שוב על חינוך ביתי מסודר

אנונימי

ראו גם מדור חינוך ביתי

שלום, מזמן לא כתבתי כאן, כי בסה"כ אנחנו מסתדרים ומנגד אין לי מה לתרום לקהילה. אבל עכשיו יש לי התלבטות.

למי שזוכר, אנחנו לא בחרנו בשיטת ה-UNSCHOOLING ואנחנו כן מלמדים את הילדה בצורה מסודרת (אני מלמדת אותה). הלמידה הזאת תופסת חלק מזערי מהיום, והולכת ברובה בהנאה גדולה (של שתינו) ובהצלחה רבה, ובשיעורים שנמשכים בין 5 דקות לרבע שעה האחד, הגענו לרמת ידע גבוהה מאוד והיא רק בת 6.

מי שעוד זוכר, אני מעריכה שהילדה מחוננת ומעונינת להגיש אותה למבחני איתור, ואח"כ אולי לשתפה במסגרת למחוננים של יום בשבוע. הילדה יודעת קרוא וכתוב מזמן, אבל לא ממש אוהבת לעשות זאת, לכן היא מתחמקת מכל סוג של קריאה עצמאית וכתיבה ועדיין קוראת כמתחילה. נכון, יש עוד כשנה עד שנוכל להגישה למבחני האיתור. אבל חשוב שעד אז קריאתה כבר תהייה בהתאם. איך ניתן לגרום לה לחבב את הקריאה והכתיבה או לפחות להבין את חשיבותם? היא מאוד מעוניינת לגשת למבחנים ולהשתתף בפעילויות של מחוננים, אבל לא מוכנה להקדיש את המאמץ הנדרש כדי שתוכל לקרא ברמה הנדרשת.

ברור לי שגם יש לה הפרעת קשב ורכוז, אבל אחרי התיעצויות החלטתי לותר על האבחון היקר. ברור שהקושי הזה מחמיר את חוסר הרצון שלה לקרא, אבל בלי קריאה אין מבחן איתור, ובלי מבחן איתור אין פעילות במסגרת של מחוננים. אז איך עוזרים לה להגיע אל מה שהיא רוצה וגורמים לה לא לוותר על תרגול הקריאה והכתיבה?אשמח בכלל אם הורים שנוקטים בחינוך ביתי מסודר כמונו יספרו לי איך הם מתמודדים עם מה שחשוב בעיניהם כבר בשלב זה של חיי הילד והילד עדיין מסרב, איך מחבבים עליו למידה של התחום שפחות חביב עליו.

תודה

מהורהרת יקרה
אמנם אני לא בחינוך הביתי אבל בני הגדול ידע לקרוא מגיל 3 והיה במסגרת שבועית במחוננים.
לגבי הקריאה- זה היה רצון שלו מגיל שנתיים ללמוד את שמות האותיות ואחר-כך לצרף למילים ומשפטים. הוא קרא ספרים, אבל
במידה קטנה מאד. עד היום (בן 17 עוד מעט) הוא קורא לעיתים רחוקות.
אני חושבת שזה עניין של הילד אם וכמה הוא רוצה לקרוא. אולי עדיף להמשיך להקריא סיפורים עוד כמה שנים. בני העדיף את זה גם כשידע לקרוא.

לגבי מחוננים- עד כמה שידוע לי, המבחנים בכיתה ג' והחל מכיתה ד' יש מסגרת למחוננים (פעם בשבוע).
בני אמנם הלך עד כיתה ז', ואהב את זה, אבל זה כמו ללכת לכל חוג אחר. הוא לא מתחבר יותר דווקא למחוננים.
למה היא רוצה ללכת למחוננים? מה מושך אותה לשם?

איך ניתן לגרום לה לחבב את הקריאה והכתיבה או לפחות להבין את חשיבותם?
אני מודה ומתוודה שאני בחרתי בגישת האנסקולינג, אבל בכל זאת כותבת לך כאן, ואם לא יתאים לך, תמחקי/תתעלמי.

אני חושבת שיש הבדל משמעותי בין לגרום למישהו לחבב משהו לבין להבין את חשיבותו. לפעמים עד כשי שהדברים יתנגדו זה לזה. כי אם מנסים להוכיח לי שמשהו הוא חשוב לא משאירים בידי את הברירה לבחור לאהוב ולחבב אותו.
מצד שני, אם נסמוך על ילדינו ונאמין בהם, יש סיכוי שהם יצליחו להגיע גם לחיבה וגם להבנת החשיבות בעצמם.
אולי לא בגיל 6, אולי בגיל 12 או 14 ?
מהנסיון שלי עם ילדיי, האהבה האמיתית שלי לספרים ולקריאה מדבקת. אני בוחרת איתם ספרים שאני אוהבת לספר ומקריאה ומקריאה ומקריאה כבר עוד מעט שבע שנים ברציפות. ומגיבה מתי הספר נהדר בעיניי ומתי פחות וקוראת בעצמי לעצמי והם רשאים להתרשם ולבחור למען עצמם.
קריאה היא עבורי חוויה מכוננת, הזדמנות לברוח לעולם אחר, לשקוע בו ולחזור לעולם הזה עם אור חדש בעיניים. אני משוכנעת שאם היו מנסים להכריח אותי לקרוא לא הייתי יכולה להנות כל-כך מהקריאה.

(במרגיעון כתוב: "כל גיל והשמחה שלו...")

אני מעריכה שהילדה מחוננת בתור אחת שאיבחנו אותה כמחוננת אני חייבת להגיד "אגרויסה מציאה". אגב, אני לא ידעתי לקרוא עד כיתה ו' אני דיסלקטית אבל את זה איבחנו רק אחרי הצבא.

ברור לי שגם יש לה הפרעת קשב ורכוז אולי הבעיה בשני המקרים היא לחץ? אולי את צריכה לעשות כמה צעדים אחורה, להרגיע, לקבל את זה שהילדה שלך לא רוצה לקרוא ואכן זה גיל מוקדם ומותר לה עדיין להשאר קצת ילדה קטנה. לקבל אותה כמו שהיא ולא לנסות להתאים אותה לאיזה קטגוריה (עוקבת אחרי מה שאת כותבת עליה כבר עידן ועידנים זה מאוד מלחיץ...). זה מה שיפה כל כך בחינוך הביתי, שה"מורה" קשוב ב100% ל"תלמיד" שלו ולא מחפש להתאים אותו לאיזה רף מסויים, שורה מסויימת.
המרגיעון שלי הוא "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" אז זהו, בדיוק. חבל להכביר במילים.

<המורה שלי ליוגה אומרת "מן ההרפיה תבוא ההתקדמות">

אז איך עוזרים לה להגיע אל מה שהיא רוצה לא דייקת איך עוזרים לה להגיע אל מה שאת רוצה ?
לא יודעת .
מה שהיא רוצה ,היא בטוח תגיע אליו .מה שאת רוצה , אולי כדאי לך להחליף רצונות .

לרוזמרין, גילינו שבתי יודעת קרוא וכתוב (בעברית ובאנגלית) כבר בגיל שנתיים ו-8 חודשים, ומאז היא כל הזמן רק משתפרת, אבל לאט - כי זה דבר שהיא לא מאוהבת בו.

אצלנו מבחני האיתור הם בכתה ב והמסגרות מתחילות בכתה ג. היא רוצה ללכת למחוננים כי ילדים ברמה אחרת יש לה כל הזמן מסביבה, כיף לה איתם, אבל בזה זה נגמר. ברור לה שעם המחוננים היא תהנה הרבה יותר.

רסיסים, מסכימה לעקרון שלך, וניתן ללכת איתו כשאין מועד יעד שבו חייבים להגיע למשהו. אבל מבחינתנו זה נתון שתוך שנה היא חייבת להגיע לרמת קריאה שתאפשר לה לגשת למבחן, אבל אני רוצה להביא אותה לכך בצורה היותר נעימה שאפשר

ברור לה שעם המחוננים היא תהנה הרבה יותר.
אמא מהורהרת, זה לא כל כך בטוח שהיא תהנה איתם הרבה יותר. כימיה בין ילדים מבוססת על הרבה דברים
(כמו אצל מבוגרים, לא?....), לאו דווקא על מנת המשכל.
למשל, הבן שלי הולך יום בשבוע למסגרת כזאת של "מחוננים". את הלימודים שם הוא אוהב מאוד -
זה מעניין, זה אחר, אין מבחנים ואין ציונים... אבל את רוב הילדים שם הוא לא אוהב.
כל החברים שלו הם בכיתה "הרגילה" שלו בבית הספר ה"רגיל".

ואגב, לגבי מבחן האיתור. אם יש "תווית רשמית" של לקות למידה, אפשר לקבל הקלות מסוימות במבחן האיתור,
אבל צריך, כאמור, את התווית הרשמית. אחרת באמת נדרשת יכולת קריאה טובה.

