פרחונית לקראת פרידה

אנונימי

_{שם קודם פלונית חושבת להפרד}

אישה ואמא.
כרגע לקראת פרידה מבן הזוג.

דף בלוג
אולי אני אכתוב פה בלוג ?
נשמע לי רעיון מעניין

קישורים בשבילי
המלצות לטיפול זוגי או משפחתי
ככר השוק

תבדקי עם מיכל צמות נדמה לי שהיא עוסקת בגישור ואני ממליצה עליה בחום.

אנונימי

לא יודעת כמה רחוק אתם מוכנים לנסוע. אבל הזוג עגני, מכרכור, הוא, אביב, מגשר, היא ( מיכל צמות ) עו"ס מטפלת זוגית ומשפחתית וביחד עושים דברים יפים.

בנוסף, אני מכירה 2 עו"סיות, עם תארים מתקדמים וטונות של נסיון בטיפול זוגי כולל ליווי גרושים שעובדות בראש"לצ.

אנונימי

זה מה שקורה כשלא מרפרשים בזמן

מחליטה לנסות לכתוב פה בלוג
לראות מה יוצא לי מזה

מחקתי ואתחיל מחדש.

גמני באתי להמליץ על מיכל צמות ואישהּ

מחקתי ואתחיל מחדש.
נו...

פעם ראשונה שנכנסתי לדף (האמת שבעקבות הכינוי). תודה לכל הממליצות [-:

טוב, אז אני מתחילה שוב
הפעם יותר בזהירות
לא רוצה להחשף לפני שאנחנו מתחילים לספר לעולם
ויש אנשים פה באתר שמכירים אותנו, חברים משפחה

אז אנחנו נפרדים
לא במריבות (למרות שהיו כמה כאלה בשנה האחרונה) וצעקות.

יש בינינו כבוד, הערכה הדדיים. סוג של חברות.
אני מאוד רוצה שהוא יהיה מאושר. גם כי אני אוהבת אותו כאדם שחלק איתי 15 שנה.
וגם כי הוא האבא של הבת שלי, וזה אינטרס טהור שלי שהוא יהיה מאושר.

ועם כל זה ישנה השלמה עם העובדה שאנחנו כבר לא בני זוג.
אין לנו תחומי עניין משותפים כמעט.
ולמען האמת מעולם לא היו, אבל זה סיפור של העבר.
וככל שעברו השנים גם התחומים האלה הלכו והתמעטו.
בשנים האחרונות עברתי תהליך צמיחה וגילוי עצמי במספר תחומים.
והוא לא היה שותף לתהליך הזה.
גם כשניסיתי לשתף אותו, קיבלתי בד"כ תגובה שהרגישה לי צוננת משהו.

באופן אירוני, חברה טובה שאיתה חלקתי את העניין, אמרה לי שאם אפסיק לצפות ממנו למה שהוא לא יכול לתת לי, אולי אוכל להנות ממה שהוא כן יכול לתת לי.
וזה כל כך נכון. והחלטתי לנסות ליישם את זה.
ואז, ממש כמה ימים אחרי, הוא העלה את העניין, שיחה של "דרכנו לאן".
ותוך כמה ימים זה הוחלט. אנחנו נפרדים.

כרגע אנחנו קוראים את הספר להתגרש ולהשאר חברים
מתוך כוונה לקבל הצצה לקראת מה שצפוי לנו

יש שני דברים עיקריים שמטרידים אותי כרגע
חלוקת הרכוש - יש לי הרגשה שבעניין הזה יהיה לנו קונפליקטים
מקום מגורים חדש לי ולבת שלנו - הוא רוצה להשאר בדירה הנוכחית ששיכת בעצם למשפחה שלו
אני לא החלטתי היכן אני רוצה לגור.
יש מספר גורמים שמשפיעים על ההחלטה הזו - עבודה ופרנסה בשבילי, מסגרת חינוכית בשבילה, מרחק סביר ביניהם כדי שלא יבלו את רוב זמנם ביחד בנסיעות.
המשך יבוא...

_יש שני דברים עיקריים שמטרידים אותי כרגע
חלוקת הרכוש - יש לי הרגשה שבעניין הזה יהיה לנו קונפליקטים
מקום מגורים חדש לי ולבת שלנו - הוא רוצה להשאר בדירה הנוכחית ששיכת בעצם למשפחה שלו
אני לא החלטתי היכן אני רוצה לגור.
יש מספר גורמים שמשפיעים על ההחלטה הזו - עבודה ופרנסה בשבילי, מסגרת חינוכית בשבילה, מרחק סביר ביניהם כדי שלא יבלו את רוב זמנם ביחד בנסיעות._
על הדברים האלו כדאי להתייעץ עם מישהו מקצועי. האם את הדירה שאתם גרים בה קיבלתם בעת שהייתם זוג? אם כן וקיבלתם במתנה או בסידור אחר, יכול להיות שאת זכאית בדיוק כמוהו להישאר בה ויכול להיות שגם יש לך בה זכויות חוקיות. אל תמהרי לוותר על כל זכויותייך. חשוב שאבי ילדתך יהיה מאושר. במקביל חשוב שגם את ובתך תהיו מאושרים ושיהיה לכם איפה לגור ופרנסה טובה. על ענייני כסף, גם אם נראה שמסתדרים, צריך ייעוץ מקצועי.

