עקרון הרצף באמנות של ילדים

מקשיבה.
(אישית לא מציירת, לא לשם מתנה ולא כחלק משיחה על פתרונות גרפיים, אבל מבינה את החשיבות של להצביע על ההבדל).

תודה!

לצייר ציור ולתת אותו במתנה לאדם אחר
הבה נעיין לרגע בתופעה זאת .
הציור/אמנות הוא פעולה תקשורתית.
מתחיל עם תקשורת פנים אישית . האדם נמצא בתקשורת עם חלקים של אישיותו רגישות סנסו-מוטורית , רגישות לתבניות אסטתיות , היכולת והצורך להעניק משמעות , חוויות החיים - אסתפק באלה.(כרגע)
ממשיך עם תקשורת עם הסביבה - מציג את יצירתו לסביבה, ומתרחשת תקשורת כלפי חוץ המשרתת חלקים נוספים של האישיות .

מתי בהסטוריה התחילו לתת במתנה את היצירות ?
בעולם הפרימיטיבי , בהסתמך על מה שלמדנו משבטים שעדיין מקיימים מסורות קדמוניות , היצירה האמנותית מוגשת או מוקדשת ל'רוחות' ,לאלים השונים ולאלוהים .(הנה התקרבנו בצעדי ענק למעמד הר סיני ..

)
מאחר וקיימת הקבלה בין התפתחות החברה האנושית מבחינה מנטלית/תרבותית לבין התפתחות הפרט האנושי , אנו רואים בחשיבתו של ילד קטן עד גיל 5-6 את המקבילה לחשיבה פרימיטיבית , קדמונית ואת "נתינת" הציור להורים כמקבילה להקדשת האמנות ל'רוחות' .
ההורה בעיני הילד הקטן הוא נציגו של מה שאנו קוראים אלוהים.

לפי תצפיות שערכתי בילדים במשך עשרות שנים הנתינה הזו מסתכמת בהצגת הציור ובכמיהה לקבל אישור עדין ע"י מאור פנים , חיוך ,התבוננות נוספת שההורה נותן ברגע של פנאי - זה מספק , מעניק שקט נפשי ואפילו אושר .

הנטיה להפוך את הציור למתנה רשמית לאמא היא המצאה של גננות תמימות בהתחלה ונואשות בהמשך .והילדים בתמימותם ועל סמך הצורך ה'פרימיטיבי' העדין אשר מפעם בקרבם נופלים ברשת .(כל אחד לפי צרכיו ) ונואשים גם הם כל אחד בקצב שלו..

אינני ממשיכה לנתח את פסיכולוגיית הנתינה של יצירת האמנות אצל מבוגרים כדי להישאר בתחום הילדות . יש גם לחזור ולהגיד שגם בילדות עצמה יש עוד תקופות ועוד מוטיבציות שגם הן מקבילות לשלבים בהתפתחות האנושית התרבותית .@}

אופס, כתבנו באותו זמן ... גם עם "יעל" קרה לי משהו כי המחשב היה פתוח כל הלילה והדף היה ... - לא יודעת.
התכוונתי לחלק את ה"הרצאה" שלי לכמה פוסטים כדי לתת מקום נפרד לכל תת-נושא..
סתם , בגלל שאני חושבת גם על הקוראים האחרים .
טוב אפשר למחוק את הודעתי זו . ואמשיך. (אני כותבת נורא לאט כי חושבת המון ומתקנת ניסוחים , פותחת ספרים... )

_(אני כותבת נורא לאט כי חושבת המון ומתקנת ניסוחים , פותחת ספרים... )

ו

לבין לצייר לאדם אחר כחלק משיחה על פתרונות גרפיים
הקדשתי הרבה זמן להתבוננות באמנות של קטנטנים כדי לקלוט
מתי הציור/שרבוט מתחיל להיות כה משמעותי שהילד זוכר את הפתרון הגרפי וממשיך לחזור עליו כל הזמן ולפתח אותו באופן שיטתי .
המסקנה שלי היתה , ואני עדיין מחזיקה בדעתי , שהצורה המעוגלת והכמעט סגורה מעוררת אצל הילד זכרון לא רחוק של היותו הוא עצמו סגור בתוך בתוך חלל הרחם המעוגל כלשהו.
הפיתוח השיטתי שבני שנתיים וחצי עושים לצורות המעוגלות הסגורות , העיסוק ב"משהו" בפנים ו"משהו" בחוץ , החיבור של הסימנים הארוכים שאינם מעוגלים ל"שפת" הצורה המעוגלת כל אלה מלמדים על עיבוד של חווית השהיה ברחם ,הגיחה החוצה ובהמשך , (וזה לוקח עד ארבע וחצי -חמש וגם יותר) - עיבוד החוויות של ההסתגלות לעולם מחוץ לרחם.
הכל רצוף פתרונות גרפיים אשר עולים ב'תוכנה' באופן שיטתי וטבעי .
התוכנה הזאת מלווה את האדם עד גיל 17 !
(בימינו מתחילים לשבש אותה בדיוק כשהיא מתחילה !!

)
הכל כתבתי כבר בעבר אבל מנסה לחבר פה משהו .. שגם אותו כתבתי כבר P:-
במצב הכי אידאלי ילד שניתנה לו ההזדמנות להעלות את התוכנה בקצב נורמלי וללא הפרעות לא זקוק להמון שיחות על פתרונות גרפיים.וילד שכבר נלכד זקוק להמון נחמה וארגעה של השטח.
קורה בגיל ארבע חמש שהילד התרגל שיוצאים לו כל מיני ציורים מוחשיים והוא פשוט רוצה אותם שוב ואז הוא מתעצבן ואומר "לא יצא לי" - הוא התרגל ש"יוצא לו " אבל האמת היא שהוא לא מודע לכך שהוא הסתפק בפתרונות הגרפיים ההם ועכשיו עקב העובדה שהתרגל להופעתם הוא מפסיק לחפש פתרונות (אותם מצא דווקא בזכות חוסר מודעותו לכך שהוא עושה אותם ! ) ורוצה שהפתרונות יבואו מיד, כאן ועכשיו .תסבוכת מסויימת שניתן לצאת ממנה אם לא 'חופרים'..
בצר לו הוא פונה להורה ש"יעשה לו" .
אבל כאן יש נקודה כמעט טרגית : כל פתרון שהמבוגר יציע לא מתאים לצורת החשיבה של הילד מפני שלילדים יש קו מנחה שונה לחלוטין מאשר למבוגרים ובדרך כלל צריך עוד "זמן חיים"
שבמהלכו הילד יזנח קו מנחה מסוים ויהיה מסוגל לפתרונות לפי קו מנחה שקיים כבר אצל ההורה . בין אחים קל יותר אם יש ביניהם הפרש של 2-3 שנים . ולכן זה בכלל סיפור אחר .
עד גיל 6-7 אין בכלל יכולת לעזור לילדים בפתרונות גרפיים.
האופציה היחידה היא להקשיב , לבקש לראות על הנייר איך הילד עשה עד כה ולתת לו הרגשה טובה שמה שהוא עשה ממש ממש מקובל עליך (ההורה , נציג אלוהים, מאשר את מנחת הבל ואת מנחת קיין באותו מאור פנים ).
אסור לתת פתרון גרפי בתוך הציור של הילד
אפשר לשוחח.
כאן נקודה טרגית נוספת : צריך המון המון נסיון וצריך לדעת את השפה הגרפית הילדית על בוריה כדי לתקשר עם ילדים אודות הפתרונות .
וזה דבר שאני מרגישה שאינני יכולה ללמד בהתכתבות.

ועכשיו , אחרי יישור הקו הזה אתייחס ספציפית לאמא של הטוסיקית .@}

_באמצע השנה, היא התלוננה שזה מעליב אותה שהיא מציירת לי ציורים יפים במתנה, ואני אף פעם לה מציירת לה (אביה בנפרד, דוקא כן צייר לה..).
כשלא היתה בבית, ציירתי לה פיה מושקעת. היא שמחה מאד והעתיקה אותה (מתוך התבוננות), תוך שימת לב יתרה ומרשימה, לפרטים._
אמא-דבש ,
רואים כאן היפוך יוצרות מבלבל שמתרחש במשפחתכם .
כשהיא בגיל מאוד צעיר בערך 3 אבא מצייר לה ומציב רף גבוה וגם נותן לה במתנה ציור שהוא עשה .
האם הוא מצייר דבר נייטרלי לגמרי ? משטחי צבע רנדומליים ?
דבר שגם היא מסוגלת לעשות ? שרבוטים חופשיים קלילים ?
אני בטוחה שלא.
מדוע בטוחה ? כי בגיל 3+ היא כבר בוכה , מקמטת וזורקת...
אבא מצייר כמיטב יכולתו .
יש לו יכולת. ויש לו גם קהל מעריץ .
אבא מתנהג ילד
ואילו את בתו הקטנה הוא הופך להיות הורה.
הוא שם אותה במצב שהיא זו אשר מכילה אותו .
היא זו אשר נותנת לו מאור פנים .
והוא , באחת, "שם רף גבוה"
ובשנית ,מלמד להרגע ולנשום .
על רף גבוה ,על צורך הישרדותי בחיקוי ועל שיבוש המנגנון הטבעי כתוב ממש בהתחלת הדף.
לנשום זה מופשט לחלוטין בגיל כה קטן . - לא רלוונטי ומעמיק את העובדה שהיא צריכה להכיל אותו ולא ההפך.

במקביל יש לה חיים עם אמא.
גם כאן כשהיא בגיל 3.10 ורוצה להתמודד עם קנטרנות של ילדים בגילה היא מקבלת שיעור בהבנת אמנות אבסטרקטית .
שוב , בלי להרגיש , גם ההורה השני שם אותה להכיל משהו שהוא מעל ומעבר לצרכים הקטנים והפשוטים של ילדה

.

אבל הילדה הזאת עשויה מפלדת אל חלד ועומדת על שלה :
"אני לא יודעת לצייר פרח "
כלומר היי אמא אני ילדה , עוד לא בת ארבע .
ואז השבח לאל בורא עולם
מול סיטואציה תחרותית בגן הילדים , נדמה לי שכאב ילדות ישן של האמא בהקשר לתחרותיות מוציא ממנה מספיק עצבים כדי לומר לה "את כן יודעת" , את יודעת לעשות עיגול ככה ועוד עיגול ככה - פתאום האמא מדברת לילדה בשפה של הפתרונות הגרפיים המוכרים לה מתוך הארסנל הילדותי הטבעי שיש לה...
ואז נפרץ איזה סכר אדיר
ומתברר שיש כאן "עבודה" שהתרחשה כאילו במסתרים ולמעשה זה מעין של המנגנון הטבעי אשר טבעי שינבע בגיל הזה ברוב אוכלוסית הילדים . המנגנון עבד ועובד אצלה .
ומה קורה עם אמא ?
מדוע היא מתבלבלת כששומעת תלונה : אני מציירת לך תמיד ואת לא מציירת לי אף פעם ..
איך קורה שאמא מסכימה לקבל את ההשוואה הזאת שהילדה עושה ביניהן ? מי מתי יש שוויון כזה בין אמא וילדה ?
האם הילדה היא גם אמא לאמה, כמו לאביה ?
איך קורה שאמא שוכחת שהיא האמא והילדה היא ילדה ?
והאם יש תחרות בין אמא ואבא , קיין והבל על אהבת ההורה ה"אל"?
בלבול.
שולחת לך

.
לא גמרתי את השלב , אך אני חייבת לרדת מן המחשב. @}

אמא-דבש ,
אתמול נאלצתי לעזוב . חוזרת אלייך לסגור נקודה :
קראת עוד בדף ולא ברור לי האם אחרתי את הרכבת בעניין שיקום תהליך הציור האורגני של בתי.
התהליך האורגני מתרחש במלוא עוזו , וכמו שאפשר להבין כולנו ביחד בתוך התהליך הזה

הילדה שלך אוהבת לצייר ואין מה לשקם - המנגנון הטבעי שלה חי ובועט , היא "עושה" וזה מה שחשוב .
ה"הפרעה" נמצאת
במקום שבו אתן מעורבבות ,
במקום שיש מילים גבוהות כמו "דמיון", "רגשות" , "הכי יפה " , במקום הרגיש של 'תחרותיות' והשוואה לאחרים שמקפיץ אותך
במקום שהמילוליות הגבוהה שלה מבלבלת את כולם ושוכחים שהיא קטנה מאוד.
כל אלה ניתנים לשינוי לעיצוב ולחיטוב ויש להתחיל עם עצמך , בינך לבין עצמך .. - כמו שאמרת - להיות בודהה

אשמח להמשיך איתך אם וכאשר @}

הי חוה.
תודה!
אתמול נרדמתי תוך כדי כתיבה. (התעוררתי מזה שקלטתי שאני מוחקת שורות). שמרתי בצד ונרדמתי. עכשיו ראיתי שכתבת עוד.
תודה! מעונינת להקשיב. לחלק מתחברת יותר, לחלק פחות. אתמול גם התייחסתי למוגבלות המדיום..
בכ״ז רוצה להוסיף את מה שכתבתי ולא שלחתי אתמול. הולכת לשחזר את החסר ולשלוח.
מתנצלת .. זה יצא א-ר-ו-ך

(ממשיכה להקשיב)
@} נכנסנו לשלב ה"בודהי" ,
נמשיך ככה כמה ימים ונראה מה יעלה בחכתנו .

