+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
האם מישהו מכיר מטפל או קבוצה בשיטת התראפיה הפרימאלית של ארתור ג'אנוב?
[email protected]
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
-
תמי_גלילי*
- הודעות: 2628
- הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
אני מאוד לא ממליצה על ג׳אנוב או כל מי שעובד לפיו. מרבית הקביעות שלו הופרכו מאז, ולא היו מבוססות מדעית מלכתחילה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
תמי, איך את ממליצה להתחיל? תודה
תמי, איך את ממליצה להתחיל? תודה
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
תמי, גם אם זה לא מבוסס מדעית וקצת נפנופי ידיים, אני לא חושבת שאפשר לסתור שחוויות הילדות מעצבות אותנו ובעצם מהווים את מערכת ההפעלה שלנו. מדובר בבעיות הרבה יותר מורכבות מרעלים במים ודברים כאלה (שראיתי שאת כותבת)
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
גם אם זה לא מבוסס מדעית וקצת נפנופי ידיים
זה דווקא מבוסס מדעית. למשל סגנונות התקשרות מגיל אפס משפיעים על דברים גם בגילאים מאוחרים. וזו נקודת מבט שיכולה להציע נקודת מבט מועילה עבור מבוגרים. למשל, פה: https://captainawkward.com/2013/08/26/5 ... oundaries/
זה דווקא מבוסס מדעית. למשל סגנונות התקשרות מגיל אפס משפיעים על דברים גם בגילאים מאוחרים. וזו נקודת מבט שיכולה להציע נקודת מבט מועילה עבור מבוגרים. למשל, פה: https://captainawkward.com/2013/08/26/5 ... oundaries/
-
קווינטוס_סרטוריוס*
- הודעות: 12
- הצטרפות: 21 פברואר 2018, 08:13
- דף אישי: הדף האישי של קווינטוס_סרטוריוס*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
זה מבוסס מדעית. אני לא מאלה שמאמינים בגישות שונות - אין מקום לגישות כאשר באין לתקן מכונית או מחשב, המבנה המכני מכתיב כיצד העבודה תתבצע.
כך שהדרך היחידה לעשות תראפיה, לדעתי, היא בדרך של חוויה מחדש של טראומות מוקדמות.
ומי שרוצה לעשות את זה, את התראפיה הזאת, נמצא בצרות, כי אין. תראפיה פרימאלית היא התעללות בכסות של תראפיה. כמו שאמר מישהו - הבורי למחצה הם הבורים הגרועים ביותר.
ובנוגע לשאר: ייעוץ הדדי, שיטת ג'נסן - אלה שיטות חובבניות, שטחיות ומוגבלות מאוד, במיוחד ייעוץ הדדי שם הכל הולך. שמעתי גם על התמקדות, וגם התנסתי בזה קצת. התמקדות זה כבר סוג של אי שפיות.
כך שהדרך היחידה לעשות תראפיה, לדעתי, היא בדרך של חוויה מחדש של טראומות מוקדמות.
ומי שרוצה לעשות את זה, את התראפיה הזאת, נמצא בצרות, כי אין. תראפיה פרימאלית היא התעללות בכסות של תראפיה. כמו שאמר מישהו - הבורי למחצה הם הבורים הגרועים ביותר.
ובנוגע לשאר: ייעוץ הדדי, שיטת ג'נסן - אלה שיטות חובבניות, שטחיות ומוגבלות מאוד, במיוחד ייעוץ הדדי שם הכל הולך. שמעתי גם על התמקדות, וגם התנסתי בזה קצת. התמקדות זה כבר סוג של אי שפיות.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
אין מקום לגישות כאשר באין לתקן מכונית או מחשב
אתה מודע לזה שבערך לכל שיטה יש כמה אנשים שטוענים שהיא האמת המוחלטת והאובייקטיבית? ושכמעט תמיד, הם טועים? גם אם יש שיטה אחת נכונה לתקן מחשב (וזה בכלל לא טענה טריוויאלית - ואני אומרת את זה בתור מי שיצא לה לתקן מחשבים), איזה הוכחות יש לך שזו השיטה שלך?
אתה מודע לזה שבערך לכל שיטה יש כמה אנשים שטוענים שהיא האמת המוחלטת והאובייקטיבית? ושכמעט תמיד, הם טועים? גם אם יש שיטה אחת נכונה לתקן מחשב (וזה בכלל לא טענה טריוויאלית - ואני אומרת את זה בתור מי שיצא לה לתקן מחשבים), איזה הוכחות יש לך שזו השיטה שלך?
-
קווינטוס_סרטוריוס*
- הודעות: 12
- הצטרפות: 21 פברואר 2018, 08:13
- דף אישי: הדף האישי של קווינטוס_סרטוריוס*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
המצב בפסיכולוגיה הוא מאוד בעייתי - עם כל השיטות והגישות שכולן די חסרות תועלת.
הטענה בדבר הקשר בין טראומות ילדות לנוירוזות הוכחה במחקר מהעת האחרונה. שם גם נטען שכיוון המחקר הזה דוכא לאורך עשורים רבים, ע"י הממסד האקדמי.
איזה הוכחות יש לך שזו השיטה שלך?
כתבתי על זה קצת בדף שלי, לא בטוח שזה מהווה 'הוכחות'. הידע בתחום מוגבל, כרגע, כך שאני הולך בעיקר עם הנסיון והתובנות שלי.
הטענה בדבר הקשר בין טראומות ילדות לנוירוזות הוכחה במחקר מהעת האחרונה. שם גם נטען שכיוון המחקר הזה דוכא לאורך עשורים רבים, ע"י הממסד האקדמי.
איזה הוכחות יש לך שזו השיטה שלך?
כתבתי על זה קצת בדף שלי, לא בטוח שזה מהווה 'הוכחות'. הידע בתחום מוגבל, כרגע, כך שאני הולך בעיקר עם הנסיון והתובנות שלי.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
עם כל השיטות והגישות שכולן די חסרות תועלת.
לפסיכולוגיה יש לא מעט ניסויים שמראים שפסיכולוגיה דווקא עובדת. במידה מוגבלת, ובצורה שונה מול בעיות שונות, אבל יותר מפלסבו.
שם גם נטען שכיוון המחקר הזה דוכא לאורך עשורים רבים, ע"י הממסד האקדמי.
כל פעם שמישהו מעלה תיאוריית קוסנפירציה כדי להסביר למה הגישה שלו לא מקובלת באופן רחב יותר, אני מייד חושבת שהוא מעדיף להמציא תירוצים מאשר לקבל את זה שאנשים פשוט לא מסכימים איתו.
לא בטוח שזה מהווה 'הוכחות'.
זה לא. לא אם אתה רוצה לטעון שזה מבוסס מדעית. בטח לא בהשוואה לשיטות שאשכרה טרחו והשקיעו את הזמן והאנרגיה והכסף והבירוקרטיה כדי לבדוק אם הן עובדות ועד כמה.
אני לא דורשת הוכחות מדעיות מדברים כמו גישות בפסיכולוגיה, כשדברים שונים עובדים עבור אנשים שונים. אבל אני אוהבת מאוד את הגישה המדעית, בתור הדרך הכי טובה שיש לנו כרגע לחקר האמת. וגם את המדע כמו שהוא היום, עם כל המגבלות האנושיות ואי המושלמות שלנו, בני האדם, אני אוהבת. בדרך כלל אני מעדיפה להתעלם מאנשים שטוענים שהשיטה שלהם היא האמת האחת והיחידה וכל שאר השיטות הן שטחיות, חובבניות, מוגבלות מאוד או מעידות על אי שפיות. זה כמו להתווכח עם אדם דתי על אלוהים - למה לעשות את זה? אבל כשהגישה האנטי-מדעית הזו מתורצת בשם המדע - ועוד כשמשתמשים בזה בשביל לפסול דברים שנבדקו מדעית לטובת דברים שלא - אני אשכרה נעלבת בשם המדע. לא מספיק עושים ממנו קרדום לפור בו, אז גם בצורה הפוכה לחלוטין לגישה המדעית!
לפסיכולוגיה יש לא מעט ניסויים שמראים שפסיכולוגיה דווקא עובדת. במידה מוגבלת, ובצורה שונה מול בעיות שונות, אבל יותר מפלסבו.
שם גם נטען שכיוון המחקר הזה דוכא לאורך עשורים רבים, ע"י הממסד האקדמי.
כל פעם שמישהו מעלה תיאוריית קוסנפירציה כדי להסביר למה הגישה שלו לא מקובלת באופן רחב יותר, אני מייד חושבת שהוא מעדיף להמציא תירוצים מאשר לקבל את זה שאנשים פשוט לא מסכימים איתו.
לא בטוח שזה מהווה 'הוכחות'.
זה לא. לא אם אתה רוצה לטעון שזה מבוסס מדעית. בטח לא בהשוואה לשיטות שאשכרה טרחו והשקיעו את הזמן והאנרגיה והכסף והבירוקרטיה כדי לבדוק אם הן עובדות ועד כמה.
