לפני אולי איזה שנה, כשהייתי בפילאטיס, הסתבר שממש מחוץ לחדר ההתעמלות שלנו, מישהו הפקיר שלושה חתלתולים אחים, די צעירים ויפיפיים.
אצלנו בחצר, מתכבדים להם בכל יום לא מעט חתולים, משאריות הארוחות שלנו. עקרונית, הם אורחים לארוחות ולא מעבר לזה. לפעמים הם קצת מטרידים, כיוון שלקראת שעת הצהריים הם צובאים על הדלת וכבר קרה שמעדתי על אחד מהם ובהריונות זה קצת מלחיץ. היה גם חתול אחד שגילינו יום אחד שהוא פצוע בצוואר ואז (היו לי פחות ילדים ויותר זמן) פנינו לוטרינרית, הצלחנו באומץ רב להכניס אותו ולהישקל יחד איתו כדי לדווח לה כמה הוא שוקל והתחלנו לטפל בו... קראנו לו
שמשון על שם הבעלים של מוסך פיאט באור יהודה וידי פעם נתנו לו להכנס הביתה. הוא הכיר אותנו ונתן לנו ללטף אותו. ואז יום אחד גילינו אותו שוכב מת בחצר...
אחר כך היתה כאן סיסי והגור שלה. לא יודעת אפילו מאיפה הגיע השם, אבל היא לגמרי אימצה אותנו. חתולת רחוב שהרעיפה עלי חיבה יתרה ובאה להתחכך לי ברגליים כשעמדתי בכניסה. גם איתה בילינו איזה תקופה כשהיא חולקת את זמנה בין החצר שלנו לחצר של השכן מעבר לרחוב. ואז היא נעלמה וראיתי את השכן מפנה משהו מהחצר בשק שחור...
כשהבת שלי היתה קטנה, היא היתה מתיישבת בין החתולים ומנהלת איתם שיחות ארוכות וממש נוצרו לה קשרים איתם.
ולכו כשהגעתי לאותו שיעור פילאטיס הבנתי שבעלי הבית, שמישהו פשוט הפקיר בחצרם גורים, לא יכולים כרגע לטפל בהם והם מנסים לתפוס אותם ולהעביר למקום אחר שמשם יבואו אנשים ויקחו אותם. הצעתי להם שאת אחד הגורים ישאירו אצלנו בחצר והוא יצטרף לחבורה שאוכלת אצלנו.
ובבוקר באמת גילינו בחצר חתלתולה לא מבוגרת כל-כך, יפיפיה ולגמרי מבויתת. היא איפשרה לנו ללטף ולהחזיק אותה והבת שלי אימצה אותה בבת אחת כאחות ליבה. היא היתה מחזיקה אותה כמו שמחזיקים תינוק לגרפס ומכרכרת סביבה וגם נתנה לה את השם המפואר "קוויני".
לא מזמן, גילינו שקוויני בהריון ואז במהלך פסח, כשהתינוקי שלנו היה בן שבועיים - שלושה, שמנו לב שהיא המליטה אבל לא ראינו את הגורים. ידענו כבר שחתולות אוהבות ללדת במסתור ושלאט לאט ככל שהגורים גדלים הן מוציאות אותם לעולם. שמנו לב שקוויני מגיחה לארוחות מהמסתור שלה מתחת למדרגות וקיווינו שאכן הלידה עלתה יפה ושהיא יודעת מה לעשות עם הגורים שהפכו אותה לראשונה לאמא. זו היתה חוויה ממש מצחיקה. הרגשתי שאני ממש דואגת לה ולא יודעת אם יש לה עם מי להתייעץ באמהות הראשונית הזו.
מתי שהוא כבר חשבנו שאולי בכל זאת הגורים לא שרדו אבל אז שמענו ציוצי גורים מהחצר ובאמת, יום יומיים אחר כך היא הוציאה אותם אל מתחת למזגן. לא גור אחד ולא שניים, שלושה גורים מתוקים וקטנים !!! היינו כל-כך גאים בה ורוני הפכה מייד ליועצת ההנקה שלה, מרימה אותה ומחזירה אותה לגורים שלה כל פעם שחשבה שהם רעבים.
הגורים גדלו אבל העיניים שלהם נורא הזדהמו ובעקבות חברה קרובה (שמגדלת חמישה ילדים משל עצמה בבית ועוד 2 כלבים, כמה חתולים וכו') שבאה, בדקה והסבירה שחייבים לטפל (וגם רצה לקבל מרשם ולקנות לנו את המשחה) מצאנו את עצמנו ממש מטפלים בגורים ומתחברים אליהם (וזה לא ממש מובן מאליו מבחינתי !).
אבל הדבר הכי מרגש מבחינתי הוא שמצאתי את עצמי דואגת לקוויני באחוות מיניקות; שומרת לה את השאריות המובחרות, דואגת לוודא שהחתולים האחרים לא יחטפו לה את האוכל וחושבת עליה לא מעט.
ומהצד השני, מרוויחה לא מעט מלהסתכל עליה מניקה, מנקה ומתנהלת עם הגורים שלה