איך הפסקתי לפחד והורדתי את החיתול

[אמא_של_נוקי*]

איזה חמודות אתן, יא אללה @}
אנחנו כבר סוגרים חודש שלם של מחלות. עכשיו שלושתנו משופעים ומצוננים. זה כל כך קשה.
אוף.
<המרגיעון מרשה לי לא להכיל כשאני לא יכולה יותר. לא אכיל. אבל איך זה יעזור לי?>

[אמא_של_נוקי*]

מחר אנחנו טסים. ההתרגשות, הבלגן והמתח מרקיעי שחקים ובקרוב גם אנחנו נרקיע.
לוקחים סיר וישבנון, קצת חד"פים ללילות, בשאיפה שנקנה שם רב פעמיים.
מלא תחתונים ומכנסיים להחלפה והרבה הרבה עצות טובות.

אחרי חודש מהגיהנום שכלל מאות ניסיונות הצצה לתוך הפה הקטן פשוט אמרתי-
"נולי אפשר להכניס לך אצבע לפה?"
הקטנה פתחה לרוחה ואפשרה לי למשש שתי טוחנות עליונות קטנות ושתיים תחתונות שעוד לא בחוץ, אבל יש סביבן נפיחות בגודל של ג'ולה.

אז אני הרבה יותר רגועה. כל פעם כשיצאו לה שיניים המע' החיסונית שלה התבלבלה.

אבל מה שבאמת רציתי לאמר זה-
אתן נהדרות, תודה לכולכן, לא יכולתי בלעדיכן.
לא היתי חושבת על זה בלי האתר האדיר הזה.
איזה כייף!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נסיעה טובה!

[יוטי_בעיר*]

נסיעה טובה @}

כל פעם כשיצאו לה שיניים המע' החיסונית שלה התבלבלה.
מוכר . מקוה שתעברו את זה בשלום.

את יכולה לנסות תחתוני חיתול (תחתוני גמילה?) חד פעמיים. קל להלביש ולהוריד אותם ואם החיתול יבש בלילה את יכולה להלביש בלילה שאחרי.

[אמא_של_נוקי*]

חזרנו והיה מושלם!
היה מושלם בכל חזית אפשרית, לרבות החזית חשופת האחוריים.
עמדנו על ממוצע של פספוס אחד ליום, שמנו חיתול בלילה (וגם שעוונית, היינו טיפונת היסטריים על בית המארחים המקסימים שלנו) אבל רק בלילה ובטיסות.
כל יתר הסיטואציות שחששתי מהן בכלל, מסתבר, לא מועדות לפורענות(מטרו, אוטובוס והפלגות) הן פשוט מרגשות מדי מכדי לעסוק בזוטות כהפרשות הגוף
גם בכל פעם שיצאנו למסע ארוך הסברנו מראש והקטנה פשוט עשתה פיפי מבעוד מועד. מלכה.

הפספוסים התרחשו דוקא בדיוק בשטח המוכר והחביב עליה לפספוסים- גינות השעשועים( בשטוקהולם יש יותר כאלו מאשר ילדים) בגנ"שים למיניהם, בארץ ובתפוצות, היא פשוט בורחת למקום בו ידי לא משגת ועושה שם. מתחת לביתן, ממרומי מגלשה וכדומה.

היה פשוט נפלא.

שבנו ארצה, לגיהנום מסוייט ומהביל. יצאנו מדלתות נתב"ג ונפלה רוחנו. איכסה.
היומיים הראשונים היו מאוד קשים. בלבול עז ומצב רוח קוטרי ומיליון פספוסים.
מאז נרשם שיפור במצב הרוח אבל הריגרסיה המטורללת ממשיכה ביתר שאת.

היא עושה פיפי בכל מקום. אבל באמת בכל מקום- על הכורסא(מטפסת ועושה על הכורסא, קוראת לי, אני מחליפה את הסדין שהונח כדי להגן על הריפוד מבעוד מועד,
יוצאת מהחדר, נקראת חזרה ומגלה כתם פיפי נוסף על הסדין החדש. אאאאאההה.)
על מזרן הפעילות- פחות או יותר אותו כנ"ל.
ובכל פינה שהיא. מתיישבת בגיגית הכביסה ועושה שם.( מאוד מוזר, אבל מתוק כדבש)

והכי גרוע- לפני יומיים שכחנו לשים לה חיתול בלילה... קמנו רטובים, החלפנו סדינים והמשכנו לישון.
אבל- מהרגע שהורדתי, גם אם לא במכון, נראה לי מאוד לא נכון לחזור אחורה.
אז הורדנו גם למחרת. אבל עכשיו היא פשפשה על המיטה לפני השינה, כך שהשעונית הופנתה לכביסה בחברתם המצויינת של הגופייה שלי, הסדינים, הציפה של מזרן הפעילות ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם.
אז שמתי לה חיתול ללילה לא מתחשק לי פיפי ישירות על המזרן, בפרט שניקינו אותו בכסף טוב ורב לפני חודש.

