פוביות דף שיתוף ותמיכה

[אנונימי]

ראו גם: פחד מטיסות

[בת_ההרים*]

טוב אני מרימה את הכפפה.
אני חייבת לשתף בפוביה אדירה שלי.
אני נורא נורא נורא מפחדת מצרעות ודבורים (בקמץ, הגדולים). דווקא מדבורים רגילות קטנות לא.
היום היינו במרחצאות וישבנו במדשאה ובמקום להנות מהשמש הסתווית ומהבילוי המשפחתי פשוט לא הצלחתי להנות. הסתובבו שם המון צרעות ואני, רק רואה את הצהוב שלהן, ישר נהיה לי חושך בעיניים.
אין לזה הסבר רציונלי.
אז במקום להנות (ובאמת שניסיתי. החלטתי להתעלם, לא להסתכל, להשאר רגועה) אני במתח נוראי כל הזמן ורק אחת מהן נכנסת לרדיוס שלי אני נכנסת להסטריה. הפחדתי את הילדים כי הם הרגישו את חוסר השקט שלי ואת הפחד.

כשקראתי את החווית מפארק הירדן ראיתי שהצרעות היו מרכיב די מרכזי בכל העניין. אני יודעת בוודאות שאם הייתי מגיעה לשם הייתי מאבדת את שפיותי. אני לא צוחקת. הייתי מגיעה להתמוטטות עצבים.

הפוביה הזו גדלה בילדות אחרי שראיתי כמה ילדים נעקצים וכואבים מאד. וראיתי את הצרעות מתקיפות אותם ממש ככה. הן רעות.
היה גם סיפור של שתי צרעות שקיננו בארון הקיר בחדר הילדות שלי. צרעות שחורות. במשך כמה שבועות הן התקיפו אותי בחדר ואמא שלי לא האמינה לי כי כשהיתה נכנסת לחדר לבדוק הן התחבאו בקן למעלה. היא האשימה אותי בהלוזינציות. עד שאבא שלי נכנס לחדר עם קערת פירות,כמה פרקטי,ומייד הן יצאו ממחבואן. ואז היו צריכים לגרש אותן ולוודא שלא תחזורנה (והן ניסו).
בקיצור-זה הסיוט שלי.
זה די הורס לי כי אני כן אוהבת טבע וקמפינג אבל בדרך כלל במקומות כאילו יש צרעות ואני לא עומדת בזה.
זהו.
תודה על ההקשבה.

[תבשיל_קדרה*]

אני לא בטוחה שדברי יעזרו לך, אבל לי פארק הירדן עשה רק טוב מבחינה זו:
מסתובבות לנו צרעות ליד הבית (בשנה שעברה קראנו למדביר של המועצה. השנה עזבתי את זה). כשאנחנו אוכלים - הן נכנסות הביתה (למשל אתמול הן באו כשהתעסקתי עם בצק שמרים. מוזר).
כל הקיץ די פחדתי מהן.
בפארק הירדן היו כמויות אדירות שלהן. פחדתי, אבל לא יותר מבבית.
כשחזרנו הביתה, זה היה כמו "להוציא את העז מהבית". מה זה 2-3 צרעות במטבח בזמן ארוחה? קטן עלי!

> מעולם (טפו טפו) לא נעקצתי ע"י מעופף מפוספס בגווני צהוב <

[יוחנן_בצק*]

סגולה ירושלמית עתיקה נגד דבורים וצרעות:
לאמר בדבקות, בלולאה אינסופית: מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים.....

וברצינות,
אם מדובר בפחד מצמית ומנטרל, קראתי איפושהוא על טיפול שלבי המיועד להקטנת הפוביה כך שלא תפריע לתפקוד (שם זה היה עם עכבישים).


<בצקים. לא מסוגלים להקשבה אמפאטית בלבד. חייבים לתת עצות>

[תבשיל_קדרה*]

מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים מלח מים
לא רק ירושלמי.

> עד עצם היום הזה <

[מ_י_כ_ל*]

גם אני במפחדים, בדבקים בלולאת מלח-מים (ממש לא ירושלמית, אגב), ובנסים על נפשם תוך כדי. עם זאת (אולי בגלל זאת?) - יוצאת בקריאה נרגשת לשינוי שם הדף ל שם דף מתאים.
פחד מדבורים
לא חברה של הדבורה מאיה
כאלה...

