להסביר את השיטה במערכת החינוך

[אנונימי]

_{הערות שנכתבו לראשונה בדף אלבאום דף נוסף}

ראו גם: מדור ילדים ונוער

[אוריאל*]

מעניין יהיה לשמוע נסיונות של מטפלים שניסו להסביר את רעיונות השיטה במקומות חינוכיים,
הניסיון שלי מגוון, יותר שלילי מחיובי, יש לנו עסק עם מערכת בקריסה,
גננות ומורות בשחיקה, עייפות ולא מתוגמלות, שומעות ומתלהבות למשך הפגישה ואחר כך כלום.
המקום האחרון בו ילדים יכולים לממש את הפוטנציאלים המולדים שלהם זה במערכת החינוך הרגילה,

[אוריאל*]

המשך,
לפני שבוע הלכתי לפגישה בבית ספר, יועצת, מנהלת, מורה, וההורים,
מדברים על המטופל שלי, ילד בן 9, מתנהג מוזר, אמא היתה חולה כחצי שנה, יצא מאיפוס.
אצלי כחודש, משתפר מטיפול לטיפול, הצוות בבית הספר ממליץ על אבחון נוירולוגי / טיפול בריטלין, באותה נשימה,
כי הוא לא רגוע.
ההורים כמובן נגד, יושבים בישיבה ומסבירים מה קורה, הצוות שומע, כולם רושמים בעירנות את הדברים,
מסכמים שבאמת צריך לשמוע את הילד, לתת לו זמן, שיהיה לו מקום ללכת אליו כשמתקשה,
שכל מורה בנפרד ידבר איתו ויצור איתו קשר אישי, שילדים מסויימים יעזרו לו בשיעורים, הכל סוכם.
היום האם מספרת לי שמצלצלים מבית הספר ושואלים אם הוא כבר מקבל רטאלין,
כי הוא ממש נסער... כלום ממה שסוכם לא קרה.

[משה_אלבאום*]

אוריאל האם תוכל לשתף בחלק שלך בישיבה עם צוות בית הספר? ניתן יהייה להיתייחס לזה כשיהייה יותר מידע על מה עבר עליך בישיבה, מה אמרת, איך אמרת את זה, איך קיבלו את ההסברים על ממצאי האבחון והעבודה שהילד עושה? האם הרגשת שהצלחת להסביר את הנושאים השונים והקשרם? האם הצלחת למפות מי מבין אנשי בית הספר הוא האדם החשוב ביותר עבור הילד? האם הצלחת ליצור איתו קשר שיאפשר התערבות?
כל מידע שתוכל להוסיף יעזור.

[משה_אלבאום*]

אוריאל
לפני כשנה ישבתי עם פסיכולוגית בית ספר, מנהלת בית הספר והאם של מטופל בן 16 וחצי. מטופל מגיל צעיר בטיפולים שונים כולל תרופתי, בגלל מלחמת כוחות בינו להוריו.
הבן והאב עם זרת ארוכה מאוד ויציבה, עם ידיים יציבות. קמיצה ארוכה ואיכותית, אגודלים רחוקים בולטים ויציבים, יד מלאה ואנרגטית. ההבדל העיקרי בין הידיים היה שלאב קו ראש ישר ועמוק ולילד קו ראש יצירתי מאוד ועמוק המסתיים בתוך לופ סגור אל קו הראש. הילד לא שכח ולא סלח.
האם והאחות התאומה שמשו בתפקיד המגשר.
האב מנכ"ל של חברה ענקית ועשירה במיוחד, האם נצר למשפחה עשירה ביותר, לנער אחות תאומה.

מגיל צעיר מתנהג בדרך קיצונית ביותר, מנסה הכל על מנת לשלוט במשפחה. כשלא הצליח החל לשלוט בדרך השלילה, בכי, צעקות, התנהגות מופרעת בכוונת תחילה עד שכולם מותשים ועצבניים ממנו והוא משיג את שלו.
הנער מחונן בתחום המשחק, כך שהקשיים שיצר נראו אמיתיים ביותר.

