תפילה לאם

תפילה_לאם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דף בית
דף מוצנע

תפילה_לאם

<עד עכשיו הייתי אין ייאוש .>

דף בית אישי

תפילה_לאם

וואלה. תודה!

הי,

בקשר לגמילת הלילה. תראי, יש לי משהו לכתוב אבל הוא ממש לא פוליטיקלי קורקט ולא מתאים לרוח האתר. ואולי כן? כתבתי כמה פעמים ומחקתי. יושבת על הידיים.

בסופו של דבר ממש כשבאתי לישון בחמישי בלילה התעורר הראשון ורצה לינוק, אז היה לי ברור שאני לא מעוניינת להניק קרוב כל-כך למעוד ההרדמה שלהם ומשם פצחנו שוב בגמילת לילה... יש אחד שעובר את זה קצת יותר בתלונות... אבל יש שיפור גדול בשלושת הלילות האחרונים ואני מרגישה שיש לי יותר כח ושמחה להניק אותם במהלך היום כשהלילות נטולי הנקה. עם אחד מהם אני עדיין צריכה לקום (הלילה רק פעם אחת) ולרדת למטה ואחר כך כשהוא משתכנע שלא תהיה הנקה לתת קצת מים ולחזור להרדים על הכסא בחדר מחשב... השני ביקש מוקדם בבוקר והצליח לחזור לישון בלי. אני מתפללת שהפעם כולנו נצליח יותר. תודה על ההשראה וההתעניינות. ול אמא נמרה סקרנת אותי מאד !!

אה, סליחה, כתבתי לך בדף אין יאוש

שוב שלום!
אז ככה:
השגתי עגלה, תיקנתי אותה על חשבוני, נראה לי שתאהבי אותה
איך ממשיכים מכאן?

היי, ראיתי עכשיו ששאלת לגבי מוצ"ש.. אבל עכשיו זה מוצ"ש

כלומר, קראתי באיחור רב את דברייך

בואי ננסה לעבור לטלפון שוב?
אני ב-
050-7827729

אה איזה קטע

גמדים שכמותכם, לא שמתי לב שהייתם פה

קבלי שלל ברכות לבביות

איזה קטע !!! אלה בטח לא הראשונים שלה, נכון ? ואני רציתי להודות לך על הרעיון לגמילת הלילה, ממש הבדל של שמים וארץ בין הנסיון בעבר (לפני איזה חמישה חודשים) לבין עכשיו !!!

הי תפילה לאם

דווקא שמתי לב ששינית את שמך וגם פתחת בלוג חדש שקראתי חלק ממנו
פשוט כשקראתי את הדף שלי אוטומטית הגעתי לשמך הקודם ולרגע שכחתי שהחלפת

אתם מוזמנים בשמחה אלינו ביום ראשון בחנוכה, נשמח להכיר ולארח

תשלחי לי מייל עם טלפון, צריכות לדבר כי בעיקרון אני צריכה לדעת אם אתם באים או לא

אשתדל להתקשר עוד מעט

נשמח בבואכם, תביאו את עצמכם וזהו, אני אטגן שפינג' (המאכל החשוב בחנוכה אצלנו) ואכין משהו קל לאכול.
בעצם אולי אני אכין מרק כי זה הכי פשוט, אז תביאו שקדי מרק (נראה לי שנגמרו לי החבילות אבל אבדוק)

יום טוב ונדבר

בצומת תפוח את לוקחת שמאלה (ועדיף שתאספי טרמפיסטים), נוסעת דרך חווארה (זה באמת לא נורא, אבל אם את חוששת תקראי את הדפים הפוליטיים ומייד תביני שאין כאן שום סכנה או מלחמה אלא רק שני גורמים מרושעים : מתנחלים וחיילים, אז אם את לא חוששת מאיתנו אין לך עוד ממה לחשוש (-: - סתם, ציניות קלה, אל תתייחסי, באמת די רגוע פה וסיכון יש גם בחציית כביש או נסיעה ברכב). עוברת את הפנייה ליצהר, מגיע לצומת : ישר זה לשכם, ושמאלה להר ברכה - את לוקחת ימינה לאיתמר ואלון מורה, עוד 4-5 דקות נסיעה ויש לך פנייה חדה ימינה אל תוככי איתמר - אני אהיה איתך בקשר בסלולארי אם את רוצה. וסעי לאט, בחווארה לא שמעו על כללי נסיעה בטוחים.

מחכים לכם

אם יש לך בצל סגול בבית תביאי

שכנה שלי לקחה לי את אחרון הבצלים הסגולים אתמול, האמת אם הייתי חושבת על כך לא הייתי נותנת לה אבל נזכרתי באיחור
במכולת אין סגול רק בצל לבן והמרק יוצא הרבה יותר מוצלח עם הסגול
אז אם יש תביאי, אל תלכי לקנות במיוחד, אם לא אני אסתדר גם בלי

חנוכה שמח (יש, הגיע סוף סוף, הבצק לשפינג' כבר מוכן - אני כמובן אכין גם מחר, אבל נר ראשון בלי שפינג' ? - זה מעשה שלא ייעשה)

וואי, אני לא יודעת מה לומר, אנחנו ממש מחכים לכם ורוצים לראותכם ומצד שני...
בד"כ זה לא ממש מפריע לי כי הכי גרוע..., אבל השבוע אנחנו נוסעים לכל השבוע מיום שני ב"ה אז חשוב לי מאוד שירגישו טוב.
אם נראה לך שזה לא מדבק או שזה עבר לו אז תבואו, גם לא צריך להיות היסטריים מדי, בבוקר בטח תדעי טוב יותר איך הוא מרגיש אז נדבר

שבוע טוב וחנוכה שמח

לא מבולבל אלא יותר משקף את המצב. אולי אתם בתחילתה של דרך (בעצם בתהליך ממושך) ואי אפשר באמת לדעת לאן זה יגיע. אני זוכרת את התגובות הראשונות של עומר לרעיון של חינוך ביתי... כשרגילים מאד מאד לדרך הנורמטיבית זה באמת נשמע מאד מאד הזוי והמקום שאנחנו למשל נמצאים בו היום רחוק מאד מהמקום שהיינו בו כשרק שמענו על הרעיון. אפשר בשמחה לנסות לקבוע לאיזה ערב (קחו בחשבון שהילדים ערים עד מאוחר)

נשמע לי לא להיט להכנס לעסק כשהוא לא בפנים. חכי עוד כמה ימים ותראי איפה אתם עומדים.

לגבי השאלות שלך: הוא נכנס למסגרת רגילה לגמרי (טוב נו, בית ספקר "קשת" כאן הוא בית ספר עם המון מעורבות הורים וכו' וכו') לפי התכנית הסטנדרטית של בית הספר הזה (מעורב דתיים חילוניים). אנחנו כמה שפחות מתעסקים עם כל נושא התוכן ורק נותנים עזרה איפה שצריך. ממש לא הייתי מסכימה בכל גיל אפילו איתו אני תוהה אם עשינו נכון שאפשרנו. זה לא פשוט לנו אבל אנחנו לומדים לאט לאט לחיות עם זה (אני עדיין מקווה שהוא יתעשת ויבין שחבל על הזמן שלו אבל גם לומדת לראות את הטוב שהוא מצליח להפיק מזה).
אני לא כל-כך יודעת מה היו הציפיות שלו, עקרונית הוא מרגיש שמעניין לו, הוא תמיד רצה להרגיש שיש לו מסגרת של דברים לעשות ועכשיו יש לו מעל ומעבר. טוב לו מאד חברתית והוא נהנה ללמוד.

