קבסים וצרות אחרות

[צל_הימים*]

רוב ההורים בישראל לא רוצים בחינוך ביתי. אתה לא יכול לכפות מהפכה. תעזר בקהילה תומכת שכבר צברה הרבה קילומטראז' בזירה הזאת, ותשקם את חיי משפחתך, והחשוב ביותר, את ילדותם של ילדיך. דברו עם האנשים, תפגשו איתם, תקבלו גב רגשי ו'מקצועי'. חבל לבזבז אנרגיה ומשאבי נפש יקרים במלחמה נגד מטרות שווא. המטרה הראוייה היא איכות חייכם. לא הקרבה למען קידום אידיאל החינוך הביתי מדן ועד אילת. מספיק שילמתם עבור הקרבה זו. בשביל מה עוד?

[תומכת_נלהבת*]

בהצלחה לכולם!! ולכל בעלי הפתיל הבוער, מלאו בריכה בחצר זה עוזר!

[תבשיל_קדרה*]

האם יש אופציה שהם לא מאשרים ואתה חייב לשלוח את הילד לגן/בי"ס או שתמיד אפשר להצליח להשיג בסופו של דבר את האישור??
לדעתי, אם את משוכנעת שאין מצב שלא יאשרו לך, וגם לא נהיה איזה ענין שגורם להם לרצות להכנס בך (למשל אצל ג&סו מנהלת בית הספר כעסה על שהעזו לפצות פה על התנהגותה ה$%*%^$&), אין מצב שאין אישור.
מערערים, מתקשרים, רבים, מחזיקים באסרטיביות קו "זכותי", והכל יסתדר.

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

מבקשים אישור , את אומרת :
אני לא חושבת שהעניין השפיע על הילד שלי בצורה עמוקה, אותי זה עצבן.
יש במשפט הזה שני חלקים : אחד ההשפעה על הילד .
שני התחושות שלך.
בקשר להשפעה , האם זה השפיע על הילד בצורה עמוקה כן או לא אין לדעת . .יש השפעות חד פעמיות שמשאירות רושם גדול ויש השפעה מצטברת של חויה שחוזרת על עצמה . בשיחות עם הבנים הבוגרים שלי אני לומדת לפעמים על רשמים חד-פעמיים שהיו חויה מכוננת עבורם ואנו לא ידענו.
יש גם מצב שמישהו מתלונן על דרכים שנקטנו עבורו ואחד הדברים היחידים שיש לנו לומר הוא : עשינו כמיטב הבנתינו וידיעותינו באותו זמן , היתה לנו השקפה כזאת וכך גידלנו אתכם . כמובן הכל ניתן לשינוי וללימוד מחדש .
סליחה אם בפתיח הזה חרגתי לרגע לענין שאינו במרכז הדיון כרגע . (זה בא כמסגרת רקע )

עכשיו בקשר לתחושותיך שאת אומרת : אותי זה עצבן. זאת נק' חשובה .

בארצות רב תרבותיות קיים המושג "הדבר נוגד את אמונתי " - אמירה כזו היא מקובלת גם על פי החוק .
אני מניקה על פי אמונתנו ...
איננו מחסנים עפ"י אמונתנו ,..
אנחנו במיטה משפחתית על פי אמונתנו...
אנחנו מחנכים בבית על פי אמונתנו..
וכאן מגיעים גם לפרטים יותר ספציפיים :
על כל העניינים הנוגעים לילדינו צריך לדבר איתנו.. על פי אמונתינו אין לדבר עם הילד על דרכי הגידול שלו
ילד בן חמש וחצי על פי אמונתי צריך ללמוד על ידי משחק ספונטני, על ידי שאלות הנובעות ממנו - אנו נמצאים שם כדי לענות לו על שאלותיו ,
אנו צופים שילדנו יקרא באופן ספונטני בערך בגיל 7

כמובן שלמושג "על פי אמונתנו " יש גיבוי בחומרים שלמדנו , בהשקפות שלנו ... אשר אם וכאשר יתבררו כשגויות נעשה כמיטב יכולתנו לתקנם.
כמובן שלהיות הורים עם השקפות כאלה דורש לימוד וחקר ,

• - אני רוצה שהקבסית תצא מהבית שלך עם חומרים למחשבה ... ולא מצב שאת מפחדת ממנה !

