תשעת החודשים הבאים

עד כמה שזכור לי צירים טובים.
שתיתי והיו לי.

_יש תה סרפד,
למה זה עוזר?_

חיזוק הרחם וברזל.

בת ההרים - אכן. ולא סתם אותו חודש, אלא חודש יום ההולדת שלי.

עד כמה שזכור לי צירים טובים
חיזוק הרחם
למה הכוונה?

<מנג בין מקשה...>
<ושיהיה בשעה טובה, כמובן!>

תשובה מחכימה למקשים - מחר. אלך לצטט מהספר "טבעי ללדת".

תה סרפד
(למי שלא יכול להתאפק עד מחר)

לא התבלבלתן קצת עם תה פטל? נדמה לי שהוא זה שעוזר לצירים יעילים. בכל מקרה גם סרפד זה טוב, ומכיל ברזל, וביחד עם הפטל יש להם סינרגיה שמוצלחת במיוחד בהריון.

אביב - זה כבר ממש קרוב... מתרגשת בשבילך.

אני אכניתכונתי לעלי פטל.

תה פטל מאזן את טונוס השרירים ברחם
תה סרפד מחזק את הדם במינרלים,בעיקר ברזל

לגבי התעברות...פעם אסטרולוגית אמרה לי שיש לאישה זמן מועד להתעברות. נדמה לי שזה קשור ל"נפטון" שלה. אצלי זה נובמבר(ואז יוצאים לי אריות בהההההה....)

אני אכניתכונתי
אפילו לי היה קשה לפענח.

ראו בדיקת רופא ילדים אחרי לידת בית לשאלה בנושא.

אני אכניתכונתי
אולי מפני שאכן- לא מיד עולה בראש,
וגם-אני כותבת התכונתי ב-ו אחת.

ולאביב- שנתים ושלושה זה בדיוק ההפרש שיש אצלי בין הבנות. עדין מאותגרת ולומדת.

שבוע 36: דרמה! (קטנה, אבל בכל זאת לא ישנתי טוב בלילה...)

אתמול הייתי אצל הרופאה למעקב. הבאתי איתי את כל הבדיקות שעשיתי עד עכשיו, ובעיקר את הל.ד. שכמובן היה בסדר במשך השבועות האחרונים.
היא ביקשה בעבר שאעשה US ואגיע אליה. בחרתי לא ללכת לUS (אצלה בקליניקה) כי לא הצלחתי להגיע עם עצמי להבנה עבור מה.
היא התפלאה מדוע לא עשיתי US, אבל אמרה: As You Wish (ולא התגלגלה במדרון למטה...)

היא עשתה הערכת משקל ידנית ודופלר, והגיעה למסקנה שהעובר המתוק החמוד שלי בעכוז. אני, בעכוז, כשכל התינוקות שלי עם הראש למטה משבוע 24, פתאום הוא בעכוז? נו, באמת. גם את הדופק היא שמעה למעלה ולא למטה מה שיכול להיות אופייני לעכוז.

היא כבר נתנה לי הפניה לUS לשבוע הבא, ועוד הפניה למיון יולדות להיפוך/ניתוח/לידת עכוז אם לא יתגלה משהו שונה בUS והנחיה לעשות כל מיני מניפולציות טבעיות (שכולנו מכירים כבר...).

הגעתי בלחץ הביתה, סיפרתי לזוגי, התקשרתי למיילדת שממש לא נראה לה שאני בעכוז וכבר הרחקנו לכת ודיברנו על ד"ר קאנטי מבי"ח מאיר ואם שום דבר לא יצליח (נענועי אגן בעמידה על 6 ועל האמות ושכיבה על קרש כשהאגן גבוה מהכתפיים) אצלו, אפילו לקבוע עם ד"ר ברדה ללדת לידת עכוז בלניאדו, ואולי אפילו בבית עם ברדה ואם אני ארצה, היא תבוא להיות איתי.

התחלתי מיד בנענועים אגן, כנ"ל בערב תוך כדי צפיה ב-משחקי האולימפידה, ואולי אפילו היה לי נדמה שהיו תנועות מרובות לאחר מכן (התהפכות, כן או לא).

