יוצאת לאור אל חיים חדשים

[לי_את*]

מי אני, את לגמרי בחוץ.

אולי עוד צובט לך בלב משפטים שבעלך אומר כשאת יודעת שזה בדיוק אבל בדיוק הפוך - הסריטה העמוקה היא כל כך שלו, אבל אין סיכוי שבעולם שזה יגרום לך לפשפש בהתנהלותך כי את האמת את כבר יודעת מעבר לכל ספק. את הנורמלית ויותר מכך את בעלת נפש רגישה ומכילה ובעלת נתינה (כי אחרת לא היית במצב הזה מלכתחילה). את אישה מדהימה ומגיע לך רק טוב.
דמייני את המשפטים הרעילים שלו כמו זבובים ובהינף יד סלקי אותם ממך (לי יש מן מחבט טניס חשמלי שנועד להריגת יתושים וחרקים מציקים אחרים והלוואי שהיה כזה למחשבות רעילות שעפות לכיווני).

שיהיה לכולנו בוקר טוב ושלו.

נ.ב. - יש לך את המייל שלי. אם את צריכה יעוץ בנוגע לנכס יש מצב שאוכל לעזור. אני עוסקת בתחום.

[משהו_קטן*]

קראתי את הדף, נפלא שיש אפשרות לקבל תמיכה שכזו.
פונה אליך רמזורית- שתפי את הקרובים לך, גם באופן לא ווירטואלי.
אני חושבת שהשיתוף יעזור לך לשמור על שפיות, על הבטחון שאת לא הוזה או מייצרת דרמה, ואז יהיה לך קל יותר לשמור על עקביות.
נהדר שאת משתפת כאן. זה צעד עצום, וצעד נוסף שיכול לעזור הוא לשתף אנשים מסביבך.
חלק מן הקושי הוא שהדברים נעשים ללא צופים ואז את עלולה לאבד את אמות המידה. נראה לך כאילו שהתחושות הרעות קשורות לפרשנות שלך.
שרק את הורסת את הכל, ושאם "רק" תוכלי לסבול את המצב אז לא תהיה שום בעיה.
אני אומרת לך בקול: זה שאת לא מרוצה זה מצוין! זה מציל את המצב! את מצילה את המשפחה שלך- לא פחות.
מתפללת שתמצאי את הכוחות להיחלץ ואת הדרך לגייס תמיכה (גם קונקרטית) מן האנשים שסביבך.

[קור_את*]

_פונה אליך רמזורית- שתפי את הקרובים לך, גם באופן לא ווירטואלי.
אני חושבת שהשיתוף יעזור לך לשמור על שפיות, על הבטחון שאת לא הוזה או מייצרת דרמה, ואז יהיה לך קל יותר לשמור על עקביות._

חשוב מאוד. וגם שאר הדברים!!

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה כל כך קשה לשתף בגלל שאני עושה את זה תוך התנגדות עמוקה שלו לעניין. מבחינתו זו בגידה מחרידה, להכניס אנשים זרים לחיים הפרטיים שלו, וזה שאני עושה את זה בלי ידיעתו זה בלתי נסלח. הוא חושב שאני עושה את זה כנגדו וזו מטרתי ולא מבין שאני פועלת רק להצלת עצמי, שהרי תמיכה ממנו בעניין שאני צריכה לא אקבל לעולם.
ולכן אני צריכה להיות שושואיסטית (זו אחת מטענותיו כלפי. ולא עוזר שאני אומרת לו שזה נעשה מחוסר ברירה)

עדיין
עדיין עדיין
נכון שהמצב כל כך בעייתי, אני לא עיוורת,
יש פה אי הבנה מצערת ולא איזה מסע הרס כמו שאני חשה לפעמים מדבריכם.
אמנם דבריו ומעשיו קשים לעיתים, אפילו מאוד, אבל זה לא מתוך איזה דחף להנמיך ולהרוס אותי (קראתי את הספר הטרדה נפשית) אלא מתוך חוש ביקורתי חזק ומוקצן שיש לו לכל העולם, והעדר פילטרים כמו שהוא ספג מביתו המקורי.
ניסיתי להגיד לו שזה משפחתי אצלם וכמובן שהוא שולל את זה לגמרי: -)
אצלו גם הרגשנות וההיסחפות מופיעות גם במצב של אהבה, לכיוון השני.

תבינו ותבינו שוב שאני לא מצדיקה את מה שהוא עושה לי!!! אני מודעת לדפיקות הזו שהוא עצמו מסרב להכיר בה
העניין הוא המניע.
ואני יודעת בדיוק מה קורה עכשיו. יש שביתת נשק וקצת מנוחה והדפוס הבעייתי כאן כדי להישאר.
אני לא מבטלת את הפגישה שתהיה וגם אם כן מבחינתי זו דחייה, כי יש סיכוי גדול שבעתיד אחליט אחרת. כשאהיה שלמה עם זה.

[שקטה*]

_אלא מתוך חוש ביקורתי חזק ומוקצן שיש לו לכל העולם, והעדר פילטרים כמו שהוא ספג מביתו המקורי.
ניסיתי להגיד לו שזה משפחתי אצלם וכמובן שהוא שולל את זה לגמרי: -)
אצלו גם הרגשנות וההיסחפות מופיעות גם במצב של אהבה, לכיוון השני._


באמת? ומה לגבי חוסר התמיכה בך בהריון ואחרי הלידה? מה לגבי מה שאמר לך ושאת יודעת בעצמך, שאם חלילה תחלי הוא לא יטפל בך? את חושבת שגם את אלה ניתן איכשהו להסביר...? כי בעיני אלה דברים חמורים מאוד והייתי ממש מפחדת לחלוק את חיי עם אדם שלא נמצא שם בשבילי בשעות הכי קשות. ההתנהגויות האלה מרגישות כמו סכין בגב. איך זה מתקשר ל"חוש ביקורתי ומוקצן", האם באמת יש מקום וסיבה להפעיל מולך חוש ביקורתי כשכרגע יצאת מחדר לידה עם תינוק בן יום?
אם היה מדובר באדם שבשעת כעס מגזים במה שיוצא לו מהפה, עוד איכשהו אפשר להסביר או להבין. אבל את מתארת משהו אחר לגמרי כאן.

[שקטה*]

חוץ מזה, שימי לב ששוב את זו שמסבירה בשבילו ומוצאת סיבות ללמה הוא מתנהג ככה. האם הוא עושה את זה בשבילך אי פעם? את חושבת שהוא אי פעם מנסה להבין מה את מרגישה וחושבת ומה את צריכה? כי לי נשמע שיש מקום רק לצרכים ולרצונות שלו ואת המטומטמת והפסיכית שמי יכול בכלל להבין מה היא רוצה.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואת המטומטמת והפסיכית שמי יכול בכלל להבין מה היא רוצה.
לדבריו. לא לדעת כל בן אדם שיקרא מילה אחת שלך.

[שקטה*]

לדבריו. לא לדעת כל בן אדם שיקרא מילה אחת שלך.

בוודאי, לזה התכוונתי.

[קור_את*]

רמזורית, את לא באמת מאמינה שהמניע שלו בכלל חשוב כשהמעשים שלו כל כך הרסניים.

אני לפעמים תוהה אם את לא מעוניינת להישאר במצב הקורבני. כי הרי את כבר שנים חושבת על לצאת מזה, ואז מספרת כל מיני סיפורים כדי להישאר שם. את הרי יודעת שאלה סיפורים, ושהמעשים שלו מחרידים בצורה יוצאת דופן. את גם לא חושבת שמישהו שמסוגל להתנהג כך, עם דפוסים מתעללים עוד מהמשפחה, עשוי לשנות את המבנה הנפשי שלו מהיסוד.
את יודעת את כל זה ויודעת שאלה סיפורים.

חבל על הילדים שלך. ממש חבל. לא הייתי נותנת לילדה שעה אחת עם אבא שמחרים את אמא שלה לאחר לידה. זה פשוט מחריד. את יודעת היטב שזה חוסר אחריות.

אחרי יותר מעשור של התלבטויות, הגיע הזמן לכנות ולהפסיק לספר סיפורים. את הרי מאוד חכמה. אולי את פשוט רוצה להיות שם ומוכנה לקחת את הסיכון של מה שזה יעשה לילדים שלך.

[לי_את*]

רמזורית יקרה,

"אמנם דבריו ומעשיו קשים לעיתים, אפילו מאוד, אבל זה לא מתוך איזה דחף להנמיך ולהרוס אותי "

לצערי, זה בדיוק זה. דבריו ומעשיו קשים מתוך דחף להנמיך ולהרוס אותך. זה לא מסתדר לך וזה הכי נורמלי שבעולם כי את לעולם לא היית עושה לו את זה או למישהו אחר - אפילו זר.
הוא עושה את זה מתוך מטרה והמטרה היא לשלוט. לשלוט במחשבות שלך, בעשיה שלך, בתגובות שלך וברצונות שלך.
אולי הוא עצמו לא מודע ב100% לגודל הזוועה אבל הוא יודע שכך הוא משיג דברים ולכן כך הוא פועל. וזאת לא צריכה להיות הבעיה שלך שככה הוא נוהג - זה השינוי שעליו אני מדברת.
את לא צריכה להיות אחראית ללמה הוא כזה. את לא גידלת אותו ולא גרמת לו בשום צורה להיות כזה.
לעומת זאת את כן אחראית כלפי עצמך וכלפי הילדים שלכם.

את תדעי שעברת שינוי ביום שלא יעניין אותך למה הוא מתנהג בצורה מסויימת. ביום שתתחילי לחשוב במונחים של הוא עשה לי ... אז אני מחזירה .... אלי לא מתנהגים ככה !!!!!
לדוגמא : הוא מעיר על האוכל שבישלת שהוא טפל ומזיז את הצלחת - את לוקחת את הצלחת ומשליכה באפגנתיות את האוכל לפח. לא שואלת למה הוא אומר את זה. לא מסבירה שלא נעים לך. לא שואלת אם הוא רוצה משהו אחר ... פשוט מראה לו בחדות שאם זה לא טעים לו אז שלא יאכל ומעבר לזה זה לא עניינך לא מה הוא חושב ולא מה הוא יעשה בעקבות זה (ילך לאכול בחוץ, יכין לעצמו סנדוויץ .. מה שבא לו). זה שינוי.
כל זמן שאת עדיין מסבירה אותו לא תוכלי להמשיך הלאה ולגדול רק כאשר תסתכלי עליו באמיתי בדיוק כמו שהוא. וזה יבוא. יגיע היום שתוכלי לאמר בקול רם בעלי המתעלל והאלים. בהתחלה בשקט לעצמך, אחר כך בשקט לחברה או למשפחה ובסוף בקול רם ככה שגם הוא ישמע.

[פלונית*]

מצטרפת לכך שהמניעים למעשיו לא אמורים לעניין, את אחראית לעצמך ולילדים, הוא אדם בוגר ואחראי למעשיו.
לצערי, האנשים הטובים שמוכנים לספוג את ההתנהגות הבלתי נסבלת שלו, מאפשרים לו להתנהג כך .

[לי_את*]

רמזורית שלום,

איך עברו עליך החגים עד כה ?

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום חברים אני שוב כאן לצערי... עד עכשיו היה די בסדר. היתה שביתת נשק די ארוכה עם צפרדעים לבלוע פה ושם. היום שוב המצב הנאחסי הרים ראש... שבתות וחגים זה הרי הכי מאתגר אצלנו. אז, בבוקר הכנו ארוחה די מושקעת רוב הזמן ביחד, באיזה שלב הוא התחיל להיות גועלי ועליתי לחדר לנוח, לארוחה ירדתי ואכלתי איתם. אחרי האוכל הוא הלך לחדר והייתי בטוחה שהוא שוב ננעל שם, אז נחתי וקראתי בסלון. הוא יצא מהחדר יותר מאוחר וניסה להציע טיול או שנתחיל להכין על האש וכנראה לא הגבתי ממש בהתלהבות אז החל מרגע זה הוא נהיה שוב אטום וכועס.
את ארוחת על האש הוא הכין לבד בלי לקרוא לי, וכשהצעתי עזרה הוא התעלם ממני. אז עליתי לחדר וחיכיתי שהם יסיימו לאכול, ורק אחרי איזה שעה ירדתי ואכלתי משהו לבד.
לקראת סוף החג הוא נכנס לחדר העבודה ןננעל שם. וזה אחרי שאמרתי לו אתמול, שיפסיק לנעול כבר כי זה מעצבן ומגביל.

(אגב מצבים של הכנת ארוחה במשותף תמיד נפיצים כי הוא תמיד חייב להעיר הערות גועליות על חוסר ההבנה שלי באוכל.)

לגבי הנעילה- אם אנחנו עובדים ביחד לקראת משהו, גם אם השעות שאני תורמת לעניין מעטות מדי ולטענתו הוא צריך כל הזמן לרדוף אחרי כדי שאהיה שם, אז מה הקטע לנעול לעזאזל?? אני אף פעם לא מפריעה סתם.
אני שונאת שהוא נועל!!!! אתה רוצה שלא יפריעו לך, הבנתי. אני בטח לא אפריע. אבל גם לעזור אני לא יכולה כשזה נעול ובעצם גם לא רוצה.