<מקפיות. לא מסוגלות להקשבה אמפאטית בלבד. חייבות לערוך תוך כדי>

[בשמת_א*]

כל חיי פחדתי מדבורים, צרעות ודבורים.
אז בפארק הירדן עקץ אותי דבור (בערך התיישבתי עליו).
נו, טוב, אני עכשיו מפחדת הרבה פחות.

[יוחנן_בצק*]

בסדר, בסדר. לא ננכס את זה לירושלמים. תעקצו אותי וזהו..

<מציע מלח מים מלח מים כ שם דף מתאים>

[פלוני_אלמונית*]

צרעות ?
על מה אתם מדברים
עד היום אני פוחד ללכת בחושך

[פלוני_אלמונית*]

במיוחד כאשר פתאום נכבה תאורת הלילה

[טובי_י*]

אז בפארק הירדן עקץ אותי דבור (בערך התיישבתי עליו).

[תבשיל_קדרה*]

עד היום אני פוחד ללכת בחושך
אין צרעות בחושך.
זו הסיבה האמיתית לכך שאת הארוחה החמה אוכלים בערב.
(ואל תאמינו ל"חם, עייפים, לא רעבים, אין כח לבשל").

[בת_ההרים*]

יוצאת בקריאה נרגשת לשינוי שם הדף ל שם דף מתאים

למה? דווקא התכוונתי שכל אחד יוכל לשתף כאן בפוביות שלו ולאו דווקא ענייני מעופפים.

חהחהחהחה המלח-מים מלח-מים כבר קטן עליי (-: אני כבר בפאזה אחרת לגמרי. לגמרי דורש טיפול היפנוזה לדעתי. אני מדברת על פוביה. לא הייתי נשארת בפארק הירדן כדי אולי להעקץ. עד כדי כך,כן.

אין צרעות בחושך

זה בדוק? אני לא יודעת אבל פעם בחיפה חזרתי בלילה הביתה והלכתי בסמטה מאד חשוכה שעלתה אליי לבית. ופתאום שמעתי איזה בזזזזזזזזזז חזק כזה ונעקצתי ברגל. היתה לי וואחד עקיצה. עד היום יש לי צלקת שם. זה נשאר בגדר מסתורין-מה עקץ אותי.

[תמרול_ה*]

כמו בשמת, מאז עקצה אותי הדבורה ההיא בקבוצת יבנה, ביום העצמאות לפני איזה עשרים שנה, בטוסיק, פג ונעלם לו הפחד מדבורים.
מקסימום יעקצו, זה התגלה כדבר נסבל בתכלית.
מצד שני, כמו שאני רואה, האירוע עצמו היה בלתי נשכח...

[תבשיל_קדרה*]

_אין צרעות בחושך
זה בדוק?_
כך היה בפרקַירדן.

[בת_ההרים*]

אני חושבת שלא מפחיד אותי להעקץ (נעקצתי כמה פעמים ע'י דבורים) כמו שמפחיד אותי האקט של צרעה או דבור שנוחתים עליי/מסתבכים לי בשיער/נדבקים לי לרגע עד לעקיצה עצמה.

[בת_ההרים*]

אגב, אם בא לכם שנו את שם הדף. העיקר התוכן (-:

[דגנית_ב*]

ככל שעוברות השנים ומתרבות הטיסות - אני יותר ויותר מפחדת לטוס.
כל כיס אויר מעביר לי את חיי מול עיניי. אני מחזיקה בכיסא ולא מעיזה לזוז
כדי לא לטלטל את המטוס עוד יותר...
הילדים על ידי, אוכלים, רואים סרט - הם לא שמים לב!!!
והנחיתה - הריצה המטורפת קדימה כשכל הגוף נדבק אחורה. אני מדמיינת איך הטייסים מחזיקים את הברקס בכל הכוח כשטיפות זיעה מנצנצות מתחת למצחייה: שיעצור לכל הרוחות, לפני שנכנס ישר בדיוטי פרי...

וחוץ מזה, אני אלרגית לעקיצות של דבורים (הגדולים, לא הקטנות).

