לא נמשכת לבעלי מפחדת להתגרש

[אנונימי]

שיתוף:לא נמשכת לבעלי מפחדת להתגרש

[הילי*]

אני רוצה להפרד. אני נשואה+1
לאחר תקופות של עליות ומורדות (ובעיקר מורדות). אחרי יעוץ ממושך שהוביל לשלום קר. מעט סקס בקשר מהתחלה, פעמים ספורות לאחר הלידה ובחצי שנה האחרונה ללא סקס בכלל.
אני מבינה עם עצמי שאני כבר לא מאוהבת ולא נמשכת בכלל לגבר שחי איתי והוא אפילו דוחה אותי.
במיוחד דוחה אותי הריח שלו והאופן בו הוא נוגע בי. בדרך כלל כשהוא מלטף אותי כל הגוף שלי מתקשה ואני נהיית עצבנית. יש לו ליטוף מעצבן. כמעט תמיד בא לי להקיא מהריח שלו.
נראה לי שאם אני חשה ככה אין ברירה אלא להפרד.
האם משהי היתה במצב דומה לשלי? האם לדעתכן יש לי סיכוי להמשך אל בעלי שוב? (מההתחלה לא כל כך נמשכתי אליו, כלומר נמשכתי אליו רק בתקופות מסויומות בחודש, אבל עכשיו אני לא נמשכת אליו כל הזמן)

כבר היינו ביעוץ זוגי ממושך שהצליח לשפר את התקשורת, אבל לא לגרום לי להתאהב ולהמשך בבעלי
מה כדאי לעשות לפני שמפוצצים את העסק כדי לצאת מזה עם כמה שפחות נזק כלכלי ונפשי?

יש מין מיתוס כזה שאם אין אהבה וניסיתם הכל אז חבל על הזמן, שלא חשוב מה הכל עדיף על חיי בשקר
אבל כשאני חושבת בצורה שכלתנית על המחיר אני לא בטוחה שהוא שווה לי....
חששות שיש לי:


אני כבר בת 35 ויש לי רק ילדה 1. אני רוצה עוד ילדים, מה הסיכוי שזה יקרה אחרי שאפרד?
אני דואגת איך אסתדר מבחינה כלכלית. לא קנינו עדין דירה ויש לנו חסכונות על סך 200 אלף שקל בלבד. אני מרוויחה שכר מינמום.איך אפרנס את עצמי ואת בתי?
להורים שלי אין בכלל כסף בכדי לעזור לי

כיום עבודה+ילדה+אחזקת הבית משאירים אותי ב8 בערב עם הלשון בחוץ. מאיפה יהיה לי כוח לצאת לדייטים אחרי שנפרד? מבחינה חיצונית אני נראית בסדר. לא משהו מיוחד. מה הסיכוי להשיג אהבה ?
אני די מפחדת לישון בבית לבד (הילדה לא מפחיתה את הפחד) ומעולם לא ישנתי לבד מלבד הפעמים שבעלי היה במילואים/חו"ל ואז בקושי ישנתי.

[פלוני_אלמונית*]

יש עוד המון דברים לעשות לפני שנפרדים. לא בהכרח כדי להחזיר את האהבה או ליצור את המשיכה, אלא כדי לחזק את עצמך וכדי לצאת מהמערכת יחסים - אם תחליטי לצאת בסופו של דבר - כחזקה ועצמאית. התחילי בלהרוויח יותר כסף, בללמד את עצמך להתמודד עם מצבים לבד, חזקי את עצמך, את אהבתך כלפי עצמך - אלה תהליכים שאת יכולה לעשות גם כשאת עדיין נשואה לבעלך. ראי מה קורה כשתהליכים אלה מתרחשים.

[פלוני_אלמונית*]

שלום לך
אני בוחרת לכתוב בעילום שם מפאת הנושא המדובר.
גם אני לא נמשכת לבעלי.
בכלל.
אנחנו נשואים 8 שנים שכבנו אולי עשר פעמים. כן אני רצינית.
מתוכם לא נהניתי מעולם.
נראה לי שגם הוא לא.
יש לנו ילדה מדהימה.
אני אוהבת אותו כחבר ושותף לחיים וכאבא של ביתי אבל קשה לי בלי סקס.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני רוצה להתגרש ולא רוצה באותה מידה.
אנחנו מאוד רוצים עוד ילדים.
היחסים ביננו טובים חוץ מהסקס. אגב
אני חושבת שהוא הומו וגם אמרתי לו את זה.
בזמן האחרון החלטתי לחפש לי מאהב סודי ולא לפרק את התא המשפחתי שהוא די חם ונעים תכלס.
בינתיים עוד לא העזתי לעשות זאת
ואני נטולת סקס...
עצוב.
לפניו היתי עם סוסי הרבעה אלופים במיטה אבל יש דברים שהוא נותן לי ואף אחד מהם לא נתן
הוא אדם מקסים.
הוא אבא טוב הוא חבר טוב
אגב, אין לי בעיות פרנסה וזה לא שיקול של להשאר איתו.
קשה
קשה
חשבת על לקחת מאהב???????
אגב דיברתי איתו על נישואים פתוחים והוא לא מעוניין אבל אמרתי לו שזה משאיר לי רק את האופציה של לבגוד אז שיקח את זה בחשבון.
לא יודעת מה לייעץ לך ולעצמי.
לא פשוט לחיות בלי סקס
לא פשוט גם לפרק משפחה.

[הילי*]

קיוויתי שהיו כמה נשים שהתגרשו כבר ושיתנו לי איזו עצה טובה. הרי כל מי שהתגרשה עברה תהליך שפעם היא אהבה את האיש שאיתה וכעבור x זמן הרגישה שהאהבה מתה והיא חיה עם גוויה.

[פלוני_אלמונית*]

כלומר שכבר החלטת להתגרש?
או שאת מחפשת פתרונות?

[פלוני_אלמונית*]

אם הבעיה היא רק מינית אפשר לנסות טיפול מיני
להתגרש תמיד אפשר אז השאלה שלי אם הבעיה שלך היא רק מבחינה מינית או בכל התחומים בחיים המשותפים?
האם את אוהבת אותו?
האם את מרגישה נאהבת על ידו?
כי אם כן שווה לנסות מספר טיפולים לפני שמפרקים את החבילה..

[פלוני_אלמונית*]

מדהים! פתחתי את הדף הילי והרגשתי כאילו כתבתי אותו בעצמי לרגע נכנסתי לפארנויה שכתבתי אותו בלי לשים לב,
הרבה עצות אין לי חוץ מלנסות לפתוח את הלב ופחות לכעוס ואז מתפנה מקום לתשוקה.

[או_רורה*]

טיפול מיני, ויפה שעה אחת קודם.
וגם, אולי את לא נותנת לזה מספיק צאנס? ריח גוף זה דבר שניתן לפתור באמצעים פשוטים יחסית.
אולי לא פה הבעיה, אולי הבעיה היא שאתם לא מתקרבים מינית באמת.

ניסית לדבר איתו על זה? להגיד : "יש לי בעיה עם המשיכה שלי אליך, הייתי רוצה שתעשה ככה וככה.."?

[הילי*]

בדיוק היום רציתי לכתוב כמה עצוב לי. שהלכנו אני ובעלי והילדה לפארק ורק שתיקה גדולה בינינו וכמה אני לבד. אין לי אף אחד בעולם שאני יכולה לספר לו
רק ללכת ליעוץ בתשלום וכנראה זה גם מה שאעשה, אבל כל כך רציתי לקבל חיבוק, אפילו אם זה רק חיבוק ווירטואלי. אני כל כך מפחדת להפרד. מפחדת מהעוני, מהלילות החשוכים, מתחושת הכשלון, מהפרדה מחמותי הנהדרת שהיתה לי תחליף לאמא האמיתית הנרקסיסיטית, האגואיסטית והנוירטית שלי.
קראתי השבוע בידיעות ביחד כל עם ישראל על ספקטור שמצאה אהבה חדשה. וגם אני רוצה להיות נאמנה לאמת שלי ולעזאזל כל העולם! כמה קל יחסית לעזוב ילדה ובעל דואג לטובת רומן מסעיר ואופציה לאהבת אמת. כמה קל יחסית לעזוב כשיש בטחונות כלכליים- דירת גג בת"א הורים בדניה ומשכורת נאה משל עצמה. כשכל הפרשיית אהבים שלה בעצם רק מקדמת אותה מקצועית, שהרי מקצועה הוא להתערטל נפשית מול המדינה בצורה מסקרנת תוך כדי להטוטי מילים. ומה לי יש.
?לא חופשה באמסטרדם מחכה לי, לא גבר מסוקס, אינטלקטואל שנון ומיוסר. אף אחד. ובכל זאת גם אני בן אדם לא טרול ובכל זאת גם לי יש ילדה רכה ורגישה
אז דנה ספקטור כותבת בקול גלוי מי היא ומשלמים לה על כך. ואני מסתתרת בשם בדוי. נכון. אבל אפילו ספקטור לא כתבה בעיתון לפני שפגשה את רן שריג כמה חרא לה בבית
לא יודעת למה בכלל כתבתי על ספקטור ומה זה קשור החיים שלה לחיי. המחשבות מאוד מבולבלות לי...

[הילי*]

_טיפול מיני, ויפה שעה אחת קודם.
וגם, אולי את לא נותנת לזה מספיק צאנס? ריח גוף זה דבר שניתן לפתור באמצעים פשוטים יחסית._

הידיים שלו קרות ולחות. חולמת על ליטוף ממגע ידיים חמות ויבשות ילטפו אותי

[אהבת_עולם*]

הילי, אני קוראת אותך.
אין לי במה לנחם. את צודקת שאת רוצה אהבה ומשיכה.

<גם אני לא אוהבת ידיים לחות>

[אהבת_עולם*]

אבל כל כך רציתי לקבל חיבוק, אפילו אם זה רק חיבוק ווירטואלי

[אהבת_עולם*]

ואולי כזה יותר יתאים לך?

[הילי*]

תודה אהבת עולם

[פלוני_אלמונית*]

כמה זמן אתם נשואים?
מתי זה התחיל?

