ניחוח אדמה אחרי הגשם
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
נפל לי האסימון לפני כמה ימים, שהפחדים הגדולים של הילדון לאחרונה כנראה קשורים למצב של סבא.
כמה שבועות אחרי שסבא נכנס לבית חולים,
הוא סירב להיות בבית של הסבים, ממש פחד להיות שם (וזה קרה ממש פתאום תוך כדי שהיינו שם בלי סבא, יכול להיות כשדיברנו על הבית חולים),
אז נתנו לו את הזמן שלו, לא ישנו שם במידת האפשר ונפגשנו עם חמותי בעיקר מחוץ לבית ואם באנו לשם אז הבטחנו לו שזה לזמן קצר (וקיימנו)
אח"כ זה עבר (אמא שלי עשתה לו הילינג) והוא אמר יום אחד - אני כבר לא מפחד להיות פה ובאמת הוא בכיף שם.
אבל לאחרונה הוא באמת מסרב ללכת לכל מקום כמעט , אלא אם כן, במילותיו שלו - אני רוצה ללכת למקומות שאני כבר מכיר.
כמה פעמים הוא ביקש ללכת הביתה ממקומות, וממש היה נראה שהוא פוחד, ואני חושבת שזה קשור לזה שהוא ראה מישהו נכה...
ואני חושבת שהוא מרגיש חוסר ביטחון בעולם, שמשהו לא ברור קרה לסבא והוא נעלם.
כמובן שהסברנו לו כשזה קרה שסבא נפל והוא בבית חולים, הוא צייר לו ציור והקליט לו הודעות בוואצאפ של החלמה מהירה...
ואח"כ אמרנו לו שהוא כבר עבר מהבית חולים לבית אבות, שהוא עדיין לא מרגיש כל כך טוב ומטפלים בו אבל לא אמרנו לו שהוא בתרדמת...
והוא גם לא ממש שואל. ולכן אני לא אומרת לו עוד דברים... אבל אני תוהה אולי כן לדבר מיזמתי ?
כמה שבועות אחרי שסבא נכנס לבית חולים,
הוא סירב להיות בבית של הסבים, ממש פחד להיות שם (וזה קרה ממש פתאום תוך כדי שהיינו שם בלי סבא, יכול להיות כשדיברנו על הבית חולים),
אז נתנו לו את הזמן שלו, לא ישנו שם במידת האפשר ונפגשנו עם חמותי בעיקר מחוץ לבית ואם באנו לשם אז הבטחנו לו שזה לזמן קצר (וקיימנו)
אח"כ זה עבר (אמא שלי עשתה לו הילינג) והוא אמר יום אחד - אני כבר לא מפחד להיות פה ובאמת הוא בכיף שם.
אבל לאחרונה הוא באמת מסרב ללכת לכל מקום כמעט , אלא אם כן, במילותיו שלו - אני רוצה ללכת למקומות שאני כבר מכיר.
כמה פעמים הוא ביקש ללכת הביתה ממקומות, וממש היה נראה שהוא פוחד, ואני חושבת שזה קשור לזה שהוא ראה מישהו נכה...
ואני חושבת שהוא מרגיש חוסר ביטחון בעולם, שמשהו לא ברור קרה לסבא והוא נעלם.
כמובן שהסברנו לו כשזה קרה שסבא נפל והוא בבית חולים, הוא צייר לו ציור והקליט לו הודעות בוואצאפ של החלמה מהירה...
ואח"כ אמרנו לו שהוא כבר עבר מהבית חולים לבית אבות, שהוא עדיין לא מרגיש כל כך טוב ומטפלים בו אבל לא אמרנו לו שהוא בתרדמת...
והוא גם לא ממש שואל. ולכן אני לא אומרת לו עוד דברים... אבל אני תוהה אולי כן לדבר מיזמתי ?
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הניקיון והסדר הוא בעיקר בגלל האמא של הילד... עדיין לא הגענו לשלב שמביאים ילד ומשאירים לשחק ...
אה! אם ככה מציעה להסתפק בלהתנצל על מצב הבית (-: באמת חבל על הכוחות שלך.
לגבי מה להגיד לילד, באמת לא יודעת. הייתי מסתפקת במה שאמרת. וכמובן הרבה חיבוקים והרגעה לגבי כל דבר אחר, ולאפשר לו לדבר על הסבא ועל מה שקרה (לדובב ולתמוך ברגשות שהוא מביע).
אה! אם ככה מציעה להסתפק בלהתנצל על מצב הבית (-: באמת חבל על הכוחות שלך.
לגבי מה להגיד לילד, באמת לא יודעת. הייתי מסתפקת במה שאמרת. וכמובן הרבה חיבוקים והרגעה לגבי כל דבר אחר, ולאפשר לו לדבר על הסבא ועל מה שקרה (לדובב ולתמוך ברגשות שהוא מביע).
ניחוח אדמה אחרי הגשם
האם רלוונטי להציע לו לבקר את סבא? (כמובן להגיד שסבא חלש וצריך לנוח ושהוא יישן כשתבואו לבקר.)
נראה לי שהרבה פעמים ילדים מדמיינים לעצמם דברים מפחידים, כיוון שהם לא רואים את הדבר האמתי. ודווקא מה שיכול להיראות לכם כמבוגרים מפחיד מאוד - אדם שקוע בתרדמת - יכול להיתפס כמציאות פשוטה בעיני ילד.
נראה לי שהרבה פעמים ילדים מדמיינים לעצמם דברים מפחידים, כיוון שהם לא רואים את הדבר האמתי. ודווקא מה שיכול להיראות לכם כמבוגרים מפחיד מאוד - אדם שקוע בתרדמת - יכול להיתפס כמציאות פשוטה בעיני ילד.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תפילה, חשבנו על זה, כמה פעמים... אבל הילד ממש פוחד מכל דבר רפואי ואני חושבת שיהיה לו גם מפחיד לראות את סבא ככה... כי הוא לא נראה כמו תמיד
וכל האנשים האחרים במוסד הזה גם לא קלים לתפיסה...
אני חוששת שזה יעשה יותר נזק... מצד שני אני גם לא יודעת מה הוא מדמיין לו אז אני גם בהתלבטות הזו.
אבל מהיכרותי איתו אני נוטה לחשוב שעדיף שלא יראה
תודה !
וכל האנשים האחרים במוסד הזה גם לא קלים לתפיסה...
אני חוששת שזה יעשה יותר נזק... מצד שני אני גם לא יודעת מה הוא מדמיין לו אז אני גם בהתלבטות הזו.
אבל מהיכרותי איתו אני נוטה לחשוב שעדיף שלא יראה
תודה !
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח, את צודקת. לקחתי את ביתי בת ה13 לראות את אימי אחרי ניתוח וזו הייתה טעות חמורה. את יותר חכמה ממני.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
גשם, אני מבינה אותך, כלומר, אני מניחה שבגיל 13 הייתי כן שוקלת לקחת את הילד/ה לבקר אחרי ניתוח,
ובאמת אי אפשר לצפות מראש שתהיה תגובה קשה של הילד או מה יקרה בדיוק בזמן הביקור שאולי יהיה מבהיל או לא נעים...
@}
ובאמת אי אפשר לצפות מראש שתהיה תגובה קשה של הילד או מה יקרה בדיוק בזמן הביקור שאולי יהיה מבהיל או לא נעים...
@}
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
חוזרת לפה אחרי הפסקה ורואה את ההתכתבויות האחרונות... המילים החכמות של בשמת ז"ל (לא מאמינה ...)
וכל מי שייעצה לי בתקופה שעברנו
תודה על זה ...
הרבה דברים השתנו מאז
אכתוב עדכון אולי בהמשך אם יש פה עוד מי שקוראת מהתקופה דאז @}
וכל מי שייעצה לי בתקופה שעברנו
תודה על זה ...
הרבה דברים השתנו מאז
אכתוב עדכון אולי בהמשך אם יש פה עוד מי שקוראת מהתקופה דאז @}
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
ניחוח אדמה אחרי הגשם
קוראת ומתעניינת. אשמח לעדכונים. כל טוב!
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תודה יולי קו ! כיף שיש פה עוד קוראות מפעם
אז אני כרגע בבית עם תינוקת מתוקה, בת שנה וקצת. עדיין לא מאמינה שהעזנו לקפוץ למים גם חוויה מתקנת ללידה הקודמת ולתקופה שאחריה וגם אתגרים אחרים.
הייתי בהריון בשיא הקורונה והיו הרבה חששות והתלבטויות אבל שמחה שזה כבר מאחוריי והיא כבר כאן איתנו.
הגדול כבר בבית ספר ... הייתה הסתגלות לא פשוטה בשבילו לבית הספר, אבל להיות אח גדול מסתבר ממש כיף לו. הוא ממש דואג לה ומחבק וזה הוציא ממנו רכות ועדינות מדהימים, וגם קצת יותר עצמאות וביטחון.
אני מתגעגעת לעבודה, בהתלבטויות תמידיות מה הערך שלי בבית (ולכן חוזרת לקרוא בבאופן). מצד אחד בא לי לעבוד, גם כי אני אוהבת מאד את העבודה וגם כדי להכניס כסף.
מצד שני העבודה שלי לא רווחית בעליל ולא תכסה אפילו עלות של מעון באיכות לא הכי גבוהה, שלא לדבר על מטפלת ומצד שלישי לא בא לי להכניס בגיל הזה למעון... הקטנה מאד קשורה אלי ויונקת. (וישנה נורא! נורא! אין לי מושג למה, עדיין לא פוענח מה מציק לה בלילה)
חושבים גם לעבור דירה ויש עם זה הרבה קשיים . כרגע הדירה שלנו לא מתאימה לנו מכמה בחינות, אבל גם טובה מעוד הרבה בחינות... אנחנו בלימבו כבר כמה שנים, לא יודעים מה יהיה הצעד הבא (שלי ושל הבנזוג). כרגע החלטנו להישאר בשכונה בגלל בית הספר של הילדון.
אני רואה שכתבתי פה הרבה על התקופה שאבא של בן זוגי היה חולה... אז אכתוב עדכון עצוב - הוא נפטר בסופו של דבר ביוני 2020, לאחר שנה וחודשיים בתרדמת.
טוב שביקרנו הרבה באותה תקופה, בסוף הקורונה הפסיקה את הביקורים כשאני כבר התחלתי להתעייף מאד והתחילו הרבה חיכוכים ומריבות.
הילדון עבר תקופה של פחדים קיצוניים באותו הזמן וזה גם חלף כמעט לחלוטין, הוא השתנה מאד והתבגר ועבר פאזה. מה שעזר היה הומאופתיה, הילינג, ותהליך מאד איטי של לחשוף אותו מחדש למקומות חדשים (או חדשים ישנים), סיפורים שסיפרתי לו על ילד שפחד ואיך הוא התגבר ועוד הרבה הרבה דברים קטנים שעשינו.
עכשיו הוא נהנה מאד ללכת לים, קניון, טיילת - משהו שהיה גורם לו להתקפות חרדה וצרחות לפני שנתיים...
אז אם במקרה מישהי קוראת פה ויש לה תקופה קשה עם הילד/ה - דברים עוברים, חולפים עם ההתבגרות. וכן טוב שטיפלנו גם.
מסיימת בקצרנות כי התינוקת כבר רוצה אותי.
אז אני כרגע בבית עם תינוקת מתוקה, בת שנה וקצת. עדיין לא מאמינה שהעזנו לקפוץ למים גם חוויה מתקנת ללידה הקודמת ולתקופה שאחריה וגם אתגרים אחרים.
הייתי בהריון בשיא הקורונה והיו הרבה חששות והתלבטויות אבל שמחה שזה כבר מאחוריי והיא כבר כאן איתנו.
הגדול כבר בבית ספר ... הייתה הסתגלות לא פשוטה בשבילו לבית הספר, אבל להיות אח גדול מסתבר ממש כיף לו. הוא ממש דואג לה ומחבק וזה הוציא ממנו רכות ועדינות מדהימים, וגם קצת יותר עצמאות וביטחון.
אני מתגעגעת לעבודה, בהתלבטויות תמידיות מה הערך שלי בבית (ולכן חוזרת לקרוא בבאופן). מצד אחד בא לי לעבוד, גם כי אני אוהבת מאד את העבודה וגם כדי להכניס כסף.
מצד שני העבודה שלי לא רווחית בעליל ולא תכסה אפילו עלות של מעון באיכות לא הכי גבוהה, שלא לדבר על מטפלת ומצד שלישי לא בא לי להכניס בגיל הזה למעון... הקטנה מאד קשורה אלי ויונקת. (וישנה נורא! נורא! אין לי מושג למה, עדיין לא פוענח מה מציק לה בלילה)
חושבים גם לעבור דירה ויש עם זה הרבה קשיים . כרגע הדירה שלנו לא מתאימה לנו מכמה בחינות, אבל גם טובה מעוד הרבה בחינות... אנחנו בלימבו כבר כמה שנים, לא יודעים מה יהיה הצעד הבא (שלי ושל הבנזוג). כרגע החלטנו להישאר בשכונה בגלל בית הספר של הילדון.
אני רואה שכתבתי פה הרבה על התקופה שאבא של בן זוגי היה חולה... אז אכתוב עדכון עצוב - הוא נפטר בסופו של דבר ביוני 2020, לאחר שנה וחודשיים בתרדמת.
טוב שביקרנו הרבה באותה תקופה, בסוף הקורונה הפסיקה את הביקורים כשאני כבר התחלתי להתעייף מאד והתחילו הרבה חיכוכים ומריבות.
הילדון עבר תקופה של פחדים קיצוניים באותו הזמן וזה גם חלף כמעט לחלוטין, הוא השתנה מאד והתבגר ועבר פאזה. מה שעזר היה הומאופתיה, הילינג, ותהליך מאד איטי של לחשוף אותו מחדש למקומות חדשים (או חדשים ישנים), סיפורים שסיפרתי לו על ילד שפחד ואיך הוא התגבר ועוד הרבה הרבה דברים קטנים שעשינו.
עכשיו הוא נהנה מאד ללכת לים, קניון, טיילת - משהו שהיה גורם לו להתקפות חרדה וצרחות לפני שנתיים...
אז אם במקרה מישהי קוראת פה ויש לה תקופה קשה עם הילד/ה - דברים עוברים, חולפים עם ההתבגרות. וכן טוב שטיפלנו גם.
מסיימת בקצרנות כי התינוקת כבר רוצה אותי.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
גם אני פה לפעמים. שמחתי לקרוא אותך.
איך בחיים האישיים אנחנו מתקדמים במאמאץ רגע אחר רגע, ואצל מישהו אחר יכולות לקפוץ כמה שנים בבת אחת.
איך בחיים האישיים אנחנו מתקדמים במאמאץ רגע אחר רגע, ואצל מישהו אחר יכולות לקפוץ כמה שנים בבת אחת.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
יא תפילה, כיף שאת כאן @} וכן מצחיק שהסיפורים שלי הם סיכום של כמה שנים ... גם אני לפעמים רואה מכרים רחוקים שפתאום יש להם עוד ילד/ים וזה נראה כזה טבעי ופשוט.
נחמד לי לכתוב כאן, בבאופן, כי אני מרגישה שאני צריכה קצת מבט באופני מהצד אולי...
אני מרגישה שאני כל הזמן בחיפוש של הדרך הנכונה לנו כמשפחה, שכרגע אנחנו חיים בצורה שלא נוחה ולא משמחת אותנו בסך הכל הכללי. בן הזוג החליף עבודה כחלק מהחיפוש הזה אבל באותו תחום, ועדיין התחושה שלו היא שזה לא הדבר הנכון לו. בינתיים הוא שם וחוזר בסביבות 19:00 וזה קשה ... כי הוא כזה אבא מדהים ומעורב והוא בקושי מספיק לעשות עם הילדים טיול בערב ומקלחת. אני יודעת שזה הסטנדרט אבל זה פשוט כזה לא נכון.
ואני כל היום לבד בבית עם התינוקת (בעצם, פעוטה!) מנסה טיפה לצאת לטייל אבל זה מרגיש כזה משעמם ... לפחות בשבילי.
לפעמים אני מרגישה שאני לא עושה טוב את העבודה שלי של להיות איתה בבית. גם הבית במצב על הפנים וממש קשה לי להספיק דברים איתה. וגם האוכל והבישולים לא בדיוק באיכות שהייתי רוצה...
לא פוגשת כמעט חברות... זה ממש קשה להכניס זמן לחברות בתוך סדר היום (כולל לאסוף את הילדון הגדול מבית הספר)
וגם מתגעגעת לעבודה שלי.
וגם אין מספיק כסף לדירה איכותית, לפחות לא בשכונה שלנו... ובן הזוג נושא לבד בכל עול הפרנסה וזה לא קל.
בקיצור אני מחפשת ומחפשת מוצא
כנראה אני לא לבד בחיפושים האלו ?
נחמד לי לכתוב כאן, בבאופן, כי אני מרגישה שאני צריכה קצת מבט באופני מהצד אולי...
אני מרגישה שאני כל הזמן בחיפוש של הדרך הנכונה לנו כמשפחה, שכרגע אנחנו חיים בצורה שלא נוחה ולא משמחת אותנו בסך הכל הכללי. בן הזוג החליף עבודה כחלק מהחיפוש הזה אבל באותו תחום, ועדיין התחושה שלו היא שזה לא הדבר הנכון לו. בינתיים הוא שם וחוזר בסביבות 19:00 וזה קשה ... כי הוא כזה אבא מדהים ומעורב והוא בקושי מספיק לעשות עם הילדים טיול בערב ומקלחת. אני יודעת שזה הסטנדרט אבל זה פשוט כזה לא נכון.
ואני כל היום לבד בבית עם התינוקת (בעצם, פעוטה!) מנסה טיפה לצאת לטייל אבל זה מרגיש כזה משעמם ... לפחות בשבילי.
לפעמים אני מרגישה שאני לא עושה טוב את העבודה שלי של להיות איתה בבית. גם הבית במצב על הפנים וממש קשה לי להספיק דברים איתה. וגם האוכל והבישולים לא בדיוק באיכות שהייתי רוצה...
לא פוגשת כמעט חברות... זה ממש קשה להכניס זמן לחברות בתוך סדר היום (כולל לאסוף את הילדון הגדול מבית הספר)
וגם מתגעגעת לעבודה שלי.
וגם אין מספיק כסף לדירה איכותית, לפחות לא בשכונה שלנו... ובן הזוג נושא לבד בכל עול הפרנסה וזה לא קל.
בקיצור אני מחפשת ומחפשת מוצא
כנראה אני לא לבד בחיפושים האלו ?
ניחוח אדמה אחרי הגשם
ציינת שלושה דברים:
א. אכזבה מההספקים שלך ושלכם כזוג (בישולים, סדר בבית, כסף)
ב. מתגעגעת לעבודה
ג. בדידות (אין חברות והבנזוג חוזר מאוחר)
בעיני הבדידות היא הבעיה הכי חמורה וזו שגם קל יחסית לטפל בה. הייתי מניחה להספקים שלך בבית או ליכולת הכלכלית שלכם כרגע. גם לחזור לעבודה אני מניחה שלא בראש סדר העדיפויות. תניחי לזה... זה יגיע בבוא הזמן. יהיה לך יותר קל אם פשוט תניחי לזה לגמרי לגמרי. זה מה שיש. להפיק את המיטב ממה שיש. אם את יכולה להכין רק אוכל פשוט אז תעשי רק מתכונים פשוטים ומהירים. אם אין זמן לסדר תעשי את המינימום ההכרחי. אם זו הדירה שיש לכם אז תראו איך אפשר לשפר כמה שיותר את איך שהיא נראית ומרגישה לכם ולהרגיש בה בבית. אל תצפי מעצמך ליותר כרגע.
הייתי מתמקדת בחברה ואיך אפשר להיות יותר בחברה. לא לפנות זמן אלא להזמין את החברות להיות איתך יחד עם התינוקת. ולראות איך אפשר להכניס עוד מפגשים נעימים לחיים. כשבודדים הכל נראה נורא ואיום.
א. אכזבה מההספקים שלך ושלכם כזוג (בישולים, סדר בבית, כסף)
ב. מתגעגעת לעבודה
ג. בדידות (אין חברות והבנזוג חוזר מאוחר)
בעיני הבדידות היא הבעיה הכי חמורה וזו שגם קל יחסית לטפל בה. הייתי מניחה להספקים שלך בבית או ליכולת הכלכלית שלכם כרגע. גם לחזור לעבודה אני מניחה שלא בראש סדר העדיפויות. תניחי לזה... זה יגיע בבוא הזמן. יהיה לך יותר קל אם פשוט תניחי לזה לגמרי לגמרי. זה מה שיש. להפיק את המיטב ממה שיש. אם את יכולה להכין רק אוכל פשוט אז תעשי רק מתכונים פשוטים ומהירים. אם אין זמן לסדר תעשי את המינימום ההכרחי. אם זו הדירה שיש לכם אז תראו איך אפשר לשפר כמה שיותר את איך שהיא נראית ומרגישה לכם ולהרגיש בה בבית. אל תצפי מעצמך ליותר כרגע.
הייתי מתמקדת בחברה ואיך אפשר להיות יותר בחברה. לא לפנות זמן אלא להזמין את החברות להיות איתך יחד עם התינוקת. ולראות איך אפשר להכניס עוד מפגשים נעימים לחיים. כשבודדים הכל נראה נורא ואיום.
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לאורה,
אני מאוד מתחברת למה שכתבת.
ניחוח,
קבלי חיבוק גדול! אני מאוד מתחברת לתחושות שלך מכיוונים שונים.
אני מאוד מתחברת למה שכתבת.
ניחוח,
קבלי חיבוק גדול! אני מאוד מתחברת לתחושות שלך מכיוונים שונים.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תודה לאורה ו יולי קו, זה נותן לי חומר למחשבה !
אני בהחלט עושה את המינימום ההכרחי בלבד אבל זה כבר תקופה כל כך ארוכה וזה לא כיף לחיות בבלאגן.
אני מתמידה בפליי ליידי וזה מאד עוזר (לפחות הדברים הבסיסיים)
אחשוב איך להיפגש יותר עם חברות... בבקרים רב החברות עובדות ובערב אני לא ממש יכולה לצאת ולהשאיר את התינוקת כי היא יונקת וקשה להרדים אותה בלעדיי
אני גם לא הכי טוב בלייצר חברויות מקומיות. למרות שכן יש לי הרבה מכרות בשכונה... נראה עכשיו כשהתחילו המסגרות אם אמצא בגינה אמהות שעדיין בבית. עם הילדון הייתה לי קבוצת וואצאפ שהצטרפתי אליה של אמהות כאלו בשכונה וזה היה מצוין
ואנחנו מאד אוהבים את הדירה שלנו, והיא נעימה ומתאימה לנו בהרבה בחינות, לא באמת רוצים לעזוב אבל יש פה רטיבות וחדר שאנחנו לא יכולים להשתמש בו (כך שכולנו באותו חדר). התרגלנו לזה אבל הילדון כבר גדל, צריך יותר מרחב לשחק ולארח חברים וסוף סוף גם אולי לנסות לישון לבד (אני לא אומרת שהוא צריך אבל לדעתי הוא כבר יכול, וצפוף לנו מאד בחדר שינה ארבעתנו)
וגם התחילו לנו חיכוכים עם בעלת הדירה שלא מטפלת בתיקונים ודי נמאס לנו, אז זה נותן לנו מוטיבציה כן לחפש משהו אחר, לשנה הזו.
בהמשך אנחנו חושבים לעבור לעיר זולה יותר ואולי להתקרב להורים... לפני שנה כמעט ועשינו את המעבר הזה, ועצרנו בשניה האחרונה... מה שיצר גם המון אכזבה מצד ההורים
אני בהחלט עושה את המינימום ההכרחי בלבד אבל זה כבר תקופה כל כך ארוכה וזה לא כיף לחיות בבלאגן.
אני מתמידה בפליי ליידי וזה מאד עוזר (לפחות הדברים הבסיסיים)
אחשוב איך להיפגש יותר עם חברות... בבקרים רב החברות עובדות ובערב אני לא ממש יכולה לצאת ולהשאיר את התינוקת כי היא יונקת וקשה להרדים אותה בלעדיי
אני גם לא הכי טוב בלייצר חברויות מקומיות. למרות שכן יש לי הרבה מכרות בשכונה... נראה עכשיו כשהתחילו המסגרות אם אמצא בגינה אמהות שעדיין בבית. עם הילדון הייתה לי קבוצת וואצאפ שהצטרפתי אליה של אמהות כאלו בשכונה וזה היה מצוין
ואנחנו מאד אוהבים את הדירה שלנו, והיא נעימה ומתאימה לנו בהרבה בחינות, לא באמת רוצים לעזוב אבל יש פה רטיבות וחדר שאנחנו לא יכולים להשתמש בו (כך שכולנו באותו חדר). התרגלנו לזה אבל הילדון כבר גדל, צריך יותר מרחב לשחק ולארח חברים וסוף סוף גם אולי לנסות לישון לבד (אני לא אומרת שהוא צריך אבל לדעתי הוא כבר יכול, וצפוף לנו מאד בחדר שינה ארבעתנו)
וגם התחילו לנו חיכוכים עם בעלת הדירה שלא מטפלת בתיקונים ודי נמאס לנו, אז זה נותן לנו מוטיבציה כן לחפש משהו אחר, לשנה הזו.
בהמשך אנחנו חושבים לעבור לעיר זולה יותר ואולי להתקרב להורים... לפני שנה כמעט ועשינו את המעבר הזה, ועצרנו בשניה האחרונה... מה שיצר גם המון אכזבה מצד ההורים
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
עדיין מתלבטים אם שווה לעבור רק לשנה הקרובה... ממש מבאס לנו בדירה , כרגע אין מים חמים במטבח ובעלת הדירה מעכבת את התיקון ובא לנו פשוט לצאת מכאן ולהשאיר לה את כל הבלאגן הזה...
מצד שני אני מתה מפחד לעבור ועוד פעמיים ?
בינתיים מנסה לפנות חפצים מהבית... לפעמים מרגישה שאנחנו טובעים בחפצים, למרות שאנחנו באופן יחסי די רגועים מבחינת צעצועים וציוד לילדים ואנחנו לא אנשים שמאד חשובים להם בגדים וכו' אז אין לשנינו כמויות של בגדים (וגם לילדים) ובכל זאת, טובעים...
מצד שני אני מתה מפחד לעבור ועוד פעמיים ?
בינתיים מנסה לפנות חפצים מהבית... לפעמים מרגישה שאנחנו טובעים בחפצים, למרות שאנחנו באופן יחסי די רגועים מבחינת צעצועים וציוד לילדים ואנחנו לא אנשים שמאד חשובים להם בגדים וכו' אז אין לשנינו כמויות של בגדים (וגם לילדים) ובכל זאת, טובעים...
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
במקביל חושבת למצוא מטפלת לכמה ימים לקטנטנה.. אולי ביחד עם עוד אמא שהכרתי מהגינה... אני נעה בין תחושה שזה יהיה טוב לשתינו ויהיה לי ממש טוב ומקרקע לחזור לעבודה
לבין דאגה ופספוס = מה אני לא אראה אותה כמה שעות ביום? איך??
מצד שלישי לפעמים אני כלכך חסרת סבלנות אליה אחרי לילה עם 10 התעוררויות... שאולי עדיף שאני אתרענן ואתאוורר קצת ואחזור אליה בגעגוע והתלהבות
לבין דאגה ופספוס = מה אני לא אראה אותה כמה שעות ביום? איך??
מצד שלישי לפעמים אני כלכך חסרת סבלנות אליה אחרי לילה עם 10 התעוררויות... שאולי עדיף שאני אתרענן ואתאוורר קצת ואחזור אליה בגעגוע והתלהבות
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הי ניחוח, חשבתי עליך ובאתי לכתוב לך כאן במחשבה שבטח לא תראי ואז ראיתי שעדכנת לא מזמן, איזה יופי. עברנו לאחרונה לשכונה שלכם (זו שגרתם בה כשנפגשנו לפני שש שנים) ותהיתי אם את עוד כאן (וממה שכתבת מבינה שכן).
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אני כאן איזה יופי שכתבת לי, וכיף שעברתם לשכונה
אשמח לפגוש אותך שוב יש לך את המייל / מספר שלי? אני חושבת שאין לי את שלך
@}
אשמח לפגוש אותך שוב יש לך את המייל / מספר שלי? אני חושבת שאין לי את שלך
@}
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
לא מצליחים להתקדם... איפה לגור? זו שאלה ענקית שמרחפת מעלינו שוב ושוב ואנחנו תקועים במקום.
ליד ההורים = מתוך רגשות אשמה מסויימים, וגם רצון לפגוש אותם יותר ולעזור להם, לשמח אותם (במיוחד את חמותי שהיא אלמנה וחיה לבד)
וגם לי ממש ממש נמאס מהנסיעות עצמן, הארגון של התיקים, ההיסחבות, הארגון בחזרה, חוזרים מאוחר בערב עם ילדים ישנים/עייפים, אין סופשים נורמלים... כלומר יש אבל אז התחושה שלי היא רגשות אשמה שלא מבקרים מספיק.
כרגע עם פעוטה שישנה ממש גרוע בלילה, בן הזוג חוזר ב7 בערב... בצהריים גם לא תמיד מצליחה לישון איתה (אם היא ישנה יותר מ30 דקות..) ובלי שום עזרה...
לא יודעת איך לעשות את זה
מצד שני התפתחות קריירה לבן הזוג - הוא אומר שהכי טוב להיות במרכז, בתל אביב, שם יהיו לו הכי הרבה הזדמנויות. ושוב, זה יהיה יקר... ועדיין רחוק מההורים אז שוב בלי עזרה ועם נסיעות מתישות
ולי אין כרגע כיוון ברור לקריירה, הסתבכתי עם זה גם... לא ברור במה אני אעבוד כשאחזור לעבוד עוד שנה כשנשים את הקטנה בגן (וכבר אין על זה שאלה או מחשבה לחינוך ביתי כי אנחנו רוצים לחשוב על קניית דירה... מה שאומר שאני צריכה להכניס איזושהי פרנסה)
לטענתו אנחנו צריכים לחשוב על להתקדם בחיים ולא להתנהל מתוך רגשות אשמה מול ההורים. מה שנכון.. מצד שני.. לא יודעת. אני באמת רוצה לשמח אותם עם הנכדים. לתת גם להם נחת. להיעזר בהם קצת (לא הרבה מדי כי גם לקבל עזרה מהם זה לא תמיד קל), לעזור להם במה שצריך..
ואני לא יודעת איך נסתדר במרכז כשהכל יקר יותר.
וזה שחשבנו לעבור לפחות לשנת הלימודים הזו לדירה טובה יותר בתוך השכונה - נגנז... דווקא ראינו דירה חביבה ולא הרבה יותר יקרה משלנו ... ובן הזוג ברגע האחרון אמר שלא..
קיבל רגליים קרות ואמר שזה לא שווה את ההוצאות והמאמץ בשביל תקופה קצרה יחסית
וכמה שאני אוהבת את הבית הנוכחי שלנו כבר כל כך רציתי שינוי ונמאס לי מכמה בעיות שיש פה ופתאום לעבור פה עוד שנה... אני מקבלת ממש ייאוש ותסכול מלחשוב על עוד חורף כאן
קמתי עייפה כרגיל עם מיליון התעורריות ועם כאב ראש והכל נראה שחור משחור.. מקווה שישתפר במהלך היום.
ליד ההורים = מתוך רגשות אשמה מסויימים, וגם רצון לפגוש אותם יותר ולעזור להם, לשמח אותם (במיוחד את חמותי שהיא אלמנה וחיה לבד)
וגם לי ממש ממש נמאס מהנסיעות עצמן, הארגון של התיקים, ההיסחבות, הארגון בחזרה, חוזרים מאוחר בערב עם ילדים ישנים/עייפים, אין סופשים נורמלים... כלומר יש אבל אז התחושה שלי היא רגשות אשמה שלא מבקרים מספיק.
כרגע עם פעוטה שישנה ממש גרוע בלילה, בן הזוג חוזר ב7 בערב... בצהריים גם לא תמיד מצליחה לישון איתה (אם היא ישנה יותר מ30 דקות..) ובלי שום עזרה...
לא יודעת איך לעשות את זה
מצד שני התפתחות קריירה לבן הזוג - הוא אומר שהכי טוב להיות במרכז, בתל אביב, שם יהיו לו הכי הרבה הזדמנויות. ושוב, זה יהיה יקר... ועדיין רחוק מההורים אז שוב בלי עזרה ועם נסיעות מתישות
ולי אין כרגע כיוון ברור לקריירה, הסתבכתי עם זה גם... לא ברור במה אני אעבוד כשאחזור לעבוד עוד שנה כשנשים את הקטנה בגן (וכבר אין על זה שאלה או מחשבה לחינוך ביתי כי אנחנו רוצים לחשוב על קניית דירה... מה שאומר שאני צריכה להכניס איזושהי פרנסה)
לטענתו אנחנו צריכים לחשוב על להתקדם בחיים ולא להתנהל מתוך רגשות אשמה מול ההורים. מה שנכון.. מצד שני.. לא יודעת. אני באמת רוצה לשמח אותם עם הנכדים. לתת גם להם נחת. להיעזר בהם קצת (לא הרבה מדי כי גם לקבל עזרה מהם זה לא תמיד קל), לעזור להם במה שצריך..
