תאומים ומיטה משפחתית

שלום לכולם. שמחה להיות שותפה אקטיבית לאחר תקופה ארוכה של קריאה בלבד...
אני אמא לתאומות בנות שנה ושמונה חודשים בדיוק. השבוע החלטנו לעבור סופית למיטה משפחתית. אני כותבת סופית כי ת'כלס רבים מהלילות מאז שהן נולדו, אחת או שתיהן בילו איתנו במיטה. אני לא אלאה אתכם בכל השלבים וההתלבטויות אבל השבוע התחלנו להרדים את שתיהן "בחדר המיזרונים שלנו" בניגוד לקודם שהמעבר היה באמצע הלילה.
יש לי שתי דילמות, מנוגדות למעשה - היום, אחת מהן רצתה להרדם במיטה שלה! מיטת תינוק עדיין. הבעיה העיקרית שלי עם זה, זה שפעמים רבות רק אחד מאיתנו משכיב וזה יוצר פיצול בלתי אפשרי. אי אפשר להיות עם שתיהן בו זמנית בחדרים נפרדים, בעיקר שההשכבה במיטה המשפחתית נעשית בדלת סגורה כדי למנוע הסתובבות בכל הבית. היום במקרה שנינו פה אז לא היתה בעיה. אולי זה עניין של התרגלות, אבל אני מפחדת שההתרגלות תבוא כי "נשכנע" אותה לבוא לשם ובעצם נוח לה להרדם במיטה משלה ואולי כן ואולי לא לבוא אלינו. הרבה פעמים היא ביקשה לבוא אלינו (לא במילים עדיין) אבל גם היו לילות של בכי שנמשך גם אצלינו ובסופו של דבר הצליחה להרדם דווקא במיטה שלה. אצל אחותה אין לי ספק שהצורך לישון איתנו הרבה יותר גדול ותוך יום היא הצביעה על המיטה המשפחתית כעל המיטה שלה...
מצד שני, אני הולכת עם תחושה לא נוחה שאנחנו כופים עליהן ביחד שאולי לא טוב להן. כל היום וגם כל הלילה ביחד. אחים רגילים שישנים ביחד, בדר"כ נפרדים במשך היום ואין את הסוגייה הכ"כ משמעותית של יצירת הנפרדות כמו אצל תאומים. הן תמיד ישנו באותו החדר, אבל אין ספק שזה לא אותו ביחד כמו במיטה אחת. כלומר, הן צריכות אותנו בלילה אבל לא אחת את השנייה.

תוך כדי שאני כותבת בעלי ואני מעלים סוגיות שאולי בכלל הן הגורם לרצון שלה לחזור למיטתה - מזרון לא נוח, מיטה לא תחומה, אור חזק מדי בהרדמות וכו'
ואולי לא...
כמו שאתם רואים אני מבולבלת.
אני יודעת שאולי פורום תאומים ושלישיות היה מקום טוב יותר לתהות בו, אבל שם כמעט כולם ישנים כל אחד במיטתו... וזה המקום הטיבעי לי לשאול את זה...
תודה!

אחותי,
יש אולי אפשרות להכניס מיטה אחת לחדר שלכם?
מה סדר שכיבה? אפשר להשכיב אותן בשני צדדים רחוקים? אולי לשים משהו להפריד בזמן ההשכבה ולהוריד כשאתם הולכים לישון..
ככה גם את ובעלך (תמסרי לו ד"ש) תשנו זה לצד זה וגם המתוקות רחוקות וזה יותר דומה למיטות נפרדות.

ככה הן ישנו בשני הלילות האחרונים, בשני צידי המיטה ואנחנו באמצע. עדיין כשאחת בוכה זה איכשהוא נשמע יותר קרוב מכשכל אחת במיטתה. יש עקרונית מקום להעביר את המיטה, זה רק יחסום את הגישה לארונות אבל זו אופציה. קצת מוזרה אבל אופציה. השאלה היא מה נשיג בזה. אני יכולה לחשוב על מלא תסריטי השכבה, כשהן לא נרדמות מייד, שזה ממש לא יילך. אבל תודה בכל אופן...