ילדת טבע, אני מעריכה מאוד את הנוקטים ב-UNSCHOOLING, אבל לא מאמינה בזה. השיטה שאת מציעה נכונה למי שזו שיטתם, מהכרות עם בתי לא נכונה לה. היא אוהבת מאוד שחלק קטן מהיום אני מכתיבה לה מה לעשות וביתרתו הכל זורם (ואז זה כן כמו בשיטה של ה-UNSCHOOLING). כל משפחה צריכה להתאים את השיטה לילד, ולבתי השיטה המתאימה היא זו שבחרנו בה. היא אוהבת להרגיש כאילו הבית הוא בית הספר ואמא היא המורה. לא רוצה בית ספר רגיל, אבל גם לא חופש מוחלט. היא ממש גאה בכך שזו דרכנו. היא מודעת לשתי האופציות הנוספות ואת שתיהן לא רוצה. אז אני צריכה להגיע איתה למה שהיא זקוקה לו בדרך הנכונה והנעימה ביותר עבורה. אני יודעת שזה אפשרי, רק עדיין בקטע של הקריאה מתקשה למצוא את הדרך.

לא א זו הבעיה, היא רוצה הרבה דברים שמחייבין קריאה וכתיבה. אותם היא רוצה הרבה יותר ממני, ובגלל שאלה רצונותיה חשוב לי שתתקדם יותר בקריאה ובכתיבה - אבל את זה היא לא כל כך רוצה. הבעיה שאת רצונותיה לא ניתן לממש בלי שתוך כשנה תקררא ותכתוב בצורה מעולה. אז בעצם ניתן לאמר שמה שאני רוצה זה לאפשר לה להשיג את מה שהיא רוצה בדרכים שהיא עדיין מסרבת לקבל שהכרחיות עבורה. זה כמו שתאמרו שאדם רוצה להגיע לזכות במדליה אולימפית, נאמר בקפיצה לרוחק (ויש לו את הפוטנציאל), אבל הוא מוכן להתאמן רק בקפיצות ומסרב להתחיל מאימוני ריצה שבלעדיהם לא יוכל להגיע לסוג זה של קפיצה - אז איזה סיכוי יש לו? ברור שלאחד כזה צריך לאמר שעליו לבחור בין ויתור על חלומו לבין שכן יתחיל קודם באימוני ריצה. אז אנחנו בעצם עומדים בפני אותה בעיה, ומברור זה ודאי שעל הגשתה למבחן ועל הסיכוי להגיע למסגרת של המחוננים היא לא מוכנה לוותר.

לפלונית, מנסיוני אני, ילד מחונן שנאלץ להמצא רק בחברת ילדים "רגילים" הוא אומלל - כך עברו חיי כילדה, פרט לחוגים בהם הייתי עם מחוננים בלבד.

לגבי אבחון הלקות, אכן מאפשר הקלות במבחן האיתור, אבל אחרי ברורים הבנתי שכלל לא שווה את העלות הכספית.

עוד משהו. את כל השיקולים לגבי UNSCHOOLIG או HOME SCHOOLING רגיל כבר עשיתי מליון פעם, ודרכנו נבחרה בשיקול דעת (לא אומר שלא תשתנה בעתיד אם יתאים). אני לא שואלת כרגע אם בחרתי נכון, אלא מבקשות עצות לענין מאוד ספציפי.

אותם היא רוצה הרבה יותר ממני, ובגלל שאלה רצונותיה חשוב לי שתתקדם יותר בקריאה ובכתיבה - אבל את זה היא לא כל כך רוצה. הבעיה שאת רצונותיה לא ניתן לממש בלי שתוך כשנה תקררא ותכתוב בצורה מעולה. אז בעצם ניתן לאמר שמה שאני רוצה זה לאפשר לה להשיג את מה שהיא רוצה בדרכים שהיא עדיין מסרבת לקבל שהכרחיות עבורה. זה כמו שתאמרו שאדם רוצה להגיע לזכות במדליה אולימפית, נאמר בקפיצה לרוחק (ויש לו את הפוטנציאל), אבל הוא מוכן להתאמן רק בקפיצות ומסרב להתחיל מאימוני ריצה שבלעדיהם לא יוכל להגיע לסוג זה של קפיצה - אז איזה סיכוי יש לו? ברור שלאחד כזה צריך לאמר שעליו לבחור בין ויתור על חלומו לבין שכן יתחיל קודם באימוני ריצה
אם לבתך יש שאיפה, אבל לא הבגרות והשליטה העצמית הדרושה להשיג שאיפה זו, ייתכן שהיא פשוט צעירה מדי לשאיפה הזו. מבחינה רגשית היא עדיין לא בשלה להגיע ליעדים האינטלקטואלים (וזו לא חלילה מגרעת אישית שלה אלא כנראה משהו שמשותף להרבה ילדים חכמים).
הייתי מוותרת על הדחיפה שלה בכיוון שהיא רוצה-ולא-רוצה בו, ונותנת לזמן לעשות את שלו, בסך הכל אחד היתרונות בחינוך ביתי הוא שהילד קובע את הקצב בעצמו.

_אם לבתך יש שאיפה, אבל לא הבגרות והשליטה העצמית הדרושה להשיג שאיפה זו, ייתכן שהיא פשוט צעירה מדי לשאיפה הזו. מבחינה רגשית היא עדיין לא בשלה להגיע ליעדים האינטלקטואלים (וזו לא חלילה מגרעת אישית שלה אלא כנראה משהו שמשותף להרבה ילדים חכמים).
הייתי מוותרת על הדחיפה שלה בכיוון שהיא רוצה-ולא-רוצה בו, ונותנת לזמן לעשות את שלו, בסך הכל אחד היתרונות בחינוך ביתי הוא שהילד קובע את הקצב בעצמו._
לזה בדיוק התכוונתי, לא מדובר פה בכלל באןסקולינג.

אז ליפא העגלון אומר

שקצת פחות זה קצת יותר,
צריך למתוח המושכה
וקצת לקחת חזרה.*

פלןני אלמונית

אם לבתך יש שאיפה, אבל לא הבגרות והשליטה העצמית הדרושה להשיג שאיפה זו, ייתכן שהיא פשוט צעירה מדי לשאיפה הזו. מבחינה רגשית היא עדיין לא בשלה להגיע ליעדים האינטלקטואלים שוכחים כאן פרט חשוב. אני מודה שסביר שהיום אין לה את הבגרות הנפשית הנדרשת להגשמת שאיפותיה, אבל יתכן שכשהיא תגיע לגיל בו המאותרים נכנסים לתוכנית היא כבר תהייה יותר מבשלה, ורק בגלל הויתורים שנעשה לה עכשיו היא תאלץ להפסיד. לא נראה לי נכון. בעיני אחד מחובותינו כהורים לגרום לכך שבפני הילד תהיינה פתוחות כמה שיותר אופציות. אני מכירה אותה, ויודעת שאם אוותר לה עכשיו, ובכך אמנע ממנה לגשת למבחן בשנה הבאה, היא לעולם לא תסלח לי.

בתי לא אוהבת שאני יותר מידי משחררת. מאז ומתמיד היא אהבה שאני "אכריח" אותה למשהו, והיא "תסרב ותלחם" ואז "תכנע" ואז אוי לי אם אומר לה להפסיק. אני זאת שרוצה יותר לשחרר וקשה לי כל כך הרבה ללחוץ. אז הבעיה היא איך עושים שגם לי יהיה נעים ולא רק לה. איך אבצע את רצונה (ללחוץ עליה) ולא אגרום לעצמי סבל מזה. לפעמים בא לי ללכת בהפוך על הפוך. כמה ימים ממש לאסור עליה לקרוא בכוחות עצמה ורק להקריא לה אני דברים, עד שהיא תתחנן לקרוא, אבל זה נראה לי לא נכון.

אז הבעיה היא איך עושים שגם לי יהיה נעים ולא רק לה. איך אבצע את רצונה (ללחוץ עליה) ולא אגרום לעצמי סבל מזה.
אולי פשוט לדבר איתה על זה?

דברנו לא פעם, כשמדברים היא תמיד מתעקשת שרוצה ללכת למסגרת המחוננים ומוכנה לעשות כל מה שנדרש, אבל כשמגיעים לקריאה שוב מתעורר הקושי (וזו בוודאות לא חוסר יכולת)

בעיני אחד מחובותינו כהורים לגרום לכך שבפני הילד תהיינה פתוחות כמה שיותר אופציות.
את מתמקדת באופציה אחת מאד צרה. יש שפע של חוגי העשרה שבתך יכולה להשתתף בהם, ושהם לא בהכרח פחות טובים מ"תוכנית המחוננים". את אולי תפתחי בפניה את האופציה הזו, אבל את סוגרת בפניה המון אופציות אחרות. למשל האופציה להנות מספרים.

לחץ חיצוני על הילד לקריאה וכתיבה כאשר הוא לא מוכן לכך נפשית (גם אם הוא ברמה הקוגניטיבית הדרושה) יכול להרוס את חוויית הקריאה לכל החיים, ואף לקשיים בקריאה הנובעים מלחץ נפשי.

ילד מחונן שנאלץ להמצא רק בחברת ילדים "רגילים" הוא אומלל - כך עברו חיי כילדה,
זו החוויה האישית שלך, לא של בתך. לפי מה שאת כותבת, היא דוקא נהנית בחברת ילדים "רגילים".
נראה שאת מאד לחוצה להדחוף אותה לתוכנית כי את פוחדת שאחרת היא תהיה אומללה. האם יש לך בסיס לחשוב כך, מעבר לחוויה האישית שלך כילדה?