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

שכחתי אחד הכי חשוב : על פי אמונתי אסור לבחון ילדים.

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

תבשיל קדרה

(למשל אצל ג&סו מנהלת בית הספר כעסה על שהעזו לפצות פה על התנהגותה ה$%*%^$&), אין מצב שאין אישור.
אני הבנתי ש ג&10 התלונן במשטרה והמנהלת , כצפוי ,השיבה במלחמה הישרדות ישר לשעריו של ג

[עוקבת*]

תעזר בקהילה תומכת שכבר צברה הרבה קילומטראז' בזירה הזאת
דברו עם האנשים, תפגשו איתם, תקבלו גב רגשי ו'מקצועי'

ג&סו כתב:
אמפתיה ופידבקים חיוביים ברשת הם בגדר עצלנות.
ז'ראר, האם התכוונת למשהו שהוא מעבר לכך?

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

אנו עוזרים למערכת להיות מתוקנת, טובה ומעניקת זכויות יסוד לחסרי ישע !
אני חולקת על דעתך . להתלונן עליה במשטרה זה לעשות לה אותו דבר מה שהיא עושה לילד
היא עצמה סובלת משלילת זכויות יסוד ! ! הרוע אשר מתפתח בה הוא תוצאה מהסבל שלה.
מערכת החינוך אומללה מפני שהיא :
1) מקימה בתי ספר גדולים מידי ומגדלת ילדים בקבוצות גדולות מידי.
2) מארגנת את הילדים בקבוצות חד גיליות ובנוסף גדולות מידי במקום רב -גיליות ולא גדולות.
3)מתמקדת בהוראה במבחנים וב'הערכה' . במקום בשיחה , יוזמה וישום.
4) להמשיך ?

[צל_הימים*]

עוקבת:
בינתיים אני רואה ש{{}}ג&סו מחק את חלקו בשני הדפים, כך שתגובתי אולי כבר לא רלבנטית לגביו.

_ג&סו כתב:
אמפתיה ופידבקים חיוביים ברשת הם בגדר עצלנות.
ז'ראר, האם התכוונת למשהו שהוא מעבר לכך?_

אם אני מבין נכון, ג&סו דיבר על אקטיביזם בקנה מידה נרחב יותר. אני לא מתחבר לרוח הדברים שהוא הציג.
בטח לא ללכת לבתי ספר או כל אתר התכנסות אחר של תלמידים ולדבר על ליבם אודות האפשרות לחינוך ביתי. או לחלק עלונים. לכתוב פמפלטים ומניפסטים. לנאום עם מגפון בהייד פארק.

וליותר חשדנים בקהל, גם לא הצעתי שרות בתשלום. גם לא את דמי השימוש לאתר. גם לא שלחתי אותו להצטרף לבג"ץ ולשלם את חלקו. לא ניסיתי לסדר כאן תשלום לאף אחד. פה זה לא ז'ראר טורס.

הקו שלי, שאני מבטא לאורך ולרוחב הדפים כאן הוא ההתפתחות האישית. הלמידה. זו האמיתית שמתבטאת בהתרחבות ההבנה, ולא בשינון ודקלום בית-ספריים. ועל זה עובדים ביחד, ולבד. מהביחד מקבלים input, ובלבד מעבדים אותו. וגם עם הביחד. שניהם שזורים. כמו יינג ויאנג. וזה הגב הרגשי-מקצועי.

