מדיטצית האפור

[פלונית_אלמונית*]

תודה משה.. מבטיחה לנסות ולספר חוויות

[שרי*]

אתמול היה לי טיפול ראשון עם מטופל בן 10 שבא בגלל התפרצויות ואלימות.
באבחון הוא זז כל הזמן, בקושי הצלחתי לאבחן אותו, יצאתי מותשת וחוששת.
בטיפול, מיד כשנכנס התחיל לגעת בדברים, לפתוח ארון, העמדתי אותו במקומו באסרטיביות יתרה.
לא זוכרת למה נגעתי בו והוא קפץ. שאלתי אותו אם הוא רוצה לראות איך הוא יכול שזה לא יפריע לו בכלל,
אמר שכן. השכבתי אותו על המזרון, הראתי לו איך נושמים עמוק, שיחקתי איתו בכיווץ והרפיה של הידיים והרגליים
ואז אמרתי לו שהוא מוכן. תיארתי לו את הבועה... לקח 5 דקות. בדקנו את היד, עדיין הרגיש, שאלתי איזה מספר צבע אמר 5, ביקשתי שיכהה, אמר ששם 10, שוב מרגיש, ביקשתי שיצייר לי את עצמו עם הבועה.
צייר בועה קטנטונת מעל הראש, הגדלנו.
השכבתי אותו על המזרון ואמרתי שיגיד לי איזה מגע נעים לו עזבתי את האפור.
התחלתי עם מגע יציב, גבולות גוף, הילד רגוע, נהיה לו מבט מלאכי בפנים, כל הגוף היה רפוי ומתמסר ונושם.
10 דקות. כבר נכנסתי גם לעומק השריר והילד רגוע ונושם.
כשקם כמו אחרי שינה, שאלתי איך היה, אמר: שמתי אפור על 10 והלכתי לנוח.
הילד שיצא מהחדר היה כל-כך שונה ממי שנכנס שאפילו אני היתי המומה, שלא לדבר על אמא שלו שאמרה שבחיים לא ראתה אותו ככה.

[משה_אלבאום*]

נורית תודה על שאלתך.
אכן קיימת דיעה שלא ניתן לראות את מה שהמטופל עושה, אך אין זה נכון. ניתן לשפר את התפיסה של האינטליגנציה האנרגטית בתקשורת שלה לאינטליגנציה הרגשית אמפאטית לרמה, שניתן לראות או לפחות להרגיש די במדויק מה המטופל עושה. במידה והמטופל אכן משאיר את המדיטציה בתחום דמיונו בלבד, לא ניתן יהייה לראות את מה שהוא אמור לעשות, אך ממתי מדיטציה עושים בדימיון בלבד?
כל מדיטציה שרוצים שתשפיע, אמורים לבצעה בארבעת האינטליגנציות בו זמנית. זה מאפשר לראות את ההתכוונות של המטופל, את המעברים שעובר ואת התקיעויות שלו.

על מנת להגיע לרמה הראייה הזו של מטופל, אמורים לתרגל את הנושאים הבאים:

תנועה, עד לרמה בה מרגישים את המודעות השרירית נולדת.
תנועה אנרגטית, עד לרמה בה מרגישים את הגוף האנרגטי המניע את הגוף הפיזי.
כוח הרצון, עד לרמה בה מסוגלים לחוש את התכולה החומרית של כוח הרצון.
מדיטציית שורשים שלב א'. עד לרמה בה ניתן לחוש את הגוף האנרגטי הנמצא בשלשת המרכזים בו זמנית ואת השפעתם של המרכזים על האנרגיה והגוף.
מדיטציית שורשים שלב ב' ו ג', בה לומדים איך להתחבר למודעות של האחר ולחוש חלק אינטגראלי מכדור הארץ.
חישת אנרגיה לרמה בה מסוגלים לחוש את הספיראלות במדויק, ועל כן לקבל את נושא האנרגיה כחלק אינטגראלי מהתנועה הסביבתית של האדם.
אינטגרציה בין האינטליגנציות, על מנת שאף לא אחת מהאינטליגנציות תקים מעצורים ביכולת ובתפיסה.

נכון שנראה שאני כאילו ודורש המון, אך מי שמתאמן בדרכה של השיטה, אמור בכל מקרה לעבור בכל השלבים הללו, ובאחרים שלא הזכרתי. זוהי מטרת הלימודים של השיטה, האין זה כך??

היכולת לראות את מה שעובר על המטופל, מהווה מטרה ראשונית בדרך הטיפוח של המטפל. אני מקווה שעדיין שומרים על הכוונה הזו ברמה ובדרך כלשהי.

אני יכול רק לתת את השיטה, איני יכול להתאמן בה עבור האחרים. אף פעם לא מאוחר להתחיל להשלים את החוסרים.

נכתב באהבה רבה למאמציכם להשתפר.

[משה_אלבאום*]

שרי תודה על הדוגמא הנהדרת, זה פשוט כל כך מהרגע שמבינים שזה יכול להיות פשוט ופועל.

[טליה*]

ברצוני להציג בפניכם קטע שהעתקתי מתוך : "אמא מבריאה " (באופן טבעי). הקטע הנ"ל מאוד ריגש אותי .
הרגשתי , כי אני "רואה" את הדמות הניבטת אליי מבעד למילים.
נסו מתוך הכתוב לדמיין מה ניתן "לראות" בכפות ידיה?


אמא אני רוצה לא לקרוא לך אמא
אני רוצה לעשות ולהגיד דברים שאין להם מילים בכלל
אני רוצה לצעוק מכל החלונות ועל כל הגגות ועל כל הרחובות והככרות שרע לי, אמא
שאני שונאת להיות כאן בשבילך כי את הטלת בי מום , כי אני סובלת, אמא ואני לא רוצה לקרוא לך אמא
רוצה שהמילה הזו תימחק מהלקסיקון שלי לא רוצה לשמוע אותך יותר
אני כועסת כועסת כועסת עלייך
אני רוצה שתדעי שבכל פעם שאני רואה אותך אני מדחיקה את הכעס הגדול שלי וזה עושה לי כאבים בכל הגוף
אני רוצה שתפסיקי להסתכל עלי עם העיניים ולעשות פרצופים שאומרים שאת יודעת יותר טוב שאני טועה או פשוט לא מבינה
אני רוצה שתפסיקי לרדות בי בלי מילים שתוציאי מהראש שלי את כל השתלות הזוועה שהכנסת לשם במסווה של אני החברה הכי טובה שלך
את לא חברה היית אמורה להיות אמא
היית אמורה לשמור עלי ולא לפגוע בי כל כך
אני כועסת עלייך שנתת לי להבין שהחיים האלה איומים כל כך שנטעת בי מלנכוליה ושנאה והרבה מאוד חרדה
אני רוצה לומר לך, לא אמא, אני רוצה לומר לך שהיום אני אמא
ואני לעולם לא אומר לילדים שלי כל מה שאת אמרת לי
אני רוצה לומר לך שבגלל מה שאמרת לא נכנסתי להריון אולי שנתיים בהתחלה.
אמרת שאם היית יודעת שילדים יכולים לצאת עם מומים, בכלל לא היית מביאה אותנו לעולם
במשך שנתיים רציתי ולא נכנסתי להריון, ורק אחרי שהמורה שלי אמרה לי שזה בגלל מה שאמרת, ושאני אחזיר אלייך את החרדה הזו ולא אשאיר אותה אצלי, ורק אחרי שעשיתי את זה - רק אז הייתי סוף סוף בהריון
כל המשפטים שאמרת, ושאת אומרת עד היום, לא יוצאים לי מהראש
אמרת שאת רוצה להתגרש מאבא כבר מאז שהיינו ילדים קטנים, ולא התגרשת ממנו בגללנו, כי זו תהיה בושה בשבילנו
למה לא עשית את זה, אמא
את לא מבינה שבגלל זה אני נושאת את כל צער העולם על כתפיי, שבגלל זה אני חושבת שאני צריכה למות
בגלל שאם אני לא הייתי, היית יכולה להתגרש מאבא
לא היית צריכה להישאר איתו בגללי ואז היית חופשייה
ואני הרי אחראית על כל הבעיות שלך
אני הרי אשמה בכל
אני לא מוכנה יותר להיות אשמה,
אמא
אני לא אשמה
אני לא אשמה
אני לא אשמה
אני בוכה, אמא