אוי הברוך. מה שכן- אני לוקחת הכל בסבבה. שנאמר" יאללה, ריגרסיה" bring it on baby!

אולי בסבבה מדי? יש דבר כזה? בזחיחות, נגיד?לא קראתי כלום על גמילת לילה. פשוט מתנהלת בקלילות.
זהו בינתיים.

גם השעות הפכו להיות בעייתיות משהו מאז שובנו כפי שאפשר להוכח. אלך לישון. אשמח לתובנותיכן עצותיכן הנהדרות
@}

[יוטי_בעיר*]

לא קראתי כלום על גמילת לילה
תקראי, זה יתן לך רעיונות ותובנות.

ברוכה השבה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ברוכה השבה.

עכשיו היא פשפשה על המיטה לפני השינה, כך שהשעונית הופנתה לכביסה בחברתם המצויינת של הגופייה שלי, הסדינים, הציפה של מזרן הפעילות ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם
קודם כל, להבא, את השעוונית להפוך - כלומר להלביש את צד המגבת כלפי המזרון. אם היא מאיכות טובה, עדיין יהיה נעים לישון עליה, ולא תצטרכו לכבס אותה אחרי כל פספוס, מקסימום להעביר מטלית לחה.
שנית, בין הסדין והשעוונית פורשים מגבת, שסופגת את הכתם באופן מרוכז ומונעת ממנו להתפשט ולהציף.

אבל קחי את זה כשאת יכולה. במיוחד לאור הרגרסיה של החזרה לארץ... ילדה חכמה, רוצה להישאר בחו"ל

[אמא_של_נוקי*]

שוב אותו סיפור. שעוונית רטובה ולילה עם חיתול.
אולי בכל זאת אדחה טיפה את גמילת הלילה? גם ככה אנחנו עוברים תקופת הסתגלות מאוד קשה. אני חושבת שהיא לא הבינה שנחזור. שהפכנו לנורדים אמיתיים לנצח
והתבאסה טוטאלית להגיע ללבנט
האמת היא שזו באמת וואחד תקופה. צעקות, טנטרומים מדי יום, מה שלא היה לה מעולם, משהו משהו.

קרוטו, גם ככה היא רועשת נורא. הפוך זה כבר לישון במפעל שקיות. חשבתי שהיא איכותית, היא של פריד, אבל כנראה יש איכותיות ממנה.

מה אתן אומרות? לדחות או לא? ומה בקשר ליתר? ההתנהגות לאורך היום נשמעת סבירה בהתאם לנסיבות? מוכרת למישהי?

[רוניתה_פיתה*]

קבלי גדול!
ההתנהגות לאורך היום נשמעת סבירה בהתאם לנסיבות?
לצערי לא הייתי בנסיבות האלו עם ילדים ({{}})-:{{}}), אבל אני יכולה להגיד לך שאחרי כל סופ"ש ארוך אצל הסבים במרכז, יש אצלנו יום-יומיים של אגרסיות, ורצון (מתומלל, במקרה של הגיל המופלג אצלנו) לחזור לשם. סביר מאוד שזה יקרה אחרי מעבר כזה חד, ואחרי תקופה כזו ארוכה. ברור.
יכול להיות שבמסגרת החזרה לארץ, גם חזרתם להיות יותר עסוקים ופחות ביחד כולכם? יכול להיות שכמות ה"אטרקציות" ליום ירדה? אין, החיים בזבל (-;

ולגבי לדחות או לא?
אני חושבת שזה תלוי הרבה באורך הנשימה שיש לך עכשיו. האם זה יתיש/יציף אותך? (בעצם להציף זה בטוח יציף אותך (-:{{}}), או שאולי את באוירה של "אם כבר בזבל, אז עד הסוף"? מה שמתאים לך, כי זו תקופת-מה רטובה גם במיטה... כדאי להיות מוכנים.

