יעוץ זוגי פילוסופי

[אם_פי_3*]

אני גם לא מצליחה להתחבר.
ברור שאני לא צריכה להיות שוטר שלו - או הוא שלי (למרות שתזכורות מדי פעם, זה לא נורא, כשהן נעשות בנימוס ובכבוד). וכן - לאפשר חופש, אבל בהתאמה לצרכים.
גם בעלי מאד רוצה לנסוע לחו"ל (לא לתקופה ארוכה, ולמקומות קצת יותר קרובים מהודו) - אני אמרתי לו (כבר מזמן) שאני לא מעונינת, אבל אין לי בעיה שיסע (למרות שאני בהריון). עכשיו, זה עלה שוב (הוא לא כל כך מעוניין לנסוע לבד, למעט אם זה לראות מופע מסוים שהוא רוצה, אבל קשה למצוא הופעה מתאימה) - אמרתי לו, שאם הוא רוצה לנסוע - אז עכשיו. כי בשבועות ההריון האחרונים, ובשבועות הראשונים (+) לאחר לידה, יהיה לי קשה אם הוא יסע. זה נשמע לי (וגם לו) סביר. התחשבות היא הדדית. למעשה, גם הנסיעות הקודמות שלנו לחו"ל היו בעיקר בגלל הצורך שלו. אני נהניתי, אבל זה לא "בוער" לי. כרגע יש לי סיבות למה לא להצטרף אליו.
יש משפט של רוברט היינלין על כך שנימוס בין בני זוג חשוב יותר מאשר בין זרים. הייתי מכלילה את זה לכבוד.
ולגבי גברים שלא מסוגלים לעשות כמה דברים במקביל - זו גם הכללה די גסה. בעלי מסוגל לכך הרבה יותר ממני, כולל הקשבה לכמה שיחות במקביל. אני - כשאני מרוכזת בדבר אחד - אני לא ממש קולטת מה קורה מסביב. בסוף אני אגיע למסקנה שאני בכלל גבר...

[תבשיל_קדרה*]

אבל יש דרך ביניים, בין הרס"רית הנוגשת ובין האביר שמואיל ברוב טובו.

[אם_פי_3*]

גילה - יש הרבה דרכי ביניים ומצבי ביניים....

[מיכל_דנקנר*]

יש הבדל בין מנקה שיוצא לעבודתו ובין אחד שעושה זאת דרך קבע בבית.
אולי אתן מכירות גברים כאלו - ששוטפים את הבית ועושים את שאר עבודות הבית האפורות ביוזמתם (שמא נאמר ביוזמתן?) - אני לא
גם אותו מנקה שיצא ליום עבודה, לא יחזור הביתה לנקות אותו. אשתו ככל הנראה תעשה זאת בשבילו או שהבית לא יהיה נקי.
אישה שעובדת בנקיון - לעומת זאת - תחזור הביתה להמשך עבודותיה ובאופן טבעי תנקה גם אותו.
מה שקרה בין חברתי הטובה ובעלה הוא מעין שלטון ניהול וחוק של חברתי המתקבל באופן טבעי אצל בעלה.
שלטון החוק גורר עונשים למשתמט בלבוש של כעס - חבל"ז
כשרוצים לקבוע משהו או לשאול אותו שאלה לגבי נוהלי עבודה הוא עונה:
"אני לא יודע. יש מנהל אחד. אני רק מבצע הוראות"
מקנאות? גם אני קינאתי. עד שהבנתי לאן זה גורר אותה ואותו.
אם אלו היו שתי נשים - נפלא שתיהן חושבות דומה, בעלות צרכים דומים ושתיהן נותנות יד באופן שווה פחות או יותר לניהול הבית.
לא פלא שגם בדיון הזה הרוב המכריע הוא נשים. גברים בכלל לא מתעניינים בנושא ואישה שתגרום לגבר שלה להתעניין בנושא באופן שהיא מוצאת לנכון, תשלם מחיר כבר.
נקיון לא שווה בישול
נקיון לא שווה טיפול בילדים והקראת סיפור.
אין בו יצירתיות אלא עבודה אפורה פר סה.
בלי להיות צינית, בשמת: איך המטבח נראה לאחר יום שבו רני בישל? אני מוכנה לחתום שאת הסידור והניקיון הסופיים את עושה בסופו של דבר, וזה נפלא שזה כך, לא?

[טלי_יצקר*]

וואו..חייבת להגיב. נראה לי שהרבה דברים במה גבר אמור לעשות ומה אשה, שייכים למה שראית בבית בתור ילד. אצל בעלי למשל, האב שותף מלא לכל עבודות הבית. הוא מנקה לגמרי מיוזמתו, גאה בתוצאות. גם כשהם באים אלינו הם אוהבים לנקות לסדר ולבשל (גיהוץ למשל זהו תפקיד ששמור לו בבתי כל ילדיו). תמיד כשהוא בא, ארון המזווה זוכה לסידור והאמבטיה לציחצוח. היחסים בין הורי בעלי מלאים אהבה והערכה.
כשהכרתי את בו זוגי, מאוד שמחתי לראות זאת. ידעתי שהוא קיבל חינוך טוב.

[אמא_של_מיה*]

בעלי , כבר כמה שנים , רוצה לנסוע לסקי בחו"ל, ואני תמיד התנגדתי: קשה לי להשאר עם שני קטנטנים/ אי אפשר בחודש תשיעי/ קשה עם שלושה קטנטנים (5.5, 2.5, 1) ...זה נראה לי כל כך לא הוגן, וקשה היה לי להבין את הזוגות הפתוחים האלה , שלכל אחד יש זמן פרטי משלו.
עכשיו כבר ברור לי יותר והסכמתי שהוא ייסע השנה, למרות שיהיה לי קשה פיזית.
ועכשיו עם הויתור הזה הגיע עוד רעיון. הוא רוצה ללכת (התחיל כבר) פעמיים בשבוע לחוג ספורט מיוחד כלשהו אחרי הצהריים. לא הייתי מגדירה אותו וורקוהוליק אבל הוא עובד הרבה , וגם ככה אני על קוצים עד שהוא מגיע הביתה. ברגע שהוא איתי כל הקושי בלהיות עם שלושתם נעלם... הכל מתחלק עם עוד מישהו, ואני והילדים כלכך מאושרים לעוד שעה עם אבא. החוג הזה גורם לי להיות ממש ממורמרת ומדוכאת. אני נתקעת פה בבית עם 3 שמבלגנים, מלכלכים, זקוקים לי, רבים בינהם ועל תשומת הלב שלי, או אם יש חוג /חבר אז ארבעתינו מסתובבים באוטו וזה ממש מסובך וקשה לי, והוא- עושה ספורט... זה פשוט נראה לי לא פייר. עם שום חברה אני לא נפתחת כך ומספרת כי אני מרגישה כמו איזו פראיירית ולא כמו אשה ליברלית שנותנת לבעל ספייס. אני מאמינה שזה חשוב וגם אין לי התנגדות כל עוד זה יהיה בערב/ בוקר ולא בשעות שבאמת קשות לי ביום וכולם עליי. זה לא שהוא בורח מהבית. טוב לנו יחד מאד,וכיף לנו כזוג ועם הילדים, אבל פתאום באמצע החיים חשוב לו לעשות משהו עם עצמו והוא רוצה שגם אני אדאג כך לעצמי. אני חושבת שזה יגיע כשהם קצת יגדלו. כרגע אני לא יכולה להעלם פעם-פעמיים בשבוע לכל אחר הצהריים, יש לי שתי תינוקות, ואחת יונקת, ות'אמת זה גם לא בוער לי. האם אני ממש מכשפה ?!