בערך ב 8 בערב, הבנתי שלא אהיה מסוגלת לסחוב את הלחץ הזה עד יום השבוע הבא והתקשרתי לשאול האם התפנה במקרה תור להיום במרפאה שלה לUS.
במקרה היה תור פנוי אז הגעתי והודעתי לטכנאית: "יש לך מטרה, והיא להגיד לי שהוא בראש".

אז הוא בראש.

איזה בכי של הקלה, הרקדתי את הבטן... וביקשתי סליחה ממנה שחיכתה בסבלנות עד שנרגעתי. היא היתה מאוד אמפתית כלפי.

איזו הקלה...

(תודה שאתם מקשיבים לי)

איזה לחץ. למרות שבלידה רביעית, אאל"ט, אפילו הקונבציונלים מקבלים שאפשר ללדת נרתיקית עכוז (אם כי לא כל כך בבית...).

אני בכלל לא בטוחה שהעוברונצ'יק היה בעכוז. לפי דעתי, הוא היה עם הגב שלו לכיוון הגב שלי ולכן היא לא שמעה את הדופק מהכיוון הנכון.
רפואת כסת"ח כבר אמרנו?

מה שכל הסיטואציה הזו עשתה לי באופן רגשי מבחינת הבטחון שלי בעצמי וגופי קשה לתאר במילים. פגיעה קשה בבטחון שלי בגוף שלי שידע לעשות מה שצריך, התחושה שהמערכת מחזיקה אותנו (את כל היולדות) בביצים. עכשיו אני עובדת להשיב את הכל למקומו בכל הכוח.

בינתיים, בין לבין, קיבלת הוכחה שהרופאה לא יודעת והגוף כן (-:

אני בכלל לא בטוחה שהעוברונצ'יק היה בעכוז
אבל זו ממש תעודת עניות לרופאה.
עזבי דופק, ההבדל בין גולגולת לישבן מאד בולט במישוש.

עזבי דופק, ההבדל בין גולגולת לישבן מאד בולט במישוש.
זה מה שהרגשתי בבית כל אחה"צ אתמול. שכל הגוש הענק הזה לא יכול להיות ראש (ואם כן, אז יהיה לי מאוד קשה ללדת אותו...) זה הורגש ממש כמו טוסיק עם המשך הגב...

שולחת לך חיבוק גדול ויש עדיין סיכוי שנפגש לפני....

אז הוא בראש.
איזה מזל!

גדול וחזק. הולכת להיות לך לידה מדהימה. מרגישים את זה אפילו מפה.

אביבה, איזה תהליך התהפכות מדהים!

בדיוק התכוונתי לכתוב שיש אישזהו מרפא אלטרנטיבי שקראתי עליו פעם ב"חיים אחרים" שמלמד טכניקות היפוך טבעיות, אם את רוצה שאחפש לך.

אבל כבר לא צריך

שיהיה במזל!

הולכת להיות לך לידה מדהימה. מרגישים את זה אפילו מפה.

מסכימה ביותר!!

חיבוקים חמים!!!

הי אביב חדש, רק עכשיו נכנסי לאתר הזה ונראה לי שיש לנו את אותו תאריך יעד (אם הראש שלי לא התכווץ- הריון שלישי...)
ה- 12/09/04 ?????

שבוע 37.
המיילדת חזרה מחופשה. אפשר ללדת היום. אני מרגישה שזה קרוב מאוד.
יצר הקינון גובר, אני רוצה לסדר כל הזמן דברים בבית ובחוץ (לגרוף עלים וזה בכלל לא תפקידי...).
האגן שלי מפורק לחתיכות, כמו פאזל שלא הורכב טוב.
הראש (כן, כן, הראש!) לוחץ לי באגן חזק מאוד ומרגישה שאם לא אסגור חזק את הרגליים הוא תיכף יוצא.
בקרוב אגיע רחוק...

כבר 37? וואו... איך זה רץ אצל אחרות...

אז הכל מוכן ןאוטוטו את בסוף אני מקווה לבוא השבוע עם צנצנת טעימה טעימה

וואו, נשמע שאת ממש קרובה!
נשיקות ו@}

אביב@} מחכה לעדכונים!!!

איזה יופי

שולחת לך סמלים מהמדבר

להכין את הנרות?

גם אני במתח. נכנסת לבדוק מה קורה.