הדרך בה אתם עושים זאת, כפי שאת מתארת, מעוררת השראה.

שתהיה הדרך קלה...

פלונית,
על הדברים האלו כדאי להתייעץ עם מישהו מקצועי. האם את הדירה שאתם גרים בה קיבלתם בעת שהייתם זוג? אם כן וקיבלתם במתנה או בסידור אחר, יכול להיות שאת זכאית בדיוק כמוהו להישאר בה ויכול להיות שגם יש לך בה זכויות חוקיות. אל תמהרי לוותר על כל זכויותייך. חשוב שאבי ילדתך יהיה מאושר. במקביל חשוב שגם את ובתך תהיו מאושרים ושיהיה לכם איפה לגור ופרנסה טובה. על ענייני כסף, גם אם נראה שמסתדרים, צריך ייעוץ מקצועי.
אני מסכימה לגבי הייעוץ המקצועי.
ולכן אנחנו אמנם קוראים את הספר על הגישור אבל נראה לי שבסופו של דבר נגיע גם לכמה פגישות גישור, כדי לקבל נקודת מבט חיצונית
לגבי הדירה - אני לא בטוחה כל כך שאני רוצה להישאר לגור בעיר הזאת
בכל מקרה, מדובר בדירה שכורה ששייכת למשפחה שלו, אנחנו משלמים שכר דירה כמו כל דייר אחר
יש לנו דירה נוספת, קטנה יותר, גם בעיר הזו, ועל חלקי בה אין לי שום רצון לוותר

תודה לך

רק רוצה לחזק אותך מרחוק בתקווה שתהיה לשלושתכם פרידה קלה ככל שניתן וחברות שתימשך גם אם פונים לכוונים שונים ...
שולחת לך אנרגיה טובה וחמה וחיבוק גדול ..
@}

רק רוצה לחזק אותך, בתקווה שתהיה לשלושתכם פרידה קלה ככל שניתן וחברות שתימשך גם אם פונים לכוונים שונים ...

נשמע ששניכם מאוד ברורים בקשר לכיוון.
בתקווה שהבהירות, המוכנות לשינוי והאהבה לבת תאפשר לכם להמשיך ולהיות עבורה משפחה שלמה (גם אם בנפרד).

_רק רוצה לחזק אותך מרחוק בתקווה שתהיה לשלושתכם פרידה קלה ככל שניתן וחברות שתימשך גם אם פונים לכוונים שונים ...
שולחת לך אנרגיה טובה וחמה וחיבוק גדול .._ @}

אחת השאלות שעלו בשיחתנו האחרונה על הפרידה, זה כיצד מספרים.
לילדה ברור לי שנספר ביחד, תוך כדי נסיון לא לעשות מזה אסון גדול, להדגיש את החיובי על השלילי. וברור לי שלצורך זה נצטרך ייעוץ מקצועי.
אבל מעבר לזה, צריך גם לספר למשפחה, שלי ושלו. הוא חושב שצריך לספר ביחד. אני חושבת שכל אחד צריך לספר למשפחה שלו.
אשמח לשמוע רעיונות/דעות בנושא.

פרחונית - לגבי הילדה - חשוב לדעת בת כמה היא. יש הבדל בדגשים בגילאים שונים. יהיה לי יותר קל להגיב אם תרשמי את גילה. (את יכולה גם בדף בית שלי ואני אמחוק אחרי שאקרא).
לגבי הלספר למשפחה שלו ושלך - אין כאן נכון או לא נכון. זה תלוי בתחושות של שניכם - ובקשרים שלכם עם המשפחות. יכול להיות שבן זוגך מרגיש שהוא צריך את תמיכתך כשהוא מספר למשפחתו. ואז השאלה החשובה היא האם זה מתאים לך - האם את מוכנה לטובת הנוחות שלו להיות שם - ומה זה אומר מבחינתך. (אולי זה לא רק לטובת הנוחות שלו, אולי יש עוד דברים בגו).
האם את רוצה לספר למשפחתך לבד? מה גורם לך לרצון הזה? (יכול להיות שלספר לבד הוא כבר להתחיל דרך חדשה).
יש משהו בלספר ביחד - שמשאיר אתכם ביחד - במקום של הקשר. זה יכול גם לעזור לשמור על הקשר עם המשפחות השונות (הסבים של הילדה שלכם). שגם לזה יש משמעות - מאד תלוי בקשרים עם המשפחה - מה נכון כאן ואיך יקבלו. (גם את עובדת הפרידה וגם את עובדת השמיעה על זה משניכם ביחד). וגם יש את הפן של הילדה - שמשמרת את הקשר ביניכם בכל מקרה.
בקיצור - מה שרציתי להגיד שאין נוסחה קבועה שעובדת - אתם צריכים לחשוב ולבחון מה מתאים לכל אחד מכם לבד ולשניכם ביחד - בהתייחס כמובן לקשרים עם המשפחות - ומשם ללכת הלאה.
נפלא לראות (גם וירטואלית) את התהליך הנפלא שאתם עושים - בתוך פרידה, שאין ספק שיש בה חלקים קשים וכואבים - מתוך תשומת לב לעצמכם ואחד לשני. @}

