אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ 1

[אנונימי]

שיתוף:אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ 1

[כשושנה_בין_החוחים*]

אני תוהה...
אהבה רומנטית, כזו שמביאה לזוגיות...
שתי תהיות שהן בעצם אחת.
אם אני חווה התאהבות במישהו, אבל הקשר הוא לא אפשרי (ממגון סיבות, למשל: הוא נשוי, הוא לא בשל לזוגיות, הוא משוגע..., הוא לא אוהב אותי בחזרה). האם אפשר פשוט לחנוק את האהבה הזאת ולהמשיך הלאה?
ז"א אפשר, אבל האם זה מה שנכון לעשות? או שצריך להתעקש עליה? לחפש את הדרך בה היא תוכל להתממש.

ומצד שני - מפגש עם גבר שכולו נכונות ואפשריות לזוגיות - אבל אהבה... אין שם...
לעבוד על בניית האהבה בתוכי?
זה בכלל או אפשרי?
או שזו פשוט התאמה כזאת, שקיימת או לא קיימת,
וגם אם אשכנע את עצמי שאני לומדת לאהוב אותו, בסופו של דבר
חיי יהיו פשרה ארוכה ועצובה...

מה דעתכם?
(דוגמאות תתקבלנה בשמחה).

[ש_מים_וארץ*]

כשושנה היפה,
שאלות גדולות הבאת פה
וסיקרנת אותי לגבי מקורן, האם באמת ב דוגמאות ממשיות משלך?

אני כמובן רוצה 'לקפוץ' פה עם הנסיון וההבנות האישיות שלי בנושא היפה הזה, אבל אוספת את עצמי ומחכה איתך בסבלנות לתגובות מעניינות אחרות.
@}

[נועה_ברקת*]

לפעמים אני חושבת שהייתי יכולה לאהוב כל אחד. שכל מי שמכירים אותו לעומק מיד נהיה אהוב וכל מי שאהוב מכירים אותו לעומק...
והאהבה מתעוררת מבפנים ולא מובאת מבחוץ.

[כשושנה_בין_החוחים*]

השאלה הזאת מרחפת אצלי כבר הרבה שנים, ומה שגרם לי דוקא עכשיו להעלות אותה
זו התלבטות של חברתי סאן שיין בדף שלה בדרך לנישואין מצד אחד,
ומצד שני... אהבתי הנוכחית למישהו "לא אפשרי" שכזה
אז צדקת, זו לא סתם הגות בעלמה אלא דברים כואבים של כאן ועכשיו...

קדימה יקירתי, קיפצי וקפצצי, למה לחכות?
אני בטוחה שהתגובה שלך מעניינת מספיק...

[ענ_בל*]

כשושנה בין החוחים. הדף שלך מעניין מאוד ומעלה בי מחשבות רבות.

נדמה לי שכשבחרתי אהבות בלתי אפשריות, הייתי במקום של פחד מאינטימיות, ממחויבות.

אבל, תספרי את קצת יותר. למה שאנחנו נהייה ראשונות?

[ש_מים_וארץ*]

טוב נו....<הגיגון לערב שבת>

אם אני חווה התאהבות במישהו, אבל הקשר הוא לא אפשרי..... האם אפשר פשוט לחנוק את האהבה הזאת ולהמשיך הלאה?
אם הקשר הוא באמת לא אפשרי או לא הדדי(!) רצוי לנתב (ולא לחנוק דווקא) את אנרגיית האהבה שבו לאפיקים אחרים. ויפה שעה אחת קודם.
...האם זה מה שנכון לעשות? או שצריך להלחם עליה? את 'להילחם' הייתי לגמרי מוציאה משימוש במקרה הזה, כי איך בכלל אפשר לזמן אהבה מתוך מלחמה??

_ומצד שני - מפגש עם גבר שכולו נכונות ואפשריות לזוגיות - אבל אהבה... אין שם...
להלחם על בניית האהבה בתוכי?_
שוב, ה להלחם לא רלוונטי כאן
ובכל זאת, אני מאמינה גדולה ב בניית האהבה בתוכי
ההתאהבות שלי במי שהפך להיות בעלי היתה שונה לגמרי מכל ההתאהבויות הקודמות שהיו לי.
(הסיפור המלא ב איך הפכנו לזוג)
בעצם מה שהיה שם מאוד חזק ברגע הראשון זו הידיעה ש הוא יהיה האבא של הילדים שלי, ומתוך כך כנראה שגם יהיה שותפי לחיים, ומתוך כך תהיה הכרות עמוקה, ומתוך כך גם התאהבות.
זה תסריט ייחודי שלגמרי היה 'מונח' שם ויחד עם זאת, נבנה אט אט

זוגיות זה תמיד משהו שאת מתחילה בו יותר 'קטנה' ופחות מפותחת ממה שאת הולכת להיות בו בעתיד.
כמובן שזה ככה גם לגבי בן הזוג שלצידך.


מעניין מהו מפגש עם גבר שכולו נכונות ואפשריות לזוגיות בעינייך,
מצטרפת לענבל,
תספרי את קצת יותר

[כשושנה_בין_החוחים*]

אני אוהבת לספר, לא צריך יותר מדי לסובב לי ת'יד
שני דברים מנעו אותי מלהשפך כאן כבר מזמן, האחד הוא שהתאהבתי בגבר נשוי
והאתר הזה הוא בעיני לפחות מעוז הזוגיות הנפלאה (עם כמה יוצאים מהכלל)
ולא בא לי שכל הנשואות באושר פה יתחילו לכעוס עלי (אבל אין לו ילדים...)
והמניעה השניה היא שגם נראה לי שיש פה קצת שובע מסיפורי קישקע כואבים כאלה...
לא שיש לי סיפור קישקע כואב... טוב, אולי קצת כן בעצם. אבל גם שמח.
אבל פתאום ראיתי שכבר 7 וחצי ואני צריכה לצאת לארוחת ערב ועוד לא התקלחתי אפילו... שיט
ועוד לא הכנתי את הרוטב...
תמיד אני מאחרת. ביי בינתיים.
תרגישו חופשיות להמשיך בלעדי, אני אצטרף בקרוב.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_אם אני חווה התאהבות במישהו, אבל הקשר הוא לא אפשרי (ממגון סיבות, למשל: הוא נשוי, הוא לא בשל לזוגיות, הוא משוגע..., הוא לא אוהב אותי בחזרה). האם אפשר פשוט לחנוק את האהבה הזאת ולהמשיך הלאה?
ז"א אפשר, אבל האם זה מה שנכון לעשות? או שצריך להלחם עליה?_

מה זה "צריך"? את קובעת לעצמך מה "צריך", לפי אמות המידה שלך. השאלה היא לא אם "צריך" או "אפשר", אלא מה זה עוזר לך. מה זה ייתן לך, להכריז שאת נלחמת על אהבה שבחרת לעצמך, בידיעה שהיא בלתי אפשרית. האם זה גורם לך להרגיש כמו גיבורה רומנטית, ולכן להרגיש שאת "חיה" בעוצמות חזקות? האם זה מספק לך תירוץ לא ליזום קשרים אחרים או לא לצאת לדייטים? יש הרבה השלכות להתאהבות בגבר נשוי. הדבר העיקרי ש"צריך" הוא שאת בעצמך תביני, שהבחירה בתסריט הזה היתה, ותמיד תהיה, שלך בלבד.

ולכן כל סיפור אישי שתשמעי כאן על בחירתם של אחרים (מוצלחת או לא מוצלחת) לא יקדם אותך - עדיין תצטרכי לבחור בעצמך.

סליחה אם זה שיפוטי מדי (אבל שאלת, אז עניתי...)

[ש_מים_וארץ*]

ולא בא לי שכל הנשואות באושר פה יתחילו לכעוס עלי
נראה לך שכעסו/נו פה על בובה ?
אולי רק אני, קצת, מתוך הדחף לטלטל אותה מתרדמתה.
מתוך הבנה שכל-כך קל ליפול ל'כסא הנוח' השיקרי הזה וכל כך קשה לקום ממנו.

גבר נשוי זו לא מציאה גדולה, תאמיני לי. היה לי גם אחד כזה בשנות העשרים היפות....(גם, בלי ילדים)
סיפור אהבה ארוך ומטורף (והדדי, בחיי...) - והוא ממשיך לבגוד באישתו, שנים רבות אחרי שהתפקחתי והלכתי.

אבל אני מכירה מישהי שלקחה על עצמה 'חד הוריוּת' וילדה שני ילדים מגבר נשוי שמתנהל לו בין שתי המשפחות.
מה אגיד לך, גם זה סוג של בחירה. אבל הייתי מאחלת לך משהו יותר טוב.

אבל ספרי עוד, מה אני יודעת...

[מיק_ה*]

האם אפשר פשוט לחנוק את האהבה הזאת ולהמשיך הלאה?
כשושנה בין החוחים - משוטטת לי באתר כבר זמן מה ופעם ראשונה מעיזה לכתוב.
אני מתחבטת בדיוק בשאלה הזו ונראה לי שפשוט בלתי אפשרי לחנוק אהבה, יש סכנה שגם אני אחנק בדרך
חושבת שכדי שאוכל להמשיך הלאה אני צריכה לבדוק עם עצמי למה אני דבקה באהבה לא אפשרית

נדמה לי שכשבחרתי אהבות בלתי אפשריות, הייתי במקום של פחד מאינטימיות, ממחויבות.
עדיין מפחדת להגיע לתשובה של ענ בל

[ענת_שן_לוי*]

יקרות, לשואלות מבינכן, ממליצה לקרוא קודם כל את "לבסוף מוצאים אהבה" של הנדריקס, שמיועד לטיפול זוגי, אבל מבהיר כמה נקודות מהותיות לגבי הבחירות הזוגיות שלנו, סיבותיהן ומטרותיהן העמוקות ביותר.

התאהבות היא סוג של סימום. חוקי, אבל סימום (-:
מה נשאר מן ההתאהבות בקשר בעל יכולת מימוש ריאלית - אחרי שלושה חודשים, חצי שנה, שנה, חמש שנים?
לרוב מעט מאד. לכן הבחירה בקשר שאינו ריאלי להגשמה (בין אם זה גבר שקשור לאשה אחרת, או מאוהבות חד צדדית) היא בחירה בסימום. מאוהבות בסימום.

קשר זוגי מתחיל להיבנות מרגע ששלב הסימום חולף. ברגע ששלב הסימום נפגש עם שחיקת החיים וטרדותיהם, הוא מתחיל להימוג. אם תקראו בדף הווידוי של אשתי תגלו שהתאהבות כלל אינה חיונית או הכרחית לבנייתו של קשר זוגי בריא ומפרה.
בתכל'ס, לדעתי גם אין הבדל מהותי בין "הכרות חילונית" שהיא לכאורה תהליך של בחירה - לבין שידוך. כי מי שנדמה לנו ש"בחרנו" בו, בנפתולי החיים עשוי לעבור תפניות של עשרות ומאות מעלות. אין שום דרך לצפות תפניות אלו מראש. באיזה מצבים מי יגיב איך. והחיים, ברוך השם, מזמנים מצבים...

אתן לכן דוגמה למהי זוגיות בעיני:
אחרי חמש שנות נישואים, בעלי התחיל לתלות כביסה כמו שאני מבקשת ממנו, ואני מרגישה שקרה לי נס, כי האמנתי שזה כבר לעולם לא יקרה.
מבחוץ זה בודאי נשמע מאד פסימי...
אבל מבפנים הדבר הזה עשוי מבנייה של נדבך על נדבך של שתי נפשות, שתי נשמות, שמוצאות את הדרך אחת אל השניה, דרך חיבור שעשוי מזמן, מהתגברויות על קשיים אישיים ומשותפים, מבניית אמון איטית ויסודית, מהיפתחות איטית. וכמובן גם מהרבה אכזבות וכעסים... בבניה הזאת כמעט כל צעד אחורה מביא לשני צעדים קדימה. כל יאוש ומפלה הם לקיחת תנופה משמעותית להתקדמות האישית והזוגית. בתוך ההתקדמויות האלו יכולות לקרות התאהבויות מחודשות ב"אותו" אדם, אם כי בעצם הוא כבר לא אותו אדם, כי הוא עבר שינוי... זה לא פשוט, אבל זה מה יש. וזה שווה.

אין צורך לחנוק את האהבה הזאת. ברגע שתהיה תחושה פנימית וידיעה של הצורך בקשר בר-קימא, ההתאהבות הלא ריאלית תפנה מקום להתאהבות ריאלית.

[כשושנה_בין_החוחים*]

אין צורך לחנוק את האהבה הזאת. ברגע שתהיה תחושה פנימית וידיעה של הצורך בקשר בר-קימא, ההתאהבות הלא ריאלית תפנה מקום להתאהבות ריאלית.
במהרה בימינו אמן!


