איך להיות מאושרת

[אל_הלב*]

תודה תמרוש, אחפש את זה.
מנסה להתמיד עם אכילה בריאה ומאוזנת אבל יש לי בולמוסים שבהם לא מעניין אותי כלום, רק להכניס את כל המקרר לבטן.
אכילה רגשי נטו.

[אל_הלב*]

התקף חרדה קל.
עוד שעה מופיעה בדשא בשכונה עם להקת השכונה, אומנם זה לא מופע רשמי, עדיין שנים שאני לא על במות.
לפתע שיעול טורדני, כאבי בטן ולחץ בחזה.
מנסה לפרק מה זה.
לאחרונה פרקתי לגורמים את החרדה ומצאתי מעל 60 גורמים שונים להופעתה.
נראה לי שזה מתקשר לפחד שלא יאהבו אותי, שיחשבו שאני חובבנית, שלא שרה טוב, לפחד לחשוף את עצמי, כי גששרה מהלב אני חשופה.
פחד להיות טובה מידי, עוצמתית מידי, שלא יחשבו שאני חושבת את עצמי.
שמחה שמזהה את זה.
יודעת שכשנתחיל לשיר עם הלהקה הכול יזרום.
נושמת עמוק ומזכירה לעצמי שמותר לי.
מותר לי לשיר. מותר לי להתבטא. מותר לי להראות שאני טובה, מותר לי גםלטעות ולאלשיר פרפקט.מותר לי להיות אני. מותר לי. גם אםמישהו לא יאהב אותי זה בסדר.
אני אוהבת אותי.ובעלי וביתי יהיו שם ויתגאו בי.

שמחה שנותנת דוגמה לפיצית שיכולה לעשות מה שתבחר, גם אמנות, שהיא טובה מעצם היותה.

מה שמוסיף ללחץ שיתכן וראש העיר יקפוץ לאירוע וגם שאין לי מה ללבוש ואני שמנה וכולם יסתכלו עלי.
לפני עשור הופעתי בגופיות וג'ינס חתיכי, הייתי 20קילו פחות.
היום כבר אין לי את הבטחון הזה שנראת פגז.
אעדכן אחרי כן.
שבת שלום

[פלוני_אלמונית*]

מאמינה בך!!!!!!
העיקר שאת עושה משהו שאת אוהבת,
וזה הצעד בכיוון הנכון שעושה לך טוב - לשיר!!!!!!!
ולשיר באוטו בקולי קולות זה הכי שווה !! )))

[אל_הלב*]

תודה אלמונית,
היה מאוד מוצלח.
היו 200 איש, ההופעה המאולתרת שלנו הפכה להפנניג שכונתי, כבר מעל 300 לייקים ותגובות חמות בפייסבוק, והייתי חלק מזה.
אומנם קשה לי לראות את עצמי בתמונות והסרטונים, אני ממש שמנה, אבל נהנתי לשיר ולשמח משפחות וילדים.
מבקשים שנופיע שוב וזה מאוד מחמם את הלב.
היכולת לשיר ולעשות משהו שאוהבת וטובה בו.
בלי להתנצל, בלי להתנמך.
באמת גאה בעצמי.
גם פיצית באה לשיר איתי שיר אחרון במקרופון והיום המציאה שירים ושרה.
שמחה שנותנת לה דוגמה חיובחת לביטוי עצמי.

לאחר ההופעה יצאנו להצגה בתל אביב והשארנו את פיצית לראשונה בהיסטוריה עם ביביסיטר בתשלום. נערה שהיא מכירה שעבדה בגן שלה בקיץ והן הסתדרו מעולה.
ואז שמעתי שאמא שלי מאושפזת והרגשתי שלא מצליחה לעכל את קצב האירועים.
הבוקר ביקרתי אותה (נהגתי לראשונה לבית חולים מאיר, בו לא הייתי מאז הלידה) ואחרי זה נסענו למסעדה לחגוג לחמותי יום הולדת.
מתקשה להיות נוכחת עם פיצית.
היא משחקת כל כך יפה, מלאת דמיון.
אני כמו לא מצליחה לסדר את המחשבות ולהיות איתה ממש.

אולי אתחיל כבר לעבוד על משימה שניתנה לי לגבי החרדות שדוחה כבר שבועיים.
שבוע טוב שיהיה

[אל_הלב*]

בוקר טוב

התחלתי את המשימה, אני תרה אחר תמונות שמייצגות את הפחדים שלי, לא פשוט, אבל התחלתי (-:

היום החלטתי על שבוע ניקיון - אכילה רק של פירות וירקות ונוזלים (מיצים, מרקים, קפה אחד בבוקר ושמן זי).
מקוה שאעמוד בזה. הייתי רוצה בצורה פנטזיונרית להשיל 3-4 קילוגרמים בשבוע הזה,
אך יתכן שלא אצליח לעמוד בזה או להוריד.
בכל מקרה מתכווננת על שבוע ניקוי, בכוונה לא קוראת לזה שבוע דיאטה.
לוקחת לעצמי אתגר לשבוע בלבד ואז אראה איך ממשיכה.
בגלל האכילה הרגשית שלי מרגישה שזה הכול או כלום.
או שמורידה את כל המאכלים שגורמים לי לרצות לאכול עוד (מתוק, מלוח, מתוק,מלוח...) או שלא.
שיהיה לי בהצלחה (-:

עוד משימה - לקבוע שיעור נהיגה ושיעור פרטי לקראת המבחן.

שבוע נפלא

[תפילה_לאם]

אל הלב,

את נקראת נמרצת ואופטימית.
אני מאחלת גם לך שבוע נפלא והרבה הצלחה וכיף, וכל זה על רקע ההופעה המהנה.
רק רוצה להעיר בעדינות, שלא נראה לי ראלי לרדת 3 ק"ג בשבוע אחד, ושאם זה קורה - זה מאוד לא בריא (וגם עלול לחזור בקלות בתוספת ריבית וכאב לב).
חושבת שאת נותנת לבתך מודל נהדר של אמא שיכולה לעשות מה שתבחר , אף שאינה מושלמת ואף שמקננים בה פחדים.

[אל_הלב*]

תפילה יקרה, את כנראה צודקת.
סביר מאוד להניח שלא ארד כל כך הרבה.
וכבר קצת סוטה מהתוכנית, החלטתי שטונה וביצה קשה גם בסדר.
אבל מתכוונת בעיקר לשתות מים ולאכול ירקות ולקוות שזה יעזור לי לרדת.

תודה על העידוד (-:

חושבת שאת נותנת לבתך מודל נהדר של אמא

[תפילה_לאם]

וכבר קצת סוטה מהתוכנית
התכוונת לכתוב: מחשבת מסלול מחדש.

[אישה_במסע*]

הסיפור על ההופעה מקסים @}

[אל_הלב*]

תודה אישה במסע (-:

משום מה כואב לי הראש וממש בא לי משהו חם וטעים...)-:
וכן תפילה, מחשבת מסלול מחדש, העיה שמחשבת אותו יותר מידי מחדש...אני כל כך חלשה בעניני שליטה באוכל.

אמא שלי מאושפזת עם מיגרנות מטורפות ואסור לה לקחת משככי כאבים כי נגמלת...
מרגישה חוסר אונים שלא יודעת איך לעזור לה.
למישהו יש עצות לתזונה או מטפל אלטרנטיבי או רופא שיכול לעזור לה לפתור את זה?
מרגישה שמרוב הזדהות ודאגה גם לי כואב הראש ויש לי עוד לימודים עד תשע וחצי...

[תפילה_לאם]

_משום מה כואב לי הראש וממש בא לי משהו חם וטעים...
וכן תפילה, מחשבת מסלול מחדש, העיה שמחשבת אותו יותר מידי מחדש...אני כל כך חלשה בעניני שליטה באוכל._
בואי נגיד שמה שאת מספרת לא זר לי...
אם כך, הייתי מציעה לא להחליט החלטות גדולות, שמשאירות אותך פתאום תקועה בלי משהו חם וטעים חוץ ממה שזמין ואת לא באמת רוצה לקנות.
אם רק מסתדר כדאי להיערך מראש ולקחת אתך קופסה של תבשיל ירקות עשיר, של קינואה עם הפתעות. וגם אספקה נחמדה של אגוזים, של שקדים, של ירקות ופרות טריים ומיובשים.

שתי מים ותנשמי. ותשירי.

[אישה_במסע*]

אני ממליצה על תבשיל קטניות. זה חם טעים ומתאים להגדרה של אוכל מנחם. וזה בריא לפי רוב זרמי התזונה.
וזה גם קל להכנה. אני אוהבת עדשים ירוקות עם בצל גזר ופטריות, או פשוט ברוטב עגבניות. אני יכולה להביא מתכון אם את רוצה @}

[תמרוש_רוש]

_היום החלטתי על שבוע ניקיון - אכילה רק של פירות וירקות ונוזלים (מיצים, מרקים, קפה אחד בבוקר ושמן זי).
מקוה שאעמוד בזה. הייתי רוצה בצורה פנטזיונרית להשיל 3-4 קילוגרמים בשבוע הזה,_
יקרה, את מנסה לזוז מהר מדי
זה לא הולך.
ברור שתיכשלי, וזה רק יזין את הדפוס המנטלי של "אני מנסה - אני לא יכולה - טוב אז למה להתאמץ - היידה לחסל את המקרר".

אם את רוצה לעשות "ניקוי", אני הייתי הולכת על יום אחד. 25 שעות, ולהקפיד לשבר אותו עם מזון חם וטעים ומזין וטוב.
אני גם לא בטוחה שלאכול רק ירקות ופירות יום שלם זה כזה מוצלח. לי זה היה מנפח את הבטן לגמרי ולא הייתי מפסיקה להפליץ, אני חושבת. תלוי מה הגוף שלך, מה מצבך, מה היה קודם ומה יהיה אחר כך... כל מיני דברים.
במקום זה תנסי לחשוב על רשימת המאכלים שעושים לך באמת טוב במובן של מרווים ומזינים ומאזנים, ותנסי לאכול רק אותם יום שלם, בודד.
שוב, אם את רוצה ניקוי.
ותשכחי מהמשקל, הוא לא המטרה שלך עכשיו.
כי מעבר לום ניקוי", המטרה שלך היא שינוי הרגלים.

ולכן, קראי נא את הספר שהמלצתי לך (יכול להיות שלא יהיה בחנויות הרגילות, רק יד שניה), ותיכנסי ל גמילה ביתית ממתוקים. דף נפלא.

[אל_הלב*]

אני אוהבת עדשים ירוקות עם בצל גזר ופטריות, או פשוט ברוטב עגבניות. אני יכולה להביא מתכון אם את רוצה
כן, אשמח למתכון, זה נשמע מעולה, תודה (-:

ותשכחי מהמשקל, הוא לא המטרה שלך עכשיו.
תמרוש יש לי 20 קילו עודף...קשה לשכוח מהמשקל...אבל עוד יותר קשה להפסיק לאכול )-:
כן, יודעת שזה אל ריאלי, כשמנסה לאכול רק ירקות מרגישה מורעבת ומסכנה...
אז כרגע אני כבר יומיים אוכלת מאוזן, הרבה ירקות, מעט לחם, ביצה קשה, מרק, קוטז', פרות, פה ושם ממתקים של עד 100 קלוריות.
עם הרבה שתיית מים וקפה אחד ביום. היום קניתי פרכיות אורז ויש לי מרק בטטה ואקנה עוד משהו.
מתכננת ללכת לשחות היום.
המודעות הזו טובה, כי אז בהחלט אוכלת פחות ויותר בשליטה, אבל זה לרוב לא מחזיק לזמן ארוך.
בגלל זה הייתי רוצה איזו דיאטת קסם שתשיל מעלי את כל העודפים תוך חודש...חחח...עצלנית שכמוני.
רוצה את הרווח בלי המחיר.
אתמול מצאתי סרטון שאני מופיעה בו מלפני עשור והייתי בשוק כמה רזה הייתי. ויפה. ולא ידעתי את זה מספיק. באסה.
בנוסף, באופן מפתיע, אחרי שנים שלא פנו אלי להקליט, יומיים אחרי ההופעה התקשר אלי זמר שרוצה שאקליט איתו דואט שלו (כמובן במימונו).
מדהים איך היקום הזה עובד, אפקט הפרפר, עשיתי צעד אחד בכיוון ופתאום מגיעה עוד הצעה. נפלא.
יום טוב

[אל_הלב*]

ואתמול בלילה קיבלתי מחזור )-:
למרות שהכנתי את עצמי נפשית לא לצפות שזה ילך מכה ראשונה, עדיין זה מאכזב.
המרגיעון: הכול מדויק, כל דבר בזמנו.

[תמרוש_רוש]

כשמנסה לאכול רק ירקות מרגישה מורעבת ומסכנה...
תיקון:
כשאת מנסה לאכול רק ירקות את מרעיבה את עצמך. ואת מרגישה מסכנה לגמרי לגמרי בצדק.

תראי, אני לא יודעת אם בא לך לפתוח את הנושא הזה עכשיו, כי זה חתיכת נושא
אבל אם כן, אשמח להיות שם בשבילך, בתור מכורה-לסוכר-לשעבר עם היסטוריה של התקפי זלילה מכובדים, בסגנון חבילת טופי גדולה וחבילת שוקולד ובקבוק ספרייט, הכל באחר-צהריים אחד.
<וכיום, אחת שמרגיזה חצי עולם בזלילת ירקות פומבית וחסרת בושה. שלא לדבר על שימוש נלוז בשמן זית>

אז אם, ורק אם בא לך לפתוח את הנושא, מה דעתך להתחיל עם:
רוצה את הרווח בלי המחיר.
מה המחיר? רשימה, בבקשה


הכול מדויק, כל דבר בזמנו.

[אישה_במסע*]

מתכונים:

עדשים עם בצל גזר ופטריות:
מכינים את העדשים (שמים עדשים ומים וקצת מלח בסיר, מבשלים עד שהעדשים מוכנות).
בזמן שהעדשים מתבשלות מטגנים בצל וגזר מגורד בפומפיה (אפשר גם לחתוך את הגזר, ממני זה דורש יותר מאמץ). כשהם מוכנים או כמעט מוכנים מוסיפים פטריות (אני מוסיפה מקופסת שימורים. אם יש טריות כמובן עדיף, אבל דורש התעסקות - לשטוף, לחתוך, לתכנן מראש מה מבשלים, אז אני נשארת עם קופסאות שימורים) ומטגנים גם אותן.
מוסיפים את כל התערבות לעדשים כשהן מוכנות, ואוכלים בתאבון רב.
לרוב אני מכינה שתי כוסות עדשים, ולכמות הזו שמה גזר אחד, בצל אחד, קופסאת שימורים אחת.

עדשים ברוטב עגבניות: http://afunhapele.blogspot.co.il/2013/03/blog-[po]post 15[/po].html

[תמרוש_רוש]

אני כבר יומיים אוכלת מאוזן, הרבה ירקות, מעט לחם, ביצה קשה, מרק, קוטג', פירות, פה ושם ממתקים של עד 100 קלוריות.
גם על זה יש לי מה להגיד, אבל רק אם את בעניין.
@}

[אל_הלב*]

אישה תודה על המתכון - נשמע טעים וקל להכנה למאותגרת מטבח שכמוני.

תמרוש, אשמח מאוד לשמוע את משנתך בעניין התזונה.

המחיר הוא:
להרגיש מסכנה שמגבילה את עצמי
להרגיש לא נהנתנית כי אוסרת על עצמי לאכול מה שבא לי
להרגיש ריקנות
להרגיש את השיעמום
להרגיש שנהנת פחות מהסדרה בטלויזיה בלי הנשנוש איתה
להרגיש רעבה
להרגיש שנותרתי בלי פיצוי

אכילה רגשית - כבר אמרתי?

