דף 15 מתוך 16
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 25 פברואר 2013, 12:39
על ידי מיכאלה*
חצי שעה אחר כך גיליתי את עצמי
מוזר!
זה אמור היה להיות "מצאתי את עצמי". פרויד היה עושה מהדף הזה מטעמים.
נסי במקום רימון אחד שניים, ושייק גדול, ואולי עוד משהו אם חסר לך. סיימת לאכול? נסי לנשנש עוד כמה אגוזים ותבדקי אם זה מתאים ונחוץ או שזה בעודף ואז תעצרי.
כן, נראה לי שיש פה עניין תפיסתי לגבי כמויות. ולא שיש לי חרדת כמויות, אבל משום מה אני מכינה לעצמי (תמיד) מעט אוכל.
אלא הוא גורם באופן אקטיבי לתחושה מסוימת ומתסכלת של רעב.
אולי אחרי האכילה. אפילו ממש מיד אחרי הביס האחרון. אבל אם אני מנסה לחשוב מה עושה לי טוב בבורקס, זה שהוא- חם, פריך, לעיס.
עוד אגוזים, עוד פירות, עוד עלים
אז זהו, זה בטח לא ריאלי, בעיקר במצבי הנוכחי, אבל מתחשק לי פשוט לאכול כדי לשבוע ולא לנשנש ללא הרף כל היום. אבל אני אנסה. אנסה ואדווח.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 25 פברואר 2013, 12:43
על ידי גוגוס*
משום מה אני מכינה לעצמי (תמיד) מעט אוכל
אפשר לנסות להציף את זה ולראות מה יוצא לך משם במקום להסתפק ב"משום מה". זה הרי משום משהו... מוזמנת אם זה מתאים לך. אני שומעת.
מתחשק לי פשוט לאכול כדי לשבוע
מריעה למשימה הזו. מזמינה אותך לבדוק למה בעצם זה לא קורה.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 25 פברואר 2013, 21:38
על ידי פלוני_אלמונית*
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אני
אישה במסע, וגם רשמתי קודם על מזונות כבדים.
אז קודם כל, בשמת לא שולחת לקנות מלא ביצים וחלב. היא טוענת שחלב ראוי הוא כמעט לא נגיש בימינו, וגם ביצים. במובן הזה זה דף מתסכל, הדף בעצם טוען שאוכל טבעי כמו שהוא אמור להיות לא נגיש.
מה שאניא והבת בדף זה את הרצינות וכובד הראש שבו מתעסקים בנושא. בדף אחר בנושא בשמת רשמה שלו היא הייתה יודעת איך עלולה להשפיע התזונה שלה על הבן שלה, היא הייתה משלמת לאישה אחרת שתבשל בשבילה. כך שזו בהחלט הצעה רצינית.
ואם מה שאת רוצה זה מאכלים כבדים, למה לא להכין אותם?
נניח, להכין סיר
גדול עם פירה, ובבוקר לחמם אותו תוך דקה וחצי במיקרוגל, ולאכול מנה של פירה עם מלא חמאה.
או להכין כבד עוף עם בצל (אורגני אם אפשר. כבד לא אורגני זה ממש רעיל. ואל שאני אף פעם לא אכלתי אותו. אורגני יקר ממש) בכמות גדולה מראש.
ומסכימה עם גוגוס בנוגע ללבחון את ה"משום מה". אני הייתי מציעה לנסות להכין במשך שבוע ולשים בצלחת פי שניים אוכל ממה שאת חושבת שאת אמורה לאכול, ונסות גם לאכול אותו. מה יקרה אז?
מתחשק לי פשוט לאכול כדי לשבוע
מריעה למשימה הזו. מזמינה אותך לבדוק למה בעצם זה לא קורה.
!!! מסכימה.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 09:23
על ידי גוגוס*
דרעק. חזר לי כאב הגב...
תובנות גדולות זה אחלה אבל כנראה לא מספיק בשביל להחזיק שינוי לאורך זמן.
צריך גם לפעול.
דווקא פעלתי אבל אולי מאוחר מדי ואולי בלי הבסיס הרגשי המתבקש.
הלכתי אתמול לרקוד. היה על הפנים. לא יודעת מה קרה למדריך, שם מוסיקה שהרימה אותנו ואז קרסה, ככה פעם אחר פעם.
אחרי שעה יצאתי ומצאתי בחוץ עוד שניים שחשבו כמוני והיו בדרך הביתה.
קצת שמחתי לגלות שזה לא אני (שבאה עקומה קצת, זו האמת), זו המוסיקה.
חזרתי הביתה והחלטתי לשוב להליכות הבוקר והיוגה שלי.
שמתי שעון על חמש, קמתי, התמתחתי, צעדתי שעה בקור אבל גם בשקט והשלווה, חזרתי לעוד חצי שעה של יוגה ואז שמתי לב שהגב שלי שוב מאובן כולו. חשדתי בזה כבר כמה ימים אבל לא התחשק לי לדעת.
מקווה להתמיד בהליכות האלה בבוקר. התחלה אחרת לגמרי של הבוקר ושכל היום כולו.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 09:37
על ידי תפוזית*
_דרעק. חזר לי כאב הגב...
תובנות גדולות זה אחלה אבל כנראה לא מספיק בשביל להחזיק שינוי לאורך זמן.
צריך גם לפעול_
סומכת עלייך שתמצאי את הדרך חזרה לבריאות - בדרך למעלה יש לפעמים קצת ירידות, את יודעת... ובינתיים שולחת איחולי הבראה וחיבוק!
חוצמזה, מעדכנת בקצרה שהניסוי שלי (להפסיק שוב לגמרי עם המתוק, ובעיקר השוקולד...) - הוא עדיין בגדר ניסוי... כלומר, אני מתבוננת במה שקורה, משתדלת להיות קשובה לעצמי ולגוף. לא תמיד נאמנה למה שהגוף משדר - למשל הבוקר התעוררתי ואירגנתי את הילדים, בכלל לא רציתי לאכול. אבל הם השאירו איזה וופל שלא נאכל על השיש (אוף, משלוחי המנות האלה - איזה סיוט
) - ובלי לחשוב יותר מדי אכלתי אותו. אבל אני כן מודעת למה שהגוף משדר. אז ראיתי שזה בכלל לא מה שרציתי, וידעתי שיכולתי להרגיש הרבה יותר טוב בלי להכניס את הוופל הזה לפה. אח"כ, בגלל שהתיאבון כבר נפתח, הקדשתי לעצמי כמה דקות כדי להכין סלט טעים (חסה, ירקות ופירות) - כדי שיהיה לי משהו טעים ובריא זמין, ולא אחזור על הטעות ממקודם. אז גם זה משהו...!
שיהיה לכולכן יום נפלא
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 12:24
על ידי גוגוס*
תודה, תפוזית.
הניסוי שלך מקסים. איזה כיף לך שיצא לך ממנו משהו כל כך יפה ומועיל.
אני קוראת לזה צריבה. את יכולה לצרוב חוויה חיובית בעזרת ניסוי פרידה ואת יכולה לצרוב חוויה שלילית (לתזכורת) בעזרת ניסוי הוספה.
כשנפרדים, אפילו לזמן קצר, ממשהו מזיק, הגוף מדבר ואפשר אחר כך להיזכר בזה. זה מחזיק מעמד לפרק זמן מוגבל אבל תמיד נשאר מזה משהו ולאורך זמן דברים משתנים. בגלל זה אני כל כך אוהבת ניסויים קצרי טווח.
בניסוי פרידה הבא אפשר כבר לשכלל את החוויה ולהעמיק אותה.
בניסוי הוספה את עושה משהו עודף ומקשיבה לתגובה של הגוף שגם אותה תמיד שווה לזכור כי הגוף ירצה להימנע מזה בפעם הבאה.
אני חושבת שהדרך הכי טובה ללכת בה היא להשתדל לשמור על קווי התזונה שלנו ותוך כדי להעתיר על עצמנו חוויות צריבה, לפי החשק. לפעמים יש חשק במשהו חיובי ומשמח שמתכתב עם מצב הרוח ולפעמים, כשקורס לנו, אפשר לעשות בזה שימוש לצורך צריבה שלילית וכך לפחות להפיק תועלת כלשהי מהקריסה.
משתפת אותך בחוויה דומה שקרתה לי בשבוע שעבר. הלכתי לעבוד בספרייה ובחרתי לקנות לעצמי שוקולד (*ראי הערה בסוף בנוגע לשפה). קניתי חבילה די גדולה ולאורך יום העבודה שלי חיסלתי את כולה בשיטתיות. בסוף היום, וממש עד שהלכתי לישון, הרגשתי ממש רע. הייתי מפוצצת בליחה מגעילה והרגשתי כבדה ועצובה.
היום הגעתי שוב לספרייה ושוב חציתי את אותה חנות שוקולד. הטייס האוטומטי שלי כמעט נכנס פנימה אבל משהו עצר אותי. הציף אותי בן רגע ובאופן לא נשלט הזיכרון של הפעם הקודמת והלכתי משם. היתה לי צריבה שלילית עם אפקט חיובי ביותר
- הערת שפה, אגב הדיון עם מיכאלה (תודה, מיכאלה, גרמת לי לשים לב) - בהתחלה כתבתי "ומשום מה מצאתי את עצמי קונה..." ותיקנתי למה שתיקנתי. שום "מצאתי את עצמי" ושום "משום מה". פשוט כיביתי את הכפתור של המודעות וצעדתי פנימה. מיכאלה, אני לא אומרת שככה זה גם אצלך. אבל ככה זה אצלי ואני מרגישה שהשימוש שלי בשפה שמדייקת את החוויה מגדיל את היכולת שלי לקחת על זה אחריות. אז תודה שוב.
תפוזית, שיהיה יום נפלא גם לך @}
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 13:31
על ידי ממ*
אבל הם השאירו איזה וופל שלא נאכל על השיש (אוף, משלוחי המנות האלה - איזה סיוט)
את יודעת מה עושים עם משלוחי מנות? זורקים לפח (טוב, נו, אפשר לתת לילדים לאכול קצת עם התרגשות פורים. אחר כך זה עולה לארון נחבא, ובלילה--לפח).
לממתקים/אוכל זבלי אין ישות, אין סוכנות, אין רצון, ואין כוח. את כל זה יש לנו. לא הם קובעים, אנחנו קובעות
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 13:32
על ידי ממ*
דרעק. חזר לי כאב הגב...
אוי, גוגוס, מקווה שתרגישי טוב במהרה!
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 13:58
על ידי מצ'רה*
חייתי פרק זמן עם קופים.
(מסוקרנת)
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 14:18
על ידי גוגוס*
לממתקים/אוכל זבלי אין ישות, אין סוכנות, אין רצון, ואין כוח
ממ, הרגת אותי מצחוק... לולא ידעתי במה את עוסקת הייתי מנחשת שאת... אקדמאית
<ה"סוכנות" מסגירה אותך לגמרי>
ותודה על האיחולים. מאחלת לעצמי גם.
מצ'רה
טיילתי בדרום אמריקה ונתקעתי בבוליביה במן מקום כזה שמטפח בעלי חיים שניצלו משבי. החיות נמצאות לגמרי בטבע הפראי אבל בגלל שמספקים להן אוכל הן נשארות באותה סביבה. זה פשוט יותר קל. חלק קטן מהחיות לא משוחררות כי הן ניצלו מקרקסים ויש חשש לחייהן בהחזרה חופשית לטבע. אבל חלק הארי של בעלי החיים שהיו שם זה קופים מכל מיני סוגים, חופשיים לגמרי. התנדבתי שם והיה קשה להיפרד. מתי עוד יצא לי לצאת לטיול עם פומה קשורה ברצועה במעבה היער או לשכב על גדת הנהר עם זרועות שלוחות לצדדים, כשעל כל אחת מהן מניח קוף ארוך גפיים את ראשו?
מעבר לחוויה למדתי המון על בעלי חיים בהתנסות בלתי אמצעית לחלוטין. בלתי נשכח...
בדיוק לפני שבוע נזכרתי בזה אחרי שגיליתי שאחת המתנדבות איתי הפכה למיליונרית, התמונה שלה התפרסמה בעיתון כשכולה מתוקתקת מכף רגל ועד ראש, ולא יכולתי שלא להיזכר באיזה מצבים אני ראיתי אותה ובמה היא היתה מרוחה... הצחיק אותי נורא.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 14:34
על ידי ממ*
<ה"סוכנות" מסגירה אותך לגמרי>
גוגוס, אני נשבעת לך שהיססתי לפני שהשתמשתי בביטוי הזה, מתוך ידיעה שהאקדמאיות יזהו אקדמית
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 18:17
על ידי מיכל_בז*
<ה"סוכנות" מסגירה אותך לגמרי>
אצלנו במקרא לא משתמשים.
גוגס, אני מצטערת לשמוע על כאב הגב. מה שכן, מנסיוני בכאבים, כדאי לשים לב אם בסך הכול נרשמת מגמת עליה. הדברים האלה נוטים ללכת כמה צעדים קדימה ואז אחורה, אז שווה להסתכל על זה ממעוף הציפור.