כשפגשתי אותו לפני שנתיים כמעת, הוא היה במצב נפשי קשה ביותר, מציג את עצמו בדרך מופרעת במיוחד, והכל בכוונה עם מודעות שהוא אכן עושה כך בכוונה. כמובן שהמטפלים הרבים שעבר בחייו לא חשדו שהוא עושה זאת בכוונה, וגם הוריו לא חשדו.
כשהעלתי בישיבה בבית הספר את הנקודה שהוא עושה בכוונה מתוך מודעות, כולם התנפלו עלי, וטענו שאני לא מבין את הנער נכון. שכל הנסיון מראה שהוא בעל הפרעת אישיות קשה. האם לא הסכימה עם הקביעה, אך לא התנגדה לה.

מכיוון שלא היתה ברירה, קבעתי פגישה נוספת אך הפעם גם עם המטופל והאב . בפגישות ההכנה עם המטופל, סיכמנו שהוא יחשוף שהוא אכן מודע למה שהוא עושה והוא עושה זאת בכוונה, למרות שזה כבר הפך לדפוס והוא מתקשה ביותר לצאת ממנו.

כל מי שהיה נוכח בחדר, כמעת והתעלף מהדרך בה הבחור תיאר את כל מה שעושה בכוונה ולמה. זו היתה הפריצה הגדולה בטיפול.
תפקידי היה לגרום לכולם להבין לעומק את משמעות המצב. לאחר שהבחור יצא מהחדר, בנינו אסטרטגיה שאפשרה לכולנו לתפקד בדרך המתאימה לנער על מנת לעזור לו לצאת מהפלונטר.

לאורך שלשה חודשים, הייתי בקשר שבועי עם כל הגורמים. רק כך הצלחתי לווסת את היחס, כי גם הגורמים השונים חיו בתוך דפוסים שהבחור החכם הזה הכריח אותם לטפח.

כיום הנער הזה סיים את הטיפול והוא מתפקד היטב, גם בבית וגם בבית הספר. בסוף שנה שעברה, קיבל מכתב הערכה מיוחד ממנהלת בית הספר.

כוונתי בדוגמא זו היא להראות עד כמה חשוב כמטפל לקחת אחריות עוטפת על מה שאנשים אחרים מבינים ולגרום להם לתפקד על פי מה שהמטפל מאמין שנכון למטופל. רמת המניפולציה הנדרשת אמנם גבוהה, אך עם הבנה עמוקה של הנושא, אמונה בעצמנו ובכלים שישנם, ניתן להגיע לכך.

דוגמאות נוספות בהמשך

[אנונימי]

משה דוגמא מאלפת. מצחיק איך כל המערכת מסביב יכולה להיות כזאת אטומה. האם אפשר להבין שהחוש האנרגטי שלך איפשר לך "לעלות" על הילד? או כפות הידיים שלו? שניהם ביחד?
כל התעודות בעולם וכל התארים האקדמאים שאנשים אוספים בחייהם לא יעמדו לצידם ולא יאפשרו להגיע לעומק מצב מסויים אם אין להם את ההראיה המיוחדת הנוספת הזאת...האנרגטית אני מתכוונת.

[אוריאל*]

משה,

החוויה של פגישות עם צוות ביה"ס משתנה בכל פעם,
לפעמים הפגישה טובה ועם תוצאות טובות, לפעמים הפגישה לא טובה וכך תוצאותיה, ולפעמים הפגישה נראית כטובה וההמשך לא טוב,
כך קרה בפגישה האחרונה.
האדם הכי חשוב היא המורה, שוחחתי איתה טלפונית לפני הפגישה באריכות
וגם בפגישה כמובן, היא נשמעת כמבינה, אומרת דבר אחד ועושה ההיפך, קשה להתמודד עם תופעה כזו.

החדר בו התכנסנו היה קטנטן ודחוס, הפגישה לחוצה בזמן עם הפרעות חוזרות ונשנות, ההורים שידרו לחץ וכעס
על הצוות, הדברים שלי עשו את הרושם שרציתי, היתה נכונות אמיתית, אבל המעבר לעשייה מצריך משאבים ורצון שכנראה לא נמצאים,
דוגמא קטנה, כשציינתי שכדאי שיהיה לילד מקום שיוכל ללכת אליו אם הוא מתקשה לשבת בכיתה
היועצת אמרה שהחדר בו אנחנו יושבים שימש עד לא מזמן כחדר רגיעה,
הקירות היו צבועים בכחול והיו בו כל מיני חפצים לילדים, שאלתי מה קרה והיא אמרה ששינו את ייעודו לישיבות צוות ...
כשציינתי שהיה עדיף להחזיר אותו למצבו הקודם היא אמרה שזה כבר עניין לויכוח פילוסופי!

