איך לחזור להניק אחרי הפסקה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תשובה לאילה א ההזדמנויות שלי להתגפף איתה ערומה עכיו בחורף הן מעטות אך היא מאוד נהנת ורוצה הרבה למרות שלי קר ואני פוחדת שהיא תתקרר המצב הכי קרוב להנקה שהגעתי איתה איליו הוא שהיא רק משחקת לי בציצים, בצורה שלי היזה כואב לא נעים ואני חסרת סבלנות, גם כי אנחלנו בדרך כלל מאחרות לפעילויות עם חברים וחברות וכשהיא רוצה להתגפף היא כבר לא רוצה ללכת לפעיליות.. בנוסף לזה ההזדמניות הנוספות שיש לנו להתגפף זה כשאני מלבישה אותה ומורידה לה בגדים לאמבטיה ואז היא נהנת להתגפף כפי שציינתי קודם בצורה שלי לא נעימה ולא מוכנה להתלבש או להתקלח או להתלבש לפיז'מה ורוצה להישאר כך הרבה שעות.. בעם אחת לא דחקתי בה וזה נמשך על חשבון האוכל שלה והשינה שלה ועברו כמה שעות טובות עד שהיגיע ההתפרצות שלה של רעב בכי ועייפות ולכן אני לא יודעת בכמה להגביל את זה והאם כשני אומרת לה: "לי זה לא נעים כשאת ככה משחקת עם הציצי ואם את לא רוצה למצוץ את הציצי אז נמשיך לפעילות אחרת וצריך להתלבש" אז היא צועקת ומתרגזת ולא מסקימה ובסוף בוכה.. האם מותר לי להגיד את זה? האם אני פוגעת בה פסיכולוגית שאני לוחצת עליה לשחזר את היניקה ובעצם היא לא מסוגלת ולא אשמה? ובנוסף לזה כשבלילה היא מבקשת ציצי ואני מבינה מזה שזה התקרבלות עם אמא לפני השיה בשבילה, אני בהתקרבלות הזאת מנשקת אותה מלטפת אותה ומראה לה המון חום ואהבה שבמשך היום אנחנו לא מספיקות אבל אז קשה לה להיפרד ממני לילה עוד יותר והיא ממש בהיסטריה צורחת שהיא רוצה אותי אבל אז אם אני נרדמת איתה עד הבוקר והיא רגישה לכלתזוזה שלי ולא משדחררת אותי, אני לא יכולה לשאוב ואין לי במשך היום זמן לעצמי אלה רק בלילות כוון שאין מי ישמור עליה ואני צריכה את הלילות לעצמי כדי להיטען מחדש שלא לדבר על מעט שעות שינה איכותיות אם בכלל כוון שניבזמן הזה עושה כלים כביסה בישולים ושאר עבודות בית כוון שביום פחות מתאפשר לי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם דנה בננה ואילה א יכולות לענות על הקטועים הארוכים עם השאלות הרבות שלי?

מיואשת, בדיוק מצאתי סיפור של אמא אוסטרלית שגמלה את בתה מהנקה בגיל שנה, ושמונה או תשעה חודשים אחר כך החליטה לנסות ולחזור להניק. הנה כמה דברים שהיא עשתה ושעזרו לה:
א. פנתה לבקש תמיכה מהאגודה האוסטרלית להנקה (המקבילה של לה-לצה) ומיועצת הנקה שמתמחה בחזרה להנקה אחרי הפסקה.
ב. האתגר שלה היה לעודד את הילדה לנסות לינוק. כדי לעשות את זה היא הראתה לילדה תינוקות יונקים, הן צפו ביחד בסרטוני הנקה של לה-לצ'ה, קרו ביחד מגזינים לנשים מיניקות (עם הרבה תמונות) והלכו ביחד למפגשי אמהות, שם יכלו לראות תינוקות ופעוטות יונקים. כך היא יכלה ללמוד דרל התבוננות.
ג. ואז, אחרי שהילדה החלה להראות התעניינות, המשך שלושה ערביםאבא שלה הראה לה איך יונקים. זה הקטע הכי מעניין בסיפור, והיא לא נכנסת לפרטים, אבל כנראה האבא הדגים לה את הטכניקה. אחרי שלושת הימים האלה היא ינקה והוציאה חלב בפעם הראשונה.
ד. אחר כך האם היתה צריכה עוד קצת תמיכה וכמה רעיונות כדי לשפר את הטכניקה של הילדה.
כל התהליך הזה לקח בערך חודשיים.

מסקנה: ללמוד לינוק מחדש זה לא פשוט, זה תהליך. היא באמת צריכה ללמוד איך עושים את זה, ואני מניחה שאת צריכה לדעת בבירור איך לעזור לה ללמוד, מה להגיד לה, איך להנחות ולכוון אותה. גם התבוננות בפעוטות אחרים יונקים - ואחר כך גם לדבר על זה ולעודד אותה לעשות מה שהם עשו - יכולה להיות מאוד מאוד משמעותית.

בכל מקרה, אני שוב חוזרת ואומרת שזה מצב מורכב, והיכולת לקבל עצה טובה דרך האינטרנט היא מוגבלת. עדיף שתמצאי יועצת לא וירטואלית, שיש לה ניסיון מוכח במצבים כאלה!