[תמרוש_רוש]

רגע, ומה הרווח?
עוד רשימה, בבקשה....

מאוד אהבתי את הרשימה שלך.
ואת יודעת מה? את צודקת. בהחלט מגיע לך לקבל את הרווח (אם כי עדיין לא החלטנו סופית מה הוא - זה נתון למשא ומתן), בלי המחיר הגדול, הכבד-ללא-נשוא והמזעזע הזה.
יתרה מזו: אם את באמת רוצה להגיע למקום טוב יותר מבחינת תזונה, אז פשוט אסור לך לשלם מחיר כל כך גבוה על משטר דיאטטי כלשהו. מפני שמשטר כזה נועד לכישלון ברגע שהתחלת בו. ולא משנה אם זה משהו שאמור להיות מיושם במשך שבוע אחד (נניח, ה"ניקוי" הזה שרצית) או דיאטה קבועה של שנה ויותר.

תשמעי, את חייבת לקרוא את הספר הזה, "המזון כמשל". את תאהבי אותו. אפשר לחשוב שהוא נכתב למענך.
כל סעיף וסעיף שהזכרת - זוכה שם לטיפול והיענות יסודיים.

אכילה רגשית - כבר אמרתי?
אמרת, אבל תרשי לי לא להאמין
מהמעט שאמרת לי עד עכשיו, אני הולכת לנחש כמה דברים:
מה שיש לך פה, זה שילוב של:

• אכילה רגשית, כלומר שימוש באוכל להשגת מטרות חיים עמוקות יותר (ולכאן שייכים, חלקית, סעיפי הריקנות, השעמום והפיצוי)
• אכילה של מאכלים לא מזינים, שאינם מספקים את צרכי הגוף, ומביאים אותך למעגל הסגור של זלילה - חוסר סיפוק - וזלילה נוספת (ולכאן שייכים, חלקית, כל הסעיפים כולם)
• חסר תזונתי (אני יוצאת מנקודת הנחה שכל אדם בעל משקל-יתר סובל מאיזשהו חסר תזונתי), ואי אכילת מזונות מזינים, עשירים ונחוצים.
• אכילה פרפקציוניסטית, עם משטר נוקשה מדי, ומטרות לא-ריאליסטיות שאינן ברות הישג.
• התמכרות פיזית לסוכר מעובד ו/או דברים אחרים.

אבל עכשיו, כמה שאלות ברשותך:
א. כשאת זוללת בלי שליטה, מה את זוללת?
ב. כש"בא לך" לאכול, מה בא לך? כשאת אוסרת על עצמך לאכול מה שבא לך - מה יש ברשימה?
ג. אני כבר יומיים אוכלת מאוזן, הרבה ירקות, מעט לחם, ביצה קשה, מרק, קוטג', פירות, פה ושם ממתקים של עד 100 קלוריות.
מה זה הממתקים של עד 100 קלוריות? ובאיזו תדירות?

[תפילה_לאם]

עוקבת בעניין. אני כבר על השביל.

[אל_הלב*]

ומה הרווח?
בריאות פיזית ונפשית
יותר אנרגיה וחיוניות (בלי להירדם ולנקר באמצע היום מעייפות מטורפת)
ביטחון עצמי רב יותר
מראה מושך ויפה
שליטה עצמית

הספר נשמע מעניין מאוד, אחפש אותו בחנות.



מה את זוללת?
אוכל (נניח סנדביץ) ואז קינוח מתוק (שוקולד, עוגיה, קורנפלקס עם דבש, פרי) ואז מלוח (גבינה קשה, חטיף, קוטז עם זיתים) ואז שוב מתוק.
או ממתקים קטנים שמביאים מהדיוטי פרי לעבודה ומחלקים (זה ממש ברמה יומית). או חטיף גרנולה ושוקולד 99 קלוריות. יכול לנוע בין 1-4 ביום.
לפעמים כמות האוכל גדולה: נניח בצהרים שני רולים של סושי, מרק סויה וסלט קטן.
וכמו קיבוצניקית מחונכת, אסור להשאיר אוכל בצלחת או לזרוק לפח, צריך לסיים הכול...

כש"בא לך" לאכול, מה בא לך? כשאת אוסרת על עצמך לאכול מה שבא לך
לא אוסרת על עצמי כמעט כלום זו הבעיה. משתדלת לא לאכול ביסלי ציטוס עוגות קרם, מעדן יולו שוקולד לבן.
השבוע ניסיתי בלי לחם, אבל זה החזיק יומיים. ובלי ממתקים בכלל - לא החזיק. חייבת מתוק.

היום שוב בטיול בטבע הגזמתי ואכלתי איזה 3 פנקקים קטנים עם נוטלה. ואבטיח.
וארוחת צהרים בארבע של ספגטי שמנת עגבניות וסלט.

הבנתי שלא מכינה לעצמי את המאכלים מראש ואז אוכלת מה שיש שזה לא תמיד בריא ודל קלוריות.
קשה.

[תמרוש_רוש]

_מה את זוללת?
אוכל (נניח סנדביץ) ואז קינוח מתוק (שוקולד, עוגיה, קורנפלקס עם דבש, פרי) ואז מלוח (גבינה קשה, חטיף, קוטז עם זיתים) ואז שוב מתוק._
חייבת מתוק.

נשמע הגיוני.
מה שיש פה, נשמע כמו מעגל של התמכרות לסוכר מעובד ותזונה דלה מדי.
שני הדברים מחזקים זה את זה.
ולכן גם הספר וגם הדף גמילה ביתית ממתוקים מאוד רלוונטיים לך.

לא כל כך בא לי לחזור על דברי חכמים, במיוחד שהם נגישים לך (בדף), אבל אפשר להתחיל בקטן עם כמה עקרונות:

א. מה שאת, וכל בנאדם מערבי, צריכים בחיים זה אוכל גולמי, מלא, עשיר, מזין, זמין וטעים. אני בכוונה לא מדברת על כמויות ולא על קלוריות. זה חסר משמעות במצב שבו את נמצאת, ויכול רק להזיק.

ב. אם את אוכלת אוכל חסר ודל, למשל סנדוויץ' מקמח דל (=לבן, בניגוד לקומבינציה של דגנים מלאים), זה ממלא לך את הבטן, אבל לא משביע, ויוצר אצלך חשק ורעב למתוק.
תשנני את זה: אוכל דל יוצר מחסור פיזי וחשק למתוק.
ואז את אוכלת מתוק, אבל גם זה לא מרווה אותך, רק מגביר את הצורך, אז יש אנשים שפשוט מפוצצים את עצמם במתוקים, עד שהם חייבים להפסיק, ויש את האלטרנטיבה שלך, שזה לשבור את המתוק עם מלוח, שאמנם מזין קצת, אבל לא מספיק, ואז את חוזרת למתוק.
זה המצב עכשיו.

ג. פתח לשינוי:
להסתכל על התזונה שלך, ולראות איפה את יכולה להוסיף, להעשיר ולשדרג את הדברים שאת אוכלת.
אם זה סנדוויץ, למשל, אז איך הוא יכול להיות מזין יותר ועשיר יותר בוויטמינים ובמינרלים?
אם זה מרק, למשל, אז איך אפשר להעשיר אותו?
אם זה תבשיל בשר, מה אפשר להוסיף לו?
אם זו קופסת האוכל שאת לוקחת לעבודה, מה אפשר להוסיף לה שקל להכנה ולאכילה, מזין וטעים?
כדי לשדרג, יש שני כיווני עבודה: האחד, להוסיף מזון עשיר או להחליף מרכיב דל במרכיב עשיר ממנו, והשני - להחליף מרכיב בעל מקדם-עיבוד גבוה, נניח פריכיות אורז שאלוהים יודע כמה בישלו, ייבשו, השטיחו, לשו, אפו, לחלחו, שימרו וארזו, למרכיב יחסית גולמי ולא-מעובד, נניח קופסת אורז (מלא או מעורב) שהכנת בבית, או לחם טרי מדגן מלא שנקנה במאפיה טובה.
זה לא שחור-ולבן, זו סקאלה. אם את נעה מאפור כהה לאפור בהיר-למדי, או משחור-משחור לאפור-אמצעי, כבר השגת התקדמות.

דבר קטן ומועיל שאני עשיתי בזמנו, היה לפתוח איזה ספר שלי שהיה בו פרק על תזונה, ולסרוק את כל קבוצות המזון, הוויטמינים והמינרלים השונים, בחיפוש אחרי המזונות שהופיעו הכי הרבה פעמים. כלומר, המזונות שנתנו לי הכי הרבה תזונה פר יחידת אוכל, ושגם יהיו מקובלים עלי קולינרית (=הכנה וטעם).
ומה גיליתי, המזונות המנצחים שלי: חסה, בצל ירוק ואגוזי מלך.
מישהי אחרת יכולה לעשות את אותו תרגיל ולגמור עם רשימה קצת שונה, למשל פטרוזיליה ושני סוגי גרעינים, אבל זה כי תמיד יש מקום לטעם והעדפות אישיות. בכל מקרה, כל הסיכויים שאת תגמרי עם איזשהו ירק-עלים ירוק לפי בחירתך.
ברגע שאת מסמנת את "המזונות המנצחים" שלך, את יכולה להתחיל לחשוב על איך לתגבר אתם כל מקום ומתכון.

ד. לסמן את כל המכשולים הסביבתיים שמפילים אותך (יכולים להיות הרבה כאלה - אל תילחצי. נשימה עמוקה. אנחנו מדברות פה על תהליך ארוך טווח), ולהתחיל לחשוב איך לגייס את הסביבה שלך ליותר תמיכה. סביבה זה אומר גם אנשים, אבל גם החפצים הדוממים. קודם כל ברמת המשפחה והבית, ואחר כך במעגלים מתרחבים והולכים.
בשורה התחתונה, סביבה קובעת המון. יש לה השפעה חזקה ביותר, לטוב ולרע. ולך יש יד ורגל בעיצוב הסביבה שלך

ה. להוציא מהמשוואה את הקלוריות, עכשיו ומיד.
הבנתי שאני לא מכינה לעצמי את המאכלים מראש, ואז אוכלת מה שיש שזה לא תמיד בריא ודל קלוריות.
כאן עשית דבר מעולה: הבנת את הצורך שלך ביצירת זמינות גבוהה למאכלים טובים, ובעיצוב נכון של הסביבה, כך שלא תפלי עם לאכול את מה שיש.
אבל החלק השני של המשפט, תשכחי ממנו.
כי כרגע, בשבילך, "בריא" זה לא אומר בהכרח "דל קלוריות".
ואולי אף פעם לא.
כי "קל קלוריות", בדרך כלל, זה מוצר שכדי לקצץ בקלוריות הוציאו ממנו את כל השומן הטוב והמזין שבו.
ואז, כדי לשפר את הטעם, הוסיפו לו קצת סוכר!
ואז מה הרווחנו? מאכל דל, רזה, מסכן וממסכן, שגם לא מזין אותך באמת, וכך באופן עקיף מגביר את מעגל ההתמכרות לסוכר, וגם מתסף בכוונה סוכר מעובד, ומגביר באופן ישיר את מעגל ההתמכרות לסוכר!

תכניסי לך לראש: סוכר מעובד - חסר תועלת פיזיולוגית, מכביד ומזיק לגוף, וגם ממכר, כמעט בכל כמות שהיא.
שומן, לעומת זאת - הוא אחד המזונות החיוניים שיש, בייחוד לנשים בגיל הפוריות (עוּבָּרים ויונקים צורכים המון שומן), אבל שומן מעובד או מחומם מאבד את ערכו התזונתי ומפסיק להיות אפקטיבי.
אז יש שומן טוב, אפילו טוב מאוד, ויש שומן שקלקלו אותו.
וצריך להבדיל.

טיפ אחרון מ בשמת א: בכל פעם שיש לך חשק למתוק, תאכלי שמן. שומן טוב ואיכותי

[תמרוש_רוש]

דרך אגב, נהדר לדבר על הנושא בדף איך להיות מאושרת, כי מרגע שיצאתי ממעגל ההתמכרות לסוכר, רמת האושר וההנאה מהחיים שלי עלתה באופן ניכר.
@}

[יולי_קו]

האם אפשר בבקשה לחזור על שם הספר עליו את ממליצה, תמרוש רוש ?

[תמרוש_רוש]

"המזון כמשל", מאת מאשה מטיס-שריד.
יש לינק אליו, כמה הודעות למעלה

[אל_הלב*]

תודה תמרוש, נתת לי חומר למחשבה ואקרא בדף התמכרות לסוכר.
לא חשבתי על עצמי כמכורה לסוכר כי אני יותר אוהבת מלוח, למלח אני בוודאות מכורה.

והקטע שעדיף לאכול שומן בריא זה גם מה שאח שלי אומר ומיישם בתזונה שלו שמורכבת רובה משיטת פלאו. אבל שם לא ממליצים לאכול דגנים.
ולחם אני אכן אוכלת בבית לחם מלא או משיפון.

מבאס קצת להבין שבריא זה לא בהכרח מרזה. יש לי 20 קילו עודפים. מניחה שגם זה לא בריא.

מרגישה ששוב מתפזרת לאלפי משימות וחלקים וכל רגע כדור אחר נופל לי בג'אגלינג הזה.
לא יודעת איך אני מגיעה למצב שכל רגע מתווספות לי מטרות וחלומות.
כרגע: לומדת למבחן באוניברסיטה, צריכה גם להגיש עבודה אחרונה לסמסטר השבוע,
מוזיקה - חזרה היום עם ההרכב עד חצות (שוקלת לחתוך ב23 כדי שאספיק לישון ולא להיות מותשת למחרת)
מחר פגישה עם זמר שרוצה לשיר איתי דואט לבדיקת שיתוף פעולה
שישי הבא הנהגת שירה בציבור בגינה - ללמוד שירים

בית שהזנחתי לאחרונה והכול נפל על בעלי שכבר קורס ומתעצבן ובצדק - לנקות אבק, לטאטא ולכבס - היום אחר הצהרים.

ספורט - תיכננתי לצאת לסיבוב ריצה וספרינטים קצרים ולא מוצאת זמן!!!! רוצה לפחות פעמיים בשבוע.

משימה על פחדים שהמטפל נתן לי - חשוב אבל נדחק כל הזמן לצד, לא מתקדמת עם זה.

ובתוך כל זה עייפות מטורפת (נרדמת בישיבה במהלך היום), ילדה שכל יום רוצה שאקח אותה לחברים או החוצה ואומרת שלא רוצה לחזור הביתה כי משעמם לה ולמה אף אחד לא מחכה לה בבית )-:

שישי סדנת סטיילינג
שבוע הבא ביוץ - לפנות זמן זוגי.

יותר מידי. עמוס לי. מה להוריד????
הכול חשוב
גם למצוא זמן למצוא מתכונים, לבשל ולאכול בריא...
HELP

[תמרוש_רוש]

בית שהזנחתי לאחרונה והכול נפל על בעלי שכבר קורס ומתעצבן ובצדק - לנקות אבק, לטאטא ולכבס - היום אחר הצהרים.
אני גיליתי שעוזרת בתשלום, פעם בשבועיים למשך שעתיים, מהווה הבדל עצום בניהול הבית, והבדל די קטן בהתנהלות הכלכלית.

_יותר מידי. עמוס לי. מה להוריד????
הכול חשוב_
הכל חשוב, אבל לא הכל דחוף...