שוב, לא כל הפגישות מסתיימות כך, האחרונה היתה כזו, ואז ראיתי את מה שכתבת:
לחנך את הגננות והמטפלות השונות להבין ולקבל את הרגישות הזו היה נראה לי קצת תלוש, במציאות שלנו,
נו, ברור שצריך להמשיך ולא לוותר, כל יום יום חדש.

[משה_אלבאום*]

אני לא מושכנע שהמערכות השונות אטומות, אלה עושות רק את מה שלימדו אותם. הבעיה העיקרית הינה בהכשרה של המורים והמטפלים השונים.

עד כמה המערכת מחייבת לקיחת אחריות אישית מהתלמיד על מנת להפוך למורה או מטפל. לצערנו הרב, רוב המערכות המכשירות מורים, עוסקות בצד האקדמי, ולא בצד ההתפתחותי אישי של המורה כבסיס ליכולתו להפעיל את הידע שרכש.

הידע האקדמי חשוב ביותר, "הבנה התנסותית אישית" עמוקה בתהליכים התפתחותיים ולימודיים חשובה הרבה יותר. לצערנו את זה לא מלמדים. מצפים מהמורה שיבין ויתפתח בכוחות עצמו, ולאחר מכן שופטים אותו על כך.

במערכת השונות קיימת בעיה של התעמקות בדברים הנכונים (על פי הבנתי) לאומת התעמקות במה שעל פני השטח.
מורה יכול לפתח גישה ולהעביר את החומרים השונים רק על פי מה שהוא מבין, מה שהוא מבין תלוי בשעות המנוע שלו באינטגרציה שבין האינטליגנציות (עבודתו האישית התפתחותית).

הווה אומר שהיכולת ללמד תלויה בהתפתחות של הרישות הנוירולוגי במוח של המורה. מכיוון שבמערכות החינוך השונות לא עוסקים בפיתוח של רישות נוירולוגי כבסיס להפעלת הידע, ניתן לראות ולייחס את כל הקשיים שהמורים השונים סובלים מהם אל מול ילדים ובעיקר אל מול עצמם, כקושי התפתחותי של המורה.

עוד חזון למועד. או עוד מועד לחזון.

[אנונימי]

באמת קשה לקבל שאין מענה מהמערכת, אותה מערכת ש"שומרת" על ילדים, יודעת לעבוד רק לפי התבניות שהצליחו להסתנן למערכת וגם אם רוצים לשנות תהליכים בבית ספר זה כמעט בלתי אפשרי-הם רוצים לסמן וי ולגמור את היום,את השנה להעביר כיתות את מבחני המיצ"ב וכן הלאה. בב"ס של בני ניסו להכניס את השיטה היתה התלהבות אך היועצת הטילה וטו !!! היא לא אוהבת תחרות! . לא לחינם הבלוג מתארח באתר שמקימיו אם איני טועה דוגלים בחינוך ביתי.

.יש כל הזמן את המחשבה הזאת: הרי זה ברור איך הם לא רואים.. אנחנו צריכים כל הזמן לזכור שההורים המורים המערכת לא עברו את התהליכים שאנחנו עוברים, הם אולי באמת לא רואים ויש רק קצת בכל מקום אנשים שבאמת אכפת להם ורוצים לראות ולוקחים אחריות ..זה לפעמים מרגיש כ"כ סיזיפי.... איך הם לא רואים?

[משה_אלבאום*]

אוריאל אתה זוכר את נושא 500 השנים? רק לאחר מכן אתחיל לבדוק האם נכון לוותר.

[אנונימי]

אופס..כתבנו משהו דומה באותן דקות, כן זה שם כל רגע ואני צריכה לעצור את עצמי מ"להטיף" לאנשים ולהורים... והדרך בין מה שהם שומעים על השיטה ועל העבודה דרך הגוף לבין לקבל או לעשות, זה באמת משהו שלא נתפס רק דרך הראש אז איך?וכל אחד מגיע /או לא יומו לראות להרגיש ולדעת אם זו הדרך.

[אוריאל*]

אתה זוכר את נושא 500 השנים?