ואני לא יודעת איך נסתדר במרכז כשהכל יקר יותר.
וזה שחשבנו לעבור לפחות לשנת הלימודים הזו לדירה טובה יותר בתוך השכונה - נגנז... דווקא ראינו דירה חביבה ולא הרבה יותר יקרה משלנו ... ובן הזוג ברגע האחרון אמר שלא..
קיבל רגליים קרות ואמר שזה לא שווה את ההוצאות והמאמץ בשביל תקופה קצרה יחסית
וכמה שאני אוהבת את הבית הנוכחי שלנו כבר כל כך רציתי שינוי ונמאס לי מכמה בעיות שיש פה ופתאום לעבור פה עוד שנה... אני מקבלת ממש ייאוש ותסכול מלחשוב על עוד חורף כאן
קמתי עייפה כרגיל עם מיליון התעורריות ועם כאב ראש והכל נראה שחור משחור.. מקווה שישתפר במהלך היום.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
המוח שלי מסננת אבל נזכרתי ששלחת לי תמונות פעם ויש לי את הטלפון שלך! שלחתי לך הודעה
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מציעה לך תרגיל אנרגטי.
לחשוב על כל הדברים שאת רוצה בבית החדש שלך. אפשר גם לעשות רשימה. את כותבת דברים פרקטיים, אבל גם את המהות שעומדת מאחוריהם.
למשל, אם הסיבה להיות במרכז היא כלכלית, את לא כותבת שהבית יהיה במרכז, אלא:
את יכולה להכניס גם מרכיבים שהם רק המהות בלי איזשהי צורה חיצונית. "אני רוצה להרגיש שלווה, חמימות, ביתיות, ביטחון כלכלי, הקלה בעומס, קרבה לאנשים, קרבה לטבע"
עכשיו יש לך את הרשימה הזו, את יושבת בכל יום למדיטציה וממגנטת אותה בראש. תזמיני את העצמי הגבוה שלך ואת ההדרכה שלך. את מדמיינת את הבית הזה, את התחושות הטובות שהוא גורם לך להרגיש, או סמל שמסמל עבורך את הבית הזה, ומדמיינת שיש בתוכך מקור-כח שמחולל אנרגיה. את מדמיינת סליל שמסתובב דרך גופך ויוצא למעלה והחוצה ומזרימה אנרגיה מגנטית דרך הסליל הזה. את מדמיינת איך הדבר שאת רוצה מרגיש את התהודה המגנטית שעולה ממך ונמשך אלייך, עד שתרגישי "קליק" או עצירה. זה אומר שמספיק להיום.
את יכולה גם לשאול את ההדרכה אילו צעדים קטנים צריך לנקוט כדי שיעזרו להתקרב למה שרצית. תקשיבי ותחכי לתשובה, אל תשלפי אותה מהשכל. זה ירגיש כאילו פתאום צץ איזה רעיון שלא חשבת עליו קודם, או שאת רואה דברים שחשבת עליהם באור אחר. גם אם שום דבר לא עולה, אל תתרגשי מזה, פשוט תמשיכי למגנט מידי יום ודברים יתבהרו. בד"כ במשך היום, ולאו דווקא ישר אחרי ששואלים את השאלה, נתקלים בהזדמנויות חדשות ומפתיעות שנפתחות, דרך שיחות טלפון, מודעות, שיחות עם חברים, ספרים ועוד ועוד. את הופכת לערוץ פתוח שמשדר את הבקשה שלך...
לחשוב על כל הדברים שאת רוצה בבית החדש שלך. אפשר גם לעשות רשימה. את כותבת דברים פרקטיים, אבל גם את המהות שעומדת מאחוריהם.
למשל, אם הסיבה להיות במרכז היא כלכלית, את לא כותבת שהבית יהיה במרכז, אלא:
- מיקום שיאפשר לנו לפרוח כלכלית
- לחזק את הקשר של הנכדים עם ההורים
- עזרה זמינה (שוב, זה משאיר את זה פתוח, ולא חייב להיות דווקא שם. את כותבת את הכוונה ולא את הפתרון)
- בית מרווח (תחושת מרחב)
- קרוב לעבודה טובה, לגנים טובים (קלות, ביטחון)
- בשכונה עם הרבה חברה ועזרה (קרבה, תחושת ביחד, הקלה בעומס)
- בית שחם ונעים בו בחורף וקריר בקיץ (חמימות, ביתיות)
- עם גינה ואור ואוויר (תחושת טבע)
את יכולה להכניס גם מרכיבים שהם רק המהות בלי איזשהי צורה חיצונית. "אני רוצה להרגיש שלווה, חמימות, ביתיות, ביטחון כלכלי, הקלה בעומס, קרבה לאנשים, קרבה לטבע"
עכשיו יש לך את הרשימה הזו, את יושבת בכל יום למדיטציה וממגנטת אותה בראש. תזמיני את העצמי הגבוה שלך ואת ההדרכה שלך. את מדמיינת את הבית הזה, את התחושות הטובות שהוא גורם לך להרגיש, או סמל שמסמל עבורך את הבית הזה, ומדמיינת שיש בתוכך מקור-כח שמחולל אנרגיה. את מדמיינת סליל שמסתובב דרך גופך ויוצא למעלה והחוצה ומזרימה אנרגיה מגנטית דרך הסליל הזה. את מדמיינת איך הדבר שאת רוצה מרגיש את התהודה המגנטית שעולה ממך ונמשך אלייך, עד שתרגישי "קליק" או עצירה. זה אומר שמספיק להיום.
את יכולה גם לשאול את ההדרכה אילו צעדים קטנים צריך לנקוט כדי שיעזרו להתקרב למה שרצית. תקשיבי ותחכי לתשובה, אל תשלפי אותה מהשכל. זה ירגיש כאילו פתאום צץ איזה רעיון שלא חשבת עליו קודם, או שאת רואה דברים שחשבת עליהם באור אחר. גם אם שום דבר לא עולה, אל תתרגשי מזה, פשוט תמשיכי למגנט מידי יום ודברים יתבהרו. בד"כ במשך היום, ולאו דווקא ישר אחרי ששואלים את השאלה, נתקלים בהזדמנויות חדשות ומפתיעות שנפתחות, דרך שיחות טלפון, מודעות, שיחות עם חברים, ספרים ועוד ועוד. את הופכת לערוץ פתוח שמשדר את הבקשה שלך...
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
זה נהדר לאורה , תודה על הפירוט
אני אשב להכין את הרשימה
אני אשב להכין את הרשימה
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
חוזרת קצת לעדכן. עדיין לא החלטנו לאן עוברים, כן החלטנו שעוברים...
ואנחנו חוששים להעביר את הגדול בית ספר. הוא בבית ספר רגיל ונחמד בשכונה והוא מסתדר שם טוב מאד ואני ממש בחששות להעביר אותו... כי אם יהיה לו קשה במקום החדש?
כמו שבן זוגי אמר, זה לא שעוברים לאנשהו מסיבה ממש טובה כמו עבודת החלומות לאחד מאיתנו או איזה משכורת גבוהה
כן יש דיבור לעבור קרוב יותר להורים אז זה יהיה היתרון הוודאי היחיד.
מצד שני, הדבר היחיד שכרגע מחזיק אותנו פה זה הבית ספר. הדירות יקרות ולא ממש איכותיות, גם אם נעבור בתוך השכונה לדירה טובה יותר זה לא יהיה שיפור כזה גדול.
כרגע כבר ממש בא לי לעבור, שיהיה מקום אחסון, שתהיה פינה מסודרת לגדול לציוד שלו ולמשחקים... שיהיה סלון קצת יותר מסודר בלי שכל הצעצועים מאוחסנים בו.
שנוכל לארגן לקטנה מיטה משלה, כרגע אנחנו 4 בחדר וממש צפוף.
וגם השינה של הקטנה מזעזעת. אני כבר אובדת עצות... אני חושבת שיש לה המון המון חלומות. לא בהכרח מפחידים, לפעמים היא מתעוררת ורוצה לשחק במה שהיא שיחקה בחלום, אז היא מתחילה לחפש את הבובה/בלון/עוגיה... ולפעמים כן מתעוררת בבהלה.
אני מנסה להפחית הנקות לילה. וגם הנקות יום...
רוצה למצוא אולי בייביסיטר כדי שהקטנה תתחיל להתרגל לעוד אנשים. כרגע היא מאד חברותית אבל גם נורא קשורה אליי, לפעמים נראה לי שיותר מדי... אפילו לפעמים לבן זוגי קשה להעסיק אותה בזמן שאני משלימה שעות שינה, היא כל הזמן רוצה "לפתוח את אמא" (לפתוח את הדלת של החדר...). לא רוצה להאשים את ההנקה כי אני מאד אוהבת להניק אבל זה נהיה יותר מדי ומרגיש לי לפעמים שהיא ממש מכורה
ואנחנו חוששים להעביר את הגדול בית ספר. הוא בבית ספר רגיל ונחמד בשכונה והוא מסתדר שם טוב מאד ואני ממש בחששות להעביר אותו... כי אם יהיה לו קשה במקום החדש?
כמו שבן זוגי אמר, זה לא שעוברים לאנשהו מסיבה ממש טובה כמו עבודת החלומות לאחד מאיתנו או איזה משכורת גבוהה
כן יש דיבור לעבור קרוב יותר להורים אז זה יהיה היתרון הוודאי היחיד.
מצד שני, הדבר היחיד שכרגע מחזיק אותנו פה זה הבית ספר. הדירות יקרות ולא ממש איכותיות, גם אם נעבור בתוך השכונה לדירה טובה יותר זה לא יהיה שיפור כזה גדול.
כרגע כבר ממש בא לי לעבור, שיהיה מקום אחסון, שתהיה פינה מסודרת לגדול לציוד שלו ולמשחקים... שיהיה סלון קצת יותר מסודר בלי שכל הצעצועים מאוחסנים בו.
שנוכל לארגן לקטנה מיטה משלה, כרגע אנחנו 4 בחדר וממש צפוף.
וגם השינה של הקטנה מזעזעת. אני כבר אובדת עצות... אני חושבת שיש לה המון המון חלומות. לא בהכרח מפחידים, לפעמים היא מתעוררת ורוצה לשחק במה שהיא שיחקה בחלום, אז היא מתחילה לחפש את הבובה/בלון/עוגיה... ולפעמים כן מתעוררת בבהלה.
אני מנסה להפחית הנקות לילה. וגם הנקות יום...
רוצה למצוא אולי בייביסיטר כדי שהקטנה תתחיל להתרגל לעוד אנשים. כרגע היא מאד חברותית אבל גם נורא קשורה אליי, לפעמים נראה לי שיותר מדי... אפילו לפעמים לבן זוגי קשה להעסיק אותה בזמן שאני משלימה שעות שינה, היא כל הזמן רוצה "לפתוח את אמא" (לפתוח את הדלת של החדר...). לא רוצה להאשים את ההנקה כי אני מאד אוהבת להניק אבל זה נהיה יותר מדי ומרגיש לי לפעמים שהיא ממש מכורה
ניחוח אדמה אחרי הגשם
נראה לי שבא לכם לעבור.
למה שיהיה לו קשה?
למה שיהיה לו קשה?
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
כן ממש בא לנו לעבור אבל כאילו אין כיוון ברור וזו קפיצה למים לא ידועים.
למה שיהיה לו קשה? הוא ילד ממש רגיש וביישן, לא הכי חזק מבחינה חברתית ומסתגל ממש לאט לאנשים חדשים ולכל המסגרות עד כה לקח לו המון זמן ומשאבים רגשיים עד שהתרגל
למה שיהיה לו קשה? הוא ילד ממש רגיש וביישן, לא הכי חזק מבחינה חברתית ומסתגל ממש לאט לאנשים חדשים ולכל המסגרות עד כה לקח לו המון זמן ומשאבים רגשיים עד שהתרגל
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הדף שיש עכשיו פה באתר על קשיים חברתיים של ההורים שמקשים גם על הילדים, מאד מדבר עליי. גם אני ביישנית ולא פשוט לי ליצור קשרים
ויש לי קושי חברתי מסויים, לא עד רמה של חרדה חברתית אבל אני ממש אינטרוברטית וחייבת המון זמן לבד...
ולא פשוט לי לקבוע עבורו מפגשים, לארח ילדים מהכיתה... גם כי הדירה שלנו לא הכי נוחה. אני ממש צריכה להתאמץ ולהכריח את עצמי להיענות לבקשות של ילדים לבוא אלינו
זה בד"כ גורם לי לנקות, לסדר מלא, לארגן אוכל (בעצם דברים טובים... ) אבל קצת בלחץ. ואז לאסוף מבית ספר את הילד הנוסף, זה גם טיפה מלחיץ אותי.
(זה במאמר מוסגר ולא קשור לנושא המעבר... אבל לא מרגישה מספיק בעייתית מבחינה חברתית כדי לכתוב בדף השני). הבעיה שלי פחות חברתית, יותר אנרגטית.
דווקא הצלחתי ליצור קשרים טובים עם אמהות אחרות במסגרות הקודמות, בגן, ואנחנו עדיין בקשר אפילו שהילדים פחות
ויש לי קושי חברתי מסויים, לא עד רמה של חרדה חברתית אבל אני ממש אינטרוברטית וחייבת המון זמן לבד...
ולא פשוט לי לקבוע עבורו מפגשים, לארח ילדים מהכיתה... גם כי הדירה שלנו לא הכי נוחה. אני ממש צריכה להתאמץ ולהכריח את עצמי להיענות לבקשות של ילדים לבוא אלינו
זה בד"כ גורם לי לנקות, לסדר מלא, לארגן אוכל (בעצם דברים טובים... ) אבל קצת בלחץ. ואז לאסוף מבית ספר את הילד הנוסף, זה גם טיפה מלחיץ אותי.
(זה במאמר מוסגר ולא קשור לנושא המעבר... אבל לא מרגישה מספיק בעייתית מבחינה חברתית כדי לכתוב בדף השני). הבעיה שלי פחות חברתית, יותר אנרגטית.
דווקא הצלחתי ליצור קשרים טובים עם אמהות אחרות במסגרות הקודמות, בגן, ואנחנו עדיין בקשר אפילו שהילדים פחות
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
ניחוח אדמה אחרי הגשם
_אני ממש צריכה להתאמץ ולהכריח את עצמי להיענות לבקשות של ילדים לבוא אלינו
זה בד"כ גורם לי לנקות, לסדר מלא, לארגן אוכל_
זה באמת מעייף! ובאמת קשה לארח ככה בשוטף, אם מתכוננים למסדר המפקד. זה ילד שבא לשחק עם הילד שלך, ולא ביקורת הסדר והניקיון למסוגלות הורית. כמה שיותר קל בשבילך זה יותר הזדמנויות לילד שלך לשחק, כי לך יהיה יותר קל לאפשר את זה. אז חופשי חופשי להוריד את הרף. לרוב הילדים המתארחים בית מבולגן לא מפריע, ואם הם לא רגילים לבלגן - אז הם יתרגלו אחרי פעם אחת. סבר פנים יפות וארוחת 4 קלה, ונגמר הסיפור. ואת זה אני אומרת מיני סיום של מי שהיתה מסדרת טיפטופ, והיום לא אוספת את גלגולי השיער שמשירים החתולים לפני ביקור של חברי הילדים.
אני לא מזלזלת, ואם פיספסתי, אז את מוזמנת לדייק יותר, או להתעלם / למחוק מה שכתבתי.
זה בד"כ גורם לי לנקות, לסדר מלא, לארגן אוכל_
זה באמת מעייף! ובאמת קשה לארח ככה בשוטף, אם מתכוננים למסדר המפקד. זה ילד שבא לשחק עם הילד שלך, ולא ביקורת הסדר והניקיון למסוגלות הורית. כמה שיותר קל בשבילך זה יותר הזדמנויות לילד שלך לשחק, כי לך יהיה יותר קל לאפשר את זה. אז חופשי חופשי להוריד את הרף. לרוב הילדים המתארחים בית מבולגן לא מפריע, ואם הם לא רגילים לבלגן - אז הם יתרגלו אחרי פעם אחת. סבר פנים יפות וארוחת 4 קלה, ונגמר הסיפור. ואת זה אני אומרת מיני סיום של מי שהיתה מסדרת טיפטופ, והיום לא אוספת את גלגולי השיער שמשירים החתולים לפני ביקור של חברי הילדים.
אני לא מזלזלת, ואם פיספסתי, אז את מוזמנת לדייק יותר, או להתעלם / למחוק מה שכתבתי.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אולי יהיה קושי בהסתגלות אבל נראה לי שככל שהוא צעיר יותר ככה עדיף, לא? ככל שמתבגרים נקשרים יותר לחברים ופחות להורים ויותר קשה לעבור.
נשמע שאתם ממש נחנקים בבית הנוכחי ושהוא שואב אנרגיה. אני מאמינה שבבית שיהיה לכולכם יותר קל ונעים בתוכו, תוכלו לבלות בהתחלה בבית בשמחה כמשפחה, ובהמשך להתרחב כלפי חוץ, לארח ולהתארח.
הבנתי שעוד אין לכם יעד מוגדר לאן עוברים, אז בין היתר אפשר לברר לפי בית ספר שנראה מתאים לילד.
מניסיון שלי, מה שעושה את ההבדל הוא המחנכת. כשיש מחנכת שאכפת לה מהכיתה ומהמצב החברתי בה זה הופך את הכיתה למקום חברותי ונעים.
אנחנו הפכנו מכיתה של מופרעים שכולם פחדו ללמד לכיתה הרבה יותר נעימה וחברתית כשהתחלפה מחנכת.
בקשר לדיונים החברתיים, גם אני רגישה מאד וצריכה המון זמן לבד לעכל דברים, יחד עם זאת, תמיד היו לי חברים, גם בתור חלק מ'חבורה' גדולה וגם חברויות עמוקות אחד על אחד.
אני לא מרגישה שהמצב שלי מקשה עלי להתחבר, אני שלמה עם עצמי ועם הייחוד שלי ותמיד מחפשת את האנשים המתאימים להתחבר איתם שיבינו אותי ויהיה לי נעים בחברתם. לי לא נעים עם אנשים חברותיים בהגזמה, שמדברים הרבה ורוצים להיות מוקפים בחברה תמיד, אז אני לא מתחברת איתם.
לדעתי יש לנו דימוי לא נכון על החברה ועל היכולת להתחבר וליצור קשרים בתוכה. יש כל כך הרבה סוגי אנשים וכל אחד הוא שונה ורוצה דברים שונים, מסתדר עם אנשים אחרים. לדעתי ברגע שהופכים את השאלה "האם יקבלו אותי?" ל"עם מי אני רוצה להתחבר?" הכל נראה אחרת.
נשמע שאתם ממש נחנקים בבית הנוכחי ושהוא שואב אנרגיה. אני מאמינה שבבית שיהיה לכולכם יותר קל ונעים בתוכו, תוכלו לבלות בהתחלה בבית בשמחה כמשפחה, ובהמשך להתרחב כלפי חוץ, לארח ולהתארח.
הבנתי שעוד אין לכם יעד מוגדר לאן עוברים, אז בין היתר אפשר לברר לפי בית ספר שנראה מתאים לילד.
מניסיון שלי, מה שעושה את ההבדל הוא המחנכת. כשיש מחנכת שאכפת לה מהכיתה ומהמצב החברתי בה זה הופך את הכיתה למקום חברותי ונעים.
אנחנו הפכנו מכיתה של מופרעים שכולם פחדו ללמד לכיתה הרבה יותר נעימה וחברתית כשהתחלפה מחנכת.
בקשר לדיונים החברתיים, גם אני רגישה מאד וצריכה המון זמן לבד לעכל דברים, יחד עם זאת, תמיד היו לי חברים, גם בתור חלק מ'חבורה' גדולה וגם חברויות עמוקות אחד על אחד.
אני לא מרגישה שהמצב שלי מקשה עלי להתחבר, אני שלמה עם עצמי ועם הייחוד שלי ותמיד מחפשת את האנשים המתאימים להתחבר איתם שיבינו אותי ויהיה לי נעים בחברתם. לי לא נעים עם אנשים חברותיים בהגזמה, שמדברים הרבה ורוצים להיות מוקפים בחברה תמיד, אז אני לא מתחברת איתם.
לדעתי יש לנו דימוי לא נכון על החברה ועל היכולת להתחבר וליצור קשרים בתוכה. יש כל כך הרבה סוגי אנשים וכל אחד הוא שונה ורוצה דברים שונים, מסתדר עם אנשים אחרים. לדעתי ברגע שהופכים את השאלה "האם יקבלו אותי?" ל"עם מי אני רוצה להתחבר?" הכל נראה אחרת.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אתן ממש עוזרות לי לחשוב תודה!
יולי קו
אז חופשי חופשי להוריד את הרף. לרוב הילדים המתארחים בית מבולגן לא מפריע, ואם הם לא רגילים לבלגן - אז הם יתרגלו אחרי פעם אחת. סבר פנים יפות וארוחת 4 קלה
אני מסכימה איתך בעיקרון ואני מנסה להוריד אבל באמת שהבית על הפנים חלק גדול מהזמן (גם בשבילי זה לא נעים) ואין לי יותר מדי לאן להוריד...
אני חושבת שחלק מזה גם קשור לזה שאין לילדון חדר משלו ואנחנו לפני כל ביקור מארגנים את החדר הנוסף מחדש כדי שיהיה כמו חדר משחקים רגיל
ופעם אחת ילד אמר לו כזה "הבית שלכם מוזר" (ברור לי שזה ממש השתקפות של החששות שלי ולא התרגשתי מזה אבל בכל זאת)
אני חושבת שאולי עוד בעיה שיש לי עם האירוח זה שאני חוששת שהילד האחר יעשה מלא בלאגן/רעש ואני אצטרך להתמודד עם זה. למרות שעד כה היה בסדר
לאורה,
נשמע שאתם ממש נחנקים בבית הנוכחי ושהוא שואב אנרגיה. אני מאמינה שבבית שיהיה לכולכם יותר קל ונעים בתוכו, תוכלו לבלות בהתחלה בבית בשמחה כמשפחה, ובהמשך להתרחב כלפי חוץ, לארח ולהתארח.
זו ממש מחשבה טובה לי, תודה על זה!
ומבחינה טכנית, איך מבררים על מחנכת ? ואם יש לי שם של מחנכת טובה איך אני אוודא שהוא יכנס לכיתה שלה? בינתיים בן זוגי הצטרף לכמה קבוצות פייסבוק של שכונות בעיר שאנחנו חושבים עליה וחיפשתי שם דיונים על בתי ספר אז ראיתי כמה המלצות על הבית ספר עצמו
ובקשר לדיון החברתי, כשקראתי מה שכתבת ומה שיש בדף השני... וניסיתי לחשוב מה הבעיות החברתיות שלי, הבנתי פתאום משהו:
יש לי סיפור על עצמי שאני גרועה קצת בזה... שאני מוזרה ומגושמת חברתית.
אבל בעצם אני די טובה, כי באמת כשחשבתי בפועל במציאות מה קורה, אנ רואה שיש לי חברים טובים מכל מיני שלבים בחיים, יצרתי קשרים טובים בעבודות מגוונות שעבדתי בהן, אין לי בעיה לדבר עם אנשים חדשים. בד"כ אנשים מחבבים אותי
יש לי קשיים ספציפיים בכל מיני ניואנסים, למשל שיחות טלפון לאנשים שאני לא ממש מכירה (והם לא נציגי שירות שאז השיחה מובנית וברור למה אני מתקשרת ומה מצופה ממני/מהם) ואני לא טובה בלדבר כשיש שיחה בקבוצה גדולה. יצא לי ששאלו אותי אם אני יודעת עברית כי פשוט ישבתי בשקט
אבל חוץ מכמה כאלה אני ממש ממש בסדר. אני פשוט רגישה ממש ולפעמים מרב שאני רואה את כל הדקויות של הסיטואציה ומתלבטת איך ואם יהיה נכון להגיד משהו/לשאול אני פשוט מפספסת את ההזדמנות או את הרגע ולא אומרת כלום. ואני יודעת שבגלל זה אני אולי נתפסת מרוחקת / אדישה / קרה...
אולי אני יכולה כבר לסיים לתייג את עצמי כגרועה חברתית אני טובה מספיק.
יולי קו
אז חופשי חופשי להוריד את הרף. לרוב הילדים המתארחים בית מבולגן לא מפריע, ואם הם לא רגילים לבלגן - אז הם יתרגלו אחרי פעם אחת. סבר פנים יפות וארוחת 4 קלה
אני מסכימה איתך בעיקרון ואני מנסה להוריד אבל באמת שהבית על הפנים חלק גדול מהזמן (גם בשבילי זה לא נעים) ואין לי יותר מדי לאן להוריד...
אני חושבת שחלק מזה גם קשור לזה שאין לילדון חדר משלו ואנחנו לפני כל ביקור מארגנים את החדר הנוסף מחדש כדי שיהיה כמו חדר משחקים רגיל
ופעם אחת ילד אמר לו כזה "הבית שלכם מוזר" (ברור לי שזה ממש השתקפות של החששות שלי ולא התרגשתי מזה אבל בכל זאת)
אני חושבת שאולי עוד בעיה שיש לי עם האירוח זה שאני חוששת שהילד האחר יעשה מלא בלאגן/רעש ואני אצטרך להתמודד עם זה. למרות שעד כה היה בסדר
לאורה,
נשמע שאתם ממש נחנקים בבית הנוכחי ושהוא שואב אנרגיה. אני מאמינה שבבית שיהיה לכולכם יותר קל ונעים בתוכו, תוכלו לבלות בהתחלה בבית בשמחה כמשפחה, ובהמשך להתרחב כלפי חוץ, לארח ולהתארח.
זו ממש מחשבה טובה לי, תודה על זה!
ומבחינה טכנית, איך מבררים על מחנכת ? ואם יש לי שם של מחנכת טובה איך אני אוודא שהוא יכנס לכיתה שלה? בינתיים בן זוגי הצטרף לכמה קבוצות פייסבוק של שכונות בעיר שאנחנו חושבים עליה וחיפשתי שם דיונים על בתי ספר אז ראיתי כמה המלצות על הבית ספר עצמו
ובקשר לדיון החברתי, כשקראתי מה שכתבת ומה שיש בדף השני... וניסיתי לחשוב מה הבעיות החברתיות שלי, הבנתי פתאום משהו:
יש לי סיפור על עצמי שאני גרועה קצת בזה... שאני מוזרה ומגושמת חברתית.
אבל בעצם אני די טובה, כי באמת כשחשבתי בפועל במציאות מה קורה, אנ רואה שיש לי חברים טובים מכל מיני שלבים בחיים, יצרתי קשרים טובים בעבודות מגוונות שעבדתי בהן, אין לי בעיה לדבר עם אנשים חדשים. בד"כ אנשים מחבבים אותי
יש לי קשיים ספציפיים בכל מיני ניואנסים, למשל שיחות טלפון לאנשים שאני לא ממש מכירה (והם לא נציגי שירות שאז השיחה מובנית וברור למה אני מתקשרת ומה מצופה ממני/מהם) ואני לא טובה בלדבר כשיש שיחה בקבוצה גדולה. יצא לי ששאלו אותי אם אני יודעת עברית כי פשוט ישבתי בשקט
אבל חוץ מכמה כאלה אני ממש ממש בסדר. אני פשוט רגישה ממש ולפעמים מרב שאני רואה את כל הדקויות של הסיטואציה ומתלבטת איך ואם יהיה נכון להגיד משהו/לשאול אני פשוט מפספסת את ההזדמנות או את הרגע ולא אומרת כלום. ואני יודעת שבגלל זה אני אולי נתפסת מרוחקת / אדישה / קרה...
אולי אני יכולה כבר לסיים לתייג את עצמי כגרועה חברתית אני טובה מספיק.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מצד שני ביסודי היה לי קשה חברתית ואני חושבת שעדיין יש לי טראומה מסויימת מילדים ביסודי. ובני נוער.
ילדים בגיל הזה חוץ מהילד שלי קצת מפחידים אותי אני חושבת שלפעמים אני מרגישה עדיין כמו הילדה בכיתה ב' שהציק לה ילד דוחה ורשע מהכיתה
ביסודי היו לי כמה חברות אבל הייתי בשוליים של הכיתה (לא הפריע לי, שוב, כי כן היו לי חברות והיה לי סה"כ בסדר). בכיתה ז' וח' כבר מצאתי את החבורה של הבנות שלי ומשם כבר הכל הסתדר לי מהבחינה הזו. אנחנו עדיין בקשר, שלוש חברות טובות מאז.
אבל אני יודעת שיש לי רקע חברתי לא פשוט ולכן קשה לי לראות לפעמים מהצד את הילדון שלי שהוא גם טיפה awkward בהתנהלות שלו עם אנשים. יחד עם זאת יש לו חבורה של בנים עכשיו והם משחקים ביחד ואני רואה שילדים אוהבים אותו. לכן אני עוד יותר חוששת להוציא אותו משם
ילדים בגיל הזה חוץ מהילד שלי קצת מפחידים אותי אני חושבת שלפעמים אני מרגישה עדיין כמו הילדה בכיתה ב' שהציק לה ילד דוחה ורשע מהכיתה
ביסודי היו לי כמה חברות אבל הייתי בשוליים של הכיתה (לא הפריע לי, שוב, כי כן היו לי חברות והיה לי סה"כ בסדר). בכיתה ז' וח' כבר מצאתי את החבורה של הבנות שלי ומשם כבר הכל הסתדר לי מהבחינה הזו. אנחנו עדיין בקשר, שלוש חברות טובות מאז.
אבל אני יודעת שיש לי רקע חברתי לא פשוט ולכן קשה לי לראות לפעמים מהצד את הילדון שלי שהוא גם טיפה awkward בהתנהלות שלו עם אנשים. יחד עם זאת יש לו חבורה של בנים עכשיו והם משחקים ביחד ואני רואה שילדים אוהבים אותו. לכן אני עוד יותר חוששת להוציא אותו משם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
אוף, ילדים זה סיוט... גם לי יש טראומות מבי"ס ומגיל ההתבגרות. היו בריונים שהציקו לי והיו חברויות שהסתיימו במפתיע ועוד... אבל אני לא משליכה את זה על עצמי או על הכישורים שלי. אני חושבת שכל אחד מצטלק באופן כזה או אחר.
גם אני שונאת לעשות טלפונים לאנשים שאני לא מכירה
ממש עצוב לי שהחברה שלנו כ"כ ביקורתית כלפי אנשים רגישים ושהפנמנו את זה. אני חושבת שזה משהו במנטליות המערבית ובמיוחד הישראלית שהוא כ"כ קולני, מלא מרפקים ו"מגיע לי" שמתפרש כביטחון עצמי.
למשל ביפן ובסין, הילדים הכי מקובלים הם השקטים, המנומסים והרגישים
בכל אופן אני חושבת שאת ממש יכולה להפסיק לתייג את עצמך כגרועה חברתית! מכירה את המשפט "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה"? אז גם חברותיות היא עניין של גיאוגרפיה. כי לא משנה כמה מוזר אתה, כשתמצא את החברה הנכונה שאתה מתאים לתוכה, פתאום אתה נהיה הכי מגניב ומקובל. זה קורה לכל האנשים הרגישים: חנונים, אמנים, אנרכיסטים, היפים, ילדי טבע...
אם תסתכלי לאורך ההיסטוריה, המון אנשים שהשפיעו על החברה ושינו אותה היו חריגים ולא מקובלים בילדותם, עד שפגשו את החבר'ה הנכונים ונעשו המקובלים שכולם רוצים לחקות.
בכל אופן לי בילדותי היה חבר שנראה הכי חנון בעולם - נמוך וצנום, עם משקפיים, שיניים בולטות, תספורת פטרייה וגם היה "חרשן" וטוב בלימודים - בקיצור חומר אולטמטיבי לירידות והצקות. אבל מה? הוא היה מזל אריה עם ביטחון עצמי מדהים. ראו שהוא יודע מאיזה חומר הוא עשוי, שהוא גאה באינטילגנציה שלו ושבאמת באמת לא מזיז לו מה כל מיני אפסים נחותים אומרים לו. ובאמת ההילה הזו הקרינה ונתנה לו המון כבוד, הוא היה מקובל מאד ואחרי שניסו וראו שזה לא מרגש אותו אף אחד לא נטפל אליו יותר.
לגבי איך מוצאים מחנכת - אין לי מושג איך עושים את זה טכנית... אני מניחה שאם הבי"ס עצמו טוב זה כבר אומר משהו טוב, ואז אולי לברר עם ההורים בכיתות על המחנכות ולבקש להשתבץ בכיתה הכי מתאימה?
גם אני שונאת לעשות טלפונים לאנשים שאני לא מכירה
ממש עצוב לי שהחברה שלנו כ"כ ביקורתית כלפי אנשים רגישים ושהפנמנו את זה. אני חושבת שזה משהו במנטליות המערבית ובמיוחד הישראלית שהוא כ"כ קולני, מלא מרפקים ו"מגיע לי" שמתפרש כביטחון עצמי.
למשל ביפן ובסין, הילדים הכי מקובלים הם השקטים, המנומסים והרגישים
בכל אופן אני חושבת שאת ממש יכולה להפסיק לתייג את עצמך כגרועה חברתית! מכירה את המשפט "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה"? אז גם חברותיות היא עניין של גיאוגרפיה. כי לא משנה כמה מוזר אתה, כשתמצא את החברה הנכונה שאתה מתאים לתוכה, פתאום אתה נהיה הכי מגניב ומקובל. זה קורה לכל האנשים הרגישים: חנונים, אמנים, אנרכיסטים, היפים, ילדי טבע...
