פעם שלישית -
כבר ממש רציתי לצייר.
גיליתי גם שאני נהנית (ויכולה!) לצייר גם ביד שמאל, שזו תגלית מרעישה, שכן הרגשתי ממש "נכה" עד עכשיו עם יד שמאל. (עכשיו נזכרתי שבאיזשהו שיעור רישום היה לנו פעם תרגיל מעניין, לצייר ביד שמאל, משהו שקשור למח השמאלי/ימני...לא זוכרת בדיוק...)

[אמא_לילדה_בכתה_א'*]

חלק שלישי -

הבנות.

אז הגדולה התחילה כיתה א'. אני בהחלט אחליף לה את הפנדה לשיעורי אמנות למשהו איכותי יותר... אני עוקבת אחרי מה שקורה שם...
הקטנה שלי (בת 3) התחילה גן (היתה איתי בבית עד עכשיו). ביום הראשון של הגן כבר היו על שולחן מלא מדבקות ודפי צביעה........אבל כל דבר בעיתו, קודם כל התאקלמות בגן.
מחר בבוקר אני אצייר איתה קצת בגן. נביא קצת דפים חלקים.
לגבי הבית - יש להן גיבוב של כל מיני צבעים - פסטל, פנדה, טושים, עפרונות, הן משתמשות בהכל (גם גואש ומים כמובן), האם את ממליצה להחליף את הפסטל בפנדה? להשאיר את הכל?

ומשהו מחוייך לסיום - באותו יום ראשון בגן היתה לי חוויה יפה עם ילדה מתוקה פיצית (אולי בת שנה וחצי) שהתיישבה לידי, ציירה, והראתה לי את הציור שלה. אני הגבתי ב "איזה כיף לצייר" מואר פנים. אין מילים לתאר את האושר שקרן ממנה. היא הרימה את הדף וחזרה ואמרה כמה פעמים - "כיף"!


לילה טוב

[חוה_בת_חיים*]

ומשהו מחוייך לסיום - באותו יום ראשון בגן היתה לי חוויה יפה עם ילדה מתוקה פיצית (אולי בת שנה וחצי) שהתיישבה לידי, ציירה, והראתה לי את הציור שלה. אני הגבתי ב "איזה כיף לצייר" מואר פנים. אין מילים לתאר את האושר שקרן ממנה. היא הרימה את הדף וחזרה ואמרה כמה פעמים - "כיף"!

זוהי תמצית הענין .
האושר אשר קרן ממנה . ובשפת הביולוגיה: האנדורפין אשר טפטף באותו רגע לתוך מחזור הדם שלה.
ותחשבי על ההתאמה המושלמת בין המעשה שלה לבין מאור הפנים שלך . היא עושה בדיוק מה שהיא מסוגלת ומקבלת כתגובה בדיוק מה שהיא צריכה

ביום הראשון של הגן כבר היו על שולחן מלא מדבקות ודפי צביעה........ שערוריה . )':
אמשיך אח"כ
תודה @}

[דגנית_ב*]

לחווה ולכל האמהות שמשתפות - תודה תענוג לקרוא אתכן.
הגננת עם השבלונות דוקא הצחיקה אותי...
הזכירה לי גננת שהיתה לילדי - גננת מנוסה, משקיענית וקשובה שחלמה להקים חצר גרוטאות (במעלות) אבל גנבו לה אותן מהחצר...
עם תחילת השנה - רצה עם כל הגננות לרכוש את הצעקה האחרונה של "חומרי לימוד" בחנות "גן לי" הקרובה.

_המון הורים צמאים למידע החשוב הזה והוא חבוי כאן (גם אני הגעתי לכאן במקרה). באמצעות פורום מסודר כמו זה של "תפוז" למשל, המידע יגיע להרבה מאד אנשים, יישמר ויהיה מאורגן ונגיש.
(חוץ מזה יש שם אייקונים שווים blink).
אני יודעת שזה המון עבודה לנהל כזה פורום ולענות על כל השאלות שם... אבל אולי?_ |כן|

[אום_אל_קיצקיצ*]

שלום חוה. אני רואה שאת עונה לכולם בכזו סבלנות שאשטח גם את שאלתי למרות שאיבדתי קשר עם הדיון אי באמצע הדף.
בגיל שנה וחצי ביתי התחילה לגלות עניין רב בציור וממש במזל הדף הזה התחיל להיות פעיל, שניה לפני ה"צייר לי כבשה". אנחנו לא מציירים לה וגם לא אף מבוגר אחר. למעשה רוב הפעילות הגרפית נעשית עם השכנה בת החמש, בבית השכנה, כך שאין לי באמת מושג מה הן עושות שם ומעדיפה גם לא להתערב באינטראקציה המקסימה ביניהן. עם או בלי קשר, השכנה מציירת ממש מקסים וזה עיסוק די מרכזי שלה בגן.
בשבוע הבא היא בת שנתיים. מציירת עיגולים או צורות מעוגלות כמו שבלולים באופן ממש מושלם שאותי די מפתיע. למעשה זה הדבר היחיד שמצייר כרגע וגם קוראת לזה בשם "עיגול". האם הגיוני בהתחשב בגילה? (לא שאני מתמצאת בתחום ויודעת מה איכות השרבוט של ילדים בגיל כזה אבל נראה לי ממש מוקדם) אז מה זה אומר? שהיא כבר לא משרבטת? או שזה שלב והיא תמשיך?

[חוה_בת_חיים*]

הי אום אל קיצקיצ ,
ראית בודאי את הדף מתוך הספר של דן אמיתי אשר דנדי סרקה ושלחה לכאן . השרבוטים שאת רואה בדף הזה הם המאפיינים את שלב השרבוט השני . ושמו על פי מראהו : 20 שרבוטי היסוד .תראי שקיצקיצ עושה משהו שדומה ל ט"ו . נכון? (ההודעה קרובה לכאן 8/9/08)
השלב הראשון הוא שרבוטים מגובבים ושמו היה שרבוט ללא אבחנה . בתך נמצאת עכשיו בשלב הזה לפי הגיל , אבל מסוגלת לעשות משהו ששייך כבר לשלב הבא . זה מוקדם .
אני נוטה לחשוב שיש כאן השפעה של חברתה בת החמש . חוצמיזה שאם אני זוכרת היא חשופה לתמונות ומראות טבע במחשב ממש מגיל קטן . נכון ?
אני לא חוששת מהשפעת החברה בת החמש . בני אדם נולדו לחיות במשפחה , כלומר קבוצה רב-גילית ואם הקטנה לא מבקשת "ציירי לי " "תעשי לי "
ואם נעים להן ביחד יתכן מאוד שבת החמש מחוננת בחוש פדגוגי טבעי שיש לילדים לעיתים קרובות.
יחד עם זאת לא נוח לי שהקטנה חושבת "שצריך להודיע שזה עיגול " , זה מוכיח לי שבכל זאת היא נחשפת "להכרחיות התוצר" אשר מהדהדת היום מכל עבר , מן הגן ועד הופ לקטנטנים ודרך כל מוצר לילדים/מתנות.
מדוע לא נוח לי בכך ?
לפי המנגנון הטבעי הילד אשר חושף את 20 שרבוטי היסוד מתוך שירבוטיו המגובבים מוצא בהם מעין "כתב" לביטוי מחשבותיו/רגשותיו הכמוסים עימדו ..- מפעם לפעם הוא גם אומר מילה או שתיים (לפעמים הרבה יותר) אבל מילים עם תוכן .
לו הייתי במקומך הייתי מצטרפת מפעם לפעם אל החברותא , מתוך הערכה וכבוד אך עם עין פקוחה , מתוך רצון להשתתף בכיף והייתי עושה את מה שאני מציעה כאן כל הזמן : לגיטימציה לשירבוט .
אל תתביישי לחזור ולשאול כי לכל סיטואציה יש את מה שמייחד אותה .@}