זוכר, גם אז לא ממש הבנתי למה הכוונה, למה הדברים תלויים בזמן,
_איך הם לא רואים?-
זו התחושה שלי,כמו שינשופי כותבת, הרי הדברים שצריכים להיעשות ידועים,
מי שצריך לעשות זה ממשלות, לאנשים פרטיים אין כוח לשינויים בקנה מידה גדול,
ואז שומעים שהשלטון הקציב 650,000,000 מיליון שקל!!!!!!! לבניית בית ראש ממשלה חדש.
בכסף הזה יכולים לעשות שינוי מיידי ללא צורך לחכות 500 שנה.
אפשר להדריך את הגננות והמורים ולפתח להם את הרישות הנוירולוגי לרמה מטורפת תוך שנה,
במחשבה שניה, בכסף הזה אפשר לחסוך תהליכים ופשוט לנתח מיידית את מי שצריך ולהחליף לו את המוח למוח מרושת פרפקט(-:

[משה_אלבאום*]

אוריאל כל שינוי מתחיל במשוגעים לדבר ולא בממשלות. אין ממשלה עושה שינוי, אלה כשהי מוכרחה לעשותו בגלל לחץ הציבור, או עם לאחד מהשרים יוצא משהו אישי מזה.
לכן, אין בררה אלה לעשות בעצמנו, "ולהעביר הלאה".
פוליטיקה היא כלי מרכזי לעשייה למשפחה (רווח אישי). לכן חייבים לנצל אותם לטובתנו, במידה ואפשרי הדבר.

הרעיון של 500 שנה אומר ש "אין עלינו לסיים את המלאכה, אך אל לנו להיבטל ממנה" לדעתי הצנועה, במידה ויהיו מספיק אנשים שיעסקו במלאכה ויעבירו הלאה, זה יכול לקחת לפחות 500 שנה לשינוי הדרוש. בכל פעם קצת יותר.

נכון גם שכפי שנראה כיום, לבני האדם על כדור הארץ אין גם לא עשרים שנה, אך אני אופטימי ומאמין שימצא פיטרון לבעיה.
בני האדם הם החייה היחידה המתפקדת היטב כיחידה, רק במצבי לחץ. כנראה שזוהי הסיבה בגללה אנחנו כחברה מייצרים את הלחץ המקסימאלי. רק כך אפשרי לנו כחברה להישתנות.
עצוב אבל נכון.

אהבת האדם איננה בין המתכונים להתפתחות הקיימים כיום בחברה כחברה. המתכון הזה עדין לא נכנס כערך חברתי אלה כערך מילולי בלבד.

[אוריאל*]

בני האדם הם החייה היחידה המתפקדת היטב כיחידה, רק במצבי לחץ
זה נשמע נכון וגם עצוב, צריך שיהיו מספיק בני אדם לחוצים, ובמקומות ההשפעה הנכונים,
בארץ יש התארגנויות הורים מאוד מעודדות לחינוך אחר, הלחץ מלמטה עובד, השאלה מי וכמה נתרמים מזה.
ראיתי איך הדברים נעשים מקרוב כשהתחיל ביה"ס הדמוקרטי אצלינו, בניה מאפס,
לאנשים פשוט נמאס מהכל ואז פעלו, היום הביה"ס פורח, להשוות אותו עם בתי ספר רגילים זה בלתי אפשרי בכל פארמטר.
מישהו כבר אמר,
"בני אדם יעשו את המעשה ההגיוני והנכון רק לאחר שבדקו את כל האופציות האחרות"...

[משה_אלבאום*]

הצעה
אולי ננסה לגייס עשרה שקלים מכל אדם במדינה על מנת לשחד את הפוליטיקאים שיעשו עם התקציבים הקיימים את מה שצריך לעשות במקום את מה שהם עושים?
אני משוכנע שברגע שיקבלו מספיק כסף עבור עשייה נכונה, הם יסכימו לשקול את זה. את השפה הזו הם מבינים היטב.
אולי צריך לבנות מנגנון שנותן הטבות ותמורה לפוליטיקאים המצליחים לשנות לבה.

נכתב בעצב רב ועם חיוך קטן ועקום

לפני מספר שנים, פורסם נתון שמשרד החינוך סיים את השנה עם 400 מליון ש"ח מיותרים שלא נוצלו. בדיוק בשנה בה נאמר שישנה התגברות רבה של הצפיפות בכיתות וצורך לקצץ בהוראות מיוחדות למיניהן בגלל חוסר בתקציבים. נראה לכם שיש מישהו שיכול להסביר את זה??
.

