קשה לי עם סמכות סדר וגבולות

[כוכב_זורח*]

שלום לכולם, סוף סוף אני כותבת בעצמי,
יש לי ילדה חמודה בת רבע לארבע. מאז שנולדה קשה לי מאוד לספוג את הבכי שלה, שהייתה תינוקת הנקתי אותה יותר מדי ועכשיו פשוט קשה לי לספוג את הבככי,
אני מנסה לרצות אותה יותר מדי, יודעת שזה לא טוב, מנסה ליצור שגרות אבל אכשהו יש לי קושי נפשי עם זה, זקוקה למישהו ליעזור לי ליצור לה שגרה ואין לי, אנחנו ביישוב קטן שאנחנו לא אוהבים ומנסים לעבור בית למקום אחר אבל זה מסובך מכל מיני סיבות, אני תמיד בילדות הייתי ילדה מאוד כנועה ופחדנית, אבא שלי היה מאוד שתלטן ואני נסגרתי, הורי היו מאוד קרים ואני לאט לאט הרגשתי שאין לי אף אחד, הייתי ילדה עצובה שהידחיקה את שמחת החיים ואת הכשרונות האמיתיים שלי, שגדלתי היו לי המון מצוקות וקשיים אדירים כדי להרגיש את האני הפנימי עוד פעם .
אבל עכשיו אני בעומס נוראי, ואין לי פשוט אין לי איך להקל על זה, אפילו בייביסיטר לא הצלחתי למצוא מישהי שתקלוט את הילדה,,, הילדה בודדה בלי חברים, ואני נסוגה עמוק לתוך עצמי ובקושי מתפקדת, מרגישה לבד וזקוקה לתמיכה, יודעת שיש לי הרבה
אנרגיה בפנים אבל לא מצליחה להגעי אליה, אני חושבת שהקשיים שלי עם שחר ילדתי הם הצפה של רגשות קשים שאני חוויתי שהייתי בגילה, רצון למות והסתגרות רגשית קיצונית מאוד... מה עושים

[פלונית*]

שלום, אני חושבת שאת צריכה לקבל עזרה בחיים האמיתיים ולא באינטרנט.

המכתב שלך דומה למכתבים שכותבים פה לפעמים אנשים שמנסים "להתגרות" בקוראי האתר. הכינוי שלהם הוא טרולים.
אני בוחרת לענות לך כלאדם אמיתי שאינו טרול. אוקיי?
האינטרנט לא יפתור את בעיותייך! את צריכה אנשים אמיתיים לדבר איתם ולהיפגש איתם. יש באתר רשימת קבוצות מפגש לאימהות עם ילדים.

[סבטקסט_כפול*]

תחבקי את עצמך.
מכירה את ההרגשה,אל תתני לה להשתלט,העליה קשה אך שווה,
אל תשפטי את עצמך,ותעשי מה שאת מסוגלת.

ותנסי למצוא נשים שאוהבות אותך בסביבה.
את יכולה לשים מודעה בישוב שאת מחפשת ביביסיטר או לדבר עם בנות שנראות לך בגיל.
ותתסתכלי על החלון שהיופי בחוץ ימשוך אותך.. החיפוש אחרי עזרה לא קל

ואני פה הרבה תכתבי לי מתי שרק תרצי( ( ) )

[כוכב_זורח*]

כן אני יודעת שאני זקוקה לעזרה אמיתית אבל אין לי אותה בגלל זה כתבתי פה,
אני א נסה להשיג איזה בייביסיטר, אבל בינתיים כל הניסיונות היו כושלים,
כנראה שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר,
אני מחכה שכבר יגיע השחר,
ואני פשוט לא מוצאת כאן חברות , אין מה לעשות...
תודה, אני פשוט כל הזמן מחכה לעתיד, לפחות רוב הזמן
כל הזמן אנחנו מתכננים לעבור ליישוב ידידותי יותר אבל איכשהו
כל פעם זה לא הולך, כנראה שאלוהים רוצה שנהיה כאן כרגע
אני אנסה להתחבר עם עוד אמהות, זה קשה לי מאוד...
תודה רבה

[סבטקסט_כפול*]

בשבילי לחפש נשים שמוצאות חן בעיני ו"להתחיל" איתם עזר לי מאוד,לדבר ולמצוא במה את יכולה לעזור להם ושזה לא יפריע לך,זה לקח לי 4 שנים בישוב קטן.

בשבילי מאוד עזר בהתחלה טיפול תרופתי .
(אולי בסוף יתברר שאנחנו מאותו ישוב ולא מכירות כל כך אחת את השניה).

[סבטקסט_כפול*]

את נקראת כאישה אמיצה עם המון לב וכנות שרוצה לשנות את מה שמפריע לה.