הנטייה שלי לקשרים בלתי אפשריים לגמרי השתלטה לי על החיים
תמיד זה ככה.
הוא לא הראשון, היו רבים עם מגוון מאוד רחב של בלתי אפשריויות.
יש לי כשרון כזה, חוש שביעי לזהות עם מי זה לא ילך ואותו דוקא לרצות.
הוצאתי כבר אלפי שקלים לפסיכולוגים, ומאות שעות בסדנאות למיניהן
ובאמת שאני רוצה לצאת מזה, אבל זה לא מצליח לי
והפעם בכלל הגדלתי לעשות, גם נשוי וגם בחו"ל... אין עלי, אין...

ענ בל , לא נראה לי שיש לי בעיה עם אינטימיות, להפך
אני בנאדם מאוד אינטימי, הקשרים שלי עם חברותי אינטימיים, וגם עם גברים
אני מאוד אינטימית,
עוד מנעוריי הייתי אינטימית...
אבל כנראה יש לי פחד מאוד גדול מזוגיות אם אני כל כך עיקבית בלא להגיע לזה.

קומה ג' - אין לי בעיה עם האמת שלך, גם אם היא קצת בוטה. אני לא רוצה צנזור פה.
במיוחד שאני חושבת שאת צודקת. אני אמנם ממש לא רוצה להיות גיבורה רומנטית
ממש לא הקטע שלי, ואני גם לא נסחפת (כמעט) לבכי טראגי ורחמים עצמיים
אבל כן בהחלט מוגנת עכשיו מכל התחלה חדשה. ואמן שאני טועה.

ענת וש מים, מה שאתן מתארות זה משהו שאני כמהה לו בכל נימי וגידי
ההתפתחות הזאת, הבניה ההדרגתית, ההכרות, התהליכים
ממש נוטף לי ריר של קנאה כשאני שומעת כאלה דברים
אבל איכשהו אני בוחרת לא להכנס לזה.
לא ברור לי למה.
ז"א יש לי הצדקות פסיכולוגיות עד מחר אבל אז מה?
יש הרבה ממשפחות הרוסות יותר משלי שכן יצאו מזה ובנו זוגיות לתפארת.
אני תקועה עדיין ובינתיים, מה לעשות?

נועה ברקת , היו לי שתי מערכות יחסים ארוכות בחיי, של 4 שנים כ"א. חיים ביחד וכל זה,
אבל עם שניהם זה היה מתוך ויתור על ההתאהבות, חיים ביחד כי נעים ורגוע ובטוח.
כי הם נתנו לי להרגיש אהובה, וחשובה,
וזה נראה לי כמו התחלה טובה למשהו שאולי יצמח יפה.
וזה לא הוכיח את עצמו בשני המיקרים. לא הצלחתי לגדל את האהבה שלא היתה שם מלכתחילה.
בגלל זה אני לא בטוחה שאני מאמינה באפשרות הזאת. לא בשבילי, בכל אופן
אבל אולי גם לא ניסיתי באמת להתמסר שם. נשארתי לא מרוצה כל הזמן...
מסתבר שעוד לא הצלחתי לעבור את השעור הזה

אבל למה אני צריכה לעבור אותו
למה שלא פשוט יבוא בחור אפשרי
שאני אזהה בו פוטנציאל משמח לאהבה וקשר
ושהוא יזהה את זה בי
ונחגוג יחד את האהבה ואת החיים
מה, is it too much to ask?

<וואו, כמה כתבתי...>

שנה טובה לכולנו!!!|L|

[כשושנה_בין_החוחים*]

ממליצה לקרוא קודם כל את "לבסוף מוצאים אהבה" של הנדריקס
באמת קיבלתי מחברה והתחלתי לקרוא - מאוד חכם. הצליח לחדש אפילו לי...

[ענ_בל*]

_פשוט יבוא בחור אפשרי
שאני אזהה בו פוטנציאל משמח לאהבה וקשר
ושהוא יזהה את זה בי
ונחגוג יחד את האהבה ואת החיים_

מאחלת לך בכל ליבי.
האם את מבקשת את הבקשה הזאת? מאלוהים? מהיקום?
אני מאמינה בזה לחלוטין, ומשתמשת בזה מתי שאני יכולה.
לשנה חדשה וגם |זר|

[נועה_ברוך*]

_לפעמים אני חושבת שהייתי יכולה לאהוב כל אחד. שכל מי שמכירים אותו לעומק מיד נהיה אהוב וכל מי שאהוב מכירים אותו לעומק...
והאהבה מתעוררת מבפנים ולא מובאת מבחוץ._
ברגע הראשון - התאהבתי. זה נשמע כל כך נכון. אבל לאחר קריאה או שתיים הבנתי
אולי היתי רוצה לאהוב כל אחד, דווקא כשמכירים לעומק מגלים שאפשר גם לאהוב את הפחות מושלם, אפשר להבין ולהסכים גם למה שפחות אהוב.
אהבה - אנשים רוצים בה כרגש, אולם אהבה היא פעולה.
כשאני אוהבת את מישהו, אני מביעה זאת כך שאני עושה למענו.
אחרת אני רק "מתבשלת" במיץ הנהדר שלי ומהר כל כך הוא נחמץ.
ככל שיותר אני פועלת למען מישהו - כך שרוצה להיטיב עימו, כך יותר אוהבת אותו. למה?
כי "רק אהבה מביאה אהבה" - ז"א, האדם השני ( מושא האהבה שלי ) הוא מראה שלי ( ראי ), וכשאני פועלת למענו, אני בעצם פועלת למעני, ופעולה כזו של אהבה למען השני מחזירה לי כפליים אהבה, דרכו, דרכי או דרך העולם, זוהי דרכו.
כל עשיה למען השני כשהיא נעשית "באהבה" ממלאה אותי בהמון אהבה, ואת הכל אני בונה או הורסת במו ידי.
בד"כ בונה - כאשר פועלת.
בד"כ הורסת - כאשר חיה על פי הרגש - מצפה לקבל מהשני אהבה.

כן, אפשרי לאהוב כל אחד, אבל לא אפשרי לחיות עם כולם
שנה טובה ומלאה באהבה.

[אילה_א*]

זה מזכיר לי שמישהו אמר לי שזוגיות זה מה שנשאר כשנגמרת המאוהבות
צריך למצוא מישהו שיהיה לו גם את זה וגם את זה
איך? אין לי מושג אבל כשאגלה אספר גם לך
ובעניין הפחדנות של האיש הרי זה ברור שמה שהופך אותך למרגשת זה זה שאת לא אשתו והוא לא רואה אותך לעיתים קרובות ובעצם את יותר דמיון ממציאות.
אם היית שם מכינה סנדביצים היית לא כל כך מרגשת בעיניו .

[נועה_ברקת*]

_פשוט יבוא בחור אפשרי
שאני אזהה בו פוטנציאל משמח לאהבה וקשר
ושהוא יזהה את זה בי
ונחגוג יחד את האהבה ואת החיים_

למה לא בעצם?
אם זה מה שאת רוצה.
אני רואה, בעיקר לפי מה שקרה לי בחיים, שזה לא מה שבאמת רציתי. רציתי לגדול, ללמוד, להתפתח, להשתנות. ולכן, היה גם הרבה כאב (ועוד יהיה) בקשר והרבה חוסר שלמות בדיוק בנקודות שבהן דווקא לפי מה שרציתי היה צריך להיות שלמות, כדי לאזן אותי.
דוגמא? כשהכרתי את בעלי הוא הצטייר לי כאיש חברותי מאד, קיבוצניק מהשורה עם חולצה משובצת שמרגיש בבית בעולם, אחד כזה שילמד אותי לרקוד סוף סוף "עץ הרימון" ויתווך לי את החיים החברתיים.
אני, לעומת זאת, ישר ציירתי לו על הקיר איש בתנוחת לוטוס עם צ'קרות. והתכוונתי לחגוג את החיים.
את יכולה להבין שזה לא מה שקרה. אנחנו מתקרבים לעשרים וחמש שנה ביחד, והיום אני מבינה שכל אחד צריך לעבוד קשה בתחום החסר שלו בעצמו ושאני כאן בשביל לעזור, אבל לא לקחת לו את המשא (כמו שסם אומר כל כך יפה לפרודו על הר הדין: אני לא יכול לקחת את הטבעת במקומך, אבל אני יכול לשאת אותך)

> באמת, אני לא יודעת איך מוצאים את מי שאוהבים. אבל יש לי כבר ניסיון באיך נשארים עם מי שאוהבים <

[ש_מים_וארץ*]

זה גורם לי לחשוב שאם נישאר מספיק זמן בקשר והוא יראה שזה ממשיך אז הוא יבטח בי
מה זה 'מספיק זמן' לקשר? תגדירי לך אותו. הוא כבר יודע שהפרפרים האלה לא נשארים שם לנצח. הם פורחים עם הכנפיים הקטנות של קופידון ל'פרוייקט' הבא שלהם, והמספיק - מפסיק מתישהו. כשהשיגרה מופיעה, וכשמתרווחים בנחת בביטחון הזוגי הזה, אז מתחיל לצוף אל פני השטח הפוטנציאל האמיתי של הקשר.

ענת, דיבר אלי מאוד הדימוי ל סימום שהבאת. זה מבהיר את תופעת ההתמכרות לאהבה באופן כללי.
גם אני מהמכורים בעצם. חייבת להשניף מידי פעם יכולה ומתאהבת כמעט בכל דבר שזז...
זה תענוג גדול.
לא מוותרת עליו.

[שכנה_של_זורבה*]

אני מאמינה שכל אחד מזמין לעצמו את ההתנסויות שלו.
למשל אני גדלתי בבית עם אבא קשה יום, "הענק שאין לו לב"
הבנתי שאני חייבת לשבור את הדפוס שראיתי בבית.
יכולתי לזמן אל חיי מגוון אנשים,
בעיקר משהו בי חיפש אהבה, גבר שילך אתי עד הסוף, יאהב אותי "חזק".
אז הוא לא שרירן גדול, תמיד רציתי לוחם ויקינגי, וקיבלתי שרוך עם לב זהב.
כל יום אני אומרת תודה, שהאינטואיציה סיפקה לי את מבוקשי.
כשושנה בין החוחים, תבדקי מה את רוצה מהחיים.
אולי את עוד לא מוכנה לצלול עמוק, לא רוצה להתחייב, אולי את נגררת לדפוס שראית בבית.
ואם תביני מאיפה את באה ולאן את רוצה להגיע יפתח לך העולם.
תוכלי להזמין לעצמך במדויק מה שאת צריכה.
שנה טובה, והרבה הצלחה באהבה.

[כשושנה_בין_החוחים*]

היום נפגשתי עם חבר שלו שגם חי בחו"ל, באירופה, ובא לביקור מולדת.
הוא אמר שאנחנו שני האנשים הכי מיוחדים שהוא מכיר והציע שניפגש. לא שידוך, היכרות.
שמחתי לשמוע ש הוא סיפר לו מה המפגש שלנו עשה לו, את מה שלי הוא אמר שזה עשה לו. כי היה בי איזה פחד שזה לא אמיתי, שהוא פשוט בנאדם כזה שקורים לו מפגשים קסומים כאלה, אבל לא. גם לחבר הוא סיפר שההכרות איתי זעזעה את עולמו. איזה כיף.

נועה ברוך, ופעולה כזו של אהבה למען השני מחזירה לי כפליים אהבה, דרכו, דרכי או דרך העולם, זוהי דרכו. - איזה יופי. כל פעם מחדש אני שוכחת את זה ומישהו מזכיר לי. תודה.

אילה,
הרי זה ברור שמה שהופך אותך למרגשת זה ... וגומר...
נשמע לי כמו קלישאה. למה זה כל כך ברור לך? כמו שאנחנו לא יודעים שזה לא המצב אנחנו גם לא יודעים שזה כן המצב.
שום דבר לא ברור פה.

נועה,
מה שאת מתארת זה בדיוק איך שזוגיות צריכה להיות בעיני. אני לא מדמיינת שמרגע המפגש נרחף על ענן. אני רוצה בן זוג כדי לגדול איתו.
את מדברת על אחד החששות הכבדים שלי, שאלוהים (או אני העליון שלי) אכן מזמן לי מפגשים בעיתיים כאלה כדי שאני אצמח מהם,
אבל על כך קובלנתי - אני מבקשת שלפחות ההתחלה תהיה מזמינה, מרגשת, מבטיחה, מפתה.
אני מאמינה שצריך להיות לפחות בסיס איתן של הידלקות והתאהבות אחד בשני, ומשם - השמים הם הגבול.
ש מים, אותו כנ"ל. ממש לא מפחיד אותי הרגע בו קופידון יפרוס כנף... אני מאמינה שברגע שהוא היה שם מספיק זמן ליצירת בסיס איתן,
לאמון שאכן זה הבן-זוג שלי איתו אני רוצה לעבוד על הביחד, יש לנו את הכוח להתקדם הלאה.
בכמה זמן מדובר? מאיפה לי לדעת? אני משערת שזה אישי.