אוקי - מחקתי את הגיל של הבת גם כאן, אני לא יודעת אם הייתי אמורה לעשות את זה- אם לא - פשוט תרשמי שוב.
מה שחשוב בגיל הזה זה לומר שאתם מאד אוהבים אותה. ולהסביר שאמא ואבא לא מסתדרים עכשיו ויגורו בשני בתים נפרדים. להגיד ממש את המונח מתגרשים (היא הרי תשמע אותו - בגן, מהמשפחה - אז עדיף שהוא יהיה מוכר מהאמירה במקום המוגן והאוהב שלכם). עוד דבר שמאד חשוב בגיל הזה זה לדבר על האחריות. על זה שזו החלטה של ההורים שלא קשורה לילדה ולהתנהגותה. שהיא לא אשמה בזה שההורים נפרדים, שההורים החליטו בגלל כל מיני דברים שקורים בין מבוגרים. ושגם אם ההורים לא גרים ביחד (אם אבא כבר לא יגור איתנו באותו הבית) עדיין היא תהיה בקשר עם האב. חשוב להדגיש שהקשר שלה עם ההורים ישאר לתמיד ותמיד יאהבו אותה -ושום התנהגות שלה לא תגרום לכם לעזוב וללכת ממנה.
אלו המסרים העיקריים שחשוב להעביר לה. ממחקרים שעשו גילו שילדים בגילאים של 4-8/9 נוטים לקחת אחריות על הפרידה של ההורים (הם לא תמיד אומרים את זה בקול רם, אבל נושאים את זה איתם לפעמים שנים). נטייה נוספת שלהם היא שיתעורר בהם פחד שאם ההורים נפרדים אחד מהשני הם עלולים להיפרד גם מהם. בגיל היותר גדול (עדיין באותה סקלת גלאים, אבל לא רק) - הם מנסים גם מניפולציות על ההורים להחזיר אותם להיות יחד. גם הם כמו ההורים מאד חוששים מהשינוי ומתוצאותיו - ממה שזה אומר כלפיהם ביום יום ובכלל.
חשוב להקשיב לה - לתת לה לומר מה היא חושבת ומרגישה - ולאפשר גם רגשות שליליים (יכול לצאת גם "אני שונאת אתכם" - שבא מתוך מקום של פחד בדרך כלל - ואז לא לכעוס, אלא לשקף לה -אני מבינה שזה נורא מפחיד וזה גורם לך לכעוס עלינו על ההחלטה שלנו). זה שאתם מקבלים את הרגשות השליליים לא אומר שאתם משנים את דעתכם/דרככם - אלא מראה לילדה שאתם רואים אותה ואוהבים אותה. (אנחנו מבינים ומחבקים אותך - וגם לנו קשה - אבל זו ההחלטה שלנו - ואנחנו נפרדים).
זה לא קל וצריך לאגור אנרגיות לפני השיחה. אני מרגישה מרחוק שיש לכם את האנרגיות והאהבה לחבק אותה בתוך הפרידה שאתם עוברים.

. זה מאד משמעותי להמשך הקשר שלכם איתה ולהמשך ההתפתחות שלה. מחזקת את ידייך. @}

בבקשה @}

מאז שהחלטנו להפרד אני עוברת גלים של משברים.
כל מיני דפוסי התמודדות עולים בי בעוצמה חזקה.
מגיע גל ואז רגיעה (אולי בעצם הכחשה והתחפרות ?)

בשבועיים האחרונים מפחידה אותי המחשבה להיות לבדי, לבנות חיים בלעדיו.
מפחיד אותי לעבור לגור במקום אחר, אני לא מתחברת בקלות לאנשים, קשה לי למצוא חברים.
אני מפנימה לאט לאט את המצב החדש, מנסה לדמיין איך ייראו הדברים, איך תראה המציאות החדשה.

אתמול סיפרתי לחברה טובה ויקרה.
היא הקשיבה ושאלה, זה לגמרי הפתיע אותה.
כלפי חוץ אנחנו זוג אוהב וחברי.
היא פתוחה ומקבלת לגמרי ושמחתי לחלוק את זה איתה.

בעוד חודשיים בערך אנחנו מספרים למשפחות. זה לא הרבה זמן.
עד אז אנחנו רוצים להתארגן פחות או יותר על חלוקת רכוש, לערוך טיוטא של חוזה גירושין, לספר לילדה.