[אום_אל_קיצקיצ*]

יחד עם זאת לא נוח לי שהקטנה חושבת "שצריך להודיע שזה עיגול " , זה מוכיח לי שבכל זאת היא נחשפת "להכרחיות התוצר" אשר מהדהדת היום מכל עבר.
כן, די ברור לי שזה משיחותיה עם החברה, שכן אני בטוחה שהחברה לא מבינה שילדה בת שנתיים נמצאת במקום שונה לחלוטין ממנה וכלל לא מנסה לצייר משהו ספציפי.
כשאנחנו משרבטות יחד היא הרבה שואלת אותי מה אני מציירת ואני אומרת לה, שום דבר מיוחד, סתם מציירת. בדר"כ במקרים כאלה היא מנסה בכל זאת להבין מה ציירתי ומספרת לי מה היא רואה (סטייל רורשך) אז אני רק אומרת משהו כמו "מממ, זה מה שאת רואה כאן, מעניין".
אני מרגישה שזה יהיה לגמרי לא במקום להתערב בסיטואציה עם החברה ולהגיד לה מה כן להגיד ומה לא להגיד. בסה"כ אני מאוד מברכת על החברות הזו.

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב אום אל קיצקיצ ,
כשאנחנו משרבטות יחד היא הרבה שואלת אותי מה אני מציירת ואני אומרת לה, שום דבר מיוחד, סתם מציירת.
השאלה הזאת מראה לנו שוב מה קורה עם המנגנון האמנותי הטבעי של קיצקיצ . וזה מה שקורה בימינו בהמון המון ילדים .
אנחנו , ראשית לא נתפס לבהלה ושנית ננסה למזער נזקים
אך קודם אסביר את המנגנון , אח"כ את השיבוש , ואח"כ הצעות למזעור נזקים.
המנגנון :
בכל השלבים הראשונים של הציור מה שהילד עושה זה שרבוטים : שרבוט ללא אבחנה , 20 שרבוטי היסוד ,קומבינציות ודיאגרמות , מוקדים מקרינים ומנדלות . ארבעה שלבים אשר נמשכים עד גיל ארבע וחצי . - תוכנית ממש מפוארת בכל קנה מידה !
(רק אח"כ מתחיל שלב ציור תיאורי ושלב המושגים החזותיים ועוד שלבים עד גיל 17!!)
התוכנית מתפתחת ביחסי גומלין עם כל המערכות של הגופ-נפש.
בכל השלבים הראשונים אנחנו לא יודעים מהי המשמעות שהילד מעניק לשרבוטיו . לחוקרים ואני בתוכם יש שפע של השערות - שלי ,ממש מגניבות P-: ..
דבר אחד בטוח הילד מעניק משמעות לשרבוטיו בקנה מידה רחב ביותר , פשוט אין לו מילים מספיק ו/או המנגנון לא זקוק להסברים "החוצה" ומסתפק "בשיח פנימי".
השיבוש :
הילדה מפסיקה את התוכנית הטבעית , מגייסת כוחות שכליים שיש לה כדי להתאים עצמה לחברה (ח' בסגול) ומתחיל כרסום בכוחות גופ-נפש.
המפגש עם מושגים חזותיים בגיל צעיר מידי מסיט את הילד מהתוכנית המפוארת אשר העניקה לו האיבולוציה .
לפי התוכנית היא לא בנויה כדי לשאול את אמא "מה את מציירת" כי היא עדיין לא הגיעה לשלב של המושגים החזותיים .
אילו הילדה היתה ממש בתוך התוכנית הטבעית היא היתה חוקרת את שרבוטיה לעומק , מציירת , מתעמקת , מפתחת כושר ריכוז וכושר התבוננות ולא שואלת מאף אחד שום דבר ובעיקר שומרת על איזון של ההבשלה הבין- מערכתית שלה .
מזעור נזקים :
"אמא" מה את מציירת ?" - "אני מציירת ציור" .
"אבל אמא איזה ציור את מציירת ?" "הנה , אני מציירת המון סימנים וזה כיף גדול" .
"אמא גם אני רוצה " - " בכיף קיצקיצ , בואי אני אחזיק לך את הדף שלא יזוז לך " ... "בואי נשים גליון גדול על הרצפה " ...
היא תינוקת בת שנתיים ! !
חייבת לטוס עכשיו , אמשיך איתך אח"כ @}
חוה

[חוה_בת_חיים*]

הי אום אל קיצקיצ ,
טסתי , חזרתי וממשיכה איתך :
כשאנחנו משרבטות יחד היא הרבה שואלת אותי מה אני מציירת ואני אומרת לה, שום דבר מיוחד, סתם מציירת.
כמעט כל האמהות משיבות כך על השאלה הזאת .
אם נבדוק לעומק מדוע על השאלה "מה את מציירת " ? האמא משיבה : " שום דבר מיוחד סתם מציירת " יתברר לנו שהאמא עצמה לא מחשיבה את השירבוט כחלק מהותי מעולם הציור . היא הרי לא מציירת "שום דבר" ! יש צבעים וסימנים על הדף . האמא מציירת !
האם , כאדם בוגר שבויה כבר בקונספט ש 'ציור ' זה תיאור גרפי של מושג חזותי .( גם הציור המופשט , כידוע , התקשה מאוד להשיג מקום של כבוד בתודעת הציבור ) - - אבל מול התינוקת למען שמירת המנגנון הטבעי , מוטל על האם לחזור ולפשט את התמונה.
עליה להתאים את עצמה לשלב שבו הילדה נמצאת ולומר "אני מציירת ציור" . זאת אולי לא כל האמת בדקדקנות אבל זאת אמת מספיקה אשר תואמת את השלב של הילדה. ובכוחה של האמת הזאת כבר מעכשיו לשקם את השיבוש המתרחש כרגע במנגנון הטבעי .
הילדה , בת השנתיים כבר נחשפה מאוד ל'מושגים חזותיים' אך עדיין מתעניינת בשרבוט ועלינו לנצל כל שביב של השלב העכשוי שעוד קיים אצלה .

ועוד על מזעור נזקים :
בדר"כ במקרים כאלה היא מנסה בכל זאת להבין מה ציירתי ומספרת לי מה היא רואה (סטייל רורשך) אז אני רק אומרת משהו כמו "מממ, זה מה שאת רואה כאן, מעניין". @} זאת תגובה מאוד עדינה ונעימה וכבר בתור שכזאת היא מקטינה לחץ מן הילדה .
אך שוב , אם נבדוק בציציות , אם נרד לשורש הענין - האמא כאן למעשה מזמינה את הילדה , בעדינות אמנם, להתעמק בקשקושים ולהמציא כל מיני דברים "סטייל רורשך" . ובמעשה זה היא מסיטה את האנרגיה של הילדה למקום של הגדרות חזותיות במקום לעודד אותה לקשקש ולזרום עם תהליך טבעי אשר מצפה בתוכה להגשמתו.

אני מבינה מה את מתכוונת לומר ב 'סטייל רורשך' כמטבע לשון .
אך צריך להיות ברור שאין דמיון בין 'רורשך' לבין מה שקורה במוחה של הילדה ! מוחה צעיר מדי לשם כך. . ומעל לכך עצם הסיטואציה מחזקת חשיבה שכלתנית אשר מזיקה למנגנון האמנותי. מחזקת מוח שמאל ומחלישה מוח ימין .