אני עוד בקריאת הדף...
בנתיים שאילה פרקטית על צבעי פנדה שאת ממליצה.
חיפשתי את הפנדה שהמלצת עליהם. לא מצאנו בבודדים וגם לא בדיוק את הגוונים שכתבת. תוכלי לכתוב אותם שוב? ואיפה יש להשיג בבודדים?
ושאלתי בעבר, מה דעתך על שימוש בצבעי מים בגילה?
תוכלי לחזור על ההמלצה? פנדה זה שם החברה, לא?
אני רכשתי "פסטל שמן" שניתן למרוח עם מיים של "פלדע". מתאים? איזה תכונות את מחפשת בצבע?
תוכלי לחזור על המלצה על הגוונים/כמות הצבעים וסיבה למה דווקא הם והסיבה להגבלת צבעים? וכמות הגירים והסיבה להגבלה?
יספיק לי מילת מפתח של הודעה שאת מסבירה על זה לראשונה, מבינה מאוד עד כמה זה יכול להיות מבאס לחזור כל פעם מחדש על אותם דברים...

שלום לך מרינה מאוהבת בים ,
וגם יעל ,
בקשר לצבעי פנדה , יש תוצרת טאלנ'ס- הם אלה שנתנו למוצר הזה את שמו ויש תוצרת הולביין
תשובות לשאלותיכן תמצאו בפוסטים בתאריכים

02.2008
02.2008
02.2008

אשמח להתעמק בעניין הצבעים אם יתברר שזה לא הספיק.
בינתיים יש כל הזמן כל מיני המצאות אשר מתבססות בדרך כלל על צבעים שיעשו כמה שפחות "לכלוך" וזאת גישה אשר מונעת שמחת חיים אז הפסקתי לעקוב.
אלך לבדוק שוב מה החידושים.
בעיקרון , יש ענין של הטכנולוגיה של הצבע .ובאופן בסיסי ההתעסקות עם הטכנולוגיה של הצבע מסיחה את הדעת של הילד הקטן ושוללת את ההתפתחות הספונטנית של המנגנון הטבעי .וכך נגזלת שמחת החיים . כל דבר נעשה "ככה" אסור ו"ככה" גם אסור

כחול , אדום וצהוב הם צבעי היסוד ואם מוסיפים לבן נוצרת האפשרות "להמציא" במשך השנים את צבעי הקשת .
הצבעים הם תדרים והגילוי האיטי של הגוונים הוא מפגש עדין עם מגוון התדרים שהצבע מספק.
ניתן בהחלט להשיג את העונג הבריא הזה עם צבעי מים
ואלייך יעל
(כלומר צביעה חופשית יותר עם מכחול גדול, או בכלל בידיים, כמו שהיא הכי אוהבת)
זה בדיוק . היא אוהבת את הדבר הטבעי והטוב.

חג שמח !
לא לשכוח ! עכשיו זה הזמן שהילדים שלכם קטנים .

גירי השמן המכונים צבעי פנדה תוכננו מלכתחילה לאמנים .
כאשר התחלנו לתת אותם לילדים , לפני למעלה מארבעים שנה
חשבו אותנו למשוגעים שמוציאים כל כך הרבה כסף על צבעים לילדים .
בבודדים משיגים גירי שמן (פנדה) אלה רק בחנויות לצרכי אמנות כמו "ארטא" למשל.
אם רוצים להגיש לילד קטן

עד גיל חמש שלושה צבעי יסוד אפשר להוציא אותם מקופסה של 12 גירים .
אבל הכחול הפרוסי לא נמצא בקופסאות רגילות .
הם שמים כחול קובלט שיתאים לעשות "שמיים" - כלומר מראש מכוונים למושגים חזותיים ברמה של היצרן !
בשעה שאין בשילות ואין רצון לצייר שמיים לפני גיל 6-7 !!
ומה ? כחול פרוסי מעורבב עם לבן לא נותנים צבע שמתאים לצייר בו שמיים ?
שלושה גירים מספיקים לילד כה צעיר ובתוכם מתקיימים עדיין המון סודות לגילוי. ואל תשכחו שהרוב המכריע של הגילוי מתרחש על ידי הסימנים השירבוטיים שבכלל אינם תלויים בצבע !
כשמגיע 5-6-7אפשר להוסיף גירים נוספים והילד מספיק 'רעב'
למזון החדש בתפריט .
אני יודעת שבמציאות העכשוית קשה לתאר איטיות כה עדינה בהתנהגותנו לילדים הקטנים .
אלא שחייבים לדעת שעדינות זו מחוייבת המציאות .
השיבוש במנגנונים הטבעיים של הילדים כפי שמתרחשת בימינו
מהווה נזק אקולוגי אנושי שאין לו שיעור .
חומר מחשבה לכל האקולוגיסטים החיים בינינו .
אני חוזרת וכותבת זאת במיוחד עכשיו לאור הציפיה שיש בחברה הישראלית לחינוך חינם לגיל הרך . ובמיוחד לאור העובדה שרוצים להעביר את ה'חינוך' הזה לאחריות משרד החינוך - כלומר מקום שבו הפסיכוזה של ה'אוריינות' מושלת !
השיבוש במנגנונים הטבעיים ובראשם החשיפה המוקדמת מידי לכל מיני סוגים של "ידע", ובמקביל כל סוגי אימות הידע כלומר המבחנים למיניהם - כל אלה ועוד ועוד מייצרים חרדות ונוירוזות ,
אנו מתרגלים לתת לילדים "שאינם עומדים בתקן" תרופות הרגעה למיניהן וצומחת מציאות מטורטרת נורא . איכות חיים מלאה תחרות , כאב , תסכול ואלימות.
פתאום אני רואה את המרגיעו <כולנו משפחה אחת>

כנראה זאת הסיבה שנסחפתי עד כאן.
חג שמח
@}

חווה תודה על תשובתך המפורטת
אני גיליתי את צבעי הפנדה מחדש!. מצאתי בבית כמה שאריות של נייר עטיפה חום וזה פשוט כל כך נעים לצייר על הנייר הזה! הוא מקבל את הצבע כל כך שונה מהנייר הלבן היבש.
גם אצל קטנתי יש עניין מחודש ואיטי בצבעים מאז שהוצאנו את כל המוני הצבעים ונתתי מקום של כבוד לצבעי פנדה יסודיים.

ניתן בהחלט להשיג את העונג הבריא הזה עם צבעי מים
האם את מכירה סוג או חברה שמייצרת צבעי מים שבהם כמויות הצבעים גדולות יותר? כי בפלטות הסטנדרטיות, צביעה בידיים יכולה לכלות את כל הפלטה בסשן אחד

יעל
גם על צבעי המים עובר תהליך של התאמה לילדים...ויש להשיג צבעים מרוכזים יותר - אבל אינני יודעת שם של תוצרת .
יש צבעים נפלאים שמיוצרים לחינוך האנתרופוסופי זה בא בבקבוקונים קטנים מאוד , צבע מאוד מרוכז ואיכותי מאוד . כדאי להכין ממנו תמיסה סמיכה קצת ולשים בצלוחית פלסטיק קטנטונת..

.- כזאת של רסק עגבניות

ולצבוע חופשי כמו שדות של צבע במכחול רך שהמקל שלו לא ארוך - יש להשיג כאלה - מותאמים ל"מוטת כנפיים" של ילדים..

וחשוב , לקבל באהבה את העובדה שבסופו של דבר , ואולי די מהר הצבעים מתערבבים ונעשה חום אשר את הילדים הוא ממש מרגש.
בבקשה , לא להתעכב ולהתעקש על הפרדת הצבעים .
הפרדה זו נוצרת בתהליך ארוך אשר בו נלכדת תשומת הלב של הילד באנרגיה המבורכת של צבעי הקשת במופע הסדרתי של הצבעים .
צריך להבין לעומק את העובדה ש"הערבוב" והתוצאה המעורבבת משקפים תפיסת עולם.
תפיסה כוללת כל ,טבעית , אשר הילד בא איתה לעולם .
וההפרדה משקפת את כל ההפרדות ואת היכולת להפריד - החל מ"הפרדת תנועות" מוטורית ועד "אני" ו"לא אני" -פסיכולוגית .
ההורה מתבקש לזכור שהילד/ה בגיל 4 והתהליכים שהזכרתי כאן הם ארוכים ונעשים יותר ויותר מפורטים עד גיל 15 לפחות .
ההורה חייב להבין
שכל אי נחת שהוא משדר כלפי העשיה הספונטנית ,
הערבוב (במקרה זה)נרשמת במוחו של הילד ובונה את תחושת ה"אני לא ראוי" , ובנוסף שוללת ממנו את העונג, החקר והגילוי הטמונים פוטנציאלית בתהליך הטבעי .
האם מי מכם זוכר עצמו בגיל 10 -12 מתקשה לשמור על הפרדת צבעים ? ובגיל מאוחר יותר בלימודי ציור מתקשה לשמור על פלטה נקיה ? ובחיי הרגש מתקשה להבין שגם לזולת יש רגשות ?
@}

ונתתי מקום של כבוד לצבעי פנדה יסודיים.
איזה יופי !@}

לא להתעכב ולהתעקש על הפרדת הצבעים .
הכוונה : לא להתעכב ולא להתעקש על הפרדת צבעים .
בגיל 6-7-8 באופן טבעי ,הרצון להפריד כבר מופיע כרצון ואח"כ ממש צורך.

הרצון להפריד כבר מופיע כרצון ואח"כ ממש צורך.
ובסמוך לגיל 12-13 יכולת חדשה לערבב וליצור גוונים מתוך עניין עמוק אשר משקף כמובן גם כאן את המציאות השכלית-רגשית .
"אני" ו "לא אני " מתפתח להיות "אני" - "אתה" .. מלאכת החיים נמשכת.@}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום חוה
אם אפשר לשאול, הייתי רוצה לדעת האם יש בעייתיות בילדה בת-6 שחווה פרידה די קשה של הוריה, שמציירת את הוריה עם עיגולים באזור המפסעה ומציינת שאלו איברי המין (הכינויים בשפה שלה) שלהם?

קראתי חלקים מהדף, עוד לא הספקתי את הכל..
משהו מטריד אותי ואני מחפשת דרך נעימה לפתרון..
הבת שלי בחינוך ביתי מלבד יום אחד בשבוע שבו היא הולכת למשפחתון נחמד מאד ונעים
א - ב - ל הם מאד רוצים לשלוח עם הילדים יצירות, והילדים קטנים אז הם פחות או יותר עושים את העבודות
במקומם, משאירים להם כמה אזורים למלא, אפילו מכתיבים באיזה צבעים (תפוח צהוב אדום או ירוק)
ולא נותנים לילד לצייר כאוות נפשו. זה ממש לא טוב בעיני אבל נראה לי טפשי להוציא בגלל זה את הילדה מהגן
הגננות עלו מברית המועצות והן מקסימות וחמות לילדים והאוכל בריא, ומשחקים ושרים..
כלומר רק עניין הציור מפריע לי. בבית היא מציירת מה שהיא רוצה, ומתבוננת הרבה באחותה הגדולה
שהיא ממש ציירת (בת 6)
חשבתי למצוא מאמר ברוח הדברים הכתובים כאן ולתת לגננת לקרוא,
האם יש מאמר שיכול לתת קצת הסבר על החשיבות לתת לילד לצייר חופשי?
או על החשיבות לא לתת לו דפי צביעה בגיל רך כל כך?
תודה על הדף המרתק הזה!

בקר טוב , עכשיו טוב ,
כתבתי לך אמש והדף ברח כשהוספתי אותו . אנסה עכשיו שוב .
את אומרת :
משהו מטריד אותי ואני מחפשת דרך נעימה לפתרון..