אם תסתכלי לאורך ההיסטוריה, המון אנשים שהשפיעו על החברה ושינו אותה היו חריגים ולא מקובלים בילדותם, עד שפגשו את החבר'ה הנכונים ונעשו המקובלים שכולם רוצים לחקות.
בכל אופן לי בילדותי היה חבר שנראה הכי חנון בעולם - נמוך וצנום, עם משקפיים, שיניים בולטות, תספורת פטרייה וגם היה "חרשן" וטוב בלימודים - בקיצור חומר אולטמטיבי לירידות והצקות. אבל מה? הוא היה מזל אריה עם ביטחון עצמי מדהים. ראו שהוא יודע מאיזה חומר הוא עשוי, שהוא גאה באינטילגנציה שלו ושבאמת באמת לא מזיז לו מה כל מיני אפסים נחותים אומרים לו. ובאמת ההילה הזו הקרינה ונתנה לו המון כבוד, הוא היה מקובל מאד ואחרי שניסו וראו שזה לא מרגש אותו אף אחד לא נטפל אליו יותר.
לגבי איך מוצאים מחנכת - אין לי מושג איך עושים את זה טכנית... אני מניחה שאם הבי"ס עצמו טוב זה כבר אומר משהו טוב, ואז אולי לברר עם ההורים בכיתות על המחנכות ולבקש להשתבץ בכיתה הכי מתאימה?
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
תודה לאורה
מסכימה איתך שבסוף הביטחון הפנימי זה מה שחשוב. וגם לפעמים גם לגדול ולמצוא את האנשים שלך והכיוון שלך בחיים.
אני כל הזמן חולמת שאנחנו הולכים לראות דירה/עברנו/מדברים על זה בחלום... ולא מגיעה לשום דבר עדיין
הבן זוג כבר התייאש מלהחליט... אולי אנחנו חושבים יותר מדי
מסכימה איתך שבסוף הביטחון הפנימי זה מה שחשוב. וגם לפעמים גם לגדול ולמצוא את האנשים שלך והכיוון שלך בחיים.
אני כל הזמן חולמת שאנחנו הולכים לראות דירה/עברנו/מדברים על זה בחלום... ולא מגיעה לשום דבר עדיין
הבן זוג כבר התייאש מלהחליט... אולי אנחנו חושבים יותר מדי
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אדמה אחרי הגשם
מספרת פה שבקיץ האחרון עברנו סוף סוף דירה, הצלחנו להחליט, הצלחנו להיפרד מירושלים, והצלחנו לבחור לנו דירה חדשה וכיפית
-
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
וואו איזה הפתעה שעוד כותבים לי באתר החדש
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
זה כי אני נהנית לקרוא אותך אז חיפשתי את הדף שלך באתר החדש
כיף שאת ממשיכה
שלום ניחוח אדמה, משמח שאת כאן
קצת קשה לתמרן כאן, אבל אני לא מתייאשת כי ממש כדאי ואני מחוייבת ומכורה, תמשיכי לכתוב את מקסימה
קצת קשה לתמרן כאן, אבל אני לא מתייאשת כי ממש כדאי ואני מחוייבת ומכורה, תמשיכי לכתוב את מקסימה
-
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
וואו, אני ממש מופתעת שמישהו מתעניין עוד לקרוא וזה מאד משמח.
באמת חשבתי לחזור לכתוב יותר בפירוט אז עכשיו אתן מעודדות ומדברנות אותי לעשות זאת. האתר החדש מוזר וזה לא מרגיש אותו דבר בכלל אבל אני אנסה. אני מרגישה שאני צריכה את זה כדי לעשות לי קצת סדר וגם להבהיר לי את המחשבות...
לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל.
אז אספר רק עדכון כללי כזה - אנחנו גרים עכשיו הרבה יותר קרוב להורים שלי ולאמא של בעלי. שזה נחמד לכל הצדדים. לא קרוב מדי... עדיין לא מרגישה שממש למדנו והתרגלנו שיש את האופציה. יצאנו פעם אחת בלבד לממש דייט זוגי כשההורים שלי לקחו את שני הילדים לבילוי בשבת בבוקר. זה היה גם נחמד וגם קצר וגם הרגשתי טיפה בלחץ כבר לחזור הביתה (להספיק לפני השנצ של הקטנה, וגם לא להכביד מדי על ההורים למרות שהם אמרו שהם ממש נהנים).
הרבה יותר כיף בדירה החדשה ונוח. סתם דברים קטנים כמו 2 שירותים ! ואחד מהם שירותי הורים (מעדיפה לקרוא להם השירותים הקטנים כי אחרת שירותי הורים מרגיש לי יותר מדי מבוגר כזה)
וזה ממש כיף לצאת מהמקלחת ישר לתוך החדר שינה המחומם בחורף (לעומת ירושלים שהיה ממש קפוא והתנור שם בקושי הצליח לחמם את האמבטיה עצמה, ואז לעבור דרך כל המסדרון הקר לחדר השינה...)
כיף שיש מדיח. וואו כמה חיכיתי כבר בכמה שנים האחרונות, הרגשתי שכל יום לפחות שעה מתבזבת על שטיפת הכלים.
וכל הבית הרבה יותר נקי כי יש יותר זמן לסדר ולנקות דברים שהם לא כלים. גם השירותים משופצים ונקיים אז כיף לשמור שם על הניקיון.
בינתיים לא ממש הצלחתי ליצור קשר עם השכנים בבניין מעבר לשלום-שלום... היו לי תכנונים, לבוא עם עוגיות, דברים כאלה, אבל זה מרגיש משונה ומאולץ, ובינתיים לא קרה...
(מאז המלחמה הולכת לישון נורא מאוחר... כי בשבועות הראשונים הייתי פשוט בחרדות וסטרס ומחשבות על ה... חייבת לשנות את זה ולסדר קצת את שעות השינה והקימה בבוקר)
אמשיך מחר אולי אם תמשיכו לכתוב לי פה תגובות שאדע שמישהי קוראת זה יהיה מאד נחמד לילה טוב!
באמת חשבתי לחזור לכתוב יותר בפירוט אז עכשיו אתן מעודדות ומדברנות אותי לעשות זאת. האתר החדש מוזר וזה לא מרגיש אותו דבר בכלל אבל אני אנסה. אני מרגישה שאני צריכה את זה כדי לעשות לי קצת סדר וגם להבהיר לי את המחשבות...
לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל.
אז אספר רק עדכון כללי כזה - אנחנו גרים עכשיו הרבה יותר קרוב להורים שלי ולאמא של בעלי. שזה נחמד לכל הצדדים. לא קרוב מדי... עדיין לא מרגישה שממש למדנו והתרגלנו שיש את האופציה. יצאנו פעם אחת בלבד לממש דייט זוגי כשההורים שלי לקחו את שני הילדים לבילוי בשבת בבוקר. זה היה גם נחמד וגם קצר וגם הרגשתי טיפה בלחץ כבר לחזור הביתה (להספיק לפני השנצ של הקטנה, וגם לא להכביד מדי על ההורים למרות שהם אמרו שהם ממש נהנים).
הרבה יותר כיף בדירה החדשה ונוח. סתם דברים קטנים כמו 2 שירותים ! ואחד מהם שירותי הורים (מעדיפה לקרוא להם השירותים הקטנים כי אחרת שירותי הורים מרגיש לי יותר מדי מבוגר כזה)
וזה ממש כיף לצאת מהמקלחת ישר לתוך החדר שינה המחומם בחורף (לעומת ירושלים שהיה ממש קפוא והתנור שם בקושי הצליח לחמם את האמבטיה עצמה, ואז לעבור דרך כל המסדרון הקר לחדר השינה...)
כיף שיש מדיח. וואו כמה חיכיתי כבר בכמה שנים האחרונות, הרגשתי שכל יום לפחות שעה מתבזבת על שטיפת הכלים.
וכל הבית הרבה יותר נקי כי יש יותר זמן לסדר ולנקות דברים שהם לא כלים. גם השירותים משופצים ונקיים אז כיף לשמור שם על הניקיון.
בינתיים לא ממש הצלחתי ליצור קשר עם השכנים בבניין מעבר לשלום-שלום... היו לי תכנונים, לבוא עם עוגיות, דברים כאלה, אבל זה מרגיש משונה ומאולץ, ובינתיים לא קרה...
(מאז המלחמה הולכת לישון נורא מאוחר... כי בשבועות הראשונים הייתי פשוט בחרדות וסטרס ומחשבות על ה... חייבת לשנות את זה ולסדר קצת את שעות השינה והקימה בבוקר)
אמשיך מחר אולי אם תמשיכו לכתוב לי פה תגובות שאדע שמישהי קוראת זה יהיה מאד נחמד לילה טוב!
-
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
תודה, *שקטה*
טוב אז ממה להתחיל...
עברנו בסוף הקיץ ממש שבוע לפני תחילת שנת הלימודים והיינו עסוקים מאד עד אז בלבחור בית ספר לגדול, להירשם וכו', הייתי ממש בלחץ מהמעבר בית ספר שלו. כי הוא ילד ממש ממש רגיש ועדין ומבחינה חברתית הוא לא הכי זורם, היו לו כבר חברים טובים בבית ספר הקודם וממש נשבר לי הלב שהוא צריך לעזוב אותם. האמת שהוא דווקא התייחס לזה בצורה הרבה יותר קלילה. הוא מאד מאד מסור למשפחה וחברים אצלו בינתיים זה נחשב מעגל רחוק, הוא מחבב אותם והכל, אבל אין לו עדיין את החיבור העמוק הזה. אחד החברים שלו ששמע שהוא עוזב ממש בכה כל הערב
ובכל זאת הוא היה ממש חלק מחבורה שם, ומאד דאגתי איך יהיה לו להתחיל מאפס במקום חדש.
אז אחרי התלבטויות אינסופיות בין בתי ספר ושכונות, בחרנו את המקום הזה, שכונה קטנה ונוחה, הילד יכול ללכת ברגל 3 דקות בלי כביש לבית ספר, ושמענו עליו גם המלצות טובות. בית ספר רגיל, לא דמוקרטי/פתוח/אנתרופוסופי. ולא רשמנו לצהרון כי אני עדיין לא עובדת...
אז קיבלו אותנו יפה בבית ספר החדש, מישהי מוועד הכיתה יצרה איתנו קשר וארגנה כמה ימים לפני ה1 לספטמבר מפגש כיתתי בגינת משחקים, זה היה ממש יפה מצידם. המפגש היה לי מאתגר, התלבשתי הכי יפה וניסיתי להיות הכי חברותית שאפשר יחסית לעצמי הילדון היה די בהלם אבל לפחות ראה כמה פרצופים שאח"כ ראה בכיתה...
ועכשיו חצי שנה אחרי אפשר להגיד שהוא די השתלב, יש לו כמה חברים שגם כבר ביקרו אותנו והוא ביקר אצלם וסה"כ אני מרוצה. אבל עדיין צובט לי נורא הלב כשאני חושבת על הבית ספר הקודם והחברים הקודמים... אני עדיין בקבוצה הכיתתית הקודמת בוואצאפ ולפעמים שולחים שם תמונות, ואני בקושי מסוגלת להסתכל עליהן, אני רואה איך הילדים שם גדלו ויש לי איזה כאב כזה כשאני חושבת שחבל שהוא לא ממשיך איתם...
זה לאט לאט מתקהה אבל עדיין ...
טוב יצא לי כבר ארוך. אז רק אכתוב שכל הסאגה עם הבית ספר גרמה לי להרגיש שאני לא מסוגלת במקביל גם להתעסק עם בחירת גן לקטנה, אז חשבנו שנכניס אותה לגן אחרי שקצת נתאקלם, התחלתי טיפה לברר וחשבתי להתחיל ברצינות אחרי החגים, כלומר אחרי סוכות... ואז התחילה המלחמה, קפאתי לחלוטין, ואחרי כמה חודשים הבנתי שכבר לא יהיה טעם להכניס אותה לגן, אז בספטמבר כבר תתחיל גן עירייה.
אז זהו אני איתה בבית עד עכשיו
טוב אז ממה להתחיל...
עברנו בסוף הקיץ ממש שבוע לפני תחילת שנת הלימודים והיינו עסוקים מאד עד אז בלבחור בית ספר לגדול, להירשם וכו', הייתי ממש בלחץ מהמעבר בית ספר שלו. כי הוא ילד ממש ממש רגיש ועדין ומבחינה חברתית הוא לא הכי זורם, היו לו כבר חברים טובים בבית ספר הקודם וממש נשבר לי הלב שהוא צריך לעזוב אותם. האמת שהוא דווקא התייחס לזה בצורה הרבה יותר קלילה. הוא מאד מאד מסור למשפחה וחברים אצלו בינתיים זה נחשב מעגל רחוק, הוא מחבב אותם והכל, אבל אין לו עדיין את החיבור העמוק הזה. אחד החברים שלו ששמע שהוא עוזב ממש בכה כל הערב
ובכל זאת הוא היה ממש חלק מחבורה שם, ומאד דאגתי איך יהיה לו להתחיל מאפס במקום חדש.
אז אחרי התלבטויות אינסופיות בין בתי ספר ושכונות, בחרנו את המקום הזה, שכונה קטנה ונוחה, הילד יכול ללכת ברגל 3 דקות בלי כביש לבית ספר, ושמענו עליו גם המלצות טובות. בית ספר רגיל, לא דמוקרטי/פתוח/אנתרופוסופי. ולא רשמנו לצהרון כי אני עדיין לא עובדת...
אז קיבלו אותנו יפה בבית ספר החדש, מישהי מוועד הכיתה יצרה איתנו קשר וארגנה כמה ימים לפני ה1 לספטמבר מפגש כיתתי בגינת משחקים, זה היה ממש יפה מצידם. המפגש היה לי מאתגר, התלבשתי הכי יפה וניסיתי להיות הכי חברותית שאפשר יחסית לעצמי הילדון היה די בהלם אבל לפחות ראה כמה פרצופים שאח"כ ראה בכיתה...
ועכשיו חצי שנה אחרי אפשר להגיד שהוא די השתלב, יש לו כמה חברים שגם כבר ביקרו אותנו והוא ביקר אצלם וסה"כ אני מרוצה. אבל עדיין צובט לי נורא הלב כשאני חושבת על הבית ספר הקודם והחברים הקודמים... אני עדיין בקבוצה הכיתתית הקודמת בוואצאפ ולפעמים שולחים שם תמונות, ואני בקושי מסוגלת להסתכל עליהן, אני רואה איך הילדים שם גדלו ויש לי איזה כאב כזה כשאני חושבת שחבל שהוא לא ממשיך איתם...
זה לאט לאט מתקהה אבל עדיין ...
טוב יצא לי כבר ארוך. אז רק אכתוב שכל הסאגה עם הבית ספר גרמה לי להרגיש שאני לא מסוגלת במקביל גם להתעסק עם בחירת גן לקטנה, אז חשבנו שנכניס אותה לגן אחרי שקצת נתאקלם, התחלתי טיפה לברר וחשבתי להתחיל ברצינות אחרי החגים, כלומר אחרי סוכות... ואז התחילה המלחמה, קפאתי לחלוטין, ואחרי כמה חודשים הבנתי שכבר לא יהיה טעם להכניס אותה לגן, אז בספטמבר כבר תתחיל גן עירייה.
אז זהו אני איתה בבית עד עכשיו
-
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
אחרי כל ההתלבטויות בין השכונות השונות, ראינו כמה דירות, ובחרנו בסוף את הדירה והשכונה הנוכחית. היה לי מאד קשה לוותר על הדירות האחרות שראינו וגם על השכונות (יצא שראינו דירה אחת או מקסימום שתיים בכל שכונה אז בעצם ההחלטה הייתה על דירה+שכונה+בית ספר בו זמנית. וואו כמה שזה היה קשה לבחור...
וגם אחרי הבחירה, היו לי עוד במשך התקופה הראשונה מחשבות כאלה, כמו דלתות מסתובבות - ואם היינו בוחרים את הדירה והשכונה ההיא? מה היה קורה? איך היה לנו? וכו' וכו'. אני חושבת שעכשיו כבר הצלחתי יחסית להשתחרר מזה.
ואני גם רואה כל מיני דברים טובים ואנשים מיוחדים שהכרתי בשכונה הזו. קודם כל, יצא שיש לנו בשכונה קבוצה של אמהות ומטפלות שנפגשות כל יום בגינת משחקים ממש צמודה לבית. ומדובר בילדים בגיל של הקטנה שלי (כמעט 3) כלומר לא רק תינוקות ואמהות בחופשת לידה סטנדרטית. אז לאט לאט התחברתי לקבוצה הקטנה הזו וזה קצת כמו גן עם אמא, הנשים שם ממש נחמדות, יש לילדה ממש חברים, גם באו אלינו הביתה ואנחנו אליהם, זה מאד שונה מהחינוך ביתי שעשיתי עם הילדון הגדול שאז היו לי מפגשים עם אמהות וילדים אבל ממש בקטנה יחסית לעכשיו והוא לא יצר אז שום קשר משמעותי עם ילדים אחרים.
מבחינת חברות בשבילי, עוד אין לי פה, נגיד לא היה לי פה עוד משהו שיצאתי עם חברה לאנשהו.
אחת האמהות בקבוצת גינה שגם באים אלינו הביתה לפעמים, אני לא יכולה להגיד שהיא חברה, יותר כמו שותפה לplaydate . יש עוד אחת יותר חברותית ופתוחה ובראש שלי אבל לשתינו אין זמן באמת להיפגש, תמיד אנחנו מדברות כזה בין ההתעסקות עם הילדים והריצה אחריהם, אבל יש תחושה שאנחנו יכולות להתחבר...
אין לי גם ככה יותר מדי זמן, אבל הצעתי לה לצאת להליכה לפעמים, בינתיים עוד לא הצלחנו אבל אני גאה בעצמי שיזמתי להציע את זה.
החברות הרגילות והאמיתיות שלי גם ככה מפוזרות בכל הארץ ואפילו בחו"ל... ואני מבינה שחשוב לי כן לנסות לייצר לי פה קשרים. אבל מרגישה עדיין חדשה ואיכשהו קשה לי להגיד כבר שאני מכאן. כל הזמן כשאני מציגה את עצמי אני מספרת דבר ראשון שעברנו "לא מזמן". והאמת שבקרוב, זה כבר יהיה שנה...
מעניין למה זה ככה שחשוב לי להדגיש שאני מירושלים...
וגם אחרי הבחירה, היו לי עוד במשך התקופה הראשונה מחשבות כאלה, כמו דלתות מסתובבות - ואם היינו בוחרים את הדירה והשכונה ההיא? מה היה קורה? איך היה לנו? וכו' וכו'. אני חושבת שעכשיו כבר הצלחתי יחסית להשתחרר מזה.
ואני גם רואה כל מיני דברים טובים ואנשים מיוחדים שהכרתי בשכונה הזו. קודם כל, יצא שיש לנו בשכונה קבוצה של אמהות ומטפלות שנפגשות כל יום בגינת משחקים ממש צמודה לבית. ומדובר בילדים בגיל של הקטנה שלי (כמעט 3) כלומר לא רק תינוקות ואמהות בחופשת לידה סטנדרטית. אז לאט לאט התחברתי לקבוצה הקטנה הזו וזה קצת כמו גן עם אמא, הנשים שם ממש נחמדות, יש לילדה ממש חברים, גם באו אלינו הביתה ואנחנו אליהם, זה מאד שונה מהחינוך ביתי שעשיתי עם הילדון הגדול שאז היו לי מפגשים עם אמהות וילדים אבל ממש בקטנה יחסית לעכשיו והוא לא יצר אז שום קשר משמעותי עם ילדים אחרים.
מבחינת חברות בשבילי, עוד אין לי פה, נגיד לא היה לי פה עוד משהו שיצאתי עם חברה לאנשהו.
אחת האמהות בקבוצת גינה שגם באים אלינו הביתה לפעמים, אני לא יכולה להגיד שהיא חברה, יותר כמו שותפה לplaydate . יש עוד אחת יותר חברותית ופתוחה ובראש שלי אבל לשתינו אין זמן באמת להיפגש, תמיד אנחנו מדברות כזה בין ההתעסקות עם הילדים והריצה אחריהם, אבל יש תחושה שאנחנו יכולות להתחבר...
אין לי גם ככה יותר מדי זמן, אבל הצעתי לה לצאת להליכה לפעמים, בינתיים עוד לא הצלחנו אבל אני גאה בעצמי שיזמתי להציע את זה.
החברות הרגילות והאמיתיות שלי גם ככה מפוזרות בכל הארץ ואפילו בחו"ל... ואני מבינה שחשוב לי כן לנסות לייצר לי פה קשרים. אבל מרגישה עדיין חדשה ואיכשהו קשה לי להגיד כבר שאני מכאן. כל הזמן כשאני מציגה את עצמי אני מספרת דבר ראשון שעברנו "לא מזמן". והאמת שבקרוב, זה כבר יהיה שנה...
מעניין למה זה ככה שחשוב לי להדגיש שאני מירושלים...
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
אויש, הפורמט החדש של האתר כל כך לא כיפי, אבל...
מעניין ונעים לקרוא אותך, ניחוח!
בחיים אנחנו מועדים תמיד ל-FOM, ואת מתארת יפה את ההתלבטויות, ולצד זה, את היתרונות המשמחים שאת כבר רואה וגם את התהליך ההתפתחותי של הקליטה שלכם בשכונה.
אני חושבת, שכשתקראי את הדברים בעוד כמה חודשים, ותוכלי להוסיף עליהם, כבר תרגישי יציבה יותר על הקרקע החדשה.
מעניין ונעים לקרוא אותך, ניחוח!
בחיים אנחנו מועדים תמיד ל-FOM, ואת מתארת יפה את ההתלבטויות, ולצד זה, את היתרונות המשמחים שאת כבר רואה וגם את התהליך ההתפתחותי של הקליטה שלכם בשכונה.
אני חושבת, שכשתקראי את הדברים בעוד כמה חודשים, ותוכלי להוסיף עליהם, כבר תרגישי יציבה יותר על הקרקע החדשה.
-
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
תפילה, תודה שהצלחת למצוא אותי וכתבת לי וכיף שאת כאן ! אכן ממש מוזר ולא הכי נוח באתר המחודש אבל אני רואה שחלק מהקבועות עוד כאן וזה מעודד אותי לנסות לכתוב ולשמר את באופן.
אכתוב עכשיו קצת על מה שמעסיק אותי בדיוק היום, והסתכלתי וראיתי שכתבתי על אותו נושא ממש לפני שנה,
אירוח חברים של הילדים. (ארוך... מזהירה כבר)
היום צריכים לבוא אלינו 2 חברים, בן ובת, מהכיתה של הגדול. (כיתה ג').
שמתי לב שעדיין נושא האירוח מאד כבד לי, אני לא קלילה אפילו שממש הייתי רוצה להיות. מכירות את אלה שאומרות - הבית שלנו תמיד פתוח, כולם באים, הולכים, זה הכי כיף ככה, לא משעמם?
הייתי רוצה להיות ככה, לפחות קצת יותר, אבל אני לא. כן יש לי שיפור בקטע של להכין את הבית, בגלל שהוא מראש נעים ונקי יותר באופן כללי, אז אין לי המון הכנות ואני כבר לא עושה "מסדר" לפני חברים. עם האוכל טיפה יותר מאתגר אבל מרשה לעצמי להשתמש בדברים הכי הכי קלים אפילו שלא ממש בריאים - שניצל מוכן, נקניקיות, פסטה...
לפני כמה זמן ביום שישי, בא אליו חבר שגר ממש ממש קרוב ככה שהוא יכל לבוא לבד. אז מיד אחרי בית ספר הילד שלי חזר ואמר שהחבר הזה רוצה לבוא, כתבתי לאמא שלו והוא אכן הגיע, בערך ב12 בצהריים. הוא כבר היה אצלנו פעם או פעמיים לפני כן. אז אכלנו צהריים, הם שיחקו, ואז הייתי צריכה להשכיב את הקטנה לישון (ורציתי לישון גם). ובעצם לא קבעתי עם האמא שלו מתי הוא חוזר הביתה. בגלל שהוא חוזר לבד לא ידעתי אם פשוט לשלוח אותו, לכתוב לה מתי? ולא רציתי שיישמע כאילו נמאס לי מהאירוח... מזל שבעלי היה בבית אז חלק מהזמן באמת הלכתי עם הקטנה לנוח ובעלי היה בהשגחה קלה עליהם. וככה כל שעה שעוברת אני תוהה לעצמי מתי הגיוני לבקש ממנו ללכת הביתה? שאלתי אותו אם אמא אמרה לו מתי הוא צריך לחזור והוא אמר שלא... בסוף היה עד 17 בערב שאז היא כתבה לי שהוא צריך לחזור. הייתה להם נסיעה לארוחת שישי (וגם לנו, ותכננתי להשתמש בזה כמוצא אחרון ולכתוב לה שאנחנו עוד מעט נוסעים)
ממש נכנסתי לסיבוך עם זה וכבר הייתי עייפה מהאירוח הזה, למרות שסה"כ הם שיחקו יפה.
וזה מביא אותי להתלבטות מספר 2:
כשבאים חברים אליו, הם משחקים בהתחלה בחדר ילדים (משותף לקטנה ולגדול) אבל אז מתפרשים גם לסלון, נגיד עשו משחק כזה של מכשולים שהם צריכים לקפוץ מדבר לדבר ואז זה דורש כמובן הרבה מרחב. או החביאו אחד לשני כל מיני דברים ברחבי הבית. חדר השינה תמיד מחוץ לתחום, פה יש לי ממש גבול אדום (פעם עוד בגן חבר החליט להתכרבל בתוך המיטה שלנו (הזוגית) עם כל הבגדים מהגן, ברגע של חוסר תשומת לב שלי שהם רצו לחדר שינה, ביזמת אותו חבר. ואז האמא שלו שהייתה אצלנו, התמוגגה מזה, איזה חמוד אתה מתכרבל !!!! לי זה ממש עושה חלחלה כי מבחינתי המיטה הזוגית ובעבר המיטה שלי בחדר אצל ההורים היא מקום סופר אינטימי ופרטי, ואני ממש לא מוכנה שמישהו אפילו יישן בה, או יראה אותה ללא כיסוי מיטה. מרגישה שזה כמו חלק אישי שלי, כמו יומן... אולי אני טיפה קיצונית בזה. ) באותה פעם נשמתי עמוק ואחרי כמה שניות , כדי שזה לא יהיה כזה דחוף ומיידי, אמרתי להם - טוב בואו לשחק בסלון, אני מעדיפה שתהיו איתנו בסלון.
בכל מקרה חוץ מהגבול הברור הזה וכמובן שלא מרשה לעשות דברים מסוכנים או הורסים, אני לא יודעת איפה לשים את הגבול בדברים שקצת עושים לי אי נוחות, אבל אין בהם נזק או הפרעה של ממש.
האם זה מקובל שילדים משחקים ככה בכל הבית? אני זוכרת את עצמי ביסודי ושיחקנו בוודאות בחדר של החברה. אבל אולי בנות זה שונה? אני זוכרת חברה שאמא שלה הייתה ממש קשוחה וצעקנית... ואצלה באמת היינו רק בתוך החדר.
אצל חברות יותר קלילות שגם ההורים שלנו היו חברים, גם שיחקנו כמעט אך ורק בחדר או אכלנו במטבח, וכשהיינו טיפה יותר גדולות אז כשההורים לא היו בבית היינו גם בסלון ועשינו מלא רעש ושטויות, אבל כמובן שזה לא הפריע לאף אחד כי ההורים לא היו שם... יש את האנשים שאומרים שהם ממש מביאים כל פעם חברים כי אז הילד שלהם עסוק ואפשר להתעסק בעניינים שלנו, אבל לי זה לא מרגיש ככה, אני עמוסה וגם משגיחה בעין אחת ולפעמים צריכה להתערב קצת. מציעה נשנושים וארוחת ערב יותר ברורה ומסודרת, צריכה להעסיק את הקטנה שלא תפריע לגדולים.
אני ממש רגישה לרעש ומסתבר שגם לבלאגן שהם עושים... בפועל אחרי שהחבר הולך אין באמת הרבה בלאגן פיזי, זה 3 דקות סידור, זה לא באמת הבעיה, יותר התחושה של הבלאגן וההשתוללות.
מצד שני לסגור בנים גדולים ופעילים רק בחדר אחד אולי לא כזה כיף? אז כרגע אני מרשה בגבולות הסביר אבל ממש בהתלבטות על זה.כי לא נוח לי. מצד שני רוצה שיהיה להם כיף אצלנו. מצד שלישי, הם באמת לא עושים משהו בעייתי במיוחד, סתם לי אישית זה מעמיס על מערכת העצבים.
בקיצור כל אירוח כזה אני ממש באה אליו בחוסר חשק... לצערי. כי ממש משמח אותי שחברים רוצים לבוא אליו... אבל זה כבד לי, ואני לא מזמינה הרבה.
לצאת לגינה פחות רלוונטי, גם כי הם די גדולים והגינה בשעות האלה מלאה בהורים עם קטנטנים ובכלל מלאה, וגם כי לא אוהבת להיות אחראית בחוץ על ילדים לא שלי.
אכתוב עכשיו קצת על מה שמעסיק אותי בדיוק היום, והסתכלתי וראיתי שכתבתי על אותו נושא ממש לפני שנה,
אירוח חברים של הילדים. (ארוך... מזהירה כבר)
היום צריכים לבוא אלינו 2 חברים, בן ובת, מהכיתה של הגדול. (כיתה ג').
שמתי לב שעדיין נושא האירוח מאד כבד לי, אני לא קלילה אפילו שממש הייתי רוצה להיות. מכירות את אלה שאומרות - הבית שלנו תמיד פתוח, כולם באים, הולכים, זה הכי כיף ככה, לא משעמם?
הייתי רוצה להיות ככה, לפחות קצת יותר, אבל אני לא. כן יש לי שיפור בקטע של להכין את הבית, בגלל שהוא מראש נעים ונקי יותר באופן כללי, אז אין לי המון הכנות ואני כבר לא עושה "מסדר" לפני חברים. עם האוכל טיפה יותר מאתגר אבל מרשה לעצמי להשתמש בדברים הכי הכי קלים אפילו שלא ממש בריאים - שניצל מוכן, נקניקיות, פסטה...
לפני כמה זמן ביום שישי, בא אליו חבר שגר ממש ממש קרוב ככה שהוא יכל לבוא לבד. אז מיד אחרי בית ספר הילד שלי חזר ואמר שהחבר הזה רוצה לבוא, כתבתי לאמא שלו והוא אכן הגיע, בערך ב12 בצהריים. הוא כבר היה אצלנו פעם או פעמיים לפני כן. אז אכלנו צהריים, הם שיחקו, ואז הייתי צריכה להשכיב את הקטנה לישון (ורציתי לישון גם). ובעצם לא קבעתי עם האמא שלו מתי הוא חוזר הביתה. בגלל שהוא חוזר לבד לא ידעתי אם פשוט לשלוח אותו, לכתוב לה מתי? ולא רציתי שיישמע כאילו נמאס לי מהאירוח... מזל שבעלי היה בבית אז חלק מהזמן באמת הלכתי עם הקטנה לנוח ובעלי היה בהשגחה קלה עליהם. וככה כל שעה שעוברת אני תוהה לעצמי מתי הגיוני לבקש ממנו ללכת הביתה? שאלתי אותו אם אמא אמרה לו מתי הוא צריך לחזור והוא אמר שלא... בסוף היה עד 17 בערב שאז היא כתבה לי שהוא צריך לחזור. הייתה להם נסיעה לארוחת שישי (וגם לנו, ותכננתי להשתמש בזה כמוצא אחרון ולכתוב לה שאנחנו עוד מעט נוסעים)
ממש נכנסתי לסיבוך עם זה וכבר הייתי עייפה מהאירוח הזה, למרות שסה"כ הם שיחקו יפה.
וזה מביא אותי להתלבטות מספר 2:
כשבאים חברים אליו, הם משחקים בהתחלה בחדר ילדים (משותף לקטנה ולגדול) אבל אז מתפרשים גם לסלון, נגיד עשו משחק כזה של מכשולים שהם צריכים לקפוץ מדבר לדבר ואז זה דורש כמובן הרבה מרחב. או החביאו אחד לשני כל מיני דברים ברחבי הבית. חדר השינה תמיד מחוץ לתחום, פה יש לי ממש גבול אדום (פעם עוד בגן חבר החליט להתכרבל בתוך המיטה שלנו (הזוגית) עם כל הבגדים מהגן, ברגע של חוסר תשומת לב שלי שהם רצו לחדר שינה, ביזמת אותו חבר. ואז האמא שלו שהייתה אצלנו, התמוגגה מזה, איזה חמוד אתה מתכרבל !!!! לי זה ממש עושה חלחלה כי מבחינתי המיטה הזוגית ובעבר המיטה שלי בחדר אצל ההורים היא מקום סופר אינטימי ופרטי, ואני ממש לא מוכנה שמישהו אפילו יישן בה, או יראה אותה ללא כיסוי מיטה. מרגישה שזה כמו חלק אישי שלי, כמו יומן... אולי אני טיפה קיצונית בזה. ) באותה פעם נשמתי עמוק ואחרי כמה שניות , כדי שזה לא יהיה כזה דחוף ומיידי, אמרתי להם - טוב בואו לשחק בסלון, אני מעדיפה שתהיו איתנו בסלון.