אני לא דורשת הוכחות מדעיות מדברים כמו גישות בפסיכולוגיה, כשדברים שונים עובדים עבור אנשים שונים. אבל אני אוהבת מאוד את הגישה המדעית, בתור הדרך הכי טובה שיש לנו כרגע לחקר האמת. וגם את המדע כמו שהוא היום, עם כל המגבלות האנושיות ואי המושלמות שלנו, בני האדם, אני אוהבת. בדרך כלל אני מעדיפה להתעלם מאנשים שטוענים שהשיטה שלהם היא האמת האחת והיחידה וכל שאר השיטות הן שטחיות, חובבניות, מוגבלות מאוד או מעידות על אי שפיות. זה כמו להתווכח עם אדם דתי על אלוהים - למה לעשות את זה? אבל כשהגישה האנטי-מדעית הזו מתורצת בשם המדע - ועוד כשמשתמשים בזה בשביל לפסול דברים שנבדקו מדעית לטובת דברים שלא - אני אשכרה נעלבת בשם המדע. לא מספיק עושים ממנו קרדום לפור בו, אז גם בצורה הפוכה לחלוטין לגישה המדעית!
-
קווינטוס_סרטוריוס*
- הודעות: 12
- הצטרפות: 21 פברואר 2018, 08:13
- דף אישי: הדף האישי של קווינטוס_סרטוריוס*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
את מתייחסת לענין בצורה קצת סטריאוטיפית, לא כל מי שלא מסכים עם המיינסטרים הוא אוטומאטית אדם הדוגל בגישות אנטי-מדעיות או בתאוריות קונספיראציה. מדענים יכולים, לבד או כקבוצה, לטעות, לאחוז בדעות קדומות כאילו היו עובדות מדעיות, להיות טפשים וחסרי דמיון, להיות מושפעים משיקולים כלכליים ופוליטיים וכו' וכו'. בסופו של דבר ה"מדע" מתקן את עצמו, כמובן, אבל זה לוקח זמן. אחת הטענות שלי בדבר מדע הפסיכולוגיה היא, שמסיבות שונות הוא נמצא בשלב מפגר בהרבה ממדעים כמו פיסיקה, מתמטיקה או ביולוגיה.
אז, ראשית, הנה המאמר שדיברתי עליו:
http://bjp.rcpsych.org/content/200/2/89
והנה הקטע הרלוונטי מתוכו:
The study by Keyes et al,1 in this issue, represents an important contribution to our understanding of the processes by which the maltreatment of children leads to mental health problems. Just 20 years ago, however, it would have been difficult to get the paper published. Mental health professions have been slow, even resistant, to recognise the role of childhood adversities in psychiatric disorder. The 20th century got off to a poor start when Freud repudiated his original discovery that many of his clients had been sexually abused and decided, instead, that these disclosures represented fantasies. As late as 1975, a leading US psychiatry textbook insisted that the rate of incest was only one per million. It was not until the end of the century that epidemiological studies revealed the alarming extent to which adults neglect and abuse children. Pressure to respond to these findings came more from the women’s movement than from psychiatrists or psychologists. Our introduction of the post-traumatic stress disorder (PTSD) diagnosis in 1980 was not in response to abused children, but to Vietnam veterans. By the time we stopped dismissing disclosures of abuse as fantasies, we were busy misinterpreting the effects of childhood trauma as ‘symptoms’ of a plethora of ‘mental illnesses’ with predominantly biological aetiologies. The ‘decade of the brain’ at the end of the century was hardly conducive to understanding the long-term effects of childhood adversity, including – ironically – on the developing brain.
זה ספציפית בנוגע לטענות ה"קונספירטיביות" שלי. הוכחות לקשר בין טראומות ילדות למחלות נפש יש בשפע, ואני לא מדבר על התחום האפור או האלטרנטיבי, אלא על האקדמיה. יש גם שפע גדול של ראיות שמוכיחות את הנטיה של חוקרים בתחום הפסיכולוגיה\פסיכיאטריה לדווח דיווחים מוטים על היעילות של התראפיות שלהם.
אני לא דורשת הוכחות מדעיות מדברים כמו גישות בפסיכולוגיה, כשדברים שונים עובדים עבור אנשים שונים. אבל אני אוהבת מאוד את הגישה המדעית, בתור הדרך הכי טובה שיש לנו כרגע לחקר האמת.
את סותרת את עצמך. אם המדע הוא הדרך הטובה ביותר שיש לנו לחקר האמת (אני מסכים), מדוע שלא ייושם לחקר הפסיכולוגיה האנושית? היא אינה חלק מהאמת? או מהעולם הפיזיקלי? אין מקום לגישות שונות כשבאים לתקן מכונה, או לתקן באג בתוכנת מחשב. יש מרחב תמרון מסויים, כמובן, אבל הוא מוגבל ע"י המכאניקה של מה שמטפלים בו.
לא אם אתה רוצה לטעון שזה מבוסס מדעית. בטח לא בהשוואה לשיטות שאשכרה טרחו והשקיעו את הזמן והאנרגיה והכסף והבירוקרטיה כדי לבדוק אם הן עובדות ועד כמה.
את לא יכולה לטעון, כלפי רעיון חדש, שהוא לא מבוסס מספיק, שלא השקיעו בו עדיין את הזמן והאנרגיה.... הוא כזה מעצם טבעו. במקרה כזה צריך לבחון אותו לגופו, אם יש לטענות איזשהו ערך.
אבל, מה שכן, את צודקת בדבר אחד: הייתי צריך להתבטא מצורה יותר דיפלומטית על ייעוץ הדדי, תראפיה פרימאלית וכל השאר. זה לא יוצר רושם טוב, להשתלח ככה. אפילו אם אני צודק.....
אז, ראשית, הנה המאמר שדיברתי עליו:
http://bjp.rcpsych.org/content/200/2/89
והנה הקטע הרלוונטי מתוכו:
The study by Keyes et al,1 in this issue, represents an important contribution to our understanding of the processes by which the maltreatment of children leads to mental health problems. Just 20 years ago, however, it would have been difficult to get the paper published. Mental health professions have been slow, even resistant, to recognise the role of childhood adversities in psychiatric disorder. The 20th century got off to a poor start when Freud repudiated his original discovery that many of his clients had been sexually abused and decided, instead, that these disclosures represented fantasies. As late as 1975, a leading US psychiatry textbook insisted that the rate of incest was only one per million. It was not until the end of the century that epidemiological studies revealed the alarming extent to which adults neglect and abuse children. Pressure to respond to these findings came more from the women’s movement than from psychiatrists or psychologists. Our introduction of the post-traumatic stress disorder (PTSD) diagnosis in 1980 was not in response to abused children, but to Vietnam veterans. By the time we stopped dismissing disclosures of abuse as fantasies, we were busy misinterpreting the effects of childhood trauma as ‘symptoms’ of a plethora of ‘mental illnesses’ with predominantly biological aetiologies. The ‘decade of the brain’ at the end of the century was hardly conducive to understanding the long-term effects of childhood adversity, including – ironically – on the developing brain.
זה ספציפית בנוגע לטענות ה"קונספירטיביות" שלי. הוכחות לקשר בין טראומות ילדות למחלות נפש יש בשפע, ואני לא מדבר על התחום האפור או האלטרנטיבי, אלא על האקדמיה. יש גם שפע גדול של ראיות שמוכיחות את הנטיה של חוקרים בתחום הפסיכולוגיה\פסיכיאטריה לדווח דיווחים מוטים על היעילות של התראפיות שלהם.
אני לא דורשת הוכחות מדעיות מדברים כמו גישות בפסיכולוגיה, כשדברים שונים עובדים עבור אנשים שונים. אבל אני אוהבת מאוד את הגישה המדעית, בתור הדרך הכי טובה שיש לנו כרגע לחקר האמת.
את סותרת את עצמך. אם המדע הוא הדרך הטובה ביותר שיש לנו לחקר האמת (אני מסכים), מדוע שלא ייושם לחקר הפסיכולוגיה האנושית? היא אינה חלק מהאמת? או מהעולם הפיזיקלי? אין מקום לגישות שונות כשבאים לתקן מכונה, או לתקן באג בתוכנת מחשב. יש מרחב תמרון מסויים, כמובן, אבל הוא מוגבל ע"י המכאניקה של מה שמטפלים בו.
לא אם אתה רוצה לטעון שזה מבוסס מדעית. בטח לא בהשוואה לשיטות שאשכרה טרחו והשקיעו את הזמן והאנרגיה והכסף והבירוקרטיה כדי לבדוק אם הן עובדות ועד כמה.
את לא יכולה לטעון, כלפי רעיון חדש, שהוא לא מבוסס מספיק, שלא השקיעו בו עדיין את הזמן והאנרגיה.... הוא כזה מעצם טבעו. במקרה כזה צריך לבחון אותו לגופו, אם יש לטענות איזשהו ערך.
אבל, מה שכן, את צודקת בדבר אחד: הייתי צריך להתבטא מצורה יותר דיפלומטית על ייעוץ הדדי, תראפיה פרימאלית וכל השאר. זה לא יוצר רושם טוב, להשתלח ככה. אפילו אם אני צודק.....
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
לא כל מי שלא מסכים עם המיינסטרים הוא אוטומאטית אדם הדוגל בגישות אנטי-מדעיות או בתאוריות קונספיראציה. מדענים יכולים, לבד או כקבוצה, לטעות, לאחוז בדעות קדומות כאילו היו עובדות מדעיות, להיות טפשים וחסרי דמיון, להיות מושפעים משיקולים כלכליים ופוליטיים וכו' וכו'.
בוודאי. אבל הטענה שבעיות פסיכולוכיות נובעות מכל מיני דברים בילדות? זה היה הבסיס שעליו הומצא הפסיכולוגיה. המיינסטרים של המיינסטרים.לכן הטענה ש שם גם נטען שכיוון המחקר הזה דוכא לאורך עשורים רבים, ע"י הממסד האקדמי._ נשמעת לי... מפוקפקת.