אינני יכולה להבטיח לך שיהיה לך נעים לעבור את הדרך שאציע לך .
אך ברצוני לעודד אותך לפעול מתוך אמונה אחראית שדרישתך נכונה .
חייבים לשכנע את הגננות שיפסיקו להכין יצירות כמתנות הביתה בדיוק כפי שהיית אומרת אילו הגישו להם סוכריות במקום פרי .
הגננות צריכות לדעת את דרישתכם .
לא חייבים לשכנע אותם שהציור של ילדים מתפתח לאט לאט ויש לו דרך טבעית ואסור לתת דפים לצביעה בדיוק כפי שאסור לשים ילד ב"הליכון" כדי שילמד ללכת .
חייבים לדרוש את הנכון.
הגננות עושות את הציורים וכו' לא מתוך אמונה באיזו דרך חינוכית דגולה אלא מתוך שיגרה , מתוך משהו שנעשה מקובל בדיוק כפי שהיה מקובל פעם להשתמש בממרח שוקולד על כל צעד ושעל .
אתם הלקוחות והגננות חושבות בטעותן שציורים כאלה יוכיחו ללקוח שהילד באמת עשה משהו כל היום ולא סתם התבטל .
צריך לומר דברים אלה בפשטות סמכותית ולעורר אחריות המשותפת לכל מי שבא לטפל בילדים .
לא צריך להיות אגרסיביים חלילה אבל אסור לשכוח שהמנגנון האמנותי הוא כל כך חשוב שצריך להגן ולשמור עליו.
ברצון רב אעזור לך להתגבר על ההיסוסים והאי נעימויות הקשורים בדרישה של הדבר הנכון והבריא עבור הילדים.
מאמר לקריאה , לא שיש המון , ולא שזה משפיע על הגננות.
"כוחות השוק" הם אלה הפועלים כאן וכמו בכל התחומים גם כאן
ההורים צריכים לפתח צרכנות נכונה .
בכלל שכחתי לברר מה גיל הילדה !
אם היא בין שנתיים לשלוש צריך ממש להזדרז !
@}

רוזי :
הייתי רוצה לדעת האם יש בעייתיות בילדה בת-6 שחווה פרידה די קשה של הוריה, שמציירת את הוריה עם עיגולים באזור המפסעה ומציינת שאלו איברי המין (הכינויים בשפה שלה) שלהם?
שלום רוזי ,
הציור נותן אפשרות לעיבוד חוויות החיים , ביטוי עצמי לא מילולי
אשר צובר עוצמה גדולה החל מגיל שנתיים.
באמצעות ציור ילדים בגיל מאוד צעיר מעבדים חוויות , ידיעות ,
תחושות מכל זן וסוג . עניינים גדולים מאוד ,שאין להם מילים בגיל כה צעיר ,עוברים תהליך במעבדה האמנותית אשר תורם להשבת האיזון.
לכל ילד יש תהיות ביחס לאברי המין של עצמו , של אחיו/אחיותיו וכמובן ההורים .
מכאן טבעי לחלוטין שילדים יציינו את אברי המין בציוריהם בתקופה שנושא זה מעסיק אותם .
מכאן ברור שאינני רואה בעייתיות בעובדה שילדה בת 6 מציירת כך. להפך המנגנון האמנותי משרת אותה לדיון ועיון בנושא אשר באופן טבעי מעסיק אותה.
ואנחנו כהורים, רצוי שלא תאחז בנו בהלה .
קחו נשימה, זה טבעי .
הייתי רוצה לראות ציורים שלה מהחודשיים האחרונים כולל ציור זה. האם תוכלי לסרוק ולהעלות לדף?

יחד עם זאת , ההורים צריכים לבדוק את עצמם - האם חייהם הפרטיים חשופים יתר על המידה ?
מאיזה מקורות שואבת הילדה ידיעות בדבר אברי המין ?
האם האברים המוצנעים נחשפים אליה באופן חריג ?
תשובות לכל זה צריך למצוא בחיים עצמם .
תזכרו את הכלל : קודם זה קורה בחיים ורק אח"כ עובר עיבוד ומופיע בציור.
אסור בשום אופן לדון בציור באזני הילדה כי כך היא עלולה להפסיק להרגיש את הציור כמקום בטוח לביטוי.
@} נמשיך בבקשה.

חוה תודה רבה על תשובתך, לא נכנסתי לדף כמה ימים אז רק עכשיו ראיתי..
אכן ביתי בת כמעט שלוש, מבאס לדעת שזה כל כך קריטי..
העניין הוא שהיא מגיעה לשם יום בשבוע והם בעצם "עושים לי טובה"
אמנם אני משלמת להם אבל זה לפנים משורת הדין לקבל ילד ליום בשבוע..
את חושבת שגם יום בשבוע של ההשפעה הזו יכולים להיות הרסניים?
חייבים לדרוש את הנכון
אני בעצם לא יודעת מה נכון, זה אינטואיטיבי אני לא יודעת ממש להסביר, לכן אני
מחפשת איזשהו עוגן כתוב - מאמר,
כדי שאוכל להניח להם אותו שם ולומר שזה מאד מעניין - על גישה אחרת ליצירה,
וממליצה להם לקרוא. אני לא מצליחה לראות את עצמי מנהלת שיחה על זה
גם כי אין לי מספיק ידע והבנה בנושא
וגם כי בזמן המועט כל כך והשטחי כל כך של המפגש שלנו אני לא רוצה לעורר אי נעימות
קשה לי לבקר אותן מעמדה כל כך מרוחקת. (ואין מה לעשות, איך שלא אסתכל על זה זו ביקורת
הן בטוחות שהן עושות את הטוב ביותר..ואני אנפץ להן את התפיסה העצמית )
אני מאמינה שאם זה היה גן שבו נמצאים כל יום הייתי פועלת אחרת..
וגם מחשבה על היצירה של הילדים האחרים לא עוזרת לי כדי לקבל אומץ לדבר על זה.
האם יש משהו שאני יכולה לעשות בבית כדי לתקן את זה ולהפחית מהמשקל של
היצירה הלא עצמית?..
שוב תודה לך וכל טוב!

קשה לי לבקר אותן מעמדה כל כך מרוחקת. (ואין מה לעשות, איך שלא אסתכל על זה זו ביקורת

זאת הנקודה . שימוש בידע חדש מעורר אי נוחות .בכל תחום .
לא לשוא חדש בהיפוך אותיות זה חשד .
יש גם נטיה 'להרוג את השליח' אשר מביא בשורה רעה .
במקרה שלפנינו אנו מביאים יחד עם הידע החדש , בשורה רעה בדבר הנזק של השימוש בידע הישן.
אני פועלת ליצירת דעת קהל בנושא של הציור הילדי ואשמח אם גם את תדברי עם חברות/חברים ולהפיץ את הידע הזה.
הגננות ? -תאמיני שאת עוד תזכי לראות איך יחליפו את מה שהן עושות עכשיו במעשים אחרים לפי תנודת דעת הקהל .

באשר לילדתך המתוקה.
אני מציעה לא לתת יחס מיוחד ליצירות מהגן הזה כל זמן שגם היא לא מאוד מרוגשת מזה וכל זמן שהיא הולכת רק ליום אחד .
וכמובן להמשיך עם כל ההתנהגות סביב העשיה האמנותית בליווי מאור פנים ונחת רוח .
ההתבוננות באחותה "הציירת" יכולה לגרום לה להתמסר לתחום ביטוי אחר וכאן עלייך לזכור שיש שיוויון ערך לכל פעילות ולא חייב ביטוי דווקא בציור .
ככל שתאירי פנים ותימנעי מהשוואות יתכן שהיא תאהב גם לצייר.
אשמח לשמוע ממך עוד
@}

_האם יש משהו שאני יכולה לעשות בבית כדי לתקן את זה ולהפחית מהמשקל של
היצירה הלא עצמית?.._
מפוזרים בדף הרבה פוסטים בדבר ישיבה משותפת סביב השולחן ו'התעסקות' עם הצבעים באופן חופשי ללא חיטוט מיותר בשאלת ה"יצא לי לא יצא לי" וכל מיני שיחות מסוג זה .
לכשעצמי ,
אני נוהגת להתיישב לשולחן בזמן שהנכדים עוסקים בשלהם ולצייר ותמיד מישהו מצטרף ואחר מצטרף אח"כ ללא כל שידול מצידי .
@} ....

בזכות ההשראה שלך היום היה לנו יום ציור בצבעי מים עם אצבעות
תודה רבה רבה!

בהתחלה היא בקשה שאצייר לה אבל אז הצעתי לטבול אצבעות בצבעי
המים וזה עניין אותה והיא המשיכה בעצמה.
הייתי עם פנים מאד מוארות לנוכח היצירה העצמית שלה ובעיקר הכיף שלה
לעשות בעצמה. ראיתי את מאור הפנים שלה לעצמה וזה היה כיף גדול!

אשמח אם גם את תדברי עם חברות/חברים ולהפיץ את הידע הזה
אני צריכה קצת להעמיק בקריאה כאן (ובעוד מקומות אם יש לך המלצה) וכך אוכל להפיץ את הידע.

לגבי השוואות, אני אף פעם לא משווה, כשהקטנה רוצה כמו הגדולה
אני אומרת לה שגם הגדולה בגיל שלה ציירה ציורים אחרים
ושבגיל שנתיים מציירים אחרת מבגיל חמש ובגיל שנה מציירים אחרת
מגיל שלוש וילד אחד מצייר אחרת מילד אחר וכל הציורים טובים..
אני חושבת שזה כבר די הופנם.

ושוב תודה על הידע ועל המענה לשאלות
כל טוב!

שלום חוה בת חיים
כמו תמיד אני נהנית ונתרמת מקריאת הדף המופלא הזה.
אני מצרפת ציור של בתי נעמה בת רבע לחמש שפשוט הופיע משהו חדש ומקסים (בעיניי)-היא ציירה 2 ילדות ו- 2 מכשפות, ואז הוסיפה את הצחוק המרושע של המכשפות כקוים מעליהן-כלומר ציירה את הצחוק.

http://img35.imageshack.us/img35/5020/kscan0001.jpg]+2[/img] ילדות ו- 2 מכשפות

אמרתי לך שהילדה הזאת היא שמורת -טבע !

@}

חווה שלום.

אני מהקוראים השקטים של הדף... לא תמיד ברציפות אבל את רובו קראתי.

יש לי שאלה אישית ואולי כבר ענית עליה כאן ואשמח אם תפני אותי.

הבת שלי מציירת ברמה מאד גבוהה
יש לה כישרון וחוץ מזה היא כל הזמן מציירת ומציירת. היא תהיה השנה בת 8

רשמתי אותה השנה לחוג איור במתנס ואני רואה שזה מוסיף לה עוד רעיונות ומוטיבציה.

שאלתי: מה הדרך הכי טובה לקדם אותה, לאפשר לה לפתח את הכישרון בלי לפגוע בחדוות היצירה והיצירתיות השופעות שלה.

האם להשאיר כך במסגרת חוגים אחה"צ או שכדאי משהו רציני יותר?

תודה רבה.

ב עילום :
האם להשאיר כך במסגרת חוגים אחה"צ או שכדאי משהו רציני יותר?
חוה:
האם תוכלי לפרט את חוגים אחה"צ ? כולל קודמים אם היו?
ועוד :
מה כוונתך ב"רציני יותר" ?

חוג אחה"צ- איור

המורה מספרת סיפור (כמו דירה להשכיר) והם מציירים בהשראתו

נראה לי שכן יש שם הכוונה כי ראיתי שכולם ציירו את בית הדירות, מה שלא היה קורה אם כל אחד היה מצייר רק מה שעולה לו בעקבות הסיפור

בעבר - רק שיעורי אומנות בביה"ס.

שם הם מקבלים איזו תמונה ועושים אותה . יש לציין שזה די מגוון מבחינת טכניקות - ציור בפלסטלינה, הדבקות שונות,

מה כוונתך ב"רציני יותר" ?

בעיקר טכניקות- הצללה, רישום, לראות אמן בפעולה.

בעיקרון היא מאד אוטודידאקטית, לוקחת ספר של צייר מפורסם כמו רמבראנט ומעתיקה משם ציורים, מציירת , כמובן ,

דמויות מהטלוויזיה, מציירת אותי, כותבת ספרים קטנים ומאיירת אותם,

בגלל זה אני מתלבטת- האם חשיפה , למשל, לצייר שעובד יכולה להיות לה טובה או לימוד של טכניקות

תודה

חוה :
מה כוונתך ב"רציני יותר" ?
ב עילום :
בעיקר טכניקות- הצללה, רישום, לראות אמן בפעולה.
חוה:
יקירתי , זה ממש ממש מוקדם לילדה בגילה . תקופת הילדות כל כך חשובה בחיי האדם , ולמעשה ממש קצרה !
(תחשבו רגע מה זה 15 שנה מתוך 120),
חייבים לתת למוח להתפתח , למערכת השרירים והעצבים להבשיל, לעולם המושגים להיבנות .
אם תוכלי לשלוח לכאן ציורים שהיא מאיירת לסיפורים שהיא ממציאה , אוכל לדייק יותר בדברי אודותיה.
אמא ב עילום :
_בעיקרון היא מאד אוטודידאקטית, לוקחת ספר של צייר מפורסם כמו רמבראנט ומעתיקה משם ציורים, מציירת , כמובן ,
דמויות מהטלוויזיה, מציירת אותי, כותבת ספרים קטנים ומאיירת אותם,_
חוה: אני רואה שלא הצליחו לקלקל לה . היא אוהבת לצייר .
ולא מפריעה לה שנחשפה לרמברנדט .
לא מפריע לה ההבדל בין הציור שלה לשלו וטוב שכך.

אני רוצה לראות ציורים שלה ואז אוכל להוסיף בקשר אליה .
@

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי חוה. לא נעלמתי, פשוט עוד לא הצלחתי ללמוד איך להעלות את הציורים

זו אני מלמעלה

פעם הסתובבו באתר גמדים , שהיו בד"כ גמדות ועזרו בדברים כאלה ..
או שתשאלי את אום איליי או את דנה ה
@}

שליחה על ידי יעל* » 13 דצמבר 2011, 23:15

שלום חווה!

אני מתרגשת לספר שהמוקד המקרין שלנו הפך לדמויות אנוש!