ספורט
ממה שאני רואה מסביב, אמא לא יכולה לפנות זמן במיוחד לספורט אם בעלה לא תומך בה בכך שהוא לוקח אחריות על הילדים.
מה שכן אפשר לעשות, זה שלספורט תהיה גם פונקציה תפקודית - למשל לרוץ (עם ילדה קשורה בעגלה טובה) לגן המשחקים וחזרה, או לרכב על אופניים למקומות קרובים-יחסית. דברים כאלה... או בגינה, לראות את זמן הגינה שלכן כזמן-פעילות לשתיכן, ולעשות כפיפות בטן ושכיבות סמיכה או ריצה במקום כשהיא מתגלשת במגלשה. או לעשות אתה תחרויות ריצה קצרות, כשהיא רצה הכי מהר שהיא יכולה ואת רצה בהרמת ברכיים אל הבטן. אני עשיתי את זה פעם אחרונה בגינה עם הבן, הוא מ א ו ד נהנה, ואני מ א ו ד התנשפתי. תרגיל נהדר!
וכמובן - אם את גרה או עובדת בבניין רב קומות אז לעלות ולרדת אותו בריצה במדרגות. זה משהו שאפשר לעשות גם בהפסקת צהריים.

[אל_הלב*]

הכל חשוב, אבל לא הכל דחוף
נכון...יושבת על לוז לשבוע הבא, אחרי שכל השבוע הזה הייתי בעייפות ולאות מטורפת, נרדמת בישיבה ואתמול בשעה שמונה ורבע עם ראש כואב נכנסתי למיטה ונרדמתי. ישנתי 9 שעות ומקווה שזה הטעין אותי קצת.
גם שבוע הבא עמוס מאוד, שני שיעורים לקראת המבחן, להמשיך ללמוד כל יום קצת, יומהולדת לחברה של הקטנה, 2 חזרות, קבלת שבת בשישי עם שירה בציבור, לחץ בעבודה במשרד כי מחליפה מישהי שבחופש. עמוס.
אתמול ושלשום היו לי ימים של באסה כזו, מן ירידת מתח וחוסר הנאה מדברים שלרוב נהנת מהם. גם המפגש עם הזמר לא היה כל כך מוצלח והותיר אותי מרוקנת.
הבנתי שקשה לי שלא התלהב מהקול שלי, שוב הצורך הזה באישור שאני טובה ואוהבים אותי.
זה השתחרר אחרי יומיים.
גם בעבודה הייתי פקעת עצבים והתפוצצתי ויריתי בלי שליטה ופגעתי באנשים.
היו רגעים שכמו לא זיהיתי את עצמי, רק בדיליי הקשבתי לדברים שאמרתי ושאלתי את עצמי מאיפה הם באו?
למה אמרתי אותם? מאיפה הידענות הזו כיביכול? מי אמר שהיא נכונה?
קטעים כאלה שפתאום לא אוהבת את איך שמתנהגת.
לא יודעת למה יש לי גרעין בסיסי כזה שכל הזמן עצבני ורוצה להוכיח אחרים שהם טיפשים וטועים.
זו מן ברירת המחדל שלי. רק אם הצד השני מאוד נחמד וחיובי כלפי אז אני מתרככת ונעימה אליו.
מעין מגננת התקפה כזו כברירת מחדל. כאילו מחפשת כל הזמן מה לא בסדר ואת מי לחנך שהוא טועה ואדיוט.
נורא.
ואני עוד לרוב מחזיקה מעצמי מפותחת רגשית ועם תקשורת בינאישת גבוהה ואינטילגנציה רגשית.
לפעמים אני פשוט 180 מעלות מכך בהתנהגות המתנשאת שלי...אוף.
חמלה. חמלה לעצמי. זו דרך ההישרדות שלי בעולם, בגלל הבית שגדלתי בו והקיבוץ.
עובדת על לרכך את זה ויש התקדמות, ולפעמים כמו השבוע כמה צעדים גדולים אחורה.
מזל שמזהה את זה ומצליחה חלקית לשנות.
ברגעים כאלה מבינה עם מה בעלי מתמודד מולי... למרות שגם לו יש המון מה להשתפר, באמת מעריכה אותו שהוא לא מתייאש ממני.
הולכת היום לסדנת סטיילינג, מקוה ללמוד משהו כי אני הלבוש שלי לגמרי דורש שיפור.

[אם.ילדה*]

אל הלב, אני כותבת לך למרות שאני לא מרגישה עם זה הכי נוח. משהו בבפנים שלי לא מניח לי.
אני מאמינה שכל חומר לקריאה יש סיבה למה הוא הגיע לידי, וכנראה לא סתם מדי פעם נכנסתי לדף שלך.
אני זורקת משהו באוויר, אם לא מתאים תמחקי, אם כן אז תני סימן ואמשיך.

ספורט - תיכננתי לצאת לסיבוב ריצה וספרינטים קצרים ולא מוצאת זמן!!!! רוצה לפחות פעמיים בשבוע.

ברגעים כאלה מבינה עם מה בעלי מתמודד מולי.

ואתמול בלילה קיבלתי מחזור

לאורך הדף הזכרת כמה פעמים את העליות והמורדות בחיי הנישואים שלכם מאז הלידה. קורה לכולם, אצלך מאוד חזק.
כמו כן את כותבת הרבה על העליה במשקל והרצון לעשות שינוי תזונתי וספורט.
עכשיו את גם מרגישה שאת מוכנה לעוד הריון, לידה וכל מה שמשתמע מכך.
אני לא מומחית לתזונה, וספורט זה לא משהו שאני אוהבת במיוחד, ובטח שאני לא יועצת ליחסים, בכל זאת רוצה לעלות לפנייך רעיון נחמד.
אבל אני מאמינה שאת יכולה "להרוג שלושה ציפורים במכה"
מין, למרות שאני אוהבת את הסגנון באנגלית "לעשות אהבה".
פעילות גופנית שיש לה יכולת לשפר את חיי הנישואין ואת כושרך הגופנית. אני לא מומחית גם בזה אבל אני חושבת שהיא משחררת הורמונים שמקלים על דכאון באופן כללי. אבל גם בזה צריך לעשות את זה כמו שצריך כדי לקבל את כל היתרונות שהוא מכיל.
כל כך הרבה דברים באקט כל כך כיפי שאת צריכה גם ככה לעשות אם את רוצה להביא עוד ילד לעולם.

[אם.ילדה*]

שמה אוזניות באוזניים עם אחלה מוזיקה כך שהמצברוח משתפר.
אצלי מוזיקה זה חלק בלתי נפרד מהחיים. חייבת אותה לנשמתי.
רק שבניגוד אלייך, אני לא יוצרת רק צרכנית.
אז לבינתיים שולחת מתנה קטנה ממני. מקווה שתהני

https://www.youtube.com/watch?v=qRgUbXUMrvQ

[אל_הלב*]

אם ילדה יקרה,
הרעיון שלך מעולה (-:
רק בעייתי ליישום...
בניגוד אלי, שאני מוכנה לקפוץ למיטה בכל רגע נתון (גם בשיא הדיכאון והחרדה) בעלי צריך תנאים נפשיים וסביבתיים מסוימים כדי לרצות את זה.
זה עוד אחד מהאתגרים שלנו...
השבוע נכנסת לתקופת הביוץ ובשבוע כזה יש לו יותר מוטיבציה לעניין, מקוה שנמצא זמן בין הילדה, עבודה, משק בית, לימודים ומוזיקה.
מקוה שיצא אפילו היום.
בכל מקרה תודה על שכתבת ועל השיר ששלחת

[אל_הלב*]

לראות את זמן הגינה שלכן כזמן-פעילות לשתיכן
אתמול בערב אימצתי את עצתך תמרוש,
אני ופיצית עשינו תרגילי ספורט על מזרון גדול ונהננו מאוד.
עשינו גשר, הנפות רגלים לאויר, אופניים באויר, גלגולים - צחקנו ונהננו מאוד.
אמרתי לה מה דעתך שנעשה כל יום קצת ספורט? היא אהבה את הרעיון.
בנוסף הזכרתי לעצמי שאנחנו גם אוהבות לשים מוזיקה ולרקוד ביחד מול המראה הגדולה.
הערב מתכננת לעשות הליכה מהירה.
תודה על העצות הנהדרות, בנות אתן גדולות!

[אל_הלב*]

מועקה.
ישנתי גרוע.
אתמול בעלי פתח ואמר שלא רוצה עוד ילד. שלא בא לו על כל החיתולים לילות ללא שינה והצורך להעסיק אותם עד אין קץ.
שהוא לא נהנה מזה, שהוא רוצה לחיות.
שזו סתם מוסכמה חברתית שצריך להביא הרבה ילדים.
שזה לא מתאים לו. שרוצה לנגן ולהגשים את עצמו בלי להיות מותש ועייף כל הזמן.
שאין לו כוח גם לכל ההריון.
שהוא מאוד אוהב את פיצית אבל אין לו שום רצון בעוד אחד )-:
מבינה את מה שאומר, ביחוד שאנחנו בשלב שפיצית די משגעת אותנו כרגע ורוצה שנכרכר סביבה ונעסיק אותה כל רגע.
שבת שש בבוקר הטרפת התחילה וכמעט כל בוקר קמה רטובה (התחלנו גמילה מחיתול גם בלילה לפני שבועיים).
הרבה עומס נופל עליו כי אבא מאוד מעורב.
ניסיתי לומר שמבינה כל מה שאומר אבל יש גם את הצד השני, של הדברים הטובים, שכרגע מתגמדים כי זו תקופה נורא קשה כשהם קטנים.
ושזה לא יהיה כמו בהריון הקודם כי כבר לא בשגעת של בדיקות ואובר פוקוס כמו בראשון וגם הגידול של השני יותר משתלב ופחות אובר לחץ כמו בראשון שלא מכירים עוד כלום.
זה לא שכנע אותו.
שאלתי אם גם בגלל זה לא רוצה לשכב לאחרונה, אמר שהוא פשוט עייף ומותש. ביינו, זה כמו 90% מהזמן ב3 שנים האחרונות.
לא יודעת מה לעשות.

היו לי סיוטים בלילה, שאני מתעללת בילדה...)-:
קמתי עייפה ומרוקנת ועם מועקה.

בדרך לעבודה דיברנו על זה יותר לעומק ואמרתי שמציעה שבוא נעזוב את זה כרגע.
אבל זה טורף לי שוב את כל הקלפים.
מעלה כל מה שלא מרוצה ממנו בנישואים ושוב שואלת את עצמי שאלות קיומיות אם אני בקשר הנכון.
אם עדיף לבד. אם אני אוהבת אותו או רק רגילה אליו תלותית בו.
אם יש בכלל גבר שיכול לתת לי מה שמחפשת. או שזה רק מקסם שווא והיחידה שיכולה לדאוג לאושר שלי היא אני.
ואולי הוא צודק ואני רוצה עוד נשמה לאהוב רק בגלל התניות חברתיות.
הרי אני כל כך עמוסה ומרוכזת בעצמי ובחיי, איפה בדיוק יכנס הזמן לטפל בעוד תינוק שתלוי בי לחלוטין?
שלא לדבר על מצבי הרוח וחוסר האיזון ששוב יכול לקרות.
אולי זה מלמעלה שהוא לא רוצה עוד ילד כי אני לא באמת פנויה לכך פיזית ונפשית.
מצד שני אני בת 38. האם אוכל להסתפק רק בילדה אחת מהממת ונפלאה?
ואם חס וחלילה יקרה לה משהו ואשאר לבד וגם איך אעשה לה את זה?
לגדול בלי עוד אחים, משפחה קטנה, כשהיא כל כך חברותית ואוהבת אנשים?
ועוד להתמודד עם הורים שרוטים כמונו?
מועקה שמנסה בשיניים לעצור כדי שלא תתפתח לחרדה.
מזכיר לי ששכחתי אתמול לקחת כדור.
מן ירידת חשק כזו, שהחלה כבר שבוע שעבר, לא בא ללכת ללימודים השבוע ולא ללהקה.
בא לי להיות בבית, עם פיצית, ללמוד למבחן.
גם בעבודה הרגשה שמבזבזת את זמני.
ויש עוד כל כך הרבה זמן עד שאסיים את ההשלמות.
אם לא אלד בתקופה הקרובה מתחייבת לסיים בשנה וחצי הקרובות את ההשלמות לקראת התואר השני.

בינתיים שמתי דיסק ישן שהייתי שומעת המון כשהייתי רווקה באוזניות בעבודה,
השתדלתי להיות חביבה וחייכנית לבנות בעבודה וזה קצת השכיח את הצרות ועדיין. זה שם.
מזכירה לעצמי שאלו רק שיבושי חשיבה, מה שלא אבחר, המטרה להיות שמחה וחיונית.
קשה

[מיכל*]

נראה לי שהוא עושה לכולכם טובה גדולה..

[אל_הלב*]

מיכל אשמח לשמוע למה בדיוק את מתכוונת במה שכתבת.

[אם.ילדה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא מיכל, אבל גם לי עלתה מיד אותה מחשבה.
האמת שכתבת לא מזמן שהחלטת שאת מוכנה להכנס להריון זה נשמע כל כך לא לעניין. אני מאמינה שהרבה שקוראות פה חשבו ככה, אבל הרגישו שזה לא מקומן להאיר את תשומת לבך לכך.
אבל הנה עכשיו את שואלת.

את עובדת
התחלת ללמוד לא מזמן
הצטרפת ללהקה לא מזמן
הזוגיות שלך במצב לא מי יודע מה, בלשון המעטה
וכל הנסיונות שלך להוריד את התרופות הפסכיאטריות גילו שזה מוקדם מדי.

את בעצמך בעצם כותבת את זה.
הרי אני כל כך עמוסה ומרוכזת בעצמי ובחיי, איפה בדיוק יכנס הזמן לטפל בעוד תינוק שתלוי בי לחלוטין?

מה שעלה לי בראש מיד היה, למה היא עושה את זה לעצמה? וזה לא רק לך. יש לך אחריות על בעלך ועל ילדתך הקטנה.

ושזה לא יהיה כמו בהריון הקודם כי כבר לא בשגעת של בדיקות ואובר פוקוס כמו בראשון וגם הגידול של השני יותר משתלב ופחות אובר לחץ כמו בראשון שלא מכירים עוד כלום.
מצטערת, אבל את לא יכולה להבטיח לו שום דבר. מאיפה הביטחון הזה? בקטע מסוים זה לא ממש פייר מבחינתך.
ויש גם את העניין של הכדורים. גם אם הם בסדר להריון, יש סיכוי גדול לנסיון התערבות ולחץ מצד הרפואה המודרנית.. הם רק מחפשים תרוצים כאלה על מנת להתערב ולבדוק בלי סוף אם הכל תקין
ומנסיון שלי, הם יודעים להלחיץ.
חוץ מזה שאת בגיל שבארץ אוהבים לשלוח לאין סוף בדיקות. למשל הצורך לבדיקת מי שפיר. מבטיחה לך שיופעל עלייך לחץ (שוב מתוך נסיון). את באמת יכולה להבטיח לו שאת חזקה מספיק להיות רגועה מולם.

הרי אני כל כך עמוסה ומרוכזת בעצמי ובחיי, איפה בדיוק יכנס הזמן לטפל בעוד תינוק שתלוי בי לחלוטין?
שוב פעם נראה לי די חזק שלמרות שאת מודעת לכך את עדיין חושבת שעוד ילד זה מה שאת צריכה עכשיו
והכי מלחיץ בעיניי
ואם חס וחלילה יקרה לה משהו ואשאר לבד וגם איך אעשה לה את זה?
זאת ממש לא סיבה לעשות ילד. יותר נכון זו סיבה מאוד גרועה לעשות ילד. כל מהלך בחיים שבא מכזה פחד צריך לגרום לשאול הרבה שאלות. את יכולה להגיד שגם להחליט לא לעשות ילד מהסיבות שכתבתי זה פחד. אישית אני לא חושבת שזה פחד זה ראליות.
ואולי הוא צודק ואני רוצה עוד נשמה לאהוב רק בגלל התניות חברתיות.
גם זה משהו שאת צריכה לבדוק טוב טוב עם עצמך.
במיוחד במצבך הרגיש, שאת כן מודעת אליו.
את כתבת שלא לדבר על מצבי הרוח וחוסר האיזון ששוב יכול לקרות.
את מודעת טוב מאוד לסיכון.