אין מקום לגישות שונות כשבאים לתקן מכונה, או לתקן באג בתוכנת מחשב.
בטח שיש גישות שונות לתקן באג. פשט יש אוסף שיטות שעובדות, וכאלו שלא עובדות. אני אשמח לחלוקה כזו בפסיכולוגיה, אני פשוט חושבת שאנחנו לא קרובים לשם מספיק.
את לא יכולה לטעון, כלפי רעיון חדש, שהוא לא מבוסס מספיק
בטח שלא. אבל אתה לא יכול לטעון שהוא מבוסס מדעית. ובקונטקסט שבו זה נכתב, זה נשמע ככה.
הבעיה העיקרית שלי עם שתי הטענות האלו היא מאוד פשוטה - הן לא נכונות. אין הטייה נגד מחקר על הקשר בין יחס גרוע בילדות לבעיות פסיכולוגיות בבגרות. אין הוכחה מדעית לתרפיה פרימאלית (לפחות, אני לא מכירה כזו).
וכאמור, אני לא חושבת שהכל חייב להיות מבוסס מחקרית. זו השאיפה, אבל אין מספיק מידע בתחום הפסיכולוגיה.
בוודאי. אבל הטענה שבעיות פסיכולוכיות נובעות מכל מיני דברים בילדות? זה היה הבסיס שעליו הומצא הפסיכולוגיה. המיינסטרים של המיינסטרים.לכן הטענה ש שם גם נטען שכיוון המחקר הזה דוכא לאורך עשורים רבים, ע"י הממסד האקדמי._ נשמעת לי... מפוקפקת.
אין מקום לגישות שונות כשבאים לתקן מכונה, או לתקן באג בתוכנת מחשב.
בטח שיש גישות שונות לתקן באג. פשט יש אוסף שיטות שעובדות, וכאלו שלא עובדות. אני אשמח לחלוקה כזו בפסיכולוגיה, אני פשוט חושבת שאנחנו לא קרובים לשם מספיק.
את לא יכולה לטעון, כלפי רעיון חדש, שהוא לא מבוסס מספיק
בטח שלא. אבל אתה לא יכול לטעון שהוא מבוסס מדעית. ובקונטקסט שבו זה נכתב, זה נשמע ככה.
הבעיה העיקרית שלי עם שתי הטענות האלו היא מאוד פשוטה - הן לא נכונות. אין הטייה נגד מחקר על הקשר בין יחס גרוע בילדות לבעיות פסיכולוגיות בבגרות. אין הוכחה מדעית לתרפיה פרימאלית (לפחות, אני לא מכירה כזו).
וכאמור, אני לא חושבת שהכל חייב להיות מבוסס מחקרית. זו השאיפה, אבל אין מספיק מידע בתחום הפסיכולוגיה.
-
קווינטוס_סרטוריוס*
- הודעות: 12
- הצטרפות: 21 פברואר 2018, 08:13
- דף אישי: הדף האישי של קווינטוס_סרטוריוס*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
אבל הטענה שבעיות פסיכולוגיות נובעות מכל מיני דברים בילדות? זה היה הבסיס שעליו הומצא הפסיכולוגיה. המיינסטרים של המיינסטרים.לכן הטענה ש שם? גם נטען שכיוון המחקר הזה דוכא לאורך עשורים רבים, ע"י הממסד האקדמי._ נשמעת לי... מפוקפקת.
אבל זוהי המציאות. אולי זה בגלל שקשה לנו, כאינדיבידואלים וכחברה, לנתח את עצמינו, להבין את המצב האנושי. אולי בגלל הסגולה של המוח לשקר לעצמו כדי לשמור על שפיות. וגם כי, מאז ימי קדם, מניפולציה פסיכולוגית משמשת חלק מהפוליטיקה שלנו וחלק מהדת שלנו, שגם היא חלק מהפוליטיקה.
יצא לי לדבר עם הרבה אנשים מהתחום ובעשורים האחרונים התיאוריה השלטת דיברה על "חוזר איזון כימי". או שישר רצים לגנטיקה, כי שם כל הצעצועים היקרים. ראבאק, חוזר איזון כימי במוח.... מה עם החויות שאנחנו עוברים, בחיים? הן לא משפיעות על עיצוב האישיות שלנו כלל? אז למה אנחנו בכלל מחנכים את הילדים שלנו, למה לא לגדל אותם בקופסא ולזרוק אוכל מלמעלה, עד גיל 18? הרי משהו מייצר את חוסר האיזון הזה. הכימיה של המוח, הרי, היא דרך של המוח להעביר מידע, לעשות לעצמו מודולאציה, זו אינה תכונה פשוטה שנקבעת ע"י גן כמו הצבע של העיניים.... מצטער אם אני מתלהם, אני לוקח את הענין הזה מאוד אישית, משום מה.
בטח שיש גישות שונות לתקן באג. פשט יש אוסף שיטות שעובדות, וכאלו שלא עובדות.
השיטות שעובדות חייבות לציית לכללים מאוד נוקשים וכמובן, נחוצה הבנה של התוכנה שמנסים לתקן.
אני פשוט חושבת שאנחנו לא קרובים לשם מספיק.
ככה זה אולי נראה. אני טוען שקיים מודל טוב ותראפיה יעילה (שזקוקה למחקר ולפיתוח, כמובן, אבל נראית מאוד מבטיחה). הדברים האלה מעולם לא נחקרו מספיק טוב, לא בצורה מסודרת. את צודקת כשאת אומרת שאני לא יכול לטעון שזה מבוסס מדעית - מן הסתם, זה לא. אבל יש לזה בסיס לוגי יפה מאוד שאני חושב שאולי שווה לנסות לתאר בדף שלי. כתבתי על זה בבלוג שלי, באנגלית, כרגע, אם את מעונינת. ואגב - זה (ואני מתכוון פה לגישה הרגרסיבית באופן כללי, בלי לדבר על תראפיה פרימאלית או על שיטה טיפולית מסויימת) גם מעולם לא הופרך. אם כבר רוצים לדייק.
אין הטייה נגד מחקר על הקשר בין יחס גרוע בילדות לבעיות פסיכולוגיות בבגרות
אפילו שציטטתי מאמר שאומר בדיוק את זה? את אומרת שאין מספיק מידע בתחום הפסיכולוגיה.... אבל זאת לא סיבה לא להמשיך ולנסות להבין איך דברים עובדים, להיפך.... וכבר היו מקרים, במדע, בהם אנשים ללא השכלה פורמאלית הגיעו להישגים, אפילו לתגליות.
אבל זוהי המציאות. אולי זה בגלל שקשה לנו, כאינדיבידואלים וכחברה, לנתח את עצמינו, להבין את המצב האנושי. אולי בגלל הסגולה של המוח לשקר לעצמו כדי לשמור על שפיות. וגם כי, מאז ימי קדם, מניפולציה פסיכולוגית משמשת חלק מהפוליטיקה שלנו וחלק מהדת שלנו, שגם היא חלק מהפוליטיקה.
יצא לי לדבר עם הרבה אנשים מהתחום ובעשורים האחרונים התיאוריה השלטת דיברה על "חוזר איזון כימי". או שישר רצים לגנטיקה, כי שם כל הצעצועים היקרים. ראבאק, חוזר איזון כימי במוח.... מה עם החויות שאנחנו עוברים, בחיים? הן לא משפיעות על עיצוב האישיות שלנו כלל? אז למה אנחנו בכלל מחנכים את הילדים שלנו, למה לא לגדל אותם בקופסא ולזרוק אוכל מלמעלה, עד גיל 18? הרי משהו מייצר את חוסר האיזון הזה. הכימיה של המוח, הרי, היא דרך של המוח להעביר מידע, לעשות לעצמו מודולאציה, זו אינה תכונה פשוטה שנקבעת ע"י גן כמו הצבע של העיניים.... מצטער אם אני מתלהם, אני לוקח את הענין הזה מאוד אישית, משום מה.
בטח שיש גישות שונות לתקן באג. פשט יש אוסף שיטות שעובדות, וכאלו שלא עובדות.
השיטות שעובדות חייבות לציית לכללים מאוד נוקשים וכמובן, נחוצה הבנה של התוכנה שמנסים לתקן.
אני פשוט חושבת שאנחנו לא קרובים לשם מספיק.
ככה זה אולי נראה. אני טוען שקיים מודל טוב ותראפיה יעילה (שזקוקה למחקר ולפיתוח, כמובן, אבל נראית מאוד מבטיחה). הדברים האלה מעולם לא נחקרו מספיק טוב, לא בצורה מסודרת. את צודקת כשאת אומרת שאני לא יכול לטעון שזה מבוסס מדעית - מן הסתם, זה לא. אבל יש לזה בסיס לוגי יפה מאוד שאני חושב שאולי שווה לנסות לתאר בדף שלי. כתבתי על זה בבלוג שלי, באנגלית, כרגע, אם את מעונינת. ואגב - זה (ואני מתכוון פה לגישה הרגרסיבית באופן כללי, בלי לדבר על תראפיה פרימאלית או על שיטה טיפולית מסויימת) גם מעולם לא הופרך. אם כבר רוצים לדייק.
