תינוק שבוכה כל היום_
ומצאתי הרבה ממה שקורה לנו שם, ובכל זאת...
נולדה לי לפני 7 שבועות בלידת בית מופלאה (שאני מנסה לספר את סיפורה בהמשכים כמובן בדף הבית) קטיני שלי. עשרת הימים הראשונים לחייה היו כמו ירח דבש, ואז התחילו הקשיים. אני רוצה לספר קצת את הסיפור שלנו, כדי לשמוע אולי תובנות, דברים שלא חשבתי לבדוק אותם
הצעות אולי לאיך לבדוק,
סיפורים שיחזקו
סתם תמיכה )-:
שאלות מנחות אולי כדי לנסות להבין, איך אני יכולה לעזור לה, לקטנה שלי. וכך גם לעזור לעצמי.
מהיום העשירי התחיל בכי גדול, התפתלויות עזות של כאבים. הכיוון היה קוליק (גזים) כמובן, למרות שזה לא היה התיאור הקלאסי של כמה שעות של בכי לא מוסבר כל ערב אלא בכי קשה וכואב ומתפתל כמה פעמים ביום, בצורה כזו שזה נראה קצת כמו כל היום.
הלכתי למישהי שהיא כמו איילת מטוטלת וקבלתי תפריט (שלא הוריד הרבה ממה שאני לא אוכלת ממילא) וזה לא עזר .
בדקנו תכשירים והם לא עוזרים.
הרופאה שלנו (שהיא חיובית ובראש שלי לרוב) ראתה לשון קשורה שמפריעה וגורמת לכניסת אוויר ולריפלוקס (למרות שאין קושי בהנקה) . הלשון נגזרה וללא שיפור.
בביקור הבא אצל הרופאה היא חשדה שלא מדובר בגזים רוב הזמן אלא בשילוב עם ריפלוקס, ועם עומס על מערכת העיכול. קטיני עולה במשקל הרבה מאוד מאוד (נולדה 3.800 ושקלה 5 בגיל חודש). גם אני וגם הרופאה יודעת ש אין השמנת יתר מהנקה בלעדית אבל היא הציעה לרווח בין ההנקות כדי שלמערכת העיכול יהיה יותר חופש.
קניתי שעון, ומאז אני משתדלת להקפיד לא להניק במרווחים של פחות משלוש שעות. אני חייבת לומר שזה יצר קושי רגשי אצלי, כי תמיד מחלחל בי הספק שאולי היא רעבה... וכי אני מרגישה שמאז אני פחות בקשר ובקשב אליה ולצרכים שלה. היא תמיד עושה תנועות של מבקשת לינוק, יונקת דרך החולצה, ידיים לפה... סימנים שנראים כל כך ברורים ל'אני רוצה ציצי''. ברור לי שצורך המציצה שלה לא מסופק, ולפעמים אני מנסה אפילו לתת לה מוצץ. זה אפילו כי אני לא מחבבת את העניין. אבל אני כן יכולה לומר שבשבוע הראשון אחרי ריווח ההנקות נדמה היה שיש שיפור כל שהוא. אני מבחינה יותר בין בכי של כאב התפתלויות, נכנס בכי חדש של עייפות, ולא הכל מוביל לציצי. ויחד עם זאת, קטיני מגיעה לצרחות קורעות לב מאוד מהר, ובהרבה מהפעמים אני לא מבינה למה ומה היא רוצה.
עד כדי כך שאני מרגישה לפעמים שחוסר היכולת שלי להבין אותה הוא הגורם לכל זה.
היא מתפתלת המון, גם מתוך שינה. לפעמים התפתלויות שמעירות ולפעמים לא. לעיתים הפליטות מציקות לה ולעתים לא. לעיתים הגזים מציקים ולעיתים היא מפליצה אותם בנחת... גם עם הקקי.
ועדיין אני מרגישה אותה תינוקת שחלק ניכר מהזמן סובלת. והפידבק מהסביבה , נשים שמכירות תינוקות רבים יותר ממני, אומרות שיש כאן משהו שהוא לא רגיל לגמרי- בעוצמות, בכמות הזמן, באיך שהיא נראית באפיזודות הבכי האלו, שקורות לפעמים כמה פעמים ביום לאורך שעות. רגעי הערות שלה, הרגעים המעטים שבהם היא ערה ולא כואבת ומתקשרת התחילו רק אחרי ריווח ההנקות (אמנם זה גם היה גיל חודש). אך הם לא נמשכים יותר מדי זמן, ומעבר ממצב למצב תמיד מלווה בבכי. בעצם אנחנו גם מגיעות למצב שהיא מקבלת לאכול כמעט תמיד (אלא אם היא קמה מהשינה בזמן) רק אחרי פרק זמן של בכי.
האנשים מסביב מתחלקים לשניים-
אלה שאומרים שככה זה, וזה יעבור מתי שהוא (גיל שלושה חודשים?)
ואלה שאומרים- כמעט הכל פתיר. אפשר לנסות לעזור. כדאי לנסות להבין.
זו שאלה של האם להתעלם ולהכיל את הבכי וזהו, או להמשיך לחפש סיבות ופתרונות.
אני נעה בין כאן לכאן (מה גם שגם בהריון הבטיחו שלי שהבחילות יעברו "אחרי שלושה חודשים".
) אז אני מפחדת להיתלות בזה.רוב היום היא עלי בידיים או במנשא (לפי המשקל אפשר לתאר מה מצב הגב שלי (-: )אבל היא לא כל כך מוכנה למנשא במצבי ערות ( טונוס שרירים מאוד גבוה מפרקים ננעלים וכו)
זהו נראה לי. הלוואי שיש משהו לעשות, דרך להבין. אולי נמצא אותה כאן.
בכל מקרה, אני בודקת את התיאוריה של אמא של ליה שאומרת שכשכותבים בעיות בבאופן יש להן נטיה להעלם...(-:
קודם כל!!
אבל זה שווה את זה. באמת, תחשבי שהיא לא תסבול כל כך -- וגם את לא.