[אנונימי]

טליה תודה איזה קטע עוצמתי ,קשה וגם מקל (מהקלה).
מזכיר לי קצת את תהליך הסליחה, שמתי לב שכשקראתי אותו נעצרה לי הנשימה ורק בסוף הצלחתי לנשום.

כולנו זקוקים לחסד (עכשיו זה הופיע בחלונית.)

[פלוני_אלמונית*]

רגישות תחושתית... הקטע הבא מתוך דף של אמא בבאופן:
"הילדים שלי מאד פיזיים. עם הגדול זה קיצוני כי הוא מחפש מצבי התאבדות לפעמים וממש נהנה מללכת מכות וכו'. לשניהם יש רגישות תחושתית ושניהם היו בטיפול עם זה ויש כל מיני דברים שעשיתי/עושה איתם, יש לזה צדדים נחמדים אבל הצורך שלהם במגע חזק הוא קיים ואני משתדלת לתת אותו בכל מיני משחקים ודרכים חיוביות אחרות. מה שכן, אם חסר להם המגע הזה הם ייזמו אותו בצורה כואבת לפעמים ולעיתים אני מרגישה שהם מתחננים לאיזו מכה שתרגיע אותם, כמה לא באופני להגיד את זה. פעם הגדול הגדיל לומר ואמר "תרביצי לי" והוא התכוון לזה, זה לא היה בטון מתגרה, הוא ממש ביקש. לפעמים הוא מבקש משחקים כאלה אבל פעם אחת הוא ממש ביקש ככה, כפשוטו."

[משה_אלבאום*]

פלוני, דוגמא כואבת למערכת חושים לא מווסתת. חייבים ללמד את המשפחה הזו לווסת את המוח והחושים באמצעות האפור, כמה שיותר מהר.
במידה ומישהו מכם מסוגל להתקשר עם האם הזו, אני מאוד ממליץ לנסות ולעזור.

[אנונימי]

משה אלבאום אנא תבהיר לי את הנקודה
האם צורך במגע עמוק יכול להיות מווסת ע"י האפור?
אני חשבתי שהאפור הוא "לעמעם" ולהוריד עוצמות תחושה .
האין זאת שבחוסר בתחושה חזקה ועמוקה הצורך הוא "להגביר" את התחושה,לצורך הרגעה.

ואם כבר עסקנו באפור-מכיוון שלי האפור גורם בחילה בד"כ,קשה לי לעבוד איתו על מטופלים-אני מניחה שעלי להתגבר על כך-יש לכם רעיונות בשבילי?

[משה_אלבאום*]

ינשופי פעמים רבות הצורך במגע עמוק הוא תוצאה ישירה של רגישות ייתר בעור. לפי הכתוב, כנראה שכך הוא המצב. מסיבה זו מאוד חשוב לתרגל את האפור.
ברוב המקרים בהם ישנה רגישות ייתר בעור, קיים צורך במגע עמוק.

במקרה ולמטפלים רגישות אנרגטית גבוהה והאפור גורם להם לבחילה, צריך ללמוד להתנתק מהאפור בזמן העבודה עם מטופלים. שהמטופל יעשה הכל, מבלי שאת רואה את האפור בכלל. את מוזמנת בזמן שהמטופל עושה את מדיטציית האפור, לתרגל את אותה מדיטצייה עם צבע שאהוב עליך. כך לא תחווי את החוויה מהאפור.

במקרה והגורם לבחילות הוא התנגדותך הפנימית לווסת את רגישויות הייתר שלך, הרי שמה שצריך הוא להבין שהאפור אינו יכול לקלקל לך את חוויית החיים כפי שהחושים שלך חווים כיום. האפור מווסת אך אינו פוגע או מוריד את היכולת החושית. הפחד שמא האפור יפגע או יקלקל, יכול להיות הסיבה המרכזית לבחילות. לאחר ההתמודדות אל מול הפחד, ניתן לווסת את החושים בקלות יחסית ולכן לא להרגיש יותר בחילות.

[אנונימי]

משה אלבאום תודה על תשובתך תקן אותי אם אני טועה-לגבי מגע עמוק: אני מבחינה בין צורך במגע נוכח וברור בגלל רגישות יתר בעור.
לבין צורך במגע עמוק בגלל חסר במגע על פני העור או חסר תחושתי ולכן מגיע הצורך במגע עמוק וסימפטומים של צורך ב"מכות" נפילות תנגשויות.
אולי אפילו קושי בתחושות הפרופיוצפטיביות.
ולכן חשבתי שהאפור שלהבנתי "אוטם" או "מפזר" תחושות יתר ,נכון לרגישות היתר אך לא לרגישות החסר.
האם לא הבנתי ?

[משה_אלבאום*]

עד היום, לא נתקלתי בצורך במגע עמוק שאינו נובע בעיקר מרגישות ייתר של העור. מסיבה זו האפור.

נכון שישנה הבחנה פרופריוצבטיבית של קושי בגע עמוק. ממה שהבחניתי וטיפלתי עד היום, עדיין לא מצאתי אחד כזה.
אין זאת אומרת שלא קיימים כאלה.
חייבים לאבחן במדויק את רגישות הייתר של העור, ומממה שראיתי עד היום, לוקח זמן רב ללמוד לאבחן את רגישות העור. לרוב הבוחן מפעיל לחץ עמוק מדיי גם כשמתכוון לעדין, ולכן לא כל כך רואים את ההבדל בבדיקה.
כאשר מפעילים מגע מרחף מאוד, שאינו מורגש יותר מנוצה המועברת בעדינות רבה על העור, ניתן לראות את הרגישות של העור. רגישים ייתר לא יוכלו לסבול מגע עדין מעין זה. מגע מעבר לזה, אינו בודק מספיק טוב את רגישות העור.