אין הטייה נגד מחקר על הקשר בין יחס גרוע בילדות לבעיות פסיכולוגיות בבגרות
אפילו שציטטתי מאמר שאומר בדיוק את זה? את אומרת שאין מספיק מידע בתחום הפסיכולוגיה.... אבל זאת לא סיבה לא להמשיך ולנסות להבין איך דברים עובדים, להיפך.... וכבר היו מקרים, במדע, בהם אנשים ללא השכלה פורמאלית הגיעו להישגים, אפילו לתגליות.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
ובעשורים האחרונים התיאוריה השלטת דיברה על "חוזר איזון כימי". או שישר רצים לגנטיקה, כי שם כל הצעצועים היקרים.
אתה צודק בתיאור המצב, אבל לא בסיבה. ויש משהו שפספסת. במקור, כל הפסיכולוגי ההתחילה מהטענה שכל הצרות נובעות מדברים שקוראים בילדות. זו הייתה התיאוריה היחידה והיא גרמה המון נזק וכללה המון שטויות, והיא גררה תגובת נגד. זה מאוד אנושי, כשהמטוטלת יותר מידי בצד אחד אז אחר כך היא זזה לכיוון השני. אני חושבת שמבחינה חברתית, למרות שהמטוטלת באוניסרסיטאות זזה לכיוון גנטיקה וכו', אנחנו עדיין מוטים מאוד לחפש גורמים בילדות ולא את כל הדברים האחרים. אני מתכונת, היה סקר שהראה שחצי המפסיכיאטרים לא שולחים את המטופלים שלהם לבדיקות דם. והרי כל מיני בעיות "פסיכולוגיות" נובעות פשוט ממחסור בברזל או B-12 או עוד איזה משהו!
בנוגע למאמר שקישרת - זה מאמר, לא מחקר. לא ראיתי שם איזשהי השוואה בין המחקרים שמנסים לפרסם ושהם באותה רמה עם הסבר גנטי ונובע-מילדות ושלא מקבלים את השני לפרסום וכן מקבלים את הראשון. זה היה מחקר מדעי. זה סתם מאמר. וכמו שרואים בסוגי התקשרות, יש מחקרים על הנושא.
ההסבר שאני הייתי נותנת (תנועת המטוטלת מסבירה במה אנשים מתעניינים ומה חוקרים, אבל כתבי עת מכובדים מפרסמים מחקרים מעניינים לא משנה מה האופנה - זה היופי של המדע) הוא שקשה יותר לחקור כראוי השפעות של דברים בילדות. קשה לבודד את זה, זה לוקח זמן, קשה לעמוד בסטנדרטים מדעיים.
הרי משהו מייצר את חוסר האיזון הזה.
בעוד שאני לגמרי מסכימה שחויות ילדות משפיעות המון, אני חושבת שכימיקלים זה חשוב. אנחנו חיים בסביבה מזוהמת, הרבה אנשים אוכלים אוכל לוקה בחסר, אנחנו חיים בסטרס ולא ישנים מספיק ולא זזים מספיק. כל זה - משפיע. אנחנו גוף-נפש, אי אפשר להפריד את המוח מהגוף. פעילות גופנית משפרת את יכולת החשיבה, למשל. ופעילות גופנית עוזרת לדכאון כמו תרופות. גם שמן דגים וחשיפה לשמש חשובה בחלק מארצות אירופה הסגריריות.
אני חושבת שבגל הראשון של הפסיכולוגיה, וגם בימינו, נוטים להזניח את הדברים הפיזיולוגים. חושבים על האדם בתור מוח שנמצא מעל הגוף. ולכן, למשל, אנשים לא חושבים על האפשרות של להיות עצבני בגלל רעב או עייפות. ממבוגרים מצפים להתגבר על זה ולתפקד בצורה בוגרת, ולכן הידע על זה בתור סיבה אפשרית נמחק מהמודעות הקולקטיבית. לדעתי, זה פספוס.
נחוצה הבנה של התוכנה שמנסים לתקן.
לגמריי! וזה מה שחסר לנו...
זאת לא סיבה לא להמשיך ולנסות להבין איך דברים עובדים, להיפך.... וכבר היו מקרים, במדע, בהם אנשים ללא השכלה פורמאלית הגיעו להישגים, אפילו לתגליות.
בכלל לא! אני בעד שיחקרו את זה, ובעד שישתמשו בזה. רק, לא להגיד שזה מבוסס מדעית - כי זה לא.
אתה צודק בתיאור המצב, אבל לא בסיבה. ויש משהו שפספסת. במקור, כל הפסיכולוגי ההתחילה מהטענה שכל הצרות נובעות מדברים שקוראים בילדות. זו הייתה התיאוריה היחידה והיא גרמה המון נזק וכללה המון שטויות, והיא גררה תגובת נגד. זה מאוד אנושי, כשהמטוטלת יותר מידי בצד אחד אז אחר כך היא זזה לכיוון השני. אני חושבת שמבחינה חברתית, למרות שהמטוטלת באוניסרסיטאות זזה לכיוון גנטיקה וכו', אנחנו עדיין מוטים מאוד לחפש גורמים בילדות ולא את כל הדברים האחרים. אני מתכונת, היה סקר שהראה שחצי המפסיכיאטרים לא שולחים את המטופלים שלהם לבדיקות דם. והרי כל מיני בעיות "פסיכולוגיות" נובעות פשוט ממחסור בברזל או B-12 או עוד איזה משהו!
בנוגע למאמר שקישרת - זה מאמר, לא מחקר. לא ראיתי שם איזשהי השוואה בין המחקרים שמנסים לפרסם ושהם באותה רמה עם הסבר גנטי ונובע-מילדות ושלא מקבלים את השני לפרסום וכן מקבלים את הראשון. זה היה מחקר מדעי. זה סתם מאמר. וכמו שרואים בסוגי התקשרות, יש מחקרים על הנושא.
ההסבר שאני הייתי נותנת (תנועת המטוטלת מסבירה במה אנשים מתעניינים ומה חוקרים, אבל כתבי עת מכובדים מפרסמים מחקרים מעניינים לא משנה מה האופנה - זה היופי של המדע) הוא שקשה יותר לחקור כראוי השפעות של דברים בילדות. קשה לבודד את זה, זה לוקח זמן, קשה לעמוד בסטנדרטים מדעיים.
הרי משהו מייצר את חוסר האיזון הזה.
בעוד שאני לגמרי מסכימה שחויות ילדות משפיעות המון, אני חושבת שכימיקלים זה חשוב. אנחנו חיים בסביבה מזוהמת, הרבה אנשים אוכלים אוכל לוקה בחסר, אנחנו חיים בסטרס ולא ישנים מספיק ולא זזים מספיק. כל זה - משפיע. אנחנו גוף-נפש, אי אפשר להפריד את המוח מהגוף. פעילות גופנית משפרת את יכולת החשיבה, למשל. ופעילות גופנית עוזרת לדכאון כמו תרופות. גם שמן דגים וחשיפה לשמש חשובה בחלק מארצות אירופה הסגריריות.
אני חושבת שבגל הראשון של הפסיכולוגיה, וגם בימינו, נוטים להזניח את הדברים הפיזיולוגים. חושבים על האדם בתור מוח שנמצא מעל הגוף. ולכן, למשל, אנשים לא חושבים על האפשרות של להיות עצבני בגלל רעב או עייפות. ממבוגרים מצפים להתגבר על זה ולתפקד בצורה בוגרת, ולכן הידע על זה בתור סיבה אפשרית נמחק מהמודעות הקולקטיבית. לדעתי, זה פספוס.
נחוצה הבנה של התוכנה שמנסים לתקן.
לגמריי! וזה מה שחסר לנו...
זאת לא סיבה לא להמשיך ולנסות להבין איך דברים עובדים, להיפך.... וכבר היו מקרים, במדע, בהם אנשים ללא השכלה פורמאלית הגיעו להישגים, אפילו לתגליות.
בכלל לא! אני בעד שיחקרו את זה, ובעד שישתמשו בזה. רק, לא להגיד שזה מבוסס מדעית - כי זה לא.
-
קווינטוס_סרטוריוס*
- הודעות: 12
- הצטרפות: 21 פברואר 2018, 08:13
- דף אישי: הדף האישי של קווינטוס_סרטוריוס*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
(טוב, אני כבר חצי שעה נלחם במערכת הזאת שתציג טקסט נטוי בצורה נכונה, אך היא מסרבת לעשות את זה. מחרפן......)
"רק, לא להגיד שזה מבוסס מדעית - כי זה לא"
מה בדיוק? הטענה שטראומות ילדות גורמות למחלות נפש? זה מבוסס מאוד - אשמח להביא לך לינק לסדרת הרצאות של פרופ' סאפולסקי מסטאנפורד, אם המאמר שכבר קישרתי אינו מספיק. אבל אם את מתכוונת לכך שתראפיה פרימאלית (או ייעוץ הדדי, או שאר השיטות) לא נבחנו מדעית ולא ידוע עד כמה הן יעילות, אם בכלל - כאן אני מסכים אתך. יש לי ראיות אנקדוטאליות מהתנסויות אישיות שלי, אך הן אינן קבילות, לצערי, כך שלא אזכיר אותן פה : )
ג'אנוב אכן הואשם בכך שהוא לא ערך ניסויים מסודרים בשיטה שלו, לבחון את יעילותה. הסיבה לכך, לדעתי, היא שהוא יודע (ידע - נפטר בסוף השנה שעברה) בדיוק עד כמה היא אינה יעילה, וכמה בעיות יש בה.
