אל תטרחי להעביר ליצ"ו ודומיו, את הדברים היפים לא משאירים לנזקקים. שימי ליד הפח ברחוב. מי שיקח, הוא זה שנזקק. חבל על האנרגיה הכרוכה במיון אנשים לדרגות הזדקקות.
מסכימה.
וגם, במקרה שלך: אל תבזבזי זמן ואנרגיה על מחשבות והעברות. תורידי למטה.
_לעניינינו: הבעיה העיקרית שלי כרגע היא זמן.
הבית עולה על גדותיו. צריך לעשות פה טיפול עומק רציני_
תראי, עיקרון מספר 1 של
פליי ליידי הוא "צעדים של תינוק". כלומר, קטנים קטנים.
לא להילחץ!!!!
כל זה לא הצטבר ביום אחד, ולא תפני את זה ביום אחד.
עוד כלל: יותר חשוב שתהפכי את הסדר בבית להרגל - מאשר שכל המיותר יעוף מהר.
את גם לא חייבת להתעסק בזה כל רגע פנוי, רק אם זה משמח אותך וכיף לך!
אני אתמול חיפשתי את נייר, שאני לא זוכרת בשום פנים ואופן איפה שמתי אותו לפני שעברנו דירה. זה היה קוד וסיסמא של אתר שהייתי חייבת להיכנס אליו, ובניגוד להרגלי - לא העתקתי את הקוד והסיסמא למקום המיוחד שאני רושמת בו באופן קבוע את כל הקודים והסיסמאות שלי.
כתוצאה מזה שחיפשתי, יצא שעברתי על 3 ערימות ניירת לא גדולות.
וזרקתי המון המון ניירות!
זה היה לי מאוד כיף. באמת.
אבל אחרי שלא מצאתי, הלכתי ברגל כדי לקבל קוד וסיסמא חדשים... (בסך הכל לא רע: הרווחתי התעמלות. בערך 10-15 דקות לכל כיוון). הפעם רשמתי אותם מייד במקום המיוחד שלי.
אז שוב: תבדקי בכל רגע אם באמת כיף לך!
ועוד הצעה חשובה: תמיד תעבדי רק רבע שעה רצוף. כשהטיימר שלך מצפצף, אני מציעה לעשות משהו אחר, או מנוחה.
הדבר הכי חשוב הוא לא "לשרוף" את עצמך. זו הסכנה הגדולה. ילדים קטנים, אמא עייפה, המון חובות ועומס, ולחץ לסדר הכל מהר מהר? מתכון לצרות.
מה שכתבת כאן הוא יופי של תוכנית:
למיין את פינת היצירה, למצוא מקום וקופסאות לכל דבר, לזרוק מה שלא צריך (מדובר על הרבה חומר). סדר בכל המדפים והנישות בבית, כל הקופסאות שגם אילו שהיו יעודיות כבר נהיו של כל מיני דברים
שבי עם התוכנית ותחליטי:
מה המקום הכי חשוב להתחיל בו?
מה המקום שבו הסדר והניקוי שתעשי, הכי ייראו?
יכול להיות שמזה כדאי להתחיל. כי אז תקבלי חשק להמשיך ותראי שיש תוצאות.
במשך שבוע תתמקדי למשל בפינת היצירה, עד שיישארו בה אך ורק הדברים ששייכים אליה, שצריכים להיות שם, ושמשתמשים בהם ואוהבים אותם.
אם חסרות קופסאות לפינת היצירה, תשאירי את המשימה הזאת לאחר כך.
אחרי שתסיימי את המיון והסדר בפינת היצירה, תעברי לפרוייקט הבא. מדף אחד, טיימר על רבע שעה. נגמרת רבע השעה? מנוחה.
עוד סיבה שצריך את הזמן היא, שבהדרגה, ככל שמעיפים יותר - ככה מקבלים יותר חשק להעיף עוד יותר...
פתאום דברים שקודם חשבת "אולי אני אשאיר, נכון שלא השתמשנו בזה אף פעם אבל אולי כן נשתמש" - עכשיו את חושבת "די, כל הבית מתפוצץ מדברים, אין סוף למה ש'אולי' נשתמש בו. עדיף להשאיר רק את מה שבטוח ישמש אותנו, וכל השאר, שיברך אנשים אחרים. יש לנו מספיק, אפילו די והותר".
וגם, את חייבת להשאיר לך זמן למנוחה.
לא לעשות את זה בלי נשימה.
אם תעשי יותר מדי, בסוף העבודה תישארי עם הלשון בחוץ, בלי חשק לראות יותר אף סידור לעולם, ואז מה יקרה?
הדברים יתחילו תיכף ומייד להצטבר שוב!
לכן אני חוזרת ואומרת: יותר חשוב לפתח הרגל של מיון וסדר קצת כל יום - מאשר "לגמור" את כל העבודה מהר. העבודה הזאת לעולם אינה נגמרת, כל עוד אנו חיים. עצם קיומו של "בית" מושך דברים להצטבר בו. עצם קיומו של משטח מושך ערימות להתאסף עליו. לכן, חשוב לעשות כל יום קצת, וכשנראה שהכל מסודר וגמור - גם אז, כל שבוע להקדיש לאיזור מסויים, לניקוי פרטני, ואז מגלים עוד דברים שאפשר להעיף ממנו.
או יותר נכון, באחד מימי הניירת שלי - ימי שני. בעצם, מחר יום שני !
) ונתתי הלאה שתי שקיות של בגדי בנות לשתי חברות שלי, חלקתי כמה בגדי בנים עם עוד חברה, ונתתי לצדקה עוד קצת דברים שנשארו. כיף. זרימה.![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
