קשר סימביוטי עם ילד בכור

[אמאלה*]

הואשמתי בקשר "מיוחד " עם בני
תמיד אמרו לי זאת בהקשר שלילי
ואני תוהה
האם עליי להיזהר מהקשר העמוק והנפלא שיש לנו?

[יונת_שרון*]

מישהו מקנא בכם?
אולי יעניין אותך הדף סימביוזה משפחתית.

[פלוני_אלמונית*]

בן כמה הוא? שנה? חמש? עשר?

[אמאלה*]

בן 6.
אולי בכל זאת אני לא משחררת אותו ובכך עלולה לגרום לו ל"הפרעה פסיכוטית"
חוסר יכולת לקשור קשרים חברתיים, הזדהות מוחלטת איתי...
מה עוד אמרו לי?

[קט_קטית*]

לי יש קשר סימביוטי רק עם מי שאני מניקה.
דווקא הייתי שמחה להסתמבז יותר עם הבכורה...
אולי תמכרי לי קצת מעודפי הסימביוזה שלכם?

יש לך עוד ילדים?

[אמאלה*]

קט קטית,
אני מתה על חוש ההומור שלך ועל הקלילות שבך
יש לך למכור?

יש לי עוד 3 ילדים (אחת יונקת)
גם איתם אני מסוביזת האמת היא שאני ממש גאה בקשר שלנו
אבל מפחידים אותי
ובונים לי תסריטים אפלים לגבי העתיד

ואני פתוחה לשמוע אולי באמת אני פוגעת בבריאותו הנפשית?
ומה אני אמורה לעשות?
להבין אותו פחות?
להתעלם ממנו ?

[אמא_ללי*]

מה ממה שאמרו לך הכי מפחיד או מטריד אותך? אולי משם אפשר להתחיל כדי להבין מה את מרגישה לגבי כל העניין.
רוצה לספר קצת יותר על הקשר שלכם?

[ילדת_טבע*]

אולי תמכרי לי קצת מעודפי הסימביוזה שלכם?
_אני מתה על חוש ההומור שלך ועל הקלילות שבך
יש לך למכור?_ יאללה בארטר

עכשיו קצת ברצינות, איך מכמה משפטים קצרים אפשר בכלל לענות לך על השאלה שלך? ספרי עוד.
ברמת העיקרון הרי אומרים שהנקה אחרי גיל 2 גורמת לבעיות נפשיות קשות לילדים, לא? אומרים שלינה משותפת גורמת לנזקים נפשיים קשים מאוד לילדים, לא? אומרים שילדים חייבים גבולות כדי לגדול בריאים נפשית, לא? שאם תרדימי תינוק במנשא לעולם הוא לא ידע לישון לבד וגם שהוא בטח לא נושם שם, לא? (אומרים שלתינוקות אין שליטה על הסוגרים...) אין סוף למה שאומרים. הכל שאלה של מי אומר ומה באמת יש בשטח.
מה את מרגישה? כמה הקשר שלו איתך עולה לו בשטח בחיים האמיתיים. האם הוא מפסיד מזה משהו שילדים אחרים מרוויחים? האם חסר לו משהו? נו, את בטח יודעת את השאלות ואפילו את התשובות. רוצה לפרוק? קדימה תשפכי!

[קט_קטית*]

4 ילדים כשהבכור בן 6? איזה הספק בלי עין הרע....
נראה לי שקשר צפוף מדי לא אפשרי כאן מסיבות טכניות
גמני ממתינה לעוד פרטים,
אולי אתחיל לקנא גם כמו השכנים שלך....

[תבשיל_קדרה*]

נראה לי שקשר צפוף מדי לא אפשרי כאן מסיבות טכניות
בדיוק, איך אפשר להיות בסימביוזה עם משהו כשאת לא יכולה להיות בסימביוזה, אפילו עם עצמך?
>אמא לארבעה בין 8 לשנה וחצי <

[כוכב_הצפון*]

אני מקווה שמותר לי בתור גבר להשתתף בדיון כאן ואולי ברצינות....

תעשי מה שמרגיש לך נכון. אינך יכולה לפגוע בו פשוט מכיוון שילד בנוי כך שהוא תמיד מתמודד עם הוריו,
גם , לא עלינו , במצבים מאוד קיצוניים.