אני מרגישה שזה יהיה לגמרי לא במקום להתערב בסיטואציה עם החברה ולהגיד לה מה כן להגיד ומה לא להגיד. בסה"כ אני מאוד מברכת על החברות הזו.
אני מבינה מאוד את כוונתך מבחינה חברתית . ובאמת זה ענין עדין.
אבהיר את כוונתי בענין המושג לגיטימציה לשירבוט .
גם הילדה בת החמש מביאה כבר את ה דה-לגיטימציה לשירבוט . היום זה קורה בגנים ובכל עבר .
עד כמה שזה נראה דבר שקשה לעשותו , צריך לתזמן איזשהו מפגש , אצלכם דוקא כדי לעשות לגיטימציה לשירבוט .
אולי מקודם תחזקי ותשקמי אצל קיצקיצ -שלוש ארבע פעמים כפי שהצעתי למעלה .
אום אל קיצ קיצ יקירתי ,
נגעתי איתך היום בנקודות ממש רציניות , תודה לך על השיתוף ועל ההזדמנות שנתת לי להסביר את הצד של האמא ,- כבר מזמן רציתי לעשות זאת עם אמהות אחרות . דעי לך שאני יודעת שזה לא קל ואני שולחת לך חיבוק .
ואם תרצי להתלבט איתי איך ליישם דברים - אל תהססי.
שבת שלום @} ותודה@}

[אום_אל_קיצקיצ*]

אך שוב , אם נבדוק בציציות , אם נרד לשורש הענין - האמא כאן למעשה מזמינה את הילדה , בעדינות אמנם, להתעמק בקשקושים ולהמציא כל מיני דברים "סטייל רורשך " . ובמעשה זה היא מסיטה את האנרגיה של הילדה למקום של הגדרות חזותיות במקום לעודד אותה לקשקש ולזרום עם תהליך טבעי אשר מצפה בתוכה להגשמתו.
לא. לא הבנת. אני הבנתי שזה בעייתי שהיא מנסה לתת שם למה שציירתי. לא הזמנתי אותה לומר מה היא רואה. ממש לא עודדתי אותה לכך ולכן חיפשתי תשובה שמצד אחד לא תעודד ומאידך לא תדכא. משהו ענייני.

תראי, אין מה לעשות, המבוגרים סביבה כבר יודעים לא לצייר לה. מידי פעם עובר אורח תמים רואה אותה עם דף ועט ומיד מרגיש צורך לצייר כלב (סתם מקרה שקרה עם מישהי מחדר ליד כשביקרנו בעבודה של אמא שלי) ויש בני דודים ויש את השכנה. אי אפשר לאטום אותה הרמטית, במיוחד לאור זה שאינטראקציות חברתיות מקבלות מקום ראשון בסדר העדיפויות. השאלה, אם במקביל לכל הפרעות הרקע האלו יש אפשרות שמתוך ההתנסויות של שתינו בציור היא תקבל לגיטימציה לשרבוטים ותדע לשים את השאר בצד.

[חוה_בת_חיים*]

שלום אום אל קיצקיצ ,
כתבתי לך מענה על המייל הזה , אך אחרתי בכמה דקות את המועד והצ'יק צ'ק יצא לחופשתו. הצטערתי על כך מאוד. כי הייתם במומנטום מסוים .
אכתוב שוב , אך תעדכני אותי מה מתרחש עכשיו .

השאלה, אם במקביל לכל הפרעות הרקע האלו יש אפשרות שמתוך ההתנסויות של שתינו בציור היא תקבל לגיטימציה לשרבוטים ותדע לשים את השאר בצד.
לדעתי בגיל שנתיים לאמא יש עדיין כוח השפעה הכי גדול על הילד . שהוא למעשה עדיין תינוק . אני מאמינה שאת יכולה.
לכן אני מעודדת אותך מאוד לתת לגיטימציה לשירבוט בצורה גורפת . וחשוב שאת עצמך תכירי אותו היטב .

חייבים להבין משהו ביחס לשירבוט : זה לא 'סתם קישקושים' . זוהי מערכת של סימנים ( תוכנה) שבתוכה קיימת התפתחות שיטתית . מערכת שמבוססת על סלקציה וקומבינציה .
כאשר את עושה לגיטימציה לשירבוט לילד אשר סופג לצערנו יותר מידי גירויים של 'מושגים חזותיים' , את צריכה לשרבט תמיד דומה למה שהילד עושה + התקדמות קלה לשלב הבא . כך המוח של הילד מקבל סיפוק וגירוי לסקרנות וזה מכניס אותו למסלול הטבעי. אח"כ אפשר להניח לזה . הילד כבר ימשיך .
זאת, בצירוף לגיטימציה מילולית לשירבוט :
לוותר בעבור הילד על הגדרת הציור כשירבוט ולקרוא להכל ציור = לגיטימציה.
מאור פנים= לגיטימציה.
ביטויי עונג מעצם הפעולה = לגיטימציה.
דוגמא אישית = לגיטימציה.
להשאיר 'שקט' סביב הפענוח של הצורות ולתת לזה לצאת מן הילד תוך כדי עבודה עצמית בבוא העת = לגיטימציה
הבחנה בין ילדה בת חמש לילדה בת שנתיים = לגיטימציה .(אשר יש כמובן לעשותה בשכל ובמאור פנים )

לגבי מבוגרים חובבי ציור אשר מפציצים את התינוקות בדגמים מוכנים:
בעתיד יבינו רבים את ההשפעה העצומה של המנגנון האמנותי הטבעי על חיי השכל והרגש וכל אם או אב יוכלו לעצור את הדודים ואת הגננות ואת כל עוברי האורח בדיוק כמו שעוצרים עם צבעי מאכל , כי כבר יודעים אודות הנזקים.
היום, בענין הציור הנזקים כבר קיימים אבל באוכלוסיה עדיין לא קולטים את הקשר ביניהם לבין המנגנון ה אמנותי המשובש . זה ענין של זמן .
לצערנו חברה שלמה מבינה רק אחרי שהנזק גדול מאוד . קחי לדוגמה את החיסונים .
ההבנה מתחילה תמיד אצל "סנוניות ראשונות" וכל אלה שמתכתבים איתי פה באתר הם כאלה . אז נכון, קשה למנוע מעוברי אורח לצייר כלב לתינוקת
אבל צריך לבנות עירנות וטקטיקות איך כן לשמור על הילדים מעוברי אורח כאלה.

O.K אום אל קיצקיצ , המכתב הקודם אשר איחר לצ'ק צ'ק היה יותר קולע ... חבל.
אשמח לשמוע מה קורה באגף האמנות הילדית אצלכם.
תודה@

[בשמת_א*]

חוה, אני אשמח אם תוכלי לענות לי:
אני סקרנית לגבי הציורים של בני בן השש (שש וחודש, מחר).
הוא מאוד אוהב גם לשרבט בכל מיני צורות וגם לצייר דמויות. אני קוראת להן "ציורי שי מתוקים" כי הדמויות מרגישות לי מתוקות וכאילו הציור הוא ממש "הוא". שי. קשה להסביר.
בכל אופן, לכולן פנים (צורה מעוגלת, לרוב כמו U רחב וחלק עליון יותר ישר, התחיל גם להוסיף מעין מילוי למעלה לציין שערות, דומה לשירבוטים ו' או ז' בציורים שונים), עם שתי עיניים (נקודות או נקודות קצת יותר מעובות) ופה מחייך (לרוב קו מעוקל בחיוך, קצת או הרבה. לאחרונה התחיל לצייר פה שמורכב מקו מעוקל תחתון וקו ישר עליון).
אמר שהוא לא אוהב לצייר אף כי זה מקלקל לו את הציור (הוא התייחס לזה פעם בדיבור גלוי בעקבות הערה). אני מאוד סקרנית לשמוע מה דעתך על זה.
גוף: מהראש יש לרוב יחידה שמצויירת בקו אחד ומורכבת ממלבן ליד ועוד מלבן רחב יותר לגוף, ועוד מלבן ליד השנייה. בהרבה ציורים ראיתי כאילו שהוא צייר בקו אחד את הגוף ויד ימין (הציור ממול, אז היד שמחוברת לגוף מצויירת בצד השמאלי של הציור) ואחר כך כנראה הוסיף עוד מלבן בצד השני, עבור יד שמאל. לפעמים הגוף ושתי הידיים צוירו בקו אחד. לפעמים יש עוד מלבן (יחסית עבה) לצואר בין הראש לגוף.
לפעמים יש שירבוט לשערות, לפעמים אין. יש גם דמויות "בנות" שלהן שערות ארוכות: קוים מעוגלים ארוכים שיוצאים מהראש למעלה ולצד אחד או לשני הצדדים.
הרגליים הן שני מלבנים או צורות דומות שיוצאות למטה מהגוף. אין כפות ידיים ואין כפות רגליים.
הרבה פעמים יש בציור כל מיני שילובים של קוים מעוגלים כמו ה'.
והרבה קבוצות של ו', ז', ח' וי"ב -הרבה מהקוים המזוגזגים יוצרים צורות סגורות.
לפעמם גוף שהוא מעין מלבן צבוע (בשירבוט שבו הוא צובע בקו אחד אנכי, מאוזן או אלכסוני הלוך ושוב קוים צפופים אבל לא ממלאים את השטח "יפה") ואותו חותך קו אחד לידיים עם שירבוטים ט"ז או י"ז לכפות ידיים, והקווים המאונכים שיוצרים את הגוף ממשיכים גם כרגלים ובקצה שלהן עיגולים (אליפסות לא מושלמות (-: ) לכפות רגליים.
ועד וריאציות.
סקרנית לקרוא מה את חושבת על התיאורים האלה.

