ריטלין ותרופות פסיכיאטריות

[קט_קטית*]

אישי הולך לעשות קעקוע על הזרוע של התצורה המיוחדת של הקרעים שלי בפירינאום.

איה 0-:

[אנונימי]

במבי, לדעתי את לא מתביישת כי את לא לוקחת ריטלין. מתייחסים לזה בצורה מאד בעייתית מבחינת מקומות עבודה. בעיני זה ממש לא דומה ללקחת אפידורל.
אולי אני אספר קצת
את הולכת לרופא
הוא רושם לך מרשם מיוחד כפי ששרון תיארה
את הולכת לבית מרקחת
הם לא מכבדים את זה, כי הוא תקף רק לשבוע(המרשם)
ואסור לקנות כמות גדולה כל פעם, אז צריך לבוא כל חודש
את מסבירה שיש לך ADD קשה לך להגיע תוך שבוע לבית מרקחת בשעות המתאימות.יום ראשון מ4-6 יום שני מ8-13 , כל יום משהו אחר, זה מבלבל.
למי תסבירי?
את מאבדת את המרשם והולכת לרופא. יש רופא מחליף. הוא לא מסכים לרשום לך מרשם, רק הרופא הקבוע.
את צריכה לבוא שוב
רושמים לך
את הולכת לבית המרקחת מייד כדי לא לשכוח
זו תרופה שמאוכסנת באיזור של התרופות הנרקוטיות

אולי אני לא מתביישת רק ברטלין, התרגלתי להתבייש. תמיד היו מביישים אותי בכל מקום. ההורים, בבית הספר באוניברסיטה. איך ילדה כזו חכמה כותבת כאלו שטויות?המורה מביאה מבחן. השתתפתי כל השיעורים, במבחן כתבתי שטויות. אני מביטה ולא מאמינה שאני כתבתי את זה.
את ילדה עצלנית, חכמה אבל עצלנית
אתם יותר מדי מוותרים לה בבית
היא מפונקת
היא כל הזמן חולמת


למה לא לגיטימי שכל אחד יקח את התרופה? את אדם מבוגר, תקחי מה שבא לך. יש שמעשנים גראס לפני מבחן,יש שמעשנים סיגריות, יש ששותים קפה. למיטב ידיעתי זה לא אמור לעזור לאדם"רגיל". אלא להפריע.

[קט_קטית*]

למיטב ידיעתי זה לא אמור לעזור לאדם"רגיל". אלא להפריע.

את זה אני ממש לא מבינה.
איך התרופה מבחינה בין ה"רגילים" וה"מיוחדים", והתופעה שלה היא הפוכה בשני המקרים?
דווקא לפי מה ששרון סיפרה על חברתה ה"רגילה" שהתנסתה בתרופה זה כן עשה את העבודה.

[במבי_ק*]

במבי, לדעתי את לא מתביישת כי את לא לוקחת ריטלין. מתייחסים לזה בצורה מאד בעייתית מבחינת מקומות עבודה

אני לא חושבת שיש במה להתבייש. אין לי דרך לדעת אם הייתי מתביישת אם הייתי לוקחת, אבל ככל שאני מכירה את עצמי - לא הייתי מתביישת. ואני לא מבינה מה אכפת למקום העבודה שלך אם את לוקחת ריטלין. מה, למישהו אכפת אם את לוקחת אינסולין? למקום עבודה אמור להיות אכפת מתפוקה ומאיכות, ואני בטוחה שיש מקומות עבודה שלא היו מתנגדים לכמה עובדים נמרצים תחת ספידים (סטארט-אפים, תעשיית הטלוויזיה), ככה שאם הדעות הקדומות שיש נגד בעיות קשב וריכוז הן הבעיה - אז שם נמצאת הבעיה. אגב, שלא ישתמע כאילו אני בעד ריטלין. כמו כל תרופה אחרת - אני בעד כשנראה שמוצו האפשרויות האחרות או שנראה שאין משהו אחר שנותן מענה לבעיה. אהבתי את הגישה של חלי גולדנברג, בכלל אני אוהבת גוונים ומורכבות, ולא תמונות דיכוטומיות של שחור ולבן.

[רחל_ברמן*]

שרון, קודם כל, מה שכתבת נשמע כאילו אני הייתי יכולה לכתוב (רק על ארכאולוגיה, כמובן). ולי יש ADD מאובחן, פשוט ברמה נמוכה. הסיבה שידעתי לבקש אבחון דוקא לזה זה כי זה עניין משפחתי אצלינו...

חוצמיזה שכבר כתבתי במקום אחר פעם, שבבאופן לדעתי יהיה ריכוז גבוה במיוחד של אנשים שמכל מיני בחינות, הראש שלהם עובד "אחרת". בקצרה, לדעתי, השונות הקטנה יחסית הזו - שבימינו ששים להפוך אותה לבעיה קלינית, אבל בינינו היא פשוט חלק מהמגוון האנושי - גורמת לילדים להרגיש תחושת אחרות מגיל צעיר, שמאפשרת להם בגילאים יותר מבוגרים לערער על מה שמקובל.

(שוב, מדברת על רמה נמוכה של התסמינים האלו, כמו ADD/ADHD, אספרגר, דיסלקציה וכו')

ואגב
אולי מסיימת בהצטיינות יתרה והיום מנהלת מחלקה גדולה בבי"ח מכובד וקליניקה פרטית עם שטיח מקיר לקיר ובאמצע ערימת $$$$ עד התקרה?
צריך לזכור ש{{}}ל-ADDאים רבים יש מנת משכל גבוהה מהממוצע ורבים מהם מחוננים.
כלומר, זה שהמוח שלי עובד אחרת אומר שאני לא יכולה לחרוש, או לעמוד בזמנים, או לסכם, או לכתוב משהו שאני אשכרה אהיה מרוצה ממנו, אבל מצד שני, זה מה שמאפשר לי את הקליטה המהירה, את היצירתיות, ואת הקישורים האסוציטיבים בין תחומים שונים (נכס חשוב במיוחד בעולם האקדמי). לקח לי זמן לגלות איך לעבוד עם הראש שלי ולא נגדו, אבל אז אני עושה את העבודה הכי טובה שלי, גם אם אני מפירה את כל ה"חוקים" של איך צריך ללמוד.

ולגבי הריטלין - זוועה התיאור שלך, add )-: . כשלקחתי פה ריטלין (בהולנד) לא הייתה שום בעיה כזו, יכלתי לקנות סטוק כל פעם לאיזה שלושה חודשים וקיבלתי את זה כמו כל תרופה אחרת. לא מבינה מה כואב להם לעשות את זה ככה. (כאן היו בעיות אחרות של חוסר התחשבות של המערכת, כמו ריבוי בירוקרטיה ונהלים לאנשים שדברים כאלה הכי מפחידים אותם...).

[במבי_ק*]

איך התרופה מבחינה בין ה"רגילים" וה"מיוחדים", והתופעה שלה היא הפוכה בשני המקרים?

נדמה לי שגם בתרופות למחלות נפש יש גם התנהגות כזאת. אני לא מבינה בזה כלום, אבל בגלל שמדובר בבעיות נוירולוגיות וכימיות במוח, שם המשחק הוא איזון. מי שמפרים את האיזון במוח יכול להגיב בצורה קיצונית, לשני הכיוונים. אבל את זה אני כותבת מתוך ניחוש.

[רחל_ברמן*]

_את זה אני ממש לא מבינה.
איך התרופה מבחינה בין ה"רגילים" וה"מיוחדים", והתופעה שלה היא הפוכה בשני המקרים?_
זה משהו שאני לא לגמרי מבינה, אבל מנסיון הוא נכון: לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז יש הרבה פעמים תגובה הפוכה לכל מיני סמים נפוצים. לפעמים קפאין מרגיע או אלכוהול מעורר (או במקרה משעשע אחר, אחותי ניסתה פעם "רסקיו" והייתה היפר במשך שעות...).

[אנונימי]

לפני שמקבלים מרשם לרטלין עושים מבחן מסויים
עושים אותו בלי רטלין
ואז עם רטלין
אנשים עם הפרעת קשב, הביצועים שלהם משתפרים , ואנשים בלי הפרעת קשב - לא.
אנשים שאין להם הפרעת קשב ונוטלים ריטלין נהיים יותר בעלי מרץ - אבל לא יותר מרוכזים. זה סם ממריץ-כלומר ממשפחה של סמים ממריצים. אנשים רגילים יכולים לקחת אותו כמו שאנשים יכולים לקחת ספיד או כל דבר אחר, אבל לא יהיו יותר מרוכזים. אנשים בעלי בעיות קשב יהיו יותר מרוכזים.

למה? שרון הסבירה. יש בעיה בהתנהלות העצבית במוח אצל אנשים עם ADD , התרופה עוזרת לזה, לאנשים רגילים זה גורם ההפך. יש המון חומר באינטרנט למי שמעוניין.

במבי לא התכוונתי להעליב, אני לא מכירה אותך לא התכוונתי שאת אישית היית מספרת או לא. התכוונתי שבאופן כללי אנשים מגיבים בצורה שלילית ללקיחת תרופות באופן קבוע למשל בגיוס לצבא ולמשל בעבודה. התקבלתי למשל לעבודה שהייתי צריכה לכתוב אם אני לוקחת תרופות באופן קבוע, באופן ספציפי שאלו על תרופות פסיכיאטריות וריטלין(ברור שלא, דא?!) אחרי זמן מה גיליתי שמנהלת בכירה שם לוקחת תרופות נגד חרדה, זה לא גרם לה לפתח סובלנות כלפי אחרים שלוקחים כדורים.

האמת שתלוי מאד איפה אתה חי. אם אתה עובד במקומות פלורליסטים, את אתה צייר או סופר, זה בסדר. אם אתה עובד במשרד שמרני, זה משהו אחר. למה שתרצה לעבוד במקום כזה.? כי במציאת עבודה יש המון שיקולים, לא תמיד יש את המותרות למצוא מקום שיקבל הכל בך ויהיה במרחק נסיעה סביר , משכורת נורמלית,בוס נחמד ועד ועוד.