[דגנית_ב*]

אז צריך להעקץ כדי להפטר מפוביית העקיצות?
אה. מה צריך כדי להפטר מפחדים בטיסה? לא, על תענו לי.

[שרון_ג*]

בגדול יש שתי שיטות להפטר מפוביות -
אחת נקראת למיטב זכרוני "הצפה" - כמו להוציא את העז מהבית... מכניסים אדם שמפחד ממעליות למעלית סגורה בקומה העליונה בלי יכולת לצאת. אחרי כמה שעות (אם הוא לא מת מהתקף לב...) כנראה שייפטר מהבעת (ככה אומרים פוביה בעברית).
שיטה שניה היא בסגנון צעד-צעד: מי שמפחד מזריקות נותנים לו לשחק במזרקים, אח"כ לשחק במזרק עם מחט אח"כ להסתכל על אחרים שמקבלים זריקה...לאט לאט.

והכי טוב - לימוד של טכניקות הרפיה. עושים את זה בביו-פידבק ויש גם שיטת נוספות.

אחת הבעיות עם הפוביות האלה היא שהבנאדם מתחיל להמנע מלעשות דברים בגללן. עד שבסוף מגיעים לאגורופוביה - הבנאדם מסתגר בביתו ומסרב לצאת.
פוחדת מצרעות? לא הולכת לפארק הירדן.
פוחדת מטיסות? לא טסה לחו"ל.
פוחדת ממעליות? לא מבקרת חברים שגרים בקומה עשירית.
פוחד מחושך? לא הולך לקולנוע...

ככל שהזמן חולף הפוביה מתבססת וקשה יותר להפטר ממנה.

<שרון תמיד מנחמת את עצמה בטיסות שאם משהו יקרה זה יהיה כל כך מהר שהיא לא תרגיש>
<בטיפשותה פעם העלתה את מחשבתה זו בפני רם, שמיהר לציין בפניה סיטואציות בהן זה-לא-יהיה-כל-כך-מהר>
<אותו רם, שכשהיתה שואלת אותו בבהלה מה הרעש הזה שנשמע פתאום במטוס, היה מציין בנחת שנראה לו כי איבדנו את אחד הגלגלים>
<אותו רם שהיה בודק בכל מטוס, עוד לפני ההמראה, היכן נמצאת כרית-החירום או חגורת ההצלה, והיה גם מציין שמטוס מהסוג הזה שאנו טסים בו היום התרסק בעבר אי אילו פעמים בסיטואציות שונות>
<ואם זה לא טיפול בהצפה, אז מה זה?>

[בת_ההרים*]

אז זהו. שבעלי גם חושב שהדרך היחידה עבורי להפטר מפובית הצרעות היא להכניס אותי לחדר מלא בהן ולתת לי לשבת שם חמש דקות לפחות (ואם זה יהיה בתכנית "אפקט הפחד" אני עשויה אפילו להרוויח 50 אלף דולר. טוב שיש פנטזיות).

אני חושבת שאני אמות קודם מהתקף לב או שבץ מוחי.

[בזיק_ויויו*]

ואם זה יהיה בתכנית "אפקט הפחד"
ובספשייל מיוחד לחג - להתמרח בדבש קודם הכניסה לחדר הצרעות.

[בת_ההרים*]

ובספשייל מיוחד לחג - להתמרח בדבש קודם הכניסה לחדר הצרעות

לפי מה שהבנתי מ"שבי פארק הירדן" אז עדיף איזה ממרח טונה? (-:
<בת ההרים מאד אוהבת את בזיק ויויו ואילו הם אפילו שמות החיבה של הבנים שלי>

[שרון_ג*]

בת ההרים - את יפה ויש לך כתר וקוראים לך דובשנית?

[בת_ההרים*]

D-:

[זהבית*]

אני פוחדת מכלבים.
בעיקר כשהם נובחים.
בעיקר כשאני לבד מולם.
מה שלא עוזר: הידיעה שכלבים "מריחים" את הפחד שלי ומגיבים בתוקפנות.
מה שכן עוזר: נמרים

הסבר: פעם היה לי אוטו ופחדתי שיגנבו אותו.
אז מישהי אמרה לי לשים עליו 2 נמרים לשמור. ורק לא לשכוח לשחרר אותם כשאני רוצה לסע.
מאז תמיד שמתי 2 נמרים ובאמת לא גנבו לי את האוטו.