אגב, התחלתי לקרוא לציורים "ציורי שי מתוקים" כי הוא התחיל להגיד דברים כמו שהציור של הבכורה יותר יפה.
אמרתי שהבכורה מציירת "ציורי בכורה מתוקים" שהם ממש "היא" וממש אפשר לראות שזה הסיגנון של הבכורה, ואילו הוא מצייר "ציורי צעיר מתוקים" [בכורה וצעיר במקום השמות] שהם ממש "הוא" וממש אפשר לראות שזה הסיגנון שלו, ואת שניהם אני מאוד אוהבת ואי אפשר בכלל להשוות או להגיד "מי צייר יותר יפה" כי הציור הוא פשוט ביטוי שלנו (לא זוכרת איך בדיוק ניסחתי).
כשהוא מבקש תגובה כלשהי על ציור שלו אני מדברת על הצבעים השמחים או על התחושות שלי כשאני מסתכלת בציור (משמח, מעלה חיוך, עליז, זה בדרך כלל... או חזק, אם יש שירבוט עז בצבעים כהים יותר).

[אום_אל_קיצקיצ*]

שלום חוה והרבה תודה על האיכפתיות וההשקעה.
את מאוד צודקת בכל הנושא של הלגיטימציה. פתאום זה נראה לי יותר חשוב מלנסות למנוע מאחרים לצייר לה כל הזמן. אתמול היתה אצלי חברה שבמקרה היא גם עובדת בגן של הילדה השכנה. היא אמרה לשכנה "את מציירת כ"כ יפה. תלמדי את קיצקיצ לציר" P-: . אח"כ פגשנו את הבתדודה בת הארבע. הבתדודה: "קיצקיצ ללמד אותך לצייר לב? בואי אני אחזיק לך את היד" P-: . המלחמה הזאת די אבודה. אבל, היא ילדה חכמה שיכולה להבין את ההבדל בין מה שאחרים עושים לבין זה שהיא משרבטת, אם יושבים איתה בבית ומעודדים אותה לשרבט. השבוע כשאבא צייר איתה והיא שאלה מה הוא מצייר הוא ענה "אני עושה כיפים בצבע". זה עבד טוב.
היום ראיתי שהיא מציירת עיגול וממנו יוצאים קוים מכל כיוון, בדיוק כפי שתיארת. הייתי די בשוק.

[חוה_בת_חיים*]

היום ראיתי שהיא מציירת עיגול וממנו יוצאים קוים מכל כיוון, בדיוק כפי שתיארת. הייתי די בשוק. !! ברור ככה בנויה התוכנה .
עכשיו רק צריך להמנע מלהדביק לזה את הכינוי 'שמש' כדי להשאיר את המוקד המקרין פתוח לכל האופציות.
יופי קיצקיצ !! אמנם זה מוקדם לגילה אך לא אתלונן ... היא מן ההתחלה הקדימה ואני בכלל מבחינה בהבדלים אצל ילדים יונקים ואשר חיים קרוב לאבא ואמא .

המלחמה הזאת די אבודה. , אך לא לגמרי . זה לגמרי בסדר להגיד לבת דודה בת ארבע שקיצקיצ מציירת חופשי בדיוק כמו שהיא הולכת חופשי
"הרי את לא מחזיקה לה את רגליים כדי שהיא תצעד נכון? ככה גם עם הידיים !"
הבתדודה בת הארבע תבין בהחלט את ההגיון הזה , @} ואדרבא - זה טיעון שהיא זקוקה לו גם למען עצמה . חופש ביטוי . ! חופש עשיה ! יש כל כך הרבה דברים שאנחנו אומרים "אסור" אבל על נייר הציור הכל מותר . - שם הילד הוא המלך !

השבוע כשאבא צייר איתה והיא שאלה מה הוא מצייר הוא ענה "אני עושה כיפים בצבע". !
תנסה לומר "אני מצייר ציור " ותשתף אותי איך הרגשת להתבטא כך , ואיך קיצקיצ הגיבה .
תודה @}

[חוה_בת_חיים*]

הי בשמת א !
לקחתי עפרון וציירתי בעקבות ההסבר שלך . ואני מציעהלכל מי שקורא לעשות זאת.
בקשר לציורי הצעיר המתוקים : זהו השלב הסכמתי . יש לו שתי סכימות לציור ילד או ילדה והסכימות האלה ילכו וישתכללו במשך שנים ויגיעו לכדי ציור ריאלסטי בסביבות גיל 16 . (זה הפוטנציאל לאוכלוסיה רגילה , ולא דוקא 'אמנים') . (!)
מן התיאור שלך עולה שהוא ממשיך להשתמש בשרבוטי יסוד . - גם זה דבר חשוב לדעת : ש-20 שרבוטי היסוד הם אוצר סימנים בסיסי לכל החיים. ילדים ממשיכים להשתמש בהם בדיוק כמו שמשתמשים בהגאים , הברות ומילים . אין זה סותר התקדמות ושכלול של הסכימות . הסכימות משתכללות בהתאמה למודעות ונסיון חיים אשר הולכים ומתפתחים בדומה לחיבור משפטים מורכבים ולביטוי של רעיונות מסובכים.
לא פלא אם כך שאישיותו ונסיון החיים שלו משתקפים בציוריו. (גם כאשר שרבט כתינוק השתקפו בציוריו אישיותו ונסיון חייו..)
ואין פלא שמשהו בציור הדמות ממש 'משקף אותו' כמו שאת אומרת . הילד שהוא מצייר 'דומה' לו . לזה התכוונת נכון ? - חייב להיות כך וזה אותנטי ונפלא.
מכאן אנחנו לומדים עד כמה אישי ואינטימי הוא הציור עבור האדם.
יש לי עוד לגעת בכמה דברים העולים ממכתבך אבל
1)התברר לי פתאום שאני באיחור וחייבת לטוס ברגע זה.
2) סקרנית לקרוא מה את חושבת על התיאורים האלה. האם מספיק מה שעניתי או שמקופל כאן עוד ?
(כי אפשר להרחיב .)
אכתוב לך שוב בלילה או מחר.@}

[חוה_בת_חיים*]

כשהוא מבקש תגובה כלשהי על ציור שלו. אני לעיתים קרובות מרעיפה נשיקה על הציור{}

[בשמת_א*]

אני לעיתים קרובות מרעיפה נשיקה על הציור
D-:
אני מרעיפה נשיקות על הצייר (-:

_לא פלא אם כך שאישיותו ונסיון החיים שלו משתקפים בציוריו. (גם כאשר שרבט כתינוק השתקפו בציוריו אישיותו ונסיון חייו..)
ואין פלא שמשהו בציור הדמות ממש 'משקף אותו' כמו שאת אומרת . הילד שהוא מצייר 'דומה' לו . לזה התכוונת נכון ? - חייב להיות כך וזה אותנטי ונפלא._
אני אפילו לא יכולה להגיד "דומה" לו, שהרי זה סכמתי. אבל כן, כמו שאת אומרת: אישיותו משתקפת שם, משהו בציור הדמות ממש "משקף" אותו, כמובן המתיקות. הכל מתוק כל כך בציורים שלו, או שאולי זו רק עין של אמא (-:

יש לי עוד לגעת בכמה דברים העולים ממכתבך
אני אשמח. זה מאוד מעניין ומסקרן אותי.