אני חושבת שדווקא ממש כדאי שתבואו יחד, את צודקת בתחושות הבטן שלך שאין כאן עניין שאת תעשי את זה ותקחי את זה רק על עצמך. (סליחה על הקצרנות אמורה לסדר את הסלון לקראת השטיפה...)

נשמע מורכב

אל תתייאשי. חלק מהלימוד שלנו בעולם הזה הוא כנראה להיות בהכנעה ולא ללחוץ בכח כי אז התוצאה היא לא בדיוק מה שרצינו. צריך הרבה תפילה ומחשבה כדי למצוא את המילים הטובות לאט לאט להתקרב , העיקר הרי הוא הקשר בינכם ולא הבחירה עצמה. שתהיה שבת שלום

מגניב
אולי תקפצו יום שישי אלינו ?
נשמח
הר ברכה זה חמש דקות מאיתנו בערך
למי חוגגים שם ?
קר שם בעיקרון עוד יותר מאיתמר (איתמר זה הישוב הכי נמוך בגב ההר - רק 670 מטר לעומת יצהר וברכה שהם 900-1000 מטר) אז תביאו לבוש חם

תפילה_לאם

לא יודעת אם כאן המקום המתאים לשמור לעצמי ולשתף אחרים - בכל אופן:

_נאום חינוך / יאיר לפיד
יש פרט מידע שקראתי לא מזמן שריתק אותי. מישהו עשה בארצות הברית סקר מהן עשר העבודות הכי נחשקות בעולם. ויצאה רשימה. לא הפתעה גדולה: מחלקת הפיתוח של אייפד ב"אפל", ואגף "בינג" במיקרוסופט, וכמובן יש שם איזה שתי משרות ב"פייסבוק", דברים כאלה... אבל הפרט המדהים הוא זה: מעשר המשרות הכי נחשקות בעולם, אף אחת – אפילו לא אחת – לא היתה קיימת ב-2004.
אף אחד מהמשרות הכי נחשקות בעולם לא היתה קיימת לפני שבע שנים.
ואתם יודעים מה זה אומר על מערכת החינוך?
זה אומר שמערכת החינוך אמורה להכין לחיים את הילדים שלנו, אבל היא לא יודעת לאיזה חיים היא מכינה אותם. כי זו הבעיה הגדולה ביותר של החינוך היום: חינוך עוסק בעתיד, אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד. תלמיד שמתחיל השנה כיתה א', יסיים את חוק לימודיו בשנת 2024. אין לנו שום דרך לדעת איך יראה העולם בשנת 2024, מה יהיה חשוב ומה לא.
אז הדבר היחיד שאנחנו יכולים ללמד את הילדים ולדעת שהוא חשוב – זה ללמוד. אנחנו צריכים להודות שאנחנו לא יודעים, ולתת להם כלים ללמוד בעצמם.
הבעיה היא שהמערכת – מערכת החינוך – לא אוהבת להודות בזה שהיא לא יודעת. אף מערכת לא אוהבת להודות בזה שהיא לא יודעת. אז היא מעדיפה להגיד למורים שלה - אתם לא יודעים. אתם המורים, אתם לא יודעים. אז אני אכין לכם את כל מערכי השיעור, ואני אחליט מהם הספרים, ואני אשלח מפקחים, ואני אציב לכם מדדים, אני הכל חוץ מדבר אחד – לתת בכם אמון.
קן רובינסון, שהוא אחד ממומחי החינוך הכי חשובים, והכי יצירתיים בעולם, הוציא לא מזמן ספר על חינוך שנקרא "המקום הנכון". והוא פותח את הספר בסיפור שהיה באמת:
הסיפור הוא על בית ספר יסודי, שבו המורה ערכה שיעור ציור לקבוצה של ילדים בכיתה א'. ובשורה האחרונה של הכיתה ישבה ילדה שסבלה מבעיות קשב וריכוז, ובדרך כלל התקשתה להתרכז בשיעור, אבל באותו יום הילדה ישבה יותר מעשרים דקות וציירה משהו, בריכוז עמוק, לגמרי בתוך הציור שלה. והמורה הסתקרנה וניגשה אליה, ושאלה "מה את מציירת"?
והילדה, בלי להרים את העיניים, אמרה, "אני מציירת את אלוהים".
אז המורה אמרה, "אבל אף אחד לא יודע איך אלוהים נראה".
והילדה אמרה, "עוד רגע כולם יידעו".
אני אוהב את הסיפור הזה כי הוא סיפור על בטחון עצמי. הוא סיפור על מישהו שמאמין בעצמו. וזה סוג תמים של אמונה בעצמנו, שהולך לאיבוד. כי אם אני אקח קבוצה של ילדים בני שש, ואני אגיד להם לצייר את אלוהים, הם ינסו. הם ינסו משהו. אבל אם אני אקח אתכם - קבוצה של אנשים מבוגרים, ומשכילים, שלמדו תנ"ך, שראו את הקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו, שיש להם הרבה יותר אינפורמציה מילדים בני שש – ואני אבקש מכם לצייר לי את אלוהים. אתם תסבירו לי למה אתם לא יכולים. אתם תגידו לי שאתם לא רוצים לפגוע באף אחד, אתם תצטטו את "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", וחלק גדול מכם יגיד לי, "אני לא יודע לצייר". כאילו שאם תציירו את אלוהים, בגלל שאתם לא יודעים לצייר, הוא לא ייצא דומה.
אבל הסיבה האמיתית לזה שאתם לא תרצו לצייר את אלוהים, היא שאתם תוצר של מערכת שלא האמינה בכם. ואנשים שלא מאמינים בהם, בסופו של דבר לא יכולים להאמין בעצמם. והמערכת שאנחנו גדלנו בתוכה היא עוד טובה הרבה יותר מהמערכת היום. כי כל המערכת היום מושתתת על דבר אחד: על אי אמון.
זו מערכת שאין לה אמון. אין לה אמון במורים, ואין לה אמון בתלמידים, ואין לה אמון בעצמה.
אין לה אמון במורים אז היא כל הזמן מודדת אותם. יש פיזה ויש מיצ"ב ויש אחוזי זכאות לבגרות, יש מדדי פיריון בחינוך, יש מדדים של ה-OECD, ושל הרשויות המקומיות, ושל משרד האוצר. זה כאילו שסביב כל מורה יש טבלה, והוא כל הזמן נמדד מול הטבלה, ומסביבו יושבים חמישה מפקחים שונים, מחמישה גופים שונים, שכל הזמן בודקים אם הוא עומד בתקן.
הייתי באיזה כנס שהיה בו נציג ממשרד החינוך של פינלנד – כמו שאתם יודעים פינלנד היא כבר כמה שנים מקום ראשון בעולם בחינוך - אז שאלתי אותו "איך התחלתם? מה היה הצעד הראשון שעשיתם כשהתחלתם שם את מהפיכת החינוך?"
והוא אמר לי, "פיטרנו את כל המפקחים."
אז אמרתי לו "מה פתאום?"
והתשובה שלו היתה, "לרופא אין מפקח, למהנדס אין מפקח, למה שלמורה יהיה מפקח?" אני לא רוצה להשמיץ פה את אוכלוסיית המפקחים, אני בטוח שהם אנשים טובים, אבל הם עובדים בכירים בתעשיית אי האמון. אם אתה לא סומך על מישהו, תפטר אותו. אם אתה סומך עליו – תסמוך עליו.
אבל למערכת שלנו אין אמון במורים, בדיוק כמו שאין לה אמון בתלמידים, אז היא כל הזמן עושה תרגילים, כדי שהתלמידים יהיו בשליטתה המוחלטת. ואתם יודעים איך נקרא התרגיל הגדול מכולם? הוא נקרא בחינות הבגרות.
בפברואר הקרוב תהיה בגרות בתושב"ע – תורה שבעל פה – לדרוזים! תהיה בגרות ב"לקט מצוות", יש דבר כזה, בגרות ברוסית, בגרות בפסיכולוגיה, בגרות באמנות, האם אתם מודעים לזה שיש שתי בגרויות בחקלאות - בגרות בחקלאות הצומח ובגרות בחקלאות בעלי החיים (נשבע לכם!), בגרות באמנות התיאטרון, בגרות בתקשורת המונים, הם יעשו בגרות על "האח הגדול". . יש בגרות במלונאות, בגרות בשֶפיות – הם לומדים לעשות עוגיות – יש בגרות בשיט ומדעי הים. בתיכון מילטון בבת-ים פגשתי תלמידים שרקדו סלסה בחצר, ואמרתי "איזה יופי שהם רוקדים בהפסקה", ואמרו לי "לא, הם לא לא הפסקה, הם מתכוננים לבגרות בסלסה." הם רוקדים סלסה, זו הבגרות שלהם.
אני רוצה להבהיר, אני לא נגד זה שילדים ילמדו סלסה. בחינוך מודרני הרעיון הוא שכל ילד יפתח את מה שנקרא "אזור החוזק" שלו. זה מקסים ונכון. הבעיה מתחילה כשמישהו מנצל את איזורי החוזק של הילדים שלנו כדי להעלות את אחוזי הזכאות לבגרות שלו, או כדי לשפר את יחסי הציבור של משרד החינוך.
בפינלנד יש ארבע בחינות בגרות. מתמטיקה, אנגלית, הבנת הנקרא ומקצוע בחירה אחד. באנגליה יש שלוש. בצרפת ארבע. בישראל יש 265 בחינות בגרות. למה? כי אז לא צריך לסמוך על המורים ולא צריך לסמוך על התלמידים, במקום זה מקימים תעשיה שלמה של מבחנים.