[סאן_שיין*]

איזה דף מקסים ופותח לבבות!!!
יש פה הכל מכל, וגם קצת "שפת ימימה"

נראה לי שהמקום של הצורך להאבק על אהבה כדי להרגיש חזק, האהבה הבלתי אפשרית..הוא מקום שאתו מתעמתיםQמתעמתות הרבה מהרווקים הנצחיים. לפחות ככה זה אצלי, גם אם יגיע הגבר הכי אוהב בעולם, איכשהו אני יצליח להיות מספיק יצירתית כדי להפוך את היחסים בינינו לאקט של אהבה..ואז הכל בסדר. דרמות ורגשות עזים, וגם המיניות צומחת.

אז איך לעזאזל יוצאים מזה?

[כשושנה_בין_החוחים*]

תודה מותק

נועה ברקת , אני חוזרת למה שאת כתבת לי כדי להעמיק את מה שמלחיץ אותי במה שכתבת. את זה שלחצת על הפחד שלי, שזה הכל באמת השעורים שאני מזמינה לי. אני כאילו מציבה תנאים - קודם שתהיה לי התחלה טובה ומשם אתמודד עם כל קושי שיבוא.
ומה עם זה בדיוק השעור, להתמודד עם קושי בלי ההתחלה הטובה.
<עריכה: או לבנות לעצמי התחלה טובה, למרות הקושי...>
אבל זה כבר שעור אכזרי במיוחד, אתם לא חושבים?
אין לי מושג איך להתמודד איתו, ואם זה בכלל העניין.

[אמא_נמרה*]

_מפגש עם גבר שכולו נכונות ואפשריות לזוגיות - אבל אהבה... אין שם...
להלחם על בניית האהבה בתוכי?
יש כזה דבר בכלל?
או שזו פשוט התאמה כזאת, שקיימת או לא קיימת,
וגם אם אשכנע את עצמי שאני לומדת לאהוב אותו, בסופו של דבר
חיי יהיו פשרה ארוכה ועצובה..._

לא נראה לי שהתייחסו כל-כך לחלק הזה אז אני אספר משלי ( (דוגמאות תתקבלנה בשמחה). ).

פעם היה לי חבר מושלם. נדיב, חכם, נוח לבריות, אהב אותי מאד מאד, השקיע בי המון, היו לנו המון דברים במשותף,
ואהבנו דברים דומים, עשיר, יפה, אבל פשוט לא אהבתי אותו.

אי אפשר היה להסביר. ככה, פשוט, לא אהבתי אותו. כיבדתי אותו, הערכתי אותו, אהבתי אותו כאדם, אבל זהו.
לא יכולתי לראות בו שותף לחיים. משהו היה חסר. משהו מהותי מבחינתי.

חשבתי לעצמי אם הייתי יכולה להתחתן אתו, ומצאתי שאם הייתי עושה זאת הייתי עסוקה בלפצות את עצמי על שאיני מאושרת.

נפרדנו.

[נועה_ברקת*]

אבל זה כבר שעור אכזרי במיוחד
לפי איך שאת מתמקחת, נשמע שזה השיעור שלך....
כמו שחברה שלי אמרה פעם: אבל למה הוא חייב להטיל צל דווקא במקם שממילא לא גדל אצלי כלום...

אם מה שאת רוצה זה להתפתח, ברוכה הבאה למועדון השיעורים הבלתי צודקים ואכזריים. לא חייבים, לא מוכרחים, אבל אם מוכנים בית הספר מבטיח את הקידום הכי מהיר האפשרי.
<נועה לא מצטערת שהיא נרשמה לתוכנית, אבל מרשה לעצמה אנחה כבדה מול השעור הנוכחי בחייה>

[מיקרוני*]

היי כשושנה,
גם אני מתחבטת בשאלות האלו ממש ולא במקרה אלא משום שנתקלתי גם בזה וגם בזה....
היה לי העונג להכיר את אהבת חיי - שלא רצה במחוייבות, נישואין וילדים...
והיה לי גבר מקסים ו"מושלם" שפשוט לא אהבתי...

אני יודעת שהעולם הוא מראה חזקה ואם אני מצליחה לראות, משם הדרך לשינוי פתוחה לי... ויש לי כמה מראות:
מחוייבות - פחד שלי ממחוייבות (להישאר עם מישהו אחד לתמיד?!) לעצמי
שלמות עצמית - תמיד מוצאת משהו / הרבה משהויים שבגללם אותו אדם כבר לא נראה לי כמו שהוא היה נראה בהתחלה וזה מוריד מערכו בעיניי
קבלה עצמית - מחפשת איזו פנטזיה של משהו מושלם - צריך להיות גם כנה וגם....וגם... משקף לי כמה קשה לי עם החוסר שלמות של עצמי
הכרה בזמן - תמיד דברים יקרו בזמן שלהם (זה לא אומר לשבת ביבוק ידיים) אני לא יכולה להאיץ את התהליך וכשלחוצה על קשר זה "מאיץ"....
מתוך זה - איפה המראות שלך מכל העניין הזה?
בכל אופן,
חושבת שחייבים ניצוץ בהתחלה
וגם תמיד צריך לעבוד על אהבה וקשר זוגי, גם אחרי שנים כך שבכל מקרה כשתפגשי את האיש שלך יהיה לך משניהם גם התאהבות וגם בנייה של אהבה
ותוכלו לחגוג יחד בכל יום מחדש את האהבה ואת החיים...!

[פלוני_אלמונית*]

ומה עם זוגיות ללא ילדים? בגילאים שכבר נשים לא יולדות? איך מזהים אז אהבה? אם הוא לא אב ילדי?

[שושה*]

איך אפשר לדעת אם אני רוצה שיהיה אב לילדי? יש רגעם שכן ויש רגעים שלא. אפילו הסיבה שהוא מעשן, גורמת לי לפעמים לחוש שהוא לא יכול ליהיות אב לילדי - הריון ואדם מעשן ליד נראה לי מזעזע - ומצד שני עישון זו סיבה?
הגבר שלי לא נשוי. פנוי רוצה מדבר על חתונה בשנתיים שלוש הקרובות. לגיטימי לגמרי לגילנו. פשוט רוצה לאט. להכיר עוד ולבדוק שזה באמת מה שרוצים. קשר ארוך ומורכב ביננו. עם מספיק פעמים שהלכתי מתוך חוסרסבלנות לקצב שלו, ומספיק פעמים שחזרתי כי הבנתי שאני אוהבת אותו. ולנסות לתת לזה ליהיות הקו שמוליך שמכוון. שמאפשר לקבל אותו לגמרי. כולו. עם הסיגריה אחרי הסקס(שלעיתים מוציאה אותי מדעתי). עם הילדותיות שלו. עם החוסר אחריות שלו והריכוז העצמי. עם כל מה שהופך אותו ללא מושלם. לבן אדם. למה ? כי יש בו גם אינספור דברים מדהימים, רגישים, איכפתיים, אוהבים. ולמה העיקרי זה כי יש בי אהבה רבה אליו. כי גם בשנה הפסקה ביננו (מוחלטת) לא פגשתי אדם שאני אוהבת כמו שאותו. וגם לא אוהבת אחרת לא פגשתי. ומכל זה נשמע שאני יודעת שהוא ה א ח ד. לא אני לא.
מקנאה בך שמים וארץ.

[שושה*]

אני לא בטוחה שהבנתי הכל. הביקורת היא על עצמי -ז"א משהו בי אומר שהגבר שאני איתו לא צריך לעשן אחרי...או ליהיות ככה או ככה או... אולי זאת הכוונה. בכל אופן תודה. אנשים שמשקפים לי תמיד מראים לי כמה אני רוצה אותו ואותו בלבד ורק אני עוד מסרבת לראות זאת. לקבל החלטה. וחוץ מזה בא לי שהוא יקנה את הספר והוא יעשה עבודה עם עצמו - או במילים אחרות למה אצלו הדברים כל כך פשוטים תמיד????

[שושה*]

כ ל כך פ ש ו ט ( חיוך )

[כשושנה_בין_החוחים*]

התבוננות במילים הטובות וברעיונות שניתנו לך כאן, על ידי כל הכותבים תניח לך את הפתח לשער הזה. לשעור הזה.
אני קוראת שוב את הדף, וגם מגיבה על מה שפיספסתי בדרך:

ש מים צודקת, ה להלחם לא רלוונטי כאן - שיניתי את הניסוח.
האם זו רק סמנתיקה?
ומהדף איך הפכנו לזוג אליו שלחת אותי:
_אז בעצם זה נראה כאילו בהרבה סיפורים כאלה היתה אי-הסכמה של אחד הצדדים בשלב הראשון. רק אחר כך זה הסתדר.
לקח לחיים._
שזו בעצם גם תשובה לשאלתי. גם כשזה לא הולך בהתחלה זה לא אומר שצריך לוותר...
אבל כנראה תלוי למי זה קורה.

מיק ה,
שמחה להיות הראשונה שלך
באמת "התשובה של ענ בל" נראית לי האחת והיחידה שאין מנוס ממנה.
נדמה לי שאני כמהה למחוייבות ומכורה לאינטימיות... אבל המציאות מראה אחרת...
אז או שאני ממש לא מכירה את עצמי, או שיש פה אלמנטים נוספים הסמויים מהעין...
הלא מה שאנו רואים ויודעים מה"מציאות" הוא רק קצה הקרחון (ככה אני רואה את זה בכל אופן).

טוב, אז "לבסוף מוצאים אהבה" עובר לבא בתור, אחרי אחד של ריצ'ארד באך שאני קוראת עכשיו,
אחרי גשר מעל ומעבר שלו שקראתי שוב לפניו.

[נועה_ברוך*]

כשושנה יקרה,
אני מאוד מזדהה עם חלק מהדברים שכתבת, למרות שאני כבר בזוגיות ארוכה ועם ילדה.
אולי זה בגלל שהגיל שלנו מאוד קרוב... אבל לא רק. זוכרת כל כך טוב את התקופה של לפני הזוגיות וגם את ההתחלה..
_אבל על כך קובלנתי - אני מבקשת שלפחות ההתחלה תהיה מזמינה, מרגשת, מבטיחה, מפתה.
אני מאמינה שצריך להיות לפחות בסיס איתן של הידלקות והתאהבות אחד בשני, ומשם - השמים הם הגבול._
אם תרשי לי.. לוקחת מכל המשפט הארוך הזה 3 מילים : הידלקות אחד בשני. זה כן !
כל השאר כל כך יפה ונכון אבל.... הכל זה ציפיות ומהול בוורוד ומתאים לסרטים, או באמת לגיל 20.
מה זה בסיס איתן של התאהבות?
יש כימיה - זה פועל עלינו ברמה של כן או לא. יש או אין משיכה. מעבר לכך הכל עניין של איך בונים את הקשר.
התאהבות של גיל 20 היא לא כמו של גיל 40, ונהדרת היא הדוגמא של שושה עם הסיגריה.
בגיל שבו כבר יודעים שרוצים ילדים, ושאין לכך זמן בלתי מוגבל, יודעים יופי תוך כדי ההתאהבות גם לראות ולהתעלם מחולשות מסויימות - אצלנו וגם אצל השני, ולהיפך - לראות ולהדגיש לעצמנו את התכונות הטובות אותם או עליהם לא נרצה לוותר והם שיחזיקו את הרצון לשמור על הקשר ולבנות אותו. והם שעליהם נדמה לי מדובר כתכונות אותם אנו רוצים לאבי ילדינו.

עכשיו חזרתי אחורה אולי, מבחינת הגישה האינפנטילית שלי לרומנטיקה במציאת בן זוג, וזה מרגיש לי נכון.
מבינה מאוד את המקום הזה, ויש לי הרגשה שהוא קשור גם לכך שאולי מזה זמן לא חשת
מזמינה, מרגשת, מבטיחה, מפתה. וגם אולי מתוך מקום שאומר - מגיע לי.
לדעתי זה מקור "הצרה" שיעצור אותך ממה שאת מחפשת:
אני מאוד רוצה התמסרות ובנייה ולתמיד. לא רוצה יותר גברים בחיי, רק עוד גבר אחד. אחרון ודי ולתמיד. בלי שום קשר לאם יהיה לנו ילד או לא.
קודם כל - תקשיבי לעצמך. "בלי שום קשר אם יהיה ילד או לא". את רוצה ילד? אם כן כדאי להגיד את זה ברור, קודם לעצמך.
אם התשובה היא כן ( אני מקווה ) אז מהמקום הזה את פועלת... יש לך אינטרס! ומכך שדברים מסויימים באופן טבעי יהיו לך חשובים יותר או פחות..
כך נראה לי.
מקווה מאוד בשבילך לאהבה, זוגיות ומשפחה (כי כך נדמה לי שאת רוצה) @}

[תכלת*]

אהבה מביאה אהבה, שימחה מביאה שימחה חיוך מביא חיוך,מה שדומה מתחבר מתערבב ומתמזג, עד שאי אפשר להפריד, עד שהופך לדבר שלישי שנשאר שגדל.. כשאתה אוהב מישהו באמת, גם הוא אוהב אותך!
השאלה מה זה לאהוב באמת .אם כשאני מזהה בתכונותיו של מישהו את הפתרון המהיר והמיידי לסתימת כל החללים
הריקים והכואבים אצלי ומודיעה לעצמי שאני אוהבת אותו ורוצה אותו פה לידי,זאת לא אהבה אפילו לא לעצמי! זאת פעולה
הכי בסיסית והכי קדמונית שנולדנו איתה ,פעולה מהמקום של הרצון לקבל,וזה ישאיר אותי עם חלל יותר גדול וכואב.
אם מישהו מעורר בי את הרצון לתת לו ,להשפיע עליו (שפע) לעשות את רצונו לחלום את החלומות שלו לתת לו על מנת לתת לו, אם מישהו גורם לי לרצות להשתנות ולשנות למענו, זאת אהבה.אהבה שתביא אור, שתביא עוד ועוד אהבה

[כשושנה_בין_החוחים*]

מה זה בסיס איתן של התאהבות?
ההידלקות הזאת, אליה התכוונתי. והקשר שנבנה בעיקבותיה. לא יותר מדי פנטזיות, רק זה.
לא הבנתי מה מקור הצרה... זה שאני מרגישה שמגיעה לי להיות אהובה? למה? מה רע בזה?
ואני לא מאמינה בבניית קשר של אהבה ואינטימיות מתוך אינטרס... לא מרגישה לי טוב הגישה הזאת.
גם את כתבת שהמקום לבוא ממנו לאהבה זו אהבה, אז איך מסתדר לך פתאום עניין האינטרס בכזאת טבעיות?