_האם מספיק מה שעניתי או שמקופל כאן עוד ?
(כי אפשר להרחיב .)_
אם יש לך חשק וכוח, אני אשמח להרחבה. בכל מקרה, שמחתי לקרוא את מה שכתבת.
אגב, הלכתי והסתכלתי בעוד ציורים, וראיתי שבעצם יש לו יותר משתי סכימות, אבל רק עכשיו אחרי שהסברת הבנתי. יש לו כמה סכימות, וריאציות על התיאורים שכבר תיארתי.
מאוד עניין אותי למשל, שלפעמים יש צואר ולפעמים אין צואר. שלפעמים יש כפות רגלים, לפעמים כפות רגלים וידיים, ולרוב אף אחת מהן. שלפעמים יש מלבנים לגפיים, ולפעמים הם קוים בלי נפח.
או העדר האף. תהיתי אם זה קשור ליחסים הבעייתיים שיש לילד הזה עם הנשימה מלידה (אף סתום, או גודש באף, ועוד תופעות).
או כל אור אחר שיתחשק לך לשפוך על זה.

[דנדי*]

שלום חוה,

אז קודם כל מה קורה בגן - הכנתי דף מודפס שנראה רשמי למדי עם רשימת ההמלצות שלך (ועוד כמה שהוספתי ע"פ ההתכתבות ביננו והמסמך מלמעלה), ואמרתי לגננת שקיבלנו את זה בטיפול, ושאין סיכוי שהיא תצליח לממש את זה בגן, שהסיכוי היחיד הוא שהוא פשוט לא ייגש לשולחן היצירה, אבל שיהיה לה בכל זאת. וזה כנראה עבד.
בשבוע שעבר לאורך כל השבוע קיבלתי ציור אחד (שלחתי לך), פשוט מקסים - שרבוט אמיתי, ומתקדם קצת יותר, הוא הצליח להימנע מזה כל השבוע, וניגש פעם אחת ועשה את מה שמתאים לו וזהו. וזה לא פשוט, יש להם בגן מהמפגש עד זמן החצר 5 שולחנות יצירה! ורק שולחן אחד של משחק, אז הוא נמצא בפינות מסביב פשוט, כמו כן יש לו אהובה בגן - והיא כמובן כל הזמן בשולחן היצירה, אז הוא מושך אותה אליו לפינות השונות.
ילדים אחרים הביאו לפחות יצירה לכל יום, כולל הדבקות וגועש וכו'.
אז אפשר להירגע.

לגבי הבית - נראה לי שאחרי שהוא חוזר מהגן, ממש לא בראש שלו לצייר (אפשר להבין - אחרי שרואים כל כך הרבה שעות את כולם "עושים יצירות"), אני ניסיתי כמה פעמים לצייר על דפים קטנים, אחיו מגיע להתעניין, ובדר"כ פשוט משחק עם הצבעים, אבל הוא: "אמא, מה, את רוצה לצייר עכשיו?" "אז כשתסיימי בואי לשחק איתי, טוב?", כאילו זה עוד משהו של אמא - להדיח כלים וכו'.

מה שכן הוא פתח את המגירה של חומרי היצירה שלנו (שהייתה בשימוש בעבר) וראה את צבעי המים (לא הספקתי להכין משלי, ולא העלמתי את הצבעים הקנויים - בצבעים פסטליים מגעילים לצערי), וביקש, אז יצאנו החוצה מצויידים בצי סמרטוטים ודלי מים. הוא נהנה זה בטוח - הוא בעיקר מרח את הצבעים על כל הדף, לא ניסה לעשות משהו (אצבעות, ציפורניים וכו'), בין ציור לציור אפילו באמצע הלך לשטוף ידיים, ומהר מאוד זה הפך למשחק של מים בחצר...

ניסיתי שוב לצייר עם פנדה על דף גדול בריצפה, אבל ממש לא רצה להתעסק עם זה, ולי זה לא בדיוק בא טבעי, כשמסתכלים על הניסיונות שלי לשרבט, לעומת השרבוטים שיוצאים לו... טוב, רואים שאצלי זה לא טבעי, שאני מנסה בכח לעשות את שירבוטי היסוד, זה יוצא מדוייק מידי, חד מידי, אני מפחדת שגם זה יהרוס לו. והוא כנראה קולט שאני עושה את זה בשבילו ולא בשבילי.
רק יום אח"כ, כשהוא שאל למה זה עדיין על הריצפה (כי אמא עסוקה, זה למה ), אז אמרתי לו שאני עוד רוצה לצייר, ושישאיר לי ריק בבקשה, רק אז ישב לשרבט (המתכון הבטוח שמשהו יתבצע, לבקש מילד בן 4 לא לעשות את זה...). וגם שלחתי לך.

בסיכום -
הוא מסוגל לשרבט, אבל כדי שנתגבר על הפער של שנה בערך שהוא נמצא בו, נראה לי שהוא צריך לשרבט קצת יותר מפעם בשבוע, לא?, וגם הפעם בשבוע הזה, מגיעה תוך מאמצים ובעקיפין, מתישהו גם הבדיחה של תשאיר לי את הדף ריק לא תעבוד.
אני מעריכה שהוא מסוגל לשרבט, אבל לא נהנה מזה עדיין. מה את אומרת?

בהזדמנות זו - שנה טובה גם לך, ולכל האמהות/אבות האחרים שקוראים איתנו.
דנדי

[דנדי*]

התלהבות מוקדמת מידי...
קיבלנו היום את היצירות של שבוע שעבר - שום שרבוט, רק שתי "יצירות" לפי דגמים שלהם...
מה לעשות?

ועוד משהו ששכחתי לספר, זוכרת את הסיפור מהמרפאה בעיסוק, על הרובוט שהוא בנה לפי דגם במשחק של הפטיש והמסמרים?
אז לפני כמה ימים הצעתי לו לשחק במשחק, והוא רצה את הדגם של החללית (מסתבר שזה היה חללית ולא רובוט, הוא כמובן זכר יותר טוב ממני , בגלל זה אז הוא רצה לעשות ירח קודם), עברו מאז כמה חודשים, ובנתיים בכל פעם ששיחקנו בזה הבקשה חזרה, הסברתי שהכי כיף לעשות מה שרוצים ולא לפי דוגמא, ושאין לי את הדוגמא, והוא באמת "סתם" חיבר צורות, אבל הפעם הוא התעקש, והצליח לעשות את החללית - בדיוק לפי הדגם שעשה לפני כמה חודשים, בלי לראות את הדגם כמובן, לילד הזה יש זיכרון, זה משהו!, עד שזה לא יצא לו לפי הדגם הוא לא וויתר, וניסה צורות שונות, ושאל אותי אם אני זוכרת איזו צורה עכשיו... אבל אחרי שהוא סיים לעשות לפי הדגם - הוא גם סיים לשחק.

