קהילה ממשית

הסיבה העיקרית לכך שאנחנו מחפשים פיתרון ליישוב שכזה היא שפשוט עוד לא התבייתנו לגמרי.
טרם מצאנו את מקומנו ולכן אנחנו מחפשים צורת מגורים שתהיה זולה דבר ראשון ואח"כ נשאף לכל הקשור לקהילה...
לכן קראוון נראה לנו רעיון טוב לתחילת דרכנו..

יותר קל מלהקים יישוב, זה פשוט לעבור דירה. ריכוזי משפחות מדור חינוך ביתי יש בראש פינה, בגוש דן, ובגדה המערבית. או אפשר פשוט לעבור קרוב למשפחה אחת שאתם מסתדרים איתה טוב. זה כבר המון.

אני מסכימה איתך יונת.
בכלל רציתי להציע רעיון של אימוץ משפחות הדדי. למשל משפחה שתסייע בקליטת משפחה שנייה ואחר- כך הן תסייענה בקליטת משפחה נוספת.
אני רואה חשיבות רבה באוירה תומכת וחברתית .

אני מאוד מזדהה עם מה שכתוב כאן. לא ברמת היישוב המשותף אבל בהחלט בצורך באנשים/ ילדים שפשוט נמצאים בחינוך ביתי... להיות כל היום, אחה"צ,ערב ומרבית הלילה לבד בהחלט יכול לשגע ולגרום להרהורים נוספים לגבי הדרך והאם היא הדרך הנכונה בשביל שתינו. זה מאוד קשה. אצלנו הבעיה בדרך כלל היא דווקא בשעות אחה"צ כי אז כל הילדים הרגילים של החברות שלי בחוגים(צריך להספיק לעשות משהו עם הילד אחרי שהוא כל היום, מסכן, היה בחברת ילדים ובלי אמא ולכן רצים לג'ימבורי, חוג תנועה, מוסיקה, הצגה וכו'. לי אישית נשמע מגוחך ומתיש אבל... קטונתי)והמעט שאני מצליחה להיפגש בבקרים עסוקות אחה"צ או עם הבעלים (איזה חלום לייל קיץ. בן זוגי היקר איש היי-טק - העבדות של המאה ה21)או עם ילדים גדולים יותר. כך שנותר לנו להיות לבד. אני ממש מסכימה שעם כמה חברים בסביבה - רצוי שכנים יהיה הרבה יותר קל להסתדר ולמצוא חברה לי ולה. אם בן זוגי היה מסכים ממזמן הייתי בצפון אבל יש אילוצים...

אוי, החברה המערבית עתירת הגירויים הזו...
נראה לי אטרף לגמרי לחיות ככה, אבל כנראה שגם זו בחירה...

אילנית!!! אבל עכשיו אתן חברות שלנו!!!

פשוט לעבור קרוב למשפחה אחת שאתם מסתדרים איתה טוב. זה כבר המון.

היתה לנו פעם משפחה שכנה אחת מקסימה, היינו נפגשים שלוש פעמים בשבוע, היה נפלא. ואז הם החליטו לעבור למקום אחר בעקבות עבודה ונשארנו עזובים לנפשנו.

רבק, מה צריך להיות כל כך מסובך! חמש משפחות רוצות לגור ביחד. אז נכון שזה קצת יותר מסובך משתי משפחות, אבל זה באמת לא בשמיים.
אם נחשוב שזה פשוט זה יהיה פשוט.
יש לי גם כמה רעיונות איך לעשות את זה, אבל בשלב זה, אשמור אותם לפגישה של בעלי העניין. השאר יצטרכו לחכות קצת, בייחוד הספקנים והמסתפקים במה שיש.

אנחנו אמנם לא קהילה, אלא רק משפחה אחת בעין איילה, עם ילדים בבית, שמשכירה את הבית הנוסף שבחצרנו. שני חדרי שינה וכל השאר.
[email protected]

איפה זה עין איילה?

ליד זכרון יעקב.

רק במישור, יותר קרוב לים - מקום נפלא, אם לא אחזור מחופשת לידה לאותו מקום עבודה, אולי שווה לשקול... אבל מדובר על עוד חצי שנה.

גם באזור רחובות יש קבוצה של חינוך ביתי.