אתם באמת חושבים שהילדים שלנו לא מבינים מה קורה? אתם באמת חושבים שהם לא מבינים שהנסיון הזה לתחמן את הממוצע הוא הבעת אי אמון בהם, והבעת אי אמון במערכת, והבעת אי אמון ביכולת של המורים שלהם לעניין אותם?
הבן שלי, ליאור, יעשה בשנה הבאה בגרות בתנ"ך. למה? הוא לא צריך לעשות בגרות בתנ"ך, הוא צריך ללמוד תנ"ך. תנ"ך זה ההיסטוריה שלו, והמורשת שלו, והביוגרפיה הרגשית שלו, וזה גם הספר הכי טוב שהוא יקרא אי פעם בחייו. ואם הוא ילמד אותו, ילמד אותו בשביל ללמוד ובשביל להבין – הוא יאהב אותו. אבל ללמוד לבגרות זה ההיפך מללמוד.
היום הם לא לומדים בשביל לדעת, הם לומדים בשביל לעבור את המבחן. את המבחן באהבת יעקב לרחל, ואת המבחן בעקידת יצחק, ואת המבחן על מהפכן בשם ירמיהו, ואת המבחן על אלוהים. הם צריכים לעבוד מבחן על אלוהים ולהוציא לפחות 60 באלוהים.
למה? כי למערכת אין אמון בהם. המערכת לא מאמינה שהם מסוגלים לאהוב את הספר הכי טוב שנכתב אי פעם, או להבין אותו, אם לא תהיה בחינה.
ותחשבו מה זה עושה גם לאמון שלהם במורים. הילדים לא מתייחסים אליהם בתור המורים שלהם, אלא בתור כלי להכנה לבגרויות. אבל אם במקום בחינת בגרות את הציון שלהם בתעודת הגמר ייתן להם המורה שלהם – המורה שמכיר אותם, שלוקח בחשבון גם השקעה, ואהבה, ואת ההבנה של המאמץ שעושה כל ילד – תחשבו איזה שינוי דרמטי זה יעשה במעמד המורה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להאמין במורים שהם רוצים ללמד, ואנחנו צריכים להאמין במנהלים שהם יודעים לנהל, ואנחנו צריכים להאמין בתלמידים שהם מסוגלים ללמוד, ואנחנו לא מאמינים להם.
שואלים אותי מה הדבר הראשון שאני אעשה אם אני אהיה שר החינוך. זה מה שאני אעשה. אני אבטל 262 בחינות בגרות מתוך ה-265. הילדים שלנו צריכים בגרות באנגלית, ובמתמטיקה, ובהבנת הנקרא. וזהו. כשהם יגדלו וירצו ללכת לאוניברסיטה, הם יעשו בחינת כניסה לאוניברסיטה כמו בכל מקום נורמלי בעולם.
ואי האמון לא נעצר שם.
למערכת גם אין אמון ביכולת של תלמידים להיות יותר טובים מההורים שלהם. היא לא מאמינה שתלמיד שנולד עני, בשכונה ענייה, להורים עניים, יצליח אי פעם לצאת מזה.
היתה פה ועדה – ועדת שושני – עמד בראשה שמשון שושני, שהוא היום מנכ"ל משרד החינוך, והוועדה הציעה להפעיל תקן דיפרנציאלי לתלמיד, לפי "מדד שטראוס", להעלות את אחוז התקציב שמיועד לאפליה מתקנת ל-26%. תישארו איתי... זו בסך הכל עברית מסובכת להגיד שילד שההורים שלו לא יכולים לממן לו שיעורים פרטיים, או לקנות לו ספרי עזר, והם לא יודעים אנגלית ואין להם בגרות במתמטיקה, ואין לו חדר משלו בשביל לעשות שיעורי בית – אז תפקידה של המדינה לעזור לו לסגור פערים. היא צריכה להקדיש לו 26% יותר תקציב כדי שהוא יוכל לסגור את הפערים.
אבל אתם יודעים מה קרה? משרד החינוך של דוקטור שמשון שושני, קרא את הדו"ח של דוקטור שמשון שושני - והוא לא קיבל אותו! אז היום אחוז התקציב המיועד לאפליה מתקנת הוא בערך 5%, שזה לא רק נשמע כלום, זה באמת כלום.
כי למערכת אין אמון אפילו בעצמה. יש לזה אפילו הוכחה בכתובים בחוקי מדינת ישראל.
בשנת 2008 הכנסת קבעה את "חוק חינוך מוסדות תרבותיים ייחודיים" המתיר מימון ממלכתי של מוסדות שלא לומדים בהם לימודי ליבה. איזו מדינה בעולם היא כל כך פחדנית, כל כך חסרת אמון בעצמה, כל כך מבוהלת, שהיא קבעה בחוק שהיא פוטרת את התלמידים שלה מהערכים הכי בסיסיים שבהם היא מאמינה?
איזו מדינה בעולם ויתרה על זכותה, ועל חובתה המוסרית, להשמיע את השקפת העולם שלה לגבי השאלה מה תלמיד צריך ללמוד בבית הספר? לאיזו רמה של אי אמון בעצמה צריכה היתה המדינה להגיע, כדי לומר, "אני לא יודעת להגיד אם ילד בן שבע צריך או לא צריך ללמוד אנגלית בבית הספר. זה גדול עלי. אני אשאיר את זה למגזר שלו, כי הוא יודע יותר טוב ממני".
השנה היא שנת הקו האדום של מדינת ישראל. כי השנה, 2012, היא השנה שבה 50 אחוז מתלמידי כיתות א' במדינת ישראל הם או בחינוך החרדי או בחינוך הערבי.
זה אומר ש-50 אחוז מתלמידי כיתות א' במדינת ישראל משוחררים על פי חוק – על פי חוק שהצביעו בעדו מפלגת העבודה, וקדימה והליכוד – מלימודי מתמטיקה, ואנגלית, ומחשבים ועברית והם יגמרו 12 שנות לימוד, על חשבון מדינת ישראל, בתחומי מדינת ישראל, במערכת החינוך של מדינת ישראל, בלי שהם ישמעו אפילו פעם אחת על מגילת העצמאות!
למה? כי המערכת לא מאמינה בערכים שהיא עצמה מדברת עליהם. כי המערכת שכחה מהו התפקיד הכי בסיסי של כל מערכת חינוך – ההבנה שתפקידה הוא לבנות חברה אנושית, ורק ערכים בונים חברה אנושית.
אני חושב שלתת אמון זו הדרך היחידה לקבל אמון, ואני חושב שלתת אמון זה לא רק הדבר הנכון מוסרית וערכית, אלא גם הדבר הכי מעשי שהמערכת יכולה לעשות.
כי חוסר אמון מביא תמיד לתוצאה הפוכה: ישראל מכריחה את המורים שלה לרשום ולדווח על כל צעד שלהם - אז התוצאה היא שאחוז היעדרות המורים אצלנו הוא מהגבוהים בעולם; בישראל יש כמות מטורפת לגמרי של בחינות בגרות – אז התוצאה היא שאנו מהמובילים בהעתקות של תלמידים. אני יכול להמשיך עם הדוגמאות האלה עד מחר, אבל את העיקרון הבנתם.
העקרון הוא שרק אמון מוביל להעמקת המחויבות. ואני יודע את זה כי יש בישראל תופעה מוזרה, שאף אחד לא יודע איך לאכול אותה:
לפי כל המדדים שמשרד החינוך כל כך אוהב, צעירים ישראלים בני שבע עשרה הם מטומטמים, ואותם צעירים בדיוק, כשהם בני עשרים וארבע, הופכים לגאונים.
בגיל 17 הם מהמקומות האחרונים בעולם המערבי במתמטיקה, באנגלית, במחשבים, בפיזיקה.
ובגיל 24 – אותם אנשים – מקימים יותר סטרט-אפים, כותבים יותר מחקרים מדעיים, מקבלים יותר תוארים אקדמאים, עושים יותר אקזיטים, ממציאים יותר אלגוריתמים וזוכים ביותר פרסים מכל קבוצה אחרת עלי אדמות.
מה קורה באמצע?
אנחנו יודעים את התשובה. הצבא.
החבר'ה האלה הולכים לצבא. ובצבא קורים שני דברים: אל"ף – הם עושים קורסים שהם פי-אלף יותר תובעניים, יותר דחוסים, יותר קשים, עם אפס-הקלות, בתנאים לא נוחים, ופתאום מתברר להם, קודם כל, שהם מסוגלים. פתאום מתברר שילדינו המתוקים, שמגיל שמונה כבר יושבים אצל היועצת ובוכים על מר גורלם, בהחלט מסוגלים ללמוד כשמישהו מעיז לתבוע מהם ללמוד בלי פשרות.
והדבר השני הוא שהצבא בא אליהם ואומר להם: אני מאמין בכם. אני סומך עליכם. אני כל כך מאמין בכם שאני מפקיד בידיכם את הדבר הכי חשוב שתעסקו פה אי פעם בחייכם - את בטחונם וחייהם של שבעה וחצי מיליון בני אדם.
וזה הופך אותם לאנשים אחרים. כי מאותו רגע ואילך הם הופכים להיות אנשים שהאמינו בהם. ואנשים שמאמינים בהם יכולים לעשות הכל. כולל, אם צריך, לצייר את אלוהים.
תודה רבה לכם._