זה פה, זה אמיתי, זה קורה לנו.
חלק מהזמן אני כמו צופה מהצד.
וחלק מהזמן אני מרגישה מסתחררת, מפחדת לאבד שליטה.

הגעתי אליך בגלל השם הדומה ונשארתי ל

מנסה לדמיין איך ייראו הדברים, איך תראה המציאות החדשה.
פה את יכולה לעשות משהו שמאוד יעזור לך -
תדמייני רק דברים טובים!
ואני לא מדברת על לזכות בלוטו אלא על דברים אפשריים טובים.
ז"א תדמייני איך הכל הולך להסתדר על הצד הטוב ביותר.
מה אכפת לך? זה במילא דמיון, אז לפחות שיהיה נעים
ואומרים שזה גם יוצר מציאות טובה בהתאם, אז מה רע?...
ה סוד.

עברו ימים
אני כבר יותר טוב
נכנסתי ויצאתי מדפוסים הרסניים
חברות טובות שומרות עליי, תומכות, מעודדות
אני לוקחת צעדים קדימה בתהליך שלי

אתמול נזכרתי בשיר של שלום חנוך - אומרים שבלי

אומרים שבלי חושך אין אור

אומרים שבלי רע אין טוב*

אומרים שבלי חושך אין אור

שיר שאני מאוד אוהבת.
במיוחד השורה 'אך פחות לא אוכל לאהוב' (ולא בהקשר למישהו מסוים, פשוט היכולת לאהוב - אדם, חיה ופרח...)

שולחת לך גם הלילה חיזוק וחיבוק ..."תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" -ציטוט מהאתר

אני מאוד רוצה לשאול אותך משהו, אבל לא יודעת איך לנסח את זה.

_יש בינינו כבוד, הערכה הדדיים. סוג של חברות.
אני מאוד רוצה שהוא יהיה מאושר. גם כי אני אוהבת אותו כאדם שחלק איתי 15 שנה.
וגם כי הוא האבא של הבת שלי, וזה אינטרס טהור שלי שהוא יהיה מאושר._

וגם-
כלפי חוץ אנחנו זוג אוהב וחברי

פעם זוגות היו נשארים ביחד בגלל המחויבות, ובגלל הילדים.
אני מאוד מעריכה את המחויבות הזאת. גם אל בן-הזוג, גם אל הילדים.
את לא מרגישה ששווה להישאר ביחד כדי להמשיך להיות משפחה, גם אם היא "רק" חברית (ולא, נאמר, עם תשוקה)?

<תשמעי, אם לא יצא לי טוב, ולא מתאים לך פה, אז תמחקי בלי היסוסים.>

תודה על התשובה המושקעת, הארוכה והמעניינת.
אני מעבדת.

אגב, למה ענית לי אצלי?

תשובה למא

מא - מזמן לא בדקתי את הדף, ראיתי רק היום את מה שכתבת
העיתוי מדהים אותי

_פעם זוגות היו נשארים ביחד בגלל המחויבות, ובגלל הילדים.
אני מאוד מעריכה את המחויבות הזאת. גם אל בן-הזוג, גם אל הילדים.
את לא מרגישה ששווה להישאר ביחד כדי להמשיך להיות משפחה, גם אם היא "רק" חברית (ולא, נאמר, עם תשוקה)?_

יצא נהדר והבנתי לגמרי.
ובשנה שנתיים האחרונות זה מה שהיה.
אבל...
אבל #1 - זה לא מספיק.
ניסינו וגילינו שזה לא מספיק.
שנינו רוצים יותר, להיות עם אנשים שאוהבים אותנו, לאהוב בזוגיות.
אישית אני רוצה לגדול ולהתפתח ולחלוק את זה בזוגיות.

אבל #2 - יש עוד דברים.
שלא כתבתי פה כי לא רציתי לחשוף אותו בעל כורחו. כי הדברים אישיים מדי.
אבל בגדול בתור "חברים" בגרים ביחד אנחנו לא לגמרי מסתדרים.

השבוע נפגשנו עם פסיכולוגית לגיל הרך, כדי להתייעץ איך להעביר את הדברים לבת שלנו
בין השאר, היא שאלה אותנו, האם אנחנו ילדים להורים גרושים.
הוא לא.
אני בת להורים שהיו צריכים להתגרש.
אני יודעת לאיזה מקומות (קשים ונוראיים) בני זוג יכולים להגיע כשהם נשארים ביחד בגלל המחוייבות.
ואני יודעת מה זה עושה לילדים שלהם.

אז נכון, אנחנו לא ההורים שלי.
ואני בספק אם היינו אי פעם מגיעים למקום שלהם.
אבל לא רוצה ללכת בדרך הזו.
אנחנו במקומות שונים מדי מכדי שזה יעבוד.