אתמול, בשיחה עם בעלי, החלטנו שעין איילה זה עם החסרונות (מזג אוויר) של מישור החוף, ובלי הפיצוי (גישה נוחה ברגל לים).
לנו, ההרריים - זה לא משהו (-;

> גילה משחקת כבר כמה זמן ב "הנה ישוב! האם הוא מתאים לנו?" <

ובשמת מדמיינת קהילה שלמה, ומתדיינת בינה לבין עצמה אם כדאי או לא כדאי להפעיל חדר אוכל למשל.
מחר אני עוברת.
והכל וירטואלי, כי לזה אין לי פרטנר.

בטח שחדר אוכל! כלומר לא רק, אבל מה פתאום הטפשות הזאת שכל אשה (אצלינו זה אשה רוב הזמן) נמצאת לחוד במטבח שלה ויש איזה זאטוט שמשגע אותה בין הרגליים? אם כבר מבשלים, אז ביחד נראה לי תענוג גדול, וגם חיסכון בזמן ואולי אפילו באוכל. או ב"תורנות" מדי פעם.
אחד הדברים שאהבתי אצל הבדואים בסיני - זו החברותה של הנשים במטבח. אין שם מים זורמים, אבל החיוכים שלהן היו יותר גדולים משלי.

דברתי בן זוגה של שרהלה מעין איילה - יקר לאללה יחסית לפרדס-חנה.

בקיץ אנחנו נוהגים לנפוש עם חברים מאחד הקיבוצים במקום שנקרא "נופש ים": הקיבוץ מעמיד למשך חודשי הקיץ 4 קראוונים ללינה ועוד קראוון מטבח וקראוון שירותים-מקלחות בצורת ח' על החוף, עם חיבור לחשמל, מים, ביוב וכו'. בין הקראוונים פורשים רשת צל, על החול שמים משטחי עצים עליהם לינוליאום, שולחנות, כיסאות, נדנדות וכו. מבלים בים, בדיג, בטיולים, והכי חשוב: ארוחות משותפות. זה כל כך כיף להכין יחד ארוחות (צהריים באחריות הנשים וערב על הגברים).
חותכים יחד, מבשלים יחד, לומדים אחד מהשני (לא דברים מסובכים חלילה, אנחנו בנופש להזכירכם), יחד עם הילדים בשיתוף מלא.
זה הכי קרוב למה ש-ענת שן לוי מדברת עליו שאני מכירה, וזה כיף אמיתי, ובטוח יותר זול.

ענת, יקר את מתכוונת לשכר דירה?
בקשר למה שכתבתן על המטבח המשותף נדמה לי שקוראים לזה co-housing.
איזה כיף זה? זה הרי הדבר הכי הגיוני וגאוני לעשות!
אני כל כך רוצה לחיות ככה!

יקר, כן, השכ"ד. אותו סכום כמו שאנחנו משלמים אבל על בית בחצי הגודל בערך.

שגית, בשדות ים במקרה? כי גם שם היה בקייצים משהו כזה בעבר...
אגב, ככה זה היה כשגרנו בחול בכל מיני מקומות (בעיקר בהודו). היינו עושים קניות יחד, מבשלים ביחד ת"וכ מוזיקה, דיבורים (טוב, גם עישונים), אנשים, חיות וכו'.
היה תענוג. ככה בכלל גיליתי שאני יודעת לבשל!

אני, בישולים ביחד עם חברים (באחת התקופות) רק גרמו לי לחשוב שאני לא יודעת לבשל, ולקח לי זמן (בו חזרתי לבשל בעצמי) להשתחרר מזה.

ורד - בשדות ים עד לפני שנתיים. עכשיו בנווה-ים. מפרץ פרטי עם עוד שני קיבוצים שעושים אותו הדבר...

co-housing לפני כמה ימים ראיתי תכנית על בניין כזה.
נשמע כייף אדיר!!
מישהו שם מיחזר את המים, ומישהי טיפלה בגינה, ובמטבח הייתה הילולה של אנשים וילדים

איך מיישמים כזה דבר? - נו, זה כבר סיפור אחר...

שלום לכולם!

אני אמא לבן שנה וחודש בשם מיקי,אשמח לטפל לעשות בייביסיטר לעוד פעוט/ה בביתי.
אני גרה בתל אביב ליד כיכר המדינה,
אפשרות לשעות גמישות.

שמעתי גם על קיבוץ עירוני בשדרות שעובד נפלא. שתיים עשרה משפחות שגרות בבנין שלם. יש להם מטבח משותף. או גם מטבח משותף.
אני מכירה מישהו משם, אולי הוא יסכים להפגש איתנו ולספר איך זה עובד.