המסגרות בתמונה זה מה שנשאר ממדבקות בולים שהיא הדביקה (בדף אחר) וזה כנראה הזכיר לה חלונות ולדבריה היא ציירה "אנשים בחלונות." אבא שהיה נוכח בסיטואציה אמר שהיא תכננה- כלומר אמרה שהיא מציירת אנשים בחלונות וציירה אותם.
היא כבר ציירה בעבר שמש (שמש צהובה שקראה לה שמש) אבל לא התרגשתי מזה ממש כי ידעתי שהיא ראתה את זה במקום אחר. גם ציור לצד חברה מוביל אותה לפעמים לצייר כמוה- שמיים למעלה, שמש בצד, עץ. ציורים שבלוניים כאלה אפילו קצת מעציבים אותי (אם כי אני משתדלת להאיר פנים).

אני לא יודעת אם היא ראתה מישהו מצייר ככה אנשים. בכל אופן זה לא קרה בנוכחותי. (היא כן ראתה ציורים של ילדים אחרים אבל לא ראתה את תהליך הציור עצמו)
יש לי תחושה שזה בא ממנה. היא הוסיפה משהו לגבי האיש הצהוב בפינה למעלה שהוא "לא טוב" או משהו כזה כי הוא נופל.

בכל אופן ה"אנשים" האלה ממש מתוקים בעיני. והם נראים לי ממש אותנטים.
עכשיו כשחזרתי הביתה וראיתי את הציור (היא כבר ישנה) אני ממש רוצה להגיד לה משהו על זה. משהו כמו תראי איך הסימנים שאת עושה על הדף משתנים והופכים לדברים חדשים.
אבל לא בטוחה שכדאי בדיעבד להגיד משהו.

בטח יהיו עוד ציורים ועוד הזדמנויות.
איך אני מעודדת אותה עכשיו לצייר?

תודה!

הי יעל
בטח יהיו עוד ציורים ועוד הזדמנויות.
ברור ! עכשיו זה רק ממשיך...
איך אני מעודדת אותה עכשיו לצייר?
מאור פנים ומינימום דיבורים מסביב .
בבקר זה כבר יום חדש , אין צורך לעורר מודעות יתר. יום חדש דף חדש תרתי משמע.
לגבי האותנטיות . זה אותנטי . מאז ומתמיד ילדים חיו עם אחים וחברים וההשפעה ההדדית קיימת כל הזמן .

שמש בצד, עץ. ציורים שבלוניים כאלה אפילו קצת מעציבים אותי (אם כי אני משתדלת להאיר פנים).
עדיף להאיר פנים . בלי לשפוט את הציורים כ"שבלוניים" .
ככה ילדים מציירים .ילדים מעתיקים אחד מן השני ככה הם לומדים . וזה מרתק אותם .
בגלל זה גם מה שהיא מעתיקה "בא ממנה"

יש לי תחושה שזה בא ממנה. היא הוסיפה משהו לגבי האיש הצהוב בפינה למעלה שהוא "לא טוב" או משהו כזה כי הוא נופל.

האיש הצהוב לא טוב בעיניה כי איננו עומד ישר .
עכשיו זה כבר עבר ואין מה לחדש את הדיון על ציור של יום קודם.
אבל ,בעתיד , יש מקום לפתח שיחה קטנה על יד הערה מצידה בדבר משהו "שיצא לא טוב " .
כמו למשל :
היא : האיש הצהוב לא טוב.
את :הממ... למה את מתכוונת ?
היא : הוא נופל
את: אה.. ואת לא רוצה שהוא יפול ?
היא : לא .
את:אהה .. כן .. - אבל הוא כנראה רצה ליפול ...

כדאי לנצל את הזמן של עכשיו שהילדה מספיק קטנה כדי לשתף פעולה עם האנשה מסוג זה וכך לרכך טיפה את הביקורת העצמית שאני רואה שכבר קיימת אצלה .

היא די צעירה בשביל לבקר את עצמה ככה וכרגע זה עדיין עדין
ותמים : "הוא לא טוב כי הוא נפל " - קורה שנופלים .
ונראה לי ממש חשוב לשים המון מאור פנים אליה .
@} אשמח כל הזמן לראות עוד.

תודה רבה על כל התובנות והעצות (שאפילו שלא נועדו במקור לנו, עדיין הן מועילות וטובות גם לנו).

עוד משהו חדש אצלנו, בהשראת הדף הזה. נעמה הצטרפה לגן לפני חודש וחוזרת משם עם "עבודות היצירה" המעצבנות של הגן (שנראות דומות לגמרי אצל כולם). אבל כשהיא בבית היא מאוד אוהבת לצייר המון זמן. היא שואלת אותי לפעמים "מה לצייר?" ואני אומרת לה שפשוט תתן ליד שלה לצייר בלי לחשוב על זה ושהיד תצייר מה שהיא רוצה. אז יוצאים ציורים מקסימים (בעיניי) שמכילים כל מיני צורות וקווים, משחקי צבעים ונקודות, והן כאילו פחות "מפותחים" כי אין שם נסיכות וכו', אבל עבורה אני מרגישה שהם תהליך של יצירה אמיתית, בניגוד ליצירה בגן שהיא לא ממש יצירתית.

בנוסף ליצירה אלו גם תהליכי "התאוששות" של המערכת שלה, שכאילו מתכווננת מחדש כשהיא חוזרת הביתה.

עוד דבר שהתחלנו לעשות מדי פעם זה לצייר ציור ביחד. היא מתחילה ואני ממשיכה ואז בתורות כל אחת מוסיפה קוים או אפילו רק נקודה. לא משנה מה יוצא בסוף אבל זו דרך נפלאה להעביר שעה בערך. יש בזה גם אינטימיות וגם מדיטטיביות.

משהו נוסף קשור ליחס ל"טעות" או למשהו שלא יצא "טוב" בציור. כשזה קורה לה היא בד"כ רוצה להתחיל מחדש. אני בד"כ מציעה לה לנסות ולעשות ממה שהיא שציירה משהו אחר - להפוך את ה"טעות" (אני לא וראת לזה כך) להזדמנות. וגם מזה יוצאים דברים יצירתיים שעוזרים לה גם להיות פחות פרפקציוניסטית..
ודבר אחרון - הסברתי לה יום אחד את המילה "מופשט" אז מדי פעם היא מציירת ציור "מופשט" ויש לנו שיחה שבה כל אחת מנסה לראות דברים בציור, מה זה מזכיר לה וכו', וככל שממשיכים זה נהיה יותר כיף.

זה כזה עולם שלם וכל כך מעניין לשוטט בו ולגלות אותו.
תודה רבה לך!

הי חוה,
מה שלומך?
מקוה שבקרוב נוכל לצאת מהשלב הבודהי..

ממשיכה לעקוב כאן (אם כי יש לי לא מעט להשלים).
נכנסתי גם כדי להציע לך (באיחור?) לעשות סדנת מנדלות הורים וילדים בחנוכה. (או בכלל). במקרה נפלתי על פוסט של מישהי שכבר הציעה..
אישית, הייתי מעדיפה משהו חד פעמי (או מס׳ פגישות בודדות) במקום ״חוג״ שנתי.. (למקרה שטרם גיבשת את הפורמט).

<האפרוח התחילה לאחרונה חוג קרמיקה (6-7 ילדים), היא מאושרת מכך; התרשמתי מאד מהאישיות של המנחה- עדינה, נדיבה ומכילה. עושה רושם של חוג ״מטפח״ ולא ״מקלקל״>.

האפרוח כבר יודעת שאני מעדיפה שתצייר בפנדה ולא בטושים, אבל נראה שגם עם זה הגזמתי..
אין מנוחה לרשעים.

^{נו טוב, גם מטעויות לומדים...}

אמא של טוסיק דבש :
נכנסתי גם כדי להציע לך (באיחור?) לעשות סדנת מנדלות הורים וילדים בחנוכה.
אני חושבת שראית פוסט ותיק ביותר ... - אני צריכה לאוורר את הדף-בית שלי ...
ובאופן עינייני , את נשמעת כאילו נמצאת שני רחובות ממני .. ואני קבלתי רושם , מוטעה כנראה שאת מתגוררת במרחק גדול מתל אביב ...
מאיפה הרושם ? - מדמיוני הקודח ...

@}

מקוה שבקרוב נוכל לצאת מהשלב הבודהי..
....

- זה כנראה שלב ארוך כמו החיים עצמם .
סבתא חוה
מתרגלת עם הנכדים את השלב הבודהי במקצה שיפורים

דנה ה :
אז יוצאים ציורים מקסימים (בעיניי) שמכילים כל מיני צורות וקווים, משחקי צבעים ונקודות, והן כאילו פחות "מפותחים" כי אין שם נסיכות וכו',
הי דנה !!
אני רוצה לחזק אותך מול כל אלה שמרימים גבה וחושבים שמשחקי צורות ,קוים וצבעים הם כאילו פחות מפותחים .
זה ממש ממש לא נכון .הכל מפותח והכל טוב .
(אני יודעת שאת יודעת)
חשוב להצטייד בגישה אוהדת לכל מעשה גרפי (או אמנותי אחר)
וממש להכחיד את הדאגה שמא משהו לא מפותח מספיק .
רק כך צומחת אצל ילדים היכולת האמנותית הטבעית.
אני יודעת שאת באופן אישי חזקה מספיק . רק מצאתי צורך לחזק אותך וגם אחרים שקוראים כאן ,
כשעכשיו נעמה הולכת לגן ועלולים בקרוב להתחיל להתלונן שהילדה לא מוכנה לכתה א'...

גם כשילד שואל "מה לצייר " , ראוי לשמור על יתר פשטות
ולשאוף בעצם לכך שהילד לא ישאל אותנו מה לצייר ולשדר לו שבעצם זו שאלה מיותרת . מה בנאדם מצייר ? מה שהוא רגיל , או מה שהוא אוהב , או מה שבאמת מתרחש מתחת לידיים שלו... ולשדר זאת ממש בלי כמעט להשתמש בכל המילים שאני כאן מגבבת - זה יותר ענין של אוירה .
וגם של השקפה : אתה הצייר וזה ממש לא לי להיות במקום של המחשבות שלך , והציור זה דבר שמתרחש בינך לבין הנייר לבין עצמך - ואני כאן בשביל המאור פנים ודי.

אגב , המושג 'מופשט' הוא לא מדויק עבור מה שילדים עושים ועדיף לבסס גישה שכל מה שבנאדם עושה באופן גרפי זה ציור . בלי הגדרות אשר מתחתן יש 'אבק' התגוננות .
(מופשט , כמושג אמנותי קשור באופן היסטורי לציור הריאליסטי
אשר הופשט ע"י הציירים המודרניים אשר חקרו את האלמנטים של קו ,צורה, צבע ,אור וכד' . וגם כאשר הוא עומד בפני עצמו עדיין מה שקורה אצל ילדים קטנים , בגלל הכיוון של התהליך הספציפי שלהם לא ניתן לכנותו 'מופשט'.
מצד שני ,
יתכן שאנו עדים לכניסה של המושג "מופשט" לתוך השפה , כחלק מתהליך יותר חדש ויותר עכשוי שכבר מקבל את המופשט ממש ממש כדבר העומד בפני עצמו ...
(חוה מהרהרת ...

)

הי חווה.

כרגיל הדף מרתק

ניסיתי להעלות תמונות ולא הצלחתי . בכל מקרה- בינתיים רשמתי אותה לחוג שנקרא "חוג איור" והיא מאד מאד נהנית ואני רואה גם מהציורים שהיא מציירת בבית שארגז הכלים שלה התעשר...

ככל שהיא גדלה והציורים מתפתחים, אני פחות ופחות רואה מקום וסיבה להתערב או להיות מודאגת.. .

לפני כמה זמן לקחה ספר שמלמד איך מציירים ומאז לכל הדמויות שהיא מציירת יש מין ראש תבניתי כזה ומוזר. בעבר הלא רחוק הייתי חוששת שמשהו התקלקל לה אבל כבר למדתי שככה היא לומדת. את התבנית הזו של הראש (זה משהו עם פרופורציות מדוייקות) היא משלבת בכל ציור כרגע , כלומר מנסה אותה על כל מיני מצבים ובסופו של דבר היא תיקח ממנה מה שיתאים לה ותמשיך הלאה. ככה הייתה לנו תקופה ארוכה מאד (שנראתה לי נצח) של חיקוי של דמות הבראצ'ית. כל הדמויות היו עם שפתיים גדולות מאד ועיניים כאלו וזה פשוט נעלם מתי שהו וזהו.

בעבר הלא רחוק הייתי חוששת שמשהו התקלקל לה אבל כבר למדתי שככה היא לומדת.

