פרידה או לא פרידה

ומצד שני זה קצת מערער אותי עכשיו שאתם שואלים לגבי יציאה מהארון - זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש, נראה לכם קשור או שאני לא בכיוון?

מה קשור יציאה מהארון?

אהבת עולם - זה נכון לא סיפרתי את זה פה כי ידעתי את זה רק בדיעבד אחרי שחזרנו וזה לא היה כל כך מעניין, האמת שגם עכשיו זה לא כל כך מעניין
נטע - צודקת, אני מפסיקה לחפש סיבות, זה לא משנה מה קרה, מה שמשנה זה שאני מסוגלת להניחח את זה בצד וב-א-מ-ת שזה לא קשה לי כמו בפעם הקודמת (זה אפילו הפתיע אותי עד כמה, כנראה באמת הייתי צריכה שיחרר סופית בלי לשגע אותי ולבקש שאחכה)
ג'ינג'ית - אם תקראי קצת לפני תראי תגובה ששואלת לגבי תהליך שהוא עובר ויכול להיות שזו יציאה מהארון - יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, בכל אופן אני מקווה בשבילו שה"תהליך" הזה שעובר עליו יגמר ויפסיק לנהל לו את החיים כי לא נראה לי שאפשר להיות ככה לאורך זמן וזה ככה כבר מעל לחצי שנה

אתמול התקשרה אלי איזו חברה של שנינו ואמרה לי שהיא דיברה איתו ממש לפני שטס,
הוא סיפר לה שנפרדנו שוב ושזה סופי, אמר לה שהוא לא יודע מה עובר עליו, שהוא מבולבל וכל זה...
(זה אותה חברה שאיתה התייעץ אם להציע לי להתחתן) הוא ביקש לשבת לדבר איתה שהוא חוזר והיא הבטיחה לספר לי מה היה,
מעניין אותי מה יעלה בשיחה הזו, אולי סוף סוף הוא ישחרר ויספר לה מה עובר עליו, רק איתה הוא מדבר לעניין

מה אני אגיד?!?!?
מוזר לי להיות לבד, יש רגעים שזה אפילו משעמם וקשה לי להעסיק את עצמי, זה חדש לי כל העסק הזה
אף פעם לא הייתי לבד, עכשיו אני יכולה קצת להבין את הקנאות של אנשים לפרטיות והשקט שלהם,
זה כיף, אין צורך לתת דין וחשבון או להתחשב במישהו, יש לי שקט שאף פעם לא ידעתי להנות ממנו
יש בזה גם קצת סכנה כי בשבתות זה כבר גובל אצלי בהזנחה (סתם) בא לי להיזרק ופשוט לא לעשות כלום - אבל ממש כלום!!!
טוב זה בטח ההתלהבות של ההתחלה...

איתך...

ג'ינג'ית - אם תקראי קצת לפני תראי תגובה ששואלת לגבי תהליך שהוא עובר ויכול להיות שזו יציאה מהארון - יכול להיות שכן, יכול להיות שלא,
קראתי את זה גםלפני השאלה שלי.
אני אומרת שזה ממש לא נשמע זה.

טוב, מחר הוא חוזר מח"ול....
אני מוצאת את עצמי מחפשת את שעת הנחיתה שלו באתר של נתב"ג ומתכננת מה אני אגיד ברגע שיתקשר.
הייתי צריכה לעלות אליו הביתה לאסוף כמה דברים, היה לי שבוע לעשות זאת, הוא השאיר לי מפתח ולא הייתי מסוגלת.
אני מחזיקה את עצמי לא להתפתות לענות או להיפגש - אני חייבת לעמוד בזה הפעם כדי להוכיח לעצמי שזה סופי.
די! מיצינו את כל האופציות כבר, זה פשוט לא ילך!
אז למה עדיין אני צריכה לשכנע את עצמי בזה? למה אני פשוט לא יכולה לשכוח ושזה לא יהיה חלק מהחיים שלי?

אני מרגישה שרק עכשיו את באמת חווה את הפרידה שלכם. אז זה יהיה סוג של "לחזור אחורה" על שלבים שכביכול כבר עברת ....
אבל עכשיו זה על אמת. קודם לא באמת נתת לעצמך להאמין באופציה של פרידה.
אבל אני בטוחה שהפעם זה יהיה הרבה יותר קצר

מאחלת לך שתלמדי מהר להתרכז במי שחשוב.

http://www.youtube.com/watch?v=9dtGJNftvz8 כל הפרידות הן עצובות(())

אני עדיין באותו מצב,
מתכננת מה אני אגיד אם נתראה במקרה או אם יתקשר
אני יודעת שזה נגמר אבל מרגישה שיש דברים שלא נאמרו....
רוצה להגיד כמה שפגע, כמה זה כאב, שלא הכרתי אותו ככה ושהוא עשה את זה בצורה מכוערת.
לא היה טלפון אפילו אחרי שחזר מחו"ל, אולי עדיף ככה, שקט.
אין למה לחכות.

מצאתי את משקפי השמש שלו באוטו שלי השבוע, הן יקרות ואני יודעת שהוא משתמש בהן הרבה,
פשוט לא בא לי להגיד לו שזה אצלי, לא רוצה לתת לעצמי סיבה ליצור קשר. אם יתקשר יקבל אותן ואם לא....
זו תהיה הנקמה הקטנה שלי.

זו תהיה הנקמה הקטנה שלי.D-:

שוב משבר קטן....
דווקא עכשיו - אחרי שראיתי שזה לא כל כך נורא להיות לבד ולפעמים אפילו כיף, אחרי שהכרתי מישהו ממש חמוד שכיף לי איתו, אחרי שחשבתי שהתגברתי
חיכיתי לטלפון שלא הגיע
עשיתי רשימה של כל הדברים שיש לנו לסגור, אני חייבת לסגור את כל הקצוות ומהר!!!!!!!!!!
שלא יהיה משהו לחשוב עליו, שלא תהיה ציפיה לקשר כלשהו.
זהו, חייב להיות לזה סוף

שליחה על ידי נגה* » 27 אפריל 2010, 14:52

איזה חמודה את.

אל תהיי קשוחה עם עצמך. מותר לך לצפות ולחכות ולהישבר קלות. זה אנושי. תמלאי את החסר בטוב ובעשיה בשמחה וברעות.

השבוע נסעתי בכביש והוא עבר מולי...
תוך כמה שניות קיבלתי טלפון ממנו - "מה לא ראית אותי?" עניתי שראיתי אבל לא חשבתי להתקשר... הייתה שיחה קצרה לבדוק מה הולך אחד אצל השנייה וזהו.
אחרי שעתיים קיבלתי מייל ממנו עם תמונה שלי מהטיול יחד לאמסטרדם ושהוא לא מבין מה גרם לו להסתכל על התמונות האלו...
קצת מוזר, עבר מעל לחודש בו היה נתק מוחלט

מאז שוב שקט - עבר כמעט שבוע
שלשום עברתי ניתוח, פתאום הרגשתי כמה הוא חסר לי שם, רציתי שיבוא לבקר, שידע שעברתי את זה וישאל לשלומי
דיברתי איתו היום וסיפרתי לו על זה, הוא לא הבין איך לא אמרתי קודם ואמר שמחר יבוא לבקר
מעניין מה יהיה...
אני יודעת שיש לו מישהי חדשה וגם הוא יודע שיש לי מישהו חדש, מעניין אותי איך יהיה המפגש הראשון שלנו אחרי כל מה שעברנו...
אני חייבת לסגור איתו את הפינה הזו, ךהגיד את מה שעדיין לא נאמר, להחזיר את הדברים השייכים לו ולבקש את מה ששלי שנשאר אצלו,
זו תהיה הסגירה הסופית של הסיפור הזה, אני ממש צריכה את זה

שליחה על ידי בת_אל* » 08 מאי 2010, 23:26

זו תהיה הסגירה הסופית של הסיפור הזה, אני ממש צריכה את זה
את באמת ממש צריכה להתנתק, נשמע קשה מאוד המצב שאת נמצאת בו,
את ממש כמו בתהליך גמילה ותתיחסי אל זה ברצינות,
בהצלחה עם הבחור החדש(())

עדיין לא נפגשנו...
קבענו ליום ראשון אחרי כמה התחמקויות שלו,
הוא אומר שזה קשה לו ושיש לו תקופה לחוצה ולכן לא יצא לו להיפגש איתי אבל זה הכל נשמע כמו תירוצים
אני מוצאת את עצמי חושבת עליו הרבה, מנסה לפענח את הדברים ולחשוב על מה אני אגיד שניפגש
אם כדאי לשדר קרירות טוטאלית ולהראות לו שלא אכפת לי בכלל כי אני לגמרי אחרי או להיות אמיתית ולהגיד שאני יודעת שלא נוכל להיות ביחד אבל נשארו לי רגשות כלפיו
זה מאוד תלוי גם מה יעלה מהצד שלו.
לא נוח לו להיפגש כי הוא יודע שהוא יצא לא בסדר, גם בגלל כל הקטע של הפרידה והמשחקים שלו כלפי וגם כי עכשיו הוא במערכת יחסים עם מי שהייתה "חברה טובה" שלי בזמן שנפרדנו, ייעצה לי מה לעשות, לכלכה עליו רק כדי שאשכח ממנו וכיוונה אותו בדיוק לידיים של עצמה.
אני מרגישה מרומה משניהם, יום אחד היא פשוט נעלמה, הפסיקה לענו לטלפונים שלי וזה היה נראה מוזר - עכשיו הם ביחד.
איך היא סובבה אותו על האצבע... מה היא כזו נואשת שהיא חייבת ללכת דווקא איתו.
לא ציפיתי, לא ממנו וגם לא ממנה, הם כל כך לא כאלו אנשים
לפעמים אני אומרת לעצמי - זה משהו שיכול לקרות לכל אחד ואני לא יכולה לשפוט אותם, אם טוב להם ביחד זה הכי חשוב
אני מנסה לחשוב על עצמי ועד כמה רחוק הייתי הולכת בשביל אהבה ויש סיכוי מועט שהייתי נקלעת לסיטואציה דומה ומתנהגת בעצמי ככה.
עדיין - זו הרגשה נוראית, אני מתה מפחד שיום אחד אתקל בשניהם יחד באיזה מקום
הלוואי שהוא יעשה לה בדיוק מה שעשה לי, זה מה שמגיע לה... אני מרגישה שאם היא לא הייתה חלק מהעניין פה אולי כל זה לא היה נגמר ככה,
היא פשוט הרסה הכל (אהה... דרך אגב איתה הוא שכב בזמן שלא היינו יחד ואמר שזה ללא רגשות ואפילו הוא הקיא אחר כך כי הרגיש שבגד בי...)
איזו תמימה אני
כל יום אני לומדת משהו חדש על עצמי

אוי !

יכול להיות שהוא היה בקשר איתה עוד קודם, וזו הסיבה שהתרחק ממך לכתחילה?

הוא טוען שלא... ואני מאמינה, הוא לא ישקר, כבר הוא עשה דברים נוראיים והודה בפני על האמת
אני יודעת שהיא מאוד התקרבה אליו בזמן שהיינו פרודים, היא עזרה לו בכל מיני דברים וייעצה לו אבל הקשר היה של ידידים טובים ולא יותר - אני בטוחה בזה... כנראה זה מה שהוביל למה שקורה היום
היא פשוט הייתה שם בשבילו ברגע קשה...

שליחה על ידי אחת* » 21 מאי 2010, 19:26

את מקסימה ותמימה, רק ידידים, רק שכבו, רק נהיו זוג...
נראה לי שאת יכולה לפקוח את העיניים ולברך ברוך שפטרנו

שליחה על ידי אחת* » 21 מאי 2010, 19:30

משניהם.
מגיעות לך מערכות יחסים טובות עם חברים טובים,
חברים לא עושים דברים כאלה אחד לשני.

חברים לא עושים דברים כאלה אחד לשני.
למה לא? בטח שעושים.
אם מישהו כבר לא אוהב, הלב שלו כבר מבקש משהו אחר - זו לא אשמתו. זה לא אומר שהוא רע. הוא ניסה, וניסה שוב, ולא הצליח. כנראה הלב כבר 'פשוט' לא שם. מה אפשר לעשות?
אם שני אנשים מתאהבים, כמו הבן זוג לשעבר והחברה, והם מרגישים שנועדו אחד לשני - האם ימנעו מעצמם את ייעודם, בגלל שזה 'לא יפה' לעשות כך? גם זה לא הופך אותם לאנשים רעים.

אבל ברור שזה כואב.
להיות במקום שבו מרגישה אהובה נמצאת היום, מול הבן זוג לשעבר ומול החברה - זה כואב.

מאחלת לך שהכאב יחלוף מהר, ובמקומו תבוא אהבה גדולה. עם מי שבדיוק בדיוק והכי הכי מתאים לך !

שליחה על ידי אחת* » 25 מאי 2010, 02:22

סליחה, אפשר להפרד בצורה הגונה, גם אם כואבת, לא להשלות ולא למשוך באף.

לא להשלות ולא למשוך באף
אני לא חושבת שהוא השלה בכוונה.
הוא בעצמו לא ידע את התשובה.