רציתי לשתף שאני מדשדשת. אני חושבת שאני יכולה להגיד שיש לי נטייה לבולמוסיות. בינינו, סוג של הפרעת אכילה. ואני גם באמת בורחת לאוכל בכל הזדמנות.
אבל אני לא מוותרת, ממש לא. אני מרגישה שבמובנים מסוימים אני נמצאת בתהליך של חיי, רק שאני ממציאה את הדרך תוך כדי הליכה. אבל אולי אלה החיים? (תהתה מיכל בעודה שוכבת באחו בשמלה לבנה ומעליה חגו הדבורים).
גוגוס, גם אצלכם אביב?
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 18:35
על ידי גוגוס*
אצלנו במקרא לא משתמשים.
אולי אצל אלו שעוסקים בחשיבה ביקורתית על המקרא
מנסיוני בכאבים, כדאי לשים לב אם בסך הכול נרשמת מגמת עליה. הדברים האלה נוטים ללכת כמה צעדים קדימה ואז אחורה
הא, באמת? לא ידעתי. כי כן, זה לא חזר אחורה עד הסוף. זה בערך באמצע הדרך בין ההכי פחות כואב להכי כואב שהיה לי. יש לך מושג למה זה קורה? סקרנית...
אני מרגישה שבמובנים מסוימים אני נמצאת בתהליך של חיי, רק שאני ממציאה את הדרך תוך כדי הליכה
דרלינג, אין דרך אחרת. זה מה שיש וגם הכי טוב שיש בו זמנית.
גוגוס, גם אצלכם אביב?
סוג של... עד כמה שיכול להיות אביב באנגליה בפברואר
העצים והשיחים, במקום להיות ערומים ומסכנים, מתחילים להתכסות בשכבה של חוזק. אין דרך אחרת לתאר את זה. יש אפילו ניצני עלים פה ושם. בדיוק שאלת בשבוע של קור עז, משהו מצמית ממש. אבל כשהגענו לכאן לפני שבועיים כמעט דווקא היה נעים מאוד. ככה זה לגור על אי - המילה "ממוזג" מקבלת משמעות חדשה.
אני חושבת להכריז על האביב ברגע שאראה סנאי ראשון. כל זמן שהחמודים האלה מתחבאים זה כנראה עוד חורף.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 18:52
על ידי ממ*
_<ה"סוכנות" מסגירה אותך לגמרי>
אצלנו במקרא לא משתמשים._
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 26 פברואר 2013, 22:25
על ידי סגולה*
גוגוס - חזרת!! איזה כיף!!
(הצתה קצת מאוחרת יש לי, אבל ניסיתי להשלים...)
לא מצטטת כי ייקח לי יובלות לחפש , אבל דיברת על הדחקה של רצון לאכול יתר על המידה על ידי , למשל , השקעה בעבודה ועל זה שזו לא התמודדות אמיתית. וזו בדיוק ההתמודדות שלי עכשיו וזה באמת נכון. בגלל שאני אמא ומורה ליוגה , כשאני מלמדת הרבה או אפילו מעט אני מרזה די בצ'יק ואפילו לא ממש צריכה לעשות משהו בשביל זה . די סמוך לפרידה האחרונה שלך , עזבתי מקום שבו לימדתי , האמהות קראה לי . מאז אני מעלה במשקל , לאט אבל בטוח ועליתי כבר שלושה קילו. יחד עם עוד איזה 3 שנותרו מההריון. לא נעים לא נורא .
אני יפה. זו אולי פעם ראשונה שאני אומרת את זה בקול. בכל זאת, ניק בדוי והכל .
אני לגמרי יכולה להסתכל על עצמי במראה ולהצליח להתעלם מהמשקל העולה אם אני רוצה בכך. אבל עכשיו כבר קצת קשה לי. כי אני עייפה. היינו השבוע בנופש משפחתי והיה קסום ובכל זאת בכל התמונות אני נראית מבוגרת כזאת, עייפה, נטולת כוחות וחשק וככה אני מרגישה לאחרונה . עייפה. עייפה. אני אוכלת ג'אנק במודעות מלאה , אפילו לא כזה שטעים לי במיוחד או מתוך איזה שהוא רעב. סתם. סתם. סתם. למלא איזה חור. אתמול הציעו לי ללמד במקום שאני מחכה כבר זמן מה שכבר יתפנו שיעורים מסוימים ויציעו לי אותם. במקום לקפוץ על ההצעה אני מתלבטת. מרגישה עייפה ולא מתאימה . חסרת אנרגיות להעביר . חסרת רצון ומרץ.
היום הצלחתי, בעזרת המורה המהמם שלי לוותר על שנת צהריים ובמקומה לתרגל . הרגשתי טוב. הרגשתי בדייט עם עצמי. השמש ליטפה אותי ונהניתי מכל רגע וכשהילדים התעוררו מהשנצ הייתי קצת יותר אנרגטית . מן הסתם זה גם מזג האויר והשמש. ולא אכלתי ג'אנק היום. ולא אכלתי יותר ממה שצריך. וערב עכשיו ואני טיפונת רעבה , רעב שנעים ללכת לישון איתו. והנה הדף החיוני הזה חזר ואני כולי תקווה לדרך שתמלא אותי חיוניות וערנות. תודה על ההקשבה ולילה טוב. התגעגעתי.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 27 פברואר 2013, 08:59
על ידי מצ'רה*
אני ממש שמחה ששאלתי!
מכירה את זה?
ארקס הצלת בע''ח בגואטמלה בלוג
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 27 פברואר 2013, 10:56
על ידי גוגוס*
מצ'רה, תודה. הלכתי לקרוא. איזה קסם...
הרבה דברים דומים בחוויה.
פינוק על הבוקר @}
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 27 פברואר 2013, 11:05
על ידי גוגוס*
הי סגולה יקרה, איזה כיף לראות אותך שוב.
השקעה בעבודה ועל זה שזו לא התמודדות אמיתית
אני שמחה שלא ציטטת אלא כתבת כמו שהבנת את זה. ראיתי את זה דרך העיניים שלך וזה גרם לי לחשוב מחשבה הפוכה, מעניין מה דעתך.
אני חושבת שאנחנו אמורים להיות עסוקים. נראה לי שבתרבות שלנו יש את סיפור גן העדן, ובעיקר הגירוש ממנו, אולי גם כדי להצדיק את זה שאנחנו כל כך עסוקים. בהגנה על עצמנו, בהשגת אוכל, בשכלולים והמצאות. אולי זה החלק שלנו שהוא לא חיה, שהוא אנושי. ובאמת כאשר עסוקים לא אוכלים, בטח לא כמויות שמרגישות כמו בליסה.
אני רואה אצלי הרבה אכילת-הפסקה. זו לא אכילה מתוך שעמום או רגש אלא פשוט צורך לעצור רגע את הזמן. קשה לי לעצור את הזמן באמת ופשוט לשבת ולהתבונן או לחשוב. אני זקוקה לעשייה גם בהפסקה מעשייה, רק מסוג אחר.
מה נשאר? מה הכי קרוב? אוכל.
טוב, כמו שאת רואה, מחשבה חצי אפויה, אבל יש שם משהו. שלפעמים עיסוק מדחיק את הבעיות ולפעמים הוא הדבר הטבעי שמראה איך אנחנו אמורים להתנהל. מעולם לא התחברתי לרצון או הצורך להעביר את חיי בשכיבה על ערסל. אני נרתעת מאוד מעומס אבל לא מעיסוק, עניין, משמעות. לאורך זמן אני מתקשה למצוא אותם מהנדנוד של הערסל.
אני יפה. זו אולי פעם ראשונה שאני אומרת את זה בקול
כפיים!
אני בטוחה שאת יפה. ולא רק בעיניי עצמך.
נטולת כוחות וחשק וככה אני מרגישה לאחרונה . עייפה. עייפה
מזדהה מאוד. ואני יודעת לפחות על עוד שתי חברות במצב הזה כך שלא נותר אלא לבדוק אם זו במקרה העונה או התקופה או משהו שזז באוויר ומאגד רבים.
שמחה בשביל על המתנות הקטנות. מאחלת לך שהנפח שלהן יתפוס יותר ויותר מקום בשגרת היום.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 27 פברואר 2013, 23:45
על ידי גוגוס*
וואו, איזו חוויה מפעימה היתה לי עכשיו!
בבוקר לא היה לי כוח לקום לצעוד אז קבעתי את זה לערב.
תכננתי לשים את הכביסה בחדר הכביסה, לצעוד 50 דקות ולחזור בזמן להעביר למייבש.
יצאתי לדרך ובנקודה מסוימת הסתובבתי כדי לחזור. משם אמור היה לקחת לי 25 דקות.
אחרי כמה דקות הרגשתי שבוער לי ברגליים לרוץ. לא יודעת מאיפה זה בא. מתחשק לי לרוץ כבר המון זמן אבל לגמרי מהראש.
בפועל לא רצתי בדיוק 18 שנים, מאז תחילת הצבא.
ניסיתי להחניק את החשק הזה.
חשבתי על השלפוחית הצנוחה המסכנה שלי. חשבתי על כל מה שהספקתי לקרוא על ריצה ועל הסכנות שבריצה בלי הכנות מוקדמות של חודש לפחות. חשבתי על זה שיצאתי בג'ינס. חשבתי הרבה מחשבות מסרסות.
אבל הרגליים... הן לא מחוברות למוח כנראה.
פשוט התחלתי לרוץ. ככה. בלי שום הכנה מוקדמת.
ולא ידעתי את נפשי מרוב אושר.
רצו לי כל הזמן קולות בראש שאמרו להפסיק מייד.
לא יכולתי לעצור. כאילו שזה היה חזק ממני. רצתי כל הדרך הביתה, דרך שברגל היתה לוקחת לי 20 דקות בערך.
בגלל שאני אלופת התיזמונים הגעתי לכביסה בדיוק עשר דקות לפני שהמכונה סיימה
אז עשיתי מתיחות בחדר הכביסה עד שאיזה סטודנט הפתיע אותי והמבט שעל הפרצוף שלו אמר שעם אשה שעושה דברים כאלה בחדר הכביסה הוא לא ממש רוצה לפטפט...
אני לא חושבת שאני יכולה בכלל להתחיל להסביר מה זה בשבילי לרוץ ככה, מרחק כזה.
מנפץ בבום את כל הסטיגמות שלי על עצמי ועל מה שאני יכולה ולא יכולה ועל המצב הפיזי שלי.
גם הגב שלי חזר מהתעלול הזה במצב פי אלף יותר טוב ולמרבית ההפתעה לא כואב לי שום דבר. היה לי קלי קלות להסדיר את הנשימה וגם את המתיחות עשיתי כי נראה לי שצריך אבל לא באמת היה.
אני בתחושה מדהימה של התעלות. כמו להשיג משהו שבכלל לא חשבתי שאני רוצה להשיג, פשוט משום שהדמיון שלי מוגבל על ידי איזו מציאות שהראש שלי מייצר בכוחות עצמו.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 28 פברואר 2013, 06:57
על ידי מיכל_בז*
אני בתחושה מדהימה של התעלות. כמו להשיג משהו שבכלל לא חשבתי שאני רוצה להשיג, פשוט משום שהדמיון שלי מוגבל על ידי איזו מציאות שהראש שלי מייצר בכוחות עצמו.
בטח שאת בהתעלות! זה גם מאוד מגניב, אבל אני חושבת שגם בתגובה הפיזית לריצה היא היי.
בתקופה שהייתי עושה הליכות בפארק, הייתי גם רצה. אני צריכה להגיד, הייתי גם רצה. יש משהו בלפרוץ קדימה הזה ולהרגיש את האדמה מתחת לרגליים, זו תחושה טהורה של יכולת.
ובקשר לשומן, אני מאמינה למי שדיבר שם שיש גורם ממכר בשומן. אני מכורה. אני מכורה לשקדים, לאגוזים, לטחינה ותמיד הייתי מכורה לחמאה.
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מנענעת את הנחות העבודה שלי שאמרו משהו כזה: שקד/אגוז עדיף על פרי מתוק שעדיף על לחם שיפון. לא בטוחה בקשר לזה כל כך, כבר. לא בטוחה בקשר להרבה הנחות יסוד שרכשתי לי בשנים האחרונות.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 28 פברואר 2013, 15:24
על ידי גוגוס*
אני מאמינה למי שדיבר שם שיש גורם ממכר בשומן
אני חושבת שמוטב להיזהר בזה. בתחושה שלי, בכל פעם שרוצים להפחיד אותנו מאוד, נעשה שימוש במילה "ממכר". כבר אין, לכאורה, שום דבר באמצע. או שזה מזין או שזה ממכר. מה עם סתם דברים לא מזינים או כאלה שתחת תנאים מסוימים גורמים נזק, ואין לנו התמכרות אליהם אלא סתם חשק גדול? כמיהה?
התמכרות זה משהו מאוד ספציפי, בעיקר כאשר מדובר במימד הפזיולוגי שלה. אם תעברי מחר לאי שאין בו את השומן שאת רגילה אליו לא יקרה לך כלום. אני מנחשת, כן? אבל חוץ מגעגוע עמוק סביר שלא יקרה לך כלום. לא תרגישי שאת יורדת מהפסים או שאת לא יכולה לחיות בלי זה.