[הילי*]

_כמה זמן אתם נשואים?
מתי זה התחיל?_

מתחילת החברות היו קשיים, אבל לי עצמי היו קשיים אישיים כנראה כל כך רבים שמצאתי בקשר הזה אי של בטחון יחסי. זה יכול להשמע אולי כאילו אני מקרה סוציאלי, אבל נראה לי שמי שמכיר אותי בטח חושב שאני בעיתית באופן אופנתי תל אביבי. מי שמכיר אותי טוב יודע שאני כל חיי הולכת על חבל דק.
אני לא יודעת אם עכשיו אני יותר חזקה ממה שהייתי כשהכרתי את בעלי, אבל אני מרגישה שאין לי באמת יותר כמעט מה להפסיד. הקשר כל כך רע. גם כשהכל נעים, טוב וקל מסביבנו יש בינינו רק שתיקות מעיקות. בתכלס אם היינו עשירים ואם לא היתה לנו ילדה מזמן היינו נפרדים

[הילי*]

אישי אמר לי בתגובה לפרשת ספקטור שאולי היא התחברה לא' כי היתה במקום אחר כשהכירה אותו ועכשיו היא כבר לא צריכה גבר יציב שישמור עליה. מעניין שהוא אמר את זה, אולי הוא חושב שגם אני כבר במקום אחר וכבר חזקה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הילי הי

כנסי לדף של ביר ביר - יש שם כל מיני הנחיות שנתתי עבור חברה שלה, שרצתה להתגרש.
אם יש לך שאלות ספציפיות את מוזמנת לשאול.

[אלמונית*]

אני רוצה להפרד. אני נשואה+1_

ברור שאת פוחדת להתגרש וזה מובן מאוד
"קר שם בחוץ"
אקדיש לך שיר יקרה

http://www.youtube.com/watch?v=svGsVcPMTgw

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי שמי אנונימית
אני נשואה לבעלי 3 שנים , התחתנתי ממקום של אהבה וטראומה גם יחד .
הגעתי למצב לאחרונה שאני רוצה להתגרש .
מה שמחזיק אותי עדיין זה החוסר תמיכה מצד הוריי למצב . הידע שאני צריכה לעבוד קשה
כדי לשכור דירה לבד בכל זאת אני כולה בת 26 ואין לי עבודה קבועה כרגע ורישיון.
הייתי אומרת בהסתכלות לאחור שהייתי רוצה לחזור להיות רווקה ..
אין לנו ילדים וגם משיכה כרגע , אני מרגישה גם שכל ליטוף של בעלי מציק לי ..
אינני יודעת מה לעשות ? וכיצד לגרום להוריי להיות יותר מבינים למצב ..
איזה סמכות יכולה לעזור לי בזה ?

[שלולית_י*]

הסמכות וההסכמה שלך לבנות את חייך.

1. השיגי עבודה קבועה, אפילו לא במקצוע שלך, כדי שתוכלי להרגיש שיש לך מרחב נשימה ואת כבר לא תלויה בו. ככהההחלטות שלך יהיו מתוך בחירה וחופש, ולא כי את תלויה וחייבת.
2. סדנת טנטרה. איתו. אין מה להפסיד, נכון? יש סדנאות של נירוואן עמנואל לב, למשל. ויש פה באתר את מיה גל ודרך הלוטוס.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשואה 20 שנה בת 39 3 ילדים מושלמים
אהבה שלי לבעלי היתה הכי מושלמת שבעולם
לא יודעת מה קרה 3 שנים אני שונאת את בעלי זה בעל שכל אישה חולמת עליו כמה אהבה היתה איך זה קרה לי

[מציאותית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי הילי אני נשואה +ילדה יש לי אהבה גדולה עם הרבה עבודה.. רציתי להגיד לך אל תעשי את זה את לא תימצאי אושר אחר בחוץ הכל זה דמיון אין גבר מושלם ואין נישואים מאושרים,תמיד זה יהיה ויתור ועבודה אני אומרת לך את זה מניסיון אני התחתנתי עם בעלי בלי שום רגשות ותשוקה הדבר היחיד שהוא נתן לי בהתחלה זה ביטחון,היה לי קשה מאוד עם המראה שלו והמגע אבל אחרי מה שראיתי בחיים גברים חתיכים מושכים חסרי לב ומוסריות, החלטתי שמה שהכי חשוב לי זה בן אדם טוב ואמין ועם כזה אדם התחתנתי בלי כלום היה לי קשה מאוד בהתחלה הכרחתי את עצמי להינות וזה בא לאט לאט עם עליות ומורדות מה שעזר לי להצליח זה שהפסקתי לדמיין את הגבר המושלם מתוך הבנה מציאותית שאין כזה דבר!! וכשהפסקתי לחיות באשליות מצאתי את שאהבה נפשי...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התחתנתי לפני חודשיים לאחר זוגיות ממושכת של חמש שנים גרנו יחד לאחר פחות מחצי שנה של יחד אף פעם לא הרגשתי מאוהבת כלפיו הייתה לי זוגיות מלאת ריגוש לפניו אבל הוא לא התייחס בכבוד לעומת זה שהתחתנתי איתו אני כל הזמן טעונה עליו מחפשת כל יום להיפרד ממנו הוא לא משחרר הוא בנאדם טוב אבל לי לצערי לא טוב איתו השתנתי מאוד לאורך השנים בעקבות משברים שונים של החיים אני ממש לא מאושרת אבל כל הסביבה ממש חיכתה לחתונה הזאת וכולם חושבים שאני מאושרת ואני לא הכל היה כל כך מתבקש אוףףף אני מיואשת ובנוסף אני חושבת על הטקס שלי כל הזמן שאני יודעת שהוא לא רוצה אותי ולא טוב בשבילי אבל אני לא יכולה להישאר עם בעלי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו אז זה לא רק אני, אחרי 12 שנה של נישואים בלי משיכה והתחבטויות עם עצמי
העזתי לכתוב שאני לא נמשכת לבעלי שהוא אדם מקסים וטוב ואבא נהדר לשני ילדים מהממים (מה שמקשה יותר להתגרש)
ואני קולטת שאני ממש לא לבד
זה כל פעם עולה מחדש אני משכנעת את עצמי שאין בחוץ יותר טוב ,שזה הכל רק בסרטים ובספרים
ואז אני אומרת שזה לא מעניין אותי כי אני רוצה להרגיש תשוקה מה היא , אני לא התנשקתי עם בעלי אני חושבת מהחופה
ואני רוצה אני לרצות לנשק ולחבק ולהתפנק
רק לא עם בעלי , אני חושבת שעם כל התפילות שלי ועם הפסיכולוגית שלי זה לא יעזור כי זה עם מאמץ מתיש שפשוט לא מוחק את הבעיה היא תמיד צפה מחדש

[אני*]

האם "אני לא נמשכת לבעלי "משמע אני לא אוהבת אותו?

[גם_אני_לא*]

וזה לא רק אני...
10 שנות נישואים. הוא אדם טוב, אבא טוב, ואם יש משהו שחסר לי כ"כ זו התנשקות סוערת... סקס... ולרצות....
לרצות דברים, ואני משתדלת כל-כך...

[צפריר_שפרון*]

הנושא הזה של היעדר תשוקה לאחר כמה שנים או לאחר כמה ילדים איננו רק של נשים שאיבדו את התשוקה לאיש שלהן אלא גם גברים חווים את אותו עניין.

הבסיס הוא העניין החייתי, הצורך להוליד ילדים ולעתים קרובות הצורך להוליד ילדים עם יותר מגבר אחד או עם יותר מאשה אחת.
זה מה שבעיקר מסתתר מאחורי ה'סימפטום' של - לא נמשכת לאיש שלי או לא נמשך לאשה שלי.

כלומר, בפועל אהבה גדולה בין שניים שמימשו את הולדת הילדים כבר עשויה להיתקל בסכר שנראה שקשה מאוד לעבור אותו.
צורך קדום, פיזי גרידא, להביא צאצאים לעולם לא רק עם בן/בת זוג אחד/ת.

זה הבסיס לרוב ה"בגידות", זה בסיס מצוין ללא מעט גירושים - אם נישאים בשנית או לאו, אם אחד/ת מהזוג מביא/ה צאצאים נוספים אם לאו.

כאן, ייתכן גם שהיעדר התשוקה מצביע על חוסר רצון מוחלט ליצירת עוד ילדים, אם כי זה מלווה בחוסר תשוקה מוחלט ולא כפי שצוין כאן כמיהה לתשוקה עם פרטנר/ית אחר/ת.

מכאן, כל אחד ואחת מוזמנ/ת לחשוב על הדברים, אם יש רצון אפשר לפתח את הדיון הלאה.


תודות.

[עתליה*]

צפריר, אותי תמיד משמח לראות אותך הדברים מעניינים והתאוריה ידועה.
זה מתחיל בזה.... אבל לא מסתיים בזה..
הצורך שלי הוא במגע וחיזור.
בטוח וברור שיש כאן מניעים שלא קשורים
רק בהבאת צאצאים לעולם -
הצורך שלי במגע והריח של האחר.. והעונג שנילווה אליו.

[צפריר_שפרון*]

עתליה,
אומר את זה בזהירות - הצורך שלך כפי הנראה נובע מרצון הגוף בהריון ו - ממישהו אחר.
כאן, אם הצורך שלך הוא רק במגע וחיזור ואינך נמשכת אל האיש שלך - בהחלט מדובר בצורך הפיזי הקדום - להחליף בן זוג.

הרומנטיקה, זו שמורמת על נס, זו שביסודה - "מאז חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."
משלה אותנו לחשוב שנישואים או זוגיות מקודשת היא הבטחה למשהו מוחלט.
בפועל אחד ההיבטים של הנישואים הוא עצירה מוחלטת והפסקת ההתפתחות המינית והזוגית במקרים רבים.

עם זאת, כאשר הגוף מבקש הריון - הגוף הנקבי כמובן - הוא מנווט את המיינד לכמיהה לרומנטיקה, התאהבות, התחדשות רגשית.
זה לא קל כשמדובר בבן/ת זוג שמוכר מלפני ולפנים ואי אפשר להתעלם ממגרעותיו ולעבור למצב התאהבות.
זה לא בלתי אפשרי, אפשר להתאהב מחדש.
אבל בהקשר של הדף הזה לפחות מסתבר שיש כאלה שזה לא אפשרי בעבורן/ם.

תודות.

[טל*]

_זה לא בלתי אפשרי, אפשר להתאהב מחדש.
אבל בהקשר של הדף הזה לפחות מסתבר שיש כאלה שזה לא אפשרי בעבורן/ם._
מעניין... למה? מה לדעתך גורם לזוג מסויים להצליח לעבור קשיים אלו ולזוג אחר לא

[מיה*]

ומה עושים כאשר הגבר, לפי ההסבר שלך, אינו חש בצורך להוליד צאצאים בכלל? גם בראשית הזוגיות, לאורכה, וגם לאחר 8 שנים (כאשר יש כבר צאצאית אחת...)

[עתליה*]

תודה צפריר.