[אם_פי_3*]

מיכל - תתפלאי. הגבר שלי (והוא בהחלט גבר...) כן מנקה מיזמתו. לפעמים לגמרי לבד (כשאני בכלל לא נמצאת), לפעמים הוא מתחיל ואנחנו ממשיכים ביחד, לפעמים אני יוזמת וממשיכים ביחד (אני צריכה אותו בשביל הרמת הכבדים, במיוחד עכשיו), לפעמים הוא רק עוזר לי בכבדים ואני ממשיכה לבד - כל האפשרויות, לפי הסיטואציה. לא יקרה אצלנו מצב שבו אחד מנקה (נקיון רציני, לא שטיפת כלים) והשני בוהה - אבל זה מתוך מחויבות אישית לעזור, ולא מתוך הטלת מרות. נכון, זה בדרך כלל רק כשהגיע רפש עד נפש - אבל אצל שנינו. ובהרבה דברים, יותר יומיומיים, אפילו לא צריך להגיע לגבול הרפש.
ולא - הוא לא מאולף. ולא, הוא לא פחות סקסי בגלל זה (אפילו להיפך!).
לפני שהיו הילדים, היה לנו "הסכם" - הוא מכין את הארוחות, אני מנקה (לא ההיפך, לטובת הקיבות שלנו). זה עניין של חלוקת עבודה, ולא של יצירתיות לעומת עבודה שחורה. ועדיין, זה היה הסכם מסגרת, שיש ממנו חריגות בלי לעשות ענינים. כיום, עם הילדים, מרבית הפעמים, אני מארגנת את הילדים, והוא מכין וגם מחסל. אין לי שום סיבה לנקות אחריו, ואם היתה (באופן עקבי) - אז אני לא רואה בכך שום דבר נפלא. אני לא מבינה למה זה נראה לך בלתי אפשרי, שגבר יהיה אחראי לחייו, בדיוק כפי שאשה אחראית לחייה. (ושניהם ביחד לחיים המשותפים+ילדים).

[אמא_של_מיה*]

סופסוף אזרתי אומץ (לקח לי כמה ימים...) וכתבתי על משהו שמאד מעיק עליי - ואין תגובות.
אני, כמו הבעל בסיפורים שמסתובב הלוך ושוב בחדר ההמתנה ליד חדר הלידה, בודקת כל 2 דקות
ומתאכזבת. ? anyone

[הד_בר_ניסן*]

זה אינטרנט - לדברים קצב משלהם.
חד משמעית לא, את לא מכשפה. אני במקומך הייתי מתפוצץ מעצבים. נראה ממש חוסר התחשבות.
הספייס שהוא לוקח הוא על חשבונך. את לא אם חד הורית, אתם זוג ואמורים לשאת במטלות ביחד.
רוצה לעשות ספורט שיקום שעה אחת קודם.

[יונת_שרון*]

לי דווקא נראה שאולי כדאי לך לקבל את הצעתו של בעלך, ולעשות בעצמך משהו שיעשה לך טוב בזמן שהוא ישמור על הילדים. זה יכול להיות נפלא, ולעזור לך לצבור כוחות מחודשים. בנוסף, אולי זה יעזור לך להשתחרר מחלק מהכעס המתיש כלפיו, כי כעס הוא בהחלט דבר מתיש. כעס גם מקשה על תפקוד בחברת ילדים (שזקוקים לאורך רוח מצידנו) ולכן עושה את השהות עימם לעוד יותר קשה, וזה מגביר את הכעס, וחוזר חלילה.

האם את פראיירית? לדעתי ההסתכלות הזאת היא מראש בעייתית. זו הסתכלות של התחשבנות. והתחשבנות זה משחק-סכום-אפס -- תמיד מישהו מפסיד.

נראה לי שכדאי לך לנסות לנסח מה את צריכה, אבל לא במונחים של מה הוא נותן. למשל, "אני צריכה עזרה עם הילדים בשעות שש עד שבע בערב". כשזה מנוסח ככה, אפשר להתחיל לחשוב על פתרונות בלי שהוא ירגיש שזה דווקא על חשבונו. (למשל, אולי יש עוד מישהו שיכול לעזור, אולי הילד הגדול יכול להיות לפעמים אצל חברים, אולי אפשר לנטרל אותם לשעה מול הטלביזיה לטובת השפיות שלך, אולי הגדולים ישמחו לרבוץ באמבטיה, אולי עוד אלף ואחד דברים אחרים.)

זה נראה לי מצב עצוב כשהאושר של אחד מבני הזוג בא על חשבון האושר של השני.

[אמא_של_מיה*]

יונת, את הרעיונות שהצעת ודברים יצירתיים ומעניינים רבים אחרים, אנו עושים כל יום אחרי הצהריים... גואש, הדבקות, טיולים, סיפורים ,גן שעשועים, חברים, חוגים... אבל זה בדרך כלל אני איתם, כי אבא עובד, ואם הוא כבר לא עובד אז הנה לנו דבר חדש - אבא עושה ספורט. אם אני יודעת שזאת עבודה, אז אין מה לעשות, צריך פרנסה. אבל זה שהוא מבלה ואני בשגרה, בלעדיו, מטריף אותי ואני יודעת שזה אולי נשמע אגואיסטי. זה כמו הסיפור עם הסקי, (שעכשיו באמת התרגלתי לרעיון והוא מקובל עליי ,עם זאת שאני יודעת שזה יהיה שבוע לא קל), הוא היה שואל אותי כל הזמן- ואם אני במילואים שבועיים- אז גם את בלעדיי- אז תחשבי שאני במילואים. זה לא אותו דבר. יש חובות ויש מותרות, ולהיות בחוג בצהריים כשאני מקפצת לי בין ילד לתינוקת ,להפריד , להרגיע, לפייס, לחתל, לשחק, להאכיל, לקלח, זה נראה לי כמו לא במקום. אנחנו לא בריב , אבל הוא יודע שאני מאד לא שלמה עם זה ושזה משפיע עליי בכל מיני מובנים.

[יוליה*]

אמא של מיה,
דווקא עניתי לך אתמול בלילה ולמרות שלחצתי 3 פעמים על הוסף לדף זה לא עבר... (אולי החיבור לאינטרנט התנתק?)
עכשיו הקטנה שוכבת עלי אז אנסה לנסח בקיצור.
נראה לי שאם אתם יכולים מבחינה כלכלית לממן טיסה לסקי וחוגי ספורט מיוחד, אז אפשר גם להביא בייביסיטר/מטפלת בימים שהוא הולך לספורט. חברה שלי שבעלה נוסע כמה פעמים לחו"ל כל שנה (לאו דווקא בגלל עבודה) החלה לטפס על הקירות כשנולדה הבת השלישית. ואז היא הביאה סטודנטית חמודה כבייביסיטר לכל הימים שהיה בחו"ל. הסטודנטית שיחקה וטיילה עם הילדים, האמא הניקה בנחת והספיקה לנוח, וכולם יצאו נשכרים.