בניגוד אלי, שאני מוכנה לקפוץ למיטה בכל רגע נתון (גם בשיא הדיכאון והחרדה) בעלי צריך תנאים נפשיים וסביבתיים מסוימים כדי לרצות את זה.
התשובה שלך לפוסט שלי מלמעלה גרמה להרגשה מוזרה. משהו לא הסתדר לי אבל הרגשתי שאת ממש לא רוצה לפתח את זה. הרגשתי שתכלס נפנפת אותי על מנת לא להכנס לזה.
הרגשתי שאו שאת לא אמיתית לגמרי עם התשובה, או שאת לא יודעת בדיוק מה קורה במוחו של בעלך.
והנה עכשיו את כותבת
שאלתי אם גם בגלל זה לא רוצה לשכב לאחרונה, אמר שהוא פשוט עייף ומותש. ביינו, זה כמו 90% מהזמן ב3 שנים האחרונות.
איך זה היה לפני ההריון של מתוקתך?
זה בדיוק מתקשר ל
אולי זה מלמעלה שהוא לא רוצה עוד ילד כי אני לא באמת פנויה לכך פיזית ונפשית.
אני מאוד מאמינה בזה. הרגשתי בדיוק אותו הדבר אחרי הלידה של בכורתי. רק אחרי שהתאזנו חיי יכולתי שוב להנות מהמין. אז טוב שהוא קשוב לעצמו, וחזק להביע את דעתו מול הנחישות שלך.

עוד דבר בקשר ל
מצד שני אני בת 38. האם אוכל להסתפק רק בילדה אחת מהממת ונפלאה?
אפשר להגיד שאת בסך הכל בת 38. מי יודע לאן יובילו אותך החיים. בשנה האחרונה יצא לי לקרוא בעיתון על שתי נשים שנכנסו להריון ספונטני בגיל 46. אני יודעת שזה לא גיל אידיאלי, אבל זה עדיף מלעשות את זה בכל מחיר עכשיו.
אולי עוד שנה יהיה מהפך בחייכם ותמצאו ששניכם מוכנים. אולי עוד שנתיים.
את ממש לא יכולה לדעת מה יהיה בעתיד. את יודעת מה קורה עכשיו, וזה מה שאי פעם תדעי.
וכרגע ממה שאני קוראת לא נשמע שאת ומשפחתך מוכנים לכזה מהלך.
ולכן כן, נראה לי שהוא עושה לכולכם טובה גדולה..

מקווה שזה בסדר שכתבתי ככה באריכות.
מאחלת לך המון הצלחה, ולמצוא את הדרך להיות מאושרת ברגע הזה עכשיו
@}

[אישה_במסע*]

חוץ מזה שאני מסכימה עם אם.ילדה רציתי להגיד על זה: זה לא שכנע אותו. שילדים זה קודם כל עניין רגשי.

אנשים לא עושים ילדים משיקולים הגיוניים. אנשים עושים ילדים כי הם רוצים ילדים. לפעמים רוצים מאוד מאוד מאוד. הוא לא רוצה. את לא יכולה לשכנע מישהו לרצות, כי רגשות זה לא דבר רציאונלי. אפשר לשכנע מישהו להסכים, אבל לא לרצות.

ואת הנימוקים הלוגיים ללמה עכשיו לא מתאים כבר רשמה אם.ילדה איתה אני מסכימה.

[אל_הלב*]

קודם כל תודה אם ילדה ואישה במסע על תגובתכן.
האמת ששעתיים אחרי שכתבתי שוחחתי עם בעלי והמועקה השתחררה.
החלטנו לחכות עד שגם הוא ירצה עוד ילד והוא הסכים להשאיר ערוץ פתוח לדבר על זה בקרוב.
וכמו כלום חזרתי למצב רוח הרגיל שלי, כאילו לא קרה כלום.
האמת שזה קצת הפתיע אותי, איך מצבי רוח יכולים כל כך להשתנות, הכול תלוי בסיפור שמספרת לעצמי בראש באותו רגע, זה מה שגורם לרגש לעלות.

אם ילדה, את צודקת, בהחלט אני לא רוצה לפתוח את עניין הפערים ברצון בסקס ביני ובין בעלי, רק אומר שאני תמיד רציתי יותר ממנו. גם לפני הלידה.
כתבת חד וקצת אפילו תוקפני. יש לי כמה הסתייגויות:

_הזוגיות שלך במצב לא מי יודע מה, בלשון המעטה
וכל הנסיונות שלך להוריד את התרופות הפסכיאטריות גילו שזה מוקדם מדי._
הזוגיות שלי בהמון ירידות ועליות, לא ביציבות שהיתה לפני הלידה.
זה לא אומר שאין בה גם דברים טובים. יש בה המון טוב שאני פחות משתפת כי מן הסתם אני משתפת במה שיותר קשה לי וזקוקה בו לעזרה.
בעלי שותף מלא בגידול הילדה, אבא מסור, מדהים, יוזם.
טיפוס מאוד ביתי, מבשל, עושה הכול בבית, מטיילים כל שבת ביחד.
לשנינו תחומי עיסוק שאנו מפתחים ותומכים אחד בשניה לפתח (מוזיקה) ומפנים המון זמן לשני לפתח אותם.
אנחנו גם סוג של הורים אחד של השני בהמון מובנים ובדברים מסוימים אנשי הסוד והאינטימיות אחד של השני.
בעבר היה לנו את ההומור שלנו, שלאחרונה חוזר בהדרגה (אחרי שבתקופת המשבר מאז הלידה נעלם לגמרי).
יש לנו שאיפות משותפות ואנו מגשימים אותן בהדרגה.
הוא היחידי שיכולה לשיר לידו בכל מקום וכל מצב, בכל עוצמה, כל ז'אנר - ולהרגיש בנוח וטבעי לידו.
עבורי זה אומר שהוא היחידי שיכולה להיות אני במאה אחוז אותנטיות לידו.
הוא לא קל לעיכול ויש לו המון פאקים אבל יחד עם זאת הוא היחידי שגורם לי לצמוח ולהתפתח בכזו עוצמה, כי הביקורת שלו הרבה פעמים היא בול מה שאני צריכה לשמוע ואף אחד אחר לא היה מעיז לומר לי ולהתמודד מולי (כי אני מאוד דעתנית ולעיתים תוקפנית).
בקיצור הקשר מורכב. יש המון טוב וגם המון קושי ובעיות וקונפליקטים מאז שהפכנו להורים.
ואולי זה יהיה ככה עוד הרבה שנים, אני לא יודעת.
ומה לעשות ששעון ביולוגי זה דבר מוגבל ולא בטוח שאוכל לחכות כל כך הרבה.
אני יודעת שרוצה עוד נשמה לאהוב ויתכן ולעולם לא יהיה זמן אידיאלי להביא אותה.
גם את הראשונה ילדתי באמצע תואר ועשייה מוזיקלית וזה לא היה אידיאלי.
לכן שוקלת זאת כרגע.

בקשר לתרופה הפסיכיאטרית - זה לא שייך בעיני.
מבינה שיתכן ואצטרך לקחת אותה כמה שנים, כי אצלי היא גם משככת כאבים (שהיו גם לפני הלידה) בצוואר ויד ויכולה להכנס איתה להריון.
אידיאלי זה לא, אבל ירדתי מהפרפקציוניזם, אפשר לעבור הריון גם עם רסיטל. אני כבר במינון נמוך יחסית.

מצטערת, אבל את לא יכולה להבטיח לו שום דבר. מאיפה הביטחון הזה? בקטע מסוים זה לא ממש פייר מבחינתך.
לרגע לא הבטחתי. אך היום יודעת שגם אם אשקע בדיכאון יודעת למי לפנות ואיך לטפל ובמי להעזר, מה שלא ידעתי אחרי הלידה הראשונה וזה שמים וארץ.
ולגבי בדיקות, לא נראה לי שאעשה את הטרפת שעשיתי, כי הייתי בפרפקציוניזם לעשות את כולם.
ולגבי מי שפיר, אין צורך יותר לעשות זאת, יש תודה לאל בדיקת דם שמגלה תסמונת דאון.

_ואם חס וחלילה יקרה לה משהו ואשאר לבד וגם איך אעשה לה את זה?
זאת ממש לא סיבה לעשות ילד. יותר נכון זו סיבה מאוד גרועה לעשות ילד_
את קופצת למסקנות.
זו אחת הסיבות, לא הסיבה היחידה שרוצה עוד ילד.
רוצה כפי שאישה במסע כתבה יפה כי זה רצון רגשי, לא רק רציונלי.
רגשית רוצה עוד נשמה לאהוב, מרגישה מאושרת כשמרימה תינוקות שרק נולדו, ויצא לי להיות עם 3 כאלה בחודשיים האחרונים וממש נהנתי.
וזה לא היה ככה לפני כן.
וגם רוצה בשביל פיצית שלא תהיה לבד בעולם. וגם שאני לא אהיה לבד בעולם.
אלו לא סיבות גרועות בעיני כלל וכלל.


אפשר להגיד שאת בסך הכל בת 38. מי יודע לאן יובילו אותך החיים
זה אני מאמת לעצמי (-:
להרפות מהלחץ.
לחכות שדברים יתיצבו ולהרות שגם הוא יסכים, מעצמו, בלי לחץ שלי.

בכל מקרה תודה על האיכפתיות וההתייחסות, לא מובן מאליו

[אם.ילדה*]

בכל מקרה תודה על האיכפתיות וההתייחסות, לא מובן מאליו
תודה לך. הייתי מאוד בחששות לפני שלחצתי על ההוסף.
אני מאוד שמחה שהעניינים התבהרו ביניכם.
כתבת חד וקצת אפילו תוקפני
מאוד מצטערת על זה. כמובן שזאת לא הייתה הכוונה. לפעמים קשה להעביר דברים דרך מדיום כל כל קר. רק חייבת לציין שלא היתה שום כוונה לפתוח בין מה שקורה בינכם. אבל נעזוב את זה.

זו אחת הסיבות, לא הסיבה היחידה שרוצה עוד ילד.
אני יודעת שזאת רק אחת הסיבות, הרי באותה פיסקה כתבת כמה. העניין הוא שזאת סיבה שלא הכי טוב לחיות איתה. היא לא מהסוג שבריא לנו. גם אני עובדת על עצמי מאוד חזק לשחרר איזה פחד שמלווה אותי מאז שנהפכתי לאמא.
פחד ממה שאולי יקרה מכלה מאיתנו הרבה, אפילו בלי שנשים לב.
אני מאוד ממליצה לך את הספר "לחיות את הרגע הזה" , הוא בין הספרים החזקים שקראתי, אם לא הספר, דווקא בגלל הפשוטות שבו.
לחיות את הרגע. אין עבר. אין עתיד. יש את הרגע עכשיו. וברגע שמסתגלים לידיעה הזאת החיים נהיים הרבה יותר רגועים.

[אל_הלב*]

אני מאוד ממליצה לך את הספר "לחיות את הרגע הזה"
אחפש אותו, תודה על ההמלצה.

[אל_הלב*]

אתמול בערב פינינו לנו זמן לסקס.
שנינו היינו כל כך מותשים וגמורים מעייפות, שבאמת שזה היה הדבר האחרון שהיה לנו כוח לעשות,
אך מכיוון שהוא יזם וזה לא קורה הרבה זרמתי.
היה מאוד אינטימי וכייף להתקרב, למרות ששנינו לא היינו מספיק מגורים ולא הצלחנו לגמור.
כשהתחבקנו במיטה הוא אמר שהוא חשב על זה השבוע והחליט שהוא כן מוכן שנתחיל לעבוד על הילד השני.
שאלתי מה שינה את דעתו, ענה שהשבוע פעם ראשונה פיצית אמרה לו שהיא אוהבת אותו ופתאום הוא מבין שהיא ממש מקסימה ובוגרת, בעלת חוש הומור.
בנוסף חבר טוב הודיע לו שהם בהריון שני, לדעתי זה גם טלטל אותו קצת, למרות שלשאלתי ענה שזה לא קשור.
אמר שהוא סומך עלי שהפעם אתמודד יותר טוב ואקח על עצמי את הטיפול בילדים כשהוא בעבודה (ברור שהוא יעזור מלא, רק התכוון שלא אזעיק אותו כמו בדיכאון באמצע היום שיחזור הביתה). אמרתי לו שגם אם שוב חלילה אכנס לדיכאון כבר יודעת איך לטפל ולמי לפנות, אין חכם כבעל ניסיון.
אמר שנתחיל לנסות מחודש הבא אבל שמקוה שזה יקח קצת זמן להכנס להריון ולא ישר. אין לדעת.

מצד אחד שמחתי, ואפילו הופתעתי מאיזו מהירות הוא שינה את דעתו (כולו 5 ימים מהשיחה שאמר שלא רוצה יותר עוד ילדים).
מצד שני אני כן שואלת את עצמי אם הוא מסכים כי אני רוצה וזו התניה חברתית (מהמשפחה והחברים שחשובים לו).
לא יודעת.

שלשום עברתי לחצי כדור, אני לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי.
כל הזמן מחכה לנס שיראה שהכול נותר אותו דבר וככה בהדרגה אפתר מהכדורים.
מודה שמרגישה את השינוי, קמה קצת עם חרדה קלה וקצת כאבים בשכמות ובברך.
מדהים איך שהגוף והנפש מחוברים.

[תפילה_לאם]

קוראת אותך ומאחלת לך שבוע טוב והתגשמות כל משאלות הלב לטובה!

[אל_הלב*]

תודה תפילה לאם מקסימה.
כל הסופש היה עמוס בכייף ודברים טובים ששכחתי בכלל לקחת את הכדורים. זאת אומרת נזכרתי ששכחתי ולא הטרחתי את עצמי לתיק לקחת אותם...
היום חוזרת לקחת חצי כדור קבוע מקוה שארגיש טוב גם עם חצי כדור. לפני שנה כבר הגעתי לרבע כדור והיה מעולה, כרגע שואפת לחצי.
בסופש שוב שרתי עם הרכב אחר בגינה השכונתית, הגיעו איזה 200 איש וכולם פרגנו בטירוף ונהנו ככה לקראת שבת משעה זל אוירה ושירים ישראלים.
שוב הזמנתי את פיצית לשיר איתי שיר אחד והיה לי כייף עם התחושה שאני מבטאת את עצמי ושרה. כמובן שעברו מחשבות לפני איך אני מעיזה להשוויץ כך ולשיר בקולי קולות ולמה שזה יעניין מישהו. הקשבתי להם בלי מלחמה והצמדות והן חלפו.
הורי ואחותי הגיעו במפתיע גם לגינה וזה עשה לי כייף. אחר כך יצאנו למסעדה וממש נהנתי איתם. בשבת בילינו בבריכה עם פיצית שמתגברת צעד צעד על הפוביה שלה ממים ולאחר 3 שעות לא רצתה לצאת ולחזור הביתה מרוב שנהנתה והשתחררה. ממש נהנתי איתה ועם האיש. בערב יצאתי עם חברה למופע בתל אביב והיה מצוין.
קמתי עייפה ומם ארוך לפני, אבל הכול טוב, גם החרדה שקצת מתבשלת. עוצרת אותה בזמן בנשימות והבנה שהמיחושים שחשה בגלל שלא לקחתי את מנת הדופמין שלי כבר כמה ימים.
שבוע טוב שיהיה.