ורק שאלה אחת עלתה אצלי בזמן הקריאה: בשביל מה להותיר שלוש בחינות בגרות?
ובעצם עוד אחת: איך תיראה תכנית הלימודים או האם תהיה כזו?

תודה על ההתייחסות שלך בדף סיפור הלידה

מקווה שהיה/יהיה מוצלח לחברתך
מיכל

תפילה_לאם

תודה, מיכל. היא אמורה ללדת באזור פסח וטעונה רגשית מכדי לקרוא...

מזל טוב והרבה אושר!

תודה רבה ! חג שמח גם לכם !!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מחפשת אותך
זו בוקר טוב
תוכלי לרשום לי מס טל במילים ?

תפילה_לאם

היי!!!!!!
איזה כיף לקבל אות חיים ממך!
מה שלומך? מה שלומכם?

אם אין תשובה - תוכלי להשאיר הודעה בתא הקולי ואחזור אלייך.
שבוע טוב!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רשמתי
זו בוקר
את יכולה למחוק
אתקשר הערב

תפילה_לאם

היי בוקר!

אני לא מגיעה להתקשר אלייך. מקווה שתראי כאן.
התכתבתי עם המדריכה שלי וניסיתי לדלות עוד קצת מידע שיוכל אולי להיות לך לעזר.
אני מעתיקה לך הנה מתשובותיה:

"מסגרות החינוך המיוחד מטעם משרד החינוך אינן עובדות לפי הגישה הההתנהגותית. לרוב הן עובדות לפי הבניית הסביבה. יתכן כי במקרה מסויים עבור מטרה כזו או אחרת תפעיל המורה תוכנית התנהגותית עבור ילד מסויים.

