_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: דגנית ב
...בין הגגות המשופעים שנוצרו על ידי גג מגן (117) יש גגות שטוחים שאפשר לצאת ולהלך עליהם. הדפוס הנוכחי מתאר את המיקום הטוב ביותר לגינות על הגגות האלה ומפרט את אפיוניהן. אם יוצבו כראוי, סביר שיהוו את הקצוות של אגפי אור (107) בקומות שונות וכך באופן אוטומטי יסייעו ביצירת מפל גגות (116).
חלק עצום מהשטח בעיר מורכב מגגות. צרפו עובדה זו לכך שסך כל השטח העירוני שמקבל שמש הוא מוגבל, ותווכחו שאין זה אלא טבעי ואף חיוני לבנות גגות שינצלו את השמש והאויר.
אבל, כמו שראינו ב{{}}גג מגן (117) ו{{}}גגות כיפה (220), גג שטוח אינו טבעי מבחינה פסיכולוגית, מבנית ואקלימית. לכן, מתקבל על הדעת להשתמש בגג שטוח רק כאשר יהיה גינה או חדר חיצוני ולבנות כמה שיותר גגות "מועילים" כאלה; כאשר כל הגגות האחרים, הבלתי שימושיים, יהיו משופעים, כיפות, ובצורות העוטפות שפורטו ב{{}}גג מגן (117) ו{{}}גגות כיפה (220).כלל אצבע: אם אפשר, בכל בניין עשו לפחות גינת גג אחת קטנה, יותר מאחת אם בטוח שאנשים אכן ישתמשו בהן. את שאר הגגות בנו בשיפוע חד. מכיוון שגינות גג מוצלחות נמצאות באותו המפלס עם חלק מהחדרים הפנימיים (כפי שנראה להלן) פרוש הדבר שחלק מגגות הבית יהיו תמיד בשיפוע תלול. יש לצפות אם כן שדפוס זה ייצר נוף של גגות שבו כמעט על כל בנין יש עירבוב של גינות גג וגגות תלולים.
נתייחס עכשיו, בקצרה, אל הגג השטוח בפני עצמו. גינות על גג שטוח היו נפוצות מאז ומעולם באקלים יבש וחם, שם הגג יכול להיות מקום מתאים למחיה. באזורים הצפופים של הערים באקלים הים-תיכוני, ניתן לגור כמעט על כל גג: הם מלאים צמחיה, מחיצות לפרטיות, יש נופים מקסימים ופינות בהן אפשר לבשל בחוץ, לאכול ולישון. הם יפים אפילו באקלימים ממוזגים. אפשר לעצב אותם כחדרים ללא תיקרות, מקומות המוגנים מהרוח אבל פתוחים לשמיים.
אבל הגגות השטוחים שמקובלים באדריכלות של עשרות השנים האחרונות הם עניין אחר לגמרי. הגגות השטוחים האלה -- מבני אספלט המכוסים בחצץ אפור -- שימושיים רק לעיתים נדירות; הם אינם גינות; וככלל, הם לא ממלאים את הדרישות הפסיכולוגיות ששורטטו ב{{}}גג מגן (117). כדי שהחלקים השטוחים בגג יהיו שימושיים, וכדי ששיתאימו לצורך בגגות משופעים, יש לבנות גינות גג בהמשך לחלקים הפנימיים של הבניין. במלים אחרות, אין לבנות אותן בחלק הגבוה של הגג; החלקים הגבוהים של הגג צריכים להיות משופעים; את גינות הגג יש לבנות כך שאפשר לצאת אליהן ישירות מחדר פנימי בלי לעלות במדרגות. הסיבה לכך ברורה: הרבה יותר נוח ללכת ישר החוצה אל הגג ולחוש את ההגנה של קיר הבניין מאחור ומהצד, מאשר לעלות למעלה למקום שלא רואים.
לכן:
בכל מערכת של גגות, עצבו חלקים שאפשר להשתמש בהם כגינות גג. בנו אותם שטוחים, אולי עם מפלסים כדי לאפשר שתילה, עם מקומות לשבת ולישון, פינות פרטיות. את גינות הגג מקמו בקומות שונות, ואפשרו תמיד מעבר ישיר אל הגג מחלק בבניין שגרים בו.
זכרו לנסות ולהציב את גינות הגג בקצוות הפתוחים של אגפי אור (107) כדי לא לחסום את אור השמש מהקומות הנמוכות. חלק מהגינות יראו כמו מרפסות, גלריות או טרסות -- מרפסת פרטית ברחוב (140), גלריה מסביב (166), שני מטר מרפסת (167). בכל מקרה, בנו את גינת הגג במקום מוגן מהרוח –- מקום בשמש (161), ותנו לחלק מהגג הגנה נוספת -– אולי על ידי סוכך מבד -- כך שהאנשים שעל הגג יהיו בחוץ אבל מוגנים מלהט השמש -– גגות בד (244). התיחסו אל כל גינה כמו אל גינה רגילה, עם פרחים, ירקות, חדרי-חוץ, סוככי בד, צמחים מטפסים –- חדרים בחוץ (163), גן ירק (177), פרחים מוגבהים (245), צמחים מטפסים (246) ...