[עדי_יותם*]

רוצה לעשות ספורט שיקום שעה אחת קודם.
לשם שינוי, עקרונית אני מסכימה עם הד. יישר כוח!
ברגע שהוא איתי כל הקושי בלהיות עם שלושתם נעלם... הכל מתחלק עם עוד מישהו, ואני והילדים כלכך מאושרים לעוד שעה עם אבא.
אני מכירה את ההרגשה הזו היטב. אבל איך הוא מרגיש עם השעה הזו? אולי הוא עובר ממצב לחץ של העבודה, למצב עוד יותר לחץ עם קטנטנים? במקרה כזה, דווקא הספורט יכול למלא לו את המצברים הרבה יותר. אני יודעת באופן אישי שבימים שאני לא מוותרת לעצמי והולכת להתאמן על הבוקר, אני מספיקה הרבה יותר מאשר ביום עבודה רגיל, שבו אני מול המחשב יותר שעות בפועל.

[ושוב_מהתחלה*]

אמא של מיה - אמרת לבעלך איך את מרגישה?
את כותבת שאם הוא היה עושה את זה בשעות אחרות, זה היה מתאים לך יותר. זה נראה לי פתרון די קל ליישום. אבל לא אפשרי כל עוד הוא לא יודע.
ובאמת - אולי עזרה אחרת בימים של החוג? (סבתא, בייביסיטר, שבעלך יקח את הגדול לחבר/סבתא בהלוך, ויאסוף אותו בחזור מהחוג שלו?)

[בשמת_א*]

גם אני מסכימה עם הד, והאמת, כבר כתבתי בדיוק על זה עוד קודם, אמא של מיה, לפני שהעלית את בעייתך.
יונת צודקת, אבל זה לא הופך את הבעל הזה לפחות ... מרגיז (אני נחמדה).

[בשמת_א*]

מיכל, ראשית אני לא מנקה אחריו.
שנית, בעיני גבר שמנקה הוא סקסי (סתם התבדחתי על המנקה כי זה התבקש). במיוחד בעלי. (טוב, בעיני כיום הגבר הסקסי היחיד הוא בעלי, אבל זה דפקט אישי שלי...).
שלישית, מצטרפת למיכל מ ...
אני שוב ושוב מנסה להסביר לך:
אין בעיה אוניברסלית לנשים לראות גברים מנקים.
רק לנשים מסוימות יש הבעיה הזאת.
ולדעתי, יש לאותן נשים בעיה.
אל תנסי לייצר בעיות לאלה שלא סובלות! או שאפילו מייד נדלקות מזה (כמוני, למשל).
ואל תנסי לשכנע אותי שאני לא אוהבת את זה...

[בשמת_א*]

אה סליחה על הניסוח הקצרני והקטוע, פשוט הינוקא רוצה אותי ואני חייבת לטוס. אל תיעלבי

[ורד_לב*]

אני חייבת לספר שאצלנו היה רצון וצורך של דודו ללכת ללמוד במעין חברותא משהו. בהתחלה זה היה לי קשה ובעייתי מתוך תחושה של 'הנה, סופסופ יש לך הזדמנות וזמן להיות איתנו בבית קצת, עם אומני, אז למה לא?' וזה ממש העלה לי התנגדות לדבר הזה.
לקח קצת זמן וביני לבין עצמי הבנתי את הצורך והרצון האלו שלו, שחררתי ובהתאמה גם זמני ה"חוג" הזה השתנו והפכו נוחים ומתאימים יותר וגם אין לי יותר בעיה עם זה. נהפוך הוא, אני מוצאת שזה הופך אותו (דודו) למרוצה יותר, שקט יותר ובעיקר זה גורם לו סיפוק ותחושת "עבודה" ואני ממש בעד ומכבדת את זה!

[יונת_שרון*]

אמא של מיה, כתבת: אבל זה שהוא מבלה ואני בשגרה, בלעדיו, מטריף אותי
כלומר, אם הוא לא היה נהנה אז זה היה בסדר מבחינתך? זה נשמע לי לא בריא, אם ההנאה שלו מטריפה אותך.
האם יש דרך שאת יכולה לסבול פחות גם אם הוא ימשיך להנות?

[בשמת*]

יונת, אני עונה במקום אמא של מיה, עד שהיא תענה בעצמה (סליחה, יצא ארוך):
זה הולך ככה:
אשמ קשה לה כל היום. היא משוועת לעזרה כל היום. היא מרגישה שהיא ממש מתמוטטת לפעמים. קשה לה להתחלק בין 3 ילדים קטנים שהצרכים שלהם יותר ממה שאמא אחת יכולה להספיק בבת אחת.
בינתיים בעלה עובד. אם הוא לא רופא בחדר מיון בזמן פיגוע, אז העבודה שלו יותר קלה משלה.

סוף סוף הוא חוזר הביתה והיא יכולה לזכות לקצת עזרה של מבוגר.
לבלות בעצמה היא לא יכולה, כי לפי מה שהשתמע מדבריה, הקטנים זקוקים לה פיזית צמוד.
היא לא רוצה ללכת מהם. היא רוצה עזרה.
אז גם מזה הוא רוצה לקחת לה.
זה גורם לה להרגיש שהוא לא מבין כמה קשה לה לבד, כמה היא מצפה לבואו ולשעות יחד עם הילדים, כמה חשוב לה שהילדים יזכו לקצת זמן עם אבא כל יום.
היא היתה מצפה ממנו לתת כתף במקום "לברוח", להתחשב בה ובילדים במקום לעשות את ההחלטות שלו כאילו הוא לא קשור אליהם.
למשל, אולי לדבר איתה כך: "אני רוצה להתחיל לעשות ספורט, אבל אני מודע לזה שזה יבוא על חשבון הזמן עם המשפחה ולא על חשבון זמן העבודה. אז בואי נבדוק מתי הכי פחות יפגע בך ובילדים".
לפי מה שנשמע, הוא לא עשה את זה. הוא בחר לו מה שהתאים לו בלי לשאול אותה ובלי להעלות אפילו על דעתו שזה יפגע בה.
לכן, לפי איך שנשמע לי, זו לא ההנאה שלו שמטריפה אותה באמת, אלא העובדה שהוא מבלה לו על חשבונה. אם יש לו זמן לחוג הספורט - למה לא היה לו הזמן הזה עבורה ועבור הילדים?