ואכן לקהילה הזו יש קילומטראז'. צפריר אומר שאם מחברים יחד את גיל ילדיו, יש לו יותר ממאה שנות ניסיון בחינוך ביתי. טוב, אולי לא מאה, אבל כמה עשרות טובות. לי ולזוגתי יש 16 שנים. ובבוידעם של ילדותי, ניתן למצוא גם קצת הכשרה, בבית אימי. ויש כאן עוד כמה עשרות משפחות, אולי מאות, אני לא מעודכן.

חלק מהתהליך, ומהקילומטראז', הוא גיבוש אג'נדה, משנה, מודל, תכנית עבודה. שכוללת את המרכיב הפנימי (אני עצמי והתא המשפחתי) והחיצוני (חברי הקהילה ושאר החברה הנורמטיבית). ואת כל זה בלי עצבים, נקמנות, תסכול, רצון לנתץ או להוקיע.

זהו, מקווה שלא טרחנתי. עניתי ברצינות ללא הסרקאזם האופייני לי כי יש כאן כאב עמוק. ואיתו מבוכה גדולה, תהיות קשות ואובדן דרך.

[סתם_תוהה*]

ראשית אומר שאין לנו מה להסתיר, ושנית אומר שעם כל זאת - איננו אוהבים במיוחד (מרחוק, כן, מרחוק) עובדים סוציאליים למיניהם.

אז ביקשנו אישור ממשרד החינוך לפטור מגן חובה, וקיבלנו ביקור של המפקחת על הגנים. זה עבר בשלום, והיא נשמעה מאוד תומכת.
בסיום הביקור אמרה לנו המפקחת שהקב"סית היתה אמורה להתלוות אליה, אבל לא יצא ככה, ושהיא אולי תיצור איתנו קשר בימים הקרובים.
היא באמת התקשרה, וקבענו איתה לשבוע הבא.

עד כאן בסדר.

מכאן מתחילים ההרהורים:
האם אנחנו בכלל חייבים מבחינה חוקית להיפגש עם הקב"סית?
מה הסמכות שלה בענייני ילד בחינוך ביתי?
ואם אין לה סמכות שכזאת, האם אפשר לסרב לפלישה לבית?
או שלא כדאי להילחם במערכת, ועדיף להיות ילדים טובים?

חוץ מזה מאוד מאוד אשמח לקבל חיזוקים, עצות והנחיה כללית למה אנחנו צריכים לצפות בביקור הקב"סית?
יסתובבו בבית? יבקשו לסייר בחדר של הילד או בכל הבית? יפתחו ארונות?


בתודה מראש,
התוהה סתם.

[יונת_שרון*]

האם אנחנו בכלל חייבים מבחינה חוקית להיפגש עם הקב"סית?
ביקור קב"ס לא כתוב בנהלים החדשים, אבל כך זה היה בנהלים הקודמים.

מה הסמכות שלה בענייני ילד בחינוך ביתי?
היא יכולה לכתוב את ההמלצה שלה לועדה המחוזית. הועדה קובעת.

ואם אין לה סמכות שכזאת, האם אפשר לסרב לפלישה לבית?
בהחלט, אבל בשביל מה? ההתרשמות שלי היא שרוב הקב"סים אינם מזיקים. אגב, קב"ס לא צריך להיות עובד סוציאלי. אם מפריע לכם הביקור בבית, אפשר גם לקבוע איתה אצלה במשרד. זה בסך הכל בשביל ליצור קשר והכרות.

או שלא כדאי להילחם במערכת, ועדיף להיות ילדים טובים?
רוב "המערכת" מורכבת מאנשים שמנסים לעשות מה שאומרים להם ומה שהם חושבים שנכון. אם אין סיבה מיוחדת להילחם בהם, נראה לי אנושי ונחמד לשתף איתם פעולה כל עוד זה לא סותר את האחריות שלכם כלפי ילדיכם.

[סתם_תוהה*]

תודה לך, יונת. הקלת עלינו בתשובה הזאת.

זאת כנראה בעיקר התחושה הלא נעימה של החדירה לפרטיות, למקדש של המשפחה שלנו. לפעמים אני מרגישה שלכאורה אני צריכה להתנצל על בחירות שבחרנו, למשל שהספה בסלון היא יותר טרמפולינה לילד מאשר מקום נוח לשבת עליו. כאלה מין...

