ערכם של מבחנים

אנונימי

הועבר מהדף רוב האנשים אינם חושבים
ראה דיון לגבי סדר תהליך הלמידה

רציתי להבהיר לגבי ה"להיכשל בבחינה".
באוניב' ת"א אני לא נותנת בחינות, רק עבודות, בעיקרון. באוניברסיטה הפתוחה אין ברירה, זה מוכתב מלמעלה שבסוף הקורס תהיה בחינה, אז אני נותנת אותן די קלות (ממש לפי מה שהדגשנו באותו סמסטר, השאלות דומות לשאלות שהסטודנטים כבר עבדו עליהן במטלות, וכדומה) ועם חומר פתוח.

במקרה שלי (אני לא מתחייבת לגבי מרצים אחרים, הכרתי אחד שהיה נותן ציונים סתם - היה מציץ בעבודה בדף הפתיחה ונותן ציון), הציון שאני נותנת משקף את שווי העבודה/הבחינה.

הוא לא משקף את התלמיד בתור בן-אדם, אבל כן יש מתאם גבוה בין היכולת של התלמיד לבין הציון שלו. האינטליגנטים גם מקבלים ציונים גבוהים, ואלה שלא, מקבלים ציונים נמוכים.

הבעיות שאני רואה: לא יודעים לכתוב עברית (לא עולים חדשים). לא מבינים מה שקראו (בחומר שנתתי). לא מסוגלים להסיק מסקנות (ראו מה שכתב כבר רועי שרון על אינדוקציה, דדוקציה וכו'). ובמיוחד: לא יודעים איך לענות על השאלה ששאלתי. נגיד, אני יכולה לשאול אותם:

"לפי ספרה של ג'ין לידלוף, 'עקרון הרצף', מי מטפל בתינוקות ובילדים בחברת היקואנה?"

ולקבל תשובה שתסכם לי את החשיבות של ההנקה והחזקת הילד על הידיים, למשל.
האם על זה שאלתי? לא.
התשובה על השאלה שלי צריכה להיות משהו כמו "בחברת היקואנה כל השבט מטפל בילדים, וגם אפשר להגיד שהם זקוקים ל"טיפול" במשך זמן קצר מאוד. התינוק נמצא על אמו בחודשים הראשונים, צמוד אליה או יונק, אך גם על ילדים וילדות קטנים, המחזיקים תינוקות ומטפלים בהם, אבות, בני עשרה וכו'. מרגע שהתינוקות מתחילים לזחול הם זוחלים לחקור את השטח, וחוזרים לאמם רק לשם שינה או יניקה." וכן הלאה.

לא יאומן עד כמה התלמידים אינם יודעים איך לענות לעניין. הם יכולים לכתוב לי תשובה שלמה שאין בה כל זכר למה ששאלתי אותם עליו, שכולה סתם סיכום סתמי, מבולבל ולא שיטתי מתוך החומר שקראו, בלי קשר לשום שאלה.

לפי דעתי, זו התוצאה של השנים שבילו במערכת החינוך, שם לימדו אותם רק "להעתיק" ו"לסכם מהספר" ולמרוח משהו בתור תשובה. עוד סיבה למה לא לשלוח ילדים לבית הספר!
אני רואה בתופעה הזאת חלק מהעניין, שהם לא חושבים. הם לא יודעים מה זה "לחשוב". באיזה אביזר הם "קראו" את השאלה? איזה תהליך התחולל במוחם, שבסופו הוגשה לי עבודה שאין כל קשר בינה לבין השאלה, ולכן גם אני לא יכולה לתת עליה נקודות?

אבל במה בדיוק התבטאה החשיבה שלהם? בזה שהם דיברו? זו יכולת שמזמן הם כבר למדו לבצע באופן אוטומטי. בתכנים שהם אמרו? הם בסך הכל ביצעו בשלמות טקס שהוטבע אצלם אחרי מאות ואלפי אינטראקציות עם לקוחות חיילים. את היית מוזרה, חריגה. לא ענית לפרוטוקול הפשוט. הצרכת חשיבה. ופה בדיוק הם נכשלו.