עוד

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לדחות או לא?
אני לא הזדרזתי עם גמילת הלילה (מתוך עצלות, לא מתוך איזו תפיסה מובנית), אבל נעתרתי להם כשכבר דרשו וממש סירבו לחיתול, וזה היה בערך כשגמילת היום התבססה והיה להם מוזר ללבוש חיתול. בקיצור, יצאו לא יותר מחודשיים הבדל בין תחילת גמילת היום לתחילת גמילת הלילה...

[אמא_של_נוקי*]

רוניתה יקירתי, קבלי חיבוק ענקי בחזרה( נא לדמיין את האייקון ברגע זה) אני מקוה שברור לך שהכל באשמתך
ושלהבא תחשבי טוב טוב לפני שאת שולחת אנשים בפזיזות וקלות דעת לדירת חלומות וחופשה בגן עדן נורדי.

וברצינות-

לצערי לא הייתי בנסיבות האלו עם ילדים (
החלפת דירות הופכת את עניין החופשה לבאמת לא כזה יקר(תכל'ס זו רק הטיסה), לא כזה בלגן(נמצאים במקום אחד כל הטיול) ולכייף אדיר. אני ממש מפצירה בך לצאת לנפוש בהזדמנות הקרובה.

חוצמזה, נשמע שממש כיף גדול אצל הסבים אצלכם, אשריך- איזה יופי.


אין, החיים בזבל
האמת היא, שאנחנו לא מאוד עסוקים, אבל כמות האטרקציות בטוח ירדה ולו רק מפאת החום הדוחה והבלתי נסבל. מה אפשר לעשות במזג אויר כזה?
הלכנו למוזיאון יום אחד. הוא מש צמוד אלינו והיה להיט אדיר. גיליתי שאני נכנסת חינם הודות לכרטיס האשראי כך שמעכשיו נפקוד אותו אחת לשבוע. אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות כלום חוצמזה. תל אביב האהובה שלי, יסלח לי אלוהי המטרופולין, היא פשוט סיוט באוגוסט.

אבל אני חושבת שמתחיל שיפור כלשהו. היום גם היה פיפי אחד בסיר, אחד באסלה ואחד בגיגית גם המצב רוח קצת השתפר.

קרוטו, את אומרת שהתחלת עם גמילת לילה במקביל להתבססות גמילת היום.
אז אצלנו באמת שהמצב היה יופי(פספוס אחד ליום זה ממש יופי, לא?) אבל אולי בתקופת ריגרסיה כזו זה לא מתאים?
עכשיו אנחנו חודשיים וחצי מאז תחילת התהליך.
אלך לקרוא קצת על גמילת לילה ואנסה להחליט.

מדהים שאנחנו רק שבועיים וחצי בלי חיתול וזה נראה לי פסיכוטי לגמרי לשים על תינוק חיתול. מה שהכי מוזר לי, מאז שהתחלנו, זה שכשבעל חיים מגיע למצב שאין לו שליטה על צרכיו אנחנו מחליטים לגאול אותו מייסוריו ולבצע המתת חסד. זה קריטריון מאוד מקובל ונפוץ ללגיטימציה של המתת חסד בבעלי חיים.
אבל את האצאצאים שלנו אנחנו מעודדים לחיות בתוך הפרשותיהם. מוזר מאוד.

<הקטע האחרון לא נכתב כביקורת על אף אחת אישית, כמובן. הרי עד לפני עשרה שבועות זה בדיוק מה שאנחנו עשינו. הקטע האחרון נכתב כביקורת על האנושות>

[אמא_של_נוקי*]

שבועיים וחצי
חודשיים וחצי.

[יוטי_בעיר*]

אני לא הזדרזתי עם גמילת הלילה (מתוך עצלות, לא מתוך איזו תפיסה מובנית)
גם אני. הוא ישן עם חיתול בד ורוב הבקרים קם יבש או שהעיר אותי לפיפי באמצע הלילה. לבלאגן של פיפי במיטה שלנו לא היה לי כח.
כשעבר למיטה משלו גם התחיל לבוא הסירוב לישון עם חיתול. מאז אם הוא מעיר אותי באמצע הלילה למים (בקיץ הוא עושה את זה הרבה) אז אני כבר שמה אותו מנומנם עומד במקלחת או יושב על הישבנון תוך כדי שהוא שותה שגם יתפשפש.

[יוטי_בעיר*]

חודשיים וחצי.
ברווווווווווווור.... אתם כבר ב"מקום" אחר עכשיו, ברור שזה יראה לך מוזר.