בדיוק .
@}

ב עילום ,
עולה על דעתי להבהיר את ההבדל בין ספר שמלמד איך מציירים
לבין ספר שההתבוננות בו מעשירה ומלמדת .
ובכלל חשוב להבין את מושג ההתבוננות כמקור להשראה . התבוננות בטבע , בפרח , בפרי , איצטרובל , קונכיה , נוצה התבוננות שאיננה מנסה ללמד איך מציירים ,
אלא התבוננות שמעריכה בהנאה ובענין איך הדבר נוצר .
בקרוב יהיו כלניות , אני כבר משתוקקת לראות מחדש את העיטור השחור במרכז הפרח.. את האופן שבו העלעלים הירוקים מחוברים לגבעול ומקשטים את הכלנית כמו צווארון עדין ...
התבוננות בטבע מעשירה את עולם הצורות ומכניסה ידע יחד עם פליאה מרגשת . ואת זה אני רוצה בשביל הילדה .
ספר שמלמד איך לצייר משדר לילד שאין דבר כזה ציור עצמאי שלך ופתרונות גרפיים לפי הגיגיך . אתה לא יודע לצייר ואנחנו נלמד אותך.
זה שידור מסוכן.
הילדה שלך מאוד אוהבת לצייר ויש בה להט שכבר כתבתי אודותיו בפוסט שבהקשר .
יחד עם זאת , נראה לי חשוב מאוד לחזק את הכיוון של ההתבוננות בטבע .
ושוב , לא למטרה מוצהרת של "לצייר את זה " .
מה שקורה הוא שבאופן טבעי ההתבוננות משפיעה על הציור
ככל שהיא רלוונטית לחוויה האישית . והיא רלוונטית מפני שהיא
קשורה לעולם הטבע שאנו אחד מבעלי החיים בו.
@}

ספר שההתבוננות בו מעשירה ומלמדת
דווקא ספרים שאינם מיועדים לילדים , כי אלה בד"כ מעובדים יתר על המידה .
ספרים של צילומים - על תופעות טבע , קרנבלים , תרבויות שבטיות ,תלבושות ,
ספרים על גוף האדם , אפילו ספר אנטומיה .
לא אומרת להפציץ את הילדה , אבל לייסד אופציה להתבוננות
אם על ידי דוגמא אישית , שאני מתבוננת או פשוט קיים בסביבה זמין ונגיש.

אני כבר משתוקקת לראות מחדש את העיטור השחור במרכז הפרח..
נראה לי השחור זה בפרגים ואילו בכלניות זה לבן .
[-: נעים גם להיזכר ..

חוה -תודה רבה @}

ושאלה פרקטית.

אני רוצה לצאת איתה לצייר בטבע- ככה סתם לקחת צבעים ולשבת באיזו פינה ירוקה מעל הבית שלנו ולצייר .

ושאלתי: אילו צבעים? ובעיקר על אילו מצעים?

אני אוהבת מאד אקריליק, ואני מציירת על קנבס רק שזה מסורבל וגם יקר, האם יש פתרונות קלים יותר (במשקל ובכסף

? )

_ספר שמלמד איך לצייר משדר לילד שאין דבר כזה ציור עצמאי שלך ופתרונות גרפיים לפי הגיגיך . אתה לא יודע לצייר ואנחנו נלמד אותך.
זה שידור מסוכן._

אני גם מרגישה כך, מצד שני איכשהו זה העולם שלתוכו היא נולדה. בתוכניות של הופ יש תוכניות שמראות ממש איך מציירים , יש תוכנית מיוחדת שמראה איך מציירים את אושיוית התרבות בוב ספוג באתר ניק.... בקיצור, היא חשופה לזה ...

ומעוד צד

... אם צייר לומד כשולייה של צייר מנוסה, הוא בעצם לומד דרך התבוננות בפתרונות של הצייר המנוסה, שלמד בעצמו מצייר לפניו... אז מה בעצם ההבדל?

היא לפעמים לוקחת ספר של רמברנט או ציירים שיש בבית של הורי ומעתיקה משם ציורים ואח"כ אני רואה שהמוטיבים משם מופיעים בציורים אישיים שלה.

שלום חוה,
כבר זמן מה שאני קוראת את הדף המקסים הזה ומגלה בכל פעם עוד ועוד תובנות, הקשורות לא רק לילדים ולא רק לציור. לדוגמא (קטנה, אך משמעותית עד מאוד) בעקבות הקריאה בדף, צבעי הפנדה מככבים אצלנו.
אתמול, הילד (בן 4 וקצת) צייר בעת ביקור אצל הסבתא. הסבתא שאלה "מה אתה מצייר?" והוא ענה לה "מה שאני רוצה". קשה לי לתאר בדיוק את האושר והשמחה שלי לשמוע את התשובה. בעקבות הדף, ועוד תהליכים שאני עוברת, אני מתחילה להיות מודעת להתרחקות שלנו מהנשמה, שבאה לידי ביטוי גם בציור וביצירה בכלל. מבחינתי, משפט כזה מסמן לי שהילד, שעד לפני כחודש היה עונה בתשובה "מרצה" מה צייר חוזר אל המקורות האמיתיים שלו.
אני מאוד מאוד מודה לך על מילותייך ובכל פעם מחדש שמחה לראות את הדף ב"מה חדש".

הסבתא שאלה "מה אתה מצייר?" והוא ענה לה "מה שאני רוצה".

מקסים!!

ואני קבלתי רושם , מוטעה כנראה שאת מתגוררת במרחק גדול מתל אביב ...
חוה, כי אני הייתי בטוחה שאת גרה בי-ם ואז הבנתי ש״כנראה חוה עברה לת״א..״
מ ו ז ר

הערה לגבי מאור הפנים.
אני משתדלת תמיד להאיר פנים,
אבל מדי פעם, באופן טבעי ואנושי, יש ציור שממנו אני מתלהבת במיוחד.
ברור שהאפרוח, קולטת ומגיבה מייד.
מעניין אותי איך את מתמודדת.
האם בין היתר, לזה התכוונת, כשכתבת:
_סבתא חוה
מתרגלת עם הנכדים את השלב הבודהי במקצה שיפורים._ ?

לילה טוב

הי ב עילום
אם צייר לומד כשולייה של צייר מנוסה,

ללמוד מצייר מנוסה זו זכות גדולה וזה קורה בגיל 20 , 30 ,40
כאשר אותו אדם בילדותו , כך אני מקווה , זכה להתפתח לפי הקצב הטבעי של שלבי ההתפתחות .

מה שקורה בהופ לקטנטנים ובכלל .. - זה מוקדם מידי , דל מידי , סטריאוטיפי מידי .... מהיר מידי...

אז מה בעצם ההבדל? - זה ההבדל.

מעתיקה מרמברנדט -
אל תשכחו תמיד מאור פנים ולהימנע לגמרי מ'בדיחות' על מה רמברנדט עושה בקברו באותו זמן.
עצם זה שיש לילדה להט כזה ,זה מרגיע אותי.
נראה שזה להט שקיים גם המשפחה.
בכל זאת אני איתנה עכשיו עוד יותר בדבר ההמלצות שנתתי להתבוננות בטבע.
@}

_הסבתא שאלה "מה אתה מצייר?" והוא ענה לה "מה שאני רוצה".
מקסים!!_
@} זה רגע של אושר בשבילי .

אמא של טוסיק דבש :

_אני משתדלת תמיד להאיר פנים,
אבל מדי פעם, באופן טבעי ואנושי, יש ציור שממנו אני מתלהבת במיוחד._

זה טבעי ! ואין בכך שום פגם בעיני . חידוש מרענן הרי מעתיק את הנשימה וחייבים לשחרר אויר .. אבל אני מקפידה לא לצאת מהכלים ובטח ובטח לא לעשות 'הצגות' .

ברור שהאפרוח, קולטת ומגיבה מייד.
מעניין . תוכלי לפרט אודות תגובתה ?
@}
ביחס לירושליים , עיר הולדתי , בטח קראת על כך באתר שלי וכך נרשמתי אצלך..
?

ב עילום
אני רוצה לצאת איתה לצייר בטבע- ככה סתם לקחת צבעים ולשבת באיזו פינה ירוקה מעל הבית שלנו ולצייר .
שימי לב יקירה שלי ,
את רוצה לצאת איתה לטבע ולצייר בטבע .
בחייאת , ב עילום ... חכי רגע !
תני לה להגיע לגיל שהטבע ירטיט אותה עד כדי כך שתרצה ללכוד אותו .
זה קורה בדרך כלל בגיל ההתבגרות , מקביל לרטטים רומנטיים שמתרחשים בגופ-נפש כידוע בסיוע רב של הורמונים !

מצד שני אם קורה שאת עצמך רוצה לצייר את הנוף מגג ביתך או כד' , ויש לך , אני רואה, נסיון אישי - תעשי לך לבריאות .
אם יקרה שהילדה מצטרפת אלייך ומשתוקקת לצייר בחברתך ,
מי אומר שהיא צריכה או רוצה לצייר דווקא את הנוף בסביבה ?
וגם אז ,למה בחומרים שדורשים כל כך הרבה ניסיון ?
תצטיידי בצבעי פנדה ונייר , מצע קרטון או דיקט ותתפלאי לראות מה היא תצייר כאשר תשב בחברתך .
אין שום סיבה להעיק על ילדה בת 8 עם רזי הטכנולוגיה של הצבע האקרילי ! ובטח לא עם בד וכד' .
זה יקר ובאמת לא מתבקש . וגם קנבס זה לא ארעי .
וציור ילדי הוא מטבעו ארעי !
אשמח להמשיך איתך .
ומאוד מבקשת לראות ציורים של הילדה.
@} ספרי לי איך היה .

_ברור שהאפרוח, קולטת ומגיבה מייד.
מעניין . תוכלי לפרט אודות תגובתה ?_
אין ממש מה לפרט- היא פשוט נראית שמחה וגאה, בדרכים הרגילות והממיסות:
אור בעיניים, הבעת הפנים ושפת הגוף.

תני לה להגיע לגיל שהטבע ירטיט אותה עד כדי כך שתרצה ללכוד אותו .

חויוונת, כמה אני נהנת לקרוא אותך, ואיזה יופי שאת ממשיכה ללא לאות להאיר ולהזכיר לאנושות את החיבור לטבע ואת יפי טבע האדם @}
אוהבת אותך!

שלום חוה יקרה, הילד (בן 4 וקצת) שאל אותי אתמול אם כל הילדים יודעים לצייר. עניתי לו שכן, ואז הוא שאל "אז למה מלמדים אותם לצייר?"
לא הייתי פנויה באותו רגע (הייתי בשיחת טלפון) ולא ממש עניתי לו. השאלה כ"כ הקסימה אותי וכמובן שאני ממשיכה לחשוב עליה. אני תוהה אם כדאי להעלות שוב את הנושא, מתלבטת איך ומה להגיד לו. אשמח לשמוע לדעתך.
תודה רבה ושבת שלום.

שלום לך מקשיבה ולומדת ,
סליחה שהתעכבתי ולא עניתי מיד ,
הילד (בן 4 וקצת) שאל אותי אתמול אם כל הילדים יודעים לצייר. עניתי לו שכן, ואז הוא שאל "אז למה מלמדים אותם לצייר?"

זה הילד ש הסבתא שאלה "מה אתה מצייר?" והוא ענה לה "מה שאני רוצה".
?

נראה שיש לו ענין רב בנושא .
נראה לי גם שטוב תשובות קצרות ולענין .אחרי כמה ימים תבוא שאלה נוספת . האם הגיעה כבר ?
בהנחה שהוא מתכוון לילדים בני גילו כלומר פעוטים בני 3-6 ,
עלי לומר לך כי זו השאלה שאני שואלת כבר שנים רבות ועדיין לא קבלתי שום תשובה מניחה את הדעת .
הגעתי למסקנה שהאנשים שמלמדים ילדים קטנטנים לצייר עושים זאת , מעבר לעובדה שאינם מבינים מה הם עושים ,
1)באוטומטיות ובגלל בורות ,
2)ממקום של חוסר סבלנות וחוסר סובלנות ,
3)ממקום של "להרשים את הלקוחות" -שהם הורי הפעוטות
אילו בנך היה שואל אותי "אז למה מלמדים אותם לצייר?"
הייתי קודם כל עושה משהו כדי להרגע ,
ואז שואלת בלי עצבים "מי מלמד אותם?"
ושומעת מה שיש לו לספר לי.
ולאור תשובותיו מתייעצת עם עצמי כיצד לפעול.
אשמח להמשיך איתך@}

חוה בוקר טוב,
תודה על תגובתך. זהו אכן אותו ילד מסיפור הסבתא (כשאני קוראת את זה שוב זה נשמע כמו "סיפורי סבתא":))
באופן כללי ילד מיוחד במינו, סקרן, אינדיווידואליסט, יוצר המון, מקפיד להגיד שבגן יש שולחנות עבודה, אבל בבית יש שולחן יצירה, ועוד פנינים שכאלה. לבנתיים לא הגיעה עוד שאלה, לפחות לא שאלה המתייחסת לציור, ואני ממתינה.
לא הבנתי למה כוונתך שהיית עושה קודם כל משהו כדי להרגע? כלל לא התרגזתי מהשאלה, שמחתי שנשאלה. המסקנות שרשמת שהגעת אליהן בהחלט נשמעות לי כמסקנות שאני חושבת עליהן, אך הייתי מאוד רוצה לעדן ולבחור את המילים הנכונות בהתאם לגילו של הילד.
לכשתגיעה שאלה, "אחזיר" לו אותה כפי שהצעת, ואשמח מאוד לשתפך ולהמשיך איתך הלאה.
תודה רבה ויום נעים וטוב.

