איך להגן על הילדים

אורי

במקרה הראשון שתיארת התגובה האינסטינקטיבית שלי היא להרחיק את היד של המלטף. לפעולה פיזית התגובה הראויה היא פיזית. למשל, ללטף את הסנטר שלו בחזרה. כנראה הוא יתנגד ואז תוכלי להגיד שגם לבת שלך לא נעים כשנוגעים בה בלי רשות.
אם מילולית, אז מסר הרבה יותר תקיף. המסר שלך נקרא לי מתנצל- 'סליחה אבל היא לא מכירה אותך זה לא כל כך מתאים לגעת בה/ללטף אותה' למה סליחה? אם הוא היה מרביץ לה גם היית אומרת לו סליחה על זה שאת מעירה לו?
כרגע אני לא מצליחה לחשוב על תשובה שלא תצא לא מתנצלת מידי ולא תוקפנית מידי. הרעיונות שעולים לי הם ציניים. למשל סליחה, אתה תמיד נוגע בנשים בלי לשאול אותן?

_והוריה כן מתנהגים בחביבות לזרים ומדברים גם עם אנשים שאנחנו לא מכירים ברחוב, בגינה,בסופר.
מה היא אמורה להבין מהכל ומה אני כאמא ואנחנו כהורים צריכים לשדר לה? _

לדעתי כדאי לך לשדר לה שהתנהגות בחביבות לא אומרת קורבנות וכניעות, לא אומרת לעשות דברים שלא מתאימים לה בשם הנימוס. והדרך לשדר את זה היא בדוגמא אישית. למשל, להתחיל מלהגיב במצבים האלו. תגובה מילולית ברורה שאומרת שזה ממש לא מקובל. כרגע נראה לי שאת מקדישה יותר תשומת לב לנימוס וללא לפגוע מאשר להגנה על הגבולות של הבת שלך, ולדעתי זה אומנם הנורמה החברתית, אך זו נורמה שגויה. זו נורמה שדורשת מנשים לוותר על בטחונן בשמם של נימוס וחביבות עלומים, שמאחוריהן מסתתרת הדרישה לא להרעיש, לא לעורר מהומות, להיכנע לכל תוקף.

עכשיו קראתי את התגובה של צילי ויכול להיות שהיא תתאים. יכול להיות - כי אני בטוחה שצילי אומרת אותה נכון, אבל יש לה פוטנציאל להאמר מתוך נקודת מוצא אנרגטית לא נכונה, ובפעולה פיזית, כמו ללטף את הסנטר של האיש בחזרה <הרעיון נלקח מהריוניות שמגיבות לליטוף של הבטן שלהם בליטוף נגדי> אין את הסכנה הזו.

אלמונית
מה נלך הביתה בכל פעם שרואים אותו באיזה מקום ונברח הביתה?

למה? נניח הוא נמצא במגרש משחקים. את באה ונעמדת ליד בתך. את חושבת שהוא ירביץ לה כשאת לידה? נראה לי בגיל הזה הוא לא באמת יכול להרביץ לך, ובאופן כללי הנוכחות שלך כנראה תספיק כדי שהוא יבין שאי אפשר להציק לה כי את מגנה עליה.

עכשיו קראתי את התגובה של צילי ויכול להיות שהיא תתאים. יכול להיות - כי אני בטוחה שצילי אומרת אותה נכון, אבל יש לה פוטנציאל להאמר מתוך נקודת מוצא אנרגטית לא נכונה, ובפעולה פיזית, כמו ללטף את הסנטר של האיש בחזרה <הרעיון נלקח מהריוניות שמגיבות לליטוף של הבטן שלהם בליטוף נגדי> אין את הסכנה הזו.
אני מסכימה שאמירה עם תדר לא מדויק יכולה להיות בעייתית מאוד. לכן הצעתי לבדוק את זה לפני.
אבל אני חושבת שמגע מתוך תדר לא נכון יכול להיות משובש ומשבש באותה מידה. כל הכוונה שלו היא משובשת מראש לדעתי. "לחנך", "להחזיר", "ללמד לקח" וכל אלו...
בשבילי זה הכי גרוע אנרגטית וממש מיותר לגמרי. תקוע בעולם מונחים שאני לא רוצה בו שום חלק.

איזו דוגמה אישית זו לילדה? שאמא מסבירה לה שלא אמורים לגעת בה בלי רשותה אבל נוגעת באחר בלי רשותו רק בשביל להעביר מסר.

אה, אולי את צודקת. לא חשבתי בכלל על האפשרות של "לחנך", "להחזיר", "ללמד לקח" (אייקון מסמיק). אבל אני לא חושבת שזה קרוב בכלל לאורי. הכתיבה שלי נקראת יותר מיד מתנצלת ולא בטוחה בעדיפות בטחון בתה על פני "נימוס" ו"נחמדות" <בהקשר הזה, קורבנות ועידוד קורבנות>.

והדוגמא האישית היא מצויינת מבחינתי. זו הגנה עצמית לגיטימית ומוצלחת מאוד לטעמי. כמו שאני מאמינה אסור להרביץ אבל חושבת שבהחלט יש מצבים בהם נכון להחזיר.

הדוגמא האישית המוצלחת ביותר היא זו שבה אין בכלל חדירה כזו למרחב שלהן, כי זה ברור לחלוטין שזה פשוט לא קורה, ואם זה קורה אז היא ישר עוצרת ומונעת את המגע. אבל זה הרבה יותר קשה, כי זה לחלוטין תלוי מצב נפפי ומצב אנרגטי, והרבה יותר קשה למימוש <אבל עדיף בתור מטרה לטווח הארוך יותר ובאופן כללי זו הדוגמא האישית הכי טובה, לדעתי>.