"כשהמטוטלת יותר מידי בצד אחד אז אחר כך היא זזה לכיוון השני"
כן, אבל יש כאן עוד גורמים מלבד האפקט הפשוט של תנועת מטוטלת. אופנות - למרבה הצער - שיקולים כלכליים, פוליטיים. היו עוד גישות לריפוי מחלות נפש, זה לא התחיל בסוף המאה ה-19, ועשו שטויות בהרבה תחומים. הייתי מעז לומר שדווקא חוקרים כמו אותו פסיכיאטר שעשה ניתוחי מוח לאלפי (!!!!) חולים ללא כל הצדקה גרמו ליותר נזק.
"אני מתכונת, היה סקר שהראה שחצי המפסיכיאטרים לא שולחים את המטופלים שלהם לבדיקות דם"
זה פשוט בגלל אטימות. כל אחד בתחום שלו, עם הגישות שלו ועם הדעות הקדומות שלו (וכבר ראיתי מומחים, דווקא מתחום מדעי הנפש, שהיו ממש לא מעודכנים במחקר עדכני בתחום הרפואה, והם מטפלים באנשים עם הידע הלקוי הזה שלהם). כי, שיהיה ברור, העובדה שאני טוען שמחלות נפש נובעות ברובן המכריע מטראומות ילדות עדין לא מבטל, מבחינתי, את כל שאר הרפואה. הייתי אפילו דוחף למטופל שלי (בהנחה שיום אחד יהיו לי) כמה כדורי וויטמינים וארוחה טובה לפני טיפול, פשוט בשביל "לסגור את הפינה" הזאת, את שאלת התזונה.למה לא? אין ספק שבעיות תזונה והרעלות מסוגים שונים יכולים לגרום לבעיות פסיכולוגיות, אבל, אחרי שמבטלים את הגורמים האלה נותר הגורם עליו אני מדבר, בו אני עוסק. זה שלא נגעתי באחרים לא אומר שאני שולל אותם. פשוט, הם מוכרים לנו, אני לא צריך לצאת למסע הטפות, במיוחד לא פה, כדי לשכנע אנשים שתזונה וסביבה נקייה מרעלים הם דברים חשובים.
וכמובן, החיים שלנו, כבני תרבות, הם לא טבעיים לנו מבחינות רבות. זה יוצר סטרס, וזה גם יוצר נוירוזה. תהליך החיברות עצמו הוא תהליך טראומטי. יש לי יותר מדי מה לומר על זה, אפילו כתבתי על זה בכמה מאמרים....
"בנוגע למאמר שקישרת - זה מאמר, לא מחקר"
מאמר מערכת בכתב עת מדעי מכבד, מאמר שעבר ביקורת עמיתים - זה טוב לפחות כמו מאמר שמבוסס על מחקר יחיד. עדין, הוא מאשים מדענים אחרים, בכלל זה כאלה שעושים ביקורת-עמיתים למאמרים בכתבי עת מדעיים מכובדים, בכך שהם כן נתנו לאופנות, או לקונספציה מסויימת שהייתה מקובלת בקהילה המדעית, להטות את החשיבה שלהם. המתודה המדעית היא אולי מושלמת, או קרובה לכך, אבל האנשים המישמים אותה אינם, והם יכולים לטעות ולהיות נתונים לכל החולשות וההטיות המחשבתיות להן נתונים אנשים אחרים. מה לעשות. לפחות אנחנו רואים פה תיקון עצמי. בשונה מהמחזיקים בכל מיני אידיאולוגיות, למדענים מותר לשנות את דעתם.
רק להדגיש שוב: כל ה"דברים הפזיולוגיים" שהכרת חשובים, אבל מאחר ומה שאני מדבר עליו, מה שתראפיות רגרסיביות עוסקות בו (החשיבות של טראומות ילדות), הוא נושא שאינו מוכר מספיק, אנשים נוטים להגזים בחשיבות של תזונה או להרחיב את תחומה של הגנטיקה עד לאבסורד, כדי להסביר תופעות שהם לא יודעים כיצד להסביר בדרך אחרת. גם רופאים עושים את זה. ואת זה הייתי שמח לתקן, אם כי אולי אני משלה את עצמי בכך שניתן לעשות את זה ע"י כתיבה....
"רק, לא להגיד שזה מבוסס מדעית - כי זה לא"
מה בדיוק? הטענה שטראומות ילדות גורמות למחלות נפש? זה מבוסס מאוד - אשמח להביא לך לינק לסדרת הרצאות של פרופ' סאפולסקי מסטאנפורד, אם המאמר שכבר קישרתי אינו מספיק. אבל אם את מתכוונת לכך שתראפיה פרימאלית (או ייעוץ הדדי, או שאר השיטות) לא נבחנו מדעית ולא ידוע עד כמה הן יעילות, אם בכלל - כאן אני מסכים אתך. יש לי ראיות אנקדוטאליות מהתנסויות אישיות שלי, אך הן אינן קבילות, לצערי, כך שלא אזכיר אותן פה : )
ג'אנוב אכן הואשם בכך שהוא לא ערך ניסויים מסודרים בשיטה שלו, לבחון את יעילותה. הסיבה לכך, לדעתי, היא שהוא יודע (ידע - נפטר בסוף השנה שעברה) בדיוק עד כמה היא אינה יעילה, וכמה בעיות יש בה.
"כשהמטוטלת יותר מידי בצד אחד אז אחר כך היא זזה לכיוון השני"
כן, אבל יש כאן עוד גורמים מלבד האפקט הפשוט של תנועת מטוטלת. אופנות - למרבה הצער - שיקולים כלכליים, פוליטיים. היו עוד גישות לריפוי מחלות נפש, זה לא התחיל בסוף המאה ה-19, ועשו שטויות בהרבה תחומים. הייתי מעז לומר שדווקא חוקרים כמו אותו פסיכיאטר שעשה ניתוחי מוח לאלפי (!!!!) חולים ללא כל הצדקה גרמו ליותר נזק.
"אני מתכונת, היה סקר שהראה שחצי המפסיכיאטרים לא שולחים את המטופלים שלהם לבדיקות דם"
זה פשוט בגלל אטימות. כל אחד בתחום שלו, עם הגישות שלו ועם הדעות הקדומות שלו (וכבר ראיתי מומחים, דווקא מתחום מדעי הנפש, שהיו ממש לא מעודכנים במחקר עדכני בתחום הרפואה, והם מטפלים באנשים עם הידע הלקוי הזה שלהם). כי, שיהיה ברור, העובדה שאני טוען שמחלות נפש נובעות ברובן המכריע מטראומות ילדות עדין לא מבטל, מבחינתי, את כל שאר הרפואה. הייתי אפילו דוחף למטופל שלי (בהנחה שיום אחד יהיו לי) כמה כדורי וויטמינים וארוחה טובה לפני טיפול, פשוט בשביל "לסגור את הפינה" הזאת, את שאלת התזונה.למה לא? אין ספק שבעיות תזונה והרעלות מסוגים שונים יכולים לגרום לבעיות פסיכולוגיות, אבל, אחרי שמבטלים את הגורמים האלה נותר הגורם עליו אני מדבר, בו אני עוסק. זה שלא נגעתי באחרים לא אומר שאני שולל אותם. פשוט, הם מוכרים לנו, אני לא צריך לצאת למסע הטפות, במיוחד לא פה, כדי לשכנע אנשים שתזונה וסביבה נקייה מרעלים הם דברים חשובים.
וכמובן, החיים שלנו, כבני תרבות, הם לא טבעיים לנו מבחינות רבות. זה יוצר סטרס, וזה גם יוצר נוירוזה. תהליך החיברות עצמו הוא תהליך טראומטי. יש לי יותר מדי מה לומר על זה, אפילו כתבתי על זה בכמה מאמרים....
"בנוגע למאמר שקישרת - זה מאמר, לא מחקר"
מאמר מערכת בכתב עת מדעי מכבד, מאמר שעבר ביקורת עמיתים - זה טוב לפחות כמו מאמר שמבוסס על מחקר יחיד. עדין, הוא מאשים מדענים אחרים, בכלל זה כאלה שעושים ביקורת-עמיתים למאמרים בכתבי עת מדעיים מכובדים, בכך שהם כן נתנו לאופנות, או לקונספציה מסויימת שהייתה מקובלת בקהילה המדעית, להטות את החשיבה שלהם. המתודה המדעית היא אולי מושלמת, או קרובה לכך, אבל האנשים המישמים אותה אינם, והם יכולים לטעות ולהיות נתונים לכל החולשות וההטיות המחשבתיות להן נתונים אנשים אחרים. מה לעשות. לפחות אנחנו רואים פה תיקון עצמי. בשונה מהמחזיקים בכל מיני אידיאולוגיות, למדענים מותר לשנות את דעתם.
רק להדגיש שוב: כל ה"דברים הפזיולוגיים" שהכרת חשובים, אבל מאחר ומה שאני מדבר עליו, מה שתראפיות רגרסיביות עוסקות בו (החשיבות של טראומות ילדות), הוא נושא שאינו מוכר מספיק, אנשים נוטים להגזים בחשיבות של תזונה או להרחיב את תחומה של הגנטיקה עד לאבסורד, כדי להסביר תופעות שהם לא יודעים כיצד להסביר בדרך אחרת. גם רופאים עושים את זה. ואת זה הייתי שמח לתקן, אם כי אולי אני משלה את עצמי בכך שניתן לעשות את זה ע"י כתיבה....