מבחנים סטנדרטיים (לרבות מבחני הבגרות) הורסים את מערכת החינוך . . . האם המורים והמרצים לא יודעים זאת ?

אין לדרג אנשים. אין להשוות אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו. פעילות כזו היא הפרת הזכויות לפרטיות ולהגדרה-עצמית. בית-הספר והמוסדות להשכלה גבוהה אינם שופטים.

המדיניות בנוגע לאי-הערכה מעולם לא גרמה נזק לאף אחד. המדיניות מקשה על התלמידים ועל הסטודנטים במקצת. אולם סוג זה של קושי הוא ענייננו: ללמוד לפלס לך דרך, לקבוע את אמות-המידה שלך, להשיג את מטרותיך. ומה שמרוויחים בבית-הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה, כבונוס למדיניות של אי-מתן ציונים ואי-הוצאת הערכות, היא אווירה חופשית מתחרותיות וממאבקים בין התלמידים למען השגת הסכמתם ואשורם של המבוגרים. בבתי-ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה כאלה, אנשים עוזרים אחד לשני כל הזמן. אין להם סיבה לא לעשות כן.

אין לדרג אנשים. אין להשוות אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו. -- דוד, הנה התהפכו להם היוצרות. אני, שמאמין במוסר יחסי (אגנוסטיות מוסרית, לתפיסתך), שופט אנשים כל הזמן באופן מיידי, משווה אותם אחד לשני, ומדרג אותם במגוון סולמות ונקודות התייחסות. ואילו אתה, המתנגד לאגנוסטיות מוסרית, ומאמין שכל דבר שפיט ברמה מוסרית, טוען שלא צריך לדרג אנשים ולהשוות אותם. >:-)

דוד - אני רוצה לקלוט מישהו לעבודה אצלי. האם אתה מאשר לי לראיין עשרים מועמדים ??
איך אבחר אותם לשיטתך ? אולי כדאי שאקרא את קורות החיים שלהם ואברר מה הם למדו ואיזה תארים הם צברו ? אם מותר לי להשוות ביניהם ולראות מי יותר מתאים לתפקיד ?
בקיצור - אם כולנו היינו חיים בהרמון של מלך צרפתי עשיר מימי הביניים - היינו יכולים להשתכשך לנו במי הבריכה ולא להשוות ולדרג. כל עוד אנו חיים בעולם המודרני זה נשאר בגדר מחשבה, אפרופו כותרת הדף.

אני מניחה שיש לפעמים צורך בהשוואת אנשים במגוון פרמטרים ובדירוגם לפי קריטריונים, כמו במקרה שמתאר איש עסקים.
הצרה היא, שהתרבות שלנו משועבדת לדירוגים האלה וקובעת על פיהם קביעות מרחיקות לכת (כן, גם אני. זו נטייה שמוטבעת כל כך עמוק, שכל ההסברים התיאורטיים והרציונליים שאני יודעת לתת למה זה לא תמיד נכון, לא ממש מנצחים אותה). יש לי פחות בעיה עם מבחן לכושר ספציפי שבודק התאמה למטלה ספציפית. הרבה יותר בעייתיים הם המבחנים ה"כלליים" כמו הבגרות, הפסיכומטרי ומבחני ה"אינטליגנציה". כבר יצא לי לפגוש הורים שציונים במבחנים האלה הפכו להיות עבורם מולך שהם מקריבים לו את הילדים. אצלם, כל יכולת שאינה מדידה (אבל נחווית היטב) אינה קיימת. אמא אחת אמרה לי "חשבתי שהילד נורא חכם, והייתי המומה מתוצאות המבחן". טוב, הילד שלה באמת חכם - כל מי שישוחח איתו ישתכנע בכך - אבל המבחן לא בודק "חוכמה". חוכמה אמיתית אינה מדידה. אולי הבעיה אינה המיון והדירוג כשלעצמם, אלא החשיבות נטולת הפרופורציה שמייחסים לתוצאות. ואז, אכן, המיון הופך להפרת הזכויות לפרטיות ולהגדרה-עצמית.

