יש פה מישהי שחיה עם חולה ocdפוסט טראומה

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבעלי יש OCD חמור, שרק הלך והחמיר בגלל הקורונה (ישבה לו בול על ההיפוכנדרויות שלו). בגלל שהוא הלום קרב שטופל, במשך תקופה ארוכה הוא סירב לקחת כדורים (מכיר את האפקט), אפילו שזה גרם לו לחשוד שאחותו מנסה להרעיל אותו.
עכשיו הוא מכיר במצב והתחיל טיפול, אבל אני הפכתי להיות השק חבטות שלו.
כל הבית והדברים סובבים סביבו וסביב הצרכים שלו וכל פעם שאני עושה משהו שלא מתאים לו, אני זוכה בכינויים כמו "חרא של בן אדם", "אני התחלתי לקחת כדורים, אבל לך תשאר אישיות מחורבנת". "את צריכה טיפול", "את צריכה עזרה", באשמתך אני במצב הזה, את גרמת לזה." קיבלת מה שרצית מהתחלה - לסמם אותי בכדורים אבל את נשארת בן אדם נורא"
הוא אומר את זה ליד הילדים וכל פעם שקצת רע לו ותמיד זה נגמר ב"תקחי את הדברים שלך ותעזבי, אני לא רוצה לחיות איתך יותר".
אני לא יודעת מה לעשות.
ברור לי שחלק מהריבים הם באשמתי, אבל זה שריב על כל דבר קטם מסתיים בזה שיש לי חרא של אישיות והמבחנים האינסופיים האלה אם אני אשאר ואלך וכמה הוא יכול להרשות לעצמו לבדוק אותי ולפגוע בי עד שאני אשבר, מתישים.
הוא מסתיר מכל הסביבה שלו את האמת - למרות שקשה לא לראות שהוא לא בסדר.
הוא רזה מלא, לא מוכן להתגלח ולהסתפר (מקריח כן), ניתק קשר עם חברים שלו ומשתמש בי כצוהר לעולם החיצון.
מה אני אמורה לעשות?
אז אני משקרת לעצמי ואומרת שעוד שלושה שבועות הכדורים אמורים להתחיל לעבוד והוא יחזור להיות באיזון, אבל זה שקר. הוא תמיד אמר לי שאני בן אדם רע ושיש לי חרא של אישיות ואני לא יודעת מה לעשות.
אני לא רוצה שהילדים שלי ישמעו את זה עליי
אני לא רוצה להרגיש כזאת
אני לא חושבת שאני כזאת
פעם קודמת שהוא השתגע פשוט הייתי בורחת מהבית. הייתי אחרי הלידה של הילד הראשון והוא נכנס לדיכאון קשה עם צרחות ואיסורים. ואני אמרתי לו דברים נוראים. אמרתי לו שהוא עול ושהוא לוקח לי את כל האנרגיה והייתי מותשת. פחות שכבתי על הרצפה ובכיתי שעות.
זה היה לפני 4 שנים. מאז הוא לא מפסיק להזכיר איך התנהגתי אליו נורא אז ועכשיו זו כאילו ההזדמנות לכפר.
כל כך אכפת לו ממה חושבים אליו שהוא לא מספר לאף אחד אף פעם שהוא לא בסדר וגם לי אסור לספר.
בהתקף הקודם שיתפתי את ההורים שלי והם הצילו לי את השפיות ועזרו לי עם התינוק. הם בעיקר היו מקלט שאליו יכולתי לברוח כשהבית הפך לגיהנום.
עכשיו זה לא גרוע כמו פעם קודמת (אז הוא חתך את היד והפסיק על דעת עצמו טיפול וכדורים פסיכיאטרים) אבל אני תוהה עד מתי אני אצטרך להיות השק חבטות שלו. אני באמת חושבת שכשאני יום אחד אקום ואלך, לא יהיו לו את מי להאשים בחיים האומללים שלו.
אבל לא בא לי להיות האשמה כל הזמן.
שום דבר לא משמח אותו, אסור להחמיא לו, אסור להגיד דברים טובים, אם עושים משהו כדי לשמח אותו הוא יתחרפן ואני אפילו לא יכולה לשתף עכשיו את ההורים שלי כי חשבתי שאני אוכל עכשיו לתמוך בו.
(הוא הפסיק לבוא אליהם ולאכול מהאוכל שהם מבשלים).
אין לי עם מי לדבר על זה.
והחלק הכי הכי מטומטם - היו לי מלא מחשבות על לעזוב אותו. מפנטזיות ועד חיפוש מקום פיזי, ודווקא עכשיו, הקורונה קירבה ביננו וכשהוא מטיח בי את הדברים הנוראים האלה, הכי מעציב אותי שהוא רוצה שנפרד.
אלוהים אני דפוקה.
אשמח לדעת אם יש כאן מישהי עם בן זוג OCD ושמבינה בזה.
זה לא באמת קשור למצב שלי, אבל אולי זה יאיר דברים שלא הבנתי