(כמובן שתמיד קל יותר לכעוס על הצד השני.
הכעס קיים, זה ברור. אבל זה שנפגעים לא אומר שהצד השני אשם. אפשר לכעוס על המצב.
וגם אם זה עוזר להרגיש כעס כלפי הצד השני - זה עדיין לא אומר שהוא אשם).

שליחה על ידי אחת* » 25 מאי 2010, 05:37

אני חושבת שזו הזדמנות מצויינת למרגישה אהובה (ודרך אגב, כולנו פה בדף מאוד אוהבים אותך) להתעורר ולעשות חושבים לפני מערכת היחסים הבאה, מגיע לה יחס טוב והוגן!
מוטב לה ללמוד לשמור על הגבולות שלה ולדרוש יחס ראוי מאשר לעצום עיניים אל מול האמת. לצורך העניין לא חשובות הכוונות של האדם אלא המעשים והמעשים היו לא הוגנים,
אין זה במקום חשבון נפש או אחריות אישית על המצב שאדם נקלע אליו, כלל לא, איני חושבת כי יש לשקוע ברחמים עצמיים או האשמה, מה שהיה היה וכעת נותר רק להפיק מכך את המירב.
ולכן אסור להתכחש לעובדה שמרגישה אהובה נבגדה על ידי שני אנשים משמעותיים בחייה.
אהבת עולם, לדעתי לא כדאי לבטל את דעתם של אנשים שמביעים דעה נחרצת נגד שהיה במערכת יחסים חולה, זה לא מבטל את האמפטיה והאהדה שחשים ומביעים.

אהבת עולם, לדעתי לא כדאי לבטל את דעתם של אנשים שמביעים דעה נחרצת נגד שהיה במערכת יחסים חולה
לא נראה לי שזה מה שעשיתי.
ברור שאני בעד להיות רק במערכות יחסים בריאות.

פשוט הסכמתי רק עם חציו הראשון של המשפט שכתבת קודם, ועם חציו השני לא כלכך.

מגיעות לך מערכות יחסים טובות עם חברים טובים - עם זה מסכימה בהחלט.
חברים לא עושים דברים כאלה אחד לשני. - עם זה לא כ"כ מסכימה. ולחלק הזה התייחסתי.
יכולים להיות חברים אמיתיים - שקורה משהו, והם בוחרים בחירה שלא מתאימה לחברות. וכמה שזה כואב, זה לגיטימי בעיניי.

(אבל מסכימה שלאחר מעשה, אם החברים כבר עשו דבר כזה - לא בהכרח כדאי להישאר איתם בקשר. וזה עדיין לא אומר שהם לא בסדר שעשו את זה, או שהם לא באמת היו חברים).

לא ביקרתי באתר זמן מה אבל.... הנה אני כאן
אהבת - אני מרגישה שאת ממש מבינה אותי.
אחת - תודה על התגובות.
אני ממש שמחה לחזור ולראות שמישהו באמת קורא את מה שעובר עלי ומתעניין. שוב תודה!!!
באמת נפגשנו אז, ביום ראשון ההוא, היה נחמד, כמו סגירת מעגל.
היה כיף אפילו, דיברנו בצורה פתוחה בלי לשמור טינה וזה הרגיש כמו הדבר הנכון ובזמן הנכון - לא מוקדם מידי.
סגרנו עניינים שנשארו עוד מאז.
סיפרתי לו על שהכרתי מישהו והוא גם שיתף אותי במערכת החדשה שלו, שאלתי אותו המון על זה והוא שיתף פעולה ולא התחמק. הוא הודה שזה מוזר ולא היה צפוי, שהיא בכלל לא הטעם שלו ושהוא לא יודע איך זה קרה, פשוט טוב להם יחד.
במקביל אמר דברים קצת מוזרים - שאלתי אותו אם היא יודעת שאנחנו נפגשים ואיך הגיבה והוא קצת ענה בתקיפות שזה לא משנה מה דעתה ושהיא יכולה לקבל את זה או לא והוא עושה מה שהוא רוצה ובעניין הזה אין לה מילה.
הוא גם אמר שהתגעגע אלי, חיבק אותי המון בצורה שמנסה לגעת כמה שיותר, ניסה לנשק אותי וששאלתי למה הוא עושה את זה אם הוא לא איתי ויש לו מישהי אחרת והוא ענה שכרגע זה מה שבא לו ואם לא מתאים לי הוא יבין.
זה הפתיע קצת... חוסר התחשבות.
הוא עדיין לא לקח אותה לפגוש את ההורים שלו, למרות שעברו חודשיים, זה גם קצת מוזר לי.
אני חייבת לציין שבת הזוג החדשה די מלאה (בלשון המעטה) וזה משהו שמאוד מפריע לו, הוא רזה מאוד וגם הדגיש בפני לא פעם כמה חשוב לו שאני ארד במשקל ואהיה רזה כשהיינו יחד, הוא אפילו העלה את העניין שדיברנו ואמר שלמרות שזה מפריע לו וזה לא הטעם שלו הוא איתה וטוב לו ואמר שהפתיע אפילו את עצמו. נראה לי שהוא קצת מתבייש להביא אותה להורים. מעניין איך הם יגיבו, אני בטוחה שגם הם יופתעו מהעניין.

בקיצור.. מאז עברו שבועיים - שלושה בערך... כמו שאמרתי, הכרתי מישהו מדהים!!!! חמוד אמיתי, משקיען, רציני, מסודר בחיים והכי חשוב יציב שיודע מה רוצה מעצמו. ממש טוב לי (זו די התחלה), סיפרתי לו עליו והוא פירגן.
שלשום רציתי לנסוע לבקר אותו בערב, יצאתי מהבית עם הרכב ומי בא מולי...???? האקס.
נעמד עם האופנוע מולי ואמר שבא רק להגיד שלום. שאל אם אני בדרך החוצה או שחזרתי והתעניין לאן אני הולכת.
דיברנו קצת ואמרנו להתראות.
באחת בלילה הוא שלח לי הודעה לפלאפון, בלי איזה תוכן מעניין, משהו סתמי וטכני אבל זה עצבן כי הוא ידע שאני אצלו.
יום אחרי (אתמול) בבוקר הוא שוב שלח לי הודעה לפלאפון ומאז - שקט.
אני מרגישה שבכל פעם שהוא רואה אותי יש לזה השפעה של יום-יומיים ואז שוב שקט.
כמו אז שראה אותי עוברת מולו בכביש עם האוטו וישר התקשר ואחר כך שלח לי מייל.
מוזר.
זה כבר לא מבלבל אותי. זה קצת מצחיק אותי.

וגם הדגיש בפני לא פעם כמה חשוב לו שאני ארד במשקל ואהיה רזה כשהיינו יחד
חבל שלא ציינת את זה בהתחלה של הדף. מיד הייתי אומרת לך להיפרד ממנו כמה שיותר מה. להגיד לחברה לרדת במשקל זה מחריד. לא פחות.

זו לא הייתה הטפה או משהו מלחיץ.
זה היה יותר כמו עצה ידידותית (-: הוא הכיר אותי שמנמנה וקיבל אותי ככה.
זה לא שינה אותי וגם לא הפריע לקשר (היינו 9 שנים יחד).
הוא גם צדק, הייתי צריכה לרדת קצת... דווקא אחרי שנפרדנו הורדתי 7קילו ממש בקלות.
הוא הופתע מזה מאוד וגם ממש החמיא - זה לא גרם לו לחזור אלי כמו שלפני זה לא גרם לו לעזוב אותי.

הוא גם אמר שהתגעגע אלי, חיבק אותי המון בצורה שמנסה לגעת כמה שיותר, ניסה לנשק אותי וששאלתי למה הוא עושה את זה אם הוא לא איתי ויש לו מישהי אחרת והוא ענה שכרגע זה מה שבא לו ואם לא מתאים לי הוא יבין.

אותי זה מה שמטריד.
אני חושבת שבדיעבד תראי שטוב בשבילך שאתם לא ביחד.

מה זאת אומרת שזה מה שמטריד??

מה שמפריע לי בכל הסיפור שאני מרגישה שהוא לא יכול להיות איתי אבל לא יכול לשחרר סופית.
כמו שאמרתי, בכל פעם שאנחנו נפגשים אפילו אם זה במקרה הוא מחפש להתקרב שוב ואני מתעלמת עד שזה עובר.
לא יכולה להבין את זה...

שוב זה קורה....

אח של אבא שלי נפטר ואתמול הייתה הלוייה.
זה היה במרחק של שעה נסיעה מהאיזור. עמדתי עם משפחתי וחברי המשפחה ומי פתאום הופיע????
האקס שלי נכנס לבית העלמין בכניסה דרמטית עם האופנוע ועלה על המדרכה, כולם הסתכלו והיו בשוק.
לא ידעתי שהוא מתכנן להגיע ואפילו לא הודעתי לו על כך ובאיזה שעה זה.
הייתי מופתעת אבל כשחבשתי על זה הבנתי שגם אם היה מקרה דומה במשפחתו היה חשוב לי להגיע לכבד את הוריו.
בסוף הלוויה היה לנו קצת זמן לדבר והוא התחיל עם המזמור הישן...
כמה שהוא טעה ורק עכשיו הוא מבין שמה שהיה לו נכון נמצא ממש מתחת לאף,
שהוא מבולבל ונמצא בקשר שלא מוביל לאף מקום ושמה שהוא חשב שחסר לו בקשר שלנו ונראה מהצד מלהיב פשוט לא מחזיק מערכת יחסים וזו רק הטעייה.
לא ידעתי מה להגיד, הייתי קצת בשוק. גם על איך הוא מעז להגיד דברים כאלו שוב וגם על שניצל את הסיטואציה כדי לסלול את דרכו חזרה וליצור קשר כלשהו שיקרב. זו הייתה שבירת קרח רצינית עם המשפחה לאחר כל מה שקרה בינינו.
אמרתי לו שאני בקשר שאמנם הוא חדש אבל טוב לי בו ושאני מחליטה לא להגיב לדבריו.
הוא ניסה למשוך אותי לשיחה על הנושא אבל התחמקתי. אין לזה טעם.
אמרתי לו שהוא עובר תהליך רציני ושזה לוקח לו המון זמן, עוד מעט זה שנה, והוא עדיין לא סגור על עצמו.
זה לא עובד ככה. הוא חייב לעשות החלטות רציניות ולדעת מה טוב עבורו.
האמת שהייתי אדישה כלפיו ולא נתתי לו לחשוב שאני מתלהבת אבל בתוכי הרגשתי כיף גדול סוף סוף לשמוע ממנו קצת דברים כאלו, זה החמיא לי.
הוא מפחיד אותי בשינויים שחלים בו.
זה פשוט לא הגיוני לחיות ככה.
עדיין יש לי רגשות אליו.
למה החיים כאלו מסובכים??

אני חושבת שבתוך תוכך, עמוק עמוק, בתחתית של התת מודע שלך, את מחפשת דרמה. ואני מפסיקה את עצמי כאן כדי להבהיר שאין פה שיפוטיות נגדך
רובינו מכורים לדרמה שהיא חיינו. בשביל זה אנחנו כאן, מתוך הדרמה הזו שאנחנו יוצרים, אנחנו למדים (בדרך כלל), אנחנו גדלים, מתפתחים וכו'
את רק צריכה להחליט אם את הדרמה הזו כבר מיצית . אם למדת את כל מה שהיה לך ללמוד מהדמות הזו שמתנהלת מולך (ואם נלך לאפיקים קצת יותר רוחניים עמוקים - אז בתוכך)

האם תתני לרגשות הריגעיים האלה שמציפים אותך (כמו ההרגשה הטובה של הכיף הגדול של לשמוע דברים מחמיאים) לנהל את חייך ?
האם שוב תלכי הלוך וחזור, מנטלית. פיזית ?
כדי להרגיש "שווה", להרגיש שניצחת, שזה ש"זרק"אותך, בא להתחנן לחזור אל חייך ?
נדמה לי שהוא כבר הוכיח שהוא אינו ראוי לך.

וכל פעולה נוספת שלו רק מגבירה את הידיעה הזו. רק שהאגו מתעתע. את רוצה עוד מזה. מההרגשה הטובה.

את יכולה לשים לזה סוף. בתוכך. ואז כל מה שמשתקף מסביב, ייעלם.

אהובה
מה שלומך?
האם עדיין מטלטלת או שמא את שקטה
כאילו אין בך דופי?