[אמא_של_נוקי*]

טוב, המצב קקה.
בינתיים נמתין עם גמילת הלילה עד להתייצבות גמילת היום.
(אפשר לחתום על סטטוס קוו של פספוס ביום עד גיל שנתיים ולא לקטר יותר בחיים? בבקשה?)
אוף.

[יוטי_בעיר*]

טוב, המצב קקה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אוף!
מה שטוב בשלבים האלה, למרות שקשה לזכור בזמן אמת, זה שכל שלב בגמילה גם אם הוא נמשך יומיים, נראה כמו שבועיים או שנתיים. תחשבי כמה מעט זה בפרספקטיבה לאחור, רגרסיה של שבוע נגיד אחרי שחזרתם מחו"ל. היה ועובר ...

[רוניתה_פיתה*]

מה שקרוטונית אמרה. קשה לזכור לתפוס ככה את המציאות בזמן אמת, אבל למעשה, לפחות מנסיוני, זה מאוד משחרר (אותך, לא את הסוגרים שלה (-;{{}}).
(אני הייתי חותמת על שחרור מציפיות, והתבוננות נטולת-שיפוט בסיטואציה. מסמך כזה גם תופס לגבי הרבה יותר נושאים בחיים. שווה...)
אנחנו בדיוק יצאנו ({{}}טפו! למה אני מספרת את זה בכל מקום?!?!) מרגרסיה של 4.5 חודשים בעקבות הלידה. בגיל הרבה יותר מתקדם. פרופורציות, אחותי (-; (סתם, זה לגמרי בציניות. לבי לגמרי איתך).

( ( ) )

[יוטי_בעיר*]

בנוסף לדברים הכה נכונים שרוניתה וקרוטונית כתבו מעלי, תחשבי על זה ככה- היא לא מסתובבת עטופה בניילון עם כל היציאות האלה דבוקות אליה ואולי זה יתן לך נקודת ראיה אחרת.
חוץ מזה, עם כמה שפספוסים זה דבר מבאס, הנסיון הזה תורם לה להבין מה עובר עליה ואיך עליה להתנהג/לשלוט ביציאות שלה, כלומר, היא לומדת מזה למרות שזה נראה כאילו היא מנותקת מהתהליך. לנו תמיד אחרי תקופות רגרסיה קשות באה פתאום איזו קפיצת התפתחות טובה בתחום.
יהיה בסדר, אחותי, עוברים את זה בסוף .

[אמא_של_נוקי*]

לנו תמיד אחרי תקופות רגרסיה קשות באה פתאום איזו קפיצת התפתחות טובה בתחום
הלואי. זו בדיוק הנקודה. לא שמבאס לנגב. לנגב זה שטויות- טטרה וגמרנו.
הבאסה היא ההרגשה שהולכים אחורה ולא כדי ללכת קדימה עוד רגע. כמגמה.
סתם הרגשה זיפת, שגם לא קשורה למציאות, ברור לי הרי שנלך קדימה מתישהו.

קיצר, בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע, תודה יקירתי @}

[יוטי_בעיר*]

באסה היא ההרגשה שהולכים אחורה
אל תחשבי על זה ככה, סמכי עליה, באמת, סמכי עליה שהיא מסוגלת, שיש לה את היכולת הזאת. תאמיני בה! זה חשוב לתהליך ולביטחון שלך.
מחר אני אצטט לך מה העוזרת הרומניה שלי בלונדון אמרה לי על זה, אבל מחר... אני חיבת לישון .

[יוטי_בעיר*]

הנה מה שכתבתי בבלוג שלי על לונדון על העוזרת הרומניה שלי (שכל הכפר שלה ברומניה גדל בלי חיתולים):

_הנה תשובתה של העוזרת הרומניה שלי אחרי שבכיתי על כתפיה שיותמי שובת פשפושים:

"הם עושים כהה, לא רוצים עושים בסיר אבל ישר אהרי זה עושים ברצפה. זה מראה הוא הזק בראש, יש לו רצון הזק, הוא יודע מה הוא רוצה.
אם הוא לא עושה בסיר אהרי הוא שותה זה הוא עושה בכונה.
את צריכה לדבר אליו, לומר לו לא עושים כהה, עושים בסיר לא ברצפה, כהה, לדבר אליו, הוא מבין, הוא עושה בכונה".