[משפחה_חדשה*]

משהו נוסף, התיאורים כאן מזכירים לנו אותנו. בביקור שהיה אצלנו עשינו את כל ה"טעויות" שאפשר שוב, מתוך רצון שלא להרגיז את המבקרים.
(המבקרות), אנחנו חייבים לציין שזה לא עזר אלא להיפך, היקרנו חולשה וחוסר התמצאות למה שאנחנו זכאים והמבקרות טיפסו לנו ולילדים על הראש בזמן הביקור ולאחריו.

יש לציין כי למרות שעבר זמן רב מאז הביקור, הילדים זוכרים אמירות שלהם, והם כן התבלבלו בזמן הביקור עצמו והגיבו כמו שילדים מגיבים (בבילבול כמו: הרבה זמן שלא למדנו דבר (יומיים), אנחנו קמים מאוחר (בשבע), וכד'.)

למודיי ניסיון, בביקור הבא (אם יתרחש): 1. הילדים לא יהיו נוכחים. 2. אבקש משפחה נוספת שתהיה איתנו בביקור.| אוף |

[אילה_בשדה_הדגן*]

הי משפחה חדשה ,
מה שאני מציעה לכם זה להתעדכן בנהל היטב בכל מקרה.
אם אתם מכינים את הבקשה וכותבים הכל אתם די יודעים מה אתם עושים עם החינוך ביתי שלכם, את זה באות המפקחות לבדוק.
למה בדיוק אנחנו זכאים?-לגדל את הילדים שלנו,לספק להם את צרכיהם.
הביקור לא עוסק בזכיות שלנו.הוא עוסק במה אנחנו נותנים לילדים .זו דעתי.

רוב אנשי המקצוע מבינים שילדים מתבטאים כפי שהם מתבטאים וזה בסדר גמור.נכון שיש בעיות עם כאלו שלא, אבל תמיד אמירה מצד אחד ההורים ,שנאמרת בטון החלטי ,סמכותי ובוטח בדבר הפעיליות והסדרים אצלכם בבית-תעשה את העבודה.
אם צריך לספר להן שהיינו במפגש ביום ראשון ושאתמול היה חוג/סיפריה ושהבוקר רק הספקנו לאכול ארוחת בוקר ואחר כך נמשיך את היום -זה נשמע הורי ומשכנע.

זה קשה אם אתם נכנסים ללחץ רק מעצם הביקור של איזו סמכות ,אבל כמו חרדת מבחנים,נמצא גם מרפא לחרדת קבסיות..

אם הילדים שלכם לא מסוג הילדים שיעבירו את הביקור (1/2 שעה לכל היותר) בהתנהגות שקטה ורגועה -נניח יעסיקו את עצמם עם איזו יצירה או פאזלים -רצוי מאוד להביא מישהו שיקדיש להם תשומת לב,כדי ששני בני הזוג יהיו בנוכחות מלאה עם הקבסית והמפקחת.
זה לא עובד אם אמא צריכה להניק, לפשפש,לשלוף פתיתים לילד בן 5 והאבא בכלל נסע לעבודה.
אין ביקור בלי שני בני הזוג .
שנים שמתואמים ביניהם ,מתקשרים ביניהם וברור שהם תומכים ברעיון ויודעים מה בדיוק קורה עם הילדים.אל תנסו אחרת.

לרוב הן עושות סבב ביקורים באזור ומבקרות תוך שעה את כל מי שגר בישוב -כך שדווקא ההורים של המשפחה שהכי סביר לבקש מהם סיוע יהיו עסוקים בביקור שלהם.
אולי זה יעזור אם מבקשים מקרוב משפחה שפנוי או ידיד -ושהם תומכים ברעיון .