לטענתו (בשיחות ההזויות שהיו לנו כשזרקתי את הפצצה) מה שהכי מציק לו איתי זה הריחוק שלי. זה שאני דוחה אותו. אבל....
הוא לא מבין את התרומה שלו לעניין!!! התנודות הבלתי אפשריות בין ההצפה החונקת שלו, שבגללה אני מתרחקת, עם חוסר ספייס מינימלי וחוסר הקשבה לצרכים שלי, לבין הריחוק שהוא יוזם בכעס עלי זה בלתי נסבל.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ולדעת שהנה שוב יהיה פה חרם של ימים(?) אם לא יותר, זה ממש מעצבן ומייאש. מצד שני לחזור למחשבות על הפירוד כבר אין לי טיפת כוח. כי כבר הוצאתי לי את זה לגמרי מהראש. אוף.

[לי_את*]

רמזורית אין מה להתייאש זה לא עוזר.
יש מה להתעצבן ובגדול. תתני לעצמך להתעצבן ולאבד שליטה מולו כי זאת השפה היחידה שהוא מכיר.

הגיע הזמן שתפסיקי להיות פסיבית זה חלק מאד חשוב !!!!
הוא עושה עליך חרם ............ פחחחחח
תהפכי את זה על פניו ואת זאת שתעשה עליו חרם !!!!

ברגע שהוא לא עונה לך תפסיקי לדבר איתו בכלל כולל כשהוא פונה אליך. למה ? ככה !!! רק ככה הוא יבין שכשהוא מתחיל מלחמה הוא מפסיד.

תאמיני לי זאת הטקטיקה שלי וזה עובד. פשוט מאד אני בזה לכל התנהגות מגעילה ונותת לבוז ולגועל שלי לצוף יפה מאד מול הפרצוף של בן זוגי (לפעמים אפילו בלי פרופורציה) וזה חוסך ממני הרבה מאד התחלות של מריבות כי הוא כבר הפנים שאם הוא מתחיל הוא לא יודע איפה זה נגמר.

היום אחרי תהליך מאד ארוך אני יכולה לאמר שאני חיה עם בן זוג שאני אוהבת אבל נגעלת ובזה לחלקים מאישיותו. כל זמן שאני רואה את הצד הרך שבו את החלק המעניק המפרגן אני מחזירה גם כפל כפליים אך ברגע שצצה אישיותו האלימה והמתעללת אני נעשית עצבנית ומגיבה בתוקפנות בלי פילטרים בכלל.

תצמדי לתקווה ותרחיקי ממך את הייאוש.
תפעלי לשם כך. תפעלי בלי פחד ממה שיהיה כי מה שיהיה יהיה יותר טוב לך בכל מקרה - כשתפנימי את זה תצליחי לשנות את חייך.

[מי_אני*]

זה בלתי נסבל
נכון. ומרגיז נורא.
וכל פעם כזו תחזיר אותך לאותו המקום, עד לחיזור וההטבה הבאה. אבל בכל פעם תזוזי טיפה. וכל פעם קצת פחות תאמיני באפשרות שיחסו אליך ישתנה. וכל פעם קצת פחות תפגעי ממנו. וכל פעם קצת פחות תשברי מהמשבר המתחדש. כולנו היינו שם. נדמה שכל אחת שעברה את זה, רוצה לחסוך מחברתה את הנדנדה הנוראה הזו. יותר כמו רכבת הרים שנוסעת הפוך. לגרום לכן, המתלבטות, ההולכות צעד קדימה שניים אחורה להבין במכה את המציאות. נראה, לצערי הרב, שהטבע האנושי בכלל והטבע של אשה שיכולה להכנס למערכת יחסים מתעללת בפרט- לא בנויים להארות כאלה. זה לוקח זמן- ארוך ומכאיב- כדי להגיע לשם.
וגם צריך עזרה ותמיכה. אני שבה ומציעה להיות בטיפול כלשהו- בעיני טיפול פסיכולוגי הוא המתאים ביותר, אבל יתכן שכל טיפול שיחזק אותך, שיתמוך בך- הוא הדבר עבורך.
וכמי שצופה את העתיד- מניסיון- הוא לא חייב לדעת. ואם הוא כן חייב- גם עצם ההליכה שלך למשהו עבורך, כי ככה החלטת- אימון בלראות את עצמך ובלהעמיד לו גבול ברור- זה שלי ולא עניינך.

[לי_את*]

כל מה ש"מי אני?" כותבת - מדוייק.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום חברים יקרים. החלטתי היום קצת לפקוח עיניים ולהפסיק לספר לעצמי שהכל כבר בסדר כי ממש לא. אנחנו תקועים עמוק בדפוס המכוער הזה בשבתות, שהוא מתחיל להיות מגעיל (כמו להשמיע קולות רוטנים כשאני מתקרבת לאיזור) ולהיעלם בארוחות, ולהיסגר בחדר והיום שוב צף לי הכל ונמאס לי.
הדפוס הוא שתמיד במוצש הוא בא לתקשר פתאום ולבקש סליחה, ואני בטפשותי נגררת לזה וככה לא שמה סוף למעגל המקומם הזה.
כי הוא יודע היטב, כמו שאני, שזה יחזור ואני הנחמדה שוב אוותר לו.
דיייייייייייי
היום הבטן שלי שאף פעם לא משקרת, שוב פצחה בהתקף רגיזות.
הוא ניסה פעמיים או שלוש להשלים איתי ודחיתי אותו.
הסיבה לכעס שלו חשובה בכלל? כי אני יכולה לנחש אותה.
זה או בגלל שקראתי ספר היום(באמת נורא לעסוק במשהו שלא השיחות האינסופיות על העסק שלנו) או בגלל עניינים שבינו לבינה שתמיד מתפוצצים אצלנו בגלל חוסר ההתחשבות שלו ברצונותי או יותר נכון בחוסר רצונותי...
אבל זה באמת לא משנה.
אני. אני לא מסכימה להמשיך.
התעצבתי היום כי באמת חשבתי שאפשר להניח בצד את עניין הפרידה ואין לי כוח להתחיל לחשוב על זה שוב. אין לי משאבים נפשיים למאמץ הזה.
אז רק נשאר לומר. אוף אוף. אין לי כוח.

[מי_אני*]

בינתיים משאירה כאן
מזכיר נשכחות. הכוח יבוא. חשוב שאת מודעת ולא מסתירה מעצמך. תגיע הנקודה שבה באמת לא יהיה לך אכפת ממנו. הפרצופים והרטינות יראו לך דוחים, לא מעליבים. ומשם או שהוא יאלץ לשנות את התנהגותו מן הקצה (סבירות נמוכה מאוד, לצערי) או שלצאת משם בצעד קליל יראה לך הכי הגיוני.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היתה לי מחשבה כזו שבעצם אולי שווה בשביל כולם לשלם את המחיר הזה של פירוד בשבתות ושהכל יישאר ככה. כי באמצע שבוע זה סביר רוב הזמן. כאילו מה אני עושה מזה כזה עניין? אבל זה באמת לא נורמלי... : -/
וגם להתגרש זה כל כך לא נורמלי.
מרגישה שאני פשוט צריכה לחיות עם הצפרדע הזו תקועה בגרון לטובת כולם.

[חופית*]

צריכה? אולי יכולה? לא בטוח...
זה כבר כמה חודשים עוקבת אחרי סיפורך ,שדומה לסיפורי, מחכה לאיזשהו שינוי שמתבקש שיתרחש כי כמה אפשר לסבול? אבל קשה לשנות... אני מבינה אותך מאוד.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבנתי אולי באיחור, שהדבר שהכי תוקע את הקשר שלנו הוא המין. כל השאר משני.
כל החוסר הקשבה וחוסר התחשבות שלו מתבטאים פה בכל עוצמתם.
הוא אוהב, הוא נמשך, הוא רוצה בי ורוצה שזה יהיה הדדי.
הדרך שלו מאוד קשה לי.
אני מסבירה לו שוב ושוב שלעשות לי / איתי XYZ זה מכאיב לי, מציק לי, מטריד אותי, והוא בשלו
לדעתו אם רק אשתחרר ואהיה רגועה וקלילה לא רק שלא אסבול , אלא איהנה מזה.
אז חלפו כמעט 20 שנים, ועדיין זה לא נעים לי. ועדיין כואב.
זה לא שאני לא מסוגלת בכלל להנאה מינית וליחסים, אני אפילו מאוד פשוטה בקטע הזה, למרות שמבחינה רגשית זה הרבה פעמים לא קל בגלל המטענים בינינו.
אלא שהוא תמיד מתעקש למשוך למקומות הלא נעימים בשבילי, וזה תמיד נגמר בפיצוץ כי אני סובלת ומתלוננת וזה כמובן טרן- אוף רציני בשבילו.
המקסימום שלי הוא להיות מסוגלת לסבול את הדברים האלה (אבל למה למען השם?) בטח שלא להנות מהם.
תמיד כשהוא סוף סוף נזכר (לרוב אחרי שעות של עינוי) מה נעים לי וכן עושה את זה, אני פתאום כן נהנית והוא כל כך מבסוט מזה,
אבל בדרך כלל זה נגמר בפיצוץ הרבה לפני כן.
ואחרי כל פיצוץ כזה, ברוגז ארוך שלו

אני מנסה לדבר איתו על זה והוא תמיד משתיק אותי ואומר שאני טיפשה ועוד כמה מילים מהארסנל הקסום שלו.
היו גם חודשים לא מעטים של שביתות מין מצידו
גם הקטע הקשה לי, הוא שאני הרבה פעמים צריכה סתם מגע של אהבה (לא במיטה, סתם ביומיום) כמו מבט נעים, ליטוף, חיבוק אבל אצלו זה הופך מיידית
להיות מיני. וזה מטריף אותי. מין זה סבבה אבל זה לא הכל הכל.
אני מרגישה שהוא נמשך אלי מאוד, אבל בעצם בכלל לא אוהב אותי.
למרות שהוא יכול לפזר הצהרות אהבה אינסופיות כשהוא לא ברוגז איתי.
אמרתי לו שיאהב אותי פחות, אבל כל הזמן, במקום לאהוב אותי בשיגעון, ואז לכעוס ולשנוא אותי עד שיגעון.

[מי_אני*]

מה שאת מספרת פה הוא איום ונורא. כואב לי לחשוב עליך חווה כזו התנהגות לא מתחשבת, מציקה, מטרידה, מכאיבה במקום שאמור להיות אינטימי ובטוח.
כמי שהיתה שם, אני מתארת לעצמי שיש ברצונות שלו אלמנטים של השפלה ושל שליטה. המיטה היא רק מקום נוסף לנסות להקטין אותך.
כמה אהבתי את הכמיהה ואת תשוקתו אלי. פרשתי את זה בטעות כהוכחה לאהבתו אותי. אגב, אני חושבת שגם הוא פירש את זה כאהבה.

קראת את הסמנים לזהוי גבר מתעלל?

[שקטה*]

רמזורית יקרה, את כותבת שמה שתוקע את הקשר הוא המין, ולי זה קצת נשמע כאילו זה משהו שאולי שמעת מבעלך?
מה שאני קוראת בדברים שלך הוא ביטוי לאותה בעיה שקיימת ביחסים ביניכם, בתחום המיני. כלומר לדעתי לא זה מקור הבעיה או מה שתוקע, אלא זה חלק ממכלול. אותם דפוסים שקיימים בשאר תחומי החיים המשותפים מתבטאים גם בתחום הזה, וזה נשמע כל כך כואב ולא הוגן... בעלך משתיק אותך וכופה עלייך את רצונו באופן שיטתי בהמון דרכים, וזו עוד אחת מיני רבות.

[חופית*]

אני גם הגעתי למסקנה שמה שקורה במיטה מאוד משמעותי ליחסים.
תנסי ברגע של קירבה ללטף אותו ולומר לו בעדינות שהזוגיות ביניכם זה הדבר שהכי יקר לך בעולם ותשאלי אותו אם גם לו, ותמשיכי לומר בעדינות שצריך את שניכם כדי לשנות דברים שמפריעים ואם הוא יכול לא לעשות כך וכך במיטה ... ולהיות יותר עדין... וכל זה תוך כדי נשיקות... העיקר שלא ירגיש מותקף.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חופית יקרה, זה ממש ממש לא יעבוד. ממש חבל על הזמן
ניסיתי דיבורים איתו ומיציתי לחלוטין, זה לא מעניין אותו מה אני מבקשת והוא לא מנסה להקשיב אלא לתקוף
הוא יודע יותר טוב ממני (כביכול) מה טוב לי ונעים לי, ולא יקשיב לי.
לא משנה מה הטון,
וחוץ מזה קשה לי לפעול מתוך אהבה כשהלב כ"כ פגוע.

בקשר למה שאמרה שקטה, יש יחס מובהק שמראה שכל תקלה שיש במיטה, מיד גוררת ברוגז עצבני וארוך.
אז אולי זה סימפטום נוסף אבל זה גורם משברי מאוד מובהק בינינו.