שיסלחו לי כל הנחמדים פה, כמו צפריר או יונת או מיכל, אבל זו אנוכיות ואטימות מצדו של אבא של מיה, אוקיי? לפי כל קנה מידה, זו אנוכיות ואטימות. לא צריך להיות חכם גדול או נורא רגיש כדי להבין שזקוקים לו בבית ושמה שהוא עושה הוא על חשבון משפחתו.
אבל אני מבדילה:
אמנם התנהגותו אנוכית ואטומה, אבל זה לא אומר שהוא "רשע".
אנחנו יוצאים פה לחפש מצד אחד צידוקים להתנהגותו (צפריר נורא טוב בזה, וחבל שאחזור על דבריו, אז בואו נתנהג כאילו כבר מצאנו את הצידוקים להתנהגותו, וגם נתנו לו לגיטימציה לרצות דברים כמו ספורט במקום "להקריב את עצמו ואת רצונותיו" למען המשפחה)
ומצד שני לעזור לאמא של מיה לפתור את הבעיה שלה (שמורכבת מ: להרגיש יותר טוב, לקבל מבעלה משהו, ולקבל עזרה עם הילדים. כי גם לאמא של מיה יש לגיטימציה לרצות דברים, גם אם הדברים האלה אינם דווקא משהו בנפרד מהילדים בשלב זה של חייה).

אז

א. יש פה בעיית תקשורת. וכנראה גם בעיית אסרטיביות. למשל, הוא "מודיע" מה "מתחשק לו" ועושה את זה - לא מתייעץ ועושה את זה בתיאום איתה, כלומר אין תקשורת ויש פחד מצידו לעשות משהו שלא "במחטף", בצורה שתכריח אותה לצאת המרשעת אם היא תגיד מלה נגד. לכן הוא נראה כמו תוקפן. למשל, היא סובלת אבל אולי לא יודעת "לבקש" ממנו את מה שהיא רוצה - אז גם היא מפחדת לעשות משהו באופן גלוי, וככה היא יוצאת קורבן. אבל התוקפן, שחטף לעצמו חוג ספורט, הוא גם קורבן של עצמו, והקורבן, שבחוסר אנוכיות מטפלת בבית ובילדים ונופלת מהרגליים, היא גם קורבן של עצמה, מפני שהיא רוצה עזרה בלי שהיא תצטרך לבקש אותה ולעמוד מאחוריה. זה גם אומר שיש סבך של רגשות ורצונות שלא ברורים לה עד הסוף עם התפקיד שלה בבית. כמו שזה אומר שאצלו של סבך של רצונות ורגשות שהוא מתמודד איתם הפוך ממנה. (רק לכאורה. צפריר יסביר לכם יפה שבבסיס, שניהם מתמודדים עם אותם פחדים ואותם רגשות בדיוק, וגם איך הפחד שלהם מזין זה את זה. אז אני חוסכת פה כמה הסברים).

ב. אולי היא לא אמרה לו מה היא מרגישה ומה היא רוצה ממנו.

ג. אולי היא אמרה, אבל הוא לא הבין אותה או שמע בכלל משהו אחר

• (כמו שאני אמרתי לבעלי שאני צריכה עזרה באוכל, אבל הוא לא הבין שמה שאני אומרת הוא שקשה לי ואני זקוקה לו שיעזור לי. זה כאילו נשמע אותו הדבר, אבל היה צריך בכל זאת לתרגם לו ולהסביר. וגם, צריך היה לנטרל אצלו קודם כל את מתג רגשי האשמה כדי שיוכל להקשיב "נקי", בזה שאמרתי את מילות הקסם: "יש לי בעיה. היא לא באשמתך ולא קשורה אליך אבל אני מבקשת ממך עזרה כי אתה בעלי שחי איתי, ואני מצפה ממך שתעזור לי כי אתה אוהב אותי" - זה איפשר לשמוע אותי. אני כותבת את זה, כי אם תזרקו אבן תמצאו רגשי אשמה, ואולי גם לאמא של מיה ולאמהות אחרות זה יעזור להבין את בני זוגן. ללא ספק לאבא של מיה יש רגשי אשמה, רק שיכול להיות שאמא של מיה לא מודעת לזה).

ד. מתוך הדברים החכמים שכתבו פה לפני, למשל יונת
האם יש דרך שאת יכולה לסבול פחות
ועל סמך מה שכתבתי, שאמא של מיה נופלת מהרגליים וקשה לה במשך כל היום והיא מייחלת לעזרה -
הרעיון שאנחנו כולנו מציעים לאמא של מיה הוא, שאולי העזרה לא חייבת לבוא רק מבעלה. יש רמזים בדבריה לכך, שאולי גם מבחינה כלכלית הם יכולים להרשות לעצמם עזרה במשך היום. לכן, אמא של מיה: אם יש לו כסף לחוג ספורט ולחופשת סקי, אז צריך למצוא כסף גם לעזרה בשבילך. מישהי שיהיה לך נעים איתה ושתבוא כל יום לעזור לך איתך בבית (לא במקומך, אלא איתך) עם הילדים.
אני עשיתי את זה, כי הייתי צריכה לעבוד ולא רציתי להיפרד מהבת שלי היונקת. בכוונה חיפשתי בחורה צעירה ולא "מטפלת מבוגרת", כדי שהיא לא תבוא אלי עם קבעונות, שהיא תקבל את סוג ההורות שלי, שהיא תהיה בראש אחד איתי.
היום היא חברתי הטובה ביותר והיא כבר מזמן לא עובדת אצלי.
אולי תשקלי את האפשרות הזאת. כמו שכתבנו כבר ב עקרון הרצף בחברה מודרנית , לנו אין שבט, אז לפעמים אנחנו צריכות לשלם בשביל לקבל את אחוות הנשים והעזרה שניתנת בשבט בחינם.
זהו, סוף הנאום, אני יורדת מתיבת הסבון... סליחה שיצא כל כך ארוך.

[יונת_שרון*]

בשמת, אני התרשמתי שאבא של מיה דווקא כן מנסה להתחשב, מזה שהוא הציע לאמא של מיה לשמור על הילדים בזמן שהיא תלך לעשות משהו בשביל עצמה. אולי זה לא מה שאמא של מיה צריכה עכשיו, אבל כן יש כאן התחשבות.

[נועה_ברקת*]

מיכל כתבת בלי להיות צינית, בשמת: איך המטבח נראה לאחר יום שבו רני בישל? אני מוכנה לחתום שאת הסידור והניקיון הסופיים את עושה בסופו של דבר, וזה נפלא שזה כך, לא?
אני שונאת לנקות, אני גם די גרועה בזה, אבל עם השנים למדתי שזה באמת נעים לכולם שהבית מוחזק, אבל ענייני בישול הם בלי שום עוררין התחום של הבעל שלי. הוא אוהב את זה, הוא עושה את זה מהר, מעולה והוא מנקה אחריו פשוט מצוין. האמת, שכשאני מנקה אני תמיד סופגת הערות, כי כמו שאמרתי, אני כל כך שונאת את זה שאני תמיד ממהרת...
מה אני רוצה לומר בזה?
שיש תיאוריות והשקפות עולם וכל מיני סכמות שיכולות לעזור, אבל אין באמת נוסחא. כל אחד מאתנו הוא שונה וכל זוג מורכב קודם כל משני בני אדם ייחודיים וחד פעמיים. ראייה בסכמות או דוגמות (לפעמים) היא עניין שצריך להיות מודעים לו ותמיד תמיד לראות את המקרה. לפעמים נראה לי שכל הויכוח הוא סביב העניין שיש עוד אפשרויות בחיים.
ולאמא של מיה
קודם כל אני מבינה מאד את התסכול שלך ומהניסיון שלי זה רק יותר מעצבן שאומרים לך ללכת לקראתו יותר. אני מוכנה להמר על זה שהכעס שאת מרגישה לא נולד היום ולא עם הילדים, אלא הוא מתעורר מידי פעם. אני גם מוכנה להסתכן ולנחש שאת מכירה את המצב הזה שאת נותנת את הנשמה שלך ולא מספיק רואים את זה, מעריכים או עוזרים ואפילו עוד מעמיסים עלייך.
האם יכול להיות שמשתחזר לו כאן דפוס עמוק יותר?