_בבקשה אל תגע בבת שלי.
לדעתך זה מתאים גם בסיטואציה השניה? של השכן הסבא?
לא כל כך מתחברלי. למרות שבמקרה הראשון מאוד מתאים._
לי אישית זה לגמרי מתחבר לכל מצב שאין בו תנועה פתאומית. אבל עשי תמיד רק מה שמתחבר לך.

שביל בצד, משתפת אותך במשהו שלמדתי מתוך העיסוק שלי בפגיעה מינית, אולי ידבר אליך. כתבת -
אז אמרתי לה שאגיד לו להפסיק, היא מייד נזעקה ש"לא, זה יעליב אותו, לא נעים" וכדומה. הבהרתי לה שזה לא השיקול שלה, שאם היא לא תאמר לו מחובתי לעשות את זה עבורה
מניסיוני, אחת התחושות הרווחות במצבים כאלה, בעיקר בעיקר אצל ילדים, זה אובדן השליטה. כלומר, שנעשה להם משהו עליהם וכלפיהם בלי שיש להם בכלל מילה. שיכול לבוא מישהו ולעשות להם.
ואז הפוקוס הוא על החזרת השליטה. בין היתר, אפשר לעשות זאת על ידי ההבנה שהתגובה חייבת להיות מוסכמת על מי שנפגע. כלומר, שזה רק השיקול של מי שנפגע מה יקרה עכשיו עם הפגיעה שלו/ה. בתור אמא את יכולה להגן בהרבה דרכים, אבל קבלת הסכמה רכה של בתך יכולה להיות מאוד משמעותית לתהליך ההתמודדות שלה ולמה שהיא לומדת מהטיפול בזה.
ובאופן אישי אני חושבת שהחזרת תחושה של שליטה היא אחד הדברים הכי חשובים. ההבנה שזה הגוף שלה לא רק בתגובה לאיום אלא בכל מצב, גם כאשר צריך לבחור מה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב.
יצא לי לראות לא מעט הורים של נפגעות תקיפה מינית כך שאני יודעת היטב כמה זה קשה להשאיר לילד את הבחירה כיצד להתמודד. וחשוב לא להשאיר לו בחירה רחבה ופתוחה. לבוא עם רעיונות, הזמנה לחשיבה משותפת ועידוד פעולה שלה עצמה. למשל, לשאול מה לדעתה אפשר לעשות כדי שזה לא יחזור על עצמו, ולקחת בחשבון שאולי לא תהיה לה תשובה מייד אבל בעוד כמה ימים אולי כן תהיה תשובה. ואם לא, תוכלי להעלות את זה שוב ולבדוק אם היא חשבה על זה ויש לה רעיון. ואם לא, אפשר לשאול אותה אם היא תשמח לדבר על זה איתך ותחשבו ביחד. וכך אפשר לעבד איתה ביחד את הרעיונות שלה ולהציף בעדינות את שלך ולראות מה עולה שם.
לעבד את הקושי שלה להגיב בעצמה ולמנוע בעצמה, לבדוק האם היא רוצה בהתערבותך ובאיזו התערבות בדיוק. ולחשוב טוב איך אפשר להציג את היכולת שלך לעזור באופן שלא ייקח את המקום של הילדה.
לדעתי מותר לך לגלות סמכותיות בשלב כלשהו אם את רואה שהכיוון הוא שמרוב "לא נעים לי" הילדה לא תבחר בשום פתרון שהוא ולכן תהיה חשופה לפגיעה נוספת. אבל עם זאת, להבטיח שלא תפעלי בניגוד לרצונה. ולקחת בחשבון שיכול להיות שרצונה ישתנה בעתיד.

תודה ציל צול
אני מאוד מבינה את דבריך, אבל מרגע ששאלתי אותה כבר לא יכולתי לדחות את זה עד שבת הבאה, או כך לפחות הרגשתי... וזה כשמדובר רק על לחיצת יד (אבל חמימה כזו עם שתי הידיים, ברכת שבת שלום עם מבט בעיניים כזה) בתחום האפור המאוד בהיר (כפי שמעידה אחת התגובות שלעיל).
אבל מודה ששיגע אותי שאיכפת לה מזה שהוא לא יפגע/ יובך יותר מאשר שהיא תהיה נבוכה! זה דבר שלא נפתר עדיין אבל נקודתית הרגשתי צורך לשמש לה דוגמא אישית, כי הרי גם לי זה היה מביך ומאוד לא נעים דוקא משום שזה תחום אפור בהיר, ובכל זאת התגברתי. והתגברתי בשבילה- לא בטוחה בכלל שבשביל עצמי הייתי מתגברת ככה על המבוכה ולא הייתי ממשיכה ללחוץ יד "כדי לא לפגוע".

עדיין מרגישה שהיא לא לגמרי מפנימה שיש לה קודם כל אחריות על מה היא מרגישה, ורק אחר כך על רגשות של אחרים. וגם כי זה עומד בניגוד קל לכל מיני ערכים של התחשבות בזולת אלטרואיזם וכו'

_אלמונית
מה נלך הביתה בכל פעם שרואים אותו באיזה מקום ונברח הביתה?

