_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון

...כבר יש לנו דפוס אחד שמבטא את האופי השימושי של גנים ציבוריים ופרטיים כאחד -- עצי פרי (170); נשלים אותו עם היבט מצומצם יותר של הגן אך חשוב לא פחות, היבט שכל גן ציבורי ופרטי צריך לכלול: להעשיר שטחים ציבוריים -- שטח משותף (67) -- וגנים פרטיים -- גן חבוי למחצה (111) -- עם חלקה לגידול ירקות.
בעיר בריאה יכולה כל משפחה לגדל לעצמה ירקות. חלפו הזמנים שאפשר היה לראות בכך תחביב; זהו חלק בסיסי במערך החיים האנושי.
ירקות הם המזון הבסיסי ביותר. אם נשווה מוצרי חלב, ירקות ופירות, בשר, ומאכלים סינתטיים, אז הירקות הם החיוניים ביותר. כקבוצה הם היחידים שיכולים להחזיק לבדם תזונה אנושית. ובחברה מאוזנת מבחינה אקולוגית, סביר שנצטרך לפתח מערכת יחסים מאוזנת עם הירקות כמזון יומיומי. (ראו, למשל: F. Lappe, Diet for a Small Planet, New York: Ballantine, 1971.)מאז המהפכה התעשייתית, גוברת הנטיה להסתמך על ירקות ממקורות זרים; אבל בחברה שבה לירקות מקום מרכזי, ועם הקטנת התלות במקורות חיצוניים, יהיה טבעי לכל משפחה לגדל בעצמה את הירקות ממש כמו לנשום בעצמה את האוויר.
גודל השטח הדרוש לגידול ירקות עבור משפחה הוא קטן באופן מפתיע. 400 מ"ר יכולים לספק ירקות לאורך כל השנה למשפחה בת ארבע נפשות. ונראה שירקות מניבים "החזר תזונתי" גבוה יותר ליחידת אנרגיה (שמש, עבודה) מאשר מזונות אחרים. זה אומר שכל בית או אשכול בתים יכול ליצור אספקת ירקות משלו, ושבתים ללא שטח פרטי צמוד צריכים שתהיה להם חלקה בגן ירק משותף שנמצא בקרבתם.
מעבר לצורך הבסיסי הזה בגני ירק בעיר, יש צורך קשה יותר לתפיסה. פארקים, עצי שדרה, ודשאים מטופחים כמעט לא תורמים לחיבור ביננו לבין האדמה. הם לא מלמדים אותנו דבר על הפוריות שלה, כלום על הסגולות שלה. רבים מהאנשים שנולדו, גדלו וחיים בעיר פשוט לא יודעים מאיפה מגיע המזון שהם אוכלים או מה טיבו של גן חי. הקשר היחידי שלהם לתנובת האדמה מגיע מהעגבניות על מדף הסופרמרקט. אבל מגע עם האדמה ותהליכי הצמיחה שלה אינו סתם עיסוק תמהוני חביב ומיושן שאפשר לוותר עליו בקלות. למען האמת הוא חלק בסיסי בתחושת הביטחון הטבעית. עמוק בפנים, חייבת להיות איזושהי תחושת חוסר ביטחון בבני העיר שאספקת המזון שלהם תלויה לחלוטין בסופרמרקטים.
גינות קהילתיות לא חייבות להיות פרוייקט יקר. כאשר תושבי סנטה ברברה החליטו להקים גן במרכז העיר במאי 1970, הם השתמשו ביכולתם לחשוב בצורה יצירתית. הם רכשו חלקה ריקה (במחיר דולר אחד ל-6 חודשים) והעיריה סיפקה להם מים בחינם וטרקטור ליומיים. קומפוסט לא היה בעיה: הם קיבלו עלים ממחלקת הפארקים, בוצה מהתברואן המחוזי, וזבל סוסים ממועדון רכיבה סמוך. כלי עבודה וזרעים הגיעו מתרומות. ("Community Gardens," Bob Rodale, San Francisco Chronicle, May 31, 1972, p. 16.)

גינה בבית ספר באמסטרדם, מעובדת בידי הילדים.
לכן:
הקצו חלקה עבור גידול ירקות בגינה הפרטית או בשטחים משותפים. יש צורך בשטח של כ-100 מ"ר לאדם. ודאגו שגן הירק יהיה במקום שטוף שמש ומרכזי לכל הבתים שהוא משרת. הקיפו אותו בגדר ובנו לצידו מחסן קטן לכלי עבודה.

כדי לדשן את הירקות, השתמשו בקומפוסט הטבעי מהבית והשכונה -- שירותי קומפוסט (178); ואם אפשר, נצלו את המים האפורים מהכיורים והמקלחת להשקיה -- חדר רחצה (144)...