[נועה_ברוך*]

לא הבנתי מה מקור הצרה... זה שאני מרגישה שמגיע לי להיות אהובה? למה? מה רע בזה?
הצרה היא שרבים וטובים ניתקעים בשלב הראשון בו מצפים 'לזיקוקים'. כי מגיע לי.
אין כל רע בזה. אבל לפחות מניסיוני, וגם חברות בגילנו שאני מכירה ועדיין לבד, ההתחלה בגיל המופלג היא הרבה יותר מפוקחת והרבה פחות מסונוורת.
אני באופן אישי חוויתי הידלקות אבל זה לא הלך חלק, גם ההתחלה לא הרגישה כמו בסיס איתן, הייתי צריכה להתעקש ולעבוד כל הזמן בכדי שזה יצליח. אבל רציתי והרגשתי "ששווה לי".

ואני לא מאמינה בבניית קשר של אהבה ואינטימיות מתוך אינטרס... לא מרגישה לי טוב הגישה הזאת.
כל דבר שאת עושה הוא תמיד מתוך אינטרס, כך אני מאמינה. אחרת אין שום מניע לפעול.
אינטרס הוא לא דבר שלילי בכלל, הוא רק רצון מאוד חזק שמוביל אותך למטרה.
ומה רע במטרה של זוגיות אהבה ומשפחה?
העניין הוא תמיד למצוא את האינטרס המשותף, כך ששני הצדדים יוצאים מרוצים. כל קשר יש בו אינטרס, גם אם זה האינטרס להנות.

גם את כתבת שהמקום לבוא ממנו לאהבה זו אהבה
כמובן. לכן גם אמרתי שאי אפשר ללא רגש והידלקות להתחיל.. אבל אמרתי גם שלמען האהבה יש לפעול.
זה שאני מרגישה שמגיע לי להיות אהובה זה מובן, טבעי ומוכר, וזה נהדר כשזה קורה. עדיין, כדי לזכות באהבה יש לאהוב, וזה העניין. פחות להתחשבן מה קיבלתי ויותר להתעסק במה אני יכולה לתת, למען שנינו.

[ענ_בל*]

תודה על הדף הזה.
אני לומדת כאן הרבה
(בדרך לזוגיות מעצימה)

[טלי_ופיצקה*]

כשושנה-רציתי לשתף בהבנה שעלתה בי מתוך נסיון אישי.לא כנסיון לפתור ולהתיר את הדפוס שלך,אלא אולי כדי לתרום לנסיון להגיע לשלום אני עצמי- נמצאת בזוגיות במסגרת נישואים, שהתחילה לפני החתונה) עם המון ריגוש-ורומנטיקה-משהו רוחני ועוצמתי, והפך להיות (עם החתונה) לסיוט (ממש נפילה מגובה רב על אדמה קשה...),ועכשיו-כעבור שנתיים+ילדה,הפך להיות ממש כמו מה שתיארו קודמותי-קשר נבנה ומעמיק, ואהבה שגודלת-על אף הקשיים,ומתחזקת. בתחילת הנישואים ממש התייסרתי. הייתי צמאה לאהבה, לדיאלוג...חשבתי שעשיתי טעות. היו כמה גברים שהכרתי, והרגש שנלווה להזכרות בהם-היה האהבה הזו, הריגוש... ה ר ו מ נ ת י ק ה ! הייתי נזכרת בגעגועים... ליבי כאב ונצבט-כל פעם חשבתי על אחד אחר-והייתי חושבת:אם רק הייתי נשארת איתו .הייתי חיה זוגיות מלאה אהבה! נקרעתי מבפנים.
ויום אחד הבנתי. ישבתי על צוק מול המדבר, הלב שלי מלא געגועים לאחד שאהבתי,ועודני, שגר בקצה אותו מדבר. ולפתע-הצביטה והמאבק שעולים בי בדרך כלל במצבים כאלה, הפך להיות געגוע רך, כיסופים מתוקים, וערגה. רגש חזק, ושקט שמילא אותי. פשוט פעם ראשונה, נתתי לעצמי לאהוב אותו. לגמרי (בלי ה:"אולי זה היה יותר טוב אם הייתי איתו?" או:"אסור לי להרגיש ככה, זו בגידה בבעלי",וכד'...הרגילים). ופתאום זה היה כל-כך נעים.
הרי לעולם יהיה לנו געגוע למישהו. תמיד תהיה איזו אהבה שהחמצנו. הרי יש כל כך הרבה אהובים בעולם.הרי אי אפשר להיתחתן עם כולם!
זאת אומרת שתמיד יהיה בי רגש כזה.
וזה אומר שיש לו תפקיד.
והוא לגיטימי.
והבנתי, שיש כל מני סוגים של רגשות אהבה.והלב ניזון מכולן. והן לא צריכות לבוא לידי ביטוי מעשי (לפחות חלקן),כדי למלא את תפקידן בלב שלי.
יש אהבה בעולם. כל הרגשות הם נגזרות,משלים, של מערכת היחסים שלנו עם הבורא. כל דיאלוג, כל מפגש, מלמד אותי, מקרב אותי על \ אל הבורא \הבריאה\ עצמי. הבורא נטע בתוכינו כל מני סוגים של רגשות-שאם הן שמות אותנו במקום לכוד-(רגשות שאי אפשר לממש, או שהמימוש שלהן מביא לנו סבל) אולי אלו רגשות שצריך פשוט לחוש אותן במלואן-ללא יעד מוגדר- פשוט להתמלא בהן אל הבורא,אל הבריאה, אל עצמינו.
באותו יום פשוט התמלאתי ערגה-וחזרתי מאוהבת הביתה.
מאןהבת בבריאה,מאוהבת בבעלי.

למה בעצם כתבתי את כל זה?
כי אולי את צמאה לסוג מסויים של אהבה. זאת החזקה,הרומנתית,הבוערת-ובעצם את רוצה קשר יציב ומתפתח,אבל את נמשכת אליה,והיא מייסרת אותך.
אולי אם תביני שהאהבה הזו היא בך-ולא בגברים שמייצגים-משקפים-שולחים לך אותה,תוכלי להיות מסופקת תמיד. תמיד תוכלי לקיים את כל האהבות האלו-לא משנה באיזה קשר את נמצאת, כי לכולן יש מקום. מקום חשוב.
בהצלחה.

[בשמת_א*]

כשושנה בין החוחים, אנחנו בערך באותו גיל, וגם אני הייתי פעם במקום דומה לשלך.
מחפשת, מתאהבת, אבל לא מוצאת את "הגבר המתאים".
עד שגיליתי כמה דברים (לא נעימים):

• לא "הוא" לא מתאים. אני לא מתאימה. קרי: לא אהבתי את עצמי מספיק בשביל למצוא מישהו שאני אאמין לו שהוא אוהב אותי. הייתי צריכה לשפר את אהבתי לעצמי.
• חשבתי שאני מחפשת. האמת המרה היתה שהקפדתי לא למצוא. למצוא = להחליט על מישהו, לבחור, לסגור אופציות, להתמודד עם חוסר המושלמות שלי ושלו, להתמודד עם הפחד ש"זה לא זה".

כשבחרתי את הגבר שלי, זה באמת היה כמו שאמרו פה: קודם כל ידעתי שעם הבחור הזה אני מוכנה לעשות ילדים. זה הכריע את הכף. הבנתי שזה הגבר שלי.
היה פחד גדול. כל שני וחמישי מצאתי עוד "חיסרון ענקי" שבגללו "אנחנו לא מתאימים". "זה לא מה שאני רוצה".
ואת יודעת מה? המזל היה שידעתי שאין לביטויים האלה שום קשר אליו.
איך ידעתי? כי אמרתי אותם כל כך הרבה פעמים...
ידעתי הפעם שאלה הפחדים שלי שמדברים.

ועכשיו אקפוץ לחתונה.
החתונה, מבחינתי, סגרה אופציות.
ופתאום מה קרה?
במקום להטיל כל הזמן ספק "אם זה זה או לא זה", וכל פעם לראות את חצי הכוס הריקה ולבדוק אם לא להיפרד - נטשתי את כל צורת החשיבה הזאת (רוב הזמן (-; ), ופשוט קיבלתי את זה שזאת הבחירה שלי וגמרנו.
והתחלתי ליצור את האהבה ואת הזוגיות, במקום להתייחס אליהם כאל משהו שקיים או לא.
זה קיים בתוכי. בבחירה שלי. בהחלטה שלי. בבניית מה שיש במקום להיתקע בהתעסקות בבדיקה ובהתמקדות ב"חסרונות" מתוך איזו ציפיה חסרת בסיס ל"שלמות" כלשהי (אותו האחד שכביכול "מתאים לי").
אין כזה דבר, כי ה"מתאים לי" לא שייך לבן הזוג, אלא ברומטר למידה שבה אני מסוגלת לקבל את עצמי...

סתם כמה הגיגים שאולי יתרמו לך, במשהו.

[כשושנה_בין_החוחים*]

טלי מקסים , תודה אני אפנים.
זה יכול להיות כלי מצוין להשתחרר מהאהבה הבלתי אפשרית הנוכחית
זה שיש התאמה וחיבור כזה מדהים,
זה אולי כדי להזכיר לי את האהבה שבתוכי

בשמת א
סתם כמה הגיגים שאולי יתרמו לך, במשהו.
תרמו גם תרמו
עכשיו יש לי חשק עוד יותר גדול למצוא את הבחור הבא וליישם עליו את כל התובנות האלה.

כולכם כותבים לי פה כל כך הרבה דברים חכמים ונכונים, אני רוצה לקרוא את הדף הזה כל יום מחדש ולהזכיר לעצמי
תודה גדולה.

[נועה_ברוך*]

_החתונה, מבחינתי, סגרה אופציות. ופתאום מה קרה?
במקום להטיל כל הזמן ספק "אם זה זה או לא זה", וכל פעם לראות את חצי הכוס הריקה ולבדוק אם לא להיפרד - נטשתי את כל צורת החשיבה הזאת_
זהו בדיוק. תודה @}
שעד שאין התחייבות אמיתית פנימית לדבוק בקשר ולעבוד עליו, כל הזמן, כל רגע קשה עולה השאלה אם אנחנו מתאימים או לא. אולי לפרק את החבילה?
כשיש את המחוייבות הזו, לי לעצמי ולקשר - לשני, אז יש מקום לבניה. יש מרחב לגדול ולצמוח מתוך ועם הקושי.
כי זוגיות זה ה-שיעור ה-אמיתי של החיים!
ואת יודעת מה? המזל היה שידעתי שאין לביטויים האלה שום קשר אליו. איך ידעתי? כי אמרתי אותם כל כך הרבה פעמים...
זו בשבילי המראה ( ראי ) שעליה כתבתי קודם, מה שיש בי - את זה אני רואה דרך השני. אם זו אהבה, כך יהיה.
אמן.

[ענ_בל*]

טלי ופיצקה
ספרת סיפור מדהים ויפיפה. תודה כשושנה בין החוחים שפתחת את הדף הזה.
נועה ברוך המון דברים שאת כותבת מדברים אלי מאוד.
אני לא יודעת אם זה יפה לבקש את זה כאן,
אבל הייתי שמחה אם היית/ן מלוות אותי בדרך החדשה שאני עוברת, בפיתחה של זוגיות טובה
כאן ועכשיו בחיים וברשת

[סאן_שיין*]

סאן שיין מקבלת המון המון המון בדף הזה. נפעמת ומתמלאת. תודה תודה תודה

[טלי_ופיצקה*]

תודה על הפידבק.
<לטלי יש חסימה מלכתוב...>

[כשושנה_בין_החוחים*]

אז אולי הפיצקה?...