אה, ועוד משהו ... האם כל דבר בחיים יש לעשות כי אוהבים? מה עם לעשות גם דברים שלא ממש אוהבים כדי באמצעותם להשיג דברים כן אהובים? כלומר ... אני בגישה שתחום לימוד ספציפי צריך להיות רק כזה שממש אוהבים, אבל קריאה וכתיבה הם דבר שחייבים אותו, אוהבים או לא אוהבים. לכן אני מעדיפה לגרום לה לאהוב זאת, אבל גם אם לא אצליח, עדיין חשוב לי מאוד (כי זו דעתי ודעת בעלי, וזכותם של אחרים לחשוב אחרת ובהתאם לפעול עם ילדיהם) שהיא תקרא ברמה מספקת תוך שנה. אני בטוחה שלכולכם, בתחומים אחרים, יש דברים שילדיכם לא מאוהבים בהם ואתם לא מצליחים לגרום להם לאהוב אותם, אבל אתם לא מוכנים לוותר להם על עשיתם (בכל משפחה משהו אחר). איך אתם מביאים אותם לעשות את הדבר בצורה הכי פחות לא נעימה לכולם? כי זה בעצם הענין כאן. בכל דבר אחר הסברים מספיקים, כאן זה יותר קשה, אבל אני פשוט לא מוכנה לוותר כאן.

אני מכירה אותה, ויודעת שאם אוותר לה עכשיו, ובכך אמנע ממנה לגשת למבחן בשנה הבאה
גם זה שיעור בבגרות ובהבנת תוצאות מעשינו... לא פחות מאשר לאלץ אותה ללמוד (איך אפשר לאלץ ללמוד?)

את אולי תפתחי בפניה את האופציה הזו, אבל את סוגרת בפניה המון אופציות אחרות. למשל האופציה להנות מספרים. ממש לא, היא כן אוהבת ספרים, וככל שאני לוחצת היא אוהבת יותר, גם לקרוא בעצמה וגם כשאני מקריאה לה. אבל היא אוהבת לקרוא כשבא לה ולא כשמכתיבים לה, ובמבחן יהיה עליה לעשות בשעה שמוכתבת לה, ורצוי כמה שיותר מהר.

_ילד מחונן שנאלץ להמצא רק בחברת ילדים "רגילים" הוא אומלל - כך עברו חיי כילדה,
זו החוויה האישית שלך, לא של בתך. לפי מה שאת כותבת, היא דוקא נהנית בחברת ילדים "רגילים"._ ממש לא. כרגע זו ברירת המחדל שלה, שגם לה גורמת סבל

נראה שאת מאד לחוצה להדחוף אותה לתוכנית כי את פוחדת שאחרת היא תהיה אומללה. האם יש לך בסיס לחשוב כך, מעבר לחוויה האישית שלך כילדה? בודאי. אני רואה אותה מול עיני בכל רגע ואת צרכיה. גם מחוץ לבית היא מתחברת עם בוגרים ממנה, שכתוצאה מכך שכלית הם יותר מילד ממוצע בגילה

גם זה שיעור בבגרות ובהבנת תוצאות מעשינו... לא פחות מאשר לאלץ אותה ללמוד (איך אפשר לאלץ ללמוד?) זה שיעור שנכון ללמדו בני נוער, לא נכון כשמדובר בילדים שרמת בגרותם הנפשית משתנה לבלי הכר תוך חודשים בודדים. זה ממש לא נכון שבגיל 8 היא תצטרך לשלם על טעות שעשתה בגיל 6 כי אנחנו לא היינו מספיקים אחראים למנוע ממנה את הטעות

אני בטוחה שלכולכם, בתחומים אחרים, יש דברים שילדיכם לא מאוהבים בהם ואתם לא מצליחים לגרום להם לאהוב אותם, אבל אתם לא מוכנים לוותר להם על עשיתם (בכל משפחה משהו אחר). איך אתם מביאים אותם לעשות את הדבר בצורה הכי פחות לא נעימה לכולם?
שאלת מיליון הדולר... יש עליה הרבה תשובות בדף חינוך ללא כפייה.

מה הלחץ שלך? ממה את פוחדת בעצם? מה היא "תפסיד"?
את נשמעת כמו "מחוננת" שכבר יודעת את כל התשובות... מה שאת רוצה בעצם זה לקבל כאן רעיונות יישומיים שיסייעו לך לתמרן ולכפות על ביתך את פתיחת האופציות העתידיות שלה.
תרשי לי להתקומם.
אנסקולינג או הומסקולינג זה בכלל לא העניין כאן...
העניינים שאני קולטת שרצוי שתתמקדי בהם הם-
היכולת לראות את ביתך, לכבד את המקום שלה, לשחרר את האמביציות שלך למקומות אחרים (ורצוי כאלה שקשורים לחייך).
ככל שתכירי בביתך כישות נפרדת עם זכויות להיות מי שהיא בדיוק (בכל רגע נתון), תעזרי לה לפתוח את כל האופציות שבעולם...
תהי שם בשבילה באהבה, הקשבה, אמפתיה, סבלנות, הכלה, ומעל הכל- קבלה.

ככל שתכירי בביתך כישות נפרדת עם זכויות להיות מי שהיא בדיוק (בכל רגע נתון), תעזרי לה לפתוח את כל האופציות שבעולם... זה בדיוק, הכל נובע מהכרותי אותה ואת השוני ביננו. אותה, את רצונותיה ואת צרכינו. שתינו אוהבות ללמוד, אבל היא מתקדמת הרבה יותר ממני. אני הסתדרתי גם עם ילדים "רגילים" מבחירה, היא רק מתוך אילוץ. רק אחרי גיל 3 למדתי לקרוא ולכתוב וכבר בגיל 4 אהבתי זאת מאוד, היא יודעת קרוא וכתוב מגיל מאוד צעיר בלי שלמדה, אך מעולם לא אהבה זאת. ועוד הרבה דמיון והרבה הבדלים. כל מה שאני עושה זה לפי אופיה וצרכיה של הילדה, כשחלק מאוד לא היה מתאים לי לו אני במקומה וחלק כן.

מאז ומתמיד היא אהבה שאני "אכריח" אותה למשהו, והיא "תסרב ותלחם" ואז "תכנע"
אני לא מבינה.
זה מצב ממנו אני משתדלת להמנע. לא שהוא לא קורה, אבל מבחינתי זה משהו שאף אחד (מהצדדים) לא אוהב.

כשמדברים היא תמיד מתעקשת שרוצה ללכת למסגרת המחוננים ומוכנה לעשות כל מה שנדרש
לא הייתי מיחסת חשיבות לדיבורים מסוג זה.
היא לא יודעת מהי המסגרת הזו, לא ניסתה, לא חוותה. איך היא יכולה מאוד לרצות את זה? אם היא רוצה, זה רק כי את סיפרת לה כמה זה טוב לה. לגיטימי וחוקי שאת תדחפי אותה למקום שטוב בעיניך בשבילה, אבל אל תשלי את עצמך - גם אם היא תאהב את זה, וגם אם זה יעשה לה טוב, עכשיו - כל עוד היא לא ניסתה - היא לא רוצה ללכת למסגרת המחוננים_, גם אם היא _מוכנה לעשות כל מה שנדרש כי אמא שכנעה אותה שכדאי.
לכן, היות והנכונות לעשות כל מה שנדרש היא ממוטיבציה חיצונית, כשמגיע רגע הביצוע, הדרייב נגמר. קורה.

שאלת מיליון הדולר... יש עליה הרבה תשובות בדף חינוך ללא כפייה.
דווקא לא... הייתי פונה תחילה לדפים על ילדים שרוצים חינוך שמנוגד לתפיסת הוריהם (כמו ללכת לבי"ס או לבי"ס דמוקרטי, או לגן רגיל וכולי).

מה שאת רוצה בעצם זה לקבל כאן רעיונות יישומיים שיסייעו לך לתמרן ולכפות על ביתך את פתיחת האופציות העתידיות שלה
תרשי לי להגן קצת על אמא מהורהרת - למרות שהיא נשמעת מאוד לחוצה בקטע הזה, עדיין זו קצת צביעות להוקיע אותה בגלל זה. הרוב כאן (לא כולם אומנם) חושבים שלגיטימי לכפות על ילד דברים כמו חינוך ביתי או גן אלטרנטיבי, למשל. מדוע לא לגיטימי לכפות השתתפות בחוג מחוננים?

קראתי את כל הדף ואת העצות הנהדרות שקיבלת כאן וכל מה שאת עושה זה רק להצתדק ולהתגונן,
נשמע שמה שאת רוצה זה שיגידו לך שבמצב כזה זה בסדר, נחוץ ורצוי פשוט להכריח אותה לקרוא.

תראו, אין לי ספק שלא חשוב באיזו דרך נבחר עבור ילדינו, בגיל 18 כולם יהיו בעלי בסיס טוב לחיים הבוגרים. הבעיה שלי היא עם שלב הילדות. אני לא מוכנה שבילדות מעט בוגרת יותר יהיו דברים שהיא לא תוכל לעשות רק בגלל שהיום לא דאגנו להכין אותה לאפשרות. כן ... בגיל 8 (בהנחה שבמבחן תאותר כמחוננת) היא זו שתחליט אם להשתלב ביום השבועי, ללכת לחוגים אחרים או לא לעשות כלום עם זה. אבל אם היום לא נוודא (גם ע"י לחץ - אגב ... שלא כולל עונשים) שבשנה הבאה היא תוכל לגשת למבחן, אז בגיל 8 היא תשלם מחיר כבד לא על טעות שלה אלא על שלנו. כי זו האחרויות שלנו לראות את העתיד טוב יותר מאשר ילדה בת 6.