למה? נניח הוא נמצא במגרש משחקים. את באה ונעמדת ליד בתך. את חושבת שהוא ירביץ לה כשאת לידה? נראה לי בגיל הזה הוא לא באמת יכול להרביץ לך, ובאופן כללי הנוכחות שלך כנראה תספיק כדי שהוא יבין שאי אפשר להציק לה כי את מגנה עליה._

הבעיה בגן המשחקים היא שאנחנו שם לפחות שעה,אם לא יותר. והיא רוצה לשחק,לטפס,להסתובב, אני לא יכולה לעמוד לידה במשך כל הזמן הזה. ואם גם הילד ההוא נוכח בגינה באותו הזמן ומשחק,אז האם אנחנו אמורות לעזוב?

את יכולה לעמוד לידה רק כשהילד ההוא נמצא. או לעמוד לידו. או ביניהם.
זה לא אומר שתצטרכי לעשות את זה עד אחרית הימים, ממילא ילדים משתנים כל הזמן.
אבל כרגע, זה משהו שאת יכולה לעשות.

שליחה על ידי אורי* » 01 יוני 2014, 14:54

תודה לכן על החשיבה איתי. עדיין לא גיבשתי לעצמי מה אני יכולה לעשות במקרה של השכן המוכר.
ואולי באמת כמו שציל צול כתבה צריך לשאול את הילדה עצמה מה היא רוצה שאעשה אם הדבר יקרה פעם נוספת? האם היא רוצה שאפסיק את זה ואומר לשכן לא לגעת בה באופן ישיר,או אולי שלא בפניה? לומר לה שלגיטימי לסרב למגע שהיא לא רוצה בו ולא נורא שזה לא מנומס. או האם היא כן רוצה לקבל את הנשיקה על הלחי הזו?
לא יודעת.מבולבלת
לגבי המקרה של האדם הזר הייתי צריכה להגיב במשפט:'אל תגע בבת שלי' עם 'סליחה' בהתחלה או 'בבקשה' בהתחלה, גם במחיר שזה יראה תוקפני, גם אם לא אצליח ליישם אמירה רכה. האם כאן לא שייכת שליטה ובחירה של הילדה? האם יש מקרים שצריך להחליט בשבילה?

שליחה על ידי אורי* » 01 יוני 2014, 14:56

לי אישית זה לגמרי מתחבר לכל מצב שאין בו תנועה פתאומית.
מה זה אומר 'תנועה פתאומית'?

משתפת:

הלכנו למכולת וליד הכניסה ישבו חבורת בני נוער. אחת מהן ליטפה- טפחה על הראש של בתי (3) ואמרה ״איזה ממי״ כשיצאנו.

ראיתי את ה״קפיצה״ של הכתפיים הקטנות שלה. חשתי את הצרימה.

שאלתי ״משהו מפריע לך?״
(כבר התקדמנו קצת)
והיא אמרה שכן. שהפריע שהיא נגעה בה ו״זה לא היה לי נעים בכלל! אני לא מכירה אותה״ - דיברנו קצת בכלליות על העניינים האלה בעבר-

הצעתי לה- ״את רוצה לחזור להגיד לה את זה?״ או משהו בסגנון
היא אמרה שכן. חזרנו... והיא עוד פעם ליטפה אותה כך!
בתי שתקה, אז אמרתי כך:
״שלום, חזרנו כי x רצתה להגיד לך בדיוק על זה משהו״ (בחיוך, כי אני ערה לכוונה הטובה שלה)
ואז היא אמרה שזה ״לא נעים לי כי אני לא מכירה אותך״ בצורה רגועה יותר ממה שאמרה לי מקודם (החלטי, לא כועס או פגוע)
והנערה חייכה ואמרה טוב.
אחר כך דיברנו על כך עוד וגם מי שמכיר נוגע רק אם את רוצה... היא נראתה מרוצה מהעניין.
אני שמחתי, כי היו כבר מקרים בהם פספסתי (התאבנתי, ביטלתי חשיבות העניין, השתקתי וכדומה) וכעת הגבתי און ליין, אפילו אם הדיאלוג היה לכאורה מוזר

< הילדים שלי אינם פינת ליטוף!!! >

וואו, הודעה אחרונה שלי. פונה ליעוץ:
בן משפחה, עוסק בחינוך לגיל הרך (גנן) אבל זה רגע בצד (...נניח...)

אנחנו נפגשים סביב אירועים משפחתיים מעט פעמים כל שנה. בבירור משהו באינטראקציה שלו עם ילדים לא תקינה/מטרידה ועוד:

כל מפגש הוא רק פונה לילדים, יוצר איתם מגע כמעט באופן מיידי (כלומר, ברגע שאפשר. אנחנו ממש מנסים לא לאפשר בכלל). מגע: להרים, לדגדג ברגל, "לחסום" מעבר כדי שייפגשו ועוד. לא משהו בתתום שפגשתי, משהו שמרגיש אובססיבי ביותר. מבקש ממני "לשחרר" ולתת לו להיות עם הילדים כדי שאוכל להנות כביכול.
אם לרגע לא אראה ילד, שנייה אחר כך אמצא אותו לידו.
גם כשילדים משחקים עם עצמם בנחת הוא נכנס להם לתחום, יושב קרוב, חוסם, מתערב ומנסה לייצר שיחות שתמיד, תמיד כוללות נגיעה.

מכירה גננים בנים, היה לבכורתי גנן נפלא. לרגע לא חשבתי על משהו כזה. אני לא חוששת שהוא יקח ילד הצידה וינסה משהו קשה, אבל מרגישה שאם ישאר עם ילדי לבד ישתמש בהם באופן שמחפצן אותם (מינית, חיבתית, לא יודעת)

מה עושים?? איך מתייחסים?