פלוני אלמונית תודה על ההתעניינות (-:
מה שלומי??
אני נמצאת כרגע בקשר די חדש - 3 חודשים.
היו קשיים בהתחלה וזה מעט קרטע אבל עכשיו ממש טוב לי.
זה מגוון, רענן וכיף ובהחלט מעניק לי המון דברים שהתגעגעתי אליהם בשנה האחרונה.
לא חשבתי שאוכל לאהוב שוב. מפתיע לטובה.
הוא רציני. לא מפחד לדבר על תכנונים לעתיד ובהחלט יודע להגיד מה רוצה.
פתאום אני מוצאת את עצמי נלחצת מהעניין.
אני יודעת שאני כבר בגיל שבו אני צריכה לכוון את עצמי להקמת משפחה אבל ככל שזה הולך ומתקרב יש לא מעט חששות.
אחרי הקשר הקודם, שהיה מאוד ארוך וההיכרות הייתה מעמיקה ביותר קשה לי כרגע בהיכרות כזו קצרה עם בן הזוג הנוכחי להחליט אם הוא האיש איתו ארצה לחיות.
זה כבד.
ולגבי הטלטלה...
זה יהיה שקר גס אם אגיד שאין יום בו אינני חושבת על האקס.
זה לא מנטרל אותי כמו בעבר ואני מבינה שזה כבר אבוד וכן, יש ימים בהם הכעס עליו הוא עצום וגורם לי להתלבט מה באמת אני מרגישה כלפיו אבל הרגשות אליו עוצמתיים ויש תחושת החמצה שמסרבת לעזוב.
אנחנו מדברים פעם בכמה שבועות, זה קורה במקרה ואנחנו נפגשים באקראי או שאחד מאיתנו יוזם שיחת טלפון.
יצא לי לפגוש אותו כמה פעמים לפני כחודש, הוא עבר דירה וסוף סוף סגרנו את כל ענייני הבירוקרטיה שמשכנו המון זמן.
היו לנו כמה שיחות טובות אז אבל תוכן דבריו לא משתנה....
"אולי טעיתי אבל רק הזמן יגיד... אני לא יודע מה אני רוצה... אני אוהב אותך ויאהב כל החיים אבל כרגע רוצה לבחון את הדברים מהצד.... אני בטוח שנתגלגל ומתישהו ניפגש ואז נחייה את החיים שלנו יחד...."
זה קשה ולא פייר.
החיים יכולים להיות אכזריים.

החיים יכולים להיות אכזריים
אני מסכימה שיש כאב עמוק לחוות... וזה נורא קשה לפעמים
אבל יש אור בקצה המנהרה, מהחוויה שלי, יש
קחי לך מנוחה, אישה יפה, פשוט מנוחה, גבר כזה או אחר, זה לא משנה
וממש אין מה להילחץ מחתונה! פשוט אין מה, לאט, בכיף, למצוא את הכיף במה שזה לא יהיה
לנסות לא להתמכר לסבל, וגם ממליצה על דיקור, אצלי זה עובד נהדר בנושא של שחרור דברים ישנים
(יכולה להמליץ לך על מישהו בתל אביב)

וואו איזה סיפור מדהים
הגעתי אליו במקרה מגוגל, גם אני בסיפור דומה, וישבתי מרותקת במשך למעלה משעה לקרוא את הכל. בהתחלה קראתי בסקרנות, מאוד רוצה לדעת איך זה נגמר בסוף ואם חזרתם, בשלב מסוים כבר לא התאפקתי אז דילגתי למטה ונתקלתי בדיוק בהודעה שלך שכתבת שחזרתם. ושמחתי נורא. אז חזרתי למעלה וקראתי את הכל בצורה מסודרת, אבל כל הזמן רציתי להגיד לך שאני כל כך מבינה אותך מצד אחד כי אני עוברת סיפור מאוד דומה, ומצד שני את פשוט עושה טעות ענקית שאת נותנת לו ככה לקחת את הזמן, והשלושה חודשים האלה שהסכמת לחכות... הבנתי לגמרי מאיפה את באה, ובכל זאת חשבתי שאת טועה. לא הופתעתי שתיארת את הקשיים לחזור, אבל כן הופתעתי שהמנוול הזה (תסלחי לי, כן?) הרשה לעצמו אחרי שזכה בך שוב לחתוך איתך שוב בצורה כזאת.

אני שמחה לשמוע שבינתיים הכרת מישהו אחר,
ובאמת בתוך המצב שאני נמצאת בו של פרידה שנמשכת כבר חודש וגם אני כמוך רוצה שנחזור,
מהצד אני אומרת לך - עדיף לך בלעדיו. הוא התעלל בך רגשית וזה לא הגיע לך.
חוצמזה, אולי באמת הכרתם צעירים מידי, ואולי יש לך כאן הזדמנות לבנות קשר יותר בוגר ובשל עם מישהו אחר. הוא תמיד ישאר כאהוב המשמעותי הראשון, אבל נדמה לי שלהעביר חיים שלמים לצידו זה דבר שהיה גורם לך סבל כי הוא אף פעם לא היה באמת סגור על עצמו והיה גורם לך סבל רב.

אבל בכל זאת, ומעבר לזה, הטעות שלך לדעתי היתה שהסכמת לחכות כ"כ הרבה זמן לתשובה.
הרי תחשבי על זה, נניח שהיית אומרת לו שאת לא מחכה לו וממשיכה הלאה, את באמת חושבת שאם הוא היה מבין חודשיים אח"כ את הטעות שעשה אז הוא לא היה רץ בחזרה ורודף אחריך כמו מטורף? ברור שכן... הוא היה מנסה לפחות. לכן, לא היה לך שום דבר להרוויח מכך שנתת לו את כל הזמן הזה, וההפסד היה שקיבעת אצלו איפושהו בראש את התחושה שמותר לו לעשות לך את זה ואת תקבלי את זה.

היית צריכה להיות הרבה יותר נוקשה, ואני לגמרי מבינה את מה שאת אומרת שאת פשוט לא טיפוס שמשחק משחקים והכל, אבל מרגע שהוא עזב אותך לא היתה לך ברירה אלא לשחק את המשחק כדי שהוא יבין טוב טוב מי פה המציאה, ומי זו הבחורה המדהימה הזאת שהוא מאבד אותה.

הסיפור שלי דומה אבל מאוד שונה, היינו יחד 3 שנים, נפרדנו על רקע חוסר יכולת שלו להתקדם לעבר חתונה והקמת משפחה (אני בת 33, הוא בן 35).
מאוד קשה לי, כי הוא הכניס את עצמו גם כן כמו האקס שלך לבלבלות עצומות לגבי עצמו ולגבי הקשר והתחיל לפקפק בקשר, ואני אהבתי אותו בטירוף כמו שלא חשבתי בכלל שאני יכולה לאהוב לפני שהכרתי אותו ופשוט לא ידעתי מאיפה זה בא לי. במשך 3 שבועות הייתי מרוסקת לגמרי, ממש שבר כלי, רציתי למות ולהיבלע מעל פני האדמה. הפכתי אותו לדמות מושלמת וחשבתי שהדבר הכי טוב שיקרה לי הוא שהוא יחזור אלי, ואעשה דברים אחרת, אתקן טעויות שטעיתי ונצעד ביחד שמחים ומאושרים לעבר השקיעה.
אבל לאט לאט הבנתי שהמקום הזה שהייתי בו במשך 3 שבועות הוא המקום שלגמרי לא רואה את עצמי ואת מה שמגיע לי, וזה שאני כ"כ כמהה לו שיחזור זה כי אני לא מצליחה להאמין בעצמי ובמה שאני שווה. ומאחר שאני כנראה בכל זאת מבוגרת ממך ועברתי קצת בחיים, לפני כמה שנים הייתי בול במקום שלך אגב ועם בחור אחר ישבתי וחיכיתי לו שנה שלמה שיחזור וזה עשה לי נזק נורא. בסוף הוא חזר רק אחרי 3 שנים!!!! ואז כבר לא רציתי אותו. בכל אופן, דווקא כי היום אני יותר אוהבת את עצמי הצלחתי לבסוף לקום ולהגיד לעצמי את מה שאנשים פה כתבו לך - תראי כמה את שווה, תחשבי על עצמך כמתנה שהוא קיבל ואם הוא לא יודע להעריך וגורם לך סבל - אז הוא לא שווה אותך.
כשהבנתי את זה החלטתי עם כל הצער לנתק קשר ולהמשיך הלאה. זה לא קל, אבל זה יותר קל מאשר לנהל איתו את השיחות שניהלנו אחרי הפרידה ולשמוע שוב ושוב כמה הוא לא סגור על עצמו. זה היה הרבה יותר קשה מאשר לא לשמוע ממנו בכלל.

עכשיו אני גם יודעת שאין סיכוי שבעולם שאם הוא חוזר אני רצה אליו מבלי שיוכיח לי שהוא עבר שינוי מאוד משמעותי. ואני באמת מתכוונת לזה, כי אחרת זה רק לדחות את הקץ ולא נהייה באמת מאושרים ביחד.

זהו, כתבתי המון ויש לי עוד הרבה מה לומר אבל לא יודעת אם את עדיין קוראת פה בכלל. אז תני סימן אם כן,
שולחת לך חיבוק גדול לתמיכה, את בחורה מדהימה, ראו את זה מכל מילה שכתבת בכל התקופה הארוכה הזאת
ממש מקווה שאת עדיין עם הבחור החדש ושהקשר ביניכם מתבסס וגורם לך אושר.
חג שמח
יעל

הי יעל,
תודה על הדברים המקסימים שכתבת
דעי שאני פה וקוראת אותך, אשמח לשמוע עוד...

חג שמח

מה שלומך ואיך את היום? @}

וואוו... שינוי מרענן
אני עדיין עם בן זוגי ה"חדש" (4 וחצי חודשים), הוא מקסים אמיתי, מפנק, אומר לי דברים מקסימים, אוהב ובעיקר מעריך.
הוא רציני ויודע מה רוצה, מדבר בפתיחות ו... זה כיף ואושר גדול.
באמת. וכל זה אחרי שכבר התייאשתי ואמרתי לעצמי שזה הגורל שלי וכנראה לא אצליח להתאהב שוב.
זה גם גרם לי לסיים את כל העניינים עם האקס.
פשוט לא הרגשתי שיש לי צורך לחשוב עליו יותר ושבטוח אין סיכוי שנוכל להיות שוב יחד אי פעם.
הפער כבר כל כך גדול ואחרי שראיתי דברים אחרים אין לי שום רצון לחשוב על עתיד יחד איתו למרות שהוא חשוב לי והיה חלק ניכר מחיי.
הוא המשיך עד לא מזמן לשלוח הודעות לפלאפון על דברים סתמיים כדי לשמור על קשר כלשהו אבל לא העז להתקשר.
ביקשתי להיפגש איתו והוא אמר שבשמחה.
כשנפגשנו הוא סיפר שהוא עדיין עם אותה בת זוג מאז, שטוב לו איתה וזה גם היה נראה שהוא מאושר.
זה פשוט הוריד לי אבן מהלב.
הסברתי לו שאני במקום אחר וזה מאוד לא מתאים הקשר הזה, זה לא לעניין וגם לא פייר כלפי שני בני הזוג שלנו.
אמרתי לו שבעצם ביקשתי להיפגש כדי להגיד שלום ולבקש שלא יצור איתי שוב קשר.
הוא קיבל את זה קשה, ביקש שננסה את הניתוק רק לכמה חודשים ואז נדבר לראות איך ממשיכים ואני לא הסכמתי.
הוא פשוט לקח את היד שלי, נתן לי עליה נשיקה, קם והלך ומאז לא שמעתי שוב ממנו.
באותו הרגע זה צבט לי בלב, בעיקר כי הרגשתי שפגעתי בו או שאולי זה נאמר בצורה לא יפה אבל הבנתי שזו הייתה הברירה היחידה שלי כדי להמשיך בחיי ולהתמקד בי לשם שינוי.
איזה שחרור.
אני פשוט מאושרת שהצלחתי באמת להתגבר ולא רק לנסות לשכנע את עצמי שאני כבר אחרי.

וואו. שמחה בשבילך שהכל יצא לטובה.
חתיכת דרך עשית.. . @}

היי
אני נשואה 14 שנים, המצב היה כזה -אני בית ילדים עבודה ובעלי עבודה.לא היה פרגון הכל מובן מאילו. עברתי תהליך מאוד כזה עם ילדי הבכור בלימדים והייתי בתוכו לבדי כי בעלי לא הסכים עם שיטת לימוד וכו'.הגעתי למצב דיכאוני וגם כאן בעלי לא ניסה לעזור.פשוט הייתי לבד.!!!!! בשלב כלשהו ובתמימות הכרתי מישהו ופשוט נמשכתי לשיחות איתו. רק שיחות , בערך שנה , כאשר עלה הנושא להפגש ניתקתי את הקשר, לאחר זמן מה בעלי גילה לפי םירוט שיחות ומאז אני חיה בסיוט. אוטוטו שנתיים.אנחנו משוחחים על זה אבל הוא בשלו ואני בשלי אני מרגישה ששנינו מדברים בשפות זרות. אני על סף יאוש וכבר מוכנה לוותר וללכת, כי המעקבים ודרישה שלו לדווח לו איפה אני וכו' נמאסו עלי, בנוסף לזה הוא מתעקש להאמין לםנטזיה שלו שכן נפגשתי וכן הז.... , למרות כל ההבטחות שלי שזה לא היה. הוא ממש אובססיבי לגבי, אני רוצה לשמור על המשפחה אבל אין לי כבר כוח והחוסר הבנה בתקשורת בנינו הורגת, הוא לא רוצה יעוץ כי מפחד שאולי בגללו נפרד, מה עלי לעשות , עכשיו אני בעבודה וברצינות חושבת לא לחזור הביתה .הוא לא יכול לסלוח אבל גם לא יכול להפרד. ואני תקועה באצמע . חיה לפי מצבי רוח שלו . הנה ראה משהו על בגידות בטיוי ונכנס לדיכאון - לא מדבר , כולו עצוב מסכן , וככה כמה ימים עד שמתחילים לדבר ואז מגיעה חוסר הסכמה בנינו וניהיה פיצוץ. מה לעשות תנו טיפ בבקשה!!!!!!!