[פלוני_אלמונית*]

זאת אני, אמא של מיה ממחשב אחר, כי שלנו נפל ביום שישי ונכנסתי לפה רק להודות לכולם על ההתייחסות.
קראתי ברפרוף את התשובות ואני טסה הביתה לשחרר את המטפלת. תודה . השבוע המחשב יתוקן ואני אחזור ביתר פירוט...

[א*]

אני חייבת לאמא של מיה משהו על הסקי- אני רצה אבל בער לי להגיד שאני עוד אספר ...(או כמו שהפולניות אומרות: "עוד תשמעו ממני!!!!!......")
חולה על המוצא הזה....

[איתי_שרון*]

הדף הזה גדול. לקח זמן עד שגיליתי אותו, אבל נהנתי לקרוא אותו.
לדעתי לנקות את הבית זה בכלל עבודה של גבר. עד ששכרנו עוזרת אני הייתי מנקה את הבית (זה קרה בערך פעם בחודשיים, בגלל זה הבאנו עוזרת...)
בכל מקרה רציתי להאיר פן נוסף בשטיפת כלים/תליית כביסה ושאר מלאכות בית "בזויות". אני עובד כל היום מול המחשב, וכשאני חוזר הביתה שטיפת כלים, לדוגמא, היא פעולה די מרעננת: מפעילים את ההתמצאות המרחבית, עומדים על הרגליים, רואים דברים ממרחק של יותר מ-40 ס"מ, מפעילים את המח על בעיות כמו "איך למקם את הסיר על מתקן הייבוש אחרי שהמתקן כבר מלא"... נסו ותהנו

[א*]

לאיתי- פעם בשבוע זה אכן מרענן לשטוף כלים....כל יום שלוש פעמים זה מעצבן לפעמים.
אני חוזרת לסקי- כשהייתי אם לתינוק בן 3 חודשים שלו 3 אחים שהגדול היה בן 5 ורבע, בעלי רצה לטוס לסקי. ואני תמכתי -סירבתי להצטרף במצבי כי נראה לי קפוא לנסוע עם תינוק כזה קטן וסקי ממילא לא הייתי יכולה לעשות (בטח גם הייתי נופלת עם המדמה סקי...)
יומיים לפני הנסיעה התחילו לי "מחשבות אסון" ולא הרפו. שאלתי אם אפשר לבטל במחיר סביר וזה היה בלתי אפשרי, הזהרתי מ"מקרה רגל" וזה לא ממש שכנע.
הוא נסע....ובגלישה האחרונה, ריסק את הברך.
טיסת חירום, ניתוח ואשפוז ושלושה חודשים שאסור היה לו לדרוך על הרגל...זה מה שקרה.
אז קודם כל יש לי ייסורי מצפון על האנרגיה השלילית שכנראה שלחתי איתו מכאן...
מעבר לזה הסוגיה היא שהוא מאוד רוצה לטוס שוב. אני מודה שאם היה קורה לי כזה דבר סביר שהלבן היחיד שהייתי דורכת עליו זה קרמיקה וגם על זה בישיבה על הטוסיק... אבל הפחד ממנו והלאה (תמיד).
אני חושבת כמה זמן אני יכולה להשאיר סקי אצלנו בבית כטאבו- שלא מדברים עליו.(אני לא נכנסת לכמה קשה היתה התק' בבית עם מדרגות , והמגבלה שלו , והטיפול הפיזיוטרפי (להסיע), והקושי לתת יד לעזרה בבית) ולחזור לעבודה חלקית...
נראה לי שזה יצוף עוד כמה שנים מקסימום- ואני מרגישה לא הוגנת להטיל ווטו - אבל מצד שני אני בהחלט לא הייתי שמחה אם היה נוסע (בלשון מה זה ממעיטה.....!)

[אסנת*]

אמא של מיה - נגעת לליבי....
ואני חושבת איזו עיצה מעשית לחלץ לך מליבי/נסיוני/דעתי....ומוצאת שנורא קשה למצוא בגלל כמה סיבות.
ואחת מהן היא שאינני מכירה את אופיו של בעלך, ואיך הוא מתפקד כשהוא כן בבית, ואיך בשבתות וחגים...
ואם הכעס והתסכול מקורם רק בשעתיים בשבוע (שזה המון כשעייפים מהילדים)....
אבל באופן כללי מאד, עצה שמצאתי מנסיוני:
שבי לחשוב איך גם את מוצאת לך קצת חופש - אפילו בשביל סתם להסתלבט...
ותתמקדי בשיפור השקט שלך, ולא דרכו.
מקווה שתמצאי קצת (שקט)...

[עירית_ל*]

סתם רציתי לשתף באירוע משמח: אני נטרפת כששמים כלים עם שאריות אוכל בכיור - בלתי נסבל בעליל.
בעלי יודע ולרב נמנע מכך, אבל לאחרונה יש פיחות זוחל. אתמול החלטתי לשחרר - זהו! אני לא מתעצבנת מזה יותר!

[ורד_לב*]

גם אני לומדת לשחרר דברים שמעצבנים אותי בטירוף, כמו: שמשאירים את מכסה האסלה מורם (אני אוהבת שהוא סגור, כי השרותים תמיד פתוחים, כמו כל הדלתות בבית), שמוציאים את אומני מהאוטו בלי הכסא ואז הוא נשאר באוטו וצריך יותר מאוחר, כשנזכרים לרוץ להביא אותו (העגלה שלה משולבת כזו ואני עדיין מושיבה אותה בכסא שמעל העגלה וזה משמש אותי כשאני במטבח/ בשרותים), כשלא סוגרים את הברז של הטוש עד הסוף וזה מטפטף עוד ימבה זמן וכל מיני דברים קטנים כאלה.
מודה שאני ממש עובדת על עצמי לשחרר את התקיעויות האלה. לא תמיד זה פשוט, אבל עם הזמן...
וזה באמת שטויות (לדעתי), אבל מה נעשה... תקוע!

[עירית_ל*]

הבעיה שלי היא לא לשחרר, אלא להבין שזה תקוע. זה כמו רדיו שדלוק ברקע ורק כשמכבים אותו מבינים מה כל כך עצבן אותך כל הזמן. אני פשוט לא שמה לב שזה תקוע, זה בא לי בהארות כאלה ואתמול היתה לי אחת כזאת.