לגבי החברה של שרון
שרון לא ממש פירטה. אני יכולה לנחש שאם היא הרגישה צורך לנסות את התרופה הזו(שהיא ממש לא אקמול כמו שאנחנו יודעים) היתה לה סיבה טובה.
יש אנשים שחושבים שאין לי קשיי ריכוז(אני רק רחפנית, מעופפת,עצלנית, קצת אסטרונאוטית.....)
האמת שגם אני אחרי הפעם הראשונה שלקחתי ריטלין זה עורר בי התנגדויות.
זה אני?או זה לא אני?
מה יקרה אם אני אהיה מכורה ולא אוכל בלי?
לקחתי סמים, אני!
אם אהיה פחות עצלנית אני אוכל גם בלי.

זה מפחיד. מאד מפחיד. מפחיד מה שקוראים ושומעים. עובדה שעדיין אני לא מספרת לאף אחד. אבל אני לוקחת את זה יותר בפרופורציות. לוקחת מתי שאני צריכה ומבינה איך זה משפיע. שוב- בדוגמת המשקפיים. פתאום הכל חד וברור, זה אומר שיותר קשה לברוח, ואני כל חיי ברחתי על כנפי חלום. פתאום צריך להתמודד .
האמת שממש כיף לי לכתוב על זה, מסתבר שהיה לי הרבה בבטן ולא ידעתי.

[קט_קטית*]

<במחשבה שניה הסטיה שלי נראית לי לא קשורה לדף הזה אז העפתי אותה P-:>

[ADDאית*]

קטקטית
מה שפוגע הוא עצם השימוש במילה "לסמם". את צודקת שבהגדרה ריטלין, כמו כל התרופות, הוא סם אבל כמו שלא תגידי לאמא שנותנת אנטיביוטיקה לילד חולה שהיא מסממת את הילד שלה כך אני חושבת שכדאי לנהוג לגבי הריטלין וכל שאר התרופות. הקונוטציה של המילה 'סם' היא של משהו אסור, לא חוקי, ממכר ... ומכיוון שלרוב אנשים עם ADD רגישים במיוחד - גם המילה הזאת פוגעת במיוחד (יותר מאותה אמא ממקודם).

התמכרות או לא התמכרות -זו השאלה:-D
התמכרות היא מצב שבו יש צורך בכמויות הולכות וגדלות של משהו כדי לשחזר את אותו מצב או אותה תחושה. בריטלין ותרופות קבועות אחרות צריך לפעמים לשנות מינון אבל זה בד"כ קשור לעליה במשקל או שינוי אובייקטיבי אחר.
עם ריטלין זה ממש לא כך (אצל ADDים! - ראו בהמשך). הם יכולים לקחת מינון מסויים ליום לימודים בכיתה ומינון נמוך יותר למחרת כשהם עושים תרגול מעשי ובשני המקרים זה יהיה מתאים ו'יעשה את העבודה'. גם אם יקחו חודשיים את הריטלין יום יום ויום אחד לא יקחו אותו - לא תהיה לזה השפעה כימית על הגוף שלהם, לא קריז ולא שום דבר דומה. כן יהיה להם יותר קשה להתרכז ואולי יהיו התנהגויות שהם (והסביבה) פחות אוהבים אבל זו כבר יותר לתחום התלות (כמו אינסולין וכו') ולא התמכרות.
ילדים עם ADD לא מטופל לא יודעים שאפשר אחרת. מבחינה התנהגותית, כאשר הם עם ריטלין הם מגלים עולם התנהגותי אחר שבהדרכה ותמיכה נכונים, הם יכולים לסגל לעצמם גם בלי ריטלין. היכולת לסגל התנהגויות אחרות, עם או בלי ריטלין, זו אחת הסיבות שבמשך שנים הגדירו ADD כמחלת ילדות שחולפת בגיל 18. עד היום קופ"ח מפלות בין ילדים ומבוגרים, לא מסבסדות למבוגרים כמו לילדים וחלק כן אבל רק למבוגר שאובחן בילדותו וכו'.

השפעת הריטלין
לא יכולתי לעקוב אחרי כל ההסבר של שרון (סליחה שרון) אבל בצורה מופשטת זה נראה כך: מעבר הדופאמין בין העצבים איטי. ילדים עם ADD יכולים להגביר את הקצב ע"י פעילות אינטנסיבית (ברמה היפרית או פחות) ואפילו צריכת רמות גבוהות של סוכר. אצל מבוגרים זה יכול להתקבל ע"י קפה ואצל שניהם ע"י שוקולד וכו' (רק שקפה ושוקולד עלולים למכר;-)). הרטלין, או המטילפינידט (שרון - ככה כותבים את זה?), הוא חומר ממריץ וכאשר הוא ממריץ את מעבר הדופאמין במוח - הגוף יכול להרגע ואין צורך בכל הפעולות (או הלעיסות:-D) האחרות שעושים ילדים-תזזיתיים-בכיתה- עמוסה-מול-מורה-עייפה-ומתוסכלת שנולדו להורים שלא יכולים לעשות חינוך ביתי (כי אולי, בין היתר, גם להם יש ADD). אנשים עם ADD זקוקים לגירויים בלתי פוסקים כדי להמשיך להתרכז ולכן הרבה פעמים, במיוחד אצל בנות, הם חולמים ונראים מעופפים אבל מאוד בעניינים. החוכמה היתרה עוזרת להם לקלוט מהר אבל הקליטה המהירה מביאה לשיעמום ולחוסר סובלנות כלפי "קשי התפיסה הנורמאלים האחרים".

השפעת הריטלין על אנשים ללא ADD
ריטלין בהחלט משפיע על אנשים ללא ADD. עבורם הוא 'סם ממריץ' מסוג יקר וגרוע ואפשר להשיג תוצאה טובה יותר ע"י שימוש בסמים זולים וזמינים יותר. למה אצל אנשים 'אחרים' זה כן סם? כי אצלם הוא ממכר וכדי לשחזר את ההשפעה הם נזקקים למינון הולך וגדל. ההשפעה שלו עליהם, כמו שכתבה add, היא מרץ ולא ריכוז.

[פלוני_אלמוני*]

בהמשך לשאלת ההזדהות ואותיותיה של קטקטית - אנחנו לא מזדהים בקלות כדי שלא יקראו לנו מסוממים.

[קט_קטית*]

בהמשך לשאלת ההזדהות ואותיותיה של קטקטית - אנחנו לא מזדהים בקלות כדי שלא יקראו לנו מסוממים

כן-כן, כבר הבנתי שאתם רגישים במיוחד, אין צורך לחזור על זה בכל הודעה פעמיים

[במבי_ק*]

במבי לא התכוונתי להעליב, אני לא מכירה אותך לא התכוונתי שאת אישית היית מספרת או לא.

אה, ברור. כל מה שהתכוונתי לומר הוא שלדעתי אין בזה שום דבר מביש, ושאני לא מבינה מה בזה רלוונטי למקום העבודה.

[מחשבות*]

בשימוש נכון ומושכל, מה החסרונות של הריטלין?

[קט_קטית*]

ADDאית, תודה רבה
עשית לי הרבה סדר בבלאגן
(לא שזה לא עורר עוד שאלות )


מה שפוגע הוא עצם השימוש במילה "לסמם". את צודקת שבהגדרה ריטלין, כמו כל התרופות, הוא סם אבל כמו שלא תגידי לאמא שנותנת אנטיביוטיקה לילד חולה שהיא מסממת את הילד שלה כך אני חושבת שכדאי לנהוג לגבי הריטלין וכל שאר התרופות. הקונוטציה של המילה 'סם' היא של משהו אסור, לא חוקי, ממכר ...

לגבי חוקי ולא חוקי
מכיוון שגם ככה נפתחנו (ומכיוון שהפלוני הנצחי גם ככה תמיד ימצא על מה לעקוץ), אספר לך שאבא שלי הוא אלכהליסט גמול. כבר 4 פעמים ב"ה. בפעם האחרונה מחזיק מעמד ממש יפה (פחות או יותר, לאחרונה פחות מיותר, אבל מילא). תאמיני לי זאת התמכרות ממש מחו*בנת. אבל חוקית. 100% חוקית. מבחינתי אלכהל הוא סם קשה. הוא גם הורג בכבישים לא מעט וגורם לה-מ-ו-ן אלימות אצל קטינים, במיוחד אצל קטינים.
הכרתי פעם "דילר" לשעבר, בן אדם מה שנקרא "גמור", שיצא אחרי אישפוז ממושך (לא יודעת אם בכפיה או התנדבותי) ממחלקה סגורה. בקיצור, הוא מספר שכל הסמים הלא חוקיים הם קאקה לעומת מה שהוא קיבל מהמדינה באופן חוקי ובחינם. וזה הסביר לי קצת למה אנשים "משוגעים" הם הרבה יותר קוקו אחרי האישפוז מאשר לפניו.
אז כל העניין הזה של חוקי הוא בגדול לנוחיותו של הממסד ולאו דווקא משקף את מסוכנות הכימיקאל.
מכבדת וחושדת מכל הסמים במידה שווה.
עכשיו אומרים לי: ריטלין הוא סם מרץ. לא יודעת, לי זה כן נשמע כמו סם.
לא במובן הפלילי של המילה כמובן (כמו שהסברתי אני בכלל לא מוטרדת ,מה חוקי מה לא, מה במרשם מה חופשי), אלא במובן של שינוי תפיסת המציאות שהוא גורם
<סורי חייבת לזוז המשך יבוא>
ושוב תודה על הסבלנות ADDאית

[ADDאית*]

בשימוש נכון ומושכל, מה החסרונות של הריטלין?
לא ידוע לי שיש.

אז כל העניין הזה של חוקי הוא בגדול לנוחיותו של הממסד ולאו דווקא משקף את מסוכנות הכימיקאל.
תמיד כשמדברים על תרופות זה מזכיר לי כמה מועטים האנשים שמודעים לעובדה שפרצטמול (החומר הפעיל באקמול) נשאר בכבד 8-10 שנים לאחר השימוש גם במינונים נכונים. להבדיל - החומר שבריטלין יוצא מהגוף תוך 4 שעות מסוף ההשפעה. ואם כבר אקמול - במינון יתר ניתן להגיע למצב של אי ספיקת כבד ועד צורך בהשתלה. תרופת מדף שניתנת לכל דיכפין, מקטן ועד גדול.