אמרה והלכה לעשות "הובר" במדרגות._

[אמא_של_נוקי*]

לא עידכנתי באמת המון זמן. הורדנו את החיתול גם בלילה, עברנו שלושה לילות יבשים ואחריהם ארבעה לילות ספוגים לגמרי.
אני ממש לא יודעת מה לעשות. היא מתעוררת, מתפתלת, ברור לי שיש לה פיפי ולעתים היא ממש אומרת פיפי מתוך שינה.
היא לא מוכנה בשום אופן לשבת על הסיר. בכל פעם כזו היא מקמרת את הגב, בוכה נורא ותובעת ציצי.
שעות עוברות עלינו בהתפתלויות, בכי, המון ציצי, עד שבסוף היא עושה במיטה.

אני מקוה שתיארתי את ההתנהלות בצורה ברורה- אני עייפה כמו שלא הייתי אף פעם. אנחנו באמת לא ישנות בכלל.
מה עושים?

[יוטי_בעיר*]

מה עושים?
מוצאים פיתרון ויש אחד, רק שצריך לחשוב בשביל להגיע אליו.
הסיר לא נעים לה בלילה. הוא קר, הוא בתנוחה שלא נוח לה, היא רוצה לעשות פיפי אבל היא ישנונית ולא רוצה לעשות ככה.
תחשבי על משהו יצירתי.
אני אחשוב גם פשוט ברגע זה ממש אני מתעסקת עם מלא דברים ולא מצליחה לחשוב (אבל כן מציצה ב מה חדש ) אז כשיהיה לי זמן לחשוב יותר.
חג שמח ויבש.

[אמא_של_נוקי*]

תודה יקירתי. אחשוב.

[אמא_של_נוקי*]

אולי לשבת יחד איתה על האסלה? כשאני שעונה עד הסוף והיא בגבי אלי? ינוסה הלילה. יש למישהי רעיון נוסף?

[אמא_של_נוקי*]

נוסה ללא הצלחה

[יוטי_בעיר*]

נוסה ללא הצלחה
אל תתיאשי. תנסי שוב קצת אחרת או משהו אחר.
היא גם תתחיל להבין שזו הדרך לעשות פיפי בלילה.

[רוניתה_פיתה*]

_אל תתיאשי.
היא גם תתחיל להבין שזו הדרך לעשות פיפי בלילה._
וגם אולי תחליט לפיכך שעדיף לה לחכות עם זה לבוקר.
אם היו כבר לילות יבשים - סימן שהיא יכולה להחזיק.
תחזיקו מעמד

[אמא_של_נוקי*]

שאלה מהותית ופחות טכנית- מה אתן אומרות לגבי כל העניין הזה? אתן משבחות על לילה יבש? אחרי לילה רטוב אומרות "עשית פיפי במיטה, בואי נכבס את המצעים וכו'"? עד כה לא ממש אמרתי משהו, כי הרגשתי שזה לא ממש בשליטתה ולא רציתי להפעיל איזשהו לחץ סמוי( בניגוד לגמילת יום, שהשליטה שלה תמיד היתה ניכרת ורק מידת שיתוף הפעולה השתנתה)

אבל עכשיו אני תוהה אם אני לא ממסכת לה ככה מידע נחוץ להבנת התהליך. לא יודעת.
לפני השינה אני אומרת לה משהו בסגנון : "אני מלבישה לך מכנסיים ואנחנו הולכות לישון. אם תרגישי שיש לך פיפי תגידי לי, נוריד את המכנסיים ונעשה בסיר".
וזה הכל פחות או יותר. בבוקר אני מורידה מצעים ומכניסה לכביסה, אומרת לעתים שהם רטובים וזהו.

היא מלוה את תהליך כביסת המצעים, אבל אני לא מתמללת אותו ולא מקשרת אותו לפיפי. מה אתן אומרות?

[רוניתה_פיתה*]

אני כן סיפרתי שהיה פיפי בלילה, ומחר כשיהיה פיפי נעשה בסיר. לא תמיד, תלוי כמה מזמן זה נראה לי (-:
אבל הוא גם היה בן שנתיים...
אני לא חושבת שזה חיוני להבנת התהליך. לא יודעת.

[יוטי_בעיר*]

מה שאת אומרת נשמע בסדר.
לא צריך להוסיף במיוחד. אם יוצא לך להעיר שזה רטוב מפיפי אז סבבה אבל לא צריך במיוחד לדבר על זה.