[תפילה_לאם]

רצף של חוויות כיפיות ביותר!
והכי כיף בעיניי מה שלכתחילה נראה שיכול להתפתח לכיוונים מוצלחים פחות, וב"ה הסתיים בהנאה ובתחושה של הצלחה!
טוב גם שאת מודעת ועוקבת במדויק אחר התחושות שלך ושמה לב לגבולות היכולת.

[בשמת_א*]

אני כבר יומיים אוכלת מאוזן, הרבה ירקות, מעט לחם, ביצה קשה, מרק, קוטג', פירות, פה ושם ממתקים של עד 100 קלוריות.
סתם באתי להצטרף לכל מלה של תמרוש רוש.
זה לא אוכל. ובטח שלא מאוזן. זו הרעבה עצמית, וחצי ממנה לא מזין בכלל.

[אל_הלב*]

זה לא אוכל. ובטח שלא מאוזן. זו הרעבה עצמית, וחצי ממנה לא מזין בכלל.
הי בשמת
למה זה לא אוכל אלא הרעבה?
רק בשר או פחמימות וקטניות זה אוכל?
מה היית ממליצה להוסיף?
בכל מקרה אני לא ממש עומדת בזה...

[בשמת_א*]

למה זה לא אוכל אלא הרעבה?
ירקות - יופי, אבל... אה... מרעיב? אלא אם כן את אוכלת כמות יפה של בטטות בתנור וכדומה (משום מה יש לי הרושם שלא).
מעט לחם - "מעט" = הרעבה. וחוץ מזה, מכל הדגנים האפשריים, לחם הכי פחות מומלץ, גם אם מדובר בלחם אורגני ביתי מקמח מלא שנטחן שנייה לפני האפייה במכשיר ביתי P-: (אם מדובר בלחם לבן, אז זה מזיק ומאבד לך ויטמינים ומינרלים).
ביצה קשה - כאילו, אחת?! עד שכבר את אוכלת משהו עם ויטמינים ומינרלים... אז לגבי ביצים: לא מלולי סוללה (ביצי חופש, אורגניות או לא), עדיף לבשל פחות אם רק אפשר (רכה עדיפה על קשה, אבל כמובן רק אם טעים לך), ויותר ביצים, במיוחד שאין אצלך בשר או קטניות במה שפירטת.
מרק - בעיקר מים... ומניחה שירקות... במלים אחרות: הרעבה P-: זה לא רע בתור משהו בריא ועתיר ויטמינים ומינרלים, אבל אם זה נועד למלא את הקיבה במים כדי לרמות אותה כאילו אכלת כמות, אז = הרעבה...
קוטג' - הגבינה החביבה על הדיאטניות, משום מה. אם אין רגישות למוצרי חלב, אז זה סה"כ לא נורא אבל... מרעיב. ולא באמת מזין.
פירות - יופי, אבל שוב אנחנו חוזרים להרעבה, ובמקרה שלך עוד נזק כפול: אכילת פירות מזינה דווקא את הכמיהה שלך למתוקים, ומחמירה את המצב פי כמה וכמה. כמו כן, אחוז הסוכר בפירות עלול לגרום לתנודות במשק האינסולין בגוף, וזה כשלעצמו פשוט לא בריא. במצב של מערכת עיכול לא מאוזנת, מומלץ לאכול פירות רק בבוקר על קיבה ריקה (אחרת הסוכרים תוססים על האוכל וזה עלול לגרום לגזים, לנפיחות בבטן, לכאבי בטן, לתחושה לא טובה, לעלייה פתאומית ואחר כך ירידה פתאומית של הכוחות ומצב הרוח ועוד) וכן רק בצירוף אגוזים או שקדים או גרעינים או זרעונים כלשהם (שקדים, אגוזי מלך, פקאן, לוז, גרעיני דלעת או חמניה לא קלויים, וכדומה). השילוב בין הפירות לאגוזים גם מאזן את הסוכר שבפירות בעזרת השומנים שבאגוזים, וגם מגביר את הספיגה של המינרלים והויטמינים אלה של אלה.
ממתקים של עד 100 קלוריות? קודם כל, ספירת הקלוריות בעייתית ועל זה כבר כתבה תמרוש רוש. דבר שני, הכוונה בוודאי לממתקים קנויים מעובדים? לא בדיוק הדרך הטובה להגיע למערכת עיכול מאוזנת. ודבר שלישי, לדעתי תמרוש רוש כבר הסבירה איך הם רק מחמירים את הבעייה של הכמיהה למתוק, שאינה אלא סימפטום של חוסר איזון במערכת העיכול (ובמערכות נוספות בגוף).

ההצעה שלי היא, לבנות תפריט שכולל אוכל אמיתי (מזונות במצב כמה שיותר גולמי), שאת אוהבת, וממנו לאכול לשובע.
חייב להיות בו מספיק שומן. אבל שומן בריא. שמן זית, זיתים (אבל אורגניים בכבישה ביתית, אחרת זה לא שומן בריא אלא משהו נוטף כימיקלים), ביצים, טחינה, שקדים, אגוזים וזרעונים ועוד.
ויש לי עוד טיפ, מבית מדרשו של אורי מאיר-צ'יזיק (לא רק הוא אבל אצלו תוכלי לקרוא באתר מאמרים בעברית על הנושא): מזון מותסס ביתי.
לאיזון מערכת העיכול - פרוביוטיקה איכותית או כאמור, עדיף, מותסס ביתי. למשל, כרוב כבוש ביתי, זיתים כבושים ביתיים, מלפפונים כבושים ביתיים, משהו מקומי שטעים לך אבל ביתי. כרוב חמוץ מקופסת שימורים איננו מזון מותסס אלא מוצר כימי מעובד. מותסס מזרח אסיאתי - רוטב סויה מסורתי אמיתי ללא גלוטן, מיסו. מותסס צפון אירופי - דגים כבושים (מסורתיים, לא תוצר מפעל עם כימיקלים). לנו בארץ, עדיף לדעתי כבושים מקומיים. הדוגמאות מהעולם הן רק לצורך ההדגמה.

יש סיבה מיוחדת להמנעות שלך מבשר? בעיקרון זה גורם לרובנו לאנמיה שגוזלת כוחות...
לגבי קטניות, האם יש כאלה שאת אוהבת? האם טוב לך לאכול קטניות?

[אל_הלב*]

תודה בשמת
אני מבינה ממך בעיקר שעדיף לאכול מזונות לא מעובדים ולשבוע מהם מבלי לחשב קלוריות.
הבעיה שתפוחי אדמה למשל שמאוד אוהבת זה מאוד מאוד משמין ומעכב הרזיה.
ולחם אוכלת מחיטה מלאה.
לא עולים לראש מאכלים בריאים משביעים שיכולה להכין לעצמי בקלות בביץ, יש רעיונות?

אני אוהבת קטניות הבעיה שזה עושה לי גזים, אז לא יכולה יותר מידי.
אוהבת מאוד אורז, שגם מעכב הרזיה.
בקיצור לפי מה שאתן כותבות אם אוכל בריא לא ארד במשקל (יש לי 18 לרדת...)-: )
ולגבי אגוזים ושקדים מאוד אוהבת אבל גם זה משמין נורא.
ומה למרוח על הלחם חוץ מגבינה?
אוהבת ממרח זיתים אבל שוב, משמין.
באסה.

[יולי_קו]

מאכלים בריאים משביעים לדעתי:

חביתות משתיים או שלוש ביצים (או עין או מקושקשת או רכות), בתוספת ירקות מבושלים או טריים.
חצילים 'שרופים' בתנור פתוחים לשני חלקים עם רוטב טחינה ירוקה עם לימון.
בשר ודגים, עם תוספות.

[אל_הלב*]

תודה יולי קו (-:

[תפילה_לאם]

אל הלב,

גם אני חשבתי כמוך ש{{}}אגוזים ושקדים מאוד אוהבת אבל גם זה משמין נורא וכו'.
מבחן התוצאה של אכילה, כפי שבשמת מתארת, לאורך שנתיים ורבע (כמובן כולל גם תקופות של תעייה רצינית בדרך והריון אחד ) מראה שלאט-לאט... זה עובד!
אני משתדלת לפצוח בבקרים בשייק ירוק, שאצלי הוא כולל מתיקות פרותית רבה וגם עושר של אגוזים. אני מכינה שייק גדול מאוד (לפחות ליטר וחצי), שותה אותו לאורך שעות וזה בהחלט משביע.

קטניות הייתי ממליצה לנסות להשרות מראש ולהחליף את המים כמה פעמים. אפילו להנביט בקטנה. זה אמור לעזור בחזית הגזים.

והתאוריה גורסת, שאם תאכלי רק (או בעיקר) מאכלים מזינים ומגוונים, לא תשמיני מתפו"א, כי לא תאכלי מהם בלי הפסקה. זה אמור להתאזן, אבל בהדרגה.
זה לא פתרון קסם.
לשמחתי, לאחרונה אני קוצרת מחמאות, אבל בעיניי הביקורתיות קל לי להבחין שעוד דרך לפניי, ובכל זאת, מעודד שדברים... זזים!

[קול_פעמונים*]

גם אני בתהליך הרזיה וחיוניות מוצלח שכתבתי עליו בדף החיוניות שלי חלק שמיני
בעשרה חודשים ירדתי 9 קילו בקצב של קילו בחודש, בעיקר המשקל שהעלתי מההריון
אני אוכלת בסגנון של מה שבשמת תיארה, נמנעת ממזון מעובד לגמרי אך אוכלת מזון שנחשב משמין כאוות נפשי. מצד שני, אני לא מאלה שאוכלים כמויות ולא מסוגלים להפסיק.
אחד הפתרונות שעוזרים לי בתהליך ומאפשרים לי להתמיד ממש בכיף הוא ארוחת הצהריים שלי שהיא קלה להכנה וטעימה מאוד.
החיסרון היחיד הוא המחיר הגבוה. אחד הדברים שמגלים שמתחילים לאכול בריא הוא כמה שזה יקר.
כדי לסבר את האוזן, ההוצאות שלנו על מזון גדלו פי 3 (!) מאז שהשתגעתי (-:
<החיוך על השיגעון וממש לא על ההוצאות, שלהן מגיע )-: אחד גדול>

אני קונה סטייק אנטריקוט ופילה סלמון ארוז בנפרד למנות ומקפיאה לשבוע הקרוב
בכל ערב מפשירה במקרר אחד מהשניים, וההכנה בצהרי מחרת לוקחת גג 10 דקות במחבת
לצד זה אני אוכלת ערמת שרי מעולות, כלומר, לא מתעקבת לחתוך סלט, רק שוטפת מהמקרר וזהו.
בעיני זה שילוב מנצח של מנה טעימה ומזינה וקלות הכנה.

הבאתי את זה כדי לפתוח בפניך שיקיימות אפשרויות שונות לאכול מעולה ובקלות.
בהצלחה ובתיאבון

[תמרוש_רוש]

אל הלב, לרדת במשקל זו משימה בלתי אפשרית, נכון למחקרים העדכניים ביותר.
זה לא עובד ככה. זה פשוט לא הולך.
אלה שעושים דיאטה ומאבדים משקל - 95% יעלו אותו בחזרה תוך שנה, והאחוז הנותר הם סגפנים מטבעם, לא נחים ממשמרתם לרגע.
אז לדעתי, אין בכלל טעם לחשוב על זה.

לעומת זאת, שיפור תזונתי כן עובד, לפי מה שאני קוראת באתר ושומעת מחברים, ואנשים מספרים איך הם עברו שינוי תזונתי לתזונה שתומכת בגוף שלהם ועושה להם טוב, ברמת התפקוד, אנרגיות וכולי.
אז זו מטרה שכן שווה לשאוף אליה.
אני מאמינה בכל לבי שאם תתחילי בשינוי תזונתי שיעשה לך טוב, תתמקדי על גמילה מסוכר, מלח (אם לדעתך יש לך בעיה עם זה) ו- 75% מהדרעק התעשייתי - קודם כל את תרגישי יותר טוב, אחר כך את גם תצאי, לאט ובהדרגה, מהתקפי הזלילה חסרי השליטה, תתחילי לאכול את מה שבאמת את זקוקה לו ולא כל מיני #$$$%%#% שרק מכבידשים לך על המערכת, ועל הדרך, גם המשקל יתחיל להגיב לזה.

<גילוי נאות: מעולם לא סבלתי מעודף משקל, גם בשנים שאכלתי דרעק טהור, כך שאני לא יודעת מניסיון אישי, חווייתי, כמה לחץ הנושא הזה מפעיל על הבנאדם. אני רק יכולה לדמיין את זה לעצמי... אבל אני כן רואה את הלחץ הזה על אנשים אחרים, אני רואה איך הם קמלים תחתיו, ואני רואה שוב ושוב איך ספירת קלוריות וניסיון לאכול "כדי לרזות" לא מובילים לשום מקום. פשוט לשום מקום.
ואני כן רואה איך שינוי תזונתי שנעשה במטרה לעזור לגוף לתפקד ולהרגיש יותר טוב - כן עובד, כן מתגמל, על כמה רמות שונות, ואנשים שמחים בו.>


אגוזים ושקדים מאוד אוהבת אבל גם זה משמין נורא
את מדברת כרגע ישר ממעמקי המיינסטרים שצמצם את כל הנושא התזונתי לרדוקציה המזעזעת של ספירת קלוריות ותו לא.
אני (וגם בשמת ) דוחקת בך להפסיק לחשוב "קלוריות", ולהתחיל לחשוב תזונה, הזנה, טיפול אוהב בגוף.
כי אין שום דימיון תזונתי בין לאכול ממתק תעשייתי שמכיל 100 קלוריות, לבין אבוקדו קטן (שלם) שמכיל 100 קלוריות לבין 20 שקדים שמכילים 100 קלוריות.
שום דימיון בכלל, כי החטיף שלך הוא מינוס תזונתי: לא רק שהוא לא נותן לך שום דבר, אף פעם, הוא גם שואב ממך משאבים באופן חסר פרופורציות לגודלו. האבוקדו, לעומת זאת, הוא מאכל מזין מסוג אחד, והשקדים הם מאכל מזין מסוג אחר, ויכול להיות שבוקר אחד את מאוד תזזקקי לאבוקדו, והשקדים יהוו "פספוס תזונתי", ורק יעשו לך פלוצים, וביום אחר האבוקדו יהיה "על העוקם" והשקדים הם אלה שיצעידו אותך החוצה מהבית עם הרגשה חזקה ורעננה.
איפה הקלוריות בסיפור הזה? הקלוריות חסרות משמעות. הן לא מלמדות אותך כמעט כלום על מה שהגוף שלך זקוק לו - ועל מה שהוא לא זקוק.