האם ה- co-housing. כולל רק בישול משותף או עוד כמה דברים? אולי מי שיודע שיפרט עוד קצת?

קיבוץ תמוז רח' הנשיא 46, בית שמש (ותודה לגוגל).

אנחנו ביקרנו אצל כאלה בארה"ב. שתי משפחות (כ"א עם תינוק צמוד ויונק), ועוד שלושה רווקים, נדמה לי, בבית ענקי עם גינה עצומה, במקום קטן "לא רחוק" מבוסטון. יש להם ארוחות משותפות וגם לחוד, המטבח גדול, תורנות שטיפה ונקיון, חדר מחשבים גדול עם כמה מחשבים לכולם, נעים ונחמד. בבית המון חדרים - חדר משחקים, חדר אורחים, חדר טלביזיה, וחדר שינה לכל "יחידה" (שינה משפחתית).
ממש קיבלתי שם חשק לחיות ככה.

למה שלא נצתרף לאיזה מקום קיים , לתוך אזור מסויים שיהיה שלנו ושם נגשים את חלומנו? כל אחד ומידתו. משפחתות שירצו מטבח משותף ומשפחות שירצו בעיקר חברה או עזרה מסויימת? זה לא כל כך מסובך......

רציתי להציע לכם למצוא מקום קיים שיש בו כמה דירות פנויות קרובות אחת לשניה. אולי תקבלו מחיר טוב ותהנו משירותי המקום.
לחילופין, למקם את הקראוונים במקום כזה.
אולי בנוה-ים ליד עתלית?

ראו בהקשר זה גם את שכונה לחינוך ביתי

בנווה ים מתרחשת פעילות עניפה בנסיון להקים קהילה של 200 משפחות. עם הרבה רעיונות גדולים. (וזה כרוך בהשקעה לא קטנה של ממון, בלי תוצאות מובטחות. לא ידוע לי על דירות פנויות להשכרה שם ואם כן אז הן בטח מיועדות לאנשי עמותת "מקום למחשבה".
אנחנו היינו מעורבים בזה עד שחטפתי כאב ראש מהגודל והמורכבות. ההעמותה אמורה לשכור את כל המבנים הפנויים של הקיבוץ ולנהל אותם בשותפות. עלי זה קצת גדול וקצת יומרני, למרות שאני מאחלת להם הצלחה מכל ליבי.

מסכימה עם ענת. גם אני לא התחברתי לפרוייקט הספיציפי הזה. רק מחפשת כמה שכנים מביני עניין לפצח איתם גרעינים במרפסת בערב...

אני עושה עכשיו מילואים (תעסוקה מבצעית -- אבטחת יישובים) ביישוב שנקרא רותם בצפון בקעת הירדן, לא רחוק מבית-שאן. זוהי היאחזות נח"ל שננטשה ויושבה מחדש בשנה וחצי האחרונות על ידי קבוצה קטנה של משפחות (חמש משפחות + חמישה רווקים), האוחזים בכל מיני רעיונות של התיישבות אקולוגית ושל חיים ביחד של חילונים ודתיים. הם עומדים להתחיל בעתיד הקרוב את הבניה של מגורי הקבע (כיום המגורים הם במין בתים טרומיים כאלה). כמו כן הם מחפשים משפחות שרוצות להצטרף -- יכול להיות שזה מקום מתאים להצטרפות של קבוצה של משפחות מדור חינוך ביתי.

התושבים כאן עוסקים בכל מיני מלאכות: מרפא הילות, קוסמטיקאית, שני נגרים, אדריכל, רפלקסולוגית, עובד מקורות, מדריכה של בני נוער. אין כאן חקלאות, ופינת החי עדיין שוממה -- אם כי יש תוכניות להחיות אותה. התושבים והמשפחות צעירים יחסית (נראים בגילאים 25~35); הילד הכי גדול כאן בן 9. מבחינה בטחונית נראה לי שזה היישוב הכי בטוח בכל האזור: הוא יושב על כיפה של הר, הרחק יחסית מיישובים פלסטינאים חמים, והטופוגרפיה של האזור תקשה מאד על מי שרוצה ברעתו. מאז הקמתו של היישוב כהיאחזות נח"ל לפני כשלושים שנה לא היו בו ארועים בטחוניים.