למרות שהמגע שאת מתארת לא נשמע מטריד, זה בעיקר עניין של איך הילדים חווים את זה. האם זה מציק להם? לא רק המגע אלא כל היחס האובססיבי סביב הילדים שלא מאפשר להם להיות עם עצמם...

אני תמיד בדיעה שאם זה גורם לך לתחושה לא נוחה - אל תתני לילדים להיות סביבו לבד. תמיד להיות בריחוף קל סביב. זה סופר מבעס כי גם זה לא נותן מנוח לילדים, אבל זה עדיף על האלטרנטיבה.

באיזה גילאים הילדים המדוברים? אני מניחה שקטנים כי גילאי ביהס כבר היו מנפנפים את הדוד הטרחן.

לגבי הילדים: לא נעים להם. היום הגדולה התעלמה מנודניקיות והפנתה מבט של "מי אתה ומה אתה רוצה". כשהיתה קטנה יותר, באיזה טיול משפחות הוא לקח את ידה בעיקשות והיא ממש נרתעה לאחור. וגם דודנים אחרים חווים אותו כניג׳וס, ושוב- זה במצב בו אנחנו כבר על המשמר מראש. (אגב פסקה שניה). זה לא רק מבעס זה גם מבעית כי כאמור, כשאני לרגע לא רואה איזה ילדון, הוא יימצא ליד אותו "דוד", ובדרך כלל בצמידות (להרים ילד שלא לצורך, ילד גדול, ובאופן קבע זה מטריף. תמיד חיבוק, ליטוף משהו).
הוא מתעקש להישאר בחדר גם שמבקשים ממנו להניח להם להיות לבדם. בקושי הסכים לצאת כששלפתי להנקת הרדמה.
היום הערתי לו, לאחר שליטף/דיגדג רגל של ילדה (שהוא רואה אחת לשנה בערך! שלא היתה עם הפנים אליו, כלומר לא שיחק איתה אלא בה) "תעזוב לה את הרגל. אל תציק לה, היא משחקת עם בת דודה שלה"

בינתיים החלטנו (אני אחיי וכמה קרובים) להציף את זה משפחתית. כרגע המצב גורם לנו לחוות מפגשים משפחתיים כאלה כחרדה מתמשכת. ממש קשה לתאר כמה זה מתיש, לשמור על כמה זאטוטים שבשנייה שלא עשית זאת מישהו פשוט 1. מרחיק אותם משדה הראייה

נוגע בהם (נניח דרך משחק, אבל זה לא משנה)

הדפוס ממש קבוע וזריז

זה נשמע לא טוב. מחריד שאדם כזה הוא גנן .... כם אני הייתי מעירה אבל נשמע שאינו שועה להערות. ואם זה משהו שכל בני המשפחה שמים לה אליו ולא רק את, אז את כבר במקום יותר טוב.

מה עם להנחות את הילדים לומר: ״די! זה לא נעים לי! אני לא רוצה שיגעו בי!״ וכן הלאה משפטי מפתח?

התיאור של כפיית מגע ומשחק בגוף הילדים ״כבדרך אגב״ מעורר בי חלחלה. לדעתי דורש התערבות משפחתית כוללת לשיחה עם אותו קרוב, שההתנהגות הזו חייבת באופן חד משמעי להפסק. לחלוטין ומיד.

יכולה לתאר לעצמי שלהמנע ממפגש משפחתי זה דבר מבעס ביותר עבורכם, אבל לא מוצאת פתרון אחר אלא אם אותו קרוב יבין את חומרת המעשה ועד כמה אתם רואים בזה דבר שלא ייעשה, ויפסיק (או שהוא בעצמו לא יגיע יותר למפגשים כאלה - לא מכירה את הדינמיקה אז לא יודעת עד כמה זה אפשרי).

משתפת אותך במחשבה שעלתה לי לפני שכתבת שנוצר שיח משפחתי בעניין. בהנחה הקודמת שזו רק את מולו.
המחשבה שלי היתה: להגיד משפט אחד מעמדה בסיסית כמה שיותר ישירה, לא מנסה לחפות ולגרום לו להרגיש נעים וגם לא מנסה לגרום לו להרגיש לא נעים, עניינית מאוד, קצר מאוד וללא שום הנמקה על מה שהיית רוצה שיקרה: נניח משהו כמו - אני מבקשת לא לפנות אליהן ללא יוזמתן.
או: מבקשת לא לגעת בהן אף פעם יותר גם אם זה קשה לך.
מה שבמחשבה ההיא המוקדמת שלי יכול היה לעזור לדייק את המשפט הוא קודם לכן, בינך לבינך, לתת קול ואולי גם תמונה חזותית לאינטואיציות שלך: מה את חושבת, מה את מדמיינת, איזו תמונה יש לך בראש של מה שיקרה, אם לא תתערבי ולא תשגיחי בכלל, לאן בתחושות הבטן שלך הכי גרוע זה יוכל להגיע?
בתמונת הדמיון שלך את רואה שם אנרגיה מינית? אם לא, איזו אנרגיה כן יש שם? אלו מלים אינטואיטיביות יכולות לתאר אותה?

אני חושבת, שוב, אם זו את לבד מולו בלי בני משפחה אחרים, שמשמעותי מאוד שהפנייה אליו תהיה נטולת הנמקה.
זה חלק מאוד חשוב מהעניין.
את לא בדיאלוג על הדבר הזה.
וזה מעביר את האנרגיה של המשפט שתבחרי לומר מדוייקת.