יום אחד טיילתי בערב ובא מולי כלב. מיד הרגשתי את תדר הפחד הזה. שהרגליים נעשות חלשות והלב דופק מהר ונזכרתי שהוא מריח את זה ונהייתי היסטרית לגמרי.
ואז נזכרתי בנמרים. מיד שמתי 2 נמרים, אחד מכל צד והרגשתי מוגנת מספיק כדי לעבור ליד הפודל.

מאז אני תמיד קוראת להם ולפעמים לא רק כשיש כלבים בסביבה. נחמד לטייל איתם. הם סקרנים ויפים.
רק שתמיד צריך לזכור לשחרר אותם....

[עדי_יותם*]

פארק הירדן: הלכתי לשטוף כלים ולהק צרעות התביית עליי ועל הכלים. קפאתי מפחד.
הסתכלתי סביבי לראות ממי אני יכולה לבקש עזרה. לא ראיתי אף אחד שאני גם מכירה וגם נעים לי לבקש עזרה.
ניסיתי ללכת לאט, מהר - הן המשיכו לזמזם בעצבנות סביבי.
הנחתי את הכלים על הרצפה, הלכתי לקחת מגבת מטבח, ונופפתי בה בעוז מעל לכלים, עד שכולן התעופפו בפחד.
הלכתי לי משם בראש מורם ובגאוות אין-קץ.
(שרונג, זו הצפה, נכון? (-: )

[בת_ההרים*]

הנחתי את הכלים על הרצפה, הלכתי לקחת מגבת מטבח, ונופפתי בה בעוז מעל לכלים, עד שכולן התעופפו בפחד

אני מקנאה בך. לי לעולם לא היה אומץ. לא הייתי נשארת בפארק הירדן כדי אולי להגיע עם כלים לכיור ולגלות שהמוני צרעות עוטות עליי.

[עדי_יותם*]

אבל בת הרים יקרה, לא היה לי אומץ. לא ידעתי מראש שזה מה שיקרה. פשוט נקלעתי למצב שבו לא היתה לי ברירה! אני רגילה מאוד לסמוך על כך שתמיד יהיה מישהו שיעזור לי בסיטואציות כאלה (תסמונת בת הזקונים המפונקת; אם כי עם רוב הדברים אני יכולה להתמודד איתם בלי בעיה) - זו היתה חוויה משונה מאוד לראות שאין אף אחד כזה מסביב. בדיעבד - מומלץ.

[בת_ההרים*]

אבל בת הרים יקרה, לא היה לי אומץ

מה,לא ידעת שהמקום שורץ צרעות? נראה לי אחרי שעה במקום אפשר היה להבין את זה...
חוץ מזה שהיה לך מזל עם המגבת. חבר שלנו שנמצא בחניון בארות במכתש נעקץ לפחות פעמיים בשבוע מצרעות כאילו. וזה למה? כי כשהוא נכנס למטבח והן שורצות שם הוא מגרש אותן עם מגבת ואז,לדבריו, תמיד יש אחת שאורבת לו, צמאה לנקמה ונדבקת אליו עד שעוקצת.אוףףףףףףףףףף.
יש לי תמונה בראש. אותי, הבן זוג והילדים מגיעים ואחרי יום אורזים וחוזרים הביתה בגלל הצרעות p-:
פוביה או לא?

[עדי_יותם*]

מה,לא ידעת שהמקום שורץ צרעות?
לא ידעתי, או שאמרו לי ושכחתי? 'צמעי, אם כ"כ הרבה אנשים חוזרים לשם שנה אחר שנה, כנראה שזה לא כ"כ נורא - זה מה שהייתי חושבת גם לו היו אומרים לי.

חוץ מזה שהיה לך מזל עם המגבת
טוב שאת אומרת לי את זה עכשיו ולא בזמן אמת (-:

יש לי תמונה בראש. אותי, הבן זוג והילדים מגיעים ואחרי יום אורזים וחוזרים הביתה בגלל הצרעות.
לי יש תמונה אחרת: את, הבן זוג והילדים מגיעים, בלי טוּנה. הבן זוג והילדים אחראים על הכנת האוכל, פינוי הכלים ורחיצתם. בלי תירוצים! (-:

[בת_ההרים*]

את, הבן זוג והילדים מגיעים, בלי טוּנה.