כדי להכנס לכיתת תקשורת ילד צריך לעבור ועדת השמה, זה הזמן.

צריך לפנות למחלקת החינוך או למתיא של איזור המגורים."

"יתכן ובקשו ממנה לעבור ועדה נוספת כי במעבר בין מסגרות צריך גם ועדה, אם הבנתי נכון הוא עובר מ ל. [לפני שכתבתי שאתם בחינוך ביתי]

רבין ואבן חן הן לא המייצג. אבן חן באג'נדה ABA ורבין בשנים האחרונות.

רעות באמת יותר מכיל.

אני מסכמה אתך כדאי לבדוק מה יש ליד הבית, "

בהמשך שאלה על היכולת הקוגניטיבית ועל האפשרות לשילוב חברתי (וגם על רצונכם בכך) כקריטריונים לבחינת ההתאמה לכיתת תקשורת.

*** בבקשה אותתי שראית.

מתרגשת בשבילך על ההתפתחויות.

אשמח לשאול אותך משהו בפרטי. תסכימי לכתוב לי למייל שמופיע בדף הבית שלי? (ואם כן- לכתוב לי ששלחת.)
אם לא מתאים לך- זה בסדר גמור

תפילה_לאם

כותבת לך.

היי תפילה

ראיתי עכשיו את ההודעות שלך

בעיקרון אני משתדלת להיות באתר כמה שפחות, משתדלת לא לכתוב בכלל (חיסכון עצום בזמן אגב) - היום לצערי חרגתי מכך - מקווה לשוב בתשובה שלימה ולהתנתק לגמרי אמן סלה (-:

אני כותבת לך שתדעי לא לחפש אותי בדף בית, נסי במייל או בטלפון
ונשמח מאוד לביקור, לא ממש משנה לי אם יום ראשון או שני.

הי תפילה

רציתי להגיד שהיה מאוד נחמד, נשמח שתבואו שוב
והקרוטונים לסלט שהבאת היו אחלה רעיון - אני באמת מחפשת תוספות שיגרמו לי לאכול ירקות אז בזכות הקרוטונים אכלתי היום פעמיים סלט (תזקפי לזכותך)

יאללה לילה טוב

אויש מה קרה ?

תשתפי בבלוג שלך אני אקרא (היום אני ביום רגוע, אתמול שלחתי חומרים והלחצתי את כולם, היום פנאן, מפגשים עם הבנות ועכשיו אנחנו יוצאים החוצה לאוויר הנעים ולקרא סיפורים)

ערב טוב

לא מגיעים... יוצא לנו יום לפני יציאה לסופשבוע ארוך עם כל המשפחה מהצד שלי ככה שאין מצב לעוד יום חופש ואני לא רואה את עצמי מצליחה לשבת במעגל כלשהו עם התאומים ובכלל....

גם אני שמחתי להכיר

תפילה לאם, רק מלה אחת: תקשיבי לעצמך ותלכי בקצב שלך. תעשי כל דבר מתוך אהבה לעצמך, חמלה לעצמך, וקבלה של עצמך, ובמקומות שאת מרגישה שאת חייבת לעשות את השינוי מתון יותר, תלכי עם זה. לא בכוח. זה על רגל אחת.
המשך יבוא...

לא זוכרת את השם של הבלוג שלך! תכתבי לי בדף הבית שאוכל להיכנס?

_מיכל, אני יודעת שמכשירי שמיעה שונים ממשקפים.
ואני לא יודעת אם מתאים לך לפתח פה דיון על זה. עזבי._
הי, תפילה לאם,
מפנה את תשומת ליבך לדף לקויי שמיעה באופן טבעי
אם אני זוכרת נכון, מיכל בז גם כתבה בו. אולי תמצאי שם מענה לתהיותך.

בראבו ובהצלחה במסע לשיפור התזונה.@}

שליחה על ידי דנדי* » 17 יוני 2013, 09:10

לגבי הקשר הזוגי שאת דנה עליו בבלוג שלך, הייתי רוצה לשתף אותך קצת על הקשר שלי, אבל אז זה יכול להשתמע כהמלצות, ואין דבר יותר מעצבן מלקבל המלצות על הקשר הזוגי, אז אני שואלת אם את בכלל מעוניינת בתגובות על נושא כזה. פשוט הסיפור שלך מזכיר לי אותי לפני כמה שנים.

ותקלטי את הצהובון - "הצדק, לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים"

תפילה_לאם

בטח שמעניין אותי ואנסה למצוא בסיפור שלך (ואפילו מבין המלצותייך ר"ל) מה שיכול להועיל לי.
את לא רוצה לפתוח דף בית אישי ?