[א*]

הוא מזמן כבר אמר לי שעד שהכלים לא עוברים את הקו של השיש - זה לא מפריע לו- אז שיחררתי לפני 10 שנים את זה- ואם זה מפריע לי , אני מפנה, זה נשמע לי נכון.
לזכותו יאמר שכשאני מבקשת למלא מדיח (גם לפני גובה השיש...) הוא מסכים כמעט תמיד אבל הקצב תמיד יותר איטי ממה שדימיינתי- עוד מעט, אחרי מבט, אבוא לאט וכו'...
מזל שעם הבנים שלי אין לי את הבעיה עם האסלה שלמעלה- אני מתוך שינה קודם מורידה את הפלסטיק ואח"כ מתיישבת (ורק אני)
אחרת זה קרררררררר...
לבהיא דברים מהאוטו אני ממש לא אוהבת אפילו שזה מטר וחצי מרחק. גם כן פאק- אני מרגישה שאותו כמעט כלום לא מרגיז- אם כבר- אז אותי...
חמותי נוהגת לומר שכשאישה מבקשת "תביא מהאוטו את התיק" היא מתכוונת שגם תרוקן אותו , תשים בכביסה מה שצריך, תכניס מכונה, תקפל את הקודמת וכו'...
וגבר? הוא הבין שצריך להביא את התיק מהאוטו - אבל האפם אמרת לו לא לשים אותו באמצע הסלון?
אז מה את כועסת?
חמותי, נו...

[איתי_שרון*]

א - רציתי לשאול למה צריך לשטוף את הכלים שלוש פעמים ביום, עכשיו הבנתי... אנחנו רוחצים את הכלים פעם ביום, אם יוצא לנו. בד"כ אני הוא זה שנשבר לו בסוף (כשהכלים מכסים את כל השיש+הכיריים )

[מיכל_דנקנר*]

הי הרבה זמן נעדרתי.
סליחה, התחתנתי.
החיים עכשיו עוד יותר יפים.
ברגע שאני שיחררתי, דני חזר ובגדול.
הוא גם קורא לי אישתי...ברוב הוד והדר
תגידו: מה זה משנה אם הוא יצא לעבודה, למילואים, לסקי, לחדר כושר או ללימוד דף גמרא.
יש לו צורך. לנו יש צורך להיות עם הילדים (עד שאנחנו מטפסות על הקירות) ולו יש לצאת החוצה בכלל לא משנה לאן.
אז, אם יש לנו אפשרות כלכלית וקשה לנו, והוא לא מרגיש בצורך של להיות אבא, נביא עזרה נקנה אותה, נתחנן לחמות - לא משנה מה. לא נהיה לבד בקשה ומפרך הזה.
ואם אין אפשרות כלכלית, נבקש ממנו, מהאביר, לעבוד קצת יותר ולאפשר לנו זאת.
אי אפשר להכריח, אבל אם משחררים רואים את האור והוא זוהר ממש.
אבל עיזבו אני סתם מאוהבת כי רק התחתנתי...

[מיכל_מ*]

מזל טוב!!!

[רועי_שרון*]

הרבה הרבה מזל טוב לשניכם!

[יונת_שרון*]

מזל טוב לנשואים הטריים!

[מיץ_פטל*]

איזה יופי!!![
מזל טוב ומיטב הברכות והאיחולים!!!
ספרו איך היה......(כשתתפנו כמובן!!)

[תבשיל_קדרה*]

מזל טוב!
כיף לראות אנשים מאושרים כ"כ!

[בשמת_א*]

מזל טוב!!!
את קורנת עד לכאן!!!

[ציפור_דרור*]

...הייתם צריכים לראות איזו יפהפייה היא הייתה בחתונה...

[אבא_של_מיה*]

מזל טוב לזוג הטרי!
זו הפעם הראשונה שאני כותב כאן, בעקבות בקשתה של אשתי שאקרא את התגובות לדבריה.
שלום לכל הנוטלים חלק בעצות המגוונות והמעניינות. באמת נראה שאתם מנסים לעזור לאהובתי (ואני לא אומר זאת רק כדי למצוא חן בעינכם). והרי הסנגוריה:
הייתי אומר שהפרטים שהובאו פה לא מדוייקים ואף לוקים בחסר. קודם כל יש להפריד בין חופשת הסקי שתוכננה כבר לפני כמה שנים ורק עכשיו (אם לא תהיה מלחמה) תצא לפועל, לבין " חוג הספורט" ,שנפלה בחלקי הזדמנות להשתתף בו במקום שבו אני עובד ללא תשלום ובדיוק בסיום יום העבודה שלי, למשך שעה וחצי , פעמיים בשבוע.
בתשובה לשואלים איך אני מתפקד כשאני בבית , כמו כל אבא-ילד אחר שאתם מכירים (ואני מתייחס גם לגברים שקוראים)
משחק, רוחץ, מאכיל, משתולל, מטייל ... לגבי הרצון שלי ,שאשתי תקח חופש לעצמה, (ואני חושב שזה יכול מאד לעזור לה) תמיד הבנתי שאין זה מאופיה לעשות לבדה דברים ויותר חשוב לה לעשות ביחד, דבר שאני מעריך מאד.
אבל, יחד עם זאת, אין זה אומר שאין בי את הדחפים הטבעיים לקחת גם זמן לעצמי , ויש שיקראו לזה -בורח מהבית/ מהאשה. בסך הכל מצאתי לי משהו נחמד לעשות, שנותן לי הרגשה טובה ומעלה בי חיוך. אשמח לשמוע מכם.

[מיכל_דנקנר*]

המון המון המון תודה לכל המברכים!!!
אנחנו מאוהבים כמו זוג טרי. נופשים עכשיו ביערות הכרמל.
נהנים מכל רגע יחד (אפילו שיש מקומות יותר רומנטיים שאפשר לחשוב עליהם)
אבא של מיה,
בכלל אל תרגיש אשם.
הכח לתרום, ולעזור מתוך אהבה ושמחה - אחרי שתסיים עניינך בחוץ ותחזור לחיק אשתך האוהבת - גדול פי כמה מכח של גבר מדוכא.
גם דני שלי הולך לחדר כושר (לשעה וחצי ) בשישי ושבת וחוזר עם כוחות מחודשים שאני והילדים רק מרוויחים מהם.
אני משוכנעת שתמצא דרך לשמח את זוגתך באופן שבו היא תעריך ותאהב.
לא כל דבר שמתאים לך מתאים גם לה והחכמה היא ללמוד זאת.
חוץ מזה למה אתה אבא של מיה והיא אמא של מיה????
אתם אחרי הכל גם אנשים בעצמכם, בני זוג, ילדים של מישהו...
האם ההורות תופסת את כל המרחב?
ההורות אצלי לפחות תפסה מקום נרחב על חשבון דברים אחרים (ובעיקר על חשבון הזוגיות). יש מחיר לכל דבר.

[בשמת_א*]

למה אתה אבא של מיה והיא אמא של מיה????
מיכל, תירגעי, זה ניק למניעת חשיפה ולא הצהרה אידיאולוגית או זהות אישית.

[מיכל_דנקנר*]

בשמת,
נתקלת בזוגות שמכנים אחד את השני אמא/אבא?
זה יותר מכך. זוהי הצהרה שמעידה על סדר החשיבות (אולי)
אם אין בזה ממש אני לוקחת את המילים בחזרה ואם כן, זה ראוי לתשומת לב.