והמחוייבות קיימת.
לשנינו יש מחוייבות עמוקה לבת שלנו.
וזה (לפחות בעיניי, ואני חושבת שגם בעיניו) מביא למחוייבות הדדית מסויימת בינינו.

אחד הדברים שהפתיעו אותי בשבועות האחרונים זה ההרגשה שעכשיו אנחנו חברים טובים יותר.
ההסבר שלי הוא שאין את הלחץ של הזוגיות.
הגענו להחלטה של מה אנחנו עושים. וזה משחרר אותנו.

צריכה ללכת להשכיב, את מוזמנת לכתוב עוד. אהבתי את השאלה.
תודה @}

ועוד על מחוייבות
יש לי גם מחוייבות לעצמי
לא לשכוח את עצמי, לא לשכוח שגם לי מותר להיות מאושרת ולעשות דברים שטובים לי
ובשנתיים האחרונות ככל שאני מתקדמת קדימה, אני רואה יותר ויותר דברים שלא בסדר אצלנו
לא בהכרח בגלל שמישהו מאיתנו אינו בסדר
כי החיבור כבר לא מתאים

המרגיעון כותב לי - "כולנו משפחה אחת"
מעניין

העיתוי מדהים אותי
אה, הבנתי.

טוב, אני בדיעה שמהרגע שהפור נפל אז תמיכה היא העמדה היחידה האפשרית.
למרות הקושי לקבל והתקווה שאולי אפשר להגיד משהו שיאיר את הכל באור אחר או ישנה את הכיוון.

סיפרתם לבת שלכם?

סיפרתם לבת שלכם?
זה ממש מעבר לפינה

_ועוד על מחוייבות
יש לי גם מחוייבות לעצמי
לא לשכוח את עצמי, לא לשכוח שגם לי מותר להיות מאושרת ולעשות דברים שטובים לי_
נכון מאוד.
חזקי ואמצי מאחלת לך שיבואו ימים טובים , בטוח יגיעו, רק שיגיעו בהקדם

אני גרה לא רחוק ממך, אם תרצי להכיר, כתבי לי בדפבית. חוץ מזה יש לי דירה קטנה..אבל אולי קטנה מידי. אם תרצי פרטים נעבור למייל

סיפרנו
סיפרתי למשפחה שלי - לדעתי הם עדיין בהלם.
ואני חושדת שעובר על ההורים שלי משהו בעקבות החדשות האלה.
אולי לאמא שלי יש חרטות בגלל החלטות העבר שלה שלא להתגרש מאבא שלי.

הוא סיפר למשפחה שלו - לדעתי גם הם היו בהלם (למעט הזוג שידע כי זיהו אותי מפה

).
מהמשפחה שלו קיבלתי גל סובב ומקיף של תגובות חמימות שאמר שאני עדיין מאוד מאוד רצוייה.

סיפרנו גם לילדה, בצורה מאוד כללית.
אחרי כמה דקות של שיחה היא הפסיקה להקשיב והתחילה לשחק, והבנו שמבחינתה הסתיימה השיחה.
מאוחר יותר העליתי שוב את הנושא והיא שאלה כמה שאלות ועניתי עליהם.
הסברתי לה שהיא תישאר באותו גן, והיא מייד חשבה על מקומות מגורים אפשריים שקרובים לגן ( "כדי שיהיה לנו יותר קל להגיע" ). הגאון הקטן שלי

.
זה היה לפני כמה ימים ומאז לא חזרנו לנושא איתה.
נראה לי שזה יותר מדי באוויר בשבילה, וכשיתחילו דברי לזוז מעשית היא באמת תקלוט.

סיפרנו לגננת שלה כדי שתוכל לשים לב ולדווח לנו מה ואם יש שינויים בזמן השהות שלה בגן.

ואני אוזרת אומץ לספר לחברים שמסביב שעדיין לא יודעים.

המרגיעון אומר - "החסרונות הם היתרונות"
אני אוהבת את המרגיעון

תוהה מה שלומכם?

תוהה מה שלומכם?
תודה לך

כרגע הוא בנסיעה, ואני עם מחלה חורפית
בעיקרון ממשיכים הלאה עם הדברים.
כשהוא יחזור נתארגן עם כל מה שקשור להסכמים וחלוקות של ענייני כפסים ורכוש
אני אמורה להתחיל לברר בקשר למקום מגורים חדש. זה ייעשה ברגע שאבריא.

אני קצת מודאגת מהיכולת שלי לפרנס את עצמי - אני עובדת בחצי משרה ולומדת.
אני מקווה שכשיסתיימו הלימודים אוכל למצוא עבודה אחרת שתכניס קצת יותר כסף.
אבל עד אז לא ברור לי איך נסתדר.
בינתיים אני מכינה רשימה מסודרת ומעריכה הוצאות עתידיות כדי שתהיה לי הערכה מציאותית.
מאמינה שזה יהיה בסדר, רק רוצה להיות בטוחה.