[פלוני_אלמונית*]

זה ממש לא קשור להולדת ילדים ולצורך בעוד אני דיי מסופקת במקום הזה
בכדי להבין יותר אז אני אסביר שהתחתנתי בלי אהבה והכמיהה למישהו אחר נובעת מזה שהתחתנתי בגיל 22 ובעלי הוא הראשון והיחיד שלי שלא ממש ידע לחזר ולהתחיל הכל נכון כמו שרציתי והייתי צריכה
והיום כשהוא רוצה לעשות את זה נכון אני רחוקה מזה , אני עדיין לא רוצה לוותר ואני כן רוצה להאמין שאפשר להציל וכן לגרום למשיכה כמו שהפסיכולוגית שלי מבטיחה
אבל הרבה יותר קל לוותר על העבודה הקשה ופשוט לפנטז על משהו אחר שרציתי בגיל 22

[פלוני_אלמונית*]

הפנטזיות הן הבעיה הכי גדולה שלנווווווו, של כולנו. כן, שלי גם. אני נשואה שנה וחצי עם תינוק מתוק , בעלי אבא מדהים, כשההזדמנות לחתונה כבר הודפסו, אמרתי שאני לא רוצה את זה, ומתוך לחץ ומחשבה על מה יגידו, התחתנתי. אהבתי אותו מאוד, לפני כן. מעולם לא היה טירוף בסקס, עם האקסים כן, איך לא?! עוד סיפור דומה לשל כולכן... אני יודעת שאם אתגרש תהיה לי הזדמנות שניה עם האקס שאהבתי כל כך והוא עד היום אוהב אותי, אבל זה לא מבטיח לי כלום, אם לא נסתדר?! איך ארחיק תינוק כל כך קטן מאבא שלו?! כל פעם הרשיתי לעצמי לחשוב ולפנטז כאילו שאם זה רק בראש שלי, זה יהיה בר תקנה, אבל הראש העביר לגוף והגוף משדר החוצה, ועכשיו אפילו בעלי לא מתעקש עלינו, לא נלחם עלי.... צומת דרכים מלאת דאגות, אין לי מושג לאן ללכת..... אשמח לשימוע מכן עצות

[צפריר_שפרון*]

מעניין... למה? מה לדעתך גורם לזוג מסויים להצליח לעבור קשיים אלו ולזוג אחר לא
יש כמה רמות.
גורם אחד יכול להיות גופני, קדום, חייתי - למשל שני בני הזוג רוצים ומעוניינים להביא עוד צאצא משותף לעולם. זהו צאצא שרק השניים האלה יכולים להביא, ומתחת לפני הקרקע זה אחד הגורמים הבסיסיים ביותתר להסכמת הזוג להתאהבות מחודשת, לחיזור מחודש, לתשוקה ולהפריה.
גורם זה גם יכול להפריד בין השניים, כאשר הוא בא מצד אחד בעוד הצד השני לא מעוניין בהבאת עוד ילד עם הפרטנר/ית הזה או הזו. אז שוב, עשוי להיות שרק מהפן הזה, יבקש הצד המעוניין בעוד צאצאים להיפרד ולמצוא בן/ת זוג אחר.
רובד אחר הוא הרובד הפסיכולוגי, הוא מאוד אינדיבידואלי אבל נוטה לקחת את כל הבמה. איך כל אחד מרגיש בתוך הקשר ומה המחיר שיידרש מכל אחד על מנת ליהנות מהקשר הזה? האם שני בני הזוג מוכנים להסכים לבחון את הבחירה המחודשת או לא.
גם הסביבה תורמת, היום מסביב מתגרשים בקלות. הזוגיות המונוגמית לא מפתה יותר. הפרשנות לזוגיות ארוכת הטווח לעתים קרובות נגועה באמונת בסיסית על פי מישהו שייך למישהו שלא על פי בחירה.
ויש עוד רבדים, של דימוי עצמי, של נוחות, של בטחון עצמי ושל היכולת להבין (כשזה כך) שזהו בן הזוג וזוהי בת הזוג - מכיוון שזו בחירה מתחדשת וצפויה להתחדש שוב ושוב בכל מקרה.

מיה,
ומה עושים כאשר הגבר, לפי ההסבר שלך, אינו חש בצורך להוליד צאצאים בכלל? גם בראשית הזוגיות, לאורכה, וגם לאחר 8 שנים (כאשר יש כבר צאצאית אחת...)
אם לא היתה הצאצאית הזו, עדיין היית מתעקשת להוליד דווקא ממנו ילדים?
הצורך להוליד ילדים איננו מנטלי. הוא פיזי.
הוא הבסיס ליחסי המין. זה שאפשר ליהנות מיחסי מין שלא על מנת להעמיד צאצאים, זה רק מבורך, זה כמו ליהנות מהאוכל ולא רק לאכול כדי לשרוד.
אבל עצם קיום יחסי המין בא על מנת להשלות את הגוף שהוא מפרה (במקרה של הזכר) ושהוא מופרה (במקרה של הנקבה), למרות השימוש באמצעי מניעה.
יש אנשים שלא מולידים ילדים.
יש בעלי חיים שלא מצליחים להעמיד דור המשך בעצמם.
יש אנשים שלא יכולים להוליד ילדים מהבחינה הגופנית. אלה הופכים עולמות על מנת להתגבר ולהתייהר מעל גופם. ילדיהם מבורכים לא פחות.
ויש כאלה שהפריון וההולדה - בדמם, אלו יתקשו מאוד להמשיך ולהתעקש על פריון נמוך בדמות מעט ילדים עם אותו בן זוג או בת זוג.

אז אין מתכון למה עושים. התבונני מה את עושה. אלו הם חייך - אין כללים נכונים, יש את מה שנכון לך.

תודות.

[רחל*]

ועכשיו אפילו בעלי לא מתעקש עלינו, לא נלחם עלי.... צומת דרכים מלאת דאגות, אין לי מושג לאן ללכת.....

תישארי עם בעלך ואבי ילדך.
הפנטזיה על האקס, היא רק פנטזיה.
ברגע שתתגרשי, סביר כי האקס לא ירצה בך יותר אולי מאשר למטרה מסויימת.
אל תשכחי כי מנטלית, מאוד קשה לגבר להינשא למישהי עם ילד/ים מגבר אחר.
כך שפנטזיה לחוד ומציאות לחוד.
(תשאלי נשים גרושות עד כמה קשה מאוד למצוא זוגיות שניה עם ילדים מהקשר הקודם)
בהצלחה.

[מיה*]

צפריר תודה על ההתייחסות. כשקראתי את דברייך חשבתי שאולי לא הייתי מספיק ברורה. אבל נראה לי שלמרות שתיאור מקרים דומים עולים מדי פעם בפעם בדפים הקשורים ליחסים זוגיים, קשה ממש להאמין שיש גברים שלא עושים סקס. גם אישה אוהבת הזכירה חברה שלה שהיא ובעלה שוכביים רק פעם בחודש. וזה גם מה שאני ניסתי לספר - הוא לא רוצה סקס, אני לא חושבת להתגרש ומבינה את מהי עבודה מודעת וההשתקפות שלי ולפעול למען שיהיה לי טוב. הוא גם בן זוג באמת טוב ותומך ומתחלק במטלות ואבא טוב לבתנו ואני אפילו לא מעוניינת בעוד ילדים. אבל הוא לא עושה סקס. אף פעם לא עשה יותר מדי (כן, ידעתי כשהתחתנתי אבל חשבתי שזה ישתנה) והוא לא נמשך לאחרות, גם את זה אני יודעת.
מה עושים? האם יתכן שכוח החיים שלו לא מופעל? האם יתכן שפשוט כך הוא ואין איזה מעצור או משהו שניתן לחרר ויגרום לו להיות חרמן?
איכשהו זה תמיד נשמע גם לא אמין לצד סיפורי האימה של הגברים שנשותיהם מרחיקות אותם מעליהן...

[צפריר_שפרון*]

מיה,
יש נשים וגברים שהם א-מיניים.
אין נכון או לא.
ואין מה לעשות. אולי אם תעוררי בו קנאה אבל זו גם לא דרך.
השאלה היא איך את חיה עם זה, מה טוב לך.
ועל זה אף אחד לא יכול לענות - טוב ממך.

בגדול זה שאת לא רוצה עוד ילדים וגם הוא, אפשר שמרחיק את יחסי המין ואפשר שהפוך.

התבוננות על מה את רוצה, מהי תשוקתך את - זה מה שמתבקש.

תודות

[מיה*]

תודה רבה.

מתבוננת כבר הרבה זמן. הרבה שנים רציתי שיהיה סקס, יזמתי ולעיתים הצלחתי, ואחרי הלידה - הסיפור ידוע, פחות התחשק לי. עכשיו חזרתי לעצמי ומעוניינת מאד בפעולה הפיזית המענגת הזו. גם לא מעוניינת במישהו אחר.
קשה לי לקבל את זה שלא יהיה יותר סקס בחיי.
אני גם חושבת שלעורר קנאה זו לא הדרך.
הוא אגב תמיד בטוח שאחרי הדדליין גדול שלו (בסדר גודל של סיום לימודי רפואה) הכל ישתנה ויצוץ החשק, אבל כבר היו כמה תאריכי יעד כאלה בדרך.
יתכן שאינו מיני - אבל בהתחלה (כמה חודשים - גם זה סיפור ידוע) היה בעל תשוקה עזה. עכשיו מחבק, מנשק, מבשל בשבילי, דואג לי - מפגין הרבה אהבה. אבל הכפתור ההוא כבוי.
בעצם אני לא בדיוק יודעת מה שואלת או מבקשת. אולי קצה חוט לדרך טובה לחיות עם המצב מבלי כל הזמן לבקש שישתנה. אני מקבלת את האפשרות של עינוג עצמי - אבל היא באמת רחוקה שנות אור מסקס של זוג שמכיר שנים רבות ופחות מספקת...
בצהוב כתוב לי כאן "אמירת הודיה על הקיים, על מה שיש, על המובן מאליו, מעולם לא גרעה מאף אדם שום דבר".

[צפריר_שפרון*]

מיה,
תשוקתך בהחלט עשויה לעורר את תשוקתו.
עינוגך חשוב לו. אל תתייאשי, ענגי את עצמך, הדליקי את עצמך, העלי את המיניות לחלל האוויר.
זה בהחלט עשוי להתעורר, למרות שלאחר ש"כיבה" את עצמו קשה לו מאוד לחזור - יותר קשה להידלק אחרי שכיבית את עצמך.

תודות.

[מיה*]

תודה רבה

[מישהי*]

הדף הזה מאוד מפתיע בכמות ההיענות של נשים אליו. כל כך הרבה נשים שלא נמשכות לגברים שלהם. אני נשואה ויש לי כאן סיפור משלי.
תוהה: האם יתכן שגברים באופן כללי הפכו לפחות גבריים ומושכים? כשאני סוקרת את הגברים ברחוב, אני לא רואה גברים מושכים. כשאני מכירה אותם מקרוב, אפילו פחות.
גם במראה חיצוני רפוי, שמנמן ולא מסוקס וגם בהתנהגות עצלנית ודביקה.