לכן אני מעדיפה לגרום לה לאהוב זאת, אבל גם אם לא אצליח, עדיין חשוב לי מאוד (כי זו דעתי ודעת בעלי, וזכותם של אחרים לחשוב אחרת ובהתאם לפעול עם ילדיהם) שהיא תקרא ברמה מספקת תוך שנה
ואת באמת חושבת שהמחיר שאת מוכנה שבתך תשלם (לא לאהוב לקרוא) שווה את ה"ניצחון" במירוץ שלכם?

עוד דעה. אני לא מבקשת שיאמרו לי שזה נכון או לא נכון. הודעתי מראש שאני יודעת שזה נכון. אני לא מצטדקת. אני רק שואלת איך לעשות את מה שלדעתי נכון מאוד לעשות.

תבשיל, כרגיל, יש משהו בדבריך. אלא שגם הילדים שהולכים לבית ספר, לא באמת יודעים מה זה לפני כניסתם לכתה א. ילד שבוחר בחוג גם לא יודע ממש מה זה לפני הפגישה הראשונה. הכל יודעים בתחילה רק ממה שמישהו סיפר, ועדיין ... אחרי ששמעת מה שספרו אתה יכול לרצות את הדבר או לא לרצותו (ויש דברים שהצעתי לה ורציתי אותם והיא לא רצתה אז ירדנו מהם). כך שבמידה מסוימת, מרגע שהיא שמעה על המסגרת וחוזרת ואומרת שרצונה להגיע אליה, מדובר גם בלא מעט מוטיבציה פנימית.

ואת באמת חושבת שהמחיר שאת מוכנה שבתך תשלם (לא לאהוב לקרוא) שווה את ה"ניצחון" במירוץ שלכם? זהו, שהמחיר הפוך ... ככל שמכריחים אותה יותר היא גם מבקשת יותר מיוזמתה ומתאהבת בזה יותר. בתחילה לא אהבה לקרוא גם ספרים בזמנה החופשי, הכרחנו מעט, והיום היא מאוהבת בזה וגם מצפה כל פעם בקוצר רוח לעיתון שהיא מנויה לו כדי לקרוא בו.

מדוע לא לגיטימי לכפות השתתפות בחוג מחוננים? יפה, אבל זו ממש לא כוונתי. אני רק רוצה בבוא העת לאפשר לה לבחור ללכת למסגרת הזאת אם היא תרצה בזה, לדאוג שהאפשרות לא תמנע ממנה בעוד שנתיים בגלל חוסר אחריות של הוריה היום. אני מסרבת לכפות עליה ללכת לשם, אם תרצה ללכת אשמח, אם לא תרצה ... אין לי בעיה

מחוננים בחינוך ביתי

עוד אמא- אולי משחק כמו חפש את המטמון- הבת שלי מאוד אוהבת.
אני כותבת לה פתקים לחיפוש ובסוף מסתתרת הפתעה כלשהיא.
עכשיו כבר היא כותבת ואני מחפשת (או הבת הצעירה) ואני מקבלת המון הפתעות מקסימות.

במבי, הדף מוכר לי, כמדומני אני פתחתי אותו בעבר. לא רלוונטי לשיחתנו. כי מדובר כאן באיך להכריח ילד לעשות למען עצמו דבר שנראה לנו מאוד חשוב, מה הדבר ומאיזו סיבה לא רלוונטי לדף כאן. זה שציינתי מה הדבר ולאיזו מטרה זה רק כי כך קל לי יותר לשאול את שאלתי. אותו הדבר יהיו הורים שבעיניהם תדירות הרחצה של הילד לא תהייה חשובה ואחרים שרחצה כל יום תהייה בעיניהם יהרג ובל יעבור, והם ירצו לדעת איך להביא את הילד לכך שילמד לאהוב להתרחץ. אפשר להביא עוד אין ספור דוגמאות. הקישור שהבאת מראה שפספסת את כוונתי.

שרון, הרעיון שלך נשמע מעולה. אצטרך להמיר אותו למשהו שיתאים לתנאי החיים שלנו, אבל עקרונית הוא נהדר. עוד רעיונות בכיוון הזה עשויים לעזור לי מאוד.

הקישור שהבאת מראה שפספסת את כוונתי

סליחה

לי זה נראה מאודרלווטי, כמו לעוד כמה מחוננים לשעבר שכן רואים בתוכן של ההדבר ש"מכריחים לעשות" משהו רלוונטי. את כמובן לא חייבת לקרוא שם (את פתחת אותו?), זו רק הצעה.

את פתחת אותו?), אותו, או דף דומה, או שפשוט קראתי בו הרבה בעבר. כבר לא ממש זכור לי. עדיין הוא לא רלוונטי לדיון כאן

תראו. כל הורה מכיר את ילדיו. לבתנו היה עיכוב בדיבור, אבל אנחנו סרבנו לטיפול וידענו שזה יעבור מעצמו, ומסתבר שצדקנו. היה לה גם קושי בתחום הריצה, גם בזה לא טפלנו, לא ראינו חשיבות. אז היא לא תהייה אצנית אולימפית, אבל היום ראיתי עד כמה השתפרה רצתה. באותה מידה שבשני אלה לא דאגנו, ולא נכנענו ללחץ לקחתה לטיפולים (ובדיעבד צדקנו), כך אני כן חושבת שעלי לעשות מעשה בענין הקריאה שלה. יתכן שאצל ילדים אחרים זה לא נדרש, אבל אצלה כן. לא צריך טיפול ע"י גורם חיצוני, אבל אני בחלט צריכה לעשות משהו, רק מתלבטת מה.

רעיונות לפיתוי (שלא בהכרח מסתיים בסיפור אהבה אבל בכל זאת):

להשאיר לה פתקים במקומות לא צפויים עם מסר מצחיק או משמח.
להציע לה להתכתב עם קרובת משפחה/חברה/אבא בעבודה באחת מתוכנות המסרים המיידיים (הבן שלי אוהב להתכתב דרך הסקייפ).
להמציא יחד סיפור קצר שהיא תכתוב ואולי תאייר.
להמציא ולהקליד שטוזים ואח"כ להדפיס ולכרוך כספר.
לעניין אותה בכתיבת יומן אישי.

נורה, את ממשיכה בכיוון של שרון. מאמצת, יתכן אפילו שאת כל הרעיונות שלך. תודה.

אשמח לעוד

תשבצים, חידות היגיון וכו' הבן שלי שהוא גם מחונן, מאוד אוהב פעילויות כאלו שמצריכות הפעלה של "תאי המוח".

גם מחוץ לבית היא מתחברת עם בוגרים ממנה, שכתוצאה מכך שכלית הם יותר מילד ממוצע בגילה
זה לאו דווקא מצביע על יתרון שכלי.
כלומר לא שזה לא אבל גם אני בתור ילדה העדפתי בוגרים ממני.
כי לא ידעתי איך לתקשר עם בני גילי בשלבים מסויימים.

וגם לגדולה שלי זה היה ככה עד שטיפלנו בזה.
אז כן היא ילךדה חכמה מאד.
אבל היא העדיפה גדולים כי לא ידעה איך לתקשר עם בני גילה לא רק בגלל העדפה אמיתית לגדולים יותר.

בעיני זה לא מדד כשלעצמו וצריך להתייחס לזה בזהירות כי אולי זה מסתיר בעיות אחרות או המנעות מהתמודדות עם קשיים.

ולגבי מה שכתבת על טיפול בבעיות מוטוריקה גסה ואחרות -
אבל אנחנו סרבנו לטיפול וידענו שזה יעבור מעצמו, ומסתבר שצדקנו
גם בזה לא טפלנו, לא ראינו חשיבות
אולי גם הקריאה תסתדר אם תתנו לזה זמן?
כמו שכתבתם אתם החלטתם שצריך לטפל בזה עכשיו. כי זה יותר חשוב לכם מזה שדהיא תדע לרוץ או לקפוץ.
אולי גם בזה היא פשוט צריכה זמן?

ולגבי עידוד קריאה - מה עם לקרוא יחד?
לבחור ספר מעניין [לא יודעת איזה כיוןן היא אוהבת אבל רק תני כיוון ובטוח ישמחו לתת לך רשימה כאן] ופשוט לקרוא איתה..
נניח פרק את, פרק היא כך שזה הופך לחוויה משותפת ולא משהו שהיא צריכה לעשות כי אמרו לה.
וגם זה יתן לקריאה אסוציאציה טובה יותר מאשר של הכרח.

דרך אגב, קריאה היא לא פעולה שכלית בלבד אלא גם גופנית ולכן קשיים מוטורים יכולים להיות קשורים לקשיי קריאה.
קושי בתנועת עיניים, למשל, לא משהו ברמה שהאדם הממוצע מבחין בו, יכול לעשות את פעולת הקריאה למעייפת.