מעבר לזה, אני רוצה שזה כבר יקרה.
לא כי רע, אלא פשוט הגיע הזמן.

שאלת אותי בעניין השם משפחה לאחר פרידה.
אז אני לא קיבלתי שום ייעוץ, אבל הרגשתי מאוד לא שייכת לשם המשפחה של הגרוש והחלטתי לחזור לשם נעוריי, אפילו שלבת שלי יש שם משפחה שונה משלי.
במשרד הפנים השארתי את שני השמות כדי להמנע מבעיות עתידיות (שאני אוכל להוכיח שהבת שלי היא שלי) אבל בכל מקום שאני נרשמת או שואלים אותי אני אומרת רק את השם משפחה שנולדתי איתו.

הפלוני אלמוני היה אני.

אתם בטוחים שאתם רוצים להפרד? אולי העמסתם ציפיות לא מציאותיות על מערכת היחסים שלכם.
אתם כלכך ממהרים לערוך את הפרידה הטכנית שנראה שאתם מפספסים פה משהו.
יש משהו מעבר לפירוק שותפות פה.
סעי לחופש לחודשיים ולפני שאת מספרת למשפחות, ספרי לעצמך, מה קורה לך.

אתם בטוחים שאתם רוצים להפרד?
כן.

אולי העמסתם ציפיות לא מציאותיות על מערכת היחסים שלכם.
אני חושבת שבמשך הרבה זמן התפשרנו, כדי לא להיות "לבד" או "בודדים", בשביל להיות ביחד למען הילדה, כדי לא לזעזע את התמונה של הזוגיות "המצויינת" שיש לסביבה שלנו.
(מדהים אותי כמה אנשים היו בהלם מוחלט כששמעו על הפרידה)
אם אין בזוגיות משהו מעבר לזה, נראה לי שחבל על הטרחה, אני מעדיפה כבר להיות "לבד".
אנחנו מסתובבים אחד לשני בין הרגליים ורק מפריעים.
אני לא חושבת שהציפיות הן לא מציאותיות.

אתם כלכך ממהרים לערוך את הפרידה הטכנית שנראה שאתם מפספסים פה משהו.
ממהרים ?
לפעמים אני מרגישה שאנחנו זוחלים

אבל יודעת שאנחנו עושים את הדברים בקצב שמתאים לנו.

אנחנו עם ההחלטה הזו כבר יותר מ 4 חודשים.
הבנתי לפני יותר משנה, שהוא לא בן זוג שלי, שאין בזוגיות שלנו שום דבר מעבר לחיים היומיומיים, וגם בזה אנחנו לא לגמרי ביחד.
לפי שזה נראה, כנראה שגם לו זה מובן מזה זמן מה.

יש לכל אחד מאיתנו צרכים שהשני לא יכול/מסוגל לספק.
אני לא יכולה לדבר בשבילו, אבל אני גדלתי, צמחתי ויצאתי מהמקום שפעם כל כך התאים לו, ונראה שהוא עדיין צריך את אותה האישה שהייתי פעם.
גיליתי דברים חדשים על עצמי ומה שהיה טוב מקודם כבר אינו טוב ומספק עכשיו.
המחיר של "להסתפק" במה שיש הוא גבוה מדי.
אני רוצה לחיות, לגדול, לצמוח.
הביחד שלנו עכשיו חונק אותי.

אני לא מוכנה להתפשר, לא מוכנה לשלם את המחיר, לא רוצה שהוא ישלם את המחיר.
לא רוצה שהבת שלי תגדל ותראה מול העיניים שני אנשים שלא באמת טוב להם ביחד, וזו תהיה הדוגמה שלה לזוגיות.
רוצה את הטוב ביותר האפשרי בשביל עצמי, בשבילו, בשבילה.

בהתחלה רציתי להגיב לך בציניות, אבל הבנתי שאת נותנת לי הזדמנות לבחון שוב את הדברים. אז תודה @}

פרחונית תודה!
נכנסתי מתוך סקרנות. קראתי רק את שכתבת בסוף העמוד.
מה שאת מתארת היה נוכח עם בנזוגי האחרון. ומזמן אני כבר לא שם אבל אני קוראת ומאד מזדהה.
עכשיו אני לבד, עדיין מחפשת את שותפי לחיים ולקרוא את שכתבת הזכיר לי על מה אני לא מתפשרת ולמה הגעתי לשם.
אז המון תודה.
הייתי זקוקה לזה בדיוק היום.

יש לכל אחד מאיתנו צרכים שהשני לא יכול/מסוגל לספק.
חלק מלצמוח זה גם להבין שאף בן זוג לא יוכל למלא את הצרכים שלך.
וגם את ובתך לא תוכלו לעשות זאת אחת עבור השניה.
אדם אחראי לצרכים של עצמו.
והאהבה?
היא נמצאת מעבר לציפיות.
תתגרשי. השאלה היחידה היא מה את עושהטוב עבורך,חוץ מלפנות את "ההפרעות".