רוצה להזכיר שני דברים:
הראשון - ייתכן שלאחת יש צורך לישון אתכם, ולשניה לא. ייתכן גם שזה יתהפך.
אצלינו התאומים כבר בני מעל ל 4, ולאחרונה פתאום הבן התחיל לישון בחדר שלהם (כולל אחרי התעורות לילית), והבת, אחרי תקופה ארוכה של רק-במיטה-שלה התחילה לישון אתנו לילה שלם.
למה? נד-נד.
השני - אין שום חוק בעולם שאומר שתאומים צריכים להרדם בו זמנית, להתעורר בו זמנית, להזדקק לאותו מספר של שעות שינה, ובכלל להיות בעלי הרגלי שינה דומים.

שלום גילה. מסכימה איתך מאוד ואני בהחלט רואה הבדל, לפעמים מאוד גדול בשינה שלהן. אבל מה קורה שהצורך הוא כן בו זמנית? מבחינת שעת השינה הן בדר"כ עייפות באותה השעה ורוצות ללכת לישון. אז איך אני משכיבה כל אחת במקום אחר? זה בלתי אפשרי שאחת בינתיים תשחק לבד או תראה וידאו או משהו. זה לא יעבוד איתן. ודרך אגב אתמול בלילה זו שנרדמה במיטתה התעוררה וביקשה לעבור ובכיף העברתי אותה. אני מאוד מודעת לעיקרון הנדנדה ומאוד מאוד מנסה, בהכל, לתת לכל אחת מה שהיא צריכה בלי קשר לאחותה, אבל פה הרגשתי שאנחנו נכנסים לאיזשהוא פלונטר ולכן ביקשתי את עזרתכם.

נראה לי שאם את מצליחה להרדים את התיהן יחד באותו חדר, אז בערבים ששתיהן עייפות יחד - תרדימי יחד, ומקסימום תעבירי. לא?

האם הבנתי נכון?
הבעיה היא בלילות שרק אחד ממכם בבית בשעת השכבה וכל אחת מהן תרצה לישון בחדר אחר?
נראה לי שלזמן הקרוב, עד איזושהיא התייצבות (גיל 18 נגיד

) תהיו שניכם בבית.
לתת להן בינתיים להתלבט ולראות מה קורה.
הבעיה היא אם המצב יתיצב על אחת במיטה שלה בחדר שלהן והשניה אצלכם. ואז השאלה היא האם הבחירה של ג' במיטה שלה היא כי נוח לה במיטה (ואז אפשר להכניס את המיטה לחדר שלכם) או שהיא רוצה להיות בחדר אחר ואז כבר אין לי מושג...

איך היה הלילה?

בכל מקרה נראה לי לא כדאי שכולם ביחד בחדר ורק ג' לבד.

מנסה להעזר שוב והפעם בענייני השכבה. אז הבעיה שכתבתי קודם נפתרה ושתיהן רוצות ללכת לישון במיטה המשפחתית, הבעיה עכשיו שההשכבות הפכו מאז להיות סיפור. כל הקונסטלציה של מיזרונים פרושים ושתיהן ביחד, מפתה אותן להשתוללות, אפילו אם הן כבר עייפות ללא שום ספק. זה יכול להיות שעה שלמה ויותר, שהן כבר נכנסות ללופ של בלגן ואדרנלין שקשה להן לצאת ממנו וגם לנו ממש אין סבלנות בשעה הזו, אנחנו מתים לשעה שקטה לעצמינו לפני שנשפך גם, וגם בשבילן, הן מפסידות זמן שינה (כי לקום בבוקר עדיין צריך באותה השעה) ,ההשתוללות מסוכנת כי הן כבר לא מרוכזות ומכל זה יוצא, במקום חום, קרבה ואהבה לפני השינה, בעיקר צעקות, איומים ועצבים. יש למישהו נוסחה מנצחת למיטה משפחתית שכוללת גם השכבות קצרות ונעימות?....