אוף!|אוף|
דנדי

[חוה_בת_חיים*]

הי בשמת א ,
אני מרעיפה נשיקות על הצייר. @}
לא לשוא אמרתי נשיקות על הציור .
להדגיש שהציור = הצייר בעיניים של ילד . ולא רק בעיניו , אך לענייננו חשוב לדייק שהילד נמצא במצב תודעתי של אחדות עם העולם ובמסגרת המצב התודעתי הזה הוא והציור שלו - חד המה ! לתפיסה הזו יש השלכות מרחיקות לכת לגבי חשיבות הציור לאדם מבחינת הכרה בערך עצמו והשלכות לגבי כוחו הריפויי של הציור . לכן , הרעפת נשיקה על הציור היא נקיטת עמדה שהילד תופס אותה לחלוטין כחיובית וטובה הרבה יותר מאשר מילים כגון "יפה" . זאת יכולה להיות הארה לא מילולית במיוחד כשמתחילים לקנן ספקות בלב הילד מול היופי של "ציורי הבכורה המתוקים".

הכל מתוק כל כך בציורים שלו, או שאולי זו רק עין של אמא. .
ברור ! הרי בדיוק בשביל זה יש אמא לבנאדם !

יש לו כמה סכימות.
מאוד מעניין , ואותי זה ממש משמח כי זה בדיוק מה שאי אפשר למצוא היום בין ילדי הגנים וכן נמצא הרבה בחנ"ב . זה ביטוי לעובדה שהוא חוקר את גוף האדם וחוקר את האפשרויות לבטא באופן גרפי את 'תוצאות' מחקריו .
וזאת דוגמה קלאסית לכך שפעולת הציור לא רק מראה את האינטליגנציה של הילד אלא גם מפתחת אותו.
כאן התכוונתי קודם להרחיב : את ודאי שמה לב שאני נמנעת מפענוח פסיכולוגיסטי של הציור הילדי ומעדיפה להדגיש את ההיבטים ההתפתחותיים ואת גדולתו של המנגנון הטבעי . המנעות זו נובעת מפני שהתכנים הפסיכולוגיים באמת מאוד קיימים בציור הילדי אבל הם בראש וראשונה כלי של האדם/ הילד
לעיבוד חווית החיים . אני מדברת על כל החוויה ולא על מקרים קיצוניים שבהם חויה טראומטית משתלטת על כל ההוויה. לצערי הפענוח של ציורי ילדים מתרכז בימינו בעיקר בהיבטים של חיטוט מציצני בעולמו של הפרט/הילד ויש לזה השלכות קשות לכמה כיוונים.
זה מדהים לראות איך מערכת שלמה משבשת את המנגנון הטבעי ואיך ממש על ידה מערכת שלמה עושה פופולריזציה של חומרים אינטימיים ביותר ו 'על הדרך' מנגנון אשר התפתח איבולוציונית למטרת שמירה על הנפש יורד לטמיון .(כתבתי על כך גם למעלה בכמה מקומות .. אבל כידוע לא אחמיץ הזדמנות לפרט ולפרסם את דבר האסון האקולוגי-אנושי הנורא הזה )
בקשר להעדר אף. יש כאן לא רחוק התכתבות עם אמא נמרה שהרחבתי קצת על ענין ציור אף.
אני בהחלט מקבלת את המחשבה שלך שעקב קשיים בנשימה, גודש וכד' הוא מוותר על ציור אף .
אמנם יש מספיק ענינים התפתחותיים אשר מונעים מילדים לצייר אף אך אלה מתאימים לגיל קצת יותר גבוה.
האם ניתן להקל עליו ? האם הוא עבר ניתוח או צריך לעבור ניתוח?
מעניין אם כאשר תהיה הקלה בענין הבריאותי הוא יחקור ברצינות פתרונות גרפיים לציור 'אף' .
אסיים כאן לפני שאגלוש ל 'נתוחים' מיותרים
@}

[בשמת_א*]

האם ניתן להקל עליו ? האם הוא עבר ניתוח או צריך לעבור ניתוח?
אין צורך בניתוח, המצב גם משתפר מעצמו (מסתבר שבדיוק בגיל הזה...) וגם אנחנו עובדים על זה בעוד כיוונים.
מבחינה גרפית, הילדה ציירה אתמול במחשב ציור שלו (ציירה אותו, לפי הסגנון שלו, אם כי זה יצא "ציור שלה" (-: ) ורצתה להכניס בו אף, והוא ממש כעס והתנגד ואמר שזה מכער את הציור.
זה פוגם מבחינתו באסתטיקה של הפנים.
יופי ואסתטיקה חשובים לו מאוד.
ובאמת, בצורה שהוא מצייר אותם, הם נראים מתוקים כל כך. וכשמוסיפים אף, הוא באמת מקלקל את המתיקות (-:

זה ביטוי לעובדה שהוא חוקר את גוף האדם וחוקר את האפשרויות לבטא באופן גרפי את 'תוצאות' מחקריו .
מעניין. זה ממש מתאים לו.

אני חושבת שכל החששות שלו מול היופי של ציורי הבכורה התפוגגו. בפארק הירדן הוא ישב וצייר עם חברים, ושמעתי אותו אומר להם, תיכף תראו שאמא שלי תגיד על הציור "ציור שי מתוק". ואז הוא צייר, ובא להראות לי, וכמובן זרחתי כולי ואמרתי "אווווו, ציור-שי מתוק!" גם כי זה היה אותנטי (ציור מפעים במתיקותו) וגם מפני שהוא ציפה לזה, והוא כל כך שמח. כמו שאת אומרת, הוא באמת מתייחס לזה כאל קבלה ואהבה כלפיו.
ואני שמחה שהוא הפנים את הרעיון שאני לא רואה בציור תחרות על משהו, אלא ביטוי עצמי של כל אחד מילדי.
בכל אופן, כל מה שאת מוסיפה שופך עוד אור על העניין, ומאוד מאוד מעניין ומסקרן.
אני רואה כך דברים שלא חשבתי עליהם. פלא! כמו העניין של הסכימות שהוא חוקר בעזרתן את הגוף.

[חוה_בת_חיים*]

דנדי בקר טוב,
ראשית אני מאושרת עם הציור ששלחת לי למייל . לאט לאט המגמה האותנטית תתפתח.
אל תתיאשי. התהליך ארוך.

קראתי בעיון את המכתב הראשון ובמכתב השני כתבת בעצמך חלק ממה שהתכוננתי לכתוב לך..
בהחלט סיטואציה מסובכת עם גן הילדים .
בהחלט עלול לקרות שהוא יימשך ל"פינת היצירה" כמו שילדים ש"אוכלים בריא" נמשכים לממתקים או לאוכל זבל .
עולה על דעתי ,|נורה|,
אולי הגננת תסכים לעשות שולחן יצירה אחד (אם יש כבר בין כה וכה חמישה..) שיהיה שולחן "יצירה טבעית" ?

בכל אופן אם הצלחנו להוריד ממנו את 'המבדקים' וה'מבחנים' , ואם ירד ממך המתח שמשהו דפוק עם הילד אז כבר זה שיפור גדול. - כי הרי ברור שלא חסר לו שום דבר ..
ההפך הוא הנכון : ההתרשמות שלו מאוד חזקה , הזיכרון שלו חזק - ראה ענין ה'חללית'- והוא פשוט נשבה בקסמיה .