_עכשיו אני לבד, עדיין מחפשת את שותפי לחיים ולקרוא את שכתבת הזכיר לי על מה אני לא מתפשרת ולמה הגעתי לשם.
אז המון תודה._
הנה , שוב מחפשים שותפים והפעם? מה יהיה טוב יותר ? האם חלה התפתחות חוץ מחלוקת רכוש?
ואיך תתמודדו עם תקופות ארוכות של חוסר שביעות רצון במערכת החדשה?
יש משהו אחר מעבר לגירושין שאותו יש לעבור וחבל על הפספוס.
בכל אופן- בהצלחה(שיכולה להתרחש בכל רגע ובכל מצב).

טוב, לא כל כך ברור לי האם שלושת התגובות האחרונות זה משלושה אנשים שונים או אחד חדש, והשאר מהפלוני הקודם
לפחות תתפקדו עם מספרי ברזל כדי שאוכל להבדיל

_אז המון תודה.
הייתי זקוקה לזה בדיוק היום._
בבקשה, שמחה שעזרתי במשהו.

_חלק מלצמוח זה גם להבין שאף בן זוג לא יוכל למלא את הצרכים שלך.
וגם את ובתך לא תוכלו לעשות זאת אחת עבור השניה._

יש צרכים שאנחנו ממלאים אצל אנשים אחרים
אנחנו למשל ממלאים אצל הבת שלנו את הצורך בחום ובאהבה (וגם אנשים אחרים בחייה עושים זאת).

בגדול מה שכתבת זה נכון, אני אחראית על הצרכים שלי.
אני אחראית לבחירות שלי.
וחלק מהבחירות זה בחירה בבן זוג.
ובן הזוג הנוכחי שלי כבר לא מתאים לי.
בגלל זה אני בוחרת בשינוי.
בתקווה שמאוחר יותר אוכל להכניס לחיי מישהו שיתאים יותר.

_אדם אחראי לצרכים של עצמו.
והאהבה?
היא נמצאת מעבר לציפיות._

מודה שלא הבנתי לגמרי למה את מתכוונת.

תתגרשי. השאלה היחידה היא מה את עושה טוב עבורך,חוץ מלפנות את "ההפרעות".

אני עושה טוב עבורי. אני נוגעת ובונה במקומות שאותם הייתי צריכה להסתיר עד היום כי הם לא התאימו לבן הזוג שהיה לי.
מקומות שלפני כך וכך שנים קברתי והסתרתי מסיבות שונות.
והיום יש לי אומץ להכיר בהם ולתת להם מקום של כבוד.

לבנות את ההפרעות ?
גם את זה לא הבנתי.

_הנה , שוב מחפשים שותפים והפעם? מה יהיה טוב יותר ? האם חלה התפתחות חוץ מחלוקת רכוש?
ואיך תתמודדו עם תקופות ארוכות של חוסר שביעות רצון במערכת החדשה?
יש משהו אחר מעבר לגירושין שאותו יש לעבור וחבל על הפספוס.
בכל אופן- בהצלחה(שיכולה להתרחש בכל רגע ובכל מצב)._

אני חושבת שהבנתי...
מצאת הזדמנות להכנס לדיון עם כל מי ש התגרש/מתגרש/חושב על כך
כי נדמה לך שגירושין זה דרך להתמודד עם חוסר שביעות רצון בקשר
כי יש משהו אחר מעבר לגירושין שאותו יש לעבור וחבל על הפספוס.
כי אפשר להצליח בכל רגע ומצב

טוב אז, רק בקשה אחת...
זה הדף הפרטי שלי, כמו שכתוב למעלה - דף בלוג
מי שרוצה לפתוח דיון על גירושים באופן כללי, מוזמן לפתוח דף אחר באתר ולעשות זאת שם
בהצלחה @}

בשמחה אדבר עם מי שמדבר אלי אישית, ולא אל "ציבור המתגרשים"...

העניין שהכי משך את תשומת ליבי בסיפור שלך הוא
_"בשנים האחרונות עברתי תהליך צמיחה וגילוי עצמי במספר תחומים.
והוא לא היה שותף לתהליך הזה.
גם כשניסיתי לשתף אותו, קיבלתי בד"כ תגובה שהרגישה לי צוננת משהו."_
אולי שם התחיל הפער בינכם?
אולי את מובילה איזשהוא תהליך צמחיה אישי ומשפחתי והוא גם בדרך רק ייקח לו עוד קצת זמן?
מאחלת לכם שתמצאו את הדרך לחיים קלים ונעימים ביחד או לחוד

אולי שם התחיל הפער בינכם?
במבט לאחור היה קיים פער מלכתחילה, עוד מתחילת הקשר.
תהליך הצמיחה האישי שלי הבליט והדגיש את הפערים שהיו קיימים ממילא, הוציא אותם אל האור.