מהנקודה הזאת - ההצעות שקראתי לעיל כולן חכמות ונכונות
תבדקי עם עצמך איך את מרגישה לגבי המרווח שלך - space עם עצמך.
במשפחה של 4+2 יש 15 קשרים....כולם רלבנטים ולא על כולם אפשר להשפיע...

[אילה_בשדה_הדגן*]

אני לא מכירה אותכם (אלא אם תכתבי לי שכן), ולכן אני לא ממהרת לקבוע קביעות.
אם את חושבת שלילד שלך קשה לצור קשרים חברתיים ושהוא כל הזמן יושב לך על הוריד הראשי /חבל הטבור וכו' - הרי שכדאי לך לחשוב מה לעשות עם זה.

יש אמירות מפי 'הנשמות הטובות' , שפשוט צריך לסנן.
אם את מרגישה שקצת אין לך גבולות וכו',יש בעיות לתפקד וכו'-תכתבי .

[ש_י_ר_י*]

האמת היא שאני ממש גאה בקשר שלנו

אבל מפחידים אותי

לפעמים למשפחה הקרובה יש הרבה מה להגיד כשדרך הגידול היא לא הדרך שלהם, זרה להם. לא תמיד מה שהם אומרים נכון.
לפעמים אין לזה ביסוס, ולפעמים הביסוס המדעי אפילו לא נכון.
הרבה הנחות פסיכולוגיות שקיטלגו אנשים בשרירותיות מתבררות כלא נכונות או נכונות בחלקן.

באמת קשה להבין אם יש בסיס להפחדות שהפחידו אותך. ספרי קצת יותר, אפילו בקווים כלליים, ובעיקר - מה אומר הילד? האם גם אותו מפחידים (אני מקווה מאוד שלא..)?

[ניצן_אמ*]

סימביוטי.
ומה שהאחרות כתבו.
וגם לדעתי, בהחלט לקרוא את סימביוזה משפחתית. קצר ולעניין.

[אמאלה*]

תודה לכולם.

הוא ביישן
הטמפרמנט שלו slow-to-warm-up
בחוץ הוא סגור (יש לו גם חוסר בטחון כי הדיבור שלו לא ברור לזרים ואילו בני המשפחה מבינים אותו)
עסוק בלהתחמק
מעדיף לשחק לבד או איתי
או עם אחיו
בסביבה המוכרת (בבית, ברחבה, אצל משפחה) הוא כן משחק עם בני גילו
לרוב "מחזיק לי את החצאית"
מבקש את דעתי
מבקש את אישורי
בעבר, לרוב, לא השתתף במשחקים חברתיים היום כבר יותר
הוא אומר לי אמא אהובתי

אני מפחדת שבגלל שהבית מספק את כל צרכיו
הוא לא מנסה להעז בחוץ
הוא לא נחשף בחוץ
וכך עלול להפסיד הנאות פוטנציאליות
ולא לגלות עצמאות

אמרו לי שאולי אני לא משחררת אותו
אולי הוא מזדהה איתי במידה רבה ועסוק בי יותר מידי
כשאני עייפה ולא מחייכת הוא שואל: אמא את עצובה? אמא למה את עצובה?

האם אני הסיבה לסגירות?
האם אני מנציחה לו את הסגירות?
מה זה לשחרר?
אני מאמינה באישיות החזקה שלו
אני סומכת עליו שהוא ימצא את דרכו להתמודד
אני יודעת שהוא חווה תיסכולים ויודעת שיש בזה טוב
הכיצד אני מזיקה לו אם בכלל?

[תזמורת_הים*]

למה הדיבור שלו לא ברור?
אני מנחשת ניחוש פרוע, שיש משהו שמפריע לו להפתח לסביבה, ושזה קשור לדיבור. איך ילד שהסביבה החיצונית מתקשה להבין אותו יכול לחוש בנוח עם אנשים מחוץ למעגל המשפחתי? ובתוך המשפחה, מה יותר טבעי מלחוש קרבה לאמא, האדם הכי תומך ואוהב בעולם?