אבל בכל זאת...
כתבת:
אבל אז היא רק ליטפה את היצי וניסתה להשים אותם בפה וחיכתה שיצא חלב כניראה כמו מבקבוק וברגע שרציתי להחזיר אותה למיטה שלה צרחות אימים
נשמע שהיא רוצה לינוק, אבל אין לה מושג איך. האם ניסית לעודד אותה לעשות משהו מסוים? לבמע פעולת יניקה עם הפה? האם יכולת להנחות אותה איך להתחבר אלייך? האם את יכולה לחשוב על תרגיל שידמה ליניקה ויעזור לה לתפוס את הרעיון?

האם מותר לי להגיד את זה? האם אני פוגעת בה פסיכולוגית שאני לוחצת עליה לשחזר את היניקה ובעצם היא לא מסוגלת ולא אשמה?
ברור שמותר לך וחובה עלייך לעצור אותה אם היא מכאיבה לך. השאלה היא, האם את יכולה גם להגיד לה מה כן לעשות ולא רק מה לא לעשות. וכאן אנחנו חוזרים לשאלה הקודמת - האם הנחית אותה באופן ספציפי איך לתפוס את הציצי ומה לעשות עם הפה.

דעתי הפרטית והלא-מחייבת היא זו:
אם את רוצה להגיע לאנשהו, כבי את המחשב ולכי תמצאי אשת מקצוע שתתמוך בך ותוכל להנחות אותך.
אחר כך, אם זה נראה לך נכון, את יכולה ליישם את הרעיונות שהאמא ההיא עשתה, כמו ללכת למפגשי מיניקות, לראות ביחד סרטים וכן הלאה. אבל את זקוקה למישהי שאת יכולה לסמוך על דעתה וניסיונה, שתלווה אותך.

ד"ר לייבוביץ' היא הכתובת.
אם את רוצה להגיע לאנשהו, כבי את המחשב ולכי תמצאי אשת מקצוע שתתמוך בך ותוכל להנחות אותך.

אני קבעתי אתמול תור ליום שישי לד'ר מירה ליבוביץ .

אבל רציתי לדעת מפלוני אלמונית איפה מסיגים את הסיפור על האישה האוסטרלית ותודה רבה מקרב לב על העיצות האיכפתיות והדאגה הכנה והאמיתית שלך למצבי ועל האמפטיה והאיכפתיות אני חושבת שממך קיבלתי הכי הרבה עיצות מעשיות ומציאותיות ושוב תודה רבה על התמיכה! והסבלנות של לקרוא את כל מה שכתבתי ועוד לענות על כל סעיף!

ותודה לשאר הבנות על ההבנה התמיכה העיצות והסבלנות לקרוא את כל המגילות שקתבתי אני הרבה פחות מיואשת ועם הרבה תקווה..

אשמח מאוד אם תכתבי כאן אחרי כן מה ליבוביץ אמרה הציעה וכו
תודה רבה

הי ..
מצטערת, הייתי ללא מחשב כמה ימים:(
מצטרפת לתמרוש בעניין כיבוי המחשב בעניין זה:-) אני ממליצה החום על ד"ר ג'ינה וייסמן מ"חלב אם"
היא הצילה לי את ההנקה, ואני בטוחה שתוכל לתרום לך בנושא..
את מילי לימדנו לינוק בעזרת צינורית שהזרימה כמות גדולה של חלב לפיה תוך אחרי שהתחברה לשד, אבל היא היתה בת שלושה חודשים..
אני לא בטוחה שעם ילדה גדולה יותר זו השיטה.. הייתי גם מנסה לטפל בזה עם מודעות של הילדה לנושא, כמו שהוצע פה.
שיהיה בהצלחה,
גם אני סקרנית לקרוא איך התקדמתן(רק לא מגיעה למחשב לעיתים תכופות כל כך..)
שבת שלום, דנה

שאלה לתמרוש רוש קודם כל תודה על התשובה שהייתה הכי מעשית ומועילה ואני בלבלתי אותך עם פלוני אלמונית מבחינת העזרה שהגשת לי התכוונתי אליך שאת הכי עזרת לי והכי הרגת אותי... רציתי לשאול אותך איך מסיגים את הסיפור על האמא האוסטראלית? אשמח לתשובה כוון שאני רוצה עוד פרטים מהסיפור ועליו בתודה מראש ובקוצר רוח.

לתמרוש רוש כתבתי שהכי הירגעת אותי ולא הרגת.... בכל מקרה אני מצפה בכליון עיניים לתשובה ממך על איך מסיגים את הקטע עם האמא האוסטראלית.

למיטב הבנתי הסיכוי ללמד מחדש לינוק פעוטה שכבר קרוב לשנה לא ינקה הוא לא גבוה.
מצד שני, נשמע שהבעיות שמטרידות אתכן הן בעיות אמיתיות.
אני מאוד מבינה את החרטה שלך על כך שהפסקת להניק בזמן שעכשיו נראה לך שהוא היה מוקדם מדי, גם אני עשיתי את זה עם הילד הראשון שלי והייתי מלאת חרטה ואכולת רגשות אשם כשהתפוצצה פרשת הרמדייה המצחית, וזה היה התמ"ל שהוא קיבל.
יחד עם זה, אני הייתי חושבת שעדיף לך להפנות מאמצים לדרכים אחרות לפתור את הקשיים של בתך, דרכים שיש להן סיכוי רב יותר להתממש מאשר לחזור להניק. זה כמובן לא סותר שאם יש לך את הזמן ואת הכסף תשקיעי גם בכיוון הזה, רק שלא כדאי שהוא יהיה הבלעדי.

בהצלחה!