אולי את מובילה איזשהוא תהליך צמחיה אישי ומשפחתי והוא גם בדרך רק ייקח לו עוד קצת זמן?
הלוואי שזה היה כך, אבל לא נראה לי שזה מה שקורה.
הוא באותו המקום, ואיך שאני רואה את הדברים - אין לו שום צורך לצאת מהמקום הזה
הבחירות שהוא עושה מעידות על הצורך שלו באותו המקום.
אני פשוט לא יכולה להיות שם איתו.

מאחלת לכם שתמצאו את הדרך לחיים קלים ונעימים ביחד או לחוד
תודה לך @}

הי. ראיתי את המודעה בכיכר השוק ונכנסתי לקרוא. אין לי מידע ספציפי על דירות אבל יש בכברי עצמה, יש בנתיב השירה, בבן עמי, גם בעמקה אפשר למצוא. כל אלה מושבים קרובים לכברי (את בטח מכירה את האיזור)
בכל אופן, רוצה לשתף אותך שאני נפרדתי מאביו של הבן שלי לפני שנתיים וחצי - אמנם רק 3 שנים היינו יחד לפני הפרידה -
וכיום הקשר בנינו כשותפים להורות הוא חיובי מאוד - גם אם על הרקע האישי יש קשיים מן הסתם -.

מהרגע שעשיתי את ההחלטה לעזוב ולהפרד - היקום פתח את זרועותיו אלי וקיבלתי תמיכה בכל התחומים. גם החשש הקיומי שהיה לי מצא תשובה בדמות עבודה שגם מפרנסת אותנו בכבוד וגם משמעותית לי.

הילדה בגן בכברי? אני מגיעה לגנים שם. גנים טובים מאוד שניהם (לא הבנתי בת כמה היא).
הרבה טוב!

תודה על התגובה בדף שלי.
עולה בי הרצון לפתוח דף על מצבה של משפחה בפירוד, הילדים ותגובותיהם, אנחנו המבוגרים בסיטואציה וכו'.
אולי כבר קיים כזה דף ולא מצאתי?
מה דעתך?

ימים טובים!

אני אציץ שם שוב. תודה. (בדפים שהזכרת...)
ימי אביב מאירים!

שמחה לשמוע שאת מרגישה שהאביב מגיע בתוכך!!!
יושבת לי העובדה שאולי את יודעת מי אני, ואולי התראינו כי אני מדריכה יוגה בגנים בכברי (היו פעילויות הורים לא מזמן),
אם אכן הבת שלך באחד מהגנים האלה.
מספרת את זה "למען הגילוי הנאות" ולאפשר בחירה מה לספר ומה לא.
הרבה פריחות בפנים ובחוץ!!

בכבוד!
שבת של אור!

קבענו פגישה עם מגשר, פחות בשביל הגישור, יותר בשביל לעשות הסכם ביחד עם מישהו שמאמין בדרך הזו.
כבר שבועיים שאני "גוררת את הרגלים" במציאת מגשר והרמת טלפונים.
ועכשיו שעשיתי את זה, אני מרגישה שעשיתי עוד צעד.
מפחיד, אבל בדרך קדימה.

המשפט שיש לי פה למעלה "בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום."
לכל דבר יש זמן ומקום. ואללה.
@}

בהצלחה!!!!!!

מעדכנת שהייתה פגישה עם המגשר, והלך נהדר
בימים האחרונים התגלו חילוקי דיעות, שבשלב מסויים גרמו לי לחשוש ממש להמשך התהליך
אבל היום הסתדרו הדברים
הגענו להסכמות שטובות ומתאימות לשנינו
בקרוב נקבל טיוטה של ההסכם
ונשאר למצוא דירה @}

הגענו להסכמות שטובות ומתאימות לשנינו @}
בהצלחה. אתם עושים תהליך מדהים ביחד - בעיקר בקצב. מאפשרים לדברים להיות בקצב שמתאים לשניכם - ולא מאיצים ודוחקים. וזה כל כך משמעותי וחשוב.
לשלב מגשר בשלב של כתיבת ההסכם הוא גם צעד שאני מעריכה - מישהו נטראלי שיעזור לשניכם להסתכל על כל היבטי ההסכם - ולהגיע להבנות ששניכם תצאו מהם נשכרים. ישר כח!

תודה לכל מי שעוקב @}
היום חתמנו על הסכם אצל המגשר
שמתי לב שלפני כל צעד רשמי שכזה, יש לי כמה ימים של ירידה במצב רוח וברמת האנרגיות שלי
ואחרי שזה עובר ואנחנו מתקדמים עוד צעד קדימה, אני נושמת לרווחה ופוקחת עיניים אל המציאות המיטיבה שלי
(ביטוי שלמדתי לאחרונה ונתקע לי בראש).

עברנו את הדיון בבית משפט לענייני משפחה. אנחנו חצי גרושים

ההרגשה מדהימה. כאילו אני בהמראה

אני שמחה לשמוע שזה יוצר אצלך תחושת הקלה בהצלחה

מה שלומך פרחונית?