ריטלין הוא סם מרץ
כבר סיכמנו - לא סם מרץ;-). יש בו חומר ממריץ. גם קפה ותה (לא נטול) ממריצים ןהם לא סמים (אם ממכרים).

[רחל_ברמן*]

לא ידוע לי שיש.
תקראי את האותיות הקטנות בעלון שמתלווה לכדורים.

לי אין אותו כבר, אבל אני יודעת מנסיון משפחתי שהוא יכול לגרום בין השאר לעצירת גדילה אצל ילדים, לבעיות שינה, ולביעותי לילה. וכמובן, יש את עניין ה"נפילה" אחרי השימוש. זו תרופה חזקה, ברור שיהיו לה גם תופעות לואי. מה שלא אומר שיש אותן לכולם - לי לא היה כלום (גם הייתי כבר בוגרת).

_ריטלין הוא סם מרץ
כבר סיכמנו - לא סם מרץ. יש בו חומר ממריץ. גם קפה ותה (לא נטול) ממריצים ןהם לא סמים (אם ממכרים)._
לא יודעת, אצלינו בבית דוקא נהוג לקרוא לקפה, תה, שוקולד ואלכוהול סמים. לא שלא משתמשים בהם לפעמים (-;

[ADDאית*]

תופעות לואי
חשבי שהכוונה לחסרונות אחרים. תופעות לוואי יש ועל כל אחד, כל תרופה, משפיעה אחרת. ישה האטה בגדילה אבל לרוב הילדים משיגים את זה אחרי הפסקה או הורדת מינון הריטלין.
הנפילה ניתנת להפחתה אם לוקחים צורה אחרת של המטילפינידט - ריטלין LA או קונצרטה. לפעמים יש כאבי ראש וניתן לקחת אקמול מעט לפני סוף ההשפעה. בד"כ בשימוש קבוע זה עובר תוך כשבועיים (לא כאב הראש אלא הופעת כאבי ראש).
לא יצור יש מאין אבל אצל ילדים ואנשים עם חרדות זה עלול להגביר אותן. לכם מאוד חשוב איבחון אמין ומדויק. אצל מבוגרים נהוג לאבחן אצל פסיכיאטר, רצוי שמבין ב-ADD מבוגרים, שידע להבחין בין תופעות של ה-ADD לבין דברים אחרים שיכולים להיות נספחים של ה-ADD (תחושת אפסות וכו' - מה שהזכתם לפני כניסתי לדיון) או דברים אחרים שרק נראים כמותם.

[רונית*]

אני חושבת שיש הבדל גדול, שנשמע גם בדיון לעיל, בין מבוגר שמחליט בעצמו ולעצמו מה ליטול (כולל קפה, ניקוטין, מריחואנה, אלכוהול וכו') לבין ילד שמחליטים בשבילו. במתן תרופות לילד השיקולים האינטרסנטיים האופייניים מגלים את ראשם המכוער (כמו הצפיפות בכיתות שדורשת ילדים שקטים שיכולים להתרכז או לפחות להעמיד פנים שמתרכזים, וכו').
קל לילד שגדל לומר "הלוואי שהיו נותנים לי ריטלין מוקדם יותר; חבל על הסבל שיכלו לחסוך לי", ובאותה מידה קל לומר "חבל שנתנו לי ריטלין כ"כ מוקדם; הלוואי שהיו נותנים לי סביבה שמאפשרת לי להיות אני כמו שאני בלי שיביישו אותי".

[אנונימי]

ADDאית - תודה על מה שכתבת כל כך מסודר.

נכון, אין מה להתעסק ב"הלואי" אבל כשאני כותבת את זה אני מתכוונת שאילו לקחים שאני לומדת. כלומר אני לומדת מזה שריטלין מועיל למי שזקוק לו. לומדת לגבי עצמי ולגבי אחרים שסביבי. זה מלמד אותי בין היתר כמה ההתנהגויות הלאו שסבלתי כל חיי בגללן הן משהו פיזיולוגי בעיקרו. בין היתר זה מעורר אצלי סובלנות לאחר, איכפתיות וחשיבות של טיפול בכל בעיה שמופיעה אצלי ואצל הסובבים בלי לפטור את זה ב"הסברים" לא משכנעים .זה שחרר אותי לחלוטין מהאמונה שהיתה אצלי שעונשים והקפדה יתרה חשובים מאד לחינוך(אי גדלתי כך ובחי שזה לא עזר) .

לגבי סמים - כן או לא. שוב, כל תרופה שנותנים למי שלא צריך זה עשוי להיות כמו סם שלו. למשל כדורי שינה-סם או לא? תרופה שנותנים נגד התקפות אלרגיה- סם או לא ? אני חושבת שאין מה להתעסק אם זה סם או לא, צריך לראות את זה כמו מכלול החומרים והאפשרויות שעומדים לרשותינו ולבחור בצורה מושכלת.
אם מישהו לא מצליח לחיות חיים סבירים ולהחזיק במקום עבודה ולנהל מערכות יחסים ורטלין עוזר לו ונותן לו להרגיש טוב, למה לא? אני יכולה לספר שהרבה פעמים הכל היה נראה לי ממש אבוד וחסל תוחלת . אנשים מתרשמים שאני אינטילגנטית אבל- אני שוכחת כל הזמן, מאבדת, חולמת ולא מרוכזת. אם אני לוקחת את הריטלין ל4 שעות אני הרבה יותר בפוקוס ומבינה מה קורה. כשאני עם עצמי אני בהחלט נהנית מהיכולות שיש לי ללא הרטלין- אני יצירתית, אסוציאטיבית ומקורית. זה לא נעלם, אני מגלה כל יום שזה עדיין שם.

לגבי ילדים.
אני חושבת שהמטרה לתת לילד מסגרת אופטימלית (בבית או בכל מקום אחר), ותמיכה\עזרה בהתנהלות וסדר זה חובה בלי קשר לריטלין, ויש כל מני טיפולים אלטרנטיבים שלי היו מאד מהנים אבל לא ממש עזרו(אולי לאחרים כן), יש קבוצות תמיכה להורים שעוזרים להם להתנהל. לא הייתי נותנת ריטלין כפיתרון לכל בעיה שעולה, אבל אם לילד קשה והוא סובל, וההורים רוצים לעזור לו, כי אין טעם להעביר את השנים החשובות בחייך בסבל. אם ניסו כבר להעביר כיתה את בית ספר או לשנות דברים בבית אבל עדיין המצב בלתי נסבל, אפשר לתת ריטלין חמישה ימים בשבוע. ריטלין זה לא במקום להחליף סביבה.
אני יודעת שמבחוץ זה נראה אחרת. גם ההורים שלי חשבו שהם עושים לי טובה בזה שהם אומרים לי עצלנית\מפונקת(שבמידה רבה זה דומה להאשמת הסביבה בעיני, כי עובדה שרב הילדים מסתדרים- אבל לא סותר שיש לשאוף לסביבה אופטימלית)
העניין הוא שהילד עצמו סובל.
לילד לא טוב
הוא שעות וימים מתעסק בדברים שלאחרים זה פשוט מגיע מיד
דלי ההכלה שלו מלא במיים מעופשים , אין לו מקום להתעסק במה שהוא רוצה
ככה זה אצלי לפחות. כל ההסחות דעת האלו כל הזמן זה מטריף.

[רונית*]

add, כתבת:
לגבי סמים - כן או לא. שוב, כל תרופה שנותנים למי שלא צריך זה עשוי להיות כמו סם שלו. למשל כדורי שינה-סם או לא? תרופה שנותנים נגד התקפות אלרגיה- סם או לא ?

אני יכולה להעיד שתרופות נגד אלרגיה הן איומות, בלי קשר אם הן סם או לא. הכדורים (לורסטין ושות') מטשטשים והכל מעורפל, והספריי מייבש את רירית האף. נטלתי אותן כעשר שנים (!) כל אביב ואני עד היום סובלת מתופעות הלוואי באף. מה שפתר לי את הבעיה בסופו של דבר: פתרון מניעתי וסביבתי: עברתי למקום בלי גורמי אלרגיה כה רבים.

אז אם אני משווה בין שני סוגי הפתרונות, הפיתרון התרופתי עזר לי לתפקד ביומיום ברמה של 7 מתוך 10 (הכל מתוך ערפל), והפיתרון הסביבתי עזר לי לתפקד ברמה של 10 מתוך 10. כשאני כותבת 'תפקוד' אני לא מדברת בכלל על מיצוי הכישורים שלי, אלא על היכולת לא לקנח את האף כל 65 שניות, כלומר ליהנות מהמותרות של שתי ידיים פנויות, עיניים לא דומעות, יכולת לחשוב על משהו מעבר לטישו הבא.

האם ניסית להתגורר במקום שונה, למשל, באיזור כפרי ושקט במקום בלב עיר סואנת, להתנתק מהטלביזיה ומכל הטירוף הזה של קליפים וכו'? אני לא מנסה ללחוץ עלייך להפסיק להשתמש בריטלין. זה בכל מקרה לא ענייני. אני שואלת כדי שתוכלי להשוות בין הפיתרון התרופתי לפיתרון הסביבתי, ואולי לשלב ביניהם כדי להגיע לאופטימום.


גם ההורים שלי חשבו שהם עושים לי טובה בזה שהם אומרים לי עצלנית\מפונקת (שבמידה רבה זה דומה להאשמת הסביבה בעיני, כי עובדה שרב הילדים מסתדרים - אבל לא סותר שיש לשאוף לסביבה אופטימלית)...

זה מזעזע אותי שמישהו יאמר לילד/למבוגר דברים כאלה, וברור שאין פה ביקורת בונה, אבל אני בטוחה שהם אמרו את זה לא מכוונות רעות אלא מתוך תסכול וחוסר הבנה - יש להם בת נבונה, אז למה זה לא מתבטא כמו אצל ילדים נבונים אחרים שהם מכירים?
ואגב, כמו שאמרת, בסביבה לא אופטימלית גם כשנראה מבחוץ ש רוב הילדים מסתדרים_ - אולי, אבל באיזה מחיר?