[מי_אני*]

אם לא קראת, אני מביאה כאן רק סיכום של הסימנים מכאן:

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq ... C%EC%E5%FA[/u]%E1%E6%E5%E2%E9%E5%FA

סימנים להתעללות מילולית ורגשית:

האם את שואלת את עצמך אם יכול להיות שאת בקשר מתעלל? תשאלי את עצמך את השאלות הבאות. אם ענית "כן" על יותר ממספר שאלות, אולי תרצי להמשיך לחקור בעניין.

(אני כותבת הכל כאילו מדובר בבן-זוג, אבל באנגלית זה כמובן דו-מיני. בשמת):
האם בן-הזוג שלך:
מתעלם מהרגשות שלך?
מתנהג בחוסר כבוד כלפייך? (לא מכבד אותך)
לועג לך או מעליב אותך ואז אומר לך ש"זה רק בצחוק", או שאין לך חוש הומור?
עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך?
מונע ממך אישור, הערכה או חיבה?
"ברוגז" באמצעות שתיקה?
הולך ממך בלי לענות לך?
מבקר אותך, קורא לך בשמות גנאי (או באופן מפורש: מקלל אותך), צועק עלייך?
משפיל אותך בבית או בציבור?
מגלגל עיניים כשאת מדברת?
מערים קשיים על היחסים שלך עם חברייך ו/או משפחתך?
מכריח אותך לבוא לאירועים חברתיים (או להחזיק פאסון) גם אם את לא מרגישה טוב?
נראה כאילו הוא מקפיד לוודא שמה שאַת באמת רוצה, זה בדיוק מה ש לא תקבלי?
אומר לך שאת יותר מדי רגישה?
פוגע בך במיוחד כשאת חלשה?
נראה כאילו המריבות מכניסות בו מרץ, בעוד שאותך הן מעייפות?
יש לו שינויים בלתי צפויים במצב הרוח, ממצב רוח טוב לרע בלי שום סיבה נראית לעין?
נראה נהדר כלפי העולם ואנשים "מבחוץ" מחבבים אותו מאוד?
"מסובב" את המלים שלך, איכשהו משתמש במלים שאמרת, נגדך?
מנסה לשלוט בהחלטות, בכסף, אפילו בבגדים שאת לובשת או בתספורת שלך?
מתלונן על היחס הרע שלך אליו?
מאיים לעזוב, או מאיים לזרוק אותך מהבית?
אומר דברים שגורמים לך להרגשה טובה, אבל עושה דברים שגורמים לך להרגשה רעה?
אי פעם נטש אותך איפה שהוא? (השאיר אותך באיזה חור והסתלק, לא בא לאסוף אותך אף שקבעתם)
אי פעם איים לפגוע בך או במשפחתך?
אי פעם הכה או דחף אותך, אפילו "לא בכוונה"?
נדמה שהוא מתחיל לחרחר ריב דווקא כשנראה שאתם מתקרבים זה לזה?
מתעלל במשהו שאת אוהבת: בבעל חיים, בילד, בחפץ?
מחמיא לך מספיק בשביל שתהיי מאושרת, אבל מבקר אותך מספיק בשביל שתהיי חסרת בטחון?
מבטיח שלעולם לא יפגע בך שוב?
כל הזמן חושד בך שאת בוגדת בו?
מתפעל אותך בעזרת שקרים וסתירות בדבריו?
הורס רהיטים, תוקע אגרופים בקירות, שובר כלי בית?
נוהג כמו מטורף?
מתנהג בצורה ילדותית ואנוכית, ומאשים אותך שאת מתנהגת בצורה ילדותית ואנוכית?
מטיל ספק ומפקפק בכל פעולה ומניע שלך, איכשהו תמיד מטיל ספק ביכולת שלך או בכישורים שלך?
משסע אותך בדברך; שומע אבל לא באמת מקשיב?
(זה מה שקוראים בעברית: לדבר אל הקיר? או בגירסא אחרת: לדבר אל הלמפה?)
גורם לך להרגיש שאת לא יכולה אף פעם לצאת בסדר? לא משנה מה תעשי, הוא יבקר אותך? (בעברית זה כמו במשל על האבא, הבן והחמור: לא משנה מה הם עשו, ביקרו אותם ואמרו שצריך לעשות משהו אחר ממה שהם עשו)
משתמש בסמים? צורך אלכוהול? המצב יותר גרוע כשהוא משתמש?
מעורר אותך לחמת זעם, וזו "ההוכחה" שאת האשמה?
מנסה לשכנע אותך שהוא (היא) "צודק" בזמן שאת "טועה"?
לעתים קרובות אומר דברים, שאחר כך הוא מכחיש, או מאשים אותך שלא הבנת אותו?
מתייחס אלייך כמו לאובייקט מיני, או כאילו שאת אמורה לספק לו סקס לא משנה איך את מרגישה?
המצב שלך קריטי אם הדברים הבאים רלבנטיים לך:
את מבטאת את דיעותייך פחות ופחות בחופשיות.
את מוצאת את עצמך הולכת על ביצים, נזהרת וחושבת פעמיים מתי ואיך להגיד לו דברים?
את מצפה ומייחלת להופעתו של צד יותר רך ויותר פגיע בבן זוגך.
את מוצאת את עצמך ממציאה תירוצים להתנהגות של בן זוגך?
את מרגישה לא בטוחה רגשית?
את מרגישה שזה איכשהו לא בסדר לדבר עם אחרים על היחסים שלכם.
את מקווה שהדברים ישתנו... במיוחד בעזרת אהבתך והבנתך.
(באדום:)
את מוצאת את עצמך מטילה ספק בזכרונך או בתפיסת המציאות שלך.
את מטילה ספק בשיקול הדעת שלך.
את מטילה ספק בכישורים שלך/ביכולת שלך.
את מרגישה פגיעה וחסרת ביטחון.
את נעשית יותר ויותר מדוכאת.
את מרגישה יותר ויותר לכודה וחסרת אונים.
את מפחדת מבן הזוג שלך, עכשיו או כבר זמן מה.
בן הזוג שלך פגע בך פיזית, אפילו פעם אחת.

[מי_אני*]

הועתק לא כ"כ טוב. תראי אם נוח לך לקרוא כך, או להסתכל בדף המקור ולהבין את הרפרנס.
לקרוא את זה לראשונה יכול להיות דיי מבהיל. לעיתים אפילו משכנע שבעלך בסדר, כי הוא לא עושה לך כל מה שכתוב שם. אז תראי איך זה מרגיש לך.

הבאתי את זה לפה בכל זאת, כדי שתביני שכאשר בן זוג נוהג בצורה אדנותית בזוגתו, יש לזה כל מיני ביטויים. רבות מאיתנו חשבו שבעצם הבעיה היא "רק" יחסי המין, או "רק" שהיא נורא בזבזנית, או "רק"שהיא לא מספיק מקדמת דברים או לא חותכת עגבניה- הכל דוגמאות אמיתיות מהדפים באתר או מחיי. אצל כל אחד זה עשוי להתבטא אחרת, אבל הציר העיקרי זהה: חוסר קבלה של בת הזוג ע"י רמיסתה, ע"י זלזול, ע"י קללות והתעלמות.
ובבסיס עומד אותו המנגנון- הצורך להקטין מישהו כדי להרגיש טוב עם עצמי.

את יודעת כמה שינויים ניסיתי לעשות? להיות יותר עדינה. להראות לו שאני צריכה אותו, שלא ירגיש שאני מסתדרת, אולי זה פוגע לו באגו ולכן הוא תוקפני- לא עבד. להיות יותר אסרטיבית, להסתדר לבד, לא "להציק" לו בבקשות- לא עבד. להתעלם מהעקיצות- לא עבד- באו אחרות. לארגן את הילדים בלחץ כדי שלא יתעכב- לא עבד. התעצבן שלא היינו במקום שציפה שנהיה בו ועוד ועוד. כי בבסיס המטרה היא להקטין אותי, ולכן לא משנה מה אעשה- הוא ימצא דרך אחרת לחרחר ריב או לבוא בטענות.
הדבר היחיד שעבד זה שהבנתי שזה לא עובד... הפסקתי לנסות להתאים עצמי אליו, ולהתחיל להתאים עצמי אלי

ניסיתי דיבורים איתו ומיציתי לחלוטין, זה לא מעניין אותו מה אני מבקשת והוא לא מנסה להקשיב אלא לתקוף
אני חושבת שאת מזהה נכון. רק עכשיו אני מסתכלת על כל מיני ויכוחים "רגילים" (מי ישאר עם הילד כשחולה, מה לעשות בקשר לתיקון של האוטו, איזו חופשה להזמין למשפחה) ומבינה שהם היו עקרים. המטרה שלהם לא היתה למצוא פתרון או פשרה- כולם נדחו. המטרה היתה להוכיח שאני לא בסדר.

[מי_אני*]

ועוד דבר (נראה שדברייך ממש נגעו לי). חשבתי לי הבוקר, שאם הילד מתיישב עלי בצורה שלא נוחה או נעימה לי, גם אם לו זה נוח או שהוא סה"כ רצה חום ואהבה- אני אומרת שזה לא נעים לי או מכאיב לי ומצפה שהוא יקום מיד. מה פתאום שמישהו יעשה לך משהו שאמרת בפירוש שהוא לא נעים לך?! את הרי בחיים לא תעשי ביודעין לאחר ובטח שלא לבן משפחה אהוב דבר שלא נעים לו.

[חופית*]

אז צריך לערב גורם שלישי, אם הוא לא מקשיב לך. מטפל זוגי שתדברי איתו קודם לבד והוא יפנה לבעלך ויסביר לו את המצוקה שלך. תגידי לבעלך שמשהו חייב להשתנות ושפנית. לעזרה. ואל תגיעי לטונים של כעס פשוט תפעלי בנחת לקבל עזרה. אני מאמינה שתמצאי מטפל בע"ה שיעזור. לפעמים אין חבוש יכול להתיר את עצמו מבית האסורים.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ישבתי הערב איתו בחדר העבודה כדי להכין את עצמנו לעבודה של מחר, אחרי שתיקה מיום שבת עד היום. בלעתי את הצפרדע ונכנסתי לשם למרות החרם ההדדי, ואנחנו מתארגנים שם ללא מילים וללא קשר עין והעבודה מתבצעת רע מן הסתם, וסתם ישבתי שם כואבת וחשבתי לי,
אני חולקת זוגיות עם מישהו שיותר מחצי מהחיים יחד אנחנו ברוגז ובחרם! איזו מציאות הזויה! למה אני עושה את זה לעצמי?
ואני מרגישה רוב הזמן שנואה ודחויה! ומן הסתם גם הוא... למה ובשביל מה לחיות חיים כאלו עלובים?
אז זוגות נשארים יחד כי יש אהבה ומשהו התקלקל ומנסים יחד לתקן, אבל אני לא מרגישה כבר בכלל אהבה( רק הקלה כשיש תקשורת ושיפור גדול במצב רוח ואולי אהבה לעצמי, במקום להרגיש חרא) והוא ממש לא חושב שיש משהו לתקן אצלו, רק אותי צריך לתקן.

[קור_את*]

_אני מסבירה לו שוב ושוב שלעשות לי / איתי XYZ זה מכאיב לי, מציק לי, מטריד אותי, והוא בשלו
לדעתו אם רק אשתחרר ואהיה רגועה וקלילה לא רק שלא אסבול , אלא איהנה מזה.
אז חלפו כמעט 20 שנים, ועדיין זה לא נעים לי. ועדיין כואב._

הוא בנאדם דוחה.

אלא שהוא תמיד מתעקש למשוך למקומות הלא נעימים בשבילי,

זאת ממש הטרדה מינית.

אני מנסה לדבר איתו על זה והוא תמיד משתיק אותי ואומר שאני טיפשה ועוד כמה מילים מהארסנל הקסום שלו.

הוא פשוט גבר מגעיל.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב המצב כזה נואש, שלהישאר בחיים לא נראה לי כמו רעיון כזה מוצלח(אבל בגלל שאני לא אגואיסטית לא באמת אעשה את זה)
עוד שיחה איתו, הפעם אני יזמתי.

ואלו עיקרי הדברים:
הוא כועס והוא פגוע. מבחינתו האסטרטגיה היא להנמיך מגע ותקשורת איתי למינימום ההכרחי. הוא צריך ספייס ממני.
הוא פגוע באופן כללי אבל מבחינתו השבר הגדול הוא העובדה שהחלטתי לגרש אותו מהבית ולהרוס לו את החיים מתוך רוע ונקמנות. את הבית שנבנה פה בזכותו (די צודק האמת) בעיניו מעשה כזה הוא בגידה, הוא בלתי נסלח.
אין תיקון בעיניו למשבר, כי אני לא מוכנה להודות שאני הלא בסדר.
כששאלתי האם זה נורמלי לחיות ככה בלי תקשורת ענה בשני טיעונים:
מה אני חייב לרקוד מסביבך כל הזמן? להגיד שאני אוהב אותך?
וטיעון שני, שאני ברוגז איתו בדיוק באותה מידה.