[ילדת_טבע*]

יש לו גם חוסר בטחון כי הדיבור שלו לא ברור לזרים ואילו בני המשפחה מבינים אותו
גמני חושבת שזה מקום להתחיל ממנו.
אני יודעת שהוא חווה תיסכולים ויודעת שיש בזה טוב
מה מידת התיסכולים לעומת החוויות החיוביות? איך הוא מסביר את הקשיים שלו? למה הוא מעדיף לשחק לבד (מה התשובה שלו).
לא כל האנשים חייבים להיות סופר חברותיים ושיהיו להם מלא חברים ועניינים. יש כל מיני סוגי טמפרמנטים שם בחוץ אבל צריך להיות עם היד על הדופק לגבי התחושות של הילד. אם הוא במקום שמעדיף להיות לבד והוא בסבבה שלו עם זה או שהוא לבד כי משהו מפריע לו והוא מבועס ומת להצליח להתחבר. אם הוא צמוד אליך כי הוא פשוט ילד כזה או שהוא באמת נושא אותך על גבו. איך נראה לך? אגב, יש ילדים שתהליך ההתנתקות ממושך יותר אצלם, את מרגישה שהוא עושה תהליך או תקוע במקום אחד?

[תבשיל_קדרה*]

בעבר, לרוב, לא השתתף במשחקים חברתיים היום כבר יותר
כלומר - יש תנועה מהבית החוצה.
הילד גדל ונפתח. בקצב שלו.


_מבקש את דעתי
מבקש את אישורי_
דווקא זה, בעיני, המקום להתחיל ממנו.
ראשית - זה נורמלי.
מצד שני - אם את חושבת שהמינון גבוה מדי, את יכולה לזרוק אליו את הכדור בחזרה.
משהו כמו
"אמא, תראי!" - להסתכל לחייך.
"אמא, אני יכול תפוח?" - "אתה יודע איפה התפוחים." או "אתה רעב עכשיו לתפוח?".
זה סתם דוגמאות, ואולי יש לך תשובות שיותר מתאימות לך, המוקד הוא בלא-לענות-לו על השאלה של "האם אמא מתירה לי לעשות X", אלא לחזק את יכולת קבלת ההחלטות שלו.
וגם זה - בלי להגזים. זה בסדר גמור שילד נעזר במבוגרים כדי לקבל החלטות וכדי ללמוד קבלת החלטות.

[אמאלה*]

תודה לכולם.
נראה לי שחסכתם לי פסיכולוגית.
הדיבור שלו לא ברור כי יש לו עיכוב התפתחותי
הוא מתקדם
אבל מאאאאאוד לאט
הוא שואל אותי:
אמא את מבינה אותי?
אני עונה שכן ושכל בני המשפחה מבינים אותו ושעוד אנשים מבינים אותו
הוא אומר: אז אני אדבר כמו שדיברתי פעם (הוא יודע שכשהוא מתאמץ אז הוא מצליח לבטא מספר הגאים נוספים אבל זה קשה לו בדיבור הספונטני)
ואני עונה שאני צריכה להתאמץ בשביל להבין אותו
וחוצמזה אם יתאמץ אנשים בחוץ יבינו אותו יותר טוב
הוא אוהב לשחק לבד אבל מאוד מתלהב גם כשהוא משחק עם אחרים.

כנראה ההתנהלות שלנו טובה נורמלית ובריאה
אך כמו שתבשיל קדרה המינון מעט גבוה (ותודה על הטיפים)
הקושי בדיבור גם מוסיף לזה כי הוא מצריך התגייסות מיוחדת וכי הקושי בחוץ גדול יותר
אני חושבת שאני נמצאת שם בשבילו אבל מפרידה
לא מרחמת

אם הוא צמוד אליך כי הוא פשוט ילד כזה או שהוא באמת נושא אותך על גבו. איך נראה לך? אגב, יש ילדים שתהליך ההתנתקות ממושך יותר אצלם, את מרגישה שהוא עושה תהליך או תקוע במקום אחד?
אלו שאלות שקשה לי לענות עליהן
נראה לי שהוא עושה תהליך
איך אפשר לדעת אם הוא נושא אותי על גבו?