מצאתי זמן...
כרגע אשאר בלי דף בית אישי, אולי בהמשך...
אני אתחיל בכך שאני ממש אוהבת את בעלי אחרי המון שנות נישואים.
הוא לא אוהב להקשיב לפרטי הפרטים של מאורעות יומי, ולהיכנס איתי לדיוני מהות על כל נושא, זה ממש הפריע לי בתחילת דרכינו.
בדיעותיו הוא ממש מיינסטרים. כל הרעיון הזה של באופן מטריף את דעתו. (בדיוק כמו שאני הייתי לפני שהבכור שלי הגיע לגיל 3)
הוא חושב שילדים צריכים לאכול ממתקים, הוא חושב שפסטה מקמח שהוא לא לבן זו פסטה מגעילה והוא קורא לה תולעים, הוא לא מעלה על דעתו לתת לילדים לחם מקמח מלא, האחיד שאיתו הוא גדל מעולה לדעתו, הוא חושב שחייבים ללכת לבית הספר כל יום בשבוע, ואסור להחמיץ ימים סתם כי מתחשק, הוא חושב שילד שלא רוצה ללכת לגן צריך לתת לו להתמודד עם הקושי ולא לוותר לו.
ומאידך הוא אבא נפלא, הוא ילד עדיין בנפשו ומשתולל איתם משחק איתם מקריא להם מלמד אותם ללא הפסקה, שותל איתם, יוצא איתם לטיולי אופניים, מארגן להם ימי הולדת. הוא התשתית של המשפחה שלנו, והרבה פעמים כשהוא מגיע אני מרגישה שהמושיע הגיע, הוא יכול לעשות הכל ללא קיטורים - הוא בכלל לא יודע איך מקטרים, הוא מצחיק ממש והוא עושה כל כך הרבה בבית, לשבת לנוח זה לא חלק מהרפרטואר שלו. עד היום בכל פעם שאני רואה אותו מתחממת לי פינה בלב.
כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית עם תוכניות של קריירה וכו', והיום אני בבית והוא המפרנס היחיד כמעט, את זה הוא קיבל באהבה, בלי ציוץ.
כשרציתי להשאיר את הילדים בבית לפחות עד גיל 4 - את זה הוא גם קיבל (לא סיפרנו להורים שלו פשוט...), וזה גם חסך לנו הרבה כסף.
היו תקופות שממש כעסתי שהוא כזה מיינסטרים ולא מוכן להקשיב לכל התובנות הנפלאות של באופן ולא הסכים לשמוע בכלל על חינוך ביתי.
והאמת היא גם שהוא פשוט נורמלי לגמרי עם מעט מאוד שריטות מהילדות (הורים נורמטיביים, אמא בבית, אבא חוזר ב5 מהעבודה כל יום, המון חום ואהבה), והוא חושב שהכל צריך להיות במידה, ושום דבר לא קיצוני, וצריך לזרום ולקחת את החיים בקלות לגבי כל נושא בעולם.
הכי שיגע אותו שהערתי לו על דברים עם הילדים שלא התאימו לגישה החדשה שלי (והמאוד מבולבלת) שלמדתי לאט לאט מתוך האתר הזה.
ואני לעומת זאת שרוטה עמוק עמוק מילדותי (מטפלות מטפלות ועוד מטפלות), וחייבת שהכל יהיה מושלם ועד הסוף.
לקח לי כמה שנים להבין שהאמת - הוא צודק.
ושחררתי -
חינוך ביתי לא מתאים במקום שבו אנו גרים - אני פשוט אהיה לבד לגמרי וגם הם. וחוץ מיזה - בשביל לגדל ילדים בחינוך ביתי / ללדת בבית - אני אצטרך פשוט להחליף בעל.
בעלי לא אוהב לשמוע את היום שלי לפרטי פרטים - ככה זה גברים, הכל קצר ולעניין אצליהם - אז פשוט חיפשתי חברות לספר להם הכל (לפעמים אני אפילו מדברת אל עצמי), ולו אני מתמצתת את יומי בכמה מילים, רק את החריגות והדברים החשובים.
קשה לדון איתו על הרבה נושאים - אני בוררת בקפידה על מה לדון ועל מה לא, מתכננת מראש את השיחה כמה פעמים, ודנה איתו בשעה שנוחה לו (בבוקר בשיחת הטלפון שלנו מהעבודה הוא הכי פנוי לזה)
הוא חושב שילדים צריכים לאכול מהכל - אז כנראה שגם בזה הוא צודק, כשהוא איתם אני לא מסתכלת מה הם אוכלים (פעם הייתי עושה להם פרצופים), וגם אני נותנת להם לפעמים צ'ופרים חריגים.
אין לי מה להעיר לו על ההורות שלו - כי היא כל כך נכונה מיסודה שהוא לא צריך לקרוא שום אתר, ואם יש לי מה להעיר אני לא אומרת כלום אבל כלום ברגע האמת, אלא רק בזמן המתאים (שוב שיחת הבוקר...) מעלה את הנושא בעדינות מירבית, וככה שמתי לב שהוא הרבה פעמים כן לוקח משהו ממה שאני אומרת.
אני קונה המון בחנות הטבע, ומבשלת להם רק אוכל בריא, ולא מדברת איתו על זה מילה אחת אפילו - זה לא מעניין אותו, אם הוא ישמע כמה אני משלמת על פסטה הוא יתפלץ, וכך גם אין הערות בנושא. בשבת אני מכינה אורז לבן שלא יהיו הערות שהילדים ישמעו. אני כותבת הרבה באתר הזה או קוראת בו - והוא לא יודע מזה בכלל.
בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שגברים במהותם שונים מאיתנו, ולפעמים זה ממש טוב, כי אנחנו רציניות מידי, והילדים חייבים מישהו יותר משוחרר בסביבה כדי לנשום קצת.
אני הבנתי שאמנם יש לו חסרונות, שרובם נובעים מהיותו גבר, אבל יש לו גם המון יתרונות, ולא הייתי יכולה לחיות רגע בלעדיו. אז אני מתמרנת בין הטיפות, ולא מרגישה לא בסדר עם זה.
לילדים יותר חשוב להרגיש שאמא אוהבת ומסתדרת עם האבא, מאשר לאכול בריא - זה בטוח.
לקח לנו כמה שנים להגיע לזה, אבל הוא קיבל אותי כמו שאני (ויש לא מעט דברים לקבל) ואני קיבלתי אותו. שנינו עשינו התאמות אחד לשני איפה שיכולנו.

תפילה_לאם

היי פלונית!
קראתי ואקרא שוב.
כרגע אני נסערת מאוד, כי יש התפתחויות שליליות ביותר בגזרת החינוך הביתי.
האם אפשר להעביר את מה שכתבת לבלוג שלי?

מעדיפה שלא, יש כמה שמכירים אותי בכינוי שלי ומה שכתבתי ממש אישי. זה גם ממש נוגד את הגישה של האתר הזה ולא מתחשק לי על הערות.

ולא מתחשק לי על הערות
טוב, אז אני מקווה שלא תתבאסי אם אגיד לך שהיה ממש מחמם את הלב לקרוא את התיאור שלך

תפילה_לאם

נכון.

לילדים יותר חשוב להרגיש שאמא אוהבת ומסתדרת עם האבא, מאשר לאכול בריא - זה בטוח.

פלונית, אהבתי. (מקווה שהערות בונות זה בסדר).
אנחנו פורטות את היום יום לתזונה והורות ועוד, אבל בבסיס הקיום שלנו אנחנו באמת צריכים קרקע יציבה. הורים שחיים בהרמוניה (עם המעלות והמגרעות)
זו המתנה לילדים.

ואני חשבתי שמצאתי דרך להיות אנונימית לרגע...

לא התבאסתי והערות בונות זה בסדר...

תפילה_לאם

לילדים יותר חשוב להרגיש שאמא אוהבת ומסתדרת עם האבא, מאשר לאכול בריא - זה בטוח.

הסמיילי העצוב שלך יושב לי בראש שבוע ומצאתי זמן סוף סוף.
הייתה תקופה שמישהו האיר את עיני לגבי כל הדברים הלא טובים שעשיתי עם הילדים, וזה גרם לי פשוט לבכות כמה פעמים ביום למשך כמה ימים, ככה, בלי קשר לכלום, ואז המישהו הזה אמר לי שזה בסדר, שמהבכי והעצב מתחילה הגדילה - ובדיעבד אני מבינה שהוא צדק. אז אני מאחלת לך בכל הלב שבעוד לא הרבה זמן תסתכלי על התקופה הזו אחורה בסלחנות ותרגישי שאת במקום שאת מרוצה ממנו.

תרגישי שאת במקום שאת מרוצה ממנו.
תודה! אמן!
אני מנסה להתקדם למקום הזה.
<תפילה>

תרגישי שאת במקום שאת מרוצה ממנו.
מצטרפת.

לא אהיה בכנס ביום ראשון. את מוזמנת לבוא לבקר כשאת בירושלים.

סליחה שלא עניתי... לא מגיעה, מקווה שיהיה מוצלח

אפשר

קודם כל, לגבי האתרים: יש אתר שנקרא helpx שבו רשומים אנשים מכל העולם.
לגבי אוכל כשר - זה אתגר גדול. אולי אם תחפשו חוות צמחוניות זה יכול להקל. למי שלא יהודי דתי קשה מאד לשמור על כשרות, וברוב המקומות שבהם יש חוות תתקשו למצוא אוכל כשר בסופר. יש להשיג כזה בעיקר בערים הגדולות.
בארהב חלק מהאוכל בסופרים הוא כשר, כי הוא מיוצר במפעלים גדולים כשרים, אבל אני לא בטוחה שזה נכון גם לאיזורים נידחים.
יש חוות שיסכימו לארח אתכם תמורת תשלום על אוכל. אבל העבודה לא קלה. כדאי לאהוב עבודות חווה ולרצות ללמוד. לדעתי קשה יותר לעמוד בזה אם המטרה היא לחסוך כסף.