באופן אישי, כשמישהו מנסה להבהיל אותי תוך שימוש במונחים קיצוניים אני לרוב עוצרת. כמעט תמיד אני מגלה שזה לא בדיוק ככה...
אני חושבת שיש הרבה הרגלים גרועים, הרבה כמיהות מיותרות, הרבה סוגים של תלות ושכל אלו אינם התמכרויות. בעיניי דווקא הדוגמה של השומן ממחישה את זה היטב. ובאופן אישי אני חושבת ככה גם על סוכר, גלוטן, קפה, סיגריות וכו'... אם נפרדתי ממשהו ביום בהיר אחד וכל מה קרה לי זה שהתגעגעתי אליו אז לא הייתי מכורה אליו מלכתחילה. לעומת זאת, אם הפרידה ייצרה קשיים גדולים, שיבוש רציני של החיים, מחשבות כפייתיות וכו' אז אפשר לסמן שנפרדנו מהתמכרות. התמכרות זה דבר גדול. לוקחים לגוף את המוצץ שלו בכוח והוא מגיב בהתאם. כל השאר אינם התמכרות ואין סיבה אמיתית לקרוא להם ככה, חוץ מאשר לאנשים שחושבים שככה הם יצליחו להניע אותם לאנשהו. אני לא אוהבת לנוע מתוך פחד.
אני מוצאת את עצמי מנענעת את הנחות העבודה שלי
אני מריעה לך על זה! מציעה לך לבדוק מה קורה לך כשאת מנענעת את הנחת העבודה על פיה את מכורה לכל מיני דברים.
מעבר לזה שאני מאמינה שזו לא הנחת עבודה נכונה, זו גם הנחת עבודה שמכוונת להלך חשיבה מסוים. אם אני מכורה אז סימן שזה בגוף. אם זה בגוף ואני רוצה להיפרד מזה אז אני צריכה לעבור גמילה. אם אני צריכה לעבור גמילה אז חייבים לחתוך הכל מהתפריט. כל זה יכול לעבוד מצוין אלא שזו הנחת עבודה, שכמו שאת רואה, אין לה שום שביל שמוביל אל הרגש, אל ההרגלים הגרועים שלנו שקשה להיפטר מהם, אל הדפוסים שנתקענו איתם ושלא יסתדרו אם נתקן דבר אחד אלא פשוט יעברו למשהו אחר...
אני מציעה במקום את התלות והכמיהה, שמשאירות מרחב מאוד גדול לעשייה מסוגים שונים, שהגוף הוא רק מוקד אחד שלהם.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 28 פברואר 2013, 15:30
על ידי גוגוס*
ורק למען הסר ספק - גם אני בפקפוק מתמיד בעניין השומן.
יכול להיות שיש כאלה שזה מתאים להם. לי לא. לי בהחלט עדיף שומן בכמות קטנה מאוד, ובטח לא ברמה של תוספת שמן למזון, בריא ככל שייתפש.
עם האגוזים אני חיה איכשהו בשלום, אבל רק במנות קטנות.
כשמשהו מזה טחון או מזוקק לכדי נוזל זה כבר לא מוצלח. מתבטא בעיקר באיכות האנרגיה שיש לי.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 28 פברואר 2013, 17:03
על ידי ממ*
אני חושבת שמוטב להיזהר בזה. בתחושה שלי, בכל פעם שרוצים להפחיד אותנו מאוד, נעשה שימוש במילה "ממכר". כבר אין, לכאורה, שום דבר באמצע. או שזה מזין או שזה ממכר.
מסכימה.
_יכול להיות שיש כאלה שזה מתאים להם. לי לא. לי בהחלט עדיף שומן בכמות קטנה מאוד, ובטח לא ברמה של תוספת שמן למזון, בריא ככל שייתפש.
עם האגוזים אני חיה איכשהו בשלום, אבל רק במנות קטנות._
לי אגוזים ושקדים בכמויות די גדולות זה ממש מצוין. בכלל, מאז שעברתי לאכול יותר שומנים ואגוזים ושקדים כחלק רציני בתפריט שלי, העור שלי נראה ממש מצוין.
אחרי כמה דקות הרגשתי שבוער לי ברגליים לרוץ. לא יודעת מאיפה זה בא. מתחשק לי לרוץ כבר המון זמן אבל לגמרי מהראש.
איזה קטע. אני התחלתי לרוץ ממש לאחרונה. אמנם לא רצוף, אלא במקטעים. אושר גדול.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 28 פברואר 2013, 18:47
על ידי גוגוס*
ממ, אם הבנתי נכון, לא ממש יוצאים נגד השומן הטבעי, כזה שבא עם כל החבילה מהטבע. הבעיה הרצינית היא כנראה עם שומן שמזוקק ממשהו. נכון שיש גם את מי שיוצא נגד אכילה של שומן בבשר אבל אני חושבת שזה קשור לשני דברים אחרים. לכמויות של הבשר שאנשים אוכלים ולכך שזה שומן מחומם ברוב המקרים. אני משערת שאכילה מתונה של שומן במסגרת המקור הטבעי שלו לא אמורה להיות מזיקה. אבל איכשהו, אצל רוב מי שאני מכירה, שומן כזה בא בכמויות גדולות יחסית שמרמזות על סוג של תלות, כמו שמיכל תיארה.
וזה הוביל אותי למחשבה נוספת. שאגוזים מתישהו יהיה הגבינה החדשה. אני זוכרת את גארי יורופסקי מתאר את הקושי של אנשים להיפרד מהגבינה ואת איך שכל דבר נאכל עם גבינה. גבינה במרק, בסלט, בכל רוטב, עם הבשר...
יכול להיות שזה בגלל שיש קושי עם אכילה של הדברים כמו שהם. זה כאילו... משעמם?
לפעמים אני עושה באגוזים שימוש כזה. שלא יהיה רק סלט... שלא תהיה רק צלחת פירות... שיהיה עוד משהו, רצוי במרקם קראנצ'י.
וכמו בכל דבר, אני בעד להיפרד מההרגלים האלה אם המקור שלהם הוא לא בקריאה של הגוף.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 28 פברואר 2013, 22:06
על ידי גוגוס*
טוב, חברות, הגיעה השעה. כמויות
המניע - עלוב. בדיוק בעוד שלושה שבועות אני אהיה כמה ימים באיזה אירוע שמתרחש בבית מלון אשר ידוע במאכליו המעולים.
אני לא מתכוונת לשבור את הטבעונות שלי אבל כן את עניין הבישול. כזכור, קו ישר מחבר בין הבישול לכמויות גדולות מאוד של אוכל אצלי.
אני אשמח להגיע לאירוע כאשר אני יודעת קצת יותר על העניין הזה ואולי מפתחת תחושה ראשונית של מודעות וקווים להתמודדות יעילה.
למה זה עלוב? כי זה לגמרי מהראש. חלש מאוד אבל יש בי תקווה שבכל זאת אמצא בזה עניין.
מה אני מתכננת ל 21 ימים הקרובים? קודם כל לשים לב. אחרי זה, לא לפחד לזרוק אוכל.
בניגוד ליעל, אני מכינה לעצמי כמויות אדירות של אוכל. לשאר המשפחה אני לא מכינה ככה. רק לעצמי. להם אני מכינה כמויות סבירות ולרוב כולם מסופקים או משאירים טיפה. לעצמי, לעומת זאת, אני מכינה הרים שם אוכל. יש לי קושי עצום עם זריקה של אוכל לפח ויש לי תאבון גדול. אחד ועוד אחד ואני הופכת להיות הפח.
ובפועל? אני מתכוונת לחתוך בחצי את הכמויות שאני מכינה. לא לדאוג, זה עדיין ישאיר שפע. אם יחסר לי אני פשוט אוכל עוד פרי או משהו.
פתרון נוסף, פחות מוצלח אבל ריאלי - אם ארגיש שלא מספיק לי אוכל קצת אגוזים. זה יעניק לי תחושה מיידית של שובע בלי לאכול כמות גדולה.
הבעיה שלי בשני מוקדים עיקריים - השייק בבוקר והסלט של הערב. שניהם עצומים בנפח שלהם וזה מיותר. גם אם אני אוכלת משהו מבושל בשעה יותר מאוחרת זה יהיה בנפח עצום בלי שום קשר לרעב שלי. אני אנסה לחתוך לגמרי את המבושל כי זה מוקש רציני עבורי. ואם יהיה מבושל אני אהיה בתשומת לב מיוחדת אליו ואראה איך אני מרגישה כשאני אוכלת קצת. אני מחפשת להתבונן בסוג מסוים של תסכול שאני חושבת שיש שם.
אני גם רוצה לראות למה בעצם אני מכינה כמויות גדולות כל כך של מה שמזין ואיך אני מרגישה כשאני מכינה הרבה פחות. מה חסר לי שם?
זהו. אמרתי, התחייבתי, מחר יוצאת לדרך.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 28 פברואר 2013, 23:00
על ידי ממ*
יכול להיות שזה בגלל שיש קושי עם אכילה של הדברים כמו שהם. זה כאילו... משעמם?
אני מודעת לכך שרוב האנשים מחפשים עניין וגיוון באוכל. אני די יוצאת דופן בזה. קודם כול, אני במידה מסוימת mono-eater. אני אוכלת דברים לחוד. לא מתוך אידיאולוגיה דווקא, אלא מתוך העדפה מילדות. אז אני פשוט אוכלת שקדים בלי כלום, אולי עם מלפפון אחר כך, או תפוח אחר כך. אולי קצת בו בזמן. אני לא משתעממת מאוכל פשוט מאוד שחוזר על עצמו.
המניע - עלוב. בדיוק בעוד שלושה שבועות אני אהיה כמה ימים באיזה אירוע שמתרחש בבית מלון אשר ידוע במאכליו המעולים.
זה בכלל לא מניע עלוב, גוגוס יקרה. נהפוך הוא, את גיבורה ומתמודדת.
_ובפועל? אני מתכוונת לחתוך בחצי את הכמויות שאני מכינה. לא לדאוג, זה עדיין ישאיר שפע. אם יחסר לי אני פשוט אוכל עוד פרי או משהו.
פתרון נוסף, פחות מוצלח אבל ריאלי - אם ארגיש שלא מספיק לי אוכל קצת אגוזים. זה יעניק לי תחושה מיידית של שובע בלי לאכול כמות גדולה_
רעיון מצוין את אפילו יכולה להכין עוד סלט או שייק אם תרצי אחר כך. פשוט כל פעם רק חצי.
דווחי כשתוכלי/תרצי.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 00:14
על ידי מקדמיה*
היי גוגוס...
(את מכירה אותי, רק בבקשה בלי Outing...)
בעקבות איזה משפט שלך כאן שרק כשאת אוכלת 100% חי את מרגישה אנרגיה מדהימה, לקח לי זמן - אבל בסוף ניסיתי. היתי צריכה לעבור כל מיני תהליכים רגשיים כדי לשחרר את הרצון המטורף לחפש את הכיף בג'אנק (מה שלא מוכיח את עצמו, anyway). אבל בסוף הם הבשילו וניסיתי. וכבר כמה ימים ככה. אז בינתיים אני באמת מרגישה מדהים. קלילות אדירה, כמה בעיות קטנות ומוכחשות (פיזיות) שהיו לי נפתרו. גם השיניים שלי מרגישות ממש חלקות. אני ממש לא רעבה כמו שחששתי - ה"משביע" שפעם היה ארוחה מבושלת (אחת ביום, כל השאר חי כבר כמה חודשים) - עכשיו זה אבוקדו ואגוזים. סה"כ סבבה. אז אני ממש מודה לך על התגלית. עזרת לי לבדוק את המעבר בין 80% חי בערך (שהיתי שם איזה זמן) ל - 100% לפחות בכמה ימים האלה. כל הזמן בדקתי אם יש לי חשק למבושל. לא היה לי. קשה לוותר על הכיף האדיר של הקלילות הממש מושלמת. והפתרון של הכמה בעיות הקטנות. אפילו היתי במסעדה היום ואכלתי את הסלטים שהיו וזה היה לי ממש כיף. הריח של הבשר היה טוב אבל לא ממש רציתי אותו.
מצד שני זה מעלה נושאים חדשים.
עד היום כשפגשתי אנשים אחרים בד"כ אכלתי מבושל. אצל המשפחה, חגים... קצת בשר וקצת מבושל. לא את הקינוחים, זה מזמן. ואנשים השלימו עם זה. עכשיו אם באמת אני אוכל חי גם שם (כלומר רק את הסלטים - מבחינתי זה יהיה סבבה) אז כבר ישימו לב, וחלק מהם לא אוהבים את זה, די מתעצבנים עלי ודואגים לי. במיוחד אני חושבת על פסח עם האנשים שאני מאוד אוהבת אבל הם קצת ככה מקובעים בכל מיני תפיסות. ועלולים טיפה להעלב. הכי היתי רוצה שלא ישנה להם בכלל. זה גם יהיה פסח מוזר קצת אם אני לא אוכל את הגפילטעפיש. ברור לי שגם כאן יש תהליכים רגשיים ואני מתארת לעצמי שמשהו יזוז שם. אבל בכל זאת יש פה עניין שלא היה. זה מרגיש קצת כמו לצאת מהארון.