שלום עינב יקרה,

אז קודם כל אציג את עצמי ואספר שגם אני אמא לתאומות בנות שנתיים ושבעה חודשים. אני גם חברה בפורום תאומים ושלישיות.
רק לסבר את אוזנייך - יש בפורום שלנו כמה הורים שכן מנהיגים "שינה משפחתית". צריך רק לחפש אותם טוב, הם בדרך כלל מתחבאים...
בכל מקרה אצלנו הילדות ישנות איתנו בחדר. יש להן מיטות ויש לנו גם מזרונים.
ישנם לילות שהן ישנות איתנו יחד במזרונים וישנם לילות שהן רוצות לישון במיטות שלהן. אנחנו נותנים להן את רשות ההחלטה וזה זורם יופי.
אני מכירה כל כך מקרוב את עניין ההשתוללות לפני השינה. גם אצלנו יש ימים כאלה שבא לי לצעוק "הצילו".
מה שאנחנו עושים זה נכנסים לחדר, שמים מוסיקה מרגיעה (הן ישנות תמיד עם מוסיקה), לוקחים ספר שהן אוהבות ופשוט שוכבים יחד.
אם פורצת השתוללות אני פשוט מסבירה להן שעכשיו זמן לישון- לפעמים זה עובד ולפעמים לא.
בכל מקרה שווה לנסות!
לא סיפרת אם יש אצלכם איזה "טקס השכבה" (אוייש זה נשמע נורא...) מיוחד שכולל סיפור או סיכום היום, או כל דבר אחר.
אני מצאתי שמשהו כזה מאוד עוזר למקד את תשומת ליבן.

מאחלת לך לילות שקטים ונעימים!
(אה ואת מוזמנת גם לפורום תאומים ושלישיות).

הי שרון. אני חושבת שאני יודעת מי את... האמת שאנחנו עוד לא מאורגנים מספיק (לא אירגנו שקע מתאים לדיסק, אין אור קטן בחדר אז חייבים להשאיר טיפה פתוח ואז הן יוצאות וכו') וגם לא בנינו טקס חדש לחדר. קודם למשל אמרנו לילה טוב לכל החיות שבחדר, אבל החיות נשארו בחדר שלהן אז כבר אין למי לאחל לילה טוב... אנחנו צריכים לשבת ולחשוב טוב על כל פרט ולהתמיד בו. והאמת שהכי פשוט להשכיב אותן שהן באמת עייפות ואז הן נרדמות מייד...

תודה בכל מקרה ואולי עוד נפגש בפורום תאומים ושלישיות..

למה אולי? הפורום נהדר ונעים שם.
בכל מקרה את מוזמנת תמיד!

חייבים להשאיר טיפה פתוח ואז הן יוצאות
נראה לי מצוין.
זה כל כך יותר קל כשהם באים אלינו ואנחנו לא צריכים לקום אליהם!

מסכימה עם גילה! זה באמת הרבה יותר נוח.

נראה לי שעינב התכוונה למשהו אחר. בשעת ההשכבה דלת חדר השינה נשארת פתוחה והן יוצאות מחדר השינה המשפחתי לשחק בסלון/מטבח וכו', וההשכבה מתארכת ומתקשה..

מזל שאחותי בענינים.... בדיוק עכשיו כמעט איבדתי את כל עשתנותיי. הן ישנו מעט בצהריים, היו עייפות כל אחה"צ ואז, שרציתי (בשבילן!!!) שיילכו לישון, התחילה השתוללות מטורפת. זה פשוט הדבר שהכי מטריף אותי בכל ההורות הזו אני חושבת. השכבות קשות. זה ברור שחצי מזה זה אשמתינו, כי אין טקס ואין קביעות מאז שעברנו למיטה המשפחתית. רק להחזיק אצבעות כל יום שיעבור בשלום. שבעלי יחזור מהמילואים אני מקווה שנגיע לאיזושהיא נוסחה מנצחת שתהיה טובה גם לנו וגם להן.
אוי, כמה שצרחתי עליהן קודם והשכבתי בכוח וכמה שעכשיו אני מצטערת על זה..

עינב שלום
נשמע שאת מאוד קשובה לצרכים שלהן מעצם זה שעברתם לשינה המשותפת
. קודם כל אני מבינה לחלוטין את הקשיים כי גם לי יש תאומים בני חמש( בן ובת). נשמע שאת מחפשת "נוסחה" ומניסיון אין דבר כזה , כל משפחה מוצאת מה נכון לה בכל רגע נתון וזה נכון גם עבור משפחות עם ילדים בגילאים שונים. עם תאומים הקושי לפעמים כפול ומכופל כי בדיוק כשאת מתמוטטת הם מתחילים להלהיב אחת את השנייה וזהו אבוד לך. כל כך מכירה את זה שבסוף נותנים צרחה ואז כולם מרגישים רע.
אני מציעה לך תכלס, אם את רוצה , זה .