בעיני זה לא מדד כשלעצמו וצריך להתייחס לזה בזהירות כי אולי זה מסתיר בעיות אחרות או המנעות מהתמודדות עם קשיים. בזה היא כן דומה לי מאוד. מסוגלת ויודעת להסתדר עם כולם, בני כל הגילאים וכל הרמות השכליות. אבל מעדיפה את המעניינים יותר.

אולי גם הקריאה תסתדר אם תתנו לזה זמן? אין ספק שכך יהיה. רק שלגבי הדיבור, למרות שלא טפלנו אני גם ידעתי מתי זה יסתדר וכך קרה. כולם חששו שאפילו היום היא לא תדבר טוב, ואני אמרתי שיסתדר בסביבות גיל 5.תמיד התחושות שלי לגביה יצאו נכונות, ואני חשה שאם לא נטפל בבעית הקריאה היא תסתדר רק בעוד יותר משנה, וזה חשוב לנו שהיא תסתדר תוך פחות מזה.

ולגבי עידוד קריאה - מה עם לקרוא יחד? עושות את זה כל הזמן. אבל היא אוהבת יותר לקרוא לבדה ספר שלם, ושממה שאני מקריאה רק אני אקריא, ואין לי בעיה עם זה. אז אנחנו לוקחות בספריה 4 ספרים לחודש (בערך) 3 אני מקריאה, ואחד (קל יותר לקריאה) היא מקריאה.

נורה, על זה ראיתי לאחרונה משהו בטלביזיה. הילדה מרכיבה משקפיים (מספר קטן מאוד ורק בעין אחת), בינואר יש לנו ביקורת ואבקש מהרופא לבדוק גם את ענין מיקוד הראיה (למרות שנראה לי שהוא מקפיד לבדוק זאת כל פעם וזה תקין אצלה).

גם הבת שלי מחוננת, וגם היא לא אהבה לקרוא. אנחנו לא היינו לחוצים מזה. חשבתי שזה אופי מסויים, יש כאלו שאוהבים לקרוא ויש כאלו שלא.. ממש לא ניסינו לשנות שום דבר.. כשהיה משהו שחשוב לה (למשל משחקי מחשב) היא כן קראה. בעקבות קושי בכתיבה דווקא, פנינו לאבחון, והסתבר שיש איזשהי בעיה. היא עברה שיעורי הוראה מתקנת לכתיבה והחוסר אהבה לקרוא הפך לאהבה גדולה.. הילדה התחילה "לבלוע" ספרים. מסתבר שבנוסף לבעיה בכתיבה היתה איזושהי דיסלקציה קלה מאד.

לא מכירה מישהו קטן כגדול שאוהב מניפולציות.
כל הסיפור הזה ש"היא רוצה", את באמת מאמינה בזה?

זה בדיוק, הכל נובע מהכרותי אותה ואת השוני ביננו. אותה, את רצונותיה ואת צרכינו. שתינו אוהבות ללמוד, אבל היא מתקדמת הרבה יותר ממני.
לפי התיאור שלך את הדינמיקה בינכן לא השתכנעתי באמיתות המשפט הזה.
את מתארת שהיא מאוד רוצה משהו שהיא יודעת עליו רק דרכך. המחוננים... כאילו זה לגעת באלוהים או משהו...
רק מלקרוא אותך אפשר להרגיש שהילדה שלך רוצה מאוד לרצות אותך, להיות מוצלחת בעינייך, להתקבל עלייך...
את לא שמה לב?

את מתארת את ביתך באופן מאוד הישגי, מאוד עם ציפיות להישגים. למה?

מאז ומתמיד היא אהבה שאני "אכריח" אותה למשהו, והיא "תסרב ותלחם" ואז "תכנע"
אף פעם לא פגשתי אדם נורמלי שאהב את מה שתיארת כאן. רק מישהו עם הפרעה מסויימת מתנהג כך.
ואולי את פשוט לא מאפשרת לה למרוד בך?
איך את מזהה שהיא אוהבת את זה?
מי אוהב להיכנע?
את באמת מחוננת? ורגשית מה מצבך?

רק מלקרוא אותך אפשר להרגיש שהילדה שלך רוצה מאוד לרצות אותך הילדה הזאת מאז ומתמיד מעונינת לרצות רק את עצמה, ושהאחרים יקפצו לה. כל מה שהיא רוצה זה רק עבור עצמה. הלואי והייתה קצת רוצה לרצות אותי, הייתה פחות לומדת

את מתארת את ביתך באופן מאוד הישגי, מאוד עם ציפיות להישגים. למה? בדיוק להיפך, ההישגית זו היא, ואני דוחפת אותה להפחית

ואולי את פשוט לא מאפשרת לה למרוד בך? מאפשרת והיא מורדת המון ואם באמת איננה מעוניינת במשהו, לא יעזור כלום, נעשה שמיניות באוויר היא בשלה. אבל עם כל מה שקשור בנושא הנדון כאן היא "נכנעת" מהר.

אף פעם לא פגשתי אדם נורמלי שאהב את מה שתיארת כאן. רק מישהו עם הפרעה מסויימת מתנהג כך ואני לא פגשתי ילד נורמלי שלא נוהג כך

הילדה שלך נשמעת מאד מיוחדת @}

ואני לא פגשתי ילד נורמלי שלא נוהג כך
???
קבוצת המדגם שלך כנראה קטנה מאוד..

בכל אופן, כל מי שנתקלתי בו, מילדותי עד היום - כילד זו הייתה דרכו. כשמתבגרים ולומדים שיש דברים שיתקבלו לא יפה מפסיקים עם זה

בעצם כן נתקלתי במעט ילדים שזו לא הייתה דרכם. הם השתיכו לאחת משתי קבוצות: מוזנחים (שממילא אף אחד לא נתן להם אף פעם אף הוראה) או כאלה באווירת טרור בבית

הילדה שלך נשמעת מאד מיוחדת רגילה לחלוטין

לדאוג שהאפשרות לא תמנע ממנה בעוד שנתיים בגלל חוסר אחריות של הוריה היום.

אבל אם היום לא נוודא (גם ע"י לחץ - אגב ... שלא כולל עונשים) שבשנה הבאה היא תוכל לגשת למבחן, אז בגיל 8 היא תשלם מחיר כבד לא על טעות שלה אלא על שלנו.

זה ממש לא נכון שבגיל 8 היא תצטרך לשלם על טעות שעשתה בגיל 6 כי אנחנו לא היינו מספיקים אחראים למנוע ממנה את הטעות

חוסר אחריות. מחיר כבד. לא היינו מספיק אחראים למנוע טעות.
אלוהים אדירים.
את קולטת שמדובר על מבחן? מבחן בלבד?
איך שלא תסובבי את זה, המשקל שאת מייחסת למבחן הזה הוא הרסני עבור בתך,
כמו גם הלחץ שאת מפעילה (ואני מתכוונת רק ללחץ שאת מעוררת בי במשפטים כמו
אבל מבחינתנו זה נתון שתוך שנה היא חייבת להגיע לרמת קריאה שתאפשר לה לגשת למבחן, )

כנראה שלא כולם הצליחו להבין את כוונתי. אז לכולם על הכוונות תודה, ולמי שהבינו והעלו הצעות מועילות, תודה עוד יותר גדולה.

שאם אוותר לה עכשיו, ובכך אמנע ממנה לגשת למבחן בשנה הבאה, היא לעולם לא תסלח לי.

איך אבצע את רצונה (ללחוץ עליה)

הילדה שלך נשמעת מאד מיוחדת_ _ רגילה לחלוטין

מה אני אגיד לך, אני לא מכירה בכלל ילדים שמתנהגים כמו הילדה שלך, והכרתי המוווון ילדים, מילדי חינוך ביתי ועד לילדי גן וביה"ס

שאבין, אולי טעיתי - את מתייחסת לתיאור מאז ומתמיד היא אהבה שאני "אכריח" אותה למשהו, והיא "תסרב ותלחם" ואז "תכנע" _ וחושבת שהוא חל על כל הילדים??

כי אם כן:
בעצם כן נתקלתי במעט ילדים שזו לא הייתה דרכם. הם השתיכו לאחת משתי קבוצות: מוזנחים (שממילא אף אחד לא נתן להם אף פעם אף הוראה) או כאלה באווירת טרור בבית
חוצפה מצדך לשפוט כך! הילד שלי לא נזקק לדחיפה חיצונית, בטח לא למאבק, כדי ללמוד, או להגיע לכל הישג חדש. כך גם רוב הילדים הבריאים שאני מכירה.

כן לזה כוונתי, ואני לא באה לאמר שלא יתכן ילד בריא שדרכו אחרת, אבל מבין עשרות הילדים שהכרתי לאורך חיי, רק אלה שמשפחותיהם לא מתפקדות כלל או שאחד מהוריהם דיקטטור לא התנהגו כבתי. עדיין יתכן שאותם רבים שהכרתי הם מיעוט בלתי משקף, ויתכן מאוד שגם בהרבה מאוד משפחות בריאות ותקינות יש ילדים שדרכם שונה. אני ממש לא שיפוטית, ועד להודעתך האחרונה גם את לא הצטיירת ככזו ...