זוהי תמונה של היישוב שצילמתי לפני ימים אחדים. בתקופה זו של השנה האזור ירוק ופורח. אני מניח שבעוד חודשיים כל הנוף הזה יהיה צהבהב וחם ככל הבקעה. לאלה שאוהבים סוג כזה של נוף (כמוני) האזור פשוט מדהים:
http:/ros/s114-1454 img.jpg

לגבי הנושא של חיים ביחד של חילונים ודתיים: בפועל כחצי מהתושבים דתיים וכחצי חילונים-מסורתיים, וזה נראה עובד יפה בינתיים. אתמול, לדוגמא, היתה כאן קריאת מגילה בבית הכנסת שביישוב בה השתתפו רוב התושבים, ולאחריה מסיבת פורים שגם בה השתתפו רוב התושבים + אורחים. במסיבה עצמה פגשתי אשה דתייה שסיפרה לי שהם התלבטו במהלך השבוע אולי לשים מחיצה בתוך חדר המסיבה כדי שגם היא תוכל להצטרף למסיבה, ובסופו של דבר היא דחקה בהם שלא לעשות כך, ופשוט בחרה לא לרקוד במסיבה (אבל כן להשתתף). מין שיג ושיח כזה שהלוואי והיה מאפיין את החברה הישראלית כולה. כולי תקווה שהם יצליחו לשמור על תרבות הדו-שיח הזו לאורך זמן.

עוד כמה פרטים: לפי אחת התושבות, הדירות הארעיות הנוכחיות (עד שיהיו מגורי קבע) נשכרות בשכר דירה חודשי של בערך 250 ש"ח ל-84 מ"ר. הארנונה למועצה המקומית ערבות הירדן (אם איני טועה) היא כ-160 ש"ח לחודש. יש כאן קליטה טובה של סלקום ושל עוד אחת מהחברות הסלולריות (אני לא זוכר איזו), אבל לא של החברה השלישית. כמו כן יש לחלק מהתושבים טלוויזיה לווינית Yes. המכולת הקרובה היא ביישוב שדמות מחולה במרחק של כ-10 דקות נסיעה; בית שאן היא במרחק רבע שעה נסיעה; ראש פינה וירושלים במרחק שעתיים נסיעה. עד כמה שראיתי אין אוטובוסים של אגד שמגיעים לכאן, אבל ליד שדמות מחולה יש תחנת אוטובוסים גם לכיוון ירושלים וגם לכיוון עפולה. אם מישהו רוצה פרטים נוספים אז אני יכול לברר.

הנה קישור לאתר הישוב

בזמנו התעניינו מאוד ביישוב והזמינו אותנו לבוא לבקר, לראות , להתרשם..
זה היה ממש בתקופה החמה ביותר של הפיגועים ודי פחדנו לנסוע לשם ובעלי אמר
לי :איך את רוצה לגור שם אם את אפילו פוחדת לבוא לבקר?
ירדנו מהנושא.
וגם עכשיו כשראינו את התמונות ש רועי שרון צילם (תודה, רועי) המקום נראה מאוד חשוף ואני יודעת שלא הייתי מרגישה שם בטוחה..

וואו!! בדיוק ככה גם אני חשבתי.
הרעיון והמקום נראים לי מקסימים. אבל אני פחדנית.

ולא אמרתי מילה על המחירים המדהימים!

אני מעדיפה את מזג האויר בגליל ובגולן....

והמחיר בהתאם...

האדמות בגולן אמורות להיות בחינם - את משלמת רק על הפיתוח.

קיבוץ צבעון, כך מסתבר, מתעורר לחיים.
אני מודה שלא קראתי את כל הקישור כי זה קצת רחוק לי (כרגע). אבל אולי יהיו מעוניינים לדעת:
http://adama.net/forum/read.php?f=14&i=916&t=916

שליחה על ידי רותם* » 23 מרץ 2003, 12:35

הנושא של צבעון נשמע מעניין אבל גם אני חוששת שזה רחוק מדי. צריך להקים משהו כזה ליד הוד השרון... אנחנו חושבים הרבה על מעבר לבית פרטי, במושב, אבל נראה לי שכל אחד יושב וחי שם בדלת אמותיו, ושכל היום נהיה בחצר או בבית, לבדנו. בעיר, למרות חסרונותיה, לפחות יש עוד בני אדם...כשביקרנו חברים בקיבוץ מעברות מאד התרשמנו כי יש את כל השבילים הצרים בקיבוץ, אין רכבים, המון צמחיה ועוד אנשים בבית בשעות היום. מצד שני הם לא משכירים דירות למשפחות ולהצטרף עכשיו לקיבוץ כזה מחייב להכניס את הילדים לגן (שם בגיל 3 חודשים הולכים למעון).