אם תלדי השבוע, תגיעי לפארק ?

אם תלדי השבוע, תגיעי לפארק ?
אני לא חושבת שאני ערוכה ליסוע לפארק עם תינוק בן שבועיים...
צרי לי אם זו אכזבה, אבל אהיה כאן בסדנת התמיכה...

איך הגעת לגיל שבועיים? פארק הירדן, כתוב שם בדף, בעוד 6 ועוד כמה שעות שניות ודקות. אם תלדי השבוע תצטרכי להגיע לפארק עם תינוק בן יומו. (קריצה)

טוב, צודקת לילה, פשוט לא אגיע לפארק הירדן. שנה-כן-שנה-לא.
סוף שבוע 37
אתמול נפגשנו עם המיילדת שלנו, אפילו הצלחנו לצחוק על העכוז מלפני שבוע וחצי. הקטנצ'יק לפי הערכה 3300 גר' ולפי דעתה לא יגיע ל 3500 גר'. היה קשה לדעת כי יש לי הרבה מי שפיר, אבל אל דאגה, כבר ילדתי גדולה ממנו.
דיברנו על לידת מים, מה קורה שם וכל מיני פרטים שלא הצלחתי להבין מדברים אחרים שקראתי. דיברנו על מה קורה אם היא עדיין לא מגיעה, מה הזוגי צריך לעשות או לא לעשות (כמו לא להשפריץ את התינוק החוצה, מה שקרה לי בשתי הלידות הראשונות, אלא פשוט לאט לאט).

אחותי ואחי היו אצלנו בשישבת והיה כל כך כיף וכל כך משפחתי.

היום בערב מעגל לידה אצל חברה. הזמנתי חברות להעצים אותי לקראת הלידה, ואולי, מי יודע, משם אגיע הביתה ואלד...
אני מאוד מתרגשת מהמעמד. לפני 8 חודשים עשיתי מעגל לחברה, ואני ממש מחכה למעגל שלי.
יהיו שם לידות אפידורל, לידות טבעיות בבית חולים, לידות בית ואפילו לנל"ק כשאחד אחרי שני קיסריים. המשותף הוא פשוט שהן חברות שלי. עם שלוש מהן הייתי יחד בהריון ולכל אחת, לידה אחרת (נו, מה).
אחותי, לצערי, לא תהיה, וכל כך רציתי שתהיה (זה כבר לדף קשה לי עם ההורים).

הנרות מוכנים?

מ מ מ מ מה?

אביב חדש, אני רואה שגם את לא מהמהירות ללדת... מקווה שלא ניפגש כאן בעוד יותר משבועיים (אני כבר רואה איך אלד רק אחרי יום כיפור בשבוע 42 פלוס...). לפחות הפעם אין לי אשליות. אני לא מתייחסת אל עצמי כאל אחת שבתשיעי עד שלא אגיע לתאריך ואז תתחיל הספירה האמיתית...

גם אני פה איתך, אשלח לך אור של שבת.

מוכנים, אבל מה, יש תזוזה? את סתם מקננת גם בבתים של אחרים? למה נרות אם אין איזה לחץ קטן? מה את שומרת עלינו במתח? נו, מה קורה?

יש צירים לא חזקים ולא ארוכים כל חמש דקות. לא אופייני לי, נכון, אבל המיילדת כבר כאן.
מפארק הירדן כבר התקשרו ושלחו לי אנרגיות.
אתם באמת מוזמנים לחשוב עליי.

נרות וגפרורים מוכנים, גם המחשבות הטובות בכיוון שלך.
מתרגשת.

אם את מחכה לנר הירוק, אז זה בסדר הוא דולק כבר זמן מה. מהשוונג הדלקתי כבר נרות לשבת. לכבודך הרמנו כוסית ליד השולחן וסעדנו את ליבנו באוסובוקו מעולה.
אח"כ ניתקפתי בדחף לנקות, כאילו שתלדי אצלי בסלון. השרותים והמקלחת מוכנים, גם פינת האוכל. עוד מעט נתלבש על שאר הבית.
תגידי לשיין שבמקרה יש בראוניז היום... היא חיסלה לנו חבילה שלמה בלידה שלי. תגידי לה גם שהנר הירוק דולק ואני מוכנה ללחוץ, רק תגידו לי מתי.
מתרגשת, מחזקת אותך. יו קן דו איט בייבי.