[נועה_ברוך*]

[dear_nir*]

הדף הזה הוא "דף תמיכה מסווה"...? מסווה למה? הרי בדיוק בגלל המסווה, ויש סוגים רבים כל כך שלו, האהבה מתפרשת אחרת.. אם משהו בא במסווה של משהו אחר, הוא אף פעם לא יתממש. טוב, אולי תגידו שאני נתפש פה למילה ולא זו הכוונה, ואולי יש בזה משהו (לא קראתי את כל ההודעות פה, רק מדגם מייצג ואקראי) - אבל נראה לי שזה לא היה מקרי..

[כשושנה_בין_החוחים*]

במשחק המדהים הזה, משחק החיים
שלח לי ריבונו של עולם, האנרגיה הקוסמית, נהר החיים, whatever
איש שייתן לי להרגיש את הצד השני...
המפגש ביננו היה חזק, רוחני, עיניים שנשאבות אחת לשנייה, חיבור שאי אפשר להתעלם ממנו
חמימות ונעימות כאילו אנחנו מכירים כבר 50 שנה (הוא אומר 400...)
תקשורת זורמת, ראש דומה, פנים נעימות...
אמה מה? נכה... הגוף שלו... ממש לא... (ואני לא אכנס לפרטים)
אז היתה הפגישה הראשונה, המיקרית, שבה הוקסמתי וזרמתי...
אבל אז באה השנייה, והטלפון שקדם לה, ששם כבר הייתי מסוייגת יותר
ואני יושבת מולו ומרגישה פתאום איך מרגיש ההוא מהסיפור למעלה, הנשוי
גם איתו היה לי מפגש קוסמי, חיבור מדהים וקרוב, מלא צרופי מקרים, קרבה ואינטימיות מיידיים
(ושלא תחשבו שזה קורה לי כל הזמן החיבורים האלה. פתאום באו שני אלה להראות לי משהו כנראה)
ולא הסכמתי להבין אותו שהוא מוותר על הקסם הזה שקרה לנו מסיבות של פחד ונוחיות
והנה אני מוצאת את עצמי באותו מקום, מוכנה לוותר על הקסם הזה שקרה לנו מסיבות כה חיצוניות.
אם הייתי רואה זוג אחר כזה, של נכה ואשה, הייתי מעריכה אותה מאוד על היכולת שלה להנות מהבנאדם ולשים את העניין החיצוני במקום הראוי לו, שהוא לא כל כך גדול...
אבל בשבילי... זה כן גדול.
זה שני דברים. האחד הוא - אני רוצה מישהו לרוץ איתו...
והשני - שמביך לי להודות בו - מה, אני כבר כ"כ נואשת שזה מה שמגיע לי?...
איזה מחשבה מגעילה.
הוא איש מקסים, איש אשכולות רב פעלים. הנכות ממש לא השתלטה עליו.
הוא יוצר, מדבר, פעיל בתחום, ממש לא מסכן. איש חזק.
ושוב אני במקום התקוע והלא זורם הזה - של פוטנציאל שמשהו מפריע לו להתממש.
אוף.
בינתיים החלטתי לא להחליט. להיות כמה שיותר קשובה לבפנוכו שלי, לעליון שלי, רק לא לפחדים שלי.
להפגש איתו שוב ולראות מה קורה...

[נועה_ברוך*]

מה, אני כבר כ"כ נואשת שזה מה שמגיע לי?... איזה מחשבה מגעילה.
באמת לא מגעילה, מאוד אנושית.
אחותי נכה, לא בצורה קשה אבל נכה (ועליה זה די השתלט) ובעלה מה לעשות, מאוד מתאים לה - מכל הבחינות.
זה שהגעתם אחד לשניה, מצביע כנראה על כך שהוא באמת חיבור שאי אפשר להתעלם ממנו.

אולי הגעת 'לגבהים' בהם את מצליחה להתחבר מאוד חזק לאנשים, הלב שלך מאוד פתוח ומוכן, וזורמות אלייך חוויות
ושלא תחשבו שזה קורה לי כל הזמן החיבורים האלה. פתאום באו שני אלה להראות לי משהו כנראה
חוויות שאכן באות לכוון אותך אל ה-א-ח-ד.
אולי יש לך יכולת להתחבר, להרגיש, להיות מוקסמת ואף מאוד מחבבת ומתלהבת, עדיין - לא כל אחד מתאים להיות לך לבן-זוג. בוודאי ישנם אנשים רבים נפלאים ומקסימים בעולם, ואיזה יופי שאת מוצאת אותם אבל התאמה היא תאום מאוד אישי שעונה על כל מיני צרכים מאוד פנימיים.
ומה לעשות שכך זה שאנחנו מחפשים למצוא את האחד, ורק אחד.

והנה אני מוצאת את עצמי באותו מקום, מוכנה לוותר על הקסם הזה שקרה לנו מסיבות כה חיצוניות.
לא בטוח שנכון לשפוט את הסיבות. המון פעמים אנחנו אומרים ( או מרגישים ) שמשהו לא בדיוק כמו שצריך ולאו דווקא מוכנים להכיר בסיבה האמיתית, הפנימית והעמוקה, או לא יכולים להסביר את הסיבה.
העניין הוא שיש סיבות לכך שהקשר לא מרגיש לך שלם ( והנה הופיע בדמות נכה ) .

וגם - את אומרת שקרה "קסם" ובטח כך את מרגישה, אבל קשר, יחסים עם עוד אדם לא יכולים להתבסס על מפגש אחד קסום.
זוגיות היא תהליך עם עליות וירידות והרבה קסם וגם הרבה קושי.
לכן אידיאליזציה, מראש היא בעייתית, לדעתי. בעיקר בפיתחו של קשר. כל קשר.

[כשושנה_בין_החוחים*]

חוויות שאכן באות לכוון אותך אל ה-א-ח-ד.
אמן כן יהי רצון
אני גם מרגישה שאלה שעורים של בדרך.

דברייך שוב זורמים בתוכי בנעימות, כמו חלב (סויה) ודבש..

דיברנו גם היום, הוא מייד רוצה להפגש, לי לא בוער
ואני מרגישה שאולי באמת אני צריכה להרגע מהפנטזיות.
כאילו שאם היתה תחושה של קרבה בלתי אמצעית אז זה סימן שזה ה א ח ד.
נזכרתי שכשטיילתי (באוסטרליה), זה גם קרה מדי פעם. פגשתי בדרכי מאות אנשים, ומידי פעם הייתי קולטת פנים של קרבה
בלי הסבר הגיוני, כאילו מישהו מאיזה "משפחה קוסמית" מה טנרב שלי (עריסת חתול - קורט ווניגוט)
וזה היה הדדי וזורם..
אז מה? זה אומר שעם כל אלה הייתי צריכה להתחתן? גם עם הנערה ההולנדית בת ה 23??

אז אולי באמת אני סתם יורדת על עצמי.
הרגשתי שיש לי איתו חיבור קוסמי, רוחני, וזה עוד לא מחייב אותי לחשוק בו ולהתחתן איתו.
relax
אם תהיה לו סבלנות אני משערת שניפגש שוב,
ואם זה באמת קשר של התאמה זוגית אני מאמינה שאתרגל לנכות.
פעם, מזמן, חשבתי שאני לא יכולה להיות עם שמן, עד שפגשתי שמן אחד שנגע לי בנשמה והתאהבתי בו ולא הפריע לי יותר כלום.
מאז אני דווקא אוהבת שמנמנים

[כשושנה_בין_החוחים*]

רוצה לחכך רגליים?

באמת שאלת אבהותו עלתה לי גם, הרבה בזכות הדיון איתך.
הוא גרוש +2 אז כנראה שהוא מסוגל, אבל הוא בן 50 אז לא בטוח שרוצה..
וזו עוד אחת מהסיבות שבגללן לא בא לי להקשר אליו (למרות שעוד לא דיברתי איתו על זה והוא עשוי להפתיע).
אבל לא בטוח שאני רוצה להעניק לילדים שלי אבא זקן ונכה (אוי כמה שאני רעה....)
בעיקר אני מרגישה שזה מוקדם לדון בזה בהתחשב בכך שבינתיים אפילו לא בא לי להתנשק איתו..

אבל מבחינת ההסתכלות שלי על התחושות שלי, אז כן, באמת חשוב לי שבן הזוג הבא שלי יהיה גם אבא כייפי וטוב לילדים שלי...

אגב, נכותו הפיסית לא פותרת אותו מנכויות נפשיות
כרגע הוא מראה לי צד חזק ושלם ובריא
אבל די בטוח שבבפנוכו שלו הוא שרוט כמו כולנו, ואולי אפילו כמה שריטות שאנחנו עוד לא מכירים.

[כשושנה_בין_החוחים*]

המשך יחסי עם ה... בואו נקרא לו שמשון.
עכשיו הוא בדיוק צלצל כשהתכוונתי לכתוב עליו, שיחה שהסתיימה באי שביעות רצונו המופגנת.
כן, כזה הוא.
כבר בסוף פגישתנו השנייה (הראשונה היזומה) הוא אמר שהוא "מדווח על אכזבה". מצחיקים אותי הניסוחים הישירים שלו,
גם כשהם לא נעימים.
הוא אומר שבפגישה הראשונה שלנו העיניים שלי אמרו לו שמכאן אני רוצה שנמשיך ביחד.
שהסיבה העיקרית שהוא מתעקש עלי זה שהוא מזהה בי את היכולת לאהוב עד אין קץ, להתמסר.
והוא צודק. רק שזה לא בא לי איתו...
נפגשנו עוד פעמיים מאז (4 סה"כ) עוד אחת עם עוד אנשים, חברים שלו וחברה שלי, ועוד אחת רק שנינו כאן אצלי.
התקשורת זורמת ומעניינת אבל שוב ושוב הוא מעלה את האכזבה שלו מהאיפוק שלי, לדבריו.
הוא היה רוצה שבליל הסערה שלשום נשכב מכורבלים יחדיו (מבטיח שזה לא בקטע מיני), ולי ממש לא בא.
ואני רוצה לאט לאט לפגוש להכיר, להתאהב בו בלי לחץ ובלי השתדלויות
אבל המצב לא מאוזן, גורם לו להיות האקטיבי ולי הפסיבית.
הוא חשב שאני נהנית מזה, מהעמדה הנסיכותית שבחרתי לי, המחוזרת
הסברתי לו שזה ממש לא גורם לי עונג.
האמביולנטיות שאני משדרת לו היא בדיוק מה שאני חשה וזה בכלל לא תחושה נעימה.
היה לי הרבה יותר כיף לקפוץ איתו להתמסרות לאהבה, לו יכולתי
או לחילופין היה לי יותר פשוט לדעת שזה לא זה ולסגור עניין
אבל אני לא שם ולא שם וזה מה שיש.
הוא לא אהב את זה.
ואני חושבת שבעצם זה המסלול שיש עכשיו, ז"א, זה לא שהוא לא מאפשר לי ללכת לאט במסלול ההיכרות אותו
אלא ש זה מסלול ההיכרות אותו. אם ככה הוא מגיב בקושי שאני גורמת אז זה הצד שלו שאני לומדת להכיר עכשיו
ואני לא אוהבת את הצד הזה
אז אולי בקרוב יהיה לי יותר קל לוותר עליו וזה הכל.

>הדף הזה עובר תהפוכות ועכשיו הוא גם דף בלוג <

[כשושנה_בין_החוחים*]

סיימתי לקרוא עכשיו את כאן ועכשיו בחיים וברשת והבנתי משהו!
אני חושבת שהבנתי את השעור של שני המפגשים האלה שקיבלתי
קיבלתי שני מפגשים קוסמיים שלא מתאפשרים
אחד כי הוא לא רוצה
אחד כי אני לא רוצה
וגם, נפגשתי השבוע במקרה פעמיים עם אהבת חיי, ההוא מגיל 23 ששנינו זוכרים את הרגע שהעיניים שלנו נפגשו
את הניצוץ (והשנתיים הכואבות בעיקבותיו... ) ובילינו קצת יחד

אז אולי מה שאני מחפשת זה את הניצוץ, את ה wow, את הריגוש הראשוני
והנה בצורה מרוכזת אני רואה שזה בכלל לא מה שמביא את האהבה שאני כל כך מחפשת.
נורא קשה לי להודות בזה אבל אולי הגיע הזמן לרדת מהאולימפוס...
כבר שנים שאומרים לי את זה אנשים
אבל עכשיו הקוסמוס בכבודו ובעצמו התגייס להראות לי את זה
אז הגיע הזמן להקשיב?

[ענ_בל*]

ריגשת אותי.

_כבר שנים שאומרים לי את זה אנשים
אבל עכשיו הקוסמוס בכבודו ובעצמו התגייס להראות לי את זה_
הגעת לתובנה מדהימה.
הכל אפשרי עכשיו,
בדרך שלך.