לומדת,
את אולי לא התרגזת, אבל נראה לי שאין ספק שלחוה היה עולה הדם לראש למשמע שאלה שכזו (על כל ה״הם״ שמלמדים לצייר)

תודה לך- בזכות התענינותך אני לומדת גם.
@}

היי ג'ונו, האמת שתוך כדי כתיבה לחוה אני חושבת שהבנתי למה עולות תחושות כאלה לשמע שאלה שכזו. אני משתדלת לנטרל תחושות מסוג כזה, כדי לנסות להעביר לילד את האמת כפשוטה, עם כמה שפחות ביקורת. למעשה, כשאני חושבת על זה, זו הסיבה שפניתי לחוה להתייעץ איתה, כי לא הצלחתי למצוא תשובה שנראית לי מספקת ונכונה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אומנות של ילדים בימיוחד ילדים שיודעים לציר מגיל צעיר האומנות שלהם מדהימה המורים שלהם פשוט מיתגאים בהם בימיוחד הילדה שלי היא מצוינת ואומנית
היא אפילו הולכת למצוינות של בוגרים ואפילו פעם אחת היא לימדה את הכיתה שלה לציר בימקום המורה שלה כי המורה שלה היתה חולה
אני מקווה שהבנתם כמה ילדים יכולים ליהיות כישרונים באומנים

בקר טוב לך מקשיבה ולומדת ,
אני מחפשת מילים מדוייקות כדי לענות על שאלתך :
לא הבנתי למה כוונתך שהיית עושה קודם כל משהו כדי להרגע?
גונו בלילה אומרת נכון , (על כל ה״הם״ שמלמדים לצייר)
אני תמיד חייבת להרגע מצער מאוד עמוק שיש לי ביחס לשיבוש של המנגנון האמנותי הטבעי אצל ילדים קטנים .
יש לי גם כעס אמיתי על גזל שנעשה בילדים קטנים .
והגזל הזה משפיע קשות על העתיד.
עקב השיבושים במנגנון האמנותי הטבעי ילדים מאבדים את הכושר המדיטטיבי הטבעי , מאבדים ריכוז , מאבדים פילוסופיה ילדית אשר מגוננת עליהם ומאפשרת להם לעבור קצת יותר בנחת את תקופת הילדות המוקדמת שהיא תקופה קשה מאוד בחיי האדם .
האובדן הזה משפיע על המשך החיים באופן מכריע.
כל הדף הזה עוסק במנגנון האמנותי הטבעי אשר קיים בכל אדם ואדם.כךשאנו עוסקים בשיבוש המזיק באופן נרחב.
ועוד:
אני חייבת לדייק : אינני עוסקת כאן בכישרונם של יחידי סגולה
וברצוני לחדד זאת לכותבת בשם סבטלנה ברמן .
בשביל כל אחד מההורים כאן האינטרס הוא פרטי אבל בגדול אנו מדברים כאן על משאב טבע מדהים אשר קיים בבני אדם והולך לטימיון בגלל שיבוש מסיבי שנגרם על ידי "העם המבוגר" אשר גוזל אוצר שנמצא אצל "העם התינוק".
ועוד:
השיחה עם מקשיבה ולומדת היא אודות ילד בן ארבע !
בשום אופן לא נכון להביא דוגמא מילדה בת 9 או 10 לשיחה אודות ילד בן ארבע .
אז יש כאן שתי נקודות , סבטלנה , אשר מונעות ממני להתייחס באופן רציני לדברייך .אשמח לשוחח איתך כאשר נדע בדיוק בת כמה היא בתך ומה קורה בכיתתה כאשר המורה לאמנות חסרה .
נחזור רגע אלייך מקשיבה ולומדת ,
מדוע אני חייבת להרגע כאשר מדברת עם ילד בן 4 ?
כי ילדים חשים באנרגיה של הצער והכאב וזוקפים זאת על חשבונם ! כאילו הוא עצמו לא טוב מספיק.
אנו חייבים להיות מנוטרלים עד כמה שאפשר כדי לשדר לילד בתדר המתאים לו .בעדינות .
אני יודעת שמתוך דברי עולים נושאים נוספים.
אל תתביישו לברר כל נקודה .
פשוט אני חייבת לעצור כרגע .
אשמח להמשיך ולשוחח כאן עם כולכם.
@}

נראה שנפלנו על גננת אטומה במיוחד בתחום הזה השנה

בכל היבט אחר היא מקסימה. באמת שאין לי תלונות לגן. בהיבט הזה פשוט לא נופל לה האסימון. היא מציירת לילדים, שואלת אותה מה הם מציירים, מציירת להם כדי שיצבעו בתוך הקווים (הם בני שלוש!) וכולי.
דיברתי איתה על קצה המזלג, לא התיימרתי להפוך את עולמה ולא הרציתי לה הרצאוות, רק אמרתי לה שהנושא הזה חשוב לי וביקשתי שתימנע מלצייר לילד הפרטי שלי. הבוקר שוב היתה שיחה כזו (בעקבות שתי בנות סמינר שהגיעו לגן וציירו לילדים) וביקשתי ממנה שוב. היא אמרה שמה פתאום, אין מצב, והילד עצמו בכלל לא מבקש שהיא תצייר לו. בצהריים בני חזר ומספר "הגננת ציירה לי אריה שאצבע אותו"

עכשיו אני באמת לא יודעת מה לעשות. כי אם אתחיל להרצות לה עכשיו אקוטלג כנודניקית. ויש לי כל הזכות לחזור ולבקש, אעיר לה על זה מחר, אבל היא פשוט לא מבינה את הסיבה, היא לא קולטת ולכן לא מפנימה את העניין. (היא טוענת שלצייר עבור הילדים "נותן להם השראה").

שלום לך פלונית אלמונית ,
אינני סבורה שהגננת אטומה במיוחד או אטומה בכלל .
היא פשוט מחזיקה ב"דעה" אחרת ודעתה זו מבוססת על גישה אחרת.
לפי דעה זו המבוגר הוא זה אשר "מושך" את הילד "למעלה" .
לפי גישה זו:
הילד נמצא במקום נחות - איננו יודע כלום ותפקיד המבוגר לקחת אותו ביד אמונה לתוך עולם הדעת , לתוך עולם התרבות .
המחזיקים בדעה זו אינם מביאים בחשבון את מה שהילד/התינוק מביא איתו .
לדוגמא מתחום אחר:
את ודאי מכירה את שיטת ה"ללא חיתולים" .
רוב האנשים אינם יודעים שתינוקות מאותתים על פיפי או קקי אשר אוטוטו מתקרבים ורוצים לצאת .
רוב האנשים גם אינם מדמיינים שיש לתינוקות צורך ממשי לקבל מענה על האיתותים האלה .
רוב האנשים גם אינם מתארים לעצמם איזו תקשורת מיוחדת מתפתחת בין התינוק לבין המטפל אשר יודע להבחין באיתותיו .
ההורה המודרני המיינסטרימי בטוח שחייבים לשים חיתול לתינוק עד שאפשר יהיה לאלף אותו להשתמש בסיר או באסלה כמו שעושים "בני תרבות" .
והתקשורת שהיזכרתי לא מעניינת את ההורה המיינסטרימי , השליטה שהילד קונה על סוגריו לא נחשבת בעיניו , הוא לא רואה ולא מבין איך "ללא חיתולים" תורמת לעתיד של שליטה עצמית ומיקוד פנימי ועוד...-
בקיצור לא קולט שהתינוק שנולד מביא איתו מנגנונים נוספים חוץ ממנגנון דיבור והליכה , וכו' וכו' ..

נחזור אל הגננת שלכם.
היא לא יודעת על המנגנון האמנותי הטבעי ואת לא יכולה ללמד אותה על כך .
היתה לי כאן ממש לא מזמן התכתבות עם עכשיו טוב אשר הציגה דילמה דומה לשלך .(כדאי לך לראות ,זה בערך בתאריך 15/11/2011)
היא גם הרגישה כמוך:
כי אם אתחיל להרצות לה עכשיו אקוטלג כנודניקית.

ואני אומרת גם לך : את הקליינטית וזכותך לדרוש את הנכון בעינייך בדיוק כמו שלא תסכימי שימלאו לך את הילד בממתקים מלאי צבעי מאכל .
אל תצפי שהיא תבין אותך - תדרשי את שלך בפשטות :
אל תציירי לבן שלי , אל תגישי לו אריה מצויר כדי שימלא אותו.
תגישי לבן שלי דף ריק -שימלא את הדף! - בקישקושים . נקודה.
דברי איתה ב"רחל בתך הקטנה "
פלונית אלמונית , את יודעת מה פירוש הדבר ?

אני מדברת איתך "ברחל בתך הקטנה" כלומר אנחנו שתינו יודעות על מה אנו מדברות - בלי לצייר לילד ובלי דפי צביעה.

שלא יקרה שעד הצהריים תביאי לי את "לאה" בצורה של "השראה". .
שיהיה ברור שדברנו ב"רחל" ולא ב"לאה" .
לא בקשתי שתתני לילד השראה .
בקשתי בלי דפי צביעה , בלי אריה , וכד' - בקשתי דבר מאוד ברור - דף ריק וצבעים.
לילד יש השראה פנימית אשר מגיעה ממקורות שאינם ידועים לך , אל תדאגי לו להשראה פשוט חייכי אליו בשמחה על כל נייר מקושקש שתראי אצלו וזאת תהיה השראתו.
אשמח ללוות אותך בדרכך עם הגננת הזאת.
@}

עוד על השראה .
כבני אדם אנו חושיים , חושניים , סקרנים ולומדים . כל הזמן לומדים. כל אדם עוד בהיותו עובר ברחם אמו לומד כל הזמן.
ומה מקורות השראתו ?
התנועה שהוא מתנועע , בעקבות אמו המתרוצצת , רוקדת מהלכת ובעת מנוחה כשהוא מתמתח , שולח רגל או יד ונוגע בדופן "הכלי" המכיל אותו - לימים יצמחו מכאן כל אמנויות התנועה..
הקולות שהוא שומע , הלמות לבה של אימו , הקצב , הפעימות

אותם דברים אשר בעתיד , לאט לאט יתפתחו להיות מוסיקה

האור , הצבעים אשר הוא רואה כאשר פוקח עיניים בתוך הרחם
צבעי הקשת המרהיבים תדרים מעודנים אשר יגרמו לו בעתיד להחסיר פעימה מול הקשת בענן . (האם שמתם לב עד כמה נפוץ אצל בני 6,7,8 ציור הקשת בענן ?) מכאן יצמחו האמנויות החזותיות ..
והחשוב מהכל - המשמעות שהוא מעניק לכל אחת מהתופעות האלה ועוד אחרות שלא הזכרתי.
משמעות , מוענקת בכל רמה . עוד בטרם יש מילים כדי לדבר אודותיה.
והמנגנון לכאורה פשוט : זה נעים = זה טוב . =לחזור על הפעולה
וכך נוצרת בעצם ההתפתחות .
@אלה דברים אשר בדרך זו או אחרת כתבתי אותם בעבר. אבל מצאתי לנכון להגיע שוב לדקויות למענך פלונית אלמונית ולמען אחרים הנפגשים איתנו כאן אולי לראשונה .
טוב , אעצור כאן.

@}

חווה, תודה על כל מה שאת כותבת - תמיד אני חשה שזה ישים הרבה מעבר לעניין של ציור אלא בכלל למהות שלנו כבני אדם וליחס שלנו לעצמינו ולילדינו בכל מיני עניינים.

אני מצרפת כאן ציור של נעמה בת הכמעט חמש ושואלת (אולי יש כאן בדף אבל לא מצאתי) על מה זה מצביע שהיא ממלאת את כל הדף בזמן האחרון. מלאכת הציור אגב, הפכה לזמן מדיטציה אמיתי, כולל אתמול שהיא ביקשה לפני הגן לצייר ופשוט ציירה בשקט רבע שעה - מעיין תהליך בוקר שלה עם עצמה שנתן גם לי הצצה למה קורה שם בפנים..
תודה

http://img72.imageshack.us/img72/1810/kscan0003.jpg]+ציור[/img] על כל הדף

דנה ה הציור הזה ממש מזכיר לי חלק מציוריו של בני, בקרוב בן ארבע וחצי. סקרנית לשמוע את דברייה של חווה.
תודה ושבת טובה.

הי דנה ה ,
אני כל כך שמחה לראות את הציור של נעמה ובעיקר לשמוע על הנוהג המדיטטיבי אשר מתקיים אצלה.
אין מספיק מילים לדבר בשבח תופעת המדיטציה הזאת.
זוהי מדיטציה פעילה אשר מאפיינת ילדים .
כאשר הילדה פטורה מדאגות של "מה לצייר ?" ושל "איך יצא לי? " היא מתפנה להתנהגות אורגנית , טבעית , נורמלית .
התנהגות מדיטטיבית נצפית בילדים בתנאי
שאנחנו כמבוגרים השתחררנו מהאובססיה של :
לשאול - מה ציירת ? תספר לי מה התכוונת ?
לשפוט - יפה ! הכי יפה ! נהדר גאוני וכו' - באוטומטיות .
וגם האובססיה של לשחק אתם ,להפעיל ולהעסיק אותם .
אובססיה שמתבטאת בפירוש לא נכון למושג "זמן איכות" ,
ובשימוש מופרז בתעשיית החוגים.