בואו נזכור כולנו, שלא חשוב כמה אנשים אנחנו מכירים, עדיין יש רבים הרבה יותר שאיננו מכירים, ואת חלקם מכיר הצד השני שמשוחח אתנו, וצריך לתת את הקרדיט שמה שהוא מתאר זה באמת מה שהוא מכיר.

קראתי כמעט את כל הדף ואני מציעה לך לעשות זאת גם אולי תתבהר לך מעט התנהגותה של בתך...
היא לחלוטין מגיבה למה שהיא חושבת שאת היית רוצה, מה "שישמח" אותך, את עסוקה כל כך בלדבר על המחוננות שלה- למה זה כל כך מעניין אותך
מה כל כך חשוב בכך שילד הוא מחונן, יש לה יכולות ללמוד לקרוא ולכתוב ואולי אפילו יכולות גבוהות מן הרגיל אז מה הלחץ? היא תעשה את זה בשנה שנתיים הקרובות ותתקדם בקצב שטבעי לה
אני לא אומרת שאסור לשבת עם ילד ולנהל "שיעור" מסודר, אני רק חושבת שאם תקראי שוב את הדברים שכתבת תראי שאת מקור הלחץ שלה וה"עויינות" כלפי הקריאה והכתיבה, תשחררי אותה ממה שאת חושבת ש"ישמח" אותך בה.
יש לך ילדה מיוחדת מאוד ונהדרת בתור מי שהיא רוצה ותגדל להיות... בעיניי מאוד חשוב לזכור
מקווה שתקחי משהו מדבריי לתשומת לבך...

טוב, אסביר משהו. אני לא בחרתי בחינוך ביתי מאותן סיבות שעשו זאת רבים אחרים. אנחנו בחרנו בזה בגלל שמאז ומתמיד אני מאמינה שפרט לסופר בינוניים, השיטה הנכונה היא לימוד יחידני בקצב אישי. אם בית ספר היה מאפשר זאת לא היינו מוותרים עליו. אבל היחיד שמאפשר זאת הוא בית ספר דמוקרטי, וזה אין שנגיש לנו. אבל הצורך בלמידה מכוונת, כמו בבתי הספר, ובקביעת יעדים בדברים בסיסיים מתי חשוב להגיע למשהו.

אני מאמינה שבלמידה יחידנית הילד לומד יותר בהנאה, ובפועל זה מה שקורה אצלנו - ילדה לומדת ומאושרת.

מדו, קראתי את דבריך ... ואין לי מה לקחת מהם, מצטערת, את פשוט לא מצליחה להבין מה קורה. את לא מבינה שלהיות ילד מחונן (או הורה לכזה) זה עול קשה מאוד, ומה שאני עושה זה רק לנסות להקל עליה את הקושי הזה. היה לי קל הרבה יותר אם היא הייתה ילדה רגילה.

עדיין יתכן שאותם רבים שהכרתי הם מיעוט בלתי משקף, ויתכן מאוד שגם בהרבה מאוד משפחות בריאות ותקינות יש ילדים שדרכם שונה.
לא ייתכן - בטוח.

אני ממש לא שיפוטית, ועד להודעתך האחרונה גם את לא הצטיירת ככזו ...
האמירה לגבי משפחות מזניחות או משפחות שבהן יש טרור, שיפוטית לחלוטין. במובן הרע של המילה.

האמירה לגבי משפחות מזניחות או משפחות שבהן יש טרור, שיפוטית לחלוטין. במובן הרע של המילה. אם הייתי שכולם כך, ולא רק אלה בהם נתקלתי ... אין ספק שאת צודקת. אבל לא זה מה שאמרתי

_עדיין יתכן שאותם רבים שהכרתי הם מיעוט בלתי משקף, ויתכן מאוד שגם בהרבה מאוד משפחות בריאות ותקינות יש ילדים שדרכם שונה.
לא ייתכן - בטוח._ אין ביכולתך לקבוע זאת, כפי שאין ביכולתי לקבוע את ההיפך. אנחנו רק יכולות לקבוע מה הנכון למקרים בהם נתקלנו אישית או שמענו עליהם, שהם ללא ספק מיעוט מבוטל מכלל האנושות

ו... אתם כל הזמן מדברים על הישגיות כדבר רע. אני רואה בתחרותיות ובהישגיות דבר מבורך הן עבור האדם עצמו ועוד יותר עבור האנושות. אז בדבר אחד כולכם צודקים, אני מחנכת אותה להישגיות, אבל לא להישגיות יתר.

נורא ציער אותי לקרוא את התגובה שלך לדברים שכתבתי לך
אני בעצמי מורה בחינוך המיוחד ואני עובדת עם ילדים מחוננים, חריגותם לעיתים התחושה של ההורה\הסביבה שיש לעשות משהו בדבר
אולי מה שהיה יכול להקל על כל המצב היה פשוט לא להתייחס לעובדה זו בכזו להיטות?
עדין לא מצליחה להבין את הלהט שילדה בת 6 תדע תוך שנה לקרוא באופן הולם וכל זאת כדי להכנס למסגרת של מחוננים שאם במקרה יש לך תחושה ששם ילמדו אותה פרטני יש לי תחושה שתתאכזבי...
אשמח אם תוכלי בכנות המרבית להסביר מדוע את כל כך מצדדת בדרכך, אולי אוכל להבין דברים אחרת

ואני חשה שאם לא נטפל בבעית הקריאה היא תסתדר רק בעוד יותר משנה,
לפי מה שאת כותבת לילדה שלך אין כל בעית קריאה. היא בהחלט ברמה הנורמלית יחסית לגילה, וכנראה אף יותר מכך.

הבעיה היחידה היא שרמת הקריאה שלה אולי לא מספיקה להישגים שהיא\את רוצות, וזו אכן בעיה. אולי במקום לטפל ב{{}}בעית הקריאה כדאי לנסות לטפל בבעיה האמיתית - ולהוריד את רמת הציפיות שלה\שלך כדי שיתאימו לגיל וליכולות שלה.

את לא מבינה שלהיות ילד מחונן (או הורה לכזה) זה עול קשה מאוד
יש מקרים בהם יכולות של ילד בתחום מסוים (שהופכות אותו ל"מחונן" על-פי המבחן המקובל) באות על חשבון כשרים אחרים - ואז לילד יהיו קשיים (בעיות רגשיות בעיות קשב וריכוז למשל). אבל שימת כל הדגש בהתפתחות הילד על הצדדים ה"חזקים" שלו לא נראית לי הדרך הנכונה להתמודד עם הקשיים האלו (מהניסיון המוגבל שלי).

מהורהרת, רציתי לתאר לך את התסריט הבא:
נניח שילדתך מגיעה לרמת הקריאה הנדרשת בפרק הזמן הנדרש. נניח שאת מנסה לאבחן לקות למידה -- ואין כזו, כך שאין הקלות במבחן האיתור. והיא ניגשת למבחן האיתור, אך לא "מאובחנת" כ"מחוננת" (המושגים במרכאות, משום שגם בלי להיות אנסקולינג-עד-מח-העצם, אפשר לדעת עד כמה הם בעייתיים ומוגבלים. המאבחנים עצמם הם הראשונים להיות מודעים לכך, ובכל קורס מבוא ב"מבחנים פסיכולוגיים" הבעיה הזו תודגש חזור והדגש. ואם את רוצה פירוט על מה בדיוק בעייתי אני אפרט בשמחה).

מה הם מחשבותייך ורגשותייך במקרה כזה? מה לדעתך יהיו מחשבותיה ורגשותיה של בתך?

מהורהרת יקרה.
לפני הכל, אני חייבת לציין שאני ממש ממש מתרשמת מהתגובות שלך למגיבים.
את עונה ומתייחסת בסבלנות לכל אחד, גם אם זה נשמע שהוא ביקורתי או מתקיף.
ואני מציינת את זה כי בדפים רבים כאן יש התדרדרות ל"מלחמת מילים" אבל את מצליחה להשאר מנומסת ועניינית. אהבתי.

לגבי העניין עצמו- אני מכירה הרבה מחוננים. גם בישוב שלי וגם במשפחתי המורחבת.
רובם יוצרים קשרים של חברות עם בני גילם במסגרות הרגילות ולאו דווקא עם מחוננים. מה שנכון- הם מחפשים חברים חכמים
שמעניין לדבר איתם. הרבה מהילדים החכמים שאני מכירה, לא הוגדרו ע"י המערכת כמחוננים ועדיין הם חכמים לא פחות מבני, למשל.
אם יש בעיה סביבתית היכן שאתם גרים, ולכן ביתך לא מוצאת חברה מתאימה- אז אולי באמת מסגרת כזאת תאפשר לה להתקל בכאלו.
מצד שני, אולי אם תתני לה עוד שנה-שנתיים-שלוש להתבשל ולהתבגר, תוכלי לשלוח אותה לחוגי מדעים או יצירה וגם שם היא תפגוש
חבר'ה שמתעניינים באותם תחומים ויהיה לה מאתגר ומהנה.

לגבי הקריאה- באמת קיבלת עצות נהדרות.
לי היה "פטנט" נוסף:
הייתי מקריאה כל ערב פרק מספר ואחרי כמה ערבים, כשכבר היה מרותק ומסוקרן, הייתי מוצאת תירוצים למה הערב אני לא יכולה
להקריא. אחרי יום-יומיים הוא פשוט לא יכל לסבול את זה והיה משלים את הקריאה לבד.