סמדר,
שוב הוצאת מלים מפי. כלומר, כתבת מה שאני חושבת, אבל ניסחת הרבה יותר טוב.
תודה!

בשמחה, אבל מה זאת אומרת "שוב"?
>סמדר דווקא נהנית מאד מהניסוחים של אמא של יונת<

"שוב" - כי זה קרה כבר בכמה דפים אחרים.
ולגבי הערך המופרז שמייחסים למבחנים הכלליים ולדרוג של האדם לפיהם - אוי, כמה שזה נכון!
בצבא - לפני עידן ועידנים - הייתי מאבחנת פסיכוטכנית, ונתקלתי לעתים קרובות בשתי תגובות הפוכות לדרוג הפסיכוטכני: חלק מהאנשים טענו שהדפ"ר לא משקף שום דבר. עובדה, אדם זה וזה הוא חכם מאוד והדפ"ר שהוציא לא משקף זאת, וחלק אחר ראו בדפ"ר חזות הכל. התקשיתי מאד להבהיר, שהדפ"ר משקף מצויין מה שהוא בודק, אבל הוא אינו בודק את רוב הדברים שאנחנו מתייחסים אליהם ב"חכם" או "טיפש", ושהדפ"ר - ושאר המבחנים בלשכת הגיוס - נעשים לצורך מאד מוגדר, וצריך להזהר מלייחס לו מה שאין בו.
וכבר אז התחלתי להבין, שאחד הגורמים להצלחה או כשלון במבחנים - בלי קשר ליכולת הספציפית שהמבחן מתיימר לבדוק - הוא הנסיון הקודם שיש לך במבחנים בכלל או בעיסוק דומה (משחקי מלים, פתרון תשבצים וחידות הגיון וכו').

אולי חלק מהסיבה לכך שאנשים לא מבינים את משמעות המבחן היא ש-רוב האנשים אינם חושבים?
טוב, אולי לא רק. יש גם עניין של ידע חלקי, שמועבר בצורה לא מדוייקת - ע"י עיתונאים למשל (ראו הדיון סביב הקב"א הנמוך של בכורם של השפרונים בדף באופן טבעי בתקשורת).

אני חושבת שהדיון הזה מתאים לדף העוסק במבחנים. יש דף כזה, אחד או יותר, אבל אני מתעצלת כרגע לחפש או להעביר..

המבנה הקוגניטיבי שלנו מבוסס על הכללות, על אינדיקטורים, ואל תייסרו את עצמכם בשל כך שאנחנו באופן אוטומטי שופטים אנשים על סמך ציונים, מראה, מקצוע וכד'. החוכמה היא לדעת לסייג את זה, להיות פתוחים לשנות את התפיסה הראשונית, ולא לקבל החלטות לפיה.
ולגבי מבחנים - כמו בכלים אחרים (למשל טלוויזיה) החוכמה היא לא לזרוק את הכלי מהחלון מפני שיש מי שמשתמש בו רע, אלא לדעת (ולחנך) לשימוש נכון.

בועז, זאת בדיוק הנקודה. אני מראיין הרבה אנשים ובזמן הראיון אני תמיד נזהר מאד מלתייג את האדם. השאלות שלי תמיד ישתנו ממרואיין למרואיין, ואני בעיקר מקשיב לאדם שמאחורי התשובה ולא לתשובה עצמה.
לדעתי אין תחליף לראיון ולהתרשמות אישית, כאשר ההתאמה לתפקיד אך בעיקר ההתאמה האישית לצוות היא העומדת למבחן, ולא המועמד עצמו. פעם אחת שלחתי מועמד למבחנים וגם על זה הצטערתי.

אמנם נכון, העולם שלנו בנוי על מבחנים, היסטורית. ועד שלא נשנה זאת נצטרך כנראה לחיות עם זה...
כיוון שלא הייתה לי הזדמנות להתחנך רק בבית, עשיתי אותם ואני חושב שעמדתי בהם בכבוד. העולם קל יותר לאנשים שמצליחים במבחנים...