זה נטול שיפוט אותו כאדם, נטול הנמקה ונטול אפשרות להיכנס לדיון בעניין.
כאילו: תעיף ת'ידיים שלך מהבנות שלי רק יותר ענייני, בלי אגרופים.

אם מעורבים בפנייה אליו בני משפחה נוספים, שזה יכול להעצים ולחזק את הפנייה, אז זה מצטייר בעיני כבר כסוג אחר של דיאלוג ודורש יותר ריכוך, נכונות לשמוע אותו וגם הסבר.
אם כי הייתי שואפת לסיים את השיחה באופן דומה.

מודה ומתוודה שלא בטוחה שהייתי יכולה לראות את זה במובן של לחשוב שתפקידי להיות שם, אם זה משהו שהוא לא לגמרי מובהק מיני. אז מהעמדה הזו מצדיעה לך.
ומהמקום הזה חשוב לי גם לסייג את דברי, כי זה לא משהו שהתנסיתי בו.

מסכימה עם לב ושמנדובה. וזה באמת מתיש בטירוף. אני הותשתי מהצורך להשגיח במפגשים משפחתיים על האינטראקציה של זאטוט עם ילדה מסוימת במידה כזו שכמעט ולא הגענו אם היא הייתה שם (היום לשמחתי זה עבר לה). אז עם איש מבוגר ועם חששות הרבה יותר קשים אני רק יכולה לדמיין

אנחנו חברים, קצת קרובי משפחה. הוא מאוד נחמד, בן 50+, יש לו בבית המון משחקים שהילדים שלי אוהבים ולכן כל פעם שבאים לסעודת שבת, הילדים נשארים כל אחה"צ כדי לשחק. חלק מהזמן איתו (יש לו הזדמנות שוב לשחק משחקים שמזמן לא היו בשימוש) וחלק מהזמן עם עצמם. פעם אחת הם נשארו שם לבד. חשבנו שזה יקרה גם הפעם.
אבל
הפעם הייתי בחדר אחר כמה דקות, וכשהגעתי לסלון ראיתי את בתי בת ה 7 יושבת עליו כשהוא חצי שוכב בנינוחות. בןזוגי ועוד חבר אחד ישבו על הכורסאות ממול ולא חשבו שיש כאן בעיה. אבל כשאני הגעתי לסלון מיד הוא הוריד אותה מעליו....
וכל נורות האזעקה שלי נדלקו.
נזכרתי שראיתי את בתו הבוגרת כמה פעמים כשהיא יושבת חצי נמרחת עליו בגיל שבד"כ כבר לא נהוג.
נזכרתי שבתו החליטה לנתק ממנו קשר. וחשבתי לעזור ולגשר ביניהם, ופתאום חשבתי שאולי זה לא סתם שהיא כועסת עליו שהתגרש, אולי זה משהו הרבה יותר רציני.
דבר אחד היה לי ברור - הבת שלי לא תישאר אצלו לעולם בלי השגחה צמודה שלי!
ואז נשארנו.
וכל הזמן שאלתי את עצמי מה לעשות.
מה להגיד לו?
מה לומר לבתי?
איך לחזק את בתי בלי להאשים אותו?
איך להזהיר את בתי בלי להכניס לראש פחדים שעדיין לא קיימים (אולי)?
איך להציב לו גבולות בלי לפגוע?
זו חברות שחשובה לנו כמשפחה.... ומצד שני, ברור שאם אני לא מגזימה, נוותר עליה מיד.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים.

וכל הזמן שאלתי את עצמי מה לעשות.

כמעט כלום. לא להגיד לו כלום. לא להגיד לבת שלך כלום. הרי לא קרה דבר, חוץ מזה שיש לך חשדות. למה את רוצה לחזק אותה? אני לא רואה סיבה. אני גם לא רואה סיבה להזהיר אותה - הרי כבר החלטת לא להשאיר אותה שם לבד.

להציב גבולות בלי לפגוע לאו דווקא יעבוד, אבל זה לא תלוי בך בכל מקרה, אז אין לך מה לדאוג. או שאת צתציבי גבולות וזה יעבור חלק. או שלא, אבל זה כנראה בגלל שהגבולות שלך משדרים בצורה ברורה שמה שהוא עושה לא בסדר, והוא בהכחשה עמוקה לגבי זה.

אז מה לעשות? לא להשאיר את הבת שלך אצלו בלי השגחה שלך. זה הכל.

לא קרה כלום, חוץ מזה שנורות האזהרה שלך נדלקו. ולכן גם אין כמעט מה לעשות. למען האמת, בערך כל פעולה אפשרית שחשבתי עליה (וחשבתי על כמה וכמה אפשרויות שונות) - תזיק.

אז העצה שלי היא לשחרר את הרעיון שצריך לעשות משהו. כל מה שצריך זה לחכות בסבלנות ולהתבונן בהם כשאת נשארת, ולחכות שהכל יתבהר. גם אחרי שהכל יתבהר - תחליטי שהחשדות שלך היו לא מבוססים, או להפך, היו מבוססים, עדיין עדיף לא לעשות כלום.

כלומר, להפסיק להגיע אליו, או להמשיך להגיע אליו. זה הכל. ואולי לדבר עם הבת שלו, אם את רוצה. להביע את תמיכתך בה.

אולי לדבר עם הבת שלו, אם את רוצה. להביע את תמיכתך בה.

איך להציב לו גבולות בלי לפגוע?

המשפט הזה צורם לי. מאוד. כתבתי הרבה ומחקתי, כי זה רק משפט אחד, ואני כותבת עליו תילים של מילים. אני מקווה שמה שיצא בסוף יצא בסדר. לפחות זה קשור ישירות לנושא הדף...