בהצלחה

למדה לקרוא בגיל שנתיים ו-8??????????????????????????????
איך?????????????????????????.
ואיך זה שילדה שלמדה לקרוא כ"כ מוקדם עכשיו זה הקטע הבעייתי שלה?
אני לא שואלת כדי לקנטר, זה באמת מעניין אותי

לגננת בגן הצד הטכני של הקריאה הפיענוח נרכש לעיתים בשלבים מוקדמים (כמו בחדר היהודי). אבל עכשיו המיומנויות של קורא מיומן, של קורא עצמאי תלויות בבשלות הריגשית של הילד בנוסף לזו הקונטיבית. קריאה תלויה בהמון גורמים חלקם תלויים בידע עולם ויכולת שפתית שזקוקים לזמן כדי להבשיל.
עוד אמא מהורהרת - קריאה קשורה באופן ישיר לחלק הריגשי. אני חשה בצפיות הגבוהות שלך בלחץ, הילדה נמצאת איתך רוב הזמן היא חשה בלחץ ובורחת ממה שהיא מבינה כגורם הלחץ.
הילדה ממש קטנה, תני לה זמן לצמוח לבד. מוזר לי שבתור אמא שבחרה בחינוך ביתי את מייצגת לדעתי את מה שאני נלחמת בו כל הזמן במערכת: החשיבות המוגזמת למבחנים, לתיוג, להשגיות מופרזת, לחץ ההורים על הילדים להשיג עכשיו ומיד, את ללא מודע משליכה את רצונותיך על רצון הילדה. לדעתי בכיתה ג' הילדים בשלים למבחני מחוננים ולא סתם הם נקבעו בכיתה זו. כדי להצליח במבחנים דרוש גם ידע עולם נרחב, אולי תפני את מרצך לכך? אם תמצאי תחום שיעניין את הילדה הקריאה תבוא כנלווה. אבל שוב אם היא קוראת סיפור קצר בשבוע זה הרבה יותר ממה שילדים אחרים בגילה עושים.
אני עומדת מול הורים כמוך מידי יום אומנם מהצד השני של הסקלה (כלומר הילדים עם מנת משכל נמוכה ולקויות למידה מורכבות) הלחץ על הילד עומס הציפיות לא תומכות בו בלמידה, רק האמונה בילד שהוא יודע מה הקצב שמתאים לו (עם דחיפה קלה מאוד מצידנו) מתן גרויים שיבחר מתוכם וכן עצמאות רבה בתחומי היום יום האחריםמגרים למידה מובילים להצלחות ולהישגים שכל כך חשובים לך.

_מהורהרת, רציתי לתאר לך את התסריט הבא:
נניח שילדתך מגיעה לרמת הקריאה הנדרשת בפרק הזמן הנדרש. נניח שאת מנסה לאבחן לקות למידה – ואין כזו, כך שאין הקלות במבחן האיתור. והיא ניגשת למבחן האיתור, אך לא "מאובחנת" כ"מחוננת" (המושגים במרכאות, משום שגם בלי להיות אנסקולינג-עד-מח-העצם, אפשר לדעת עד כמה הם בעייתיים ומוגבלים. המאבחנים עצמם הם הראשונים להיות מודעים לכך, ובכל קורס מבוא ב"מבחנים פסיכולוגיים" הבעיה הזו תודגש חזור והדגש. ואם את רוצה פירוט על מה בדיוק בעייתי אני אפרט בשמחה).
מה הם מחשבותייך ורגשותייך במקרה כזה? מה לדעתך יהיו מחשבותיה ורגשותיה של בתך?_
שני דברים: 1) אבחון ללקויות הלמידה לא נעשה, החלטנו לוותר על ההקלות כי לא נוכל לעמוד בעלויות האבחון, ואם נתגבר על בעית הקריאה, סביר שתצליח כמעט אותו הדבר עם הכרה או בלעדיה. 2) אם לא תצליח במבחן האיתור, אכזבה רגעית וחוזרים לסדר היום. אבל אם לא נגיש אותה למבחן תמיד נחייה עם השאלה מה היה קורה אם כן הייתה ניגשת. אין למבחן עודף חשיבות בעינינו, אלא משהו שצריך לעשותו ולראות מה יהיה.

_מהורהרת יקרה.
לפני הכל, אני חייבת לציין שאני ממש ממש מתרשמת מהתגובות שלך למגיבים.
את עונה ומתייחסת בסבלנות לכל אחד, גם אם זה נשמע שהוא ביקורתי או מתקיף.
ואני מציינת את זה כי בדפים רבים כאן יש התדרדרות ל"מלחמת מילים" אבל את מצליחה להשאר מנומסת ועניינית. אהבתי._
תודה, משתדלת, וזה אכן מאוד קשה

_אם יש בעיה סביבתית היכן שאתם גרים, ולכן ביתך לא מוצאת חברה מתאימה- אז אולי באמת מסגרת כזאת תאפשר לה להתקל בכאלו.
מצד שני, אולי אם תתני לה עוד שנה-שנתיים-שלוש להתבשל ולהתבגר, תוכלי לשלוח אותה לחוגי מדעים או יצירה וגם שם היא תפגוש
חבר'ה שמתעניינים באותם תחומים ויהיה לה מאתגר ומהנה._ לכן ... אני רוצה לתת צ'אנס למסגרת של מחוננים, ואם לא תאותר אז לבדוק אפשרויות מתאימות אחרות.

_למדה לקרוא בגיל שנתיים ו-8??????????????????????????????
איך?????????????????????????._ לא יודעת מתי למדה ואיך, בגיל שנתיים ו-8 פשוט גילינו שהיא יודעת

ואיך זה שילדה שלמדה לקרוא כ"כ מוקדם עכשיו זה הקטע הבעייתי שלה? היא כל הזמן משתפרת, אבל משום שהיא אוהבת יותר תחומי למידה אחרים עוסקת בזה מעט מידי. עוד הסבר שנראה לי (גם מוזר). עד גיל 4 וחצי ויותר קראה בלי ניקוד, ואז התחלתי ללמד אותה ניקוד, השתלטה עליו היטב, אבל מאז קריאתה מעט יותר קשה ופתאום גם במה שבלי ניקוד. לא מבינה מדוע, אבל זה ככה.

לדעתי בכיתה ג' הילדים בשלים למבחני מחוננים ולא סתם הם נקבעו בכיתה זו. אצלנו המבחנים הם בכתה ב, וזה לא בשליטתי. אז אם מחליטים שהיא תיגש, היא חייבת להיות מסוגלת אז.

כדי להצליח במבחנים דרוש גם ידע עולם נרחב, אולי תפני את מרצך לכך? את זה יש לה ברמה מאוד גהוהה (לפחות רמה של תיכון) וזה עוד מתרחב ומעמיק כל הזמן, זה עיקר העיסוק שלנו, לקריאה שלה אנחנו מקדישות דקות בודדות וזניחות במשך היום. אולי כאן הטעות, לא שאני לוחצת, אלא להיפך, שאני לא מספיק מראה לה שזה חשוב ושמה יותר מידי דברים בסדר עדיפויות גבוה בהרבה.
מתן גרויים שיבחר מתוכם וכן עצמאות רבה בתחומי היום יום האחריםמגרים למידה מובילים להצלחות ולהישגים שכל כך חשובים לך. כאן תיארת במאה אחוז את דרך החיים שלנו, היא עצמאית (מגיל מאוד צעיר) והיא בוחרת

_ואני חשה שאם לא נטפל בבעית הקריאה היא תסתדר רק בעוד יותר משנה,
לפי מה שאת כותבת לילדה שלך אין כל בעית קריאה. היא בהחלט ברמה הנורמלית יחסית לגילה, וכנראה אף יותר מכך._ ביחס לבני גילה שהחלו רק עכשיו ללמוד לקרוא, או לכל היותר לפני שנה. אבל כשהיא יודעת לקרוא כבר יותר מ-3 שנים, ועדיין היא רק במצב בו היא נמצאת. אני רק בת אדם, טבעי שזה יתסכל אותי. לפי משך הזמן שהיא יודעת לקרוא, רמת קריאתה צריכה להיות לפחות כשל תלמיד בינוני בכתה ב.

הבעיה היחידה היא שרמת הקריאה שלה אולי לא מספיקה להישגים שהיא\את רוצות, וזו אכן בעיה. אולי במקום לטפל בבעית הקריאה כדאי לנסות לטפל בבעיה האמיתית - ולהוריד את רמת הציפיות שלה\שלך כדי שיתאימו לגיל וליכולות שלה. גיל כרונולוגי הוא רק מספר, ואני מתייחסת אליו רק כלפי גורמים רשמיים ולצורך חגיגת יום ההולדת. מבחינתי יש גיל גופני, גיל רגשי וגיל שכלי, ובכל תחום אדם צריך להיות בהתאם לגילו באותו התחום. אז בתי מבחינה גופנית תואמת את גילה הכרונולוגי, בשני התחומים האחרים בוגרת לגילה, אז למה להשוותה לבני הגיל הזה. תרצו להשוותה? רגשית השוו אותה לבני 7 ושכלית לפחות לבני 12. האם גם אז תאמרו שהישגיה מתאימים לגילה? תתעלמו מגילה השכלי והתיחסו לגילה הרגשי. איך אז תתיחסו?