ומה שבאמת חשוב בעיני זה לא להכניס אנשים למגירות, למרות שהמוח שלנו בנוי כך. כל אחד הוא עולם לעצמו, יחיד ומיוחד. אולי זה נשמע ברור משהו באתר הזה, אבל קר שם בחוץ !

החוכמה היא לדעת לסייג את זה. (את המבחנים)
נכון. אבל הרבה אנשים הם לא חכמים

לפחות לא בעלי סוג החוכמה שהאבחנה הזו דורשת.
גרוע מכך, התיוג והדירוג הם מושרשים ועמוקים במידה כזו, שאפשר לראות הרבה אנשים מסתכלים על עצמם (או על ילדיהם, מה שכמובן לא פחות גרוע) דרך המשקפיים האלה, ורק דרכם.

משפט ששמעתי מילד בן שבע: "אמא רוצה שיהיה לי טוב בתעודה". חשבתי על המשמעות של המשפט כמו שהוא, מעבר להבנתו כביטוי עילג ל"אמא רוצה שיהיו לי ציונים טובים בתעודה". הילד דיבר לאט מאד, והמילה "בתעודה" שהופיעה בסוף המשפט הפתיעה אותי. ציפיתי למשהו כמו "אמא רוצה שיהיה לי טוב בחיים/בבית הספר/עם החברים". ופתאום כל זה מגולם ב"התעודה".
איך הוא מרגיש בתעודה שלו, טוב לו שם?... האם יש לו אי אלו חיים בעלי משמעות מחוץ לתעודה?

אולי זה היה: אמא רוצה שיהיה לי "טוב" בתעודה...

כרמית, לא האמא הזאת

. על פחות מ"מצויין" אין בכלל מה לדבר...
עצוב, עצוב, עצוב.
>ושוב אנו חורגים מנושא הדף. הלו, עורך? יונת? הייתי אולי עושה את זה בעצמי, אבל בתחום הזה אני שייכת לרוב הבלתי חושב<

אני מראיין הרבה אנשים ובזמן הראיון אני תמיד נזהר מאד מלתייג את האדם
אני לא למדתי פסיכולוגיה, אבל חברתי שכן למדה סיפרה לי על מחקרים שמראים שראיונות אישיים אף הם מאוד מוטים. אפשר כמובן להשתדל לא לתייג, כפי ש-איש עסקים עושה, אך באופן כללי יש נטיה של מראיינים להעדיף אנשים שדומים להם. מה זאת אומרת דומים להם? למשל אשכנזים שיעדיפו אשכנזים, אקדמאים שיעדיפו אקדמאים, אנשים יפים יעדיפו אנשים יפים וכו'.

זה נכון, ולא רק בראיונות אלא בכלל בחיים.
זו אחת הסיבות למשל להתפתחות של תרבויות ארגוניות.

"אין לדרג אנשים. אין להשוות אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו" – דוד, הנה התהפכו להם היוצרות. אני, שמאמין במוסר יחסי (אגנוסטיות מוסרית, לתפיסתך), שופט אנשים כל הזמן באופן מיידי, משווה אותם אחד לשני, ומדרג אותם במגוון סולמות ונקודות התייחסות. ואילו אתה, המתנגד לאגנוסטיות מוסרית, ומאמין שכל דבר שפיט ברמה מוסרית, טוען שלא צריך לדרג אנשים ולהשוות אותם. > (-:

_דוד - אני רוצה לקלוט מישהו לעבודה אצלי. האם אתה מאשר לי לראיין עשרים מועמדים ??
איך אבחר אותם לשיטתך ? אולי כדאי שאקרא את קורות החיים שלהם ואברר מה הם למדו ואיזה תארים הם צברו ? אם מותר לי להשוות ביניהם ולראות מי יותר מתאים לתפקיד ?
בקיצור - אם כולנו היינו חיים בהרמון של מלך צרפתי עשיר מימי הביניים - היינו יכולים להשתכשך לנו במי הבריכה ולא להשוות ולדרג. כל עוד אנו חיים בעולם המודרני זה נשאר בגדר מחשבה, אפרופו כותרת הדף._