<הלוואי שהיית רואה כמה פעמים הקלדתי מחדש וכמה פעמים בדקתי שלא שיכלתי אותיות בהודעה המושלמת הזאת..>

[רחל_ברמן*]

לגבי סמים - כן או לא. שוב, כל תרופה שנותנים למי שלא צריך זה עשוי להיות כמו סם שלו. למשל כדורי שינה-סם או לא? תרופה שנותנים נגד התקפות אלרגיה- סם או לא ?
אני לא ממש רואה הבדל מהותי בין סמים לתרופות. תרופות בעיני זה פשוט תת-קבוצה של סמים. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, זה בטח המקורות האמריקאים שלי שמבצבצים פה... (באנגלית drug=סם וגם תרופה). בכל אופן, זה סתם עניין של מינוח, לא הבדל מהותי, נראה לי.

_אני חושבת שיש הבדל גדול, שנשמע גם בדיון לעיל, בין מבוגר שמחליט בעצמו ולעצמו מה ליטול (כולל קפה, ניקוטין, מריחואנה, אלכוהול וכו') לבין ילד שמחליטים בשבילו. במתן תרופות לילד השיקולים האינטרסנטיים האופייניים מגלים את ראשם המכוער (כמו הצפיפות בכיתות שדורשת ילדים שקטים שיכולים להתרכז או לפחות להעמיד פנים שמתרכזים, וכו').
קל לילד שגדל לומר "הלוואי שהיו נותנים לי ריטלין מוקדם יותר; חבל על הסבל שיכלו לחסוך לי", ובאותה מידה קל לומר "חבל שנתנו לי ריטלין כ"כ מוקדם; הלוואי שהיו נותנים לי סביבה שמאפשרת לי להיות אני כמו שאני בלי שיביישו אותי"._
מסכימה ב-100%. ושוב, זה לא אומר שאני לא חושבת שלפעמים ריטלין זה פתרון טוב לילדים.

אני שואלת כדי שתוכלי להשוות בין הפיתרון התרופתי לפיתרון הסביבתי, ואולי לשלב ביניהם כדי להגיע לאופטימום.
רונית, אני יודעת שזה נשאל מתוך כוונה טובה, אבל קשה לי להאמין ש-add לא מודעת לקיומם של פתרונות סביבתיים. זה לגמרי חלק מהטיפול המיינסטרימי בהפרעות קשב וריכוז, וברור שאם היא מסתובבת פה אז היא לא מטיפוס האנשים של "נבלע כדור ונשכח מהעניין". כמובן שפתרונות סביבתיים תמיד יכולים להשתפר, פשוט הניסוח קצת הקפיץ אותי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

האמת שבמקור, הוא גילה שאין לו מחלת ברכיים שיש לעקרות בית שמשפשפות את הרצפה, אבל זה ארוך מדי לתרגום.....
משרתות, לא עקרות בית במקור המחלה נקראת משהו כמו "ברכי משרתת" (אנגליה של המאה ה-19, כן?).

ואחר כך חשבתי כמה נחמד היה יכול להיות אם הייתה לי קרוטונית צמודה שהייתה מתרגמת אותי לאנשים (כמו אלה שאני מתרגמת להם לשפת סימנים היא הייתה מתרגמת אותי לשפת ברורים )

[רונית*]

וברור שאם היא מסתובבת פה אז היא לא מטיפוס האנשים של "נבלע כדור ונשכח מהעניין". כמובן שפתרונות סביבתיים תמיד יכולים להשתפר, פשוט הניסוח קצת הקפיץ אותי.

גם אני מסתובבת פה (קודם הייתי רונית, היי). שום דבר אינו ברור מאליו.
ואם הניסוח מקפיץ, אולי יש גם לזה צד חיובי. אולי הוא גורם לחשוב שוב על עוד דברים (גם אני מהרהרת מחדש, ואפילו מתפתה לאבחון ולריטלין - נשמע כמו פתרון קסום לכמה בעיות שליוו אותי בלימודים ובחיים מאז ומעולם).

[רחל_ברמן*]

גם אני מסתובבת פה (קודם הייתי רונית, היי)
היי (-:
צודקת ששום דבר לא מובן מאליו. בכל מקרה, זה היה יותר הניסוח שהפריע לי מאשר ההצעה עצמה - כמו שאמרתי, פתרונות התנהגותיים תמיד אפשר לשפר. זה מה שיפה בהם!

גם אני מהרהרת מחדש, ואפילו מתפתה לאבחון ולריטלין - נשמע כמו פתרון קסום לכמה בעיות שליוו אותי בלימודים ובחיים מאז ומעולם
אין פתרונות קסם, לא ידעת?...
כמו שאמרתי, החוויה שלי עם ריטלין הייתה של מלחמה עם עצמי - אותה מלחמה שהייתה קודם, רק שהצד ה"נכון" ניצח יותר. כיום אני מעדיפה פצפיזם p-:
אם הייתי מרגישה (מכל מיני סיבות) שזו מלחמה שאני לא יכולה לוותר עליה, אז כן, ברור שהייתי ממשיכה לקחת ריטלין. אבל זה לא כאילו שפתאום הכל בא בקלות.
אבחון, מצד שני, נתן לי הרבה - בעיקר גישה לטיפול התנהגותי יעיל (קבוצת תמיכה למטרות קצרות-טווח וקונקרטיות, במקרה שלי), ובמימון משותף של המדינה וביטוח הבריאות שלי. בהחלט לא רע. נראה לי שאת צריכה לסדר לעצמך בראש מה את מנסה להשיג לפני שאת מכניסה את עצמך למערכת שמלאה באנשים בעלי כוונות טובות אבל שאולי את לא רואה איתם עין בעין (כמו הפסיכיאטר שלי, שהודיע לי שאין כזה דבר טיפול התנהגותי בלבד ב-ADD. לוידעת, להורים שלי דוקא היו חיים די מוצלחים לפני שנתנו לעניין שם). לא שאני דואגת לך, נשמע שאת יודעת יופי לעמוד מול בעלי סמכות, אבל השאלה היא אם יש לך סיבה בנקודה זו בחיים שלך להיכנס לזה.

[אנונימי]

הי רונית,
אני מודה שאת מציעה פתרונות סביבתיים. אני אשמח מאד אם מישהו יעלה כל מני רעיונות שעשויים לעזור לי, אני לא חושבת שריטלין הוא פיתרון אופטימלי והייתי מעדיפה להסתדר בלעדיו.
אני בכלל לא הולכת לקניונים, אני גרה באיזור כפרי ומאז שעברתי מחוץ לבית ההורים לפני יותר מ10 שנים (אולי 15?)אין לי טלוזיה.
אגב, גם גדלתי באיזור כפרי ולהורים שלי היתה טלוזיה רק כשגדלתי, לא כשהייתי בת 6 והלכתי לכתה א. לדעתי גם אמא שלי ADD , ואולי חלק מהעניין זה גם לחיות עם אשה שיודעת להתחיל משפט אבל אף פעם לא בטוח איך הוא יסתיים. למותר לציין שהיא אשה שמאד מסרבת להכיר בקשיים שלה, וסובלת מאד מהחסרונות מבלי להנות מהיתרונות של התסמונת.זה דווקא דירבן אותי לקחת ריטלין כדי לא לחיות כמוה.
זה לא מקפיץ אותי, באמת הייתי שמחה לחשוב על פתרונות אחרים. עשיתי הוראה מתקנת, הומאופתיה,דיקור,שיאצו, דמיון מודרך, טיפול פסיכולוגי,נטורופתיה,פרחי באך,אייפק,אימון אישי ועוד ועוד. . הטיפולים עזרו לי בהמון היבטים, אבל הריכוז שלי לא השתפר. אני לא מזלזלת בטיפולים השונים, מאד עזרו. לADD יש הרבה היבטים שצריך להתמודד איתם:ביקורת חברתית,אהבה עצמית,קבלה עצמית , ביטחון. וריכוז ריכוז ריכוז. לריכוז שומדבר אחר כמעט לא עזר לי.
מצד שני ריטלין עוזר רק לריכוז ולא לדברים אחרים. לכן אני מאמינה בפתרונות משולבים
זו הסיבה שאני בעד לתת ריטלין לילדים. אני מבינה שמי שלא ADD ממילא זה לא יעזור לא ואז יפסיק לקחת, ומי שכן, זה יפתח בפניו אפשרויות אחרות והוא לא יפתח את הקשיים החברתיים והעצמיים. שוב-לא כפיתרון ראשון אבל אני לא גיליתי משהו שעזר לי לריכוז ואם מישהו מכיר פיתרון אחר-אשמח לשמוע.

[אנונימי]

נשמע כמו פתרון קסום לכמה בעיות שליוו אותי בלימודים ובחיים מאז ומעולם).
לא הבנתי מדוע את חושבת שזה פיתרון קסם?
ואני חושבת שכן, שווה לנסות אם את מאמינה באמת שזה יעזור לך. אבל חשוב לדעת את היתרונות והחסרונות , וגם כמו שאמרתי-לא מספיק לקחת ריטלין, צריך פיתרון משולב

[ADDאית*]

_נשמע כמו פתרון קסום לכמה בעיות שליוו אותי בלימודים ובחיים מאז ומעולם).
לא הבנתי מדוע את חושבת שזה פיתרון קסם?
ואני חושבת שכן, שווה לנסות אם את מאמינה באמת שזה יעזור לך. אבל חשוב לדעת את היתרונות והחסרונות , וגם כמו שאמרתי-לא מספיק לקחת ריטלין, צריך פיתרון משולב_

כל מילה! אין בזה שום קסם - רק עבודה קשה שלולא הריטלין היתה עוד יותר קשה.
מי שמחפש עבודה - ממליצה לכם על אורלי צדוק. פסיכולוגית תעסוקתית עם התמחות באנשים עם AD(H)D. היא בעצמה ADDאית. זה לא זול אבל מכירה כמה שהיו אצלה ושמעתי אותה בהרצאות והיא מעולה. חשוב לכולם להתאים עבודה שתהיה מתאימה אבל לAADאים חשוב שזה יהיה משהו שיוכלו להתמיד בו (=מאתגר, לא משעמם ומשתלם לכיסוי העלויות של ה-ADD).

