הגבלת ילודה ושטחים פתוחים.
זה יהיה קצת כבד הפעם.
כשכתבתי ואמרתי שלגור בעיר זה יותר אקולוגי היו כמה א/נשים שנעלבו באופן אישי.
כשאני אומרת שללדת הרבה ילדים זה לא אקולוגי, אני כבר ממש חושפת את עצמי לסקילה.
אז אני רוצה להסביר את שניהם.
אני עושה נסיון אמיץ להסביר בצורה לוגית ובהירה, למרות שהחשיבה שלי אסוציאטיבית באופן אינפנטילי.
ככה:
- הנחת יסוד: בעיות סביבתיות מעניינות אותנו, כי אנחנו אוהבות טבע, רוצות לנשום אוויר נקי, לטייל, לקטוף חובייזה לקציצות וסרפד למרק וכד'
- אחת הבעיות הסביבתיות המשמעותיות היום בארץ היא בעיית השטחים הפתוחים, או למעשה - מיעוט השטחים הפתוחים.
(לכן ניסינו ואולי אף הצלחנו לבטל את תכנית ספדי, מנסים לבטל את הבניה בעמק ליד יקנעם וכן הלאה)
- לפי חישובים מקובלים של תביעת רגל אקולוגית, כל אדם בישראל צורך 44 דונם לכלל מחייתו (יעני, מגורים, שירותים על שטח בנוי, מזון, שטח יער לקליטת CO2, שטח לשימור מגוון מינים בטבע וכו') ולכן אנחנו כבר בדפיציט.
- כמובן שחלק גדול מהשטח שאנחנו צורכות לא נמצא בישראל בכלל. אם אנו שואפות לקרב את מקורות המחייה שלנו הביתה כדי לחסוך במשאבים יקרים ומזהמים אנחנו ממש בברוך.
- גם אם לא, אם כל משפחה תצרוך 0.5 דונם לצורך מגורים בלבד, כבר נתפוס 800 קמ"ר מתוך ה 21,643 שיש לנו. לחישוב הזה צריך להוסיף שטחי דרכים, שטחים של מקורות תעסוקה, מבני ציבור ושירותים ועוד כמה וכמה דברים שלא זכרתי בשעה זו. אני לא מכירה חישוב כזה ואשמח להפנייה. אבל באופן הגיוני ופחות מספרי ברור שכמות השטחים הפתוחים תצטמצם פלאים אם כל אחת מאיתנו תגור על שטח מרווח, כמו חצי דונם. כבר היום השטח הבנוי בישראל הוא 5.3% ממה שיש ומעריכים שתוך דור השטח הבנוי יגדל פי שלושה.
- אז מה? אם את בוחרת לחיות על שטח אדמה גדול ואת לא מגדלת אוכל להרבה א/נשים, אזי את מגדילה את תפיסת השטחים הפתוחים לצורכי מגורים, דרכים, תעסוקה וכו'.
- זהו. אם את רוצה לצאת לטייל, לחפש סלמנדרות (עוד יש סלמנדרות?) או סתם ראשנים של קרפדות בשלולית חורף, או חובייזה וסרפד או לשחרר את הנשמה והילדה לרעות בשדה, את צריכה לצמצם את שטח המחיה שלך. זה לא עניין אישי, זה עניין של סדרי עדיפויות.
- חכמת הפתי - אני יודעת שרוב הא/נשים ימשיכו להעדיף את היציאה מהעיר ואני לא פתיה ואני בכל זאת בוחרת לחיות פה. גם אם זה בכלל לא יעזור לי. עם עצמי אני צריכה לחיות. וסליחה על ההסבר המעייף. יאללה, לילודה.
עכשיו את תתעצבני עלי. אם עוד לא התעצבנת, אני מתכוונת.
אבל מה, אני כבר לא נבהלת שמתעצבנים עלי.
רק כשצועקים.
אז בלי צעקות.
לעשות הרבה ילדים זה לא אקולוגי. זה כיף לעשות אותם, זה נחמד מאוד להחזיק אותם בבטן, זה מאוד חווייתי ללדת אותם, זה סבבה לגדל אותם וכמה שיותר, אומרים לי, יותר קל ויותר סבבה.
אני מאמינה.
אבל אם יהיו יותר א/נשים, יהיה יותר שטח בנוי/סלול ופחות שטחים פתוחים.
אז איפה נמצא ראשנים של קרפדות?
ואיפה הנשמה שלי תצא לנוח ולרעות?
אז מה?
שמעתי ששאלת.
נחיה כולנו בג'יפה העירונית?
גם אם אני לא קופצת על ההצעה המפתה לגור בעיר הקודש, איפה אני אגור בעיר, קומה שלישית ובאמת, אבל באמת, אוהב את זה?
לא בתור עירונית חובבת בתי קולנוע ובתי קפה.
בתור אחת שזקוקה לשטח פתוח כדי לקיים את עצמה ואת נשמתה.
אין לי הצעה מפתה. זו המלכודת.
-
אבל!
כן, יש לי אבל. אני כזאת, מתפלמסת.
אם תהיה מסה קריטית של א/נשים שזקוקים לשטח פתוח בעיר, אפשר יהיה להפוך את העיר למקום ראוי למגורי אדם. כולל הנשמה.
ואם גם נעשה פחות ילדות וילדים, יש סיכוי שגם לאלו שכבר יש לנו, תהיה האפשרות לחיות חיים ראויים.
ככה אני מאמינה.