נו...
אולי צריך שאחד המפגשים הבאים יוקדש לנושא ?
כמה התעניינות יש בכלל לכל ענין הישוב שכולם מדברים עליו?
מה אומרים נותני הטון העיקריים ?

מה אומרים נותני הטון העיקריים ?
סליחה על הבוטות, אבל למי איכפת מה "הם" (מי הם?) אומרים?
זה אתר דמוקרטי. כל מי שיכול ורוצה לגור קרוב - מוזמן.
הנה, גילה ואני (בתור דוגמא מקרית) היינו מאוד רוצות להיות שכנות, אבל לכל אחת מאיתנו יש בן זוג עם אילוצי מקום עבודה שממקמים אותנו במרחק של מאות קילומטרים. מה לעשות?
רק לחלום, ולקטר בדף הזה.

אנחנו אמנם "בראש קהילתי" אבל בסופו של דבר אינדיוידואליסטים. לכל אחד יש חלום משלו, וכלאחד רוצה להגשים אותו בדרכו. לו היינו גרים יחד ונאלצים לקבל החלטות יחד, היינו משתגעים... לא?

אני מאמינה בשכנות, יותר מאשר בהקמת חברה חדשה/יישוב חדש. יש מספיק יישובים לדעתי.

אשתי ואני חברים באגודה שיתופית צבעון .
בנתיים זה לא זז לא ברור מאיזה סיבות .

לצורך העניין גם אני מאמין בשכנות . לא כולם שותפים לרעיון החינוך הביתי או לשינה משפחתית אבל יש מקומות שלא על מנת לשמע - לשמע . אני מנסה פה בבינימינה לעשות מבפנים דרך ועד הורים ודרך מחלקת החינוך ויש אוזן קשבת במידת מה נראה מה ייצא מזה . למשל בחופשת פסח בכותרת של למידה בבית בחופש התארגנו כשבעה הורים לצורך החופש . גם חברה גם תכנים וגם אנשים אחלה . אני כאן רק מתחילת שנת הלימודים ועדיין יש לי כוחות לנסות ולבנות מבפנים . לא בכל הנקודות תהיה השקה אבל בחלק . השאלה הגדולה לדעתי היא איך נבנה השבט הלאה לאחר שאחד הפרטים גדל וצריך מקום משלו ? ברור לי כי משפחתי תגור לידי . השאלה איך ?

מה זאת אומרת - לאחר שאחד הפרטים גדל וצריך מקום משלו ? הדור הבא?

האם יש משפחות או יחידים (או יחידים עם ילדים) שאוהבים דווקא את איזור הדרום?
קיבוצי הערבה, למשל?

תמיד נראה לי שכולם פה בקטע של הגליל

גם אני אוהבת שמש...
זה אולי יענין אותך:
http://www.birdingisrael.com/KibbutzLot ... /index.htm
האתר של קיבוץ לוטן...
המחירים שלהם לאירוח כפרי פשוט מגוחכים (קצת יותר מ-100 ש"ח ללילה ו-20 ש"ח לארוחה), אני בהחלט שוקלת לבוא לבקר ולראות במה מדובר.

בונים שם מקש http://www.birdingisrael.com/LotanTouri ... aleHeb.htm (היה מאמר על כך ב"באופן" בנושא בית).

שליחה על ידי אלה* » 20 אפריל 2003, 00:18

אנחנו זוג פלוס שתיים (41/2 21/2 ) חושבים לעבור לזכרון. משהו מכיר שם אנשים נחמדים שרוצים לצאת אחר הצהריים לטייל ברגל או שכולם הזויי היי טק, עובדים עד כלות? משהו שמע משהו על הגנים שם, על בתי הספר?
אשמח לקצת מידע, אפילו מיד שניה.

ואם בקיבוצים עסקינן- דרך האתר הזה אפשר להגיע לרשימת קיבוצים המעונינים לקלוט.
http://www.kibbutz.org.il/

לאלה- כדאי לך להכניס פרטיים גם ל הרשימה הצהובה

צריך להקליק על "מאגר הקיבוצים" בצד ימין ואז על "קיבוצים קולטים".