אני מאוד ממליץ להתאמן בהענקת תחושת מגע שווה לתחושת נוצה המועברת בעדינות רבה. נכון להתאמן על אנשים בעליי רגישות רבה בעור שאינם בעלי רגישות ייתר. רק לאחר בדיקה כזו, ניתן לדעת האם האדם סובל או לא מרגישות ייתר.

במידה והאדם גם רגיש אנרגטית, ואינו מסוגל לסבול את נוכחות האופי של הנוגע הפולש לתוך תודעתו עקב המגע, מומלץ לקת את זה בחשבון.

[אנונימי]

תודה על התשובה-אני אכן אתחיל לנסות להבדיל בדקויות.
לגבי התחושה העמוקה מכיוון שדובר על:
"הילדים שלי מאד פיזיים. עם הגדול זה קיצוני כי הוא מחפש מצבי התאבדות לפעמים וממש נהנה מללכת מכות וכו'"(ציטוט מדיון קודם)
אני שואלת האם הצורך בגירוי חזק אצל ילדים קיים מתת רגישות או שקשור למה שקוראים אני חלול וכד' (אני בסטאז'-טרם למדתי איבחון)

[משה_אלבאום*]

ינשופי האם בדקת את הרגישות לכאב? יכול להיות שבמקרה שלך הילדים הללו אינם מרגישים את הכאב ברמה רגילה, ולכן חייבים גירוי חזק מאוד על מנת לחוש. זה יכול לקרות ללא קשר לעור.
אנשים הסובלים מחוסר רגישות לכאב, פעמים רבות נתפסים על ידי האחרים כמסוכנים לעצמם. נהנים מזה שלא כואב להם, מבלי לדעת שהם בעצם מסכנים את עצמם כל הזמן.

דוגמא קיצונית למצב: בצבא היה לי חייל שכל הזמן התרברב שהוא מסוגל לקבל מכות בכל הכוח בבטן, ושום דבר "לא מזיז לו" כפי שנהג להתרברב. אכן היה מאפשר לכל הגברברים לנסות להכאיב לו, וזה הפך למעין ספורט של היחידה. עד שיום אחד נפל ללא רוח חיים. בנתיחה שלאחר המוות גילו שאחד האבארים בבטן היה מחוץ ודימם כל הזמן. הוא לא הרגיש שום כאב או קושי, סבל מדימום פנימי לאורך ימים ולא יכל להגיד לרופא מה לא בסדר איתו.

לא הייתי מקשר את "האני החלול" לצורך במכות חזקות, או להתנהגות של התאבדויות או צורך במצבים מסוכנים במיוחד. זהשייך לנושאים אחרים לגמרי.
האני החלול יכול גם להיות עדין, רגיש מאוד, פחדן וכו. צריך לבדוק את כל הפרמטרים ולא לחשוב שאחד מהם מראה את התמונה.

[משה_אלבאום*]

ינשופי דבר נוסף, המצב שתיארתי עם החייל הינו נוירולוגי מולד, ולא ניתן לשיינוי רב. לאורך השנים פגשתי אנשים נוספים באותו המצב. חלקם הגיב טוב למדיטציות.

ממליץ לנסות לגרות את מערכת העצבים וולעוררה על ידי מדיטציות של אור חזק וזוהר ביותר. בעיקר עם צבעי אדום זוהר ולבן זוהר. המדיטציה יכולה להיעשות עם אותם המסלולים של מדיטציית האפור. זהו מסלול מצויין על מנת ולעורר את כל מערכת העצבים.

נשמח לקרא התפתחויות בנושא.

[פלוני_אלמוני*]

שלום משה (בכתובית; "מה שחשוב הוא לא להפסיק לשאול" / אלברט אינשטיין) אז אני שואל:
ילד בן כמעט 11, שמבלבל אותי מבחינת האבחנה שלו - כשהיה מתחת לגיל 4 נהג לתלוש את שערותיו ובאופן כזה להירדם. בילדותו היה במשפחתון בו לא הסכימו להשאיר אותו כי טענו שהוא מסכן את עצמו ואת האחרים. הוא נהג להיות מאוד פיסי מול ילדים אחרים. בשנה האחרונה נוהג לפצוע את השפה שלו (בפיו) באמצעות הציפורניים עד זוב דב. לא ילד היגייני במיוחד. לא מודע לליכלוך או שאריות מזון על פניו. זהו ילד שאינו פוחד מגבהים, או פעילויות אקסטרים. אוהב שמחבקים אותו חזק, אוהב מגע עמוק. לא אוהב לגזור צפורניים אומר שכואב לו, לא אוהב מגע קל או מרפרף. מצד אחד נראה כאילו הילד הזה לא מרגיש את עצמו ונמצא בתת תחושה: לפצוע את השפה ובגיל צעיר יותר לתלוש שיער והצורך שלו בהתנגשויות גופניות מול הזולת. כמו כן הצורך במגע עמוק ובחיבוק חזק, מצד שני הוא "עושה קולות" של רגיש טקטילית; קושי בגזירת צפורניים ורגיש למגע שאינו עמוק וחזק. איני בטוח שזה קשור אך הוא עד היום מתבלבל באופן בו לובש את בגדיו. אינו מבחין בין מה שצריך להיות מלפנים, הרבה פעמים לובש את בגדיו כשהאחור לפנים וליהפך. כשאימו הייתה בהריון עימו, היא עישנה. אני קצת מבולבל, תוכל לעשות לי סדר בדברים? תודה.

[אנונימי]

נשמע כאילו הילד לא כול כך מודע לעצמו בלשון המעטה, מבלבל בין קדימה ואחור וכך גם בין בפנים ובחוץ,
אני לא מומחה אבל יתכן כי הוא תולש שערות ופוצע את השפה, כמו גם מתחבק ובא במגע חזק עם הסביבה, כדי להרגיש את עצמו, להיות מודע לעצמו
"אינו מבחין בדברים" אילו דברים? האם בעצמו הוא מבחין, אם אני לא יודע היכן אני נמצא, איך אוכל לדעת מה מסביבי.
אני לא בטוח שזה סוטר אחד את השני הצורך במגע עמוק ורגישות בעור, אני חושב ששניהם יכולים להתכיים בו זמנית והטיפול בשניהם זהה,
וויסוט הדרגטי ע"י מגע.

אני חושב שיש בזה משהו מקווה שתמצא משהו מועיל בכול זה יום טוב

[אנונימי]

אני עובד עכשיו עם ילד בן 12 לא מבדיל בין שמאל וימין כיוונים, רגיש מאוד למגע לא מוכן שיגעו בו אך עם זאת הולך מכות לפחות פעם ביום.
אנחנו עובדים על מודעות גוף צידיות ומתחילים לדבר על מגע בהדרגה לפי כמה שהוא מוכן לקבל
עובדים גם על חיזוק חגורת כתפיים ועל דיבור ונשימה כי הוא לא מדבר אבל זה כבר נושא אחר.