איך להגן על הילדים{{}}? להפסיק לחשוב על איך לא לפגוע בתוקף הפוטנציאלי.

בתחילת הדף מסבירים בדיוק את זה. איך התנהגויות קורבניות-נחמדות-מרצות מאפשרות את התקיפה במקום בו ילדה או אישה אסרטיבית יותר לא הייתה מאפשרת. בגלל שלא נעים. ואולי אני טועה, וסתם חושדת בכשרים? ומה, אני אעליב אותו? ומה, אני אקים מהומה? הוא יפגע מזה שאני לא אתן לו לדרוך עליי! ואיך אני אתנגד לו בלי לפגוע בו? ואיך אני אספר לאמא? היא לא תעמוד בזה!

והילדה האסרטיבית הייתה מתרחקת מלכתחילה במי שהיא מרגישה אינטואיטיבית שהוא רע. ואם לא הייתה אפשרות כזאת, אז היא הייתה מציבה גבולות בצורה ברורה. בלי לדאוג אם הוא יפגע. ורוב הסיכויים שהוא היה נפגע. ולמי אכפת מזה? לא לה! והייתה צועקת, ומקימה מהומה, ומנסה להרביץ ולברוח ולא היה אכפת לה אם כולם יחשבו שהיא לא בסדר. כי הזכות לקיומה ישנה, והזכות שלה להגן על עצמה מולדת ולא ניתנת להפקעה.

וזו עמדה בסיסית אחרת לחיים. היא לא מבטחת במאה אחוז בפני פגיעה מינית, אבל מקטינה משמעותית את הסיכויים.

איל להגן על הילדים? לפטר מ{{}}הלך רוח כנוע{{}}. באמת שאני לא מצליחה לחשוב על משהו שישפיע יותר. כדאי גם לחנך אותם אקטיבית להלך רוח בטוח בעצמו ולא כנוע. אבל זה לא עובר בשיחה (למרות שיש כללים שכדאי ללמד, והם גם מוצגים בתחילת הדף). זה הגישה הכללית של ההורים לעולם, ובתגובות לאנשים ולילדים עצמם.

וכן, אם את חושדת שמישהו פדופיל, אז תיישמי את כל העצות מלמעלה למה כדאי לילדים לעשות כדי להמנע מלהאנס - להקשיב לתחושות הבטן, להציב גבולות בברור בלי לדאוג לפגוע במישהו, אם מישהו ממשיך אחרי זה, להתנגד בצורה ברורה וחד משמעית (גם אם אנשים מסביב, סליחה, האנס שהפרעת לו לאנוס, יחשבו עלייך שאת לא נחמדה). בלי לדאוג שלא לפגוע.

ואחרי זה, לזכור שזה לא באמת משנה. אם יש דברים בגו, אז ההתנגדות שלו תהיה או מהאשמה שלו ותחשוה הפנימית שלו שמה שהוא עושה לא בסדר, או כדי שלמור על מסך העשן שמשתיק את הידיעה של הקורבנות והעדים שמה שקורה לא בסדר. והניסוח לא יעזור פה. אם אין דברים בגו, אז הגבול יכול לעבור לידו בלי שהוא בכלל ישים לב לזה, או שהוא יעלב טיפה. ביג דיל! בטרייד אוף של סיכוי למנוע מביתך להאנס, מול הסיכוי שאולי תעליבי מישהו קצת, המשקל של העלבות בטל בשישים, ולכן לא ראוי לתשומת לב.

תעבירי גבול בצורה הכי ברורה שאפשר, ואת זה תעשי בניסוח הכי נחמד שתצליחי. ומוטב לעשות את זה בלי להרגיש "לא בסדר" כי אולי בעצם אין לך זכות להגן על בתך ולהיות לא נחמדה. אבל באמת, שאם את רואה סיטואציה שמרגישה לך לא בסדר והתחלה של פגיעה מינית, אז לדאוג לא להעליב את הפוגע בזמן שאת מבקשת ממנו בנימוס שיפסיק להטריד מינית את בתך, זה שיא הקורבנות.

וכל הזמן שאלתי את עצמי מה לעשות.

בןזוגי ועוד חבר אחד ישבו על הכורסאות ממול ולא חשבו שיש כאן בעיה.

כל נורות האזעקה שלי נדלקו.

אני בעד כן לעשות משהו.

את יכולה בתור צעד ראשון לדבר עם בן הזוג שלך. הוא האבא של הילדה? אם יכולה לדבר איתו על הנושא? על מה היה, על התחושה של משהו לא טוב ועל הפחדים שלך.
הוא היה שם, שם לב למה שקרה או אולי לא בדיוק שם לב. אם את סומכת עליו (את סומכת עליו?) עדיף להעלות את הבעיה הזו למודעות שלו.
לא בטוח שתוכלי להיות כל הזמן עם כל הילדים, וה׳דוד׳ יכול לעבור מחוץ לשדה הראיה שלך. עדיף שיהיה עוד זוג עיניים עם אותו אינטרס כמו שלך.