ממה שאת מתארת את צריכה תזונאית. ילדה בגיל הזה לא אמורה להיות תלויה בהנקה כדי לעלות במשקל. אפשר לנסות לשחזר הנקה אבל הרבה יותר דחוף לברר למה היא לא משגשגת על מוצקים. ממליצה להתיעץ עם טובה קראוזה

זה לגמרי טרול בדף הזה. נא לא למחוק את ההערה שלי כאן.

לכל נותנות העצות כאן.
אם תכנסו לדף של מיואשת מאד תראו שהיא כבר העלתה שם את הבעיה הזאת וגם שם קיבלה תשובות.
אנא, הפסיקו לענות כאן כי פתיחת הדף הזאת מיותרת לחלוטין. אפשר להעביר לדף של מיואשת או להתייחס אליה כטרול. לשיקולכן.

<רוזמרין>

סליחה, הדף הוא מיואשת מאוד

רציתי להוסיף שדיברתי עם הבת שלי על כך שלאמא חשוב לחזור להניק אותה והאם היא רוצה לשתף פעולה והיא מאוד מסכימה להתקרבל להתחבק עם הציצי והיא מנשקת אותי ואני אותה וזה זמן של ביחד עם תשומת לב גופנית ונפשית שלנו וכיף לנו נורא תירגלנו את אחרי ד'ר מירה ליבוביץ וגם כשהיינו חולות עם מזגנים ותנורים והיא מכניסה את הציצי לפה ומחקה שישיש לי שפריץ כמו מבקבוק אבל אין אבל עם המרשם של ד'ר מירה לתרופה מוטליום שני כדורים ארבע פעמים ביום, לקחת במשך חודש ולראות מה קורא משתפרת ועולה לי מיום ליום הכמות של החלב.
אז אני באמת רוצה להשיג את ללצ'ה כדי לקבל הדרכה מיועצת הנקה שמומחית בהחזרת ילדים לינוק ואת הסיפור של הבחורה האוסטרלית שהחזירה את ביתה להנקה בתודה מראש על כל התשובות בהמשך

אבל רציתי לדעת מפלוני אלמונית איפה מסיגים את הסיפור על האישה האוסטרלית
אני קראתי אותו בעלון נובמבר 2011 של האגודה האוסטרלית להנקה - australian Breastfeeding Association.
אין בו יותר פרטים ממה שכתבתי לך בהודעה הקודמת. תרגמתי את כל הפרטים שהופיעו.
אם את רוצה לנסות למצוא עוד פרטים, ומרגישה נוח לתקשר באנגלית, את יכולה ליצור קשר עם האגודה האוסטרלית

תודה.

למה כשאני מתקשרת לליגת ללצ'ה הם לא זמינים?

אולי כי יש להן מחסור במתנדבות.
את יכולה ללכת לפגישת אמהות של להלצ'ה שנערכת באזור שלך. פרטים באתר שלהן.

שליחה על ידי ניר* » 22 ינואר 2012, 10:43

צריך עצה.
יש לנו ילד בן שנה וחודש שעדיין יונק, מכיוון שאישתי עובדת אז זה בעיקר היה אחה"צ ובלילה (ישן איתנו או במיטה הצמודה אלינו).
ביום ה' אישתי אושפזה בגלל כאבי בטן ועשו בדיקת הריון והסתבר שהיא בהריון, בהתחלה לפי האולטרה סאונד חשבו שיש לה ברחם עובר שהפסיק התפתחות בגיל של כ7 שבועות אבל ראו גם נוזלים מחוץ לרחם ולכן עשו גרידה. לקחו בדיקות בטא לפני ואחרי וירידה היתה מ3900 ל3000 ולכן כנראה שיש הריון חוץ רחמי.
בימים שחלפו עד עכשיו היא היתה מאושפזת אבל אפשר היה להגיע לשם ושם הוא ינק, בלילות אחרי 2 לילות קשים בלילה השלישי אני והוא הגענו להבנה שאפשר בלית ברירה גם בקבוק (הוא מעולם לא שתה תחליף חלב וגם עכשיו אני נותן לומשהו שהוא לא בדיוק תחליף חלב). עכשיו באה הבעיה הקשה, היום עוד מוודאים האם הכן זה הריון חוץ רחמי, אם כן אז יש שתי אופציות:
1) ניתוח - הבעיה היא שלא יודעים בדיוק היכן ההריון.
2) טיפול כימי - הילד לא יכול לינוק במשך שבוע
אנחנו כנראה נלך על הכימי כדי לא לסכן אותה ואת הרחם.
אשתי שאבה כמה שהצליחה כדי שנוכל לתת לילד חלב שלה בזמן השבוע שאסור להניק.
הבעיה העיקרית שלגביה אני רוצה עצות:
איך היא יכולה להיות עם הילד במשך שבוע שהוא רוצה לינוק ואסור לו וישנים איתו בלי לאפשר לא לינוק ובלי לשבור לו את הרוח לגבי הנקה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי יש לי שאלה התינוקת שלי בת 3 חודשים הנקתי אותה בערך כשבוע ונאלצתי לקחת כדורים לייבוש עקב בעיה בריאותית , כרגע אין לי חלב כלל האם לאחר לקיחת כדורים ניתן בדרך אולי שאיבות (יש לי משאבה של אוונט) לחזור להניק ושיהיה לי חלב?