אכן, "שפוט, והייה מוכן להישפט", אבל "אליה וקוץ בה". אינך חייב לשפוט את כולם, כל הזמן. המדיניות להביע תמיד שיפוט מוסרי אין פירושה שעלינו לראות את עצמנו כמיסיונרים אשר מוטלת עלינו האחראיות "להציל את נפשם של כולם" -- או שעלינו לתת הערכות מוסריות בלתי מבוקשות לכל אלה שאנחנו פוגשים. פירושה: (א) שעלינו לדעת בבירור, מזוהה באופן וֶרבַלי, ובמלואו, כיצד אנחנו מעריכים מוסרית כל בן-אדם, סוגיה ומאורע אשר עוסקים בו, ולפעול בהתאם; (ב) שעלינו לידע את האחרים כיצד אנחנו מעריכים אותם מוסרית, כאשר נכון באופן רציונאלי לעשות כן.

. . . ומה שנרוויח בבית-הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה, כבונוס למדיניות של אי-מתן ציונים ואי-הוצאת הערכות, היא אווירה חופשית מתחרותיות וממאבקים בין התלמידים למען השגת הסכמתם ואשורם של המבוגרים. בבתי-ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה כאלה, אנשים יעזרו אחד לשני כל הזמן. לא תהיה להם סיבה לא לעשות כן.

אני לא רואה סיבה לא לעשות כן גם במצב הנוכחי.
אמנם זה היה די מזמן, אבל אני זוכר די טוב את החיים הסטודנטיאליים שלי. הסטודנטים עוזרים אחד לשני ככל שרק הם יכולים. זכור לי אפילו מקרה בתיכון שבו חילקנו את כל השכבה לקבוצות של 4-6 איש ולמדנו במשך כמה ימים למבחן בגרות קשה. (כלומר, עזרה מאורגנת שהתלמידים ארגנו על דעת עצמם...)

יתכן שבמדינות שבהן מדרגים את הסטודנטים לפי מיקומם בכיתה, יווצר מצב של אדם לאדם זאב. אבל זה רק בגלל ש רוב האנשים אינם חושבים

היום בדקתי 8 בחינות מועד ב'. 7 נכשלו. 1 קיבלה 69 (עיגלתי לה ל-70 רק בגלל שהיא היחידה שעברה).
בשמת:
"הם נכשלו בגלל שהם לא חושבים. הם לא מסוגלים אפילו לקרוא שאלה. הם רק יודעים להעתיק לי שורה של מלים מתוך אחד הטקסטים (ספר הקורס או משהו אחר), לא חשוב שזה לא קשור לכלום. אולי אני מרגישה גם אמפתיה, אבל קודם כל ע - צ - ב - י - ם! "
יש לי שאלה אליך (בתור אחד שהיום גם עונה על מבחנים),
איך בנויים המבחנים האלה? האם "לימדת" את אותם סטודנטים ל"ענות" על השאלות?

לגבי סטודנטים ודברי בשמת על הסטודנטים:
גם בעיני עבודות עדיפות על מבחנים, הבעיה היא שבסופו של דבר אני מקבלת עבודות זהות שמשקפות חוסר חשיבה ואף העתקה - כשל שמקורו בעובדה שהרבה סטודנטים רוצים תעודה המעידה על שהות באקדמיה ורק מיעוט נמצאים שם בזכות סקרנותם והרצון להרחיב דעת. (מתקשר גם לדברים אחרים שכתבו פה).
בפעם אחרת התאפשר לסטודנטים לכתוב על נושא חופשי (גם שם היו העתקות - משנים קודמות )-: ) אבל אז עולה הקושי המבני של האקדמיה - אנחנו כמרצים צריכים לדרג את הסטודנטים, צריכים קריטריונים שחלים באופן אחיד על כולם. אם לא נעשה כן זה גם ייצר המון עבודה לבודק העבודות (לבדוק כל עבודה ביחס לעצמה) וקושי מול הסטודנטים (והממונים) שרוצים ציון בר השוואה לא משוב איכותי שמשתנה. ומאפשר, לדעתם החשדנית, לתגמל יותר את "אלו שהמורה אוהבת" או "להעדיף את הדומים לי" (ואנו אכן נוטים להעדיף את הדומים לנו). בקיצור אנחנו צריכים להוכיח שלא הפלינו מישהו מבין תלמידינו.