אני מאוד אוהב את ההתארגנויות של ההורים המשנות דבר ועוד דבר. לזה בדיוק התכוונתי ב "הלחץ מתחיל מלמטה"
בארה"ב ישנה התארגנות מאוד ענפה בנושא של חינוך ביתי. כל ילד ומשפחה שמתאימים לכך, אני מפנה לנושא ועוזר להם להתעקלם בו. התוצאות מדהימות ממש.

דוגמא אחת מתוך אחת עשרה שהפנתי השנה לחינוך ביתי: ילד בן 8 שלא היה מסוגל לקום בבוקר כי השעון הביולוגי שלו אינו מתאים לכך, החל השנה חינוך ביתי, קם כל בוקר בעשר, מתחיל ללמוד בשתים עשרה עד ארבע. הילד פורח, כל הלחץ ממנו ירד, החל לחייך, להיות פעיל בספורט ובלמידה, לומד חוג למדעים לילדים מתקדמים, החל לנגן בכינור. פעיל בפעילויות השונות של הבית כולל ניקיון ובישול. לזה אני קורא התחלה חדשה ומתאימה.
לפני כן הילד הזה הופנה לטיפול פסיכיאטרי עקב הפרעות למידה והתנהגות קשות. הגיע אלי לפני שהחל לקחת את התרופות שהומלצו. איזה מזל יש לילד הזה שאימו הייתה מוכנה להקשיב ולבצע. כל הכבוד להורים כאלו, עבורם שווה להשקיע כל מאמץ.

[טליה*]

"איזה מזל יש לילד הזה שאימו הייתה מוכנה להקשיב ולבצע. כל הכבוד להורים כאלו, עבורם שווה להשקיע כל מאמץ."

הורים כאלה ומטופל שכזה הם האדרנלין של המטפלים ........

[משה_אלבאום*]

ישנו בניו יורק בית ספר פרטי, מאוד מאוד יקר, שמנהל את ההוראה בדרך מאוד מיוחדת ומצליחה.
בית הספר בנוי על הוראה אישית יחידנית של הילדים וקידומם בכל הנושאים בהם הם מתקשים מצד אחד, תוך כדי העצמת האיכויות ומה שאוהבים מצד שני. בנוסף לכך, לכל ילד ישנו מדריך אישי העוקב אחר התפתחותו והקשר עם המשפחה ומיעץ לו איך להתגבר על קשיים. הילדים לומדים בקבוצות קטנות, יוגה, טאי צ'י, ריקוד טנגו עם זוג הרקדנים שלקחו את אליפות העולם לפני שנתיים, שירה, ועוד.
כל תלמיד בוחר את המקצועות שהוא מעוניין להתפתח בהם ומקבל הוראה פרטנית בנושא, למשל הנער ששלחתי לשם, מתמחה ביפנית והיסטוריה של המזרח. אלו המקצועות בם הוא משקיע יותר משאר הנושאים.
הוא השתנה לגמרי. החל להתייחס לעצמו כאדם המסוגל ללמוד, החל לאהוב את ההשקעה בלמידה ובנושאי האומנות והריקוד.
שינוי בית הספר עזר מאוד לסיים את הטיפול מהר ובהצלחה.
הצרה עם בית הספר הזה היא שהוא עולה 500$ לשעה. תחשבו בעצמכם, דרך הגב בית הספר מלא עד אפס מקום.

[טליה*]

רעיון מעולה לכל מי שרוצה לפתוח בית ספר כמודל זה בארץ ......

[אוריאל*]

הבן של שולמית אלוני, (להזכיר, שרת החינוך לשעבר..) עובד על זה,
ביה"ס פרטי למצויינות, מחיר בהתאם.

לפעמים אני חושב על במי בעצם אני מטפל, במי כולנו מטפלים ברוב המקרים,
באלה שיש להם, מודעות, כסף, או שניהם, מחזקים את החזקים,
נראה לי שהדבר הכי טוב שיצא מהשיטה לטובת האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם
טיפול פרטני זה הפרוייקטים בבתי הספר,
מעניין מה קורה עם זה.