אני חייבת לסיים כרגע ,זאת היתה רק הקדמה
מבטיחה להמשיך לעיין בציור של נעמה.
אולי בערב.
@}

אני מסתכלת בציור של נעמה וקוראת את ההערה של מקשיבה ולומדת .
הציורים שלהם 'דומים' כי ככה ילדים מציירים .
באמנות הילדית , בקטנטנים אנו רואים ש :
ילדים שואפים לסגור קוים ולקבל עיגולים/מעגלים .
ילדים שואפים ליצור צורות סגורות ולשים בפנים צורות קטנות .
ילדים שואפים ליצור צורות סגורות ולשים בחוץ צורות קטנות .
השאיפה לציין "פנים" ו"חוץ" קיימת מוקדם, החל מגיל 2.5 -3 .
לדעתי יש כאן יסוד אורגאני , מאוד בראשיתי ,אשר מקביל להתמיינות של תאים בשלבים של התפתחות העובר ומוסיף לקבל משמעות לאור הזיכרון החוויתי של היות "בפנים" והיות "בחוץ" .(חווית הגיחה אל העולם)
בנוסף, בחיים של פעוט ושל ילד יש משמעויות עכשויות לחוויה של פנים וחוץ כך שזה ממשיך להיות אקטואלי עוד הרבה זמן .
זה בקשר לסימנים מסוג זה אשר נמצאים בציור הזה.
הסוג השני של הסימנים, אם תשימו לב יש מעין קוים גליים ומילוי של השטח ביניהם -גם אלה סימני שרבוט מאוד אופיינים , אלה הם למעשה פיתוחים של מה שאפשר לעשות עם קוים .
כי הרי כל הציור בעולם זה פיתוח של מה שאפשר לעשות עם צורות מעוגלות ומה שאפשר לעשות עם קוים מכל הסוגים .

באשר לשאלה :
על מה זה מצביע שהיא ממלאת את כל הדף בזמן האחרון.
אקדים בהערה שלדעתי היא חשובה :
אנחנו חייבים לזכור שאמנות של ילדים במובן האיבולוציוני שלה ,
לא התפתחה על גבי נייר . דפי נייר ניתנים לילדים כה קטנים פחות משמונים שנה כך שלא נוכל למצוא תשובה לשאלה זו מתוך העיון בציור הילדי הבראשיתי. ואז נבין את עובדת המילוי של הדף , לא כמילוי אלא פשוט שרבוט וציור תוך שימוש בכל השטח הקיים לרשותה .
מצד שני , כעת כאשר יש הגשה נרחבת של דפי נייר לילדים ,
מתגלה שילדים נוטים לייצר יחס 'טריטוריאלי' כלפי הדף שלהם.
זה מוקדם בגיל פחות מחמש אבל לאור העובדה שילדים חיים בקבוצות גדולות ויש איום שגרתי על הטריטוריה האישית של כל ילד, מתקבל על הדעת שהילד מתייחס לדף כאל טריטוריה אישית/פרטית כבר עכשיו .מתוך הנחה זו , אוכל לחשוב שהיא פשוט מוצאת ענין או נהנית לשוטט בתוך הטריטוריה שלה ותוך כדי כך הטריטוריה מתמלאת

אני מזכירה לכם שחלק גדול מן המניעים הפנימיים של הילדים הם בגדר "לא ידוע" בשבילנו וצריך לקבל זאת .

זאת דעתי בניגוד לנטיה המוגזמת לפענח ציורי ילדים .

השערה אחרת , ביחס למילוי הדף ,
אשר אינני שמחה לשער אותה היא
שאולי הילדה שומעת הוראות או בקשות "למלא את הדף" .
יש גם הורים וגם גננות וגם מורים אח"כ בבית הספר אשר מאמינים שציור טוב זה דף מלא .
יש לזה קשר עם מחסור בנייר או ברצון לחסוך נייר , או בקשר לרעיון אמנותי שלקוח מאמנות של מבוגרים שהמציאות הנלכדת בתוך התמונה "ממלאה אותה".
יש כאלה אשר ממש שולחים את הילד "לגמור את הציור" או בפשטות "למלא את הדף" - כל אחד מאיתנו זוכר את זה מהילדות.
הייתי מציעה דנה ה שתשימי לב אם נעמה ממלאת את הדף מתוך תחושה ש"זה מה שצריך לעשות " ואם יש בסביבה של מי שמנחה אותה לכיוון הזה מתוך התערבות .
חשוב לי לציין זאת כי ילדים נוטים להפנים את הציווי הזה ולעשות זאת גם מתוך מילוי פקודה

.
במקרה כזה נראה לי חשוב לשים לב אם הילד חושב שהוא מוכרח לעשות מלא וזה לפעמים ממש מעייף ומעצבן .
ואז ממש כדאי לשדר לילד שהוא הקובע המוחלט בציור שלו.
אגב, לא נראה לי שכרגע זה המקרה אצל נעמה.
אבל מעניין לשמוע . הרי היתה לך סיבה ששאלת .
תגידי , היא מציירת כבר 'אדמה ושמיים ' ?
לילה טוב
@}
יש עוד לחדד כל מיני נקודות , אז לא להתבייש לשאול .

תודה רבה.

אני מזכירה לכם שחלק גדול מן המניעים הפנימיים של הילדים הם בגדר "לא ידוע" בשבילנו וצריך לקבל זאת .
מבחינתי זו תפישה מאוד מאוד חשובה ואני לוקחת אותה איתי מכאן..

אני לא חושבת שהיא שומעת הוראות למלא את הדף - בטוח לא מאיתנו וגם לא בגן. הייתי איתה בשבוע שעבר הרבה שעות בגן בגלל פחדים שלה ויצא לי לראות את ההתעסקות ב"יצירה" ולהפתעתי היה ממש סביר. כשהם מציירים הם פשוט מקבלים דפים וצבעי פנדה וכל אחד מצייר מה שבא לו בלי שום הנחיה, ולרוב זה גם לא כולם ביחד אלא כאפשרות אחת מיני רבות בזמן משחק חופשי.
יש גם יצירה קצת יותר מונחית אבל גם שם הייתי עדה לתהליך מקסים, מדיטטיבי כמעט, שכל ילד עבר ביחידות עם הגננת, כל פעם למשך כעשרים דקות, וזה נמשך במשך כמה ימים. לא היו הנחיות אלא יותר התבוננות וליווי מצד הגננת..

אני חושבת לגבי הדף המלא שאולי נחשפה לאפשרות מילוי הדף בגן ע"י התבוננות בציורי אחרים. היא לא ממלאה את כל הציורים שלה - את הרוב לא. פשוט זה מאפיין חדש שהופיע ותהיתי למה זה קשור.

תגידי , היא מציירת כבר 'אדמה ושמיים ' ?
לצערי כן - אדמה ושמיים של "גן". אגב זה התחיל עוד לפני שהיתה הולכת לגן - אני חושבת שראתה בציורי אחרים. זה היה כמעט אובססיבי - היא הוסיפה את זה בכל ציור כמעט כולל בציורים שלא "מתרחשים" בחוץ - כמו מין חתימה בכל ציור - בסוף או בהתחלה מציירים שמיים עם שמש ואדמה / דשא.
בזמן האחרון היא הפסיקה עם המנהג הזה בחלק מין הציורים (אולי מיצתה את העניין)... למה את שואלת?
אני זוכרת שפעם התחלת לספר על התפתחות טבעית של שמיים בציורים של ילדים. את יכולה לספר על זה קצת ואיך זה נראה? (בטח לא כמו קו כחול..).

תודה רבה, זה מאוד מעניין..

דנה ה בקר טוב ,
אני חוזרת רגע למשהו שכתבת לפני כמה פוסטים :
חווה, תודה על כל מה שאת כותבת - תמיד אני חשה שזה ישים הרבה מעבר לעניין של ציור אלא בכלל למהות שלנו כבני אדם וליחס שלנו לעצמינו ולילדינו בכל מיני עניינים.

@} ראשית אודות הבעת תודה אשר נשמעת כאן הרבה פעמים .
שמתי לב שאינני מגיבה על כך אף פעם ...

אם כך הגיע הרגע להגיד לכולם תודה על הבעת התודה .
שאני ממש מאושרת כאשר קוראים כאן , כותבים , שואלים ומגיבים . זה מעודד מאוד.
שנית , בענין התובנה שהבעת שיש יישום בתכנים לחיים עצמם ולא רק הבנה בציור .
ברצוני לחדד :
מבחינה איבולוציונית נבררים הדברים אשר מביאים תועלת לחיים או לפחות אינם מזיקים. לא לשווא קיימת אמנות בכל תרבות .סיבת התהוותה נעוצה בתועלת שהיא מביאה לאדם כפרט ולחברה בכלל.
והתועלת מבוטאת בשיקוף ,יישום ובתרומה למהות הכוללת שלנו בכל התחומים . מכאן החשיבות הגדולה של הנושא.
מהמקום הזה , שזה מנגנון אשר משקף את נפש האדם נובעים כוחו וחשיבותו של המנגנון האמנותי .
מכאן אני רוצה להתייחס לאמירה מהפוסט האחרון שלך :
אני זוכרת שפעם התחלת לספר על התפתחות טבעית של שמיים בציורים של ילדים. את יכולה לספר על זה קצת ואיך זה נראה?
בבקשה :
אופס , לא הרגשתי איך עבר לי כל הבקר .. ! נעשה לי מאוחר
@}
אכתוב לך על כך בערב .

התפתחות ה"שמיים" בציורי ילדים :
הכי חשוב להבין את הדינמיקה של שלבי ההתפתחות .
ההתפתחות מבוססת על שלבים ,
המעבר משלב לשלב מבוסס על בשילות השלב הקודם .

גם כאן , "השמיים" לא מופיעים מתוך חלל ריק .
ראשית "שמיים" ו"אדמה" יופיעו תמיד ביחד . כי הגדרתם קשורה לסיום מלא של תקופת ההזדקפות .
מודעות מלאה ל: רגליים על האדמה וראש בשמיים .
יש ביניכם שיגידו שהילד זקוף כבר מרגע שמתחיל ללכת .
זה לא נכון במובן ההוליסטי של הדבר .
הזדקפות מלאה קשורה לבשילות של כל האספקטים של הגופ-נפש.
הליכה , שליטה מלאה על הסוגרים , קשר עין ויד , שיווי משקל ,
יכולת סבירה של שירות עצמי,מודעות לכיוונים למעלה למטה ימין שמאל ,רמה סבירה של מודעות ל"אני" ו"לא אני" , ועוד..

אם התינוק בן השלוש עסק במיון של השרבוטים היסודיים והגיע לשרבוט של פקעות , קוים מעוגלים סגורים פחות או יותר , קוים מטיילים וקוים ישרים פחות או יותר ,
הפעוט בן הארבע עושה חיבורים בין האלמנטים אשר בודד אותם מקודם ועושה מה שנקרא 'דיאגרמות' .
הילד בן החמש עושה סלקציה בדיאגרמות .
מתוך מודעות חזקה לקיומו , הוא מרוכז במרכז , מסוגל להקיף את 'עצמו' בקו תוחם , מסוגל לשלוח קרניים לסביבה , מסוגל לבודד קרניים כדי שייצגו ידיים , רגליים , שערות ...
והנה ההתקרבות לקראת השמיים :
בגיל חמש-שש הקו התוחם מתרחב ומייצג את הסביבה , זאת אחרי ששימש גם כקו תוחם שמייצג את הגוף.
עכשיו הוא סביבה המתרחבת והקו התוחם מתחיל להיראות כמו מסגרת . המודעות לזקיפות מעניקה חשיבות גדולה לקו התחתון כי הוא המעניק משמעות של יציבות .ובמהרה הופך לקו ירוק או חום או אדום .

עכשיו כשאני יציב , מסוגל להביט למעלה ולחוש את הגבוה ממני ,במהרה יופיע קו כחול בצד העליון של הקו התוחם אשר התפתח לדרגת מסגרת .
ומה קורה עם שארית הקו התוחם ? שארית ה'מסגרת' ?
שארית המסגרת נשארת תקופה מסויימת ואין לה הסבר 'הגיוני'
ההסבר נמצא בהיסטוריה האנושית .
שארית המסגרת קשורה להסברים מיתיים שהקדמונים נתנו לעצמם אודות השאלה :מה מחזיק את השמיים?
האגדות מספרות על עמודי ענק אשר תומכים בשמיים ויש לכך סימוכין גם מציורים עתיקים פרסיים בעיקר .
כנראה שזה גם ההסבר התת מודע שהילד נותן לעצמו בתהליך של הצורך להבין את המציאות , או שזהו פשוט שארית גרפית אשר נטועה בשלבי ההתפתחות של הציור בדיוק כפי שהשלבים היותר מוקדמים דומים לציורי סלע פרה היסטוריים.
חשוב להגיד כאן כי גם המשך הפתרונות הגרפיים בגילאי 8,9,10 ,יהיו מתואמים לצורת החשיבה שמאפיינת את אמנות מצריים העתיקה .. 11,12,13 ימי הביניים 14,15,16 רנסנס ...
לא שכחתי את יוון העתיקה גילאי 8,9,10 יתאפיינו בעליונות הפיסול על הציור...

טוב קשה לי כי היריעה מאוד רחבה והתיאור שנתתי הוא בקוים ממש גסים ביותר.

@}דברי איתי לבירור כל נקודה שמעסיקה אותך.