בשמת, עם התיסכול וההתעצבנות על מה שהעלית פה אני מאוד מזדהה!! סטודנטים אכן לא יודעים לקרוא שאלות, נוטים לסכם (במקרה הטוב) ולצטט (במקרה הרע) מהספר במקום לענות. מצד שני אני לא בטוחה שזה קשור לאי חשיבה - לימודים (בבי"ס וגם באקדמיה, לפחות לBA) על פי רוב מתגמלים על "להגיד לקורא מה שהוא רוצה לשמוע" ולא על חשיבה מקורית (ולא פעם יש לי סטודנטים מבריקים שחושבים אחרת ואני נאלצת ללחוץ אותם לתוך התבנית, אם כי אישית אני מאוד משתדלת לא לעשות כן).
יותר מזה?! לפעמים אני חושבת שזה לא פייר -אם אני מקפידה עם הסטודנטים שלי והמרצה שלצידי לא עושה כן, הרי שהסטודנטים שלי מבצעים טוב יותר אך מקבלים ציונים נמוכים יותר...

לגבי שאר הדברים - קשיים בהבנת הנקרא, קשיים בהצגת טיעון עניני, מגובש, מהודק, שפה דלה, קלוקלת, שימוש שגוי במושגים וכיוצא בהללו. נדמה לי שזה פשוט מידי להאשים רק את מע' החינוך. העיתונים כתובים רע, פוליטיקאים מצטטים ביטויים בצורה שגויה, כתבים בכירים מדברים בשגיאות, יש ניתוק ממקורות השפה והתרבות (לדעתי גם בגלל מאבקי חילוניים דתיים - במובן זה החילוניים שפכו את התינוק עם המים, וסליחה על ההכללה). תת תגמול של מורות, מקטין את המוטיבציה שלהן להשקיע בעידוד חשיבה. ובכלל חברת ההמון היא מקום שקשה לחשוב בו באופן עצמאי.
לחשוב פירוש גם - להיות, הרבה פעמים, במיעוט, מותקף, מתאמץ (מול חברים, משפחה), שותק כדי להשיג שקט (אפילו פה יש הצעות לא לשתף לדוג' את מי שלא יתמוך בלידת בית). לחשוב בצורה אחרת זה מאוד מעייף לפעמים.
והנה גם אנחנו מתקבצים פה - למקום בו זה בסדר שאנחנו לא חושבים (או חושבים כמו כולם....)
ועכשיו אתפנה לבדוק עבודות נטולות חשיבה של סטודנטים (-:

קשיים בהבנת הנקרא, קשיים בהצגת טיעון עניני, מגובש, מהודק, שפה דלה, קלוקלת, שימוש שגוי במושגים וכיוצא בהללו.
נדמה לי שקוראים למה שתיארת טקסונומיה (תסוויג) של מיומנויות קוגנטיביות עתידיות.
זה בטח מאוד כיף לבדוק עבודות ולדעת מי העתיק מאיפה.

זה בטח מאוד כיף לבדוק עבודות ולדעת מי העתיק מאיפה
בכלל לא... ראשית, תמיד מלחיצה אותי האפשרות שאתן ציונים שונים לאותה עבודה. שנית, המערכת האקדמית לא מטפלת מספיק בהעתקות (בד"כ זה נגמר ב נו נו נו) ואז קורה שאני לא יודעת מה לעשות - מצד אחד אם אני מגיבה אני יוצאת גם רעה וגם דבילית - כי אין גיבוי, מצד שני לא רוצה להתעלם מהעתקות - בעיני הן רעה חולה וגם לא מוסריות.

לגבי הדבר הראשון שכתבת - כן, זה O-: (מה????)

בעיני הן רעה חולה וגם לא מוסריות.

בעיני הן מעידות על הרעה וחוסר המוסריות שבמערכת ההשכלה ושל תפישת ההשכלה.