אני עונה לך מנסיוני הפעוט כאמא לילד בן שנתיים וחצי, הפסקתי להניק אותו למשך חודש, וחזרתי להניק אותו כי הוא ביקש, וכי אני רציתי,
ובתחילה הוא אמר שאין חלב ועכשיו לאחר שבוע שבועיים יש כבר חלב, ככה הוא אומר. לדעתי מדברים שקראתי, על ידי גירויי של הפטמות במציצה נוצר חלב באופן הדרגתי,
לדעתי שימוש במשאבה הוא טוב, אבל טוב אף יותר לגרות את הפיטמה עם פה שמוצץ. כך כדאי לנסות לתת לביתך לינוק, ובאופן הדרגתי החלב יחזור.
תינוק נהנה ממציצה גם אם אין חלב, בגלל זה המציאו את המוצץ...

אני מניקה את הבת שלי במשך 40 דק'
טגב, היא בת 5.5 ולא רוצה להיגמל
אהו יוצאים לקניונים,מסיבות,ואפילו ברחוב והיא מבקשת לינוק ואני מתפדחת
מה אפשר לעשות????

יש תשובה?/???

יש תשובה, אבל לא תוך שתי דקות.
נראה לי שהדף הנכון בשבילך הוא גמילה מהנקה או הנקה אחרי גיל שנתיים. יש עוד הרבה דפים בנושא גמילה ב מדור הנקה,

מתקנת: להניק אחרי גיל שנתיים

שלום, קראתי את כל ההודעות פה והייתי רוצה קצת תמיכה ועצות. אם אפשר קצת ניסיון אישי ומשהו מעבר ל"את צריכה להתייעץ על יועצת הנקה" , זה משהו שאני אני אעשה בוודאות.
סיפור שלי הולך כך, לפני שלושה וחצי חודשים ילדתי תינוק מקסים ומושלם אחרי הריון קל (אבל ארוך - נולד בשבוע 41+3) ולידה קלה. כל ההריון ההייתי בטוחה שאני אניק ובכלל לא חשבתי על אופציה אחרת. לא בררתי על בקבוקים, על איך מכינים תמ"ל וכ"ו. היה ברור לי שזה הדבר הטבעי לעשות והייתי בטוחה שזה פשוט יקרה בלי מאמץ. מיד אחרי הלידה, איך שהוא הונח אלי הוא נצמד לפטמה והכל נראה מושלם. בבית החולים מאוד התקשתי להניק אותו, הוא בכה המון ניסיתי וניסיתי הייתי ערה איתו בלילות והיו פעמים שהוא כנראה כן אכח משהו. אחרי החזרה הביתה עברתי תקופה קשה מאוד, הילד כל הזמן בכה, כל פעם שמתי אותו על הציצי שאותו תפס כמו שצריך לאחר מאמצים רבים שלי, והיה יכול להיות עליו במשך כשעתיים בהם פשוט היה נרדם אבל לא משחרר. כך העברתי כמעט שבועיים בהם לא ישנתי יותר משעתיים ביממה, בקושי אכלתי או שטפתי פנים כי הידיים שלי תמיד היו עסוקות בלהחזיק ולהניק. המאבק על הכנסת הפטמה לפה היניקה החזקה שלו פצעו את הפטמה נורא וכל השד כאב בזמן ההנקה. בזמן הזה הגעתי כמעט כל יום לטיפת חלב שם שקלו אותו ובכל פעם התנהגו כאילו הוא נמצא בסכנת חיים, הוא איבד הרבה ממשקל הלידה ועשה מעט מידי פיפי. בנוסף לעייפות ומחסור במזון (כי לא היה לי זמן להכין או לאכול) התווסף גם לחץ נפשי והורמונים. החרדה על כך שאני מרעיבה את הילד, אמירות בטיפת חלב, אמה וחמות על כך שאולי אין לי חלב, ניסיונות לשאוב במשאבה שהניבו טיפות בודדות והכאב הנוראי של הפטמות הפצועות שברו אותי. בכל פעם שלקחתי אותו להנקה הרגשתי כמו לפני טיפול אצל רופא שיניים, אני יודעת שזה יכאב, צריך להתאמץ כדי להצליח וזה הולל היות ארוך ומתיש. ביום שבו החלטתי להפסיק היה אחרי שחזרתי מטיפת חלב (דווקא אחרי שיום לפני התחלתי להרגיש שהוא התחיל לינוק ממש טוב) אמרו לי שהוא ירד עוד ושאני אתן לו תחליף חלב. המטרה הייתה להוסיף לו תחליב אבל אני כבר לא יכולתי לחשוב על להצמיד אותו שוב לציצי, פחדתי שוב מהכאב...באותו יום הכנתי לו בקבוק ופשוט הפסקתי לתת ציצי.
הציצי נהיה גדוש וכואב מאוד אבל לא יכולתי שוב לתת לו לינוק, ניסיתי לשאוב. לילה שלם ישבתי על המשאבה שהוציאה כמות של שתי כפיות בערך, אבל הכאב לא עבר. יום אחרי זה הרגשתי רע מאוד, עלה לי החום הציצי כאב ברמות מטורפות, והיה חם מאוד. זה היה יום שבת אז הלכתי ל"ביקור רופא" שם לאחר בדיקה של רופאה שהזדעזעה מהמראה קיבלתי אנטביוטיקה וכדורים לייבוש לבקשתי. וכך הפסקתי להניק.
הלב כאב מאוד על כך שלא הצלחתי אבל הזיכרון על הכאב במהלך הניסיונות והמחשבה על כך שהילד היה רעב כל התקופה הזו כאבו עוד יותר.
מהרגע שהמתוק שלי התחיל עם הבקבוק הוא התחיל לעלות יפה מאוד במשקל, התחיל לישון יחסית טוב, נהיה רגוע מאוד חייכן ובסך הכל ילד מאושר.
היום הוא בן 3 וחצי חודשים וכבר זמן מה שאני חושבת על אפשרות להחזיר את החלב ולנסות שוב. אני חושבת שהיו באותה תקופה יותר מידי דברים שהכשילו את ההנקה, ההלם הראשוני מכך שיש פתאום תינוק לטפל בו, הורמונים, חוסר בעזרה מהסביבה, בלאגן אטומי בבית, לחץ ואמירות על כך שאין חלב ושהוא יורד במשקל, אנשים שרוצים להגיע לבקר ולראות את התינוק, סבא וסבתא שמצפים שנבוא אליהם עם התינוק, לחץ לעשות אירוע, לחץ לעשות ברית, המון אנרגיות שמתבזבזות על להסביר שאנחנו לא עושים ולמה ועוד ועוד ועוד.
היום אנחנ במקום אחר לחלוטין, אנחנו לחלוטין מאוהבים בו. אנחנו רגועים, יש שיגרה, הוא הולך לישון מוקדם וישן כמעט 10 שעות, תקשורתי וחייכן מאוד, בריא ומתפתח יפה. אני החלמתי והחזה כבר לא רגיש וכאוב.
הייתה לי לפני כמה זמן מחשבה לתת לו את הציצי כמוצץ, בשבילי, בשביל ההרגשה שלי, בשביל החיבור, אבל בעלי חשב שזה יתסכל אותו ואנ הרגשתי שאולי זה מוזר ולא בסדר, כי הרי אין לי חלב.
היום קראתי פה אפשר לתת לו לשחק ולמצוץ אם ירצה ואולי אפילו את ימצוץ יחזור החלב בסופו של דבר. היום אחרי שאכל התחלתי להרדים אותו, ובמקום מוצץ הצמדתי אותו לפטמה שלי ותוך שניה הוא תפס והתחיל למצוץ! הוא תפס יפה עם פה גדול את כל הפטמה ולא כמו שהיה עושה פעם. זה נמשך כמה שניות ואז הפסיק ובכה, וכך בערך שלוש פעמים ואז נתתי מוצץ והוא נרדם.
יש לי רגשות מאוד מעורבים עכשיו, מצד אחד אני מאוד רוצה להניק, תמיד רציתי, מאוד קשה לי עם זה שזה לא הלך. אני חושבת שאולי אני לא אשמה והסיטואציה שהייתי בא הביאה אותי להפסיק ושעכשיו מהמקום הרגוע והשליו יותר אפשר לעשות חוויה מתקנת. מצד שני אני מאוד מפחדת שזה שוב לא ילך, שאולי החלב יחזור אבל הוא לא ירצה לינוק, ששוב יהיה גודש ודלקת וכל הסיפור של הפסקת החלב שהיה פשוט גיהנום. אני מפחדת מזה מאוד אבל חושבת שמהמקום בו אנחנו נמצאים עכשיו ועם הדרכה מקצועית ונכונה יכול להיות שזה יצליח.
ראיתי שיש פה הרבה תמיכה וחיוביות בפורום הזה, אז רציתי לדעת מה אתן חושבות על זה? האם מישהי עברה מצב דומה? בכלל אשמח לכל מילה.
סליחה על האורך ותודה למי שקראה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה זה האכלה עם אצבע? איך עושים את זה?