אני רוצה לשמור על המשפחה אבל אין לי כבר כוח
מיואשת חמודה- אל ייאוש- אין מצב בכלל לפרק משפחה בגלל תירוץ כזה- לדעתי.
את חייבת להחזיר לו את האמון, זה קורע לחשוב ששיקרת במשך שנה והתחבאת וכמעט נפגשת עם
מישהו זר שיודע את כל הפרטים על האינטימיות שלכם- זה ממש מביך ופוגע- לדעתי.
כמובן שזה ייקח המון זמן אם בכלל ולדעתי (מה נהיה עם זה?) אל לך להיפגע מהדיווחים ומהמעקבים
את אשתו וזו זכותו לדעת מה קורה, בייחוד אחרי תקופה כזו שעברתם.
תנסו להוציא את כל הזבל החוצה ולא רק יאללה השלמנו הכל סבבה חוזרים לחיים הרגילים כאילו לא קרה כלום...
אם לא בטיפול אז בדרכים אחרות שהוא מאמין בהם.
תביעי חרטה אמיתית מעומק לבך- הוא לא צריך יותר מזה

חיבוק ובהצלחה

היי אני יודעת שעבר דיי זמן אבל אני מעוניינת לשאול שאלה..חבר שלי נפרד ממני לפני חודשיים. בחודשיים האלה היה מתקשר לפעמים לשאול לשלומי ולספר לי גם על עצמו... אמר שהוא עדיין אוהב ומתגעגע וחושב ורוצה לחבק אותי ושאני ממש חסרה לו ושירד לו כל הביטחון ושוהא עזב את העבודה ושהוא מרגיש שהוא מתחיל מאפס ושאני לא יוצאת לו מהראש. ובאותה נשימה אמר "אני לא רוצה להשלות אותך אני לא רוצה שתחשבי שאני רוצה שנחזור להיות ביחד". מצד שני ממשיך לבכות לי.. ולהגיד שאני הבנאדם הכי קרוב אליו.. - אבל שהוא רוצה להתנסות גם עם בנות אחרות. ואז אומר שהוא יודע שבחיים הוא לא ימצא מישהי טובה כמוני- אבל בכל זאת לא רוצה לחזור. ואז אומר שהסקס איתי היה הדבר הכי מדהים שהיה לו ושהוא ממש יתבאס להיות עם מישהי שהסקס איתה לא יהיה כמו שהיה לו איתי ושאין דברים כאלה- אבל בכל מקרה לא רוצה שנחזור להיות ביחד. מה עדיף לעשות, לעזוב אותו לנפשו ושידבר איתי כשהוא מחליט (הוא מתקשר מדי פעם)- אז להגיד לו תתקשר כשתבין שאתה רוצה לחזור מקווה שעוד אהיה פה, או לשבת איתו לדבר, לנסות להבין את הדברים.. להבין למה כל כך קשה לו ואם הוא כל כך אוהב ומתגעגע ואני חסרה לו, מדוע אנחנו לא ביחד? אחרי שככ עזרתם למרגישה אהובה, אני מקווה גם לאיזשהן תגובות... למרות שרוב התגובות כאן הן נכונות..

שליחה על ידי לילי* » 17 יולי 2011, 22:18

פלוני אלמונית אחותי, מצב מוכר, הוא קשור אלייך אך יש לו דחף לאחרות, תגידי לו שאת לא ידידה שלו, וזה לא נעים לך לשמוע את מה שעובר עליו ותחתכי, זה כואב אבל עובר
בהצלחה

הבעיה היא שאז הוא ממש מתחיל לפחד להיות בלעדיי.. ו"מי יקשיב לי" ומי יבין אותו ומי יעזור לי... וכל כך קשה לי להגיד לו "בנאדם, אתה תדאג לעצמך, או שלך תחפש תחברים שלך, כי אותי בחרת לזרוק. ולזרוק זה עד הסוף אין באמצע". ולצערי.. והלוואי.. והייתי מסוגלת להגיד לו את זה..מצד שאני אם לא אגיד לו אני סתם אהרוס לעצמי. עדיף להתנתק אם יש איזהשהוא סיכוי שהוא ירצה לחזור זה יהיה רק אחרי שהוא יבין שאני באמת חסרה לו ושהוא באמת מתגעגע . רק אז אולי הוא יחזור. כשיבין שאני כבר לא שם בשבילו.

נראה שאת יודעת את התשובה ואפילו מנסחת אותה כל כך ברור...
תחשבי על זה שאת עושה לו טוב בזה שאת חד משמעית. שילך ויברר עם עצמו ויחזור עם תשובה ברורה.
זה עובד-ניסיתי.
(במקרה שלי הוא הלך. שבועיים אחר כך פגשתי את מי שהוא בן זוגי באחת עשרה שנים האחרונות..)

אני לא מתכוונת לדבר איתו יותר.. לא רוצה. הוא לא החלטי לגביי? אבל אומר שאני ממש חסרה לו? שיסגר על עצמו מה יותר חשוב לו, להתנסות עם בנות אחרות או האהבה שלו אליי.
כי הוא אמר שחלק מסיבת הפרידה שלנו ממני היא להתנסות. לא להסב את תשומת ליבו לפיגור??

הוא עוד יודע ומודה שהוא לא ימצא יותר טוב ממני. הוא יודע ומודה ש"בחורות לא יתקרבו לקרסוליים שלך מבחינתי" ובכל זאת צוחק ואומר "תזמיני אותי לחתונה שלך". כאילו שגם לחתונה אין שום סיכוי... מצד שני אומר שהוא לא הפסיק לאהוב ולא הפסיק להימשך.. אז ניוזפלאש.. יופי שאתה לא הפסקת כי אני מפסיקה בצעדי ענק לרצות להיות איתך.. . מקווה שזה מה שיגרום לו להבין מה הוא איבד..

שליחה על ידי לילי* » 18 יולי 2011, 22:59

איזה אידיוט, שונאת אותם!!משתתפת

איך אפשר לדעת אחרי פרידה, האם היא סופית? בן הזוג שלי עזב אותי אחרי שנתיים של זוגיות מדהימה, חודשיים אחרי שעברנו לגור ביחד, לפני כחודשיים. אני יודעת שהוא עוד אוהב אותי ומתגעגע. הוא עזב לטענתו כי אנחנו שונים מדי. הוא אוהב לצאת כל יום עד שעות מאוחרות ואני פחות. אבל לי זה נראה כמו תירוץ של מישהו שנלחץ.. בפועל, אני יודעת שחטאתי במובן מאליו והשקעתי מעט מדי בקשר בחודשים האחרונים, בעיקר כי היו לי התמודדויות מקצועיות חדשות. ברגע שהבנתי שזה מה שקרה נפגשתי איתו וביקשתי הזדמנות שניה. הוא פחד לחזור ממקום לא סגור על עצמו ולכן המשיך לשכנע את עצמו שיהיה לנו טוב יותר בנפרד. בחודשיים האחרונים דיברנו לא מעט. בתחילת התקופה זה היה ביוזמתי וגם סביב דברים שצריך לסגור, כמו בגירושים, כמו חשבון בנק ודירה. בתקופה האחרונה הוא זה שיוצר את הקשר, סביב תירוצים, כמו דברים שלו שנותרו אצלי, כל פעם פריט אחר. אני אוהבת אותו כל כך ויודעת שאם נחזור יכול להיות לנו מדהים ביחד והמשבר הזה רק יתרום לזוגיות טובה ושלמה יותר. אני רק רוצה לדעת מתי הוא יבין את זה גם. בינתיים אני יוצאת עם שידוכים שמסדרים לי, אבל עוד לא פגשתי מישהו מעניין מספיק שישכיח אותו ממני. קשה לי בלעדיו, אני מתגעגעת כל כך ומרגישה לבד.

חח אצלי זה הפוך אני אהבתי לצאת עד שעות מאוחרות וללכת לסרטים והכל והוא העדיף להיות בבית.. כמובן שיצאנו הרבה והכל אבל לא מספיק בשבילי... הכי אהבתיאת זה שהוא "נכנס לי למחשבות"- אם אני לא הייתי נפרד- את היית נפרדת ממני. הרגשתי שאני לא מספיק טוב ב ש ב י ל ך ..... איך אני אוהבת שהם מכניסים לעצמם סרטים שהם בכלל לא נכונים.... אם הוא זה שיצר את הקשר לאחרונה אז למה לא חזרתם?.. אי אפשר לדעת מתי הוא יבין את זה.. גם אני מתה שהאקס שלי יבין את זה.. כי לא רבנו ולא שום דבר נפרדנו רק כי הוא רצה לראות מה "עוד יש שם בחוץ".. ואני באמת מאחלת לו את כל הטוב ובאמת אהבתי אותו וגם הוא אותי והיה לנו שנתיים מהממות... אבל הוא חושב שיש עוד דברים בחוץ שהוא אולי מפספס למרות שאני ממש לא לוחצת ואפילו לא דיברתי על חתונה ולא שום דבר. הוא רצה כבר שנעבור לגור יחד (הוא גר לבד ורצה שאצטרף).. ואני דווקא התמהמתי ותמיד "שוכחת" דברים בבית רק כדי לא להשאיר אותם אצלו כדי שיבין שאין לחץ.. שניקח את הזמן עד שנרגיש מוכנים.. מקווה שהוא ימצא לעצמו מישהי שהוא יהיה סגור עליה ושתהיה לו טובה יותר ממני . למרות שאני חושבת שהתאמנו פיקס. יהיה בסדר וגם אני וגם את נמצא, ברגע שנרגיש מוכנות לכך, מישהו יותר טוב . ומי יודע- אולי מתישהו תידלק להם נורה אדומה שאנחנו היינו הכי טובות אבל אי אפשר אף פעם לדעת.. שום דבר הוא לא סופי..... רגשות לצערנו הן לא אבסולוטיות והן תמיד יכולות להשתנות. ומי יודע- גם הרגשות שלך יכולות להשתנות ואולי (במידה וזה יקרה בכלל) והוא ירצה לחזור- את כבר תהיי בזוגיות כל כך מופלאה שלא תביני מה האפס הזה רוצה מהחיים שלך ולא תפחדי ללחוץ על הכפתור האדום בפלאפון שאומר "סנן" בלי לחשוב פעמיים... מניסיון,זה יקרה:)

בינתיים חיבוקים ונשיקות.

תודה שכתבת.. לשאלתך- כשהוא יצר קשר זה לא היה כדי שנחזור, זה היה כי הוא נזכר בכל מיני דברים שנשארו אצלי (כל פעם במשהו אחד).. יכול להיות שיהיה בסדר בעתיד, כנראה שכן, אבל כרגע התסכול הוא שזה מרגיש פרידה ממש מיותרת. נשמע שגם אצלך קצת.. אני מניחה שהחלק הקשה ביותר הוא ההבנה שפשוט אין שליטה על המצב והשליטה נמצאת בידיים שלו ולא שלי.. אני לא רגילה למצב הזה, שאין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי להשפיע. קצת נמאס לי גם מכל הדייטים הראשונים הכושלים שאני הולכת אליהם בתקווה למצוא אחד שיצליח, זה נורא מתיש, כמו ללכת לאינספור ראיונות עבודה... אני ממש מקנאה בך על הגישה הבריאה ושאת מסוגלת לאחל לו שימצא מישהי ויהיה לו טוב.. אני עדיין בתקווה שהוא סובל ומתגעגע ויבין בהקדם שהוא רוצה לחזור.

כמה זמן עבר מאז הפרידה שלכם?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו איזה עמוד מרתק.תודה על קיומו. אני קוראת אותו כבר במשך שעתיים שלמות. לוגמת בשקיקה כל פיסה מהסיפור של מרגישה אהובה, כל טיפ ועיצה שניתנו לה. אני חווה בימים אילו סיפור דומה לפרידה הראשונית שלך אהובה ולצערי יש דמיון מפחיד בין המקרים. אנחנו כבר חודש מאז הפרידה. מאז שאמר שהוא מבולבל ולא בטוח ברגשות שלו. כואב לי לראות עוד נשים שחוו וחוות פרידות כואבות, מפתיעות וקשות לעיכול.
גם אני מחכה ומקווה שיחזור אף על פי שמנסה להשתחרר מהמקום הזה של להמתין.
מאחלת לכולנו ימים קלים יותר, שנדע לאהוב את עצמנו ולבחור לעצמנו אהבות טובות ובני זוג אוהבים ובהירים.

גם בני זוג כהים אפשרי? מעדיפה.
לא ברור איך מנסה להתחזק כאן ביום כיפור, לי לא ברור.
צהובון אומר, הכל יחסי/ם.

אני חדשה כאן. בעלי הודיע לי ביום אחד שהוא חושב שזה לא זה וכדאי לנו להיפרד. מאז הכל נופל לי מהידיים. הינו שש שנים יחד, מתוכן נשואים שנה. מרגע החתונה, הכל הלך עקום.
עברו כבר שוש שבועות ואני לא מצליחה להתגבר. פשוט לא מאמינה שזה קרה לי.
עצובה, נואשת, וחסרת עונים.