אבל אבל אבל אנחנו אוהבים טונה (-;

תודה

[שרה_ק*]

לקחת וויטמין B12 ואבץ. זה הופך את גופך לדוחה צרעות. הריח דוחה אותן. ואפשר להצטייד בספרי מים לשיער ולכוון את הפקק שהמים המרוססים יצאו בצורת שפריץ חד כמו קרן ליזר (במקום ענן חלקיקי מים שנועד לריסוס שיער) זה מבריח דבורים וצרעות יופי כי כאשר הן מקבלות זרם מים ישר בפרצוף, הן חושבות שיורד גשם ואז הן בורחות הביתה.
בלי הדברים האלו אני מתה מפחד מצרעות ודבורים (הקטנות)

[אמא_אווזה*]

כדי להשתחרר קצת מפחד מטוסים, לא מוכרחים לעבור איזו חוויה אישית: לפני שנים בקורס קצינים בחיל האויר הוטל עלינו לקרוא ספר על חוויות של טייסי חיל האויר הבריטי במלחמת העולם השניה. לצערי אינני זוכרת את שם הספר או שם הטייס שכתב בו את זכרונותיו, אבל לפי מה שהוא מתאר, אחת ליומיים בערך הוא קיבל איזו פגיעה נוראה במטוס והיה צריך לחפש מקום לנחיתת אונס. הוא עבר עשרות נחיתות אונס ושרד כדי לכתוב עליהן. כשאני משקשקת נוראות במטוסים אני מנסה להיזכר בו, ולהתייחס ל'בעיה במטוס" כתקלה יומיומית שבסך הכל מצריכה נחיתת אונס קלה על איזה חוף אקזוטי.
רצוי גם להסתכל על הדיילות, ולשכנע את עצמנו ש"זה סתם עוד יום עבודה. ממריאים-טסים-נוחתים-ממריאים-טסים-נוחתים".
אבל יותר מזה, עוזר לקחת ספר מותח (יש להתחיל לקרוא לפני הטיסה, כך שבזמן ההמראה נהיה כבר ממש בתוך המתח). ואז בשיטת ההכחשה, קוראים בספר ומדמיינים שאנחנו בכלל בבית על הספה. לא לקרוא הרבה במשך הטיסה, כי הספר צריך להספיק גם לנחיתה, וגם לכיסי אוויר וכיוצ"ב איזורים טילטוליים.

[שירה_מ*]

סליחה על ההתערבות, אבל בתור צופה כפייתית מהצד, הייתי מאוד שמחה אם לא הייתם מוחקים גם דפים שאינם פעילים.
אני דיי חדשה פה ונהנת כל כך למצוא דפים שונים ומשונים באתר. אני מוצאת כאן באתר תשובות לשאלות קשות ומציקות,
יזדהות עם אנשים רבים וגם אינסופ דפים שגורמים פשוט לצחוק.......... שזה לא פחות חשוב

[טרה_רוסה*]

לא ידוע לי שנהוג למחוק דפים לא פעילים.

[בת_ההרים*]

א טוב אז סליחה...כאילו...הכוונה היתה טובה.
אז נשאיר.

[לילה_טוב*]

לא היה לצפונים איזה משהו מעלה עשן על השולחנות שבגללו לא התקרבו אליהם כל המזיקים הללו? אם תוכלו לעדכן לפני פארק הירדן הבא (אחרת אני אשכח) מה זה ואיפה קונים את זה ואם זה עובד באמת, יהיה מצוין. תודה.

[מחפשת_עזרה*]

האם מישהו יכול להמליץ על קסטות הרפייה?

[יוחננ_ית*]

יוצאת בקריאה נרגשת לשינוי שם הדף ל שם דף מתאים.
האם שם הדף שונה?
נפתח עוד דף בנושא, פחד מטיסות.

[ריח_מנטה*]

אני פוחדת מכלבים.