[משה_אלבאום*]

ל פלוני אלמוני ול Y.P שניכם מדברים על ילדים עם רגישויות ייתר שחייבים ללמדם לווסת את הרגישות.

אלו קשיים טיפוסיים ביותר לרגישות ייתר למגע, ומה שצריך לעשות הוא מדיטציית האפור על כל מרכיביה. לעבוד איתם על כך עד שגופם יקבל גבולות ברורים.

במקרה של הילד עם שאריות המזון על פניו וחוסר הפחד מגבהים ועוד. זהו אחד הסימנים לרגישות ייתר גדולה. אין גבולו ואין תחושות גוף תקינות.

גם העובדה שילד אינו מדבר והוא בעל רגישויות ייתר יכולה להיות קשורה לרגישות. מצאתי ילדים בעלי רגישויות שהיו על גבול הטלפטיה, והמתינו בסבלנות עד שהמבוגרים בסביבתם יצליחו לתקשר איתם בדרכם הייחודית, לא הבינו שאחרים אינם מסוגלים. הם התקשו ביותר לקבל את העובדה שתקשורת כל כך נבובה כמו מילים תיהייה התקשורת שלהם. נראה כנושא שחשוב לבדוק.

[משה_אלבאום*]

לרוב נושא הרגישות או חוסר הרגישות במגע העמוק (צורך במגע עמוק), הוא תוצאה של רגישות ייתר בעור. כשמווסתים את רגישות הייתר בעור אין יותר צורך במגע העמוק והבעייה נגמרת.
כתבנו על זה בעברבבלוג המון חומר .

[אנונימי]

משה אתה מדבר המון על וויסות רגישויות, וכול הזמן ע"י מדיטצית האפור, מה עם המגע האם הוא נשכח, האם פחות יעיל??
שלא נהפוך למטפלים בדמיון מודרך בטעות

[אנונימי]

משה הבנתי שזה אתה כותה נכון שהאפור הוא שימוש באינטליגנציה האנרגטית החשובה ומשמעותית מאוד לדעתי, אך עד כמה שהבנתי מדיטציה זו לא כול כך מתאימה למי שרגיש אנרגטית.

אני בעצמי לא מצליח להתחבר אליה והיא לא מווסתת אצלי את הגיאוי אלא גורמת לי להתמקד בו יותר.
עם זאת אני אכן אנסה אותה על המטופל שלי שיש לו רגישות למגע בעור.

בקשר למגע, מה הכוונה פחות יעיל ברגישות, הרי זה מה שלומדים וזה מה שהיה לפני המדיטציה אז נכון שהיא באה כחידוש לתחום, אך האם מגע ושפשופים וגירוי של הרצפטורם בעור לא עוזר בוויסוט הרגישות לטווח ארוך אולי יותר מהמדיטציה שעד כמה שאני מבין עובדת נקודתית וע"י "הפעלה" בלבד.
העבודה עם מגע מרגילה את העור ומווסתת את הרצפטורים לטווח ארוך כמובן בהדרגה ובמשך זמן אך היא עמידה יותר מהמדיטציה שדורשת "הפעלה" והתכווננות בכול פעם, הלא כך.??

אשמח אם תתיחס לכך בהרחבה ותחדד לי נושא זה.
תודה ויום טוב

[אנונימי]

נ.ב איפה רואים באיזה דפים נוספו תגובות חדשות ???

[אנונימי]

y.p- כנס ל מה חדש , שם תמצא את מבוקשך

[משה_אלבאום*]

y.p אתה צודק ששיפשוף העור ומגע מסוגים שונים יכול לגרום לוויסות חלקי של העור והמגע העמוק. הצרה עם זה היא שזה לוקח המון זמן ולא תמיד מביא את התוצאות המבוקשות. נתקלתי ביותר מדיי מקרים שזה לא עזר או לא היה מספיק.

מצד שני מדיטציית האפור, (שפותחה בשנת 2004 והתחלתי ללמד אותה רק לפני שנתיים) במידה ומתרגלים אותה נכון ומספיק, היא משנה את המבנה של המוח (גורמת להתפתחות הרישות הנוירולוגי הנדרש) באזורים של החושים ועל ידי כך מלמדת את המוח להשתנות באופן קבוע ועל ידי כך להפסיק את הרגישות.

רוב הילדים, הנערים והבוגרים שאימנתי, הפסיקו לאחר עד כשלשה חודשים להיות בעלי צורך בתרגול של וויסות כלשהו. המוח למד לווסת את עצמו ולא היה צורך עוד בתרגול. זה היופי במדיטציית האפור. גם לאחר שנתיים של מעקב, רגישות הייתר לא חזרה.

בנושא האינטליגנציה האנרגטית. לא ניתן לקבוע שלאדם ישנה אינטליגנציה הנרגטית מפותחת כל זמן שהחושים מתפקדים בהיפר קליטה. חושים בהיפר קליטה גורמים לאותן התחושות והידע של אינטליגנציה אנרגטית מפותחת, אך אין זה כך. ניתן לדעת שלאדם אינטליגנציה מפותחת רק לאחר שהוא סיים לווסת את רגישויות הייתר.
במצב הזה, האינטליגנציה האנרגטית רגישה ומדוייקת הרבה יותר, המודעות שלה מתפשטת לכיוונים ומרחקים אחרים והאדם בעל שליטה מדוייקת בתחום, אך ללא רגישות ייתר כלשהי בחושים. לשעתי זהו מצב טוב יותר.

דרך אגב, את הדברים הללו בדיוק אני כותב כאן מזה מספר שנים, בכל פעם כתגובה לאותן שאלות. אני ממליץ להתעמק בנושאים השונים שבאתר. יש כאן המון תשובות של מטפלים, מאבחנים ושלי על כל מיניי נושאים בעייתיים וחשובים ואבחנות מדוייקות לקשיים שונים. לרוב התשובות טובות מאוד ועוזרות להקיף את הנושאים השונים די לעומק.

[מ_א*]

שלום משה.
אני מבקשת לדעת האם מדיטציית אפור יכולה גם לעזור במקרה של ילד בן 11 בעל רגישות גבוהה,הסובל מטיקים או/ו כחכוחים של הגרון,בתקופות שונות,שמן הסתם נובעים על רקע של מתח נפשי.
אם התשובה שלילית אשמח לקבל הצעה אחרת...תודה מראש.

[משה_אלבאום*]

ל מ א האם הילד בעל רגישויות ייתר? רגישות גבוהה אינה בהכרך רגישות ייתר. במידה וכן מדיטציית האפור יכולה בהחלט לעזור. במידה ולא, צריך לבדוק מה הוא מפחד להגיד או מתקשה לבטא ואיך הוא מרגיש עם עצמו.