[ילדת_טבע*]

איך את יכולה לדעת אם הוא נושא אותך על גבו? בואי נראה...
כמה מזה נראה לך שהוא עושה בשביל עצמו וכמה בשבילך? כמה הוא מנסה לרצות אותך כדי להתאים לתבנית מיוחדת רק לו? האם התלות שלו משרתת אותך בדרך כלשהי?
כשכתבת סימביוזי האם באמת התכוונת לכך? בסמביוזה הקיום של X ממש את הקיום של Y ולהפך (כמו האורן והאורניות...).

[שמש_בחורף*]

ילדת טבע - השאלות שלך בדף הזה פשוט מעולות!!

[אמאלה*]

עדיין חושבת על התשובות.....
וזה קשה כי אני צד ביחסים האלו
וכי אני חושבת שכשמנתחים התנהגות של מישהו אחר בהכרח מכניסים את עצמך
לדוגמה (לא מקורית שלי):
כשרואים יונה כלואה במרזב
מרחמים עליה ואומרים - אוי איזה מסכנה, היא תקועה, חסרת אונים, איך היא תצא משם? מי יעזור לה?
והיא בעצם דוגרת על ביצים, מגשימה את יעודה ומאושרת מהחיים
והמסכנות שייחסנו לה היא שלנו

ולכן, דווקא מתוך ההפרדה שאני עושה בייני לבינו אני לא רוצה לקחת על עצמי בעלות על המניעים שלו
אני משאירה אותם לו, הם שלו

[קט_קטית*]

_דווקא מתוך ההפרדה שאני עושה בייני לבינו אני לא רוצה לקחת על עצמי בעלות על המניעים שלו
אני משאירה אותם לו, הם שלו._
את נשמעת בחורה עם ראש על הכתפיים.
עזבי אותך מדעות של אחרים,
אין להם מושג הרי,
כל אחד שופט אותך לפי המידות האישיות שלו
(היא צמודה אליו יותר מאשר אני צמודה לבני - סימן שהיא חונקת,
היא משחררת אותו יותר מאשר אני משחררת את בני - סימן שהיא מזניחה).

אחרי שכתבת שהוא קצת איטי התפתחותית,
המחשבה הראשונה שעלתה לי - נו, מה ציפית?
ברור שילדים כאלה יותר צמודים לאמא,
כי היא מקור הביטחון שלהם - באופן מיוחד.

כל הכבוד לך שאת שואלת שאלות ומחפשת להתפתח כדי להטיב
איתך ועם בנך,
אבל ממש ממש ממש לא נשמע כי אתם "בבעיה".
יישר כוח!

[ילדת_טבע*]

ילדת טבע - השאלות שלך בדף הזה פשוט מעולות!!
למען הסר ספק, אלו שאלות שאני שואלת את עצמי כל יום בקשר לביתי בת השלוש וחצי שהיום בפעם הראשונה נתנה לי ללכת לשתי דקות בלעדיה (לפרוט כסף בחנות ליד בעוד היא נשארה עם המוכרת המוכרת לה בחנות כלשהי). בעניין שלה אף אחד מסביב לא מעיר לי אלו תחושות שלי וחששות שלי בלבד.

[אינטו_איציה*]

תמיד אמרו לי זאת בהקשר שלילי
תבררי עם עצמך מי הם ה"אמרו" - לפעמים לא מדובר בהרבה אלא בבודדים (האמא תמיד יותר רגישה להערות מהסביבה),
נכון שלפעמים ה"בודדים" האלו די יכולים להיות נודניקים ומעיקים, בעיקר אם הם די נוכחים.

הילדים שלי צמודים אליי ואין להם שום בעיות התפתחותיות ,
הילדים גדלים מהר מאוד, הילדות קצרה - זה הזמן לחבק ולחוש אותם קרוב קרוב.....

תקשיבי לעצמך,
תשמרי על איזון,
הילד שלך ילמד בקצב שלו להתחבר לסביבה.
אם לך טוב, ואת מסתדרת עם הקצב שלו - אז לדעתי אין כאן שום בעיה.

לאט, לאט, ברגישות , בכל הזדמנות, תעשי שינוי קטן שיוביל לעצמאות.
התהליך הוא איטי במיוחד עם ילד שמלכתחילה ההתפתחות שלו איטית יותר.