היי אלה, לא הבנתי מה כתבת בסוגריים , בכל מקרה יש בזכרון בי"ס קשת שניתן להגיע לפרטים עליו דרך אתר זה.

לא הבנתי מה כתבת בסוגריים
אחרי התעמקות לא קצרה... ארבע וחצי ושנתיים וחצי. (-:

זכרון זה סבבה מקום. אנחנו גרים בכרכור, כ-20 דקות משם. יש בזכרון, בנימינה, כרכור, פרדס חנה וכו' אחלה אנשים.
לא כולם הזויי היי טק בכלל.
יש אחלה מקומות לטייל באזור. לא חייבים רק אחה"צים.
יש את ביה"ס קשת שכבר כתבו לך עליו. הוא בי"ס דמוקרטי חדש שיושב כרגע במעגן מיכאל.
יש בבנימינה את "האקדמיה הקטנה" שאני לא מכירה באופן אישי, אבל זהו גן עם גישה מאד מיוחדת עם קורסים להורים ובכלל.
בפרדס חנה יש את "מקום טוב" הגן של ענבר שזה המקום הכי מדהים בעולם לילדים. וחוצמזה יש כל מיני פעוטונים נחמדים (כך מספרים...

).
יש את הבי"ס הדמוקרטי בחדרה ואת מיתר בבית אורן.
מה עוד?

יש לי איזו תהייה לגבי הקיבוצים.
כיון שאני פתוחה למעבר והתחלת דף חדש במקום אחר, סקרתי את רשימת הקיבוצים. הרבה מהם קולטים ואין לי ממש בעייה עם זה, כי בדר"כ זה תהליך של כמה שנים עד שנהיים "חבר קיבוץ" ואם עד אז לא רוצים אפשר פשוט ללכת...

אבל פתאום שמתי לב למוטיב חוזר בכל האתרים של הקיבוצים (ונדהמתי מעצמי שלא חשבתי על זה קודם!!)- בגיל שלושה חודשים הם מאשפזים את הילד בפעוטון (או איך שקוראים לזה) !!!. אני ממש ממש לא חושבת שיש שם אופציות אחרות או שהם בכלל פתוחים לרעיון שאוי ואבוי כזה דבר!!
אשמח לשמוע מתושבים בקיבוצים אם יש אצלם איזושהי פתיחות. האם יש מי בקהילת באופן טבעי שהוא חבר קיבוץ??

אם התהייה שלי לא מתאימה לדף הזה, אפשר להעביר אותה לדף מתאים יותר...

תהיה מתאימה מאוד.
לקיבוצים יש ייתרון גדול במבנה שלהם.

זה תלוי עד כמה הקיבוץ "מופרט". אני יודעת על זוג קיבוצניקים שעשו את זה, ויודעת על הרבה קיבוצים שבהם זה לא אפשרי.

גילה, תסבירי למה את מתכוונת.
יונת, יש שמות ספיציפיים של קיבוצים ליברליים??

אני יכולה לספר על אמא מהגן של הילדים שהבת שלה בגיל של ליבי, שבתום חופשת הלידה שלה (3 חודשים) ביקשה להישאר עוד. קראו לה שוב ושוב לשיחות במזכירות ובסוף אמרו לה שזה בלתי אפשרי ושתלך לפסיכולוג מכיוון שהבעיה אצלה!

שוב קיצרתי...
התכוונתי לזה שקיבוצים רבים בנויים (מתוכננים פיזית) בצורה שמתאימה לילדים, לקהילה, לחיים כמו שאני מדמיינת אותם.
לכן לגור בקיבוץ (בפרט לשכור בית מהקיבוץ ממש, לא ההרחבות הקהילתיות הצצות בכל פינה) יכול להיות מוצלח. ולכן כתבתי שהתהיה הזאת שלך מתאימה פה.
מה שכן - גם בקיבוץ - אני חושבת שהייתי רוצה עוד 2 משפחות ביתיות לפחות (טוב, טוב, אפשר להתפשר על אחת, בתקווה שעם הזמן יבואו אנשים נוספים) בשביל לא להיות מבודדים במשך הבוקר ובערב המאוחר.

אז מה? נפגשים? מדברים? יש מישהו שמעונין במגורים שכאלה מחוץ לגוש דן? אולי אפילו באיזור שמתאים לנו? (עד חצי שעה ממשגב, פחות או יותר).

גילה,
יש מקום כזה והוא לא כל כך רחוק, רק במחשבות, בואו לאורוביל.....ומה זאת אורוביל? המשך יבוא!