כיום אני עובד ען נער בן 16 שבין הייתר יש לו כיחכוך חזק ובלתי פוסק בגרונו (שכבר ירד לחצי בחודש אחד). אצל הנער הזה הסיבה המרכזית היא הצורך להיות המרכז ושישימו לב אליו כל הזמן. הוא מודע לכך ומסכים שזוהי הסיבה. החל לעבוד על כך עם שק איגרוף וצעקות בנוסף לתיקון של מערכת המוטוריקה של העיניים והחושים.

חשוב לתפוס מה הילד חושב על עצמו ועל מקומו בעולם. במידה והוא אכן חייב להיות המרכז של כל דבר, חייבים לגרום לו להבין את המשמעות של זה ולנסות לעזור לו לחזור לפרופורציות על ידי ההבנה של מה גורם לו להיות המרכז של כל דבר. במילים אחרות למה הוא מרגיש לא אהוב מספיק. למה וממי לדעתו הוא אינו מקבל את תשומת הלב שהוא מאמין שמגיע לו.

[אנונימי]

משה תודה רבה על התשובה אתה כותב " החל לעבוד על כך עם שק איגרוף וצעקות בנוסף לתיקון של מערכת המוטוריקה של העיניים"
כיצד העיניים קשורות לנושא הביטוי האישי והצורך להיות במרכז??? לנושא הכיחכוך בגרון?.

"המתנה הגדולה הראשונה שאנו יכולים להעניק לזולת היא להיות לו דוגמאה טובה" (כריסטופר מורלי)
משפט גדולללל

[משה_אלבאום*]

Y.P כשהעיניים לא מפוקסות, והאדם מרגיש שהוא אינו יכול לממש עצמו בגלל משהו שעוצר אותו והוא אינו יודע מה זה, זה יכול לפגוע ביותר במערך הביטחון העצמי, הדימוי הגופני והיכולת שלו להאמין שהוא יוכל לממש עצמו.

כל הנושאים ההלו קשורים קשר ישיר להתפתחות של דפוסים רגשיים וגופניים המגבים את הקושי הרגשי, כשלאדם יש את הצורך להיות במרכז כי הוא מרגיש לא אהוב. מי שמתקשה לקבל את עצמו בגלל קושי מתקשה פעמים רבות להרגיש שאוהבים אותו, כי איך ניתן לאהוב מישהו שאינו אוהב את עצמו, כך הם יכולים לחשוב ו/או להרגיש.

התפתחות של דפוסים גופניים שונים, עקב קושי רגשי המתפתח בעקבות חוסר יכולת גופנית, הוא דבר נפוץ ביותר בין הסובלים מחוסר שליטה ו/או אינטגרציה בין האינטליגנציות.
מניפולציות על מנת לתפוס את הבמה הן לפעמים הכרתיות ומודעות ולפעמים לא.

במידה ולאותו אדם יש גם במקרה צורך ליצור מצבי לחץ, או את התכונה חזק כשחלש, או פרסונה מאוד מפותחת עם צורך במצבי לחץ, המצב יכול לפתח דפוסי התנהגות גופניים קלוקלים רבים ושונים.

[מ_א*]

למשה שלום,תודה שענית לי.כל מה שכתבת על הנער בן ה-16 מתאים לתיאור של בןה-11.האם זה גם אפייני לבנים/ות בכורים שחושבים או מרגישים שהם מרכז העולם...? ולכן ימצאו כל דרך להסב תשומת לב אל עצמם.מהיכרותי עם הילד,הוא בעל רגישות יתר,בעיקר טקטילית.
אני חייבת להודות שתחילה טיפלתי בו בעזרת EFT ובהדמייה של צבע על מנת "לשטוף" את הכחכוח.לשאלתי הילד הודה שמצורך של "10" בכחכוח,ירד ל-"5" ...ביקשתי מאביו להמשיך בתהליך...
אתמול פגשתי אותו,השינוי היה משמעותי.משהו כמו "1".הסברתי לו את האפשרות לצבוע באפור את הצורך בכחכוח...נראה שאחרי זה לא שמעתי אותו מכחכח למעלה משעה!תודה!

[משה_אלבאום*]

מ א לא הייתי מחבר בין הצורך להיות המרכז לבן בכור? לבנים בכורים יש המון נושאים משותפים, אך זה נראה שאינו חייב להיות אחד מהם.,

כל זמן שרגישות הייתר קיימת, המצב יכול לחזור למרות שכרגע הוא נראה טוב יותר. רמת המתח יכולה לעלות בגלל נושאים רבים כשסובלים מרגישות ייתר. אני ממליץ להתמקד בזה קודם. לא הייתי צובע את הצורך בכיחכוך אלה מתמקד בכל הרגישויות במקביל.
EFT בידיים נכונות הוא כלי טוב.
כל הכבוד על ההצלחה בטיפול.

[משה_אלבאום*]

מומלץ להיכנס לקרא ולדעת על מנת שנוכל להשתמש בזה גם.
http://www.livescience.com/health/[po]070425 eyes memory[/po].html

[מ_א*]

למשה תודה שהתייחסת לדברי.אוסיף ואומר שהיתרון בEFT זה שהאדם לומד להיות אחראי למצבו ומעשיו ואפילו יכול לשלוט בקושי שלו ולגרום לשינוי ,ע"י פעולה חוזרת של הטכניקה והמשפט שבחר לומר...
אתן מס' דוגמא דוגמאות-*שחרור אדם מפחד של חרקים וביחוד דבורים שהייתי עדה לכך.

• הפסקת עישון ,רק אחרי שהאדם הביע את רצונו ונכונותו להפסיק לעשן.
• אני עצמי סבלתי מאוד מנזלת אלרגית ואני שולטת בה כעמט 100% ..

השינוי בכחכוח הוא משמעותי מאוד,ירד ל- 10-15% בצורך והוא מאוד מודע ליכלתו להפסיק אותו.
.כלומר,חשוב שהאדם יביע רצון להשתחרר מהקושי שהוא נושא איתו ולשתף פעולה,אחרת זה לא בטוח עובד.

[אנונימי]

משה תודה זה אכן מחדד את הנושא, אך האפור עוזר לנו למתן את הרגישות, כאשר אנו מרחיבים את התודעה, זה לא יוצר אפקט דומה לרגישות שבה חשים את הסביבה יותר מידי ומתערבבים בה??

[משה_אלבאום*]

Y.P לא, זה לא עושה זאת כי כאשר האינטליגנציה האנרגטית מתפקדת ללא רגישויות ייתר, היא מסוגלת להיות מווסתת על פי הרצון, מכוח ההתכוונות בלבד. ההתכוונות הופכת את האינטליגנציה האנרגטית לכלי עבודה ממוקד ביותר ומחודד מאוד. ניתן להגיע לכל מקום ולחזור ממנו ללא קושי אלה באמצעות ההתכוונות בלבד.
כמובן שההתכוונות לרוב מופעלת באמצעות כוח הרצון, והמודעות לכוח הרצון. אלו לרוב שני נושאים שלובים המתפקדים יפה מאוד ביחד.