בכל מקרה חוץ מהגבול הברור הזה וכמובן שלא מרשה לעשות דברים מסוכנים או הורסים, אני לא יודעת איפה לשים את הגבול בדברים שקצת עושים לי אי נוחות, אבל אין בהם נזק או הפרעה של ממש.
האם זה מקובל שילדים משחקים ככה בכל הבית? אני זוכרת את עצמי ביסודי ושיחקנו בוודאות בחדר של החברה. אבל אולי בנות זה שונה? אני זוכרת חברה שאמא שלה הייתה ממש קשוחה וצעקנית... ואצלה באמת היינו רק בתוך החדר.
אצל חברות יותר קלילות שגם ההורים שלנו היו חברים, גם שיחקנו כמעט אך ורק בחדר או אכלנו במטבח, וכשהיינו טיפה יותר גדולות אז כשההורים לא היו בבית היינו גם בסלון ועשינו מלא רעש ושטויות, אבל כמובן שזה לא הפריע לאף אחד כי ההורים לא היו שם... יש את האנשים שאומרים שהם ממש מביאים כל פעם חברים כי אז הילד שלהם עסוק ואפשר להתעסק בעניינים שלנו, אבל לי זה לא מרגיש ככה, אני עמוסה וגם משגיחה בעין אחת ולפעמים צריכה להתערב קצת. מציעה נשנושים וארוחת ערב יותר ברורה ומסודרת, צריכה להעסיק את הקטנה שלא תפריע לגדולים.
אני ממש רגישה לרעש ומסתבר שגם לבלאגן שהם עושים... בפועל אחרי שהחבר הולך אין באמת הרבה בלאגן פיזי, זה 3 דקות סידור, זה לא באמת הבעיה, יותר התחושה של הבלאגן וההשתוללות.
מצד שני לסגור בנים גדולים ופעילים רק בחדר אחד אולי לא כזה כיף? אז כרגע אני מרשה בגבולות הסביר אבל ממש בהתלבטות על זה.כי לא נוח לי. מצד שני רוצה שיהיה להם כיף אצלנו. מצד שלישי, הם באמת לא עושים משהו בעייתי במיוחד, סתם לי אישית זה מעמיס על מערכת העצבים.
בקיצור כל אירוח כזה אני ממש באה אליו בחוסר חשק... לצערי. כי ממש משמח אותי שחברים רוצים לבוא אליו... אבל זה כבד לי, ואני לא מזמינה הרבה.
לצאת לגינה פחות רלוונטי, גם כי הם די גדולים והגינה בשעות האלה מלאה בהורים עם קטנטנים ובכלל מלאה, וגם כי לא אוהבת להיות אחראית בחוץ על ילדים לא שלי.
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי ניחוח, את כותבת ממש יפה ומסקרן,
ואם תרשמי לאתר תוכלי לאחד את המשתמשים ובנוסף לערוך ולהעלות כאן תוכן מבלי להמתין לאישור, כרגע את שולחת לאישור במידה ותרשמי התוכן יעלה ישר לעמוד.
אם את צריכה עזרה או אם יש שאלות תשלחי מייל ל [email protected] או דרך כפתור יצירת קשר בתחתית העמוד.
בנוסף ברישום את תוכלי לקבל התראות שיש פעילות בדף בנוסף לעוד הרבה יתרונות שיש ברישום (את לא חייבת להרשם במייל האישי שלך או עם הפרטים האמיתיים, את רק צריכה לזכור את פרטי ההתחברות)
אני אמחק את ההודעה הזו מאוחר יותר.
#הודעהזמנית
ואם תרשמי לאתר תוכלי לאחד את המשתמשים ובנוסף לערוך ולהעלות כאן תוכן מבלי להמתין לאישור, כרגע את שולחת לאישור במידה ותרשמי התוכן יעלה ישר לעמוד.
אם את צריכה עזרה או אם יש שאלות תשלחי מייל ל [email protected] או דרך כפתור יצירת קשר בתחתית העמוד.
בנוסף ברישום את תוכלי לקבל התראות שיש פעילות בדף בנוסף לעוד הרבה יתרונות שיש ברישום (את לא חייבת להרשם במייל האישי שלך או עם הפרטים האמיתיים, את רק צריכה לזכור את פרטי ההתחברות)
אני אמחק את ההודעה הזו מאוחר יותר.
#הודעהזמנית
-
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי, תודה, כתבתי מייל
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי שלחתי תשובה במייל
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
טוב מעדכנת שהאירוח היה לא פשוט ולא אהבתי את ההתנהלות של עצמי ...
בהתחלה היה נחמד והם שיחקו די בטוב ואפילו שיתפו קצת את הקטנה (עשו כאילו מסיבת ריקודים והזמינו אותה לחדר, היא כל כך שמחה והתלהבה שהם קראו לה!)
אבל בהמשך הם ביקשו לצאת לגינה, וכמו שכתבתי לא ששתי לעשות את זה, וגם לא קבעתי מראש עם ההורים שלהם שזה יהיה בגינה - לדעתי בבית ובגינה אלה דברים שונים, אפילו שהגינה הזו נמצאת 50 מטר מהבית. אז אמרתי שאני צריכה להכין ארוחת ערב ולא יכולה לצאת איתם. אבל הם התעקשו, והבעיה שבן הזוג אמר לי שהוא מוכן לצאת איתם, אני חשבתי שזה פחות מתאים ולא היה לי חשק להתחיל לדבר עם ההורים שלהם לבקש אישור. אולי פה הייתה הטעות שלי (טעות מספר אחת) - שהייתי צריכה לזרום עם זה שבן הזוג מוכן לצאת איתם ופשוט לתת.
ואז הילד שלי והחבר הבן התחילו לעשות משחק שהם עושים לנו הפגנה שהם רוצים לצאת. אוקיי זה היה משעשע וזרמנו, אמרנו להם שיכינו גם שלטים (בתקווה שזה יעסיק אותם) אז הם הכינו מלא שלטים (בינתיים הילדה שבאה שיחקה במשהו אחר...) ועדיין אמרנו להם שלא. אבל אני יודעת שהילד שלי כן הרגיש שיש ביני לבין אבא איזה אי הסכמה והוא שיחק על זה, ממש לחץ, ונהיה מצב שלמרות שכבר הצעתי להם הרבה משחקים אחרים, הם לא רצו כלום, והילד שלי ממש התנהג בצורה לא נעימה אלינו, ולא היה מוכן לנסות שום דבר אחר. הוא גם בא לחברים ואמר להם שהסכמנו שהם יצאו (לפעמים הוא עושה את זה, פשוט אומר משהו כאילו שהסכמנו)
בינתיים הילדה ביקשה שכבר היא רוצה ללכת הביתה וכתבתי לאמא שלה וחיכיתי שהיא תענה...
אח"כ הבנים עשו עוד קטע שהחבר אמר לו "בוא נעשה כאילו אנחנו יוצאים" והם הסתודדו כזה (כמובן ששמעתי הכל אבל הייתי עסוקה עם הקטנה) ואז שמעתי אותם פותחים את הדלת עם המפתח, לא נראה לי שהם התכוונו לצאת אבל זה גם היה ממש לא מתאים. ובדיוק בן זוגי תפס אותם ואמר להם להפסיק עם זה.
אז כבר בשלב הזה התחלתי להרגיש שזה ממש ממש עובר את הגבול והתחלתי להגיד שאולי כבר נסיים את המפגש אבל בן הזוג לקח אותי לצד ואמר לי שניה תירגעי את יותר מדי לחוצה (זה היה נכון... כאילו, זה לא היה בקטע רע ודיברנו מראש שהסיטואציות האלו קשות לי ככה שזה היה צפוי שהוא יבוא לתת לי פרופורציה בשלב מסוים)
בקיצור בסוף בסוף כבר כשהאמא של הילדה אמרה שהיא תכף באה אמרתי לבן זוג שבסדר שייצא איתם כבר
אבל הרגשתי לא בנוח עם זה בכלל, מכל הבחינות
יצאתי עצבנית בטירוף מהמפגש הזה וסחוטה.
הרגשתי שהילד שלי כועס עליי , שהוא נגרר אחרי החברים בצורה מוגזמת (כאילו הבנתי שהם ביקשו כמה וכמה פעמים, אין בעיה, אבל הוא נכנס כבר לפינה כזו שהוא ממש מתעקש ומתעלם לגמרי מזה שאנחנו לא מסכימים)
בהתחלה היה נחמד והם שיחקו די בטוב ואפילו שיתפו קצת את הקטנה (עשו כאילו מסיבת ריקודים והזמינו אותה לחדר, היא כל כך שמחה והתלהבה שהם קראו לה!)
אבל בהמשך הם ביקשו לצאת לגינה, וכמו שכתבתי לא ששתי לעשות את זה, וגם לא קבעתי מראש עם ההורים שלהם שזה יהיה בגינה - לדעתי בבית ובגינה אלה דברים שונים, אפילו שהגינה הזו נמצאת 50 מטר מהבית. אז אמרתי שאני צריכה להכין ארוחת ערב ולא יכולה לצאת איתם. אבל הם התעקשו, והבעיה שבן הזוג אמר לי שהוא מוכן לצאת איתם, אני חשבתי שזה פחות מתאים ולא היה לי חשק להתחיל לדבר עם ההורים שלהם לבקש אישור. אולי פה הייתה הטעות שלי (טעות מספר אחת) - שהייתי צריכה לזרום עם זה שבן הזוג מוכן לצאת איתם ופשוט לתת.
ואז הילד שלי והחבר הבן התחילו לעשות משחק שהם עושים לנו הפגנה שהם רוצים לצאת. אוקיי זה היה משעשע וזרמנו, אמרנו להם שיכינו גם שלטים (בתקווה שזה יעסיק אותם) אז הם הכינו מלא שלטים (בינתיים הילדה שבאה שיחקה במשהו אחר...) ועדיין אמרנו להם שלא. אבל אני יודעת שהילד שלי כן הרגיש שיש ביני לבין אבא איזה אי הסכמה והוא שיחק על זה, ממש לחץ, ונהיה מצב שלמרות שכבר הצעתי להם הרבה משחקים אחרים, הם לא רצו כלום, והילד שלי ממש התנהג בצורה לא נעימה אלינו, ולא היה מוכן לנסות שום דבר אחר. הוא גם בא לחברים ואמר להם שהסכמנו שהם יצאו (לפעמים הוא עושה את זה, פשוט אומר משהו כאילו שהסכמנו)
בינתיים הילדה ביקשה שכבר היא רוצה ללכת הביתה וכתבתי לאמא שלה וחיכיתי שהיא תענה...
אח"כ הבנים עשו עוד קטע שהחבר אמר לו "בוא נעשה כאילו אנחנו יוצאים" והם הסתודדו כזה (כמובן ששמעתי הכל אבל הייתי עסוקה עם הקטנה) ואז שמעתי אותם פותחים את הדלת עם המפתח, לא נראה לי שהם התכוונו לצאת אבל זה גם היה ממש לא מתאים. ובדיוק בן זוגי תפס אותם ואמר להם להפסיק עם זה.
אז כבר בשלב הזה התחלתי להרגיש שזה ממש ממש עובר את הגבול והתחלתי להגיד שאולי כבר נסיים את המפגש אבל בן הזוג לקח אותי לצד ואמר לי שניה תירגעי את יותר מדי לחוצה (זה היה נכון... כאילו, זה לא היה בקטע רע ודיברנו מראש שהסיטואציות האלו קשות לי ככה שזה היה צפוי שהוא יבוא לתת לי פרופורציה בשלב מסוים)
בקיצור בסוף בסוף כבר כשהאמא של הילדה אמרה שהיא תכף באה אמרתי לבן זוג שבסדר שייצא איתם כבר
אבל הרגשתי לא בנוח עם זה בכלל, מכל הבחינות
יצאתי עצבנית בטירוף מהמפגש הזה וסחוטה.
הרגשתי שהילד שלי כועס עליי , שהוא נגרר אחרי החברים בצורה מוגזמת (כאילו הבנתי שהם ביקשו כמה וכמה פעמים, אין בעיה, אבל הוא נכנס כבר לפינה כזו שהוא ממש מתעקש ומתעלם לגמרי מזה שאנחנו לא מסכימים)
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
טוב בא לי לכתוב קצת על נושאים אחרים, רציתי להמליץ על כמה פודקאסטים נחמדים
אולי מי שקורא/ת פה ומתחבר לראש שלי גם יתחבר לסגנון פודקאסטים
אולי מי שקורא/ת פה ומתחבר לראש שלי גם יתחבר לסגנון פודקאסטים
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
קודם כל אספר שבכלל כל תחום הפודקאסטים ממש נחמד לי בשנים האחרונות, התחלתי איתם לפני שזה היה פופולרי בטירוף, ועכשיו המבחר כבר ממש מטורף, אין לי זמן לשמוע הכל ויש דברים כאלה מעניינים ושווים...
דבר שני, לא מאזינה להם בפלאפון, כי הרבה פעמים אני מאזינה לפני השינה, או אפילו באמצע הלילה אם אני לא מצליחה להירדם, ואני לא רוצה להיות עם הפלאפון במיטה כל הלילה. אז הפיתרון שלי הוא נגן MP3 ישן רגיל ואני מורידה את הפרקים למחשב ומעבירה אליו. הוא קטן ופשוט וזה ממש נחמד ונוח. עושה לי שקט (יחסי) להיות עם זה ולא עם הפלאפון (נכון שהרבה פעמים הפלאפון כן בסביבה או שאני משחקת באיזה משחק חשיבה פשוט כזה תוך כדי האזנה).
אז בעברית אני אוהבת את הפודקאסט על הארי פוטר של כאן - ההסכת שאין לומר את שמו. הם קוראים כל פעם כמה פרקים ואז מנתחים אותה בצורה סופר מעניינת. בתור חובבת מושבעת של סדרת הספרים ממש ממש ממש נהניתי וגיליתי את הספרים מחדש (לא שאי פעם זנחתי אותם, אני קוראת אותם שוב ושוב כל תקופה)
הפודקאסט כבר הסתיים, יש עונה אחת לכל ספר בסדרה.
לפני כמה זמן גיליתי פודקאסט בשם אמא אתיופית, של בחורה ממש ממש מעניינת, חכמה ועם חשיבה עמוקה שמספרת על התרבות האתיופית ומביאה את החכמה שלה לתוך חיי היום יום שלנו עכשיו. היא גם אמא בחינוך ביתי. מעט פרקים יחסית. לא בטוחה אם הוא מתחדש או לא.
אהבתי במיוחד את הפרק על שכנות ואת הפרק על הקשבה לגוף ומנוחה.
דווקא פודקאסטים על הורות הייתי מאזינה המון פעם ובתקופה האחרונה קצת מיציתי לשמוע וללמוד על זה, אני חיה את זה ולפעמים בא לי לחשוב על דברים אחרים.
פעם הבאה אכתוב על פודקאסטים באנגלית
דבר שני, לא מאזינה להם בפלאפון, כי הרבה פעמים אני מאזינה לפני השינה, או אפילו באמצע הלילה אם אני לא מצליחה להירדם, ואני לא רוצה להיות עם הפלאפון במיטה כל הלילה. אז הפיתרון שלי הוא נגן MP3 ישן רגיל ואני מורידה את הפרקים למחשב ומעבירה אליו. הוא קטן ופשוט וזה ממש נחמד ונוח. עושה לי שקט (יחסי) להיות עם זה ולא עם הפלאפון (נכון שהרבה פעמים הפלאפון כן בסביבה או שאני משחקת באיזה משחק חשיבה פשוט כזה תוך כדי האזנה).
אז בעברית אני אוהבת את הפודקאסט על הארי פוטר של כאן - ההסכת שאין לומר את שמו. הם קוראים כל פעם כמה פרקים ואז מנתחים אותה בצורה סופר מעניינת. בתור חובבת מושבעת של סדרת הספרים ממש ממש ממש נהניתי וגיליתי את הספרים מחדש (לא שאי פעם זנחתי אותם, אני קוראת אותם שוב ושוב כל תקופה)
הפודקאסט כבר הסתיים, יש עונה אחת לכל ספר בסדרה.
לפני כמה זמן גיליתי פודקאסט בשם אמא אתיופית, של בחורה ממש ממש מעניינת, חכמה ועם חשיבה עמוקה שמספרת על התרבות האתיופית ומביאה את החכמה שלה לתוך חיי היום יום שלנו עכשיו. היא גם אמא בחינוך ביתי. מעט פרקים יחסית. לא בטוחה אם הוא מתחדש או לא.
אהבתי במיוחד את הפרק על שכנות ואת הפרק על הקשבה לגוף ומנוחה.
דווקא פודקאסטים על הורות הייתי מאזינה המון פעם ובתקופה האחרונה קצת מיציתי לשמוע וללמוד על זה, אני חיה את זה ולפעמים בא לי לחשוב על דברים אחרים.
פעם הבאה אכתוב על פודקאסטים באנגלית
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי ניחוח:)
פעם ראשונה שאני כותבת באתר החדש כשבכלל חשבתי לוותר על הנוכחות שלי כאן.
הפורמט החדש מעייף ולא התחברתי. אבל שמחתי לקרוא אותך.
עבורי זו קצת הצצה לעתיד- אני עוד בשלב של מפגשים/ביקורים יחד עם אמא נוספת. שתכלס- זה אתגר בפני עצמו. לפעמים אני מדמיינת שלהיות אחראית לבד על הסיטואציה יכול להיות יותר קל. כשיש עוד אמא יש בעצם עוד מערכת ערכים שונה ממני, ואת כל ענייני המותר-אסור/גבולות/דרכי פעולה צריך לנהל באיזו מורכבות כזו של החיכוך בין כל כך הרבה מערכות יחסים- בין כל אמא לילד שלה, בין הילדים, בין האימהות...
כשאני קוראת אותך, נדמה לי שאת רוצה להיות "בסדר" בעיני הרבה אנשים באירוחים האלה- בעיני הילד שלך, הילדים האורחים, ההורים שלהם... נשמע מאוד מעייף:)
זה לא קל להיות פחות "בסדר" ויותר -מה שנוח ומתאים לך, אני יודעת. אבל נשמע לי שזה כיוון שיכול בטווח הרחוק לעשות יותר נעים לך ולכולם.
בכלל נראה לי שמה שעושים מהלב ובכיף בסוף יוצא טוב, ומה שעושים בחצי רצון בסוף מסתבך.
היום בישלתי "בכוח" ושלוש פעמים במהלך הבישול משהו התקלקל והייתי צריכה לשנות או להתחיל מחדש. בסוף יצא לא משהו בכלל וגם קיבלנו מדודה-שכנה סיר מג'דרה מעולה.
תזכורת בשבילי להיות כמה שיותר רפויה ולזרום עם מה שמתאים מתוך אמונה שיהיה טוב.
פעם ראשונה שאני כותבת באתר החדש כשבכלל חשבתי לוותר על הנוכחות שלי כאן.
הפורמט החדש מעייף ולא התחברתי. אבל שמחתי לקרוא אותך.
עבורי זו קצת הצצה לעתיד- אני עוד בשלב של מפגשים/ביקורים יחד עם אמא נוספת. שתכלס- זה אתגר בפני עצמו. לפעמים אני מדמיינת שלהיות אחראית לבד על הסיטואציה יכול להיות יותר קל. כשיש עוד אמא יש בעצם עוד מערכת ערכים שונה ממני, ואת כל ענייני המותר-אסור/גבולות/דרכי פעולה צריך לנהל באיזו מורכבות כזו של החיכוך בין כל כך הרבה מערכות יחסים- בין כל אמא לילד שלה, בין הילדים, בין האימהות...
כשאני קוראת אותך, נדמה לי שאת רוצה להיות "בסדר" בעיני הרבה אנשים באירוחים האלה- בעיני הילד שלך, הילדים האורחים, ההורים שלהם... נשמע מאוד מעייף:)
זה לא קל להיות פחות "בסדר" ויותר -מה שנוח ומתאים לך, אני יודעת. אבל נשמע לי שזה כיוון שיכול בטווח הרחוק לעשות יותר נעים לך ולכולם.
בכלל נראה לי שמה שעושים מהלב ובכיף בסוף יוצא טוב, ומה שעושים בחצי רצון בסוף מסתבך.
היום בישלתי "בכוח" ושלוש פעמים במהלך הבישול משהו התקלקל והייתי צריכה לשנות או להתחיל מחדש. בסוף יצא לא משהו בכלל וגם קיבלנו מדודה-שכנה סיר מג'דרה מעולה.
תזכורת בשבילי להיות כמה שיותר רפויה ולזרום עם מה שמתאים מתוך אמונה שיהיה טוב.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי לי_לה ! ממש נחמד לי שכתבת לי, אני לא יודעת באמת מי נמצאת עדיין באתר, וכיף לי שהתגברת על חוסר הנוחות באתר (שגם אני מרגישה) והגעת לדף שלי. לא יודעת למה החלטתי לחזור לכתוב דווקא עכשיו, כי גם אני כמעט וויתרתי לגמרי על האתר כבר.
את ממש צודקת שאני מנסה להיות "בסדר" ולהיות מתאימה ומושלמת לכולם.
איזה יופי הסיפור עם המג'דרה
גם לי בישולים ממש לא באים בקלות, לפעמים ממש זורם וכיף ולפעמים יש חשק ופתאום מצב רוח לנסות איזה מתכון או להכין ארוחה עם איזה מרכיב כיפי שנותן לי השראה
אבל בד"כ אני מבשלת בחוסר חשק כי צריך ארוחת צהריים/ערב (הלוואי שהייתי מקבלת סיר טעים ממישהי
מבינה מה את אומרת לגבי אירוחים יחד עם אמא נוספת. יש לי את זה עם הקטנה שלי כרגע גם, ככה שאני מתמודדת עם זה במקביל.
זה בדיוק מה שאת אומרת,מורכבות מכל הכיוונים, אבל אם האמא בראש דומה לשלי אז זה עובד יחסית טוב.
את ממש צודקת שאני מנסה להיות "בסדר" ולהיות מתאימה ומושלמת לכולם.
איזה יופי הסיפור עם המג'דרה
גם לי בישולים ממש לא באים בקלות, לפעמים ממש זורם וכיף ולפעמים יש חשק ופתאום מצב רוח לנסות איזה מתכון או להכין ארוחה עם איזה מרכיב כיפי שנותן לי השראה
אבל בד"כ אני מבשלת בחוסר חשק כי צריך ארוחת צהריים/ערב (הלוואי שהייתי מקבלת סיר טעים ממישהי
מבינה מה את אומרת לגבי אירוחים יחד עם אמא נוספת. יש לי את זה עם הקטנה שלי כרגע גם, ככה שאני מתמודדת עם זה במקביל.
זה בדיוק מה שאת אומרת,מורכבות מכל הכיוונים, אבל אם האמא בראש דומה לשלי אז זה עובד יחסית טוב.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
טוב ממשיכה את נושא הפודקאסטים, הפעם באנגלית.
אז יש לי 2 מומלצים
אחד זה Happier with Gretchen Rubin
יש פה באתר אפילו דף שמוקדש לספר של גרטשן (הדף נקרא אני חושבת "להרגיש טוב לפי גרטשן")
אז הפודקאסט הוא 2 אחיות גרטשן ואליזבת, הן מדברות על כל מיני נושאים של איך למצוא יותר שמחה ביומיום, הנושאים שלהן ממש מגוונים ותמיד אפשר למצוא חיבור אליהם וגם המון עצות פרקטיות (כמו שאני אוהבת), הן מצד אחד דנות בדברים מאד עמוקים ומעניינים אבל עושות את זה בקלילות וללא חפירות. תמיד דוגמאות מעניינות ואמיתיות מחיי היום יום. מצד שני גם הרבה טיפים פשוטים לשיפור החיים גם בדברים של טכנולוגיה, בגדים, טיפים שקשורים לאוכל, נסיעות וכל דבר יומיומי. מצד שלישי הרבה דברים שקשורים ליחסים בין אנשים וגם תובנות מעניינות.
גרטשן ממש חוקרת את אופי האדם, יש לה כמה אבחנות סופר מעניינות על סוגים שונים של אופי, והיא גם מאד בעניין של הרגלים ואיך להתמיד בדברים, יש לה עצות מועילות ביותר לכל סוג של אופי -
היא כתבה ספר שנקרא the 4 tendencies קראתי אותו והוא ממש מעניין ומועיל.
(יש לה חלוקה ל4 סוגים לפי הדרך שבה אנשים מתמידים בהרגלים, יש לה שאלון חינמי לגלות את זה. אני חושבת שלמדתי ממנה המון ואני באמת עכשיו מבינה הרבה יותר את ההתנהגות של עצמי ושל אחרים לפי האבחנות שלה)
אז יש לי 2 מומלצים
אחד זה Happier with Gretchen Rubin
יש פה באתר אפילו דף שמוקדש לספר של גרטשן (הדף נקרא אני חושבת "להרגיש טוב לפי גרטשן")
אז הפודקאסט הוא 2 אחיות גרטשן ואליזבת, הן מדברות על כל מיני נושאים של איך למצוא יותר שמחה ביומיום, הנושאים שלהן ממש מגוונים ותמיד אפשר למצוא חיבור אליהם וגם המון עצות פרקטיות (כמו שאני אוהבת), הן מצד אחד דנות בדברים מאד עמוקים ומעניינים אבל עושות את זה בקלילות וללא חפירות. תמיד דוגמאות מעניינות ואמיתיות מחיי היום יום. מצד שני גם הרבה טיפים פשוטים לשיפור החיים גם בדברים של טכנולוגיה, בגדים, טיפים שקשורים לאוכל, נסיעות וכל דבר יומיומי. מצד שלישי הרבה דברים שקשורים ליחסים בין אנשים וגם תובנות מעניינות.
גרטשן ממש חוקרת את אופי האדם, יש לה כמה אבחנות סופר מעניינות על סוגים שונים של אופי, והיא גם מאד בעניין של הרגלים ואיך להתמיד בדברים, יש לה עצות מועילות ביותר לכל סוג של אופי -
היא כתבה ספר שנקרא the 4 tendencies קראתי אותו והוא ממש מעניין ומועיל.
(יש לה חלוקה ל4 סוגים לפי הדרך שבה אנשים מתמידים בהרגלים, יש לה שאלון חינמי לגלות את זה. אני חושבת שלמדתי ממנה המון ואני באמת עכשיו מבינה הרבה יותר את ההתנהגות של עצמי ושל אחרים לפי האבחנות שלה)
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
חוזרת לנושא הפודקאסטים...
פודקאסט באנגלית שאני ממש אוהבת לאחרונה, נקרא Awesome Etiquette
2 מנחים ממש נחמדים (בת דודה ובן דוד)
הם עונים על שאלות שקשורות לסיטואציות חברתיות, מנקודת מבט של נימוסים והליכות ומוסר, הם בעצם שניהם נינים של אמילי פוסט Emily Post שהיא סופרת שכתבה כמה ספרי הליכות ונימוסים לפני 100 שנה שהפכו ממש ל"תורה" של הנימוס בארה"ב .אז הבני דודים האלה ממשיכים את דרכה, הם שכתבו את הספר שלה כדי שיתאים לזמנים המודרניים, הם מעבירים סדנאות לבעלי עסקים וכו' ויש להם את הפודקאסט הזה.
התחושה היא wholesome ממש, משהו טוב ואיכותי ורגוע וחיובי.
מה שאני אוהבת זה באמת שהם סופר נחמדים ואדיבים כאלה (חשבתי שהם קנדיים בהתחלה...)
אבל גם מצחיקים וקלילים, והסיטואציות שהם מנתחים ונותנים עצות הן ממש מגוונות, תמיד יש משהו מעניין שאני יכולה ללמוד ממנו, גם אם לא הכל קשור לחיים שלי. אני מרגישה אפילו שקצת השתפרתי בהתנהלות החברתית שלי בזכות הפודקאסט. העצות שלהם ממש פרקטיות והם ממש נותנים משפטים קונקרטיים בתשובות שלהם, איך לנסח בדיוק את מה שרוצים להגיד בסיטואציות מורכבות ומביכות.
זה גם סתם מבדר ונחמד בקיצור ממליצה ממש לחובבי הז'אנר.
פודקאסט באנגלית שאני ממש אוהבת לאחרונה, נקרא Awesome Etiquette
2 מנחים ממש נחמדים (בת דודה ובן דוד)
הם עונים על שאלות שקשורות לסיטואציות חברתיות, מנקודת מבט של נימוסים והליכות ומוסר, הם בעצם שניהם נינים של אמילי פוסט Emily Post שהיא סופרת שכתבה כמה ספרי הליכות ונימוסים לפני 100 שנה שהפכו ממש ל"תורה" של הנימוס בארה"ב .אז הבני דודים האלה ממשיכים את דרכה, הם שכתבו את הספר שלה כדי שיתאים לזמנים המודרניים, הם מעבירים סדנאות לבעלי עסקים וכו' ויש להם את הפודקאסט הזה.
התחושה היא wholesome ממש, משהו טוב ואיכותי ורגוע וחיובי.
מה שאני אוהבת זה באמת שהם סופר נחמדים ואדיבים כאלה (חשבתי שהם קנדיים בהתחלה...)
אבל גם מצחיקים וקלילים, והסיטואציות שהם מנתחים ונותנים עצות הן ממש מגוונות, תמיד יש משהו מעניין שאני יכולה ללמוד ממנו, גם אם לא הכל קשור לחיים שלי. אני מרגישה אפילו שקצת השתפרתי בהתנהלות החברתית שלי בזכות הפודקאסט. העצות שלהם ממש פרקטיות והם ממש נותנים משפטים קונקרטיים בתשובות שלהם, איך לנסח בדיוק את מה שרוצים להגיד בסיטואציות מורכבות ומביכות.
זה גם סתם מבדר ונחמד בקיצור ממליצה ממש לחובבי הז'אנר.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
נראה לי שאמשיך בקו ההמלצות על כל מיני דברים נחמדים ברחבי האינטרנט... או בכלל.
האמת, זה משהו שאני טובה בו, למצוא כל מיני דברים ייחודיים ולא מוכרים ובא לי לשתף, אולי זה יעזור לאחרות/אחרים.
אז רוצה להמליץ על תוסף לדפדפן במחשב שנקרא unhook
https://unhook.app/
זה משהו שהופך את היוטיוב להרבה יותר פשוט ורגוע, יש שם מלא אופציות מה אפשר להוריד מהיוטיוב, אני מכבה את כל ההצעות של הסרטונים שיש בצד, את כל ההצעות לסרטונים נוספים שיש בסוף של כל וידאו, אפשר לכבות שורטס, תגובות, ועוד מלא דברים. ואפשר לכבות או להדליק את התוסף בקליק אחד . וגם לעשות שדף הבית של היוטיוב יהיה רק סרטונים חדשים של ערוצים שאני רשומה אליהם, ככה כשאני פותחת יוטיוב יש לי שם רק דברים בדוקים ומוכרים ולא הצעות רנדומליות הזויות...
סופר נוח וגורם לי קצת פחות לקפוץ מדבר לדבר ופחות עושה הרגשה של "יש כל כך הרבה סרטונים וכל כך מעט זמן"... כי זה באמת משהו שקשה לי . נגיד אני מתעניינת במינימליזם, פלייליידי וכו'. אז יש לי כמה ערוצים שאני מחבבת מאד, אבל אז אני רואה עוד הצעות דומות ואין לזה סוף...
אז ככה כשאני צופה בסרטון שבחרתי אני לא מקבלת שום הצעות נוספות. רק דרך שורת חיפוש או ערוצים שאני כבר גם ככה מכירה.
גם ממש טוב עם ילדים קטנים, כשמראים סרטון ביוטיוב וקובעים "רק הסרטון הזה", אז פשוט יש מסך שחור בסוף, במקום כל ההצעות המפתות שיוצרות וויכוחים ובקשות "וואי את זה את זה!!"
*אני לא אוהבת לצפות ביוטיוב בפלאפון אז לא בטוחה אם זה עובד בנייד.
האמת, זה משהו שאני טובה בו, למצוא כל מיני דברים ייחודיים ולא מוכרים ובא לי לשתף, אולי זה יעזור לאחרות/אחרים.
אז רוצה להמליץ על תוסף לדפדפן במחשב שנקרא unhook
https://unhook.app/
זה משהו שהופך את היוטיוב להרבה יותר פשוט ורגוע, יש שם מלא אופציות מה אפשר להוריד מהיוטיוב, אני מכבה את כל ההצעות של הסרטונים שיש בצד, את כל ההצעות לסרטונים נוספים שיש בסוף של כל וידאו, אפשר לכבות שורטס, תגובות, ועוד מלא דברים. ואפשר לכבות או להדליק את התוסף בקליק אחד . וגם לעשות שדף הבית של היוטיוב יהיה רק סרטונים חדשים של ערוצים שאני רשומה אליהם, ככה כשאני פותחת יוטיוב יש לי שם רק דברים בדוקים ומוכרים ולא הצעות רנדומליות הזויות...