(למה אין אייקון של צירים)?

הוי הוי הוי - איזו התרגשות!!!
חמודתי - אחשוב עליך כל הלילה (אני מקווה שזה יגמר מהר יותר).
שולחת לך אהבה גדולה וחיבוקים ענקיים ולחיצות אפקטיביות...

אהבה גדולה גדולה.

עד הציר הבא יש לי זמן לכתוב.
שיין נסעה ב 21:00 אחרי ששום דבר לא השתנה. צירים לא חזקים כל חמש דקות. מציקים, לא יותר.
לפני שעה שביט נסע להביא את הילדים מאח שלו כי הם נורא התרגשו אחה"צ ועשו בלאגן וזה הפריע לי. במשך כל השעה היו לי צירים כל 5-7 דקות, מתחזקים ומתארכים.
אחותי כאן.
כשהערתי את אחותי שתבוא אלינו, היא בדיוק התעוררה מחלום בו אני יולדת.
גם עדי יותם חלמה שאני יולדת בלילה.
ואני בלילה חלמתי שההמוגלובין שלי נמוך...
טוב ציר.

זה כל כך מרגש! יש כאן מי שעוקב גם בלילה...
מאחלת לך לידה מעצימה ונהדרת.
הנרות מוכנים, הגפרורים בהיכון.

גם אני כאן עוד עוקבת...
אכן, לידה מדהימה ונפלאה לך.

(איך אני מתרגשת!!!)

הו הו..לילה ארוך עוד לפננו. אני כל כך מתרגשת!!!
הגוף שלך יודע בדיוק מה לעשות.הוא יוביל אותך שלב אחרי שלב.
אני רואה אותך בשביל הלידה שהולך ומתפתל מעלה מעלה ובכל שלב הצירים יותר תכופים, יותר מורגשים, ואת הולכת ומתנתקת מהסובב אותך, הולכת ונשאבת אל עצמך, אל תהומות נפשך,בשכרון החושים. את העובר ואלוהות אחד הם.
נשמה חדשה מתרגשת לבוא אל העולם.
שולחת לך חום ואור ואהבה .

אביב, מתרגשת ומתפללת ומאחלת כל מה שמיץ פטל אמרה כל כך יפה.

קפצתי מהמיטה לבדוק מה קורה.
מה קורה?
אני אחזור למיטה ואחשוב עליך מחשבות מחזקות.

גם אני פה, מצפה לשמוע את חדשות הבוקר...
בתקווה ששלום לך ולתינוקך.
@}

גם אני, חושבת עליכם.

מתאפקת לא להתקשר. מה קורה? את כבר חובקת?

עדכון: עד 3 בבוקר היו צירים אפילו חזקים מאוד. הלכנו לנוח והם התחילו להתרחק אחדמהשני ונעלמו....
שיין נסעה הביתה בבוקר.
אני מבואסת לאללה.

אולי הוא הרגיש שהוא עוד לא ממש בָּשֶל ורוצה עוד קצת בתוך אמא...

חיבוק ענק!!!

הי אביב
זה קורה, אפילו בלידה רביעית. בכל פעם צריך להתנער מהציפיות שהיו לנו...
בלידה של אחותי (בבית) הגענו למצב שבו היא כבר נכנסה למים אחרי כמה שעות של צירים חזקים והמיילדת ואני היינו בטוחות שעוד רגע הראש בחוץ. עד אז המיילדת לא בדקה אותה בכלל. הידיים גרדו לנו והיינו משוכנעות. אבל אז היא בדקה ובכלל לא היתה פתיחה. איזו פדיחה לכולנו. היינו ממש בדיכאון. כל הצירים החזקים והיפים האלו בכלל לא היו כאלו.
התבסאנו, נכנסו ללחץ, היו כמה עצבים וקצת בכי ואז נחנו ועשינו ריסטרט. אחותי אומרת שזה היה בשבילה מאד משמעותי כל מה שקרה, כולל ההתגברות על האכזבה. שהיא היתה צריכה לצאת מהסרט של "לבשתי את החולצה היפה שלי, שמתי בריכה בסלון וילדתי בקלות".
שיהיה בהצלחה. איך שלא יהיה.