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
אבל אם את מתכוונת לכך שתראפיה פרימאלית (או ייעוץ הדדי, או שאר השיטות) לא נבחנו מדעית ולא ידוע עד כמה הן יעילות, אם בכלל - כאן אני מסכים אתך.
לזה בדיוק התכוונתי.
הייתי מעז לומר שדווקא חוקרים כמו אותו פסיכיאטר שעשה ניתוחי מוח לאלפי (!!!!) חולים ללא כל הצדקה גרמו ליותר נזק.
אני לא בטוחה. למיטב זכרוני, לקחו ילדים אוטיסטים מאמהותיהם כי הניחו שאם הילד אוטיסט זה באשמת האמא. כי "אמהות מקרר" היה המיינסטרים הפסיכולוגי.
אבל אני לא רואה סיבה להתחרות במי הזיק יותר. יש מספיק נזק לכולם...
עובדה שאני טוען שמחלות נפש נובעות ברובן המכריע מטראומות ילדות
את זה לא הבנתי מקודם. אני ממש ממש ממש לא בטוחה. איך אתה בודק את "רובן המכריע", איך אתה מגדיר בכלל מחלת נפש, איך אתה מבודד משתנים? אני חושבת שדכאון חורף באירופה, למשל, ניתן לסיווג תחת "פיזי", אבל מה לגבי כל הדברים שאנחנו לא יודעים?
אני אומרת, חלק פיזי, חלק סביבתי, חלק פסיכולוגי (חלק פסיכולוגי ולא נובע בכלל מטראומה. אני חושבת שרוב תבניות החשיבה המזיקות פשוט ממשיכות באינרציה מההורים לילדים. זה לא טראומה, זה פשוט מנגנון החיקוי שמחקה דברים רעים). ואני לא יודעת כמה חשוב כל חלק.
אני לא צריך לצאת למסע הטפות, במיוחד לא פה, כדי לשכנע אנשים שתזונה וסביבה נקייה מרעלים הם דברים חשובים.
אתה גם לא צריך לצאת למסע הטפות כדי לשכנע שהילדות חשובה ושדברים שקראו בילדות משפיעים המון. אם כבר, האתר רווי בזה, זה ממש הבסיס של האתר. יש הרבה פחות מודעות לפיזי מאשר לפסיכולוגי. ולראייה - יש דפים שמוקדשים לפיזי, הפסיכולוגי הוא בכל דף בערך.
זה טוב לפחות כמו מאמר שמבוסס על מחקר יחיד.
לא לדעתי. אני מאמינה באמפיריקה, ומתייחסת בחשדנות למאמרים לא אמפיריים - ועדיין יש תחומים בהם זה מקובל. כמובן שעדיף מטא אנליזה, אבל בשביל זה צריך קודם שיהיו מחקרים בודדים. כמו שיש מחקרים על אפליית נשים שבדקו וראו שנשים מקבלות פחות קרדיט על מאמר בו השתתפו אישה וגבר, אפשר לבדוק את הדברים האלו אמפירית אם רוצים. אפשר לחקור את ההטיות של המדע אמפירית, וגם כדאי לעשות את זה.
והם יכולים לטעות ולהיות נתונים לכל החולשות וההטיות המחשבתיות להן נתונים אנשים אחרים.
ברור. פשוט בכלל לא השתכנעתי שמה שאתה מתאר זה איזשהי הטייה מזיקה, ולא תנועה לאיזון חוסר איזון גדול שהיה קודם.
אנשים נוטים להגזים בחשיבות של תזונה או להרחיב את תחומה של הגנטיקה עד לאבסורד
אני נתקלת לרוב במצב ההפוך בדיוק. מניחים שהכל מטרומת ילדות ולא מבינים את החשיבות של התזונה ושל שאר הגורמים הסביבתיים.
לזה בדיוק התכוונתי.
הייתי מעז לומר שדווקא חוקרים כמו אותו פסיכיאטר שעשה ניתוחי מוח לאלפי (!!!!) חולים ללא כל הצדקה גרמו ליותר נזק.
אני לא בטוחה. למיטב זכרוני, לקחו ילדים אוטיסטים מאמהותיהם כי הניחו שאם הילד אוטיסט זה באשמת האמא. כי "אמהות מקרר" היה המיינסטרים הפסיכולוגי.
אבל אני לא רואה סיבה להתחרות במי הזיק יותר. יש מספיק נזק לכולם...
עובדה שאני טוען שמחלות נפש נובעות ברובן המכריע מטראומות ילדות
את זה לא הבנתי מקודם. אני ממש ממש ממש לא בטוחה. איך אתה בודק את "רובן המכריע", איך אתה מגדיר בכלל מחלת נפש, איך אתה מבודד משתנים? אני חושבת שדכאון חורף באירופה, למשל, ניתן לסיווג תחת "פיזי", אבל מה לגבי כל הדברים שאנחנו לא יודעים?
אני אומרת, חלק פיזי, חלק סביבתי, חלק פסיכולוגי (חלק פסיכולוגי ולא נובע בכלל מטראומה. אני חושבת שרוב תבניות החשיבה המזיקות פשוט ממשיכות באינרציה מההורים לילדים. זה לא טראומה, זה פשוט מנגנון החיקוי שמחקה דברים רעים). ואני לא יודעת כמה חשוב כל חלק.
אני לא צריך לצאת למסע הטפות, במיוחד לא פה, כדי לשכנע אנשים שתזונה וסביבה נקייה מרעלים הם דברים חשובים.
אתה גם לא צריך לצאת למסע הטפות כדי לשכנע שהילדות חשובה ושדברים שקראו בילדות משפיעים המון. אם כבר, האתר רווי בזה, זה ממש הבסיס של האתר. יש הרבה פחות מודעות לפיזי מאשר לפסיכולוגי. ולראייה - יש דפים שמוקדשים לפיזי, הפסיכולוגי הוא בכל דף בערך.
זה טוב לפחות כמו מאמר שמבוסס על מחקר יחיד.
לא לדעתי. אני מאמינה באמפיריקה, ומתייחסת בחשדנות למאמרים לא אמפיריים - ועדיין יש תחומים בהם זה מקובל. כמובן שעדיף מטא אנליזה, אבל בשביל זה צריך קודם שיהיו מחקרים בודדים. כמו שיש מחקרים על אפליית נשים שבדקו וראו שנשים מקבלות פחות קרדיט על מאמר בו השתתפו אישה וגבר, אפשר לבדוק את הדברים האלו אמפירית אם רוצים. אפשר לחקור את ההטיות של המדע אמפירית, וגם כדאי לעשות את זה.
והם יכולים לטעות ולהיות נתונים לכל החולשות וההטיות המחשבתיות להן נתונים אנשים אחרים.
ברור. פשוט בכלל לא השתכנעתי שמה שאתה מתאר זה איזשהי הטייה מזיקה, ולא תנועה לאיזון חוסר איזון גדול שהיה קודם.
אנשים נוטים להגזים בחשיבות של תזונה או להרחיב את תחומה של הגנטיקה עד לאבסורד
אני נתקלת לרוב במצב ההפוך בדיוק. מניחים שהכל מטרומת ילדות ולא מבינים את החשיבות של התזונה ושל שאר הגורמים הסביבתיים.
-
קווינטוס_סרטוריוס*
- הודעות: 12
- הצטרפות: 21 פברואר 2018, 08:13
- דף אישי: הדף האישי של קווינטוס_סרטוריוס*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
מצטער שנעלמתי, פשוט, הרבה דברים קורים, בחיים. מנסה להשיג לעצמי תראפיה.
אבל אני מתכוון להשיב בקרוב, ואולי קצת לחלוק חוויות, בתקווה שתהיינה.
אבל אני מתכוון להשיב בקרוב, ואולי קצת לחלוק חוויות, בתקווה שתהיינה.
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
_מחלות נפש נובעות ברובן המכריע מטראומות ילדות
את זה לא הבנתי מקודם. אני ממש ממש ממש לא בטוחה. איך אתה בודק את "רובן המכריע", איך אתה מגדיר בכלל מחלת נפש, איך אתה מבודד משתנים?_
אישה, גם אני חושבת שההיגד של קווינטוס מעורפל מדי, ומסכימה בכללי על הטענות שלך בדבר הצד הפיזי.
אבל ספציפית בנוגע לסכיזופרניה, כן, זה בדוק: טראומה בילדות מקושרת לאחוזים גבוהים יותר של התפתחות סכיזופרניה בגיל מבוגר. השיעור של סכיזופרנים אצל שורדי-טראומה הם פי 2 מהשיעור באוכלוסיה הכללית, כמדומני, ואם הטראומה היא חמורה (severe - ואל תשאלי אותי איך הם מגדירים חומרה) כי אז הסיכוי לסכיזופרניה עולה לפי 5 בערך.
הנה הלינק שיש לי בנושא: https://www.sciencedaily.com/releases/2 ... 102440.htm
וכן, בכל הנוגע לסכיזופרניה ופסיכוזות אכן היתה תנועת מטוטלת חזקה מאוד לכיוון הביוכימי (אחרי שגילו שטיפול פסיכולוגי לבדו ממש לא יעיל, ובטח גם מתסכל מאוד למטפלים...), ואני מקווה שההתפתחויות האלה יחזיר את המטוטלת קצת יותר לאמצע המאוזן. כרגע, הם אומרים, יש מרפאות שבכלל לא טורחות לשאול את המטופלים שלהן על קרע רגשי/משפחתי/טראומטי וכאלה. וזה דפוק בעיני בדיוק כמו הפסיכיאטרים שלא בודקים את הגורמים הפיזיולוגיים המשפיעים על דיכאון.