סופר נוח וגורם לי קצת פחות לקפוץ מדבר לדבר ופחות עושה הרגשה של "יש כל כך הרבה סרטונים וכל כך מעט זמן"... כי זה באמת משהו שקשה לי . נגיד אני מתעניינת במינימליזם, פלייליידי וכו'. אז יש לי כמה ערוצים שאני מחבבת מאד, אבל אז אני רואה עוד הצעות דומות ואין לזה סוף...
אז ככה כשאני צופה בסרטון שבחרתי אני לא מקבלת שום הצעות נוספות. רק דרך שורת חיפוש או ערוצים שאני כבר גם ככה מכירה.
גם ממש טוב עם ילדים קטנים, כשמראים סרטון ביוטיוב וקובעים "רק הסרטון הזה", אז פשוט יש מסך שחור בסוף, במקום כל ההצעות המפתות שיוצרות וויכוחים ובקשות "וואי את זה את זה!!"
*אני לא אוהבת לצפות ביוטיוב בפלאפון אז לא בטוחה אם זה עובד בנייד.
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
תודה על ההמלצות, התוכנה הזו של הגבלת הצפייה היא למחשב.
את מכירה כזו לטלפון נייד, אם כן מאיפה אני מורידה את זה או מה לחפש ?
את מכירה כזו לטלפון נייד, אם כן מאיפה אני מורידה את זה או מה לחפש ?
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי מוריה, אני כמעט ולא פותחת יוטיוב מהנייד, בדקתי קצת באינטרנט וראיתי שאם תגלשי בפלאפון דרך דפדפן פיירפוקס, את יכולה להשתמש ב unhook
לא ניסיתי בעצמי.
עוד אפליקציה שכתבו בתור אלטרנטיבה מומלצת ליוטיוב בנייד היא newpipe אבל לא מכירה אישית
לא ניסיתי בעצמי.
עוד אפליקציה שכתבו בתור אלטרנטיבה מומלצת ליוטיוב בנייד היא newpipe אבל לא מכירה אישית
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
שוקלת לכתוב פה את סיפור הלידה השניה שלי. צריך מצב רוח לזה
בינתיים אני רוצה לכתוב קצת על הפער גילאים, אולי ישמש מישהי שמתלבטת.
אני יודעת שבארץ הפערים בד"כ קטנים, 2-3 שנים נחשב אידיאלי כדי שהילדים ישחקו ביחד, יהיו חברים טובים. יש גם את הדעה שעדיף לסיים עם תקופת החיתולים/הנקות/שינה רעה בבת אחת.
אז אצלנו הפער הוא 6 שנים וזה מאד שונה.
עד גיל 3 של הגדול הייתי כמעט בטוחה שהוא יהיה ילד יחיד. היה לי כל כך קשה תקופת הינקות שלו, שהרגשתי שאין מצב שאני עושה את זה שוב. בעיקר עניין השינה הממש גרועה וגם בכלל ...
לקראת גיל 4 התחלתי לחשוב שאולי אולי זה אפשרי. וגם בן הזוג (שמלכתחילה היה יותר בכיוון של ילד שני ואמר לי לא לוותר על זה כל כך מהר, נחכה ונראה). אבל אז הייתה לנו תקופה משפחתית מאד מורכבת, היו לנו נסיעות שבועיות להורים כשחמי ז"ל היה מאד חולה ולא היה לנו פנאי ומצב רוח לזה בכלל. ואז התחילה הקורונה. דווקא קצת לפני הקורונה, כשהילדון התקרב לגיל 5, התחלתי להרגיש רצון מסוים לעוד ילד. ואפילו טיפה שחררתי את המניעה (הטבעית) ואמרתי מה שיהיה יהיה. אבל כשהתחילה הקורונה, נלחצתי, לא הבנתי מה זה, מה ההשפעות האפשריות של זה על הריון, ועצרתי את הכל. התמודדנו עם הסגר הראשון (בן הזוג עבד כרגיל ואני הייתי עם הילדון בבית)
ואז חמי נפטר. חודש אחר כך סבא שלי נפטר. ו-3 חודשים אחרי כל זה נכנסתי להריון.
מה שמעניין זה שהבן אף פעם לא אמר שהוא רוצה עוד אח/ות. אבל כשסיפרנו לו, בתחילת טרימסטר שני, הוא ממש ממש שמח (בהתחלה לא האמין! אמר איזה 10 פעמים "את צוחקת עליי! את צוחקת עליי". עד שהראיתי לו את הבטן שכבר הייתה די מורגשת, ואז הוא ראיתי שהוא באמת רואה שזה אמיתי ושנפל לו האסימון.
ואז הוא אמר לבטן "שלום, אני האח הגדול שלך!" זה היה ממש מתוק ומרגש.
כל ההריון הוא ממש ציפה לתינוקת, השתתף בהכנות של הבית, ליטף את הבטן ודיבר איתה הרבה, קרא לה "החמודה" והציע שמות (מאד מצחיקים, שמות של חברים מהגן בגרסת נקבה, למשל איתיה, מהשם איתי) .
כשהיא נולדה הוא התאהב בה ממש מהר, הוא עדיין אומר שהיום שהוא בא לפגוש אותה בבית חולים היה הכי כיף. משהו שעשיתי די מההתחלה זה לדבר איתו בשמה (עשיתי לה "קול" כזה דק קצת) והוא ממש ניהל איתה שיחות. זה מצחיק כי הוא ידע שאני עושה את זה מן הסתם אבל הוא ממש זרם עם זה, ואני חושבת שזה תרם לקשר בינהם.
מבחינת קנאה, בתקופה הראשונה לא הרגשנו קנאה, הוא התנהג די כרגיל (שזה אומר גם אתגרים והתנהגות לא תמיד קלה, אבל לא הרבה מעבר). הוא כן הביע לפעמים תסכול אבל תמיד כלפינו ולא כלפיה ישירות.
זה כן היה מאד נוח שהוא כבר גדול ויכול לעזור, כשהיא טיפה טיפה גדלה הוא כבר יכל להצחיק אותה, לרקוד ולעשות לה "הופעות", לספר לה דברים. הצרכים שלהם מההתחלה היו שונים מאד, אז פחות הייתה התנגשות, יכלתי להניק ולעזור לו בשיעורי בית (הוא בדיוק התחיל כיתה א), או לקחת אותה במנשא ולצאת איתו למכולת והוא אפילו יכל לעזור לי בדברים קטנים וכמובן שתמיד שיבחנו אותו והדגשנו כמה הוא אח גדול ועוזר.
הוא גם נהנה לשחק שהוא תינוק קטן ונתתי לו את זה כמה שיותר, לפעמים הלבשתי אותו והשתדלתי לתת לו כמה שיותר מגע ופינוק גם בדברים שהוא יכל לעשות בעצמו. כמובן שלא כל הזמן כי רב הזמן הייתי עסוקה ועם ידיים תפוסות, אבל כשהתאפשר שמתי על זה דגש ביני לבין עצמי.
טוב נראה לי מספיק להיום, אמשיך בהמשך לגבי איך זה עובד היום כשהיא כבר ילדה ולא תינוקת
בינתיים אני רוצה לכתוב קצת על הפער גילאים, אולי ישמש מישהי שמתלבטת.
אני יודעת שבארץ הפערים בד"כ קטנים, 2-3 שנים נחשב אידיאלי כדי שהילדים ישחקו ביחד, יהיו חברים טובים. יש גם את הדעה שעדיף לסיים עם תקופת החיתולים/הנקות/שינה רעה בבת אחת.
אז אצלנו הפער הוא 6 שנים וזה מאד שונה.
עד גיל 3 של הגדול הייתי כמעט בטוחה שהוא יהיה ילד יחיד. היה לי כל כך קשה תקופת הינקות שלו, שהרגשתי שאין מצב שאני עושה את זה שוב. בעיקר עניין השינה הממש גרועה וגם בכלל ...
לקראת גיל 4 התחלתי לחשוב שאולי אולי זה אפשרי. וגם בן הזוג (שמלכתחילה היה יותר בכיוון של ילד שני ואמר לי לא לוותר על זה כל כך מהר, נחכה ונראה). אבל אז הייתה לנו תקופה משפחתית מאד מורכבת, היו לנו נסיעות שבועיות להורים כשחמי ז"ל היה מאד חולה ולא היה לנו פנאי ומצב רוח לזה בכלל. ואז התחילה הקורונה. דווקא קצת לפני הקורונה, כשהילדון התקרב לגיל 5, התחלתי להרגיש רצון מסוים לעוד ילד. ואפילו טיפה שחררתי את המניעה (הטבעית) ואמרתי מה שיהיה יהיה. אבל כשהתחילה הקורונה, נלחצתי, לא הבנתי מה זה, מה ההשפעות האפשריות של זה על הריון, ועצרתי את הכל. התמודדנו עם הסגר הראשון (בן הזוג עבד כרגיל ואני הייתי עם הילדון בבית)
ואז חמי נפטר. חודש אחר כך סבא שלי נפטר. ו-3 חודשים אחרי כל זה נכנסתי להריון.
מה שמעניין זה שהבן אף פעם לא אמר שהוא רוצה עוד אח/ות. אבל כשסיפרנו לו, בתחילת טרימסטר שני, הוא ממש ממש שמח (בהתחלה לא האמין! אמר איזה 10 פעמים "את צוחקת עליי! את צוחקת עליי". עד שהראיתי לו את הבטן שכבר הייתה די מורגשת, ואז הוא ראיתי שהוא באמת רואה שזה אמיתי ושנפל לו האסימון.
ואז הוא אמר לבטן "שלום, אני האח הגדול שלך!" זה היה ממש מתוק ומרגש.
כל ההריון הוא ממש ציפה לתינוקת, השתתף בהכנות של הבית, ליטף את הבטן ודיבר איתה הרבה, קרא לה "החמודה" והציע שמות (מאד מצחיקים, שמות של חברים מהגן בגרסת נקבה, למשל איתיה, מהשם איתי) .
כשהיא נולדה הוא התאהב בה ממש מהר, הוא עדיין אומר שהיום שהוא בא לפגוש אותה בבית חולים היה הכי כיף. משהו שעשיתי די מההתחלה זה לדבר איתו בשמה (עשיתי לה "קול" כזה דק קצת) והוא ממש ניהל איתה שיחות. זה מצחיק כי הוא ידע שאני עושה את זה מן הסתם אבל הוא ממש זרם עם זה, ואני חושבת שזה תרם לקשר בינהם.
מבחינת קנאה, בתקופה הראשונה לא הרגשנו קנאה, הוא התנהג די כרגיל (שזה אומר גם אתגרים והתנהגות לא תמיד קלה, אבל לא הרבה מעבר). הוא כן הביע לפעמים תסכול אבל תמיד כלפינו ולא כלפיה ישירות.
זה כן היה מאד נוח שהוא כבר גדול ויכול לעזור, כשהיא טיפה טיפה גדלה הוא כבר יכל להצחיק אותה, לרקוד ולעשות לה "הופעות", לספר לה דברים. הצרכים שלהם מההתחלה היו שונים מאד, אז פחות הייתה התנגשות, יכלתי להניק ולעזור לו בשיעורי בית (הוא בדיוק התחיל כיתה א), או לקחת אותה במנשא ולצאת איתו למכולת והוא אפילו יכל לעזור לי בדברים קטנים וכמובן שתמיד שיבחנו אותו והדגשנו כמה הוא אח גדול ועוזר.
הוא גם נהנה לשחק שהוא תינוק קטן ונתתי לו את זה כמה שיותר, לפעמים הלבשתי אותו והשתדלתי לתת לו כמה שיותר מגע ופינוק גם בדברים שהוא יכל לעשות בעצמו. כמובן שלא כל הזמן כי רב הזמן הייתי עסוקה ועם ידיים תפוסות, אבל כשהתאפשר שמתי על זה דגש ביני לבין עצמי.
טוב נראה לי מספיק להיום, אמשיך בהמשך לגבי איך זה עובד היום כשהיא כבר ילדה ולא תינוקת
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
בזמן האחרון נראה לי שאני לא כל כך בטוב. נראה לי שאני סובלת מ burnout רציני.
מעניין שאנשים תופסים אותי כמאד עדינה ורגועה, אני אכן גם ממש רגועה חלק מהזמן ומתפקדת, עושה הכל... אבל בעיקר לקראת הערב אני נהיית חסרת סבלנות, לילדים, ובכלל...
אפילו חמותי אמרה לבעלי שאני נראית בזמן האחרון מאד כועסת וזועפת... שזה נכון, רואים עליי ממש.
הייתה ארוחת ערב אצלה עם כל המשפחה המורחבת, שבאתי אליה מאד מאד עייפה גם פיזית וגם רגשית ונורא לא היה לי חשק, וממש ראו עליי... ספרתי את הדקות כבר שיהיה הגיוני להגיד שהקטנה צריכה כבר ללכת לישון ולנסוע משם.לא משהו שקשור למישהו מהמשפחה, אני אוהבת את כולם אבל פשוט כל המפגשים האלו זה הרבה לי... וגם הפורמט של הארוחות המושקעות שחמותי טורחת בהגזמה ממש עושה לי טריגר, לא יודעת למה. משגע אותי העודף טרחה שלה. אני מנסה להבין למה זה כל כך מפעיל אותי, כבר הרבה זמן..
בכלל יש לי איזה משהו נורא לחוץ כזה, אני תמיד כבר רוצה ללכת מאיפה שאנחנו נמצאים. נגיד אם אנחנו בטיול, או במפגש חברתי, אני הראשונה שמתחילה עם הרמיזות שצריך לסיים... אם זה בטיול זה בד"כ כי אני חוששת שיחשיך/שנהיה רעבים/צריך להספיק להגיע הביתה לשנת צהריים...
אבל זה לא תמיד מסיבות רציונאליות... ויש לי את הלחץ זמן הזה תמיד. זה לא עובד טוב עם בן זוגי הספונטני שעושה הכל לאט ובנחת והרבה פעמים לא שם לב בכלל לשעה. כמה אירוני שאנחנו ביחד
אבל באמת משהו צריך להשתנות, אין לי זמן לעצמי וכשיש אני לא יודעת מה לעשות איתו. מרגישה חוסר חשק להכל, אפילו לראות סדרה בערב שזה ההנאה הקטנה הבודדת שיש לי בזמן האחרון, כבר לא כזה כיף... מרגיש מאולץ וגם מאוחר.
ובכלל תחושה כללית של חרדה מהעתיד, חוסר משמעות שלי כרגע בחיים ... לא יודעת אם עבודה תפתור את הבעיה... כי אין לי מושג במה לעבוד.
ובמקביל המון רגעים של נחת וטוב, שלפעמים אני כבר לא מבינה אם באמת כל כך לא טוב לי או שבעצם נחמד ואני נהנית מהחיים.
היום קטפתי עם הקטנה תותי עץ שחורים, והיה ממש נחמד ורגוע ונעים...
אחה"צ הצלחתי לשחק עם הגדול באיזה משחק דמיון שאנחנו עושים מדי פעם, משהו שקשור למכוניות, שמזמן לא עשינו, וגם זה היה נחמד...
אבל משהו לא מסתדר לי.
מתלבטת אם ללכת להומיאופתיה. או דיקור. או עיסוי. או סתם לקנות קצת בגדים מחמיאים.
גם מרגישה ממש פחות יפה ומושכת לאחרונה...
לא יודעת. מוזר
מעניין שאנשים תופסים אותי כמאד עדינה ורגועה, אני אכן גם ממש רגועה חלק מהזמן ומתפקדת, עושה הכל... אבל בעיקר לקראת הערב אני נהיית חסרת סבלנות, לילדים, ובכלל...
אפילו חמותי אמרה לבעלי שאני נראית בזמן האחרון מאד כועסת וזועפת... שזה נכון, רואים עליי ממש.
הייתה ארוחת ערב אצלה עם כל המשפחה המורחבת, שבאתי אליה מאד מאד עייפה גם פיזית וגם רגשית ונורא לא היה לי חשק, וממש ראו עליי... ספרתי את הדקות כבר שיהיה הגיוני להגיד שהקטנה צריכה כבר ללכת לישון ולנסוע משם.לא משהו שקשור למישהו מהמשפחה, אני אוהבת את כולם אבל פשוט כל המפגשים האלו זה הרבה לי... וגם הפורמט של הארוחות המושקעות שחמותי טורחת בהגזמה ממש עושה לי טריגר, לא יודעת למה. משגע אותי העודף טרחה שלה. אני מנסה להבין למה זה כל כך מפעיל אותי, כבר הרבה זמן..
בכלל יש לי איזה משהו נורא לחוץ כזה, אני תמיד כבר רוצה ללכת מאיפה שאנחנו נמצאים. נגיד אם אנחנו בטיול, או במפגש חברתי, אני הראשונה שמתחילה עם הרמיזות שצריך לסיים... אם זה בטיול זה בד"כ כי אני חוששת שיחשיך/שנהיה רעבים/צריך להספיק להגיע הביתה לשנת צהריים...
אבל זה לא תמיד מסיבות רציונאליות... ויש לי את הלחץ זמן הזה תמיד. זה לא עובד טוב עם בן זוגי הספונטני שעושה הכל לאט ובנחת והרבה פעמים לא שם לב בכלל לשעה. כמה אירוני שאנחנו ביחד
אבל באמת משהו צריך להשתנות, אין לי זמן לעצמי וכשיש אני לא יודעת מה לעשות איתו. מרגישה חוסר חשק להכל, אפילו לראות סדרה בערב שזה ההנאה הקטנה הבודדת שיש לי בזמן האחרון, כבר לא כזה כיף... מרגיש מאולץ וגם מאוחר.
ובכלל תחושה כללית של חרדה מהעתיד, חוסר משמעות שלי כרגע בחיים ... לא יודעת אם עבודה תפתור את הבעיה... כי אין לי מושג במה לעבוד.
ובמקביל המון רגעים של נחת וטוב, שלפעמים אני כבר לא מבינה אם באמת כל כך לא טוב לי או שבעצם נחמד ואני נהנית מהחיים.
היום קטפתי עם הקטנה תותי עץ שחורים, והיה ממש נחמד ורגוע ונעים...
אחה"צ הצלחתי לשחק עם הגדול באיזה משחק דמיון שאנחנו עושים מדי פעם, משהו שקשור למכוניות, שמזמן לא עשינו, וגם זה היה נחמד...
אבל משהו לא מסתדר לי.
מתלבטת אם ללכת להומיאופתיה. או דיקור. או עיסוי. או סתם לקנות קצת בגדים מחמיאים.
גם מרגישה ממש פחות יפה ומושכת לאחרונה...
לא יודעת. מוזר
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח אחרי הגשם אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך ואת ההמלצות
לגבי המצב רוח אני חוששת שזה משהו לאומי כרגע, אני לא רואה או שומעת על יותר מידי שימחה או אנרגיות מאושרות במרחב, אני כמובן ממליצה על טיפול, לדעתי דיקור משחרר חסימות מידית ושווה להתחיל עם זה, ואם יש לך זמן או אפשרות לצאת לריטריט לכמה ימים (כזה בלי טלפון) אז זה שווה ביותר, אבל הכי חשוב שלא תחמירי עם עצמך ותביני שזו תקופה קשה וזה לגמרי נורמלי להיות קצרה, עצבנית, חסרת מצב רוח וכדומה, ותפרגני לעצמך על זה שאת מהממת ומלכה
לגבי המצב רוח אני חוששת שזה משהו לאומי כרגע, אני לא רואה או שומעת על יותר מידי שימחה או אנרגיות מאושרות במרחב, אני כמובן ממליצה על טיפול, לדעתי דיקור משחרר חסימות מידית ושווה להתחיל עם זה, ואם יש לך זמן או אפשרות לצאת לריטריט לכמה ימים (כזה בלי טלפון) אז זה שווה ביותר, אבל הכי חשוב שלא תחמירי עם עצמך ותביני שזו תקופה קשה וזה לגמרי נורמלי להיות קצרה, עצבנית, חסרת מצב רוח וכדומה, ותפרגני לעצמך על זה שאת מהממת ומלכה
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי נטלי ! איזה כיף שאת עונה לי ואני ממש שמחה שההמלצות שלי מועילות ומתאימות
האמת המצב הלאומי כבר נהיה כל כך "מובן מאליו" לצערי שלא חשבתי אפילו להתייחס לזה כחלק מהסיבה למצב רוח אבל ברור שזה משפיע מאד לרעה... זה פשוט היה לי נורא מורגש בתחילת המלחמה שהסתובבתי במרחב ממש כמו צל מרוב הלם וצער אבל זה כאילו עכשיו "רק" ברקע...
וכן זה לגמרי משפיע.
אבל זה גם האופי שלי מאז ומעולם והנטייה שלי למלנכוליה.
יש לי כמה המלצות על מדקרים וממש ממש קשה לי לבחור. כולם נשמעים כל כך טוב. ואני תקועה ולא מצליחה להתקדם ולקבוע. יש לי גם מגבלה שאני לא ניידת אז צריכה לבחור מישהו שיש גישה נוחה באוטובוס...
זה דווקא יתרון כי זה עוזר לי לסנן את כל ההמלצות...
לגבי ריטריט, וואו... לא רואה את זה קורה כרגע האמת, מבחינת לעזוב את הקטנה לישון אבל עקרונית זה אולי כבר מתחיל להיות אפשרי. פשוט אני לא בת אדם של ריטרטים. אולי סופ"ש עם חברות טובות יותר יכול להתאים
עשיתי את זה כשהקטנה הייתה בת חצי שנה בערך, היינו בairbnb עם 2 חברות טובות שלי ויחד עם הקטנה, היה נחמד והיא הייתה מספיק קטנה כדי יחסית לאפשר לי זמן לדבר וכו', ינקה הרבה וקצת שיחקה עם צעצועים.
עכשיו כבר כמובן אעדיף זמן לגמרי בלי הילדים.
ותודה על המחמאות : ) לא מכירה אותך אבל את גם נשמעת מלכה ומהממת
האמת המצב הלאומי כבר נהיה כל כך "מובן מאליו" לצערי שלא חשבתי אפילו להתייחס לזה כחלק מהסיבה למצב רוח אבל ברור שזה משפיע מאד לרעה... זה פשוט היה לי נורא מורגש בתחילת המלחמה שהסתובבתי במרחב ממש כמו צל מרוב הלם וצער אבל זה כאילו עכשיו "רק" ברקע...
וכן זה לגמרי משפיע.
אבל זה גם האופי שלי מאז ומעולם והנטייה שלי למלנכוליה.
יש לי כמה המלצות על מדקרים וממש ממש קשה לי לבחור. כולם נשמעים כל כך טוב. ואני תקועה ולא מצליחה להתקדם ולקבוע. יש לי גם מגבלה שאני לא ניידת אז צריכה לבחור מישהו שיש גישה נוחה באוטובוס...
זה דווקא יתרון כי זה עוזר לי לסנן את כל ההמלצות...
לגבי ריטריט, וואו... לא רואה את זה קורה כרגע האמת, מבחינת לעזוב את הקטנה לישון אבל עקרונית זה אולי כבר מתחיל להיות אפשרי. פשוט אני לא בת אדם של ריטרטים. אולי סופ"ש עם חברות טובות יותר יכול להתאים
עשיתי את זה כשהקטנה הייתה בת חצי שנה בערך, היינו בairbnb עם 2 חברות טובות שלי ויחד עם הקטנה, היה נחמד והיא הייתה מספיק קטנה כדי יחסית לאפשר לי זמן לדבר וכו', ינקה הרבה וקצת שיחקה עם צעצועים.
עכשיו כבר כמובן אעדיף זמן לגמרי בלי הילדים.
ותודה על המחמאות : ) לא מכירה אותך אבל את גם נשמעת מלכה ומהממת
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
לא יודעת אם עבודה תפתור את הבעיה... כי אין לי מושג במה לעבוד.
אם העבודה הקודמת שימחה אותך אולי תחפשי עבודה שדומה לה?
מרגישה חוסר חשק להכל
יש דברים ספציפיים שהיית רוצה שיהיה לך חשק לעשות?
אם העבודה הקודמת שימחה אותך אולי תחפשי עבודה שדומה לה?
מרגישה חוסר חשק להכל
יש דברים ספציפיים שהיית רוצה שיהיה לך חשק לעשות?
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
פלונית, תודה על התשובה ועל החומר למחשבה...
בקשר לעבודה הקודמת, זה היה מקום מאד מאד ספציפי ומיוחד, אי אפשר לשחזר אותו... גם משהו מאותו התחום לא יהיה מתאים. לא אפרט מחשש לאאוטינג. בכל מקרה העבודה הקודמת הייתה עבודת החלומות ועכשיו יש לי עבודה פנימית עם לשחרר אותה ואת התקופה המיוחדת שעבדתי שם, כדי שאוכל להתקדם לדבר הבא...
יש לי המון תחומי עניין ויכולות מגוונות (חוץ ממכירות ושירות לקוחות... ואני לא פלפלית ולא חייכנית או שירותית במיוחד, אז כל מודעת דרושים שכוללת את התכונות האלו נפסלת )
אני צריכה לקרוא את הספר Refuse to choose / Barbara Sher היא מדברת בדיוק על זה, אנשים ש"קופצים" מדבר לדבר, זה נחשב לאורך השנים לדבר שלילי, חוסר התמדה, וחוסר יכולת להצליח לעומק במשהו ולהתקדם במקצוע/תחום אחד, ומה שהיא אומרת זה שיש סוג של אופי שהיא קוראת לו scanners - סורקים , אנשים שמתעניינים במגוון מאד רחב של דברים , ושזה לא דבר רע אלא פשוט סגנון אחר וצריך להתחשב בזה כשבוחרים במה לעבוד
אחרי שאקרא אוכל להמליץ
לגבי מה הייתי רוצה שיהיה לי חשק - שאלה ממש טובה. בכלל חשק לחיים קודם כל. יש לי איזה משהו כבוי כזה... אני חיה ממש בבועה קטנה, חיים קטנים ומצומצמים.
בא לי שיהיה לי קצת יותר כח וחשק לצאת, לפגוש אנשים, לרקוד.
בקשר לעבודה הקודמת, זה היה מקום מאד מאד ספציפי ומיוחד, אי אפשר לשחזר אותו... גם משהו מאותו התחום לא יהיה מתאים. לא אפרט מחשש לאאוטינג. בכל מקרה העבודה הקודמת הייתה עבודת החלומות ועכשיו יש לי עבודה פנימית עם לשחרר אותה ואת התקופה המיוחדת שעבדתי שם, כדי שאוכל להתקדם לדבר הבא...
יש לי המון תחומי עניין ויכולות מגוונות (חוץ ממכירות ושירות לקוחות... ואני לא פלפלית ולא חייכנית או שירותית במיוחד, אז כל מודעת דרושים שכוללת את התכונות האלו נפסלת )
אני צריכה לקרוא את הספר Refuse to choose / Barbara Sher היא מדברת בדיוק על זה, אנשים ש"קופצים" מדבר לדבר, זה נחשב לאורך השנים לדבר שלילי, חוסר התמדה, וחוסר יכולת להצליח לעומק במשהו ולהתקדם במקצוע/תחום אחד, ומה שהיא אומרת זה שיש סוג של אופי שהיא קוראת לו scanners - סורקים , אנשים שמתעניינים במגוון מאד רחב של דברים , ושזה לא דבר רע אלא פשוט סגנון אחר וצריך להתחשב בזה כשבוחרים במה לעבוד
אחרי שאקרא אוכל להמליץ
לגבי מה הייתי רוצה שיהיה לי חשק - שאלה ממש טובה. בכלל חשק לחיים קודם כל. יש לי איזה משהו כבוי כזה... אני חיה ממש בבועה קטנה, חיים קטנים ומצומצמים.
בא לי שיהיה לי קצת יותר כח וחשק לצאת, לפגוש אנשים, לרקוד.
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
שולחת לך פרח
מאוד מכירה את המקום הזה והוא לא קל.
גם אני הייתי עם נטייה מלנכולית מאז שהכרתי את עצמי. היום אגב, לא. עשיתי דרך ועכשיו השמחה והסקרנות נוכחות באופן משמעותי בחיי.
לפעמים מגיע איזה קצה חוט של יציאה מקושי כזה כשמבקשים אותו... לפעמים צריך לחכות:)
אני נהנית לקרוא אותך
מאוד מכירה את המקום הזה והוא לא קל.
גם אני הייתי עם נטייה מלנכולית מאז שהכרתי את עצמי. היום אגב, לא. עשיתי דרך ועכשיו השמחה והסקרנות נוכחות באופן משמעותי בחיי.
לפעמים מגיע איזה קצה חוט של יציאה מקושי כזה כשמבקשים אותו... לפעמים צריך לחכות:)
אני נהנית לקרוא אותך
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היי אורחת, תודה על הפרח ! ממש מעניין ואם יש לך חשק לפרט איזה דרך עשית כדי להגיע ליותר שמחה ופחות מלנכוליה
וכן אני מחכה ומחפשת כל מיני כיוונים...
וכן אני מחכה ומחפשת כל מיני כיוונים...
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
מעדכנת שאני כמעט מסיימת את הספר של ברברה שר (refuse to choose) והוא מעולה!
יש שם כל מיני תרגילי כתיבה (לא משהו כבד או רגשני, שזה טוב, יותר פרקטי ולהבין מה אני אוהבת ובעיקר למה אני אוהבת את תחומי העניין שלי)
אני חושבת שאצטרך לקרוא פרקים מסויימים שוב כי יש הרבה מידע וחומר למחשבה.
המלצה קטנה נוספת מבית גרטשן רובין - יש לה כמה שאלונים שימושיים באתר שלה, אחד מהם הוא איזה סוג מתנות אתם אוהבים (השאלון בנוי כך שעושים אותו מתוך חשיבה על האדם שרוצים לתת לו מתנה אבל כמובן שאפשר לענות על עצמכם) ואז יש חלוקה לכמה טיפוסי מתנות ורעיונות כלליים מה לתת להם, לא מוצרים או חוויות ספציפיות אלא ממש איך לחשוב באותו סגנון כדי לקלוע למה שהיא/הוא אוהבים. בדיוק עשיתי את השאלון עבור מתנה לאבא שלי (מאד קשה למצוא רעיונות)
וזה נתן לי כיוונים טובים. 8 שאלות סה"כ
https://gretchenrubin.com/quiz/the-gift-giving-quiz/
בסוף יש אופציה לתת מייל כדי לקבל את התוצאה לשם אבל גם יש כפתור של skip , למי שמעדיפה לא להכניס מייל.
יש שם כל מיני תרגילי כתיבה (לא משהו כבד או רגשני, שזה טוב, יותר פרקטי ולהבין מה אני אוהבת ובעיקר למה אני אוהבת את תחומי העניין שלי)
אני חושבת שאצטרך לקרוא פרקים מסויימים שוב כי יש הרבה מידע וחומר למחשבה.
המלצה קטנה נוספת מבית גרטשן רובין - יש לה כמה שאלונים שימושיים באתר שלה, אחד מהם הוא איזה סוג מתנות אתם אוהבים (השאלון בנוי כך שעושים אותו מתוך חשיבה על האדם שרוצים לתת לו מתנה אבל כמובן שאפשר לענות על עצמכם) ואז יש חלוקה לכמה טיפוסי מתנות ורעיונות כלליים מה לתת להם, לא מוצרים או חוויות ספציפיות אלא ממש איך לחשוב באותו סגנון כדי לקלוע למה שהיא/הוא אוהבים. בדיוק עשיתי את השאלון עבור מתנה לאבא שלי (מאד קשה למצוא רעיונות)
וזה נתן לי כיוונים טובים. 8 שאלות סה"כ
https://gretchenrubin.com/quiz/the-gift-giving-quiz/
בסוף יש אופציה לתת מייל כדי לקבל את התוצאה לשם אבל גם יש כפתור של skip , למי שמעדיפה לא להכניס מייל.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
ואם אני כבר כאן. מספרת שהשבוע הצלחתי להזמין ספונטנית מישהי שאני מכירה מהגינה לבוא אלינו לביקור קצר עם הילד שלה. דגש על ספונטניות ! וללא לחץ! יאיי.
מנסה לנתח את מרכיבי ההצלחה ומה גרם לי להרגיש עם זה בנוח:
א. הבית היה במצב טוב (תוך 5 דקות היה מוכן לאירוח)
ב. היה משהו לנשנש מוכן (סופר חשוב)
ג. והיה גם ברור לי שיהיה ביקור קצר כי זה היה לקראת ארוחת ערב ובדרך חזרה מהטיול ערב שלהם.
ד. היא נחמדה
מנסה לנתח את מרכיבי ההצלחה ומה גרם לי להרגיש עם זה בנוח:
א. הבית היה במצב טוב (תוך 5 דקות היה מוכן לאירוח)
ב. היה משהו לנשנש מוכן (סופר חשוב)
ג. והיה גם ברור לי שיהיה ביקור קצר כי זה היה לקראת ארוחת ערב ובדרך חזרה מהטיול ערב שלהם.
ד. היא נחמדה
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
אני כול-כך מבינה אותך ואת מה שכתבת, אני בדיוק כמוך ובן זוגי מארח ללא שום קשר למצב הבית, אם יש כיבוד או אין, הגישה שלו היא שאין צורך להפוך את העולם כדי לארח, והאורחים מרגישים לא בנוח כטורחים במיוחד עבורם, יש בדבריו הגיון ועדיין זה קשה לי.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
דניאל, היי מעניין ממש ההבדל בינכם. מסכימה עם בן זוגך באופן עקרוני, אבל לא רק האורחים צריכים להרגיש בנוח אלא גם המארחים, שניהם.