שלוש שבועות

למה הכוונה הלך עקום - אולי זה נכון שתפרדו...?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמאא מאמי זה כמעט מה שקורה לי אני מזה מבינה אותך והרגשות שלך אבל תני לזמן לעשות את שלו רק ככה תדעי מה יותר טוב ומה יותר כדאי בשבילך ותחשבי על עצמך יותר מאשר עליו .. לפי דעתי אחת מהכותבות בתגובות צודקת את צריכה גבר שיהיה רציני וירצה להתחתן להביא ילדים ורוצה ביכלל תמחוייבות הזאת את לא צריכה גבר שישחק משחקים ובנתיים לא יודע מה עובר עליו אממ לפי דעתי תני לו תזמן שלו וככה גם יהיה לך זמן לחשוב לבדד ואם אתם צריכים להיות ביחד שום דבר בעולם לא יגרום לזה שתיפרדו סופית אתם תחזרו ואם לא אז כניראה שהוא לא האחד שלך והאחד שלך צריך להגיע והוא בהרבה יותר טוב מימנו אחותי אני מזה מזדהה איתך את לא מבינהה כמהה .... בקיצור תתני לזמן לעשות את שלו זאת העצה שלי

כתבתי בשרשור זה בעבר.
עכשיו כשעברתי דירה, הגרוש מתחיל להגיד שאולי עשה טעות ואולי מתחרט. זה מעצבן ומחזיר אותי אחורה:(

שליחה על ידי .* » 23 נובמבר 2011, 23:25

וואו מתגרשת לא קל.

שבו, תדברו,לפעמים מעריכים מה שיש לך רק אחרי שכמעט מאבדים אותו. זה מוכר מאוד וזה קורה. זה לא אומר שלא כדאי לחזור, להיפך. אם יש אהבה וכבוד הדדי, אבל כדאי להיפגש עם יועצת נישואין דחוף, כי זו התעללות לפרק ולהחזיר וכדאי לצמוח מזה ולא לחזור אחורה שוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עצובה..
אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז שכתבת את הפוסט הזה,אני חייבת להיות איתך אמיתית,נכון שזה כיף להתייעץ ולקבל חיזוק לטוב או לרע מאנשים,אבל הכל זה החלטה שלך והכל בידיים שלך ואני לא חושבת שאם תתייעצי עם אנשים זה כזה יעזור כי גם אם אנשים יגידו לך דברים טובים זה לא יעזור עצם זה שזה עדיין לא קורה..וגם נהפוך הוא אם אנשים יגידו לך תמשיכי הלאה כו' זה פשוט לא יעזור א' כל(ומנסיון)אנשים יכולים לדבר ולייעץ מפה עד מחר הם לא מבינים שהלכה למעשה זה מאוד קשה וכמה שיגידו לך תמשיכי ותשכחי זה רק יגרום בתת מודע יותר לחשוב ויותר להתקשר על מנת להוכיח לעצמך שמה שהם אומרים זה פשוט לא נכון ושהוא באמת אוהב אותך!מה גם שאנשים שהם זרים והם לא יודעים מה עבר בנכם ומה באמת היה שם אז הם לא יכולים לתת לך את הייעוץ הכי טוב בעולם..איך אומרים רק אלוהים יודע מה הולך בין 2 אנשים ואף אחד לא יכול לתת לך תשובות התשובות מסתתרות בתוכך ויום אחד הן יתפרצו,אני באופן אישי הייתי מתה לייעץ לך ולהחזיק לך את היד אבל אני יודעת שזה לא התפקיד שלי כי אני לא באמת מכירה אותך ואני לא חוויתי את הקשר שלכם בצורה זו או אחרת מבינה..רק מנסיון של מישהי שנזרקה (ואני בכוונה אומרת את זה כי זה אכן נכון)אחרי שלוש שנים וכמעט לפני מגורים משותפים ורק אלוהים יודע כמה אני בכיתי אני יכולה להגיד לך שהדבר הכי טוב בשבילך זה שאתם לא ביחד היום כי אם הגבר לא יציב ולא יודע מה הוא רוצה אז זה פשוט לא זה,ועם כל הצער שבדבר אני יודעת שפרידה ועוד מבנאדם ש"אהבנו כלכך"זה הדבר הכי קשה שיש אבל עדיף לשרוד את זה עכשיו מאשר שנשרוד את זה עם ילדים על הידיים.
כשגבר לא יציב אז שום דבר לא טוב וגם אחרי פרידה כזו נוצרים משקעים אני בכל אופן מדברת עליי על עצמי אני מחזקת את עצמי דרך הסיפור שלך,לגבייך אמרתי לך התשובות והפתרונות זה רק את רק את אמורה לדעת מה עושים ואני אומרת לך את זה לטוב ולרע בחיי.
מאחלת לך הכי טוב שבעולם ושבס"ד את רק תפרחי ותצמחי מהמקומות האלה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עכשיו עברו כבר שלושה חודשים מאז הפרידה. אני ממשיכה פחות או יותר בחיים, אבל עדיין חושבת עליו. וכל הזמן אוכלת את עצמי: האם זה נורמלי עדיין לחשוב עליו? האם אני מתחרפנת? האם אמצא מישהו בגיל שלושים כשאני גרושה?
ממש ממש קשה לי...

אני כותבת כאן מדי פעם, בפוסט הזה, והאמת זה ממש כיף שיש עוד כמוני...

אוי אוי..כמה שזה כואב כמו הרבה נשים כאן, גם אני חווה ״הפסקה״ אחרי 9 וחצי שנות זוגיות,מתוכן 7 גרנו יחד..לפני שנה וחצי הוא הציע..אבל הדגיש שנתחיל לתכנן רק בעוד שנה, תמיד ידעתי שיש לו בעיה עם מחוייבות אבל כנראה שלא האמנתי שזה עד כדי כך עצום אצלו..
ניסינו ללכת לטיפול אבל זה רק החמיר את המצב ועזבתי את הבית, מאז עברו שבועיים והלכנו למטפלת חדשה.הוא אומר שהוא אוהב אותי וקשה לו וחסר לו..ושהוא מקווה שנצליח לפתור את זה בנינו , המטפלת אמרה לי שהיא ממליצה לי להמשיך בחיי ואם צריך שנחזור זה יקרה, ביום שני היא תיפגש איתו ותנסה לשקף לו את הפחד הזה ממחוייבות ושהתכונות כלפי או בכלפי הקשר הם אר תירוצים , היא אמרה שאם הוא ירצה להשתנות אז יש סיכויי..
בכל אופן נקיים פגישה זוגית נוספת (מקווה שזה יהיה בשבוע הבא)
שמעתי מישהו שאמר שמרידה מאדם קרוב כמו בן זוג היא ברמה השנייה אחרי מוות,
אין ספק שככה זה מרגיש ,לא יודעת כמה זמן ייקח לי להתגבר עליו ואני מנסה לקחת את כל העצות שכתבתם ולנסות לחשוב עליי, האם מתאים לי מישהו שמתלבט לגבי?? האם הערכים שלו באמת מותאמים לי?
אין לדעת מה יהיה בינתיים עוברת כל יום ביומו..
אין ספק שלטווח הארוך כל זה יהיה שווה את זה אבל הסבל הוא נוראי!
אשמח לעדכן אחרי הפגישה הזוגית
אני חושבת שמה שהכי כואב זו ההרגשה שכל מה שהשקעת ב10 שנים האחרונות פשוט מתפוצץ לך בפרצוף
אבל יש מצב שזה עוד יכול לחזור??
זה נשמע קצת כמו עצובה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ללב שבור- תספרי אם יש התפתחויות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני שמחה שמצאתי את העמוד הזה.
זה מקל עלי לראות שזה נורמאלי ושיש עוד נשים שעברו ועוברות את מה שאני עוברת.

אני עכשיו בדיוק בצומת הדרכים המפחידה הזו של לחפש דירה חדשה ולחשוב על החיים שלי בלי בן זוגי מזה 3 וחצי שנים.
כמו בכל התיאורים שלכן, גם לו יש פחד עצום מחתונה.
אנחנו גרים יחד כבר שנה, לפני חצי שנה היה לנו משבר רציני שבעקבותיו היינו בהפסקה ולפני שחזרנו הצבתי לו דרישות שאם אני מחליטה לסלוח לו ולהמשיך בקשר איתו הוא צריך להתחיל ללכת לטיפול ולחשוב אם הוא רואה את הקשר הזה לנצח.
מאז עברה חצי שנה והוא אכן הולך לטיפול וחושב על הפחדים שלו אבל עדיין לא מרגיש שהוא שלם עם חתונה למרות שאומר שהוא נורא אוהב אותי ומפחד לאבד אותי.
אני מבינה שזה דבר שלוקח זמן ובמקום מסויים קשה לי להשאר לצידו כשאני יודעת כמה הוא מתלבט לגבינו. נורא עצוב לי גם שיותר מפחידה אותו המחשבה לחיות איתי לנצח מאשר המחשבה לאבד אותי.
לכן לאחר לבטים ושיחות כאובות ומלאות דמעות, החלטתי בתחילת השבוע שאני עוזבת אותו.
אני יודעת שמגיע לי מישהו שיהיה שלם לגבי ויתן לי את כל הביטחון שאני זקוקה לו.
אבל עדיין מקננת בי התקווה שהריחוק הזה יעשה לו רע והוא יבין מה הוא מאבד ויחזור עם הצעה...
אני מנסה להוציא לעצמי את המחשבה הזו מהראש כי הוא מאוד משתף אותי בפחדים שלו וכמו שזה נשמע זה לא נראה שזה הולך לקרות בקרוב...
ביינתיים, עם כל הצער שבדבר אני מנסה להמשיך הלאה...

שליחה על ידי אושרת* » 16 מאי 2012, 02:02

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם יש לי בעיה גדולה שמי אושרת בת 29 מנתניה אני נשואה שנה וארבע חודשים ובעלי תמיד אומר לי אני אשם שהתחתנתי איתך ואני בחורה טובת לב ובאמת לא מגיע לי והוא תמיד אהב אותי פתאום הוא רואה שהקשר הזה לא ילך כי קשה לו להתמודד בענין כספי למחיובות כלפי אישה ולי עצוב לאבד אותו אני נלחמתי על הקשר הזה והוא חושב שאני ילדה קטנה אני מקבלת קצבת נכות 2267 וזה לא מספיק לו כי אני לא עובדת קבלתי קצבת בגלל שהיתי רווקה לא היתי עצמאית ולא היה בטחון בזכותו הוא נתן לי בטחון ועכשיו הוא רוצה לזרוק הכול לפח אנכנו משלמים שכירות 2300 ביוני עוברים לדירה יותר גדולה גם בשכירות שעולה 3000 3 חדרים אני רשומה הרבה אצל כוח אדם ואין להם עבודה אני לא אשמה הוא עובד בנקיון בתים בתל אביב העבודה מלחיצה אותו הוא חושב שגם בבית מלחצים אותו תמיד אני מיואשת לא יודעת מה לעשות אני דואגת שהוא יעלם לי פתאום תענו לי זה חשוב לי מאוד תודה לכם זה קצבת נכות ביי

למנסה להמשיך הלאה יקרה!
כמה שזה כואב, קשה, בלתי נסבל לפעמים - המחשבה לאבד אהוב ,
עדיין, כיוון שהגעת למקום שהחליט, ולא משנה אם זה מהראש בלבד, את החלטת. אני מבינה נורא את משאלת ליבך הכמוסה, שישוב אליך במלואו.
אבל... כדי שהוא יבין עד כמה את רצינית, ושאת מכבדת את עצמך ואוהבת את עצמך , אני מציעה לך מכל הלב לשים גבול ולא לאפשר לו לשתף אותך בפחדיו יותר. כתבת "אני מנסה להוציא אותו מהראש כי הוא אוד משתף אותי בפחדים ....."
אם את כבר הולכת על לשים גבול , אז תשימי אותו!
לא בתוקפנות , אלא מתוך אהבה ורוך לעצמך.
מה שהוא יבחר לעשות עם זה... זה כבר בידיים שלו.