[תמרוש_רוש]

בשמת, אני לא מסכימה אתך לגבי המרק. אני, כידוע, מיניקה לפעוט שוחר-ציצי עם חילוף חומרים מטורף וצריכה הרבה אוכל, והמרקים שלי מזינים אותי ומשביעים אותי למדי.
אופס, שכחתי: הם נורא סמיכים כל פעם אני צריכה לדלל אותם קצת כדי לדעת שזה מרק ולא נזיד.
(אוהבת מרק עוף עם הרבה ירקות ופקעות, מרק כתום טחון ומרק מינסטרונה עם קצת שעועית אדומה)

[תמרוש_רוש]

מומלץ לאכול פירות רק בבוקר על קיבה ריקה (אחרת הסוכרים תוססים על האוכל וזה עלול לגרום לגזים, לנפיחות בבטן, לכאבי בטן, לתחושה לא טובה, לעלייה פתאומית ואחר כך ירידה פתאומית של הכוחות ומצב הרוח ועוד) וכן רק בצירוף אגוזים או שקדים או גרעינים או זרעונים כלשהם (שקדים, אגוזי מלך, פקאן, לוז, גרעיני דלעת או חמניה לא קלויים, וכדומה). השילוב בין הפירות לאגוזים גם מאזן את הסוכר שבפירות בעזרת השומנים שבאגוזים, וגם מגביר את הספיגה של המינרלים והויטמינים אלה של אלה.
איזה מעניין, זה מתאים כמעט לגמרי לארוחת הבוקר הנפוצה ביותר שלי, של סלט פירות עם אגוזים, גרעיני דלעת וטחינה!
וגם יוגורט , אבל היחס בינו לבין כל השאר לא כזה גדול - 10 כפיות יוגורט לקערית גדולה מלאה. וחוץ מזה, בדקתי ומצאתי שזה לא עושה לי רע.

[בשמת_א*]

וחוץ מזה, בדקתי ומצאתי שזה לא עושה לי רע
לפי מיטב זכרוני, את באיזו יבשת עם עדרים שרועים באחו החופשי, לא?
אל תשווי בכלל למוצרי החלב בישראל P-:

כמובן באתי להנהן במרץ (-: ממש כמו שביקשת (-:

[מיכל*]

בשר, ביצים, בשר. משביע ומזין

[אל_הלב*]

שיפור תזונתי כן עובד,
כן זה מה שמנסה לעשות אבל לא עקבית וכל פעם מתפתה לאיזה ממתק ממש לא בריא כמו צ'יטוס אתמול...
אוף.
אני חושבת שאולי הפתרון אצלי זה לנסות מה שאתן מציעות בלהוסיף מזונות בריאים, ללא הגבלה קלורית ולאט לאט בהדרגה להשיל את השטויות.
ובשילוב להתחיל להיכנס לספורט.
לקבל את זה שזה לא פתרון קסם לצערי, אין דרך להעיף 18 קילו שהצטברו קרוב לעשור על גופי בחודש.
זה תהליך איטי, וגם על תהליך של 9 קילו ב9 חודשים כמו שקול פעמונים מספרת אני אחתום השמחה (-:

כל אחד מכור למשהו אחר...אני לעולם לא התמכרתי לא לסיגריות, לא לסמים, לא לשתיה חריפה.
הסם שלי זה אוכל. והגיע הזמן ללמוד לאכול טעים ובריא.

_אני קונה סטייק אנטריקוט ופילה סלמון ארוז בנפרד למנות ומקפיאה לשבוע הקרוב
בכל ערב מפשירה במקרר אחד מהשניים, וההכנה בצהרי מחרת לוקחת גג 10 דקות במחבת_
קול פעמונים יקרה, זה ממש מעורר תיאבון ומגרה את החיך מה שאת כותבת (-:
האם תוכלי לפרט איפה את קונה את הבשר והסלמון, מה צריך לבקש (איזה חלק, האם צריך לנקות, לפלט? אני קלולס בזה) בחנות
ואיך בדיוק את מכינה אותם ומה מקצר את זמן ההכנה לעשר דקות?
זה נשמע לי משהו שממש בא לי לדעת להכין לעצמי, אני מאוד מאוד מאוד אוהבת אנטריקוט פילה בשר וסלמון.

ולגבי ביצים - כמה מותר בשבוע מבחינה בריאותית.

[קול_פעמונים*]

האם תוכלי לפרט איפה את קונה את הבשר והסלמון

הייתי בדיוק בתוך הבועה הקלולסית הזו לפני שהתחלתי, והיה מממש כיף לגלות שזה פשוט לי, מונח מתחת לכף היד.
לגבי הבשר, אני קונה רק טרי- בגלל הבריאות.
פשוט מבקשת מהקצב (בחנות בשר, לא מהסופר), שיפרוס לי פרוסות אנטריקוט עם עצם- זה החלק הטעים לדעתי.
כל חתיכה הוא אורז לי בנפרד במגשית קלקר, ומחילה מהסביבה, אני ממוקדת לחיות הכי קרוב למה שכוחותי מאפשרים.
כאמור, מפשירה בערב קודם במקרר. עדיף להוציא מהמקרר כשעה לפני ההכנה, אבל אם שכחת לא אסון, בתנאי שהבשר הופשר לחלוטין.
מחבת פסים על אש גבוהה בלי כלום, ומכוונת טיימר ל-4 דקות.
על קרש עץ מיוחד לבשר נא (היגיינה) ממליחה במלח ורוד ומפלפלת בפלפל גרוס דק מעט משניהם, משני הצדדים.
בינתיים עוד נשאר זמן לשטוף עגבניות שרי (-:
אחרי 4 דקות מוסיפה מעט שמן זית, בערך כמות של כף. דואגת שהשמן יכסה את המחבת והופ הסטייק נכנס.
מידת העשיה תלויה בטעמך ובעובי הסטייק. אם הסטייק דק יחסית יתאימו 3-4 דקות מכל צד, אם יותר עבה 4-5 דקות מכל צד.
פיניטו.

סלמון:
כנ"ל קונה מחנות דגים ומבקשת פילה סלמון. הבחור כבר מנקה הכל וזה מוכן להכנה.
את הסלמון ממליחה מצד אחד במלח גס צרפתי לח (קולטת שנשמעת פלצנית לאללה (-: מספרת בפרוטרוט כדי להמחיש איך זה אצלי) ובפלפל גרוס
אותו דבר כמו הסטייק, אבל המחבת שונה (נון סטיק חלק) ואחרי שמוסיפה את הסלמון מנמיכה למינימום ומכסה המחבת כדי שיצא רך ונימוח ולא מטוגן וקריספי.
אני פה אם יש עוד שאלות, נהנית לדבר על אוכל

ומוסיפה תודה לגמדים שתיקנו את ההודעה הקודמת שלי- לב

[קול_פעמונים*]

ולגבי הכמות- גודל הבשר והדג מכוון שאשבע מהבשר והירקות החיים ללא תוספת, לא לחשוש מכמות גדולה בהתחלה.
למשל- סטייק 300 גר, פילה סלמון רחב. אחרי שהגוף מתאזן, הכמויות יכולות לרדת, לא דקה קודם ובלי רגשות אשם.
אחרת משלימים את הרעב בשטויות.

[קול_פעמונים*]

אל הלב , עוד משהו.
תתחילי. רק תתחילי.
הכי הכי גרוע, וצריך ממש כישרון כדי שזה יקרה, הראשון יזרק לפח- אז מה?

[שקטה*]

רציתי רק להדגיש שוב שבאמת לא מומלץ לאכול דג סלמון שגדל בחווה (ובארץ אין פראי עד כמה שידוע לי) ולא הייתי אוכלת את זה מספר פעמים בשבוע.
לדגי סלמון שגודלו בחווה יש פרזיט מסויים שבגללו נותנים להם מזונות שמכילים חומרים שמזיקים לאדם. בצרפת יש מודעות לעניין ויש תוויות על כל הדגים כדי לדעת היכן גדלו אבל בארץ זה בעייתי ולכן הייתי נזהרת.

[קול_פעמונים*]

תודה על ההערה שקטה.
הבחירה שלי לאכול סלמון היא הרע במיעוטו מבין מה שזמין לי, אני בעד לשפר עד כמה שאפשר עם הזמן.

[מיכל*]

אין הגבלה על ביצים

[מיכל*]

רצוי אורגניות

[בשמת_א*]

אין דרך להעיף 18 קילו שהצטברו קרוב לעשור על גופי בחודש
חס וחלילה בחודש 0-:
והאמת, גם קצב של קילו בחודש עלול להיות קצת מהיר מדי לגוף, ומעל לגיל מסוים - ממש לא מומלץ כי ייצור יותר קמטים ובלגנים אחרים.
רצוי לאט לאט. ממש לאט. כמה שיותר איטי והדרגתי, יותר טוב לגוף. במיוחד אם במקביל את משפרת את הכושר הגופני ומחזקת את השרירים והגמישות. בניית השרירים תחזק את הגוף כדי שהקילוגרמים שיורדים לא ישאירו חורים מדלדלים.

חשוב להתחיל בקטן ולהוסיף לאט לאט. למשל, אם את בכלל לא עושה פעילות גופנית כרגע? תתחילי בהליכה של 5 דקות. באמת, אני לא צוחקת.
"להתחיל להכנס לספורט" - שימי טיימר על 5 דקות (נגיד בנייד). תגידי לעצמך "עכשיו אני הולכת לעשות ספורט". צאי החוצה להליכה (אצלי לדוגמא ההליכה מתחילה בלרדת שלוש קומות במדרגות).
הטיימר צפצף?
זהו. גמרת את הספורט להיום. חזרי הביתה. אם גם זה בהליכה ובמדרגות, הרווחת 10 דקות ספורט. זה ממש המון בתור התחלה.
כמה זמן עושים "רק 5 דקות"?
או. זו נקודת מפתח!
כל זמן שזה מה שמניע אותך. אם את אומרת לעצמך "רק חמש דקות" וזה עוזר לך לצאת - את ממשיכה. אם 5 דקות נטו זה יותר מדי, שימי על 3 דקות וככה כשתחזרי עשית 6. שוב, לא צוחקת.
סיכום הטיפים שלי לספורט:

1. תתחילי מהליכה. סתם הליכה. הכי פשוט, הכי זול.
2. תתחילי מ-5 דקות. לא יותר. ואני מדגישה: לא יותר!!!!!!!!!!

מתי מוסיפים יותר דקות?
כשעולה בך דחף לעשות יותר!
אבל מלה של אזהרה - הדחף חייב לבוא אך ורק מתוך כיף. כי בא לך. במלוא מובן המלה. לא כי את חושבת שחמש דקות לא יעשו כלום וזה לא מספיק ואת צריכה כבר להעלות את רף המאמץ. לא ולא.
המניע היחיד שמותר להקשיב לו: כיף כיף כיף. כי את ממש מרגישה מלאה חיים, חיוניות, קפיציות ושמחה ומתחשק לך ליהנות עוד קצת מהכיף הזה של הצעידה.

וגם אז - - מותר להעלות רק קצת. אם את הולכת 5 דקות וחוזרת 5 דקות, מותר לך מקסימום להוסיף עוד 5 דקות לכל כיוון. מה שחשוב הוא להישאר עם טעם של עוד, כדי שגם מחר יתחשק לך לצאת "רק לחמש דקות" ואם תרצי "אז מותר להאריך בעוד חמש דקות ולא יותר".
חמש דקות יום יום מועילות פי אלף יותר מחצי שעה שאחריה את נחה חודש כי יצאה לך כל הרוח מהמפרשים...

ולגבי ביצים - כמה מותר בשבוע מבחינה בריאותית
יש רק שתי הגבלות:

1. ביצי חופש אורגניות. לא לגעת בביצים של לולי סוללה כי הן לא בריאות בכל כמות.
2. לפי מה שטוב לגוף שלך. אני למשל אוכלת 2 ביצים בארוחת הערב בד"כ. מכירה כאלה שאוכלים 5 ביצים בחביתה שלהם וטוב להם עם זה.

אני קונה סטייק באיטליז המשובח שבשכונתי (מרחק הליכה ממני). קונה רק טרי ורק לאותו יום או מקסימום להיום ולמחר. צולה במחבת ללא כל שומן. לפי גודל הנתח זה יכול לצאת דקה על כל צד... כיוון שדם מגעיל אותנו אני קונה תמיד פרוסות דקות יחסית וצולה מעט זמן, שלא יישאר נא באמצע...
רק במחבת נירוסטה של סולתם, אין לי מחבת סטייקים.

לגבי דגים, מצאי חנות דגים איכותית ותתייעצי. רק הם יכולים להגיד לך איזה דגי ים טריים יש להם (לא דגי בריכות). הם גם יסבירו לך איך את יכולה לקבל את הדג (כיוון שאני קלולס בעצמי אני קונה מפולט), וגם יציעו לך איך להכין אותו (-: חנויות דגים איכותיות בקיאות בנושא והם אוהבים מאוד מאוד לייעץ (-:
דגים אני עושה רק בתנור. לא יותר מ-180 מעלות. טיפ שלמדתי מאורי מאיר צ'יזיק: את הדג לשים בתבנית על גבי עלה כרוב או חסה. אני משתמשת בעלים החיצוניים שממילא לא ייכנסו לסלט. ככה הדג לא נדבק ואני לא שורפת שמן (שמן מחומם מזיק לבריאות). את שמן הזית אני מוזגת על הדג רק בצלחת שלי.

אני לא שמה מלח על בשרים לפני הבישול. אם בכלל, אז רק בצלחת.

[תמרוש_רוש]

לנסות מה שאתן מציעות בלהוסיף מזונות בריאים, ללא הגבלה קלורית ולאט לאט בהדרגה להשיל את השטויות.
בדיוק.
קודם כל להוסיף, כי רוב הסיכויים שאת בחסך תזונתי כרגע. חסרים לך ויטמינים, מינרלים, מאכלים שמזינים אותך.
ולשכוח מהקונספט של הקלוריות. הוא פשוט חסר תועלת.
(ואני אגיד את זה ואגיד את זה ואגיד את זה....)

מילה על שטויות: יש דברים שהייתי מורידה ישר, ברגע שאת מוכנה לזה ובבת אחת, שזה כל הדברים ממשפחת ה- 99% סוכר ו- 50% חומרים משמרים, סוכריות, טופי, מסטיקים וכאלה, אם את צורכת אותם.

הדברים האחרים, באמת לשים אותם בעדיפות שניה: כשבא לך להתחיל עם זה, תגידי לעצמך: "סבבה, אבל בדיוק זכרתי שיש לי שקדים/אגוזים/עגבניה רחוצה טרייה על השיש, נתחיל אתם ואז נגיע אליך, יא דרעק".
עוד פטנט זה הפוך: אם כבר ירדת על שקית צ'יטוס, ואת גומרת אותה ומרגישה את הבלעעחס המוכר, ישר תרדי על שתי עגבניות או איזה מלפפון יפה, או מה שבא לך מהמחלקה הזאת. לאכול לאט ולהתעמק בטעם ובמרקם. זה עוזר לגוף להיזכר מה טוב לו ולמה הוא זקוק.

אבל הכי חשוב:
איך את יכולה להנגיש לעצמך מאכלים מזינים, עשירים וטובים? שיהיו בטווח הושטת יד, במינימום עבודה וטרחה, בכל רגע שאת עשויה להיות זקוקה להם?

[אל_הלב*]

אם כבר ירדת על שקית צ'יטוס, ואת גומרת אותה ומרגישה את הבלעעחס המוכר, ישר תרדי על שתי עגבניות או איזה מלפפון יפה, או מה שבא לך מהמחלקה הזאת. לאכול לאט ולהתעמק בטעם ובמרקם. זה עוזר לגוף להיזכר מה טוב לו ולמה הוא זקוק.
גדול תמר. זה באמת מה שקרה לי. כשהגעתי הביתה אחרי שזללתי ברכבת את הציטוס המיותר הזה (500 קלוריות!!!) פעם שניה כבר השבוע (אחרי חודשים שלא נגעתי בזה) נשארה ביצה קשה עם קצת מלח שהבת שלי לא סיימה על השיש, טעמתי ממנה ופתאום היתה לי תובנה שזה טעים לא פחות מהציטוס, גם מלוח כמו שאוהבת, והרבה יותר בריא ודל קלוריות.

איך את יכולה להנגיש לעצמך מאכלים מזינים, עשירים וטובים? שיהיו בטווח הושטת יד, במינימום עבודה וטרחה, בכל רגע שאת עשויה להיות זקוקה להם
זה בדיוק מה שמנסה ללמוד מכן.