בעיקר רציתי לשתף ולהודות.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 09:20
על ידי גוגוס*
אני לא משתעממת מאוכל פשוט מאוד שחוזר על עצמו
מעניין כמה אבחנות דקות אפשר למצוא בדברים כאלה. אני לא משתעממת מאוכל שחוזר על עצמו וכל התזונה שלי חוזרת על עצמה כמעט במדויק יום אחרי יום. אני כן בבעיה מול חזרה של אוכל פשוט מאוד. סלט עדיף אצלי בהרבה מאשר ירקות חתוכים. שייק עדיף על פרי.
זה בכלל לא מניע עלוב
צודקת. הוא לא עלוב. התכוונתי חלש. ומניעים חלשים מתקשם להחזיק תהליכי התבוננות. מדהים כמה קשה פשוט להתבונן במשהו. כשיש מניע חלש זה הופך קשה כפליים.
את אפילו יכולה להכין עוד סלט או שייק אם תרצי אחר כך.
אני חושבת שכבר עזרת לי לאתר מכשול מסוים. קראתי את מה שכתבת וחשבתי לעצמי "נראה לך שאני עומדת אחר כך להכין עוד?"
אולי חלק מההכנה המוגזמת הזו קשורה לכך שאין לי חשק לעמוד שוב במטבח ולהיות מסונדלת אליו כל פעם שאני קצת רעבה. אז אני אוכלת המון ודואגת מראש לא להיות רעבה למשך הרבה זמן יחסית לחיותו של האוכל. זה נכון לפחות לגבי השייק.
אבל יש שם עוד משהו וגם הוא התעורר אצלי בעקבות מה שאמרת על עצמך ותזונת המונו. אני אוהבת שיש לי מהכל בכל מנה. בסלט שלי יהיו כל סוגי העלים שיש בבית. בשייק יהיו על הפירות וכל העלים. חבל לי להשאיר משהו בחוץ. אבל אני לא מצליחה לקחת מעט מכל דבר ולהגיע לכמות סבירה. אני מרגישה צורך שיהיה הרבה מכל דבר וביחד זה מסתכם בהמון אוכל בכל ארוחה.
איזה צורך בשפע שמשהו בו לא מאוזן. הנה התבוננות מעניינת להיום.
תודה, ממ. הזזת אותי בכיוון הנכון.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 09:55
על ידי גוגוס*
מקדמיה יקרה, אל חשש מאאוטינג. אין לי צל של מושג מי את
סחטיין על ההתנסות ותודה על השיתוף. שימח אותי מאוד על הבוקר.
מזדהה מאוד עם המחשבות בנוגע לאירועים משפחתיים. גם אני עברתי, ועדיין עוברת, שם, קשיים מסוימים. הרבה דחיפות אף לצלחת ותמיד צריך להסביר משהו ולכאורה להחליט מראש מי אני באותו יום. בהחלט יכול להיות מעיק.
מה שכן, התרגלתי. הפסקתי להתעצבן, אני מכינה תמיד תשובה מראש לפי מי שאני רוצה להיות באותו יום ומניחה לזה.
מאחלת לך ליל סדר קל בהקשר הזה.
בואי לספר עוד אם יהיה לך חשק. אני סקרנית.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 10:57
על ידי גוגוס*
עדכון בוקר.
במקלחת החלטתי שבא לי לצום. ואז התבוננתי במחשבה הזו והבנתי שמה שבאמת בא לי זה להימנע מהעיסוק בכמויות ובגלל זה המחשבה על הצום.
אני מסמנת לעצמי את ההתנגדות הזו וגם את הצורך שלה להתחבא מאחורי משהו אחר.
הכנתי לעצמי שייק שאני קוראת לו "העידן החדש". זה מן שייק כזה שכל הבסיס הפירותי שלו הוא מן סופר פודס כאלה. מלא סוגים של ברי'ז. הרבה עלים.
עמדתי חלקית במשימה ויצא לי שלושת רבעי מהכמות שלרוב יוצאת לי. לא רע בשביל התחלה.
שתיתי חצי ואת החצי השני שמרתי לאחר כך. מה שכן, שמתי לב שאחרי שלושת רבעי בערך הספיק לי. בכל זאת שתיתי את החצי ליטר שלי עד הסוף.
מה שעבר לי בראש היה ההתעסקות. וזה משחזר את המחשבה שהיתה לי בעקבות הדברים של ממ וה"להכין אחר כך". אם אני משאירה זה נשאר על השיש, בכוס פתוחה. לא נראה לי לעניין. והכוס תישאר מסביב עם הדביקות שלה ואחרי זה יהיה יותר קשה לשטוף אותה. וכל מיני מחשבות כאלה של סדר ונקיון והתעסקות שרציתי להימנע מהן.
אני מזהה שסביב האוכל יש לי איזה עניין של ניקיון ושל שלמות. מכינים, מסיימים, שוטפים והכל חוזר למקומו. אם אני משאירה חלק זה מקלקל לי את הרוטינה הזו.
לזרוק לפח כמו שתכננתי אפילו לא עלה בדעתי. אז שוב הייתי פח. זה יקר מדי ומשובח מדי.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 11:45
על ידי ביישניתית*
למה לזרוק אוכל כל כך טוב לפח?
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 12:25
על ידי אישה_במסע*
עדיף לזרוק אותו לגוף?
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 12:49
על ידי ביישניתית*
לא יודעת. פתאום משהו חרק לי קצת בדף הזה שאני כל כך אוהבת. ואולי מעיד עליי יותר מהכל.
להיות בקשב לגוף והכל - זה נפלא.
אבל בכל האוכל הזה יש אנרגיה רבה שהושקעה ע"י העולם. בגידולו, אריזתו והסעתו. עצוב לי שזורקים אוכל.
הגוף שלנו הוא מערכת אקולוגית שהיא חלק מעוד מערכת אקולוגית. כשמכינים כמויות גדולות מדי, האם זה מאוד משנה האם גופי נפגע הוא גופו של כדור הארץ?
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 13:03
על ידי גוגוס*
ביישניתית, תודה על הדברים שלך. גם לי קשה מאוד בנקודה הזו. והנה, כשהגעתי למצב שלכאורה לגוף שלי היה עדיף שאזרוק לא הצלחתי להתקרב אפילו למחשבה הזו.
אני חושבת על זה כמו על מטוטלת. הדבר הכי טוב לגוף ולכדור זה שנסתפק במה שאנחנו באמת צריכים.
מה קורה אם אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה? נצטרך ללמוד. ובתהליך הלמידה סביר שייקח זמן עד שזה יסתדר.
אני חושבת שאי אפשר באמת ללמוד אם כל פעם שהלמידה לא מניבה תוצרים מדויקים חייבים להשתמש בהם בכל זאת.
מעורר בי מחשבות על הילדים שלי ועל תהליכי הלמידה שלהם...
אחד הילדים שלי להוט עכשיו על העתקת ציורים מאיזו תוכנה שמלמדת לצייר. יוצאים לו דברים מדהימים וטכניקת הציור שלו משתפרת אקספוננציאלית.
אתמול הוא ניסה משהו ולא הצליח לו. כל פעם שלא הצליח הוא התחיל מחדש. ככה מצאתי בבוקר עשרות דפים לבנים שמכל צד שלהם יש משהו קטן שהתחילו אותו. כואב הלב...
הוא סיים את הנסיונות על דפי הטיוטה ועבר גם לצד השני של כל דף (כלומר, בהחלט נרשמה שם מודעות וחיפוש פתרונות) אבל בשורה התחתונה אני הרגשתי בזבוז נוראי של דפים לבנים. ממש הכאיב לי. ותהיתי לעצמי מה אני רוצה ללמד אותו במצב כזה. שמפסיקים את הניסיונות כי הבזבוז גרוע מכל דבר אחר?
לא ממש.
אז אותו דבר עם האוכל שלי. אני לא מתכננת לזרוק הרבה אוכל. אני מתכננת לעשות מאמץ גדול ואמיתי שלא יהיה מה לזרוק אבל אם זה מה שיצא לי אז עדיף לזרוק וללמוד מאשר לאכול יותר מדי.
ואם גופי וכדור הארץ חד הם, ואם זה באמת לא משנה מי נפגע, אז שיפגע הכדור. האוכל הוכן בכל מקרה. המשאבים שהושקעו בו כבר נוצלו. לא צריך להוסיף על זה גם את המשאבים הפרטיים שלי בעיכול עודף.
בכל אופן, אם יש לך עוד מחשבות בעניין אשמח לשמוע. אני מהרהרת בזה בעצמי ולא דורכת כאן על קרקע מאוד יציבה.
תודה לך...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 13:41
על ידי מיכל_בז*
יש קומפוסט שכונתי? אולי אפשר לזרוק לשם את האוכל? זה יקל על תחושת הבזבוז.
אני גם מאוד מאוד שונאת לזרוק. אני מתעבת בזבוז, לא יודעת מאיפה זה בא וזה מאוד מתנגש לי עם התפיסה שלי את עצמי, יש בזה משהו... חמור.
אבל זאת האמת ואני מאוד מזדהה עם הקושי לזרוק.
גוגוס, מעניין כמו תמיד לשמוע אותך וכמו תמיד עושה לי חשק להצטרף:) את מלהיבנית, שתדעי לך.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 13:44
על ידי ביישניתית*
גוגוס, מה שכתבת מאוד הגיוני. וברור שעדיף לזרוק לפח אם מרגישים שאכילה תפגע בגוף. (בצהוב: "הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט")
חשבתי עם עצמי קצת מה מפריע לי. ויש משהו שמפריע לי - אבל הוא כל כך אישי וקשור למשפחה שלי, ולהפרעת האכילה שהייתה לי ממזמן מזמן.
וזה קשור למערכות יחסים (ומכאן ה"אקולוגיה") האכילה ביחס לשאר מערכות היחסים, האם הניסיון לאכול "מושלם" פוגע במערכות יחסים (עם אנשים, עם פעילויות אחרות, עם חשבון הבנק...), או שהשיפור באכילה מבטא את השיפור שלי במערכות החיים?
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 14:06
על ידי אישה_במסע*
ביישניתית, אני מבינה לחלוטין את הגישה של טובת כדור הארץ. ואני נגד בזבוז. אבל פה יש בזבוז כפול. אם גוגוס, או כל אדם אחר, אוכל יותר ממה שהוא צריך, זה לא מועיל לו, זה רק גורם לו לבזבז יותר משאבים. לגוף שלו, כדי להתמודד עם העודף, זה פוגע, בטווח הארוך יכול לגרום למחלות, שההתמודדות איתן תיקח עוד משאבים...
אם מנסים, יש סיכוי להצליח בסוף. אם לא מנסים...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 16:03
על ידי מקדמיה*
בואי לספר עוד אם יהיה לך חשק. אני סקרנית.
תודה גוגוס
גם אלי מדבר עניין הכמויות והלא לזרוק. בעיקר זה יהיה עם האוכל המבושל. מי שהיה פה ה"פח אשפה" בבית היה אני. אם הילדים לא אוכלים עד הסוף אני אוכלת אחריהם. ובטח ובטח אם יש סיר גדול של מרק ירקות ועדשים והם לא אוכלים, אני אוכל אותו כל יום עד שיגמר. ועכשיו כבר לא אכין לעצמי מנות מבושלות, ואני לא רוצה לאכול אחרי הילדים, כך שזה ילך לקומפוסט. שזה משהו מאוד לא טבעי ולא סביר לפולניה שכמותי. אבל אני בכוון הזה.
היום הכנתי לבת שלי מנה שהיא מאוד אוהבת וגם אני מאוד אוהבת. תמיד היתי מכינה לה קצת יותר ומנשנשת אחריה. אורז מלא עם טופו, פטריות ובצל. יש לזה ריח מדהים. אז היא אכלה וכרגיל השאירה. ואני השארתי את זה על השולחן. היתי מאוד נחמדה לעצמי. אמרתי לעצמי (והתכוונתי) שאם ממש ארצה את זה, אני אוכל את זה. והרחתי את זה, ישבתי ורחרחתי. היה לזה ריח נפלא. שזה בשבילי מאוד מספק, להריח משהו (שוקולד, קפה, בשר...). שקלתי לאכול אבל אמרתי לעצמי, קודם אני אכין לעצמי שייק. הכנתי שייק, אכלתי אותו. הצלחת עדיין על השולחן. אני מסתכלת עליה בחיבה. יכולתי לאכול והשמיים לא היו נופלים. אבל אני בניסוי (את זה למדתי ממך גוגוס) ואני כל כך אוהבת את תוצאותיו. הקלילות, השיניים החלקות (זה קצת אישיו אצלי השיניים). דברים קטנים נוספים שנפתרו ונעים לי ככה. וזה עבר. הצלחת כבר לא מושכת אותי והנה צלחתי בקלילות וממש בכיף עוד מכשול קטן בדרך שלי להשתחרר מהמבושל. המנה הזו.
איכשהו ממש עוזר לי משפט שקראתי איפשהו של אופק - אני אוכל מה שבא לי. בד"כ זה יהיה נא.