אני לא רואה סיבה להתחרות במי הזיק יותר. יש מספיק נזק לכולם
(נורא עצוב, אבל עדיין מצחיק)
את זה לא הבנתי מקודם. אני ממש ממש ממש לא בטוחה. איך אתה בודק את "רובן המכריע", איך אתה מגדיר בכלל מחלת נפש, איך אתה מבודד משתנים?_
אישה, גם אני חושבת שההיגד של קווינטוס מעורפל מדי, ומסכימה בכללי על הטענות שלך בדבר הצד הפיזי.
אבל ספציפית בנוגע לסכיזופרניה, כן, זה בדוק: טראומה בילדות מקושרת לאחוזים גבוהים יותר של התפתחות סכיזופרניה בגיל מבוגר. השיעור של סכיזופרנים אצל שורדי-טראומה הם פי 2 מהשיעור באוכלוסיה הכללית, כמדומני, ואם הטראומה היא חמורה (severe - ואל תשאלי אותי איך הם מגדירים חומרה) כי אז הסיכוי לסכיזופרניה עולה לפי 5 בערך.
הנה הלינק שיש לי בנושא: https://www.sciencedaily.com/releases/2 ... 102440.htm
וכן, בכל הנוגע לסכיזופרניה ופסיכוזות אכן היתה תנועת מטוטלת חזקה מאוד לכיוון הביוכימי (אחרי שגילו שטיפול פסיכולוגי לבדו ממש לא יעיל, ובטח גם מתסכל מאוד למטפלים...), ואני מקווה שההתפתחויות האלה יחזיר את המטוטלת קצת יותר לאמצע המאוזן. כרגע, הם אומרים, יש מרפאות שבכלל לא טורחות לשאול את המטופלים שלהן על קרע רגשי/משפחתי/טראומטי וכאלה. וזה דפוק בעיני בדיוק כמו הפסיכיאטרים שלא בודקים את הגורמים הפיזיולוגיים המשפיעים על דיכאון.
אני לא רואה סיבה להתחרות במי הזיק יותר. יש מספיק נזק לכולם
(נורא עצוב, אבל עדיין מצחיק)
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
אבל ספציפית בנוגע לסכיזופרניה, כן, זה בדוק
הסטטיסטיקות שלך מאוד מעניינות, אבל אלו לא הסטטיסטיקות הרלוונטיות בהקשר הזה. השאלה הרלוונטית לדעתי היא - כמה מתוך הסכיזופרנים חלו בסכיזופרניה בעקבות הטראומה מהילדות?
חסר נתונים בשביל לחשב, אבל אם נניח רק עשירית מחולי הסכיזופרניה סבלו מטראומה, אז למרות שטראומה מגדילה משמעותית סיכוי לסכיזופרניה, היא לא סיבה מרכזית לסכיזופרניה (פתחתי את המחקר אבל הנתונים לא היו מסודרים בצורה נוחה ולא היה לי כוח להתחיל לחשב).
ואחרי כל זה, אני בכלל לא בטוחה שזה קשור לרלוונטיות השאלות על עבר טראומטי. האם הידע על עבר טראומטי עוזר לטיפול בסכיזופרניה, לא משפיע, או מזיק? עבור חולים שעברו טראומה, ועבור כאלו שלא?
לדעתי, אם זה עוזר, אז כדאי לשאול גם אם זה לא הסיבה לסכיזופרניה, ואם לא (או אפילו מזיק - וזה בהחלט ראלי בעולם הרחוק-משלמות שאנו חיות בו) אז עדיף לא לשאול.
ואני מקווה שההתפתחויות האלה יחזיר את המטוטלת קצת יותר לאמצע המאוזן.
זמן. לדברים כאלו יש לא מעט אינרציה והם לוקחים, באופן טבעי, זמן. הזמן יחזיר את המטוטלת לאיזון.
הסטטיסטיקות שלך מאוד מעניינות, אבל אלו לא הסטטיסטיקות הרלוונטיות בהקשר הזה. השאלה הרלוונטית לדעתי היא - כמה מתוך הסכיזופרנים חלו בסכיזופרניה בעקבות הטראומה מהילדות?
חסר נתונים בשביל לחשב, אבל אם נניח רק עשירית מחולי הסכיזופרניה סבלו מטראומה, אז למרות שטראומה מגדילה משמעותית סיכוי לסכיזופרניה, היא לא סיבה מרכזית לסכיזופרניה (פתחתי את המחקר אבל הנתונים לא היו מסודרים בצורה נוחה ולא היה לי כוח להתחיל לחשב).
ואחרי כל זה, אני בכלל לא בטוחה שזה קשור לרלוונטיות השאלות על עבר טראומטי. האם הידע על עבר טראומטי עוזר לטיפול בסכיזופרניה, לא משפיע, או מזיק? עבור חולים שעברו טראומה, ועבור כאלו שלא?
לדעתי, אם זה עוזר, אז כדאי לשאול גם אם זה לא הסיבה לסכיזופרניה, ואם לא (או אפילו מזיק - וזה בהחלט ראלי בעולם הרחוק-משלמות שאנו חיות בו) אז עדיף לא לשאול.
ואני מקווה שההתפתחויות האלה יחזיר את המטוטלת קצת יותר לאמצע המאוזן.
זמן. לדברים כאלו יש לא מעט אינרציה והם לוקחים, באופן טבעי, זמן. הזמן יחזיר את המטוטלת לאיזון.
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
שלום לקוראות /ים,
אני יכולה להעיד שסכיזופרניה נוצרת מטראומות ילדות. ילד מדהים, חייכן, שמח, טוב לב.. וגאון כזה, הפך לנער שמרעיב את עצמו, ובגיל 17 18 התפרצה סכיזופרניה. סכיזופרינה קשה.
זה אח שלי הצעיר.
גדלנו בבית שבו האמא היתה בדיכאון ופרנוייה, ואבא שהתפוצץ מחוסר תשומת הלב שלה אליו. המריבות היו קשות. כאשר היא שקטה כדג והוא מתפרץ..
היה לידנו שופך נפט על הריצפה כולה ומאיים שידליק את הבית על היושבים בו.
כמה פעמים רץ למטבח לקח סכין בידיו ואיים שהוא הולך לרצוח את אח של אימי..
דברים קשים מאד עברו עלינו. אחי בהיותו הקטן ביותר והקשור לאמא ביותר "אכל אותה" מה שנקרא... גם אני ואחיי הגדולים כולנו חטפנו כל מיני מוזריות בגלל הטראומות האלו..
אמא היתה מספרת לנו שאבא שלה שנפטר בהיותה קטנה,הוא בחיים וכולם משקרים לה. הוא חי והיא "ראתה" אותו בהזדמניות.. כמו רופא, או שופט שהיא דימתה ברוחה..
זה דפק אותנו. אחרי שנים של הדחקה, שלא דיברנו אף פעם על ההורים הלא מושלמים שלנו, אנחנו קצת מדברים יותר על הדברים, אבל בהחלט לא מדברים על הדברים שתארתי לעיל..
אני יכולה להעיד שסכיזופרניה נוצרת מטראומות ילדות. ילד מדהים, חייכן, שמח, טוב לב.. וגאון כזה, הפך לנער שמרעיב את עצמו, ובגיל 17 18 התפרצה סכיזופרניה. סכיזופרינה קשה.
זה אח שלי הצעיר.
גדלנו בבית שבו האמא היתה בדיכאון ופרנוייה, ואבא שהתפוצץ מחוסר תשומת הלב שלה אליו. המריבות היו קשות. כאשר היא שקטה כדג והוא מתפרץ..
היה לידנו שופך נפט על הריצפה כולה ומאיים שידליק את הבית על היושבים בו.
כמה פעמים רץ למטבח לקח סכין בידיו ואיים שהוא הולך לרצוח את אח של אימי..
דברים קשים מאד עברו עלינו. אחי בהיותו הקטן ביותר והקשור לאמא ביותר "אכל אותה" מה שנקרא... גם אני ואחיי הגדולים כולנו חטפנו כל מיני מוזריות בגלל הטראומות האלו..
אמא היתה מספרת לנו שאבא שלה שנפטר בהיותה קטנה,הוא בחיים וכולם משקרים לה. הוא חי והיא "ראתה" אותו בהזדמניות.. כמו רופא, או שופט שהיא דימתה ברוחה..
זה דפק אותנו. אחרי שנים של הדחקה, שלא דיברנו אף פעם על ההורים הלא מושלמים שלנו, אנחנו קצת מדברים יותר על הדברים, אבל בהחלט לא מדברים על הדברים שתארתי לעיל..
-
קווינטוס_סרטוריוס*
- הודעות: 12
- הצטרפות: 21 פברואר 2018, 08:13
- דף אישי: הדף האישי של קווינטוס_סרטוריוס*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
שלום מתגברת,
אמנם החוויות שלי שונות, אך אני בהחלט יכול להזדהות עם הסיפור שלך. ביליתי חלק נכבד מחיי הבוגרים מנסה להשלים את המאבקים שניהלתי בילדות שלי עם ההורים שלי.
מציית לתבניות התנהגות שנוצרו בילדות מעוותת.