הבו לנו גברים שריריים ומסתוריים, אוהבי עבודה פיזית ואתגרים. הרחיקו מאיתנו את החנונים.
האם זו מגיפה? האם פה קבור הכלב?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כמה הזדהות. אני נשואה שבע שנים פלוס שני בנים. בהתחלה היה נפלא. נעלם. ירד. יש חברות טובה אך אין לי משיכה כלל, הוא מתלונן כועס רוצה יותר מרגיש שאני כבויה. התחלתי טיפול תרופתי חשבתי שזה דיכאון החוסר חשק מהכל כולל מהסקס, כבר שנתיים עם תרופות כלום לא השתנה. בעברי הייתי מאוד מינית וכעת הכל מת. מה לעשות איך לחדול לייסר אותו ? האם לפרק רק בגלל שאין סקס? האם זה יחזור או יחמיר? כנראה שזו לא אהבת אמת אין לי תשובה אחרת. החיים מחורבנים. כואב לי על הבנים. עליו. עליי. עלינו. קיבינימאט הכל....

[המרפא*]

מישהי - באיזה רחוב את הולכת???

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מאורסת אחרי קשר ארוך בו לקח הרבה זמן להתאהב, לאהבו ולהגיע למגע. מגע מיני לא היה אבל משיכה עוצמתית כן. כעת לפני חתונה אני מרגישה נפילות נוראיות ברגש כלפיו ואף חוסר משיכה. למרות שהוא מקסים והחבר הכי טוב שלי, והמגע שלו נפלא
מתה מפחד...מה עושים????

[אל_הלב*]

אולי את בלחץ מהחתונה, זה ידוע שיש חששות ומחשבות ככל שהחתונה מתקרבת.
אם זה לא משתחרר, הייתי מציעה לדחות קצת את החתונה, שום דבר לא בוער.
עדיף לשקול את הדברים לפני שמתחתנים.

[מתוסכלת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם מזדהה, אני עם בעלי כבר 12 שנה, יש לנו 3 ילדים מתוקים, בהתחלה היתה משיכה מטורפת אבל עם השנים ועם הילדים זה דעך... נגעלת מהמגע שלו ומהריח שלו גם אחרי מקלחת, לא סובלת סקס איתו לאחרונה ביקשתי שיקנה קונדומים (כדי שלא ארגיש אותו)...לא יכולה שהוא נוגע בי במקומות אינטימיים... בסה"כ הוא אבא טוב ואדם טוב שמעריך אותי ועושה הרבה בבית. אפילו אמרתי לו שהוא יכול ללכת למישהי אחרת והוא לא תופס את זה ומבקש שאני לא אגיד דברים כאלה. אני לא מבינה למה זה קורה אבל פתאום מגלה שאני ממש לא לבד ושאפשר לטפל אולי. עד עכשיו בלבלתי את חוסר המשיכה עם חוסר אהבה אבל כנראה שזה רק זה - חוסר משיכה. מישהו מכיר מטפלים טובים באיזור באר שבע?

[מרירה_ומתוסכלת*]

שלום לכולם!
מקווה שהדף הזה עדיין פעיל ויש מי שקורא את מה שאכתוב... קראתי כאן את כל מה שבנות כתבו והזדהיתי מאוד. אני נשואה 7 שנים + 2 ילדים מדהימים. בעלי ואני לא שוכבים בכלל. לבעלי יש בעיות זיקפה ולדעתי הוא גם א-מיני. אני לא נמשכת אליו בכלל. הריח שלו והמגע שלו דוחים אותי. יש בו דברים נוספים שמפריעים לי, אבל איתם אני למדתי לחיות. היה ככה גם כשהיינו חברים, אבל הדברים הטובים שבו גברו על זה, השעון הביולוגי תקתק והחלטתי להתחתן איתו. בסך הכל אנחנו חברים טובים, הוא עוזר בבית ואבא טוב, הקן המשפחתי שלנו חמים ונעים וילדיי באמת מספקים לי אושר רב. יחד עם זאת, העובדה שאין אינטימיות וסקס, בהיותי אישה נשית וסקסית, מתסכלת אותי מאוד!!! אני מרירה וכל הזמן חושבת על הזמן שעבר והתבזבז לצד גבר פגום כזה. המרירות משפיעה לי על כל תחומי החיים. מרגישה את חוסר הנורמליות כל הזמן... רוצה להתגרש ומפחדת להרוס לילדיי את היציבות... רוצה לבגוד, אבל גם את זה, משום מה, לא מוצאת כוחות להתניע. אני מאמינה שזוגיות בלי אינטימיות לא יכולה לשרוד לאורך זמן. לפניו הייתי עם בני זוג שהסקס היה מדהים, אני מינית והיום זה חסר לי מאוד. התחלתי טיפול פרטני ונאלצתי להפסיק בגלל העלויות הגבוהות וטיפול זוגי לדעתי עם כל מה שאני מרגישה כבר לא יועיל. נמצאת בפרשת דרכים...נדהמתי לקרוא כאן כמה שאני לא לבד ויותר מכל, רציתי לשפוך את הלב... תודה לכל מי שקרא ו/או יגיב.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למרירה ומתוסכלת - האם בעלך עשה בדיקת דם לרמת טסטוסטרון? לפעמים בדיקת דם פשוטה + זריקת טסטוסטרון יכולה להפוך לך את החיים. מנסיון....

[מרירה_ומתוסכלת*]

האמת שעשה את כל הבדיקות שנתן לו האורולוג ויצא בסדר... מכל הבירורים עד היום, לא ברור אם זה גופני, נפשי או שילוב של שניהם. ההמלצה שהוא קיבל היא לזריקות בפין כדי לייצר זיקפה. לצערי, גם אם ניישם את זה, זה יהיה טכני וקר... כאמור, משיכה אליו אין לי בכלל וזה תנאי לחיי מין טובים.

[פלוניתה*]

אני לא נמשכת אליו בכלל. הריח שלו והמגע שלו דוחים אותי. יש בו דברים נוספים שמפריעים לי
בכלל בכלל לא נמשכת? ולעולם לא נמשכת?
בעצם התחתנת רק בגלל שרצית ללדת והשעון הביולוגי תקתק? ומה לגבי אהבה - את אוהבת אותו? או שמעולם גם לא אהבת אותו?
אם התשובות שלך הן כן על מה שכתבתי, הרי שהגשמת מה שרצית (ילדים) ועכשיו השאלה אם את רוצה להמשיך לחיות איתו.

לבעלי יש בעיות זיקפה ולדעתי הוא גם א-מיני
רוצה לבגוד, אבל גם את זה, משום מה, לא מוצאת כוחות להתניע
אולי לפתוח איתו את הנושא הזה?
לברר האם מכיוון שלא מספק אותך מינית יהיה בסדר מבחינתו שתהיי עם גבר אחר?
אולי הוא לא יסרב כי יוריד ממנו נטל ולחץ לשכב איתך מבלי שרוצה?

אפשר להישאר יחד בשביל הקן המשפחתי ולספק את עצמך מינית עם גבר אחר (בהסכמה של בעלך או בלי הסכמה).
אפשר להתגרש ולהיות חד הורית ולמצוא גבר אחר שאת כן נמשכת אליו.
אפשר להשאר במצב הקיים = להשאר מתוסכלת.

רק את תבחרי מה הכי נכון לך.

[חופרת_רק_מעט*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכל האנשים הנפלאים שכתבו פה וגרמו לי להרגיש נורמלית ובנוח עם מחשבותיי והרגשותיי... ברשותכם.. אתן לכם את הקיצון שלי..ממש ממש מחכה לשמוע את דעתכם...
אז ככה.. אני בת 29 נשואה 8 שנים ואמא לשני אוצרות... יש לי בעל מדהים.. אבל ממש.. חתיך ברמות על! עוזר בבית.. נותן לי חופש עם כ.האשראי, דואג לי.. דואג לילדים... חלום לא? אז כנראה שלא.. בעיניי לפחות... החיסרון הגדול שלו זה שהוא חסר ביטחון.. מבחינת אינטיליגנציה גם לא הכי... (אבל כן חכם.. יש הבדל..) והבעיה הגדולה זה שאין אמון..אני בטוחה שהוא לא בוגד ולא יבגוד.. זה הגבר הכי נאמן שאני מכירה.. אבל אני לא מאמינה לו.. לא מאמינה לו שהוא עושה דברים למעני שזה באמת מתוך רגשי אהבה.. לא מאמינה לתשובות שלו.. קיצר אין אמון.. חוסר הביטחון והאינטיליגנציה מפריעים לי מאוד, ברמה כזו שזה מוריד לי את החשק להתקרב אליו ובכלל כל מגע שלו מעצבן אותי.. מדגדג ולא נעים! הרצון להתגרש לא מהיום... אבל.. בשביל להתגרש צריך סיבה.. והרי הוא בנאדם נפלא וטוב לב.. ונראה טוב.. וחרוץ... ומכבד אותי... אז מה הפאקינג בעיה שלי????? ניסינו ללכת לייעוץ אבל כנראה שמבפנים לא ממש הייתי בתוך התהליך... רוצה להתגרש. אבל מפחדת.. מפחדת שיהיה לי כל כך קשה לגדל את הילדים לבד ולתחזק בית לבד... שזה משתק אותי.. כמובן שמה שהכי מפחיד אותי זה לא למצוא מישהו.. שאין גברים טובים בחוץ.. שומעת את זה הרבה.. ובעיקרא מאמא שלי.. שאני מאוד מכבדת את הדעה שלה... מפחדת לטעות... אבל מצד שני לא רואה איך אני מצליחה לשנות את ההרגשה שלי...תובנות... מישהו...?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הייתי במקום הזה... גם בעל חתיך ומקסים וטוב לב. ללא סקס וללא משיכה. למה להתגרש?? גם אני אמרתי לעצמי.... לקח שנים עד שהבנתי: להתגרש כי יש הרבה אהבה בחוץ. כי אני לא רוצה למות ככה. כי עדיף בלי מאשר עם ולהרגיש בלי. הקטע הכלכלי מפחיד אבל מאז הגירושין המצב הכלכלי הרבה יותר טוב. הרבהההה סופסוף אני חוסכת והרבה. אני רוצה לחזק אותך... לחיות ולמות ככה זה הבחירה הכי גרועה לעשות.. שוב, בהנחה שכבר ניסית הכל..