אז החלטתי שגם אני ככה. אם ממש יבוא לי אני אוכל כל דבר. רק שכרגע בא לי ממש קצת ויותר בא לי להשאר קלילה.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 16:28
על ידי גוגוס*
עושה לי חשק להצטרף:)
אז יאללה, בואי. אני אשמח מאוד לשמוע אותך.
האם הניסיון לאכול "מושלם" פוגע במערכות יחסים (עם אנשים, עם פעילויות אחרות, עם חשבון הבנק...), או שהשיפור באכילה מבטא את השיפור שלי במערכות החיים?
ביישניתית, מסקרן... רוצה להרחיב?
אני יכולה לומר שאצלי השיפור באכילה ממש מבטא את השיפור במערכות החיים, אבל... חלק מזה קשור קשר הדוק דווקא לכך שהפסקתי לחפש את המושלם. מושלם הוא מן משהו אובייקטיבי כזה. אני נוהה אחרי המדויק. זה מושג לגמרי פרטי ומאוד גמיש. יש בו, מהצד, משהו שעשוי להיות דומה ל"מושלם", ועם זאת, תהום פעורה ביניהם.
אישה, תודה. אהבתי את הדגש על זה שעודפות יוצרת בזבוז בכל מקרה.
קומפוסט - בהחלט נותן תחושה טובה יותר להשליך לשם. אבל אין כאן כזה. וגם, אם להיות לגמרי כנה, זה רק שיפור של התחושה הרעה אבל לא מעלים אותה.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 16:33
על ידי גוגוס*
מקדמיה, תודה. את מדהימה. איזה תיאור מקסים של קורותייך. ממש נהניתי לקרוא.
זה גם הזכיר לי את הלך הרוח הנכון, זה שבו ניסויים גם מצליחים וגם מלמדים. זה לא מובן מאליו.
מוכנה לשתף בדברים הקטנים שנפטרת מהם בזכות הניסוי הזה? זה תמיד מעורר אצלי השראה, אבל כמובן שלא חייבים.
לפעמים הדברים האלה נורא אישיים.
אגב, השם שבחרת נהדר. אני מתה על מקדמיה. אחד הדברים שקשה לי מאוד לעמוד בפניהם ובדיוק הבית מלא בהם...
כל פעם שאת או מנגו כותבות אני נאלצת לבלוע את הרוק
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 16:38
על ידי גוגוס*
קורות ארוחת הצהריים שלי - הילדים ביקשו לאכול בחדר האוכל. תמיד יש שם משהו טבעוני ומזמן לא עשינו את זה אז הסכמתי.
החלטה ראשונה - לא לקחת לעצמי מנה. לרוב מה שקורה זה שאני אוכלת את שלי ואחרי זה מנשנשנת את מה שהשאירו הילדים.
לא לקחתי. יופי. זה גרם לכך שבשורה התחתונה אכלתי בערך שליש ממה שהייתי אוכלת. נחמד מאוד.
החלטה שנייה - לא לאכול הכל. לא לרוקן את הצלחת. לא משנה מה.
גם את זה עשיתי. השארתי תלולית יפה בצלחת. יותר קל לזרוק כאשר רק מפנים מגש ומישהו אחר מתמודדת עם זה.
בתכלס כן הצטערתי שבכלל אכלתי מזה. קצת אורז, קצת אפונים וקצת צ'יפס. מיותר לגמרי. גם לא הייתי רעבה.
מצד שני, אני בהחלט מודעת לזה שבמנותק מהניסוי הזה הייתי אוכלת כמות משולשת של זה.
מה למדתי? שזה בסדר גמור לא לקחת מנה לעצמי. שזה לא נורא לאכול מהילדים. שאני יכולה לחיות בשלום עם זריקה של אוכל שבתפישה שלי הוא נחות. לא הזיז לי. בטוח הארוך אני אשמח למטרה מרחיקת לכת קצת יותר.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 18:45
על ידי סגולה*
_אני חושבת שאנחנו אמורים להיות עסוקים. נראה לי שבתרבות שלנו יש את סיפור גן העדן, ובעיקר הגירוש ממנו, אולי גם כדי להצדיק את זה שאנחנו כל כך עסוקים. בהגנה על עצמנו, בהשגת אוכל, בשכלולים והמצאות. אולי זה החלק שלנו שהוא לא חיה, שהוא אנושי. ובאמת כאשר עסוקים לא אוכלים, בטח לא כמויות שמרגישות כמו בליסה.
אני רואה אצלי הרבה אכילת-הפסקה. זו לא אכילה מתוך שעמום או רגש אלא פשוט צורך לעצור רגע את הזמן. קשה לי לעצור את הזמן באמת ופשוט לשבת ולהתבונן או לחשוב. אני זקוקה לעשייה גם בהפסקה מעשייה, רק מסוג אחר.
מה נשאר? מה הכי קרוב? אוכל._
מחשבה מעניינת.
אני לא חושבת שאנחנו אמורים להיות עסוקים כל הזמן. גם חיות, נחות. אני כן חושבת שבמצב "ער" אנחנו אמורים להיות מאוד מרוכזים כך שאכילה לא אמורה לעניין אותנו בכלל (גם אם אנחנו בדיוק יוצאים לצוד או מבשלים ביצירתיות וערות מאוד גדולות)
שמתי לב שאצלי , בבוקר אני אוכלת מעט. יכולה לפתוח את הבוקר עם קפה, כמה אגוזים ואיזה פרי וזה די מספיק לי עד הצהרים כי הבוקר שלי תמיד מלא בעשייה. אחר הצהריים לעומת זאת , הוא נמרח יותר. אני עם שני הילדים בבית. אם אנחנו יוצאים אז לא אכלתי אבל אם נשארים (הבת שלי הרבה פעמים בוחרת להשאר) אז אני יכולה לנשנש ללא הפסקה וזה מן צורך במנוחה. כי בבית אני הרבה יותר "מתוזזת" על ידי הילדים מאשר בחוץ ומנסה אולי לנח עם משהו טעים וכמובן שזה תמיד יהיה פחמימה מסוג זה או אחר...איכשהוא אני לא מצליחה להכניס לשם באופן קבוע המון פירות למרות שזה די מתבקש... התקלה השנייה היא האכילה בערב, אחרי שהם ישנים. שזה גם סוג של מנוחה ופינוק עם האיש. אולי אנחנו צריכים לעשות יותר סקס...
)
עוד סוג של אכילה מיותרת היא אכילת דכדוך. ואני בכוונה לא כותבת דיכאון כי בדיכאון אני לא אוכלת. אבל זה קרה לי בערך פעמים בחיים. שהפסקתי לאכול מתוך עצב. בשאר הזמן זה מן דכדוך כזה ואם הוא מלווה בכעס אז בכלל, שמח! בואי תאכלי למוות. ישר מתחשק לי איזה פחמימה או ג'אנק אחר. זה כל כך חזק שאני עושה את זה במודעות מלאה. אני אוכל גם את הבורקס משלשום שהוא לגמרי עבש ולא ברור למה הוא לא בפח תוך ידיעה שזה סתם, אני לא רעבה וזה לא טעים במיוחד. סתם. אומרת את זה לעצמי והופ - לפה.
ובנושא אחר - אחרי פגישה טובה עם חברות מקסימות, ושיחה עם חברה נוספת החלטתי לצאת פעם בשבוע לדייט עם עצמי. סטייל "דרך האמן" אולי אני צריכה להתחיל לקרוא אותו שוב...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 21:41
על ידי גוגוס*
אני כן חושבת שבמצב "ער" אנחנו אמורים להיות מאוד מרוכזים כך שאכילה לא אמורה לעניין אותנו בכלל.
מסכימה. לזה כיוונתי.
בבוקר אני אוכלת מעט. יכולה לפתוח את הבוקר עם קפה.
אני תוהה מי היית בלי הקפה. יכול להיות שאותו הדבר בדיוק אבל יכול גם להיות שיש לגוף שלך צורך מושתק ושהקפה יוצר לך על הבוקר שיבוש. אני זוכרת את עצמי עם הקפה של הבוקר. הייתי אוכלת בעיקר כי צריך אבל לא הייתי רעבה. וגם היום, באופן ממש משונה, אפילו ריח של קפה יוצר בי איזו תחושת שובע. כאילו אכלתי קצת.
מנסה אולי לנח עם משהו טעים וכמובן שזה תמיד יהיה פחמימה מסוג זה או אחר...איכשהוא אני לא מצליחה להכניס לשם באופן קבוע המון פירות.
כהרגלי, אני מציעה לבדוק את מה שעובד אצלי. לא "המון פירות" אלא בננות ופירות יבשים אורגניים. זה האכול נחמה/מנוחה/דכדוך שלי בימים טובים. היבשים לא אידאליים אבל זה לדעתי זה טוב בהרבה מהג'אנק (אלא אם יש לך בעיית סוכר כלשהי).
סוג של מנוחה ופינוק עם האיש. אולי אנחנו צריכים לעשות יותר סקס...
אין על סקס. אני תמיד בעד עוד. אבל זה לא מחליף את הזמן האחר יחד. כלומר, בהנחה שאתם לא נדלקים מלנהל בסקס את השיחות שאתם מנהלים בסוף היום
בזמן הזה צריך פשוט את הביחד. אני ממש מתחברת לזה וגם אצלנו היה קושי דומה בגלל שאני אוכלת את ארוחת הערב שלי מוקדם מאוד. האיש קצת התבאס אבל הסברתי לו שזה למען הבריאות שלי וזהו זה. אנחנו יושבים ביחד, הוא אוכל ואני איתו בלי לאכול. מקשקשים. זה ככה כבר הרבה זמן וזה עובד יפה. מה שכן, זה דורש יציאה מקבעונות, כמו למשל שחלק מהפינוק של הביחד זה האוכל עצמו והאכילה.
אני אוכל גם את הבורקס משלשום שהוא לגמרי עבש ולא ברור למה הוא לא בפח.
אח, כמה מוכר... מקווה שזה יעודד אותך, אבל אם תמשיכי בדרך שהתחלת תמצאי את עצמך עושה את זה לעתים רחוקות מאוד מאוד.
החלטתי לצאת פעם בשבוע לדייט עם עצמי
מעולה לך! יופי של החלטה. אני עצמי עושה את זה כבר שנים ארוכות. ולא שוכחת את הפעם הראשונה שסיפרתי על זה לאחותי. היא היתה מאבחנת פסיכוטכנית בצבא לפני המון שנים וגילתה לי ש"דייט עם עצמי" היה בשבילם כלי סינון. כלומר, מי שסיפר באבחון שהוא יוצא לבד סומן כקצת... פסיכי וזזה הוריד נקודות בקב"א. היא אמרה שזה שאני עושה את זה מבחירה מערער לה חלק ניכר מהידע המקצועי שהיא רכשה בצבא
עניתי לה - לכבוד הוא לי!
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 21:49
על ידי גוגוס*
ואיך נגמר היום שלי? יפה מאוד. וכמו שאר היום, לא מדויק אבל מלא מחשבה וזה מה שמשנה.
ניסיתי באמת להכין סלט בגודל נורמלי. לא הצליח לי. יצא כרגיל.
זה משהו נורא מוזר. איך יכול להיות שאני עושה מאמץ אמיתי ומלא כוונה להכין כמות קטנה יותר ויוצא לי אותו דבר? זה כמעט כאילו חוקי הפיזיקה לא עובדים אצלי בבית. אם שמתי רק חצי ראש חסה ורק חצי צרור כוסברה ורק חופן קטן של תרד וכו' וכו' אז איך יכול להיות שבסוף יוצא לי אותו דבר?
לא ברור אבל אני מתרכזת כרגע בזה שבאמת התכוונתי.
נו, אז יצא ענק. מה עושים עכשיו?
החלטתי מראש לאכול כמה שאני זקוקה ולהחליט אחר כך מה לעשות בשאריות. זה היה חשוב כי לו הייתי מחליטה מראש שאזרוק מה שנשאר זה לא היה קורה לדעתי. אכלתי בערך חצי ושבעתי. השארתי את החצי השני על השיש.
אחרי שעה וחצי הילדים אכלו ארוחת ערב והרגשתי רעב קטן, בערך בגודל של מה שנשאר בקערה
מה אני לומדת? שלא כדאי לקבל החלטות מראש. להשתדל להכין כמות סבירה ואם לא מצליח לי פשוט להשאיר ולראות מאוחר יותר מה לעשות בזה. זה עובד בשבילי.
עוד דבר טוב שקרה היום - הבאנו מחדר האוכל צלחת נוספת לאפרוח שלא היה בבית. על הצלחת אותו שילוש קדוש של אפונים אורז וצ'יפס. האפרוח אהב רק את הצ'יפס ואמר שכל השאר לא טעים. המממ... על השולחן צלחת עם דברים לא מזינים, לא מאוד טעימים, אבל ברגיל שלי אני מרוקנת את הצלחת ומוכרת לעצמי שזה בסדר לאכול ארוחה אחת מבושלת אם ממש בא לי. אלא מה? שכבר אכלתי ארוחה אחת, גם אם קטנה, וגם שלא ממש בא לי.
פתחתי את הפח ושפכתי פנימה. ואני חושבת שלא אביא יותר אוכל כזה הביתה. זה לא טוב לאף אחד וזה מקשה עלי. נכון שזה קורה פעם בהרבה זמן אבל גם בזה אין לי צורך. מספיק לי המבושלים המזינים יחסית שאני מכינה בעצמי לילדים.