זה נראה כל כך אבוד, כי כשאני חושבת על זה לא משנה מה יקרה, הוא ינטור לי כל החיים על זה שהעליתי במוחי המטורף את הרעיון המרושע לסלק אותו מהבית שלו ועוד לגרום לו לשלם לי כסף. אני רק מרוע עושה את זה.
זה נכון שאם יהיו גירושים הוא יידפק מזה קשות אבל מה הקשר שזו הסיבה שלי לעשות את זה?
בתור בנאדם בלי אגו ובלי יצר נקמנות אני לא מצליחה בכלל להבין איך הוא מסלף אותי ככה.

אז אם אני אהיה חולה, זה כנראה צדק פואטי והוא ממש לא יצטער על זה
ולהישאר לחיות במצב כזה מעוות ללא תקשורת זה בעיניו הסתגלות למצב, שכמובן רק אני אשמה בו.
אין מוצא כאילו.
מה שאני לא אעשה אני אשאר הרעה והדפוקה. אם אממש את האיום, אז הנה אני באמת מפלצת ואיזה כיף הצלחתי להרוס לו את החיים.
ואם לא, לעולם הוא לא ישכח לי שחשבתי על זה בכלל.
והמצב בבית יהיה סבבה רק אם אשתנה, וגם זה בעירבון מוגבל כי אני בוגדנית ולעולם הוא לא יתן בי אמון
בתור אדם שקיבל חינוך להיות טוב ולא לפגוע באחרים אני לא מצליחה להתקדם עם המחשבה לדפוק אותו, ומצד שני לחיות בזוגיות כזו הרוסה זה גם גזר דין מוות.

הקיצר, יאוש זה כאן. לא יודעת איך להמשיך מכאן.

[חופית*]

אין שום יאוש בעולם כלל... את בדרך, צריכה כרגע להפעיל שרירים, כדי לבנות את משפחתך מחדש. לא הגבת על מה שכתבתי שאת צריכה עזרה מקצועית. תסתכלי על זה כתקופה לא קלה שתעבור ולא כגזירה. תיפני. לעזרה זאת לא בושה.

[פלונה*]

בתור זו שחטפה צעקות וברוגז על כך שלא חתכה את העגבניה (וגם על זה שקניתי נעליים שלא נוחות, שהעזתי להלוות את האוטו שלא צריך לאחי, שהרסתי את כל השישי כשהסכמתי ללכת לעשות בייביסיטר בבוקר על האחיין שלי ועוד ועוד ועוד) אין לי מילות נחמה אלא רק לשלוח חיבוק ארוך ומנחם
אצלנו אין ילדים ועדיין קשה לי מאוד לקום וללכת, מבינה שאצלך זה פי אלף יותר קשה.
לאחרונה התחלתי טיפול, לא סיפרתי לו. הוא גילה לפני השבועיים. מאז הכול די נורא ואני עוברת סחיטות רבות כדי להפסיק. מבחינתו היחסים שלנו נהרסו לפני חודשיים כשהתחלתי ללכת לפסיכולוגית ולא סיפרתי לו. כל מה שקרה בשנתיים האחרונות כאילו לא היו, אני במו ידי החלטתי להסתיר ולהרוס
האיומים שלו על כך שאת בוגדנית וניסית לסלק אותו הם רק עוד נושא שהוא מצא להיתלות בו, אם לא היה את זה היה משהו אחר כבר היה מוצא

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תראו, הטיעון בדבר ההרס שאני יוצרת כביכול לא תלוש מהמציאות. זה הרס. ( לא רק לו) וכלכלית הוא בטח לא יהנה מזה ולא משום היבט אחר.
הבעיה היא קודם כל לייחס לי מניע מרושע כאילו זה כל מה שאני רוצה לעשות ושאני נהנית מזה כביכול.
וגם לא להבין איך לא הגעתי לכך אלא מחוסר ברירה כי הוא לא מוכן לעולם, לא לפנות לטיפול ולא להפסיק להאשים אותי בלעדית במצב שלנו.
ומה שעוד כל כך דפוק פה, הוא שכעת יש לי לנצח אות קין, של זאת שניסתה להרוס אותו והוא ישתמש בקלף הזה נגדי כל החיים ויתנקם בי. הוא נוטר ונוקם ואני מכירה את זה אצלו מזמן. גם היחסים שלו עם אמא שלו הם כאלו.

[קור_את*]

ומה שעוד כל כך דפוק פה, הוא שכעת יש לי לנצח אות קין, של זאת שניסתה להרוס אותו והוא ישתמש בקלף הזה נגדי כל החיים ויתנקם בי. הוא נוטר ונוקם ואני מכירה את זה אצלו מזמן. גם היחסים שלו עם אמא שלו הם כאלו.

לפני הכול, זה לא צריך לעניין אותך בכלל בכלל בכלל מה הבנאדם הזה חושב עלייך או בכלל. זה פשוט לא צריך לעניין אותך. הוא הרי מעוות ואלים ודי מגעיל באופן כללי. אז מה זה משנה מה הוא חושב??? שיחשוב מה שהוא רוצה. אותך זה כבר לא מעניין.

אגב, בלי קשר, ביום שזה יפסיק לעניין אותך, אז זה גם לא יהיה נשק בידיו. הוא הרי מתענג על זה שההאשמות שלו מענות אותך.

[רמזורית*]

קוראת, את צודקת לגמרי. דיברתי אתמול עם חברה, ובסוף השיחה אמרתי לה שהשלב הראשון בדרך להחלמה זה להוציא את הקול שלו מהראש שלי, להפסיק להקשיב למה שהוא אומר ולדמיין איך הוא יגיב לככה וככה. הקול שלו חופר לי בחיים כבר שנים רבות מדי ואני יותר מדי לוקחת אותו בחשבון וזה לגמרי לא מוצדק.
הקול של עצמי נעלם. אותו אני לא שומעת. אני שוכחת לבדוק מה טוב בשבילי, כי אני חיה עם מישהו שזה פשוט לא מעניין אותו.
אז לא יודעת אם אני קופצת עכשיו לפעולה, אבל חייבת לנטרל את ההתייחסות הבלתי פוסקת שלי לדעה ולרגשות שלו.

[קור_את*]

אז לא יודעת אם אני קופצת עכשיו לפעולה, אבל חייבת לנטרל את ההתייחסות הבלתי פוסקת שלי לדעה ולרגשות שלו.

את צריכה לעזוב אותו כדי שזה יקרה.

[רמזורית*]

טוב, השגתי סוף סוף את הספר "מילים הורגות" מהספריה, (זה לא היה קל. התביישתי מהספרנית שאולי יודעת במה מדובר)
וזה ספר חובה למישהי במצבי
יש כאן דף באתר שמדבר רבות על הספר "מילים הורגות יומן קריאה"
בקיצור, זה מדבר על התעללות נפשית מצד בן זוג בדרכים מילוליות ולא מילוליות אבל לא פיזיות.
הזדהיתי עם הרבה טכניקות שמתוארות שם.
למרות שאני לא מגדירה את בן זוגי כמתעלל לשם התעללות, אין ספק שהוא גורם מחליש מאוד בחיי.
השיטות שתיארו אותו היטב הן:
שימוש באלימות מילולית גלויה, מילים כמו ג'יפה, טפשה, בהמה, כלבה, מטומטמת, שהוא לא מכחיש שאומר
אבל טוען שגם אני משתמשת בהן (שקר גמור) וגם מנסה להפחית מחומרת העניין, בעיניו זו לא אלימות בכלל.
העלבה מוסווית אלי באוזני הילדים, כלומר לא יקלל אותי מולם אבל יכול לומר משפטים כמו "מי חמודה? בניגוד ל... "

שימוש בשפת גוף מעליבה, כמו להיאנח כשאני מתקרבת לכיוון, העדר מוחלט של קשר עין כאשר כועס (לאחרונה גם אני נוהגת כך בחזרה)

טענה שאני הוזה את הטענות שלי ואין בהם שום אמת (כמו שהתעמתתי איתו על החרם שעשה עלי אחרי הלידה, והוא טען שלא זכור לו בכלל דבר כזה, וכנראה הייתי מאוד הורמונלית אחרי לידה אז נפגעתי סתם להנאתי)
היפוך של התכונות הרעות בו וטענה כלפי שאני המופרעת: לומר שאני נפוחה כולי מאגו, שאני הזויה, מטורפת, חיה בסרט, לא נורמלית.
הכי מרגיז זה טענת האגואיזם כי אני ממש לא, וזו בעצם הבעיה שלי.
וכמובן האשמתי כאישה קרה ומרוחקת, רובוט חסר רגשות. שתמיד דוחה אותו ואת הנסיונות שלו להתקרב אליו.

אבל החלטת הגירושין לדבריו מונעת אך ורק מאגו, רצון להשפיל ולרושש אותו, וחוסר התחשבות מוחלט בילדים.

טרור כלכלי - אמנם בספר מתוארת רק מציאות של בעל קמצן שמעביר ביקורת אינסופית על בזבזנות אשתו,
אבל אצלנו זה בדיוק ההפך
הוא תמיד מתגאה בזה שכסף לא מעניין אותו, הוא פזרן מאוד ובכלל לא בודק האם המצב בבנק מאפשר זאת, והכי גרוע- קונה דברים זולים או יקרים בלי להתייעץ איתי בכלל
כי אני סתם קמצנית ואם ישאל אותי אז לא יהיה לנו כלום בבית.

גם ההיפוכים הקיצוניים ביחס אלי מתוארים בספר - או המאהב המחזר הנפלא, מלא אהבה ומילים מתוקות ואינסוף נשיקות
או ההפך הגמור - קר כקרח, לא מביט לעברי ומחרים אותי בשתיקות שלא נגמרות, ומשדר בוז גועל וריחוק כלפי.

וגם השימוש בעצמו כקורבן שלי, האשמה שלי שאני זו שהרסה לנו את החיים ואשמה בכל תקלה שיש בינינו, ובחינוך הגרוע של הילדים, והוא הצודק המסכן
שצריך להתמודד עם מפלצת כמוני,

אפשר לפרט עוד ועוד אבל הנקודה ברורה.
מערכת היחסים הזו מעוותת מאוד- ולא בגללי.
וההסכמה לחיות בצורה כל כך גרועה ומחלישה משולה לפחות בשבילי, לגזר דין מוות (זה יכול להרוג אותי)
וכולנו יודעים איך הוא יגיב אם אקרוס גופנית (אולי לא יגיד במילים אבל כמה שהוא יחשוב "מגיע לך על כל מה שעוללת לי בחיי")
עברתי את שלב התקווה שמשהו ישתנה. אין סיכוי.

נשאר רק לאזור הרבה הרבה הרבה אומץ ולהתחיל לנוע לכיוון פתח המערה, אל האור (הכואב והמסנוור, המפחיד והלא ידוע) שבחוץ.
אני גם צריכה להיות ערוכה לתגובות מאוד לא שקולות שלו בתהליך, שיכולות לפגוע בכל הצדדים
כי ברגע שזו מלחמה הוא יכול לחטוף ג'ננה ולהראות את הצדדים הכי מכוערים שבו. זה לא דמיוני לחשוב על זה.

[רמזורית*]

עוד משהו מוזר קורה פה, נראה לי שלא ממש במקרה.
בימים האחרונים הוא נהיה פתאום "אב השנה", מפנק אותם (בעיקר חומרית כמובן) כולל את הילד שהוא כ"כ טעון עליו,
מרגיש לי הפגנתי כזה, כאילו מנסה לנפנף בזה שהוא כזה מצוין ומושלם ואני רעה אליו ואליהם.
וזה גם מגביר לי את החרדות מרעיון הפירוק, כי הנה המשפחה מאושרת ואני אבוא ואהרוס את זה?!?!
עד כמה זה הזוי לחשוב שאלו מניפולציות עלי?
עושה לי גם הרגשה כזו, שהיי, אני בכלל מיותרת באידיליה הקסומה הזו.
לו רק לא הייתי כאן ,הם היו מסתדרים הרבה יותר טוב עם אביהם המושלם.

וכזכור, זה לא שהוא ברוגז איתי, אלא גם אני לא מדברת איתו עכשיו (מה שנכון) אז אני אשמה בניתוק לפחות כמוהו,
ובעצם רק אני אשמה בכך, כי לכאורה לו יש סיבה לכעוס עלי. מוצדקת. ולי אין שום סיבה
אפשר לשבור את הקרח, אם אני אזום את זה, העניין הוא שכבר אין לי עניין בזה.
דיאלוג לא יהיה פה.
אולי תהיה עוד רגיעה של כמה זמן עד הפיצוץ הבא, שברור שיגיע כי אני לא מתנהגת יפה.