[פלוני_אלמונית27*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא להאמין שיש עוד נשים כמוני! אני נשואה +3 חרדית דוסית דוסית.... וסוף סוף בעלי יצא מהבית, קצת מרצונו והרבה מרצוני... אני פשוט לא יכולתי יותר.... התביישתי כל פעם שהוא פתח את הפה שמישהו יקשיב ויסתכל עלי ברחמים- מסכנה אישתו, איזה מפגר... התחתנתי כי בתור דתיה לא יכולתי לקיים יחסים מיניים ומאוד רציתי כבר אז התחתנתי בפשטות עם השידוך הראשון שרצה אותי ושגם ההורים שלי הסכימו עליו בלי לדעת ולהבין כמה שזה לא נכון להתחתן עם מי שלא מגיע מבחינת אינטיליגנצי'ה לקרסולי'ים שלי... מה לעשות הי'יתי בטוחה שאני מכוערת גם ובנוסף לכל הצרות לא סבלתי את אבא שלי ואחותי הקטנה שהיו עם מזג רע וחמומי מוח...ורציתי רק לעוף מהבית אז זה מה שיצא- 3 ילדים ובעל י'יצור מארץ היצורים שאני מנסה להשתחרר ממנו בלי לעשות פדיחות לעצמי בינתיים (כמו להימנע מלקי'ים מערכת יחסים עם מישהו שהתאהבתי בו תוך כדי שאני מנהלת את מערכת הגירושין) עכשיו הקושי שלי בחי'ים הוא לא ההתלבטות אם להתגרש ממנו נכונה או לא.... ההתלבטות היא האם מישהו אי פעם ירצה אותי? מישהו נורמלי לא גרוש שזרקו אותו כמו שאני זרקתי את בעלי.... אני לא גרושה קלאסית שבהתחלה מאוד רצתה את בעלה ואח"כ הכל דעך והתקלקל- אצלנו מעולם לא היו נישואין תקינים וזוגיות. לא רק התחתנתי איתו בשביל יחסי מין כי הי'ינו דוסים, אלא גם כי פחדתי שאני מכוערת ואולי טיפשה ולא אינטילגנטית, ואני צריכה להזדרז לתפוס מישהו כי מכוערות צריכות להיות זריזות... אני מתגרשת כי הבנתי שיש דברים יותר חשובים בחי'ים מלהיות נשואה וזה פשוט להרגיש מאוהבים ולהעריך את השני... כשאני אומרת מכוערת אני מתכוונת לאף עקום וחזה שטוח שטוח- לא ברור איך המשפחה שלי לא מרחמים עלי ועוזרים לי לממן ניתוחים פלסטיים..משפחה שמתנגדת עקרונית שאעשה ניתוחים - לא נראה לי שהם ישמרו לי על הילדים בזמן התאוששות מניתוח. בקיצור חי'ה בברוך. לפעמים אני מרגישה שעדיף שאשאר אתו כי באמת אני כמו שאני נראית לא שווה הרבה... אבל במילא אני לא מסוגלת להוריד בגדים אפילו לידו, אז אולי עדיף להשאר לבד כל החי'ים וזהו?? אשמח לתגובות של מכוערות כמוני, לא בחיצוניות דווקא, אלה בהרגשה העצמית... האמת שאני לא באמת מכוערת, אני יודעת שלא לפי הגברים הנאים בסביבה שלי ששמחים תמיד לקבל יחס ממני, (אפילו מעט יחס שכן אנחנו חי'ים בחברה חרדית ואפילו בקשת עזרה להרים משהו כבד נחשבת לממש אומץ) אבל בכל אופן אני תמיד ארגיש מכוערת מתחת לבגדים אין מה לעשות. אף עקום וחזה שטוח לחלוטין זה ממש דבר שמוריד מאישה את הדימוי העצמי... מה עושים???? אין לי אפילו זמן ללכת לטיפול וסורי אני לא מאמינה במטפלים....

[פלוני_אלמונית27*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הפלוסים שלו היו- הורים עם כסף, גבוה וחתיך ונחשב לאליטה מבחינה למדנית וזהוווווווווווווווווווווווווווו לא היו עוד סיבות......

[פלוני_אלמונית27*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשורה התחתונה בעיני הוא ממש מפגר... סוג של תינוק כזה, רק שתינוקות הם חמודים והוא לא..

[שירה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו 14 שנים ביחד יש לציין שכבר אחרי 3 שבועות רציתי לעזוב ולא הצלחתי לעזוב אותו הלבטים של אז נותרו אותם לבטיםלא נמשעת אליו מבחינה מינית נגעלת מהריח שלו והמגע הזוועה ידיים מחוספסות קרות וציפורניים שנוגעות במי במקומות רגישים מאדם סופר מיני הפכתי עם השנים כיבשה מבחינה פיסית ואין לי חשק לאף אחד גם לאונן קשה לי מאוד.
אני אחת שקמה באור בוקר שמה רדיו היתי יוצאת לעבודה הוא מתחיל לעבוד מתוך בחירה רק בשתיים בצהריים ויוצא לעבוד עד לפנות בוקר. המקצוע שלו מאפשר לו. עד אז הוא ישן ואסור להעיר אותו כך שאני חיה לבד בעצם די לבד היום אני כבר בת 49 אבדתי תקווה להײַות בזוגײַות אחרת. כל החיים אני חייה בפחד להיפרד מחשש להיות לבד ללא תמיכה כלכלית ונפשית אין לי משפחה וחברים שיוכלו לעזור לי. הייתי כבר בסרט הזה כשהתגרשתי בגיל 27 וכולם הפנו לי עורף כמו אל מצורעת הייתי לבד ובאתי לעבודות עם דיכאון נפשי ונפש רצוצה והייתי באופן קבוע מפוטרת או על סף פיטורין עם בעיות פרנסה. מאז שאני איתו אני לא עובדת ואין לי כל מוטיבציה אני רואנ אותו ישן בבוקר וזה עושה אווירה של עצלות בבית. היום ערב פסח ואנחנו בברוגז אני במיטה כל היום רצים לי תרחישי פרידה בראש וזה מוריד אותי למטה. אני לא יכולה לחיות עם מי שעובד בלילה וישן בבוקר. אין נסיעות טיולים אין לקום יחד בבוקר לטייל גם לא בסופי שבוע. לא רוקד לא יודע או אוהב היום זה היה השיא שהערתי אותו בעשר בבוקר ובתמורה קיבלתי בתור עונש פרצוף והתנהגות של תשעה באב אני עצובה ובא לי לבכות

[פלוני_אלמוני*]

שירה, מהמעט שכתבת ובחרת לשתף, הבעיה היא לא בו היא בך.

אין לך חיים משל עצמך ואת לא לוקחת אחריות על כלום - הכול הוא והוא והוא. את לא עובדת כי את רואה אותו ישן וזה עושה לך אוירה של עצלות ??? נו באמת.

[שירה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לזך פלוני אלמוני.

הבוקר קראתי את תגובתך וכמעט עניתי לך תודה הבנתי ואנסה ליישם

בחרתי שלא

עכשיו השעה חמש אחר הצהריים הרהרתי קצת ואני לא מצליחה להבין איך האשמה בי שבעלי נשאר לו בכיף שלו ער כל יום עד חמש לפנות בוקר ולפעמים קצת מוקדם עם שני בקבוקי בירה בשבל הכיף ורואה סרטים ביוטיוב ומגיע לישון כל כך מאוחר כך שההשכמה שלו בשעות צהריים מתבקשת וברורה מאליו. הערתי לו על כך והסכמנו שילך לישון בשעה אחת כדי שיקום מוקדם ונחיה יחד כמו זוג

זה החזיק לשבוע

התסכול הזה שלי מתמשך

כמה אני יכולה לקחת ספר ולשבת לי בבתי קפה אופנתיים ולראות שהעולם והחיים מתנהלים רק מטר אחד ממני. לעזאזח

[פלונית*]

את צריכה תחביב. "בחרתי שלא". אז את בוחרת להשאר בתסכול שלך.. כל הכבוד. רשמת פעמיים על הכיף שלו...
הוא לא אחראי על הכיף שלך, רק על הכיף שלו. תפסיקי לקנא, תתחילי להתעורר וכמו שהבחור למעלה רשם - תבני לעצמך חיים.
להאשים מישהו אחר בכל הבעיות שלך זה מאוד מפתה ונוח. ונגיד והוא לא היה, מה אז? היית פתאום מאושרת וקורנת חיים?
הוא עובד - יש לו כל לגיטימציה ללכת לישון ולקום מתי שבא לו ולשתות כמה בירות שבא לו ולראות כמה סרטים ביוטיוב שהוא רוצה
את מוזמנת לקבוע לעצמכם זמן איכות, אבל אל תצפי ממנו לשנות את כל סדר היום שלו רק כי את לא מצליחה לשעשע את עצמך לבד

אני רוצה להבהיר משהו שכנראה לא נעים לאנשים לומר באתר פה, ואולי הם יותר מדי זהירים ומאפשרים..
האשמה היא תמיד, תמיד בך.
את אחראית על הרגשות שלך. ולא אף אחד אחר.

[שירה*]

לקחתי בחשבון והתחלתי לשנות גישה. השלמתי עם העובדה שסקס כבר לא יהיה לי בחיים והתחלנו לחפש דירה לקניה בעיר בה אני גרה ואותה אני לא ממש אוהבת. כלומר השלמתי עם המצב והייתי באנרגיה ממש טובה ניסיתי להשפיע עליו לטובה.

היום הפציעה השמש הערתי את בעלי ואחרי הבלגן שהיה ביננו הואיל בטובו ושינה את דרכיו. קם בערך באחת עשרה בבוקר. אמרתי לו שאני רוצה לנצל את היום הנאה הזה ושנעשה משהו ביחד. לקחנו אוטובוס ונסענו לעיירה תיירותית סמוכה.