היריעה מאוד רחבה והתיאור שנתתי הוא בקוים ממש גסים ביותר.
ויחד עם זאת התיאור נותן תחושה כללית מאוד ברורה של התהליך. זה הזכיר לי משהו שקראתי פעם - שבתהליך ההתפתחות של בני אדם הם לוקחים אחריות קודם כל על עצמם וככל שהם מתפתחים הם עדיין לוקחים אחריות על עצמם אבל הם מגדירים כ"עצמם" תחומים הולכים וגדלים - תחילה רק הם, אחר כך משפחתם, קהילתם ועד למין האנושי כולו או למעלה מכך.
מה שתיארת - אם הבנתי נכון, שקוי המתאר של העצמי הולכים וגדלים ומקיפים את כל עולמו של המצייר, זה תהליך דומה - מודעות שאט אט מקיפה טריטוריות גדלות והולכות. האדם הצעיר מבין שהוא לא מבודד בעולם אלא חלק מתמונה הרבה יותר רחבה, שאינה "מקיפה אותו" אלא הוא מבין שהוא חלק איטגרלי ממנה - כמו איבר בגוף.
אני מקווה שאני מצליחה להעביר את התפיסה.
זה מעורר הרבה מחשבות ומתחבר לקו מחשבה שמלווה אותי בימים האחרונים..

זה מעורר הרבה מחשבות ומתחבר לקו מחשבה שמלווה אותי בימים האחרונים..
האם תסכימי לשתף בקו המחשבה הזה ?

באשר ל:
האדם הצעיר מבין שהוא לא מבודד בעולם אלא חלק מתמונה הרבה יותר רחבה,
כל מילה ! כוונתי כל הקטע שמתאר את מעגלי ההתפתחות ,
אגב יש ספר מקסים "זום" אשר ממחיש קו זה.
נראה כספר ילדים, אך נדרש מאמץ מסוים לתפיסה גם על ידי מבוגר . @}

האם תסכימי לשתף בקו המחשבה הזה ?
כן...
נקודת המוצא היא התפיסה שכולנו חלק מאותו הדבר - יקום חי ומלא חיים וכל הקשרים שבין כל היצורים, בין כל האטומים, בין כל הכוכבים.. ככל שיש יותר קרבה במהות, לא חייבת להיות קרבה פיזית, אז החוטים המקשרים ביננו מתעבים ומאפשרים לאיכויות ולאינטיליגנציה לזרום דרכם. אבל באופן עקרוני יש לנו יכולת להתחבר ולהתקשר לכל תא בגוף היקומי הגדול הזה, אם רק נשדר על אותו הגל.
ובתוך כל התמונה הזו יש זרימה - ממני אליך, ממך אלי, מאיתנו לאחר, ממנו לאחרים..
וכשאנו לא מסוגלים לחייך לאחר כי כועסים עליו או לא מסוגלים לבקש ולקבל עזרה מחבר כי יש לנו את המעצורים הפסיכולוגיים שלנו, אז אנו חוסמים את הזרימה במערכת הזאת ומונעים מדברים להגיע לייעודם דרכינו, מונעים מעצמינו לקבל מתנות מאחרים. אם רק היינו רואים את עצמינו כחלקים של אותו הדבר היינו חוסכים כל כך הרבה שטויות ובעיות. היה לנו יותק קל לקבל ולתת. הבעיה היא שאנו מחשיבים את עצמינו יותר מדי, שמים את עצמינו במרכז הציור והעולם והיקום.
קיבלנו מודעות נפרדת כדי לעזור לנו להתפתח מבחינת המוטיבציה, וגם יש לנו ייחוד אישי בתוך כל הבריאה אבל הייחוד האישי הזה הוא לא אישי במובן של - רק אנחנו מיוחדים וכל השאר לא. כולנו מיוחדים ולכן לא ייחודיים. וברגע שניתן להשתחרר מן המודעות שתופסת אותנו כיצורים אוטונומיים ונפרדים ולהגדיל אותה למשהו רחב הרבה יותר - זו כבר נקודת התבוננות גבוהה ומכווננת הרבה יותר.

זה ככה באופן כללי..

קוראת את דברייך , יקירה ,
מציירת לעצמי את המעגלים ההולכים ומתרחבים במים שלתוכם הטלת את האבן הזאת ...,
יש עצבות בדברייך , - הבעיה היא שאנו מחשיבים את עצמינו יותר מדי, ... - גם בעיני זאת בעיה/אתגר עצום .
האם תסכימי להמשיך לדון בכך ?
@}

כן. אני אשמח מאוד, אבל אני לא יודעת אם הדף הזה הוא המקום המתאים לכך..
אפשר אצלי או אצלך..

וגם אשמח למיקוד, כי אפשר באמת לפתוח כל דבר כאן לעשרות כיווני שיחה אפשריים..

אפשר אצלי או אצלך..

באמת יש עשרות כיווני שיחה .אתמקד:
מלכתחילה בקשתי ממך לפתוח כי אני מוצאת קשר בין עקרון הרצף ההתפתחותי לבין מה שאת אומרת . .
בתמצית :
אם רק היינו רואים את עצמינו כחלקים של אותו הדבר היינו חוסכים כל כך הרבה שטויות ובעיות.
משאלה זו מתגשמת בילדות המוקדמת .
האדם/התינוק רואה את עצמו כ"חלק" של "אותו הדבר" , איננו חש נפרדות ... - גן עדן !
ואז הוא מתקדם לקראת עצמיות , מתפתח אגו שאי אפשר להיות "אדם" בלעדיו .
?
@}

שלום חוה,
מה שלומך?
הרבה זמן לא ביקרתי, וכרגיל אני מגיעה באמצע דיון מרתק...
אדחף קצת כי רציתי לשתף.
קודם כל משהו משמח - בני הקטן בן ה3.5 שעדיין גדל בבית צייר בפעם הראשונה דמות, תוך כדי הסברים מקיפים. הדמות בעצם הייתה מוקד מקרין עם שני קווים לידיים, לידם שני קווים לרגליים והמון קווים מסביב לשיער. מרגש! הציור הזה אגב בוצע בלורד עבה כחול...
רציתי לשתף במחקר שהתרחש בביתי, על קבוצת מחקר של שני ילדים, אחד בן 5 והשני בן 3.5, בן ה5 במסגרת ובן ה3.5 בבית.
על שולחן במרכז הבית היו תמיד דפים בגדלים שונים וצבעי פנדה בצבעי הבסיס של הולביין, ושניהם כמעט ולא ניגשו לשולחן, רק כאשר אמא ניגשה הם הצטרפו.
פעם אחת בטעות הצטרפו לערמה צבעים נוספים של חברה פשוטה, והם ניגשו קצת יותר.
יום אחד האח הגדול שבכיתה ב' - קיבל מתנה עוד טושים צבעוניים בתנאי שהוא מרוקן קצת את הקלמר שלו (שיותר כבד מסך התיק... ), והוא רוקן את כל הטושים הקטנים/גדולים/עבים/דקים/זוהרים/רגילים שהיו לו על שולחן היצירה הנ"ל (בערך 10 טושים), והאם העסוקה לא הספיקה להעלים חומרים אלו מהשולחן.
כבר מאותו יום אותם שני ילדים התחילו לגשת לשולחן מס' פעמים ביום, בבוקר לפני הגן, לאורך היום, בצהריים, בערב... והמקרר התחיל להתמלא בציורים - מאוד טבעיים, ומאוד אותנטיים, בלי הפרעות מהגן.
אותה אם החליטה שכבר לא תסיר את הטושים מהשולחן.
דעתך?

ושאלה נוספת, השאלה מרגיזה - אני יודעת, גם אותי היא מרגיזה, אבל איכשהוא לך תמיד יש רעיונות טובים להכל...
הבן הגדול, בכיתה ב' מצטיין בכל התחומים , ונהנה מרוב השיעורים (לאלה שהוא לא נהנה מהם אנו לא נכנסים), אם את זוכרת בכל שנה שלחו אותו לאבחון של ריפוי בעיסוק. כך גם בכיתה א' - ותמיד התעלמנו.
המצב כרגע הוא שבכל פעם שיש מטלה של כתיבה הוא מתבאס, הוא לא אוהב לכתוב, ובטח שלא יותר מכמה מילים, זה נראה לו כמו נצח, אם צריך לכתוב סיפור הוא ממש מתבאס.
נשלחנו שוב.
אמשיך אח"כ
דנדי

הי חווה, אני הולכת לכתוב קצת בדף הבית שלך..
(מזמינה את עצמי לקפה אצלך)

בקר טוב דנדי , הייי !
טושים .
הם אלה שנבחרו . כנראה בזכות ה"נקיון" שהם מאפשרים . הורים וגננות , כבר בתחילת שנות ה-70 לא סבלו צבעי פנדה בגלל ה"לכלוך"שהם עושים .
התינוקות , שבויים למעשה בבחירה שעשו קודמיהם , כנראה גם מתוך חיקוי מובנה אשר מאפיין את בחירותיהם.
טושים לא טושים זה המעט בשיבוש הנוראי המתרחש באמנותם של קטנטנים בימינו.
לכן , אני שמחה שאצלכם בבית מציירים .
זה הכל תודות ליחס העמוק שיש לך לנושא הזה ולתשומת לבך במהלך השנים .
באשר לבנך הבכור .
(לאלה שהוא לא נהנה מהם אנו לא נכנסים), האם תוכלי לפרט ? איזה נושאים הם כוללים ?
והאם ידועה הסיבה לכך שאיננו נהנה שם ?
מקווה לשמוע ממך מהר.+המשך מהמקום שהפסקת .
@}

ממשיכה... (מירוץ החיים...)
נשלחנו שוב לריפוי בעיסוק (כמו בכל שנה), והפעם מכיוון שהוא גדול, והמיקוד מאוד מסויים - אחיזה לא נכונה של היד בעת כתיבה והתעייפות היד בעת כתיבה מרובה, החלטנו שאנו לא נפגע לו יותר מידי בביטחון אם ננסה.
הסברנו לו שיכול להיות שבקצב שלו כתיבה מהירה הייתה מתרחשת בעוד שנתיים, אבל מכיוון שהוא בבית הספר, ושם בכיתה ג' כבר כותבים הרבה כחלק מתהליך הלמידה, כדאי שנקל עליו לכתוב הרבה.
אנחנו עדיין ממתינים לאבחון. כמובן שאהיה עם היד על הדופק מה בדיוק עושים שם.
כמובן שהוא כבר אמר לי פעם אחת שהוא לא אוהב לכתוב, וכאשר שאלתי למה אז ... "כי המורה אומרת שאני לא טוב בזה ו..." הביצה והתרנגולת.
השאלה היא האם לך יש רעיון מסויים בנושא זה (אני והוא כותבים סיפור בהמשכים, ואז בדרך אגב הוא מתרגל כתיבה מרובה, אבל זה לא קורה כל יום)

לדעתי דווקא טושים יותר מלכלכים - עם פנדה אפשר ממש לצייר על כל הגוף/בגד והכל יורד ובקלות, ועם טושים - אלא אם כן אלו הטושים שיורדים - זה די אבוד. ציור על הגוף נשאר יום לפחות.

הנושאים שהוא לא אוהב זה מקצוע אחד עם מורה לא נעימה ומקצוע אחד שלא מחדש לו כלום, כך שהתחומים עצמם לא משנים.
הוא אוהב (ומצליח) ממש הכל - חשבון, קריאה, תורה, מוסיקה, ספורט, והכי הכי ... אומנות, ששם למזלנו הגדול עושים רק יצירות ולא צביעה של ציורים או העתקה של ציורים וכו', לא מתעסקים בכלל עם ציורים, פשוט עושים יצירות מגניבות לפי הוראות מדוייקות, והוא נהנה מכל רגע. הדבר היחיד שמפריע לו כרגע להתפתחות הטבעית של הציור היא ילדה מהכיתה שמציירת הכל כמו שמציירים בקומיקס/חוברות לא יודעת אפילו מאיפה היא לוקחת את הציורים שלה, והוא כל הזמן מחקה אותה (קצת מאוהב...). אבל יש לו הבחנה ברורה בין ההעתקות ממנה לציורים האמיתיים שלו, ואלו שלו נפלאים!

אשמח לעצות בנושא הכתיבה
דנדי

כמובן שהוא כבר אמר לי פעם אחת שהוא לא אוהב לכתוב, וכאשר שאלתי למה אז ... "כי המורה אומרת שאני לא טוב בזה ו..." הביצה והתרנגולת.
זה בדיוק הענין .
זאת הרגשה שהוא התחיל להרגיש אותה מוקדם מידי כזכור.
בתהליך העכשוי צריך להגיד לו מילה טובה מאוד על כל צעד ושעל . וצריך לתת לו לנוח אחרי כתיבה שאצלו היא מאומצת . וצריך לעסות לו את כפות הידיים , אמות הידיים , הזרועות והשכמות - רצוי עם שמן עדין ולעטוף בבד כותנה / טריקו 100%כותנה שירגיש חמימות גדולה ויכנס לישון ללילה . ככה כמה וכמה פעמים בלי להגיד לו שזה בשביל הכתיבה , כאילו בלי לייצר אצלו ציפיות גבוהות מידי אלא פשוט בשביל לאפשר לידיים שלו לנוח שכנראה זה הכתיבה מאמצת אותו גופנית ונפשית כאחת.
ויש תרגילי יוגה טובים לכפות הידיים , זרועות וכד' - לעשות.
בכלל יוגה זה טוב טוב טוב בשבילו.
נשיקות . אני כידוע אוהבת אותו מן ההתחלה !
@}