[פלוני_אלמוני*]

אני חושבת שיש הבדל גדול, שנשמע גם בדיון לעיל, בין מבוגר שמחליט בעצמו ולעצמו מה ליטול (כולל קפה, ניקוטין, מריחואנה, אלכוהול וכו') לבין ילד שמחליטים בשבילו.
אלו החלטות שילד לא יכול לעשות לגבי עצמו בדיוק כמו שילד לא יחליט לבד אם הוא צריך או לא צריך אנטיביוטיקה. אצל נוער יש נטיה לשתף בקביעת 'נוהל ריטלין' - מדברים על זה יחד, מקשיבים ושומעים איפה הנער מרגיש שזה עוזר לו ומחליטים מתי כן ומתי לא.


האם ניסית להתגורר במקום שונה
כשיש אלרגיות, לפעמים אפשר להתרחק מאיזורים בהם נמצאים גורמי האלרגיה. שלמישהו יש בעיה פנימית - הוא לא יכול להתרחק מעצמו. אם, נניח, היתה לך אלרגיה למים - איזו תועלת היתה לך לעבור לאיזור גאוגרפי אחר?

זה שחרר אותי לחלוטין מהאמונה שהיתה אצלי שעונשים והקפדה יתרה חשובים מאד לחינוך(אי גדלתי כך ובחי שזה לא עזר)
הלוואי וכולם היו מבינים את זה.

_אם לילד קשה והוא סובל, וההורים רוצים לעזור לו, כי אין טעם להעביר את השנים החשובות בחייך בסבל. ...
(... אבל לא סותר שיש לשאוף לסביבה אופטימלית)
העניין הוא שהילד עצמו סובל.
לילד לא טוב
הוא שעות וימים מתעסק בדברים שלאחרים זה פשוט מגיע מיד
דלי ההכלה שלו מלא במיים מעופשים , אין לו מקום להתעסק במה שהוא רוצה
ככה זה אצלי לפחות. כל ההסחות דעת האלו כל הזמן זה מטריף._
כל כך נכון. זר לא יבין זאת.

נשמע כמו פתרון קסום
פחחחח. הלוואי שזה היה כל כך פשוט

[רחל_ברמן*]

וריכוז ריכוז ריכוז. לריכוז שומדבר אחר כמעט לא עזר לי.
לריכוז הכי עוזרים לי שני דברים: לאהוב את מה שאני עושה, ולהפחית לחץ. זה מאפשר לי לנצל את הצד השני של התופעה, ריכוז-על (כזה שהעולם מסביבך מת). זה ממש לא קל להגיע למצב כזה, שלא תביני לא נכון! אני כל הזמן בתהליכי עבודה. אבל גיליתי על כל מיני דברים שחשבתי שאין לי לגביהם ברירה שדוקא יש ברירות שקודם לא ראיתי, לגבי דברים אחרים שאולי אין לי באמת ברירה אבל אני יכולה לעשות אותם ככה שאני אוהב אותם, ועיקר ההשקעה בזמן האחרון הולכת על הפחתת לחץ דוקא בדברים החשובים, כי לחץ ישר גורם לי לאבד עניין, מה שגורם לי לעשות הכל חוץ מ-.

[פלוני_אלמוני*]

לאהוב את מה שאני עושה, ולהפחית לחץ. - לאהוב מה שעושים זה תמיד טוב ועוזר. לחץ דווקא עוזר לי לעשות דברים ומזל כי זה מסתדר טוב עם הדחיינות. דוחים דוחים דוחים עד הרגע האחרון ואז נכנסים למוד של יעילות ועושים מה שצריך.

[רונית*]

ומזל כי זה מסתדר טוב עם הדחיינות. דוחים דוחים דוחים עד הרגע האחרון ואז נכנסים למוד של יעילות ועושים מה שצריך.

D-: ישר לדף דחיינות כרונית !

[רונית*]

אתמול חשבתי (ולא היה לי זמן לכתוב פה) - על מיכל ציפה, נו, immersion, הדבר הזה שנראה כמו אמבטיה גדולה עם מכסה של חללית, שאמור להרגיע ולנטרל את העומס על החושים? כזה שצפים 20 דקות (או משהו כזה?) במים פושרים, עם שקט וחושך וכו'. מעניין אם בדקו רמות ריכוז לפני ואחרי, עם/בלי הק"ר, בשילוב עם ריטלין/בלי. מישהו כאן ניסה או שמע?

[שרון*]

נראה לך שמישהו היפראקטיבי יהיה מסוגל לצוף 20 דקות בלי מעש במיכל כזה???

[אנונימי]

אני יכולה לספר לך שפעם הייתי בטיפול וואטסו והיה לי די סיוט

[רחל_ברמן*]

רונית, את רצינית? זה נשמע לי כמו משהו מהסיוטים הכי גרועים שלי. אני אצא משם נוירוטית לגמרי.

[רחל_ברמן*]

לחץ דווקא עוזר לי לעשות דברים ומזל כי זה מסתדר טוב עם הדחיינות. דוחים דוחים דוחים עד הרגע האחרון ואז נכנסים למוד של יעילות ועושים מה שצריך.
ככה באמת עשיתי את התואר הראשון. אבל עכשיו זה כבר לא עובד לי - אני דוחה דוחה דוחה עד הרגע האחרון ו... כלום לא קורה. אז הייתי צריכה לשנות גישה.

[מחשבות*]

אני לא מבינה. אם ריטלין הוא כל כך טוב, למה יש לו שם כל כך רע?
וגם - למישהו כאן יש נסיון עם ריטלין בגיל צעיר מאד?

[אילה_א*]

למה יש לו שם כל כך רע?
בגלל הסינטולוגים שכתבו עליו דברים נוראים לא הזדהו בשמם והעלילו עליו עלילות והשאריות של העלילות האלה מסתובבות עדיין.
כמה זה צעיר מאוד אני לא רואה סיבה הגיונית לתת לילד שלא הולך לבית ספר ריטלין
(למרות שהיום פגשתי את אמא של הילד שהרביץ למנהל של החטיבה הצעירה ,והתבצר במבנה של הגן בצרחות וזריקת חול וכסאות על כל מי שניסה להתקרב ואז אני באתי ואמרתי לו יאלה בוא הולכים הבייתה -אז אולי לילד ההוא נתנו ריטלין כבר בסוף של גן חובה אני לא ממש בטוחה )
תכתבי על איזה גיל את מתכוונת ואם זה יהיה רלוונטי אני אברר לך לגביו

[אנונימי]

אני לא מבינה. אם ריטלין הוא כל כך טוב, למה יש לו שם כל כך רע?
יש לו גם תופעות לואי זה לא פיתרון מושלם. וכן, אם היינו חיים בשבט זולו ביער ומתפרנסים מקטיף בננות יכול להיות שלא היה בו צורך.

[ADDאית*]

אני לא מבינה. אם ריטלין הוא כל כך טוב, למה יש לו שם כל כך רע?
ריטלין טוב למי שהוא מתאים. מכיוון שילד שלוקח ריטלין הוא לרוב, לא תמיד, ילד שמפריע בכיתה ואחרי הריטלין הופך לרגוע יותר - יש רושם כאילו "מסממים את הילד" ולכן זה יוצר אנטי. תקראי ציטוט מהודעה קודמת שלי:

_השפעת הריטלין
לא יכולתי לעקוב אחרי כל ההסבר של שרון (סליחה שרון) אבל בצורה מופשטת זה נראה כך: מעבר הדופאמין בין העצבים איטי. ילדים עם ADD יכולים להגביר את הקצב ע"י פעילות אינטנסיבית (ברמה היפרית או פחות) ואפילו צריכת רמות גבוהות של סוכר. אצל מבוגרים זה יכול להתקבל ע"י קפה ואצל שניהם ע"י שוקולד וכו' (רק שקפה ושוקולד עלולים למכר). הרטלין, או המטילפינידט (שרון - ככה כותבים את זה?), הוא חומר ממריץ וכאשר הוא ממריץ את מעבר הדופאמין במוח - הגוף יכול להרגע ואין צורך בכל הפעולות (או הלעיסות) האחרות שעושים ילדים-תזזיתיים-בכיתה- עמוסה-מול-מורה-עייפה-ומתוסכלת שנולדו להורים שלא יכולים לעשות חינוך ביתי (כי אולי, בין היתר, גם להם יש ADD). אנשים עם ADD זקוקים לגירויים בלתי פוסקים כדי להמשיך להתרכז ולכן הרבה פעמים, במיוחד אצל בנות, הם חולמים ונראים מעופפים אבל מאוד בעניינים. החוכמה היתרה עוזרת להם לקלוט מהר אבל הקליטה המהירה מביאה לשיעמום ולחוסר סובלנות כלפי "קשי התפיסה הנורמאלים האחרים"._

בפועל, לא הופכים ילד אנרגטי לרגוע יותר אלא לוקחים ילד 'נורמאלי' שנאלץ, בגלל מה שכתבתי למעלה, להתנהג באופן נמרץ יותר ומשחררים אותו מהצורך הזה ומאפשרים לו לחזור להיות כמו שהוא אמור להיות ב'מקור' - ילד רגוע יותר.

[שרה_ק*]

ADDult

[יונת*]

הילד בן שמונה.
לא רוצה ללמוד. אני גם לא מכריחה אותו, אבל כבר איזה זמן היה לי נח יותר אם היה מואיל בטובו. הולך לבית ספר די פתוח, מאושר שם. ילד מפותח רגשית, עם שפה עשירה, ראיה דקה, יצירתיות יוצאת דופן. קשה לדעת, בחינוך חופשי שכזה, מתי מדובר בבעיה אמיתית, מתי צריך לנשוך את השפתיים ולהסכין עם הבחירה - ילמד כשיבוא לו. לעזוב אותו. אל מול אלו - הפער, הגדל והמאיים, הילד עומד ונשאר מאחור מהרבה בחינות. מתיילד.

אין בעיות התנהגות מיוחדות, אני חושבת. יש ויכוחים, אולי קצת מעבר לנורמה, אולי לא. עקשנות בולטת. היתה פגישת הורים. הילד לא מפריע, בדרך כלל, אבל גם מאד לא מרוכז. אותו דיווח שתמיד. הוא לא בקי בחומר, לא שולט, לא איתנו. שאלתי אותו, אמר אמא, אני יושב בכיתה ומקשיב, ופתאום אני נזכר ב<חויה מאתמול>, ואת אומרת לי ככה ואני אומר לך ככה ואז קורה ככה, ואז פתאום אני מגלה שזה בכלל לא מה שקורה ושאנחנו באמצע שיעור. פעם אחרת אמר - קשה לי שיש שיעורים כל כך ארוכים וכל כך מעט זמן להפסקות, זה לא מספיק לי ההפסקות האלו. ובפגישת הורים האחרונה המורה התחילה להבהיל ממש, ונלחצתי.