ודאי שזו לא אשמתך!
אני מאמינה שאת יכולה לחזור ולהניק עם עזרה והדרכה מתאימה.
בקריאה ראשונה ומנסיוני, אני ממליצה לבדוק אצל רופא מומחה האם יש לקטני לשון קשורה.
פעמים רבות זה מכשיל הנקה, גורם לקשיים בתפיסת הפטמה ולכאבים עזים בשד.
יש פה דפים על לשון קשורה ואפשר לחפש ברשת ד"ר רועי פורר. יש באתר סיפורים של הורים.
סבלנות, תמיכה ואמונה בעצמך ובתינוקך ודאי יוכלו לעזור בתהליך.

היי הבן שלי בן חצי שנה עוד שבוע ועד לפני חודש הנקתי אותו מלא רציתי לעבור לבקבוק והוא סירב ניסיתי את כל הבקבוקים לא הצליח לי שאבתי / מטרנה / סימילאק / דייסה .. לאחר מכן הציעו לי לתת לו בכפית זה מה שעשיתי בנוסף להנקה עכשיו כבר יומיים שהוא מסרב לציצי מה עושים איך יכול להיות שכזה מהר הוא שכח והוא היה תינוק שמכור לציצי הוא בלי ציצי פשוט לא נירדם ופתאום יומיים שהוא לא מוכן ... איך גורמים לו לרצות שוב פעם ציצי ?????

מים הוא כן מוכן לשתות בבקבוק ובלי בעיה ....

ראי את הדף שביתת יניקה @}

הבן שלי מסכים לינוק רק כשהוא יישן אבל אני עובדת עליו אני מקריבה לו את הבקבוק מים לפה ואז מהר מניקה אותו יש מצב שהוא יחזור לינוק ככה בלי בעיות ובלי שאעבוד עליו עם הבקבוק מים או שזה יימשך לנצח ?? אוף אני נורא רוצה שהוא שוב פעם יאהב את זה כ״כ שיהיה מכור להנקה כמו שהיה זה נורא חשוב לי ...!!!