היה לי אחלה היום.
מסמנת לעצמי שעוד לא עבר לי החשק לצום ושאני כבר לא יודעת מאיפה הוא בא וכמה מתוכו זה התנגדות וכמה אמיתי.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 01 מרץ 2013, 21:52
על ידי גוגוס*
ועוד משהו משמח - זה כבר היום השלישי ברציפות שאני יוצאת בערב לצעוד ולרוץ וזה אושר גדול. לא קשה לי בכלל ולא דורש מאמץ להניע.
אז יש לי כל יום איזה חצי שעה של מתיחות יוגה בבוקר ובערב את זה.
והחלק הכי טוב - בישראל פגשתי אמא בחינוך ביתי שהיא מורה ליוגה ונכנסנו לשיחה על רצפת האגן. השיחה הזו הניעה אצלי משהו ומאז אני מתרגלת באדיקות המון כל יום. עשר דקות כשאני קמה מהשינה ועשר דקות לפני השינה ובמהלך היום כל פעם שאני זוכרת (לרוב כשאני מכינה סלט ושוטפת כלים). אני כבר מרגישה את השיפור וזה נהדר. אני מרגישה שיחד עם הטרמפולינה הקטנה הזו כל המהות שלי מתחזקת. משהו נאסף, מרוכז, חזק.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 08:59
על ידי אישה_במסע*
גוגוס, הסיפורים שלך מופלאים! קוראת ונהנית.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 11:04
על ידי גוגוס*
תודה, יקרה. נעים לשמוע.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 11:59
על ידי גוגוס*
יש! הצליח לי. הכנתי שייק בכמות של כוס אחת. הספיק לי יפה כי הגעתי לזה מאוחר מהרגיל.
תכף יוצאת מהבית וזורקת לויטמיקס מרכיבים של עוד כוס שיהיה לאחר כך.
מרגישה קצת יותר קלילה. לא רק בגלל שאני אוכלת בכמות מתאימה אלא כי כאילו ירד לי איזה עול מהראש.
נעלמה לי השאלה - מה אעשה בכל העודפים האלה?
אני רואה שזו שאלה עתידית. שאלות עתידיות חסרות תוחלת נוטות להכביד. כשיש מה שאני צריכה ואני אוכלת כמה שאני צריכה אני נשארת באיזה סוג של הווה.
זו קלות של התודעה הרבה לפני שזו קלות של הגוף.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 13:48
על ידי עדינה_ניפו*
_אני רואה שזו שאלה עתידית. שאלות עתידיות חסרות תוחלת נוטות להכביד. כשיש מה שאני צריכה ואני אוכלת כמה שאני צריכה אני נשארת באיזה סוג של הווה.
זו קלות של התודעה הרבה לפני שזו קלות של הגוף._
יפה
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 15:11
על ידי ממ*
_אבל יש שם עוד משהו וגם הוא התעורר אצלי בעקבות מה שאמרת על עצמך ותזונת המונו. אני אוהבת שיש לי מהכל בכל מנה. בסלט שלי יהיו כל סוגי העלים שיש בבית. בשייק יהיו על הפירות וכל העלים. חבל לי להשאיר משהו בחוץ. אבל אני לא מצליחה לקחת מעט מכל דבר ולהגיע לכמות סבירה. אני מרגישה צורך שיהיה הרבה מכל דבר וביחד זה מסתכם בהמון אוכל בכל ארוחה.
איזה צורך בשפע שמשהו בו לא מאוזן. הנה התבוננות מעניינת להיום._
מעניין. אם יש קצת עניין מכמויות, אז אולי כן כדאי לתכנן טיפה שניה לפני הסלט ("מלפפון אחד, עשרה עלים, גזר..."). טיפה לשנות את הרגל ההכנה של זריקה ספונטנית של דברים פנימה. אז תבנית הכמות תשתנה בתודעה. לא יודעת אם זה מתאים לך.
_יש! הצליח לי. הכנתי שייק בכמות של כוס אחת. הספיק לי יפה כי הגעתי לזה מאוחר מהרגיל.
תכף יוצאת מהבית וזורקת לויטמיקס מרכיבים של עוד כוס שיהיה לאחר כך._
מעולה!
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 15:13
על ידי ממ*
_נעלמה לי השאלה - מה אעשה בכל העודפים האלה?
אני רואה שזו שאלה עתידית. שאלות עתידיות חסרות תוחלת נוטות להכביד. כשיש מה שאני צריכה ואני אוכלת כמה שאני צריכה אני נשארת באיזה סוג של הווה._
מבינה אותך לאללה. זאת הסיבה שאני מחזיקה מקרר חצי ריק (מאוד אוהבת את השיטה העירונית של הקניות: כל פעם מעט ליום-יומיים) ומכינה תמיד די מעט אוכל.
עודפים מבלבלים אותנו.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 21:48
על ידי גוגוס*
הי עדינוש @}
אולי כן כדאי לתכנן טיפה שניה לפני הסלט ("מלפפון אחד, עשרה עלים, גזר..."). טיפה לשנות את הרגל ההכנה של זריקה ספונטנית של דברים פנימה. אז תבנית הכמות תשתנה בתודעה. לא יודעת אם זה מתאים לך.
בטח מתאים! זה בעצם מה שאני עושה כרגע וזה עובד יופי רוב הזמן.
אני מחזיקה מקרר חצי ריק.
לי יש מקרר בגודל של צימר שזה לדעתי אפילו פחות מחצי מקרר סטנדרטי כך שבתכלס זה קרוב מאוד. העניין הוא שכל הירקות והפירות, שהם המרכיב העיקרי בתזונה שלנו, ממילא מונחים על השיש. גם אני קונה כל שלושה ימים. לא בגלל שאני אוהבת את זה אלא בגלל שאני חובבת טריות, בעיקר בעלים הירוקים ובחלק מהירקות.
אני מרגישה שעודף לא מבלבל אותי. עודף מניע תהליכים לא יעילים ואין לי חיבה לזה.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 22:28
על ידי גוגוס*
היום הזה נגמר לא רע בכלל.
שייק בכמויות סבירות ביותר אבל בסיבוב אחד שוב יצא יותר מדי. חילקתי לשניים ושתיתי בהמשכים. ההמשך השני הרגיש מיותר קצת ובכל זאת שתיתי. חשוב שזה מיותר קצת ולא הרבה כי לפני זה הייתי שותה גם אם מיותר לגמרי. הרגשתי שהפעם זה לא ככה ושאם הייתי שבעה לגמרי לא הייתי שותה.
הסלט שוב יצא בגודל הרגיל אז גם אותו אכלתי בהמשכים. זה היה בסדר אבל קצת עודף. נראה לי שגם אם אני מחלקת לשניים עדיין הכמות הזו גדולה מדי.
מעבר לזה הרבה פירות ומעט אגוזים.
מה שכן, אני בכל זאת מרגישה קצת כבדה, וזה למרות שעשיתי היום מלא פעילות. לא יודעת למה.
היינו בפארק משגע עם הילדים. חצי שעה רכיבה על אופניים ואז שעות על הרגליים במשחקים וכיף. ילדים אנגלים הסבירו לנו פנים ונתנו לבנים שלי לנצח אותם בכדורגל באופן נדיב ביותר. שוב שמתי לב שאני האמא היחידה שקוראת לילדים שלה מרחקו ושכל הזמן שומעים אותה. אגב עודפות...
עודף מילים, עודף צליל, עודף פריצה למרחב הציבורי. אף הורה כאן לא עושה את זה אלא אם הילד שלו עושה משהו מסוכן ממש. מי שרוצה לדבר אל הילד ניגש אליו ומדבר בקול נמוך. ורק אני... המממ... מנסה להיגמל מההרגל המגונה הזה ללא הצלחה. חווה את עצמי מאוד אלימה יחסית אליהם.
מאיפה בא המונולוג הלא קשור הזה? וואללה, לא יודעת. כנראה הייתי צריכה להוציא.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 02 מרץ 2013, 22:31
על ידי גוגוס*
"כשאני יוצא מהבית אני יוצא ללא תוכנית, אני עושה מה שאני רוצה. אני לא מודד כמה אני רץ. אני אגיד לך בדיוק מה אני מתכוון לעשות היום כשאני אגמור לדבר אתך. יצאה השמש ומזג האוויר התחמם קצת, זה נראה כמו יום יפה, ויש מסלול מאוד יפה שעובר דרך כמה חוות באיזור. אני אתחיל לרוץ ואחרי בערך שעה אראה איך אני מרגיש. אם ארגיש ממש טוב ארוץ עוד שעה ואם לא, פשוט אחזור הביתה ואשתה עוד קפה. אני חושב שהרבה אנשים מתייחסים לאימונים כאל עונש. עשית משהו רע ביום ראשון אז ביום שני תקבל עונש"
ציטוט מקסים מתוך ראיון עם כריסטופר מקדוגל, שכתב את "נולדנו לרוץ".
אהבתי את זה במיוחד גם כי ככה אני מתייחסת לריצה שלי וגם כי ככה אני מתייחסת לתזונה שלי. וזה לא טריביאלי ולא תמיד היה ככה. למדתי את זה.
הזדמנות לומר תודה לכל מי שכאן ומלווה והיתה חלק מהמסע הזה שטרם הסתיים וסביר שלא יסתיים לעולם.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 10:25
על ידי מצ'רה*
חבל לי להשאיר משהו בחוץ. אבל אני לא מצליחה לקחת מעט מכל דבר ולהגיע לכמות סבירה. אני מרגישה צורך שיהיה הרבה מכל דבר וביחד זה מסתכם בהמון אוכל בכל ארוחה.
זה כל כך טיפוסי לאיש, שאהני מתפתה לשאול אם את מזל טלה
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 10:30
על ידי גוגוס*
שור
האיש שלי טלה והוא בכלל לא כזה...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 10:38
על ידי מצ'רה*
אז כנראה זה לא פיצ'ר אסטרולוגי
בכולופן אצלנו זורקים הרבה פעמים סלט מהסיבה הזו בדיוק (או שהוא אוכל אותו יום אחרי כי קשה לו לזרוק P-: )
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 12:58
על ידי מיכאלה*
_שוב שמתי לב שאני האמא היחידה שקוראת לילדים שלה מרחקו ושכל הזמן שומעים אותה. אגב עודפות...
עודף מילים, עודף צליל, עודף פריצה למרחב הציבורי. אף הורה כאן לא עושה את זה אלא אם הילד שלו עושה משהו מסוכן ממש. מי שרוצה לדבר אל הילד ניגש אליו ומדבר בקול נמוך. ורק אני... המממ... מנסה להיגמל מההרגל המגונה הזה ללא הצלחה. חווה את עצמי מאוד אלימה יחסית אליהם._
זה ממש מעניין מה שאת אומרת. אני גם שמה לב לזה בכל מיני ביקורים במקומות אחרים, וגם לכיוון ההפוך (הרבה פעמים אנחנו מטיילים למקומות שיש בהם ערבים, שפשוט מדברים חזק וכמה זה צורם ובולט).
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 13:08
על ידי גוגוס*
היום בבוקר - התקדמות משמעותית. בראשון אוכלים אצלי מוזלי במקום השייק השבועי.
זה יום הנישואין שלנו והכנתי מוזלי ממש מיוחד ושווה. אבל... הוא מכיל גלוטן ולא התחשק לי וכל המהות שלו נראתה לי כבדה כזו. חילקתי לארבע צלחות במקום לחמש וישבתי איתם לשולחן עם צלחת שבה חמש קלמנטינות.
באופן מפתיע תחושת החגיגיות שלי לא נפגמה והיה לי קל ונעים בבטן ושמח בלב.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 13:09
על ידי גוגוס*
מיכאלה, מה שלומך הכללי?
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 15:00
על ידי חני_בונה*
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 19:09
על ידי מקדמיה*
_מקדמיה, תודה. את מדהימה. איזה תיאור מקסים של קורותייך. ממש נהניתי לקרוא.
זה גם הזכיר לי את הלך הרוח הנכון, זה שבו ניסויים גם מצליחים וגם מלמדים. זה לא מובן מאליו.
מוכנה לשתף בדברים הקטנים שנפטרת מהם בזכות הניסוי הזה? זה תמיד מעורר אצלי השראה, אבל כמובן שלא חייבים.
לפעמים הדברים האלה נורא אישיים._
איזה כיף... אני קוראת כבר הרבה זמן, רק לא תמיד מגיבה מהר. הדברים הקטנים זה באמת הדברים הידועים ביותר, לא משהו אקזוטי. מערכת העיכול מתפקדת טוב.
היום לא רק שאכלתי מבושל אלא משהו בכלל לא טעים (פסטה בלי כלום). מאוד התחשק לי. אבל זה לא נורא. ראיתי שוב שזה לא טעים. ראיתי שאח"כ כבד לי. אז אני ממשיכה לי עם החי שלי. אבל כבר די חושבת שבליל הסדר אני אוכל מה שבא לי. לא נורא - התשלום לא נוראי.