האם זה חשוב אם זו טקסונומיה או סתם רשימה, בכל מקרה זה מלמד מה נעשה שלא כראוי במערכת ההשכלה D-:
קלא - מסכימה איתך לגמרי.

אם כבר בתוך המע' - עדיף בעיני לתת לסטודנטים עבודות על פני מבחנים, ולתת רק משוב בלי ציון.
אני משקיעה המון במשוב מפורט לסטודנטים, מתייחסת למה שכתבו ממבנה התשובה דרך הצגת הטיעונים שלהם וכלה בתיקון טעיות הקלדה... אני רואה איך הם מקבלים את העבודות חזרה - מעיפים מבט בציון ומחזירים את העבודה לתיק - זה לא כי הם רעים,אלא משום שזה מה שחשוב למערכת...

מי שמשקיע שוקע
מי שמשקיעה נהנית מעבודתה ומאמינה שיש ערך בכ"ז אפילו אם רק עבור חלק מתלמידיה (או אולי האמונה הזו גורמת להשקיע?)
משוב זה דף נייר או שיחה על כוס קפה.
הארות אותן אני רושמת על הנייר שהוגש לי....
גם ליישם על זה את שיטת פאולה זה יחס.
???
את כבר אמורה לדעת מאיפה העתיקו
הם דווקא לא מעתיקים - לו היו מעתיקים יש סיכוי שהיו כותבים פסקאות ראויות (-:
באמת רוב הסטו' לא מעתיקים תשובה ממקור אחר (אני מניחה שהם כן דנים זה עם זה או מעתיקים מסטו' אחרים של מרצים אחרים...)
טעויות צריך לתקן אבל לא לפני שמבינים את משמעותן
הטעות (לא הקלדה לדעתי) הנפוצה ביותר - גבוהה במקום גבוה.
תכיני לך מראש 4-5 משובים מוכנים עם התייחסות נהדרת
אוהו אבל וודאי - זה מה שאני עושה (ממילא רוב הטעויות חוזרות על עצמן וכך גם ההסבר....
ולהשמיע לבטן שלך מוסיקה
זוגי שיחיה משמיע לה כל מיני גיטריסטים...) גו' סטריאני, סטיב וואי, ואחרים. אני?! משמיעה לה כבר שבוע טכנו (או אולי זה טראנס? האוס? בכל מקרה זה אלקטרוני) בקולי קולות עושה רושם שזה מוצא חן בעיניה ... הילדה גאון מוזיקלי!

שבת שלום גם לך

איך אפשר לגרום לאנשים לחזור על החומר ולזכור אותו בלי מבחנים

שליחה על ידי Mise* » 27 ינואר 2006, 17:28

אם הם אוהבים את מה שהם לומדים, הם יזכרו אותו ללא מבחנים.

איך אפשר לגרום לאנשים לחזור על החומר ולזכור אותו בלי מבחנים.
לאיזו מטרה אתה רוצה לעשות את זה ?

אם הם אוהבים את מה שהם לומדים, הם יזכרו אותו ללא מבחנים.
זה לא נכון, גם חומר שאני אוהב ורוצה ללמוד, אם אני לא חוזר עליו אני לא זוכר. והמבחנים שיש עליו עוזרים לחזור ולזכור.
לאיזו מטרה אתה רוצה לעשות את זה ?
אחרת בשביל מה מלמדים???

אחרת בשביל מה מלמדים???
מלמדים בשביל להקנות לתלמידים מסגרת חשיבה ובשביל לגרות תלמידים להתעניין בחומר כזה או אחר ברמת המיקרו, מתוך הנחה שרמת המאקרו רחבה מידי ומצריכה הכוונה של אדם שמכיר את השטח לעבר תכנים מסויימים.
משהו כמו לקחת מפה לטיול רגלי, כשהמורה משול למפה.
לתפיסתי, התלמיד הוא זה שצריך להחליט אם הוא רוצה לזכור, והאחריות לכך היא עליו ולא על המורה.
באנלוגיה של הטיול הרגלי, אין בכוח המפה לגרום למטייל להנות מן הטיול