קונה מחנות דגים ומבקשת פילה סלמון. הבחור כבר מנקה הכל וזה מוכן להכנה.
גם את הדג את מבקשת שיארוז לך במנות נפרדות? כמה גרם זה למנה? והאם יש לך גם מתכון לסלמון אפוי בתנור?

גודל הבשר והדג מכוון שאשבע מהבשר והירקות החיים ללא תוספת, לא לחשוש מכמות גדולה בהתחלה.
את מתכוונת בעצם לוותר עם האורז או התפוחי אדמה ליד? פשוט לשבוע מהבשר או הדג בתוספת סלט ירקות.
רעיון מצוין (-:

לא מומלץ לאכול דג סלמון שגדל בחווה (ובארץ אין פראי עד כמה שידוע לי) ולא הייתי אוכלת את זה מספר פעמים בשבוע.
שקטה, מה הכוונה גדלו בחווה? ממתי דג גדל בחווה ולא בבריכת מים? (-:
לידיעתי לא מגדלים בישראל סלמון, רק מייבאים מאירופה, לא? מאיפה לי לדעת מאיפה הסלמון הגיע?
נשמעת לי כמו הנחיה שאין לי שמץ של מושג ואפשרות לעשות לגביה משהו.
וכמה דגים אפשר לאכול בשבוע? יש הגבלה? בגלל הרעלת כספית או וואטאבר? ואם אוטוטו אהיה בהריון זה משתנה?

ממש לא מומלץ כי ייצור יותר קמטים ובלגנים אחרים.
אויש, לא חשבתי על זה...לא רוצה עוד קמטים... תודה על ההערה בשמת.

תתחילי בהליכה של 5 דקות
זה אהני כבר עושה כל יום, בהליכה לאוטובוס, ומהאוטובוס ברגל לגן של הילדה זה חמש דקות וחזור עשר דקות.
זה לא מספיק לדעתי.
אבל מבינה את מה שאמרת, שזה צריך לבוא בכייף, שלא יכביד על לבצע.
אני באמת מרגישה את זה, שנורא קשה לי להתארגן ולצאת מהבית, כמו פרויקט כזה. וכשכבר למטה והולכת באויר הפתוח כל כך נהנת ושואלת את עצמי למה לא עושה זאת יותר. באמת למה????
שלא לדבר על המנוי לקאנטרי ולבריכה שלא מנצלת. דווקא בשבת היינו בבריכה עם פיצית, נורא רציתי לשחות קצת אבל לבעלי נתפס הגב ומשום מה פחד להשאר לבד עם פיצית בבריכה וביקש שלא אלך. אז במקום עשיתי המון ספורט במקום, הקפצתי את הילדה לבריכה ולמעלה, עשיתי מתיחות ובאמת אחרי 3 שעות של כייף באמת התעייפתי גם מהתזוזה המינורית הזו.
אני מניחה שלזה את מתכוונת, רק ששזה אל מספיק כדי לבנות מסת שריר, לבנות סיבולת לב ריאה ולהוריד במשקל.

לא לגעת בביצים של לולי סוללה כי הן לא בריאות בכל כמות.
מדוע לא בריאות? מה ההבדל חוץ מההומניות כלפי התרנגולות?

איזה דגי ים טריים יש להם (לא דגי בריכות
דגי ים עדיפים על בריכות? מדוע?
סלמון זה לא דג בריכה? זה הדג שהכי אוהבת.

את הדג לשים בתבנית על גבי עלה כרוב או חסה.
רעיון מעולה, ממש סטארט אפ, תודה.

קודם כל להוסיף, כי רוב הסיכויים שאת בחסך תזונתי כרגע. חסרים לך ויטמינים, מינרלים
האמת שלוקחת ויטמינים בנפרד, זה לא מספיק?

יש דברים שהייתי מורידה ישר, ברגע שאת מוכנה לזה ובבת אחת, שזה כל הדברים ממשפחת ה- 99% סוכר ו- 50% חומרים מש
את צודקת. המחליטה להוריד. רק אם יהיה איזה קינוח ממש טעים ומגרה ארשה לעצמי.
אבל כל הממתקים הקנויים לא לקנות.
אם ממש בא לי משהו אז מהיותר בריאים: פיסטוקים קלויים (סורי, בלי מלח לא טעים), יוגורט עם דבש, תמרים לחים (הכי טעים לי בעולם רק לא מוצאת את זה כבר זמן רב בסופר).

[שקטה*]

לגבי סלמון, אני לא ממש יודעת איך קוראים למקום שהם גדלים, פשוט תירגמתי את המילה שאני מכירה מצרפתית:) זו מן הסתם סוג של בריכה. בכל אופן הבעיה בסלמון היא שאלו שמגודלים על ידי האדם פשוט לא מומלצים לצריכה בכלל. מומלץ לצרוך רק את אלו שדגו אותם בים (סלמון פרא). מאחר ובארץ לא ניתן בכלל למצוא כאלה, אישית אני לא אוכלת בכלל סלמון בארץ.

[תמרוש_רוש]

_איך את יכולה להנגיש לעצמך מאכלים מזינים, עשירים וטובים? שיהיו בטווח הושטת יד, במינימום עבודה וטרחה, בכל רגע שאת עשויה להיות זקוקה להם
זה בדיוק מה שמנסה ללמוד מכן._
יש לי כמה טיפים, אכתוב מאוחר יותר.

רק נכנסת כדי להעיר לך ש

פעמיים

בפוסט האחרון שלך התייחסת לנושא הקלוריות.
זה המון.
וזה אומר ש"החשיבה הקלורית" מוטבעת בך עמוק.
החשיבה הזאת לא טובה לך.
נא להיגמל

[בשמת_א*]

ודל קלוריות
לא לא לא )-: תמחקי בבקשה את המלים האלה מהמילון. זה שקר. זו ההונאה הגדולה של מדע התזונה מן המאה העשרים (צמודות אחריה רק ההונאה הגדולה של האנטי לשומנים וההונאה הענקית של הכולסטרול).

_איך את יכולה להנגיש לעצמך מאכלים מזינים, עשירים וטובים? שיהיו בטווח הושטת יד, במינימום עבודה וטרחה, בכל רגע שאת עשויה להיות זקוקה להם
זה בדיוק מה שמנסה ללמוד מכן._
אחד הטריקים של חברות שלי: קונים כמה סוגים של אגוזים (לדוגמא: שקדים, קשיו, לוז, מלך, פקאן, פיסטוקים) ומיני צימוקים (כגון: צימוקים, דומדמניות, חמוציות - טבעיים בלי סוכר כמובן, ורצוי אורגניים אחרת מה עשינו בזה... ואפשר כמובן להסתפק בסוג אחד) ומערבבים אותם בתוך קופסא נוחה.
לוקחים איתנו לכל מקום.
הוראות אכילה: מנשנשים לפי החשק...

_שקטה, מה הכוונה גדלו בחווה? ממתי דג גדל בחווה ולא בבריכת מים?
לידיעתי לא מגדלים בישראל סלמון, רק מייבאים מאירופה, לא? מאיפה לי לדעת מאיפה הסלמון הגיע?_
חוות גידול של דגים.
מייבאים מאירופה. את הסוג האיכותי יותר - מנורבגיה, אבל נורבגיה לא מייצאת את הסלמון הפראי בשום פנים ואופן. רק סלמון מחוות גידול. סוג פחות איכותי - מבריכות דגים אחרות.
איך את יודעת?
את שואלת בחנות הדגים שלך.
אם לא יודעים בחנות מאיפה הם מביאים את הסלמון - הם לא רציניים או שהם מוכרים את הסוג הכי נחות ולא רוצים לספר לך. אל תקני שם. או לפחות אל תקני שם סלמון.

כמה דגים? נגיד 3 מנות בשבוע.

אני מניחה שלזה את מתכוונת, רק שזה לא מספיק כדי לבנות מסת שריר, לבנות סיבולת לב ריאה ולהוריד במשקל.
רגע. לאט לך.
להוריד במשקל - זו לא מטרה!!! תקשיבי טוב טוב לדברי תמרוש רוש. זו לא מטרה. זו תהיה תוצאה, כאשר התזונה שלך תהיה עשירה בויטמינים ומינרלים והתנועה שלך תהיה מדוייקת לך.
אני מסכימה עם תמרוש רוש שהתזונה שלך כרגע חסרה. יעני - את בתת תזונה. כן כן, אל תצחקי. השמנה היא קודם כל ביטוי של תת תזונה.
לכן קו הטיפול הראשון בהשמנה הוא להגביר את כמות הויטמינים והמינרלים בתזונה. להוריד כמה שיותר מאכלים ריקים - את בחסר, תאכלי אותם רק אם נשאר לך מקום בבטן אחרי שמילאת אותה בכל טוב.

לבנות מסת שריר וסיבולת לב ריאה - יופי של מטרה. תבדקי אם באמת יש לך יום יום לפחות 10 דקות של הליכה, ואם את נחשפת יום יום לאור השמש ל-10-15 דקות.
את רוצה לשפר?
תוסיפי לממוצע שלך עוד 10 דקות ביום. אל תלכי ותגזימי עם 3 שעות. מאמץ כביר חד פעמי לא בונה כלום, רק מעייף.
יש כמה תרגילים שאפשר לעשות בבית יום יום. לדוגמא: יש לך בבית חבילות של 1 ק"ג משהו? קמח, אורז, מלח? קחי אחת בכל יד, תרימי ידיים עשר פעמים. הנה שיפרת מסת שריר במטבח... אם תעשי תרגיל קטן כזה יום יום תראי תוצאות מהר מאוד, בתוספת של פחות מדקה ליום ובחינם.

_לא לגעת בביצים של לולי סוללה כי הן לא בריאות בכל כמות.
מדוע לא בריאות? מה ההבדל חוץ מההומניות כלפי התרנגולות?_
נראה לך שאין קשר בין התזונה של התרנגולות והתנאים שבהם הן חיות לבין הביצים שהן מייצרות? (זו שאלה רטורית) בואי נגיד שלא תוכנתנו ע"י האבולוציה לאכול ביצים של תרנגולות שאוכלות עצמות של פרות והפרשות של תרנגולות אחרות. תוכנתנו לאכול ביצים של ציפורים שאוכלות זרעונים, צמחים, תולעים וחרקים קטנים.


_קודם כל להוסיף, כי רוב הסיכויים שאת בחסך תזונתי כרגע. חסרים לך ויטמינים, מינרלים
האמת שלוקחת ויטמינים בנפרד, זה לא מספיק?_
רוב תוספי הויטמינים אינם מועילים או אפילו מזיקים. וזה בטח לא מחליף תזונה...

[תמרוש_רוש]

איך את יכולה להנגיש לעצמך מאכלים מזינים, עשירים וטובים? שיהיו בטווח הושטת יד, במינימום עבודה וטרחה, בכל רגע שאת עשויה להיות זקוקה להם
אז ככה:

• ירקות: מיד עם הקנייה וההבאה הביתה, לרחוץ את כולם במכה.
• לאפסן תמיד חלק מהירקות בסלסלה על השיש או על שולחן האוכל. שתמיד יהיו כמה ירקות זמינים, שטופים, אל היד, ומה שחשוב, בייחוד בחורף - שיהיו בטמפרטורת החדר.
• עגבניות כמעט תמיד אני מאפסנת בחוץ על שולחן האוכל, אלא בימים של חמסין חריג. מלפפונים ופלפלים דורשים מקרר, אבל גם הם יכולים להסתדר יום-יומיים בחוץ. גם בקיץ. את לוקחת פלפל מהסלסלה, לוקחת ביס, ותוך כדי לעיסה מוציאה שניים נוספים מהמקרר לסלסלה.
• חסה: לקנות ראש חסה, לשטוף את כולו איך שקונים ולייבש על מגבת, ואז לאחסן במגירת הירקות מגולגל בתוך מגבת יבשה. ככה היא מחזיקה הרבה - וזמינה. כנ"ל בצל ירוק. כשהתחלתי להסיק עוזרת בית (שעתיים פעם בשבוע-שבועיים, לפי הצורך), הייתי מעמידה אותה לשטוף לי את החסה. איזה הבדל זה יצר!
• אגוזים, שקדים וצימוקים אורגניים - לאחסן גם על השיש, בצנצנות שקופות. אפשר צנצנות רחבות, אחת על השניה, כדי לחסוך במקום.
• אפונה ושעועית ירוקה: תמיד תמיד שתהיה לפחות שקית אחת מכל אחד בפריזר. פק"ל. זה כל כך קל לבישול!
• מקרר: ביום שבו תקנו מקרר חדש, קני כזה שהפריזר למטה. לא רק שזה מקום הרבה יותר הגיוני לפריזר, ככה הירקות הם בגובה העיניים ולא צריך להתכופף אליהם. חברה שלי (שיש לה גב כלכלי יציב, יש לציין) הולכת בימים אלה לקנות לה מקרר חדש, רק מהסיבה הזאת. והיא צודקת. זו הוצאה מוכרת לצרכי בריאות.
• צ'יטוס, ביסלי, שוקולד, עוגיות קנויות וכל הדרעקס - להפסיק לקנות, ולא להכניס הביתה. לבקש מאנשים אחרים לא להביא יותר. אם מביאים - להגיד יפה תודה, ואיך שהם יוצאים מהדלת, לזרוק לפח. אין מעצים מזה, זו תחושת כוח ענקית ונפלאה, היכולת לזרוק לפח חבילת עוגיות תעשייתיות כמעט שלמה, ולדעת שזה המקום המתאים ביותר להן, כי הן זבל.
• פטרוזיליה: אחד הירקות היותר עשירים. אפשר כמובן לקנות חבילה ולאכול מהמקרר, אבל אם זה לא מסתדר לך, אם החבילות יושבות ונרקבות עמוק במגירה, את יכולה לנסות לגדל פטרוזיליה בעציץ קטן על חלון המטבח. אני ניסיתי את זה, וחלק ניכר התייבש כי אני שוכחת להשקות, אבל לדעתי אני אשתפר

בעבודה:
עבודה זה נושא כאוב. את לא רוצה להיות משביתת השמחות של כולם, ואת תראי שברגע שתתחילי לסרב לזבל שמוצע לך בעבודה, יהיו אנשים שלא יאהבו את זה וינסו לפתות אותך לקחת אחת. נגד זה אין מה לעשות, אבל אם את יכולה להמציא לך סוכרת, ולבקש רשמית שקופסת הנשנושים תהיה בתוך ארון, או על המקרר, ולא על שולחן האוכל, כך שהיא עדיין נגישה לכולם אבל לא כל כך תקועה לך מול העיניים - זה יקל עלייך. בדוק. רחוק מהעין רחוק מהלב.
<דרך אגב, העניין של להמציא סוכרת הוא בכלל לא שקר, כי את אכן בסיכון לסוכרת. אז אם לא נעים לך לשקר, את יכולה להגיד שנמצאת בסיכון גבוה, או בשלב "טרום סוכרת", ומי יתווכח אתך>

[תמרוש_רוש]

ועוד עבודה:
לקנות לעצמך קופסת אוכל נוחה (אני אוהבת כזאת שהמכסה מחובר לקופסה בציר, כך אין אפשרות לאבד אותו), שמכילה 4-5 פירות/ירקות, ולמלא אותה ולקחת אותה לכל מקום. פק"ל. לעבודה, ליציאות עם הבת, להשתלמויות מקצועיות, לחזרות במקהלה - תמיד. אף פעם לא לסמוך על אוכל של אחרים.

