_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: דגנית ב
... לבסוף, אחרי שהכל מסודר ואתם מתחילים לחיות במקומות שעשיתם, אולי תשאלו את עצמכם, מה כדאי לתלות על הקירות.
"סגנון" והגישה של "עיצוב פנים" נעשו כה נפוצים עד כי לעיתים קרובות, אנשים שוכחים להסתמך על החושים שלהם בבחירת הדברים שהם רוצים שיהיו בסביבתם.
יש שתי דרכים להסתכל בעובדה הפשוטה הזו. נוכל להסתתכל מנקודת המבט של בעל הבית, ומנקודת מבטם של המבקרים בו.מנקודת המבט של בעל הבית, ברור שהדברים הנמצאים סביבך צריכים להיות הדברים בעלי המשמעות הגדולה ביותר עבורך, אשר להם היכולת להשפיע על התהליך המתמשך של שינוי עצמי, אשר הוא חייך. עד כאן ברור.
אבל התפקיד הזה נשחק בהדרגה, בזמנים המודרנים. האנשים החלו להסתכל החוצה על אחרים, ומעבר לכתפם באנשים שבאים לבקר אותם, ולהחליף את הקישוטים הטבעיים והאינסטיקטיביים שלהם בדברים שימצאו חן וירשימו, כך הם מאמינים, את המבקרים בביתם. זהו המניע של כל מדורי עיצוב הפנים והסגנון בירחוני הנשים. ומעצבים משתמשים בחרדות האלה על ידי עיצוב כולל, ואומרים לאנשים שאסור להם להזיז דבר, לצבוע קירות, או להוסיף צמח כי אין להם חלק במסתורי "הטעם הטוב".
האירוניה היא שהמבקר שנכנס לחדר לא רוצה בשטויות האלה יותר מאשר האנשים שחיים שם. הרבה יותר מרתק להכנס לחדר המבטא את האדם, או קבוצת האנשים, בצורה חיה. כך שאפשר לראות את חייהם, את קורותיהם, את תחביביהם מוצגים לראווה על הקירות, ברהיטים, על המדפים. מעבר לחוויה הזו – שהיא שטחית כמו דשא – העיצוב המלאכותי של הסגנון המודרני פשט את הרגל לחלוטין.
יונג (Jung) מתאר את חדר העבודה שלו, איך כיסה את קיר האבן בציורים שצייר כל בוקר ישירות על האבנים – מנדלות, דימויים מהחלום, רעיונות טורדניים. הוא מספר שעם הזמן החדר קם והיה בשבילו יצור חי – ביטוי חיצוני לבלתי מודע שלו.
דוגמאות שאנחנו מכירים: פונדק מנוהל על ידי צרפתי, מזכרות מהמחתרת מפוזרות בחדר ההארחה, מכתב משארל דה גול. חנות בשולי הכביש המהיר שעל קירותיה סידר המוכר את אוסף הבקבוקים הישנים שלו, מאות בקבוקים, בכל הצורות והצבעים, חלקם מחכים לניקוי, אחד יפה במיוחד מקשט את הדלפק על יד הקופה. אנרכיסט מוכר נקניקיות, על הקירות הוא מדביק קטעי סיפרות, מנשרים, מאמרים נגד המדינה.
כפפת צייד, מקל עיוורים, קולרו של כלב אהוב, פרחים שיבשנו והדבקנו על לוח מילדותנו, תמונתה של סבתא במסגרת אובלית, פמוט, אבק וולקני שמור בבקבוק, תמונה מהעיתון של אסירים המסתערים על הכלא ואינם יודעים שימותו, צילום ישן שבו הרוח מכופפת את העשב וצריח כנסיה במרחק, צדפים מחודדים שנהמת הים עוד נשמעת מתוכם.
לכן:
אל תתפתו להאמין שסגנון מודרני צריך להיות מהוקצע או פסיכודלי, "טבעי" "או "אמנות מודרנית" או "צמחים" או כל סגנון אחר שקובעי הטעם כרגע אומרים. הסגנון הכי יפה הוא זה נובע ישירות מחייך – הדברים האהובים עליך, הדברים שמספרים את סיפורך.