בהצלחה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עצובה מה איתך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על התגובה לקיווי עסיסי,
אני יודעת שמה שאת אומרת נכון אבל זה כל כך קשה לי לשחרר.
חשבתי שזה יהיה יותר קל ברגע שאצא מהדירה אבל זה רק נעשה יותר אמיתי וכואב. הרבה פעמים דווקא אני מרגישה שאני צריכה לשתף אותו במה שעובר עלי. הכי כואב שזה נשמע שהוא באמת עובד על עצמו אבל מתמקד דווקא במה שהיה חסר לו בקשר. זה מתסכל נורא כי אני יודעת שכבר אין משהו שאני יכולה לעשות...
אפילו התחלתי לצאת עם מישהו חדש, אני יודעת שזה מוקדם אבל הייתי צריכה להרגיש מחוזרת. הוא מתייחס אלי הכי יפה שהתייחסו אלי בחיים, מה שגורם לי לפעמים להרגיש מטומטמת על שנשארתי שלוש שנים עם מישהו שלא התייחס אלי יפה תמיד. אבל ברגעים כמו עכשיו אני לא מצליחה לחשוב בהגיון, אני רק מתגעגעת לקול שלו ולחיבוק שלו ושום דבר אחר לא נראה לי מספיק. לפעמים זה מרגיש שהכאב לב הזה בחיעם לא יעבור ושאשאר כל החיים בתחושה של פיספוס...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצטרפת כשותפה לחוויה, לתחושת ולהרבה כאבים ושאלות המתלוות לכך. בזוגיות 7 שנים, 2 מתוכם במגורים משותפים. הדרך לא הייתה קלה, מלאה בעליות ומורדות אך אהבה, חברות אמיתית ופתיחות תמיד הייתה. התארסנו לפני חצי שנה. ולאחר כחודש פוטר מהעבודה, מה שהתחיל משבר גדול ודיכאון קשה אצלו, שנמשך עד היום למרות שמצא עבודה יחסית מהר. במקום להשתמש במערכת יחסים על מנת למנף אותו, הוא הורג אותנו. משתמש במילים כחרבות, דחינו את מועד החתונה ממש לפני סגירה, הוא מונה מפחדים ואני מנסה לתמוך בו לאורך כל הדרך. הוא אומר שהוא אוהב ורוצה לחיות את חיו איתי, אבל יש משהו שעוצר בעדו, פתאום מעלה דברים ששמר, הסתיר במהלך השנים, התפרצויות חסרות מעצורים של רגשות. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לטיפול והוא ממש בתחילתו. הוא לא בטוח לגבינו פתאום, האהבתו לא השתנה, אבל הוא לא מוכן לצעד הבא, רוצה לחזור אחורה להרגיש עצמאי ורווק לתקופה. אמרתי לו שאני לא מסוגלת, בת 30 ומוכנה למשפחה, כמעט עזבתי מספר פעמים, אך האהבה עצרה בעדי. עד מתי אני אמורה לחכות לו? לחיות בהמתנה?

זהירות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

?

סתם כל הגברים חראות מחפשים דבר אחד זה לנציל וכול הבנים אותו חראות עדיף לשאיר לבד כי זה לא אהבה אמיתית
מה שגברים אוהבים זה תגוף
הם לא דוגאים לך בכלל הם סתם שקרנים הם אוהבים לכשב לזרוק

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות,
אני כאן אחרי שקראתי את הסיפור של "עצובה" שהוא קצת שונה משלי....ואשמח מאוד לשמוע תגובות..
אני בת 27 וחבר שלי (ארוסי) בן 29 אוטוטו..
אנחנו יחד כבר שנתיים וחצי..והוא הציע לי נישואין לפני כ5 חודשים..עתידנו ב"ה להתחתן באוקטובר
אנחנו מאוד מאוד מאוד אוהבים עושים הכל ביחד מבלים חברים חברות משפחה...מדברים מתייעצים..הכל הכל הכל
(אנחנו גרים אצלי בבית,(רק אנחנו וההורים בבית), כי אני עדיין סטודנטית ממש לקראת סיום וגם קשה עם כל ההוצאות לחתונה אז חשבנו להשאיר זאת כך)
ההורים שלי מפנקים מכבדים אוהבים וחמים אליו ברמה מאוד גבוהה וגם הוא אליהם..אך עדיין הוא מאוד היה רוצה שנשכור דירה ונגור לבד..אמרתי שאוטוטו, חודשיים אסיים את הלימודים ונתחיל בחיפושי שכירות.
יש לנו זוגיות מצויינת ,מאוד אוהבי,אך יש לנו בעיית תקשורת בתקופה האחרונה..הוא מאוד מתוסכל ודכאוני וזה היה מאוד משפיע עליי ומוריד לי את המצב הרוח
כל פעם שהייתי שואלת אותו מה יש לך ומה אתה ככה, היה אומר שהמתחים בינינו והריבים בינינו גומרים אותו...ומן הסתם שגם אותי רק אני לא רוצה כל הזמן לשד ולדבר ככה...
אז היו ירידות ועליות...וירידות לא קלות של ריבים בכי וכאב..גם אחרי ההצעת נישואין..
לפני חג הפסח היה בינינו פיצוץ של ריב שהוא לא הצליח להתעשת ממנו והחליט שהפתרון הכי טוב לשנינו זה שכל אחד יהיה בביתו לבד בנתק על מנת לעשות חושבים כי זה הפתרון היחיד שיכול לעזור.
אף על פי שזו כלל וכלל לא הגישה שלי לפתרון בעיות נאלצתי להסכים...עבר עליי שבוע של ייסורי נפש כאב ודמעות...חוסר ודאות ופחד...
אחרי שבוע שלחתי לו הודעה שחייבים להיפגש ולהגיע לתובנה...הוא כתב לי מגילה כמה הוא משתוקק אליי כמה רע לו בלעדיי כמה שהוא עשה את טעות חייו והוא בחיים אבל בחיים לא יעזוב אותי והא תמיד ישע שלא יוכל בלעדיי...
ומה שלא יהיה עם המינוסים שנעבוד עליהם...אנחנו נהיה ביחד לנצח...נפגשנו היה לי קצת קשה..והוא היה גמור ומדוכא וצטער..
עברנו שבוע גן עדן חום אהבה נשיקות..הוא היה איתי עם כל משפחתי במלון בצפון...היה מדהים...בשבת עלה לי השבוע של הנתק שהיה...והנשמה שלי הרגישה שהיא חייבת לקבל חיזוק ממנו..לפחות מילה או שתיים..או לא הבין בשביל מה להעלות את זה עכשיו
לא הצליח להביע את עצמו להתמודד וזה הוביל לכעב ריב ובכי שלי שלא עבר הרבה זמן עקב הכאב שעוד היה מהשבוע הקודם של הניתוק וזה שהוא לא מצליח להבין אותי..בסוף יום הלכנו לחברים הוא היה מופנים...
עברו 3 ימים שהיינו ביחד ולכאורה הכל בסדר...ואז בערב של יום שבו הכל היה לכאורה רגיל...הוא פתח ב"כואב לי הראש מהקשר הזה ממשיכים או לא ממשים מה יהיה איתנו..תגידי למה את חושבת...
אבל מהרגע ששמעתי את המילים ממשיכים או לא ממשיכים שוב...חשבתי שהקרקע נשמטה לרגליי...שאני הוזה...לא האמנת ששוב אני שומעת מילים כאלו אחרי כל ההבטחות שהוא אמר אחרי הניתוק של השבוע שהיה שהוא כל כך חזר בו והצטער ובכה...
פשוט הלכתי ברגל ובכיתי ולא יכלתי לדבר איתו..הוא הלך אחריי כשעתיים..
בסוף עליתי חזרה ביתה...שלח לי סמס שארד למטה לדבר...ושם הוא חרץ שהוא מפסיק את הקשר הזה ולא ממשיך בו.
רעדתי כולי ולא הייתה לי תגובה ...לא האמנתי למשמע אוזניי...הוא אמר שמה שהיה ביום שבת, הריב בינונו, גמר אותו ולא יוצא לו מהראש...שאני רק בוכה בגלל והא רק פוגע בי הוא עעושה לי רע,ובעצמו סובל בקשר...
אמרתי לו שו אאהבת חיי ואני לא מבנה איך הוא משנה ככה את הבטחותיו אחרי השבוע נתק שהיה...והחליט שהוא כ"כ רוצה רק ביחד...ושעוד לא הספקנו לתקן את הברים בינינו ולעהוד עליהם...וגם ללכת לייעוץ זוגי שדרשתי...
שאלתי אם הוא באמת מוותר על האהבה שלנו עליי על החתונה...והוא פשוט נמחץ ואמר שאי אפשר ככה...הוא מפחד שזה יתעורר אחרי החתונה הבעיות בינינו וכבר יהיה בעייתי..וקשה לו שאני לא מאושר איתו..
אמרתי לו שאני לו מוכנה לשמוע יותר את זה שהוא מדבר עליי וחושב עליי...כי אני לא מסוגלת ולא אעלה על דעתי לסיים את הקשר למרות הבעיות בינינו..
יש בינינו אהבה גדולה וחזקה ואני בטוחה שעם עבודה על הבעיות,,,אפילו טיפול מקצועי...הכל יהיה בסדר...
יום למחרת הוא לקח את הדברים שלו מהבית שלי כשלא הייתי...ובכה פה בבית בטענה שאנחנו לא מצליחים והוא לא מצליח לגרום לי להיות מאושרת..
אחותי שבקשר מאוד טוב איתו...דיברה איתו יום למחרת כשאה וניסתה להרגיעו היא קבעה איתו להיפגש בערב...אך הוא בסוף ביטל זאת כי גם הוא לא ישן כל הלילה והיה גמור לגמריי..
היא הציעה שיפגשו יום למחרת אך הוא לא הגיב וגם לא חזר יום למחרת.?.כתבתי לו מספר הודעות בהם הבעתי את כל אהבתי מחשבותיי...כמה שוהא כל חיי ואי אפשר לוותר על אהבה כזאת..ושאנחנו נוכל לטפל בהכל..זאת פשוט תקופה לא קלה..
ונתתי לו להבין שהוא צריך להרגע ולהבין שאני לא מוותרת..הוא ענה הודעה אחת במצע ההודעות שלי שקשה לו הוא מצטערת הוא ל יכול לדבר ושההחלטות נכתבו אחרי ניסיונות רבים..שוב כתבתי וניסיתי להרגיע..
אני בכאב עצום...איני יודעת על מה לחשוב ומה לעשות..אין סיכוי שאני אתן לאהבה שלנו להתפוגג, הוא אהבת חיי האמיתית והוא בן אדם מקסים אוהב מכבד ומפנק...
יש לנו כרגע בעיות בתקשורת שגורמות לנו לריבים..אבל אני בטוחה שיפתרו...הוא כבר איבד את האמונה כנראה..
הוא על חיי ועולמי...מה לעשות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה נגמר. הוא סיים את הקשר ב100% אפילו לא בפנים מול פנים ואפילו לא בטלפון
דרך אנשים ובסמס יחיד

שלום לחושבת חיובי, קודם כל מצטערת לשמוע שגם את נקלעת למצב כואב זה, אך את לא לבד, לא מבחינת הסיטואציה בפרט או בכלל יש לך משפחה וחברים שאוהבים אותך וחשוב שתקיפי את עצמך בהם. בנוגע לבחור, נשמע כי הוא סובל מדיכאון שנוצר מהתמודדות עם אירועי חיים מלחיצים- זה לא דבר יוצא דופן, ונכון לעכשיו הוא לא מסוגל לתפקד כלל ובטח שלא כבן זוג, וכבת זוג אין לך את הכלים הנדרשים לעזור לו. זה לא אשמתך, ולא אשמת אף אחד משברים הם חלק מהחיים. כרגע הוא זקוק לעזרה מקצועית, לדבר אחד על אחד עם פסיכולוג ולקבל הכוונה (אני לא יודעת מה חומרת הדיכאון אבל אולי גם כדורים לפחות לטווח הקצר). עם כל הקושי מעבר ללייעץ לו לעשות זאת, זה אינו התפקיד שלך לטפל בו (גם לו יש סביבה תומכת של משפחה וחברים). גם את עוברת משבר קשה לאור הנסיבות, ואת צריכה לטפל בעצמך! תנו לעצמכם זמן כל אחד בנפרד ואם אתם אמורים להיות ביחד אתם תיהיו בסופו של דבר, ואם לא, טוב שזה קרה עכשיו ולא אחרי חתונה וילדים ואת תמצאי את מי שאת אמורה להיות איתו. עוד 10 שנים תסתכלי אחורה ותראי שתקופה זו עשתה אותך יותר חזקה ואם הבנה יותר עמוקה למה עושה אותך מאושרת ותועיל לך באיזו מערכת יחסיים שתיהיה בה. המון בהצלחה ושולחת לך הרבה אהבה וכוחות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה מצטרפת!
את כל כך צודקת...מזלי שיש לי תמיכה אוהבת ותומכת...
היה לי כל כך קשה להבין את זה שהוא עד כדי כך לא יכול להתמודד..שתביני שהוא מאז שזרק את זה שזה נגמר...לא דיבר איתי לא פנים מול פנים לא ענה לאף טלפון! לאף הודעה..ויש לציין שההודעות היו מאוד תומכות מבינות מעודדות...כתבתי לו גם מכתב של 5 עמודים ושמתי לו בדואר...נסעתי במכוון מפ"ת לראשון..
הוא לא ענה לשום דבר עד היום!
דיברתי עם אמא שלו 3 שעות סיפרתי לה הכל וניסיתי להבין ממנה משהו שהוא אולי סיפר להם..אמרתי לה כמה אני עדייין באמונה שלמה שעל מה שיש בנינו לא מוותרים עד שלא מנסים ייעוץ מקצועי זוגי...ושהוא בעצמו רק שבועיים קודם לכן הבטיח שננסה הכל...הוא לא סיפר לה יותר מדיי היא רק אמרה שהוא מסוגר בחדר...והיא תדבר איתו ותגיד לו כל פיסת מידע שיכולה לעזור...יום למחרת היא התקשרה אליי אחרי שדיברה איתו והבינה ממנו שההחלטה היא סופית ושהוא פשוט לא מסוגל לדבר איתי..לא יכול להתמודד...פשוט לא האמנתי למה שקורה...איך בן אדם שהיה דם מדמי אפילו לא מסוגל לדבר איתי ושכל אחד ישפוך על ליבו...אחרי הכל היינו בקשר כל כך חזק...שהיה רגע לפני חתונה...(כבר היהה תאריך שמלה...מזלנו שזה שהביטול קורה חצי שנה לפניי...)
יים שלושה הראשונים התקשרתי כמה פעמים כתבתי לו הודעות שאני לא מבינה איך אפשר לסיים בצורה כזאת קשר כזה...איך אפשר אפילו לא לדבר...הרגשתי שמישהו שם לי רסן על הפה...אבל מה שלא כתבתי הוא לא הגיב לכלום...פשוט לא ברור..
מישהי מבינה מה זה אומר על בן אדם כזה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש להבהיר שרק ביום האימפולסיבי הזה שהוא חזר בו ואמר שהוא לא יודע אם ממשיכים בקשר או לא..רק אז הוא אמר.. שהקשר לא ימשיך והוא מסיים אותו...זו לא הייתה כלל שיחה בינינו זה היה מאוד אימפולסיבי... 10 דק' אולי.. ברור לגמרי שזו לא שיחה של סגירת מעגל או דיאלוג בנינו!