[כשושנה_בין_החוחים*]

כן, אני מקווה שהקוסמוס היקר לא יפסיק את השעור עכשיו
אלא יביא לי גם את הדוגמא לדבר האמיתי...
או יותר נכון - את הדבר האמיתי!
אני מצידי אמשיך להזכיר לעצמי את התובנה הזאת, שנראה לי התיישבה לי טוב בראש.

[ענ_בל*]

את יודעת?
ספרתי אתמול לחברה על האיש החדש .
דיברנו על כמה אני נרגשת , איזה כייף. ואמרתי לה שפעם לא הייתי לוקחת אותו בכלל בחשבון. הייתי חושבת שהוא נחמד אבל לא הייתי מחפשת קשר איתו. כי הוא לא מסעיר, כי אין שריטה, כי אין מה שלא יכול להסתדר.
סאן שיין כתבה לי בכאן ועכשיו שמיסטר E היה הבלון הורוד שרצינו כשהיינו צעירות יותר.
ועכשיו החדש, הוא קשת שלמה של צבעים שצריך לחשוף ולהכיר. זאת התחושה שלי ואני מקווה שהיא תימשך.
ולמה אני כותבת לך את זה?
כי עכשיו, כשהתובנה שהגעת אליה (זה נשמע עמוק ואמיתי) יושבת לי טוב בראש טוב לשמוע על סיפורים שזורמים ככה.
@}

[נועה_ברוך*]

אבל עכשיו הקוסמוס בכבודו ובעצמו התגייס להראות לי את זה
אכן, נדמה שאת מחוברת יפה לקוסמוס. על כך גם כתבתי למעלה:
חוויות שאכן באות לכוון אותך אל ה-א-ח-ד

_כן, אני מקווה שהקוסמוס היקר לא יפסיק את השעור עכשיו אלא יביא לי גם את הדוגמא לדבר האמיתי...
או יותר נכון - את הדבר האמיתי!_
נראה לי ש "מר קוסמוס היקר" לעולם לא מפסיק דבר על דעת עצמו
את יקירתי, בידייך כל הרשות נתונה... את בוחרת לעצמך את השיעור ואת האנשים לפגוש. את תביאי לעצמך את הזוגיות אותה את מבקשת כדי לגדול, להתפתח וללמוד. עוד ועוד..

לדעתי, אין רק אחד שהוא הדבר האמיתי. ובכלל מה זה הדבר האמיתי???
כל אחד הוא המראה (ראי) שלך ובא להראות לך משהו. אחד נשאר לזמן קצר ואחד את תבחרי בו לדרך..
לדרכך! זו שתרצי ללכת בה - יחד.
יחד איתו. אבל לא דווקא בגלל שהוא ה- אידיאלי אלא כי בחרת בו מסיבותייך (גם הלא-מודעות ) בכדי לאפשר לך גם לגדול.
לחפש את האידיאלי, את האחד, מזכיר לי את המשפט שלך
נורא קשה לי להודות בזה אבל אולי הגיע הזמן לרדת מהאולימפוס...

< נדמה שנוצר פה מעגל אולי באשמתי??? >

[כשושנה_בין_החוחים*]

קמתי בבוקר עם מחשבות
מצד אחד "שמשון", מצד שני "דבש" (הכינוי של הנשוי באמריקה לצורך העניין)
ומה יהיה הצד השלישי?
נזכרתי בחוויה של התחלת הקשר עם ה X שלי. כבר סיפרתי שלא אהבתי אותו, לא היה שם ניצוץ
רק נעימות ואיזה ביטחון
אבל זה לא הוכיח את עצמו, כי בזוגיות, כדי לרצות לעבור ביחד את הקשיים
צריך שתהיה אהבה, תחושת שייכות.
זהו, הבנתי עכשיו, לא היתה שם תחושת שייכות, לא היה לי רצון להתמסר לגמרי
הרגשתי שהוא לא ראוי לי...?
למה? כי באמת מגיע לי יותר או כי התפיסה שלי לגבי מה שמגיע לי לקויה?
זה מתחבר לי לדימוי הנמוך שלי את עצמי. שזו כבר עובדה ידועה שהידיעה לא מצליחה לשנות אותה.
זאת היתה גם התחושה עם ה X שלפניו,
בעצם שתי מערכות היחסים ה"רציניות" שלי של 4 שנים כ"א ומגורים ביחד התחילו מהמקום הזה של חוסר רצון להתמסר
והרגשה שמגיע לי מישהו יותר טוב, או למען הדיוק, שיותר מתאים לי
כי אוביקטיבית שניהם היו ועדיין שווים בהחלט.
יש לי פאק כזה שכשמישהו באמת מוצא חן בעיני אני נעלמת
ולכן יכלתי להשאר בקשר ממושך רק עם מי שלא עשה לי את זה.
טוב, שוב זה חוזר לעצמי
עד שלא אמצא את המקום בתוכי שאוהב ומעריך אותי לא אוכל לבנות קשר נכון עם אף אחד...
אבל זה לא יכול להיות שזה כל כך אכזרי החוק הזה. אולי זה חוק שהמצאתי?
הרי כל האנשים שמצאו להם זוגיות נכונה ובונה לא היו בהכרח במקום הנפלא הזה של חיבור טוב לעצמם
זה הרי מקום שלהרבה אנשים קשה למצוא עם עצמם.
אז מה זכיתי שיש לי מבחנים כאלה קשים?

[כשושנה_בין_החוחים*]

נראה לי ש "מר קוסמוס היקר" לעולם לא מפסיק דבר על דעת עצמו
הצחקת אותי
כן, אני שוגה בהטלת האחריות על "משהו" כזה חיצוני בזמן שאני יודעת כבר שזו אני שבוחרת את החיים שלי
רק שקשה לי להאמין שזה מה שבחרתי...
להיות עוד מעט בת 43 כל כך יכולה לאהוב וכל כך לא נותנת לזה לקרות לי...
כמה אפשר להאשים את אמא ואבא והאהבה הנכזבת של גיל 16?

[כשושנה_בין_החוחים*]

אחרי עשרים וחמש שנים כמעט עם אהובתי, אני יכול להעיד ממקור ראשון שזה, הניצוץ, חוזר ועולה,
אבל הניצוץ היה שם בהתחלה?
זה כל מה שאני רוצה. התחלה טובה.
משם כבר אעשה הכל כדי לשמר אותה.
זה לא מפחיד אותי בכלל.
אני בטוחה שאם יש בסיס טוב ופרטנר בעניין אז אפשר לעבוד ולשמור ולפתח ולצמוח.
אבל את ההתחלה הזו אני מבקשת
מעצמי... מסתבר..

[נועה_ברוך*]

_עד שלא אמצא את המקום בתוכי שאוהב ומעריך אותי לא אוכל לבנות קשר נכון עם אף אחד...
אבל זה לא יכול להיות שזה כל כך אכזרי החוק הזה. אולי זה חוק שהמצאתי?_
מהו קשר נכון? אין כאן ציונים ומבחנים אלא מציאות טובה יותר או פחות, חיים. עם כל קשת הצבעים והגוונים שלהם.
נכון שחשוב להגיע למקום שלך, שאוהב ומעריך אותך, וודאי. אך מכאן ועד למשוואה שלא תוכלי לבנות קשר... זו באמת המצאה אכזרית שלך.
שבת אחה"צ, זמן שאולי הבדידות בו מעיקה?
בבקשה על תרדי על עצמך, זה לא מוסיף לך כלום. והגיל הוא רק מספר..
_להיות עוד מעט בת 43 כל כך יכולה לאהוב וכל כך לא נותנת לזה לקרות לי...
כמה אפשר להאשים את אמא ואבא והאהבה הנכזבת של גיל 16?_
אולי העומק של ההתאהבות שלך, הקירבה החזקה והפתאומית כל כך שאת חשה היא שמפחידה אותך?
את הולכת לאיבוד, מסתנוורת ולא רואה. שכשמישהו באמת מוצא חן בעיני אני נעלמת אולי זו בכלל התגוננות לא מודעת. וגם האהבה הנכזבת, כן כן מה לעשות הצלקות הולכות איתנו ומקומן להזכיר לנו, להיזהר, לא לשגות שוב, למרות שאי אפשר ללמוד ללא שגיאות.
פחדים הם חזקים, במיוחד אם אנחנו לא נותנים להם את המקום הראוי להם.
מספיק שהיום תבחרי ללמוד בקשר, תבחרי במישהו שמוצא חן בענייך ( ושהוא כמובן רוצה אותך ) ותבחרי ללכת יחד בדרך. את כל השאר צריך ללמוד בתוך הקשר. אין הנחות. כל אחד והשיעור שלו, ואת זה (בדרך כלל)
אי אפשר לנבא מראש..


>הוא מחכה לך בפינה... אני מרגישה אותו קרוב! <

[כשושנה_בין_החוחים*]

נועה יקרה לי יקרה...

חזרתי עכשיו מ"שמשון". היה נחמד דווקא.
כשהתקשרתי אליו חשבתי שזה לשיחת פרידה
אבל מפה לשם יצא אחרת
באתי לארוחת ערב, ושוב באיזשהו שלב התחילו הדיונים המעיקים על החסימות שלי
כבר היו כמה רגעים שהודעתי על עזיבה
אבל... נשארתי לדבר על זה כבקשתו
מפה לשם שוחרר הלחץ, נשארתי, היה נחמד מאוד
הכל פתוח
time will tell

שבת אחה"צ, זמן שאולי הבדידות בו מעיקה?
ממש לא. בכלל לא חווה בדידות. גם כי יש חברים תודה לאל
וגם כי טוב לי מאוד גם כשאני לבד בביתי הנעים
בעצם אני לא לבד אפפעם כי לונה איתי...
הרצון בבן זוג לא בא מתחושת בדידות אלא מתוך רצון בזוגיות.

[כשושנה_בין_החוחים*]

שמשון ואני ממשיכים להפגש
וזה מעניין זורם נעים ונחמד
אני מתקרבת אליו הרבה יותר לאט ממה שהוא היה מעדיף, אבל בינתיים יש לו סבלנות
הוא אומר שקשה לו להאמין שאני אפתח אליו בסופו של דבר
כי הכל בו מוצא חן בעיני, רק הנכות שלו מפריעה לי להתמסר
ולדבריו, מנסיונו, כשזה מתחיל ככה זה תמיד נשאר
רק מי שמלכתחילה קבלה את זה בקלות לא התעסקה עם זה גם בהמשך.
בשבת הלכנו לבקר חברה שלי שילדה. היה כבר 22:00, עד שנגיע יהיה 23:00
אין צ'אנס שיתנו לנו להכנס. זה מחוץ לשעות הביקור.
הוא אמר - בואי נתפלח. מקסימום, נגיע ונחזור. במילא בא לנו לסוע...
שעה אחרי זה כבר חבקתי את תינוקה המתוק של פילפילה, כולי רועדת מהתרגשות.
הוא אמר שזה עשה אותו מאושר לראות אותי מאושרת.
הוא נותן לי כל מה שיכלתי לחלום עליו מגבר, מבחינת היחס, ההערכה, אהבה, התלהבות.
וגם בפני עצמו הוא כזה אחלה בנאדם. (הרבה מזה בזכות הנכות שלו, לדבריו)
אבל אני עוד לא מסוגלת להתנשק איתו... אוף.
למרות שהוא מאוד נאה, ומריח טוב ונעים באופן כללי.
דוקא ברגעים אינטימיים קופץ לי דבש לראש במחשבות כל כך חסרות טעם -
"למה זה לא הוא כאן עכשיו?" וכאלה.
למה אני לא עם מישהו שבא לי בקלות לקפוץ לזרועותיו?
למה כל הקושי? זה קושי שאני צריכה להתמודד איתו או לוותר עליו?
כבר 3 שבועות ועדיין אותן שאלות.
אולי הוא צודק וזה יציק לי תמיד?
אולי אני אעשה קפיצה, אדלג על הדחייה, מתוך החלטה
(לאו דוקא בקטע הפיסי, בהתמסרות הרגשית) (וכאן שוב עולה השאלה שבשם הדף)
וארגיש כל כך טוב ואהבה וכל הקושי הזה יראה לי טיפשי.

לא יודעת אם זה טוב קפיצות כאלה.
מרגישה רצון להתקרב עקב בצד אגודל מתוך הקשבה זהירה לבטן שלי.
אבל יחד עם זה, אולי דווקא הקפיצה הזאת היא השינוי שאני צריכה לעשות
לזוז קצת ממני, מזאת שהובילה אותי עד הלום
ולתת לקול אחר שבי, שהוא קיים רק הרבה יותר שקט
להתבטא.
time will tell

[ענ_בל*]

מרגישה רצון להתקרב עקב בצד אגודל מתוך הקשבה זהירה לבטן שלי.
אם זה מה שאת צריכה, זה הכי נכון.
אל תוותרי על תחושות הבטן שלך.
כל עוד את רוצה להתראות איתו ולראות לאן זה יוביל....לכי על זה.
אם תרצי להתנשק, תתנשקי, ואם לא, אז לא.
אין מתכון אחד להתחלה שמובילה ליחסים זוגיים טובים.