[מי_אני*]

עד כמה זה הזוי לחשוב שאלו מניפולציות עלי?
לא הזוי בכלל.
אם תגללי למעלה ותקראי את החודשים האחרונים שתארת, תראי יפה מאוד איך בכל פעם ש עברתי את שלב התקווה שמשהו ישתנה. אין סיכוי. חל שינוי ביחסו אליך ו/או לילדים. כל פעם. תקראי בעצמך. ואז את נטשת מכל וכל את הרעיון להפרד, ביטלת פגישות שקבעת והמתנת להן זמן רב עם עו"ד עו"ס וכו'.
לא קראתי את הספר, אבל חוויתי היטב את בן הזוג כססמוגרף מדהים להלך רוחי. כלומר גם אם היינו בנתק, כאשר הייתי כאובה ומבקשת פיוס- גם אם רק ביני לביני- לא היה פיוס. אבל בנתק שבו הבנתי שעלינו להפרד ויהי מה- גם אם רק ביני לביני- היה חיזור והבטחות ומה לא.

[קור_את*]

בימים האחרונים הוא נהיה פתאום "אב השנה", מפנק אותם (בעיקר חומרית כמובן) כולל את הילד שהוא כ"כ טעון עליו,

מאוד מאוד אופייני לבעלים מתעללים. ממש אופייני. כשיש התרחקות של האישה או חשש שלהם שהיא רוצה לסיים את היחסים, הם מתחילים לעשות "דברים טובים". מאוד אופייני. זה רק עוד יותר מוכיח שהוא טיפוס מתעלל קלאסי.

[קור_את*]

והיי בטוחה שברגע שהוא ירגיש שאת בטוח נשארת, הוא יפסיק את הנחמדות המניפולטיבית הזו לילדים (בעיקר לילד שהוא מתעלל גם בו).

[רמזורית*]

עדכון קצר: שוב ויתרתי על הטלפון של העסק והחזרתי לו, הוא אמר "את לא רוצה לענות יותר לטלפונים? ועניתי שלא , אבל לא דיברנו מעבר.
קבעתי ראיון לעבודה חדשה בשעות הבוקר. ונסעתי לראיון כשהוא יודע שנסעתי אבל לא לאיזו מטרה.
שלח לי סמס, " מתי את חוזרת" ועניתי.
כשחזרתי מהראיון אמר לי" מה יש, שוב הלכת לרבנות? " ואמרתי שממש לא.
למרות שכבר הרגשתי שוב 99 אחוז שזה הולך להגיע, שאני מתחזקת בהחלטה.
אחרי זה ניגשתי אליו והתחלתי לדבר איתו, שלא הלכתי לפגישה בקשר לגירושין אבל המצב נהיה בלתי אפשרי ואין לי ברירה, כי ככה זה לא לחיות.
אז הוא אמר,
מה את רוצה שיקרה כדי שנצליח להחזיק את המשפחה ולא לגרש אותי?? ושוב אמר שזה מטורף והרס גמור לחיי הילדים וכמובן לו. אמרתי לו שגם ככה הילדים מאוד סובלים והטא אמר נכון, אבל עדיף ככה. יש משימה לגדל אותם ואין ברירה.
אמר שהוא מצמצם מגע כי אין לו כבר שום ציפיות ממני והוא רק מנסה לשרוד. אבל לא מסוגל לתקשר איתי כאילו לא קרה כלום, ולטענתו הוא לא עושה עלי שום חרם. ומה שצריך מדברים.
ניסיתי להסביר לו שגם אני מאוד פגועה. אמרתי לו שהנתנהלות שלו אלימה בכל התחומים ומאחר שהוא לא הבין בכלל במה מדובר, נתתי דוגמאות מתחום הקללות( חלק הכחיש, חלק טען שמזמן לא אמר, וגם ביקש סליחה ואמרתי, סליחה כבר שמענו וזה בכל זאת חוזר) ואלימות מינית.
וגם על ביקורת הרסנית.
אמר בסדר. לא נגיד לך ביקורת אף פעם ... בקיצור גימד את הנזק ואמר שיחשוב עשר פעמים לפני כל מה שאומר.
ביקשתי גם בפעם האלף, שיפסיק ללכת נגדי בנושא שמירת הנידה שאסור לגעת והוא נוגע, אמר טוב.
כל השיחה זלגתי דמעות.
נקודת המפנה היתה רק כשאמרתי ששיטת הכעס שלו , לא רק שלא פותרת את הבעיה אלא מנציחה אותה, ולזה הוא הסכים. השיחה נגמרה באופן טיפה חיובי, והיו נסיונות לנרמל את בתקשורת מצד שנינו, אלא ש... הוא התחיל לגעת בי ואמרתי לו שעכשיו אסור. הוא לא ממש שם על זה, ופתאום התחרפנתי מזה שכלום זמן אחרי הצהרות ה"אני לא ואני לא" ודרישה פשוטה שלי להתחשבות, הוא שוב לא רואה אותי ממטר. והלכתי ואמרתי לו את זה.
הוא אמר... אוקיי ומאז לא ניסה שוב.

אין לי אשליה שמשהו יתהפך

אה עוד משהו הזוי ברמות!!!!
כשדיברתי על טיפול בשבילי, הוא אמר בסדר תלכי אני לא אפריע לך, אבל דרש שאקליט את השיחות עם המטפלת.
אמרתי מה פתאום, זה לא שייך, אתה רוצה אז תצטרף.
והוא-מה פתאום אין מצב שאני הולך לשרינקים.
אני רוצה שתקליטי כדי שתרסני את עצמך ולא תלכלכי עלי. הרי זו המטרה(נווווו)
ברור שהדרישה הזויה עד כדי שזה לא טיפול בעיניי בכלל.
מצד שני הוא טוען בתוקף שזו לא זכותי.
מהתסבוך הזה לא הצלחתי לצאת.
בינתיים קראתי מלא דפים מחכימים פה בבאופן ויש לי תובנות איך להשפיע על הזוגיות שלנו מבפנים, אבל אני לא יודעת כמה זה ייתכן.

[חופית*]

ואי רמזור ית מה שאת עוברת... מחזקת את ידייך. הלוואי שהוא ית אפס ויבין שגם הוא צריך טיפול. כי נשמע שיש לו נכונות לשנות אבל הוא כמו ילד קטן . רב איתך כמו עם אמא שלו. זה דפוסי התנהגות. שרק אם יהיה לו מה להפסיד הוא יהיה מוכן לעבוד על עצמו ועל הזוגיות שלכם.

[קור_את*]

בינתיים קראתי מלא דפים מחכימים פה בבאופן ויש לי תובנות איך להשפיע על הזוגיות שלנו מבפנים, אבל אני לא יודעת כמה זה ייתכן.

רמזורית יקרה וגיבורה,
אין שום סיכוי בעולם שבעלך ישתנה! זה לא יקרה אף פעם.
אנשים רגילים ונורמלים צריכים שנים רבות בשביל לשנות דפוסים שלהם ומתקשים בזה. אז אנשים לא נורמלים?
בעלך לא נורמלי ולא מתחיל לראות את הבעיה שלו. גם אם אי פעם יראה קצת ממנה, כבר לא יוכל לשנות את ההתנהגות שקשורה אליה. הדפוסים החולים והמעוותים שלו הם התבנית של הנפש שלו ושל ההתנהגות שלו. זה הוא. הוא לא ישתנה. הוא אף פעם לא יהפוך לאיש שראוי לעבור איתו אפילו שבוע.

הוא התחיל לגעת בי ואמרתי לו שעכשיו אסור. הוא לא ממש שם על זה
הוא מטריד מינית ואלים.

דרש שאקליט את השיחות עם המטפלת.
זאת דרישה חולה ומטורפת.

מצד שני הוא טוען בתוקף שזו לא זכותי.
בגלל שהוא מעוות בנפשו באופן יסודי, הוא לא יבין אף פעם מה זה זכויות אנוש (ללכת לטיפול מתי שאת רוצה, עם מי שאת רוצה, כמה שאת רוצה, והזכות לפרטיות). בגלל שהוא מעוות, הוא חושב שבכלל מותר לו להגיד לך מה זכותך.

מהתסבוך הזה לא הצלחתי לצאת.
את לעולם לא תצליחי לצאת מהתסבוך איתו כל עוד את איתו.
תוכלי לצאת מזה רק כשאת לא איתו, כשהוא לא בן הזוג שלך וכשאת מנהלת את חייך בבית אחר. אין טעם לדבר איתו בכלל, לענות לו או לנסות להבין אותו או להצטדק.

אני ממש מבקשת ממך, אל תדברי איתו יותר על היחסים שלכם (חוץ מענייני הבית הבסיסיים וההכרחיים). הוציאי כמה שיותר כסף מהחשבון, שכרי עורכת דין/עורך דין ממולח ופני לבית דין לענייני משפחה. למרות שלאור זה שהוא נוגע בך בנידה, אולי כדאי לרבני--עורכת הדין תגיד לך מה כדאי.

[רמזורית*]

תשובות לשתיכן:
חופית- השינוי לא יגיע ממנו. גם אם יהיה לו מה להפסיד. הוא שואל אותי מה לעשות כדי שלא נתגרש, מלבד טיפול כמובן, ואין לי תשובה בכלל כי זה לא עובד ככה. אני רוצה יחס מכבד ואכפתי, והוא אפילו לא מבין מה לקוי בו, אם אני מסבירה הוא מכחיש. או מתנצל אבל רק מן השפה ולחוץ וחוזר אחרי דקה על אותן הטעויות כי הוא לא יודע להיות משהו אחר.

קוראת-
אני לא מצפה שהוא ישתנה. זה נאיבי.
אני מנסה לשנות את עצמי, לא לכיוון שהוא מנסה אלא לכיוון שייטיב איתי וכתוצאה מכך איתו ועם כולם. לא לספור אותו כל הזמן, לבדוק מה טוב לי, להוציא אותו קצת מהראש שלי.
לשבור את הכלים אפשר בכל רגע. אני מנסה לעשות עבודה עצמית שאליה אדרש בכל מקרה, גם אם נתגרש ומוטב עכשיו.
לגבי ההטרדה המינית, הוא חושב שבזה הוא מראה אהבה ולכן לא מנסה לרסן את עצמו. נראה לי שניום הוא קצת קלט את הגבול שהתעקשתי עליו. מקווה שזה ימשיך

כך או כך או כך, אני מאוד שמחה שאתם כאן איתי. זו תמיכה אנונימית שממש מחזיקה אותי למעלה. חיבוק לכן.

[קור_את*]

וכתוצאה מכך איתו ועם כולם.

הוא ממש לא חשוב בתהליך. המטרה כעת היא לא להיטיב איתו. זה בכלל לא משנה.

לבדוק מה טוב לי, להוציא אותו קצת מהראש שלי

זה יקרה כשתהיי בלעדיו. יש לו נוכחות חזקה ומתעללת ומתעתעת מדי מכדי לעבוד על עצמך כשהוא בסביבה. בניסוח מקצועי: זאת סביבת עבודה ולמידה לא מיטבית (ולא אפשרית).

לשבור את הכלים אפשר בכל רגע.

לדעתי, זה לא מדויק וזה סוג של נחמה שגרמה לך למשוך שנים רבות. ככל שנשארים עם מתעלל יותר קשה לעזוב ולהחלים. אז צריך לצאת כבר מהמעגל.

אני מנסה לעשות עבודה עצמית שאליה אדרש בכל מקרה, גם אם נתגרש ומוטב עכשיו.

נהדר.

לגבי ההטרדה המינית, הוא חושב שבזה הוא מראה אהבה ולכן לא מנסה לרסן את עצמו.
זאת דוגמה לתשתית נפשית מעוותת, שהיא כל כך עמוקה שלא יכולה להשתנות. הוא מהיסוד לא יודע לאהוב באמת ואיך להפגין אהבה. הנפש שלו ביסוד מערבבת בין קטגוריית השליטה לתשוקה ולאהבה. הוא לעולם לא יוכל להפריד את זה באמת. זה לא במבנה שלו וכנראה לא בגנים שלו (הוא בטוח ירש את המבנה הנפשי החולה מהמשפחה).

חיבוק לכן.
גם לך, רמזורית היקרה. את באמת חכמה וגיבורה. לא קל להודות במצב. כל כך כדאי לך לפתוח בחיים חדשים. הלוואי שיכולתי לתת לך במתנה את ההרגשה של החיים אחרי שיוצאים ממערכת מתעללת. כשמרגישים את זה, פשוט לא מאמינים איך אפשר היה לחיות בתוך התעללות ותעתוע ויגון תמידי וצורך להתגונן וחוסר אהבה אמיתית וחוסר יציבות.

[רמזורית*]

אתמול קיבלתי הודעת ווטסאפ מגיסתי המתוקה שהיא רוצה לשוחח איתי בהקדם פנים אל פנים. התעקשה להגיע במיוחד אלי היום בבוקר, מרחוק מאוד ובגשם. לא רצתה לומר למה.
היא אשה מהממת ואף פעם לא שיתפתי אותה בכלום.
יש לי הרגשה שזה קשור אלי, לעניינים אצלי. התקשיתי מאוד להירדם בגלל זה.
קשה לי לשתף עוד אדם. קשה לי עם ההתנגדות הנוראה שלו לכך. שעוד פעם אצטרך להסתיר, שהוא יחקור אותי מי יודע מהסיפור שלנו.
מצד אחד אני מרגישה שבזכות השיתוף אני שורדת, מצד שני מבינה מאוד את הכעס שלו והצורך בפרטיות. קשההההההההה
לא יודעת מה לחשוב
איזה ברוך.