[משה_אלבאום*]

בית הספר המדובר אינו למצוינים אלה לכל אחד. הבסיס שלו בנוי על ילדים המתקשים מאוד בבתי ספר, הם לוקחים אותם לתיקון המערכות והתקשורת לתקופה הנמשכת מספר חודשים עד שנה, ולאחר מכן משיבים אותם למערכת הרגילה.
בסך הכל ישנם כעשרה ילדים הלומדים קוריקולום שלם, והם משלמים בסביבות 1/2 מיליון $ לשנה (מנהטן הההההההה). כל האחרים לומדים על פי מה שקובעים איתם. לרוב זה מבוסס על הנושאים הכלליים שחייבים ומיקוד על הקושי.
העובדה היא שהם מצליחים להחזיר לחלק נכבד מהילדים את היכולת לתפקד במסגרות ולכן מצליחים ללמוד בבית ספר רגיל.

נכון שאנחנו עובדים בעיקר עם אלו המסוגלים לשלם מצד אחד, ועם אלו שהוריהם מבינים ומוכנים וזה מבאס מאוד.
אני מקווה שבמשך הזמן אוכל למצוא תשובה הולמת לקושי של הרוב שאינו יכול לשלם. גם בחלק הזה של הקהל שהוא הרוב המוחלט, ישנם ילדים ומשפחות נהדרות שצריכים עזרה.

[אנונימי]

כיום אם איני טועה בתי ספר בארץ מחוייבים להפעיל תכנית ל"הרגעת האלימות",יש תכניות כמו "שפת הקשב" שהיא במשפחת הגוף נפש ויש תכניות יותר "דידקטיות" כמו עבודה עם בובות יד ועוד....

• משה -האם אתה רואה איזושהי דרך לבנות תכנית שאפשר לעבוד בשיטה עם קבוצות גדולות יותר כלומר צוותים בבתי ספר ואז עם כיתות ילדים ?.

לא נראה לי שזה יקח מהטיפולים הפרטיים למי שמוטרד להפך זה יהיה יותר ידוע ומקובל .אז אולי אפשר להתחיל איזושהי דרך,

• מטריד אותי בעניין "איך הם לא רואים?" זה שגם כשרואים אין להם את יכולת או שסדר העדיפויות אחר ש"הם כבר בטיפולים אחרים-וכמה עוד אפשר?"
• אוריאל אם שאלת על טיפולים בבתי ספר דרך הסטאז' זה קיים אני בהתחלה כרגע.

[משה_אלבאום*]

ינשופי אחד הפרויקטים האחרונים שבצעתי במרכז היה עבודה עם מורים במסגרת מרכזים פדגוגיים של משרד החינוך. אני מקווה שהקוריקולום עדיין קיים במרכז. תמיד ניתן להפעילו מחדש.
אני אכן מאמין שעבודה עם מורים היא דרך טובה מאוד על מנת להעשיר את כמות המטופלים. מה שחשוב יותר הוא שהידע חייב להגיע אליהם על מנת שישתמשו בכלים הללו. כך ירוויחו יותר ילדים.

השיטה יכולה ללכת אחרי הרוח שלה, אך הרוח אינה יכולה ללכת אחרי השיטה.

[משה_אלבאום*]

בזמנו ביצענו עבודה בבית ספר בעייתי בדרום ת"א, ולאחר מספר חודשים הוכח מחקרית שהייתה ירידה של 30% באלימות.

[מלי*]

למשה.
איזה סוג של טיפולים עשיתם בדרום ת"א ?
האם הטיפולים היו פרטניים או בקבוצה?
האם חלק מהטיפולים היו גם במגע , עיסוי ? ה אם נעשה טיפול גם ברגישויות אנרגטיות . אם כן באיזה אופן ?(יחידני /קבוצתי )
האם טיפול קבוצתי יכול לענות על קשיים אינדיבידואליים ? האם ההורים היו מעורבים בטיפול ?
תודה מראש על השאלות הרבות.

[משה_אלבאום*]

ל מלי עבדנו בתוך בית ספר, במסגרת עבודה בית ספרית רגילה. העיסוק היה בשיטת אלבאום כהילכתה בבתי ספר.
התוצאות נוצרו בגלל שתיקון הקורדינציה והחושים הורידו את רמת המתח והחרדה ולכן הילדים נרגעו. עד כמה שזכור לי, חלק מהילדים עבדו פרטנית והרוב בקבוצות. על מנת לדעת יותר מומלץ לשאול את נטע שקד. היא הייתה אחרית על בית הספר הזה.