עם המשחק הזה של הפטיש והמסמרים את יכולה לאמץ גישה משלבת .
ראשית אני ממליצה להשיג לוח שעם בגודל בינוני (25 ס"מ על 30 ) , או יותר גדול גם טוב . זה יהיה כר פעולה מרשים ומספק יותר.
אפשר שם להכין מסלולים שלמים .. להתייחס אל המרחב ולהסיח את הדעת מהדגמים . להיות ב'פינות' להיות ב'אמצע' וכד'..
שנית , ברור שהילד מפסיק אחרי הדגם שהוא זוכר והצרה שלו היא שאיננו מסוגל להמציא דגמים שיתנו לו סיפוק דומה . המוח שלו מגורה מידי . הוא זקוק לנחמה . והייתי בפירוש משקפת לו את המצב ומעודדת אותו פשוט לשחק עם הצורות בלי לחשוב בינתיים על דגמים.(בעצם זה מה שאת עושה) ואת יכולה גם לנווט לכיוון מעשי , גם כאן את יכולה להוות דוגמה של מי שמוצא עניין בהמצאת צירופים שרבוטיים מעניינים , כוונתי לאו דווקא "ריאליסטיים".
צירופים כמו אחד צהוב , אחד אדום , אחד צהוב, אחד אדום,
למעשה לשחק בהמצאה של רצפים , להתחיל מהכי פשוט וליצור גירוי שעשוי לספק אותו .

_קיבלנו היום את היצירות של שבוע שעבר - שום שרבוט, רק שתי "יצירות" לפי דגמים שלהם...
מה לעשות?_
אל תתיאשי .
הוא לא יביא מהגן דברים שאת רוצה לראות . אין סיכוי. תשמרי על מאור פנים נימוסי כדי לא לפגוע בילד .
תמשיכי בבית עם הקו ה'טבעי' ואל תחשבי על תוצר ציורי אלא על עונג קינאסטתי .
הוא נהנה זה בטוח - הוא בעיקר מרח את הצבעים על כל הדף, לא ניסה לעשות משהו (אצבעות, ציפורניים וכו'), בין ציור לציור אפילו באמצע הלך לשטוף ידיים, ומהר מאוד זה הפך למשחק של מים בחצר... יופי ! תדאגי שפעילות כזאת לא תהיה חד פעמית . תשאירי לו בחצר אפשרות לגשת חופשי להתעסקות הזאת גם בלעדייך, ואולי בעיקר בלעדייך .. . תעשיית בוץ יכולה להיות ממש תירפויטית בשבילו אבל נראה לי שכרגע צריכה להיות הפוגה מבחינת המעורבות החזקה שלך .
.את זרעת משהו ועכשיו כמו כל חקלאי אחר עלינו לחכות לגשם .

אבל הוא: "אמא, מה, את רוצה לצייר עכשיו?" "אז כשתסיימי בואי לשחק איתי, טוב?", כאילו זה עוד משהו של אמא - להדיח כלים וכו'.
איזה מתוק !
אתה המורה הכי טוב שלנו ! אתה הכי מתוק גם של אמא וגם של חוה ..

• - - יש לי עוד משהו אליך .. אשתדל אח"כ

בינתיים
@}@}@} שנה טובה ומבורכת @}@}@}
שלך באחדות
חוה

[דנדי*]

תודה על כל הרעיונות!

אולי הגננת תסכים לעשות שולחן יצירה אחד (אם יש כבר בין כה וכה חמישה..) שיהיה שולחן "יצירה טבעית" ?
אולי זה יעבוד... מה את מציעה לשים בכזה שולחן?

[ש_י_ר_י*]

היי חוה,

עד עכשיו רק קראתי חלקים שונים של הדף לעיתים, ובדיוק עכשיו סיימתי לקרוא את כל החלק הערוך.
אני לא כ"כ בטוחה שאני מבינה חלק מהדברים שאת מדברת עליהם, ולכן השאלה שלי היא אישית אבל גם כללית:

יש לי ילד בן שנה ושבעה חודשים. עד עכשיו לא ציירנו לידו, איתו או בכלל.
את שלב המריחה באוכל הוא עבר בהצלחה אני תמיד סברתי שכן צריך לשחק עם אוכל ולכן לא היו לו הגבלות בנושא. כנ"ל עם בוץ, חול,עלים וכדומה.

אנחנו מקריאים לו המון ספרים, מלידה. בהתחלה הייתי מדקלמת לו הרבה, אח"כ עברנו להסתכל בספרים האמיתיים. אני יודעת שיש לך בעיה עם ספרים אבל אני לא כ"כ רואה בעיה עם זה האמת, כי הוא גם קורא לעצמו ומתמקד בחלקים שמעניינים אותו, לפעמים זה איזושהיא מילה שהוא רוצה לחזור עליה שוב ושוב, לפעמים פרט מסוים בציור, שלא קשור בכלל למסופר (למשל עיניים של דמות מסוימת, חתולים בספר שהוא בכלל על רגליים) , ואנחנו זורמים איתו.

<עוד לא הגעתי לשאלה, סליחה>

העניין המרכזי: הפעמים היחידות שהוא רואה אותנו "יוצרים" זה כשאנחנו כותבים רשימות (רשימת קניות, דברים לעשות היום, רשימת טלפונים).
כמה פעמים הוא לקח לנו את העט בזמן שכתבנו וצייר בעדינות שהפתיעה אותנו כמה קווים ארוכים. היה ברור שהוא מנסה לחקות אותנו.
אח"כ הוא המשיך קצת וקשקש קצת יותר בחוזקה, זה היה פחות מעגלי ויותר קווים חדים. אמרנו לו משהו כמו, איזה יופי! אתה מצייר!
לא שמרנו את הדפים ולא הצענו לו שוב, למרות שכן הייתה פעם אחת שהוא מצא עט וביקש לצייר, וקשקש את אותם קווים.

הוא חשוף הרבה לאותיות, הוא גם מצביע עליהן ומנסה לקרוא אותן, אבל אני חוששת שזה מוקדם מדי. מצד שני, אנחנו קוראים הרבה, כותבים הרבה, ואין שום סיכוי שהוא לא "יבין" אותיות בגיל קטן.

אז השאלה שלי היא לא ממש שאלה אלא יותר - מה את חושבת?
תודה מראש ושתהיה לך שנה מופלאה ופורייה! @} @} @}

[חוה_בת_חיים*]

הי דנדי
סיימתי מטלותי לחג אז יש עכשיו עוד מספיק זמן לסיים מה שרציתי איתך.
אולי זה יעבוד... מה את מציעה לשים בכזה שולחן?
אולי כאקדמה לקרוא את מלכה האס או את הפרקים הרלוונטיים אצל דן אמיתי. או את הדף הזה.
ואז שכל אחד ישתיק את יצר היצירה של עצמו , הגננות וכל המבוגרים על יד השולחן הזה. - לא להציע רעיונות, לא חנוכה ולא סוכות לא יום המשפחה -כלום . לא לפתח ציפיות, לא לדובב את הילדים , לא לשאול מה ציירת ולא להביע שום דעה על הציור כלום.
רק מאור פנים.
לא לכתוב על הדפים של הילדים שום דבר , לא את שמו של הילד , לא את מה שהוא אמר - כלום. לנוח לחלוטין מהתיעוד הכפייתי אשר השתלט על כולם.
רק מאור פנים.
ואז , בהתאם לגודל השולחן להניח 2-3 צלוחיות עם צבעי פנדה הטובים ביותר שיש . תוצרת טאלנס , תוצרת הולביין , "גיטר" .(קוראים כמו גיטר ה).
לשים רק צבעי יסוד אדום כחול צהוב וצבע לבן . כלומר אם על יד השולחן יש מקום לחמישה ילדים צריך שיהיו שם שישה כחולים שישה צהובים שישה אדומים ושישה לבנים.(ניתן להשיג אותם באריזה של 10 ,דומה לחפיסת סיגריות). כחול פרוסי . אדום כרמין . צהוב קדמיום. לבן . שיהיה שפע גירים אבל רק צבעי יסוד. ולבן.
כדאי להשיג נייר חום לציור . קוראים לזה קראפט זה נייר קצת גס . רואים עליו את הלבן וזאת אטרקציה קטנה שיש לה השפעה טובה על ההמשך.
פשוט להכין שולחן כזה ולשתוק . בלי הסברים .
אם הילדים מצטיידים בשבלונות או דבק או פונפונים משולחן אחר .. פשוט להחזיר את השבלונות והפונפונים למקומם . זה שולחן כמעט "יחף" ..
ו.. לשמור מאור פנים.
אפשר גם להתייעץ איתי אם מרגישים צורך בכך.