אז, הכי חשוב @} תקשיבי לעצמך.

[כשושנה_בין_החוחים*]

מתחילה להבין שהוא צדק,
ממשיכה להתאהב באישיות שלו אבל ממש לא מתקדמת בנושא המשיכה אליו...
וזה כבר לא עניין הפגמים הפיסיים שלו, נראה לי
פשוט אין שם את זה.

רוצה קשר שאוכל להתמוסס לתוכו.
בלי חיכוכים, בלי מאבקים פנימיים,
מישהו שירגיש ושאני ארגיש ראויים זה לזה, מתאימים זה לזה,
מתמוססים יחד לתוך זוגיות הדדית
ושמחים על כל השעורים שזאת תזמן לנו

[נועה_ברקת*]

אני לא חושבת שיש משהו שקשור לנפש שלך שיוצר את המציאות הזו. בכלל, התעסקות בנפש ובעומקיה היא הרבה פעמים דרך ללא מוצא.
אני לא יודעת מה היו הקשרים שהיו לך עד כה ואיך קרה שהגעת לגילך "המופלג" בלי ילדים ובן זוג, אבל ברור שבגיל הזה ליצור קשר משמעותי זה סיפור אחר לגמרי מבגיל 20.
אם עד עכשיו לא הגיע האחד והיחד, מן הסתם הוא לא יופיע פתאום. הגיל שבו דברים מגיעים אלינו על כנפי הגורל עבר וחלף. עכשיו מה שיקרה בעיקר תלוי בך. את נדרשת לעשייה נמרצת, התאמנות נמרצת ביחסים עם המין השני.
שמשון נותן לך אפשרות להתאמנות, אבל את לא חשה משיכה. בכלל כל הנושא הזה של משיכה הוא קצת מוזר בעיני (אני נמשכת מיידית לכל מי שנעים לי ונוח לי איתו), אבל למה לחפש דווקא את זה? הרי זה המרכיב הראשון שמתפרק מעצמו ביחסים.
חפשי עניין, חפשי אבא לילדים שלך כפי שנאמר. הזיק הזה שאת מחפשת שייך לגיל 20 הכי מאוחר 30. הזיק הזה יכול להיות גם בגיל 43, אבל את זו שצריכה להדליק אותו.

[ענ_בל*]

@}
אני דווקא מסכימה איתך, כשושנה בין החוחים, שאי אפשר בלי משיכה פיזית.
(או שאולי הבנתי את זה בין השורות ולא אמרת את זה בכלל)

[כשושנה_בין_החוחים*]

ולא אמרת את זה בכלל
דווקא אמרתי את זה בפירוש.

נועה, המילים שלך מוזרות לי.
נשמעות לי כמו מאבא שלי ולא ממישהי שמודעת לשוני בין אדם לאדם.
כל אחד עם המסלול שלו, עם הקצב שלו.
המסר שלך עושה לי להרגיש כאילו אני צריכה להיענש עכשיו על כך שאצלי דברים קורים באופן שונה מאצל רוב האוכלוסיה
ובגלל שאני כבר בת 43 עוד מעט, לוותר על הכמיהה האנושית הכי בסיסית. להרגיש חיבור של שמחה בהתחברות לבן זוגי.
זה לא שפסלתי אותו על הסף וגם לפני 10 שנים לא הייתי פוסלת אותו על הסף.
אני זו שהבחנתי בו, אני חייכתי אליו, פתחתי לו את הדלת אלי.
אני כבר חודש נפגשת איתו בתדירות די גבוהה,
עושה עבודה עם עצמי של קשב עמוק, בודקת כל הזמן מה חוסם אותי, מנסה לשחרר
וגם מצליחה. יש לי המון אהבה אליו והפתיחות שלי לנכות שלו גדלה כל הזמן.
וכמו שכתבתי, בשלב זה של ההיכרות שלי איתו אני די בטוחה שחוסר המשיכה שלי אליו לא קשור למראה שלו.
אז למה אני צריכה להשאר במקום שאני לא שלמה לגביו?
זה מה שהיית מאחלת לעצמך? לבנות שלך?
יש גיל מסויים שממנו צריך לשלם את קנס ההתפשרות?
הזיק הזה שאת מחפשת שייך לגיל 20 הכי מאוחר 30.
מאיפה הגיעה ה"אקסיומה" הזאת?

ובקשר לזה:
אני נמשכת מיידית לכל מי שנעים לי ונוח לי איתו
את כנראה אפילו יותר שרלילה ממני, למרות שזו מדרגה גבוהה מאוד
אני משערת שככה את מרגישה כי את מאחורי המחסום של חיים בזוג. בדמיון הכל נראה יותר אפשרי.
להזכירך, גם לי הוא נראה אפשרי כשרק ראיתי אותו.
כשמגיעים למבחן המציאות יש מישורים נוספים שמפעילים אותנו, לכאן או לכאן.

[כשושנה_בין_החוחים*]

אני לא חושבת שיש משהו שקשור לנפש שלך שיוצר את המציאות הזו.
לא הבנתי את המשפט הזה.

[ברונית_ב*]

נועה, אני מצטרפת בזהירות להסתייגות של כשושנה בין החוחים, בקשר ל הזיק הזה שאת מחפשת שייך לגיל 20 הכי מאוחר 30. הזיק הזה יכול להיות גם בגיל 43, אבל את זו שצריכה להדליק אותו. לא יכול להיות שהבסטה של ההתאהבויות נסגרת בגיל 30.
פעם ראיינתי אשה אחת בת 60+, שסיפרה לי על התאהבות מפתיעה שקרתה לה בגיל 56 ונמשכה 7-8 שנים. היא היתה אלמנה מבולבלת, ציירת, ענייה, שפתאום בא לה נסיך (מזדקן, אבל נסיך) על יאכטה לבנה ולקח אותה לשנים של הפלגות במקומות הכי קסומים. היא הראתה לי את היומנים שלה מאז, ותמונות שבהן היא נראית בת 25 על סיפון של יאכטה בקוסטה ריקה, בשורטס לבן ועם מיטפחת מתוקה על הראש. זה נגמר אגב בגלל הילדים שלו, שניצלו את הסרטן הראשון שהוא חטף כדי להרחיק אותו ממנה באיזה שקר גס. ענייני ירושה )-:

[כשושנה_בין_החוחים*]

ברונית המתוקית.

אם אנחנו בעניין של דוגמאות, לא צריך ללכת רחוק...
אמא שלי, אגב, מצאה אהבה בגיל 46, ששורדת כבר יותר מ 20 שנה
(עם מישהו שצעיר ממנה ב 21 שנה... )

[נועה_ברקת*]

אוקי אוקי, נסוגה לאחור.
ברור שמתאהבים גם אחרי גיל 30, יצחק בן אהרון התחתן שוב בגיל 80 נדמה לי. אז ברור שאפשר.
אני ניסיתי בגמלוניות מסויימת לנסות ולהאיר את הנקודה של ההתעסקות הגדולה בנפש, התעסקות שממלאה מאד את הדף הזה. איך הרגשתי, מה הרגשתי, מאיזה מקום אני פועלת, למה אני פועלת ככה, אמא שלי, אבא שלי, וכו, וכו,... ולנסות להגיע למשהו מעבר לכך והוא לעבודה שכשושנה לא יצרה זוגיות עד עכשיו מפני שהיא מחכה לזיק.
זיק המדליק הוא סימן ורמז בדרך כלל לקשר קרמתי שיש לנו עם אדם מסויים, שמגיע לחיינו, לפעמים כמאהב ולפעמים מסיבות אחרות.
כשזיק לא מופיע עולה השאלה היכן כל האנשים שאיתם היינו מחוברים בעבר? האם יתכן מצב שאין אדם שקשור אלינו כלל? זה לא קשור למצב נפשי, כי כמו שאמרה כשושנה בין החוחים, אנשים כאלו מגיעים לחיים בכל מיני מצבים נפשיים.
לכן הייתי מחפשת תשובות יותר במישור של מי את כשושנה בין החוחים, מהיכן באת, היכן האנשים שקשורים אליך? איך להבין את העובדה שעד עכשיו לא הגיעו? (מה שמצביע על העבר שלך ולא על העתיד, כמובן) האם יש משהו שאת נדרשת לעשות כתוצאה מהבנה זו?
ולגבי המשיכה והזיק - זה לא קשור בכלל לעבודת היותי נשואה. הזיק מורגש גם מבעד למסך. אני "יודעת" בדיוק מתי אני פוגשת אדם שיש לי קשר קרמתי איתו. זה מופיע בזיק הזה, שלשמחתי הרבה כיום לא מתלקח לשלהבות שאין לעמוד בהן.

[כשושנה_בין_החוחים*]

אני יודעת ש"יודעים" גם מבעד למסך הנישואין.
מה שאמרתי זה שהמשיכה הראשונית שאת מדברת עליה, הזיק (מה שדוקא כן קרה עם "שמשון")
שונה מהמשיכה בפועל אחרי שמכירים, בתוך הקשר. לא כל זיק כזה אמור להוביל לקשר אינטימי זוגי.
שזה בעצם גם מה שאת אומרת...
אז אני לא מבינה למה זה מוזר בעינייך שלא בא לי לפתח קשר זוגי אינטימי ומיני עם מישהו, למרות שהוא מוצא חן בעיני כבנאדם.

בכלל, יש לי קושי להבין מה את אומרת לי, וזה דווקא מעניין כי בדר"כ אני כן מבינה שפה כזאת.
אני אשמח אם לא תסגי כי זה מעניין אותי. אולי תנסי להיות יותר ברורה?
אולי זה קטע סמנטי, שאנחנו לא קוראות לדברים באותם מילים... ואולי את מדברת על מישור שעוד לא התבהר לי עם עצמי.
<או שמשהו בי מעצבן אותך ולכן את מגיבה בחוסר סבלנות...>

מה ההבדל בעינייך בין השאלות שלך:
_מי את כשושנה בין החוחים, מהיכן באת, היכן האנשים שקשורים אליך?
איך להבין את העובדה שעד עכשיו לא הגיעו? (מה שמצביע על העבר שלך ולא על העתיד, כמובן)
האם יש משהו שאת נדרשת לעשות כתוצאה מהבנה זו?_
לבין התעסקות בנפש והדוגמה שנתת: מאיזה מקום אני פועלת, למה אני פועלת ככה
השאלות האלה נראות לי מאותו מישור.

וגם מי הם האנשים האלה שאת מדברת עליהם בלשון עבר רבים?
אם את מתייחסת לקשרי העבר אז דווקא היו לא מעט, ואני ביחסים מאוד טובים עם האינטימיים שבהם.
איך זה קשור לזה שעוד לא הגיע האחד?
האם יתכן מצב שאין אדם שקשור אלינו כלל?
לא דיווחתי פה על בדידות. יש הרבה אנשים שקשורים אלי, גם גברים. שוב, מה הקשר?

ומה לדעתך אני עושה כאן אם לא לברר עם עצמי וגם בעזרתכם האדיבה
האם יש משהו שאת נדרשת לעשות כתוצאה מהבנה זו?

[ש_מים_וארץ*]

מעניינת השיחה שלך עם נועה- תמשיכו @}


למה כל הקושי? זה קושי שאני צריכה להתמודד איתו או לוותר עליו?
לי זה נראה כמו קושי שיש לטפל בו ברכוּת. ז'תאומרת, מה הלחץ (גם על שמשון כבר התחלתי להתעצבן תוך כדי שקראתי) חיכיתם כל-כך הרבה זמן, תחכו עוד קצת.
כבר 3 שבועות ועדיין אותן שאלות.
מה זה 3 שבועות אחותי?? קחי חודשיים... קחי כמה שאת צריכה....
הכי מבאס בעולם זה ללחוץ על הנשמה לרצות להתנשק עם מישהו.
אולי הוא צודק וזה יציק לי תמיד?
מאוד יכול להיות. בעצם, סביר להניח שכך יהיה אבל אם וכאשר תהיו הזוג המאושר, את תלמדי לחיות עם זה, להתפשר, ולהבין שמה שמציק לך שם הוא גמד לעומת השאר.
_אולי אני אעשה קפיצה, אדלג על הדחייה, מתוך החלטה
(לאו דוקא בקטע הפיסי, בהתמסרות הרגשית) (וכאן שוב עולה השאלה שבשם הדף)_
אני לא הייתי קופצת לשום החלטות
<למה לקפוץ אם אפשר ללכת?>
פשוט לכי על זה ובשאנטי, תהני ממה שמונח שם לכבודך ותני לעצמך את הזמן לרקום את הקשר.