[עדי_יותם*]

אוי, מיכל, מה הזכרת לי...
פגשתי זוג כזה. ולא תאמיני, האשה ניסתה למסור את הבת שלהם, בת השמונה, לאימוץ, כי לא הסתדרה איתה... היתה לה מערכת יחסים דפוקה ומתעללת עם האמא שלה עצמה, והיא פחדה שתשחזר את זה עם הבת.
באתרי הורים זה מאוד מובן לי שהורים מציגים את עצמם דרך הפריזמה הזו. תראי אותי, עד כמה הפריזמה שלי מצומצמת כאן מבחינת הניק. באתר של בעלי המקצוע שלי, הניק שלי קשור למקצוע. ואם הייתי בפורום זוגיות, הייתי אולי קוראת לעצמי "טבעת", או "אשתו של" או "אהובת לבו" או השד יודע מה, אבל באותה שכונה. אנחנו מוגדרים בהגדרות חיצוניות על ידי כל מיני תפקידים שאנו ממלאים בחיים. יש כאן הקשר.
אני בטוחה שכשההורים של מיה נמצאים במצבים אחרים הם לא מציגים את עצמם ככאלה (מה גם שיש להם שני ילדים נוספים...)
אז איך החיים כאשה נשואה? (-; אני חייבת לקפוץ אלייך בהקדם.

[אמא_של_מיה*]

מיכל, זה ממש לא ככה. הזוגיות מצוינת, פשוט בתופה זו של החיים זה יותר זמן איכות מאשר כמות. זה הניק שקפץ לי לראש כשהתחלתי להתעניין באתר הזה (ויש לי כבר ותק של 3 חודשים! ) והתעניינתי בגמילת הנקה של מיה (מה שבנתיים ירד מהפרק ...)
מסעדה, איזה הסבר קולע!

[מיכל_דנקנר*]

הי,
מסעדה, נכנעתי... והשתכנעתי
מוזמנת לבקר

[מיכל_דנקנר*]

אביב,
מה דעתך על הדף הזה?
הסיפור התפרסם בחלקו במוסף טו באב של ידיעות אחרונות (רונית סלע כתבה שם)

[אביב_חדש*]

מיכל - איזה דף? הנוכחי? או אולי שכחת לשים קישור לדף אחר ברשת?
זקוקה להסברים

[מיכל_דנקנר*]

הדף הנוכחי, יעוץ זוגי פילוסופי.
דני טוען שזה מאד סימלי שמתפרסם סיפור עלינו בעיתון דווקא בט"ו באב (-:
חוץ מזה שמשנה לשנה הוא נהיה יותר יצירתי.
בט"ו באב קיבלתי מברק
כמה ימים לפני כן פרחים במשלוח (כאות לפיוס)
מי צריך יותר מזה?
לא יהלומים לא טיסות יקרות לחו"ל לא מתנות יקרות ערך
הדברים הפשוטים שהופכים את החיים ליפים ומאושרים

[בת_ההרים*]

אשמח לקבל את מס' הטלפון של נעמי בדוא'ל [email protected]
תודה!

[מיכל_דנקנר*]

טוב,
אז מאחר ופנו אלי בשבוע האחרון שלוש נשים לקבל את הטלפון של נעמי אני מרגישה איזה צורך לכתוב דברים בפרספקטיבה של שנה אחרי.
עד היום אנחנו נזכרים או מזכירים את נעמי כמעט יום יום.
השינוי החד בתפיסת העולם שעברנו מאז הכרנו אותה הוא עצום ויסודי.
גם היום במבט לאחור אנחנו יודעים לברך על שיטת ההתערבות שלה
ובעיקר לעובדה שהטיפול היה קצר מועד (לא זוכרת במדוייק אבל משהו כמו 10-15 פגישות)
מיותר לציין שלולא שיתוף הפעולה של שנינו ותשומת לב לאופי הבסיסי ולשוני התורשתי והגנטי בין הגבר לאישה, היינו במקום אחר.

חוץ מזה, קיבלתי זר ענק וצמיד יפהפה לכבוד המאורע. ולחשוב על זה ששנתיים אחורה דני אפילו לא היה זוכר את התאריך...

[אירית*]

רציתי לכתוב משהו לאמא ואבא של מיה. אבל אני לא יודעת אם זה רלוונטי עדיין?

[גלית*]

גם אני אשמח לקבל את מספר הטלפון של נעמי, מאוד.
תודה, בתקוה שאת עדיין נכנסת לאתר. [email protected]

[רנדי*]

וגם אני , אשמח לקבל את מספר הטלפון שלה :randy harper@hotmail.com
תודה

[המוצא*]

האם זו לא נעמי גבע הרשומה ב business]דפי זהב URL[/po]=%2F%3FactiveGroup%3DResultsByName%26arena%3D%26arenaChoose%3D%26custBusinessCity%3D%25E0%25E1%25EF%2520%25E9%25E4%25E5%25E3%25E4%26custBusinessHouseNum%3D18%26custBusinessName%3D%25E2%25E1%25F2%2520%25F0%25F2%25EE%25E9%26custBusinessStreet%3D%25E4%25EE%25FA%25EE%25E9%25E3%26custBusinessTelephone%3D09-8997466%26custId%3D18254050%26esi%3D67ee93a6cb1db75b2e18b96c1bb872d5%26formGroup%3Dmain%26headingCode%3D40270%26language%3DHEB%26page%3DBusiness-Features-Map%26previousPage%3DSummaries%26query%3D%25F0%25F2%25EE%25E9%2520%25E2%25E1%25F2%26sessionId%3D91851094078300&esi=67ee93a6cb1db75b2e18b96c1bb872d5&featureCode=Map&formGroup=main&language=HEB&page=Business-Features&previousPage=Summaries&query=%F0%F2%EE%E9%20%E2%E1%F2&sessionId=91851094078300 ?
אם כן נראה לי שפרטיותה פחות חשובה לה מנגישות המקצועית, ואולי נכון לתת את פרטיה. אם לא (או אם היא ביקשה שלא) אנא מיחקי.

[ענת_שן_לוי*]

לא, זו לא היא.

[המוצא*]

מעניין.
ולגבי את עיקר השינוי צריכה האישה לעשות האישה היא הבית שינוי שאישה מבצעת ישפיע על כולם - ומה אם את השינוי רוצה לעשות הגבר? האם גבר שינהג באשתו כנסיכה יזכה חזרה להחשב כאביר...?

[צילה*]

מזל טוב לרגל הנשואין.
בקשר למה שנאמר פה מאוד התרגשתי מהכנות והיושר בשיחה.
צרפתי תפורום למועדפים.
אשמח לתרום לשיחה. באופן כללי ראיתי תיצוג של כול הגישות.

[בשמת_א*]

האם גבר שינהג באשתו כנסיכה יזכה חזרה להחשב כאביר...?
המממ. אולי?
במחשבה שניה, כשבעלי נוהג בי כנסיכה, זה בהחלט מעודד אותי להתנהג כנסיכה. זה עונה לך קצת על השאלה? (-:

[מיכל_דנקנר*]

בשמת? אותה בשמת שהיתה כל-כך נחרצת שנה-שנתיים קודם לכן? (-:
איזה כיף שדברים מחלחלים...