האפור אינו עוזר למתן את הרגישות, אלה הוא מאפשר למוח לווסת את עצמו למצב שאין יותר רגישות ייתר. מה שניתן ואמורים להגיע אליו הוא מצב בו הרגישות מתפקדת על פי הרצון והמיקוד. כשצריך, רגישות חזקה מאוד וכשלא, רגישות מווסתת.

---

[יונה*]

משהו על מדיטציית האפור.
אני פעם ראשונה מתנסה במדיטציית האפור ולכן אולי אשמע/אקרא נאיבית , בוסרית או בורה.התחלתי לעבוד עם ילד בכיתה ג', כמעט בן 9. הרבה בעיות קשב והיפראקטיביות. רגישות טקטילית ושמיעתית. הסברתי לו שאלמד אותו כלי שבעזרתו יוכל ל"קבוע" אם דברים יפריעו לו יותר או פחות ואם בכלל. הוא ביטא חשש שאשנה אותו. שמתי לב שהוא רגיש לעניין. אמרתי שלא אשנה אותו אלא אעניק לו כלי לשליטה וויסות. התחלנו. ביקשתי שיראה בועת אנרגיה גדולה בצבע אפור מעל ראשו. הוא שאל: "למה דווקא אפור?" עניתי שזה צבע שמרגיע את החושים. הוא התקומם ואמר:" אותי דווקא מרגיע אדום, או כתום, או צהוב." אחר כך הוא שיתף פעולה . אמנם הרבה לזוז במהלך המדיטציה, אפילו לשכב (ישבנו על יד קיר על הרצפה ), אמר מדי פעם שקשה לו, ואוף, אך היה בפנים. כשסיימנו ושאלתי איך הוא מרגיש ענה: "אחרת. האור מאוד אחר, ואני הרבה יותר שם לב לפרטים."
אני מבקשת לדעת :א. מה משמעות אמירתו שאותו דווקא מרגיע אדום וכתום וצהוב. ב. מה משמעות האמירה שלו בסוף המדיטציה? ג. איך להתייחס לתנועתיות שלו במהלך המדיטציה? ד. איך מומלץ להמשיך.

[משה_אלבאום*]

ילדים עד גילאים די בוגרים 10-12 לרוב יכולים לזוז המון בזמן התרגול, נא לא להפריע להם. כל זמן שהם מתרגלים, זהו המצב שמאפשר להם את התרגול. ננסה לקבע את ישיבתם או שכיבתם, והם לא יוכלו לתרגל את המדיטציה.

שנית, הצבעים אדום כתום צהוב הם צבעים הניזונים בעיקר מהשמש והאדמה, צבעים חזקים ביותר הממלאים את הגוף באנרגיה רבה וכוח.
אצל ילדים בעליי תנועתיות ייתר, קשיי קשב וריכוז ורגישויות ייתר, הצ'קרות לרוב לא מאוזנות וצבעיהן משוטטים ברחבי התודעה והגוף. מאוד מומלץ לעשות את מה שעשית, ולהמשיך עם האפור למרות מחאתם. ילדים רגילים לרוב להירגע עם המוכר ולו דווקא עם מה שנכון. מסיבה זו הילד הזה כנראה נרגע בצבעים הללו.
מלבד זה יכול גם להיות שזה נכון שהוא נירגע בצבעים הללו והצורך הזה אינו קשור לצורך באפור.

האמירה שלו בסוף המדיטציה היא אמירה הדורשת התעמקות בה. את אמורה לבדוק איתו מה המשמעות של האמירה לגביו. כל אחד יכול להגיד את המשפט הזה ולהתכוון למשהו אחר.

בנושא איך להמשיך, אנא המשיכי כפי שהתחלת, את עובדת איתו כנראה טוב מאוד.

[יונה*]

ועניין נוסף עם מדיטציית האפור. בשבוע שעבר התחלתי לעבוד עם ילד בכיתה ד' - 10- עם רגישויות גבוהות מאוד שממש מפריעות לו בכל תחומי החיים. עבדנו במדיטציית האפור. היה לו קשה לדמיין אפור. נתתי לו גואש שחור וגואש לבן והוא יצר 5 גווני אפור שונים. רק לאחר שראה את הגוונים השונים שהוא יצר יכל להתחיל את המדיטציה. כל שלב ארך זמן רב יחסית. לקח לו זמן לחוש , לראות ולהיות עם האפור. העבודה התקיימה בבית הספר וראיתי שמתקרב זמן הצלצול, לכן הכנתי אותו שעוד מעט ישמע הצילצול ואני מבקשת ממנו לא להתייחס לצלצול ולהשאר בעיניים עצומות בתוך המדיטציה. ברגע שנשמע הצילצול, בהתנייה בלתי נשלטת נפקחו עיניו והוא יצא מהעניין, אך אמר לי מיד: "אל תדאגי אני עדיין בתוך האפור". כבר לא יכולתי לעשות כלום. זה היה צלצול סיום שעות הלימודים והילד מיהר להסעה .ביקשתי רק שידווח לי איך השפיע עליו התהליך ואיך השפיעה עליו הפסקתו הפתאומית. היום, לקראת המפגש מחר, התקשרה אמו וסיפרה לי שמיד בהסעה הוא התקשר אליה ואמר לה שהיה לו מאוד טוב. יחד עם זאת, כבר בהסעה כל מה שקשור לשמיעה הפריע לו יותר מתמיד והוא נדרש לשים אצבעות בתוך האוזניים ועדיין זה לא עזר לרעשים. גם בהמשך השבוע התיפקוד שלו לא היה טוב. ממש לא הצליח להיות בכיתה. בתחושתי אלה תגובות שנובעות מהעובדה שלא הספקנו לסיים את המדיטציה והיא נקטעה לפני הסוף. האם תחושתי נכונה? האם גרמתי להצפת יתר? הכנתי אותו שגם בטיפול הבא, קרי מחר נתרגל מדיטציה זו, ושאני סבורה שנספיק את כולה כי הוא כבר יודע במה מדובר, ויהיה לו יותר קל להכנס , לראות ולהרגיש את האפור. אני מחכה בחוסר סבלנות למחר, לראות האם ישתף איתי פעולה, או שמע גרמתי לנזק והסתייגות אצלו. משה , אשמח לקרוא תגובה שלך למה שכתבתי. אשמח , כמובן, גם לתגובות מאחרים.

[משה_אלבאום*]

יונה איני חושב שעשית נזק כלשהו. מה שנראה הוא שהילד הצליח לרסן כמה מהחושים אך לא את השמע. מסיבה זו כששאר הגירויים לא קיימים או נחלשים, החוש שאינו מווסת תופס את כל הבמה.

השיעור הטוב עבורך הוא לבדוק את חלוקת הזמנים שלך בפגישה. לדעתי נכון היה לעבוד על האפור בלבד ללא המדיטציה, לבקש ממנו לדמיין את האפור בבית עד שהוא נהפך לקל ויומיומי ובפגישה לאחר מכן ללמד מהתחלה את המדיטציה עם כל הביקות האמורות להתקיים לאחריה.

אל לך לפחד, המשיכי כך כי רק כך תוכלי ללמוד איך להפעיל את הנושאים השונים נכון.
בהצלחה.