[אמא_של_נוקי*]

על הפנים. לא מוכנה בשום פנים לא על הסיר ולא על האסלה. היה לנו לילה פשוט איום- שלוש שעות של בכי, ציצי, ניסיונות סיר ושם ציצי ועוד ועוד בכי עד
הפיפי האדיר שהציף את המיטה. לאחריו היא נרדמה, אבל לשינה באמת גרועה במיחד וכל היום היא מפשתנת לה בכל מקום למעט הסיר.
אני מרגישה שזה פועליוצא של המאבק הלילי.

הצילו!

[יוטי_בעיר*]

אוף, נשמע לילה קשה ומבעס .
יש אפשרות שתחזיקי אותה בעצמך במקלחת או בשירותים או מעל סיר והיא תעשה?
אפשר לנסות להרגיע אותה תוך כדי ולומר לה שתעשה פיפי, זה יקל עליה ואז היא תחזור לישון.
אולי בסוף זה יעבוד.

[רוניתה_פיתה*]

אני עושה ככה לפעמים עם הקטנה שלי. ברור שיש לה פיפי, אבל היא לא רוצה להתפשפש, אז אני "מרדימה" אותה על הידיים, עם טטרה מתחתיה, ומוסיפה "פששש פששש".
אני חושבת שזה עוזר להרפייה, כי הרי יש מנגנון שמבקש לעצור את הפיפי בזמן הישנוני הזה...
אפשר לנסות את זה אפילו על המיטה (אם גם ככה את צופה הצפה), אולי לשים משהו מתחתיה ולהדריך שתשחרר את הפיפי (בדרך שאתן רגילות לעשות זאת). אם זה עובד, אז אח"כ פשוט מכסים במגבת עד הכביסה של הבוקר, ונזכרים שתוך כמה זמן גם זה יעבור...
בהצלחה הלילה @}

[אמא_של_נוקי*]

טוב, בינתיים ויתרתי לחלוטין על ניסיונות הפשפוש הלילי. הרפתי לגמרי, בחזקת "לא רוצה לא צריך" ועכשיו חצי מלילותינו רטובים מאוד,
בערך שלוש שלוליות מדי לילה וחצי יבשים לחלוטין. אני מבסוטית.
(טפו- טפו, אני והפה-גדול-אוכל-הכל שלי)

אגב, לא עדכנתי עד כה מטעמי טפו טפו.


ואני כן משבחת אחרי לילות יבשים. מתפעלת מכמות הפיפי האדירה של הבוקר אחרי ואומרת משהו בסגנון " וואוו, איזה יופי, שמרת את הפיפי כל הלילה
תראי כמה פיפי..."

[יוטי_בעיר*]

כשאני סיפרתי לאנשים שדריה (כשהיתה בת שנה+) לא עושה פיפי כל הלילה אמרו לי שהיא לא שותה מספיק .


אגב, לא עדכנתי עד כה מטעמי טפו טפו.
שימשיך ככה.

[גילית_ט*]

כשאני סיפרתי לאנשים שדריה (כשהיתה בת שנה+) לא עושה פיפי כל הלילה אמרו לי שהיא לא שותה מספיק .
וואוווווווווווו............ מדהים , כל הכבוד

[אמא_של_נוקי*]

אני והפה-גדול-אוכל-הכל שלי
ברור לכן שהלילה היו 6 שלוליות בנפח עשרה ליטרים בערך, נכון?
לא אומרת לכן יותר כלום בחיים'שלי.

[אמא_של_נוקי*]

על ארבעה לילות ספוגים לגמרי אני יכולה לדוח נכון? מה, אני אענש בארבעים שנות שיטפון?
<"אז הוא התעודד והמצב באמת נהיה יותר גרוע">

עד מתי? ספטמבר 10.

[יוטי_בעיר*]

קר בלילה, זה משפיע.

[אמא_של_נוקי*]

הלבשתי אותה יותר חם. בינתיים אין תוצאות הכי מרשימות, אבל נקוה לטוב.

[אמא_של_נוקי*]

רטוב מאז ועד היום. אני על סף ייאוש.
מקנאה קשות בכל ההורים לילדים המחותלים-במיטת תינוק- ישנים רצוף מגיל חצי שנה ותודה לשיטת חמש הדקות- מטרנה לפני השינה.
אוף.

אבל החיים יפים חוצמזה.
הילדה שלי הורסת ת'בריאות כפרה עליה.
הלימודים שהתחלתי שלשום מרתקים.
והימים מאוד יבשים יחסית.

רק מה יהיה עם הלילות?