יש לי חבר, אחד מתוך שלושה אחים. אפשר ממש לכתוב מחקר על הדרך השונה בה הגיב כל אחד מהם להתעללות שהם עברו בבית, אבל הם כולם עוצבו על ידה. אפילו ההבדלים אינם גנטיים במהותם, הייתי אומר, אלא פשוט העובדה שכל אחד מהם זכה ליחס שונה. ואחד מהם שינה את ההתנהגות שלו בצורה דרסטית אחרי שצהבת פשוטה (ותגובה אלרגית קשה לאנטיביוטיקה) כמעט שהרגה אותו.
בכלל, אני אומר שפוסט טראומה היא רק מקרה מיוחד של תופעה כללית ונפוצה הרבה יותר, של "טראומה מעצבת אישיות".
אישה במסע: תראי, מאמר בעיתון מכובד שעובר ביקורת עמיתים הוא קולו של המדע (גם אם צריך לזכור שהמדע אינו מדבר בקול אחד בלבד, לא תמיד). זה לא סתם דעות שמביע איזה טוקבקיסט (או כתב מדעי חובבן או חובבן-למחצה). זה נכתב ע"י מדענים, זה מבוסס על מחקר אחד או על סקירה של מחקרים - זה תמיד מגיע עם מקורות שעליהם הם מבססים את דבריהם. ומה שהכי חשוב, אחרי כל זה זה נבחן בעיון ע"י מדענים מכובדים בתחום - מה שנקרא "ביקורת עמיתים", והמאמר אינו מפורסם אם הוא אינו עובד את הביקורת הזאת.
אתם אומרים שהטענות שלי הן מעורפלות, אני אומר "רוב מחלות הנפש והנוירוזות".... אין לי מספרים. זה תחום שסובל מחוסר רציני מאוד במחקר, כל המחקרים שצוטטו פה ודומיהם - הם רק נוגעים בנושא, הם רק התחלה. אני עדין חושב שהרוב המכריע נובע מטראומות - אולי 70%, אבל אני סתם זורק מספר. למה? התרשמות שלי, לא מחקר מבוסס, או משהו. ממה שראיתי, באנשים סביבי, במהלך חיי, מהרעיונות שיש לי על ציוויליזציה בכלל: שאנחנו חיים בצורה לא טבעית שמאלצת אותנו להתנות את הילדים שלנו ע"י טראומות פסיכולוגיות, במהלך חינוכם. זה תחום לא מוכר. כשיש גורם לא מוכר במשוואה יש נטיה להגזים בחשיבותם של הגורמים המוכרים - כמו תזונה, למשל. אפשר לחשוב על כמה ניסויים פשוטים שיבדקו את הגורם הזה, אגב.
הסטטיסטיקות שלך מאוד מעניינות, אבל אלו לא הסטטיסטיקות הרלוונטיות בהקשר הזה. השאלה הרלוונטית לדעתי היא - כמה מתוך הסכיזופרנים חלו בסכיזופרניה בעקבות הטראומה מהילדות?
הן מדברות בדיוק על זה, ונותנות את התשובה הטובה ביותר שסטטיסטיקה מסוגלת לתת. יש גם ניסוי מאוד מקיף שצוטוט ע"י ד"ר סאפולסקי, בסדרת ההרצאות שלו, שמראה קשר דומה: שהסבירות שילד מאומץ שנולד להורים בריאים יחלה בסכיזופרניה עולה כמה מונים אם להורים המאמצים יש סכיזופרניה.
אמנם החוויות שלי שונות, אך אני בהחלט יכול להזדהות עם הסיפור שלך. ביליתי חלק נכבד מחיי הבוגרים מנסה להשלים את המאבקים שניהלתי בילדות שלי עם ההורים שלי.
מציית לתבניות התנהגות שנוצרו בילדות מעוותת.
יש לי חבר, אחד מתוך שלושה אחים. אפשר ממש לכתוב מחקר על הדרך השונה בה הגיב כל אחד מהם להתעללות שהם עברו בבית, אבל הם כולם עוצבו על ידה. אפילו ההבדלים אינם גנטיים במהותם, הייתי אומר, אלא פשוט העובדה שכל אחד מהם זכה ליחס שונה. ואחד מהם שינה את ההתנהגות שלו בצורה דרסטית אחרי שצהבת פשוטה (ותגובה אלרגית קשה לאנטיביוטיקה) כמעט שהרגה אותו.
בכלל, אני אומר שפוסט טראומה היא רק מקרה מיוחד של תופעה כללית ונפוצה הרבה יותר, של "טראומה מעצבת אישיות".
אישה במסע: תראי, מאמר בעיתון מכובד שעובר ביקורת עמיתים הוא קולו של המדע (גם אם צריך לזכור שהמדע אינו מדבר בקול אחד בלבד, לא תמיד). זה לא סתם דעות שמביע איזה טוקבקיסט (או כתב מדעי חובבן או חובבן-למחצה). זה נכתב ע"י מדענים, זה מבוסס על מחקר אחד או על סקירה של מחקרים - זה תמיד מגיע עם מקורות שעליהם הם מבססים את דבריהם. ומה שהכי חשוב, אחרי כל זה זה נבחן בעיון ע"י מדענים מכובדים בתחום - מה שנקרא "ביקורת עמיתים", והמאמר אינו מפורסם אם הוא אינו עובד את הביקורת הזאת.
אתם אומרים שהטענות שלי הן מעורפלות, אני אומר "רוב מחלות הנפש והנוירוזות".... אין לי מספרים. זה תחום שסובל מחוסר רציני מאוד במחקר, כל המחקרים שצוטטו פה ודומיהם - הם רק נוגעים בנושא, הם רק התחלה. אני עדין חושב שהרוב המכריע נובע מטראומות - אולי 70%, אבל אני סתם זורק מספר. למה? התרשמות שלי, לא מחקר מבוסס, או משהו. ממה שראיתי, באנשים סביבי, במהלך חיי, מהרעיונות שיש לי על ציוויליזציה בכלל: שאנחנו חיים בצורה לא טבעית שמאלצת אותנו להתנות את הילדים שלנו ע"י טראומות פסיכולוגיות, במהלך חינוכם. זה תחום לא מוכר. כשיש גורם לא מוכר במשוואה יש נטיה להגזים בחשיבותם של הגורמים המוכרים - כמו תזונה, למשל. אפשר לחשוב על כמה ניסויים פשוטים שיבדקו את הגורם הזה, אגב.
הסטטיסטיקות שלך מאוד מעניינות, אבל אלו לא הסטטיסטיקות הרלוונטיות בהקשר הזה. השאלה הרלוונטית לדעתי היא - כמה מתוך הסכיזופרנים חלו בסכיזופרניה בעקבות הטראומה מהילדות?
הן מדברות בדיוק על זה, ונותנות את התשובה הטובה ביותר שסטטיסטיקה מסוגלת לתת. יש גם ניסוי מאוד מקיף שצוטוט ע"י ד"ר סאפולסקי, בסדרת ההרצאות שלו, שמראה קשר דומה: שהסבירות שילד מאומץ שנולד להורים בריאים יחלה בסכיזופרניה עולה כמה מונים אם להורים המאמצים יש סכיזופרניה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
מאמר מאוד מעניין
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
מישהו יודע אם יש איפשהו קבוצות כיום שעוברות את התהליך יחד?
מישהו יודע אם יש איפשהו קבוצות כיום שעוברות את התהליך יחד?
תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
רק לומר לך שהמאמר שלך גאוני.
אני יושבת עליו כבר 3 ימים ורושמת לעצמי הערות והארות.
את מדוייקת להפליא.
ולגבי טיפול בתנועה, אני רוקדת במקצבי הלב, קונטקט מים, מטיילת המון בטבע, משחקת בתאטרון פלייבק.
מוקירה תודה על דברים פשוטים ומשמחים מהחיים (מקלחת חמה בחורף, בגדים יפים ללבוש, אוטו מלא דלק, עבודה, יום גשם וכו)
אמא ל 2 מתבגרות מופלאות.
תוך כדי תנועה קורים לי תהליכים שתמיד מרגשים אותי כל כך מהדרך הפשוטה והבריאה שהם קורים.
תבורכי.
אני עם פוסט טראומה מורכבת, דכאון והפרעת קשב
בגלל כל ההגנות שלי, הרצון להיות משהו מושלמת, אכזבה ממה שלא קיים בחיי או שלא השגתי, או לא התאמצתי להשיג.
אני מסכימה כרגע להיות בתהליך אבל על מה שכביכול נלקח ממני, או שלא היה שלי אף פעם והגעתי לדף שלך.
אני יושבת עליו כבר 3 ימים ורושמת לעצמי הערות והארות.
את מדוייקת להפליא.
ולגבי טיפול בתנועה, אני רוקדת במקצבי הלב, קונטקט מים, מטיילת המון בטבע, משחקת בתאטרון פלייבק.
מוקירה תודה על דברים פשוטים ומשמחים מהחיים (מקלחת חמה בחורף, בגדים יפים ללבוש, אוטו מלא דלק, עבודה, יום גשם וכו)
אמא ל 2 מתבגרות מופלאות.
תוך כדי תנועה קורים לי תהליכים שתמיד מרגשים אותי כל כך מהדרך הפשוטה והבריאה שהם קורים.
תבורכי.
אני עם פוסט טראומה מורכבת, דכאון והפרעת קשב
בגלל כל ההגנות שלי, הרצון להיות משהו מושלמת, אכזבה ממה שלא קיים בחיי או שלא השגתי, או לא התאמצתי להשיג.
אני מסכימה כרגע להיות בתהליך אבל על מה שכביכול נלקח ממני, או שלא היה שלי אף פעם והגעתי לדף שלך.