[קור_את*]

קשה לי לשתף עוד אדם. קשה לי עם ההתנגדות הנוראה שלו לכך. שעוד פעם אצטרך להסתיר, שהוא יחקור אותי מי יודע מהסיפור שלנו.

ספרי לה הכול! כולל הכול! כולל על המין והכול!

שיחקור--אל תעני ואל תתייחסי. לא צריך בכלל לענות לו.

[מי_אני*]

והוא-מה פתאום אין מצב שאני הולך לשרינקים.

פתאום הבנתי שהוא כ"כ מתנגד לכל סוג של טיפול- אפילו שלך פרטי (מה זה ענייננו?! בעל אוהב היה מעודד את אשתו ללכת ולהיטיב עם עצמה) כי בסתר לבו, כנראה במקום לא מודע לגמרי (כי אם זה היה מודע הוא לא היה מסוגל לסבול את זה) הוא יודע היטב היטב שהתנהגותו אליך ואל הילדים היא רעה. והוא בחרדה לשמוע את זה ממטפל זוגי. ועוד יותר בחרדה לאבד את השליטה על ה mind שלך. כרגע הוא מצליח פחות או יותר לשלוט על תפיסת המציאות שלך: את אשה לא טובה, את הורסת, ויתר הקללות שהשתיל בך לאורך השנים. הוא יודע שככל שזה יצא החוצה-אין אדם בעולם שיראה זאת כך. והוא בחרדה.

אדם רגיל שמבין שיש לו דפוס הרסני לעצמו ולסביבתו מנסה לשנות, לטפל, להודות. אבל הוא לא אדם רגיל.

תראי יפה מאוד איך בכל פעם ש עברתי את שלב התקווה שמשהו ישתנה. אין סיכוי. חל שינוי ביחסו אליך ו/או לילדים.
אז הנה- שוב שכבר הרגשתי שוב 99 אחוז שזה הולך להגיע, שאני מתחזקת בהחלטה._ ואז פתאום בעלך לא כועס עליך _נקודת המפנה היתה רק כשאמרתי ששיטת הכעס שלו , לא רק שלא פותרת את הבעיה אלא מנציחה אותה, ולזה הוא הסכים. השיחה נגמרה באופן טיפה חיובי, והיו נסיונות לנרמל את בתקשורת מצד שנינו _ולמרות מה שקרה בסופה של השיחה _אין לי אשליה שמשהו יתהפך_ את חוזרת למקום שבו אני מנסה לשנות את עצמי, לא לכיוון שהוא מנסה אלא לכיוון שייטיב איתי וכתוצאה מכך איתו ועם כולם. לא לספור אותו כל הזמן, לבדוק מה טוב לי, להוציא אותו קצת מהראש שלי.
לשבור את הכלים אפשר בכל רגע. אני מנסה לעשות עבודה עצמית שאליה אדרש בכל מקרה, גם אם נתגרש ומוטב עכשיו._

וזה בסדר ומובן שאת רוצה לעשות כל שבידיך כדי להציל את המשפחה. ואני גם מכירה היטב את המקום שלי שבו התהפכתי והתהפכתי וכל נחמדות מצדו- קטנה ככל שתהיה- גרמה לי לפקפק בנחיצותה של הפרידה. הבאתי את הדברים פה, כדי שתראי מה קורה לך. רק שתסתכלי ותראי האם זה נשמע מוכר.

ואספר לך שאחרי שנפרדנו- שני בתים והכל, הוא שב והבטיח לי "כל" דבר ובלבד שאסכים לזוגיות. "הכל", הוא חזר ואמר. מה שתרצי. הצעתי שילך לטיפול- זה לא!
אני מתביישת (באמת!) לספר לך כמה פעמים שמעתי את ה"הכל" הזה, שמיד לאחריו, באותו היום לא היה מוכן לשנות את הדבר הכי קטן- להזיז פגישה שקבע אחרי שקבענו משהו ביחד. ועדיין נשארתי.

[פלונית_אלמונית*]

רמזורית. יקרה, אני חושבת שהסיפור שלי יכול להאיר לך,
הייתי במצב דומה עם בעלי, עד שיום אחד באחד הריבים הרגילים החלטתי שדי, נמאס לי. ביקשתי ממנו לצאת מהבית. הוא לא הסכים. איימתי כמה פעמים כבר לפני שאזמין לו משטרה. והפעם זה מה שעשיתי. יצאתי מהבית עם הפלאפון והגעתי למסור עדות במשטרה. ולאחר כמה זמן (יש עוד פרטים שכרגע לא מעוניינת לפרט) בסוף המשטרה עצרה אותו והרחיקה אותו ממני למשך חודש! אז הוא הלך לאמא שלו. וזה לא שהוא היה אלים פיזית אלי, והייתי בהלם מהעזרהשל המשטרה. והרגשתי סוף סוף שיש מישהו שמגן עלי ועוזר לי. ופתאום התפיסה שלי לגבי עצמי השתנתה. יש לי זכויות! ועצם המעשה הזה הראה לי וגם לו שאני מעריכה את עצמי ומוכנה להשתמש במה שיכולה כדי לחיות טוב. מוזר לי להמליץ לך לפנות למשטרה. אבל במקרה שלי (ושוב לא מדובר בעברה קשה או משהו שאפשר לקרוא לו בשם כמו אלימות או התעללות.. ובכל זאת זה אלימות סמויה וצריך לטפל בה באותה דרך של אלימות גלויה. ויש אנשים טובים שעוזרים. את לא לבד.

[פלונה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד לעניין הטיפול והדרישה שלו שתקליטי את עצמך.
כאמור, אני התחלתי טיפול לפני כמה זמן. הסתרתי את זה ממנו כי ידעתי שיתנגד ולא ממש היה לי כוח לריב על זה. אחרי שגילה עשה לי כתישה על איך אני הרסתי ושיקרתי והסתרתי. את השבוע שעברתי אחרי הגילוי אני לא מאחלת לאף אחד, באמת.
עכשיו הוא נע כמובן בין שתי הסקאלות - השפוי שמבין אותי והלא שפוי ממשיך לריב איתי על הנושא כיוון שזה "לא עוזר" ורק מביא מתחים וגם טוען בתוקף שאין בינינו סודות ושאני צריכה להפסיק אבל אם אני ממשיכה אז אין דבר כזה שיש בינינו סודות אז שאני צריכה לחלוק איתו את תוכן השיחות עם הפסיכולוגית. כשצחקתי אם אני חייבת בדיווח אז אמר כן.

[שקטה*]

עוד לעניין הטיפול והדרישה שלו שתקליטי את עצמך.

כשצחקתי אם אני חייבת בדיווח אז אמר כן.

פשוט מזעזע חוסר הביטחון של הגברים האלה ונסיונות השליטה הנואשים שלהם במחשבות שלכן. רק כדי לתת לכן פרספקטיבה ממערכת יחסים אחרת, אני הולכת לפסיכולוג כבר שנים ובעלי מעולם לא שאל או חקר אותי על מה שנאמר שם או ביקש שאפסיק ללכת או שאקליט את עצמי! ממש חוצפה. אולי הוא רוצה גם לחבר לך קולר או מצלמת וידאו כדי לעקוב אחרייך 24/7? סליחה אם דבריי קצת קשים אבל אני מנסה לעזור לכן לראות עד כמה זה מעוות ובכלל לא משהו נורמלי במערכות יחסים בריאות.

[שקטה*]

אין דבר כזה שיש בינינו סודות

זה לא עניין של סודות, זה עניין של מקום שהוא רק שלך ושל החופש שלך להיפגש לבד עם אנשים בלעדיו, בין אם זו פסיכולוגית או חברה או מישהו מהמשפחה. וחוץ מזה, אני חושבת שכן מותר שיהיו סודות בין בני זוג. כמובן שאם הסודות האלה גדולים או קשורים למשהו שעלול לפגוע בבן הזוג אם יגלה, כמו בגידה או ילד מחוץ לנישואים וכדומה, זה משהו אחר. אבל מותר לא לגלות לבן הזוג כל מה שחושבים או אפילו כל מה שעושים, כל עוד זה בגבולות הטעם הטוב. לשאול אותך על מה דיברת עם הפסיכולוגית או עם חברה, זה ניסיון לנסות לשלוט לך במחשבות. זה לא לעודד אותך לבטוח בו ולשתף אותו בדברים.

[מי_אני*]

זה לא לעודד אותך לבטוח בו ולשתף אותו בדברים.
וזה לא לרצות בטובתך. כמו הבעל של שקטה, גם אני מכירה בעלים שמעודדים ותומכים באשה שרוצה ללכת לטיפול, לעשות תואר או להפגש עם חברה בבית קפה בלעדיהם. על אף ההכבדה על התקציב המשפחתי. כי טובתה לנגד עינהם, לא האגו שלהם.

[מי_אני*]

כשצחקתי אם אני חייבת בדיווח אז אמר כן.
זה בדיוק כמו בעל מכה, שחושב שאשתו היא רכושו ובשליטתו. גם אם היד לא הורמה- המנגנון זהה.

[רמזורית*]

עדכון קטן. נפגשתי עם גיסתי, וכן הם עלו עלי... היא באמת מקסימה ורוצה מאוד לעזור אבל כ"כ קשה לי שעכשיו 3 מאחי ונשותיהם, שעם חלק יש לי קשר ממש אפסי יודעים יותר מדי על המשבר שלנו כולל פרטים ממש אישיים. זה ממש רע לי.
נכון שהם בעדי אבל אני מרגישה עירומה וחשופה. מה שקרה הוא שכתבתי איפה שהוא בניק אנונימי, ממש בפירוט, והם הגיעו למסקנה נחרצת שזו אני.
זה מטריד אותי ממש. לא הכחשתי את זה, וביקשתי שלא ידברו עם אף אחד אבל מבחינתי זה כבר יצא משליטה.
עכשיו למשל אנחנו מתקשרים טוב, מעניין לכמה זמן, ואני מרגישה נורא עם החשיפה הזו. אם הוא היה יודע שהם יודעים הוא היה נטרף לגמרי עלי. אוף בא לי להיעלם פשוט.

[קור_את*]

נכון שהם בעדי אבל אני מרגישה עירומה וחשופה. מה שקרה הוא שכתבתי איפה שהוא בניק אנונימי, ממש בפירוט, והם הגיעו למסקנה נחרצת שזו אני.

יקירה, אם הם הבינו שזו את, הרי שהם קלטו מזמן שאת נשואה למתעלל. לא?

עכשיו למשל אנחנו מתקשרים טוב, מעניין לכמה זמן, ואני מרגישה נורא עם החשיפה הזו. אם הוא היה יודע שהם יודעים הוא היה נטרף לגמרי עלי. אוף בא לי להיעלם פשוט.

את מרגישה נורא עם החשיפה כי את מפחדת מתגובתו?
כי אם לא, אז זכרי שלכל אחד ואחת יש צרות שונות ומגוונות. לכולם יש בעיות. בזה את לא ייחודית. אל תדאגי. הם יעזרו לך עכשיו, ובבוא היום את תעזרי להם.

היא באמת מקסימה ורוצה מאוד לעזור
בבקשה בבקשה התרכזי בעיקר ותני לה לעזור. זה יכול באמת להקל עלייך.

עכשיו למשל אנחנו מתקשרים טוב, מעניין לכמה זמן
זמן קצר מאוד, למרבה הצער. הוא לא ישתנה

[לי_את*]

רמזורית שלום רב,

שיואו כמה שהייתי רוצה להפגש איתך ולחבק אותך חזק חזק ולהגיד לך שאת חזקה ושאת יכולה לו ושאין לו שום סיכוי עליך ביום שתתחזקי ותגבשי את האני שלך.
אני כל כך מזדהה איתך כי עברתי דברים נוראיים עם בן זוגי והוא אפילו לא אבי ילדיי.
פשוט הביא אותי במניפולציות מכל הבא ליד למצב שלא נשאר ממני כלום. פשוט סמרטוט.
וכמו שכתבתי בעבר אני מדגישה שוב, אני אישה עובדת בתפקיד טוב לא סמוכה כלכלית לשולחנו של אף אחד ויש לי חברות נפש ומשפחה גדולה חמה, אוהבת ותומכת.

אז אחרי שעברתי מדורי גיהנום התחלתי טיפול וגם הוא היה שם במקום של מסתירה סודות ולא אמינה ולא שווה ולא ולא ולא ולא.... אבל אני המשכתי כי זה היה בשלב שכבר החלטתי שביחד אנחנו לא נהיה רק לא היה לי את האומץ לסיים את הקשר.

אני רוצה לאמר לך שאת השינוי שעברתי בשנתיים האחרונות אי אפשר לתאר במילים.
כל צורת החשיבה שלי ובעקבות זאת התגובות שלי השתנו לחלוטין.

אנחנו עדיין ביחד ובכל פעם שאנחנו מגיעים לאיזו דרמה מיותרת אני לוקחת אותה עד הקצה ונותנת לו לחזור את כל הדרך בחזרה.
האם הוא השתנה, בהכרח כן בדברים מסויימים.
בצורת החשיבה - אני לא חושבת שנכון לעכשיו יש שינוי דרמתי למעט ההבנה שאי אפשר "למנפלט" אותי יותר.