<איך האבא מגיב? הילד בגן? חינוך ביתי? האם אתם בקשר עם קלינאית תיקשורת? >

בהצלחה@}

[ב_עילום*]

אמאלה.
אם זה באמת מטריד אותך- הייתי פונה לחוות דעת מקצועית.
יש דברים שקשה למי שנמצא בתוך מערכת היחסים לראות.
ונשמע שזה נושא שחשוב לך להיות שלמה איתו.
חוות דעת מקצועית יכולה לפעמים פשוט להרגיע ואם יש דבר מה שכדאי לעבוד עליו- יכולה לתמוך ולהציע עזרה.

[אמאלה*]

תודה קט קטית,
נתת לי כוח.

עזבי אותך מדעות של אחרים.
דעתם של אחרים לא מעניינת אותי
מבחינתי הם סטטיסטים שמתחלפים בחיי

_ברור שילדים כאלה יותר צמודים לאמא,
כי היא מקור הביטחון שלהם - באופן מיוחד._
ולכן אולי תוצר הלוואי של הקשר שנוצר - הוא לא טוב.
ומצד שני, אני חייבת להיות כל הזמן קשובה לו כדי להבין אותו
ולאפשר לו הזדמנויות לדבר, ככל שיבקש, וכך להתאמן באופן טבעי
(אצל קלינאית התקשורת הסיטואציות מאולצות).

_הילד שלך ילמד בקצב שלו להתחבר לסביבה.
אם לך טוב, ואת מסתדרת עם הקצב שלו - אז לדעתי אין כאן שום בעיה._
ילדים מרגישים שמשהו בו שונה
והם מעירים לו
הם שואלים: למה אתה לו מדבר ברור?
מי שכבר מכיר אותו לא שואל אלא מקבל אותו
ומה שמקסים בעניי זה שהוא חזק ושלם עם עצמו
הוא יודע שהוא לא מובן בדיבור והוא מתעלה על כך
בחוץ הוא פשוט נסגר ומתחמק
ובמקום בטוח הוא ממשיך הלאה

אמשיך לכתוב מאוחר יותר....

[אינדי_אנית*]

מה זה בדיוק קשר סימביוזי?

[שמש_בחורף*]

סימביוזה=מצב שבו 2 צורות חיים תלויות זו בזו כדי להתקיים (מספקות אחת לשניה משהו שכל אחת מהן לא יכולה להשיג בעצמה) למשל אורנים ופטריות אורניה.
אני מנחשת שגם פלורת המעיים התקינה שלנו מוגדרת כחיה איתנו בסימביוזה.
ונראה לי שצריך לשנות את שם הדף ל קשר סימביוטי עם ילד בכור . אמאלה - מה את אומרת?

[אמאלה*]

שמש בחורף
אשמח אם תשני
אינני יודעת איך עושים זאת

[צפריר*]

הכל טוב.
הכל בסדר.
בדרכך, בדרכו, בדרככם.
על אלה שמה את המשקל העיקרי. לא מניחה לערכים חיצוניים - כניסה.
מתבוננת, מאבחנת מבלי כל משמעות או ערך, ופועלת על מצוות הלב.

ושמחה באהובייך, לא דוחקת ולא מונעת. כפי שאת. בעדינות הזו, שאין לה שעור.

כך, לאט.

הכל בסדר. הכל בתואם מושלם.

תודות.

[שמש_בחורף*]

שיניתי!

[אמאלה*]

אני מרגישה שיש לי את היכולת למצוא את האיזון
מקווה שאוכל לדייק עם עצמי על אף הערכים החיצוניים
תודה

[אילה_בשדה_הדגן*]

אני נזכרת שפעם -פעם , כשרק היינו בתחילת דרכנו בחינוך הביתי , בעצם, הבן הבכור שלי היה נדבק אלי נמרצות.
האמת היא שדי הבנתי אותו : אל מי הוא יכול להפתח עוד חוץ מאלי ואל האבא שלו?!
באותה תקופה היו לא אנשים שקיבלו אותנו כמו שאנחנו וממש תמכו בנו שהכרנו .