לא רק שהם לידי גם כשאני רואה אותם בטלויזיה אמא'לה

[פלוני_אלמונית*]

פוביה מקהל שמעתם?
הסמקה, דופק מהיר , לחץ ורק שאני צריכה לדבר ומישהו אמור להקשיב . הצילו! רעיונות

[בין_הצללים*]

יש גם פוביה שעד היום חשבתי שהמצאתי ומסתבר שאני לא לבד.
פחד מהקאות
חרדת הקאות

[עדית*]

היי!
יש לי פחד גבהים!
במעליות שקופות, למשל (לא במעליות סגורות). אבל זה עוד זניח.
במגדל אייפל למעלה בקומה העליונה, פשוט התיישבתי על הרצפה מרוב פחד (כי זה גם קצת זז).
והצרה הכי גדולה, שבשנים האחרונות אני לא עולה על מטוסים, כי אני ממש מרגישה את הגובה,
ופוחדת שהרצפה תיבקע ואפול למטה,
או שזנב המטוס ייבקע (כמו שקרה באיזה אזור נידח) ואני אשאב החוצה,
או שהתקרה של המטוס תתרומם ותעוף (כמו שכבר ראיתי באיזה סרט בערוץ הסרטים),
או שהמטוס יתהפך כמה פעמים וייפול (כמו שראיתי בסרט תעודה!!).
בקיצור- לא בא לי לעוף!!!!

[בתולת_ים*]

היי!
הפחד הגדול שלי זה לטבוע לעיני אנשים כלומר שאני אתחיל לטבוע בים וימשו אותי כשאני לובשת רק ביקיני ומישהו זר יגע בי
לעוד מישהי יש את הפחד הזה או שרק אני דפוקה?

[אלמונימית*]

לסבתא של זוגי יש פוביה מחתולים.
בחיים לא שמעתי על זה לפני שהכרתי אותה.
היא לא יכולה להיות איתם באותו בית, ולכן היא לא יכולה לבוא לבקר אותנו, על אף שהיא רוצה.

לעומת זאת, היא לא מפחדת מתרנגולות.
וגם לא מאוד פחדה לברוח ממצעד-מוות, להכנס לבתים של גרמנים, לבקש אוכל, לפטפט איתם ולחזור למצעד כדי לחלוק את השלל עם חברה.
אבל חתול?
לא מסוגלת.

(בצדק, אומרת החתולה וחוזרת לנמנם על המסך. בצדק, אומר החתול וזומם להשתלט לי על הכסא בשניה שאקום לקחת לי משהו לאכול.)

[חיננית_הבתה*]

ואו, מהשמיים זימנו לי דף. לא ידעתי שיש פה נושא כזה.

הפדיחה כל כך גדולה, שאני אפילו לא אתאמץ לכתוב בניק בדוי -
אני מפחדת מרוחות רפאים. מתה מפחד.
כן, אותן דמויות חביבות שראיתם בסרטים כמו "החוש השישי", "הניצוץ", "האחרים" (למה, למה עשיתי את זה לעצמי? למה הלכתי לראות את הסרטים האלה?). "מגרש השדים" הארור שראיתי בזמנו, בכלל בנה לי את סיוטי הלילה ל-15 שנה קדימה.
בלילה בחושך, ולפעמים גם בלילה באור, בבית לבד, אני נבעתת למחשבה שאכנס לחדר השני ואמצא שם רוח. מת-חי. בנאדם שנראה כמו כל בנאדם, יושב, עומד, מדבר אלי, לא יודעת מה. אבל רוח.

למה דווקא זה? מה עושים נגד זה? (יש לי כמה לחשים אישיים שהמצאתי, השבעות כאלה, אבל הם עובדים רק חלקית). לאלוהים הפתרונים. או אולי מישהו מהאתר יודע

[קרן_שמש*]

יש לי כמה לחשים אישיים שהמצאתי, השבעות כאלה, אבל הם עובדים רק חלקית.
הכוונה שהם לא מגרשים את כל רוחות הרפאים, רק את חלקן?

[חיננית_הבתה*]

הכוונה שהם לא מגרשים את כל רוחות הרפאים, רק את חלקן?
לא הכוונה שהם משככים את הפחד בצורה חלקית בלבד, או הופכים אותו לנסבל (למשל כשאני חייבת לקחת משהו מהחדר השני אחרי שכבר כיביתי את האורות בכל הבית).