וזה המון.

[פלוניתה*]

הקושי האמיתי עם סמכות וגבולות הוא לראות את האדם האחר כנפרד מאיתנו. להיות במצב של מובחנות ביננו לבין האנשים הכי קרובים אלינו, במיוחד הילדים, זה אתגר גדול, אבל אפשר להשיג אותו עם ליווי נכון כל כך מהר שזה מדהים. במקום לחפש קרים בעבר שאפשר להתיר, מתירים את הקשר בהווה, את המפגש ביומיומי עם הילדה, ומתרגלים שיחרור של הסבל שלה. מה שיפה זה, שדרך שיחרור של הילדה את תקבלי את הכוחות להכיל אותה כאימא ולא כילדה בת גילה. באותו זמן, את תשחררי גם את הסבל של הילדה שבתוכך, לאו דווקא דרך התעסקות ממושכת בעבר, דרך קבלה של ההווה.
כמטפלת, אני יכולה להעיד שזה תהליך שעשיתי עם מטופלים בזמן מאוד קצר. אבל זה מצריך מרחב פנימי, שבמקומות קשים וחסרי אנרגיה , לא תמיד יש לנו. צריך גמישות של המחשבה שלפעמים, דווקא כשקשה, רוצה לחזור שוב ושוב על אותם דברים. לכן, אני מסכימה עם סבטקסט כפול, שמטפל יכול להציע ללוות את תחילת התהליך בטיפול תרופתי על מנת להפוך אותו ליעיל ובכלל לאפשרי. להוריד את הווליום, את המהירות ואת הדחיפות של האזעקה שבפנים.
כשנוצר המרחב הפנימי, יש גם מקום לחברות וחברים, כשאין מרחב, הרגשות שמעלים קשרים עם אחרים, הפחד מדחיה, המבוכה, הבושה, הם יותר מידי, הם בלתי נסבלים. אבל הקשרים עם האחרים וההתגברות עליהם יוצרת, מצד שני , כוחות חדשים.
כך שיש פה ספירלה שאפשר להתחיל להעלות אותה בכל נקודה של המעגל. אבל לדעתי, את יכולה להגיע בקלות, בלי הרבה משאבים לטיפול דרך שירותים ציבוריים ולקבל ליווי אישי בהתחלה של הספירלה העולה.
שיהיה רק טוב!
ואל תשכחי שהילדה שלך היא נשמה מקודשת שבחרה לבוא לעולם הזה דרכך, היא בחרה אותך כאימא, כי זה מה שהיא צריכה לעצמה בגילגול הזה...זה התיקון שלה ושלך.

[כוכב_זורח*]

תודה, אני מנסה להיות כנה עם עצמי...
בעבר היה לי אפילפסיה בגיל 16 ולקחתי 7 שנים תרופות וזה היה ממש נורא,
אז זה בכלל לא אופציה. אני רק מרגישה שאני זקוקה לקצת הכוונה פסיכולוגית, אולי דרך שרותי הרווחה.
ההסבר שלך פלוניתה נשמע הגיוני, אני בדרך כלל מבינה איכשהו שאני מזדהה איתה ולא נפרדת ממנה אבל
אני לא מצליחה לשנות את זה. היום קצת הצלחתי לכמה שעות אבל הרגשתי שהייתי קצת קרה מדי, אבל בענייני
ההתנהלות הייתי מוצלחת יותר כשהייתי מרוחקת. עד שבסוף היום היא לא מצאה מטה קסמים שלה ואני ממש
התעצבנתי עליה שהיא מפונקת מדי, וגם היא לא רצתה לאכול, וזה ממש עיצבן אותי פחדתי שהיא תתעורר בלילה
רעבה וגם לא הגיוני שכל כך הרבה זמן היא לא רצתה לאכול, כנראה הייתי צריכה להגיש לה משהו בלי לשאול, אני כל כך
גרועה באוכל שבן זוגי לידי הוא יותר טוב בזה...ממש צעקתי עליה שבסוף היא נרדמה, אמרתי לה שהיא חייבת להקשיב לי
ועוד כל מיני דברים אבל נראה לי שזה היה מוגזם ממש. אולי פשוט היא הייתה עייפה והייתה צריכה תשומת לב , אבל היה
קשה לי עם הטון של הפינוק שכבר לא ידעתי אם זה בכי מפינוק או עייפות...
עוף. זה כל כך מעצבן שאין לי מישהו אמיתי לדבר איתו
תודה על ההקשבה

[קוראת*]

שם הדף לא טוב.
צ"ל "קשה לי להקנות סדר וגבולות", או "קשה לי להיות סמכותית", או "קשה לי להשליט סדר וגבולות"

[כוכב_זורח*]

איך משנים את השם?