המלצתי לפני כמה הודעות על פודקאסט שאהבתי, אמא אתיופית, ויש לה פרק על אירוח וקשר ספונטני עם שכנות, אני אשים פה קישור https://m-tyvpyt.simplecast.com/episode ... ereksheona
מה שהיא מדברת עליו זה אירוח ממש יומיומי של שכנות ומכרות, להכניס אותן לחיים שלך באמת באמת, בלי כל הגינונים וההכנות מראש...
אבל זה כמובן שונה ותלוי את מי מארחים ומה אופי היחסים.
אולי אפשר לחשוב יחד עם הבן זוג על כמה דברים שקריטיים לך בכל זאת להכין לפני אירוח, כדי שלך יהיה נעים וכיף לארח, נגיד מה קו אדום בשבילך, ואם הוא מזמין אז שידאג שזה יטופל לפני שהאורחים מגיעים. תנסי שזה יהיה ברמה של 5 דקות עבודה ולא מעבר.
למשל אצלי - כיבוד, שירותיים נקיים, ספה פנויה לשבת עליה + שולחן נקי אם אוכלים עליו.
זה המינימום של המינימום ולאירוח מזדמן (לא איזה ארוחת חג או אירוח לכמה ימים)
זה תכלס ממש מספיק.
שולחן אפשר לנגב אפילו כשהאורחים כבר הגיעו, ואפילו את השירותים.
אני מנקה את השירותים בד"כ כל יום בכל מקרה - פלייליידי לנצח! ובכל זאת בודקת לפני שמגיעים שהכל באמת בסדר שם, שיש נייר טואלט ומגבת לידיים יבשה ונקייה (אם הגיעו במפתיע אני יכולה להיכנס רגע "לעשות פיפי" ובעצם לעבור שם על הניקיון, יש לי תמיד את החומרי ניקוי - סבון כלים וספריי חיטוי עם ריח טוב, זמינים שם)
כיבוד יכול להיות מינימלי - קפה/תה/מים אפשר תמיד להכין, ואפשר לשמור בבית תמרים/שקדים/חבילת עוגיות קנויה רחמנא לצלן : )
במקרה של האירוח שסיפרתי עליו היה לנו מלא אבטיח במקרר. וההזמנה הייתה לבוא לאכול קצת אבטיח קר.
יש לי חרדת ביצוע בבישולים, אם אני מבשלת רק לנו אז הכל טוב (ואם יש פשלות ויש, אז לא נורא), אבל כשאני מבשלת לאירוח אני נהיית לחוצה ממש. והבנתי שכשיש לי אוכל מוכן זה משחרר לי ממש ממש הרבה אנרגיה בשביל להנות מהאירוח. אפילו להזמין פיצה/לקנות חומוס מוכן ופיתות. מוכנה לחתוך כמה ירקות או לתת לאורחים לעשות זאת
גם משהו שמשפיע עליי לפעמים זה הסטנדרטים שאני יודעת שיש לאורחים שלי בבית שלהם, יש לי חברים טובים שהבית שלהם מאז ומעולם היה מבולגן ברמות + הם תמיד עוזרים לבשל משהו על המקום כשהם באים. ואותם תמיד הרגשתי סופר בנוח לארח בלי להכין מעבר לבייסיק שפירטתי קודם וזה ממש כיף. לעומת זאת חמותי שסופר דופר מסודרת ונקייה ולחוצה על אירוח מושלם עם טונות של אוכל איכותי גורמה שהיא מכינה - אז זה אחרת.
ועוד משהו (שני דברים) שקראתי איפשהו -
1. לא להתנצל על הבלאגן/רמת או כמות האוכל בפני האורחים, כי זה דווקא להיפך יכול לגרום להם להרגיש שהם תפסו אותך בזמן לא טוב ולהרגיש לא בנוח. ככה שאם כבר הם הגיעו, אני אומרת לעצמי שזה המצב, ומתנהגת שהכל סבבה ומעולה, אם צריך מזיזה משהו או מנגבת בלי לשים על זה דגש בכלל בכלל.
2. מזכירה לעצמי כל פעם שנלחצת : המטרה של הבית שלי באירוח היא לשמש מקום מפגש, זה הכל. לא להיות נקי ויפה, לא להיות מסעדה טובה. פשוט להיות מקום מפגש נעים ומזמין
המלצתי לפני כמה הודעות על פודקאסט שאהבתי, אמא אתיופית, ויש לה פרק על אירוח וקשר ספונטני עם שכנות, אני אשים פה קישור https://m-tyvpyt.simplecast.com/episode ... ereksheona
מה שהיא מדברת עליו זה אירוח ממש יומיומי של שכנות ומכרות, להכניס אותן לחיים שלך באמת באמת, בלי כל הגינונים וההכנות מראש...
אבל זה כמובן שונה ותלוי את מי מארחים ומה אופי היחסים.
אולי אפשר לחשוב יחד עם הבן זוג על כמה דברים שקריטיים לך בכל זאת להכין לפני אירוח, כדי שלך יהיה נעים וכיף לארח, נגיד מה קו אדום בשבילך, ואם הוא מזמין אז שידאג שזה יטופל לפני שהאורחים מגיעים. תנסי שזה יהיה ברמה של 5 דקות עבודה ולא מעבר.
למשל אצלי - כיבוד, שירותיים נקיים, ספה פנויה לשבת עליה + שולחן נקי אם אוכלים עליו.
זה המינימום של המינימום ולאירוח מזדמן (לא איזה ארוחת חג או אירוח לכמה ימים)
זה תכלס ממש מספיק.
שולחן אפשר לנגב אפילו כשהאורחים כבר הגיעו, ואפילו את השירותים.
אני מנקה את השירותים בד"כ כל יום בכל מקרה - פלייליידי לנצח! ובכל זאת בודקת לפני שמגיעים שהכל באמת בסדר שם, שיש נייר טואלט ומגבת לידיים יבשה ונקייה (אם הגיעו במפתיע אני יכולה להיכנס רגע "לעשות פיפי" ובעצם לעבור שם על הניקיון, יש לי תמיד את החומרי ניקוי - סבון כלים וספריי חיטוי עם ריח טוב, זמינים שם)
כיבוד יכול להיות מינימלי - קפה/תה/מים אפשר תמיד להכין, ואפשר לשמור בבית תמרים/שקדים/חבילת עוגיות קנויה רחמנא לצלן : )
במקרה של האירוח שסיפרתי עליו היה לנו מלא אבטיח במקרר. וההזמנה הייתה לבוא לאכול קצת אבטיח קר.
יש לי חרדת ביצוע בבישולים, אם אני מבשלת רק לנו אז הכל טוב (ואם יש פשלות ויש, אז לא נורא), אבל כשאני מבשלת לאירוח אני נהיית לחוצה ממש. והבנתי שכשיש לי אוכל מוכן זה משחרר לי ממש ממש הרבה אנרגיה בשביל להנות מהאירוח. אפילו להזמין פיצה/לקנות חומוס מוכן ופיתות. מוכנה לחתוך כמה ירקות או לתת לאורחים לעשות זאת
גם משהו שמשפיע עליי לפעמים זה הסטנדרטים שאני יודעת שיש לאורחים שלי בבית שלהם, יש לי חברים טובים שהבית שלהם מאז ומעולם היה מבולגן ברמות + הם תמיד עוזרים לבשל משהו על המקום כשהם באים. ואותם תמיד הרגשתי סופר בנוח לארח בלי להכין מעבר לבייסיק שפירטתי קודם וזה ממש כיף. לעומת זאת חמותי שסופר דופר מסודרת ונקייה ולחוצה על אירוח מושלם עם טונות של אוכל איכותי גורמה שהיא מכינה - אז זה אחרת.
ועוד משהו (שני דברים) שקראתי איפשהו -
1. לא להתנצל על הבלאגן/רמת או כמות האוכל בפני האורחים, כי זה דווקא להיפך יכול לגרום להם להרגיש שהם תפסו אותך בזמן לא טוב ולהרגיש לא בנוח. ככה שאם כבר הם הגיעו, אני אומרת לעצמי שזה המצב, ומתנהגת שהכל סבבה ומעולה, אם צריך מזיזה משהו או מנגבת בלי לשים על זה דגש בכלל בכלל.
2. מזכירה לעצמי כל פעם שנלחצת : המטרה של הבית שלי באירוח היא לשמש מקום מפגש, זה הכל. לא להיות נקי ויפה, לא להיות מסעדה טובה. פשוט להיות מקום מפגש נעים ומזמין
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
התחלתי לפני כמה זמן לכתוב על הפער בגילאים - 6 שנים שבחרנו לעשות.
רציתי לנסות לנפץ כמה מיתוסים שאני שומעת הרבה, על הפער הזה (או כל פער שגדול משנתיים-שלוש)
- הם לא ישחקו ביחד - הם ממש משחקים יפה יחד, בערך מגיל שנה של הקטנה, ועכשיו כשהיא תכף בת 3 זה ממש ממש משחקים משותפים ובכיף. ברור שזה תלוי באופי וברצון של הגדול, אבל גם אני הייתי ככה בתור אחות גדולה עם פער דומה. הבכור מוביל את המשחק והקטנה מצטרפת בשמחה וכבר גם מכניסה שינויים ורעיונות משל עצמה במשחקים וממש שותפה פעילה. אם זה שהם נוסעים באוטובוס והיא הנוסעת, ועכשיו כבר דורשת להיות הנהגת. כל מיני משחקים שהם בונים בית מכריות וכו'. בקיצור כל משחק רגיל של אחים - קורה גם כאן.
- עדיף לסיים עם תקופת החיתולים/הנקות כמה שיותר במרוכז. פה אין לי מה לומר, זה עניין של העדפה וכוחות, אבל לי היה יותר טוב "להתאושש" כמה שנים מהשינה הגרועה והעומס שיש בתקופת הינקות ואז לעשות את זה שוב. אני לא הייתי מסוגלת להגביר את העומס של הילד הראשון ולעשות אותו כפול. אבל זה באמת עניין של כוחות ואנרגיות. לדעתי מי שעם אנרגיה נמוכה יחסית, עדיף בדרך הזו (התאוששות ואז חזרה לתקופת עומס נוספת)
עוד יתרון - הצרכים שלהם שונים מאד ולכן פחות מתנגשים, למשל לא צריך לסחוב את שניהם על הידיים, לא צריך להחליף חיתולים לשני ילדים במקביל. נראה לי כבר כתבתי על זה אז לא אפרט יותר מדי.
ויתרון משמעותי ממש שלא חשבתי עליו - אני מרגישה שהקטנה גורמת לגדול להאריך את הילדות שלו. הוא לא היה משחק ככה בכל מיני שטויות והשתוללויות אם היה רק אותנו ואותו. נכון שגם אנחנו ההורים משחקים ועושים איתו צחוקים וכיף, אבל איתה הוא משתובב ונהנה בצורה אחרת לגמרי.
הוא גם ממש גאה בעצמו כשהוא יודע להרגיע אותה ולהוציא אותה ממצב רוח לא טוב. הוא נהנה ללמד אותה דברים, להסביר לה, להראות לה. לתת לה יד במדרגות ובטיולי שטח. הוא מרגיש ממש חזק וגדול וחכם לידה. יחד עם זאת היא מוציאה ממנו המון המון רכות ואהבה, ברמה שאני מרגישה שהוא אוהב אותה יותר מאשר אותנו ההורים.
ועוד יתרון שמתקשר לקודם - הוא ממש ממש עוזר לי, אני יכולה להשאיר אותם בחדר לשחק, הוא יכול לעזור לה לשטוף ידיים, למצוא את הנעליים או משהו שהיא מחפשת ודברים קטנים וכאלה שלפעמים ממש משחררים אותי כשאני עסוקה. הוא מקריא לה לפעמים ספר כשיש לו מצב רוח לזה, בונה לה דברים.
עכשיו לגבי החסרונות -
בפער הזה קשה לשחק במשחקי קופסא ברמה של הילד הגדול, ביחד. הקטנה ממש מפריעה. היא מאד רוצה להשתתף ואז משתלטת, לא מקשיבה לחוקים (מנסים לתת לה חוקים פשוטים כדי לתת לה להשתתף אבל היא משתלטת בדרכה, חוטפת קלפים וכלי משחק וכו')
קשה לי למצוא זמן לעזור לגדול בשיעורי בית, הקטנה הרבה פעמים מפריעה ומדברת ברקע ודורשת תשומת לב (מניחה שזה יכול לקרות גם בפערי גילאים קטנים יותר אבל ספציפית בפער 6 שנים הוא התחיל כיתה א' כשהיא נולדה)
וכן הם גם רבים לא מעט, לפעמים היא רוצה את התשומת לב שלו ולא בא לו. לפעמים משעמם לו והוא משגע אותה בכוונה. שוב, לא ספציפי לגילאים האלה.
וחיסרון נוסף - כשבאים חברים של הגדול היא לפעמים רוצה להיות איתם אבל היא לגמרי לא קשורה, ואז אני צריכה להעסיק אותה כל הביקור. שוב לא בהכרח ספציפי לפער גילאים הזה. אבל אני זוכרת גם את עצמי בגיל ההתבגרות, כשאחי הקטן רצה לבוא לחדר כשחברות ישבו אצלי והתעסקנו בדברים כמו איפור ותסרוקות - וילד בן 5 רוצה לשחק איתנו בינתיים, והיה נעלב כשלא שיתפנו אותו.
רציתי לנסות לנפץ כמה מיתוסים שאני שומעת הרבה, על הפער הזה (או כל פער שגדול משנתיים-שלוש)
- הם לא ישחקו ביחד - הם ממש משחקים יפה יחד, בערך מגיל שנה של הקטנה, ועכשיו כשהיא תכף בת 3 זה ממש ממש משחקים משותפים ובכיף. ברור שזה תלוי באופי וברצון של הגדול, אבל גם אני הייתי ככה בתור אחות גדולה עם פער דומה. הבכור מוביל את המשחק והקטנה מצטרפת בשמחה וכבר גם מכניסה שינויים ורעיונות משל עצמה במשחקים וממש שותפה פעילה. אם זה שהם נוסעים באוטובוס והיא הנוסעת, ועכשיו כבר דורשת להיות הנהגת. כל מיני משחקים שהם בונים בית מכריות וכו'. בקיצור כל משחק רגיל של אחים - קורה גם כאן.
- עדיף לסיים עם תקופת החיתולים/הנקות כמה שיותר במרוכז. פה אין לי מה לומר, זה עניין של העדפה וכוחות, אבל לי היה יותר טוב "להתאושש" כמה שנים מהשינה הגרועה והעומס שיש בתקופת הינקות ואז לעשות את זה שוב. אני לא הייתי מסוגלת להגביר את העומס של הילד הראשון ולעשות אותו כפול. אבל זה באמת עניין של כוחות ואנרגיות. לדעתי מי שעם אנרגיה נמוכה יחסית, עדיף בדרך הזו (התאוששות ואז חזרה לתקופת עומס נוספת)
עוד יתרון - הצרכים שלהם שונים מאד ולכן פחות מתנגשים, למשל לא צריך לסחוב את שניהם על הידיים, לא צריך להחליף חיתולים לשני ילדים במקביל. נראה לי כבר כתבתי על זה אז לא אפרט יותר מדי.
ויתרון משמעותי ממש שלא חשבתי עליו - אני מרגישה שהקטנה גורמת לגדול להאריך את הילדות שלו. הוא לא היה משחק ככה בכל מיני שטויות והשתוללויות אם היה רק אותנו ואותו. נכון שגם אנחנו ההורים משחקים ועושים איתו צחוקים וכיף, אבל איתה הוא משתובב ונהנה בצורה אחרת לגמרי.
הוא גם ממש גאה בעצמו כשהוא יודע להרגיע אותה ולהוציא אותה ממצב רוח לא טוב. הוא נהנה ללמד אותה דברים, להסביר לה, להראות לה. לתת לה יד במדרגות ובטיולי שטח. הוא מרגיש ממש חזק וגדול וחכם לידה. יחד עם זאת היא מוציאה ממנו המון המון רכות ואהבה, ברמה שאני מרגישה שהוא אוהב אותה יותר מאשר אותנו ההורים.
ועוד יתרון שמתקשר לקודם - הוא ממש ממש עוזר לי, אני יכולה להשאיר אותם בחדר לשחק, הוא יכול לעזור לה לשטוף ידיים, למצוא את הנעליים או משהו שהיא מחפשת ודברים קטנים וכאלה שלפעמים ממש משחררים אותי כשאני עסוקה. הוא מקריא לה לפעמים ספר כשיש לו מצב רוח לזה, בונה לה דברים.
עכשיו לגבי החסרונות -
בפער הזה קשה לשחק במשחקי קופסא ברמה של הילד הגדול, ביחד. הקטנה ממש מפריעה. היא מאד רוצה להשתתף ואז משתלטת, לא מקשיבה לחוקים (מנסים לתת לה חוקים פשוטים כדי לתת לה להשתתף אבל היא משתלטת בדרכה, חוטפת קלפים וכלי משחק וכו')
קשה לי למצוא זמן לעזור לגדול בשיעורי בית, הקטנה הרבה פעמים מפריעה ומדברת ברקע ודורשת תשומת לב (מניחה שזה יכול לקרות גם בפערי גילאים קטנים יותר אבל ספציפית בפער 6 שנים הוא התחיל כיתה א' כשהיא נולדה)
וכן הם גם רבים לא מעט, לפעמים היא רוצה את התשומת לב שלו ולא בא לו. לפעמים משעמם לו והוא משגע אותה בכוונה. שוב, לא ספציפי לגילאים האלה.
וחיסרון נוסף - כשבאים חברים של הגדול היא לפעמים רוצה להיות איתם אבל היא לגמרי לא קשורה, ואז אני צריכה להעסיק אותה כל הביקור. שוב לא בהכרח ספציפי לפער גילאים הזה. אבל אני זוכרת גם את עצמי בגיל ההתבגרות, כשאחי הקטן רצה לבוא לחדר כשחברות ישבו אצלי והתעסקנו בדברים כמו איפור ותסרוקות - וילד בן 5 רוצה לשחק איתנו בינתיים, והיה נעלב כשלא שיתפנו אותו.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
כתבתי על גילאי הילדים ... וכבר תקופה מעסיק אותי הגיל שלי. ממש קשה לי לא להיות יותר "בחורה צעירה". וככל שהילדים גדלים קשה לי שאני אפילו לא אמא צעירה או אמא לתינוקות... כשאני רואה בגינה אמהות עם מנשא, תינוקות שוכבים על שמיכה עם צעצועים, מאכילות עם כפית מחית פירות... ואני כבר לא בשלבים האלו וכבר לא אהיה, אז אפילו פה אני מרגישה שלא רק שאני לא בחורה צעירה, אני כבר אמא לילדים יחסית גדולים. ככל שהילד הגדול שלי מתחיל לגדול ולגדול אני מרגישה יותר מבוגרת... גם ההתמודדויות עם הנושאים של הילדים הגדולים קשות ומאתגרות עוד יותר, אבל זה נושא אחר...
אני מרגישה שאני לא נראית יפה כמו פעם. ואני משווה לגיל 20... או 30. כשעכשיו אני כמה שנים לפני 40. יש לי אולי היפרדות שרירי בטן ויש לי בטן ממש בולטת, יחד עם זו אני רזה ממש ככה שהמון פעמים חושבים שאני בהריון וזה נורא מביך. סיפרתי את זה לחברה והיא אמרה - נו, אז מביך להם. אבל אני כל כך מתוסבכת שאני מובכת בשבילם לפחות כמו שאני מובכת בשביל עצמי בסיטואציה ככה שזה ממש הרגשה לא נעימה בריבוע |_| (ניסיתי לצייר ריבוע...)
יחד עם זאת אני מקבלת הרבה מחמאות שאני נראית ממש צעירה לגילי - וכאן שוב יש לי כאילו פדיחה להגיד את הגיל האמיתי שלי ... אני כאילו מתביישת, מתבאסת מהגיל שלי... מרגישה לא מעניינת ולא שווה כמו מישהי בת 25. כותבת ומרגישה כמה זה כאילו שטותי ומיותר והתעסקות כזו תפלה...
ובכלל אני מסתובבת ברחוב ומרגישה שאף אחד כבר לא יסתכל עליי, לא יתחיל איתי. לא שאני מתלבשת נורא מכוער, אני מנסה להשקיע, התחלתי אפילו להתאפר ביומיום, ממש בקטנה (טיפה סומק וקצת הדגשה של הגבות) אבל זה מאד מרים, במיוחד כשאני ביום כזה שפוף.
אבל אני חושבת שמשהו בכל ההווייה שלי אומר "אמא עייפה"
שוב לא שמעניין אותי שמישהו יתחיל איתי באמת. אבל רק בשביל המחמאה, ההרגשה שלי שאני עדיין מעניינת, עדיין יפה, שיש לי את זה. כי היה לי... פעם
ואני חושבת שהייתי גם מסתמכת פעם יותר על המראה החיצוני שלי. הסתמכתי עליו כדי לקבל טיפה יותר ביטחון עצמי מול אנשים זרים, או בראיון עבודה למשל... ואני חוששת מה יהיה ככל שהשנים יעברו והיופי יהיה פחות צעיר.
נשים מבוגרות גם יכולות להיות מאד יפות אבל כשאני משווה את עצמי לעצמי מפעם, אז אני מרגישה כזו באסה שזה לא יחזור... מעולם לא הסתמכתי רק על זה אבל אני מבינה כמה שזה נתן לי עוד רוח גבית.
זה גם לא רק המראה החיצוני, אני מתגעגעת לתחושה של הפוטנציאל, שהחיים רק מתחילים, שהכל יכול לקרות... שאפשר להנות מהחיים. עכשיו אני אומרת לעצמי, גם אם אלך נגיד למסיבת ריקודים עם חברות - זה לא יהיה "זה". כי אין את התחושה הזו שאני צעירה וכל החיים לפני, שאין לי עדיין אחריות על ילדים, דאגות כלכליות לעתיד וכאלה דברים מכבידים.
שזה לא אותו דבר לרקוד כשאני ככה, בגיל הזה... קשה לי לנסח את ההרגשה המדוייקת.
יש לי הרבה נשים שאני מכירה שמאד מעוררות השראה בגילאים יותר מבוגרים ממני, נשים מהיומיום, לא מישהי מפורסמת, שחיות את החיים בצורה נהדרת ונפלאה ולא נראה שהן מבואסות כל הזמן שהן לא בנות 20. אבל אני עוד לא פיצחתי את זה בכלל.
אני מרגישה שאני לא נראית יפה כמו פעם. ואני משווה לגיל 20... או 30. כשעכשיו אני כמה שנים לפני 40. יש לי אולי היפרדות שרירי בטן ויש לי בטן ממש בולטת, יחד עם זו אני רזה ממש ככה שהמון פעמים חושבים שאני בהריון וזה נורא מביך. סיפרתי את זה לחברה והיא אמרה - נו, אז מביך להם. אבל אני כל כך מתוסבכת שאני מובכת בשבילם לפחות כמו שאני מובכת בשביל עצמי בסיטואציה ככה שזה ממש הרגשה לא נעימה בריבוע |_| (ניסיתי לצייר ריבוע...)
יחד עם זאת אני מקבלת הרבה מחמאות שאני נראית ממש צעירה לגילי - וכאן שוב יש לי כאילו פדיחה להגיד את הגיל האמיתי שלי ... אני כאילו מתביישת, מתבאסת מהגיל שלי... מרגישה לא מעניינת ולא שווה כמו מישהי בת 25. כותבת ומרגישה כמה זה כאילו שטותי ומיותר והתעסקות כזו תפלה...
ובכלל אני מסתובבת ברחוב ומרגישה שאף אחד כבר לא יסתכל עליי, לא יתחיל איתי. לא שאני מתלבשת נורא מכוער, אני מנסה להשקיע, התחלתי אפילו להתאפר ביומיום, ממש בקטנה (טיפה סומק וקצת הדגשה של הגבות) אבל זה מאד מרים, במיוחד כשאני ביום כזה שפוף.
אבל אני חושבת שמשהו בכל ההווייה שלי אומר "אמא עייפה"
שוב לא שמעניין אותי שמישהו יתחיל איתי באמת. אבל רק בשביל המחמאה, ההרגשה שלי שאני עדיין מעניינת, עדיין יפה, שיש לי את זה. כי היה לי... פעם
ואני חושבת שהייתי גם מסתמכת פעם יותר על המראה החיצוני שלי. הסתמכתי עליו כדי לקבל טיפה יותר ביטחון עצמי מול אנשים זרים, או בראיון עבודה למשל... ואני חוששת מה יהיה ככל שהשנים יעברו והיופי יהיה פחות צעיר.
נשים מבוגרות גם יכולות להיות מאד יפות אבל כשאני משווה את עצמי לעצמי מפעם, אז אני מרגישה כזו באסה שזה לא יחזור... מעולם לא הסתמכתי רק על זה אבל אני מבינה כמה שזה נתן לי עוד רוח גבית.
זה גם לא רק המראה החיצוני, אני מתגעגעת לתחושה של הפוטנציאל, שהחיים רק מתחילים, שהכל יכול לקרות... שאפשר להנות מהחיים. עכשיו אני אומרת לעצמי, גם אם אלך נגיד למסיבת ריקודים עם חברות - זה לא יהיה "זה". כי אין את התחושה הזו שאני צעירה וכל החיים לפני, שאין לי עדיין אחריות על ילדים, דאגות כלכליות לעתיד וכאלה דברים מכבידים.
שזה לא אותו דבר לרקוד כשאני ככה, בגיל הזה... קשה לי לנסח את ההרגשה המדוייקת.
יש לי הרבה נשים שאני מכירה שמאד מעוררות השראה בגילאים יותר מבוגרים ממני, נשים מהיומיום, לא מישהי מפורסמת, שחיות את החיים בצורה נהדרת ונפלאה ולא נראה שהן מבואסות כל הזמן שהן לא בנות 20. אבל אני עוד לא פיצחתי את זה בכלל.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
קצת על חודש אוגוסט...
לא פשוט עם הגדול בבית. הוא היה בקייטנה מטעם בית הספר ב-3 השבועות הראשונים של החופש הגדול. ממש ממש לא רצה ללכת והתווכח איתנו על זה חודשים מראש, אבל החלטנו שזה יהיה עדיף בשבילו. רק עד 13, עם כל החברים. הסתבר כהחלטה מצויינת, הוא לא אמר בפירוש אבל ראינו שנחמד לו, הוא לא התלונן מעבר ליום הראשון שלא היה לו חשק ללכת. קם בשמחה והלך, נפגש הרבה עם חברים אחרי הקייטנה גם, היו פעילויות חביבות.
וזה היה הרעיון גם - למנוע שעמום קיצוני וטוטאלי במשך 8 שבועות.
כי עכשיו כשהקייטנה הסתיימה, האמת שלא ממש מוצלח לנו בבית.
היו כמה ימים שבא אליו חבר כמעט לכל היום או שהוא היה אצלו וזה העסיק אותו לא רע.
(אני גם עשיתי עם עצמי עבודה על לנרמל לעצמי ולהרגיש בנוח עם הנוכחות הארוכה של חבר בבית שלנו)
עכשיו היה שבוע שהילדון היה חצי חולה... משהו משונה. חום בערב ואז בבוקר הכל כרגיל. ואז שוב חום בערב. וככה כמה ימים. אנחנו חושבים שזה קשור לחרדה מהמצב הבטחוני, שהוא לא מוכן לדבר עליה... הוא לא מוכן לשתף ולדבר על שום דבר שמפחיד אותו. אם מנסים, אפילו בעדינות, הוא בוכה, כועס, הולך לחדר וטורק את הדלת... ממש קשה
אז לא הזמנו לו חברים בשבוע הזה עם הספק מחלה, ועם כל החששות מהמצב... ומה שקורה זה כל היום מאבק שהוא יהיה פחות במסך.
אני תמיד הייתי בעד "להשתעמם" ואז מתוך השעמום למצוא עיסוק, אבל תכלס, זה קורה מעט מאד.
היו כמה פעמים שכן מצא לעצמו איזה משחק, לפעמים משחקים יחד עם הקטנה...
אבל לא לאורך זמן. אני משחקת איתו פה ושם קלפים, שחמט, משחקי קופסא, אבל גם לי אין כל כך סבלנות וחשק.
התחלתי טיפה יותר לשתף אותו בבישולים... גם מעסיק לאיזה 15 דקות פה ושם
ולצאת - הוא מצטרף אלינו לגינת משחקים עם הקטנה ודווקא די נהנה שם, אבל זה לוקח איזה שעה וחצי מהיום... מעבר לזה הולכים לסופר או לסיבוב לפעמים בערב... ולמען האמת אין לי בעצמי כח ומצב רוח. בערב אחרי העבודה של הבנזוג הוא הרבה פעמים לוקח אותם לאנשהו או שנוסעים יחד לים (שגם זה תמיד וויכוח עם הגדול כי הוא תמיד אומר שלא רוצה ובסוף נהנה בטירוף)
אז מסקנה - לא לשפוט הורים ששולחים לקייטנות למשך כל החופש... כי זה מה שחשבתי פעם, לפחות כשהגדול היה קטן יותר - מה הבעיה הגדולה? פשוט מעבירים את הימים בנחת.
אבל זה לא פשוט בכלל, עם המסכים בעיקר... זה מאבק בלתי פוסק ושום דבר לא כיף כמו המסכים אז אין מפלט מהשעמום במשחקים רגילים...
לא פשוט עם הגדול בבית. הוא היה בקייטנה מטעם בית הספר ב-3 השבועות הראשונים של החופש הגדול. ממש ממש לא רצה ללכת והתווכח איתנו על זה חודשים מראש, אבל החלטנו שזה יהיה עדיף בשבילו. רק עד 13, עם כל החברים. הסתבר כהחלטה מצויינת, הוא לא אמר בפירוש אבל ראינו שנחמד לו, הוא לא התלונן מעבר ליום הראשון שלא היה לו חשק ללכת. קם בשמחה והלך, נפגש הרבה עם חברים אחרי הקייטנה גם, היו פעילויות חביבות.
וזה היה הרעיון גם - למנוע שעמום קיצוני וטוטאלי במשך 8 שבועות.
כי עכשיו כשהקייטנה הסתיימה, האמת שלא ממש מוצלח לנו בבית.
היו כמה ימים שבא אליו חבר כמעט לכל היום או שהוא היה אצלו וזה העסיק אותו לא רע.
(אני גם עשיתי עם עצמי עבודה על לנרמל לעצמי ולהרגיש בנוח עם הנוכחות הארוכה של חבר בבית שלנו)
עכשיו היה שבוע שהילדון היה חצי חולה... משהו משונה. חום בערב ואז בבוקר הכל כרגיל. ואז שוב חום בערב. וככה כמה ימים. אנחנו חושבים שזה קשור לחרדה מהמצב הבטחוני, שהוא לא מוכן לדבר עליה... הוא לא מוכן לשתף ולדבר על שום דבר שמפחיד אותו. אם מנסים, אפילו בעדינות, הוא בוכה, כועס, הולך לחדר וטורק את הדלת... ממש קשה
אז לא הזמנו לו חברים בשבוע הזה עם הספק מחלה, ועם כל החששות מהמצב... ומה שקורה זה כל היום מאבק שהוא יהיה פחות במסך.
אני תמיד הייתי בעד "להשתעמם" ואז מתוך השעמום למצוא עיסוק, אבל תכלס, זה קורה מעט מאד.
היו כמה פעמים שכן מצא לעצמו איזה משחק, לפעמים משחקים יחד עם הקטנה...
אבל לא לאורך זמן. אני משחקת איתו פה ושם קלפים, שחמט, משחקי קופסא, אבל גם לי אין כל כך סבלנות וחשק.
התחלתי טיפה יותר לשתף אותו בבישולים... גם מעסיק לאיזה 15 דקות פה ושם
ולצאת - הוא מצטרף אלינו לגינת משחקים עם הקטנה ודווקא די נהנה שם, אבל זה לוקח איזה שעה וחצי מהיום... מעבר לזה הולכים לסופר או לסיבוב לפעמים בערב... ולמען האמת אין לי בעצמי כח ומצב רוח. בערב אחרי העבודה של הבנזוג הוא הרבה פעמים לוקח אותם לאנשהו או שנוסעים יחד לים (שגם זה תמיד וויכוח עם הגדול כי הוא תמיד אומר שלא רוצה ובסוף נהנה בטירוף)
אז מסקנה - לא לשפוט הורים ששולחים לקייטנות למשך כל החופש... כי זה מה שחשבתי פעם, לפחות כשהגדול היה קטן יותר - מה הבעיה הגדולה? פשוט מעבירים את הימים בנחת.
אבל זה לא פשוט בכלל, עם המסכים בעיקר... זה מאבק בלתי פוסק ושום דבר לא כיף כמו המסכים אז אין מפלט מהשעמום במשחקים רגילים...
שיעמום
אני לא אמא לילדים, אבל מתוך החוויה שלי של תשישות כרונית שמייצרת הרבה זמן חופשי ופסיביות, המסקנה שלי היא שעשייה מייצרת עשייה ושעמום מייצר שעמום.
לפי חוקי הפיזיקה כל חומר שואף לשמור על התנועה שהוא נמצא בה כמצב קבוע. אם חומר עומד הוא ישאף להמשיך לעמוד, ואם הוא נע במהירות מסויימת הוא ישאף להמשיך לנוע באותה המהירות. כך גם אנחנו. לכן זה מאד קשה לעבור ממצב מאד פסיבי למצב אקטיבי ויצירתי, כל עוד אין מומנטום ואין מסגרת שמחזיקה, יום אחרי יום. זה נכון לכל אחד מאיתנו.