[יונה*]

משה-
עוד על מדיטציית האפור. היום נפגשתי עם הילד שהצילצול קטע לנו את המדיטציה ואחר כך היתה לו רגישות שמיעתית חזקה מאוד. לפני השעור אמרה לי המחנכת שלו שהיא מאוד מודאגת כי הילד נמצא בעולם משלו. מנותק כמעט לחלוטין. במקרה מסוים מצאה אותו מתחת לשולחן כשלדעתה הכיתה היתה שקטה.
אחרי שיחה קצרצרה לברר איך הוא מגיע התחלנו בתירגול המדיטציה. בשלב העיניים וחוש הראיה הוא נתקע ולא הצליח יותר לראות, להרגיש ולחוות את האפור. הוא ניסה המון זמן, אך לא הצליח. ראיתי שהוא מתחיל עם טיקים בפנים, מזיז את עצמו, מחפש תנוחות אחרות, משפשף את העיניים חזק... שום דבר לא הצליח. הוא נתקע. ניסיתי להתקדם הלאה, ולחזור לעיניים יותר מאוחר, אך זה לא הלך. כשהוא פתח את העיניים הוא תיאר מאבק עם המוח. המוח כל הזמן ברח לו לנושאים אחרים. א. האם ההתרחשות שתיארתי מוכרת לך? על מה היא מעידה? איך להוביל הלאה את הטיפול? להתעקש לעשות שוב, בשבוע הבא מדיטציית אפור? לתת לו לתרגל בבית לבדו? אנא תמיכתך.

עם ילד אחר, שהרגישויות שלו פחות חזקות ,הצלחתי , בשיתוף פעולה שלו, והוא יצא מהמפגש בתחושה מאוד טובה ורגועה.

[משה_אלבאום*]

יונה ניראה שהילד החמוד הזה מאוד מאוהב בתוצרי הרגישות שלו ומפחד לאבדם. האם דנת איתו לעומק בפחדים שלו לאבד את הרגישות, האם הוא מבין היטב ומאמין שלא ניתן להוריד ו/או לפגוע ביכולת לחוש לעומק כשלומדים לווסת את החושים. ניראה שהעושר שהוא חווה בעיניו מוביל את חייו והוא אכן מפוחד מהאפשרויות לפגיעה בחוש.
מאוד מאוד מומלץ להשקיע בהבנה והסרת ההתנגדויות את מירב המאמץ.

אני מאמין שהוא חייב לתרגל בעצמו פעמים ביום, לפני הקימה מהמיטה ולפני ההירדמות בלילה. בנוסף לכך הוא צריך לתרגל בכל פעם בה הוא ניכנס למצב בו חושיו מגורים מדיי. כל זאת כמובן רק לאחר שיאבד את הפחד. אולי יהייה נכון ללמדו לבצע את המדיטציה בחלקים. בכל פעם חלק אחר. רק לבסוף את העיניים.
האם את מסוגלת ללוות אותו במדיטציה ברמה בה את מסוגלת לראות או לחוש את מה שהוא עושה, וברגע שהוא ניתקע להיכנס למדיטציה שלו באמצעות מודעותך לאינטליגנציה האנרגטית שלך ולעזור לו להתגבר על הקושי? מאוד מומלץ.

[יונה*]

עוד על מדיטציית האפור-
כתבתי כבר על ילד בכיתה ד' שכנראה סובל מאוד מרגישויות יתר, מחנכת הכיתה חווה אותו כמנותק לחלוטין, אך איתי - אחד על אחד- הוא בשיתוף פעולה מלא. אני מנסה איתו את מדיטציית האפור והדרך נראית לי מעניינת. בפעם הראשונה שהוא הונחה לתירגול הוא הצליח להכנס לזה יפה. לא בקלות ולא במהירות , אך נכנס. ראה , הרגיש חווה. אך... כיוון שהמפגש נעשה בבית הספר הצילצול קטע את המדיטציה. בשבוע לאחר מכן- לא הצליח להכנס. לא הצליח. נתתי לו צבעי גואש שחור ולבן והוא יצר גוונים שונים של אפור, התחבר לרעיון אך לא הצליח להכנס למדיטציה. שבוע לאחר מכן שוב ניסינו ושוב לא הלך. נתתי לו לצייר את המדיטציה. עשה זאת נהדר. בשבוע שלאחר מכן- שוב לא הצליח. והוא מאוד רוצה. אך " המוח שלי לא נותן לי לראות ולהרגיש את האפור"- לדבריו. הוא ילד שמאוד אוהב ומתמצא בתוכנות מחשב . שאלתי אותו אם יוכל לבטא את המדיטציה איכשהו במחשב. הוא לקח זאת כאתגר והכין למפגש הבא את כל מהלך המדיטציה במעין סרטון אנימציה. מקסים. רק מה? הוא שכח (לדעתי זה לא מקרי, אלא שם נקטעה לו המדיטציה בצילצול ) את החלק האחרון שהאפור יוצא מהגוף ועוטף בבועה אפורה. קיבל זאת בשמחה להכנה בבית. בתחושתי כל העיסוק הזה , "ליד" המדיטציה הוא רק כהכנה לאפשרות שהילד יכנס באמת לעניין. מה דעתכם?
אוכל בהמשך לדווח על התפתחויות והאם באמת כל ההכנה הזו הצליחה. מה שבינתיים אני יכולה לספר הוא שהאמא אמרה לי שהם, ההורים, חשים את הילד הרבה יותר רגוע ביום בו נפגש איתי. ולהפתעתם אנשים שלא יודעים שבבוקר יום זה אני נפגשת עם הילד ציינו שביום זה יש בו משהו הרבה יותר רגוע וקומוניקטיבי.... וזה בלי שהצלחנו עדיין במדיטציה.
מופיע לי בכתובית: לילד הייתי נותן כנפיים, אך משאיר אותו ללמוד לעוף בעצמו" מדהים, לא?

[משה_אלבאום*]

יונה האם הילד מתבקש לתרגל בביתו את המדיטציה כשאין גירויים של בית ספר? הרי עבור בעליי רגישויות ייתר, גבולות החדר בו את עובדת אינם מתפקדים באמת כגבולות.
הנושא הוא לתרגל בבית. אם את זה יצליח, הוא יוכל להעביר את מה שמתרגל בביתו לבית הספר. ככל שיתרגל באווירה שקטה את המדיטציה, כך הוא יהפוך אותה לחלק מגופו ותודעתו ולכלי עבודה זמין לכל רגע וגירוי.
זוהי בעצם המטרה של התרגול.

הרגע סיימתי טיפול עם בת חמש עשרה, שזוהי הפגישה הראשונה לאחר האבחון. מכיוון שהיא בעלת רגישויות ייתר חזקות בעור כולל שיער, ריח ושמע. התחלתי עם מדיטציית האפור, וזה מה שתרגלנו כל המפגש.