כתלמידה, פעמים רבות שיננתי חומר למען זכרון לטווח קצר (הצלחה במבחן) ואח"כ שכחתי את רובו ככולו, כך שאני לא מסכימה איתך שמבחנים הם כלי טוב לזכור חומר לטווח ארוך (להטמיע אותו).
החומר שהטמעתי הם אלו שבהם הרחבתי והתעניינתי אחרי שתקציר שלהם הוצג לפני על ידי מורים.
מאחר ואני עוסקת (גם) בהוראה, זו סוגיה שמאוד מטרידה אותי, כי אני באמת מוצאת שרוב התלמידים אכן מטילים את האחריות על הלמידה בכלל ועל זכרון חומרי לימוד בפרט על המורה, דבר שהוא לדעתי, כאמור, לא הגיוני.

עירית_לוי

לתפיסתי, התלמיד הוא זה שצריך להחליט אם הוא רוצה לזכור, והאחריות לכך היא עליו ולא על המורה.

מאחר ואני עוסקת (גם) בהוראה, זו סוגיה שמאוד מטרידה אותי, כי אני באמת מוצאת שרוב התלמידים אכן מטילים את האחריות על הלמידה בכלל ועל זכרון חומרי לימוד בפרט על המורה, דבר שהוא לדעתי, כאמור, לא הגיוני.
האם את לא עושה מבחנים?
אם לא תעשי התלמידים לא יזכרו.
אני דווקא לומד למבחנים והם כן עוזרים לי לזכור ונותנים לי תמריץ לחזור על החומר

_האם את לא עושה מבחנים?
אם לא תעשי התלמידים לא יזכרו.
אני דווקא לומד למבחנים והם כן עוזרים לי לזכור ונותנים לי תמריץ לחזור על החומר_
אני (גם) עושה מבחנים, אבל כמו שכתבתי, אני לא מאמינה בהם ככלי למידה אופטימאלי. בשלב זה של חיי אין ביכולתי לשנות את מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה הנהוגה בישראל, ולמען האמת גם אין לי מי יודע מה עניין בכך. הבעיות של מערכת זו, בעיני, רחבות הרבה יותר מהעניין שדנו בו באותו דף (ערכם של מבחנים). יכול מאוד להיות שכשתהיה לי עמדת השפעה בעתיד אנסה לשנות, לפחות בחלקת אלוהים הקטנה שלי.

אני (גם) עושה מבחנים, אבל כמו שכתבתי, אני לא מאמינה בהם ככלי למידה אופטימאלי
האם את לא חושבת שהמבחנים הם כלי חשוב במהלך הלימודי? (לא תמיד אבל ברוב הפעמים)

סליחה, אני רק שאלה.
יש לי זכרון מעומעם אודות מחקר שבוצע בבוגרי תואר ראשון כלשהו,
שזמן מה לאחר סיום התואר (שנה?), התבקשו להבחן שנית בכל הבחינות בהם נבחנו במהלך הלימודים מבלי להתכונן מחדש.
(הזכרון המעומעם טוען לכישלון קולוסאלי ולא מפתיע)
האם למישהו מצלצל מוכר עד כדי לינק, או שמא זוהי wishful thinking שקרמה עור וגידים לכדי אגדה אורבנית?

ג'ון הולט מספר על ניסוי כזה שנעשה בבי"ס, על ההבדלים בין המבחן ביום שישי לבין מבחן זהה ביום ב' (אחרי סופשבוע בבית).
פרטים הייתי מחפשת אצל אלפי כהן

וואללה. לא הכרתי.

שלום

וואו עבר זמן מאז ביקרתי כאן. שאלה לי לגבי מבחנים בבית ספר יסודי. אני מבקשת לאפשר לילדי פטור ממבחנים, כלומר שלא יבחנו כלל בבית הספר, ומבחינתי שלא יקבלו ציונים ותעודה. רציתי לדעת האם חלה חובה על התלמידים לגשת למבחנים בבית ספר יסודי ממלכתי? והאם מישהו מכיר אפשרות שכזו - הורים שביקשו פטור ממבחנים עבור ילדיהם? תודה.