התלבטות על זוגיות

[עטרונת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי קצת באתר, וראיתי שיש כאן תשובות שהייתי רוצה לשמוע, אז החלטתי לשתף בהתחבטות שלי לגבי קשר שאני נמצאית בו.
אני בת 30. לפני בערך 3 שנים נכנס מישהו חדש למעגלים החברתיים שאני מסתובבת בהם, ועם הזמן הפכנו להיות חברים מאוד טובים. בשלב מסויים הקשר התחיל להיות גם פיזי ומיני, זה הגיע ממני כי הרגשתי משיכה פיזית מאוד חזקה שלא יכולתי להמשיך בקשר כפי שהוא. שנינו דתיים, ובין היתר מסיבה זו, תמיד הרגשנו לא שלמים עם המצב שבו אנחנו נמצאים. הרגשנו שאנחנו מוכרחים להכריע - האם להפוך את זה לזוגיות על כל המשתמע, או להפריד כוחות. ושנינו לא עשינו אף צעד בנידון, כי מצד אחד, הצורך אחד בשניה היה גדול, מצד שני אני בשום שלב לא הרגשתי מספיק שלמה עם הרעיון של זוגיות איתו. חיפשתי דברים אחרים בזוגיות, ולא נמשכתי לאישיות שלו. עם הזמן, הבנתי שהיציבות שלו והיכולת שלו להישאר אמפתי ומחבק ולהיות מסור, גם נוכח חוסר ההחלטיות שלי, זה דבר יקר שמאפשר לי ביטחון שאני זקוקה לו ואזדקק לו תמיד. בנסיון הזוגי שלי, הקשרים היו לא יציבים ולא הדדיים. ההתחלות היו מאוד מבטיחות, אבל מאוד מהר הקשרים עלו על שרטון ולרוב השאירו אותי מדממת עמוקות, וזקוקה לזמן רב כדי להחלים.
עכשיו אני נמצאית שוב בצומת וצריכה לקבל החלטה. אני לא יכולה יותר עם הפסיחה על שני הסעיפים, פשוט לא יכולה עם זה יותר. אבל לא מסוגרת להכריע, כי אני מרגישה שזה לא כן, אבל זה גם לא לא. זה לא יכול להיות לא, כשאנחנו כל כך קרובים. והפעם ההתלבטות מאוד קשה לי. הפחד לאבד אותו עצום. אני מרגישה קרבה אליו, אני אוהבת את הנוכחות שלו, ומשתוקקת לבית משלי ולהתחיל במסע שיש בו קרקע יציבה של בן זוג ומשפחה. היו רק יומיים בכל הקשר הארוך הזה, שבהם הרגשתי שאני רוצה אותו, רוצה באמת. שמחה בזה. וכשהרגשתי את זה, הייתי מאושרת. אבל זה חמק לי מבין האצבעות ביום שלמחרת.
כפי שציינתי, יש לי נסיון שלילי שלי עם זוגיות, אני בת 30 ואני בלחץ. אני עוברת תקופה מאוד קשה בחיים, שההימצאות במצב של התלבטות מאוד מקשה, וגם בלי קשר אני לא מצליחה לאסוף את עצמי עכשיו. הכל קשה לי ואני מלאת פחד לגבי העתיד שלי ולגבי היכולת שלי לעמוד בתלאות החיים. חלק מהפחד נובע מחוויה מתמשכת (של כמה שנים) של קושי גדול וניפוץ חלומות. אני רוצה בן זוג ומשפחה, ואני רוצה לחזור לעצמי ולשמחה שהיתה לי, מזמן מזמן.
ממש אשמח לשיתופים שלכן, הרהורים, פרספקטיבה של בעלי נסיון, וכו'.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין לי נסיון כל כך איך עובד כל הנושא של זוגיות במגזר? אבל מה יקרה אם פשוט תנסי את זה?

[עטרונת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

"המגזר" זה מושג מאוד רחב. בתת מגזר שאני והוא נמצאים בו, הגבולות די רחבים, ואני עושה פחות או יותר מה שאני רוצה. אבל לא הבנתי - לנסות מה? להגיד לעצמנו שאנחנו ביחד? אנחנו מדברים על זה בחודש-חודשיים האחרונים. מדברים על לנסות את זה. אני לא יודעת מה זה אומר כ"כ. הרי ההתלבטות נשארת בעינה, גם אם אני אומרת שאנחנו מנסים. כלומר, אנחנו מבלים המון זמן ביחד גם ככה, ואני כל הזמן עם השאלה הזאת בראש - האם אני רואה את החיים שלי איתו או לא? ומהמון בחינות אני רואה את החיים שלי איתו, והם אפילו די נעימים ונינוחים ותומכים ומשפחתיים. אבל בשורה התחתונה אני לא מתלהבת מהרעיון, לא שלמה עם זה ב-כלל. ונכון שזה נשמע כאילו כבר יש לי את התשובה? אבל יש בי משהו שפשוט לא רוצה לשחרר. זו תלות, זה צורך עצום בחום, וזה הכמויות הבלתי נגמרות של החום והסבלנות שאני מקבלת ממנו.