ענין אחר:

נראה לי שהוא צריך לשרבט קצת יותר מפעם בשבוע, לא?
כמו שאמרתי עכשיו לתת לו מנוחה.
אני מוצאת שזה נפלא שהוא רואה שאת אוהבת לצייר .
הייתי מכניסה חידוש . והוא שאת באמת מציירת בשביל עצמך . ואת בסביבה ומפסיקה לגמרי לאותת לו להצטרף אליך . הוא יכול להעסיק את עצמו בין אם זה בחצר ריצות , אופניים , בוץ ומים.. בכל הפעילויות עוברים תכנים ושלבים דומים.
באשר לנוקשות שאת מרגישה בשרבוטים שלך . שתי הדרכות : 1)לצייר בקו רוטט. להרטיט את היד שלך בכוונה .
2) לצייר ביד שמאל .(בהנחה שאת ימנית) . הרבה הרבה.
יום אחד אחרי כמה פעמים כנ"ל , תכיני לעצמך מכחולים וגואש . זה יהיה באמת בשביל עצמך .
אולי הוא יגש וירצה להצטרף . קבלי זאת במאור פנים שקט. לא יגש - הכל כרגיל .את ממשיכה להתפתח בשרבוט שלך .
דנדי אני מגזימה איתך או מה קרה לי ?
ד"ש חם @}
חוה

[חוה_בת_חיים*]

שלום ש י ר י ברוכה הבאה לדף הזה ושנה טובה ,@}

אני לא כ"כ בטוחה שאני מבינה חלק מהדברים שאת מדברת עליהם,
אך טבעי הוא הדבר .
לומדים מקריאה אבל מבינים על ידי נסיון . כשהתחלתי לכתוב בדף קראתי כל מה שנכתב על הנושא הזה ,היה לי המון נסיון מעודכן עם ילדים ונסיון עם התינוקות שלי אשר בתקופת תינוקותם הסביבה לא היתה חודרנית כמו בימינו.( ללא טלויזיה לקטנטנים , כמעט ללא פסיכולוגיזציה, ללא גנים פרטיים, ועוד ...) אז גם זה שונה.
ולא היה לי בכלל נסיון לדבר עם הורים של תינוקות .
אני מרגישה בזמן שקוראת את מכתבך את הנסיון שאספתי בשיחות עם הורים לקטנטנים כאן בדף.+ הרקע הספציפי של ימינו העכשויים.
יתכן ואציע לך דרך שונה ממה שהדרכתי כאן לפני שלוש שנים , יתכן ותינוקך יזכה טיפול טוב יותר וכולנו נצא נשכרים.
בעבר אפשר היה לחשוף ילדים בגיל של בנך לציור ושרבוט ואפשר היה להגיש צבעי פנדה מיד עכשיו במקום עט , ואם את היית קצת משרבטת עם פנדה על נייר שלוש ארבע פעמים הוא היה מחקה אותך ותהליך טבעי היה יוצא לדרך במסגרת המנגנון הטבעי שהוא נחלת כל אדם.

• ועדיין את יכולה לעשות זאת .@}

אבל יתכן שכדאי לנצל את הזמן הקרוב להשתלמות בנושא.
מתברר לנו שצריך בימינו להגן מאוד על תינוקות מפני הסביבה , מפי דודים , סבאים , גננות וכד'.. ולפעמים גם מפני ההורים עצמם .
מאחר והוא רק בן שנה ושבעה חודשים , , כדאי לך לשקול העלמה של כלי כתיבה וציור עד שיתחזק ויתיצב , פשוט לא לתת לנושא הזה לעלות. אולי כדאי גם לשמור את המילה 'ציור' ועדיין לא להשתמש בה , ב זמן הקראת ספרים כוונתי , ולהגיד 'תמונות' במקום ציורים.
ובינתיים לקרוא הרבה . לקחת זמן לעצמכם ולהתכונן , לבדוק את עמדותיכם ורגשותיכם . מדובר בלימוד אודות מנגנו מתוחכם אשר משפיע על התפתחות כל האספקטים של האישיות. ואז להתחיל להגיש חומרי ציור ממקום של מודעות מאורגנת יותר.
ברצון אעבור אתכם תהליך כזה.
אני ברצון אענה ל על שאלות תיאורטיות שקשורות למנגנון הטבעי של הציור הילדי .@}
אמנם התיאוריה מפוזרת בדף בנתחים די גדולים , אך כל אדם זקוק להבהרות כמענה לנקודת המבט שהוא מעלה .
כדאי להתעמק בצדדים התיאורטיים לפני שנמצאים בלחץ של פתרונות למצבים אקוטיים.
שיחה כזאת תהיה חדשה בדף ותשרת הורים לתינוקות כהכנה לבוא השלב המעשי.
צריך למשל להרגיל את הסביבה הקרובה לרעיונות אלה לפני שזה מתערבב עם כל האמוציות בזמן האמת.
צריך לעכל כמה תובנות בקשר לראיה הוליסטית.... בקשר לאמנות בכלל.. בקשר לאיבולוציה.. וצריך.. וצריך..
באשר להקראת ספרים לתינוקות לא לגמרי הבנתי איזה בעיה את חושבת שאני רואה בכך ,האם תוכלי לפרט?
אשמח לשמוע ממך.
בינתיים ברכות לשנה טובה ומאושרת
תודה@}

[חוה_בת_חיים*]

כשהתחלתי לכתוב בדף קראתי כל מה שנכתב על הנושא הזה
טעות בתחביר .
צריך לומר : כשהתחלתי לכתוב בדף הזה כבר הייתי אחרי קריאת כל החומר שנכתב בנושא זה +שנים של נסיון בעבודה עם....

[אמא_לילדה_בכתה_א'*]

חוה, שנה חלפה...שנה עברה... נראה לי ששכחת אותי (?)
אשמח לתגובה
שתהיה שנה נפלאה

[חוה_בת_חיים*]

_ביום הראשון של הגן כבר היו על שולחן מלא מדבקות ודפי צביעה........ שערוריה .
אמשיך אח"כ
תודה._ נכון !! זה היה ב - 11/9/08 סליחה !

אמא לילדה בכתה א' , שלום לך יקירה ,
באמת את צודקת ... ! הנה כתוב אמשיך אח"כ. (אז מתברר שאח"כ זה עכשיו P-: )
.... מה שנחמד הוא שאתמול אחה"צ בזמן שכתבתי כאן , נזכרתי בך וחשבתי מעניין מה קורה איתה , האם היא מציירת , אולי היא ירדה מזה ...
ככה חלפת במוחי כי למעשה , בתוך המוח שלי , אני מחכה למענה ממך ... !
כי שם (בתוך המוח שלי ) , התחילה כבר אז להתנסח תגובה בקשר לפרוייקט הציור שלך .
התרשמתי מהעובדה שציינת שכאשר את מדברת בטלפון את משוחררת יותר לצייר והתכוונתי להדריך אותך לשמר את התחושה הזאת ולהעלות אותה שוב בזמן שאת מציירת ללא טלפון .
כי מה בעצם קורה כשאת מציירת בזמן שיחה בטלפון ?
"המבקר השתלטן" שנמצא במוחך נח את מנוחת הלוחם שלו.. - זה מצב שכדאי לתרגל אותו , לזכור אותו ולהכניסו לפעולה בזמן שאת מציירת.
האם את רוצה להמשיך ? האם את מציירת להנאתך בזמן "ששכחתי אותך" ?
שנה טובה!
@}@}@}תכלה שנה ואנחותיה , תחל שנה וברכותיה@}@}@}