בעיתי לשלוח את הילדים ביום של הביקור. הקב"סית צריכה לראות אותם.בדרך כלל הן שואלות ומתענינות.מן סמול טוק קליל.
אם תגידו לילדים מראש שבאות זו וזו והתפקיד שלהן הוא לראות מה עושים ילדים בחינוך ביתי-הילדים בדרך כלל שולפים את עבודות היצירה שעשו בחוג , מספרים על טיולים עם הקבוצת ח"ב וכ'.
הילדים מאוד גאים להיות בח"ב-ואם הם לא סגורים על זה , זה כבר עינין אחר ולא קשור לקבסית.

ודרך אגב, ברשימה הלבנה ביררתם?,אתם מכירים משפחות מאזורכם ומגיעים לפעיליות?

טוב, אם אתם צריכים עוד משהו, אני ב0777898910,או בדף בית
בהצלחה

[משפחה_חדשה*]

אילה תודה,
המקרה קצת יותר מורכב.
הביקור ארך יותר משעה וחצי, וכבר היה.

ניצור איתך קשר טלפוני במהלך היום.

/-:

[משפחה_חדשה*]

היי אילה,

בהתייעצות עם אישי, החלטנו לשמור על פרופיל נמוך בשבוע הקרוב,בכל הקשור לנושא,
על מנת שנוכל לחזור לשיגרת יומנו.

אתקשר איתך, בעוד כשבוע (או לפני כן אם אזדקק לכך).
S-:

[אילה_בשדה_הדגן*]

מוזמנים,בקצב שלכם.

[פלוני_אלמונית*]

מישהו יודע להגיד לנו משהו על שרה שטרק המפקחת של אזור השרון?

[אמא_לבנים*]

אני גם ממתינה לאישור ממנה
דוקה אמרו לי שהיא בסדר
הגב אני מתקשרת אתה דרך מחוז מרכז
היא אמרה לי שעד ספטמבר נקבל תשובה (אני מקווה שזה גם אישור)

[פלוני_אלמונית*]

מישהו מכיר את עליזה מנדל המפקחת של ירושלים?

[רננה*]

כן, היא הייתה בוועדה שלנו.

[רננה*]

אפשר להגיד שהיא די

[פלוני_אלמונית*]

שלום. הבת שלי בכיתה ג. אובחנה כסובלת מהפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות ולקות. מכיתה א בבית הספר לא ידעו לעזור לה ואפילו יצרו לה חוסר ביטחון עצמי וטראומה מכל חווית הלימודים. ההתנהלות של בית הספר מולה גבל בהתעללות וכבר בכיתה ב הילדה הפסיקה ללכת באופן סדיר לבית ספר וכשהלכה הייתה יוצאת מבית הספר בריצה בבכי וצרחות שהיא לא רוצה ללכת יותר. לקחתי החלטה להעביר אותה לבית ספר פרטי וזה עדיין בתהליכים בתקווה שאמצא באזור ת"א (אנחנו מחולון) ובתקווה שיהיה מקום. השאלה שלי היא כזו: א יש קבס"ית שבאופן קבוע מתקשרת ועוקבת אחרי כל צעד שלנו ברמה שכל פעם שהילדה חולה אני מקבלת כבר איומים על תביעה אם זה ימשך. האם יש ממה לפחד? האם לא יאשרו לי מעבר בגללה? ב האם יכולים לעצור אותי או לתת לי קנס ובכלל האם יש להם זכות לקבוע לי מה לעשות עם הילדה? ג חשבתי בינתיים להשאיר אותה בבית אם לא אמצא לה מסגרת מהר. מה יכולים לעשות לי אם אעשה את זה? ד יכולים לא לאשר לי מהערייה להעביר את הילדה לבית ספר בעיר אחרת?
תודה

[בשמת_א*]

תגישי בקשה לחינוך ביתי (-: ותמשיכי בתהליכים למצוא לה בי"ס כלבבך...
זה עשוי להוריד אותה מהגב שלך.
מה שכן, קראי היטב באתר את הטיפים לניסוח הבקשה