היום היה יפה, שמש יפה ים מדהים. השעה היתה כבר 3 הצעתי שנשב לנו במסעדה לארוחת צהריים. התלונן על המחירים במסעדה והחליט לא רוצה לאכול ולא רוצה לשתות. תזמיני את. יש לציין שלא אכל כלום ואמר שהיה אוכל משהו אבל מעדיף לא לעורר את הבטן. טוב. התבעסתי והתחלנו להתווכח. איך יום כזה כל כך יפה נהרס בגלל הקמצנות שלו. מה הכיף לשבת לאכול לבד עם מי שיצאתי לטייל איתו. כמה דפוק בן אדם יכול להיות. התעצבנתי קמתי והלכתי. שוב עולות השאלות הגדולות הפחדים מפירוק החבילה לאן אלך אחרי ששורשי בארץ כבר לא קיימים אין לי אף אחד ואף מקום בעולם ללכת אליו. אני מפחדת מהלבד ומהדלות ומהעוני כשבעצם אני עכשיו כאילו במצב כלכלי טוב חיים מהיד לפה ולא חסר כלום. אין דירה קנויה אין בסיס כי הוא איש מוזר מצד שני פזרן ממלא את המקרר כאילו ניצול שואה ואחת לשבוע אני זורקת חצי מהדברים אבל מצד שני לאכול אחת לשבוע במסעדה זה כואב לו. דפוק. אמרתי לו שלדעתי הוא צריך פסיכיאטר והוא חולה נפש. הגענו הביתה בנפרד בתחבורה ציבורית. ובבית התנצל ואמר שהתקמצן להוציא את הסכום שהיה סביר לכל הדיעות למנה במסעדה. ככה הקטע הקולינרי? חוסר סיפוק? ככה הסקס היה כשהיה חי!!! עד שמת!!! מה נשאר לי איתו. ולמה אני משותקת מפחד ואין לי לאן ללכת ואין לי ואני לא רואה את האופק יותר. בא לי למות.

[פלונית*]

נשמע שיש לכם בעיות תקשורת ,
אולי ייעוץ או אימון כלשהו יכול לעזור לכם מאוד.
אני מאוד ממליצה על הספר ״לבסוף מוצאים אהבה״ של הרוויח הנדריקס, שמציע נוסף לתאוריה,תרגילים שעוזרים להחיות את התקשורת החיובית ואת האהבה .
באמת שאפשר להגיע למקומות מאוד טובים,
אבל לפעמים צריך לשנות מסלול.
בהצלחה{@

[אנונימי]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי הכל ואני כל כך מזדהה.. זה הזוי שיש כל כך הרבה נשים במצב הזה של חוסר סיפוק מבני זוגם, כל כך הרבה נשים לא מאושרות... אני נשואה שנתיים ביחד סכ 4 שנים. היו המון מריבות והיו גם רגעים טובים. בעלי אדם טוב, חכם, נאה, משפחה טובה, אמין, מסודר. אבל מה ...א-מיני, לא דברן, חסר סבלנות ואימפולסיבי.. גם אני כמו אחת הכותבות פה מרגישה שעם היותי יפה ומושכת המין היה אמור להיות תדיר יותר, לקח לי קצת זמן לקלוט שזה לא קשור אלי בכלל. זה שאינו דברן הפריע לי מההתחלה אבל לא ידעתי להבין האם ביישנות זו, חשבתי שככל שנתקרב ייפתח יותר וכך אכן קרה אך לא לחלוטין. החוסר סבלנות מתבטא בעקר כשאני באה עם איזה שהיא טענה אליו או כלפיו, מתעצבן מאוד מהר ויכול לפגוע במילים, אני לא מתכוונת לקללות אלא יותר בסגנון של ״את מרגישה חרא? אז זאת בעיה שלך״ לא נעים...היינו אצל יועץ זוגי כי הגענו למצב של כמעט פרידה וזה הציל אותנו ונשארנו יחד. כיום כשנה אחרי אני מסתכלת אחורה ולא יודעת עדיין מה נכון לי. הוא לא השתנה, כל מה משפריע לי בו עדיין מפריע וגם אני איני מצליחה לעצום עיניים על מה שחשוב לי. הכי בעייתי בעיניי זה התקשורת שהינה דיי בעייתית מה שנובע בעצם מהיותו אדם לא ורבלי, סגור ובעקרון יותר איש מעשה מאשר רגש. כמה כבר גברים יש שהם אנשי רגש? (ואינם הומואים או תפוסים). הרי גם אם נתגרש כולנו ונצא לעולם הגדול אף אחד לא מבטיח לנו כלום. מצד שני..גם להמשיך לחיות ככה זה לא קל. אני בדילמה תמידית. חשבתי שאולי אני בכלל בן אדם כזה שתמיד בדילמה, תמיד מחפשת מה עוד ניתן לשפר, קשה לי לראות את חצי הכוס המלאה...אז הבעיה הזו שיש לי איתו אני מפחדת שתהיה גם עם מישהו אחר..אצלו יהיו פאקים אחרים שיפריעו לי. ומה אז? אנסה לשנותו, אנסה לשנותי ושוב אנטוש? זה מפחיד האי וודאות הזאת. חבל שאין מישהו שיש לו את כל התשובות שיכול לומר בוודאות אל. תתגרשי אתם טובים יחד פשוט צריך עוד קצת להשתפשף או ההפך יגיד תעזבי אותו ונהר תוך שנה את נשואה באושר לגבר חלומותייך...פנטזיות לחוד ומעשים לחוד...חבל שאין איזה קבוצת תמיכה לנשים במצב הזה. לשמוע סיפורים של אחרות לפעמים עוזר כדי לקחת דברים שקורים לנו בפרופורציה, כדי להבין שגם אצל אחרות יש בעיות ואין זוג מושלם כדי להבין שלא רק אני ואת בסרט הזה אלא רובנו... זה אולי מפגר לומר אבל אולי אם הייתי לסבית היה יותר טוב. איפה שהוא נדמה לי שנשים מבינות נשים הרבה יותר טוב. יצא לי לקרוא כמה כתבות באתר הזה וזה נראה לי העמוד היחיד שבו עדיין כותבים ב-2015. זה רק מחזק את ההרגשה שזה קורה לכולנו או לפחות לרובנו. טוב שיש איפה לפרוק. לילה טוב

[אביבית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב לכן
קראתי כל מה שכתבתן.. מנחם במידה מסוימת לראות שיש נשים נוספות שנמצאות במצב שלי, מצד שני גם מדכא
כי זה כאילו מוכיח ש"הצרה" קיימת אצל כולם, שאין פיתרון טוב יותר בחוץ, אלא אם לוקחים על עצמנו חיים של מתגרשות סדרתיות
אני בת 33, נשואה+ילדה אחת מדהימה כבת שנתיים, לציין שאני עצמאית מבחינה כלכלית ומרוויחה מאוד יפה, הרבה יותר מבעלי, למרות שבעלי הרבה יותר מבוסס ממני בזכות המשפחה שלו
אנחנו יחד כבר 10 שנים, הכרנו "בטיול".. התאהבות חסרת מעצורים, הרגשתי שבלעדיו אין טעם לחיים
וגם היום אני מאוד אוהבת אותו, הוא אבא טוב לבת שלנו, פחות או יותר עוזר בבית.. חתיך, חכם, משפחה טובה
סקס.. לא היה. למעט אותה תקופה של התאהבות שבה היינו כל היום מרוחים אחד על השני.
כעבור שנה מהיכרותנו כבר ירדנו לפעם בשבוע-שבועיים, היום כבר פעם בחודש-חודשיים והיו תקופות של מספר חודשים וגם של שנה וחצי (!!) סביב ההיריון והלידה
תמיד אני יזמתי אגב, אפילו היינו צוחקים על זה שלא בא לו.. אבל בסוף היה מתרצה ומאוד בעניין
מאז הלידה איבדתי בו עניין לחלוטין, אין לי כמעט אף פעם חשק לשכב איתו
בכמה החודשים האחרונים, אני אפילו נגעלת
לפני חודשיים גיליתי שאני בהיריון ואני מתביישת לומר, שהתגובה הראשונית שלי הייתה "שיט" ועוד יותר מתביישת לומר, שאחרי כמה ימים שההיריון נפל, חשתי הקלה (
בתקופה האחרונה אני משקיעה בעצמי יותר, יוצאת, מתאמנת, נראית טוב יותר
ואני יותר ויותר מפנטזת על חיים בלעדיו, ויותר ויותר אני חשה שאילולא הייתה לנו ילדה משותפת הייתי סוגרת את הפרק הזה של חיי וממשיכה הלאה
אנחנו כבר בקושי מדברים, אני ממש נרתעת מהמגע שלו, מרגישה שאיבדתי אפילו את החיבה כלפיו, לא מעניין אותי איך הוא מרגיש, מה הוא צריך
זה לא מגיע לו, הוא לא אדם רע, ואני כמעט כועסת על עצמי שאני "כזאת"
שאני לא יכולה פשוט להודות על מה שיש ולשמוח בחלקי.. למה הצורך הזה להרגיש אהבה? למה אי אפשר לחשוק שיניים ולעשות סקס פעם ב.. או להסתפק בפעם באף פעם וליהנות מכל שאר הדברים
בעלי מרגיש בזה, ואנחנו מדברים בפתיחות על מצבנו
אני מרגישה שהוא מחכה שאני אעשה את הצעד, שלא יאשים את עצמו או משהו כזה בפירוק המשפחה שלנו
הוא טוען שהוא אוהב אותי, אבל אני מתקשה להאמין לו.. עובדתית הוא כל הזמן רק רוצה לצאת בלעדיי, לטוס לחו"ל בלעדיי, לעשות דברים בלעדיי
גם בבית הוא בטלפון/מחשב וגם אני ואנחנו כמו שני זרים כבר שנפגשים פעם בשבוע ל"אישה הטובה"
אני יודעת שהעצה של כולם היא "תלכו לייעוץ"
אני פשוט מתקשה להאמין שייעוץ יעזור כי אנחנו משוחחים על הכל ועל הקשיים וגם העלנו את אופציית הפרידה
אני מחכה שזה יעבור
מה לעשות?
תודה לכל מי שקראה עד כה

[אנונימי]