לולי שלי יכול לשתות המון מים ואני חושבת שהוא לוקח את זה כתחליף לארוחה מבחינתו זה אוכל ככה זה ניראה לי...

שלום לכן, אני חדשה כאן ובאופן כללי באימהות..
לפני כשבועיים וחצי נולד בני הבכור בשבוע 34+5. הוא אושפז בפגיה למשך 10 ימים שבמהלכם ניזון בעיקר מבקבוק של חלב שאוב, תמ"ל ואני השתדלתי להניק אותי פעמיים ביום.
לפני כשבוע השתחררנו הבייתה ומאז אני במאבקים עם ההנקה... בהתחלה שאבתי, הנקתי (בערך..) ונתתי תמ"ל להשלמה משום שהרגשתי שלאחר הנקה בלבד הוא אינו רגוע וממשיך לעשות סימנים של רעב.
הקושי המנטלי שליווה את החזרה הבייתה משפיע עלי מאוד ואני בוכה המון בעיקר מהתסכול בהנקה. יועצת הנקה אמרה לי להפסיק לשאוב ולהתחיל להניק יותר ומה שקרה הוא שכמות החלב הידללה בצורה משמעותית. עכשיו ההנקה הפכה אפילו קשה יותר משום שזרימ החלב איטית ודלילה בעיקר בהשוואה לבקבוק...
אשמח לשמוע מניסיונכן עצות לכיצד להתמודד עם המצב...
שבת שלום

אני לא מומחית הנקה. כל מה שאני כותבת לך הוא מתוך ניסיון אישי. ניסיון מהפגית המתוקה שלי.

אני הבנתי מהאחיות בפגיה שלתינוק קטנטנים יש קושי לינוק עד שהם מגיעים ל 2 קילו. אצלי זה באמת מה שקרה. זה לקח כמעט חודשיים של שאיבה בקבוקים מעט מאוד (אפשר לספור את כמות הבקבוקים מהרגע שעזבנו את הפגיה) תמ"ל.
מה עבד בשבילנו. המון, המון ועוד קצת המון להשאר בתנוחת ההנקה. בעיקרון ככל שמניקים החיבור ביננו היה טוב יותר. צריך הרבה סבלנות. לגבי חיזוק תפוקת החלב, לי אין ניסיון עם זה, אבל יש באתר הזה הרבה עצות, אפשר לנצל את ההנקות בשלמת מידע על הנושא או כל נושא אחר שקשור להורות (זה מה שאני עשיתי (-: ).

בעיקר בהשוואה לבקבוק...
זאת בדיוק הבעיה עם בקבוק. יותר קל לשתות ממנו, וכל קל יותר לתינוקות להתרגל אליו.
אני פשוט התעקשתי עם עצמי לא לוותר. הייתי נותנת בקבוק וציצי משולב כל הזמן. בסוף הציצי (ואמא) ניצחו את הפלסטיק

. ז
זה לא קל, אבל בהחלט אפשרי.
בהצלחה

שלום וברכה, ב"ה ילדתי את בני הבכור לפני כמעט שלושה חודשים. לפני הלידה לא הייתי מוכנה לשמוע על תמל אך לצערי הרב סדרת אירועים הביאה להתדרדרות ההנקה עד שהיום הוא ניזון באופן מלא ממטרנה עד עכשיו ינק מדי פעם בעיקר כשהוא מעורפל לגמרי אך בימים האחרונים לא מוכן בשום אופן גם לא לפנות בוקר כשהוא חצי רדום. מן הסתם כמות החלב היא מזערית אך הוא זוכר כיצה לינוק, פשוט לא רוצה וכל נסיון נגמר בצרחות עד שמקבל מטרנה. רגע לפני שהחלטתי לסגור את פרק ההנקה למרות הכאב הרב נתקלתי בפורום הזה. קראתי המון הודעות מהשרשור הזה שהעלו תקווה בליבי שאולי עוד לא מאוחר מדי. כבר היתה אצלי יועצת הנקה אך הייתי רוצה לפנות ליועצת הנקה ידועה ומוממלצת. הייתי שמחה לקבל תגובה למי עדיף לפנות- דר גינה וויס או דר ליבוביץ. תודה רבה לעונות

שליחה על ידי יפעת* » 28 מאי 2017, 00:42

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אצלי בת 4 חודש הייתה יונקת ושילוב תמל לפני חודש היה לה פצעים בפה שסירבה הנקה ואפילו שאוב או תמל כיום כמה אני מנסה לתת הנקה היא צורחת נורא כל החודש מנסה ונשברת ונותנת בקבוק אך אפשר להחזיר לה את ההנקה היא לא רואה אותי ממטר

תנסי להניק כשהיא מבקשת בלילה, חצי ישנה.
אם יש לך אמבטיה, שבי איתה באמבטיה (שזה כיף בלי קשר) ויכול להיות שהיא תנצל את ההזדמנות בשביל לינוק.
בהצלחה!