אבל בפועל וזה מה שחשוב (לי בכל אופן) אני עושה מה שבא לי ומתי שבא לי ואם הוא מתלונן מיד הוא מקבל קיטונות של תלונות שמקררות אותו תיכף ומיד כי הוא כבר הפנים שזה או לסגת או לצאת מהבית ולא לחזור.

ואנחנו בסוג של נדנדה אבל את מכירה את המטוטלת שבהתחלה עולה ויורדת בחדות ואז התנודות נחלשות יותר ויותר. זה מה שקורה אצלי.

אני לא יכולה להגיד לך שזה הפתרון כי הוא ממש לא אופטימלי ואני כבר במקום שברגע שמתחיל משהו אני מייד חושבת "מה אני צריכה את זה" יש בחוץ אחרים טובים יותר ולי בטח ובטח מגיע יותר טוב. אבל זה המצב שאני נמצאית בו כרגע ולפיכך אני אפיק ממנו את המיטב בבחינת זה שאת הזכויות שלי אני לוקחת ולא מבקשת. ואם הוא נחמד אלי אז הכל טוב וסבבה אבל אם לא אז הוא חוטף מנה אחת אפיים.

וכמו שאמרתי בעבר, יש כאלה שיכולות לחתוך ולעבור הלאה וזה יופי וטוב עבורן אבל לא כולנו כאלה אז אם את כמוני מתקשה לסיים את הקשר (ולא חשובה הסיבה) לפחות תפנימי שאת יכולה לו באמת ותתחילי לפעול בכיוון של העצמה שלך בכלל ואל מולו בפרט. חשוב מאד שלא תפחדי להפרד ממנו כי זה הנשק הכי חזק שהוא מחזיק כרגע בידיו. מכאן תגדלי ותפסיקי לחשוש מהכל.

לי יש סיסמה שמתנגנת בראש מיד כשאני מזהה מניפולציה : "שום דבר לא מאיים עלי" וגם "אני למקום שהייתי לא חוזרת". כך שאם הוא מנסה לשנות את דעתי בנושא מסויים על ידי זה שהוא רב איתי או מפסיק לדבר איתי או משהו בסגנון הוא חוטף שאני לא מדברת איתו ואין לי שום כוונה לדבר גם בעתיד (עד שנמאס לו והוא בא אלי !!!!) ובטח ובטח שאני ממשיכה לפעול בדיוק ורק על פי דעתי. אני יכולה לתת לך מליון דוגמאות למריבות הזויות שהיו לי בעבר שהיום הוא לא יעז להתחיל.

אז חזקי ואמצי ותתרכזי רק בשינוי שאת עצמך צריכה לעבור.
אני באמת באמת לא תלויה בו יותר נפשית ואם הוא יבוא היום ויגיד שהוא הולך אני אעזור לו לארוז בשמחה.
עד כדי כך הפנמתי את הרצון לא לחזור אחורה.

שימי לב, זה לא אומר שאין לי רגש כלפיו. עדיין כשהוא מר מלאך כיף לי וטוב לי איתו.
אבל אם מר שטן מופיע מייד צפים אצלי מלוא הזכרונות והתובנות ובאותו רגע אין לי שום בעיה שנגרר למריבה ונסיים את מערכת היחסים ביננו.


חזקי ואמצי וחזקי ואמצי וחזקי ואמצי כי זה תהליך שעוברים בו בשלבים.
ותמשיכי לשתף כי זה חלק גדול מהריפוי ומהווה בסיס לעליית מדרגה בכל פעם שעוברים שלב.

חיבוק חם חם חם ומכיל יקרה

[אופק*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי את
את אדם נפלא , הדברים שאת כותבת כל כך מרגשים, ואיך שאת כל הזמן מחזקת את רמזורית בלי שמץ של ביקורת, ממש חיבוק וירטואלי עוצמתי - אין לי מילים .
רמזורית מחזיק לך אצבעות שתימצאי את הכוחות ותצליחי להתעלות על המתעלל, את כבר רואה אותו כל כך ברור , יודעת לנתח את ההתנהגויות שלו בדיוק רב, אני בטוח שבסוף תצליחי .

[רמזורית*]

לי את, את ממש מותק
מדהים איך כשיש ימים נורמליים אני כמעט שוכחת או לפחות מדחיקה לאין שם את כל ההסטוריה המגעילה שלנו, ומספיק פיפס קטן כדי להציף שוב את הכל...
מה שהשתנה אצלי הוא שצמצמתי את השעות שלי בבית והתחלתי לעבוד יומיים בשבוע בחוץ, בעיקר לשם אוורור ופרנסה, וכן הפסקתי לתפקד כמזכירה של העסק וזו הקלה גדולה.

שבתות וחגים עדיין אתגר גדול מאוד
והברוגזים המאוסים שלו מצד אחד לא מזיזים לי, מצד אחד מזיזים לי עד דמעות (משנה דעתי כל רגע) כי זה נותן לי מנוחה מהלחץ שלו עלי, מצד שני גורם לי להרגיש רעל בבית.

[פלוני_אלמוני*]

צעד מעולה. לעבוד בחוץ ולא להיות המזכירה של העסק.

[רמזורית*]

איך בנאדם יכול להשתדל לא לדרוך במקומות שאסור ועדיין להכאיב כל כך...
בעקבות השיחה האחרונה לפני כשבועיים בה שאל אותי האיש מה צריך לעשות כדי שלא אפנה לגירושין והסברתי לו את הדברים שמפריעים לי, למרות שהיה ברור לי שזה לא יועיל בכלום,
אז הוא הבין כמה טריגרים והוא מנסה לא ליפול איתם אבל זה כל כך לא עוזר לעזאזל!!!
כמו עניין האלימות המילולית, הבטיח לא לדבר מגעיל אבל העניין הוא שהסטנדרטים שלי הרבה יותר מחמירים משלו. בשבילי, שצועקים על ילד "תפסיק לבלבל ת'ביצים" או להגיד על דעות שלי שהן טמטום וקשקוש, זו גם אלימות.

הוא הפסיק לנעול את עצמו בחדר שלנו בשבת (באמת תודה רבה) אבל זה רק כדי שלא אגיד כלום , ועדיין הוא מדיר את עצמו ממני בהפגנתיות כל השבת.
הוא התחיל להקפיד להגיע לארוחות השבת, לחמש דקות על השעון בהן הוא אוכל כריך שמכין לעצמו בלי לגעת חלילה באוכל שבישלתי או ירקות שחתכתי, עושה את ההפגנה שלו ומתקפל לחדר. וואו איזה שיתוף פעולה, פשוט כביר !! לזה התפללתי, נכון?
בקיצור, הוא חושב שאם הוא ממלא בדרכו המכוערת את הכללים שלי כביכול, אז הכל טוב ויפה. ואני כמובן מתפוצצת מזה. אני בהחלט מעדיפה שלא יבוא בכלל לארוחות מאשר יבוא ויתנהג כמו טווס וילך אחרי כמה דקות. אם אפתח את הנושא הוא כמובן יאמר שאני מתנהגת בדיוק ככה, מה ששקר גמור, כי הסיבה שאני אוכלת מאכלים שונים מכולם היא רפואית ולא הפגנתית. ואני כבר 3 שנים אוכלת ככה והילדים יודעים, מבינים ומשתפים פעולה. אצלו הסיבה לכך היא רק להראות שלא יאה לא לטעום ממה שנגעתי בו.

אני בטח מתישה כבר בהצפות של כמה רע לי, אבל באמת שאין לי מקום לפרוק את התסכול. לפעמים בא לי לצאת עליו בצעקות כמו איזו מאמא מרוקאית עם פה גדול, באוזני הילדים ושיתפוצץ...
המון פעמים אני שואלת את עצמי למה, למה לחיות ככה. למה העונש הזה. ועדיין הספקות לא נוטשים אותי לרגע, שזה יפגע נורא בילדים ובו וגם בי.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית את ממש לא מתישה. ברור שזה צעד ממש קשה לביצוע וברור שיהיו רגעים קשים לכולם. אבל אני משוכנעת שאת והילדים תצאו נשכרים במקרה שתפרדו.

[מי_אני*]

בשבילי, שצועקים על ילד "תפסיק לבלבל ת'ביצים" או להגיד על דעות שלי שהן טמטום וקשקוש, זו גם אלימות.
זו אלימות ברורה. כל בר דעת, לדעתי גם החוק, יגדיר את זה כאלימות. גרוע מכך, זו השפלה והשפטה(מלשון להפוך מישהו לשפוט). וגם הפחדה, כי רוב בני האדם, ובודאי ילדים, ימנעו ויחששו להביע דעה או רצון לנוכח תגובות כאלה.
מזכירה, שהשבוע מורה נקלטה במצלמות אומר לילד שהוא מגעיל. כל אחד מבין מיד למה זה חמור והמורה הושעתה מייד.
אני כותבת כאן, כי נשמע בין דברייך שהוא הצליח להשתלט על הראש שלך, ולמרות שאת חשה שהתנהגותו לא בסדר, את חושבת שבעצם הבעיה שוב בך כי הסטנדרטים שלי הרבה יותר מחמירים משלו. אז מחזקת אותך שהסטנדרטים שלך תקינים לחלוטין. העיוות קיים אצלו.

אני בטח מתישה כבר בהצפות של כמה רע לי
לא מתישה בכלל. המקום הזה קיים בדיוק בשבילנו.

[קור_את*]

הסטנדרטים שלי הרבה יותר מחמירים משלו.

הסטנדרטים שלך לא מחמירים משלו. אתם בכלל לא על אותה סקאלה. את נורמלית ואנושית, והוא בנאדם דוחה עם מבנה אישיות חולה.
הוא בחיים בחיים בחיים לא ישתנה.
אם את נשארת איתו את בוחרת בחיי סבל ויגון. את בוחרת בגיהנום בעודך בחיים.
ואם את חושבת שזה לא הרסני לילדים שלך לראות אותו לא אוכל את האוכל שלך ומתעלם ממך, אז את טועה טעות מרה.

[רמזורית*]

קראתי ספר שבילבל אותי: "העבודה" של ביירון קייטי. שמדבר על זה שאנשים גורמים סבל לעצמם בגלל שהם לא מקבלים את המציאות.
ושאף אחד לא יכול לפגוע בך, רק אתה בעצמך (בגלל מחשבות רעות שיש לך על המציאות)
בהקשר של זוגיות, זה ממש מאתגר לחשוב ככה.
שבן הזוג שלך הוא ככה וזהו, ואי אפשר לשנות אותו. וזה שאתה מנסה לצפות ממנו להיות מישהו אחר ולהיעלב מההתנהגות שלו שהיא עקבית אצלו, זו תקלה אצלך.
צריך לשמוח במצב כמו שהוא.
אבל איך אפשר להתעלם מדברים שכ"כ פוגעים באווירה?
איך אפשר להתעלם מאשמה אינסופית שמוטלת עלי?
יש דברים שאני מסוגלת לעשות למען עצמי למרות הביקורת שלו. אבל זה לא גורם לי לשמוח...

[פלוני_אלמונית*]

הרעיון הוא לבחון את האמונות , למשל "הוא עושה אותי אומללה"
את יכולה לעשות היכולים למשפט:
אני עושה אותי אומללה
הוא עושה אותי מאושרת
לבדוק את ההגדים הללו, והאם הם מייצגים נכון יותר את המציאות.
אולי תמצאי שבעצם הוא עושה אותך מאושרת, אז זה נפלא.
אולי תמצאי שאת עושה את עצמך אומללה בכך שאת בוחרת לחיות איתו, ואז זה יכול להביא אותך לפעולה מתוך האחריות לחייך.

[פלונה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הייתה תקופה שעבדתי קצת עם הספר אבל ממש לא בהקשר של הזוגיות הנוכחית שלי אלא יותר בתחומים של לקבל את הגוף שלי ואת המראה שלי. בתחומים האלה דווקא נתרמתי מהשאלות האלו כיוון שהבנתי שהרבה מה"עובדות" שסיפרתי לעצמי הן לא יותר ממחשבות.
היית תקופה שחשבתי לעשות את העבודה גם בהקשר של הזוגיות הרעילה שבה אני נמצאת אבל לא יכולתי כי אם הכול בראש שלנו אז איפה האחריות של בן הזוג על האמירות והמעשים שלו???
מה שכן, מסכימה עם הרעיון שהרבה מהסבל שלנו לא נובע מהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים אלא מהמחשבות שלנו עליה.
בגדול נראה לי שהעבודה מכוונת אותנו למקום בו אנחנו מבינים שזו המציאות שלנו, ולנסות שלא לחשוב שוב ושוב "לא ככה זה צריך להיות" "הוא אמור להתנהג אחרת".
ראיתי ששאלת כמה שאלות באתר של באופן ושבשמת המליצה על עבודה עם מנחה, דעי שאפשר לעשות עבודה מונחית גם דרך הטלפון, לא חייבים ללכת פיזית.
יש גם ביוטיוב די הרבה סרטונים של ביירון קייטי עושה את התשאולים האלה לכל מיני אנשים בכל מיני סיטואציות, ממליצה בחום להתנסות.