עברו קצת מים בירקון ,והנה התחלנו להפגש עם הקבוצה בגבעתיים וברמת גן -אהבה ראשונה,אחר כך הכרנו את הגזריות שאין כמותן בקסם ,עכשיו אנחנו מחובקים בגליל,ובכלל אני כבר כמעט לוקחת את זה כמובן מאילו,,אבל זה לא.

הפעם הראשונה שאישה שאינה אני פנתה ודיברה עם הבן שלי באדיבות ונימוס ,בגובה העינים וממש הזמינה אותו לשחק היתה אמא בחינוך ביתי.
חזרתי הביתה והייתי מאושרת .
לא רק מהפניה הטבעית והנעימה הזאת שהבן שלי חווה , אלא בגלל שראיתי כמה הוא היה תקשורתי בעצם ופתוח ונהדר.

עצה שלי : סדרי לבן שלך מפגשים עם אנשים שאת יודעת שיהיה לך ולו כייף איתם ושפה משותפת ,במקום כזה אפשר לשחרר ,להביע את האני האמיתי ולהתקשר עם חברים.

אני לא פוסלת את עינין המטפל (פסיכולוגית ,ריפוי במחול,רכיבה על סוסים ,שחיה וכ'),כי מה שנראה לי שטוב לכולנו זה להיות במקום שטוב לנו,שיעשה לנו חם בלב-תדמיני את הילד מלטף סוס ומבריש אותו ,נעזר במדריכה כדי לעלות על האוכף וכ' .לפגוש אנשים שאוהבים אותנו כמו שאנחנו ושיעשירו אותנו בהכוונה נכונה , בעצה , ובחיזוקים. תמיד חיזוקים לכל הדברים הנפלאים שהילד שלך עושה כל הזמן.

[אמאלה*]

צפריר
המילים שלך כל-כך מחזקות
אני חוזרת וקוראת אותן שוב ושוב
נראה לי שאני בדרך.

במגע עם הסביבה הוא נוגע בקשיים שלו
והוא מודע לכך שהוא לא מצליח לעשות דברים שבני גילו עושים
הוא מתוסכל אבל נראה לי שהוא לא מרגיש נחות
כלומר יש לו את המקום שלו
והוא ממשיך הלאה

וכאן עולה השאלה איך אני יכולה לעזור לו אם בכלל:

להתבונן?
לתרגל?
לגרות?
להניח?
לדרבן?
לעבוד?
לתווך?
לחיות?
לקדם?
לזרום?
להשאיר בבית?
לשלוח למסגרת?
לטפל?
לשלוח למטפל?
לדרוש?
לאתגר?
לאלץ?


ניסיתי את כל הנ"ל
בנוסף אני מתחבטת עם הסימביוטיות
ולא מרגישה עדיין במקום שלם ושקט

עבור ילד עם קשיים+אופי מופנם, איטי, התנסויות שקורות באופן טבעי בחיים לא מספיקות בשביל לרכוש מיומנויות מקובלות כמו
כתיבה, קריאה, מסירת כדור, דיבור מובן,יוזמה של משחק עם חבר
ובכל פעם שרכש מיומנות חדשה הוא חש שמחה גדולה, חש חדוה של הצלחה

ברור לי שלא ניתן להאיץ בשלות אבל כאשר הבשלות מתהווה ומתגלה, ניתן להשתפר על ידי אימון
לא כך?

[אמא_ל'ה*]

עכשיו יתבלבלו בין שתינו

קוראת אותך בעניין @}

[אילה_בשדה_הדגן*]

סתם משהו שעלה לי :
תעשי רשימה של הדברים שאת רואה את הבן שלך עושה.איפה את רואה את הכוח שלו?,את המיומנות ?

[אמא_ללי*]

נראה לי שעצם זה שאת שואלת את השאלות, מכוונת ללעזור לו ומוכנה גם ובעיקר להיות כנה עם עצמך בנוגע למידת השלמות שלך עם הדרך והבחירות, זה כבר המון.