אני חושבת שרוב האנשים שנרשמים לפעילויות האלה מדברים אנגלית. (הכוונה לבעלי החוות).
אנחנו עברנו כמה חוות. כדאי מאד שתהיה לכם תכנית חלופית או חוות חלופיות למקרה שאתם לא מסתדרים איפשהו.

יש באתר שהפניתי אותך כל מיני אנשים שמחפשים עזרה, לא רק חוות אורגניות. יש שם מלונות קטנים, וגם אנשים שמחפשים חברה מכל מיני סוגים.

בכיף
תכתבי מתי אתם רוצים לבוא ונראה אם זה מסתדר

כרגע נראה לי בסדר, מקווה שלא יצוץ פתאום משהו
נהיה בקשר
ולגבי המשחקייה היא לא פתוחה כרגע, רק בזמנים מאוד מסוימים והיא לא כזה אטרקטיבית ממילא

שבוע טוב ושינה מתוקה
תודה על קבלת הפנים לאתר

אמרו לי שהתקשרת
אני פשוט לא מוצאת את המס' שלך
תתקשרי בזמן הקרוב אם את יכולה

הי תפילה

נראה לי שאם היא חולה נדחה את זה
(קטעים שזה קורה תמיד שאתם רוצים לבוא - כלומר פעמיים)
תתקשרי, כי אין לי המס' שלך

מחקתי את מה שכתבת אצלי ומה שכתבתי אצלך
לא ממש בא לי דיון פתוח באתר על זה, סתם לא לעניין

מקווה שזה בסדר מצידך
לילה טוב שמח ובריא

שלום תפילה יקרה,

מאד נשמח לביקור. בואי נסה לתאם בטלפון.

נמרה

שלום וברכה,

מתביישת לומר שאני לא מצליחה להבין את הגאוגרפיה שלנו, אולי כי גם די פוליטית. לא חשבתי שאפשר להגיע מהמרכז לעתניאל דרך ערד. נשמע לי נדיעה מאד ארוכה.
אני ממליצה על מוזיאון הבובות ברובע האמנים בערב. לא מכירה את מוזיאון הזכוכית.

יש לנו כבר תוכניו מיום לשישי ואילך.

בעזרת ה' נצליח להיפגש בפעם אחרת,

נמרה

1 כוס קמח אורז, 100 גר' חמאה, כף גבינה ומעט מלח, אני לשה את זה יחד ומרדדת על תבנית אפיה משומנת כולל דפנות, באופן מפתיע אנים נורא אוהבים את זה

המתכון לא מתאים לפיצה אלא כתחתית לקישים למינהם... אם קשה לך לוותר על פיצה שווה לחפש מתכון לפיצה ללא גולטן (אני ראיתי כמה באינטרנט) ושם מערבים כל מיני סוגי קמחים (לא ניסיתי, החלטתי לוותר לגמרי על התענוג או שאחת ל לוותר על ההימנעות...)

זה בצק שמתפורר ולא יכול לשאת עליו תוספות של פיצה.

הכנתי פעם בצק לפיצה מאותו מתכון של בצק רגיל רק שבמקום קמח ושמרים שמתי חצי כמות קמח תירס, חצי כמות קמח תפוחי אדמה ושקית אבקת אפיה. אני לא מתה על תחליפים אבל אם שמים מספיק רוטב עגבניות וגבינה, טועמים בעיקר אותם וזה סביר.

לגבי הבחילות, אני חושבת שזה בדף תזונה ללידת תינוק בריא
תעשי חיפוש על המילה בחילה ותראי מה בשמת כתבה על זה (לא יודעת אם לזה אישה במסע התכוונה אבל אני בפירוש זוכרת שיש בדף ההוא התייחסות של בשמת לזה).

תפילה_לאם

וואו! כמה חרשתי על הדף ההוא.
כנראה שאחזור אליו. תודה!

תפילה_לאם

חיפוש על המילה בחילה
נמצאו 501 דפים

התכוונתי חיפוש על המילה בחילה בדף ההוא, לא בכל האתר - יוצא 29 פעמים שהמילה מופיעה בכל הדף, ו-37 פעמים שמופיעה המילה בחילות - רק כמה מהן בפוסטים שבשמת כתבה.

תפילה_לאם

אה, אופס.
אני לא בטוחה שאני מספיק מתוחכמת ויודעת איך לחפש בתוך דף ספציפי.
<בינתיים קראתי את בחילות בהריון >

פשוט כשאת בדף עצמו את לוחצת CTRL+F נפתחת לך חלונית למעלה, את כותבת את המילה שאת רוצה ומיידית זה מסמן בצהוב את כל הפעמים שהמילה מופיעה בעמוד וגם כותב לך ליד את מספר הפעמים.
עם הכפתור 'הבא' ו-'הקודם' שמופיעים ליד החלונית את קופצת ממילה מסומנת למילה מסומנת וככה את אפילו לא צריכה לגלול ולחפש את המילים.

תפילה_לאם

אה. תודה, הצלחתי.
איזו משוכללת את.

ממש... אני הכי לא (אין לי מושג אפילו איך למחוק באתר הזה מדפים, שלא לדבר על לערוך) אבל פשוט פעם מישהי הראתה לי את זה, בדיוק כמו שאני עכשיו הראיתי לך וזהו, זה נשאר.
עכשיו גם לך זה יישאר ותעבירי את זה הלאה למאותגרת המחשבים הבאה...
(וככה בסוף אנחנו נשתלט על העולם

)

תפילה_לאם

אני מעולם לא ראיתי את עצמי מאתגרת מחשבים, אבל בצבא למדתי הרבה טריקים קטנים כאלו, שעכשיו מוזר לי לחשוב שחייתי בלעדיהם זמן כה רב

מצאת את הקטע שהתכוונתי עליו בדף תזונה ללידת תינוק בריא?
אני חושבת שזה זה:תזונה ללידת תינוק בריא (2004-03-10T13:10:00)

ואפשר גם לחפש "בחילות" ולא "בחילה". התוצאות בחיפוש שונות, והבחילות לרוב נוטות לבוא בכמות גדולה מאחת.

וגם הדך בחילות בהריון נראה מלא בשלל עצות טובות. לא הכרתי אותו מקודם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ב"ה

כתבתי לך גם בדף של מכתבים לחינוך ביתי. מקווה שתראי את זה בקרוב.
אני מלאה-מלאה וזקוקה לשוחח עם מישהו בנושא חינוך ביתי.
שולחת שוב את המייל שלי, כי לא הייתי רוצה לפרסם פה את הטלפון.
galit b1@netvision.net.il

לילה טוב ושבוע טוב,
גלית.