[פלונית*]

למה את לא עוזבת?

[הסטודנטית_פוחדת*]

יש לי או סי די יש לי גם הפרעת אישיות, בעלי רוצה שנביא ילד ואני מסרבת. לא אכפת לי שהוא יקום וילך. למרות שלא חושבת שזה יקרה.
אולי גדול על בעלך להתמודד עם החיים שהוא יצר לעצמו.
בכל מקרה את חיה באווירה של אלימות וטרור וכך גם הילדים שלך ואין לכך הצדקה. שתפי את הורייך או הרווחה וקבלי מהם תמיכה זה מגיע לך ומגיע לילדייך.

תוספת מהיום 10.9.2020: מעוניינת לדייק את דבריי.
בעלך הוא בעל מתעלל. בין אם יש לכך נסיבות מקלות או אין, זה לא מעניינך, מהסיבה הפשוטה, שכשגבר מתעלל באם ילדיו, הוא בהכרח מתעלל גם בילדיו.
מקווה שמאז כתיבת הדברים פנית לעזרה ותמיכה....

[סמדר_נבו_מנחת_משפחות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא עונה לקריטריון שביקשת מישהי שחיה עם חולה......אני מנחת משפחות
מהכרותי עם אנשים עם שתי הבעיות יש כאן בעיה שלישית או שתיים נוספות לאבחון
השיתוף של הורייך חשוב ביותר, הוא מעיד שאינך מתבישת,
האם את יכולה לעבור אליהם לתקופה? האם יש לך אפשרות להעזר בעובדת סוציאלית בסביבה
אני חושבת שהיכולת שלך לספוג היא בעיה אחת וההשפעה של דבריו לטווח ארוך על הילדים היא בעיה אחרת
אם את נוהגת ויכולה להגיע לשריגים שנמצאת 15 ק"מ מבית שמש אשמח לייעץ לך ברמה מעשית בתשלום סמלי, 0544893772

[לילי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני - את עדיין כאן?
מה המצב בינכם עכשיו? האם הכדורים איזנו אותו?

רציתי לכתוב שאת ממש לא חייבת לו "תיקון" של העובדה שעזבת אותו לפני ארבע שנים, את מרגישה אשמה שלכאורה נטשת אותו בעבר, הוא קולט את זה ועושה עלייך מניפולציה.
גילוי נאות שאני טובה בלדבר על ולאחרים אבל אני עצמי בזוגיות דומה כבר שנים ולא עזבתי וגם לא נראה שאי פעם אעזוב.
אצלנו הקורונה דווקא מאוד מיתנה משהו ביחס שלו אליי אז כבר קשה לי לדמיין כמה נורא הוא יכול להיות וכיוון שאני אלופה בהדחקות אנחנו ממשיכים לחיות כאילו הכול בסדר.

[פלונית_אלמונית*]