[אמא_של_נוקי*]

קראתי שוב בגמילה מחיתולים בלילה והרגשתי עוד יותר לבד במערכה.
כל הסיפורים הם על בני שנתיים- שלוש.
אולי אני באמת מקדימה את המאוחר?

[יוטי_בעיר*]

היא שותה בלילה? יונקת? עדין מסרבת להתפשפש בלילה?
כמה חם את מלבישה אותה?

קראתי שוב בגמילה מחיתולים בלילה? והרגשתי עוד יותר לבד במערכה.
בלי חיתולים גם בלילה יותר מתאים לך

[אמא_של_נוקי*]

יונקת כמו תינוק בן יומו. מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה. היא מסרבת להתכסות ומסרבת להתפשפש בתוקף.
תודה על ההפנייה, חמדתי.

[דניאלה*]

טוב, בינתיים ויתרתי לחלוטין על ניסיונות הפשפוש הלילי. הרפתי לגמרי, בחזקת "לא רוצה לא צריך" ועכשיו חצי מלילותינו רטובים מאוד,

רטוב מאז ועד היום. אני על סף ייאוש.

סליחה שאני לא קוראת הכול, מחסור בזמן...
בת כמה היא?
רק רציתי קצת לשתף. אצלנו היא בת שנה ועשר בערך.
בלי חיתולים בלילה מגיל די צעיר (פחות משנה, לא זוכרת בדיוק).
גם אצלנו מרגע שהתחילה סרבנות פשפושים ניסיתי להרפות והלילות נהיו רטובים לאללה.
היה ככה תקופה לא מבוטלת, היה די מבאס.
נזכרתי בעצתה של בשמת (נדמה לי) לא להחליף אם היא לא מתעוררת וזה מה שעשיתי
(תוך השתקת קולות הפולנייה המתייסרת שבי "אוי הילדה ישנה רטובה" וכו'. יש לציין, אבל, שזה היה בקיץ).
בכל אופן יש לי הרגשה שזה מאוד מאוד עזר.
אחרי תקופה ארוכה ורטובה היא פשוט הפסיקה לעשות בלילה.
לפעמים היא מתעוררת ואני שואלת אם היא רוצה פיפי, לרוב היא עונה שלא (יותר נכון "לא! לא פיפי! ציצי!!").
לפעמים היא מתעוררת לפנות בוקר ומבקשת פיפי בשירותים עם אבא (זמן איכות עם אבא המסכן וטרוט העיניים).
אני מקפידה מאוד שתפשפש לפני השינה, אחרת בטוח תהיה שלולית.

או בקיצור:
כמה שהיא תרטיב בגיל יותר צעיר, ככה היא תהיה יבשה בגיל יותר צעיר.
רק צריך ללמוד לא להתבאס. וזה הכי קשה...

בהצלחה

[אמא_של_נוקי*]

תודה דניאלה- הייתי צריכה את זה.

מה שהיא תרטיב בגיל יותר צעיר, ככה היא תהיה יבשה בגיל יותר צעיר.
בעיקר את זה.

היא בת שנה וחצי ובלי חיתול מגיל שנה. עד גיל שנה רק חד פעמי בפעם הבאה אני מקוה לגדל בלי בכלל.
אני לא באמת מתכונת להחזיר את החיתול אבל עד שהורדנו אותו היא הייתה כמעט תמיד יבשה- מהרגע שהורדנו שלוליות בכל המיטה לאורך כל הלילה.
אז אולי.. אולי.. רב פעמי לבינתיים? לא ניסיתי אותם מעולם ואולי זה יהיה שלב ביניים מוצלח?

[רוניתה_פיתה*]

אולי מעין תחתונים מרופדים? שתי שכבות של מכנסיים?! (בשביל להקטין דליפה למיטה)
את קוראת את בלוג ולאדק היפה ושחרורו מהחיתול{{}}? יש קצת הקבלות /-:

אני לא מוסיפה כל-כך, כי הלילות שלנו הפכו לרטובים משני הצדדים, גם הוא, פתאום, פעם-פעמיים בלילה כבר איזה שבועיים, וגם היא, בלי עין הרע... (לפחות היא מתעוררת לינוק, אז לרוב אפשר לפשפש אותה תוך כדי). אני מקווה שזה הקור. (עוד חצי שנה יא-מניאק D-:{{}}).