יש מקרים בהם יכולות של ילד בתחום מסוים (שהופכות אותו ל"מחונן" על-פי המבחן המקובל) באות על חשבון כשרים אחרים - ואז לילד יהיו קשיים (בעיות רגשיות בעיות קשב וריכוז למשל). אבל שימת כל הדגש בהתפתחות הילד על הצדדים ה"חזקים" שלו לא נראית לי הדרך הנכונה להתמודד עם הקשיים האלו (מהניסיון המוגבל שלי). אני לא מדברת על קשיים רגשיים. דווקא מזה היא לא סובלת. אני מדברת על ילד שלא מתייחסים מספיק לצרכיו הקוגניטביים ולא מספקים אותם כראוי - זה המקור הכי גדול לאומללות בחיים. בדיוק כפי שנאלץ אדם ממוצע להתעמת עם המשפטים הכי מסובכים במתמטיקה והוא לא יצליח ויצא מתוסכל, אם נאלץ מחונן להתמודד כל ימיו רק אם דברים שבחשיבתו יפתור את כולם בשניה זה יגרום לו תסכול קשה. העול על הילד המחונן זה שהעולם היומיומי הרגיל לא מאפשר לו מספיק אתגרים, והעול על ההורים זה שהם כל הזמן צריכים לסייע לו למצוא אתגרים מספקים. קושי חברתי ורגשי אם קיים למחונן, זה באשמת הוריו ואו מוריו שמאמינים לתיאוריה הדפוקה שטוענת שככל שמישהו הוא יותר מחונן הוא גם יותר ילדותי. כאן זה היתרון של החינוך הביתי, שלא מאלץ את הילד לשהות שעות רבות רק במחיצת בני גילו הכרונולוגי ובעצם להתיילד מידי במובן הכי רע של המילה.

מרחיבה את דברי שלי ... איך תתיחסו לתלמיד בית ספר, שנכנס לכתה א ללא כל ידע בקריאה, שבכתה ג עדיין לא יקרא קריאה מספיק שוטפת? אז לא את זה אני דורשת ממנה. לא שתקרא פסקה שלמה ברצף אחד, אבל לפחות משפטים קצרים (3 עד 5 מילים) הרצף אני כן מצפה. זה באמת כל כך מוגזם? ולזה אני מצפה שתגיע לקראת המבחן בשנה הבאה, כך שתוכל לקרא את השאלות והתשובות האפשריות במהירות סבירה ולהבינן. מעבר לזה ... אני באמת פחות דואגת.

איך תתיחסו לתלמיד בית ספר, שנכנס לכתה א ללא כל ידע בקריאה, שבכתה ג עדיין לא יקרא קריאה מספיק שוטפת?
לבדוק אם יש לו בעיה טכנית - דיסלקציה או קושי מסוג זה.
אם לא - כנראה שהוא עדיין לא בשל לקריאה. יש ילדים שמתחילים לקרוא ממש רק בגיל 10 או 12, למרות שאת המיומנויות הטכניות של זיהוי משפטים ומילים הנחילו להם בגיל שש.

כתבת רגשית השוו אותה לבני 7 - זה בהחלט נורמלי שילד בן 7 עדיין לא יהיה בשל לקריאה. אין בכך שום בעיה.

העול על הילד המחונן זה שהעולם היומיומי הרגיל לא מאפשר לו מספיק אתגרים, והעול על ההורים זה שהם כל הזמן צריכים לסייע לו למצוא אתגרים מספקים.
מההיכרות האישית שלי עם הנושא - את מאד מאד טועה. הבעיה היא בדיוק הפוכה.

העול על הילד המחונן זה שהעולם היומיומי הרגיל לא מאפשר לו מספיק אתגרים
אבל האדם בעל המעוף והאינטליגנציה יוכל לעשות בהם שימוש גם בתנאים לא אופטימליים.
ילד "רגיל" לומד א"ב בחדר - ביאליק ראה אסל ושני דליים, וכתב על זה ספרות מופת.
ילד "רגיל" משחק בדשא - המחונן צופה בחרקים, מלמד את עצמו בוטניקה וכולי.
וכן הלאה. נכון שמחונן יכול להתמודד עם יותר אתגרים שכליים - אבל הלא מחוננותו נמדדת (גם) בזה שאף בתנאים ה"רגילים" הוא מוצא ערך מוסף ומתפתח שכלית. אין מוח שפועל אך ורק כתגובה לגירוי - המוח שלנו בנו כך שגם אם ניסגר בחדר אטום, הפעילות המוחית תמשיך ותהיה עשירה (ואם לא תקבל הזנה מבחוץ תזין עצמה מבפנים).
לא שאני ממליצה לך לעשות כך לילדתך... ובכל זאת - הדיבורים על יכולתה כעל "עול" עושים גם עוול מסוים. לו באמת לא היתה מתפתחת כלל בתנאים "רגילים", היה לכאורה אפשר להעמיד פנים שהיא לא מחוננת, ו"לסגור את הבאסטה" ולגדל אותה כילדה "רגילה".

נכון שמחונן יכול להתמודד עם יותר אתגרים שכליים - אבל הלא מחוננותו נמדדת (גם) בזה שאף בתנאים ה"רגילים" הוא מוצא ערך מוסף ומתפתח שכלית. אין מוח שפועל אך ורק כתגובה לגירוי - המוח שלנו בנו כך שגם אם ניסגר בחדר אטום, הפעילות המוחית תמשיך ותהיה עשירה (ואם לא תקבל הזנה מבחוץ תזין עצמה מבפנים).
עדיין, מחונן שיאלץ רק להזין את עצמו מדברים באנליים, יגיע להרבה פחות, ויתרום להרבה פחות מאשר זה שיעמוד בפני אתגרים של ממש. זו בעצם הסיבה שיש ששוגים וחושבים שהאינטלגנציה הממוצעת של העשירים גבוהה משל העניים, רק כי זו של העניים יכולה הרבה פחות לבוא לידי ביטוי. זה בדיוק כמו ילד בעל יכולת דבור מופלאה ואפילו כשרון לשפות שיגדל רק בסביבת חרשים אילמים. כל זמן שהוא באותה הסביבה הוא לא ידע כלל לדבר. אם בגיל סביר יחשף לסביבה מדברת, כל יכולותיו תפרוצנה בגדול. אבל אם זה יקרה בגיל מבוגר, מרבית כישוריו יהיו כאילו שאינם, ולכל היותר יצליח ללמוד לנהל שיחות פשוטות ביותר. אסור לנו להתעלם מכך שדברים שנדחים עלולים שלא להעשות ומזה עלול להגרם נזק.

נכון ... יש גם מחוננים שמעדיפים לא להשתמש ביכולת הזו שלהם, ואם זו תהייה הדרך בה תבחר, אין לי כל בעיה עם זה (רק אקווה שלא תתעורר מאוחר מידי ותצטער). אבל מי שרוצה להגשים את עצמו, צריך גם עזרה.

זה בהחלט נורמלי שילד בן 7 עדיין לא יהיה בשל לקריאה ילד בן 7 שעדיין אינו בשל לקריאה הוא רק כרונולוגית בן 7, רגשית הוא לא יותר מבן 5 וחצי ואולי אף פחות.

זה בדיוק כמו ילד בעל יכולת דבור מופלאה ואפילו כשרון לשפות שיגדל רק בסביבת חרשים אילמים. כל זמן שהוא באותה הסביבה הוא לא ידע כלל לדבר
גם לחרשים אלמים יש שפה...

מהורהרת,
בבקשה, תקראי את הדף שוב ושוב
ותקראי שוב
ותשכחי שזאת את שכתבת חלק מהדברים
תקראי מה כתבו על הצד הרגשי של הקריאה
תחשבי למה מחנכת ביתית צריכה לשלוח את ביתה לקבוצת מחוננים. אם בגיל שכלי 12, שלחי אותה לקבוצת בני 12. את לא תלויה בבית ספר או באבחון.

אם את רוצה שהיא תאהב לקרוא ולהיה מאושרת ותצליח במבחן:

הפסיקי לדבר איתה על כיתת מחוננים. על מבחנים. על הישגים. לחלוטין. אף מילה. ועדיף גם לא לעצמך.
אל תביעי ולו ברמז שמץ של אכזבה מכך שהיא לא קוראת מספיק טוב.
שבי איתה כשהיא קוראת. חייב מגע, אז עדיף שתשב עלייך. אל תעזרי לה אלא אם היא מבקשת, ואל תתקני אם היא עושה טעות. אל תתאכזבי אם היא קוראת רק מספר מלים, ואל תעשי לה מבחנים. (את יכולה לקרוא תיאור מצוין של התהליך אצל ג'ון הולט, אני חושב שב learning all the time).
העצות של נורה קטנה מצוינות, אבל בשום פנים ואופן אל תתני לה תמריצים לעשות זאת, כמו פרסים, תשבחות, או "אני מאוד שמחה שאת כותבת ליעל".

מובטח, תוך 3 חודשים לכל היותר תחושי בשיפור עצום בקריאה שלה. ראיתי את זה קורה מספיק פעמים כדי להיות בטוח.