היי, זה באמת דיי מפחיד שאצל רבות זה המצב ותחשבי על כל אותן ששותקות או כותבות באתר אחר..ואם מתגרשים אז זה לא שיש כזה מבחר ענק של פנויים איכותיים שנופלים מהשמיים. צריך אומץ מאוד גדול כדי לעשות צעד כזה.. אני עדיין מפחדת/מתלבטת. אצלי עדיין אין ילדים וזה עדיין מאוד מפחיד.. מפחדת שאצטער, שלא אפגוש מישהו אחר שיתאים לי, מפחדת מהתגובות של הסביבה, מפחדת להודות בכשלון.. יש כל כך הרבה סיבות אצלי עם זאת למה כן להפרד...מרגישה אבודה.. ואצלך? האם זה רק עניין הסקס? כתבת שמעדיף לצאת בלעדייך.. מה הסיבה לכך? אם יש לכם תקשורת טובה אז נראה לי שעדיף לנסות ייעוץ לפני שמפרקים(למרות שמאיך שאת מתארת את עצמך את מהר מאוד תעמדי על הרגליים ולא חושבת שתהי שבר כלי גם אם בסוף תפרדו). רשמת שאת מחכה שזה יעבור..ההרגשה הזו? הזמן? הקשר? מנסיוני דברים כאלו לא עוברים לבד. צריך לחפש פתרונות יצירתיים. הלוואי ומישהו היה יכול להחליט בשבילנו כל אותן המתלבטות מה נכון לעשות... מצטערת אם הכתיבה שלי קצת מבולבלת, בעצמי כרגע קצת בסערת רגשות. מה היו עושים בעבר כשלא היה אינטרנט... לפעמים פשוט אין עם מי לדבר טוב לפחות שהאופציה הזו קיימת...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי me
את צודקת, אלו בדיוק המחשבות שיש אצלי
לא שלא אסתדר, אלא שאפרק את המשפחה כדי להיות יותר מאושרת אבל לא תהיה אלטרנטיבה ראויה, ואז איך אני אמורה להסביר לעצמי ולילדה שלי למה עשיתי את הצעד הזה.. כדי להיות לבד?
אני ילדה להורים גרושים ושני ההורים שלי הקימו משפחות חדשות ולי עד היום, אין משפחה
אני מחכה שההרגשה הזאת תעבור לי, שאוכל שוב להסתכל עליו ולהרגיש שהרווחתי, שאני לא מתפשרת אבל היא לא מגיעה! לא מצליחה גם להתנער מההרגשה הזו שבסופו של דבר גם במערכת יחסים אחרת אגיע למצב הזה, שהוא פשוט קיים אצל כולם ורק אני מתרגשת, חייבת להרגיש, חייבת לאהוב
לפעמים אני מקווה שהוא יעשה משהו שיצדיק את הפרידה שאוכל לתרץ לעצמי שזה משום שבגד או הפסיק לאהוב אותי, ולהרגיש טוב עם הבחירה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף, פשוט קשה לקרוא ולהבין שאוחי אנחנו הנשים בעייתיות..??
גם אני, בת 31 עם ילדה מדהימה בת שנתיים, לא נשואים(שנינו גרושים מהעבר)
אצלנו התחיל הבלאגן מסוף ההריון, ואחר כך תקופה של קצת דיכאון אחרי לידה ואז פשוט ירד לי ממנו לגמרי
גם הוא בו אדם מדהים, דואג, טוב לב, אבא טוב, משקיע, עוזר בבית, עובד ולומד.. אבל אני פשוט לא רוצה בו יותר
מרגישה חוסר משיכה מוחלט, הריח שלו דוחה אותי, המגע שלו משתק אותי(ולא במובן הטוב)
הוא רוצה סקס כל הזמן כי הוא מאוד המשך אליי ואוהב אותי אבל חי פשוט אין אליו יותר כלום
אני מפחדת, נשארת שם רק בשביל הילדה
וכן, רוצה להביא לה אח או אחות שלא תגדל לבד
אני יודעת שיבוא יום שזה ייגמר, השאלה מתי, עד כמה אוכל למשוך עוד
אני מתוסכלת כל כך שפשוט מסתובבת כל היום טרודה ומאוסה, רק מתפוצצת עליו וכבר דיברנו רבות על פרידה אבל הוא פשוט לא משחרר..
מה יהיה?? מה עושים?????

[השורדת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הסיפור שלי ממש דומהלשאר. אבל הרבה יותר קשה. נישאתי לאדם גרוש, ומבוגר ממני ב 20 שנים.ומהרמאוד מצאתי את עצמי במלכודת. גילתי שבעלי אימפוטנט מזריק לעצמו באבר המין ובנוסף לכול חולה מין קשה.... ועדיף שלא אפרט.....יש לי בעל נוראי אבל כלפי הסביבה הוא מציג דמות חביבה מאוד. יצור דוחה ומסוכן. אנחנו 20 שנים נשואים. אני אשה מוכה מכל בחינה. התלוננתי מספר פעמים במשטרה וחזרתי בי בגלל שאיים עלי וגם מפני שהחל להעליל עלי במשטרה שגנבתי ממנו כספים וכו' כך שעכשיו אני מרגישה ממש כבולה. התחננתי לפניו שנתגרש אבל הוא אמר שרק המוות יפריד בנינו. נשאר לי רק להתפלל לאלוהים שאםהוא ישנו שם למעלה...קצת רחמים...בשנה האחרונה נעזרתי בשירותי עו"ד שגם עלה לי הון וגם בסופו של דבר נשארתי עם בעלי מחוסר ברירה. ההליכים נמשכו ונמשכו שזה היה בלתי נסבל מכל בחינה בעיקר בגלל האלימות של בעלי פינצור גלגלים הטרדות מילוליות " את אפס" וכו'.
המצב היה בלתי נסבל.
כיום המצב הוא שאם אני רקמעלה את נושא הגירושין הוא חוטף עצבים ומתחיל לאיים בכל מיני אופנים....
בתקופה האחרונה הוא הבין שאני מקליטה אותו ולכן הוא מאוד נזהר בלשונו ובהתנהגותו. נוצר מצב שאנחנו לאמדברים לא שוכבים ורק חיים יחד כמו שני זרים.
מרגישה תקועה....הלוואי והיה לי את האומץ והכוחות להמשיך בהליכי הגירושין עד הסוף.

עצוב לקרוא כל כך הרבה סיפורים מהחיים...של חיים יחד... אבל לחוד...אבל כמו שאתן רואות הכל יחסי.
אני לא יכולתי לעזור לעצמי מאוד בחיי נישואי אבל כיום אני בדיעבד יכולה לייעץ לכן מניסיוני הרעלצערי:
מה שאני כן עשיתי לאורך חיי הנישואין שלי זה ללמוד ולמצוא לעצמי תחומים להעשיר את עצמי ו כדי להצליח לשרוד את הקושי ולשכוח את הכאב או לברוח ממנו. זה המעט שאני יכולה
לומר וכן לא לפחד להקליט ולצלם מה שאני לא עשיתי מההתחלה ובנוסף לשים כל הזמן קצת כסף בצד לזמן הרע שיבוא... שיהיה לעורך דין....

[אל_הלב*]

השורדת זה ממש נורא מה שאת מספרת )-:
כואב לי מאוד לקרוא מה שאת כותבת.
אני בטוחה שהמצב מאוד מורכב וקשה אך נשמע שאת חייבת להציל את עצמך ולברוח.
למה להשאר איתו? בגלל שהוא לא נותן לך גט?
מה לגבי פרידה ללא גירושים?
האם את תלויה בו כלכלית?
נעזרת בשירותי הרווחה או מעון לנשים מוכות?
אולי אני תמימה - מה לגבי פשוט לקחת את כל הדברים שלך וילדיך ולהשתכן במעון לנשים מוכות ולקבל שם עזרה כיצד להתארגן על חיים חדשים?
בנוסף ממליצה לך ללמוד קורס בהגנה עצמית, שאם שוב ירים עליך יד תוכלי להתגונן ולעצור אותו.
אל תוותרי על עצמך, מגיע לך להיות מוגנת ומאושרת.

[פלוני_אלמונית*]

השורדת.. פשוט נשבר הלב לקרוא את מה שכתבת!
אמא שלי הייתה אישה מוכה, על ידי הבעל השני שלה שהיום הוא לשעבר, אבל שנים רבות מאוד הם היו דבוקים אחד לשני מבלי יכולת להיפרד, רק אימללו אותי ואת אחי הקטן שהוא גם הבן הביולוגי שלו.
אני יכולה להגיד לך רק דבר אחד
שבמקום החשוך בו את נמצאת אי אפשר לראות לבד את האור
את חייבת לבקש עזרה!
אני בזמנו בגיל 12 פניתי למשפחה של אמא כדי שיעזרו ואמא לא הסכימה לעזוב והדפה את כולם בטענה שהוא מסכן ושהיא אוהבת אותו.. אבל עברו 5 שנים ארוכות מדיי ובסוף נפרדו
אני לא יכולה להגיד לך שהיא מאושרת כי היא מאוד בודדה
אבל היא לא מוכה ומושפלת מדי יום ואם הייתה מצליחה להשתחרר עוד קודם יתכן שהייתה במקום אחר היום
בהצלחה..

[רגאיי*]

שלום לכלם
אני נשוי לאשתי כבר 12 שנה +3 ילדים . לפני כמה שנים נכנסנו לקושי כלכלי ומאש הכל התחרבן בנינו . לפני פחות משנה הרגשתי שאשתי מנהלת רומן אם אחד בעבודה שלה, שאלת אותה אלף פעמים והיא הכחישה , למרות ש שמתי לב שהיא מתכתבת איתו בנייד שלה .
לפני שבוע אחרי יחס מין מהסרטים היא אמרה לי בתאום שהיא לא אוהבת אותי יותר והיא מאוהבת בבחור מעבודה ( אותו בחר שחשדתי בו) אבל היא לא רוצה להפריד מימיני למרות שלא אוהבת אותי והרומן שלה זה תכופת שיגעון שתעבור .
האם למרות הכל לשאר איתה בשביל הילדים או להתגרש.

יש להוסיף שאני עדיין מאד אוהב אותה

[שם_בדוי_מעיין*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשואה 4 שנים עם ילד מתוק בן שנתיים ועוד אחד בדרך.
לא נמשכת לבעלי, לא נהנת כשהוא מנשק אותי, שוכבת איתו כאילו נהנת אבל סובלת ומחכה שיגמור פעם היתה לנו תשוקה מטורפת ויחסים הרבה יותר טובים. עכשיו הכל משחק אבל שנינו לא מעיזים להיפרד מהפחד להיות לבד והפרוצדורה של גירושין. רבים מלא ושוכבים סתם פעם ב 3 שבועות כדי לסמן וי

[פלוני_אלמונית*]

קראתי חלק מהתגובות וזה עצוב.כי אני יודע שאפשר אחרת.אנחנו נשואים 20 שנה וסבלנו ובעיקר אישתי עד שעשינו שינוי.עכשיו אנחנו חיים בגן עדן.ומהו השינוי?השינוי הוא קודם כל בתקשורת פתוחה.לבחור לעשות טוב אחד לשני ולמקם את בן הזוג במקום הראשון בסדר העדיפות,לפני כל דבר אחר!!!כשנמצאים במצב הנפשי הזה הכל זורם.בתכלס אישתי ואני ממצב שדומה למה שתיארתם אנחנו הפכנו לחברים ומאושרים.

[שם_בדוי_מעיין*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממש שמחה לשמוע, איך עשיתם את זה? הלכתם לייעוץ? אשמח לשמוע עצות פרקטיות ליום יום...