שלא יובן לא נכון: זה לא תוקף אותי כל הזמן, אלא מדי פעם. אבל בצורה די רנדומלית - לפעמים פעם בחצי שנה ולפעמים פעם בשלושה ימים.

[תום*]

לא הבנתי.
האם את מאמינה ברוחות רפאים?
ניסית פעם להכיר רוח רפאים?
או שאת משוכנעת שהן לא קיימות, ושהפחד שלך לחלוטין לא רציונלי?

<לא צוחקת>

[חיננית_הבתה*]

_האם את מאמינה ברוחות רפאים?
ניסית פעם להכיר רוח רפאים?_

אני מפחדת להיווכח שהן קיימות. כאילו מרגישה שהן כמעט-שם, מחכות להתממש, ואני לא מסוגלת לעמוד בזה.
אם ראית את "החוש השישי" (תיכף בא ספוילר!), הילד שם פחד מאוד מרוחות המתים, עד שהצליח לתקשר איתן ולעזור להן. זה פתרון נפלא בעיני, רק שעבורי מפחיד מדי להיווכח שהוא ריאלי

אני גם מפחדת מהפלישה שלהן אל תוך העולם שלי: כשאני על המיטה (בהתעוררות באמצע הלילה נאמר) - פוחדת לשכב כשהיד שלי "חורגת" מעבר לגבול המיטה. נדמה לי שהם שם, ושאם היד שלי "תצא מהגבול", הם יאחזו בה.

[בתולת_ים*]

פחד מטביעה ,האם מישהי כמעט טבעה ואיך ההרגשה? אני אשמח אם מישהי תחזיר לי תשובה

[תום*]

חיננית, אני חושבת שאולי אני יכולה לעזור לך. (לא שום דבר מוזר מדי או פסיכולוגי...)
אבל זה לא לאינטרנט.
ובכלל, ובלי קשר, נראה לי שיהיה לי מעניין לפגוש אותך. אז אם את רוצה תתקשרי אלי. (הטלפון שלי מופיע פה ושם ובככר השוק )


בתולת ים,

אני מפחדת מטביעה, מאז שילד אחד הטביע אותי בבריכה. זו בעיני הדרך הגרועה ביותר למות.
אבל לפני כמה שנים הייתי בשטפון מדברי.
שם המצב היה באמת מסוכן (לא היה מציל בסביבה...) ומישהי גם מתה.
דווקא שם, ברגעים בהם נשמנו לסרוגין, כשהראש צץ מחוץ למים, כבר לא פחדתי.
ובזמן שהייתי תקועה על הצוק ההוא גם הגעתי לנירוואנה. זה היה מדהים, ונפלא. לא היה פחד, גם לא מהמוות, אם כי קיבלתי החלטה להמשיך לחיות.

אבל אני עדיין לא טיפוס של ספורט מים. עדיין זוכרת את הרגשת הטביעה מילדותי. לא כיף.
מצטערת אם זה לא עזר לך במיוחד.

אבל תסתכלי על זה כך: אם את לא לחלוטין נמנעת ממים,
אם את חיה חיים שלמים ומלאים,
הרי מה שיש לך אינו "פוביה", אלא פחד הגיוני לחלוטין שאת מתמודדת איתו כמו עם כל פחד.

[הפעם_בעילום*]

פוחדת לשכב כשהיד שלי "חורגת" מעבר לגבול המיטה. נדמה לי שהם שם, ושאם היד שלי "תצא מהגבול", הם יאחזו בה.
עשית לי צמרמורת.... גם לי יש בדיוק אותו פחד !!
אני זוכרת שבתור ילדה קטנה הייתי עוטפת את כל הגוף בשמיכה כי ככה לא יכולים לגעת בי. ואוי ואבוי עם היד היתה יוצאת משמיכת ההגנה.
אני גם רואה כל מיני יישויות (לפעמים ממש דמות אדם ולפעמים אור לבן) ובלילות כשאני צריכה ללכת למקומות חשוכים
אני עושה זאת בזריזות ומנסה להדליק את האור כמה שיותר מהר.

אני גם תמיד מסובבת את הראש לאחור בחושך כי אני ממש חשה שיש מישהו מאחורי.