בהשראתך, מקשיבה ממש עכשיו לסרטון כזה. אני אחרי ריב מאוד קשה עם בן הזוג, מקווה שזה קצת יוריד את רמות הכעס והחרדה שלי.

[שקטה*]

אני אחרי ריב מאוד קשה עם בן הזוג, מקווה שזה קצת יוריד את רמות הכעס והחרדה שלי.

היי פלונה, מצטערת לשמוע שהעניינים לא כל כך משתפרים... רוצה לשתף קצת?

[קור_את*]

ושאף אחד לא יכול לפגוע בך, רק אתה בעצמך (בגלל מחשבות רעות שיש לך על המציאות)

זוהי תיאוריה שכשמחילים אותה על תחומים כמו התעללות היא ממש מסוכנת.
היא תמיד מזכירה לי את הסיסמאות המופרכות והמסוכנות של שרי אריסון שהאושר מתחיל בעצמי, תוך כדי שהיא פיטרה כ-1000 עובדים מבנק הפועלים. כשמישהו מפוטר ואין לו איך לפרנס את הילדים שלו, אז המציאות פוגעת בו. אותו דבר בזוגיות עם מתעלל/ת. כשמתעללים בך, זה פוגע בך. וההתעלמות מזה מסוכנת.

[קור_את*]

_צריך לשמוח במצב כמו שהוא.
אבל איך אפשר להתעלם מדברים שכ"כ פוגעים באווירה?
איך אפשר להתעלם מאשמה אינסופית שמוטלת עלי?_

את בשום אופן לא אמורה להתרגל למצב מחפיר כמו שבעלך המתעלל כופה עלייך ועל המשפחה. ואסור להתעלם מהרעל שלו. כי הוא חודר ומזיק.

[פלונה*]

היי פלונה, מצטערת לשמוע שהעניינים לא כל כך משתפרים... רוצה לשתף קצת?
תודה
אולי אכתוב בדף שלי, לא רוצה להיכנס לדף של רמזורית, שלא יפריע לרצף.

[לי_את*]

"אנשים גורמים סבל לעצמם בגלל שהם לא מקבלים את המציאות"
נכון ! במידה מאד מסויימת.
לא נכון בכלל ! כשמדובר בבן זוג מתעלל.

כמו כל דבר אפשר לפרש את זה לאלפי כיוונים.


בן זוג מתעלל גורם לסבל רבבבב מאדדדד בלי קשר לתפיסת המציאות שלך.
אולי את מוסיפה לסבל הזה כאשר את מנסה להבין "איפה טעית" אבל את בטח לא זאת שיוצרת את הסבל.

בן זוג מתעלל הוא כמו סירה רעועה בלב ים. אם יש שמש נעימה אז המצב נסבל אולי אפילו מלווה בהנאה, אבל אם מגיעה סערה כל מה שמעניין אותך זה לייצב את הסירה ולא לטבוע.
כך או כך לא מדובר בשיט תענוגות גם אם תנסי לדמיין שאת בסירת פאר.

אז קיבלתי את המציאות וכן זה הקל משמעותית על הסבל כי אני כבר לא מתבלבלת אבל זה לא מונע את מהסבל להתפרץ מידי פעם.
מה שכן, למדתי להחזיר וגם זה סוג של הפחתת סבל.


אולי זה עוד שלב שאני עוברת, כי תכל'ס מי צריך את זה בכלללל.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית, לגבי העבודה את לא אמורה לשמוח שזה המצב. אבל הכוונה שכן תתחילי לראות את המציאות כפי שהיא. למרות שבמחשובתיך הוא אמור לדוגמא: לחמול עליך, להיות שותף, לפרגן או כל דבר אחר. הוא לא. וזו המציאות. ואי אפשר להתווכח עם העובדה שזו המציאות. כאן נכנסת הבחירה שלך. מאחר ואת לא יכולה לשנות אותו ומאחר ואת לא יכולה להשפיע על אף אדם חוץ מעל עצמך זה המקום שלך לפעול ולשנות.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תוציאי את האשמה מהמשוואה. אשמה לא מובילה אותנו לשום מקום טוב...

[קור_את*]

אולי זה עוד שלב שאני עוברת, כי תכל'ס מי צריך את זה בכלללל.

ליאת יקרה, זו אכן שאלה חשובה. חיים רק פעם אחת.

[קור_את*]

תודה לליאת ולאם ואחות על הדברים החשובים והמנוסחים היטב.

[רמזורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק לומר שהיתה שיחה שבה הרגשתי שסוף סוף משהו זז בחומה הבצורה שלו. אמרתי לו שאם הוא ממשיך לבטא בשבתות לארוחות רק כדי לצאת ידי חובה ומשרה אווירת נכאים, אז דממש אבל ממש יחסוך מאיתנו את המועקה הזו.
ושנית, שאני מתחילה טיפול לעצמי ומבחינתי זה to be or not to be ואני לא מוכנה לוותר על זה בשום אופן.
אז הוא אמר שהוא החליט להילחם על המשפחה כי אחרת הוא יפסיד את כל מה שיש לו בחיים (רק שלא נתן תשובה ברורה איך!) אז הסברתי לו מאה פעמים, ולשם שינוי הוא הקשיב ולא סתר אותי כל שניה, שהבאסה והצער שהוא משפריץ בצורה אקטיבית הורסים את האווירה ואת המשפחה, שהוא מתבוסס בעבר ובהאשמה במקום לבנות את העתיד שכל כך חשוב לו, ושיתחיל לחיות בהווה ולשים לב איך ההתנהגות שלו פוגעת בי בילדים וגם בו. כי הוא מחליט שרע לו, ואז מתנהג ככה ומנציח את הרע הזה בעצם.
זה הולך להיות מאוד מאתגר להתעקש על הטיפול שלי למרות התנגדותו העזה, אבל האתגרים כאן כדי להישאר ואני לא רוצה למצוא את עצמי שנים באותו מקום בלי להתקדם, בלי לחיות הכי טוב שאפשר איתו או בלעדיו. ולכך אני צריכה מקור כוח חיצוני. שלמרות שהוא טוען שהוא "יכול לטפל בי" ובכן, פחחחח.

[אם_ואחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הכבוד. בהצלחה בטיפול אל תוותרי על זה.

[לי_את*]

וואוו רמזורית כל הכבוד.
את בדיוק בכיוון הנכון.
טיפול לעצמך שישנה אותך ישנה את כל האווירה סביבך.
בוודאות את תגיעי למקום יותר טוב.


יש את התקופה שמבינים שמשהו ממש לא בסדר
אחר כך באה התקופה שצריך לעמוד מול המראה ולהודות בכך בקול רם בלי לחפש סיבות מקילות ותירוצים
ואז מגיעה התקופה שמתחילים לפעול.

מרגע זה והילך את תלכי 2 צעדים קדימה ואחד אחורה כל פעם אבל הכיוון קדימה ישאר הדומיננטי.

• זהו אי אפשר לחזור אחורה כי עכשיו זאת כבר הנפש שלך שלא מעוניינת בכך יותר.

מאחלת לך בהצלחה ומחזיקה לך אצבעות.
חיבוק גדול

[פלוני_אלמוני*]

רמזורית שלום,
מה שלומך ?

[פלונה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצטרפת לשאלה

[שקטה*]

מצטרפת לשאלה
גם אני

[קור_את*]

רמזורית, גם אני חושבת עליך ורוצה לדעת מה קורה. אנא עדכני

[רמזורית*]

טוב נכנסת לפה אחרי הרבה זמן ויש לי הרבה מה לכתוב.
היו בערך חודשיים די טובים. הוא עשה השתדלות משמעותית לפחות בקטע של השבתות, להיות בארוחות ולהיות בהן באמת.
בשבתות עצמו עדיין יש הרבה נתק, כי לא מדברים הרבה, אין ממש על מה. אני הרבה קוראת ספרים (פעולה ששנואה עליו ומרגישה לו כהתרחקות מכוונת)
אבל האווירה בסך הכל היתה סבבה
עדיין היתה בעיה לא פתורה של הריחוק בינינו, ההתחמקויות שלי ממנו ולכן המצב לפני שבועיים שוב חזר להידרדר.
שבת שעברה הוא ישן ולא בא בכלל לארוחות.
בשבת הזו בערב הוא עשה מעשה מכוער בטירוף. בא לארוחה (אחרי שכנועים שלי) ואחרי דקות ספורות קם, ונעל עצמו בממ"ד כך שהילדים שמעו והרגישו שהוא הלך.
והיה שם כמה שעות טובות.
בבוקר ניסה להתנצל ולשתף פעולה. בהתחלה לא התמסרתי וכעסתי, אחרי כמה זמן הפשרתי.
ניסיתי לדבר איתו בחדר, לא שיתף פעולה בכלל. לא ענה ולא היה מוכן לדבר
מבחינתי זו היתה חציית קו אדום מאוד, שנעשתה ביודעין ופעמיים ברציפות.
והוא מצפה שאחרי זה אהיה טובה וחמודה ופשוט אעלים עין ממה שהיה, איך אפשר???

כל זה בזמן שיש לי משבר נוראי ביחסים עם אחד הילדים שהתחיל לצפצף עלי בגדול, להתחצף קשות ולהתפוצץ משטויות (מוכר מאיפשהו?) כשאבא שלו מגבה את העניין בכך שהוא לא מתערב , נותן לי להתבשל עם זה וכמובן לטעון שהכל בגללי.
והבת הגדולה בתקופה דכאונית ממש, כשאני מנסה לדבר עם בעלי על זה הוא : א. מאשים אותי במצב ב. מציע הסברים הזויים לדיכאון שלה וכמובן מתנגד נחרצות לפנות לעזרה מקצועית.

עכשיו, אני יודעת מה הפעיל אצלו את הרצון לדרדר חזרה את המצב.
הוא מרגיש שהוא ניסה והתאמץ ללכת לקראתי איזו תקופה, ללא תוצאות מצידי, כי הוא טוען (לא במילים אבל הוא שקוף לי לגמרי) שאני לא אוהבת אותו ומתרחקת ממנו.
אוקיי.
לא אוהבת אותו? יכול להיות. קשה לאהוב ככה.
אני מקבלת ממנו שפע של אהבה גופנית ש: אינה מגובה כלל בהערכה אישית, ואינה מתחשבת ואף רומסת את מה שנוח ונעים לי.
התוצאה היא שאני אכן דוחה אותו והרבה.
וכשאני כן משתפת פעולה או יוזמת הוא מגיב בהלם, באי אמון ודוחה אותי. (כאילו מרגיש שאני משקרת)
מה שאולי גם גרם לפיצוץ של אתמול זה שהוא שוב התחיל לחפור לי שאלד עוד תינוק.
לעזאזל איתו. כמה אפשר להיות מנותקים מהחיים.
ולדבר על זה כמו שני בני אדם תרבותיים ברור שלא בא בחשבון,
כמו שאי אפשר לדבר איתו על שום נושא בעולם שהוא לא העבודה והעסק.
כל מילה שניה שאני אומרת הוא מכנה אותי קשקשנית או חרטטנית או חפרנית. אז מה הפלא שהפסקתי לנסות?
ולדבר עם אנשים אחרים עלינו, זו חוצפה.

לא לא הלכתי לטיפול.
אני בהחלט שוקלת לחזור לזה שוב. בזמנו שוחחתי פעם אחת עם המטפלת בטלפון והסברתי לה את מורכבות המצב, וביקשתי שאנסה שוב כשאוכל להתמודד עם הטיפול.
בחודשיים האחרונים לא היה צורך כי באמת הכל היה כביכול סביר, אבל הנה שוב נמאס לו והוא חזר לסורו.

לא יודעת איך להמשיך מכאן.
ושני הילדים שתיארתי למעלה הם במצב כה נפיץ שכל שינוי סטטוס במשפחה יכול לפרק אותם לגמרי, וגם אותי.
אבל אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה שוב, רק על איך יוצאים מהביצה הזו. בלי תוצאות מרחיקות לכת.

[קור_את*]

רמזורית יקרה, טוב שאת מעדכנת ומתארת מה שקורה. זה שומר אותך במודעות וגם דאגנו לך.

ושני הילדים שתיארתי למעלה הם במצב כה נפיץ שכל שינוי סטטוס במשפחה יכול לפרק אותם לגמרי, וגם אותי.
ברור לך שזה הפוך. הם ככה בגלל המצב המתעלל והמטורף שבו אמא שלהם נמצאת. את הבן שהופך למתעלל בעצמו תצילי רק אם תיפרדי מאבא שלו והוא יבין שזה לא נורמלי לחיות כך. את הבת תצילי רק כשתפסיק לראות את אמא שלה מדוכאת על ידי אבא.
הם רואים הכול ומרגישים הכול. הכול!!! היחסים ביניכם הורסים אותם לחלוטין.
חבל על כל דקה

[קור_את*]

ושיהיה לך ברור שבעלך הוא אדם מגעיל ומטורף. אם מרוב שהתרגלת למצב את לא רואה את זה: הוא מטורף ומגעיל.