היי יפעת,
קודם כל, אם הניסיון להניק מלווה בצרחות וסטרס - בתור התחלה, תפסיקי לנסות

במקום זה, תארגני לשתיכן כל יום פרק זמן של עור-לעור. היא במינימום בגדים, את במינימום חלק עליון.
ולא להניק ולא לנסות להניק. פשוט להיות שם: להתכרבל במיטה ביחד, ללטף, לשחק, לזמזם שירים, להיות באמבטיה, לקפץ על הכדור פיזיו אם יש לך כזה - מה שבא לך. כל מה שעושה לכן נעים וכיף ורגוע. וכל זה - כשהציצי שם, נגיש, זמין, קרוב, אבל בלי שום לחץ בכיוון שלו.
אחרי שצברתן קצת חוויות טובות, אולי לשכב על הגב או בחצי שכיבה, לשים אותה על הבטן שלך, וכשהיא מבסוטה וסרקרנית - להרטיט את הפטמה שלך, כך שהיא תמשוך את תשומת לבה.
אפשר גם לשים מוסיקה ולרקוד אצה בחדר, כשהיא בצנוחת ערסול, ליד הציצי, אבל בלי שום ניסיון להלביש אותה עליו.

וכשהיא יוזמת, מתקרבת, פותחת פה - לתמוך בה, לקרב, לאפשר את החיבור, אבל בלי לנסות "לחבר" בעצמך.

ככה, בפיתויים, ותמיד להשאיר לה את השליטה על התנועות שלה.

היי,
הפסקתי להניק לאחר כמעט חודש של הנקה מלאה כי כל הנקה הייתה ארוכה מאוד והרגשתי מותשת. בנוסף, בתי הגדולה בת שנתיים וחצי הייתה בחופשה מהגן והיה לי קשה ביסוס הנקה ולהתייחס אליה כי לא הייתה לי עזרה כלל. כעת אני מעוניינת לחזור להניק. עברו כמה ימים ואני שמרתי על הנקה של פעמיים שלוש פעמים ביום. התינוקי שלי מאוד בעיניין עד כדי כך שהוא לא רוצה כמעט בקבוק ורוצה רק את הציצי. איך אני יכולה לחזור להנקה מלאה מלאה ללא השתעבדות למשאבה והנקות ארוכות מאוד (שעה וחצי כל הנקה!)
תודה על העצה

היי הדרוש,
החדשות הטובות: את יכולה לחזור להנקה מלאה. זה ייקח זמן, וכדאי לחשוב על פרק הזמן של ביסוס מחדש של ההנקה, כי הוא כן יהיה אינטנסיבי, וסביר להניח שיהיו הנקות ארוכות ותכופות.
הנקודה שהעלית של הצורך בעזרה היא חשובה מאוד בעיני. זה ממש עוול להשאיר יולדת טרייה לבדה, ובייחוד עם עוד פעוטה בשטח, בלי עזרה! ל חשוב באיזה מצב את חיה, מגיע לך לקבל עזרה כזאת. זה חיוני לכל אמא.
אם את באמת רוצה לחזור להניק, האם היית יכולה לדבר עם המשפחה / חברים ולארגן לעצמך עזרה למספר שבועות?
להרבה אנשים קשה לפרגן לעצמם עזרה בתשלום, אבל אני רואה את זה כהשקעה ולא הוצאה: השקעה בבריאות שלך ושל התינוק שלך, השקעה שתשתלם גם יחסית מהר וגם לאורך זמן (לכל החיים).

ועכשיו לכמה פרטים:
ככלל, חזרה להנקה כדאי לעשות בתמיכה וליווי של יועצת הנקה. יועצת טובה יכולה לעזור לך להכין תכנית פעולה, להבין איך יהיה לך הכי יעיל ונוח לעשות את זה, ומה יעבוד טוב בשבילך.
הנקות ארוכות כמו שאת מתארת עשויה לרמז על קושי של התינוק ביניקה יעילה. אם זה המצב, אז על אחת כמה וכמה שכדאי לראות יועצת הנקה ולקבל ממנה טיפים על תמיכה בתינוק וייעול ההנקות.
אם תכתבי מאיזה אזור את נוכל בשאיפה להמליץ לך על יועצות ספציפיות. אבל כיוון שאין באתר הזה הרבה תנועה, כדאי לך גם לשאול בקבוצות הפייסבוק של תמיכה בהנקה, או בליגת לה-לצ'ה (גוגל).

בהצלחה! @}

איך אני יכולה לחזור להנקה מלאה מלאה ללא השתעבדות למשאבה והנקות ארוכות מאוד (שעה וחצי כל הנקה!)
נראה לי שבמצב כזה זה לא ילך בלי שאיבות
כי צריך לבסס חזרה את החלב, וזה כן ידרוש עבודה.
אז כדאי לקחת בחשבון שהחלטה כזו תדרוש זמן ועבודה והשקעה. ועזרה מהסביבה. זה אכן קשה לטפל בשני קטנטנים במקביל.
ואכן כדאי לקבל עזרה של יועצת הנקה כי לדעת לבד מה לעשות אחרי שהחלב כבר קצת התייבש (לא היה לך גודש בכלל?) זה קשה.
תנסי להכנס לקבוצת הפייסבוק של לה לצ'ה

הי
לא דעת אם הדף הנכון אבל ממש שמח לעזרה
אני מניקה תינוקת חדשה בת 3 שבועות
הילדה שלפני כיום בת 5+. תכני להניק אותה לטווח ארוך מאד לפחות כמו הגדולה (עד 6+, אמנם קצת בלילה לפני השינה אבל עדיין בשבילההן זה משהו)
מסיבות שונות הפסקתי לכמה חודשים כשהייתה בת 3.
אחכ חזרנו, הרבה פחות אבל כל לילה ולפעמים גם בבוקר.
לפני שנה בערך כשהייתה בת 4+ הפסקתי שוב כי עשיתי ניקוי רעלים וקצת אחרינכנסתי להריון, ואז מתישהו הפסקתי כי כאב/לא היה חלב לא זוכרת בדיוק.
הבטחתי לה שכשהבייבי תיולד היא תחזור לינוק.
ניסינו כמה פעמים היה בסדר יחסית אבל לפעמים היא יונקת 'עם השפתיים' בצורה ממש מכאיבה. ניסיתי להסביר לה, היא מנסה לשנות אבל לא יוצא לה חלב.
הוא כאילו 'שכחה' איך יונקים .. וזה הופך יותר ויותר מכאיב.