תפילה_לאם

לא הצלחתי לראות באיזה דף כתבת, אבל אשלח לך מייל.

תפילה_לאם

ניסיתי לשלוח, אך קיבלתי הודעת שגיאה המתייחסת לכתובת שהעתקתי מכאן.
במקום זה כותבת לך כאן מה שניסיתי לשלוח:

היי גלית,

פנית אלי דרך "באופן".
אנחנו לא בחינוך ביתי, אבל אשמח לעזור אם אוכל.
מה שאלותייך?

תפילה_לאם

טוב, מצאתי את הדף על המכתבים. אפשר להמשיך את הדיון שם (לטובת הדורות הבאים).

תפילה_לאם

לא להרבות בהמון מלל שהיא לא מבינה.
כן. זה דבר שאני משתדלת לעשות וגם ללות את דבריי במחווה או בתמונה או בחפץ שימחישו אותם.

לא יודעת מה זה את. = טי
שטו טי חוצֶ'ש? = מה את/ ה רוצה?
(זה אני יודעת...)
יופי הרעיון של להכניס מיד למשפטים+_ להטות לזכר ולנקבה. אני צריכה לראות איך זה יעבוד מבחינת שיתוף הפעולה שלה.
הם התחילו ללמוד קרוא וכתוב בכיתה, והיא הצטרפה אליהם. המורה אמרה שהיא הבריקה.
מבחינתי אשתדל לחשוף למילים גלובליות לצד תמונות וסמלים שאציג.
תודה!

אז בעצם מה שהיא יודע לכתוב היא כבר מכירה?
מעניין לחשוב שהיא הבריקה... יכול להיות שהיא יודעת הרבה יותר ממה שאת חושבת?

נורא קשה להעביר ממה שעושים למבוגרים למה שעושים לילדים. קודם כל כי מבוגרים מכירים כמה מושגים לשוניים ומכירים על בוריה את שפת האם שלהם. מה שאני מניחה שבכל זאת קשה להגיד על ילדים בני 7. (לא? אין לי מושג, אבל ממש.) וחוץ מזה בעוד שעם מבוגרים צריך לחזור על כל דבר 100 פעם, ילדים פשוט קולטים. וקולטים (נראה לי) אסוציאטיבית הרבה יותר ממה שנדמה.

_לא להרבות בהמון מלל שהיא לא מבינה.
כן. זה דבר שאני משתדלת לעשות וגם ללות את דבריי במחווה או בתמונה או בחפץ שימחישו אותם._

יופי. אבל שימי לב שסביר להניח שהיא לא ממש יודעת את כל הזמנים, למשל. ולפחות בהתחלה כדאי לדבוק בהווה. (אולי חוץ מציווי כמו שבי, תני, קחי וכו...) וכל פועל כדאי באמת ישר להשתמש בו על הטיותיו בהווה.
ועוד ברוסית אין מורפומה לה' הידיעה. היא תקלוט את זה בשניות, אבל הייתי עושה משהו שאנחנו עושים די בהתחלה. זה הולך ככה:
הינה בקבוק. (או מה שבא לך. תלוי באובייקטים שאת מכינה או תמונותיהם)
הבקבוק של שרה? ועם עוד כמה אובייקטים ככה. רק כדי לקשר בין ה ל-של. אחר כך את יכולה ללמד אותה את הטיות "של" אולי עם כדור? אין לי רעיון.

יופי. אבל שימי לב שסביר להניח שהיא לא ממש יודעת את כל הזמנים, למשל. ולפחות בהתחלה כדאי לדבוק בהווה. (אולי חוץ מציווי כמו שבי, תני, קחי וכו...) וכל פועל כדאי באמת ישר להשתמש בו על הטיותיו בהווה.

חשבתי על זה שוב. זה נראה לי מיותר עם ילדים, נראה לי שאת יכולה להשתמש בפעלים איך שאת רוצה ואיך שיוצא לך טבעי.

תפילה_לאם

יכול להיות שהיא יודעת הרבה יותר ממה שאת חושבת?
לא דיברתי הרבה עם המורה, אבל הבנתי שהם התעסקו בצרופי אותיות לתנועות קמץ ופתח וקריאת הצרופים.
וחוץ מזה, המורה אומרת שלדעתה יש לה איזשהו אוצר מילים בעברית, אבל היא נמנעת משימוש בו בשל התנגדות לעברית.

ועוד ברוסית אין מורפומה לה' הידיעה. היא תקלוט את זה בשניות, אבל הייתי עושה משהו שאנחנו עושים די בהתחלה.
כפי שאולי הבחנת, נודעת אצלי חשיבות עצומה לעברית תקנית. אני מקפידה מאוד שילדיי יטו נכונה פעלים בגוף ראשון עתיד ועוד.
אבל כשאני חובשת את כובע קלינאית התקשורת, המטרה העיקרית הנִצבת לנגד עיניי היא תקשורתיות.
ולכן אני מאמצת בחום את מילותייך אלה: נראה לי שאת יכולה להשתמש בפעלים איך שאת רוצה ואיך שיוצא לך טבעי. (שכתבתי דומות מאוד להן במייל לאמא מהגן, שאני עובדת בו!) ומסתפקת אם אשב ללמד באופן מובנה שימוש בה' הידיעה.
הטיות "של" נשמעות לי כמו ידע פרגמטי יותר.

תודה רבה! היה מחכים ומעניין לקרוא מה שכתבת.

באיזו מסגרת את עובדת?

באיזו מסגרת את עובדת?

אולפן בתל אביב. יש לי כיתה נהדרת של אנשים מבוגרים שמאוד מתקשים לקלוט עברית ויוצא שאני חושבת ה-מון על ההבדל בין מבוגרים לילדים בקליטת שפה ואיך אפשר אולי להעיר איזה חלק רדום במוח המבוגר כדי שהשפה תקלט בצורה יותר זורמת ופחות מקובעת. אבל אני חייבת להודות שזה לא ממש הולך. זה מעציב אותי כי מידת ההשקעה והרצינות של התלמידים שלי היא פשוט עצומה וזה מרגש.

למה בכלל היא הגיעה אלייך? יש לה בעיה של תקשורת בכל שפה או רק בעברית?

תפילה_לאם

כדי שהשפה תקלט בצורה יותר זורמת ופחות מקובעת.
נקודה למחשבה: אולי אם דרך הלימוד הייתה זורמת יותר, טבעית יותר...? טוב, כנראה שלא.
אבל קשה להם יותר מאשר למבוגרים אחרים?

למה בכלל היא הגיעה אלייך? יש לה בעיה של תקשורת בכל שפה או רק בעברית?
היא לא הגיעה דווקא אלי. היא הגיעה לכיתת תקשורת המשולבת בבי"ס רגיל. אני הקלינאית של הכיתה. היא מאובחנת על הספקטרום האוטיסטי, אבל בעיניי אין סימפטומים בולטים ללא הבנת שפתה, אם כי המחנכת אומרת שהיא מבחינה בניואנסים. בסה"כ היא מתפקדת בתפקוד גבוה.