מחזיקה אצבעות.
שולחת סבלנות.

זה מה שקרה אצלי. ככה זה היה מיום ראשון עד יום חמישי. היה איזה "לפנות בוקר" אחד שיצאתי להליכה עם צירים נורא חזקים והייתי צריכה לעצור כל ציר ולנשום ולנענע את האגן וכל הסרט הזה. וככה זה גם נעלם כלא היה.
צ'מעי לי טוב- הוא מוריד את הראש באגן עכשיו ואז הוא פשוט יחליק החוצה. אני עדיין רואה אותך יולדת מאד מאד מהר.יותר מהר ממה שאת חושבת...אל תשאלי איך אני יודעת. את לא בלידה עדיין כשתהיי-זה יקרה מהר.

נועה ברקת אני העתקתי את הלידה של אחותך (כמעט מילה במילה). טוב לדעת שיש עוד נשים שלא יולדות במיטה כי לא הספיקו להעיר את הבעל...
ו אביב חדש תראי איזה קטע, זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לדף ואני קוראת בראשו:
_אביב חדש (19.01.2004 16:51):
יש! הריון רביעי!
היום חזרתי מהרופאה לאחר שבוע בערך של תחושות שהתאמתו._
ואז אני אומרת לעצמי, היא צריכה ללדת בערך עכשיו, ואני רצה לסוף הדף ומגלה שאת בלידה!
שתהיה לך לידה טובה!
שולחת אנרגיות חיוביות!

תודה רבה על התמיכה. זה כל כך חשוב לי.
קמתי מאוד מבואסת בבוקר ועדיין לא יצאתי מזה. אני יודעת שבסוף הלידה תהיה כל כך מהירה שלא אספיק לכתוב לכן כאן...
גם עם הקטנה זה קרה שהיו לי צירים 10 ימים לפני הלידה, ממש רציניים וזה עבר כלא היה.

הבריכה היתה מלאה כבר, כל ציר הרגשתי לחץ על פי הטבעת, כאבים בפות, כאבים ברגליים, נענועים אגן עזרו כמובן, אבל איכשהו הכל התמוסס לו...

אני מאוכזבת מעצמי שלא ידעתי. לא ידעתי שזו רק חזרה גנרלית. אנחנו יודעים עכשיו איך הילדים בצירים (היה נורא ואיום והם נשלחו לבנות הדוד שלהם), אנחנו יודעים כמה דודי מים חמים צריך כדי למלא בריכה (הדוד שלנו והדוד של השכן; איזה מזל שהבית שלו קרוב לשלנו והצינור מגיע), כמה זמן באמת לוקח למיילדת שלי להגיע (שעה), כמה זמן לאחותי (שעה ורבע ממרחק כפול משל המיילדת; היא צעירה וטסה כל הדרך בכביש 6), אני יודעת שנעים לי באינטימיות עם אחותי (צעירה ממני ב 9 שנים) ולא אכפת לי לנענע את האגן ולהסתובב עם חולצה חושפת בטן כי ככה היה לי נעים ולהשמיע קולות נמוכים ולא היה לי אכפת שהיא עושה לי מסאז' בגב התחתון.

מצטערת שעשיתי לכם אזעקת שווא וכבר קיוויתם בשבילי... גם אני קיוויתי בשבילי.
דנה - תודה על הנר, אבל אני אכבה אותו כרגע...

אנחנו כאן.

יפה כתבת על החזרה הגנרלית. איזה כיף (בכל זאת - זה כיף, לא?)
לי היו המון צירים לאורך המון זמן לפני הדבר האמיתי, וכל פעם עשיתי לעצמי פרידה מהעצמי הישן, כמו יום כיפור קטן. עד שזה קרה באמת. (טוב אצלי זו היתה לידה ראשונה, לא היה לי מושג...)

יו אני מתרגשת!

תודה שעדכנת.
ממשיכה לעקוב ולקוות בשבילך.
@}

אביב,
אולי את פשוט מחכה לדולה שלך שתחזור מפארק הירדן?
פגשתי אותה שם והיא היתה די מתוסכלת מהתזמון שלך.
וכמובן, רבים (יותר נכון - רבות) שם התעניינו ושאלו, וחושבים עליך.
גם אני.