זה מאד חשוב לי בשבילה, עם כל מה שעוברת ועברה עם הפסקות הנקה שהיו לה מאד קשות
ורוצה לתת לה את בשתי דקות האלה בסוף היום...

יש למישהו עיצה מה אפשר לעשות?

תודה רבה רבה
י

אני לא בטוחה איך אפשר "ללמד" ילד בגיל כזה לינוק (אם הוא שכח), חוץ מאשר להנחות אותה, לתת לה פידבק על המקום ולנסות תנוחות שונות.
במצב כזה, הייתי נוטה יותר למצוא דרכים לתת לה את החום, המגע והתמיכה שהיא זקוקה להם, לא דרך הנקה.

מה בקשר ללשכב ביחד במיטה בערב? עם חיבוק ארוך? או להמציא מחווה מיוחדת נוספת שנעימה לה? למשל, ללטף לה בעדינות את הגבות? (אני השתגעתי על זה כשהייתי ילדה)

ובכלל, שווה לשאול אותה.
להגיד: אני רואה שההנקה לא הולכת לנו. מה היית רוצה שנעשה עכשיו, במקום לינוק? מה בא לך שיקרה?

תודה תמרוש רוש
שאלתי אותה, היא רוצה להמשיך אבל עצובה שלא יוצא
קשה לי לחשוב שזהוזה ואיןמוצא, זה מביא לי רגשות אשמה כבדים על הפעמים שהפסקתי במחשבה שתמיד נוכל לחזור (כל ההריון האחרון וכו)

אולי למישהו בכל זאת רעיון? האם לה לצ'ה יכולים לעזור עם זה או שיזרקו אותי מכל המדרגות?!

שליחה על ידי חווה* » 15 מרץ 2021, 16:49

יש גריין של בשמת
שמזכיר
שבסך הכל ההנקה קשורה לשנים הראשונות (שנה, שנתיים או שש, כל אחת לפי מה שמתאים לה)
אני לא הייתי מנסה ללמד בת 5 לחזור לינוק,
מנקודת מבטי זה שונה מבת 5 יונקת

אני מצחברת להצעה של תמרוש - לנסות למצוא דרך אחרת לפנק...

אני מאוד מתחברת להצעה של בשמת, תמרוש וחווה.

קודם כל, אין כל רע בלפנות ללה-לצ'ה, והם בטח לא יזרקו אותך מהמדרגות

א ב ל,
משהו פה ממש לא מסתדר לי.
קשה לי לחשוב שזהוזה ואין מוצא, זה מביא לי רגשות אשמה כבדים
אני קוראת את זה, וזה הכריח אותי לחזור להודעה הראשונה שלך, לוודא שאני לא טועה.

אם נתת לנו את כל המידע החשוב, אז את מדברת על ילדה שינקה חופשי במשך שלוש שנים רצופות.
את קולטת איזה הישג זה?
את מבינה שלא רק שזה לא נפוץ, זה בכלל לא נספר בסטטיסטיקה של החברה המערבית המצויה?
סטטיסטית, ילדים מערביים שיונקים עד גיל 3 אינם קיימים. את צריכה זכוכית מגדלת + משקפי קריאה כדי לזהות שהקו של העקומה חורג במשהו מאפס בנקודה הזאת.
וגם במושגי שבטיים, גיל שלוש זה גיל שבו באמת ילדים מתחילים להיגמל.
לא כולם, חלק ממשכים, אבל חלק לא.
דבר שני, הסיבות שלך להפסקות זמניות בהנקה היו כולן במקום, הגיוניות, מתבקשות ומוצדקות.

וזה גורם לי לחשוב שמשהו ברגשות האשם הכבדים האלה לא באמת מחובר למציאות.
אני תוהה: האם רגשות האשם שלך באמת נוצרו ונובעים מהפסקת ההנקה?
או שהם שם עוד ממקודם, או באו ממקום אחר, ועכשיו הם מחפשים קולב להיתלות עליו?

(רגשות כמו אשמה, או כעס, או פחד, או בושה, או תחושת כישלון, שיושבים במערכת ומחפשים סיבה להיתרץ ולהתקרצץ עליה הם אחד המופעים הנפוצים ביותר בתולדות האנושות. אצלי זה היה "אף אחד לא אוהב אותי". לא משנה כמה העובדות אמרו אחרת - הרגש היה שם, נכון להשתלט על כל תדרי השידור ברגע שמשהו לא הלך בסדר. "לא בסדר" ברמה של שלחתי מסרון לחברה והיא לא השיבה לי תוך 12 שעות)

ואם רגשות האשם הם הדבר, ויש להם אינרציה וכוח משל עצמם, אז למצוא פתרון טכני לחזרה להנקה לא ישפר את המצב בגרוש, כי הם ימצאו להם קולב חדש להיתלות עליו, ולאכול לך את השכל.
נקודה למחשבה