נתתי לו תרופה היום. בסוד. במקרה היתה לי. מתי מפחד. חזר הביתה בצהרים, נרגש עד קצות נמשיו. המורה הזו שיבחה אותו, וזו היללה אותו, וזה נתן לו מחמאות כאלו שמעולם לא נודעו כמוהן. הוא בא הביתה והוציא מחברת, וישב אתה ביוזמתו לשולחן האוכל וניסה לכתוב, ולקרוא, ופה ושם הצליח, וכמעט נחנק משכרון ההצלחה. כל זה ועוד קרה לו ולהם היום בסוד, בלי שאף אחד יודע, בגלל שבבוקר השתגעתי ושיקרתי ודחפתי לו את הלבן הזה לסנדוויץ.

[ADD*]

שלום לך
אני מאמינה בריטלין ולוקחת ריטלין
עם זאת אני ממש לא ממליצה לתת ריטלין בלי מעקב רפואי!
בנוסף יש שיטות מנוספות לטפל בחוסר ריכוז וביכולת אירגון -קורסים שונים וגם מדיטציות NLP. אבל כל זה צריך להיות בליווי מקצועי

[פלוני_אלמונית*]

אוי, בבקשה בבקשה, תכתבו עוד...

[אילה_א*]

בשום אופן לא נותנים תרופות בלי שרופא רשם אותם
(ואני ממש לא מהמתנגדות לריטלין )
א ב ל
ריטלין היא תרופה שבין ההתויות שלה כתוב שצריך להיות בטיפול נוסף במקביל אליה
את חושבת שריטלין תעזור לבנך תקחי אותו לבדיקה ראויה ואז יחליט על כך האדם שעל פי החוק והדין ראוי להחליט על כך
כל מעשה אחר הוא בלתי אחראי בעליל
(איך היית מרגישה אם היה מתברר לך שבן הזוג שלך מכניס לך לקפה כל יום גלולה נגד הריון ? או אולי סם אונס ?)

[לואיזה*]

קורסים שונים וגם מדיטציות NLP
האם תסכימי לפרט מעט מנסיונך?

[פלונית_מפאת_כבוד_המשתמש*]

אנחנו עם ניסיון במבוגרים (ומן הסתם עוד מעט גם בילדים )
התחלנו עם רטלין
אחר כך עברנו לקונצרטה
והיום אנחנו עם סטרטרה - המוצלחת ביותר עבורנו (אם כי העלות, העלות... כואבת)

כל התרופות הללו דורשות הכוונה למינון הנכון, בדיקה מה קורה עם תופעות הלוואי, בדיקות דם תקופתיות (בעיקר עם ילדים, כי משפיע על גדילה, ועלול להשפיע גם על הכבד), והן עובדות טוב במיוחד בשילוב עם טיפול נוסף, התנהגותי, אימון וכו'.

החיים שלנו כמשפחה השתנו מאד לטובה מאז התחלת הטיפול.
החיים של האדם נוטל התרופה השתנו ללא היכר. יש לזה גם חסרונות.

אבל בגדול ממליצה על טיפול, כדי למנוע תיסכולים אצל הילד. אם תרופה זה חלק מהעניין, כדאי לעשות את זה מסודר

[רוקדת_לאור_ירח*]

אני לא מהמתנגדות בכל מחיר לריטלין, אני כן חושבת שני דברים: 1. חייבים עם מרשם רופא. 2. אפשר לנסות דברים אחרים לפני כן, לא חייבים תרופות כאופציה ראשונה. למשל פרחי באך. מהניסיון שלי עושים קסמים. אני מניחה שאלה שכתבו לך על שיטות אחרות מכירים את אותן שיטות מניסיונם.

[אלה_לי_לה*]

עשיתי ניסוי דומה בעצמי בהגיעי לבגרות
הפעמים הראשונות היו נפלאות, אבל עבורי תופעות הלוואי היו נוראיות.
לא יכולתי לשאת חברה, רעש, צפיפות וטלפונים. הייתי דרוכה בכל רגע, חוששת ממה יגיח מאחור ומהצדדים, מלנכולית ומדוכאת .
אחרי רטלין ורטליןLA הרופאה ממרכז לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הכריזה שיש לי רגישות יתר לרטלין

כרגע ויתרתי ואני מנסה טיפול באמצעות דיקור סיני ורפואת עשבים
השיפור בריכוז לא ניכר בקלות, אבל ברור לי שזה תהליך ארוך

פתחי עיניים במהלך ניסוייך ובדקי שהכל זורם על מי מנוחות
רבים מחברי שממשיכים לקחת רטלין (הוא באמת מקל על החיים - למרות תופעות הלוואי נטלתי אותו מספר חודשים, השינוי ביכולת לשים לב לפרטים ולא להיות מוסחת מדהים ומקל על החיים בחברה המודרנית עד מאוד, שיעורי הנהיגה שלי התחילו להראות התקדמות!) אבל רבים מהם גם ממשיכים להתלונן על תופעות מטרידות. אחרים דווקא לא מרגישים דבר מלבד שיפור, כך שיש מקום לאופטימיות.


חיוך
אלה

[יונת*]

תודה על התגובות.
מובן שאני לא הולכת להלעיט אותו בתרופה מעכשיו. בררתי איך בודקים במכונים, אמרו לי שנותנים תרופה ובודקים לפני ואחרי, כולל אין סוף ביורוקרטיה וטלטולים של נסיעות, תורים, מבחנים, תצפיות. אז חסכתי את זה בשלב זה ובדקתי לבד, קודם על עצמי (לא השפיע) ואחר כך עליו. אני לא חושבת ש"אבחנתי" אותו, אבל זה בפרוש גרם לי לרצות לפעול ולהבין שאולי פתחנו חזית חדשה שאולי מאד תעזור.

אני מבקשת להתייעץ מה לעשות עכשיו. במכון ההרלוונטי שהילד מיועד להבדק שם, אני יודעת שכו--לם יוצאים עם ריטלין. זה אפילו כתוב באתר שלהם. אולי יש כיוון שונה לגמרי להתחיל, לפני שנופלים למובן מאליו? האם בכלל יש טעם באבחון פורמלי?

[תבשיל_קדרה*]

סיפרת לילד (בדיעבד) שנתת לו ריטלין?
אני חשובת שהוא זכאי לדעת.

[יונת*]

לא. בואי אלי הביתה, תראי כמה הוא מאושר ואיזה אור ניטע לו בעיניים שהצליח לראשונה, ואיך הרים את הראש ועם איזה חיוך הלך לישון, ותגידי לי אם הייתי לוקחת לו את זה בשביל השקטת המצפון ומסתכנת בילד שתולה את האושר שלו בכימיקלים. לא, גדול עלי בשלב זה להפיל עליו דבר כזה, וממילא מה שהיה כבר היה ומה שיהיה יהיה עם הכוונה מקצועית.

[ADD*]

טיפול NLP אצל מטפל NLP, אין מדיטציות מוכנות, צריך מדיטציה שמתאימה לסיבות של כל אדם וחוסר הריכוז שלו.
קורסים-שקשורים ביכולת התארגנות,קבוצות תמיכה,גם אומנויות לחימה עוזר מאד וכל מני סוגים של מדיטציות ודמיון מודרך
פרחי באך ניסיתי ולא עזר לי(לא אומר שלא יעזור למישהו אחר)
ניסיתי המון המון דברים
אני יכולה להגיד שהרגשתי שכל הדברים הם NICE TO HAVE אבל לא משפיעים מי יודע מה. אפשר להקביל את זה לזה שנשברת הרגל ומביאים לך פרחים אבל לא שמים לך גבס. רק אחרי גבס ומשככי כאבים אתה יכול להתחיל להנות משיפור באיכות חיים כמו פרחים ושוקולדים
אחרי שהתחלתי לקחת ריטלין יכולתי ללמוד שיטות אירגון ומדיטציות ועוד .לפני כן המוח שלי עשה סלט מכל הדברים.
אני לא לוקחת כל יום, אני לוקחת מתי שאני צריכה.
יש נושאים שכבר נכנסה לי שגרה בהם וזה מאד עוזר לי, אבל בלי שלקחתי ריטלין איבדתי אמון שאי פעם תיכנס לי שגרה. ריטלין עזר לי להבדיל בין היכולת שלי לבין כשלונות העבר, זה הראה לי שאני מסוגלת גם אחרת.
למשל שגרת בוקר:להכין את כל הדברים שצריך לקחת:מפתחות,טלפון,ארנק(שיש בו הכל) . באופן רגיל לקח לי איזה שעה וחצי להתארגן והייתי כולי בעצבים ועולה בחזרה שמונה פעמים הביתה לראות אם שכחתי משהו.
כמובן שזו החוויה שלי והיא לא חייבת לשקף מישהו אחר
אולי תתיעצי עם ד"ר איריס מנור, יש לה פורום וגם בתפוז יש כמה פורומים.
האם יש טעם באיבחון פורמלי?לא יודעת. אבל תרופה כזו צריכה להינתן ע"י רופא. לעקוב אחרי מינון מתאים , תופעות לואי(ויש כאלו!) וכולי.

[לואיזה*]

האם מישהו מכם התנסה באומגה 3 בטיפול בבעית הקשב?
אנחנו מנסים עם ביתנו (משתדלים לנסות אופציות אחרות לפני ריטלין...) והשינוי, לפחות בהתחלה, היה מאוד משמעותי, כזה שגם אנשים שלא ידעו על כך שהיא לוקחת אומגה, ציינו שחל שינוי משמעותי בהתנהגותה. הבעיה היא שהיא לא אוהבת אף אחת מהפורמולות, לבלוע ביא עדיין לא מצליחה וכל יום יש מאבק...