תנסי להקדים קצת את ההשכבה, כלומר להתחיל א ת כל סיפור השינה ולהשאיר זמן להשתוללות שלהן כשאת מרגישה בנוח עם זה כי-
ההשתוללות זה נתון,לפעמים זה צורך שלהן לפרוק אנרגיה לפני השינה, תני להן- גם זה - תאמיני לי עובר.

הן עוברות ויעברו כל כך הרבה שינויים, פתאום דברים משתנים . חשוב שהם יבינו גם מהגיל הצעיר הזה שאמא זקוקה לזמן שלה שאת אדפ עם צרכים , ואת יכולה להגיד להן בשפה שאת חושבת שהם יבינו.
תני לעצמך קצת קרדיט
משהו מדברי עזר לך? אשמח לדעת

הי יעל. עזרת לי מאוד! בעיקר להחזיר את עצמי לפרופורציות ולמציאות בכך שאין נוסחת קסם וכל יום הוא אחר ובכל יום הן אחרות ואנחנו אחרים וטוב לדעת שזה עובר מתישהוא...
אני חושבת שהקדמת שעת השינה לא ממש תעזור כי ככל שהן משתוללות יותר, רק קשה יותר להוציא אותן מזה. אולי צריך טקס שינה מחוץ לחדר ורק שהן עייפות שיילכו לבד למיטה. לא יודעת. נחשוב. גם נשמע לי נכון להכניס גם את הצרכים שלנו לסיפור הזה.
בטוח בטוח שאני חייבת לעבוד על עצמי בכל העניין. אני ממש מרגישה שיוצא ממני המון רע כשזה מתחיל (חוסר סבלנות, כוחנות, עצבנות ועוד..)ואולי אפילו עדיף שאני אעשה את זה כמה שפחות כשאפשר, עד שהן תרגענה ואני גם..
תודה!

עינב יקרה,
אני קוראת את דברייך ומוצאת המון תיסכול (תקני אותי אם אני טועה....)
קודם כל ראוי שתזכרי שהילדים הם המראה של עצמינו. את כותבת-"אני ממש מרגישה שיוצא ממני המון רע כשזה מתחיל (חוסר סבלנות, כוחנות, עצבנות ועוד..)"..
אין לי ספק שהילדות קולטות אותך ומושפעות מהעניין. נסי לעבוד קודם על עצמך, נסי להכניס רוגע לתוך ה"טקס" הזה.
דברי בשקט, אולי אפילו תשירי להן קצת (במידה ואין טייפ), נסי למצוא משהו שיעבוד עליהן.
בכל מקרה מסכימה שאין באמת נוסחת קסם.
הכי חשוב לזכור שזוהי רק תקופה שתעבור...בינתיים צריך למצוא את הכוחות להתמודד איתה הכי טוב שיכול להיות.

לילה טוב!

עינב אני שמחה שעזרתי
ממליצה מאוד על הדף NVC תקשורת מקרבת . זהו מודל תקשורתי שניסח אמריקאי אחד ברוח האי-אלימות של גנדי ובבסיסו ניסיון לתקשר באמפתיה ,כנות ובאסרטיביות תוך כדי כך שאנו מנסים לקחת בחשבון את הצרכים של כל מי שמצוי בדיאלוג כזה או אחר ,; בין אם זה הורים וילדים , זוגות, או זרים מוחלטים ועד מדינות. מקווה שזה יתרום לך משהו במציאת האיזון הזה.
בהצלחה!

רק רציתי לספר שנרגעתי... פשוט החלטתי לא להתעצבן וזה עובד. היום הן נרדמו מהר ובשקט אבל אתמול הן השתוללו הרבה (אחת אפילו הקיאה את החלב כנראה בגלל ההשתוללות) ואני נשארתי רגועה לחלוטין, פשוט שוכבת שם במיטה. נותנת להן לעשות הכל, ובזמן שלהן הן מתעייפות ונרדמות, ואני איתן... לא נוסחת קסם אבל לפחות בשקט ובלי רגשי אשמה...
יעל, התחלתי קצת לקרוא ונראה לי מאוד מעניין. מקווה למצוא את הזמן להתעמק. תודה!

פשוט החלטתי לא להתעצבן וזה עובד
נפלא.

באופן טבעי

באופן טבעי