תודה לך, עזרת לי הרבה. ממשיכה לקרוא.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 21:03
על ידי מיכל_בז*
שור
גם אני. הייתי בטוחה שאת עקרב. זה ממש העיף לי את הראש עכשיו.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 22:01
על ידי גוגוס*
תודה, חני. היה לנו יום מקסים ועוד לא נגמר.
מקדמיה, תודה על השיתוף. יש לך חוויה נהדרת ואת נשמעת ממש קשובה. איחולי הצלחה חמים בדרך היפה שלך.
מיכל, למה? ספרי קצת, אני לא מבינה בזה כלום.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 03 מרץ 2013, 22:46
על ידי תפוזית*
יום נישואין שמח
וגם רציתי לספר שמשום מה פעם נחווית אצלי בעבר כקצת לא אנושית עם כל הניסיונות שעשית, וההצלחות המדהימות בדיוק התזונה שלך, ופתאום היום הבנתי שגם את לא תמיד כזאת סופר-וומן תזונתית...
טוב, אני לא מסבירה כ"כ טוב, מה שאני רוצה לומר שזה כמובן היה רק בראש שלי, ובהרגשת חוסר ההצלחה האישית שלי בלבד, אבל ככה זה הרגיש לי... והיום כשקלטתי את זה - אהבתי אותך עוד יותר
<ואיזה קטע, אצלינו הפוך - בעלי שור ואני טלה... אבל אני ממש לא מבינה בזה, אז אין לי מושג מה זה אומר>
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 09:00
על ידי גוגוס*
תודה, תפוזית
להיות סופרוומן נשמע לי סופר משעמם
להתאמץ להיות סופרוומן נשמע לי סופר מעייף
אבל מעניין למה חווית אותי ככה, במקום שבו יש תיעוד כל כך מפורט של כל הדברים שלא מסתדרים לי ולא מצליחים לי וקשים לי. את לא היחידה שחווה אותי ככה ומעולם לא הבנתי איך אני מצליחה ליצור רושם כזה.
והאהבה? הדדית ביותר ובעיקר משמחת על הבוקר...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 10:44
על ידי מיכאלה*
מיכאלה, מה שלומך הכללי?
הריון מפתיע: עד כה (שבוע 8 היום) לא הקאתי! אני יודעת, זו ממש ההתחלה, אבל היי, בדרך כלל בשלב הזה אני כבר עם הראש באסלה (נדמה לי, יש לי זיכרון דג, אבל עוד חמישה שבועות ואני צולחת עד השליש הראשון!). אני מהרהרת בזה לעתים, למה אני לא מקיאה הפעם. זאת אומרת, אני תוהה אם זה עניין תודעתי (פרקטית זה יהיה ממש קשה להקיא עם שני הקטנים שלי שאוהבים ללוות אותי גם לשירותים
) ואם כן, האם יכולתי להמנע מהקאות גם בהריונות הקודמים? אולי אני ממש מתאמצת לאכול מספיק כדי לא להקיא? (בהריונות קודמים נטיתי להקיא בעיקר על קיבה ריקה). ותקוותי הסודית - מדובר בעובר/ית ממין שונה, ואלה לא גורמים להקאות
(כמו שאתן רואות, הטפשת כבר כאן במלוא עוצמתה ואלה הגיגי).
מבחינת תזונה, well, התזונה שלי ממש לא אולטימטיבית או מתקרבת לזה (או בקיצור- מזל שאני מכינה אוכל מזין לילדים כדי שלפחות חלק מהתזונה שלי תהיה ראויה). הבוקר, לדוגמא, התעוררתי, מיד אכלתי בננה (עד כאן בסדר, אבל זהו), ואז קורנפלקס עם חלב, ואז פיתה עם קוטג'. קחו בחשבון שכשאני במצב לא הריוני אני נוטה פשוט לא לאכול, אז מדובר בכמויות עצומות עבורי. אבל אין לי בחילות כמעט! ואני מרגישה טוב כמעט! (חוץ מעייפות פסיכית). זה מעניין מה שקורה כאן. (רעיונות?).
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 10:54
על ידי גוגוס*
זה מעניין מה שקורה כאן. (רעיונות?)
בטח!את בהריון
הציפייה שהגוף במצב הריון, על רכבת הרים הורמונלית, יהיה משהו צפוי או הגיוני או עקבי או ניתן להבנה פשוטה, היא בלתי סבירה בעליל.
מה שיש זה מה שיש. אני מאחלת לך בת אחרי שני הבנים והרבה נשנושים ממה שאת מכינה להם מזין וטרי וטעים. כל השאר - כפרות.
זה במילא במודעות שלך. לא צריך יותר מזה.
איך זה מרגיש, להיות פתאום אשה שאוכלת, אם ברגיל שלך את לא אוכלת?
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 10:55
על ידי ממ*
לי יש מקרר בגודל של צימר
איזו חמודה את, גוגוס!
באופן מפתיע תחושת החגיגיות שלי לא נפגמה והיה לי קל ונעים בבטן ושמח בלב.
בדיוק! אני תמיד בעד לאתגר את התפיסה של מה הופך דברים לחגיגיים. בטח כשמדובר באוכל. זה הצליח לי כבר כמה פעמים באירוח של חברים וביומולדת של הפיצית.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 11:04
על ידי מיכאלה*
איך זה מרגיש, להיות פתאום אשה שאוכלת, אם ברגיל שלך את לא אוכלת?
מתיש. זה משגע אותי. להיות רעבה ממש (רעב כואב, חור בבטן) כל שעתיים. אחרי הלידות אני תמיד מפסיקה לאכול לאיזה חצי שנה
(נו, לא באמת, כמובן, אבל האפשרות לא לאכול כל הזמן מאוד משמחת אותי).
הציפייה שהגוף במצב הריון, על רכבת הרים הורמונלית, יהיה משהו צפוי או הגיוני או עקבי או ניתן להבנה פשוטה, היא בלתי סבירה בעליל.
אה, ברור! סתם תהיתי איך זה שהפעם אני לא מקיאה! (כמובן שהייתי רוצה לתלות את זה בתזונה סופר חיונית, אבל, אפעס, זה לא המצב).
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 14:59
על ידי מקדמיה*
טוב. אז היום הכנתי צהריים לילדים. בקור רוח הפכתי את פרוסות תפוחי האדמה והבטטות בתנור. בדקתי עם המזלג - רך. אני יודעת שברגע הזה זה טעים. חם חם ורך מהתנור. אבל זה לא עשה לי כלום. כמו רומן שנגמר. הכנתי לעצמי סלט גדול וניסיתי לחשוב מה יהיה לי הכי טעים שם. החלטתי לשים המון בצל. שזה משהו שאני אוהבת. יצא נהדר ואחרי כמות די קטנה ראיתי שאני לא רעבה. שוב קשובה לגוף שלי, הללויה.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 19:45
על ידי גוגוס*
מקדמיה, את אלופת האלופות. איזה כיף לשמוע שזה נעים ובקלות.
אכן, הללויה!
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 19:48
על ידי גוגוס*
לי עצמי היהיום ממש משובח מבחינת כמויות. זה התחיל בשייק הבוקר שהיה מדויק לגמרי (היפ היפ) והמשיך באכילה מתונה מאוד.
כמו מקדמיה, גם אני הכנתי מבושל לילדים. ביקשו פה מרק והכנתי. הסתכלתי עליו, על המרק, וידעתי שאם אני מתחילה איתו זה לא נגמר.
שחררתי אותו וזהו.
במקומו סחטתי לי כוס גדולה של מיץ תפוזים וזה היה טעים ומרענן ובדיוק במקום.
מה שכן, יש לי חשש שאני אוכלת פחות מדי. מה שכן פעם שנייה, אני רוצה לקוות שאם זה יטריד את הגוף שלי הוא ידבר. ואם אפשר, שלא יתחיל לפטפט אחרי שמונה בערב.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 20:25
על ידי מקדמיה*
יש לי חשש שאני אוכלת פחות מדי. מה שכן פעם שנייה, אני רוצה לקוות שאם זה יטריד את הגוף שלי הוא ידבר
גם לי.
איכשהו היום שאכלתי פסטה לא טעימה עזר לי. נזכרתי שוב שלא טעים ולא עושה לי טוב פיזית, גם לא נורא.
עושה לי הרבה יותר טוב להגיד לעצמי שאם יבוא לי אני אוכל מבושל. זה ממש עוזר לי. ולאט לאט הקרייבינג יורד ויורד.
גם נתקלתי
בסרטון מעניין שאהבתי, על ההשפעה הרגשית של עודף אכילה (ואוכל שמן ויותר מדי דברים שונים). מעניין מאוד.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 21:01
על ידי גוגוס*
מקדמיה, ההתחלה ממש מרתקת. מעולם לא חשבתי על זה ככה ברמה הביולוגית. תודה רבה.
למי שאין לה אפשרות לצפות - הטענה שלה היא שהגוף מסוגל להתמודד רק עם מטלה כבדה אחת בכל רגע נתון. לכן, אם יש לי מטלה רגשית כבדה שאני לא רוצה להתמודד איתה, להעמיס אוכל יפסיק את הפעילות הזו ויעביר אותי לעיכול. זה לטענתה הבסיס של אכילה רגשית. משהו שהוא על גבול המכני. קצת כמו להזיז ידית מכאן לשם ובכך להעלים את ההתמודדות הרגשית לטובת פעולה אחרת.
היא גם מציגה את זה יפה.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 04 מרץ 2013, 21:39
על ידי סגולה*
מעניין הסרטון , אהבתי.
גוגוס- את לא אוכלת אחרי שמונה בערב??
אני משתדלת שלא לאכול אחרי אבל מה שקורה לי בארוחות עם הילדים שאני אוכלת תוך כדי להאכיל , להגיש לנקות וכו'... שיוצא שאני אוכלת מהר ויותר.
שאלה שעלתה לי במהלך הכנת אוכל לקטני למחר- אוכל מבושל זה מאוד נח. אני מכינה מראש ואז כל שנותר לי הוא לחמם ולאכול
אם אני רוצה לאכול למשל סלט לצהריים, בלו"ז שלנו , אין סיכוי שאני מצליחה להכין סלט, זה אומר שאני צריכה לחכות אחרי שהקטנים ירדמו לשנצ ואז רק להתחיל לחתוך ולאכול וזה גומר לי על המנוחה שלהם (שאני מנצלת לפעמים למנוחה שלי ולפעמים לסידורים) נורא קשה לי למצוא זמן לחתוך סלט כזה באמת מפנק...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 01:05
על ידי גוגוס*
את לא אוכלת אחרי שמונה בערב??
לרוב אני לא אוכלת אחרי שש בערב. אבל היום יצאתי לרוץ וידעתי שאהיה רעבה אחרי זה, נוכח מה שאכלתי בשאר היום, ולכן שמונה.
מה שקורה לי בארוחות עם הילדים שאני אוכלת תוך כדי להאכיל , להגיש לנקות וכו'... שיוצא שאני אוכלת מהר ויותר.
יקירה, לכל דבר הזמן שלו. עד לא מזמן גם אני התקשיתי מאוד לאכול מתי שהתאים לי. אבל קטנתי בת שלוש והחיים שלי מקבלים לאטם צורה אחרת שמאפשרת מה שקודם היה אפשרי פחות
בטוחה שגם תורך יגיע. ועד אז הסירי דאגה, אני בטוחה שהחיים שלך עמוסים מאוד גם בלי לדאוג לדברים כאלה. כשיגיע זמנם להסתדר את כבר תדעי. אני בטוחה. אין לי כוונה לרפות את ידייך אבל אני באמת לא יכולה לעודד אמא עסוקה לקחת על עצמה משימות נוספות שקשות לה כרגע. זוהי שעתן היפה של המשימות הקלות.
נורא קשה לי למצוא זמן לחתוך סלט כזה באמת מפנק...
דווקא פה אני מתעקשת כן לומר משהו. סלט מפנק אני מכינה בחמש דקות. ואני יודעת את זה כי הרגע הכנתי אחד כזה. אם אין לך חמש דקות זה בסדר גמור. עזבי. אבל אם את כן רואה חמש דקות ששוות את זה אז למה לא, בעצם?
כשזמני קצר אני קוצצת שתי עגבניות לתוך ערימה של עלים קצוצה גס מאוד (חסה, כוסברה, תרד, רוקט), קצת לימון ושמן זית וזהו. אם הדברים טריים - אני לא יכולה לחשוב על משהו מפנק יותר בזמן קצר כל כך. אם יש לי עוד דקה אני אזרוק פנימה לחי של מנגו, קצוצה עם הקליפה (כי לקלף זה עוד דקה). או שלושה תותים. ואז הפינוק כבר לא ניתן לוויכוח אפילו בלי קשר לזמן שהושקע.
שיהיה לך בתאבון ובעיקר - הורות מענגת @}
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 10:02
על ידי גוגוס*
משתפת שאתמול היה לי יום כל כך מוצלח עד שאני מאחלת לעצמי עוד אחד כזה היום.
אכלתי סופר מדויק בכל המובנים, תרגלתי את רצפת האגן שלי ממש לאורך היום, עשיתי יוגה בבוקר ורצתי בערב מרחק כפול מזה שאיתו התחלתי.
איזה כיף וביחד עם היום המעולה הזה כל המחשבות התחילו להתבהר לי והרגשתי שאני זזה.