[מיכל_שץ*]

הבעיה היא שהיא לא אוהבת אף אחת מהפורמולות, לבלוע ביא עדיין לא מצליחה וכל יום יש מאבק...
איזה פורמולות?
אפשר פשוט לפתוח את הקפסולות ולתת בכף/כפית. יש לזה טעם של דגים...
אומגה 3
כדאי לקרוא

[ADD*]

אפשר זרעי פישתן

[לואיזה*]

לפתוח את הקפסולות
את זה היא ממש לא מסוגלת לסבןל, למרות שדגים היא אוכלת יפה. זרעי פשתן? אנסה..
תודה!

[אפרת_מ*]

אני ממליצה להציץ בדף תחליפים לריטלין . יש שם כמה גורמים טיפוליים שהומלצו. ביניהם מכון טומטיס ומכון גלים.
אגב, דיסקי הריכוז הנמכרים במכון גלים מבית המי-סינק הם מצוינים!

יש שם גם המלצה חמה על טיפול הומאופתי בגרנולות (??) שמכין בית מרקחת בירושלים.. אין לי מושג מה זה.

וקפץ לי גם שיטת המסע thejourney.co.il, בסרטון שלהם על התנדבות בדרום אפריקה מדבירם על ירידהמ שמעותית בבעיות משמעותף אגרסיביות ושיפור בלימודים אחרי 4 מפגשים (ושם זה קבוצתי לכתה שלמה), וגם נזכרתי במקרה ספציפי שמישהי תארה של אשה מבוגרת שאמרה שאחרי הסדנה הראשונה שעשתה הדיסלקסיה שלה נעלמה. מכיוון שיש טענות רבות שהסיבות הן ריגשיות, והשיטה הזו מתמקדת בריפוי רגשי, נשמע לי שזה יכול להתאים.

[אפרת_מ*]

לגבי בליעת כדורים/קפסולות, בתור משיהי שבילדותה התקשתה מאוד לבלוע כדורים (לא שהסכמתי לקחת אותם גם מסיבות אחרות... הייתי בת 10 מאוד עקשנית, ויש מי שיאמר שעדיין).

בכל מקרה - השיטה שבה למדתי בסוף לבלוע כדורים היא שיטה שלמדתי מאיזה וטרינר איך מבליעים כדור לכלב (אפשר לחשוב שהיום אני לוקחת כדורים, פרט לאיזה ויטמין מזדמן פה ושם).
כשהפה פתוח קלות, דוחפים את הכדור עם אצבע אחת בין השיניים ללחי. כשמגיעים לקצה השיניים, פשוט ממשיכים לדחוף עוד קצת, זה שורש הלשון, בדיוק נקודת האל חזור שמפעילה את רפלקס ההקאה/בליעה. בד"כ ההפעלה הזו תוביל לכך שהכדור יבלע.

לא הכי נעים, אבל יעיל. אם לומדים לעשות את זה לעצמך, לא נורא בכלל.

[מיץ_פטל*]

היי לך, גם אני הייתי באותו המקום שלך. אצלי הוא בן 9.עם קשיים יותר גדולים ממה שתארת.
לפני כן היו הרבה מאוד נסיונות (רשימה קצרה : הומאופטיה, פרחי בך, עיסויים, דיקור, תרופות אנטרופוסופיות, אוריתמיה טיפולית,טיפול ריגשי דרך בעלי חיים,רכיבה טיפולית , רכיבת אופניים טיפולית, טיפול משפחתי מתמשך, טיפולים התנהגותיים, ריפוי בעיסוק... ועוד ועוד ועוד....)
חלקם הצלחו באופן חלקי, חלקם איכזבו, חלקם איפשרו אורך נשימה לשבועיים שלושה , וחלקם ללא שינוי...)
אז עשיתי בדיוק את הניסוי שלך. (אבל לא בסנדויץ)
וההבדל היה מאוד משמעותי.
אני יכולה לדבר המון על החווית ועל התהליך ועל הרטלין שקיבל בגיל 5 וההבדלים ועל כל מה שעברנו וחוינו....
אבל בתימצות אומר ש:
היום הוא עם רטלין. החיים הרבה הרבה יותר שפויים, מאורגנים ויש עם מי לדבר ולעבוד.
זאת אומרת עכשיו יש הצלחות לטיפולים הנילווים. הוא מקבל כיום דרמה תרפיה, אלבאום וקינסולוגיה, ריפוי בעיסוק,וטיפול ריגשי פרטני.
זה לא מושלם , עדיין יש הרבה על מה לעבוד, יש הרבה דברים נפגעו בדרך וצריך לטפל ולרפא, יש משפחה מסביב שעוברת בעצמה תהליך של ריפוי, יש חברה וסביבה שצריכה גם לעבור שינויים. אבל יש תקווה גדולה והצלחות.

[תמי_גלילי*]

רונית, מותר לי רק להביע שמחה על זה שאת שוב נוכחת כאן?
קראתי מתחילת הדף ונזכרתי שאני מתגעגעת אלייך .

[פלוני_אלמונית*]

תמי תודה, זה מאוד מחמם את הלב. *}

לא בדיוק חזרתי, רק באתי לנקות קצת.

[פלוני_אלמונית*]

והספקתי לשכוח איך עושים פרח. נו, הבנת את הכוונה.

[פלוני_אלמונית*]

ואת כמובן יודעת איך להשיג אותי.

[תמי_גלילי*]

אשלח לך מסר.

[יונת*]

תודה לכל התגובות והעצות! מיץ פטל, אולי תסכימי לספר שלא בתמצות? מאד מאד מענין אותי.

[תבשיל_קדרה*]

תגידי לי אם הייתי לוקחת לו את זה בשביל השקטת המצפון ומסתכנת בילד שתולה את האושר שלו בכימיקלים
(סלחי לי על הקיצור והישירות)
מה שאת מספרת - ניסית ריטלין, התוצאות המידיות מצוינות.
כמו שאני רואה את זה -
את מתיחסת לאושר הנוכחי של הילד. אושר זהקשור לריטלין. למה שהילד לא יקשר בין הדברים?
את מסוגלת, במקביל, לדעת שהאושר שלו לא תלוי בכימיקלים, אלא זו רק דרך אחת? מעולה. ספרי לו.

[לואיזה*]

מה נסיונכם לגבי לקיחת הריטלין ע"י ילדים בגיל 8-9? האם קשה לבלוע את הכדור? האם יש מאבקים סביב זה? (די ברור לי שזאת שאלה של זמן, עד שנגיע...)

[אילה_א*]

אני מכירה כמה ילדים שלא רק שאין מאבקים הם ממש שמחים לקחת את הכדור כי הם זוכרים איך הם הרגישו ותיפקדו לפניו ומאושרים לזכות בהצלחות חברים ותשבוחות

[רוקדת_לאור_ירח*]

אני מכירה ילד בן 9, כמעט 10, שלוקח כבר כמעט שנה ויש סביב זה מאבקים. אבל זה ילד שכל הגידול והחינוך שלו מלווה במאבקים ובמקרה שלו הייתי נותנת טיפול להורים לפני הילד (ולא שהם לא היו בטיפול משפחתי, פשוט לא עזר), במקרה שלו זה עוד משהו שהוא מנסה לעשות לגביו שרירים, כמו כל נושא אחר שרק אפשר.

[תמי_גלילי*]

שלחתי

[יונת*]

ניסיתי לקרוא אתו, הרי הספקנו חצי מהאותיות ביום ההוא, וכלום. אני מראה מילה, הוא העיניים שלו נודדות מסביב. ואני אומרת ילד, ונו כבר, ותביט כאן, וכל מיני מילים, אבל הקול שלי סדוק. והוא כל כך מתאמץ, לעזאזל. ופתאום הכל נראה כזו איוולת, זה שהוא לא מצליח, זה שנשאר שנה, זה שכך וזה שההוא. מבולבלת.

[יונת*]

נ.ב. קראתי את הדף של תחליפי הריטלין. חלק גדול ממנו לא רלוונטי אלינו כלל, כי הדיון שב ונסוב סביב אשמת בתי הספר הרגילים, והילד שלי כמעט כולו חופשי. חוץ מזה לא מצאתי שם אף המלצה מנסיון אישי על תחליפים לילדים (חוץ מהודעה תלושה אחת על משהו הומיאופתי). זה לא אומר שאין, רק שלא מצאתי. אשמח מאד לקרוא אם אתם כן מכירים סיפורים כאלו.

[מיץ_פטל*]

מצד אחד לטובת הקהל זה חשוב שאשתף ואספר ... מצד שני בזמן האחרון לא נוח לי עם זה.(יש פה ושם התיחסיות שלי בדפים שונים באתר לנושט הרטלין או קשיי קשה וריכוז)
את מוזמנת לדף האישי שלי יש שם אימייל (רק להוסיף שטורדל). נוכל לשוחח או להיפגש....

[מיץ_פטל*]

מכירה כמה ילדים שלא רק שאין מאבקים הם ממש שמחים לקחת את הכדור כי הם זוכרים איך הם הרגישו ותיפקדו לפניו ומאושרים לזכות בהצלחות חברים ותשבוחות זה המקרה שלנו

[פלוני_אלמונית*]

אצלינו זה היה פשוט. מבחן TOVA + איבחון פסיכולוגי ורופא המשפחה התחיל לתת מירשמים. עובד מעולה אצל ילדינו כמעט ללא תופעות לוואי.

יש ילדים שריטלין לא עוזר או שתופעות הלוואי קשות מידי. בכול מקרה שווה לנסות כי אין התמכרות (בד"כ הילד לא לוקח בסופי שבוע ובחופשות) ותמיד אפשר להפסיק.

[סוסת_פרא*]

אם יש כאן מידע חשוב עבור אנשים נוספים - אז חבל למחוק.

מיץ פטל, אולי את יכולה לשתף בניק לא מוכר?

[פלוני_אלמונית_ע*]

סורי, אבל הפיתרון לא מתאים לי. אני לא רונית. אני לא נותנת רשות להחזיר את מילותיי, בטח לא ככה. ואם מישהי רוצה לשחזר את הדברים שאני בחרתי לכתוב ואני בחרתי למחוק - שתואיל ותתכבד ותטרח לכתוב לי למייל שפתחתי לצורך האתר הזה.
[email protected]

<שוכנת אבל לא כאן>

[פלוני_אלמונית_ע*]

ואם כבר, הדיון ש אני פתחתי נקרא "האם טבעי ליטול רטלין ותרופות פסיכיאטריות".