[פלוני_אלמונית*]

היי מה שעבד לנו שעשינו תהליך אישי.יועצים רק בילבלו לנו את המוח.מה שעבד לי זה הספר בגן השלום של שלום ארוש,ואני אתאיסט אבל בכל זאת לקחתי משם תובנות שעבדו לי.ובנוסף פיתחתי כלפי אישתי פירגון וחופש למצות את כל מה שמתאים לה.זה אחד מהפירושים שלי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נמצאת עם בעלי מעל ל10 שנים. נורא נמשכתי אליו בהתחלה וכנראה עוד לפני שהיינו יחד החלטתי שיהיה בעלי....לאחר תקופת חיזור ארוכה ומגומגמת נהינו זוג. ידעתי שהיו לו פחות נשים לפני מהגברים שהיו לי ושהיה תקופות ארוכות ללא סקס. זה היה מאוד מוזר לי בהתחשב בכך שחשבתי שנראה ממש ממש
טוב. הסקס אף פעם לא היה טוב כמו עם בני זוג קודמים אבל לא התייחסתי לזה וחשבתי שישתפר עם הזמן. מאז נולדו לנו ילדים אנחנו עושים סקס מספר פעמים מצומצם בשנה. התקשורת ביננו גרועה אין ביננו שום פתיחות. לאחר שנולדו הילדים הוא נהיה ממש מגעיל אליי. צועק עליי הרבה גם ובעקר על דברים מפגרים לא מתחשב לא עוזר בכלל בבית. אני עברתי לאחרונה שינוי חיצוני מאוד גדול ירדתי במשקל ונראת ממש טוב מקבלת מלא מחמאות מהסביבה, אף מילה טובה מבעלי. לאחרונה חודש קשר עם מחזר מהעבר יש לנו התכתבויות מטורפות. נפגשנו פעם אחת שהיתה סוערת ומלאה תשוקה. לא נתתי לזה להתקדם יותר מדי מעבר לחיבוקים וקצת ליטופים אבל פתאום אני מבינה מה חסר לי מה אני רוצה שלעולם לא היה לי את זה מבעלי שאין לו כאלו ידיים טובות ונעימות. שאני בכלל לא מוצאת שום סיבה טובה למה אהבתי אותו חוץ מזה שהוא נדיב. לא יודעת מה לעשות...

[פלוני_אלמונית*]

את יודעת מה לעשות ,את רק מפחדת.את מחוברת היטב למה שעושה לך טוב ויודעת היטב מה עושה לך לא טוב.אל תתני לפחד לנהל אותך.שיהיה לך רק טוב וזו גם תקופה של חן נפש והתחדשות.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה כיף לשמוע כאלה מילים מחממות ומחזקות. לא ציפיתי לקבל תגובה כל כך מהר ובכלל.

[צריכה_עזרה*]

היי אני עם חבר שלי 8 שנים מגיל 19 והיום בת 27
הוא כבר בן 32 מתחיל להתבסס
אני אוהבת אותו מצד אחד(לפחות נראה לי כי אין לי מושג בדיוק מה זאת אהבה) ומצד שני מרגישה שהמגע שלו מעצבן אותי פעמים רבות, ואנחנו שוכבים רק פעם בחודש וחצי חודשיים, בעיקר כי אני לא רוצה..מרגישה שאני לא נמשכת אליו למרות שהוא בן אדם מדהים,בטוח יהיה אבא טוב ובנוסף נראה מעולה! לא זוכרת את הפעם האחרונה שהתנשקנו..וגם הריח שלו מהפה מפריע לי ובאופן כללי הנשיקות שלו
אנחנו גרים ביחד כבר שנתיים ובסך הכל חיים בסדר אבל משעממים..אני מוצאת את עצמי רוצה להיות עם אחרים מחפשת ריגושים המון פעמים וטרודה במחשבות בלי סוף
השאלה אם יש דרך להתגבר על כל זה או שעדיף לחתוך את זה לפני חתונה כי הדברים האלה לא משתנים ורק יחריפו?
זה ככה כבר שנתיים שלוש, מחפשת תשובה, מנסה להבין ולא מצליחה. מתייעצת עם כל העולם ולא מבינה מה נכון ומה אני רוצה. האם יש לי הכל ואני לא מבינה מהחיים שלי? או שהוא פשוט לא האחד שלי ואני פחדנית?
בבקשה תייעצו לי מנסיון החיים שלכם..תודה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צריכה עזרה קשה לומר לך מה לעשות. אבל מנסיוני התחתנתי עם אדם שאהבתי ונמשכתי אליו בתחילת הקשר. הקשא המיני לא היה מלהיב כבר בראשיתו. היום כמה שנים וילדים אחרי זה הגעתי למצב של קשר מחוץ לנישואין. זה מצב קשה ולא ממליצה על זה לאף אחד. הייתי מציעה לך לפנות לטיפול ולבחון מה ניתן לשפר בקשר.

[פלוני_אלמונית*]

הדף הזה צריך לעבור לדפי השיתוף

[אורחת*]

לפני שזורקים הכל תבדקו האם אפשר להחזיר את המצב לדמותו. (למעט מצבים עם בני זוג אלימים שאז צריך להתרחק מהם באופן מיידי)
הרי פעם מאוד אהבתן את בן הזוג אחרת לא הייתן איתו. קרה משהו וזה השתנה.
אולי תוכלו לתקן, אולי תוכלו לחזור להיות מאושרים יחד ?
נסו לפנות לייעוץ מקצועי, נסו לדבר עם בן הזוג על מה שמפריע לכן, לפני שעושים משהו שממנו קשה מאוד לחזור חזרה. נסו לפתור את הבעיות שיש לכן. בדקו האם אתן לא מושפעות מאיזשהן פנטזיות שגורמות לכן לחשוב שאתן לא רוצות את בן הזוג שלכן

[פלוני_אלמונית*]

הדף הזה צריך לעבור לדפי השיתוף
בהחלט. מישהי יכולה להעביר?

[פלוני_אלמוני*]

מעניין. קראתי בעיון את כל השרשור הזה. אני דווקא גבר. חרדי. התחתנתי בשידוך. לא הייתה לי שום סיבה להתחתן מלבד זה שההורים רצו, הרב אמר שזה שידוך טוב, ואני שהבנתי שמשהו פה לא הגיוני לא ידעתי להציב מראה ולומר איפה הבעיה. הייתי גם צעיר מאוד. היום לאחר 9 שעות נישואין לשני ילדים אני חש בדיוק כמו ביום שאחרי החתונה. לא אוהב. לא נאהב. לא מוצא מילה אחת שתהווה נושא שיחה ביני טביעה. מעריך אותה מאוד ומכבד אותה כאשה, העיר לילדים, אבל מעבר לזה אני מרגיש שהיא זרה לי לחלוטין. במובנים מסויימים כשאני ניגש לסקס אני חש נאנס, חייב למלא את חלקי, מכוח השבועה והשגיאה.
מפחד להתגרש בעיקר בגלל הילדים. מרחם עליהם. מצד שני, מה עם האהבה מהחיים שלי??????

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה לי שהמצב דומה אצל כולם. אני 20 שנה עם בעלי מתוכם אולי 4 פעמים נסענו לבד כל הזמן לבד לבד לבד עם הילדים כיוון שאף פעם לא רצה והציב עובדה תסתדרי!אין לי בעיית פרנסה יודעת שיסתדר לבד עם ילדיי. גם אני באותו מצב לא נמשכת אין אינטימיות או תשוקה. רק מקום של דאגה ורחמים להשאירו לבד. במקום לרחם על עצמי שלא מאושרת חושבת רק על התא המשפחתי בכל זאת לא לפגוע בו. קשה לי לייעץ לך כי אני בעצמי בבלבול.אם לחתוך ולהתחיל חיים חדשים כי ילדיי כבר גדלו ואני בת38 או פשוט להשאר אך בידיעה שזה נגמר.שלא נדבר על סקס ננעלתי לגמריי.הוא גם גדול ממני ב11 שנה ואגב יודע על מצבי אך נלחם ברור כי פוחד לא העריך אותי עד שהחלטתי לחתוך ממנו ואז הרגיש שמאבד אותי. גלגל הסתובב רק שאצלי קשה בלי אהבה.

[עצבובית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשואה מעל ל10 שנים. כבר כמה שנים עם בעיות תקשורת עם בעלי וכמעט ללא סקס. לאחרונה פגשתי מישהו, המגע שלו נעים לי, העור שלו נעים לי. פתאום אני מבינה שבעלי כל כך לא נעים לי...לאמשנה כמה נעבוד על התקשורת והיחסים אני לא מסוגלת לסבול את המגע שלו עצוב יש לנו 3 ילדים קטנים...

[מתוסכלת_רוצה_אהבה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה כבר כמה חודשים שאני מרגישה שבא לי מישהו חדש. בא לי להרגיש תשוקה ואהבה ולא שיגרה!
אני נשואה 4 שנים +2 ילדים
בעלי הוא אבא מדהים, איש טוב ומקסים אבל התקשורת שלנו על הפנים, אין לנו דבר אחד במשותף חוץ מהילדים. אוהבים דברים שונים, חשיבה שונה, לא מבינה איך התחתנתי איתו.
כבר תקופה שלא נמשכת אליו ומאלצת את עצמי לשכב איתו כדי לרצות אותו.
הגעתי למצב שכבר לא בא לי, לא יכולה יותר רוצה להרגיש את האש הזאת... וזה נראה לי יקרה רק עם גבר אחר.
לא רוצה להתגרש, רוצה מאהב שימלא את החסר. ושבעלי לא יגלה.
מעניין אם יש נשים שמנהלות רומן ומתחזקות בית בעל וילדים ואף אחד לא מרגיש מקופח

[פלוני_אלמוניחיפאי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן גם אני ברשימה...
מרגיש כל כך הרבה במשותף עם מה שנכתב כאן. נשוי חמש עשרה שנה עם ילד אחד. אחרי שאשתי ניהלה רומן ממושך אני מרגיש שהנישואים מעולם לא חזרו להיות מה שהם. למרות מאמצים מצד שנינו. יש הרבה אהבה, אבל הסקס ממש רע ומאומץ. רוב הפעמים אני מרגיש שאשתי לא ממש רוצה אותי וכמובן שהיא לא משתפת אותי בכלום. מוצאת תירוצים שונים אבל לא אומרת לי שום דבר אמיתי. בתקופה האחרונה התחלתי לפזול אבל לא.הצלחתי לממש שום דבר כי אני לא מסוגל לנהל מערכת יחסים בסתר.
מרגיש דחוי רוב הזמן וזה פשוט שובר אותי. אני בעל המון תכונות טובות ולא מרגיש שמגיע לי יחס כזה.
זה באמת כל כך הרבה לבקש? שאשתי תימשך אלי ותרצה אותי? אני מוכן לעשות די הרבה אבל מרגיש שהצד השני עושה את המינימום הנדרש על מנת לשמן את הנישואין... אוף...איזה תיסכול...