מה שכן, אני חושבת שאם הרגשת סכנה, בין אם היא אמיתית (כנראה יש משהו רקוב בממלכת דנמרק), ובין אם לא (אולי לא), עדיף בפעם הבאה שמישהו מהילדים נמרח עליו ככה להתקרב ולהוריד אותם ממנו, ולהגיד משהו קצר וברור, בסגנון ׳זה צמוד מדי. אני לא מרשה.׳ עם מבט חודר לעיני ה׳דוד׳.
אם זה קורה צריך כן לדבר עם הילדים על זה, אבל בבית. בפרטיות. לדבר על זה שהגוף פרטי, ויש בו איברים פרטיים. ואנחנו לא נצמדים לאיברים הפרטיים של אדם אחר כי זה פשוט לא מתאים. זה יכול להתאים כשמבוגרים במצב זוגי, אבל לא כשילדים. ושצריך לכבד את הפרטיות שלנו, וגם את הפרטיות של האנשים האחרים.
בעצם לדבר על נושא הפרטיות הזאת אפשר בכל מקרה. ילדים צעירים נמצאים בטיפול של מבוגרים בלי השגחתך מדי פעם, נכון? הם אמורים לשים לב שהטיפול נאות, ושאם יש חריגה הם אמורים לשתף אותך, כדי שתוכלי להגן עליהם.
אני דיברתי עם הילדים שלי, וביקשתי מבתי (שהיתה מאוד נצמדת מיוזמתה, וגם ובמיוחד לגברים מבין חברינו) להמנע ממגע קרוב כזה. ממש ראיתי בעיניים שלהם שלא מתאים להם, שמשהו מביך אותם, שמשהו לא מתאים עולה. הם היו נבוכים לחוש גירוי פשוט עקב המגע בחלציים שלהם וזה הרגיש להם לא בסדר כי זו ילדה קטנה. הייתי צריכה לשים לב להפסיק מצבים כאלה, ולהגיד לה ולכל אורח כזה שאני לא מרשה כל כך קרוב. אמרתי גם לה ולשאר הילדים שזו הרגשה זוגית, ושל מבוגרים, ושלא מתאים.

אני מדברת עם הילדים על הכל. אין שאלה או נושא שמחוץ לתחום. אבל- בדיבור פשוט, ורמת הפירוט היא בין משפט לכמה, בהתאם לגיל ולהבנה של הילד. לא מעמיסה מידע, אלא אם כן באות מצד הילד עוד שאלות.

מה שכן, הבת שלי לא תישאר אצלו לעולם בלי השגחה צמודה שלי!

אני בעד שגם הבנים לא. גם בנים נפגעים. לא רק בנות.

אני בעד שגם הבנים לא. גם בנים נפגעים. לא רק בנות.

למעשה, עד גיל ארבע עשרה מספר הבנים הנפגעים מינית זהה למספר הילדות.

ואחרי זה, לזכור שזה לא באמת משנה. אם יש דברים בגו, אז ההתנגדות שלו תהיה או מהאשמה שלו ותחשוה הפנימית שלו שמה שהוא עושה לא בסדר, או כדי שלמור על מסך העשן שמשתיק את הידיעה של הקורבנות והעדים שמה שקורה לא בסדר. והניסוח לא יעזור פה. אם אין דברים בגו, אז הגבול יכול לעבור לידו בלי שהוא בכלל ישים לב לזה, או שהוא יעלב טיפה. ביג דיל! בטרייד אוף של סיכוי למנוע מביתך להאנס, מול הסיכוי שאולי תעליבי מישהו קצת, המשקל של העלבות בטל בשישים, ולכן לא ראוי לתשומת לב.
אישה, ברשותך אני מפרקת.
נדמה לי שמה שמטריד את השואלת כשהיא שוברת את הראש איך לא לפגוע הוא לא האפשרות הראשונה ({{אם יש דברים בגו_}}) אלא השנייה: _אם אין דברים בגו, אז הגבול יכול לעבור לידו בלי שהוא בכלל ישים לב לזה, או שהוא יעלב טיפה - לדעתי, סיכוי לא קטן שהחשד הזה יהיה פגיעה נוראה בו. אני הייתי נפגעת נורא, לא נעלבת טיפה. וזה אדם שיָקר להם וחברות שחשוב להם לשמר.
יש דרכים להתמודד עם זה, להציג את הדברים מראש באופן שיעודד הבנה ותמיכה כשהצד השני הוא אדם ישר דרך. זה דבר ששווה להקדיש לו מחשבה מראש. אני תומכת בשואלת.

סיכוי לא קטן שהחשד הזה
בגלל זה לא מספרים על החשד, ולא מנסים לדבר איתו על הנושא - כי אין דרך להגיד למישהו "אני חושדת שאתה אנס ופדופיל" בלי להעליב. אבל בלאו הכי אין שום תועלת בלהגיד את זה - אז בשביל מה לעשות את זה? לעומת זאת, להגיד לילדה שתזוז או משהו אם לדעתה נחצה גבול, אפשר גם בלי קשר לחשד כזה (כמו שמישהי בדף רשמה שהיא עושה).

כמו שתיארה יוליקו (ולדעתי אמור להיות ברור מאליו. לא חשבתי בכלל על האפשרות לא לספר לבןזוגף ועל האפשרות לנהוג אחרת) האמא נמצאת בבית, הוא נצמד אליה יותר מיד או משהו. האמא יכולה להפריד בכל נימוק שעולה בדעתה. זה הגבול שיכול לעבור לידו - כי אצל אדם ישר דברים כאלו לא יקרו לעיתים קרובות.

יכול להיות שהגבולות אצלו משובשים אבל הוא לא אנס, וזה מצב שלישי, אבל אני אישית הייתי במצב כזה או מרחיקה ומפסיקה להפגש, או מעבירה גבול ברור בלי לדאוג להעלבות שלו. אחרת אני אעביר מסר ברור שלא לפגוע במישהו חשוב יותר מלהגן על עצמי.