מזל שאנחנו, ההורים, עוד שולטים בסוגרים P-:

[דניאלה*]

אז אולי.. אולי.. רב פעמי לבינתיים? לא ניסיתי אותם מעולם ואולי זה יהיה שלב ביניים מוצלח?
מה שעוזר לך לא להתחרפן.
זה חשוב לך וזה חשוב ל"תהליך" (או איך שלא נקרא ללישון בתוך שלולית (-: )
רב פעמי הוא טוב מהבחינה שמרגישים בו רטיבות,
למרות ששום דבר הוא לא כמו להיות בלי, גם מהבחינה הזו.
היא תסכים שתחתלי אותה?
אצלנו זה אפילו לא עלה כאופציה כי הגיברת יש לה דעה מאוד נחרצת בעניין,
כמו גם בענייני לבוש באופן כללי.


אני מקווה שזה הקור. (עוד חצי שנה יא-מניאק
בארץ?! ארבע חודשים גג ואנחנו כבר באביב.

מזל שאנחנו, ההורים, עוד שולטים בסוגרים
את יודעת, לא לעולם חוסן P-:

[יוטי_בעיר*]

זה מתחיל להיות דיון משעשע.

לגבי החיתול בד:
אני התחלתי לשים ליותם חיתול בד בגיל שנה+ כי ישנו בהודו צפופים במיטה לא גדולה, 4 נפשות במזג אויר לח וקריר עם מונסונים של ההימליה וממש לא התאימו לי הפתעות רטובות במיטה.
לדעתי עם הזמן הוא פשוט התרגל שחיתול בד זה לפיפי בלילה וההפתעות הפכו לחלק מהשגרה. אמנם לבסוף הוא התחיל להיות יבש יותר והתחיל לסרב ללבוש חיתול בלילה אבל זה לקח יותר זמן.
לשיקולך.
(אם תרצי אשלח לך תמונה שלו ושל דריה ישנים במיטה הזאת כשחיתול בד בצבעי "פרה" עליו )

[תפוח_אדמה*]

אז אולי.. אולי.. רב פעמי לבינתיים? לא ניסיתי אותם מעולם ואולי זה יהיה שלב ביניים מוצלח?
אנחנו השתמשנו בהם בתור שלב ביניים, והיה מאד מוצלח. הקליינט לא תמיד שיתף פעולה אז טענתי בתוקף שזה תחתונים (זה באמת סוג של תחתונים, עשויי מבד....)

וסליחה שאני מכניסה משהו לא קשור, אבל דניאלה! איך יוצרים איתך קשר? (למחיקה עוד יום יומיים)

[דניאלה*]

ארבע חודשים
צ"ל ארבעה כמובן (איזה פדיחה)

[דניאלה*]

שלום!!
עונה לך בדפבית

[אמא_של_נוקי*]

שוב מעדכנת אחרי עידן ועידנים. לא עדכנתי עקב התחשבות ברגשות הציבור- היה פשוט זועה ולא רציתי לשעמם ולדכא כאחד אתכן ואותי.

שיהיה ברור- כשאני אומרת זועה אני מתכונת לחודש עם שני לילות יבשים בלבד.

ואז, לפני ארבעה לילות, גיליתי באופן מתסכל ביותר שהשעונית שלנו כרעה תחת הנטל- המזרן נרטב לחלוטין
שמתי לקטנה חיתול והסברתי שהשעונית נקרעה והיא תישן עם חיתול עד שנקנה שעונית חדשה.
ומאז ועד היום היא קמה מדי בוקר עם חיתול יבש לחילוטין ופעם אחת אף ביקשה לפשפש באמצע הלילה.

תופעה מוזרה זו זכורה לנו מהעבר. יבשה עם חיתול, רטובה בלי.
מה זה?
למה?
מה?

כך או כך, היום הזמנתי חיתולים רב פעמיים, אקנה שעונית ונעבור לשינה על השעונית עם רב פעמי. נראה לי.
שני סנט, מישהי?

[יוטי_בעיר*]

אולי קר לה ובגלל זה:
א) היא עושה הרבה פיפי בלילה.
ב) החיתול אולי מחמם אותה ועוזר.

[אמא_של_נוקי*]

לא נראה לי. החדר מחומם היטב ואותו הסיפור בדיוק קרה לנו גם בקיץ התל אביבי המגעיל.
מוזר.

[יוטי_בעיר*]

תחשבי מה את משדרת לה.
זה לא סתם, אגב, אם את בלחץ לידה כשהיא בלי חיתול ורגועה כשהיא עם חיתול זה עושה לה משהו.