[יונת*]

הי, חזרתי כדי לעדכן בדף שפתחתי אבל הסתחררתי
הדף התחיל ב- 13 בנובמבר 2008 ומסתיים לכאורה יומיים אחר כך, אבל יש פה המון תאריכים באמצע ודברים תלושים או לא
הלכתי לאיבוד...

[פלונית_אלמונית*]

יונת, אנא המשיכי לעדכן....

[תבשיל_קדרה*]

התחלת הדף הא יומיים-שלושה בהם את השתתפת בשמך.
אח"כ הדביקו הנה דיון אחר שעסק באותו נושא.

בזמנו, כל מה שכתבת הוא על ניסוי אחד טוב עם ריטלין, וגם אחריו ראית כמה מתסכל לנסות למד את בנך (בלי ריטלין).
אז...
תעדכני?

[קוראת*]

אנא עדכני

[יונת*]

תודה על ההסבר, עדין מבולבל לי אבל אני מבינה שיש מי שקורא

מאד חזק, הריטלין הזה. חזק באופן שמפחיד אותי. עשינו מבחן טובה, הלכנו לאבחון מסודר (אדד מובהק כמובן) ואחר כך להתיעצות מומחה עם מישהו שנחשב למומחה במיוחד. כמעט חצי שנה חיכינו בתור. כשהגענו הוא הזדעק, איזה ילד מקסים, איזה כאב לב, שאל אותו שאלות ידע כללי והילד ענה לענין בהתלהבות, נתן לו לקרוא דברים או לעשות חישובים פשוטים והילד קפץ והתפזר לכל הכיוונים. הרופא רשם לי בגדול ובעיניים מוכיחות - לתת ריטלין כל יום ולנצל את החופש להוראה מתקנת - פעמיים שלוש בשבוע - ואמר שאמנם הילד צעיר, אבל הצורך צועק לשמים. שאלתי על טיפולים אלטרנטיביים ואמר שבדרך כלל הוא תומך בהם (ואמנם המרפאה שלו מלאה בפרסומים רלוונטיים) אבל במקרה שלנו נראה לו שאין מנוס מהתרופה.

אז שיתפנו את המורה והתחלנו לתת. על הבוקר הראשון המורה מתקשרת בעצב, העיניים שלו כבויות, קשה לי. נפגשנו והיא אמרה לי רדי מזה, עזבי תרופות, הילד עוד ישלים פערים. אבל זה ילד שכבר נשאר שנה אחת כיתה, כזכור. כמה זמן לחכות עד שישלים פערים? ומה עם הנפש העדינה שלו, מה קורה אתה בינתיים?

הורדנו מינון לשליש והמשכנו לתת כל יום. הילד התקדם בלימודים, אבל האמת - לא באופן מרשים כל כך. כלומר, אחרי הקפיצה הקטנה הראשונית, לא ממש הצלחתי לראות הבדל בקליטת החומר בין מתי שהוא עם ומתי שהוא בלי. אבל מה שכן ראינו היה דבר אחר - בימים שהוא לא קיבל תרופה, בכל הימים האלו, קרה סביבו משהו בבית הספר: מעורבות בקטטה, הפרעה בשיעור וכן הלאה. נשאלת השאלה הקריטית - האם המורים התרגלו שהוא ילד "טוב" יותר ולכן המצב ה"רגיל" שלו, בלי התרופה, הופך להיות בולט יותר, או שהוא באמת נהיה פרוע יותר.

התחבטתי עם השאלה הזו כמה חודשים, במהלכם תקופות קיבל תרופה ותקופות לא, והחלטתי שיש מצב שהוא באמת נהיה פרוע יותר. כלומר, מצד אחד התרופה מרגיעה אותו לשעות הפעילות שלה, ומצד שני בשאר הזמן הילד נהיה פרוע יותר ממה שהיה לפני שהכל התחיל. זה מאד הבהיל אותי והפסקתי עם התרופה לגמרי. כבר כמה חודשים לא נתתי.

עכשיו חופש, עוד מעט תתחיל שנה חדשה. הילד בפיגור לימודי עצום. מצב הרוח שלו פחות או יותר יציב, מתואם. כלומר - אם הוא כך ואם הוא אחרת זה בגלל דברים סביבתיים, דברים שאפשר לעקוב אחריהם ולהקל בהם, ולא בגלל תרופות בדם. קשה להסביר - מאד מטריד אותי שכשהילד שלי נראה לי סוער, למשל, אני עשויה להגיע למצב שבמקום לנסות להבין אותו, אחשוב על לתת לו תרופה. אני לא חושבת שזה קרה לי בינתיים, אבל המאבק בזה הוא לא פשוט (מי שלא ראה ילד סוער לא יבין זאת, גם אני הייתי צדקנית פעם).

החופש עושה עמו חסד. גם אתי. ולמרות זאת, אני חושבת שבשבוע הבא אנסה לקבוע לו פגישה עם איזו מורה להוראה מתקנת, ולו בשביל להבין מה זה התחום הזה ואולי יש לו משהו לתרום לי בינתיים. עולה גם מחשבה על מעבר לבית ספר דמוקרטי, שם יוכל, אם אנחנו מבינים נכון, לבחור לו קבוצות לימוד על פי רמתו ורצונו, ולא ייאלץ להתמודד עם רמת הכיתה המצופה כמו היום. עדין בשלבים ראשוניים של מחשבות על זה, יש אומרים שזה סיכון, יש שהצלה.

זהו עד כאן. אשמח לתובנות ושיתופים, ובכלל!
המשך חופש נעים

[נור_ק'ה*]

ניסית אולי קונצרטה? אנחנו כבר למעלה מחצי שנה עם קונצרטה. איפשהו באמצע ניסינו את הריטלין הרגיל והיה קטסטרופה.
מה שהוא הספיק לעשות בשבועיים האלו...
לפעמים נראה לי שהוא בדכאון, אבל ברגע שאני מוציאה אותו החוצה- זה עובר. במיוחד אם הואו ליד ילדים אחרים.

[אלה_לי_לה*]

גם לי הרטלין עשה רע מאוד. היום אני מבינה שלADHD אין מנוס מהמון כח רצון ועבודה קשה
עדין מנסה לשפר לאט, קצת בדיקור וקצת בתמציות צמחיות.


מנסה אופטימיות, זה חשוב
אבל יודעת שהדבר היחיד שבאמת עזר לי זו התמיכה המטורפת של המשפחה
וכח הרצון וההתמדה שלי



אני בדף הבית אם תרצי לשמוע מהזווית של ADHD בוגרת

[פלונית_אלמונית*]

שיתפנו את המורה והתחלנו לתת. על הבוקר הראשון המורה מתקשרת בעצב, העיניים שלו כבויות, קשה לי. נפגשנו והיא אמרה לי רדי מזה, עזבי תרופות
הורדנו מינון לשליש והמשכנו לתת כל יום. הילד התקדם בלימודים, אבל האמת - לא באופן מרשים כל כך. אבל מה שכן ראינו היה דבר אחר - בימים שהוא לא קיבל תרופה, בכל הימים האלו, קרה סביבו משהו בבית הספר
נראה כי יש לך לבטים גדולים והמורה שיקפה אותם אבל הדבר הכי רע שאת יכולה לעשות לך ולו זה באמצע, לתת-אבל קצת, את נותנת ללבטים להרוס את הטיפול,זה מסוג הדברים שאי אפשר לעשות קצת או באמצע, כי זה יוביל לכישלון.לרטלין יש אכן תופעת לווי של פצויי- גם באוכל גם בהתנהגות, ולכן אם במשך כל היום לא תרגישי רעב, בערב תיהיה התקפת אכילה,ואותו דבר עם התנהגות.
נראה שכשהמורה ידעה שהוא לוקח ריטלין השיפוט המוקדם שלה והסטיגמה פעלה זה הבעיה הכי קשה עם רטלין, כי הילד יכול לחוש מימוש עצמי והצלחה אבל הסביבה קובעת עינים מזוגגות ושזה לא הוא

[ADDאית*]

תשמעי יונת
טיפול בADD חייב להיות רב תחומי. לא צריך לקחת רק ריטלין. זה חייב לבוא עם טיפול בשיחות והוראה מתקנת.

אנשים לא מבינים שזה עניין כרוני. לכל החיים.
את יודעת מה זה לצבור כשלונות מגילאים כאלו? סיוט, פשוט סיוט.
אם לילד היתה בעית דלקת גרון כרונית? היו לוקחים אותו למומחה אאג , לדיקור למיליון פתרונות.

זו בעיה כרונית שדורשת טיפול מערכתי.

[יונת*]

טיפול בADD חייב להיות רב תחומי. לא צריך לקחת רק ריטלין. זה חייב לבוא עם טיפול בשיחות והוראה מתקנת.

אם לילד היתה בעית דלקת גרון כרונית? היו לוקחים אותו למומחה אאג , לדיקור למיליון פתרונות.

תודה על שכתבתם. באשר ללמעלה - האם היית לוקחת אותו לשיחות בגלל בעית דלקת גרון כרונית? למה מתן ריטלין צריך להיות מלווה בטיפול בשיחות?
אני עם הילד בבית ה-מון, מקדישה לו גם הרבה תשומת לב וגם הרבה עזרה בלימודים. יש גם משפחה ו"חבר גדול" שבא מדי פעם. לא בטוחה (גם לא לא) שלכל דבר צריך מענה של אנשי מקצוע מבחוץ. בקרוב אתחיל עם הוראה מתקנת, כפי שציינתי, כדי להכיר את התחום. איזה עוד דברים היית ממליצה, ולמה?

ואפרופו לצבור כשלונות - הוא אמנם יודע שהוא מפגר אחרי השאר בעברית ובחשבון, אבל יש לו בהחלט תחומים חזקים משל אחרים בני גילו - למשל מוזיקה, אמנות, זכרון, אוריינטציה, נגרות, ידע כללי בנושאים רבים ואינטליגנציה רגשית מדהימה. אני מקוה שהוא לא מרגיש כאוסף כשלונות מהלך, מקוה.