יוליקו, שיתפתי את הבנזוג, שהוא גם האבא של בנותי מיד. הוא לא ראה שיש כאן בעיה, ומצד שני לא חושב שהגזמתי בחשש. כן חושב שצריך להיזהר בלהאשים ולנפח או להמציא סיפור שלא באמת קיים.
תמרוש, כיוון שיש לי רק בנות, אני אשמור היטב רק על בנותי ולא על הבנים....
דפנה, תודה על ההבנה והדיוק. מכיוון שהוא חבר, אני לא רוצה להאשים במשהו שלא קרה. ואם היה קורה אפילו משהו קטן - כמובן שהוא לא היה חבר יותר!

באתי לכאן לשאול אפילו את השאלה הפשוטה: עד איזה גיל להזמין ילדה לשבת על הברכיים זה מתאים לדעתכם? אולי אני הופכת עכבר לפיל? נראה לי שאם שוב זה יקרה אני כן אגיד לו מיד שזה לא מתאים. ואז גם בתי תשמע אותי שומרת עליה בזמן אמת.
בינתיים דיברתי איתה. אמרתי לה שזה לא מתאים לשבת ככה על מישהו מבוגר. היא אמרה שהיה לה בסדר גמור, ושאלה למה זה לא מתאים. קצת התעקשה, אני מקווה שפעם הבאה המילים יבואו אלי בצורה ברורה ופשוטה, זה לא קרה הפעם. רק חזרתי ואמרתי שזה לא מתאים וזהו.

רוצה לעוף יקרה,
אני מבינה את הקושי על רבדיו השונים. זה קצת כמו לנסות ללכת בין הטיפות בגשם.
מה להגיד?
(בלי לפרט לה יותר מדי על מין וניצול של ילדים וכו׳, כי את לא מרגישה צורך לזעזע אותה בזוועות)
אפשר לומר שאיברי המין הם איברים פרטיים, ושזה לא מתאים, מרגע שאנחנו טיפה מבינים ואנחנו כבר לא תינוקות, לגעת או לאפשר שיגעו לנו באזורים הללו.
תסבירי לה שהשתרעות על מרכז הגוף של המבוגר נוגע לו באיזור (וגם לה במקביל) וזה לא מכבד את הפרטיות שלו, ואת שלה. אני חושבת שזה מספיק בתור הסבר ראשוני.
שאלה: למה לתינוקות מותר?
תשובה: הם עדיין לא מבינים. הם ילמדו. כמו שהם לומדים עם השנים להפריש את הצרכים שלהם בלי להתלכלך, ולדבר, וכל מיני משחקים, ולקרוא, וכד׳, אז עם הזמן לומדים את החוקים החברתיים, וזה אחד מהם.
הנה, ראית את אמא נשכבת ככה על הדוד? וסבתא? רק קטנים שעדיין לא מבינים נוגעים ככה באנשים שאינם בני הזוג שלהם.
ואז את יכולה להגיד לה איך את כן מרשה (כן לחבק מהצד, כן לנשיקה על הלחי/מצח..., מהו הלבוש המינימלי בנוכחות מישהו מחוץ למשפחה הגרעינית נניח מינימום תחתונים בנוכחות זרים,...),
ומה לא (לשכב על מבוגר פנים אל פנים באופן צמוד, עירום בנוכחות זרים בלי רשות מפורשת מההורים ובלי השגחתם, ....).
מובן שה׳מותר/אסור׳ שלך עשוי להיות שונה משלי.
אבל -חשוב - צריך להבהיר לה את הקוד הזה מראש, ולחזור עליו מדי פעם, שלא תצטרכי להקלע לאי נעימות ולפחד, והיא - לניצול.

שאלה: אם היית מתעבת הרגל כלשהו (נניח לא מסוכן, אבל מגעיל) כמו למרוח נזלת או קקי על מישהו בתור משחק משעשע (נו, הצלחתי למצוא משהו מגעיל?...) האם היית עוצרת את זה מצד המבוגרים או מצידה? אני מניחה שכן.
אז פה זה דומה. לא קרה דבר נורא, הילדה לא בטראומה, בן הזוז שלך לא מודאג, הדוד לא נעלב (אני קוראת לכל הידידים הבוגרים בשם הקיבוצי ׳דוד׳, זכר לתקופה שאחרי השואה בישראל,כמו אבא שלי, נטול הדודים מכורח ההשמדה, סיפר לי שכולם נהגו ככה).

אבל!!!! גם את בתמונה. וזה מרגיש לך מסוכן, ובעיקר זה פתח לסכנה בעתיד. הגיע הזמן ללמד אותה בצורה ברורה לא להכנס למצבים עם פוטנציאל לסכנה ולא ׳להזמין׳ הסתבכויות. כן ידידות, לא קרבת יתר.
אם היא זקוקה לחיבוק מועך, יש אבא, יש אותך. ואולי משלב מסויים זה לא מתאים על אבא. הוא כבר ירגיש מתי זה לא מתאים.
דרך אגב, אמא שלי בקשה מהאחים שלי מגיל מסויים לחבק אותה טיפה באלכסון כי היא אמרה שלא מתאים לה להרגיש את הבולבול שלהם נוגע בה דרך הבגדים. זה הרגיש לה לא מתאים.

אם יהיה ארוע נוסף את יכולה להפסיק אותו מיד על ידי כך שאת קוראת לה למטבח נניח ומזכירה לה את הגבולות.
את יכולה לסכם עם האבא מראש מה מקובל על שניכם ומה אסור, ולהקפיד על כך.

באופן טבעי

באופן טבעי