נשמע גם שלילד שלך זה קשה במיוחד המעברים, והוא תמיד שואף להישאר במצב המוכר והידוע (לא רוצה ללכת לקייטנה, לא רוצה ללכת לים, אפילו שבסוף נהנה).
מתוך הלימוד הזה אפשר להבין שהבעיה היא לאו דווקא המסכים, המסכים הם זרז שיוצר התמכרות לפסיביות, אלא המצב הסטטי והפסיבי ששואב כמו ביצה טובענית (אצלי נגיד זה ספרים, אז יגידו שלקרוא ספרים כל היום זה חינוכי ומעשיר, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו). הכל נראה משעמם כי נמצאים במצב פסיבי שמייצר שיעמום.
האקטיביות, התנועה, תחושת המיקוד והמטרה הם שיוצרים חוויה של ריגוש ועניין, מעצם זה שיש תנועה ועשייה, זה מזמין עוד תנועה ועשייה. ולא משנה אם זו תנועה סביב דברים לא מעניינים כמו להוציא את הכלב לטיול, לפנות את הפח, ללכת לקניות בסופר וכדומה. עצם זה שנמצאים בתנועה, שיש מטרה מוגדרת, שיוצאים וחווים גירויים חדשים, מראות וצלילים חדשים, זה מצית בחזרה את ניצוץ החיים ו"מתניע" את הסטרטר של האקטיביות.
ברגע שיש תנועה, החומר שואף לשמר את התנועה, איך עושים את זה? בעזרת מסגרת והרגלים קבועים.
המוח שואף אל המוכר, אל המסלולים הידועים, הגוף שואף לחזור תמיד להרגלים שלו.
בגלל זה כ"כ נוח שיש מסגרת וכ"כ קשה להתמודד כשהמסגרת נשמטת פתאום. כי אנחנו צריכים לייצר אותה לעצמנו וזה קשה מאד, גם למבוגרים, ובטח שלילדים, שאין להם שום מחויבות למטלות כמו להאכיל, לנקות, לפרנס וכו'.
יכול להיות שגם הם סובלים מלהיות במסכים כל היום, אבל לא יודעים איך לשנות את זה, והציפייה מהם שידעו להעסיק את עצמם מעצבנת אותם.
צריך ליצור לו"ז רוטיני של פעילויות בזמנים קבועים, שיוצר תנועה, יחד עם תחושת המשכיות.
למשל: להתחיל כל יום בהליכה קצרה בחוץ\רכיבה על אופניים או סקטים או כל דבר שמשלב תנועה יחד עם יציאה החוצה. יכול להיות אותו מסלול כל יום למשך אותו פרק זמן בכל פעם, או לגוון, מה שיותר קל וזורם.
אפשר לשמוע מוסיקה או פודקאסט מעניין תוכדי. אפשר לעשות "טיול הרפתקאות" שמטרתו לחפש ולאסוף חפצים שנראים מעניינים, לזהות כל דבר בצבע מסויים. אפשר להגדיר תוכדי משימות כמו לא לגעת ברצפה ורק לדלג בין ספסלים או לדרוך רק בצל ולא בשמש, אפשר שכל פעם מישהו יהיה קפטן המשחק ויחלק הוראות. אפשר לשים טיימר ולהחליט שזזים למשך דקה הכי מהר או הכי לאט.
אפשר גם לא לעשות שומדבר מכל אלה, סתם לעשות הליכה רגילה או טיול רגיל. יכול להיות גם עשר דקות. הקטע הוא לצאת מהבית ולהתחיל לנוע על הבוקר.
אפשר לאכול את ארוחת הבוקר כפיקניק כחלק מהטיול או לחזור הביתה.
אותו טיול לשלב גם מאוחר יותר ביום, אחה"צ.
בגדול, לשלב כמה שיותר תנועה ביום, בין אם זה כדורגל, שחיה, ריקוד, לעמוד על הראש או כל דבר אחר. גם אם זה לעצור את המסכים לחמש דקות, לקפוץ במקום כמה פעמים, להקיף את החדר בריצה ולחזור למסכים.
ברגע שהגוף בתנועה ומתמלא מרץ כבר לא בא לו לחזור לשבת כ"כ מהר.
משימות: לתת לילדים מטלות קבועות לעשות בזמנים קבועים, למשל מטלות בבית, לתקן משהו, לצבוע משהו, לבשל, לנקות, וכו'. משהו שיהיה המטלה שלהם והם יעשו אותה כל יום בשעה קבועה. למשל, כל יום ב11 אתה הולך לסל כביסה ומקפל כביסה. (אפשר לשים תזכורת בטלפון). ככל שהמשימה יותר קבועה וחזרתית, יותר קל להחליק לתוכה ואז היא מייצרת מומנטום של עשייה.
פרוייקטים:במקום להתחיל מאפס משחק, לעבוד על פרוייקט שאפשר לחזור אליו לאורך זמן. יצירה כלשהי, פאזל, תיקון\הרכבה של מכונה, ספר, לימוד עיוני של משהו או לימוד מיומנות כמו למשל להקפיץ כדורגל. משהו שקשור לתחומי העניין של הילד, ואולי לכישורים שהוא מעוניין לפתח. לחזור אל הפרוייקט בשעה קבועה בכל יום ולהקדיש לו פרק זמן קבוע.
לפי חוקי הפיזיקה כל חומר שואף לשמור על התנועה שהוא נמצא בה כמצב קבוע. אם חומר עומד הוא ישאף להמשיך לעמוד, ואם הוא נע במהירות מסויימת הוא ישאף להמשיך לנוע באותה המהירות. כך גם אנחנו. לכן זה מאד קשה לעבור ממצב מאד פסיבי למצב אקטיבי ויצירתי, כל עוד אין מומנטום ואין מסגרת שמחזיקה, יום אחרי יום. זה נכון לכל אחד מאיתנו.
נשמע גם שלילד שלך זה קשה במיוחד המעברים, והוא תמיד שואף להישאר במצב המוכר והידוע (לא רוצה ללכת לקייטנה, לא רוצה ללכת לים, אפילו שבסוף נהנה).
מתוך הלימוד הזה אפשר להבין שהבעיה היא לאו דווקא המסכים, המסכים הם זרז שיוצר התמכרות לפסיביות, אלא המצב הסטטי והפסיבי ששואב כמו ביצה טובענית (אצלי נגיד זה ספרים, אז יגידו שלקרוא ספרים כל היום זה חינוכי ומעשיר, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו). הכל נראה משעמם כי נמצאים במצב פסיבי שמייצר שיעמום.
האקטיביות, התנועה, תחושת המיקוד והמטרה הם שיוצרים חוויה של ריגוש ועניין, מעצם זה שיש תנועה ועשייה, זה מזמין עוד תנועה ועשייה. ולא משנה אם זו תנועה סביב דברים לא מעניינים כמו להוציא את הכלב לטיול, לפנות את הפח, ללכת לקניות בסופר וכדומה. עצם זה שנמצאים בתנועה, שיש מטרה מוגדרת, שיוצאים וחווים גירויים חדשים, מראות וצלילים חדשים, זה מצית בחזרה את ניצוץ החיים ו"מתניע" את הסטרטר של האקטיביות.
ברגע שיש תנועה, החומר שואף לשמר את התנועה, איך עושים את זה? בעזרת מסגרת והרגלים קבועים.
המוח שואף אל המוכר, אל המסלולים הידועים, הגוף שואף לחזור תמיד להרגלים שלו.
בגלל זה כ"כ נוח שיש מסגרת וכ"כ קשה להתמודד כשהמסגרת נשמטת פתאום. כי אנחנו צריכים לייצר אותה לעצמנו וזה קשה מאד, גם למבוגרים, ובטח שלילדים, שאין להם שום מחויבות למטלות כמו להאכיל, לנקות, לפרנס וכו'.
יכול להיות שגם הם סובלים מלהיות במסכים כל היום, אבל לא יודעים איך לשנות את זה, והציפייה מהם שידעו להעסיק את עצמם מעצבנת אותם.
צריך ליצור לו"ז רוטיני של פעילויות בזמנים קבועים, שיוצר תנועה, יחד עם תחושת המשכיות.
למשל: להתחיל כל יום בהליכה קצרה בחוץ\רכיבה על אופניים או סקטים או כל דבר שמשלב תנועה יחד עם יציאה החוצה. יכול להיות אותו מסלול כל יום למשך אותו פרק זמן בכל פעם, או לגוון, מה שיותר קל וזורם.
אפשר לשמוע מוסיקה או פודקאסט מעניין תוכדי. אפשר לעשות "טיול הרפתקאות" שמטרתו לחפש ולאסוף חפצים שנראים מעניינים, לזהות כל דבר בצבע מסויים. אפשר להגדיר תוכדי משימות כמו לא לגעת ברצפה ורק לדלג בין ספסלים או לדרוך רק בצל ולא בשמש, אפשר שכל פעם מישהו יהיה קפטן המשחק ויחלק הוראות. אפשר לשים טיימר ולהחליט שזזים למשך דקה הכי מהר או הכי לאט.
אפשר גם לא לעשות שומדבר מכל אלה, סתם לעשות הליכה רגילה או טיול רגיל. יכול להיות גם עשר דקות. הקטע הוא לצאת מהבית ולהתחיל לנוע על הבוקר.
אפשר לאכול את ארוחת הבוקר כפיקניק כחלק מהטיול או לחזור הביתה.
אותו טיול לשלב גם מאוחר יותר ביום, אחה"צ.
בגדול, לשלב כמה שיותר תנועה ביום, בין אם זה כדורגל, שחיה, ריקוד, לעמוד על הראש או כל דבר אחר. גם אם זה לעצור את המסכים לחמש דקות, לקפוץ במקום כמה פעמים, להקיף את החדר בריצה ולחזור למסכים.
ברגע שהגוף בתנועה ומתמלא מרץ כבר לא בא לו לחזור לשבת כ"כ מהר.
משימות: לתת לילדים מטלות קבועות לעשות בזמנים קבועים, למשל מטלות בבית, לתקן משהו, לצבוע משהו, לבשל, לנקות, וכו'. משהו שיהיה המטלה שלהם והם יעשו אותה כל יום בשעה קבועה. למשל, כל יום ב11 אתה הולך לסל כביסה ומקפל כביסה. (אפשר לשים תזכורת בטלפון). ככל שהמשימה יותר קבועה וחזרתית, יותר קל להחליק לתוכה ואז היא מייצרת מומנטום של עשייה.
פרוייקטים:במקום להתחיל מאפס משחק, לעבוד על פרוייקט שאפשר לחזור אליו לאורך זמן. יצירה כלשהי, פאזל, תיקון\הרכבה של מכונה, ספר, לימוד עיוני של משהו או לימוד מיומנות כמו למשל להקפיץ כדורגל. משהו שקשור לתחומי העניין של הילד, ואולי לכישורים שהוא מעוניין לפתח. לחזור אל הפרוייקט בשעה קבועה בכל יום ולהקדיש לו פרק זמן קבוע.
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
עכשיו קראתי שוב את התגובה שלי ואת ההודעה שלך וגיליתי משפט שפספסתי - שגם לך אין כח ומצב רוח.
ואז קראתי עוד אחורה בדף את ההודעות שלך ממאי ועל אירוחים והתארחויות ועל היופי שנעלם והבאסה עם הגיל והכל...
אז קודם כל חיבוק.
אני מאד מזדהה איתך בהרבה דברים, ממה שקראתי נדמה לי שאת "אדם רגיש מאד" כמוני. רגישות מוגברת להכל שגורמת להצפה תמידית ולתחושה תמידית שמשהו לא בסדר איתי כי אני לא מתפקדת בתנאים שכולם מתפקדים... ולוקחת הכל נורא עמוק.
בשבילי, הלימוד הוא לקבל את זה שאני כזו ושזו חווית החיים שלי באהבה, להפסיק לרדת על עצמי בגלל זה ולראות את הנקודות הטובות שיש בתכונה הזו, למשל אינטואיציה, אמפתיה לאחרים, יצירתיות, עולם פנימי עשיר, חיבור רוחני.
זה לא פשוט, כי אלו לא תכונות שהכלל מעריך באופן אוטומטי כמו חוסן, יכולת הישרדות, חברותיות, תפקוד, תקתוק וכל זה. אבל חלק מהעניין הוא להיפרד ממה שהכלל חושב, כי כמו שאנחנו רואים, הכלל מביא את החברה למקומות לא טובים וזה שזה הרוב לא אומר שהוא צודק או חכם. אלה פשוט רוב האנשים וזה מה שהם מכירים אז ככה הם מנהלים את החברה, וזה הכל.
האמת היא שרגישות מוגברת רק תועיל לחברה שלנו.
יש לנו האנשים הרגישים את המתנה שלנו לתרום, את הדרך שלנו להתנהל, כל עוד נקבל את עצמינו.
אז הכלל שלי הוא - אני קובעת לעצמי את הגבולות שלי, ומכבדת אותי ואת הצרכים שלי.
אני שואלת את עצמי - מה אני צריכה כרגע?
בין אם זה לפני משהו שמפחיד אותי לעשות, ואני צריכה תנאים מסוימים כדי שיהיה לי קל יותר, ובין אם תוך כדי סיטואציה שמציפה אותי.
למשל בדוגמא שנתת על האירוח של הבנים בבית שהשתוללו ופלשו למרחב שלך, או בארוחה המשפחתית שרק רצית ללכת הביתה, או בהפגנה שעשו לך הילדים... קראתי הרבה אשמה שאת לא מתפקדת כמו שנדמה לך שאת צריכה, וחוסר התחשבות בצרכים שלך, ותוך כדי זה חוסר יכולת לשים גבול.
זו לא ביקורת זה קורה לכולנו. אני רק משקפת את זה כדי שהתהליך יהיה יותר ברור.
אם נגיד הבנים מתארחים ועושים רעש, אני שואלת את עצמי - מה אני צריכה? ומתוך זה עולה, שאני צריכה מרחב שקט ורגוע. אני מכבדת את הצורך הזה שלי, אפילו שיש צורך שלכאורה מתנגש בו, למשל זה שהבן שלי יהנה ויהיה לו כיף עם חברים. ברגע שיש כבוד לצורך שלי, והוא לא מגיע להצפה, אז יהיה לי יותר קל לשים גבול בלי אשמה. ויש מיליון פתרונות. בין אם לבקש שיהיו יותר בשקט או יכנסו לחדר או יצאו החוצה, בין אם לתת לבן הזוג לעזור, בין אם ללכת בעצמך למרחב יותר שקט ורגוע ולשים מוסיקה רגועה או לייצר אווירה רגועה, או לתחום את זה בזמן - עכשיו אני רוצה לנוח, לכו לחדר לחצי שעה כדי שאוכל להירגע, אחכ תוכלו להשתולל.
לשים לב מתי את מתחילה לאבד אנרגיה בלי שזה יגיע להצפה.
גם בארוחה משפחתית - אולי את צריכה לצאת קצת החוצה באמצע, או לפרוש לחדר אחר, וסתם להיות לבד.
פשוט תכבדי את זה, זה בסדר גמור, ואחרים יכבדו את זה גם ברגע שתרגישי שזה בסדר לכבד את עצמך.
אחרת זו פשוט אנרגיה שבאופן קבוע דולפת החוצה.
ואז קראתי עוד אחורה בדף את ההודעות שלך ממאי ועל אירוחים והתארחויות ועל היופי שנעלם והבאסה עם הגיל והכל...
אז קודם כל חיבוק.
אני מאד מזדהה איתך בהרבה דברים, ממה שקראתי נדמה לי שאת "אדם רגיש מאד" כמוני. רגישות מוגברת להכל שגורמת להצפה תמידית ולתחושה תמידית שמשהו לא בסדר איתי כי אני לא מתפקדת בתנאים שכולם מתפקדים... ולוקחת הכל נורא עמוק.
בשבילי, הלימוד הוא לקבל את זה שאני כזו ושזו חווית החיים שלי באהבה, להפסיק לרדת על עצמי בגלל זה ולראות את הנקודות הטובות שיש בתכונה הזו, למשל אינטואיציה, אמפתיה לאחרים, יצירתיות, עולם פנימי עשיר, חיבור רוחני.
זה לא פשוט, כי אלו לא תכונות שהכלל מעריך באופן אוטומטי כמו חוסן, יכולת הישרדות, חברותיות, תפקוד, תקתוק וכל זה. אבל חלק מהעניין הוא להיפרד ממה שהכלל חושב, כי כמו שאנחנו רואים, הכלל מביא את החברה למקומות לא טובים וזה שזה הרוב לא אומר שהוא צודק או חכם. אלה פשוט רוב האנשים וזה מה שהם מכירים אז ככה הם מנהלים את החברה, וזה הכל.
האמת היא שרגישות מוגברת רק תועיל לחברה שלנו.
יש לנו האנשים הרגישים את המתנה שלנו לתרום, את הדרך שלנו להתנהל, כל עוד נקבל את עצמינו.
אז הכלל שלי הוא - אני קובעת לעצמי את הגבולות שלי, ומכבדת אותי ואת הצרכים שלי.
אני שואלת את עצמי - מה אני צריכה כרגע?
בין אם זה לפני משהו שמפחיד אותי לעשות, ואני צריכה תנאים מסוימים כדי שיהיה לי קל יותר, ובין אם תוך כדי סיטואציה שמציפה אותי.
למשל בדוגמא שנתת על האירוח של הבנים בבית שהשתוללו ופלשו למרחב שלך, או בארוחה המשפחתית שרק רצית ללכת הביתה, או בהפגנה שעשו לך הילדים... קראתי הרבה אשמה שאת לא מתפקדת כמו שנדמה לך שאת צריכה, וחוסר התחשבות בצרכים שלך, ותוך כדי זה חוסר יכולת לשים גבול.
זו לא ביקורת זה קורה לכולנו. אני רק משקפת את זה כדי שהתהליך יהיה יותר ברור.
אם נגיד הבנים מתארחים ועושים רעש, אני שואלת את עצמי - מה אני צריכה? ומתוך זה עולה, שאני צריכה מרחב שקט ורגוע. אני מכבדת את הצורך הזה שלי, אפילו שיש צורך שלכאורה מתנגש בו, למשל זה שהבן שלי יהנה ויהיה לו כיף עם חברים. ברגע שיש כבוד לצורך שלי, והוא לא מגיע להצפה, אז יהיה לי יותר קל לשים גבול בלי אשמה. ויש מיליון פתרונות. בין אם לבקש שיהיו יותר בשקט או יכנסו לחדר או יצאו החוצה, בין אם לתת לבן הזוג לעזור, בין אם ללכת בעצמך למרחב יותר שקט ורגוע ולשים מוסיקה רגועה או לייצר אווירה רגועה, או לתחום את זה בזמן - עכשיו אני רוצה לנוח, לכו לחדר לחצי שעה כדי שאוכל להירגע, אחכ תוכלו להשתולל.
לשים לב מתי את מתחילה לאבד אנרגיה בלי שזה יגיע להצפה.
גם בארוחה משפחתית - אולי את צריכה לצאת קצת החוצה באמצע, או לפרוש לחדר אחר, וסתם להיות לבד.
פשוט תכבדי את זה, זה בסדר גמור, ואחרים יכבדו את זה גם ברגע שתרגישי שזה בסדר לכבד את עצמך.
אחרת זו פשוט אנרגיה שבאופן קבוע דולפת החוצה.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
וואו לאורה איזה דברים חשובים... הפלת לי כמה אסימונים, גם בקשר לעצמי.
עכשיו אני מבינה למה יש לי ימים שאני פתאום עושה עוד ועוד משימה ואז יש לי פתאום חשק לעשות משהו אחר שדחיתי, מין ימים כאלה מוצלחים ופוריים. ויש ימים שלהפך, יש זמן אבל לא קורה כלום.
זה קצת מרגיע לחשוב שהבעיה לא במסכים בעיקר, כי איתם באמת קשה מאד להתמודד.
אני גם מבינה את הרעיון של לעשות פרוייקט בהמשכים. כי איכשהו הוא אוהב פרוייקטים חד פעמיים, אפילו דברים כמו לנקות איזה אזור מלוכלך בבית, או להכין ארוחה. אבל באמת אין לנו משהו כזה שהוא קבוע. דווקא הצעתי לו לעשות פאזל גדול ומאתגר והוא לא רצה...
ולגבי לצאת מהבית על הבוקר, ולהתחיל את היום מתנועה, ממש חשוב, צריכה לאמץ את זה לעצמי. תמיד קשה לי להתחיל את הבוקר ובד"כ יוצאים רק באיזה 10, כלומר כ-3 שעות אחרי הקימה.
אני גם עושה הרבה משימות בבית בבוקר אבל אולי אני יכולה לצאת איתם לסיבוב קל ולחזור למשימות.
באמת היה יום שיצאנו יחסית מוקדם בבוקר לסופר ואז הספקתי הרבה דברים באותו יום.
ותנועה פיזית במהלך היום סה"כ באה לו בטבעיות. כשהוא במצב רוח טוב ורגיל, הוא תמיד רץ בין חדר לחדר, אף פעם לא הולך. עומד מלא על הראש ועמידות ידיים, יש לנו כדור פיזיו גדול באמצע הסלון שהוא מתנדנד ושוכב עליו בכל מיני דרכים.
אקרא את מה שכתבת עוד כמה פעמים ואנסה למצוא דברים ליישום! ממש ממש תודה!
עכשיו אני מבינה למה יש לי ימים שאני פתאום עושה עוד ועוד משימה ואז יש לי פתאום חשק לעשות משהו אחר שדחיתי, מין ימים כאלה מוצלחים ופוריים. ויש ימים שלהפך, יש זמן אבל לא קורה כלום.
זה קצת מרגיע לחשוב שהבעיה לא במסכים בעיקר, כי איתם באמת קשה מאד להתמודד.
אני גם מבינה את הרעיון של לעשות פרוייקט בהמשכים. כי איכשהו הוא אוהב פרוייקטים חד פעמיים, אפילו דברים כמו לנקות איזה אזור מלוכלך בבית, או להכין ארוחה. אבל באמת אין לנו משהו כזה שהוא קבוע. דווקא הצעתי לו לעשות פאזל גדול ומאתגר והוא לא רצה...
ולגבי לצאת מהבית על הבוקר, ולהתחיל את היום מתנועה, ממש חשוב, צריכה לאמץ את זה לעצמי. תמיד קשה לי להתחיל את הבוקר ובד"כ יוצאים רק באיזה 10, כלומר כ-3 שעות אחרי הקימה.
אני גם עושה הרבה משימות בבית בבוקר אבל אולי אני יכולה לצאת איתם לסיבוב קל ולחזור למשימות.
באמת היה יום שיצאנו יחסית מוקדם בבוקר לסופר ואז הספקתי הרבה דברים באותו יום.
ותנועה פיזית במהלך היום סה"כ באה לו בטבעיות. כשהוא במצב רוח טוב ורגיל, הוא תמיד רץ בין חדר לחדר, אף פעם לא הולך. עומד מלא על הראש ועמידות ידיים, יש לנו כדור פיזיו גדול באמצע הסלון שהוא מתנדנד ושוכב עליו בכל מיני דרכים.
אקרא את מה שכתבת עוד כמה פעמים ואנסה למצוא דברים ליישום! ממש ממש תודה!
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
רגע אני רואה רק עכשיו את התגובה השניה שלך. תודה שהתייחסת לדברים הקודמים שכתבתי, גם בקשר לגיל ובכלל להרגשה האישית שלי.
כן אני בהחלט אדם רגיש מאד. לרעשים, ריחות, אורות, מצבי רוח...
אני מאד בתהליך של לקבל את זה באהבה וללמוד לעבוד עם זה גם עם עצמי וגם לנהל את זה מול אנשים אחרים.
אני חושבת שעם השנים אני יותר ויותר לומדת איך לתת לעצמי את מה שאני צריכה וגם אומרת לאנשים יותר בפירוש שאני צריכה זמן שקט וכו'.
כמו בדוגמא שלך עם האירוחים של הבנים - באמת הלכתי לחדר לנוח ונתתי לבן זוג להשגיח, כמה פעמים. או לצאת איתם לגינה.
וגם בארוחות משפחתיות, אם הן מתמשכות, ניצלתי את זה שהקטנה עדיין ישנה צהריים כדי ללכת להשכיב אותה לישון למשך המון זמן וגם הרשיתי לעצמי להישאר שם ולנמנם בעצמי אפילו שיש אורחים (בתור אורחת, אבל לא בתור מארחת...). או ללכת לשירותים לכמה דקות גם אם אני לא צריכה, כדי שניה להיות בשקט עם עצמי. במיוחד ברגעים שכולם דיברו בקולי קולות.
ובאירוח גדול יחסית שהיה אצלנו יזמתי שנעשה סיבוב בשכונה בין הארוחה לקינוח וזה ממש "אוורר" את האירוח, כי בחוץ נחתי מלהיות "בתפקיד".
וגם לאחרונה הרגשתי שהיו הרבה ארוחות משפחתיות אז באחד הימי שישי במקום ארוחה אצל ההורים שלי, עשינו טיול קטן בטבע. {הודעתי להם מראש, סוג של, כשהם שאלו אם נגיע כרגיל, הם לא התבאסו}.
והיה לי חשוב שלא יווצר משהו ממש קבוע של "כל שישי אצלם". כי זה מה שהיה בערך מאז המעבר.
מה שכן, בימים בתחילת החופש שחבר של הבן שלי היה אצלנו ימים שלמים וארוכים, החלטתי שמעבר לגבולות שאני מציבה בבית, אני רוצה ללמד את עצמי ואת מערכת העצבים שלי להישאר במצב נייטרלי כשיש פה ילדים נוספים. כלומר, לא להיכנס למצב של עוררות מיוחדת, אלא פשוט להיות במצב הרגיל שלי.
הדימוי שעלה לי הוא לכייל את המשקל, כמו שמשקל של מטבח אפשר לאפס כשמניחים עליו קערה ואז מאפסים את המשקל שלה, אז לאפס לעצמי את המשקל של נוכחות של ילד שלישי בבית ולהתייחס לזה כמצב בסיסי.
ובאמת ניסיתי את זה. לא *עשיתי* משהו שונה במיוחד, אבל כן נשמתי יותר, והקפדתי ממש להמשיך בשגרה שלי. כביסות, סידור, בישול, סתם לשבת לשתות כוס קפה, ממש כמו שאני עושה תמיד. זה לא שלא עשיתי את זה קודם אבל היה משהו שונה בהתנהלות מבחינת ההרגשה שלי. ממש גם הזכרתי כל הזמן לעצמי - זה רק עוד ילד. זה בסדר. זה נורמלי. זה טוב שהם משחקים ונהנים
(גם כשהם עשו רעשים וכו')
הרגשתי שהצלחתי להשתפר ובאמת לנשום ולהתרווח בתוך הסיטואציה (יחסית לעצמי).
עדיין יש על מה לעבוד אבל לא המשכתי כי לשמחתי הילד ומשפחתו נסעו לחופשה ארוכה מאד D-;
כן אני בהחלט אדם רגיש מאד. לרעשים, ריחות, אורות, מצבי רוח...
אני מאד בתהליך של לקבל את זה באהבה וללמוד לעבוד עם זה גם עם עצמי וגם לנהל את זה מול אנשים אחרים.
אני חושבת שעם השנים אני יותר ויותר לומדת איך לתת לעצמי את מה שאני צריכה וגם אומרת לאנשים יותר בפירוש שאני צריכה זמן שקט וכו'.
כמו בדוגמא שלך עם האירוחים של הבנים - באמת הלכתי לחדר לנוח ונתתי לבן זוג להשגיח, כמה פעמים. או לצאת איתם לגינה.
וגם בארוחות משפחתיות, אם הן מתמשכות, ניצלתי את זה שהקטנה עדיין ישנה צהריים כדי ללכת להשכיב אותה לישון למשך המון זמן וגם הרשיתי לעצמי להישאר שם ולנמנם בעצמי אפילו שיש אורחים (בתור אורחת, אבל לא בתור מארחת...). או ללכת לשירותים לכמה דקות גם אם אני לא צריכה, כדי שניה להיות בשקט עם עצמי. במיוחד ברגעים שכולם דיברו בקולי קולות.
ובאירוח גדול יחסית שהיה אצלנו יזמתי שנעשה סיבוב בשכונה בין הארוחה לקינוח וזה ממש "אוורר" את האירוח, כי בחוץ נחתי מלהיות "בתפקיד".
וגם לאחרונה הרגשתי שהיו הרבה ארוחות משפחתיות אז באחד הימי שישי במקום ארוחה אצל ההורים שלי, עשינו טיול קטן בטבע. {הודעתי להם מראש, סוג של, כשהם שאלו אם נגיע כרגיל, הם לא התבאסו}.
והיה לי חשוב שלא יווצר משהו ממש קבוע של "כל שישי אצלם". כי זה מה שהיה בערך מאז המעבר.
מה שכן, בימים בתחילת החופש שחבר של הבן שלי היה אצלנו ימים שלמים וארוכים, החלטתי שמעבר לגבולות שאני מציבה בבית, אני רוצה ללמד את עצמי ואת מערכת העצבים שלי להישאר במצב נייטרלי כשיש פה ילדים נוספים. כלומר, לא להיכנס למצב של עוררות מיוחדת, אלא פשוט להיות במצב הרגיל שלי.
הדימוי שעלה לי הוא לכייל את המשקל, כמו שמשקל של מטבח אפשר לאפס כשמניחים עליו קערה ואז מאפסים את המשקל שלה, אז לאפס לעצמי את המשקל של נוכחות של ילד שלישי בבית ולהתייחס לזה כמצב בסיסי.
ובאמת ניסיתי את זה. לא *עשיתי* משהו שונה במיוחד, אבל כן נשמתי יותר, והקפדתי ממש להמשיך בשגרה שלי. כביסות, סידור, בישול, סתם לשבת לשתות כוס קפה, ממש כמו שאני עושה תמיד. זה לא שלא עשיתי את זה קודם אבל היה משהו שונה בהתנהלות מבחינת ההרגשה שלי. ממש גם הזכרתי כל הזמן לעצמי - זה רק עוד ילד. זה בסדר. זה נורמלי. זה טוב שהם משחקים ונהנים
(גם כשהם עשו רעשים וכו')
הרגשתי שהצלחתי להשתפר ובאמת לנשום ולהתרווח בתוך הסיטואציה (יחסית לעצמי).
עדיין יש על מה לעבוד אבל לא המשכתי כי לשמחתי הילד ומשפחתו נסעו לחופשה ארוכה מאד D-;
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
שמחה שמה שכתבתי עורר מחשבה.
וממש מעניין הניסוי של לכייל את המשקל.
וממש מעניין הניסוי של לכייל את המשקל.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
היינו היום במפגש היכרות בגן עירייה של הקטנה. יש לי כל כך הרבה רגשות וחששות בקשר להתחלה החדשה הזו.
קודם כל, עצב. תמיד קשה לי לסיים תקופות ולהיפרד. שנית, פחד וחשש ודאגה - איך היא תסתדר בגן עירייה, אחרי שהיא הייתה בבית איתי עד גיל 3 ?
כמעט לא נשאר לי מקום להתרגשות ושמחה שסוף סוף יהיה לי זמן לעצמי... וכן יש לי את החשש של לחפש עבודה... ומה בכלל אני רוצה?
קודם כל, עצב. תמיד קשה לי לסיים תקופות ולהיפרד. שנית, פחד וחשש ודאגה - איך היא תסתדר בגן עירייה, אחרי שהיא הייתה בבית איתי עד גיל 3 ?
כמעט לא נשאר לי מקום להתרגשות ושמחה שסוף סוף יהיה לי זמן לעצמי... וכן יש לי את החשש של לחפש עבודה... ומה בכלל אני רוצה?
-
- הודעות: 3286
- הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
- דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
שבוע טוב, ניחוח!
קשה כשאנחנו עומדים מול דברים חדשים, מלאי אי ודאות. בעז"ה כשתהיי בתוך התקופה ולא לפניה, הדברים יזרמו.
רציתי לכתוב 2 נקודות, שאולי יעודדו:
1. _איך היא תסתדר בגן עירייה, אחרי שהיא הייתה בבית איתי עד גיל 3 ?_
אולי דווקא בזכות המטען שהקטנה ספגה בבית יהיה לה קל יותר להתמודד ולהסתגל.
2. השנה יתחילו החגים רק כחודש לאחר פתיחת שנה"ל, ואני חושבת שזה יכול לעזור לילדים המתחילים מסגרות חדשות, כי היציאה לחופשות רבות לסירוגין בתשרי תהיה רק לאחר חודש רצוף ויציב (בעז"ה!).
בהצלחה!
קשה כשאנחנו עומדים מול דברים חדשים, מלאי אי ודאות. בעז"ה כשתהיי בתוך התקופה ולא לפניה, הדברים יזרמו.
רציתי לכתוב 2 נקודות, שאולי יעודדו:
1. _איך היא תסתדר בגן עירייה, אחרי שהיא הייתה בבית איתי עד גיל 3 ?_
אולי דווקא בזכות המטען שהקטנה ספגה בבית יהיה לה קל יותר להתמודד ולהסתגל.