<אני למדתי, מניסיון מר, שגם בימי השתלמות, שבהם מסופקים לי ארוחת צהריים, וארוחת עשר וארוחת ארבע - אני צריכה את הקופסה הזאת. כי ה"ארוחות" הקלות זה עוגיות >

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוקבת בעניין רב אחרי השיחה בדף הזה
תודה לכל התורמות על הרעיונות והמידע,זה חשוב מאוד גם לי. בעיקר החלק הפרקטי (וגם הכלכלי) שהוא כל כך קשה לי, ולכן לא מתבצע.
לגבי העניין העקרוני,אני חושבת שכבר מזמן זנחתי את רעיון הדיאטות, וגם כבר מזמן השלמתי עם זה שהגוף שלי לא יהיה רזה רזה כמו כשהייתי סטודנטית, ושקצת עגלגל זה טוב (ותודה לבעלי היקר), אבל שאני כן רוצה להיות יותר בריאה, ולרדת קצת במשקל יכול להרגיש לי טוב יותר ולא רק להראות טוב יותר (למרות שכמובן, גם).
כבר מזמן הבנתי שקלוריות הן לא מראית הכל, ומנסה להכניס מזון יותר בריא לתפריט. וזה כל כך קשה לי,כי מרגישה שהכל כל כך דורש הכנה כדי שיהיה לי טעים וימשוך אותי, כדי לוותר על הנגישות והקלות של המאכלים האחרים. אני אוהבת אגוזים,ואוהבת פירות, אבל זה לא ממלא אותי מספיק כדי להיות שבעה. מה גם שבמקביל אני צריכה לדאוג לאוכל לילדיי שיהיה איכשהו סביר בעיניי למרות שהם לא מוכנים לאכול כלום (חוץ מהקטנה שאני רווה ממנה נחת רבה בקטע של מה שהיא אוכלת, כשהיא לא רואה שהגדולים אוכלים קטשופ ורוצה גם).


בקיצור, עוקבת ומקווה שאוכל לקחת משהו מכאן
ומאחלת לך המון בהצלחה אל הלב במסע הזה

(תפילה, את רשמתי מאוד מאוד ממה שכתבת על התזוזה שחלה אצלך. ואוו!! זוכרת הרבה הרבה ספקות ותסכול בעניין)

[תמרוש_רוש]

אה, את הקטשופ זרקתי מהבית יום אחד. בקבוק חצי מלא, ככה לזבל. פשוט נמאס לי מהוויכוחים עליו עם הבן.
ואז קניתי "רוטב עגבניות לפיצה", שנראה ומתנהג כמעט כמו קטשופ, רק שיש בו תבלינים ושום ואין בו סוכר. מדהים כמה מהר הבן שלי אימץ אותו כתחליף. כמובן, הוא היה שמח להישאר עם הקטשופ, ופעם התלונן שהחדש טעים פחות (דאא), אבל הוא חי עם זה.
וככה גם אני הורדתי את רמת הסוכר שלי, ובתבשילים.

[אל_הלב*]

היום אני מאושרת

[תפילה_לאם]

היום אני מאושרת
|| || || || || || || ||

[תמרוש_רוש]

@}@}@}

[אל_הלב*]

טוב, אז היו ימים עמוסים ביותר,
ברביעי עשיתי בדיקת דם ואכן גיליתי שאני בודאות בהריון (-:
יש עייפות גדולה וקצת חולשה אבל בסך הכול בסדר גמור.
בחמישי היה לי מבחן אחרון לסמסטר שעבר יחסית בסדר, כבר ציפיתי להכשל כי מרב התרגשות על ההריון והעייפות לא הספקתי ללמוד כמו שצריך.
אתמול היתה לי הופעה בגינה השכונתית והיה מאוד מרגש, כייף ושכונתי,
ההופעה הפכה להפנינג שכונתי שלם, עם הפתעות מתוקות לילדים בחינם שתרמו כל מיני בעלי עסקים בשכונה,
ואפילו ראש העיר הגיע לפרגן ואמר כמה מילים.
ממש לפני ההופעה היה לי התקף חרדה קצר, שעבר יחסית מהר, גם בגלל ריב שהיה לי עם בעלי שעה לפני, שכמעט חרב לי את המצברוח והוא כמעט לא בא.
הצלחתי לנשום עמוק, לצאת מהצדקנות, לתקשר טוב יותר ולגרום לו להרגע ולבוא עם הילדה.
חברים מעיר אחרת הגיעו במפתיע וממש פירגנו והתלהבו מהפעילות השכונתית הענפה,
וזה הזכיר לי שוב כמה אני אוהבת את השכונה המיני קיבוץ שלי בתוך עיר גדולה.
בכל זאת יש בי שורשי קיבוצניקיות...

אחרי שתי המטרות הללו, מציבה לעצמי לחזור לשיעורי נהיגה בשבועיים הקרובים ולהיכנס לשגרת ספורט שבועית.
אני מאוד מפחדת לעלות במשקל בהריון, גם ככה אני 9 קילו יותר מלפני ההריון הקודם.
חוזרת לקרוא את המלצותיכן לתזונה, הן רלונטיות יותר מתמיד.
חייבת למצוא תמרים טעימים ואגוזים, זה נראה לי אחלה נשנוש בין הארוחות.

נשארת על חצי רסיטל/ציפרמיל, בכל זאת מקננת בי המחשבה המפחידה שחס וחלילה זה עלול לפגוע בעובר.
גם עשיתי לק ג'ל ושעווה לקראת ההופעה והתמלאתי חששות.
עם הגוונים לשיער אחכה עד לשליש השני.
בינתיים ממתינה לעוד שבוע וחצי שבועיים לעשות בדיקת אולטרסאנד ראשונה לבדיקת דופק.
מפחדת להתאכזב.
מצד שני נושמת עמוק וסומכת על היקום שמה שצריך לקרות יקרה.
איכשהוא גם החששות מהלידה ואחריה מתגמדים,
מקוה שלא אתבדה ואכן תהיה זו חוויה מתקנת, מגיע לי וגם לאישי

הבת שלי כל הזמן מדברת על שהיא רוצה אחות ומשחקת שהיא אמא של הבובות שלה,
ולפני שבועיים עוד לפני שידעתי שבהריון סיפרה לכל הגננות שלאמא שלה יש תינוק בבטן...
מתי לדעתכן כדאי לשתף אותה?
היא מודיעין 144 אז בכל מקרה לפני שארצה כל העולם ידע לא אוכל לספר לה (-:

[תפילה_לאם]

שמחתי לקרוא על ההופעה. את שותפה ביצירת מסורת!
וכל הכבוד ש{{}}הצלחתי לנשום עמוק, לצאת מהצדקנות, לתקשר טוב יותר ולגרום לו להרגע ולבוא עם הילדה.
הרווחת מזה בגדול!

_חוזרת לקרוא את המלצותיכן לתזונה, הן רלונטיות יותר מתמיד.
חייבת למצוא תמרים טעימים ואגוזים, זה נראה לי אחלה נשנוש בין הארוחות._
את צודקת בעניין רלוונטיות ההמלצות, רק קחי בחשבון שלפעמים יש תקופת בחילות, שאת מסוגלת לאכול בה דווקא רק את מה שלא מומלץ ונגעלת מהמאכלים המזינים ביותר. זכרי שאת עושה מה שאת יכולה, ובעז"ה בהמשך זה משתפר. גם אם יש בחילות אפשר לנסות לחשוב ואולי כן למצוא משהו שנחמד לך מבין המאכלים המזינים. למשל, אם הגעיל אותי מנגו, אולי תפוח כן בא בחשבון.
תמרים ואגוזים הם אכן נשנוש נפלא, ואת יכולה למצוא כאלה בכל סופר. ממליצה לך על זן תמרי מג'הול. הם מתוקים ורכים, ובניגוד לאחרים לא נוטים להוסיף להם סוכר, כמו שתוכלי לראות על האריזה.


מתי לדעתכן כדאי לשתף אותה?
כשכבר לא תהיי מסוגלת להתאפק? נו, ממיחא היא כבר שיתפה את כל העולם...

שבוע טוב! איזה כיף לך!

[אל_הלב*]

חחח הרגת אותי (-:
אתמול בערב הילדונת דרשה סיבוב סחוץ והיה חום איימים. הצעתי שנלך להתנזג בבית כנסת מול הבית והיא התלהבה. הסברתי לה שהיא יכולה לבקש מה שהיא רוצה מאלוהים.
היא דיברה בליש וביקשה שיתן לה תינוקת בבטן של אמא (-: נקרעתי ממנה.
באיזה שלב עצמה עינ5יים והתחילה לומר אני שם שם משפחה (אמרה את שלי לא את שלה...) מרחוב איקס קומה איקס מבקשת שתביא לי אחות...מאוהבת באוצרית הזו.
כשיצאנו שואלת אותי נו אמא הוא כבר שם לך תינוקת בבטן? אמרתי שהוא עובד על זה, צריך לבקש כמב פעמים עד שמתגשם (-:

[תפילה_לאם]

מתוקות שתיכן!

[אל_הלב*]

אתמול ביקרתי חברת נפש מהילדות (החברה הכי ותיקה שלי) שילדה פג חודש לפני הזמן.
ממש שמחתי לבוא לחזק ולהיות שם בשבילה, עם כל הקשיים והבאסה של ההתחלה.
החזקתי את התינוק והשתדלתי לפנות אותה קצת.
היא כל היום בין ארבע קירות כי אסור בהוראת רופא לתינוק לצאת החוצה ולראות אנשים מחשש לוירוסים, כי ממש פיצי.
זה הזכיר לי את הסיוט של ההתחלה, של ההרגשה כמו כלא.
והוא בגזים וצורח וסובל המון (בדיוק כפי שלי היה בהתחלה עם התינוקת). מאוד קשה לה.
זו היתה פרספקטיבה מאלפת בשבילי לראות את זה מהצד ולהישאר אופטימית ומחזקת,
לדעת שזה זמני וזה יעבור, שזה קושי נורא, אבל מה שמכביד עוד יותר על הקושי האוביקטיבי הם רגשות האשמה והביאוס העצמי שאת לא מסתדרת לבד כמו שהיית רגילה כל חייך.
גם הקשיים בהנקה והשאיבות האינסופיות, ממש פלאש לאחור.
והייתי ממש בסדר עם זה.
כלומר, זה אכן מזכיר לי את הקושי והסיוט של ההתחלה והחוסר אונים והיכולת המוגבלת של האיש להכיל,
אבל מרגישה חזקה יותר, שרואה את האופק של זה, שיש לי את הפרספקטיבה שיהיה לזה סוף, שזה לא לכל החיים.
וגם שצריך להיעזר כמה שיותר, אפילו בתשלום ולצאת מהבית להתאוורר.
עם החוסר שינה נראה לי יהיה לי קשה כמו פעם שעברה, אך גם לזה כבר יותר יודעת איך לגייס לעצמי עזרה כדי לא לשקוע בדיכאון.
מאוד מאוד מקווה שלא אתבדה ואכן תהיה זו חוויה מתקנת.

מתלבטת מתי ללכת לעשות בדיקת דופק.
מפחדת להתאכזב וגם לא בא לי לטרטר את עצמי שבוע אחר שבוע, לכן מחכה לשבוע הבא.
כמובן שלא התאפקתי וסיפרתי לחברת הילדות ולעוד מישהי שבקשר אינטרנטי איתה שהכרנו מהפורום לדיכאון לאחר לידה.
מפחדת מעין הרע, אך בוחרת להאמין בטוב, הכול לטובה ואלוהים מלמעלה דואג לי ולעובר.
אני לא מצליחה להבין מה אני מעדיפה, תינוק או תינוקת.
תינוק יותר מפחיד אותי, אבל לא אתבאס אם זה יהיה בן, כי יש משהו בלהתנסות בלגדל את שני המינים.
מצד שני אין כמו בת, עם כל הבגדים המתוקים והרגשת ההזדהות הזו והנושאים המשותפים שרק הולכים ומתרחבים ככל שהיא גדלה.
מאמצת את האימרה הידועה: מה שיוצא אני מרוצה. (-:

שיהיה אחלה יום

[תמרוש_רוש]

מתלבטת מתי ללכת לעשות בדיקת דופק.
לדעתי, לא לעשות.
מיותר לגמרי.
לעשות א"ס אחד לקביעת גיל ההריון, ואז עוד אחד בשביל שקיפות עורפית (ולהחליט מראש אם את עושה את זה רק בשביל לדעת או בשביל להחליט החלטות), ואז סקירה, וחלאס - אלא אם כן יש הצדקה ספציפית.

[תמרוש_רוש]

אני לא מצליחה להבין מה אני מעדיפה, תינוק או תינוקת.
כשהם ייוולדו, זה מה שתעדיפי.
בדוק ומנוסה

[אל_הלב*]

תמרוש, המטרה של אולטרסנד ראשון היא לא רק לדופק, היא גם לוודא שאכן יש שק הריון ועובר ובמקום הנכון, בתוך הרחם.
פשוט עדיף לעשות אותו כבר ביחד עם בדיקת דופק.
צריכה את זה בשביל לאשש לי שאכן אני בהריון, למרות שעם כל הסימנים של העייפות והבחילות והרגישות לריחות, והריצה כל שניה לשירותים כולל התעוררות בלילה לפיפי, אין שום ספק.

כשהם ייוולדו, זה מה שתעדיפי.
מקוה שאת צודקת (-:

היום מסיימת שבוע 6, נראה לי שביום ראשון 6+2 אלך לעשות בדיקה.

הזוי שאני נראית בהריון עם בטן של חודש חמישי עוד מלפני שנכנסתי להריון, וגם עכשיו זה מאוד מוזר,
כי הבטן היא משומן ולא מעובר שגודלו כמה גרמים.
מצד שני אני טפו טפו כן בהריון, לא יודעת כבר איך להגיב למבטים ולשאלות.

השבוע התחלתי קצת להניע את עניין הספורט : הלכתי לשיעור פילאטיס שעשה לי מצוין ואתמול עליתי 10 קומות ברגל.
בשבת אשחה. הבעיה שאני כל כך עייפה שממש צריכה להכריח את עצמי.
אבל חייבת, לא רוצה להגיע למשקל הר אדם, כבר עכשיו אני 7 יותר מלפני הלידה הראשונה.

מבחינת אוכל יחסית אוכלת בסדר, משתדלת כמה שיורת אוכל בריא ולא מעובד.
ועדיין, אני כבר שבוע משלשלת כל יום לפחות פעמיים ביום.
וכל שניה רצה לפיפי לשירותים, לא זכרתי שזה היה כך כל כך בהתחלה, רק בשליש האחרון.

[אל_הלב*]

הילדה מקיאה כל הלילה...
מזה זמן רב לילה לבן.
מרגישה קצת אשמה, אולי קלקול קיבה בגלל ארוחת ערב לא אידיאלית.

[אל_הלב*]

אחרי סופ"ש מזעזע של הקאות של הילדה שאחרי 12 שעות חלפו למזלנו,
אני התחלתי להרגיש חולשה ובחילות ואפילו הקאתי בבוקר.

הבוקר עשיתי אולטרסאונד ראשון ובלי עין הרע, יש עובר ושק הריון ברחם ואפילו דופק.
היה מרגש לראות.
5 מ"מ, פיצי פיצי, שפועם בתוכי, שבוע 6 +2.
מה עושים עם הבחילות האלה. והמותשות.
יש לי כל הזמן עודף רוק בפה.
קניתי לימון, מקוה שיעזור.
אין לי אנרגיות להסתיר את זה.
האיש לא מוכן עדיין לספר להורים.
סיפרתי לכמה חברות קרובות.
שיהיה שבוע טוב

[תפילה_לאם]

מרגש !!!!

תרגישו טוב!
(גם אצלי שתי ילדות הקיאו הלילה.)