[הילי*]

אף זוגיות היא לא מושלמת. אני הנעליים בדיוק. בזוגיות עם מישהו מזה שלוש שנים. אני נמשכת לחום ולאהבה ולנוכחות ומרגישה שטוב מאוד שהוא איתי. מצד שני, הוא לא בדיוק מה שמתאים לי, המון התלבטויות. לפעמים יש לי תחושה שהוא לא יותר מגוף חם שמלווה אותי ודואג שלא יהיה לי קר. זו תחושת אשמה נוראית ועצם כתיבת המילים האלה עכשיו מעוררות בי המון סלידה מעצמי.
אישית, אם היה לי אומץ, נראה לי שהייתי מסיימת את הקשר. בפועל, אני לא עושה דבר ואי ההחלטה כמוהה כהחלטה.
מקווה שתמצא את התשובה שאת מחפשת.

[פלונית*]

עטרונית,
הכי חשוב לדעתי שלא תתני לכל מיני שיקולים "חברתיים" ולחץ מהמגזר, וסיבות משפחתיות להכריע עבורך.
אני חייתי כך וממשיכה לשקר לעצמי כל כך הרבה שנים בגלל כל ה"שותפים" שלי להחלטה.
התקופה הקשה בחיים עלולה להטעות אותך כי ההחלטה עשויה לא להגיע ממקום נכון. צריך להיות בתקופה יותר שלווה על מנת להכריע בהחלטה כה חשובה.
את מן הסתם חושבת בת 30 ומהמגזר וכבר חייב להכריע כי אוטוטו אני מפספסת את הרכבת- אז אולי זה נכון אבל קודם כל תעשי עבודה פנימית על עצמך ואח"כ אולי תוכלי להכריע איך שאת רוצה באמת
בהצלחה רבה

[פלוני_אלמוני*]

ניפרדנו לפני שלוש ימים מיסיב שהוא בטוח שגדתי בוא ואני לא אבל מה שחברות שלי סיפרו לי מה שקרה מהצד ושלא שמתי לב אז אני יודעת שא ני לא צריכה להיות איתו אבל אני אוהבת אותו וזה מיתגבר על מה שהן אמרו ואני מתה שנחזור אבל אם נחזור אני לא יוכל להיסתכל עליו רק בגללה מה שחברות שלי סיפרו לי אז מה אני עושה איך אני שוחכת אותו ומהר

[אלינור*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

.

[מ.מ*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בכל זוגיות יש התלבטות. כל זוגיות היא באיזשהו מקום פשרה. פשרה היא לא תמיד רעה . אין צורך להיבהל ממנה. פשרה היא חלק מהטבע שלנו. כולנו רוצים לקבל בזוגיות הכל. אהבה, משיכה מינית, חום, שיחה קולחת, עניין תמידי, הערצה, ביטחון ועוד. אבל אי אפשר לקבל את כולם בבן אחד. (גם אם אתם חושבים שבכם יש הכל). לכן מגיעה הפשרה. מוותרים על מספר דברים תמורת דברים אחרים חשובים יותר. המאבק האמתי מגיע לאחר שעושים פשרה. אז צריך להתחיל להתמודד איתה. להתמודד זה אומר לא ליפול למקומות אפלים של דכאון ומרה שחורה. האושר שלנו נקבע לפי מה שאנו מגדירים לעצמנו. החברה מנסה להגדיר לנו אושר כהצלחה והשגיות חומרית, חתיכים וחתיכות, סיפורי happy end בסרטים, אהבה קסומה. אך המציאות לא בדיוק כך. הפתרון: הגדירו לעצמכם רף נורמלי(שאינו שאוב מסרטים וסדרות) הגדירו את ההשגה של המקום הזה כמקום בו האושר האישי נמצא. וקדימה לעבודה של החיים- יום יום שעה שעה. בהצלחה.

[חופית*]

מ. מ |y|

[אלמונית35*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


היי חברים

אני חדשה בקבוצה:-)

אני זקוקה לעצה טובה מחוכמת ההמונים:

יש לי אקס מיתולוגי שנים שכל זמן שהוא בא לבקר בארץ הוא דוגם אותי ושואל מה חדש איתי
פרט לאימיילים האלו אין לנו קשר יומיומי
אני לא משחררת אותו מהמחשבה שלי כבר שנים, מעין קשר קרמאתי כזה שמעיב עליי רוב הזמן, הייתה לנו אהבה אבל לא בריאה, ניסיתי המון דברים (טיפולים רוחניים וגם בעולם הפיזי כמו דמיון מודרך) ועדיין הוא אצלי במחשבות
הקשר לא היה כ"כ טוב (היו גם דברים טובים אבל הכאב היה גדול יותר), היו בו הרבה אנרגיות והוא שיקף לי הרבה פצעי ילדות מהבית (חולה ניקיון, אגו , ויש עוד דברים)
אני דתייה בת 35 ורוצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם

אני מתלבטת אם ליצור קשר ולחזור להיות איתו בזוגיות על כל המשתמש מכך (ייתכן קשר כשהוא בחו"ל ואני כאן )

אשמח לתובנות החכמות שלכם כבעלי ניסיון

תודה רבה

[רסיסי_זהב*]

היי אלמונית,
אני מציעה לך לנסות לקרוא את ההודעה שלך שוב ורגע מן הצד כאילו שאת לא כתבת אותה. נגיד שחברה טובה שאת אוהבת מאוד היתה כותבת לך הודעה כזו ומבקשת עצה - מה היית כותבת לה?

[מישי*]

הי,
מסכימה עם רסיסי זהב, תקראי כאילו מהצד וזה ייתן לך תובנות חדשות.
ואם יורשה לי, אתעלם לרגע מההיסטוריה שלכם ואגיד שנשמע שמערכת יחסים מרחוק עם אדם שגר בחול לא ממש יקדם אותך למה שאת רוצה, כלומר חתונה וילדים.