_עבור ילד עם קשיים+אופי מופנם, איטי, התנסויות שקורות באופן טבעי בחיים לא מספיקות בשביל לרכוש מיומנויות מקובלות כמו
כתיבה, קריאה, מסירת כדור, דיבור מובן,יוזמה של משחק עם חבר
ובכל פעם שרכש מיומנות חדשה הוא חש שמחה גדולה, חש חדוה של הצלחה_
אני חושבת שבהקשר הזה, אין תחליף לאשת (או איש) מקצוע טובה, שתוכל ללוות את התהליך שלכם ושתוכלו גם להתייעץ איתה על מידת ההתערבות וה"דחיפה" באופן כללי. אני חושבת שזה תהליך עם הרבה ניואנסים, לא החלטה חד פעמית של לעודד או לעזוב, אלא החלטה כזאת שצריכה להתקבל כל פעם מחדש בהתאם לסיטואציה, למצב הרוח, למה שהילד משדר וכו'. וגם אין בתהליך הזה תשובות נכונות או התנהגות נכונה או לא נכונה, זה מאד מושפע מסגנון ההורות ומתפיסת העולם של ההורים, כמו כל דבר אחר....

נשמע שהמצפן הפנימי שלך עובד נהדר, אני בטוחה שהוא יוביל אותך למקומות שנכונים עבורכם.

[אמאלה*]

נמאס לי "מאנשי המקצוע"
זה מאוד קשה למצוא מישהו
שיהיה לו כימיה טובה
שיועיל
שידע בדיוק את נקודות התורפה
שיצליח לגרום גם הנאה
ויש גם עניין של זמן היכרות
זה מתיש
וחוצמזה אני לא ממש מאמינה עדיין ביכולתם
.....

[אילה_בשדה_הדגן*]

המורה מגיע כשהתלמיד מוכן.
נכון שזה כבר נדוש?!
ובכל זאת..

אני יכולה לספר לך שבזמן האחרון חשבתי הרבה על בעיות ההתארגנות של הבן שלי. לא היה לי הרבה זמן לעסוק בזה , כי עברנו בית .
אבל ידעתי שכשאגיע לבית החדש וקצת אתאקלם, מיד אלך למצוא לו מישהו.
והנה ..נודע לי שיש חוג קארטה , עם מדריכה מדהימה , חמה לילדים ומאתגרת אותם -אללה יוסטור.
בדיוק מה שהיינו צריכים.

---

לשדר מסר ברור , זה העינין.
לדעת מה שרוצים בצורה מדויקת ושלמה.

---

סיפור אישי :
אני מכירה אישה אחת שהיא אמא מאוד מסורה ודאגנית. היא הקדישה את כל מה שיכלה לבנים שלה .כמובן שהיא סייעה להם בהרבה , אבל היא גם הפריעה, כי היא לא נותנת ספייס.
היום היא סיפרה לי , שכשהיא היתה ילדה , לא היתה לה אמא שתתענין בה וזה מאוד הפריע לה. (כנראה בת זקונים ,לאמא די זקנה וחולנית).
איך שאני מבינה את זה :
עוד מימי ילדותה היא סוחבת חלל וכאב של נטישה. (כמו רובנו, בדרגה זו או אחרת)
היא מצאה לה מקום באמהות שלה להרגיש חשובה, להרגיש קירבה, להרגיש נחוצה, ואפילו שדנילה כבר לא סובל שמבררים איתו אם הוא לבש סוודר או משהו כזה, כי הוא בן הרבה מעבר ל3, היא חשה צורך לברר.

יש כמה עינינים שאפשר לשאול :

• האם לאמא יש תחושה טובה עם עצמה , ביטחון במקומה בין הסובבים אותה, דימוי עצמי , השלמה עם העבר וכו'
• כיצד היא מגדירה את תפקידה האמהי ?-כמי שאמורה לדאוג לכל פן ברווחתו של הצאצא?
• האם היא יכולה לסמוך על אחרים שסובבים את הבן ולדעת שגם להם יש תפקיד חשוב בהתפתחות של הבן?
• האם היא חושבת שכל מה שהבן שלה אמור לעבור בחיים צריך להיות מהנה?, למנוע ממנו כל סבל וכל קושי?

[אמאלה*]

אילה
המורה מגיע כשהתלמיד מוכן.
התלמיד מוכן
והמורה בדרך
תודה

_לשדר מסר ברור , זה העינין.
לדעת מה שרוצים בצורה מדויקת ושלמה._
עובדת על זה

ועל שאר השאלות עדיין מבררת...

תודה