חגית, לא אמרתי ליברליים, אלא מופרטים. אני מכירה קיבוץ כזה כאן בצפון -- את מוזמנת לשלוח לי דואל (או טלפון) אם את רוצה יותר פרטים.

שגית, אני המומה ממה שאת מספרת!! ממש נורא!!
יונת- האם תוכלי לספר לכולם על הקיבוץ הזה??...

הדואל שלי לפרטים:
hagit perry@hotmail.com

חגית, אני מעדיפה לשמור את פרטי. ואני חוזרת: לא אמרתי שהקיבוץ הזה הוא ליברלי, אז לא לצפות לאיזושהי פתיחות. רק אמרתי שהם מופרטים במידה כזאת שהתקנון שלהם מאפשר חינוך ביתי.

אשמח לקבל ממך דואל

מחכה בקוצר רוח לאורוביל. מה זה?

שגית - ה"רחוק" הא לא באמת במחשבות - זה בהודו.

גילה, קיבוץ צבעון לא מתאים לכם גיאוגרפית? נשמע לי שמתגבש שם משהו נפלא.

צבעון קצת רחוק לנו.
וגם... אני שמה את האפשרות לחנך את הילדים בבית לפני האקולוגיה, ואני לא בטוחה שיהיו שם משפחות ביתיות.
(אני אבדוק).

מבירורים שלי בימים האחרונים עם חברים קיבוצניקים (חברי קיבוץ וגם תושבים) מסתבר שהכניסה לחד הוריות אסורה.
הם לא יגידו לי את זה בפרצוף אבל ימצאו סיבה לא לקבל אותי.

והנה קיבוץ אחד שמעז...

קיבוץ אלרום שבצפון כותב "לא מקבלים חד הוריות. מועמד שאינו יהודי, כל מקרה ייבדק לגופו"...

מה חבל שמבחינת חד הוריות הם לא בודקים כל מקרה לגופו...

מסתבר שאני נחשבת לתחתית שבתחתית...

כפי שכתבו כאן :
פשוט לעבור קרוב למשפחה אחת שאתם מסתדרים איתה טוב. זה כבר המון

למה לעבור כשיש סיכוי לא קטן שהם כבר לא רחוקים מכם?

הקמתי דף חדש בשם יצירת קהילות שמנסה לאחד את האנשים שרוצים לחיות בקהילה.
הרעיון הוא להצמיח קהילות מלמטה - קודם כל על ידי זה שאנשים שחושבים בערך בצורה דומה וגרים די קרוב יכירו טוב יותר זה את זה דרך האתר. אחר כך נראה. כולם מוזמנים להרחיב לערוך ולהירשם.

כמי שמתגוררת לא רחוק מאלרום, דווקא יש שם חד הוריות, ואפילו רווקים רחמנא לצילן וגם גרושים, גרושות שהיו נשאוים בעבר זה לזו...

יושי- הדברים שכתבתי לקוחים מ"הערות קליטה" של קיבוץ אלרום באתר של התנועה הקיבוצית.
אולי יש שם חד הוריים שהם חברי הקיבוץ מימים ימימה ומן הסתם לא יבעטו אותם משם.
אבל הם לא מעונינים בחדשים.

חגית,
הגבלות אלו של אלרום חלות גם על תושבים (שוכרי דירה)?

אני חושבת של ההגבלה על חד-הוריים באה ממקום של פחד שמא "יחטפו" מישהו נשוי, זה גם קיים לצערי בישובים קהילתיים רבים. לגבי הגבלת גיל, בקיבוץ אורטל למשל דיברו על כך שיש גיל אופטימלי אבל כל מקרה נבחן לגופו כשהמועמד מגיע ומתאים לא יפסלו אותו אוטומטית בגלל זה.
מה שמפריע לי בקיבוצים הוא באמת חוסר האפשרות להשאר עם התינוק מעבר ל4 חודשים, זה דבר מובן אולי אבל ממש לא אנושי ולכן תושבות היא דבר יותר מתקבל על הדעת (למי שלא מפריע הבדלי המעמדות שבין חברים ותושבים) מעניין מה המצב בהרחבות הקהילתיות...