2. השנה יתחילו החגים רק כחודש לאחר פתיחת שנה"ל, ואני חושבת שזה יכול לעזור לילדים המתחילים מסגרות חדשות, כי היציאה לחופשות רבות לסירוגין בתשרי תהיה רק לאחר חודש רצוף ויציב (בעז"ה!).
בהצלחה!
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
תפילה איזה כיף שאת כותבת לי ואני ממש מעריכה גם את הניסיון הרב שיש לך כאמא !
תודה רבה! זה עוזר לי לחשוב שבאמת נתנו לה הרבה בטחון ועיטוף שייתן לה בסיס חזק כדי להסתדר בגן
אני אעדכן בחלוף כמה ימים איך אנחנו מתקדמות
יש בגן עוד כמה ילדים שהיו בבית עד עכשיו.
בינתיים אולי אכתוב בימים הקרובים קצת על לבטי העבודה שלי. מרגישה שאין לי יותר מדי עם מי לדבר על זה, אפילו לא עם הבן זוג
תודה רבה! זה עוזר לי לחשוב שבאמת נתנו לה הרבה בטחון ועיטוף שייתן לה בסיס חזק כדי להסתדר בגן
אני אעדכן בחלוף כמה ימים איך אנחנו מתקדמות
יש בגן עוד כמה ילדים שהיו בבית עד עכשיו.
בינתיים אולי אכתוב בימים הקרובים קצת על לבטי העבודה שלי. מרגישה שאין לי יותר מדי עם מי לדבר על זה, אפילו לא עם הבן זוג
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
בינתיים אני ובן הזוג חולים עם חום ושיעול. מאמינה שזה רגשי וההסתגלות קשה לנו לפחות כמו לקטנה.
ממש קשה לי להיות חולה וגם להיות אמא... מנסה לעשות את המינימום אבל גם זה לא קל ובעיקר קשה לי שאני מרחמת על עצמי, נראה לי שזה קשה באותה מידה כמו העייפות והקושי הפיזי.
גם הרבה פעמים היה לנו מזל והיינו חולים בתורות ככה שכל אחד בתורו יכל לנוח כמעט לגמרי, ועכשיו שנינו נאלצים איכשהו לתפקד (אני אפילו יותר כי אני מרגישה טיפה פחות גרוע)
נעזרתי בהזמנה של וולט וסופר, וגם ההורים שלי יבואו לטייל עם הילדים קצת בחוץ (גם על זה יש לי מצפון... אבל הילדים מרגישים טוב)
מנסה את כל הדברים הטבעיים שיש לי בבית, חליטת עלי זית שבד"כ ממש עוזרת, תמצית זרעי אשכולית, פרופוליס וכמובן סתם המון תה והמון דבש...
ובגן לא פשוט... אספנו את הקטנה מוקדם כל יום (כמו שרציתי) אבל באמת היה לה קשה וקראו לנו לבוא (שזה משמח אותי שהגננת משתפת פעולה. ממש הדגשתי שאנחנו זמינים ולא ממהרים לשום מקום ויכולים לאסוף אותה ברגע שהיא צריכה. היום הייתי בגן תוך פחות מ10 דקות מההתכתבות עם הסייעת ששלחה לי תמונה של ילדה עצובה
ממש קשה לי להיות חולה וגם להיות אמא... מנסה לעשות את המינימום אבל גם זה לא קל ובעיקר קשה לי שאני מרחמת על עצמי, נראה לי שזה קשה באותה מידה כמו העייפות והקושי הפיזי.
גם הרבה פעמים היה לנו מזל והיינו חולים בתורות ככה שכל אחד בתורו יכל לנוח כמעט לגמרי, ועכשיו שנינו נאלצים איכשהו לתפקד (אני אפילו יותר כי אני מרגישה טיפה פחות גרוע)
נעזרתי בהזמנה של וולט וסופר, וגם ההורים שלי יבואו לטייל עם הילדים קצת בחוץ (גם על זה יש לי מצפון... אבל הילדים מרגישים טוב)
מנסה את כל הדברים הטבעיים שיש לי בבית, חליטת עלי זית שבד"כ ממש עוזרת, תמצית זרעי אשכולית, פרופוליס וכמובן סתם המון תה והמון דבש...
ובגן לא פשוט... אספנו את הקטנה מוקדם כל יום (כמו שרציתי) אבל באמת היה לה קשה וקראו לנו לבוא (שזה משמח אותי שהגננת משתפת פעולה. ממש הדגשתי שאנחנו זמינים ולא ממהרים לשום מקום ויכולים לאסוף אותה ברגע שהיא צריכה. היום הייתי בגן תוך פחות מ10 דקות מההתכתבות עם הסייעת ששלחה לי תמונה של ילדה עצובה
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
יואו איזה לילה ובוקר גרועים. כותבת פה כי כבר לא נעים לי להתלונן לבעלי שגם הוא חולה...
הקטנה באה אלינו בתחילת הלילה ופשוט לא ישנה! בעלי עבר למיטה שלה כדי שלא יהיה לנו צפוף...
והיא ואני במיטה ואני רק רוצה להשתבלל ושלא יזיזו אותי ולא יגעו בי (כאבה לי הבטן + שיעולים + גלי חום) והיא פשוט כל רבע שעה התעוררה, או מחלום, או גם השתעלה, הייתה לה נזלת, רצתה שאחבק אותה ככה אבל לא ככה אבל לא עם היד הזו, עם היד השניה, ותגרדי לי את הרגל, פה! לא פה! פה! תגרדי מהר! עם הרבה אצבעות! וכל הלילה וויכוחים שאני אומרת לה שתישן כבר ותפסיק עם הדרישות או שאני מחזירה אותה למיטה שלה.. מה שעוזר לחצי שעה עד שהיא מתעוררת וכועסת על משהו שקרה בחלום. וככה שוב ושוב.
בסוף הקשבתי לפודקאסטים וספר מוקלט בערך ברצף כל הלילה... סיוט. ואז קמנו בלי כח, בעצבים, שהתחילו מזה שהיא רצתה שאקח אותה לסלון בידיים ואמרתי שאני לא יכולה לסחוב אותה כרגע. בקיצור סשן נוסף של צרחות שלה עד שהסכימה איכשהו לבוא (לעמוד על הרגליים שלי) אבל מסתבר שלא הבאתי אותה עד לספה אז שוב צרחות.
והשעה 7 בבוקר ולא נעים לי כבר מהשכנים . באמת צרחות ברמה שכבר נראה לי יזמינו לנו משטרה...
בינתיים מנסה להכין סנדוויץ' לבית ספר לגדול, לא מתייחסת בכלל לזה שהוא צופה בסרטונים כי אמרנו שנפסיק עם הסרטונים על הבוקר. בכלל, בקושי מתייחסת אליו...
ואז אמרתי לקטנה שאני אשים לה קורנפלקס, אז היא מוציאה קערה ומחזיקה אותה בצורה הכי לא יציבה ולי יש משהו ביד, אז אני אומרת לה תניחי על השולחן. והיא מנסה לדחוף לי את הקערה ליד. כי היא רוצה שאני. והקערה נופלת ונשברת.
אני מרימה אותה בעצבים לסלון כדי שלא תדרוך על הכל. שוב צרחות כי שמתי אותה על הכורסא ולא על הספה. בשלב זה בעלי קם עם כאב ראש וחום ולוקח אותה לחדר "להירגע" מה שגורם לה לצרחות אימים נוספות. איכשהו נרגעת בחדר, חוזרת, רצה למטבח שלא סיימתי לנקות שם את הרצפה. בקיצור...ככה זה המשיך. לא אפרט אבל בוקר זוועה.
וגם החלטנו היום לא לשלוח לגן כי שנינו לא מרגישים טוב ולהביא אותה ולהחזיר זה יותר מאמץ ממה שזה יתרום. חוץ מהמצב רוח הנורא שלה והחוסר שינה בלילה שלא נראה לי יתרום להישארות חלקה בגן. אז עכשיו בעלי נח ועוד מעט אבקש ממנו להחליף אותי.
נתתי לה קצת טלוויזיה, קצת סיפורים מוקלטים, קצת משחקת לבד. ביקשה שאבוא לשחק איתה אז עשיתי מאמץ לרדת לשטיח ואז שוב לא מרוצה משום דבר שאני עושה במשחק (שימי את ה"אמא" ככה! לאאאאאא לא ככה") אז הלכתי למחשב...
לא יודעת. יום הפוך.
אתמול ההורים הביאו המוווון אוכל ואני ממש מודה על זה,לפחות לא צריכה לדאוג לבשל לילדים. לנו אין תאבון גם ככה...
הקטנה באה אלינו בתחילת הלילה ופשוט לא ישנה! בעלי עבר למיטה שלה כדי שלא יהיה לנו צפוף...
והיא ואני במיטה ואני רק רוצה להשתבלל ושלא יזיזו אותי ולא יגעו בי (כאבה לי הבטן + שיעולים + גלי חום) והיא פשוט כל רבע שעה התעוררה, או מחלום, או גם השתעלה, הייתה לה נזלת, רצתה שאחבק אותה ככה אבל לא ככה אבל לא עם היד הזו, עם היד השניה, ותגרדי לי את הרגל, פה! לא פה! פה! תגרדי מהר! עם הרבה אצבעות! וכל הלילה וויכוחים שאני אומרת לה שתישן כבר ותפסיק עם הדרישות או שאני מחזירה אותה למיטה שלה.. מה שעוזר לחצי שעה עד שהיא מתעוררת וכועסת על משהו שקרה בחלום. וככה שוב ושוב.
בסוף הקשבתי לפודקאסטים וספר מוקלט בערך ברצף כל הלילה... סיוט. ואז קמנו בלי כח, בעצבים, שהתחילו מזה שהיא רצתה שאקח אותה לסלון בידיים ואמרתי שאני לא יכולה לסחוב אותה כרגע. בקיצור סשן נוסף של צרחות שלה עד שהסכימה איכשהו לבוא (לעמוד על הרגליים שלי) אבל מסתבר שלא הבאתי אותה עד לספה אז שוב צרחות.
והשעה 7 בבוקר ולא נעים לי כבר מהשכנים . באמת צרחות ברמה שכבר נראה לי יזמינו לנו משטרה...
בינתיים מנסה להכין סנדוויץ' לבית ספר לגדול, לא מתייחסת בכלל לזה שהוא צופה בסרטונים כי אמרנו שנפסיק עם הסרטונים על הבוקר. בכלל, בקושי מתייחסת אליו...
ואז אמרתי לקטנה שאני אשים לה קורנפלקס, אז היא מוציאה קערה ומחזיקה אותה בצורה הכי לא יציבה ולי יש משהו ביד, אז אני אומרת לה תניחי על השולחן. והיא מנסה לדחוף לי את הקערה ליד. כי היא רוצה שאני. והקערה נופלת ונשברת.
אני מרימה אותה בעצבים לסלון כדי שלא תדרוך על הכל. שוב צרחות כי שמתי אותה על הכורסא ולא על הספה. בשלב זה בעלי קם עם כאב ראש וחום ולוקח אותה לחדר "להירגע" מה שגורם לה לצרחות אימים נוספות. איכשהו נרגעת בחדר, חוזרת, רצה למטבח שלא סיימתי לנקות שם את הרצפה. בקיצור...ככה זה המשיך. לא אפרט אבל בוקר זוועה.
וגם החלטנו היום לא לשלוח לגן כי שנינו לא מרגישים טוב ולהביא אותה ולהחזיר זה יותר מאמץ ממה שזה יתרום. חוץ מהמצב רוח הנורא שלה והחוסר שינה בלילה שלא נראה לי יתרום להישארות חלקה בגן. אז עכשיו בעלי נח ועוד מעט אבקש ממנו להחליף אותי.
נתתי לה קצת טלוויזיה, קצת סיפורים מוקלטים, קצת משחקת לבד. ביקשה שאבוא לשחק איתה אז עשיתי מאמץ לרדת לשטיח ואז שוב לא מרוצה משום דבר שאני עושה במשחק (שימי את ה"אמא" ככה! לאאאאאא לא ככה") אז הלכתי למחשב...
לא יודעת. יום הפוך.
אתמול ההורים הביאו המוווון אוכל ואני ממש מודה על זה,לפחות לא צריכה לדאוג לבשל לילדים. לנו אין תאבון גם ככה...
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
ההתנהגות הזו זה לא משהו חדש, זה קורה גם ככה כמה פעמים ביום אבל היום הריכוז של זה לשעה הוא פשוט עולה על גדותיו לא יודעת אם זה קשור לגן, לחוסר סבלנות שלי כי אני חולה, או שגם היא מפתחת משהו.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
טוב בערך שבוע של הסתגלות, היא נשארה אתמול עד 13:30
עדיין לא נינוחה שם אבל הולכת ברצון וחוזרת במצב רוח טוב. למרות שגם התגעגעה במהלך היום.
והאמת... גם אני מתגעגעת. אני לא עובדת ובכלל כרגע מחלימה מהשפעת/קורונה שהייתה לנו. אני עדיין משתעלת ממש. אז יש לי סיבה כביכול להיות בבית... מרגישה צורך להצדיק את זה ...
ואני מתגעגעת אליה. מקפלת כביסה וחושבת לעצמי שהייתי יכולה לקפל כביסה בסדר גמור גם אם היא הייתה פה בבית...
התחלתי לכתוב כבר את המצד שני עם הדברים החיוביים... אבל נראה לי שאני צריכה קודם למצות את הגעגוע והעצב. (אוף למה עצב זה הבייסיק שלי תמיד?)
אז... עצוב לי שהיא שם בגן בלעדיי ומאתגר לה. עצוב לי שאנחנו לא הולכות ביחד לגינה כל בוקר, בנחת, מתי שבא לנו. עצוב לי שאני לא יכולה לראות מה היא עושה עכשיו, לשמוע אותה מקשקשת לעצמה ולראות את הפרצוף החמוד שלה...
ואני מפחדת שקשה לה. מפחדת שלא יתייחסו אליה כמו שמתייחסים בבית. מפחדת שאני לא אמצא עבודה נורמלית.
ובכל זאת הצד שני - זה די מעט שעות, במיוחד אחרי שכבר תהיה רגילה ללו"ז של הגן ותדע בדיוק מתי אני באה. הרבה מאד ימים בבית לא היו מוצלחים בלשון המעטה, לצאת לגינה כשבא לנו היה יוצא הרבה פעמים די מאוחר והיה נשאר מעט זמן לשחק ואז צריך לחזור להכין ארוחת צהריים. והרבה פעמים לא היה לי כח לשחק איתה, או שהייתי מנסה לעשות את עבודות הבית והיא כל רגע קוראת לי ורוצה משהו, והיה לי קשה וגם לה מבאס שאני לא פנויה אליה באמת...
אז בתקווה כשתתחיל להתחבר לגן ולצוות ולילדים יהיה לה הרבה יותר נחמד שם במהלך הבוקר
עדיין לא נינוחה שם אבל הולכת ברצון וחוזרת במצב רוח טוב. למרות שגם התגעגעה במהלך היום.
והאמת... גם אני מתגעגעת. אני לא עובדת ובכלל כרגע מחלימה מהשפעת/קורונה שהייתה לנו. אני עדיין משתעלת ממש. אז יש לי סיבה כביכול להיות בבית... מרגישה צורך להצדיק את זה ...
ואני מתגעגעת אליה. מקפלת כביסה וחושבת לעצמי שהייתי יכולה לקפל כביסה בסדר גמור גם אם היא הייתה פה בבית...
התחלתי לכתוב כבר את המצד שני עם הדברים החיוביים... אבל נראה לי שאני צריכה קודם למצות את הגעגוע והעצב. (אוף למה עצב זה הבייסיק שלי תמיד?)
אז... עצוב לי שהיא שם בגן בלעדיי ומאתגר לה. עצוב לי שאנחנו לא הולכות ביחד לגינה כל בוקר, בנחת, מתי שבא לנו. עצוב לי שאני לא יכולה לראות מה היא עושה עכשיו, לשמוע אותה מקשקשת לעצמה ולראות את הפרצוף החמוד שלה...
ואני מפחדת שקשה לה. מפחדת שלא יתייחסו אליה כמו שמתייחסים בבית. מפחדת שאני לא אמצא עבודה נורמלית.
ובכל זאת הצד שני - זה די מעט שעות, במיוחד אחרי שכבר תהיה רגילה ללו"ז של הגן ותדע בדיוק מתי אני באה. הרבה מאד ימים בבית לא היו מוצלחים בלשון המעטה, לצאת לגינה כשבא לנו היה יוצא הרבה פעמים די מאוחר והיה נשאר מעט זמן לשחק ואז צריך לחזור להכין ארוחת צהריים. והרבה פעמים לא היה לי כח לשחק איתה, או שהייתי מנסה לעשות את עבודות הבית והיא כל רגע קוראת לי ורוצה משהו, והיה לי קשה וגם לה מבאס שאני לא פנויה אליה באמת...
אז בתקווה כשתתחיל להתחבר לגן ולצוות ולילדים יהיה לה הרבה יותר נחמד שם במהלך הבוקר
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
קצת מחשבות על הצד הפרקטי של הבקרים...
היה לי נורא נורא קשה בשבוע האחרון לקום מוקדם ולהכין 2 קופסאות אוכל, משום מה הקופסאות אוכל זה הדבר שהכי מכביד עליי. מעניין שגם כשהייתי תלמידה בעצמי, ואמא שלי הכינה לי את הלחמניה לבית ספר, תמיד הרגשתי שאין לה כח לזה.
קודם כל אני תמיד מרגישה אחריות גדולה לעשות את זה, אז כבר מאז שהייתי מכינה לגדול כשהתחיל גן חובה, זה הדבר הראשון שעשיתי על הבוקר, כדי לוודא שזה נעשה וגם כדי לשחרר את הלחץ מהמשימה הזו (בגן חובה הוא רב השנה רצה חמאת בוטנים עם דבש... קל, ועדיין)
אז עכשיו כשיש לי 2 קופסאות להכין, וכל מסגרת גם עם רשימת אלרגנים שונה, זה קשה.
בן הזוג עוד יותר גרוע ממני בלקום בבוקר.
אז אתמול סוף סוף סידרתי את הבית אחרי המחלה, ואפילו זה שהסלון מסודר עזר לי איכשהו להרגיש יותר מאורגנת במטבח. דבר שני שעשיתי, החלטתי שזה בסדר להכין מקלות גזר ערב מראש (הקטנה אוהבת בקופסא שלה). אז הכנתי, עטפתי טוב טוב בשקית אוכל ובבוקר כשהעברתי את זה לקופסא זה הרגיש לי ממש טרי.
זה כאילו לוקח 2 דקות לקלף ולחתוך גזר אבל זה פשוט מבאס אותי נורא על הבוקר... אפילו ברמה שלא בא לי לשטוף את הגזר כי המים קרים. הכל מעייף ורגיש בבוקר.
אתמול בערב גם גרגרנו רימון שלם והעברנו לקופסא אטומה, אז גם בקלות עם כפית בבוקר שמתי לקטנה בתא בקופסא, היא ממש אוהבת רימון וזה מאד משמח אותה שיש לה רימון בגן. לגדול שטפתי מראש את העגבניות שרי והבצל הירוק בשביל הסנדוויץ' וגם זה עזר לי. מסתבר שאני לא אוהבת לשטוף ירקות מוקדם בבוקר : ) ומלאתי לשניהם את הבקבוקים בערב ושמתי על השיש.
עוד הכנה מראש שאני באמת תמיד עושה זה להכין לעצמי סט בגדים כולל הכל (חזיה, חגורה, שרשרת מתאימה אם בא לי, כל פרט שצריך אני מכינה יחד עם החולצה והמכנסיים) .
זה ממש מעניין, איך שזה עובד. כי אתמול כשהכנתי בערב, ממש ראיתי שזה לקח בדיוק 10 שניות. אז זה כאילו מצחיק - כביכול מה כבר חסכתי? בבוקר יש לי את אותן 10 שניות, לא?
אבל זה לא ככה. קודם כל עצם הידיעה שיש לי את זה מוכן, נותנת לי רוגע ממשי.
בנוסף, איכשהו זה שיש לי את הסט מחוץ לארון ואני פשוט ניגשת ישר להתלבש, ולא מתחילה להתעסק ולעמוד מול הארון, עושה את זה יותר נוח ואסוף. לא בטוחה שאני יודעת איך להסביר.
(וזה לא שהבגדים שאני לובשת מורכבים או אופנתיים במיוחד... יש לי ערמת חולצות, ערמת מכנסיים שהרב מתאימים אלה לאלה)
עוד יתרון זה שכשאני מוציאה את הבגדים בערב אני יכולה לחשוב על פרטים קטנים יחסית - נגיד מכנסיים בהירים עדיף עם תחתונים בהירים ואז אני יכולה לגלות שנניח אין תחתונים מתאימים ולבחור במכנסיים אחרים. או שאני פתאום מגלה כתם על החולצה אז בוחרת אחת אחרת, ולא צריכה לגלות את כל הדברים האלה בבוקר, בין שאר המשימות.
היה לי נורא נורא קשה בשבוע האחרון לקום מוקדם ולהכין 2 קופסאות אוכל, משום מה הקופסאות אוכל זה הדבר שהכי מכביד עליי. מעניין שגם כשהייתי תלמידה בעצמי, ואמא שלי הכינה לי את הלחמניה לבית ספר, תמיד הרגשתי שאין לה כח לזה.
קודם כל אני תמיד מרגישה אחריות גדולה לעשות את זה, אז כבר מאז שהייתי מכינה לגדול כשהתחיל גן חובה, זה הדבר הראשון שעשיתי על הבוקר, כדי לוודא שזה נעשה וגם כדי לשחרר את הלחץ מהמשימה הזו (בגן חובה הוא רב השנה רצה חמאת בוטנים עם דבש... קל, ועדיין)
אז עכשיו כשיש לי 2 קופסאות להכין, וכל מסגרת גם עם רשימת אלרגנים שונה, זה קשה.
בן הזוג עוד יותר גרוע ממני בלקום בבוקר.
אז אתמול סוף סוף סידרתי את הבית אחרי המחלה, ואפילו זה שהסלון מסודר עזר לי איכשהו להרגיש יותר מאורגנת במטבח. דבר שני שעשיתי, החלטתי שזה בסדר להכין מקלות גזר ערב מראש (הקטנה אוהבת בקופסא שלה). אז הכנתי, עטפתי טוב טוב בשקית אוכל ובבוקר כשהעברתי את זה לקופסא זה הרגיש לי ממש טרי.
זה כאילו לוקח 2 דקות לקלף ולחתוך גזר אבל זה פשוט מבאס אותי נורא על הבוקר... אפילו ברמה שלא בא לי לשטוף את הגזר כי המים קרים. הכל מעייף ורגיש בבוקר.
אתמול בערב גם גרגרנו רימון שלם והעברנו לקופסא אטומה, אז גם בקלות עם כפית בבוקר שמתי לקטנה בתא בקופסא, היא ממש אוהבת רימון וזה מאד משמח אותה שיש לה רימון בגן. לגדול שטפתי מראש את העגבניות שרי והבצל הירוק בשביל הסנדוויץ' וגם זה עזר לי. מסתבר שאני לא אוהבת לשטוף ירקות מוקדם בבוקר : ) ומלאתי לשניהם את הבקבוקים בערב ושמתי על השיש.
עוד הכנה מראש שאני באמת תמיד עושה זה להכין לעצמי סט בגדים כולל הכל (חזיה, חגורה, שרשרת מתאימה אם בא לי, כל פרט שצריך אני מכינה יחד עם החולצה והמכנסיים) .
זה ממש מעניין, איך שזה עובד. כי אתמול כשהכנתי בערב, ממש ראיתי שזה לקח בדיוק 10 שניות. אז זה כאילו מצחיק - כביכול מה כבר חסכתי? בבוקר יש לי את אותן 10 שניות, לא?
אבל זה לא ככה. קודם כל עצם הידיעה שיש לי את זה מוכן, נותנת לי רוגע ממשי.
בנוסף, איכשהו זה שיש לי את הסט מחוץ לארון ואני פשוט ניגשת ישר להתלבש, ולא מתחילה להתעסק ולעמוד מול הארון, עושה את זה יותר נוח ואסוף. לא בטוחה שאני יודעת איך להסביר.
(וזה לא שהבגדים שאני לובשת מורכבים או אופנתיים במיוחד... יש לי ערמת חולצות, ערמת מכנסיים שהרב מתאימים אלה לאלה)
עוד יתרון זה שכשאני מוציאה את הבגדים בערב אני יכולה לחשוב על פרטים קטנים יחסית - נגיד מכנסיים בהירים עדיף עם תחתונים בהירים ואז אני יכולה לגלות שנניח אין תחתונים מתאימים ולבחור במכנסיים אחרים. או שאני פתאום מגלה כתם על החולצה אז בוחרת אחת אחרת, ולא צריכה לגלות את כל הדברים האלה בבוקר, בין שאר המשימות.
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
גם אנחנו נכנסנו לגן עירייה אחרי שלוש שנים בבית:)
ובעצם, זו גם כניסה ראשונה למסגרת בכלל. ז"א, זה הבן הבכור.
הגן באמת מעולה מעולה. ועשינו קליטה (יחסית) איטית שעברה טוב מאוד. הוא ממש נהנה שם ואני רואה שזה משפיע עליו בצורה טובה.
אבל אני, עם איזה כאב לב הייתי צריכה להתמודד. אין לתאר
כאילו נותק לי חלק מהגוף
אני מאוד שלמה עם מה שקורה כאן עכשיו, וזה נותן לי הרבה דברים שאני מבינה שהייתי זקוקה להם, ומשחרר אותי מהרבה דברים שאני מבינה עכשיו שמאוד העמיסו עלי, ועדיין
טוב לי לא להיות מוטרדת מהתוכניות שלנו לשבוע, ולנסות לגרד שוב ושוב אנשים להיפגש איתם
טוב לי לא לבלות שעות על שעות בגינות חמות כשלא נוח לי
טוב לי להעביר איתו זמן נינוח רק בבית, בלי הצורך לצאת
טוב לי שיש לי אפשרות לסדר את הבית ובכלל את ניהול הבית כולל ניקיון וקניות ואוכל
טוב לי שיש לי זמן להתפתחות שלי לקראת עבודה
טוב לו שיש לו הרבה אפשרויות חברתיות ואני רואה שהוא מפיק מזה הרבה ונפתח.
טוב לו שיש לו הרבה זמן פעיל בלי להיות תלוי בי
ועם כל זה, ברור לי שמקומם של הילדים בבית, עם אבא ואמא, וששם הלב, בהינתן שהיה אפשר לקבל את שאר הצרכים שלו ושלי במסגרת הזאת.
ובאמת אצלינו לא קיבלנו הרבה צרכים. וזה עוזר לי לנשום בתוך הכאב הזה ולאט לאט הוא נרגע. אבל זה באמת לא פשוט.
שמחה שגם השתחררתי מאיזה שיפוט שהיה לי על אימהות ששולחות למסגרת שלא שמתי לב אליו בכלל. השתחרר השיפוט הזה לגמרי, לא משנה עם מישהי הכניסה בגיל כלום או בגיל 3. מרגישה שנכנסתי לסירה אחת עם כל האימהות שחיות בסיטואציה שיש כמעט תמיד איזה כאב- או ויתור על צרכים רבים, או פרידה מוקדמת מידי הילדים.
ובעצם, זו גם כניסה ראשונה למסגרת בכלל. ז"א, זה הבן הבכור.
הגן באמת מעולה מעולה. ועשינו קליטה (יחסית) איטית שעברה טוב מאוד. הוא ממש נהנה שם ואני רואה שזה משפיע עליו בצורה טובה.
אבל אני, עם איזה כאב לב הייתי צריכה להתמודד. אין לתאר
כאילו נותק לי חלק מהגוף
אני מאוד שלמה עם מה שקורה כאן עכשיו, וזה נותן לי הרבה דברים שאני מבינה שהייתי זקוקה להם, ומשחרר אותי מהרבה דברים שאני מבינה עכשיו שמאוד העמיסו עלי, ועדיין
טוב לי לא להיות מוטרדת מהתוכניות שלנו לשבוע, ולנסות לגרד שוב ושוב אנשים להיפגש איתם
טוב לי לא לבלות שעות על שעות בגינות חמות כשלא נוח לי
טוב לי להעביר איתו זמן נינוח רק בבית, בלי הצורך לצאת
טוב לי שיש לי אפשרות לסדר את הבית ובכלל את ניהול הבית כולל ניקיון וקניות ואוכל
טוב לי שיש לי זמן להתפתחות שלי לקראת עבודה
טוב לו שיש לו הרבה אפשרויות חברתיות ואני רואה שהוא מפיק מזה הרבה ונפתח.
טוב לו שיש לו הרבה זמן פעיל בלי להיות תלוי בי
ועם כל זה, ברור לי שמקומם של הילדים בבית, עם אבא ואמא, וששם הלב, בהינתן שהיה אפשר לקבל את שאר הצרכים שלו ושלי במסגרת הזאת.
ובאמת אצלינו לא קיבלנו הרבה צרכים. וזה עוזר לי לנשום בתוך הכאב הזה ולאט לאט הוא נרגע. אבל זה באמת לא פשוט.
שמחה שגם השתחררתי מאיזה שיפוט שהיה לי על אימהות ששולחות למסגרת שלא שמתי לב אליו בכלל. השתחרר השיפוט הזה לגמרי, לא משנה עם מישהי הכניסה בגיל כלום או בגיל 3. מרגישה שנכנסתי לסירה אחת עם כל האימהות שחיות בסיטואציה שיש כמעט תמיד איזה כאב- או ויתור על צרכים רבים, או פרידה מוקדמת מידי הילדים.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם
Re: ניחוח אדמה אחרי הגשם
טוב לי לא לבלות שעות על שעות בגינות חמות כשלא נוח לי
טוב לי להעביר איתו זמן נינוח רק בבית, בלי הצורך לצאת
טוב לי שיש לי אפשרות לסדר את הבית ובכלל את ניהול הבית כולל ניקיון וקניות ואוכל
טוב לי שיש לי זמן להתפתחות שלי לקראת עבודה
מסכימה ! מרגישה ככה מאד, במיוחד לגבי ניהול הבית וגם התפתחות לקראת עבודה.
וגם מסכימה שהיו הרבה צרכים בשהייה בית, שלא סופקו עד הסוף, גם בשבילה וגם בשבילי.
לנו כן היו אנשים להיפגש איתם, אבל בילד הראשון באמת לא היה והייתי צריכה "לגרד" אנשים להיפגש איתם, ולא באמת היה לי כח לזה.
אנחנו בסירה ממש דומה שמחה לשמוע שהולך טוב לקטן שלך ושהוא ממש נהנה.
אני חושבת שזה מה שעושה את ההבדל בהרגשה, כי אצלי היא לא נהנית במיוחד עדיין. ואני דואגת לה. אני יודעת שהיא לא מראה אפילו אחוז אחד מהאישיות שלה בגן עדיין, היא לא משחקת... בקושי מדברת עם הגננות. והגן בסדר יחסית, נחשב טוב, הגננת עצמה טובה. אבל בגדול הצוות לא מדהים, סביר. אני מתגעגעת כל כך לגן המהמם שהיה לגדול שלי. עם צוות מושלם, סייעות קלילות וצעירות ואכפתיות שממש עשו אווירה טובה, שיחקו ממש עם הילדים, הקשיבו, תיווכו, שידלו. בינתיים הילדה שלי יושבת בצד ומתביישת ואני לא יודעת כמה באמת מנסים לעודד אותה להשתתף ולשחק. הסייעות בסגנון חינוכי מיושן כזה...
טוב לי להעביר איתו זמן נינוח רק בבית, בלי הצורך לצאת
טוב לי שיש לי אפשרות לסדר את הבית ובכלל את ניהול הבית כולל ניקיון וקניות ואוכל
טוב לי שיש לי זמן להתפתחות שלי לקראת עבודה
מסכימה ! מרגישה ככה מאד, במיוחד לגבי ניהול הבית וגם התפתחות לקראת עבודה.
וגם מסכימה שהיו הרבה צרכים בשהייה בית, שלא סופקו עד הסוף, גם בשבילה וגם בשבילי.
לנו כן היו אנשים להיפגש איתם, אבל בילד הראשון באמת לא היה והייתי צריכה "לגרד" אנשים להיפגש איתם, ולא באמת היה לי כח לזה.
אנחנו בסירה ממש דומה שמחה לשמוע שהולך טוב לקטן שלך ושהוא ממש נהנה.
אני חושבת שזה מה שעושה את ההבדל בהרגשה, כי אצלי היא לא נהנית במיוחד עדיין. ואני דואגת לה. אני יודעת שהיא לא מראה אפילו אחוז אחד מהאישיות שלה בגן עדיין, היא לא משחקת... בקושי מדברת עם הגננות. והגן בסדר יחסית, נחשב טוב, הגננת עצמה טובה. אבל בגדול הצוות לא מדהים, סביר. אני מתגעגעת כל כך לגן המהמם שהיה לגדול שלי. עם צוות מושלם, סייעות קלילות וצעירות ואכפתיות שממש עשו אווירה טובה, שיחקו ממש עם הילדים, הקשיבו, תיווכו, שידלו. בינתיים הילדה שלי יושבת בצד ומתביישת ואני לא יודעת כמה באמת מנסים לעודד אותה להשתתף ולשחק. הסייעות בסגנון חינוכי מיושן כזה...