[בתולת_ים*]

אני יודעת שזה נשמע טפשי אבל כשאני בים הפחד שלי זה להיסחף ושאנשים יראו אותי טובעת ,אני נראית די טוב (לטעמי) אבל המחשבה שימשכו אותי חצי מעולפת ויגעו לי בשדיים וכל הבנות בחוף יסתכלו עלי ממש ממלאת אותי בהיסטריה
תגידו אני דפוקה או שעוד מישהי מרגישה כך?

[תום*]

לא דפוקה

[בין_הצללים*]

_אני מפחדת להיווכח שהן קיימות. כאילו מרגישה שהן כמעט-שם, מחכות להתממש, ואני לא מסוגלת לעמוד בזה.
אם ראית את "החוש השישי" (תיכף בא ספוילר!), הילד שם פחד מאוד מרוחות המתים, עד שהצליח לתקשר איתן ולעזור להן. זה פתרון נפלא בעיני, רק שעבורי מפחיד מדי להיווכח שהוא ריאלי_

חיננית, תיארת אותי ממש. זו לא פוביה, אני יכולה לתפקד, להיות בבית לבד (כמעט גם כשיש הפסקת חשמל), אבל זה חשש שקיים לי בדיוק בצורה שתיארת אותה. היו לי סיוטים במשך שבועות אחרי שראיתי את החוש הששי, לא ראיתי את שאר הסרטים שכתבת.

אצלי בנוסף זה הודות לאבא שלי והמשפחה שלו (סבא סבתא דוד) שסיפרו לי כל מיני סיפורים מוזרים ותמוהים למדי (על חלומות בהם המתים השתתפו והחלום התברר כאמת, ארונות מתים שנקשו, הליכה אחורה בזמן) ונשבעו שכל מילה אמיתית.
אמא שלי אומרת שהם רק נהנו מזה שהפ הפחידו אותי, הם כל אחד בנפרד נשבע שזו אמת לאמיתה.
אי אפשר לדעת מה האמת , ההורים שלי גרושים.

[חיננית_הבתה*]

לא ראיתי את שאר הסרטים שכתבת
יופי. אל תראי...
אני שואלת את עצמי די הרבה, על איזה מיתרים הסרטים האלה מנגנים. מה הפחדים האלה, ממה הם ניזונים.

אי אפשר לדעת מה האמת , ההורים שלי גרושים.

[בתולת_ים*]

אני מעוניינת לדעת אם מישהי עברה חווית טביעה שבה הצילו אותה איך ההרגשה? הרעיון שאני במצב פגיע כשאני כמעט לא לובשת שום דבר מלחיץ אותי

[תום*]

הרגשתי אסירת תודה.
ובת-מזל.

[מיטל_מ*]

חיננית הבתה
לפני חודש אחי הכריח אותי לצפות בסרט המסור(מעין מותחן פסיכופטים).
בסרט יש קטע שילדה חמודה אומרת לאבא שיש איש רע בארון.האבא לא מאמין.מתברר שבאמת הוא ישנו.חותף אותם וכ"ו..
בעלי עובד הרבה בלילות.בכל פעם שפיצי הולך לחדר לשחק ופתאום צורח בגלל משהו אני מזנקת ומסתכלת עליו כאילו שהוא יכול לראות משהו שאני לא.

אני שואלת את עצמי די הרבה, על איזה מיתרים הסרטים האלה מנגנים. מה הפחדים האלה, ממה הם ניזונים.
מאז אני שואלת את עצמי את אותן שאלות.....

מבאס הפחד הזה

[חיננית_הבתה*]

מבאס הפחד הזה
נכון. אני רק רוצה לעדכן שהמצב הרבה יותר טוב היום, בעיקר הודות לכמה אסימונים גדולים במיוחד שנתנה לי לוטם מרווני היקרה @}

[דני_זובין*]

טכניקת EFT כנראה יעילה ביותר בטיפול בפוביות ממוקדות.
--
מציע טיפול ללא תשלום. אני עובד בשיטה כשנה, עד כה על עצמי. המטרה היא להגיע לתוצאות תוך מס' שעות לכל היותר.
תצטרכו להגיע אלי (ירושלים) ולקחת אחריות מלאה על שלומכם.
[email protected] 0523729162