קראתי כאן את כל ההודעות והתגובות ואין ספק שזה סידר לי כמה דברים במחשבות הפרטיות שלי..
אני רוצה לשמוע דעה אחרת ממה שמתחולל בראשי ואשמח לתגובות-
אני בת 35. לפני כחצי שנה הכרתי בחור בעבודה, הפגישות הפכו לאינטנסיביות גם אחרי שעות העבודה ומהר מאוד הבנו שאנחנו מתאימים ושטוב לנו יחד.
מידי פעם היו לו הרהורים על ספקות, מחפש יותר.. יש הכול אבל עדיין.. רוצה 100% ויכול להגדיר שיש "רק" 90%..
יש לציין שהבחור (בן 37) לא חווה אהבה מצידו מימיו. היו לו קשרים אבל יודע שיש לו שריטה בנושא. אני מתרגמת את זה לפחד ממחויבות והוא לשאיפת שלמות...
עברו הימים, נתתי הזדמנות, כל הזמן שהיינו יחד היה יותר מטוב, בילינו, היינו, עשינו, הכיר לי את החברים שלו, אני את שלי, לקח אותי להוריו (הוא לא הביא אף פעם בחורה להוריו כי לא הייתה מישהי ראויה כמוני), הבאתי אותו להוריי, העריץ תכונות בי והיה המאהב המושלם. נשמע ומתנהג הכי רציני.
יום בהיר אחד, (לאחר חודשיים וחצי של חיבור מטורף בינינו) כהרגלינו נפגשנו בקפה בעבודה בבוקר, אמר שהוא רוצה לדבר איתי.
בשיחה היו משפטים כמו "זה לא מספיק לי.." "את הכי מתאימה לי מכל בחורה שאי פעם הכרתי, אבל אני רוצה יותר.." "מחפש התאהבות אין סופית של 100% ביטחון שזה זה.. ולעיתים אין לי את ההרגשה הזאת, יש לי ספקות.." כך נפל הגרדום על ראשי בעודי מאוהבת וכאובה. אני טענתי שהוא סוגר את הלב שלו מהפחד שזה יקרה לו והוא בשלו.
אמרתי לו שעל אף היותינו עובדים באותו מקום, שננתק קשר כי אני צריכה ניתוק מוחלט ממנו.
לא עברו 24 שעות הוא התקשר ואמר שהוא עשה טעות, ושהוא לא מוכן לפספס קשר כזה טוב, ושהוא מצטער, הוא רוצה אותי ורק אותי. נלחץ.
חזרנו. אמרתי לו שאני רוצה שיבין מאיפה נובעים כל הפחדים האלה ושזה לא ייפתר סתם כך אלא אם יעשה עבודה רצינית עם עצמו.
הוא הסכים שישנה בעייה אצלו בלבד והלך לייעוץ עם פסיכולוגית. התחיל תהליך עצמי שידע מראש שישנה בעיה. נשמע רציני.. מוכן להכיר בבעיות ולנסות לפתור אותן.
עברו שבועיים שבמהלכם הכול היה ורוד שוב, פינק ועשה הכול כדי שהדברים יחזרו למסלולם.
עד ששוב, יום בהיר אחד אמר שכנראה זה לא זה, שהוא ניסה אבל הוא לא מצליח להתנתק מהמחשבה שהוא רוצה יותר. (נתן צ'אנס לשתי פגישות עם הפסיכולוגית).
התנתקו דרכינו. שבוע וחצי לאחר מכן עזבתי את העבודה (הייתי במשרה זמנית).
היה לי מאוד קשה. אני אוהבת אותו וזה קרה לי רק פעמיים בחיים. הוא הצליח לגעת בי בכל כך הרבה מובנים. איש חכם, אהוב בעבודה, נראה לטעמי, חרוץ, נותן את כולו, אך בנושא זוגיות לא בוגר ולא מצליח להסתכל על כל הטוב. במיוחד כשהוא לא חווה טוב כזה עם אחרת.
התנתקנו. לחלוטין. כאבתי בשקט... ניסיתי להמשיך הלאה, יצאתי עם כמה גברים שהכירו לי, נתתי הזדמנות לאחד, אבל זה לא עבד.
מה שכל הזמן הדהד בראשי היה המחשבה המתסכלת שהבחור עוזב מהסיבות הלא נכונות ושהפחד מנווט את חייו.
נשארתי בקשר עם חברים מהעבודה שסיפרו לי שהוא טס מטעם העבודה לחו"ל (לקצה השני של העולם) לתקופה של חצי שנה. זה היה הסימן בשבילי להבין שהבחור לא רוצה אותי ולא יחזור אליי,
אם הוא עוזב הכול ונעלם.
ארבעה חודשים לא שמעתי ממנו. נתק מוחלט. ערב אחד אני מקבלת הודעה ממנו. ככה צץ לי בחיים אחרי שכבר התחלתי להפנים את המצב.
אני מתה עליו ולכן הגבתי. בזהירות רבה אך בשמחה.
סיפר שהוא מתגעגע, והמרחק לא משנה אלא הזמן שעבר, והוא לא מבין איך הוא חשב שהוא לא רוצה.. היה לו טוב.. שהוא רציני.. שהוא רוצה להוכיח לי, שאסמוך עליו..
אני מאוד שמחתי אך גם פחדתי. אומר לי את כל הדברים היפים. הוא לא רוצה אף אחת. רוצה אותי. הוא הבין את זה. יצא לו הרבה זמן לחשוב עליי אי שם בקצה השני של הכדור,
אמרתי לו שאני לא סומכת עליו שלא יעשה לי את זה שוב והתהפך. הוא הודה שכל ה"תירוצים" אז, שהוא צריך יותר ומשהו אחר, נבעו מפחד. פחד מלאבד את החופש שלו..
אני ידעתי את זה כל הזמן. הוא מפחד. וזה עוד יותר מתסכל. אבל עכשיו הוא חוזר. מאוד מאוד מבלבל.
רצה שאבוא אליו, אמרתי שיבוא לכאן ושנדבר על זה. הוא בכל מקרה היה צריך לחזור לארץ לשבועיים וניסה להקדים כדי להיות איתי כמה שיותר, עזר לי בכמה דברים שיכל משם, שיתף אותי בכל דבר ומקום שהיה, דיברנו פעמיים ביום, לילה שלו, לילה שלי, שעות הפוכות, יצא לי לפגוש את אחד החברים שאמר לי שהוא רציני מאוד. שהוא בחיים לא היה כזה נחוש וכנראה שחווה איזה הארה.
כך עברו שבועיים וחצי של קשר דרך סקייפ/טלפונים. ושוב, הגיעה ההודעה שהוא חשב על הכול ואולי זה מוגזם שהוא מבקש ממני לבוא, ואולי עשה טעות כשיצר קשר.. ופתאום שוב הספקות עולות..........
הייתי בשוק. איך בן אדם הולך 2 צעדים קדימה 4 אחורה. זה לא אמיתי. הוא אמר שאני צריכה מישהו שפוי. ששאלתי אותו אם הוא רוצה שאהיה עם אחר הוא אמר שהתשובה האגואיסטית היא 'לא'..
אם אתה לא רוצה אותי, למה אתה לא משחרר אותי?
הוא שיגע אותי. ואני כל כך לא השתחררתי ממנו.
נתק נוסף. אני יודעת שהוא צריך להגיע לארץ אחרי שבועיים, הוא הרי ציין את זה בכל שיחה, כמה שהוא מצפה לפגוש אותי אחרי 4 וחצי חודשים שלא התראינו..
הוא הגיע לארץ. ידעתי שזה לביקור קצר. רציתי כל כך ראות אותו בגלל שהוא טס חזרה אוטוטו, שלחתי לו הודעה אם בא לו להפגש. מפגש חברי. ושאני יודעת שהוא לא רוצה אותי ומבינה את המצב.
נפגשנו. 9 שעות. טיילנו, אכלנו, צחקנו, דיברנו, כאילו הזמן עצר מלכת. לא קיבלתי תשובות שונות ממה שכבר שמעתי עד כה. רק בלבול והחלטיות מהולה בפחד. שורה תחתונה "תמשיכי הלאה".
כל השעות הוא החמיא לי על המראה, וכמה אנחנו מתאימים, שיחות על המשפחות, אותו טעם בשירים, רוצה להשאר עוד ועוד שנדבר ונצחק, רומז גם על סקס אבל אני מבטלת ברגע ועדיין נשאר לעוד ועוד שעות, עד שליווה לרכב, חיבק והלך.
כל זה קרה לפני כמה ימים. הוא פה בארץ לעוד כמה ימים, גג שבוע, וחוזר לתקופה של חודשיים בחו"ל עד הביקור הבא.
שמעתי מחבר שלו שכל החברים שלו המומים ממה שעשה, איך היה נחוש ואיך ויתר, שוב. לא מבינים אותו..
הוא הצליח לשגע אותי, הצליח לגרום לי לרצות אותו שוב כאילו לא חלפו החודשים. כאילו הכול מחדש. וכמו שידעתי שהוא מונע מפחד, זה ברור לי שהוא נבהל ושוב.. למרות שטוען אחרת.
לא מצליחה לנתק אותו ממחשבותיי. לא מצליחה באמת להבין מה קרה פה ואיך אמר את כל מה שאמר כדי שאחזור להיות שלו (אמר שזה נאמר ברצינות, מהול ברגש כמובן) וכמה ימים אחרי חוזר בו ולא רוצה..
לא מצליחה לנתק אותו. יש בי צד שלא רוצה לנתק אותו מראשי כי אני מאמינה שמלבד הבעיה הענקית הזאת הוא מתאים לי כמו כפפה וזה משהו שיסתדר רק כשיחווה ניסיון טוב/רע בתחום עם אחרת.
בנתיים, אני מתה לפגוש אותו שוב לפעם אחרונה לפני שיעלם שוב. מחזיקה את עצמי שהוא כזה נגיש וקרוב אבל כל כך רחוק..
איך לעזאזל מוציאים אותו מהראש? איך משחררים? כל אחד אחר לא מגיע לקרסוליו בעיניי. והזמן חשוב לי אך הלב מסרב...... מתסכל מאוד.

מה דעתכם על הסיפור ועל הבחור?

מה דעתכם על הסיפור ועל הבחור?
דעתי היא שאת מאד אוהבת להיות ברכבת הרים רגשית, לפחות מהתיאור(המפורט מאד/מדי) שלך.
לפני שנות דור, היה לי בחור כזה אבל אחרי פעמיים של הלוך-חזור הראיתי לו את הדלת החוצה לתמיד. אותי זה משעמם לאללה...
הרבה נשים מתאהבות בטיפוס כזה שגורם להן לסחרחורת ולמוטיבציה "לאלף" אותו. אז אם זה עושה לך טוב, כל הבלבלות האלו, מה הבעיה בעצם?

לדעתי לשחרר ולהשתחרר.
אני, בשבילי, מחפשת קודם כל חבר לחיים שאפשר לסמוך עליו בזמנים קשים.
ובמיוחד אחר כך, בעומס על הזוגיות עם גידול הילדים.
איך תוכלי לסמוך עליו?

תודה לכן על התגובות, זה חשוב לי.
וזה נכון, בהסתכלות קדימה אני רוצה מישהו שאוכל לסמוך עליו במרוץ החיים והוא מערער אותי כל פעם מחדש.
ואני לא אוהבת להיות על רכבת הרים ולא מחפשת ריגושים. אני בן אדם יציב מאוד וגם על זה דיברנו כשנפגשנו בשבוע שעבר. הוא מאוד אוהב את היציבות שלי, מקנא אפילו,
וזה הכי מתסכל אותי, שזה לא מתאים לי אך מצד שני הלב... ואני יודעת שלא נוכל להיות יחד.
אני משתדלת להיות חזקה (למרות שבחוץ הכול הצגה לצערי), בפנים הוא לא משתחרר לי מהלב. מה שאני לא עושה, הוא נמצא לי בתודעה. הוא "הולך" איתי לכל מקום.
ישנה תחושת תסכול מאוד גדולה כי מעבר לבעייה של חוסר בגרות והבנה בכל מה שקשור ביחסים זוגיים, החיבור, הכימיה, התקשורת, המכנה המשותף, הכול כמו כפפה.
היה לי קל יותר להתנתק רגשית אם פשוט לא היינו מסתדרים או רבים.
אני מחזיקה את עצמי כל יום שעובר ומייחלת שיחזור לקצה השני של העולם מביקורו כאן בארץ.
אני פועלת על פי הרגש. וזה מעציב אותי. זה מתסכל אותי. זה מדיר שינה מעיניי. מה לעשות שהלב מכסה על ההגיון? אני לא מבינה את עצמי לפעמים......