היא בעלת יכולת דמיון נהדרת, כך שמייד הצליחה לראות את הכל. היא תרגלה מהר מאוד וחייב הייתי לעוצרה כל הזמן. לאחר המדיטציה, בבדיקה ההשפעה של התירגול על חושיה, היא לא הרגישה קושי עם המגע שלי בשיערות ובעור, כשליפני כן בהכנה למדיטציה, היא לא יכלה לסבול את המגע שלי.
היא הצליחה להתנתק מהשיחה שלי ושל אימא וקראה בספר שנתתי לה, למרות קשיי הקריאה. אנחנו לא הפרענו לה בכלל כי היא ייצרה את האוזניות האפורות ברמה 9-10 וכמעת ולא שמעה אותנו.

כך לדעתי זה אמור לעבוד, ולרוב זה אכן כך עובד. פעמים מעטות לא זכיתי לתוצאות תירגול מהסוג הזה.

[משה_אלבאום*]

בנושא הילד המשתעמם באפור, האם הוא מבין לעומק ומקבל שיש לו בעיה בחושים? האם הוא מודע להפרעה שזה גורם לו? האם הוא מודע לעובדה שרוב בני האדם חיים אחרת ושקל לנו הרבה יותר? האם הוא מבין את הרווח שיצא לו מהשנוי? האם הוריו מבינים ומקבלים את הנושא?

ללא הבנה עמוקה וקבלה של הנושא, לא ירצה לשתף פעולה וזה ישעמם אותו.

[אילת*]

שלום לכולם!
מה אפשר לעשות עם מטופל בעל רגישות טקטילית שטוען כי מבין ומצליח לעשות את מדיטציית האפור אך היא לא ממש עוזרת לו, איך אוכל לוודא שאכן עושה את המדיטציה כראוי ומה הסיבות האפשריות לכך שלא מועילה לו?

[משה_אלבאום*]

האם המטופל מבוגר או בגיל ההתבגרות או ילד צעיר אך עם גישה בוגרת לחיים? אם כן יכול להיות שהפחד מהשינוי הוא הבסיס לחוסר היכולת או לחוסר ההשפעה.

מהנסיון, ישנם מטופלים שעושים את המדיטציה כטכניקה בלבד, אך ללא התכוונות פנימית עם כל הרצון. לרוב זה מצב הנגרם עקב הקושי לקבל את השינוי ואת הצורך בשינוי. לפעמים הפחד משינוי יכול לגרום לכל מיני תגובות, כולל לא לאפשר לטכניקה לעבוד.

אפשרות אחרת היא שצריך צבע אחר ולא אפור, במקרה הזה צריך לשאול את המטופל איזה צבע לדעתו יכול לעזור לו ולנסות. למשל לביתי הצבע שמרגיע את העור הוא הסגול.

על מנת להיות בטוחים איך מטופל עושה את המדיטציות שלו, מומלץ להתאמן מספיק באינטליגנציה האנרגטית, במדיטציות שונות (בעיקר מדיטציית שורשים בתרגול המחבר מודעויות אנרגטיות בין אנשים, שלב ג') בתנועה ובשילוב ביניהן על מנת להגיע למצב שבו המטפל רואה בעיני רוחו מה עושה המטופל במדויק.

אמנם זוהי רמה גבוהה במקצת אך ניתן להגיע אליה. אני מכיר יותר מאדם אחד שמצליח ולא ידע על כך לפני כן.

מוזרויות דרכי ההתכוונות האנשית. היא יכולה לפעמים לפתוח דלתות לעולמות, מראות ואפשרויות שקשה לגלותם בדרך אחרת.

בנוסף למדיטציה כמובן שישנם כל הטכניקות העתיקות, עיסוי ברמות שונות תוך כדי הרפייה, שיפשופי העור ועוד.

[אילת*]

המטופל הוא נער בן 13 לטענתו אינו פוחד מן השינוי, אך אני לא בטוחה עד כמה זה נכון... ייתכן כי מבצע את המדיטציה באופן טכני יותר, כיצד ניתן לשנות זאת מלבד לומר לו שיש להתכוונן יותר (זה מופשט מידי לטעמי עבורו). בכל אופן תשובתך פתחה לי כיוונים נוספים שאנסה אותם עימו
תודה רבה.

[משה_אלבאום*]

אילת כשאני מלמד את הנושא, לאחר שההבסבר הובן היטב, ולאחר שתרגל את המדיטציה איתי, אני מבקש ממנו לצבוע את כל הזרוע מבפנים ומבחוץ באפור.
את התהליך הזה מומלץ לרוב לבצע עם עינים פתוחות, תוך כדי שהוא מסתכל על הזרוע. במידה ואינו יכול עם עיניים פתוחות, שיסגור את עיניו.

המטפל מנסה בו זמנית לראות בעיני רוחו את מה שהמטופל רואה ועושה בדמיונו הפעיל ועבודתו האנרגטית, עם האפור (הסבר בהמשך)

לאחר שהמטופל אכן רואה את האפור מהעצמות ועד לעור ומרגיש את ההשפעה (מומלץ לנסות ולמקד אותו בניסיון לחוש את ההשפעה), ולאחר שהוא מסוגל לשנות את גוון האפור מבהיר לכהה, אני מעביר את אצבעותי בשיא העדינות על העור ומבקש ממנו לחזק ולהכהות את האפור עד לרמה בה הוא מרגיש שהגירוי אינו מפריע ו/או מפריע פחות.
במידת הצורך שיצבע בשחור.

לרוב, ישנן תגובות די טובות, בעיקר כי אני עושה לרוב את התהליך ביחד איתו ועוזר לו על ידי כך שגם אני באמצעות ההתכוונות שלי, רואה את הזרוע שלו עטופה באפור. האנרגיה שלו בתוספת למודעות האנרגטית שלי, לרוב עושים שינוי מסויים, מקטן ועד מוחלט.

לדעתי, בהתחלה האנרגיה ומודעות ההתכוונות האנרגטית של המטפל חשובה לא פחות מהאנרגיה וההתכוונות של המטופל. כפי שכשמטופל חלש מאוד רגשית וגופנית, הוא משתמש באנרגיה של המטפל על מנת לדחוף ולהניע את עצמו מהמקום הקשה, כך ניראה שנכון יהיה לעזור לו לדחוף את עצמו אנרגטית על ידי שימוש באנרגיה והמודעות האנרגטית של המטפל.

כמובן שעבור זה המטפל חייב להיות עם התכוונות נכונה ומודעות שההתכוונות שלו מניעה את האנרגיה של המטופל באופן "פעיל".

אני מקווה שזה עזר עוד קצת.

[אילת*]

תודה משה על ההסבר המפורט. אציין כי כבר הצלחנו להפחית את הקושי מול גירוי של מגע ישיר שלי על ידו (כפי שתארת) ,אך כשמנסה זאת בבית וכן כשהביא למפגש למשל חולצה שעבורו היא בלתי נסבלת על מנת לבדוק את האפור לא הצליח להפחית את הרגישות.אני מודה כי ההתכווננות שלי באותו מפגש אולי היתה פחותה....