אני מאוכזבת מעצמי שלא ידעתי

מה פתאום!!! את נהדרת. איזה יופי שיש לנו לידות כדי ללמוד כל פעם משהו חדש על עצמינו ועל הייקום לא? (-:
ושוב

אביב יקרה, אל נא תהיי מאוכזבת מעצמך . אין על מה. הרי היו לך צירים. באמת היו. הגבת כמו שהיית צריכה. אלו לא היו צירים מדומים. אלו היו צירים מכינים.
וחוץ מזה, אני בטוחה, אבל ממש בטוחה, שהתינוק/ת לא יישאר בבטן. תמיד הם יוצאים בסוף, החמודים האלה.

מאוכזבת מעצמך? למה מקסימה?
כי לא הלך כמו שציפית?או דמיינת שילך? כי חלום הלידה הזורמת לא תקתק? כי הקפצת את האנשים סביבך לשוא?
מה פתאום!!! זו הלידה שלך. לפי מה הקצב שהעובר שלך מכתיב.
הוא לא מתכוון לעמוד בצפיות של אף אחד, או בקצב של אף אחד.וגם ממש לא אכפת לו אם המילדת הוקפצה או אחותך או כל העולם יושב וקורא ומדליק לו נרות.
הוא עושה לך שיעור בלהכיר אותו. יש לו את החותם שלו. ואת לומדת אותו.

אני דווקא ממש מזדהה עם האכזבה שלך מעצמך... אני יודעת שאין שום סיבה ושהכל יהיה בסדר, אבל אני כל כך נזכרת באיך הרגשתי כשהסתבר שכל השעות האלו שעמדנו על הברכיים ועשינו עיסויים, היו בעצם "חזרה גנרלית", אני יודעת שאחותי נורא התאכזבה מעצמה והאמת שגם לי היתה פדיחה כי רגע לפני שהסתבר שכלום לא קורה, הייתי פשוט משוכנעת שעוד רגע תהיה לידה והשווצתי בקול רם (טעות שלא תחזור על עצמה) איך יש לי חושים של מיילדת למרות שאני לא...
אני בעד אכזבות. כן אני יודעת שזה נשמע מוזר, וזה לא שאני לא רוצה את החלומות שלי, אבל בכל פעם שאני מתאכזבת, אני לומדת על עצמי משהו חדש (למשל, שאין לי חושים של מיילדת) יותר מציאותי ויותר נכון. אני גם לומדת על הציפיות שלי מעצמי.
אז תנשמי עמוק, תראי מה האכזבה הזאת בשבילך. תלמדי על עצמך ותשחררי כמה שאת יכולה. בניגוד להרבה דברים אחרים, בלידה זה תמיד קורה בסוף.

הטענה הרווחת בפארק הירדן, היא שאת מחכה לדולה שלך (ראיתי שאש"י כבר כתבה, ובכל זאת...).
מבינה את האכזבה, ומזכירה, שבדרך כלל כשהגוף מכין את עצמו מראש, אז הלידה ממש, היא קלה ומהירה יותר... (אם כי יחסית לפעם הקודמת, לא בטוח שאפשר יותר מהר....).

ממשיכה לחשוב עליכם.

הנה באתי גמני,
אפשר להתחיל.
קבלי חיבוק לחיזוק.
כשזה יבוא זהב יהיה בדיוק ברגע המתאים.
(אני בטוחה שבקרוסלה לחוה אלברשטין היה משפט שבול מתאים לרגע שכזה)

"בדיוק בשעה הנכונה"

ואי, ואני דווקא מרגישה קנאה. גם אני הייתי רוצה צירים טובים שבוע/שבועיים לפני. למה? כי אז הלידה היא עניין של שלוש שעות וזהו. יש לנו חברה משותפת שגם לה היו צירים שבועיים לפני והלידה היתה כל-כך מהירה שהמיילדת בקושי הגיעה. בעיני לא צריך להתאכזב - צריך להודות. אבל אני יכולה להבין את ההרגשה שזה כבר זהו ופתאום - לא. קבלי חיבוק אוהב, נשיקות וכולנו נמתין איתך בסבלנות.