בעיית חטיפת הנשואים היא מכה כאן. כשהייתי רוווקה ורציתי לקנות או לשכור במושבים אמרו לי במפורש שזה לא בריא מחשש שאאשה צעירה בקרב "סוסים עייפים" עלולה לגרום לצרות... גם מכשהיינו זוג, עדיין לא נשוי במושב בו אנו מתגוררים כיום לא הסכימו מטעם ועדת קליטה לאשר לנו את שכירת הבית....לאחר הנישואים עברנו ועדת קליטה שתאשר את ההשכרה. האבסורד הוא שקלטו שם אנשים שירכשו בתים, ויסלחו לי כולם, אבל ממש לא הסוג הייתי רוצה להתגורר לצידם באופן קבוע. לדוגמא: עברייני בנייה שמשתלטים על שטחים ציבוריים, נעזב קיבוץ סמוך אחרי שרוקן שם את הקופה וצבר הון (שלא נדרש להחזיר לקיבוץ...) ועוד כהנה וכהנה.
מסקנה: יש המון צביעות והתחסדות בכל מנגנוני הקליטה והסינון שמתיימרים לקלוט "אנשים טובים", בכלל, כל הנושא של הגדרת קריטריונים הוא בעייתי וסבוך.

למה כולם אומרים שהם רוצים לחיות בקהילות אבל כשפתחתי אפשרות כזאת - שכל אחד יוכל למצוא איפה יש אנשים אחרים במרחק קרוב אליו שחושבים בצורה דומה אליו - אף אחד לא הגיב ולא נרשם?

יושי, אולי כי אנחנו מכירים? אני יודעת שאין אף אחד בשכונה שלי, מהמזדהים כאן.
ומי שנשאר אנונימי ורק קורא, בטח לא יעז לכתוב דווקא בדף הזה?

אולי מפני שיש מפגשי חינוך ביתי, שממלאים פונקציה דומה ועובדים באותו אופן.

הרשימה הצהובה, הרשימה הלבנה.

וגם דף הקשר של באופן.

ולפי דעתי עדיין יש הבדל ונימוקי מופעים ב
יצירת קהילות

"חטיפת הנשואים"...
אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
איזו דיעה קדומה מטופשת וצרות אופקים.

זה ממש מזכיר לי אדיוט אחד (שלא מכיר אותי כמובן) ששמע שאני חד הורית ושאל "את יודעת מי האבא??!".

אמא של יונת לגבי שאלתך: מהניסוח לא ברור אם מדובר גם בתושבות או רק להצטרף כחברת קיבוץ.

אני מניחה שהם יעקמו פרצוף גם אם ארצה לגור שם כתושבת. ע"ע "חטיפת נשואים..."

חגית,
אני ממש לא מתמצאת ב"כללי הקליטה" של קיבוצים אחרים. בקיבוץ שלי כבר שנים אין קליטה בכלל (לא באים). אבל בקיבוץ המוצא שלי יש קליטה, ולמיטב ידיעתי קולטים גם משפחות חד-הוריות. אם את מעוניינת אעביר לך פרטים. האם הדוא"ל שלך מופיע כאן באתר? או אצל יונת?

שליחה על ידי יושי* » 05 מאי 2003, 08:46

כן, גם אני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות...הייתי בהתחלה בהלם, ואח"כ הבנתי שזו הנורמה. היו גם שאלות ואמירות אחרות כגון:"רווקה ביישוב עשוייה לפגוע במירקם החברתי", "תגידי מה לרווקה בת 29 משכילה כאן? למה בדיוק הגעת? מה חיפשת?"," יכול להיות שאת מעדיפה נשים ובגלל זה את לבד?". רק כאן הבנתי שטבעת היא סמל סטטוס ואולי בהזדמנות אספר על הבומבה שחטפתי במקום העבודה הקודם שלי בגלל היותי רווקה (יהיו בוודאי כאלו שירימו גבה, אבל כן), פעמים רבות כינו אותי "הילדה" רק בגלל היותי לא נשואה....עוד דוגמא שאני נזכרת בה היא באלמנת צה"ל שפעילה חברתית ותורמת רבות לחיים כאן , וכשרצתה להיקלט במושב - לא הסכימו...עצוב מאוד הנושא הזה, אצלי הוא עדיין פצע פתוח.

בזמן האחרון אני סקרנית- איך נולד לו יישוב חדש?
פרוייקט כמו צבעון או "מקום למחשבה" בגליל ים?
מהמחשבה והרצון לעשות משהו כזה, איך זה מתגלגל הלאה?
מאיפה יודעים על קרקעות? איך מתגבשים??