@}

[כשושנה_בין_החוחים*]

[נועה_ברקת*]

אני לא מבינה למה זה מוזר
זה לא מוזר בעיני. לגמרי ברור לי מצב שבו אדם נחמד בעניך אבל לא לקשר זוגי. אולי מוזר היא בכלל לא המילה המתאימה. אולי צריך להציב סימן שאלה סביב העובדה הפשוטה שלא יצרת קשר זוגי עד כה ולבחון אותה לגופה.

מה ההבדל בעינייך
שאלות של נפש קשורות למה שאנו מרגישים וחווים לגבי המציאות. הן חשובות כמובן, אבל הן לא המציאות עצמה. בשאלות מהסוג השני בודקים את המציאות עצמה ומה קורה בה. אם למשל אין בן זוג זו עובדה מציאותית לחלוטין. מה שאת מרגישה לגביה זה כבר עניין אחר וזה גם משתנה מיום ליום. את העובדה הזו שאין לך בן זוג אפשר להבין על רקע נפשי (דפוסי ילדות, גישה שלך, בעיות וכו'...) ואפשר גם להבין מנקודת מבט רוחנית (השאלות ששאלתי, שאינן מתייחסות כלל למה את מרגישה). אפשר לנסח את זה גם כך: בכל סיפור שהוא, בכל אירוע אנושי, ישנם כל הרבדים. ישנו הרובד הפיזי מציאותי - מה שמתרחש באמת באותו רגע, ישנו הרובד הרגשי - שכלי - מה חשבתי ומה הרגשתי על מה שקרה (ובדרך כלל ואתו אנחנו זוכרים הכי טוב) וישנו רובד רוחני - מה מבטאת הרוח דרך המציאות שנוצרת. מהו לב הסיפור, התמצית שלו, מהותו - מהי רוח הסיפור. אני מנסה לחתור לזה, בעבודה שלי עם סיפורים אנושיים מכל סוג שהוא.
האם זה יותר מובן?
<תודה על הרשות להמשיך ולנסות ולאורית על הרכות וה"שאנטי". אני באמת חסרת סבלנות לפעמים>

[כשושנה_בין_החוחים*]

טוב,
אתמול זה הסתיים.
יצאנו לטיול גלילי, שילוב של פגישות עבודה עתידית משותפת וסתם חברים (שלו).
היה כיף, אבל התבהר לי שאין - אני לא מאוהבת בו וגם לא רוצה להיות מאוהבת בו.
הוא מוצא חן בעיני אבל לא עד כדי כך.
בדרך הביתה הוא שוב פתח בדיון יחסינו לאן... והפעם כבר יכלתי להגיד לו שנראה לי שזה לא יקרה.
והוא נהיה עצוב... חמוד בן 50 עצוב כמו בן 5, אבל זהו, לא בא לי עליו. לא נמשכת ולא רוצה ודי וזהו והשתדלתי מספיק.
נכנסנו לשיחה של שעה או יותר, חלק בנסיעה וחלק באוטו אחרי שכבר הגענו.
השתדלתי נורא להיות שם בשבילו.
למה השתדלתי? כי הראש שלי כבר רץ קדימה... ל... איך נקרא לו?... קיפי (מלשון קיפוד).
כן, תהרגו אותי אבל יש כבר מועמד חדש... ז"א לא חדש אלא מחודש.
לפני שנה בדיוק נפגשנו בוולנטיינ'ס, דייט jdate כזה.
שבועיים שלושה של ניסוי התקשרות לא עלו יפה... (אני רציתי אבל הוא עדיין ליקק את הפצעים של קשר שיצא ממנו לא מזמן ולא לגמרי).
היה נתק של כמה חודשים ובחודשים האחרונים הוא ככה "שומר על קשר..."
ונוצרה ביננו "אחוקיות" שכזאת... ובשישי האחרון, אולי כי סיפרתי לו שאני בקשר עכשיו, זה נהיה לו (ולי?) יותר בוער
וקיבלתי ממנו מן "הצעת חברות" כזאת של בואי ננסה שוב. (זה תיאור מאוד מתומצת כמובן, היה פה תהליך, נחמד דווקא).
על כל פנים, אני לא חושבת שזה בגלל קיפי הויתור הסופי על שמשון אלא כי באמת זה לא קורה וחבל על הזמן.
הוא היה כל כך מאוכזב, ואפילו קצת כעס ששיחקתי לו ברגשות חודש עם תאורי הקצב האיטי שלי,
עם האשליה שנתתי לו שזה תהליך ובסופו תבוא ההתאהבות.
הזכרתי לו שלא הבטחתי כלום ותארתי לו בכל שלב את המציאות כמו שאני חווה אותה ושאני בעצמי לא ידעתי לאן זה יוביל
אבל הוא הרגיש אידיוט שנתן לזה להסחב ככה.
ניסיתי להיות כמה שיותר קשובה אליו, להכיל את מה שהוא מטיח בי. לא שופטים אדם בצערו, וגם אולי הוא צודק ברמה מסויימת.
הוא עדיין בטוח שאני טועה ומפספסת ושלא באמת נתתי צ'אנס, ואני לא יכולה באופן מוחלט לבטל את זה.
אבל בטוח שכרגע אני לא רוצה אותו.

[כשושנה_בין_החוחים*]

נועה,
אני מרגישה שאת מנסה לפצח לי משהו בראש שתקוע על זוית אחת כדי שאוכל לראות מזוית אחרת אבל עדיין אני לא מצליחה לראות את ההבדל בין הזויות...
<כשושנה הולכת לקרוא את יעוץ ביוגרפי בתקווה שתבין יותר>

[נועה_ברוך*]

בהצלחה בדרכך החדשה

[נועה_ברקת*]

כשושנה,
אם תנסחי שאלה זה יכול לעזור לי בתהליך הפיצוח. אני לא ממש מנסה באמת לפצח עליך או אותך. קטונתי באמת. אבל אם תשאלי ואתי משהו מסויים אנסה לתרגל את יכולתי המתעצבת בהענקת פשר לדברים.

[כשושנה_בין_החוחים*]

בתור מפצחת פקנים שמנמנים מהעץ, אסוציאציית הפיצוח היא מאוד חיובית בשבילי.
אני אנסה למצוא שאלה כזאת אחרי שאקרא את הדף שלך הנ"ל.

בר, תודה
אנחנו נפגשים הערב לראשונה מאז "חציית הגבולות" המילולית והוירטואלית.
מעניין איך יהיה...

[ענ_בל*]

בהצלחה ובאהבה
גם ממני.

[ש_מים_וארץ*]

(זה תיאור מאוד מתומצת כמובן, היה פה תהליך, נחמד דווקא).
אוףף, אז מה את חוסכת מאיתנו?....ספרי עוד, שנדע להגיד לך אם זה זה או לא (-;

<קיפי ??>

[כשושנה_בין_החוחים*]

קיפי מלשון קיפוד... כן זה לא ממש מבטיח.
הוא צריך להגיע עוד מעט אז אשתדל להרחיב מחר.
האמת שאני לא חושבת שנצליח להיות בזוגיות, אבל אני מרגישה שעוד יש לנו מה לעשות ביחד.
למשל, הנשיקה של ה 5 שניות בשישי בערב איתו ריגשה אותי בכל הגוף, ולעומת החוויה עם שמשון זה בהחלט שינוי מרענן.
יש לי בטוח מה ללמוד איתו, וזה האמת הדבר העיקרי שאני מרגישה. לא ממש מאמינה שהוא האחד.
אבל לא רוצה להשאיר את זה פתוח כזה, עם רצונות לא ברורים.
going for te one
דבש שאל אותי עכשיו באימייל אם אני חושבת שנוכל להיות חברים/ידידים בלי לחץ של מערכת יחסים פוטנצאלית
עניתי לו:
יכול להיות, אבל עוד לא.
בינתיים הכתובת אימייל שלך באינבוקס שלי עוד עושה לי דברים
שאימייל מידיד לא היה עושה לי.
ובדרך הביתה עכשיו מהאירובי, לקראת פגישה עם קיפי חשתי געגועים ל"שמשון".
נראה לי שהוא חילחל לתוכי יותר ממה שאני יודעת. בטח בימים הבאים אדע יותר טוב מה אני מרגישה.

אז מה דעתכם על הג'אגלינג הריגשי שלי?
אני מרגישה בתהליך עם כל אחד מהם שמקדם אותי לאמת שלי.
למצות את השעורים שמזמנים לי החיים... למרות שאף אחד מהם לא מרגיש לי הדבר האמיתי.
עדיף לחיות ולחוות מאשר לסגור את השער ולחכות בשקט שיגיע האחד.
תוך כדי תנועה... יש כאן שעורים מרתקים בשבילי. אני לא סתם נסחפת אחרי המאורעות. אני כל הזמן קשובה ולומדת.
אבל יש גם את החשש שאני מבזבזת אנרגיה וזמן למקומות הלא נכונים.

אוף, תמיד לכל מצב כמעט יש לי שתי "אמיתות" סותרות.

[ש_מים_וארץ*]

אהבתי את תמונת הג'אגלינג ומיד ראיתי בעיני רוחי, ילדה בחנות צעצועים שמתקשה ומסרבת לבחור אחת מתוך שלוש בובות פוטנציאליות, מתעקשת על שלושתן.

שיעבור לכם ערב נפלא
@}

[ברונית_ב*]

> פשש..איזה הספק! <

[כשושנה_בין_החוחים*]

הבלוג הזה נהיה לי כבר חושפני מספיק כדי להחליף בו את שמי.
אתם יודעים כבר שזו אני וזה סבבה לי,
אבל הבמה הזאת, גם אם היא מרגישה אינטימית היא לא

[ש_מים_וארץ*]

איזה מתח....
<בציפיה>

[כשושנה_בין_החוחים*]

כן, הכל בא אצלי בצרורות.
אני בתקופה ערנית יחסית עם עצמי וחיי, וכנראה שזה גם סמפטום.

הקוצים אתמול התגלו כקוצי גומי, רכים מאוד.
מוזר לי לראות את המרחק הרגשי שאני תופסת ממישהו שחושף בפני את חולשתו.
ז"א, זה שאני קוראת לזה חולשה זה כבר משהו.
גבר צריך להיות חזק, ואם הוא מגלה לי שהוא פוחד להפגע ממני... הוא נהיה לי חלש פתאום.
זו לא באמת חולשה, נכון?

שנינו בדיוק באותו מקום, מרגישים שיש שם משהו
רוצים שהשני יתקרב קודם, יחשוף שהוא רוצה
פוחדים להחשף ולהפגע.
וכשמדברים על זה בשיא הפתיחות, זה לא נהיה פחות מפחיד.
אבל אפשר גם להשתעשע מזה, וזה תמיד עוזר.

אז היה ערב כייפי סה"כ.
דרש ממני התמודדות של חציית גבולות הפחד
שתוגמלה בנשיקות קסומות במיוחד
חיבוק של נשימות, ונשיקות... מה שאני הכי אוהבת בעולם.
במיוחד אחרי חודש של התמודדות עם האי רצון להתנשק

אנחנו גם מתקדמים לאט. זאת לא בדיוק הרומנטיקה שפינטזתי עליה,
אבל הוא אומר שלדעתו זה הכי רומנטי שיש
וכאן הרחבת נקודת השקפתו

[ש_מים_וארץ*]

שושנה (לקרא כמו טוסקנה),
אם זה לא רומנטיקה אז כנראה שאני כבר באמת זקנה מידי
נשמע יופי,
בא לי להגיד לך 'זה הוא האיש...'
<מתלהבת>
את יכולה לראות איזה מן אבא הוא יהיה??

את מעדיפה שאני אשתוק קצת ? <:-D>

[כשושנה_בין_החוחים*]

מה פתאום, זרמי לך חופשי. השושנה אוהבת הרבה מים
הוא כבר אבא טוב מאוד לשני בניו הבוגרים (אני מסתובבת עם קשישים לאחרונה... )
ואמר לי בפירוש בהזדמנות אחרת שהוא רוצה סיבוב שני כולל ילדים והכל.
בואי לא נתלהב יותר מדי...
אני לא חושבת שהוא בדיוק הבנאדם שמתאים לי לבנות איתו את חיי
אבל אני גם לא פוסלת את האפשרות.
כפי שנאמר פה לא פעם... time will tell

מה שאהבתי (וגם הבהיל אותי קצת) זה שעל ההתחלה הוא עשה לי את השיחה הזאת, כאילו הוא קרא מה כתבתי פה
או לחילופין השתיל אצלי מקרופון פעם ושמע את שיחת הטלפון שלי עם חברה
ורצה לדעת בדיוק מה הכוונות שלי לגביו, כי הוא במצב רגיש עכשיו.
אני משערת שהוא לא צוטט לשום מקום, אלא שהוא ואני נמצאים באותו מקום
והוא מספיק מפוקח וישר כדי לראות את זה ולרצות לברר את זה.
אהבתי.
אז הוא רצה שאני ארצה אותו יותר ממה שהוא רוצה אותי, וגם אני רוצה את זה.
שני פחדנים
משחק מעניין, בזכות המודעות.