טינאייג'רית אאוטסיידרית ודיכאונית

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מניחה שככה זה גיל ההתבגרות, אבל זה באמת דפוק. לא מתאימה לשום חבורה, אולי בגלל העובדה שלא רוצים אותי בשום מקום. יש חבורת בנות שמתיימרות להיות חברות שלי, אבל תמיד משאירות אותי בחוץ, הכל רושם חיצוני. כן, זו הגדרה די טובה. הכל רושם. רושם זה איך את נראית, מה המצב שלך בלימודים, מה התחביבים שלך, כמה רעש את עושה. רושם מודד כמה את שווה ובאיזו חבורה את צריכה להיות. וכשאת לא מתאימה לשם ולא לשם ולא לשם, אז המצב שלך על הפנים. אפילו מהקטגורייה של המוזרים אני מניחה שכבר נבעטתי. אני חושבת שאני מחפשת את החבורה של אלו שחושבים עמוק, אבל אצלנו אפילו כאלו בחבורות הפחות נחשבות כבר מעמידים פנים שאין להם מוח. אולי הם חושבים שזה יהפוך אותם למאושרים יותר. אולי זה באמת עוזר.

[שקטה*]

היי פלונית, נשמע קשה ואני מכירה את זה כי הייתי במצב דומה חלק מגיל ההתבגרות שלי.
אולי יעזור לך לתקשר בפורומים באינטרנט עם אנשים בגילך שחולקים את אותם תחומי עניין ולא בהכרח גרים לידך. כשהייתי בגיל ההתבגרות בקושי מצאתי שפה משותפת עם מישהו בסביבתי הקרובה, זה השתפר רק אחר כך כשעברתי בית ספר, אבל אם הייתי מנסה בכוח להתאים למי שהיה סביבי זה פשוט לא היה הולך.

[ירח*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי זה באמת הגיל כמו שהצעת, אני מאמין שאם זה מה שאת באמת מרגשה הסיבה היא אולי פחות העיקר.
יש לי שני דברים לומר לך בשלב זה, ומאחורי שניהם עומדת התפיסה הכנה שאני חושב שההרגשה הזאת שאת מרגישה ממש בפנים היא אמיתית ואת רק צריכה לקבל אותה ולמצוא לעצמך את הנוסח שמתאים לך.
הדבר הראשון, שימי לב שכתבת שאת טינאייג'רית ושאת דיכאונית. ללא קשר למאפיינים של הקבוצות האלו (או לקשר בניהן) אלו הן שתי קבוצות!
יותר מכך, את כבר רואה שיש קבוצות שאנחנו לעד נשתייך אליהם (דוברי עברית, ילידי ישראל, קבוצות מין או גיל וכו') ואני חושב שלפעמים יש בכך מידת נחמה מסויימת משום שאחרי שאני מבין שאני בהכרח שייך לאיזושהי קבוצה אני מבין שאני גם תמיד בוחר קבוצה (במקרה זה דכאוניים) ובעצם הבחירה נעשית יותר מודעת וחופשית.
בהקשר זה אני חושב שעם הקבלה שלך את חירותך מהתלות בקבוצות שאפשר לחבור אליהן תמצאי את עצמך בחבורת הגלמודים, זאת כבר עמדה אישית יותר אבל נראה לי שזו הקבוצה שבין שתי הקבוצות והפרדוקסליות שבתוכה היא מבלבלת למדי.
הדבר השני, שגם את העקרון שלו כבר ראיתי בדברייך, היא המושג רושם. בעניין זה אנסה לתת לך עצה קצת יותר מעשית מהתפלספות וזאת פשוט בכך שאשב את תשומת ליבך למהות המילה רושם. זהו גם פועל, כמו היינו רושמים זה על גבי זה ומושפעים כך זה מזה. בזה שאת לא מתרשמת מכך וכך שפלוני עושה, דבריו בעצם לא ממש מותירים בך רישומם.
אני חושב שמכאן האפשרויות של הפיתוח המעש של המושג רושם הן ממש רחבות. את יכולה לבדוק מה מותיר עליך יותר רושם ומה פחות, איזה סוגי רושם את רואה ואילו נוטים להרשימך (או לרושמך?) יותר, איזה סוג רישום את רוצה לחוות ואיזה רושם את רוצה לעשות על אחרים - הרי אפשר לרשום דברים כל כך יפים!

נימה אישית: קרקעית הים יפה אבל אם נשארים יותר מידי עלולים לטבוע, נסי להפוך את זה לשריר שאפשר להפעיל ולהרפות