אין הרבה גברים שמוכנים ללכת לייעוץ. נעמי טוענת שהם מרגישים קצת מסורסים.
איך שהוא, נעמי מאד יודעת איך להגדיל ולהאדיר את הגבר כך שלא יתכן סירוס בזמן הטיפול להיפך. אבל לרוב קיימת רתיעה ראשונית.
מכיוון שכך (ומסיבות נוספות) עיקר העבודה נעשית עם האישה.
שינוי שהאישה עוברת משפיע על כל בני הבית כשם שאגרטל בצורה שונה "אורז" את התוכן שבו אחרת.
גבר שרוצה לעשות שינוי הוא מצרך יקר המציאות. וזכתה בפיס האישה שחיה איתו.
כדאי להגיע יחד ליעוץ ואם לא גם אחד מבני הזוג יכול לחולל מהפך.

[פלוני_אלמונית*]

אבל היא לא מחזירה טלפונים )-: (השארנו הודעה כמה פעמים.)

[מיכל_דנקנר*]

נעמי גבע היתה בחופשה.

[טליה*]

שלום,
אשמח לקבל את פרטיה של נעמי גבע לדוא"ל: [email protected]
תודה!

[מתוקה*]

גמני, גמני [email protected]

[גלית_ל_ב*]

שלום, מבקשת גם את הפרטים ל: גליתבל שטרודל בזקינט נקודה נט.
תודה.

[פלוני_אלמונית*]

האם כל אלה שהיו אצל נעמי הם בעלי זיקה כלשהי ליהדות או לרוחניות? מה אם הגבר, שממילא מסרב ללכת לטיפול, הוא אתאיסט וכופר להכעיס? האם עדיין מה שהאישה תלמד יכול לסייע, או ליצור עוד התנגשויות על הרקע הזה?

[מיכל_דנקנר*]

האם כל אלה שהיו אצל נעמי הם בעלי זיקה כלשהי ליהדות או לרוחניות?
לא, בכלל לא, דווקא לא, ואולי רובם חילוניים
האם עדיין מה שהאישה תלמד יכול לסייע, או ליצור עוד התנגשויות על הרקע הזה?
ועוד איך! נעמי בעצמה לא דתיה ומתאימה את צורת הטיפול לאדם שמולה.

[עוד_אחד*]

גם מעוניין בפרטים ל: [email protected]

[תמי_כץ*]

בדיקה

[פרספונה*]

אני מאוד רוצה את הפרטים של נעמי גבע
האם אפשר לשלוח לי למייל?
[email protected]

[ורד_לב*]

גמני אשמח לקבל את הפרטים של נעמי "למייל" [email protected]
תודה

[grillot*]

מעוניינת מאוד בפרטים של נעמי גבע, במייל: [email protected]

[מבורכת_הילדים*]

WOW
איך לא ראיתי את זנ קודם.
גם אני בוגרת נעמי גבע - והאשה הזו פשוט מדהימה!!!

[אילת_מ*]

האם מישהו יכול לשלוח לי את הפרטים של נעמי?
iam02 בואללה co.il
תודה.

[פלוני_אלמונית*]

מעוניינת בפרטים של נעמי גבע במייל snowball2 בג'ימייל com.
תודה

[ים*]

מעוניינת בפרטים של נעמי גבע.
גם אני. אם ידוע למישהו/מישהי (בגלל מצב קריטי, דחוף), מאוד אודה.
מייל - hila72 שטרודל דוט netvision דוט net דוט il.

[אבישג_א*]

וואו, זה היה ממש מרתק.
קראתי חלק גדול מהטקסטים, אולי הרוב, ובאופן כללי אני מסכימה שיש הבדלים מהותיים בין גבר לאשה. יש תכונות גבריות ותכונות נשיות.
אבל בכל זאת... אני אוהבת לעשות קניות, לארגן דברים, לצאת, להיפגש, להתעסק עם כל הסידורים, לדבר, להתבלט, חופש לעצמי - הרבה חופש.
בעלי אוהב שקט, להיות בבית, לתפור, לנגן, הוא מכין תחפושות מדהימות בפורים לילדות, את כל הקישוטים שהייתי צריכה ללימודים הוא הכין לי. הוא אוהב לבשל, להיות בבית, לטפל בילדים.
זה לא סותר את העובדה שהוא מאוד גבר ואני מאוד אשה.
הוא עובד בעיקר בחוץ - אני רוב הזמן בבית עם הילדים (חוץ מיום בשבוע שאני יוצאת ללמוד ואז הוא מחליף אותי)
אני בהריון, מניקה לא מעט זמן, מבלה הרבה בגן שעשועים עם חברות והילדים, אופה כמעט כל יום, מנקה, מבשלת, אני אמא ואשה קודם כל.
למרות שכלכלית יותר משתלם שאני אצא לעבוד והוא יהיה עם הילדים, אני לא חושבת שזה שייך, אני בהחלט מרגישה שהבית הוא מקומי הראשון והעיקרי.
ועם זאת, ישנם גם הבדלי אישיות שלא כדאי להתעלם מהם, בפרט אם זה טוב לשני הצדדים.

[פלוני_אלמונית*]

אשמח לקבל את הטלפון של נעמי למייל [email protected] תודה

[פלוני_אלמונית*]

אשמח גם לקבל את הטלפון למייל [email protected]

[פלוני_אלמונית*]

אשמח גם לקבל את הטלפון למייל [email protected] תודה!

[מקפיצה*]

[סינדי*]

לא קראתי את כל כל ההתכתבות אבל אני רוצה לומר שנעמי היא מורתי כשנתיים-לא אומר שבזכותה ראיתי את האור או בזכותה עשיתי כך וכך-זה הכל בזכות הבורא!אבל היא אחלה שלט-אחלה תמרור ועזרה משמים בהרבה מיקרים!
אני מודה לה מאוד ויודעת שאני רק בתחילת הדרך
שבוע מקסים לכולם

[ריש_גלית*]

מקפיצה למה חדש...
דף מומלץ!

[ריש_גלית*]

_לא כועסים. מעבירים את הכעס לכאב (במחשבה על משהו שמכניס לנו אהבה). ומשחררים את הכאב. רק כך אפשר לפרוק תוך זמן קצר ביותר.
עם כעס לעומת זאת אפשר להישאר ימים ושבועות וכשהוא יצא (כי הוא חייב לצאת בסוף) הוא יצא כמו קיטור. אז למה לחכות?
תרגלו העברת כעס לכאב עוד היום blink
אני ניסיתי וזה מדהים איך שתוך חמש דקות הכעס והכאב נעלמים, ומצליחים לעורר חמלה אצל בן-הזוג._

הייתי שמחה להרחיב קצת בנושא הזה: איך מעבירים את הכעס לכאב? ומשחררים את הכאב? זה נשמע לי נושא טוב לחקור.

לגבי יתר הדיון - אני חושבת שהוא מיצה את עצמו פה. למי שלא קרא מומלץ לדעתי לקרוא, אבל ואין צורך לעורר את כל הדיון מלפני עשר שנים מחדש. מה גם שדיון די מקביל מתנהל כמדומני בימים אלה ממש בדף עד כמה ללכת לקראתו במיטה.