שליחה על ידי אחת* » 03 יולי 2013, 10:21

קשה להפרד מאדם אהוב, יש לעבור את שלבי האבל ואני לא חושבת שאפשר לזרז את התהליך. נשמע שהבחור למד איך לעכב את התהליך ובמודע, או שלא הוא מתעלל בך ולא מאפשר לך להמשיך בדרכך.
אני חושבת שכדאי לך לחסום כל ערוץ תקשורת איתו, להפרד באופן סופי ומוחלט.
עוד צפויות לך הפתעות יפות וטובות בדרך

תודה, אחת

הקשר האחרון שיצר איתי, לפני הגעתו לארץ, הוא נשמע והיה כל כך נחוש, שחיבר אותי לפייסבוק, למרות חברים משותפים רבים מהעבודה שבטח הרימו גבה על חידוש הקשר
(ריכולים ועבודה הולכים יחד..), פרסם הודעות ושירים על הדף שלי (שכבר מחקתי), וזה נתן לי עוד מחשבה שהוא רציני...
מאז חסמתי אותו מצפייה לעדכונים שלי, אני לא רואה את העדכונים שלו ועדיין מאוד מאוד קשה לי למחוק אותו.
אני קמה בבוקר עם הרגשה וזה MUST, ניגשת למחשב ולא מסוגלת.
אני לא ילדה, חוויתי עוד אהבה בחיי, משהו גדול ועוצמתי, קשר של כמה שנים, ומשהו בבחור הזה משגע אותי.
אני יודעת שעל מנת לחוות הפתעות נעימות אני חייבת להתנתק ולעבור את שלבי האבל, אך זה קשה כפליים כי חזרתי לנקודת ההתחלה מלפני 4 וחצי חודשים.

אני חייבת לציין שההחלטה שלו פתאום לוותר ולסגת, לטענתו נובעת גם מהעובדה שעירערתי לו את הביטחון כשאמרתי לו שאני לא סומכת עליו.

אני לא אוהבת להיות על רכבת הרים ולא מחפשת ריגושים.
אז אולי זה הוא שזקוק.
מכירה את המשפט האלמותי: "אני לא מסכים להתקבל למועדון שהסכים לקבל אותי"?
כלומר, כל עוד הוא צריך לחזר ואת לא נענית- הוא אחוז ריגוש ואמביציה. ברגע שאת שלו- אין עניין עוד בשבילו.
הבחור שסיפרתי לך עליו? הוא הפסיק לנג'ס רק כשמצאתי את הזוגיות האמיתית שלי. אולי זה יהיה הפתרון גם לך? גם לי היה קשה בלב לחתוך כי הוא היה כולו קסם ואהבה כשרצה להחזיר אותי.
אגב, רוב האנשים שמתנהגים כך- יש להם בעיה לא פתורה עם אחד ההורים, לרוב האמא. האם זה כך גם אצלו? אמא שלא מקבלת אותו כמו שהוא ותמיד לא מרוצה?

אני בפרוש לא אוהבת שהוא מאשים אותך בחוסר ההחלטיות שלו. זה מאוד לא הוגן כלפיך,ומהווה בריחה מאחריות על מעשיו והחלטותיו.
בזוגיות וגם בחברות את אמורה לשתף ברגשות, מחשבות וכדומה. גם באלו שפחות נעימות ונוחות לעיכול. ובמיוחד אם יש היסטוריה לדון בה.

הוא מרגיש לי בלתי יציב ביותר.
מאלה שהתכלס מפחיד ואף מחריד אותם, כי הוא מאלץ לוותר על כל האופציות הדמיוניות לבת זוג שמחרבנת בריח שושנים.

ההתנהלות ביניכם מזכירה לי תבנית של גבר מכה ואשה מוכה: הוא לעולם לא אשם ולא לוקח אחריות על האלימות, ומאשים את האשה שהרגיזה, לא עשתה ככה, כן עשתה אחרת....

מה דעתך?

התגובות שלכן פותחות לי יותר את הראש, אני ממש מודה.
דבר ראשון, רוזמרין, את ממש קלעת בול. אני לא יודעת מה קרה לו בילדותו אך כשהחליט שהוא רוצה ללכת לייעוץ פסיכולוגי, הוא אמר שהוא צריך לקחת את אמא שלו... לא נכנסתי לזה
כי נתתי לו את האופציה לספר אם וכאשר ירצה.
כשפגשתי את הוריו, אמו הייתה מאוד עיניינית ובוחנת. הבן שלה לא הביא מעולם בחורה לביתם ועדיין לא זיהיתי אצלה הרגשת שמחה על העובדה שסוף סוף טוב לבן שלה.
ויש לומר שמבלי להכיר אותי (וגם עם), מרושם ראשוני ומראה חיצוני אי אפשר שלא לחבב.
הוא אמר לי שהוא מודע לכך שאף פעם הוא לא באמת מרוצה. תמיד אפשר יותר (בכל תחומי החיים, על אף שבשאר התחומים הוא מאוד מצליח).
המשפט "אני לא מסכים להתקבל למועדון שהסכים לקבל אותי"? מאוד רלוונטי ונכון לגביו.
בקשר האחרון שיצר איתי הוא אמר שלמרות שחשב שהוא לא מרוצה, הוא הבין שאין לזה סוף ושהיה לו טוב וכנראה שפה צריך להפסיק לחפש יותר. המילים האלה אט אט "קנו" את ליבי מולו. ופה התסכול.. כנראה שרק טיפול רציני מעבר להכרת הבעיות יעזור לו. והוא רצה לטפל... אך שינה לוקיישן..

יוליקו, גם פה נדהמתי לקרוא את תגובתך.
כשהוא "האשים" בין היתר שערערתי לו את הבטחון, שמחתי שלא הלכתי עיוורת מולו וידעתי גם להשמיע את פחדיי. אמרתי לו מה שאני באמת חושבת מעבר לרצון שלי להיות איתו
ושמזל שאמרתי אם כך הוא מגיב לזה.
לא משנה מה אמרתי לו הוא מפחד מנישואים לא טובים, מפחד מדרמות ומחפש 100% שלמות ופנטזיה שתמיד יהיה טוב.
לטענתו-הולך ע"פ רחשי ליבו שאומרים לו שאיתי זה לא מספיק.. ה90% שמרגיש איתי לא מספיקים לו.. וזה לגמרי מובן לי שהוא מפחד מהתכלס ואף נחרד מכך עד כדי בריחה
ולא נותן באמת ללב להפתח. נועל ובורח. פוחד.
אבל אני חייבת לציין שהשורה האחרונה על תבנית הגבר במכה, יאמר לזכותו שבכל פעם שהנושא עלה, הוא תמיד אמר וציין שעל פניו אני מושלמת בשבילו,
הבחורה הכי ראויה שהכיר, שאין לו דבר וחצי דבר לא טוב להגיד עליי, ההפך, ושזה בהחלט "זה לא את, זה אני".
גם בפגישה האחרונה אמרתי לו שיגיד לי משהו שאוכל אולי ללמוד על עצמי לעתיד, לא היה לו דבר לומר בכדי שאעשה דברים אחרת.
ומפה התסכול העמוק שלי...

מבולבלת, את נשמעת לי טובה, טובה מדי בשבילו. שימי לב איך כל השיח סובב סביבו - מה הסרטים שלו, למה הוא מתנהג כך וכך, מאיפה זה נובע. האיש עושה עליך סטאג', מותח את הגבולות שלך, מנצל (גם אם לא במודע) את היכולת שלך לטפל בו, ואת מסכימה לזה. את לא צריכה לטפל בו, זה לא התפקיד שלך. תורידי רגע את כל המילים שנאמרו (את מושלמת, זה לא את זה הוא וכו'), שימי לב איך הוא מתנהג. מחזר בקצוניות ודוחה בקיצוניות, מתקרב ומתרחק, מדליק ומכבה. זו התנהגות של אדם שלא אוהב, אלא התנהגות של אדם שמשתמש ומנצל. זה הזמן שלך להביט בעצמך ולראות איפה את, איך את מרגישה, מה טוב לך. אם המחשבות חוזרות אליו שוב ושוב נסי למקד אותן לא בסיפורים ובזכרונות אלא באמת של הקשר שמתרחשת מתחת לפנטזיות ואיך שהוא גורם לך להרגיש, בגוף. ההשערה שלי היא שהגוף והנשמה יודעות שהאיש לא ראוי לך, אבל התודעה מתקשה לשחרר כדי לנסות לשלוט בסיטואציה ולהבין אותה מכל מני סיבות שקשורות לאגו, לעבר, לפגיעות ישנות וכו'. מדיטצית ויפסנה (mindfulness meditation) עוזרת מאוד בזמנים כאלו של בלבול והאחזות, מקרקעת ומחברת אל הרגע הנוכחי. אם תרצי לינקים אכתוב לך בשמחה.

שונרא, המון תודה על התגובה.
אני קוראת את המילים ומבינה הכול. חוץ מהמשפט 'משתמש ומנצל'. המילה מנצל קשה וכבדה. לאור ההיכרות שלי איתו.
מעבר לכך, כשקוראים את מה שכבר יודעים ועוד ממקור אובייקטיבי זה מאוד עוזר לתודעה, (קראתי את תגובתך כמה פעמים). אז על כך, שוב, המון תודה.
כשיצר קשר בפעם האחרונה ורצה לחזור, אמרתי לו בפירוש שמגיע לי מישהו ראוי ממנו, שיראה בי את כל הטוב ויידע להעריך את מה שיש לו.
אמרתי את מה שאני חושבת, ושאני לא צריכה להיות הפסיכולוגית שלו ולא רוצה. שהוא הפכפך בצורה קיצונית ושאני לא סומכת ומאמינה לו.
לשמחתי ולא נענתי לחיזוריו כעיוורת. החוזק שלי מולו ערער. ואני שמחה על כך מאוד. למרות התוצאה המאכזבת. כך עדיף כנראה.
הכי פשוט "לסמם" את האובייקט שיתמסר ואז להעלם כשירגיש שוב שזה הזמן ללכת..
אני אשמח לקבל לינקים ולראות במה מדובר.

חוץ מהמשפט 'משתמש ומנצל'. המילה מנצל קשה וכבדה. לאור ההיכרות שלי איתו.
כן, אולי זו היתה מילה כבדה מדי בחדות שלה לעומת ההכרות שלך איתו אבל אני אסביר יותר למה כתבתי אותה - על פי ההתנהגות נראה שהוא משתמש בך כדי להרגיע בעצמו דברים - את חוסר הבטחון שלו, הפחד ממחויבות או כל מני שדים אחרים וההתעסקות היא מאוד בצרכים שלו (לא כדאי להתעסק בזה יותר מדי, כאמור, נוט יור פרובלם). בכל מקרה נראה שזה נעשה באופן לא מודע.

אני אשמח לקבל לינקים ולראות במה מדובר.
מומלץ מאוד להכנס לאתר של תובנה http://tovana.org.il/ זו עמותה שמתעסקת עם תרגול ויפסנה בארץ, מארגנת קורסים, קבוצות ישיבה וריטריטים (קורס ארוך שמתקיים בשתיקה בדר"כ), והיא עושה זאת תוך תיווך מערבי מאוד מיטיב לשיטה עם המון דגש על חמלה. באתר תמצאי גם שיחות מוקלטות של מורים (מומלצות השיחות של סטיבן פולדר, זוהר לביא ורני עובדיה, אבל תראי לפי הנושאים מה מרגיש לך לך נכון).
חוץ מזה לתרגול עצמו ולכניסה לעולם הזה אני ממליצה על שני ספרים של ג'ק קורנפילד "דרך הלב" (יותר בסיסי) ו"הלב הנבון" (יותר מעמיק), שמסבירים באופן עמוק, נפלא ומרגש את הפסיכולוגיה הבודהיסטית.
לטקסטים קלילים יותר יש את האתר tiny buddha שהוא יותר קואצ'רי בניחוח בודהיסטי (באנגלית) http://tinybuddha.com/category/blog/lov ... hips-blog/
וגם כרגע, כעזרה ראשונה יש שיחה יפה של אג'אן בראהם - 4 ways of letting go -
http://www.youtube.com/watch?v=USC5MJVZLy8
יש עוד המון שיחות שלו ביו טיוב אם את מחבבת את הסגנון שלו.

הפרידה הזו נראית לי כמו הזדמנות נהדרת להכיר את עצמך טוב יותר ולגדול. בהצלחה וחיבוק גדול.