יום מקסים לכל הנמצאות.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 12:30
על ידי עדינה_ניפו*
כרגיל פותחת ורואה רק את הפוסט שנול מול עיני (אין זמן ליותר מזה!) וזה במקרה היום יצא על הפוסט האחרון.
אז רק רציתי לשתף אותך שהיולי איזה שבועיים של כל כך הרבה סטיות בעניין המזון. כל הזמן רציתי לאכול מתוק, ובצקים, ואכלתי המון אחרי שש בערב וגם באמצע הלילה כשהתעוררתי... וכל יום שמעתי את הקול המקסים שלך מזכיר לי לקבל את זה כמו שזה, בהתבוננות בלבד ולא להילחם. עם הבנה שיש כאן איזשהו צורך.
והנה פתאום זה חלף, כך מעצמו, בלי שעשיתי דבר.
ואתמול והיום אין לי שום cravings מיותרים (שכבר הספיקו להחזיר לי קנדידה ועייפות). אין לי תיאבון אחרי שאני אוכלת ארוחת ערב. הכל נרגע.
אני בטוחה שאם הייתי חדת ראייה כמוך הייתי מצליחה לקשור את זה לכל מיני דברים - אבל אני לא
חוץ מזה יום אחד קראתי את המשפט הזה שלך
_אני רואה שזו שאלה עתידית. שאלות עתידיות חסרות תוחלת נוטות להכביד. כשיש מה שאני צריכה ואני אוכלת כמה שאני צריכה אני נשארת באיזה סוג של הווה.
זו קלות של התודעה הרבה לפני שזו קלות של הגוף._
משפט גאוני (כמובן מתחבר לאקהרט שלנו) והוא מלווה אותי כל יום ונותן לי שלווה בכל מקום שמתעוררת דאגה.
אז - תודה תודה ואהבה מרובה
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 14:21
על ידי גוגוס*
והנה פתאום זה חלף, כך מעצמו, בלי שעשיתי דבר.
נהדר, עדינוש. סחטיין על הסבלנות שלך לעצמך. כל כך שמחה בשבילך.
הייתי מצליחה לקשור את זה לכל מיני דברים.
מעבר לזה שבעיניי את חדת ראייה עד מאוד (ועוד יותר מזה - חדת תחושה), אני לא בטוחה שהמהלך הזה של יצירת הקשרים מצדיק את עצמו. אני אפילו חושדת שהקשרים האלה מאריכים את פרק הזמן שנדרש כדי לצאת מזה. לדעתי המעודכנת - אם צפה תובנה מעצמה היא בטח שווה משהו. אם לא צפה תובנה אין טעם לחפש אותה. זה בזבוז אנרגיה ויש סיכוי גדול שהיא תהיה מאולצת.
אהבה מרובה מאוד גם לך. את חסרה לי מאוד. הרבה פעמים כשהגוף שלי מאוד נוכח אני תוהה - מה עדינה היתה אומרת על זה...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 21:01
על ידי גוגוס*
מקדמיה, עשיתי עכשיו את הניסוי של הגברת מהסרט שצירפת. זה היה ממש נהדר.
קרה משהו היום בערב. משהו קטן מאוד.
כמה דקות אחרי שהבנתי את זה פניתי לאיזו משימה מייגעת.
בסופה התחלתי לפנטז על אוכל מבחוץ.
החלטתי לעצור ולשאול את עצמי מה קרה פתאום שבלי להיות רעבה אני פתאום חושבת על אוכל מבחוץ.
חיפשתי רגש ומצאתי. אכזבה.
הדבר הזה שקרה אכזב אותי. רציתי משהו והוא לא יקרה. זה היה ממש ממש קטן אבל בכל זאת מאכזב.
ברגע שהבנתי את זה נעלם לי בפוף החשק לאוכל מבחוץ.
נחמד מאוד ומשמח. וגם קל. אני אוהבת קל.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 21:51
על ידי תפוזית*
גוגוס, ממש נחמד הניסוי הקטן שעשית. ניסיתי לעשות את זה לפני שבועיים, כשהייתי בניסוי השוקולד שלי, ובמקביל צץ משבר קשה ומעיק רגשית. אבל אז ניסיתי בכל כוחי כל הזמן לא "להיכנע" לרצון להתנחם בשוקולד, כי זה לא היה משהו שנפתר בקלות. וכאן מה שאת מתארת זה שבכלל לא צריך להילחם ברצון הזה, אלא פשוט להתייחס לרגש. ומבחינתי זהו עוד חידוד של אבחנה חשובה - כמו שמישהי כתבה כאן (לא זוכרת מי, סליחה...) - שזה קל יותר כאשר נותנים את הלגיטימציה לאכול את הדבר שמשתוקקים אליו (כלומר, ההבנה שאם ארצה - פשוט אקח ואוכל).
ואפשר רגע לחזור אחורה, לעניינים הפרקטיים שעלו פה? ומצטערת על הטרחנות...
סלט מפנק אני מכינה בחמש דקות.
טוב, אז אצלי זה תמיד בעייתי. אולי זה קשור גם לכמויות שאני מכינה (גדולות מדי?). אבל עלים אצלי גוררים הרבה הרבה התעסקות! קודם כל, לשטוף ולנקות טוב ולייבש אותם - זה ה-מ-ו-ן עבודה וזמן!! אז בדר"כ אני עושה את זה בבת אחת, כלומר - שוטפת ומשרה בכיור את כל העלים מכל הסוגים, ואז מתחילה לנקות אחד אחד ולייבש, ולשמור בקופסאות סגורות במקרר. זה חוסך כמובן את הזמן הזה לפני הסלט.
אבל כאן יש עוד עניין - (קטנוני משהו) אתן חותכות את העלים בסכין? לא יודעת, לימדו אותי פעם שעדיף לקרוע עם הידיים, וזה מה שאני עושה... לחתוך בסכין לא הורס שם משהו? כי אולי זה באמת יותר מהר ועדיף? ואני מעדיפה לחתיכות יחסית קטנות, אז אפילו שהכל כבר שטוף זה לוקח זמן...
כלומר, סלט פשוט של ילדים עגבניה-מלפפון-גזר-בצל נגיד, באמת לוקח לי חמש דקות, אבל הרבה יותר כיף לי סלט עם המון עלים ופירות... וזה לוקח הרבה יותר מחמש דקות. אז יוצא שלפעמים אני מוותרת על הסלט באמת בגלל הזמן
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 22:10
על ידי גוגוס*
תפוזית יקרה, הדרך הכי קלה להתמודד עם הבעיה שאת מציגה היא להחליט מראש מה חשוב.
אם במקרה חשוב לך שיהיה סלט אז עזבי את כל השאר שנוגעים למידת השלמות של הסלט.
אני למשל לא שוטפת בכלל עלים אורגניים. רק אם יש חול רציני. חול מועט אני לא טורחת גם כן.
(אם לא תגלי אז אני אספר לך שגם את הלא אורגניים אני לא שוטפת אבל זה אסור להגיד בבאופן אז אני לוחשת רק לך באוזן)
סכין כן או לא? עזבי. תעשי מה שיותר קל לך.
ואני ממליצה בחום להניח לכל ההתעסקות המוקדמת עם העלים. זה הופך אותם כאילו ליקרי ערך. צריך לטפל בהם ולדאוג להם ולשמור אותם. בסוף לא רוצים לאכול. שלא ייגמר מהר וניאלץ לשוב על כל הרוטינה מהתחלה...
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 22:55
על ידי תפוזית*
חששתי שכך תעני לי לגבי העלים... רק ששכחתי לציין שאני עושה את זה מטעמי כשרות... אז עם כל הרצון לאכול אדמה וכמה חרקים בדרך
- אני נאלצת להתעסק בכל השטיפות האלה.
(ושלא תחשבי שאני מהמדקדקים... כי עם כל הכבוד לשטיפות שלי אני בטוחה שיש כאלו שזה לא מספיק טוב עבורם, ואפילו במשפחה המורחבת שלי לקח זמן לא מועט עד שהפנימו שזה בסדר לאכול עלים אורגניים שטיילו עליהם חרקים!)
בקיצור, זה אחד הבאגים שכרגע אין לי דרך להימנע ממנו
<אבל יתכן שאיפשהו באזור הסלט מסתתרת גם התמודדות אישית עם הנושא של
מידת השלמות - צריכה לחשוב על זה...>
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 23:01
על ידי גוגוס*
שכחתי לציין שאני עושה את זה מטעמי כשרות...
אה... בהחלט משנה את התמונה. אבל, כמו שאת כותבת בעצמך יתכן שאיפשהו באזור הסלט מסתתרת גם התמודדות אישית
אני חושבת שבכל מקום שבו יש פער בין מי שאנחנו רוצים להיות למי שאנחנו בפועל יש התמודדות. בעיקר אם נדמה שהפער נורא קל לגישור אבל איכשהו זה לא קורה.
תזכורת חשובה - לא עם כל המקומות האלה חייבים באמת להתמודד.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 23:07
על ידי גוגוס*
והנה, תפוזית יקרה, סיפור קטן בשבילך. שתדעי שאת לא לבד, שאלו דברים קטנים מאוד, ושיש לך כוח להשפיע מיידית על החיים של אחרים רק בזה שאת משתפת בכנות ובפתיחות באלו שלך.
לפני שעה בערך הרגשתי רעב קטן. אכלתי נורא מוקדם ונהייתי רעבה שוב אבל בטח לא לארוחה.
ירדתי למטבח ולקחתי תמרים. רציתי עוד משהו. בחשק שלי היה משהו מיימי, נגיד, ענבים. אבל, אויה, הענבים הגיעו באריזת פלסטיק שנמצאת בתוך עוד אריזת פלסטיק ובשביל לאכול מהם אני אצטרך להוציא את זה מהמקרר, ולהתחיל לקרוע עטיפות. מלאכה קשה מאוד שהיתה לוקחת לי בערך... שתי שניות.
אגוזי המקדמיה, לעומת זאת, נגישים יותר. קופסה, תיק תק, ויש חופן ביד. וזה גם טעים אש. ומנחם כזה ונעים...
אבל מה? בכלל לא קרוב למה שהגוף שלי ביקש. אפילו ההפך.
כבר הלכתי למקדמיה אבל אז נזכרתי בשיחתנו זו שהתנהלה שנייה וחצי לפני ואמרתי לעצמי נו, באמת...
האחד לוקח שנייה בעוד השני שנייה וחצי.
והוצאתי לי ענבים. ועכשיו טוב לי ונעים לי בגוף ואני שולחת לך את תודתי.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 23:14
על ידי תפוזית*
רק שאני חושבת שעם מידת השלמות הזאת אני בהחלט מתמודדת לאחרונה, לשמחתי. למשל בכתיבה כאן - פעם לא כתבתי בכלל בשום מקום באינטרנט, מהחשש שאכתוב איזה משהו מטומטם (ואז זה ישאר שם כהוכחה לטמטום לדיראון עולם).
או שאתמול נסעתי לאיזו פגישה והיו פקקים וראיתי שאני מאחרת - פעם הייתי נלחצת ממש שאני לא מגיעה בזמן. אתמול - זה היה לא נורא מבחינתי.
וגם באוכל - הנה, היום - קראתי את כל הדיון הזה על הכנת הסלט והחלטתי להכין סלט לצהרים (גם לא היה לי משהו מבושל זמין כתחליף), אבל בגלל שהעלים עוד לא היו שטופים - שטפתי כמה, אבל השתמשתי בפחות עלים מבדר"כ, וגם פחות פירות. ובאמת לא יצא סלט מדהים... אבל לא נורא. ולארוחת ערב, שוב רציתי סלט, אבל הבנתי את מגבלות הזמן ולכן במקום הסלט הגדול - הסתפקתי בסלט הפשוט והמהיר של עגבניה-מלפפון-גזר-בצל + חביתת עין. וזה היה מספק. וזה היה תחליף מספיק טוב כדי שאשבע וארגיש טוב ולא אחפש שטויות אח"כ. נחמד, נכון
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 23:16
על ידי גוגוס*
נחמד, נכון
לדעתי, הרבה יותר מרק "נחמד". זה נשמע ממש ממש טוב. כמו איזו פריצת דרך ובדיקה מחודשת של התשובה לשאלה "מי אני?"
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 23:23
על ידי תפוזית*
כן. זה באמת ממש טוב. לא בטוח שזנחתי לגמרי את הצורך בשלמות, אבל הבדיקה והמודעות שם, וזה בתנועה. וזה נפלא, כי לדעתי זה עצר אותי בכ"כ הרבה דברים, גרם לי לא להתחיל בכלל, לא לזוז (כי זה לא יהיה הכי טוב, אז עדיף לוותר) - ועכשיו לאט לאט משהו מתחיל לנוע.
החיוניות שלי חלק רביעי
נשלח: 05 מרץ 2013, 23:32
על ידי גוגוס*
לא בטוח שזנחתי לגמרי את הצורך בשלמות
לא בטוח שצריך לזנוח אותו לגמרי. אני בטוחה שיש בזה גם צדדים שתורמים לך והבדיקה והמודעות אמורות לאזן בכל מצב את הצורך בשלמות מול צרכים אחרים.
זה באמת נפלא.