וואו!
קוראת ומתרגשת איתך!
כל כך מקנאה שהלידה שלי (ז"א של אלה) היתה כל כך מכנית ואטומה בהשוואה אלייך.

"בדיוק בשעה הנכונה"
זה דווקא היה משפט של שלמה וישינסקי אם אני זוכרת נכון...

<<אמא נוגי עוקבת בהתרגשות ומחכה ומצפה>>

שלום חמודתי,

אני יודעת שזה לא מנחם, אבל החזרות הגנרליות האלה יגרמו ללידה להיות חלקה יותר ומולצלחת יותר (הרי אתם כבר מנוסים...). ועיצה של פולניה, נצלי את הזמן לנוח כי אחרי הלידה יותר קשה והאטרף מתחיל (והרי אנחנו ננוח בקבר...(לא עלינו)).

אוהבת ונשיקות

זה דווקא היה משפט של שלמה וישינסקי אם אני זוכרת נכון...
של שניהם, ושל עוד שניים (כל אחד בבית אחר).
>מצטרפת בכל לב למחזיקי האצבעות (איך זה שעוד אין אייקון כזה?)<

גמני מצטרפת לאיחולים ומחזיקי האצבעות, שהכל נועד להכין את הלידה, ושהכל יבוא בזמן המתאים. והגוף שלנו חכם ויודע מה הוא צריך, והתהליך הזה חכם.
ומצטרפת לקנאה של אמא של אלה, על איך שאת מכינה ומודעת, לעומת איך שאני לא ידעתי אז כלום כמעט... בהצלחה! וכמובן, נצטרף למעגל הנרות אצלנו בבית!

חזרנו מהפארק גם שם ועכשיו מיותר קרוב אנחנו איתך, קבלי חיבוקים וחיזוקים רבים רבים רבים רבים ועוד...

אביב, מציעה בחום לפתוח דף חדש או לשנות את שם הדף. אם זה לא ישנה את המציאות זה לפחות ישנה את ההרגשה...

גם אני איתך... מצטערת על האכזבה- זה לא כיף! אבל כמו שכולם כבר אמרו, אפשר ללמוד מזה...
אהבתי גם את המשפט הזה:
הוא לא מתכוון לעמוד בצפיות של אף אחד, או בקצב של אף אחד. וגם ממש לא אכפת לו אם המילדת הוקפצה או אחותך או כל העולם יושב וקורא ומדליק לו נרות. הוא עושה לך שיעור בלהכיר אותו. יש לו את החותם שלו. ואת לומדת אותו.
נראה לי נכון, ומרגש!
מחזיקה לך אצבעות!! (נו, מה עם אייקון כזה באמת???)

אני מקווה שאת עסוקה עם כל הטררם של תחילת שנת הלימודים ושאת זוכרת לפרגן לעצמך באיזו חומוסיה/סטקיה טובה או אמבטיה טובה או משהו שעושה לך כיף... (-:

חושבת עליך המוווווווןןןןןןןןןןן

מוצאת את עצמי גם חושבת עלייך ותוהה אם את מצליחה קצת יותר ממני...

, שיהיה בקרוב ובהצלחה לכווווללללםם....

חושבת עליך המון. אולי זה שלא כתבת מרמז כי??? מחפשת רמזים, מה שלומך. תעדכני!

גם אני במצפים. מסכימה עם כל מה שאמרו לך על הלילה ההוא - זאת חצי הדרך. בהצלחה!

אביב יקרה,
מה שלומך?

הנה כמעט עבר שבוע מיום ו' שעבר וכל מה שקרה אז. אני חושבת שהלידה תקרה דווקא ביום שהכי-פחות אחשוב עליה.
בינתיים אני חושבת וחושבת.
אין כלום. כאילו לא קרה כלום לפני שבוע.
לא פקק רירי, לא שום דבר שמסמן את בוא התינוק.
מזל שמה-שנכנס חייב לצאת, אחרת כבר הייתי זונחת את רעיון הלידה בכלל.

תודה רבה על המחשבות וחיזוק ידיי. זה עוזר לי מאוד.

רסיסים של אור, אני מבינה שגם את קרובה - שיהיה בהצלחה (בבית, בבית חולים?)

כנראה שחיכיתי שכולכם תחזרו כדי שתהיו איתי כאן בלידה.